הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בפברואר, 2008 3 תגובות

כבר מספר שנים שאני מרגיש בהתדרדרות. זה הסיפור הקלאסי – מתחיל במירמור על מלחמה כושלת, אכזבה מניהול המדינה, תחושה של שחיתות שלטונית, אהדה יתרה לצבא, אויב "מרושע" שברור כי הוא אשם בהכל, תוקעי הסכין בגב האומה. זה נגמר רע – בדר"כ בהרס ובניה מחדש של המדינה, שיסוע חסר תקדים של החברה, התאוששות ארוכה. בדרך יש ביטול חרויות אזרח, "מנהיג חזק", ומוות. הרבה מוות. לאחרונה אני דוגם כתבות בעיתון שמחזקות את התחושה הזו שלי – לאו דווקא במה שהן מספרות עליו, אלא באיך המידע מועבר. החד-צדדיות המסולפת הזו, מטרידה מאד. הדברים הרעים ביותר נבנים לאט (או, אם תרצו, "מים שקטים חודרים עמוק"). התחושה שנוצרת לאחר שנים של קריאת כתבות וכותרות מכוונות, לא במסגרת מזימת-על, אלא התגלגות "טבעית" של העניינים. עם זאת, היום (יום שלישי, 22.01.08), מה שראיתי בעיתון מבהיר את התחושה שלי בצורה החזקה ביותר שנתקלתי בה עד היום. ברצוני לחלוק את התחושה הזו שלי, ואת המחשבות שעוברות לי בראש בנושא.

אני פותח את וקורא את העמוד הראשי של העיתון הנפוץ במדינה, "ידיעות אחרונות" – שאחראי במידה רבה לדעות של אנשים בישראל ולידע שלהם על "המצב". בעמודים הראשונים ישנה כתבה על "הקשר בין טיפולי פוריות לסרטן השד". ניחא, מלבד התמונה התמוהה של אישה עירומה המצולמת מכיוון הגב, בבירור על-מנת למשוך תשומת לב, לא מרגיז אותי דבר. אך בעמוד הרביעי המצב משתנה. הכותרת – "ישראל: כך החשיך החמאס את הרצועה". ניסיון של התעמולה המקומית להראות שהאשם במצב הנורא של תושבי הרצועה הוא כמובן לא הממשלה והצבא, אלא חמאס. אין לי הסתייגות מכך שגם לחמאס יד בדבר, אך ברורה הכוונה, וברור האבסורד – מדינת ישראל פוצחת בקמפיין פנימי להסרת אחריותה ממצב התושבים בעזה והמשך הדרת הידיעה של הישראלים על המתרחש שם. כאילו אין סגר (ימי, אווירי, קרקעי…), כאילו אין פעילות צבאית יום-יומית, כאילו אין חיסולים, כאילו אין עוני מחריד, כאילו ישראל לא הפציצה את תחנת החשמל. מימין, טור דעה של תושב שדרות, תחת הכותרת "או הם או אנחנו", (הידד להתלהמות), משמאל טור דעה של אלכס פישמן (דובר צה"ל המקומי) "לא נורא, שיסבלו (מזכיר קצת את "שקט, יורים"). מיותר לציין מה בדיוק נכתב בכל אחד מהטורים. אין לי ספק שאם הייתי תושב באחד מיישובי עוטף עזה הייתי חרדתי, מדוכא ומפוחד מאד, אך השימוש הציני שעושים כאן בסבלם על-מנת לכפר על זוועותיהם של הממשל – מקומם. העיתון טורח עם-זאת לאזכר את האבסורד במחסור בחשמל, של מאות אלפי אנשים – אך כמובן, אין איזכור לאחרויות הישראלית בנידון.


שלושה עמודים לאחר מכן (בשני היתה פרסומת ענקית), תחת הכותרת "נכשלת, לך הביתה" מובאים דבריהם של מפקדי פלוגות קרביים במילואים, שטוענים כי לאור הכישלון במלחמה אולמרט צריך להתפטר מתפקידו. אין לי בעיה עם האמירה כי אחד האנשים האחריים ביותר לסבל מלחמת לבנון השנייה, הן בצד הישראלי והן בצד הלבנוני, ראש הממשלה שמחסלת את החינוך האקדמאי, התיכוני והיסודי, אותה ממשלה שמפריטה כל העומד בדרכה (אפילו את בתי הכלא), שמפקירה זקנים למות בקור, שממשיכה בתקצוב פשע ההתנחלות וכו’ – צריך "ללכת הביתה". אך הכתבה מתמקדת בביקורת של אותם מפקדים על התנהלות המלחמה, ולא על עצם קיומה או כל תפקוד בעיתי אחר. הרי אם אולמרט היה "נכנס בהם כמו שצריך", אחוזי התמיכה בו היום היו דומים לאלה שהיו לו בתחילת המלחמה. זהו בדיוק ה"מרמור על מלחמה כושלת" שהזכרתי למעלה.


הלאה, עמוד הבא (למעט פרסומת נוספת בגודל עמוד). "שנסראללה ימשיך לנבוח עד שיחנק" (בהקשר לנאום "חלקי הגופות" של הפסיכי הנ"ל). אמנם אין לי חיבה כלל כלפי מנהיגים פונדמנטליסטיים באשר הם, ואני מבין (עד כמה שאני מסוגל) את כאבו של אביו של אחד החיילים, עליו מדובר בכתבה, אך היא בכללה מדברת בטון "ממשלתי" משהו – שוב שימוש ציני בסבלם ובאבלם של אנשים, כדי להמשיך ולקטב את התפישה של הציבור את הצד השני כ"רשע". עניין ה"אויב", מלמעלה. מתחת לכתבה, הכותרת: "המשטרה תסייע לצה"ל לעצור אלפי משתמטים". ברגע הראשון נבהלתי, לא הבנתי איך פתאום העליהום כנגד נמנעי השירות עבר למעצרים, וכמובן קראתי קצת והוקל לי במעט, שכן מדובר על עריקים משירות. כמובן שהשימוש כאן הוא דווקא במילה "משתמטים" – כנראה כדי ליצור קשר בין אנשים העוברים על החוק לבין אלה שבחרו בדרך חוקית לא להתגייס. אך עם זאת, שמהלך הקריאה של הכתבה אני נמלא זעם – בעבר התנדבתי ב"מוקד סיוע לעובדים זרים" ונתקלתי בעשרות סיפורים של פליטים מאריתריאה – מדינת גיוס חובה, שבדומה לישראל, נמצאת בסיכסוך עם רוב האיזור שלה. הרבה מאד פליטים ברחו משם שכן הם אולצו להתגייס, עברו על החוק ולא עשו כן – והגיעו לכל מיני מקומות בעולם. פתאום הקשר החזק הזה מתבהר – האנשים שמדובר עליהם בכתבה (כ-4000 איש) הם מועמדים לפליטות. הצבא דרש את גיוסם, הם ערקו – ועכשיו המשטרה והצבא רודפים אחריהם. הם לא יכולים לעזוב את הארץ, והם תחת איום תמידי של מעצר. ציטוט מהכתבה הכביד עלי במיוחד: "השופטים כתבו "מי שמבחירה מודעת בוחר להשתמט מן החובה לשרת בצבא […] ראוי לעוניש מכביד בהרבה מזה שנגזר עליו […] עונש שיבהיר לו ולרבים כי מעשים כשלו פוגעים בחוסנה של המדינה ובחלוקה השיוויונית של נטל הגנתה"" השופטים עצמם טוענים כי יש להחמיר בענישה, לא התביעה. השוטפים רוצים להעביר מסר לשאר האוכלוסיה – מסר של הרתעה. נהדר – הנה מוטיב "תוקעי הסכין בגב האומה". מי יודע, אולי לפחות האנשים הנ"ל יכלו לקבל מעמד פליט באיזושהי מדינה נאורה יותר.


עמודיים אח"כ (פרסומת, כבר הזכרתי?), כותרת נוספת: "הערכה: מזוז יסגור את תיק מהומות אוקטובר". כמו בבריטניה של "יום ראשון השחור", גם אצלנו שוטרים רוצחים – ולא נשפטים. גם אצלנו כאשר יורים עליך, מבררים קודם ומבדילים באם אתה אינך מהמוצא האתני הנכון. "בכך יאמץ את קביעת מח"ש שאין די ראיות להעמיד לדין את השוטרים שהיו מעורבים בהריגת 13 אחזרים ערבים". כמה קל. קרוב לוודאי שעל עשרה פצועים בהתנחלויות, או אפילו בתל-אביב במהומות היו נענשים שוטרים, אפילו משמעתית. משום-מה יש לי התחושה שגם כאן, כמו באירועי הטבח בכפר קאסם חלק מהשוטרים אפילו יקודמו. בכל מקרה הציבור יזכור זאת כהתקוממות של "הגיס החמישי" (עוד חבר’ה שזוכים ויזכו להיות תוקעי הסכין בתודעה הלאומית).


עמוד הבא. "עין מציון צופיה". לווין הריגול החדש של ישראל שוגר, ועכשיו לישראל יהיו הערכות מודיעין מדויקות יותר (ובכל זאת, "נקודת האל-חזור" של "תוכנית הגרעין האיראנית" תמשיך לזוז קדימה ואחורה לפי צרכי ההפחדות של הצבא/הממשלה…). נהדר. כתבה מסוגננת ומאד חיובית על עוד הישג צבאי וטכנולוגי לישראל. מוטיב האדה היתרה לצבא. עמוד הבא. "סיירת רצח". בוגר סיירת מיוחדת של חיל ההנדסה הפך לרוצח סידרתי בבאר-שבע, ורצח 5 אנשים. ב"ידיעות אחרונות", איכשהו, ואותי זה לא מפתיע, הקישור הנדרש "פעילות צבאית – אלימות" לא קיים. איכשהו, על-פי התקשורת, באלימות הגואה בחבר’ה בטח אשמים חוסר הערכים, שבין השאר, כמובן, גורמים ל"השתמטות". בכלל אין קשר להתעמרות הנמשכת באוכלוסיה אזרחית. בכלל אין קשר לאלימות שבחינוך צבאי – במדינה בה חצי מהאוכלוסיה יודעת לתפעל אם-16.


במספר העמודים הבא אין ממש עניין משמעותי (מעבר לכתבה תמוה בדבר מנהגו של הוגו צ’אווס לאכול גכל בוקר עלי קוקה) – אך העמוד האחרון כבר תופס את תשומת ליבי – "צלפים כהלכה" – מצטייני קורס הצלפים של צה"ל הם מסתבר מהנח"ל החרדי. למה לעזאלזל זה צריך לעניין מישהו מחוץ לצבא? למה האזרח הממוצע צריך להטריח את עצמו בידיעה מי היחידה המוצלחת ביותר בנושא כלשהו, בתוך הצבא? …במדינה מתוקנת (אם יש דבר כזה), כמובן. לא במדינת ישראל, בה הצבא הוא נערץ יותר מכל.


אני מפחד, אני מוטרד. מעבר לעניין שישראל מבצעת פשעי מלחמה, אבל הקורבנות הם האשמים (ועוד יבוא היום שבוא אנשים יצדיקו את עצמם ויספרו איך הם לא היו קשורים לזוועות בעזה) – מדינת ישראל כהרגלה מקדשת את החד-צדדיות והצבאיות המתלהמת. התקשורת הישראלית מאז ומתמיד נעמדת דום למשמע ענייני צבא, אך לאחרונה – נראה כי איזשהו גבול נחצה. לאחרונה – "האויב הפלסטיני" אשם במצבו גם כשמדינת ישראל מחסלת/יורה/עוצרת מעבר אספקה וכו’. יותר ויותר מסתמנים כאן בפנים "בוגדים" חדשים-ישנים – נמעני השירות והפלסטינים אזרחי ישראל. מיום ליום מתקרב הרגע בו ינקטו צעדים משמעותיים כנגד נמנעי השירות (כבר עכשיו יש הצעות חוק "נהדרות" בנידון), והציבור הפלסטיני-ישראלי ימצא את עצמו בהתנגשות אלימה במיוחד עם השלטון הישראלי, בסדר גודל גדול יותר מיום האדמה ומהמות אוקטובר. מרגע לרגע מתקרב רגע הפיצוץ הנוסף עם האוכלוסיה הפלסטינית בשטחים הכבושים, ובמיוחד בעזה. ההבדל בין היופ לפעמים קודמות הוא שהפעם אנחנו לא אחרי תהליך אוסלו, או שנות השמונים העליזות-למחצה. אנחנו בשנים בהן הממשל נתפש כמושחת במיוחד (כאילו זה משהו חדש), הצבא, בדעת הקהל, הפסיד לראשונה במלחמה, ומסתמן האשם – "המשתמטים", הציבור מיואש מהדוחק הכלכלי וחוסר התקווה, כבר עכשיו הועברו חוקים כדוגמת "חוק נתוני התקשורת" ודומיו, בית המשפט העליון מותקף מכל עבר… נראה כי הולך ומתקרב היום בו יקום אדם חכם מספיק וינצל את הקרקע הפוריה באיזור, ו"יביא סדר" למדינה, בדמות משטר פאשיסטי. לא, זה לא הולך להיראות כמו גרמניה הנאצית או איטליה של מוסוליני. לא, הכנסת לא בהיכרח תפוזר. "לא כל פאשיזם נראה כמו אדולף היטלר" אומר תשדיר שמאל אמריקאי – אך אין שום סיבה להתנחם בעובדה ש "בסך-הכל" ניראה כמו גירסה גרועה של השלטון במצרים בעוד כמה שנים. ארה"ב לא לעולם תתעניין בנעשה כאן – כבר היום יש לה צרות רבות במיוחד, ולא ברור שגם אם כן היא תנסה למנוע זאת. שום משטר כזה לא מגיע ביום אחד, זה רק הולך ומתדרדר, לאורך זמן.


שנחיה לראות זמנים טובים יותר,

תגובות
נושאים: עדכונים

3 תגובות

  1. לפלג הגיב:

    לא עדיף ללכת לעזור לאיזה זקן/זקנה ערירים ודלים במקום לשבת ולכתוב כלום?

  2. פלג ספיר הגיב:

    אני לא יודע מי כתב/ה את התגובה הנ"ל (היית יכול/ה להזדהות בשם…) – אבל אני חייב לציין שהיא ממש ממש הצחיקה אותי (בצורה חיובית, לא כגיחוך). לפעמים אני אכן חוטא בתלונות ונבואות זעם, ימים יגידו אם זה היה מוצדק (בכל מקרה אפשר לומר שאני יוצא "מנצח" תמיד – אם צדקתי, אוכל להגיד "אמרתי לכם", אם לא – העולם פחות נורא ממה שדמיינתי 🙂 ).

  3. לפלג הגיב:

    באמת תגובה מצחיקה.

    באהבה
    -המעריצה הסודית

הגיבו ללפלג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים