הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בפברואר, 2008 13 תגובות

הוועדה הכינה "גם נוסח בלתי מסווג של הדו"ח" או דו"ח גלוי, "הכולל את עיקרי הדברים אשר בדו"ח המסווג, אך ללא העניינים שפרסומם אסור". גם "תמלילי עדויות שחלקם הארי היה מסווג – לא פורסמו." החומר הנוגע ל-יחסי החוץ [מוסג המשמש את הוועדה עצמה באותו ההקשר] של המלחמה "לא יהיה פתוח לעיון הציבור במשך עשרים שנה ממועד ההפקדה בגנזך המדינה." הציטוטים לקוחים מתוך התחלת הדו"ח "הסופי" ולא מתוך זה "בנוסחו המלא" "לשיפור יכולותיה המדיניות – ביטחוניות של מדינת ישראל, לאור לקחי מלחמת לבנון השנייה." ההדגשות נוספו על-ידי בכדי להבליט כי, לאור מדיניות הגלובלית בכלל והמזרח תיכונית בפרט של ארה"ב של אמריקה, במלחמה הזו כמו ברוב המלחמות, יחסי החוץ הם ‘עיקרי הדברים’. אנחנו יודעים כי המדינה הישראלית והקולוניאליזם שלה שורדים תודות לכפיפותם לאינטרסים האימפריאליסטים – על הנפט המזרח תיכוני בעיקר, שאורך תפוקתו נאמד ליותר ממאה שנה בעוד שהנפט האמריקאי לא מספיק לעשירית מכך; וגם בכדי להבליט כי אין כל צורך בהמתנה של ‘עשרים שנה’ ואפילו לא של שנה אחת בלבד: המחקר המרקסיסטי על המלחמה הזו פורסם בשלושה חלקים עד ל-26 בנובמבר 2006.

והיום, אפשר לקבוע כי למחקר המרקסיסטי הזה (שהוא לא חלקי, לא מלא, לא סופי וגם לא משתרע על גבי מאות עמודים), חוץ מלהגדיר את תפקידה של וועדת וינוגרד "לבדיקת אירועי המערכה בלבנון 2006″, אין מה להוסיף. להנאתי הרבה, הוועדה עצמה הגדירה את תפקידה, כך שחסכה ממני את מלאכת ההוכחה. האחרונה נמצאת בציטוטים למטה, מתוך וידויה.


בסעיף 13 של הפרק הראשון כתוב כי "צעדי המחאה של קבוצות שונות, לרבות חיילי מילואים, בתמיכת חלק מחברי הכנסת מהאופוזיציה והקואליציה, הבהירו כי קשה יהיה להמשיך ב"עסקים כרגיל". בנוסף, התגלו סימנים של טראומה חברתית ואבדן אמון בשלטון ואף בצבא." כלומר שהיה צורך לרפא את ה-’טראומה’ ובלהחזיר את ה-’אבדן’ – אמון בשלטון ואף בצבא. לכך נועד הדו"ח ה-"גלוי" על כל מאות העמודים שלו. ישנן חזרות על היעוד [מוסג המשמש את הוועדה עצמה באותו הסעיף] הגלוי הזה – למשל, בסעיף 32: "הוועדה מונתה בשל תחושה חזקה בציבור של שבר ושל אכזבה … " ובסעיף 63: "ישראל לא תוכל לשרוד באזור הזה, ולא תוכל להתקיים בו בשלום או אף ברגיעה, בלי שבה עצמה, ובסביבתה, יאמינו כי צה"ל יכול לנצח; וכי יש לישראל מנהיגות מדינית וצבאית, יכולות צבאיות וחוסן חברתי … ".


ובאמת, חברי הוועדה צודקים: אם רוצים להמשיך, כפי שהציונות אנוסה להמשיך, ולהפעיל את הצבא והמדינה בשכירות ארה"ב עבור תמיכתה בהתפשטותו של המשטר הישראלי, אין מנוס מלהסתיר את מהות ההפעלה הזו יחד עם מאמצים גוברים למען שידול הישראלים באמונות סביב תוכנה של אותה ההפעלה אשר אסורה לחשיפה: "יחסי החוץ" של המשטר הקולוניאלית של הציונות בישראל עם הגורמים השוכרים את השירותים הצבאיים של הציבור הישראלי לצד האימפריאליסטי וחמסנותו על אוצרותיהן של ארצות המזרח התיכון. הם באמת צודקים. צריך להשלים ולומר כי, במשטר זה, ישראל לא תוכל לשרוד באזור הזה, ולא תוכל להתקיים בו בשלום או אף ברגיעה, בלי אותם "יחסי החוץ".


על "הליך הבדיקה והביקורת" (בסעיף 1 של הפרק השני, "מבוססעל הפרק השני שבדו"ח החלקי"), ועדת וינוגרד כתבה כי "מטרתו ליצור בסיס איכותי לדיון ציבורי מושכל ומעמיק בהתנהלות הממשלה … " ובהמשך (סעיף 2) ציינה כי "הליך זה חשוב גם על מנת לתת מענה לתחושת השבר הקשה שנוצרה בציבור, כתוצאה מהמלחמה בלבנון. עבודתנו נועדה … לשיקום אמון הציבור במערכות הציבוריות השונות … שיקום האמון במערכות השלטון אינו רק עניין של ביקורת אמינה, אלא בעיקר דרוש שתהיה תחושה לציבור … ". בסעיף זה, כמו בסעיפים אחרים, מודגשות גם מטרות נוספות, אבל אלה הן מטרות הייחודיות של הדו"ח ה-’מלא’, ואנחנו מתעניינים כאן במטרות של הדו"ח ה-’סופי’, הגלוי, למען ‘שיקום האמון’ של הציבור במי, שבעקבות הדו"ח ה-’מסווג’ ישתכלל לשמור על האמון הזה באמצעות ‘בסיס איכותי לדיון ציבורי’.


נו באמת, איך אפשר לשכנע ציבור שלם בלי ‘בסיס איכותי’? לכן, באה הוועדה לפרסם את הבסיס הזה, שנעלם בתעמולת הממשלה ושבלעדיו קשה יהיה להמשיך ב"עסקים כרגיל". תוכנו של בסיס איכותי כזה, שמצריך כל כך הרבה אמירות פזורות לאורך הדו"ח כולו, שניזקק להרבה זמן, כסף, הקדמות או פתיחות, ניסוחים ערכיים, מינוחים חדשים והסברתם (כמו בסעיף 7 של החלק השני לפנינו עם ההדגשות המקורית: "מבחן התוצאה" [בתור] … מבחן שכיח של התנהגות במישור הציבורי … בעיקר על פי תוחלת התוצאה) ועוד כהנה וכהנה פנינים, (כמו בהרצאה על ההחלטות ועל אמות המידה, המשתפת את הציבור בקשיים – מחויבי המציאות של בוס אמריקאי – מצידה של הוועדה להפקת הבסיס האיכותי). ויותר מכל, הבסיס הזה, שנעלם בתעמולת הממשלה, מוכרח, גם הוא, להבליט את הקריטריונים האישיים, שוב בלי לגלות כי החלפת האישים, אין בה בכדי לשנות את כפיפות הציבור (שכל כך מדאיג את קברניטי המדינה) לרצונות הבוס האמריקאי בכוח הציונות. כל ההתרכזות הזו בנוסף להתרכזות המובילה את אותו הציבור להתעלם מהעובדה (שכבר הוכחנו אותה במחקר שצוין למעלה) שהוראות לביצוע המשימות המלחמתיות (כמו אלה הקשורות להכנסת הכוחות הקרקעיות) באו מוושינגטון – לך תעמיד וועדה על ההוראות האלה עכשיו.


לסיכום, תפקיד וועדת וינוגרד היא כפולה:


1 – לייצב ולעצב את דעת הקהל לנכונות המתגייסת לדרישות הציונות.


2 – היות ואין אפשרות לספק נתונים לקברניטי המדינה על מנת להכשיר אותם לשליטה משוכללת יותר בטיפולם סביב התמונה הכוללת שתתרקם בעקבות החלטותיה המשובשות [הכרח המציאות] של הציונות, בגלל שלא ניתן להיות מוכנים לכל ההוראות הנטולות סבירות מצידה ומצידו של הבוס האמריקאי – הוראות שלא יכולות אלא להיראות כשגויות (מפני שחובה עליהם גם להסוות את המטרות האמיתיות, גם לפעול על פיהן, גם לבנות את מטרות ההסוואה, וגם להסביר את המהלכים של המטרות האמיתיות על בסיס מטרות ההסוואה), גם משום הצורך התחרותי לשליטה השואפת להתפשטות של הבורגנות האימפריאליסטית ובני בריתה וגם משום הצורך בגיוס המעמדות האחרים לשבירת ההתנגדות של האינטרסים הלאומיים המסומנים לשעבוד על ידי אותה הבורגנות –, סביר להניח כי התפקיד השני הזה של הוועדה מסתובב סביב הסדרים פרוצדוראליים (ניהוליים) גם בדו"ח החסוי.


ככה שאנחנו צפויים להיות עדים להמשך ה-"טעויות" של המדינות הישראלית במסגרתה הציונית, שהיא לא יכולה אלא להתאים את עצמה ל-"טעויות" של מדיניות הפנטגון-וושינגטון על פי עדיפות האינטרסים של הבורגנות האימפריאליסטית האמריקאית. מצד השני, למרות הסדקים הרבים בקונצנזוס הציוני, אנחנו עומדים לפגוש הקצנה בצורתו הפשיסטית של המשטר הישראלי גם בקרב הציבור הישראלי, שהוא עדיין רחוק מבשלות פוליטית בכדי להתמודד עם תרמית הוועדות של הממשלה.


עקב הניסיון הלבנוני, בו התאפשרה חדירה מוצקה של ההתערבות הזרה [המטרה של מלחמת לבנון], ההתנגדות הפלסטינית, העיראקית, האפגאנית והלבנונית למדו שיעור פוליטי חשוב ביותר ביחד עם הציבור הערבי, הטורקי, הכורדי והאיראני במזרח התיכון. כולם לומדים וימשיכו ללמוד שיעורים צבאיים ודיפלומטיים.


והשמאל הישראלי … כרגיל.

תגובות
נושאים: עדכונים

13 תגובות

  1. חגית הגיב:

    מאמר מרתק, אף כי חסרה לי בו ההתייחסות הרגילה ליוסף סטלין. מדוע מצניעים את הפנינה הזאת ולא מפרסמים אותה במסגרת המאמרים הרגילים? זה מפספס את קהל היעד לגמרי כשזה מובלע בצד משמאל.

  2. אנג’לו הגיב:

    והינה שיעור פוליטי נוסף:
    נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס, אמר: "שילמנו מחיר כואב כדי להביא הביתה את אהוד ואת אלדד…"
    ראש הממשלת ישראל, אהוד אולמרט, אמר: "…החלטנו על השבת הבנים, גם במחיר הכבד של שחרור מרצח נקלה."
    ה-"מחיר", שהנשיא וראש הממשלה מדברים עליו, הוא לא אחר מאשר המהלך היחידי שאפשר למדינת ישראל לפדות שבויים. עבור חיזבאללה ומדינת בלבנון המהלך הזה לבדו לא היה פודה את השבויים שלהם.

    היום, ברור כי חיזבאללא לא נוטש את החיילים שלו. הוא גם דואג לשבויים של הפלסטינים. ברור כי הוא מחויב לערכים של ההתנגדות הלבנונית והפלסטינית.

    הנשיא וראש הממשלה דיברו על מצפון ועל ערכים נוספים. לא ברור שהם בכלל מייחסים חשיבות לדברים האלה שלהם.
    לי ברור כי הם מתמרנים להסתיר את העובדות. לי ברור גם על איזה עובדות מדובר. חשיפתן של העובדות האלה מהווה את המפתח בדרך להתנגדות הישראלית.
    אנג’לו

  3. Henry Lowi לאנג’לו איידן הגיב:

    קיבלתי את תגובתו של החבר הנרי לאווי בדואר האלקטרוני שלי. אני מבקש לענות לתגובה זו לאחרי פרסומה באתר ‘הגדה השמאלית’. התגובה של הנרי, המתורגמת מאנגלית, מתנסחת בלשון זו:

    אנג’לו היקר:
    שמתי לב שהתייחסת ל-"פדיון שבויים". ל-"שמאל הישראלי" היתה הזדמנות לקחת חלק במערכה אנטי-מיליטריסטית למען "פדיון השבויים", ונמנע מלעשות כן. בכך הוא השאיר את שדה המאבק הזה לגמרי פנוי לימין. אף על פי כן, המשפחות המתאבלות של רגב וגולדווסר מכירות תודה ל-"עם הישראלי" ול-"אומה היהודית" על הלחצים לחילופי השבויים, כנגד התעקשות האלופים והסוציופתים הציוניים.

    אני מניח כי העובדות שאליהן התייחסת הן שהמושלים הישראליים ידעו עוד לפני שנתיים כי רגב וגולדווסר לא יכולים היו לשרוד את השמדת ההאמר שלהם, שבמודע הם פתחו במלחמה נגד לבנון "להחזיר הביתה" גופות, ושהם הקריבו במודע מאות ישראלים ואלפי לבנונים על מזבח של חלומות רטובים מיליטריסטיים של עצמם.

    בנסיבות רגילות, ברגע שהעובדות הללו מגיעות לידיעת הציבור, יכולות לגרום להפלתם על-ידי התקוממות עממית.
    ברכות,
    הנרי לאווי

  4. אנג’לו, 8 חיילים הלכו סתם? הגיב:

    נא להכירך שלפחות 3 מהלוחמים נהרגו במארב החיזבאללה המקורי והם היו חלק מסיור גדר שיגרתי בשיטחה הריבוני של ישראל. כמו כן, בהתחשב בכך שבימים האחרונים דואגים להזכיר לנו בחיזבאללה שאין להם כוונות להפסיק את העימות גם כשהאסירים כבר בידם (ואפילו אם יקבלו חזרה את חוות שבעא), הרי לטעון שנהרגו "סתם", זה איך לומר? קצת בעייתי

  5. אנג’לו איידן הגיב:

    ה-"שמאל הישראלי", לאווי? ה-"שמאל הישראלי" הוא, תרתי משמע, שמאל ירוק. עם השמאל הזה היתה לי תקווה נבוכה מעצם קיומה, הנרי, שאולי אקבל תגובה דומה לשלך. אבל, שבכל העולם מתנהל שמאל היורה לעצמו ברגליים היא נחמת טיפשים של פוליטיקה תבוסתנית – פוליטיקה הנכנעת להתפרסות לאומנית (דתית וחילונית) בלעדית. עקב כך, הנרי לאווי, לנוכחות מעורבותך ערך מכופל. לכן, תגובתך תובעת התעמקות המבהירה את הצרכים הדחופים של תפקוד השמאלי בקרב קורבנות המיליטריזם הציוני. לכן, אין לי ברירה אלא לבסס את התשובה שלי, ולא לענות לך כלאחר-יד.

    כאשר אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, הלך הביתה מצויד תיק שמן, ידענו כבר שיניחו לו לנפשו. ציטוט: ‘אדם אמר לפני הגשת המכתב [ההתפטרות – אנג'לו] כי "יש לי הרבה מה לומר. הכל אצלי ממוסמך ומתויק. כשאדרש אציג את כול הדברים".’ סוף ציטוט מתוך דפדף בחדשות – אמיר בוחבוט ו-nrg מעריב – 14/9/2006. ובאמת כך היה. מאז לא שמענו יותר על אודי אדם. מה שהיה "ממוסמך ומתויק" לא פורסם. מה שפורסם היה כשר לפרסום מבחינת הצנזורה. הקו המנחה של הצנזורה מעוניין להבליט את כשרות הדיווח מול חוסר כשרות של פיקוד הצבאי עד עצם היום הזה. האמת היא לא הפוכה, אבל שניהם מקצועיים ביותר. נכון שלשניהם יש פשלות. אנחנו מחפשים את "הפשלות" בדיווח בזמן שהדיווח עצמו מנסה לרכז את תשומת ליבנו על פשלות צבאיות משניות. הבירור שלנו מתחיל משולל חומר "ממוסמך ומתויק" גם "בדו"ח המסווג, אך ללא העניינים שפרסומם אסור" של ועדת וינוגרד (ראה בהתחלת המאמר למעלה).

    אם כך, נישאר לנו את החומר שפורסם לבדו. בגלל זה, העבודה לפנינו היא לא פשוטה. נתחיל בכך שנעזוב לרגע את ההיסטוריה של שקרים בדיווחים מתוצרת ארץ ישראל. הבה ונתרכזה בדיווחים סביב מלחמת לבנון. אנחנו דנים בהתרחשויות שהתחוללו בזמן הסלמת מבצע "גשמי קיץ", על עזה, חודש אחרי הפגנה שמאלית מושלמת (3.6.06), בתל-אביב וברמללה בו-זמנית, נגד המצור על עזה בעקבות היבחרותו של חמאס, חצי שנה לפני כן; בזמן התראות חמורות מאז חצי שנה אחרי ניסיון "חטיפה" חיזבאללאי, וחודש וחצי אחרי התלקחות "הגזרה הצפונית, בעקבות ירי מאסיבי של קטיושות לעבר יישובים בישראל." (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3274248,00.html). שם נימצא דיווח שמתחיל במילים אלו: "בפיקוד הצפון חששו מניסיון של חיזבאללה להסיט את תשומת הלב מעזה ללבנון". טוב שאחיה ראב"ד וחגי עינב מזכירים לנו כי גם לישראל עניין ב-"להסיט את תשומת הלב".

    לפני שנמשיך למקם את עצמנו באמצע של התקופה הפוליטית בה התרחשו חטיפות החיילים, אפשר אתנחתא צבאית. באותו הדיווח (שם) כתוב: "בשטח מתנהל מרדף קרקעי בחיפוי מטוסים, בניסיון לאתר את החיילים הנעדרים." במרדף הזה אחרי השבויים והשובים התרחש בזמן ש-"מטוסי חיל-האוויר חגו בשמי לבנון ותקפו מספר יעדים" (שם). ציטוט: ‘אלוף פיקוד הצפון, אודי אדם, אמר אחר הצהריים כי "מאז תחילתו של האירוע צה"ל מגיב בעוצמה רבה מאוד ונערך לתגובה רבת עוצמה על מנת להגן על אזרחי ישראל ולמנוע את הטרור מלבנון…"…’ (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3274520,00.html). באותו הזמן נפלו קטיושות על קורבנות בצפון. כל זה הרבה לפני החלטת הממשלה בפתיחת מלחמת לבנון [סליחה ששוב חזרתי לשאלות הפוליטיות – תבינו את הצורך בנתונים].

    המרדף הסתיים כפי שאנחנו יודעים: "נכנס טנק של צה"ל לעומק השטח ועלה על מטען גחון רב עוצמה. ארבעת אנשי הצוות נהרגו. האש הכבדה לא איפשרה את חילוץ גופותיהם של ההרוגים, ובמהלך ניסיונות החילוץ נהרג חייל שמיני מאש חיזבאללה". (שם). נזכור בצד (כמו שעושים בפעולות חשבון) שכל קצין הלומד טקטיקות לחימה יודע שפעולת החטיפה – כל כך מתוכננת ביחד עם פעולת הסחה של שיגור קטיושות – טומנת תכנון נסיגה עם מלכודות אפשריות שסיכנו את המרדף. המרדף עצמו לא היה ישים אלא אם ‘באשר לשני החטופים אמר האלוף: "נמצאו סימני דם לא גדולים, אני לא יכול להבין מה בדיוק מצבם, אך ההנחה היא שהם בחיים"…’. (שם).

    אנחנו יודעים על הרבה דיווחים שלא היו יכולים "להבין מה בדיוק מצבם, אך ההנחה היא שהם בחיים" מוגזמת בבסיסה ואפילו פושעת לנוכח תוצאותיה. שלטונות הצבא ניסו לפחות פעמיים להעביר את הסברה כי "החטופים" מצאו את מותם בזמן הפעולה, ובכך לגמור את עניין פדיון השבויים. הפעם האחרונה רק הגבירו את דרישת המשפחות והציבור בכלל להשלמת העסקה עם החיזבאללה. רק חריפות הדרישה הזו אילצה את אנשי הממשל הישראלי לאמץ את הערכים של פדיון השבויים. אחר כך הם גם התלהבו לגלם את תפקיד המוסרי, אבל זה לא חדש אצלם. זה גם לא חדש שהם נהנים להשכיח ולשכוח: את פשע המרדף, למשל. שמונה חיילים הלכו על סתם. יש מי שיומר: "מה עם שאר הלוחמים? עם שאר האזרחים? גם ישראלים, גם לבנונים וגם פלסטינים?

    לעט-לעט חבריא. אין ספור פשעים בוצעו על-ידי מנהיגי הכנופיה הציונית. אנחנו מנסים לחדור את המסך המוסרי המשמש אותם לכיסוי עובדות ממוסמכות ומתויקות, אבל מסווגות. חשיפתן של העובדות האלה עשויה להוות מנוף, במילים של הנרי לאווי, "להפלתם על-ידי התקוממות עממית". לכך, יש להניח כי לא רק אני מחויב. עכשיו, אני צריך ללכת לעבודה. יש לי שבוע עמוס, אבל אעשה כל המאמצים בכדי להביא את העבודה הזו לסיומה מהר ככול האפשר.
    אנגלו

  6. אנג’לו איידן הגיב:

    תודה על התיקון.

    חמישה חיילים הלכו על סתם. יש מי שיומר: "מה עם שאר הלוחמים? עם שאר האזרחים? גם ישראלים, גם לבנונים וגם פלסטינים?

    לעט-לעט חבריא. אין ספור פשעים בוצעו על-ידי מנהיגי הכנופיה הציונית. אנחנו מנסים לחדור את המסך המוסרי המשמש אותם לכיסוי עובדות ממוסמכות ומתויקות, אבל מסווגות. חשיפתן של העובדות האלה עשויה להוות מנוף, במילים של הנרי לאווי, "להפלתם על-ידי התקוממות עממית". לכך, יש להניח, כי לא רק אני מחויב. עכשיו, אני צריך ללכת לעבודה. יש לי שבוע עמוס, אבל אעשה כל המאמצים בכדי להביא את העבודה הזו לסיומה מהר ככול האפשר.
    אנגלו

  7. עבור מי, החיילים הלכו סתם? ועבור מי הם הלכו כצורך טקטי? הגיב:

    קודם כל יש להבחין כי ביום הראשון הלכו, לא חמישה ולא שמונה, אלא 10 חיילים. מבחינת הצבא והמשטר הישראליים כולם הלכו סתם חוץ מאשר במקרה היה ותוכנן להקריב שמונה חיילים. במקרה זה, למשל, מבחינת השלטונות, הלכו סתם 2 חיילים בלבד. אם תוכנן להקריב משבעה עד אחד-עשר חיילים התוצאה מתפרשת כגבוהה, אבל לא חורגת. הבעיה העיקרית של השלטונות לא הייתה זו. "כחודשיים לפני הפעולה ב-12 ביולי, שבה חטף חיזבאללה משטח ישראל [משטח לבנון – אנג'לו] שני חיילים והרג שמונה נוספים, נחשפה תוכנית קודמת של הארגון לפגוע באותה נקודה בסיור אחר של צה"ל וכן לחטוף חיילים." (‘הארץ’ – 19 לספטמבר 2006 – כתבה של זאב שיף תחת הכותרת: ‘החטיפה – ניסיון חמישי של חיזבאללה’). הבעיה העיקרית נוצרה עקב התמוטטות של תת-תכנון. תת-תכנון זה נועד להסתיר את התכנון הראשי. כפי המאמר שלי (מבוסס על ניתוח בקישור המצוין בסוף הפסקה הראשונה) למעלה מנמק, התכנון הראשי יעד את מלחמת לבנון על כל שלביה – מאז 1982 – תפקיד של הכנסת הכוח הרב-לאומי (או, נכון יותר, את כוחות ההתערבות) אל תוך ללבנון. הבה נבדוק את מהותו של התכנון המשני (או תת-תכנון) הזה.

    אלוף פיקוד הצפון לשעבר, אודי אדם, היה הקודקוד, האחראי הראשי (על הסיור המותקף, וגם) על המרדף הקרקעי (בחיפוי מטוסים – התקפת החיזבאללה על פעולת פינוי ארבע גופות בטנק המרדף מצביע על כך שלא היה חיפוי כזה), בניסיון לאתר את החיילים הנעדרים, בהנחה שהם בחיים. כל זה ללא אמצעים מיוחדים לנטרול מלכודות ("הטנק נכנס כ-70 מטרים לעומק השטח ועלה על מטען גחון רב עוצמה" – שם) אפשריים – לא נגמ"ש נגד מטען כזה, לא פורץ מכשולים הנדסי, לא 9-D ולא נקפדון. אף לא פלטת מיגון לגחון. "בצה"ל מעריכים כי גם אם לטנק ("הטנק שנפגע הוא מסוג מרכבה סימן 2, שהיה ללא פלטת מיגון" – שם) היה מיגון מאסיבי יותר, לא היה ניתן למנוע את התוצאות הקשות." (שם). זו השתקה צה"לית חלופית לפיוס של הסקת מסקנות: הצטדקות זו הצליחה לגמד את העדר אמצעי המיגון המינימאליים שכבר צוינו. כלומר, בינתיים, הצליחו להתנער מהאחראיות. למה בינתיים?

    בשביל מה למהר? דווקא ההיפך! יש להם, לשלטונות (לפחות, ככה הם חשבו), את הפרייר המושלם, את הסעיר לעזאזל בשביל למנוע שהציבור יחשוד על התכנון הראשי. יש להם גם תת-תכנון מושלם (לפחות, ככה הם חשבו). למעשה, תת-תכנון זה די מחושב כי צפה, בצדק, שלחיזבאללה עניין רב בסוד גורלם של השבויים. מאוחר יותר, העניין הזה ממש הרגיז את אוחזי המסך המוסר הציוני הכבד והמעייף כל כך, שהפך כבד יותר ככל שהחיזבאללה דחף להחלפת השבויים. יש לא לשכוח כי היענות ישראלית לדחף הזה מקרקס את המטרה הרשמית של המלחמה (כל המטרות הרשמיות התגלו מפוברקות, והיום, המסך המוסרי שומר על הגיוניותם), הלו היא שחרור השבויים. תת-תכנון זה מנע העברת מידע חשוב לפקוד הצפון: "לקראת החטיפה האחרונה, ליד זרעית, הצטברו באמ"ן סימנים המעידים על תוכנית חטיפה מצד חיזבאללה, אך קציני המודיעין לא הצליחו להפיק מהם התרעה שתועבר לפיקוד הצפון ולאוגדה 91." (‘הארץ’ – 28 לספטמבר – כתבה של אמיר אורן). העיקר הוא שתת-תכנון הזה המשיך לקטול חיילים ולבנות סביב פיקוד הצפון את האשמות הנוגעות ל-"תפקוד לקוי", במטרה שהאחראים, על הוצאה לפועל של המטרות השקריות, אבל עטופות מוסר, של ממשלת ישראל, כשלו בתפקידם.

    אנג’לו איידן

  8. אל תשכח לכתוב שראש הממשלה לא ידע! ההסברים יבואו לפי הצורך. הגיב:

    אין לדעת מי או מה צלצל את פעמוני האזעקה אצל מר אודי אדם. הוא לא יגלה אם נזעק בגלל עצה של מקורב או בגלל שנודע לו על הדו"ח הסודי, שכביכול "הוסתר מראש הממשלה", וידע על מותם של רגב וגולדווסר (http://www.ynet.co.il/articles/1,7340,L-3401542,00.html – בתאריך 17.05.07, וחזר לתחייה תודות למוסריות של קברניטי המדינה – — קישור — – בתאריך 23.06.08), או שני הגורמים גם יחד, או משהו אחר. מתי צלצלו הפעמונים? כנראה, הם צלצלו מספיק מוקדם בכדי לאפשר לו ליקוט מסמכים לתיוקם המסוגל להציל את עורו. בשביל זה, הוא גם היה מוכרח להישאר בתפקיד "עד שאחרון החיילים יצא מלבנון". וזה במטרה לאיים את האיום המרתיע של "יש לי הרבה מה לומר. הכל אצלי ממוסמך ומתויק. כשאדרש אציג את כול הדברים". הוא זרק את הפצצה ב-14 לאוגוסט, כשהבין כי מתגבשות החלטות של ועדות "הבדיקה" הצבאיות. ועדת ליפקין-שחק, לסיכום ההחלטות, התמנתה ב-17 לאוגוסט. על מנת לדלג על פרשה מביכה נוספת, מר אודי אדם הוסיף שאלה שקברניטי המדינה לא רצו להשיב עליה: "מדוע לא אושרו התכניות האופרטיביות"? ב-22 לאוגוסט, ועדת ליפקין-שחק כיבתה את האורות.

    עקב כך, "ועדת ליפקין-שחק, שמינה שר הביטחון עמיר פרץ לתחקר את המלחמה בלבנון, הקפיאה היום את עבודתה.

    הוועדה לא סיפקה הסבר רשמי להחלטה…" (https://conf.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?more=1&itemNo=753169&contrassID=1&subContrassID=0&sbSubContrassID=0). הקפאה זו באה יום אחרי שכבר פורסם כי התמנו עוד שתי ועדות: "עבודתם של חברי הוועדה לחקר המלחמה בלבנון החלה כמו מבצע צבאי חשאי. … ואילו הרמטכ"ל, דן חלוץ, מינה את האלוף במיל’ דורון אלמוג לחקור [במקום ועדת אשכנזי – — קישור — – אנג'לו] את אירוע החטיפה בגבול הצפון" (http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3305507,00.html). בלגן של ממש! הפצצה, שאלוף פיקוד הצפון הטיל, הכניסה מספר קברניטים תחת לחצים של חשאיות, העדר נימוקים, מינויים וביטולים רודפים. כולם הבינו שהתכנון המשני של "השעיר לעזאזל" נכשל. ועכשיו צריכים לבנות חומה של שיקום של כל צה"ל – כבר לא של פיקוד הצפון בלבד – בכדי להסתיר את התוכנית הראשית.

    אם אזרחיות ואזרחים יחפשו את המסקנות, או דבר משמעותי אחר, של ועדות המלחמה ועל העבודה שלהן, הם יעצרו מול שלושה מסכים: מסך הסודיות, מסך ההשתקמות ומסך המוסריות. ואם הם יתעקשו, יפגשו עם מסכים נוספים. לשמאליים שביניהם להתנער מקיצורי דרך כמו זה הטוען למוגבלות הקברניטים והמומחים השונים לרשותם. מוגבלים כן, אבל לא בגלל שהם לא מסוגלים לחשוב או להבחין, אלא בגלל שהמהלכים הנכפים עליהם מותירים להם רק דרכים של המזימות הכי שפלות. המסכים להסתרת הדרכים השפלות מעיני הציבור מציגים את מוגבלותם, אבל זו היא לא מוגבלות של כישורים. זאת היא מוגבלות של התוואי התואם את האינטרס של הבורגנות הגדולה, האימפריאליסטית, הקולוניאליסטית: הבוס האמריקאי בשותפות אמת עם הציונות. ואודי אדם הוא רק עוד ציוני אחד. מדובר על מאות מיליארדי דולרים ומימדי התיעוב לא יכולים להרתיע את משרתי השותפות הזו מלהיות מונעים על-ידי תמריצי ההטבות המפורשות, אשר מטפטפות מהמיליארדים האלה, מול איומי הענישות המתפרשות מתוכם. לחשוף אותם הוא תפקידו של השמאל – לא של השמאל הירוק או של זה האנטי-דתי – אשכרה של ממש-שמאל.

    אנג’לו איידן

  9. לאור כל זה, מה היא התשובה לשאלות של החבר הנרי לאווי? הגיב:

    כל זה מצביע על כך שהתכנון המשני היה מוכן עוד לפני נובמבר 2005. זה היה אז שאודי אדם מונה לתפקיד מפקד פיקוד הצפון. מינוי זה קיצר את כהונתו של קודמו – בני גנץ, שמונה לתפקיד מפקד זרוע היבשה – גם הוא מופקד על מהלכים היבשתיים של מלחמת לבנון. משום מה, בסוף 2007, התמנה לנספח צה"ל בארצות-הברית וייצא מן הבוץ. אבל, כל החשודים ייצוא מן הבוץ. להחזיר אותם לבוץ, זו בטח לא עבודה בשביל המערכות של המשטר הישראלי.

    כל זה מצביע על כך "שהמושלים הישראליים ידעו עוד לפני שנתיים כי רגב וגולדווסר לא יכולים היו לשרוד את השמדת ההאמר שלהם, שבמודע הם פתחו במלחמה נגד לבנון "להחזיר הביתה" גופות, ושהם הקריבו במודע מאות ישראלים ואלפי לבנונים". זה לא מוח יהודי. לכל היותר, זה מוח ציוני. אבל, על איזה מזבח בוצע ההקרבה הישראלית-לבנונית?

    כל ההפגנות ואת שאר הפעולות להחזיר את הנאשמים לבוץ של עצמם, מצביעים על כך שכל הימין, עד היום, מעוניין בקדושת המזבח הזה. היו ניסיונות להחליף את הכוהנים, את הלויים ואת שאר מיליטריסטיים במשכן, זה כל הזמן, אבל חס מלגעת במזבח ובתשמישי קדושה. די לימין שהמזבח האמריקאי, ובכלל כל המשכן הציוני, הזה נסדק ומתפורר. אם כבר נוגעים, אז עושים את זאת בכדי לכסות את הסדקים. כל פעולות המחאה ושאר המהלומות בין הימין לבין עצמו שמרו על המזבח וגם על המשכן שלו. עבור הימין, פדיון השבויים הוא רק אחד מתשמישי הקדושה של המוסריות הסדוקה – מוסריות ממש בעיתית: מתפשטת כל הזמן. כל הזמן צריכים לכסות אותה!

    לא מדובר בצביעות. הצביעות נדבקת לשמאלנים מסוימים שמבליטים את ההסכמה או ההצדקה החלקית שלהם עם טיעוני המושלים הישראליים. לאחרונים היא לא נדבקת כי להם אין ברירה אחרת מאשר להיצמד למשכן המוטיבציה הציונית במלחמה ללא סוף. הראשונים, השמאלנים הצבועים, הם לא יותר מאשר השיפוצניקים של המשכן. גם אלה וגם אלה מדרדרים את עם ישראל אל תוך חיבוקי הדוב האמריקאי. זהו המזבח הערום, ללא תשמישים ושאר הכיסויים, אשר עם כובד משקלו פועל על יסודית חיינו וחיי שכנינו. וכל התמיכות לפזר, לחלק ולעביר את הכובד הזה שוות ל… התעלמות מצמיחתו והתעצמותו.

    בינתיים, מה שאנחנו עושים הוא לחשוף את הסדק שמתכסה ולסמן את הסדק שמתמלא במשכן שלהם. הגיע זמן שנתחיל לבנות את המשכן שלנו. בשביל זה נחוצה מפלגה קומוניסטית.

    אנג’לו איידן

  10. אף פעם התקיימה תנועה רצינית ורחבה אחת ללא חלאות מטונפות הגיב:

    אבל אין מפלגה קומוניסטית בנמצא. ובלי מפלגה כזאת השמאל לא מסוגל לסלול לעצמו את דרכו הפוליטית.

    באפריל 1918, לנין סיים לכתוב את "המשימות הדחופות של הממשלה הסובייטית". תחת הכותרת של "ארגון התחרות" הוא כתב:

    "משך כל ההיסטוריה האנושית, לא התקיימה אף תנועה עממית רצינית ורחבה בלי חלאה מטונפת שמטפסת עד לפסגה, בלי הרפתקנים ונוכלים, בלי רברבנים ומליצנים שמחברים את עצמם לחדשניים חסרי ניסיון, בלי בלבולים מגוחכים וגם וויכוחים בלתי הגיוניים, בלי "מנהיגים" יחידניים שמנסים לטפל בבת-אחת בעשרים עניינים ללא סיום של אף אחד מתוכם."

    No profound and mighty popular movement has ever occurred in history without dirty scum rising to the top, without adventurers and rogues, boasters and ranters attaching themselves to the inexperienced innovators, without absurd muddle and fuss, without individual "leaders" trying to deal with twenty matters at once and not finishing any of them. (http://www.marx2mao.com/Lenin/IT18.html – LENIN – THE IMMEDIATE TASKS OF THE SOVIET GOVERNMENT – The Organisation of Competition – page 262).

    מאז אפריל 1918 ועד היום שום דבר השתנה בתחום זה. ואין גם אפשרות להביא לידי כך שבימינו תתקיים התנועה רצינית וגם "נקייה". אנחנו יכולים וחייבים להיאבק נגד החלאה, אבל היא תמשיך לטפס. אם זהו המצב בתנועה, על אחת כמה וכמה הוא המצב בחברה של תנועות. ועוד יותר בחברה קולוניאליסטית, שלא לדבר על חברה מנוהלת תחת תכתיבים אימפריאליסטיים.

    בזמן בו אנחנו נאבקים בחלאה, שבעצמה היא משימה פוליטית מתמשכת ללא סיום, עלינו להשלים את המשימות הפוליטיות שהמציאות מציבה בפנינו. עלינו לגלות את המשימות האלה ולהביא אותן לסיום שלהן. זו היא השאלה המרכזית.

    האם המשימות הדחופות של השמאל הישראלי כוללות את הטיפול בעניין שפורים של ניהול החברה? איך אפשר לבלום את התדרדרותה של החברה הישראלית? אלה הן שאלות נסוגות ולא מתקדמות. פשוט אין להציל חברה בלי לחלץ אותה מתוך אחיזת המלחציים של ההון הזר. מול המומחים של זה האחרון, גם החמאס והחיזבאללה, שהם מנהיגי חברות משועבדות, מצליחים יותר כשהם מסתייעים במומחיות המרקסיסטית. בחברות המשעבדות, מומחיות ההשתלטות של המשטר מעלה את חיוניותה של המומחיות המרקסיסטית לדרגות כל כך גבוהות שאין בלעדיה. וזה כי היא פועלת במישורים זרים לבקיאות המשטר. להתחרות עם הדמוקרטיה השלטת או עם המוסריות "התקנית", למשל, זה משול מתחרות צלילה עם הדגים.

    אז מה הם המישורים הזרים לבקיאות המשטר? חלק מן המשורים האלה נקלטו על-ידי החמאס והחיזבאללה. התנאים בהם אנחנו פועלים שונים לגמרי. עד היום, במישורים אלה, המרקסיזם השכיל לפעול בהצלחה במסגרת של מדינה משעבדת אחת בלבד – ברוסיה הצארית. נכון, אנחנו רחוקים גם מהתנאים ששררו ברוסיה הצארית. גם אם לא רחוקים ביותר, המרקסיסטים מסוגלים לתרום ולחדש.

    אנג’לו איידן

  11. יוסף לאנג’לו: רק רגע אחד! הגיב:

    האם תנועות קומוניסטיות (ובפרט זו שלנין עמד בראשה) גם נכללות חתחת ההגדרה "תנועה עממית רצינית ורחבה"?
    האם דבריו של לנין נכונים רק לחברות קולוניאליסטית ואימפריאליסטיים או שמא גם מנהיגיהן של החברות הקומוניסטיות לוקים באותו עניין עליו מלין לנין? (ע"ע סטאלין)

  12. אנג’לו איידן: פעם השנייה הגיב:

    ליוסף מאנג’לו: נגעת בשאלות המרכזיות של תנועת הפועלים.
    אומנם, עשית את זאת מתוך בורות, כמו מי שמגשש בחושך עם מחשבה מקובעת בחיפוש אחרי הנרות ולא זורק חשבון שבינתיים הוא נוגע בדלת החוצה, בגפרורים, במצית או במתג התאורה. אבל, נכון מאוד, אתה נגעת בכמה שאלות חשובות, עם אם זה היה תוך מחשבה מבולבלת במרדף אחרי סטלין. ומה היא התוצאה? לא תפשת את סטלין וגם נשארת בחושך. ככה עדיף לך. בחושך, לפחות אתה לא יודע מדוע אתה פוחד מתנועות עממיות.

    אין ספק שבחירתו של מעמד הפועלים הסובייטי להעמיד את סטלין בראשה של תנועתו הקשתה רבות על החלאות המטונפות המטפסות לעבר פסגות התנועה. אנחנו יודעים מכבר שזה לא מספיק כי, אחרי הסתלקותו של סטלין, החלאות המטונפות, בעלות הגישה הרוויזיוניסטית של ניקיטה כרושצ’וב, הגיעו לפסגת התנועה העממית המרקסיסטית. עלייתו של הרוויזיוניזם הכרושצ’וביטי לשלטון דרדרה את הסוציאליזם הסובייטי עד לשיקום הקפיטליזם בארצות הגוש תחת השפעת הקרמלין של תקופת גורבצ’וב. מכת המוות הונחתה על-ידי הזרם הנגד- מהפכני, אשר התחזק בעקבות ניסיון הפיכת הנגד-מהפכנית של אוגוסט 1991 נגד המשטר הנגד-מהפכני בברה"מ, של אוסף חלאות מטונפות שחלש על אירופה המזרחית כולה.

    עד עצם היום הזה, בכל התנועות העממיות הרציניות והרחבות(ראה את ההתנגדות הפלסטינית, למשל), גם בארצות הסוציאליסטיות, ניטש מאבק חריף ביותר נגד החלאות המטונפות של האופורטוניזם המתחברות לאימפריאליזם. האחרון, בניגוד למחשבה המבולבלת שלך, אם הוא כבר יכול להיות חלק בתנועה, אז זו תהייה תנועת קנויים , לדוגמה, אבל בשום פנים ואופן תנועה עממית. התנועה הציונית היא תנועה משעבדת של קנויים לאימפריאליזם.

    אתם רשאים להיות קנויים. אתם רשאים אפילו לנסות ולגייס קנויים. אתם רשאים לנהוג כך, ולקבל פרסים, כל עוד אף תנועה עממית רודה בכם. בין השאר, ברור למה אתם אנוסים לפחד מתנועות עממיות רציניות ורחבות שלא ניתנות לרודנות קולוניאליסטית (או של תנועה אנטי-עממית – כמה שהיא מצחיקה הבורות שמתנשאת ללגלג על לנין) הואיל והן מתגברות על החלאות המטונפות – ראה את ההתנגדות הלבנונית, למשל. כאשר תנועת הפועלים בישראל תצליח להתנער מן החלאות המטונפות, תתחיל התארגנות הפועלים באזור. אנחנו נדע על כך כי כבר בהתחלת ההתארגנות, בזמן שההתארגנות היא עדיין חלשה, נפגוש הרבה פועלים מתפארים על ההתארגנויות העממיות הותיקות של הפלסטינים ושל הלבנוניים נגד האויב המשותף. אם מעמד הפועלים יזרים החוצה את הזרם הציוני, טוב מאוד. אם לא, אז לבורגנות הלאומית היד על העליונה – גם טוב. אבל, בשני המקרים, שתי התנועות העממיות חייבות להתגבר, בין השאר, על העלייה התמידית והמשתכללת לעבר הפסגה מצידם של החלאות המטונפות.

    אנג’לו איידן

  13. גופי הגיב:

    סתם נקודה למחשבה: אני לא חושב שאדם כמוך, שמצדד לא רק בברה"מ ובסין אלא אף בעריציה האכזריים ביותר, כאלו שלא נופלים כמעט מהיטלר ומוסליני (עם תדמית סקסית יותר), רשאי בכלל להטיף מוסר ולכנות אחרים פשיסטיים. מה שאתה ושכמוך יודעים לעשות זה לזמבר את השכל (וסליחה על הבוטות) עם כל מיני תאוריות מסובכות-קומוניסטיות-פסבדו מדעיות-קונספירטיביות במקום פשוט להסתכל לאמת האמיתית, הפשוטה בדמות עשרות מיליוני הנרצחים שדמם זועקת עד היום מן האדמה. כמה חבל שחלקים מסוימים בשמאל לא מסוגלים להתנער מהעבר האפל שלהם.

הגיבו לחגית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים