הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 בפברואר, 2008 28 תגובות

שלום לכולם, אני מצטער על המכתב, זה מעצבן וזה מציק, אבל אם אתם מכבדים אותי, או לפחות את הקולנוע בארץ, אז אני מבקש מכם לקרוא. חלק מכם שמעתם על המקרה של ניזאר חסן – המרצה לקולנוע שאמר לסטודנט שאינו מוכן ללמד חיילים במדים ולכן ביקש ממנו לבוא לכתה בלבוש אזרחי. הסיפור נופח מעל לפרופורציות כאשר סטודנט אחר החליט בצורה ילדותית ואלימה לפנות לאתר החדשות ynet. העובדות שפורסמות באתר תובלו בשקרים מרושעים ואכזריים שלא היו ולא נבראו, כגון – המורה גירש את הסטודנט מהכתה, המורה אמר על צה"ל שזה צבא כיבוש – מה שנכון אבל הוא לא אמר את זה, הוא השתמש בביטויים כמו יהודון ודברים בסגנון. סערה פרצה במכללה, חברי כנסת הוציאו גינויים נגד "המרצה הערבי שגירש את הקצין", והוקמה ועדת משמעת שתבחון את המקרה.


לפני יומיים פורסמו מסקנות הוועדה בליווי מכתב לחסן מפרופסור זאב צחור, נשיא המכללה, באתר האינטרנט של מכללת ספיר (קבצי PDF).

מעבר לכך שזה קצת תמוה שהמכללה פעלה באופן שמזכיר את המדיניות של ידיעות אחרונות – לפרסם באופן בוטה לכל מאן דבעי את החלטותיה – פעולה ראוותנית וכוחנית – ההחלטות עצמן של הוועדה מזעזעות כל אדם שיש לו מעט אינטיליגנציה והבנה של תפקידה של האקדמיה והאמנות בחיינו.


הוועדה כותבת כי המצב של שילוב הצבא בחיים האזרחים הוא מצב אשר "ניתן להשתבח בו והוא לא ספק אחד ממקורות עוצמתה הפיסית והמוראלית של ישראל, אם לא החשוב ביניהם". במכתב של צחור נאמר למרצה: "להתייחס למחויבתך לכיבוד מדי צה"ל". כמו כן נכתב בפירוש: "לא אקבל התנצלות שאיננה מתייחסת לכיבוד מדי צה"ל או שיש בה התמקחות בעלת גוון פוליטי".


המכתב של צחור בשילוב עם החלטות הוועדה מייצרים שני מסמכים אלימים, בוטים, שקריים ונואשים שבאים להראות דבר אחד בלבד – מי הבוס. הכוונה היא כמובן לבכירים בצה"ל שהתקשרו לצחור ואיימו עליו שאם חסן לא יפוטר זה ישפיע על אופן התייחסות הצבא למכללת ספיר. הבוס הוא צבא ההגנה לישראל. הבוס הוא קולם של כל אותם אנשים שעבורם קולנוע ואמנות לעולם לא יוכלו לערער על הלגיטימציה המוחלטת של הצבא בשליטה בחיינו.


לכן, אני קורא לכם לבוא ביום רביעי למכללת ספיר. אני יודע שאתם עסוקים, אני יודע שיש לכם דברים יותר טובים לעשות, אבל אנחנו מבקשים שתבואו למען הקולנוע וחופש הביטוי של כולנו, למען האפשרות ליצור פה דיון קולנועי תרבותי ואקדמי אמיתי ומשמעותי, המחובר למציאות המורכבת בה אנו חיים ולא פוחד להתעמת איתה, בואו להפגין איתנו – סטודנטים לקולנוע בחוג לספיר – ביום רביעי 6/2 בשעה 12:00. זה לא כל כך רחוק, שעה נסיעה מתל אביב. הייתם עושים אותו דבר בשביל מטרות הרבה פחות חשובות.


אנחנו מפגינים נגד הלחצים של צה"ל על המכללה, נגד ההתערבות האלימה בהחלטותיה, נגד השקרים וההשמצות בתקשורת, ונגד ההחלטות התמוהות של ועדת השימוע. אנחנו מפגינים נגד הרצון למנוע מאיתנו את היכולת להתבטא, ליצור ולבקר. מספיק יש לנו קסאמים מעל הראש, אנחנו לא צריכים גם מפקדים וגנרלים שיכתיבו לנו כיצד ללמוד.


אני מבקש מכם להעביר הלאה את המכתב הזה בדחיפות לכל קולנוען, איש רוח, ואיש אקדמיה שלא היה מסכים שצבא הגנה לישראל ייכנס לו למאמר שהוא כותב, לסרט שהוא מבייםעורךמצלם, ולתיזה שהוא חוקר, ובכלל לכל מי שחושב שלהכריח אדם פלסטיני לחתום על מכתב בו הוא מכבד את מדי צה"ל – זה דבר מטומטם, אכזרי, בוטה, וללא ספק – פאשיסטי. אם מכללת ספיר רוצה לפטר את ניזאר חסן בגלל שהוא מסרב להתייחס לסטודנטים שלו כחיילים במקום כבני אדם – שתפטר אותו. שלא תציב לו תנאי מביש שאין בו שום הגיון. ונגד כך אנחנו מפגינים. אנחנו רוצים שתצטרפו אלינו.


נא להביא תעודה מזהה כדי שתוכלו להיכנס למכללה.


אני מוסיף את המכתב שכתב פרופסור חיים בראשית – מי שהקים את בית הספר לקולנוע בספיר – לפרופסור זאב צחור.


בכבוד רב
אופיר גרייצר, סטודנט שנה ג’ במכללת ספיר






לפרופ’ צחור שלומות,
1/2/08

קראתי בתדהמה וזעזוע את מכתבך המשפיל וחסר התקדים לניזאר חסן, בעקבות דו"ח ועדת השימוע. אני חייב לומר כי דו"ח הוועדה עצמו הינו מסמך בעייתי לכל מוסד אקדמי המכבד את עצמו, ואינני רואה באיזו ארץ אחרת יכול היה להיכתב, מחוץ לטורקיה ופקיסטאן. למרות דעתי זאת, אני רואה את מכתבכך כמשפיל וחסר יושרה הרבה יותר מדו"ח הוועדה, שכן אתה פועל בצורה פסולה לדעתי, מכמה בחינות. גם אם סבור אתה, כהחלטת הוועדה, שעל המרצה להתנצל לפני התלמיד, דעה שאינה מקובלת עלי, שכן נראה לי שהיה נכון מצדו לבקש את התלמיד לעזוב ולחזור לבוש אזרחית, הרי שדרישתך חסרת הבסיס למחויבות לדגל ולמדי הצבא הכובש גם אינה מוזכרת בהחלטות הוועדה, ולכן תמוהה במיוחד. אם ישראל כבר הגיעה למצב שנשיא מוסד אקדמי מכובד כותב בשפה לאומנית, משתלחת ובוטה לבן הלאום הכבוש והמדוכא על ידו, בדרישה להצדעה לדגל הכיבוש, הרי שברור מעל לכל ספק שהחל שלב הסיום של ההרפתקה הציונית בארץ ישראל, ושהמסכות הליברליות מוסרות מן הפנים המכוערות של הכיבוש הבוטה. בחודש בו מרעיבים כשני מיליון איש תוך הפרת החוק הבינלאומי, שלא להזכיר את המוסר היהודי, כשלושה קילומטרים משולחנך, מצאת אתה לנכון לשכוח את תפקידך האקדמי והאינטלקטואלי, ולפעול, תחת לחץ גובר של מפקד אותו צבא כיבוש ודיכוי, כקצין מילואים הממלא פקודות ולא כאקדמאי. אני המכירך משנות עבודתנו יחד, ומכבדך על אומץ הלב שהפגנת בהזדמנויות שונות של לחץ על חוקרים ומורים, כולל עלי בזמנים שונים, מוצא עצמי בוש ונכלם על התנהגותך זו, ומבקשך לחזור בך מן הדרישה המבישה וחסרת השחר, מעבר לבקשת הההתנצלות – דרישה המתוכננת בבירור להביא להתפטרותו של המרצה.

ברור לי שגם אתה יודע שמכתבך הבלתי-שקול יביא למחול שדים של האשמות, למחאות ועזיבה של תלמידים ומרצים, ולערעור בריאותו של בית הספר לקולנוע, שהיה לי תפקיד כלשהו בבנייתו וביסוסו, ועל כן אני חרד לעתידו. בית ספר זה, בהנהגתו המקצועית ורבת החזון של אבנר פיינגלרנט, הביא להעסקתם של טובי המרצים בישראל בשטח הקולנוע, וניזאר חסן הינו חלק חשוב מהתפתחות זו. גם בסרטיו הרבים והחשובים, וגם בהוראתו רבת ההשראה, תרם ניזאר רבות לעידוד ופיתוח הבנות מורכבות בין שני העמים, תוך התבססות על שוויון ולא על יחסי הכוח בין כובש ונכבש. עליך לדעת ולהבין נכוחה כי מכתבך ישים קץ להתפתחויות אלה, ובמקום להוביל לקראת שיח בוגר בין העמים שמטרתו להביא לסיומו של הכיבוש והדיכוי, יביא מכתב זה לסיומו של פרק חשוב שיכול, וצריך היה, לעודד שיח והבנה.

אני רוצה להניח כי מכתבך נכתב מתוך אי הבנה של ההקשר, למרות שקשה לראות כיצד יתכן הדבר. אתה דורש מבמאי קולנוע פלסטיני, שארצו נכבשה כולה על ידי אותו צבא, שיקבל את מרותו של צבא זה, היושב בשטחים כבושים תוך הפרת החוק הבינלאומי, הרוצח אזרחים חדשות לבקרים, ומרעיב מיליונים בענישה קבוצתית חסרת שחר ובלתי מוסרית. זהו גם הצבא שהביא למותם הנפשע של למעלה מ-1,500 אזרחים, בלבנון ובישראל, בפעולתו המטורפת בקיץ 2006, זמן קצר לפני המאורע שחקרה הוועדה. נראה לי שדרישתך מניזאר אינה רק מופרכת וחסרת צידוק והגיון, אלא גם בלתי-מוסרית: אין זו דרישה שאתה מעמיד לפני מרצים אחרים, כמובן. הרשה לי לומר בגלוי – זו דרישה שניזאר אינו יכולת ואינו צריך, לעמוד בה; זוהי דרישה שאני עצמי לעולם לא הייתי מקבל, ושום אקדמאי בשום ארץ תרבות לא יקבל עליו.

אני קורא לך להתעשת, לעמוד על זכויותיך וחובותיך כנשיא המכללה, למשוך חזרה מכתב משפיל ובלתי נאות זה, ולהביא לסיומה של הפרשה הכאובה, שיותר מכל דבר מראה בבירור את השפעתו המשחיתה של הכיכוש. ניזאר חשוב ביותר למכללה ולבית הספר, ובמקום הדרישות המשפילות המוטלות עליו, מן הראוי היה שהמכללה ותלמידיה יעמדו על תפקידו של הכיבוש והדיכוי המתמשכים על היחסים בין שני העמים. ניזאר ביקש מן התלמיד לזכור שהוא גם אדם וסטודנט, לא רק חייל. נראה לי שמכתבך מזכיר לניזאר שאתה קודם כל חייל, ורק אחר כך אקדמאי. אם כך פני הדברים, אתה בצד המפסיד, וכהיסטוריון עליך לדעת זאת; עם המדכא עם אחר אינו עם חופשי. אפשר כמובן להמשיך בכיבוש עוד שנים; מה שלא ניתן הוא לחיות כבני חורין כאשר אתה קודם חייל כיבוש ורק אחר כך אדם. אני קורא להיסטוריון זאב צחור למנוע מסגן אלוף זאב צחור לעשות טעות גורלית. אני מאמין שאתה מסוגל לשנות החלטתך ולמנוע את הכאב והצער שמכתב זה יביא.


בדאגה,
פרופ’ חיים בראשית
אוניברסיטת מזרח לונדון





להלן לינקים נוספים


הכתבה באתר ynet שמלאה בהגזמות ושקרים


www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3472945,00.html


הביאור ב"הארץ"


www.haaretz.co.il/hasite/spages/926677.html


המכתב המלא והחלטות הוועדה:


http://www.sapir.ac.il


(מצד שמאל בהודעות)

תגובות
נושאים: מאמרים

28 תגובות

  1. מומלץ לקרוא את הדו"ח במלואו הגיב:

    מקריאת הדו"ח מוברר שהטענות כלפי המרצה חסן חורגות מעניין המדים ומצוין בפירוש כי נהג להשפיל ולהתעמר בתלמידים אלו ואחרים. מעבר לכך, במקרה הנוכחי מתואר כי המרצה עלב ולגלג על התלמיד שהגיע לבוש מדים (ואגב, ללא נשק בניגוד לניטען בכל מיני מקומות) בפני כלל התלמידים.
    אילו היה ניזאר ניגש לתלמיד בתום השיעור ומבקש ממנו בדיסקרטיות לא להגיע שוב במדים מסיבה זו או אחרת, ייתכן מאוד שהתלמיד היה נענה (אין לי ספק שאני הייתי נענה) ובוודאי שלא היה נוצר סקנדאל.
    המרצה לא התאפק והתנפל על התלמיד בפרהסיה ועל כך עליו לשלם את המחיר. מה שכן צורם הוא שבמבתב ששלח לו ראש המכללה יש דגש רב מדי על עניין כיבוד המדים ודגש מועט מדי על כיבוד התלמידים וחבל שכך.
    על כל פנים, ניזאר חסן בחר במודע לבצע אקט של הפגנה פוליטית החורגת מגבול הסביר. זו זכותו ומוטב שישא בכבוד בתוצאות.

  2. נתן. הגיב:

    שאלה.

    מדוע תלונתו של הסטודנט היא "אלימה וילדותית" וההפגנה שלכם לא?

  3. דולב הגיב:

    אין ספק שמכתבו של פרופסור צחור נגוע באינטרסים ולא פרופורציונאלי לתקרית, אך בד בבד אין ספק שצריך היה להעמיד את ניזאר חסן במקומו. לא יעלה על הדעת שסטודנט בעת שירות מילואים יכול להיכנס לתחום המכללה, אבל לא לכיתה. מעבר לעובדה שיכול להיות שלסטודנט לא היה זמן לעבור בבית, להחליף בגדים ולהשאיר שם את הנשק, אין לאף מרצה את הזכות לקבוע באיזה לבוש מותר להיכנס לכיתה ובאיזה לא.
    ודרך אגב, לפני מספיר שבועות קראתי עדות של סטודנטית המצהירה כי אותו מרצה ביקש ממנה להסיר מגן דוד שלבשה על צווארה. איני יודע אם זה נכון או לא, אך אשמח להתייחסות.

  4. לנין הגיב:

    לקרוא ולא להאמין

  5. עמוס נוי הגיב:

    חשוב לזכור: תגובתו (המתונה למדי) של המורה לתלתלמיד היתה בעיצומו/סיומו של מסע קטלני של צהל בעזה ובלבנון. ברור שהיא מנוגדת ל"נהלים תקינים" וראויה לנזיפה רפה. אולם, באותו שבוע הוצאה תלמידה בידואית מהכיתה במכללת ספיר מפני שחבשה "רעלה" (כלומר ניקאב) בדממה תקשורתית כמעט מוחלטת. הפרטים כאן — קישור —

    התפיסה (הקפיטליסטית ולכן אכזרית לעילא) החבויה מאחורי "המרצה כנותן שירות החייב לעמוד לרשות תלמידיו" כלל לא מובנת מאליה, והיא שנויה במחלוקת. יש גם אחרות: מכללה היא גם "קהילה לומדת" המיוסדת על כבוד הדדי, או המרצה הוא יועץ, מאמן, או רבי/גורו/מנטור. לא ברור (כלומר, זו שאלה אידיאולוגית) מהו השירות, מי נותן אותו, ומה נרכש…

    ניזאר חסן "נתן שירות" מצויין ו"שווה כל גרוש" (וחיוני להבנת קולנוע!) של מורה לתלמיד – הוא לימד אותו שהפלסטיני ורגשותיו אינם שקופים (נפקדים, נעדרים) אלא נוכחים. גם מוכר פלאפל או מלצר זכאים (ואף מחוייבים) לסלק לקוח ערום, מטונף, מעליב, מטריד מינית, יורק עליהם, או מחרבן על הרצפה. חסן הבהיר (בעדינות יחסית) עד כמה לשוב מפעולה רצחנית בעזה עם כלי המשחית ביד לשיעור של פלסטיני הוא מעשה לפחות לא מנומס. זה לא רק על "פוליטיקה", זה על השבת הנוכחות האנושית הפלסטינית אל שדה הראייה ממנו היא נמחקת.

    ברור שהיינו תופסים סטודנט עם חולצת סמל הקונפדרציה בשיעור של מורה שחור בדרום ארה"ב, או סטודנט עם סמל המפלגה הלאומית (צלב קרס משולש) היום בדרא"פ כמעשה שנע בין פרובוקציה מודעת לחוסר נימוס (אולי לא מודע), ולא היינו מהססים לתמוך במורה שיבטא מחאתו בקול.

    הפעולה של חסן – שהיתה מתקבלת, כאמור, כלגיטימית אם היה מוציא סטודנט עם כלב או לועס ברעש – מיועדת בדיוק עבורנו: נדע, יש ציבור גדול של אנשים, המתקשים "לתת שירות" למי שחוזר מעזה עם נשק, לאחר פעולה רצחנית נגד בני עמם (או עם שכן). לכן אולי (גם) התנצלות של התלמיד באה לכן בחשבון. אנושי, אנושי מדי?

  6. ח. זמיר: מה היה קורה למרצה יהודי בפלסטין הגיב:

    שהיה מסלק תלמיד ערבי מהשיעור כי הנ"ל הופיע ישר מהשרות במדי המשטרה הפלסטינית?

    ניחוש: בערך מה שקרה למילואימניקים האומללים ברמאללה בראשית האינתיפאדה.

    חוץ מזה שזה מחזה שלא מן העולם הזה כי היהודי לא היה מתקבל שם לעבודה IN THE FIRST PLACE.

    כפי שאפשר לקרוא בכתבה של עמירה הס על הביקור של אדריכלית הנוף השמאלנית בביר זית היא התבקשה לא לבוא כי לא ניתן היה *להבטיח את חייה*.

    אז המכתב של הנהלת המכללה למרצה הערבי המתפרע היה עוד מעשה של חסד בהשוואה.

  7. "להביא את המלחמה לכיתה" הגיב:

    במילים הצדיק מר ניזאר חסאן את יחסו אל אל אייל כהן הסטודנט איש המילואים במדים שבא לשמוע את הרצאתו.הוא הרגיש שאייל מביא את המלחמה לכיתה.

    האם מר אופיר גרייצרהיה מסכים להוצאתו של סטודנט ערבי בכפיה או סטודנטית עטויה ברעלה מהכיתה בגלל שלמרצה בעל דעות ימניות הם היו "מביאים (בתודעתו) את המלחמה לכיתה" ?

  8. דניאלה – "האקדמיה כנותנת שירות"… הגיב:

    תמהתני…
    האם זה תקף גם לגבי כל אותם סטודנטים שמאלניים, שהושעו מלימודיהם, באוניברסיטאות כגון הר-הצופים, חיפה, בן-גוריון ("נותנת-החסות" למכללתו של מיסייה צחור – אכן, איזה שם מתאים!! צחור וטהור-גנים…), רק כי העזו "לפעול בפעילות פוליטית, אשר איננה הולמת סטודנט"?

    גם הם שילמו…

    תמהתני.

  9. רמי שיינפלד הגיב:

    קראתי את מכתבו של אופיר גרייצר המבקש מכולם להגיע להפגנת התמיכה.
    למרות שדעתי מנוגדת לשלו אני מבקש כן לתת לה במה באתר.

    איני יודע מה היה באותה כיתה, אך אני יודע דברים רבים אחרים אופיר שגם לך, כדאי מידי פעם לפתוח עיניים ולראותם טוב יותר.
    ראשית אציין שאני, תומך במחנה השלום, ואין אדם הרוצה שלום יותר מאדם הראה מלחמה – ואני מניח שכנראה, מה לעשות, לך לא יצא לראות מלחמה ואני תוהה האם בכלל אי פעם השתייכת לצבא ההגנה לישראל, אותו אתה מכנה בבוז צבא הכיבוש.
    נרצה, או לא, החיים במציאות היומיומית הישראלית אינם פשוטים, לא ולא, ישנן דילמות מוסריות רבות, ואתה לפעמים פוסע על חוט דק במטרה לשמור על טוהר, אמת פנימית ויושר נפשי.
    נרצה או לא נרצה, קייומנו במדינת ישראל, הוא תלוי צבא, ומבחינה עובדתית, ראוי היה שתפקח עינייך כבר מזמן, אל מול מציאות המתדפקת על החלון, יום, יום, שעה שעה.
    עם זאת להגיד לך שאני תומך באופן עיוור במהלכיו של הצבא ובהוויותו – יהיה גם לא נכון מצידי. ישנם הרבה דברים פסולים בהרבה התנהגויות שמצאתי של חיילים בצבא.י
    האם זה מונע ממני לכבד אותם?י
    לא ולא.י
    מי שעושה ימים כלילות להגן עלי, וכמו שאני עשיתי עבור אחרים, וגם עבורך, יקבל ממני את מלוא הכבוד לו הוא נזקק, זה לא אומר שלא אבקר אותו במהלכיו השגויים – אם וכשאר יקרו, אך אדע גם לכבד אותו על המאמץ אותו הוא משקיע בהגנו עלי מפני אלא הרוצים ברעתי.י
    היה טוב יותר לכולנו, אם לא היה צבא ואם הייתי יכול להלך ברחובותיה של עזה, שכם וג’נין באופן חופשי ובאין מפריע, אך יש לדעת להבדיל בין אוטופיה – חזון אחרית הימים לבין המציאות העכשווית , נכון שיש לפעול לקדם את אותו החזון, אך גם את זה צריך לדעת לעשות.י
    דווקא מאדם כמוך _בהנחה שהיית נוכח באותה הכיתה), הייתי מצפה לקום ולהסתייג מאותו מעשה אומלל של מרצה לקולנוע, המערב פוליטיקה, בצורה כה רדודה, נמוכה ושיטחית בשיעוריו, וכופה את דעתו על האחר, באומרו מה לדעתו צריך הוא , או אינו צריך ללבוש, כמו שבוודאי היית קם אם היה המרצה מבקש ממישהי להוריד את רעלתה, או מרצה אחר מבקש ממישהו להוריד את "הכאפייה" שלו.י
    באותן פסיעות עדינות, שהזכרתי קודם, באה לידי הביטוי הבחירה שלך, שאינה צריכה להיות אוטומטית, לטובת הצד, שלעיתים נראה לנו הפחות חזק, אלא צריכה להיות מושכלת, הגיונית ותואמת את הערכים האוניברסליים שלך.י
    למען האמת, אני קצת מאוכזב מהדמגוגיות הזולה אליה נסחפת,ומהתניכה העיוורת שלך במעשה אומלל שכזה, שאחרי הכל גם הלבין פניו של אדם ברבים, וגרם לו לחוש צער, על זה שהוא משרת את עמו, בצורה אותה הוא מוצא לנכון.

  10. (סוויצ’י) לכל אלו שמשווים את המקרה הזה למקרה עם התלמידה שסולרקה ביגלל שלבשה רעלה … הגיב:

    יש הבדל ברור בעניין .

    במקרה של הרעלה (למרות שהיא משהו דתי שנוי במחלוקת) זו לא הייתה הסיבה להוצאת התלמידה מהכיתה . אלא כי כשלובשים רעלה כזאת רואים רק את העיניים (וכל השאר מכוסה) . כשאני לבשתי סתם כובע בבית הספר שלי , ביקשו ממני להוריד אותו , כי הוא הסתיר לי את הפנים . ולמורה פשוט לא נעים כשאחד התלמידים עטוי ומוסתר (כי כל התלמידים צריכים להשתתף בשיעור , והמורים שומרים קשר עין עם התלמידים כשהם מלמדים) ורק כשביקשתי אישור מהמורים אם אפשר ללבוש כובע – הסכימו לי .

    אז קשה לי לדמיין איך מורים היו מגיבים לממישהי שלבושה ברעלה (שלהזכירכם , מטרתה להסתיר את האישה) . אותה תלמידה הייתה צריכה לדבר על כך שהיא תלבש רעלה מראש (אם זה מה שהיא נוהגת לעשות תמיד) מה שהיא כניראה לא עשתה .

    לעומת זאת , בגד של חייל (ולפי מה שאמר כאן מגיב אחר – גם סמל מגן דוד) מסיבה פוליטית בלבד – היא לא בסדר . הבנאדם חייל , זו מדינה יהודית וזה הצבא שלנו . די ברור שהממניע של המורה היה שמאל-קיצוני (שזו דעה פוליטית נגד המדינה) הוא יכל לבקש ממנו אחריי השיעור אם יש אפשרות שלא יבוא בבגדי צבא כי זה לא נעים לו . וגם אז – מותר היה לתלמיד לסרב (אין אף נוהל באותו מקום שאומר שאסור לבוא עם בגדי צבא) .

    והכתבה הזאת מוגזמת – במקרה הפוך שבו תלמיד ערבי היה נדרש לצאת מהכיתה הייתה "תגובה מגעילה" גם מכאן .

  11. גרי הגיב:

    הייתי רוצה לבקש מכולם כאן, כולל כותב המאמר, לנסות ולחשוב לרגע כיצד הם היו מרגישים אם לדוגמא מרצה קובני גולה היה מסלק מכיתתו תלמיד עם חולצת צ’ה גווארה, או מרצה אוהד בית"ר ירושלים שהיה מגרש מכיתתו תלמיד הלובש חולצה של הפועל ת"א, או כל מקרה דומה שלא כולל את חומר הנפץ מסמא העיניים של חייל וערבי. אחרי כל ההתפלפלויות אנחנו חיים במדינה דמוקרטית ותלמיד ששילם שכר לימוד יכול להיכנס לכיתה באיזה לבוש שהוא רוצה, על אחת כמה וכמה אם הוא מגיע עם בגדי עבודה (קשה לי להאמין שאותו מרצה היה מגרש את התלמיד אם היה מגיע עם בגדי מלצרות, משום שלא היה לו זמן להחליפם). הדבר נכון גם לגבי התלמידה עטוית הרעלה. רעלה אכן מבזה נשים אבל זו בחירה אישית שלה ולאף אחד אין שום דכות לכפות עליה אחרת

  12. דני זמיר הגיב:

    ניזאר חסן פעל באופן משפיל ואלים מילולית ולא בפעם הראשונה. אין איסור לבוא ללמוד עם מדים.
    מי שלאט מתאי לו להתייחס בכב וד לתלמידיו שלא יחלמד, והעניין הפוליטי בכלל לא רלבנטי.

  13. עופר יהלום הגיב:

    קודם כל, קיימת נקודה חשובה שאף אחד מן המגיבים עד עכשיו לא התייחס אליה: גם אם קיימת סמכות לדרוש מסטודנטים דרישות של הופעה ולבוש, הסמכות היא של הנהלת המוסד ולא של המרצים. החופש האקדמי, כמו כל חופש, אינו מוחלט והוא לא כולל דברים מסוג זה. הבנתי שהנהלת המכללה לא תמכה במקרה הזה בדרישה של המרצה.
    לגופו של עניין, גם הנהלת מוסד לא רשאית להעלות כל דרישת לבוש או הופעה שתעלה בדעתה, אבל השאלה היא מהי דרישה סבירה. אני אישית חושב ש"חוק הרעלות" כמו בצרפת הוא כפייה אנטי דתית, ובכל מקרה אפילו להנהלת מוסד בארץ אין כיום רשות לדרוש אותה. בקשר לדרישות אחרות, ההנהלה רשאית לדרוש מתלמידים שיימנעו לבוא בבגדים עם סמלי מפלגות, ובמוסדות דתיים גם לדרוש סמלי דת מסויימים או להימנע מאחרים.

  14. דברים כהווייתם הגיב:

    מכללת ספיר היא מוסד ציבורי ישראלי.
    התקציב שלה מגיע ממדינת ישראל, משכר הלימוד של הסטודנטים, ומתורמים ציונים.

    ניזאר חסאן הוא אזרח ישראלי שמזדהה כבעל לאום פלסטיני.

    מדינת ישראל נמצאת בעימות מזויין עם חלקו של העם הפלסטיני היושב בשטחים.

    למדינת ישראל, כמו לכל מדינה, יש צבא. צבא הוא חלק מהמאפיינים של הארגון שנקרא מדינה.

    במדינת ישראל הצבא הוא "צבא העם" ולא צבא מקצועי, ולמעט פטורים לפי חוק, שירות צבאי הוא חובה לכל אזרח.

    בעימות עם הפלסטינים, באופן טבעי, הצבא הישראלי משרת את מדינת ישראל.

    ניזאר חסאן נמצא בדילמה משום שהמדינה שלו והעם עמו הוא מזדהה נמצאים במלחמה.

    למרות העוינות שהוא חש למדינה הציונית, הוא בחר/הסכים ללמד במוסד ציבורי שהוא חלק מהמדינה הזו, ולקבל ממנו שכר.

    *הבחירה הזו מחייבת הגבלה מסויימת של החירות, כמו שכל כניסה לכל מסגרת מחייבת הגבלה של חירות.*

    כעובד ציבור אסור לו לבטא חוסר כבוד ובוז לסמלי המדינה, ולעשות דה-לגיטימציה למדינה.

    על אחת כמה וכמה שאסור לו לעשות את זה בזמן העבודה!

    אם הוא היה מבטא את העוינות והבוז שלו בזמנו החפשי, אפשר היה להעלים עין.

    אבל בבחירה שלו לעשות את זה בזמן העבודה, תוך כדי ניצול מרותו כבעל תפקיד, הוא חצה את הקו האדום ועבר על מוסר העבודה המינימאלי שמצופה מעובד.

    הבחירה שלו דחפה את המערכת לתגובת נגד פרופורציונאלית.

    דחית את אופצית הנייטראליות שהיתה שמורה לך בתוקף הסובלנות לבעלי דעת מיעוט?
    ביטאת בוז? עכשיו דורשים ממך לבטא כבוד כפיצוי.

    בדילמה שמר חסאן שרוי בה, הוא לא יכול לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. הוא צריך לעשות פשרות או ללכת עם האמת שלו עד הסוף ולשלם את המחיר.

    לתשומת לבכם, יש מדינות (לאו דווקא דיקטטורות) בהן במערכת החינוך הציבורית שרים בבוקר את המנון המדינה ומצדיעים לדגל.

    ממר חסאן חסכו את הצורך הזה. אבל הוא לא הסתפק באצבע, הוא רוצה את כל היד. הוא רוצה את הזכות לא רק להשתין בבריכה, אלא לעשות את זה מהמקפצה, לתוך העין של המציל, ועוד לקבל אות הצטיינות.

    נו באמת.

  15. שקרים כהזייתם הגיב:

    מבין שלל הטעויות, ההטעיות, הסילופים וחצאי האמיתות שמנה כאן קודמי אתייחס לכמה שערוריתיות במיוחד –
    ראשית, האמירה שעובד במוסד ציבור "מזדהה" עם המדינה הציונית היא ההוכחה והביטוי לאמונה ולפרקטיקה של אפרטהייד ופשיזם המאפיין "ציונות". על סמך זה מופלים אזרחים לא יהודים באזרחות, קרקעות, מכסות מיים, קצבאות. אפשר לעבוד במוסד ציבור ולהות אנטי ציוני, כמו שאפשר היה לעבוד בבית ספר דרום אפריקאי וללחום באפרטהייד. הזיהוי המוחלט של המדינה ומוסדותיה עם השקפה גזענית אחת שלטת היא חמורה.

    הטיעון האנטי מוסרי "יש מדינות שבהן…" (כאילו שאם השכן שלי אנס מותר לי להיות רוצח) הוא גם שגוי עובדתית – אפשר לכבד סמלי מדינה (גם לאומית) המבוססת על אתוס ועיקרון של שיויון זכויות אזרחי. אפשר רק לבוז לדגל האפרטהייד, הקונפדרציה הדרומית, צלב הקרס ודומיהם – דגלים של השקפות שסברו כל "עובד ציבור" חייב לישר קו עם גזענותן.

    לחזור מפעולה רצחנית מעזה עם כלי המשחית ביד ולהכנס לשיעור של מרצה פלסטיני זה חוסר תרבות חוסר נימוס, וגסות רוח התובעת התנצלות. שום התחכמות לא תעזור פה

  16. הבנת הנקרא למתקשה הגיב:

    בשום מקום לא כתוב שעובד ציבור מזדהה עם משהו.

    כתוב שחובה עליו להמנע מללבזות בפרהסיה את סמלי המדינה, בין אם הוא מזדהה אתם ובין עם לאו.

    גם לא כתוב שישנן מדינות שבהן… אלא שישנן מדינות *לא דיקטטוריות* שבהן…

    ידוע שבאתר הזה לא אוהבים את ארה"ב, בלשון המעטה, אבל היא לא נחשבת למדינה דיקטטורית (בוודאי לא על ידי אזרחיה) ולא ידוע על תנועה משמעותית שלאזרחים שמתמרדים נגד הנוהג לשיר את ההמנון ולהצדיע לדגל במוסדות החינוך *הציבורי* שלה. אצלנו זה לא מקובל, נכון, וזה אומר שישראל עוד יותר ליברלית מארה"ב.

    כמו כן ידוע שיש מיעוט זניח בארץ הזו שבשבילו ישראל לא לגיטימית, ואי לכך הוא נוהג לפתוח את יומו בתפילות לחורבנה, מגובות בקללות וחרפות.

    אבל די מצחיק לדרוש שהמדינה בעצמה ורוב האזרחים שלה, שלא חושבים ככה, גם כן יתנהגו כאילו המדינה לא לגיטימית.

    מר חסאן הוא עובד ציבור, ולא מתוך כפיה.
    המכללה לא שייכת לו – הוא בסך הכל עובד שם, ולא הוא יכתיב מה ראוי ומה לא ראוי. הוא יתנהג לפי מה שמקובל במוסד, ולא המוסד יתנהג לפי מה שנראה לו.

    אין לו סמכות שיפוטית, ובוודאי לא סמכות מוסרית.

    לא מתאים לו לכבד את המקום שבו הוא נמצא? יכבד וימצא לעצמו מקום עבודה שבו הוא יכול לבזות את המדינה שבה הוא חי ואת סמליה ועוד לקבל פרס.

    אם מישהו פה חסר תרבות וחסר נימוס אנושי בסיסי זה מר חסאן.

    נהוג לצפות מבני תרבות בציוויליזציה מתפקדת לא לבזות בפרהסיה סמלים שיקרים לאנשים אחרים – למשל אתאיסט חייב בכבודם של אנשים דתיים גם אם הוא עצמו לא דתי.

    אדם אינו חייב לנשק את הקוראן/התנ"ך, אבל לדרוך עליו בפרובוקציה מול העיניים של מי שהספר יקר לו זו התנהגות מכוערת וברברית.

    וכמובן רק אדם חסר מוסר אלמנטרי ידרוש גם להתפרנס ממקור מסויים וגם את הזכות להקיא עליו בפרהסיה ולפעול לחיסולו.

    מזכיר קצת את ההגיון העזתי – זכותינו האבסולוטית לנסות להשמיד אתכם ,וחובתכם האבסולוטית לדאוג לשלומינו ורווחתנו בזמן שאנחנו מנסים.

  17. אכן שקרים כהזייתם הגיב:

    ראשית, יואיל המגיב הנכבד מעליי לבצע את המינימום ההכרחי: ללמוד את העובדות לאשורן בטאם הוא מביע דיעה כלשהי. אילו הוא היה קורא את הנאמר בלינקים שנתן כותב המאמר, אופיר גרייצר, הוא היה מגלה שהמילואימניק הגיע לכיתה ללא שום "כלי משחית".
    שנית, כל המלל הרב לא קשור בשום צורה למקרה הנדון. הסטודנט ממלא חובה המקובלת במדינות חוק מתוקנות רבות בעולם-כולל שוויץ-והיא שירות צבאי במילואים. זכותו להכנס לכיתה במוסד חינוכי שמתקיים משכר הלימוד שהוא משלם ומתשלומיה של המדינה שמקיימת את הצבא. המרצה לא נדרש להביע הזדהות עם המדינה או הצבא ואפילו הכירו בזכותו לבקר אותה. הוא ממש לא יכול להחליט לא להכניס לכיתה מישהו שהוא בעל תפקיד ציבורי במדינה. אם הוא לא יכול לשאת את הסממנים הישראלים בסביבתו אזי באמת ניתן להבין מדוע יקשה עליו ללמד במוסד ישראלי.
    מעבר לכל הנ"ל, הוא גם נהג בגסות רוח כלפי הסטודנט וכלפי סטודנטים אחרים בסיטואציות אחרות. במקרה הנוכחי הוא יכל לגשת לסטודנט אחרי השיעור, להסביר לו את עמדתו (אפילו אם מקבלים את דעת המגיב שמעליי אין לשער שהתלמיד בא בכוונה לעלוב במרצה…) ולבקש שלא יגיע להבא במדים. כך אני נוהג אם יש לי בעיה עם סטודנט כלשהו. זה גם מכבד יותר את כולם וגם הרבה יותר אפקטיבי בהשגת התוצאה הרצויה.
    עמי כהן

  18. עוד אחד שלא מבין מה הוא קורא הגיב:

    לא טוענים שעובד ציבור חייב להזדהות עם המדינה וסמליה.

    מסתפקים בכך שלא ישתין עליה בזמן שהוא מלמד!!!

    כמו כן – אסור לו באיסור חמור להשתמש במעמדו, שהואצל לו על ידי המוסד שבו הוא מלמד, להעניש תלמיד שמתנהג בצורה נורמטיבית.

    המעשה של חסאן הוא בגדר בנאדם לא נורמטיבי שמעניש בנאדם נורמטיבי בגלל שהוא נורמטיבי.

    לבוא עירום, עם צלב קרס או ראש חזיר לכיתה זו לא התנהגות נורמטיבית (אולי זה נורמטיבי אצל האוהדים של חסאן, מי יודע).

    להגיע לכיתה במוסד ציבורי בישראל עם מדים של צבא ההגנה לישראל זה נורמטיבי וגם לגיטימי לגמרי.

    אם למישהו יש בעיה לראות מדי-צה"ל בטריטוריה של מדינת ישראל, שיוציא לעצמו את העיניים מצידי.

    עוד מעט תדרשו להעלים את המדים מהרחובות כי "לא נעים לערבים לראות את זה", ואחר כך שנפסיק לדבר עברית בארץ כי "לא נעים לערבים לשמוע את זה". לא הגזמתם? אולי גם נבצע התאבדות קולקטיבית "לכפר על פשעי הציונות" כי אחרת חסאן יהיה עצוב ויבכה כל הלילה?

    תכף תדרשו להתיר למר חסאן לשרוף את דגל ישראל בכיתה "כי כואב לו", והצעד הבא יהיה להתיר לו לתת לתלמידים מטלה לימודית לשרוף דגל ישראל, ומי שיסרב יועף מהקורס.

    מעניין למה לדעתך לחסאן מותר להשפיל אותנו, אבל ברגשותיו העדינים אסור בשום אופן לפגוע.
    יש לו זכויות יתר בגלל שהוא נולד פלסטיני?

    אה – בעניין הסער והרקב – תודה על הדאגה לשלומנו, אבל הייתי מציעה לך לדאוג לעצמך קודם…

    (דרך אגב – אדוני אקדמאי? לא יאומן שאנשים שלוקים כל כך בהבנת הנקרא הצליחו לעבור בחינת סף של מוסד על תיכוני)

  19. אין כאן בכלל ויכוח הגיב:

    אני מצטער, אבל יש כאן פשוט אנשים שהפכו את האנטי ציונות ואת שנאת מדינת ישראל למקצוע. אתם חושבים שמה שעשה המרצה בסדר? אוקיי, זכותכם. בדיוק באותה מידה שאתם סבורים שמי שמסרב לשרת בצה"ל ונכנס לכלא הוא בסדר. במדינה דמוקרטית זכותו של כל אדם לעשות מה שהוא רוצה, אולם למעשים מסוימים יש תוצאות. חייל שמסרב לשרת נכנס לכלא, ומרצה שנוקט בעמדה המנוגדת לעקרונות המכללה בה הוא עובד צריך לשלם את המחיר. דמיינו לעצמכם מצב שבו מנהל בכיר בחברה המפטרת עובדים יתבטא באופן המנוגד לקו שהחברה מובילה, משום שהיא נוהגת לטענתו בחוסר הגינות כלפי העובדים. רבים מביננו יחשבו שהוא נהג נכון, אבל החברה בה הוא עובד תפטר אותו בלי שום צל של ספק, ועם זה לאף אחד מכם לא תהיה בעייה. לא צריך להתייצב באופן עיוור לימינו של כל אדם הנוקט בעמדה פרו פלסטינית. קצת שיקול דעת לא יזיק לכם.

  20. הוי מסוס ורקב הגיב:

    אתם טענתם ש"עובד ציבור" חייב להזדהות עם המדינה וסמליה. זו, כמובן, תפיסה פשיסטית. כן, אפשר לשיר את ההמנון בארה"ב, כי לא כתוב בוא "עיין פרוטסטנטי צופיה", ושיויון זכויות אזרחי פורמלי מתקיים בין תושביה, ולא חקיקת אפרטהייד כבמקומותניו.

    ברור שאם הססטודנט היה, נניח, מקיא על הרצפה, הדרישה של המרצה להוציאו היתה לא "חוקית" ובניגוד לנוהלים אך לגיטימית. וגם אם הוא היה בא ערום או עם צלב קרס או ראש חזיר ביד. אז איך, לעזאזל, הפקעתם מה"ערבי" כל רגש אנושי עד שכל כך קשה לכם להבין שלבוא עם מדים ונשק בימי הפעולות הרצחניות בעזה לשיעור של מרצה פלסטיני היא היא גסות רוח בלתי נתפסת ודורשת התנצלות, ושטקס ההשפלה שתובע צחור (איש נעים הליכות ובעל זכויות, נכון) בלחץ הצבא (בעל הבית גם של העולם האקדמי, מסתבר!) הוא חוצפה בלתי מתקבלת על הדעת.

    בעצם ברור איך – "אתם, אתם מסוס ורקב/ ומחר יקח אתכם סער", כפי שאמר משוררנו

  21. המשך למשורר הגיב:

    בארצנו אין חקיקת אפרטהייד. כל כך התרגלתם להשפריץ את הקלישאה הזו בכל הזדמנות שהתחלתם להאמין בה למרות שאין לה קשר למציאות.

    לאמריקאים לצרפתים ולאנגלים יש הסטוריה גרועה בהרבה משלנו (שלא לדבר על הווה), וזה לא מונע מהאנשים להרגיש שייכות למדינה שלהם. גם למי ששייך לתת-קבוצה שסובלת מאפליה נורמטיבית.

    בריטים יצדיעו לדגל שלושת הצלבים גם אם הם אתאיסטים או לא נוצרים, וישירו "אל נצור המלכה" גם אם לדעתם צריך לפרק את המוסד הארכאי הזה.

    גם צרפתים פציפיסטים ישירו את המרסייז למרות המלים המילטריסטיות.

    בהמנון של כל מדינה יש מילים שעשויות להיות זרות לסנטימנטים של חלקים מהאוכלוסיה.
    זה לא הופך את ההימנונים ללא לגיטימיים.

    ומה שקשה לנו להבין זה איך קורה שמאתנו מצופה ובצדק להתייחס בכבוד לאדם הערבי גם בימים ש"בני עמו" מפגעים בנו, אבל לא מצופה ממנו להתייחס בכבוד אלינו באותם ימים עצמם.

    מה עם קצת סובלנות הדדית לשיפור היחסים? לא במילון שלכם?

  22. למר "מסוס ורקב" הגיב:

    נגיד את זה שוב, לאט ובקול:
    *הוא בא בלי נשק*.

  23. לקום מחר בבוקר הגיב:

    ולראות –

    מרצה פמיניסטית מודיעה שהיא לא מלמדת גברים כי ההופעה שלהם מזכירה לה דיכוי מגדרי

    מרצה צמחוני מודיע שהוא לא מלמד אנשים שאוכלים שווארמה בפיתה בהפסקה (בשר זה רצח)

    מרצה לאומן מודיע שהוא לא מלמד ערבים כי המבטא מזכיר לו טרוריסטים.

    מרצה קומוניסט שלא מוכן ללמד אנשים שהכנסתם עולה על השכר הממוצע במשק.

    מרצה מזרחי שלא מוכן ללמד אשכנזים כי הם מזכירים לו אפליה עדתית.

    מרצה חילוני שלא מוכן ללמד אנשים עם כיפה כי היא מזכירה לו כפיה דתית.

    כל אלה יגידו להגנתם שאי התחשבות ברגישותם הגבוהה לעוול שמתרחש מול עיניהם יום יום ושעה שעה הוא חוצפה וגסות רוח, ומי שצריך להתנצל על עצם קיומו זה התלמיד ולא המורה הממורמר.

  24. אוהד/אל דאגה הגיב:

    כעת לאחר שפוטר יעבור חסאן ניזאר ללמד באוניברסיטת מזרח לונדון. לאור המלצותיו של פרופ’ בראשית מקים החוג לקולנוע במכללת ספיר הוא יקודם ישירות לדרגת פרופסור !

    ואולי זו הייתה כוונתו מלכתחילה

  25. לכו זדים בחמסכם זה… הגיב:

    וואלה, כאילו הוא הדיון הוא על הבנת הנקרא, "זכויות" (ברור שזכותו של צחור לפטר חסאן), או התחכמויות על אנלוגיות מגוחכות ומגחיכות, ולא על ערכי מוסר בסיסי ועל הראוי בחברה אנושית.

    כן, בישראל נהוגים חוקי אפרטהייד יוצאי דופן שמאז נירנברג ויוהנסבורג אין כמוהם. הם מעניקים לכל יהודי בעולם זכויות יתר אקסקלוסיביות (רק לו) ואקס טריטוריאליות (גם הוא או אבותיו לא דרכו כאן) ושוללות אותן לעד מכל לא יהודי – באזרחות, בקרקעות, בקצבאות, במכסות מיים, בזכויות מגורים, במה לא… לכן סמליה של אפליה חמורה זו אינם ראויים להזדהות ולכבוד על ידי בן אנוש ראוי לשמו

    אבל המחריד בטיעוניכם היא האמירה שתביעה פשוטה לכבוד ושיויון של מר חסאן נתפסת כ"השפלה". גם בכך אתם מזכירים את האנטישמיים הקלאסיים.

    "…ובדמכם חיו והנקו"

  26. אקדמאי? אני? הגיב:

    ברור שאני לא אקדמאי. אין לי יכולת אנליטית מבריקה כשלך. אני בסך הכל פועל בבית החרושת של בייגל את בייגל בבני ברק. אבל דבר אחד אני יודע – לזהות את הריח של חלאות מוסריות כמוכם. זה אותו ריח בכל מקום – בגרמניה, בדרום אפריקה, או במכללת ספיר

  27. טול קורה מבין עיניך… הגיב:

    נירנברג זה לא יוהנסבורג ודרום ארה"ב, ושני אלה אינם כמו ישראל כיום. מה שיש כיום בישראל זה דבר אחר לגמרי, שגם הוא אינו חדש – – שליטה בקולוניה שאמנם אינה מעבר לים לא רק מעבר לגדר, והכנסת מתנחלים לתוכה להגברת הדיכוי. בדרך לאוניברסיטת מזרח לונדון הייתי מציע לניזאר חסאן לבקר במוזיאון האימפריה, למרות שלא יראה שם כל זכר למיליונים שנרצחו ע"י אותן מדינות נאורות, שערכו באותה עת בחירות רב-מפלגתיות. אז קודם כל שלא יטיפו לנו מוסר."עכשיו אחרי שניצחנו את הנאצים אתה יכול להישאר כמה שנים בצבא הקבע, לקבל שכר גבוה ולהרוג כמה קנייתים בשם אותם ערכי נאורות".
    בעניין מה שקורה בתוך הקו הירוק, נכון שיש אפלייה רואייה לגינוי כנגד המיעוט הערבי וקבוצות אחרות. אבל אין לזה קשר לחוק השבות, שאינו נוגע לאזרחים אלא לפמי שרשאי להיות אזרח.

  28. מרוב "זכותו" לא רואים את חובתנו הגיב:

    נתחיל מהסוף: "זכותו" של הסטודנט לבוא עם מדים, ו"זכותו" של צחור לתבוע התנצלות (אבל לא "זכותו", כמובן, לתבוע מעובד הצהרה של כבוד למדי צהל תחת איום בפיטורין!), ואולי אפילו "זכותו" לפטר עובד שסרב. אז מה? השאלה אינה "זכויות" אלא חובות – חובות הלבבות של אדם מוסרי.
    איך זה שבכל פעם שאתם נלחצים תחת תביעות מוסריות, אתם מדרדרים את הדיון ללגליסטיקה משפטית של "זכויות" פורמליות, וכשמרפים מכם אתם שוב אנשים הגונים-בעיני-עצמם? כן, בהחלט, על פי חוקים מקומיים, היתה "זכותו" של סוחר העבדים בלואיזיאנה לסחור בבני אדם שחורים, ו"זכותו" של המשטר הגרמני לאסור העסקת יהודים כעובדי ציבור, ו"זכותו" של השלטון הסובייטי לגזור על לימוד עברית, ו"זכותו" של המתיישב הצרפתי לירות במרוקנים מקומיים, ו"זכותו" של הדרום האפריקאי הלבן לקיים אפרטהייד, וזכותו של התעשיין במאה התשע עשרה להעסיק ילדים עשרים שעות ביממה. הכל "זכותם" והכל, כמו שאמר כאן כאן עוד איזה אויל, "נורמטיבי".

    ואדם הגון, כמובן, חייב להלחם ב"זכויות" אלה, להעמיד מראה כנגד ה"נורמה" שבבסיס הנורמטיבי, ולנסות לשנות את המציאות שאפשרה זאת, כפי שעשה ניזאר חסן. בממלכת המצפון האנושי, אין זה "נורמטיבי" שבעת פעולה רצחנית של הכנופיות המזויינות המכונות צהל יכנס סטודנט במדי אותו צבא לשיעור של פלסטיני, קורבנה של אותה אלימות, מבלי להסס, רק מפני שהפלסטינים ורגשותיהם הם שקופים, ואילו המדים קודש הם. סרובו של חסן לענות לשאלות סטודנט שכזה כל עוד הוא במדים (וזה כל מה שהוא עשה) הפכה את הפלסטיני לאדם, ואת הסטודנט לפחות לגס רוח. זה לא "זכותו". זה חובתנו.

הגיבו לאין כאן בכלל ויכוח

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים