אינני אבל על עימאד מורנייה, רמטכ"ל החיזבאללה. הוא היה ללא ספק איש דמים שחיי אדם לא היו קדושים בעיניו. אנשים חפים מפשע נפלו קורבן לפעולותיו. בכך הוא לא לבד. יש לו בני ברית לרוב בישראל, בצבא ובממשלה. אם לפי המינוחים הרווחים בישראל מורנייה הוא "בן מוות" מה נאמר על אלופי הצבא שלנו, רמטכ"ליו, שרי הביטחון, ראשי הממשלה, שידי כולם מלאו דמים, ומאות אלפי בני אדם חפים מפשע שילמו בחייהם או נותרו נכים, כולל אלפי ילדים, נשים וזקנים, בגין פעולות הטרור של ממשלות ישראל ומנגנוניהן האלימים – צבא, שב"כ, מוסד ומשטרה. האם כל אלה בני מוות, יעדים לגיטימיים לחיסולים ורציחות? מורנייה, יש לומר זאת עם כל אי הנעימות לאוזניים ישראליות רבות, לא "הצליח" על אף המקצועיות המיוחסת לו, למלא את גיא ההריגה במספר הנרצחים שממשלות ישראל וסוכנויותיה האלימות מילאו במלחמה בודדת אחת.
כחבר ארגון זכויות האדם אמנסטי אינטרנשיונל, אני מתנגד לעונש מוות בכלל ולהוצאות להורג ללא משפט בפרט. עימאד מורנייה הוא טרוריסט שהיה צריך להעמידו לדין, כפי שיש לעשות עם מקביליו הטרוריסטים הישראלים בצמרת הצבא והממשלה. אילו היתה הקהילה הבינלאומית נחרצת בנושא זה ניתן היה להשיג את הסגרתו, כפי שנעשה עם כמה מפושעי המלחמה בסרביה. מי שעקבו אחרי מורנייה בבירת סוריה ואיתרו אותו למטרת רצח, היו יכולים לעצרו ולהביאו למשפט.
אני אבל על תגובות העדר של התקשורת הישראלית שצהלה ופארה את הרצח וחילקה מחמאות מלוא הטנא לסוכני המוסד. הדבר הזכיר את התמיכה הגורפת בימים הראשונים של מלחמת לבנון השנייה בה נתפסו השמנא והסלתא של העיתונות הישראלית כעדת כסילים שזימרה על אולמרט וממשלתו "הם גדולים הם גדולים הם גדולים" ולימים לא ידעו איך למחוק את הבושה לנוכח המלחמה שכשלה. מי שלא נדבקו בתסמונת העדר, ידעו מהיום הראשון שזו מלחמת שולל שנייה בלבנון, ומי שלא נדבקו בתסמונת העדר הנוכחית יודעים כי הרצח הזה הוא חלק ממדיניות הנקמה הפגאנית של ממשלת ישראל שמשולה לעתים לכנופיית בריונים מחסלים החורטים על נשקם את מספר הקרקפות שרצחו, ואחרי כל חיסול כזה שותים שמפניה כשוטים שבינתם נסתתרה. מעגל הדמים קיבל את מנת הסם הדרושה.
לאחר הרצח חרג אולמרט מהשגרה ונכנס למזנון הכנסת ופיזר חיוכים לכל עבר, במעין קריצה שמשמעותה אל תקחו ברצינות את ההכחשה הרפה של ישראל, אתם לבטח יודעים ידו של מי "בהישג האדיר". איתן הבר, היום עיתונאי "ידיעות אחרונות" ובעבר מנהל לשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין, הופיע אף הוא בראיונות רבים כמי שיודע סוד או שניים, וסיפר כיצד מתקבלות החלטות כאלה, והפליג במחמאות לעבודת המודיעין שכרוכה בהישג המופלא הזה.
ב-1992 נרצח המנהיג הקודם של החיזבאללה עבאס מוסאווי באמצעות טיל ישראלי ממסוק, שעה שנסע במכוניתו. איתו נרצחו אשתו ובתו. גם אז היו מחיאות כפיים מברוני התקשורת הישראלית. במקום מוסאווי המתון יחסית קיבלנו את נסראללה שהתגלה כיריב הרבה יותר קשה ונוקשה. כתגמול על רצח מוסאווי פוצצו שגרירות ישראל בארגנטינה ומשרדי ארגון הגג של יהדות ארגנטינה. התוצאה, עשרות הרוגים ולמעלה ממאה פצועים.
מי שהיה אז ראש אמ"ן, האלוף אורי שגיא, אמר לימים כי לאחר מעשה ולאור התגמול, רצח מוסאווי היה שגוי. קברניטינו לא למדו את הלקח. ההתמכרות לחיסולים היא כה גדולה, השפעת הסם כה חזקה, עד שאינם מסוגלים להיגמל.
עתה מבטיח מנהיג החיזבאללה השייח’ נסראללה נקם חובק עולם. בדיווחי התקשורת נאמר כי ראש הממשלה ושר הביטחון שאישרו את הרצח הביאו בחשבון מעשי נקם. מה שמוכיח את הציניות שלהם. ראש הממשלה אולמרט, הרמטכ"ל אשכנזי, השרים ברק, דיכטר, מופז ואחרים יודעים כי הם לא ישלמו את מחיר הרפתקאותיהם. חייהם מוגנים 24 שעות על ידי השב"כ. את המחיר ישלמו האזרחים מן השורה, בישראל או בחו"ל. הגוף הקרוי "המטה ללוחמה בטרור" במשרד ראש הממשלה קורא עתה לישראלים המטיילים בעולם להיזהר. אנשים נוסעים לחו"ל לבלות וליהנות והממשלה מודיעה להם "היזהרו".
מתי יבינו אזרחי ישראל כי הם צריכים להיזהר מממשלתם?
גזענות אקדמית
לכבוד זאב צחור
נשיא מכללת ספיר
מכתבך אל המרצה לקולנוע נזאר חסן בו דרשת ממנו להצהיר כי הוא רוחש כבוד למדי צה"ל, אחרת יפוטר, הוא ביטוי לגזענות שמקבלת חומרה יתירה, שעה שהיא באה מנשיא של מוסד אקדמי. לדרוש מאזרח פלסטיני כי יכבד את מדי הצבא שמבצע פשעי מלחמה נגד בני עמו מבטאת אטימות מוסרית אנושה.
כיוצא יהדות גרמניה שנאלץ להגר ממנה בגין גזענות שהקיפה גם את המוסדות האקדמיים, אני נזכר בתמונה המפורסמת שהופיעה בשנות ה-30 של המאה ה-20 בגרמניה הנאצית, בה אולצה אשה גרמניה לעבור טקס השפלה ולצעוד ברחובה של עיר עם שלט גדול שאמר (למיטב זכרוני) "אני חזירה כי שכבתי עם יהודי".
נשיאי אוניברסיטאות בגרמניה של אז ראו באשה הגרמניה כמי שחיללה את הכבוד הגרמני כפי שלשיטתך חילל נזאר חסן את הכבוד של צבא הכיבוש הישראלי ועל כך הוא צריך להיענש בהצהרה פומבית שתשפיל אותו – "אני מכבד את מדי צה"ל".
במושגים של זכויות אדם האשה הגרמניה לא חיללה את הכבוד הגרמני ונזאר חסן לא חילל את כבוד הצבא הישראלי. מי שמחלל את כבודו של הצבא הוא הצבא עצמו בפעולות הרצח, ההרג והדיכוי המופעלות על העם הפלסטיני ובהשלטת מדיניות האפרטהייד בשטחים הכבושים. דבריו של חסן כי מדי הצבא ונשקו מבטאים אלימות והוא לא רוצה שבכתה בה הוא מלמד תבוא אלימות זו לידי ביטוי, הם התגובה הנכונה והמכובדת. הדבר עולה בקנה אחד עם הערכים הנעלים של חופש, שוויון ואחווה, שלא לדבר על החירות האקדמית שהיא אבן יסוד בהשקפה הדמוקרטית.
אתה נמנה עם השמאל הציוני, ולכאורה היה מצופה כי תנקוט עמדה הרבה יותר סובלנית, שלא לדבר אוהדת, לנזאר חסן. לפני שנים היינו שניינו בין כותבי טורים ב"על המשמר" המנוח, שהיה העיתון היומי של מפ"ם ובכותרתו הופיעה מדי יום הסיסמאות "לציונות, לסוציאליזם ולאחוות עמים".
אני הבנתי כבר אז, מה שאתה לצערי טרם השכלת ללמוד, כי יש סתירה בלתי ניתנת לגישור בין הערכים האוניברסליים של סוציאליזם ואחוות עמים לבין הלאומנות הטבועה בכמה עקרונות יסוד של הציונות. אתה מוכיח שוב כי במקום שאיש השמאל הציוני עומד בפני התנגשות בין שני המרכיבים, הציונות מנצחת, כפי שכל אימת שמתעוררת סתירה מהותית בין מדינה יהודית לדמוקרטית, היהודית מכה את הדמוקרטית.
אילו נהגת לפי עקרון אחוות העמים היית חייב לגלות סולידריות עם נזאר חסן ולהעלות על נס את התנהגותו, אבל הציונות, אוי הציונות, היא שיבשה לחלוטין את עולם הערכים הסוציאליסטי והדמוקרטי והפכה אותך לנושא כלים של צבא הכיבוש. על פי דרישת הרמטכ"ל אשכנזי וראש אכ"א האלוף שטרן הוצאת מתחת ידך את המסמך המביש והגזעני.
אני בספק אם יש בך את הכוח הנפשי, המוסרי, הפוליטי והאידיאולוגי לעשות את התפנית ולהצטרף אל סרבני הכיבוש ושומרי הדמוקרטיה. אשמח אם יתברר כי אני טועה.
גדעון ספירו
עובד או עבד?
לפני ימים ספורים התקיים בפעם המי יודע כמה הטקס השנתי של מתן פרסי הערכה וציונים לשבח ל-33 עובדות ועובדים מענפי התעשייה והשירותים במסגרת מבצע "העובד המצטיין" ע"ש נח מוזס שהיה הבעלים והעורך האחראי הראשון של "ידיעות אחרונות" (אביו של הבעלים הנוכחי ארנון מוזס).
יש יותר מלעג לרש כאשר אחד הטייקונים העשירים ביותר בישראל, מי שנמנה עם המובילים בהריסת האיגוד המקצועי של העיתונאים שעל חורבותיו הוקם ערוץ החוזים האישיים במסגרתו עומד העובד בודד וחסר כוח מול המעביד, עורך מדי שנה טקס "עובד מצטיין".
הבה נזכור כי הבעלים של "ידיעות אחרונות" הקימו את רשת עיתונות העבדים הגדולה בישראל, "ידיעות תקשורת", המורכבת מהמקומונים הפרושים ברחבי הארץ. הרשת מנצלת היטב את השאיפה של צעירים להיות עיתונאים, ושוכרת את שירותיהם בנזיד עדשים, כאשר משכורותיהם נושקות לעתים באזור שכר המינימום ולעתים קצת מעליו. העיתונאים הצעירים עובדים לא אחת מסביב לשעון, ללא הגנה מקצועית, כולם על חוזים אישיים מבישים שמאפשרים את פיטוריהם מהיום למחר.
מיהו העובד המצטיין נוסח "ידיעות אחרונות"? בוודאי לא זה שניסה לארגן את העובדים במקום העבודה ולצרפם לאיגוד המקצועי במסגרת חוזה עבודה קולקטיבי, גם לא זה שפוטר עקב כך, גם לא זה שאירגן שביתה לשיפור תנאי העבודה והעלאת השכר. העובד המצטיין הוא קודם כל אותו אדם שמבצע את עבודתו נאמנה לשביעות רצונו של המעביד, שלא עושה צרות, שלא מתעסק בעניינים שמעבר לתפקיד שמוטל עליו, שמאפשר למערכת הקפיטליסטית לתפקד בנינוחות ולרווחים לזרום ללא בעיות.
על כן לא תמצאו למשל בין העובדים המצטיינים את המלצריות והמלצרים בסניף אוניברסיטת תל-אביב של רשת "קופי טו גו" בבעלות חברת שטראוס, ששבתו נגד תנאי הניצול המחפירים ובעד זכותם להתארגן כוועד עובדים. גם לא העובדים ברשת "קופי בין" ששבתו על זכותם להתארגן.
ומי חילק את התעודות לעובדים המצטיינים? שר התעשייה והמסחר אלי ישי מש"ס – ושוב קיבלתם את הממשק בין הון ושלטון.
אנוסים נוסח ישראל
כולנו למדנו בבית הספר על אנוסי ספרד, אותם יהודים שחששו מגזירות שלטון נוצרי קנאי והתנצרו כלפי חוץ בעוד בחשאי המשיכו לשמור על יהדותם.
כבר לא צריך ללכת לספרד ופורטוגל של ימי הביניים, כך קורה גם בישראל של המאה ה-21.
ב"ידיעות אחרונות" (7.2.2008) קראתי את הידיעה על אללה בויאר ג’ברין (אני מקווה שאינני משבש את השם) שחי בישראל 30 שנים תחת השם רמי אליעזר וזהותו התגלתה במקרה בבדיקת רכב שגרתית. הוא התחתן, הביא לעולם שלושה ילדים, אחד מהם שירת כקצין בצבא, ובכל השנים האלה לא גילה לילדיו כי הוא פלסטיני. עתה ילדיו שרויים בהלם.
אדם מסתיר את זהותו האמיתית משום שהוא יודע כי האינקוויזיציה היהודית בישראל לא תאפשר לו להופיע בשמו ולאומיותו הערבית-מוסלמית ומחמת החשש כי יגורש וינותק ממשפחתו הוא נאלץ להמציא לו זהות יהודית בדויה. 30 שנים זה עבד. לאחר שהתגלתה זהותו, הוא הובא לבית המשפט כשוהה בלתי חוקי והשופט הסכים לשחררו בתנאי שלא ישהה בתחומי מדינת ישראל.
אם תרצו זהו בקליפת אגוז סיפורה של החברה הגזענית הישראלית לרגל מלאת 60 שנים להיווסדה של מדינת ישראל.
ילדים ללא אושר
התמונה בה נראית אימו של הילד אושר טויטו משדרות מלטפת את בנה בבית החולים לאחר שנקטעה רגלו כתוצאה מירי קאסם, נגעה מאוד לליבי. אני מקווה ומייחל להחלמתו. בעזה יש הרבה ילדים במצב דומה וגרוע מזה כתוצאה מההפצצות הישראליות. גם להם אימהות היושבות ליד מיטתם, מלטפות את הילדים ומתפללות להחלמתם. בטלוויזיה הישראלית לא מראים את התמונות האלה. הילדים בעזה לא מקבלים את הטיפול הרפואי המעולה שמקבל אושר. ממשלת ישראל נושאת באחריות לכך במסגרת צעדי ענישה קולקטיבים.
לצערי פציעתו של אושר הזינה את הדלק של אלה הדורשים פלישה צבאית לעזה. יש כאלה שטרם נגמלו מ"תנו לצה"ל לנצח". או שלא שמעו על מלחמת לבנון השנייה או שלא הפיקו לקחים.
קל לומר שהילד אושר הוא קורבן הקאסם של שלטון החמאס ולכן צריך להיכנס בו. אני כלל לא בטוח שפלישה ישראלית תביא להפסקת הירי, אבל אני בטוח שהיא תביא להרבה ילדים פגועים נוספים. השר שטרית הסיר כל רסן והציע למחוק שכונה בעזה. הרב הראשי האשכנזי יונה מצגר הינו יותר "הומני". הוא הציע להעביר את כל תושבי עזה לסיני. מי לא ישמח לספח את עזה ללא ערבים לישראל? איך לא חשבנו על הפתרון הגאוני הזה.
האמת המרה היא שאושר הוא לא רק קורבן הקאסם, אלא גם קורבן הסרבנות הישראלית להידבר עם החמאס. אין שום צורך שהחמאס יכיר בישראל ולהיפך כדי לנהל מו"מ להפסקת אש. ממשלת החמאס מאוד מעוניינת להיכנס למו"מ על הפסקת אש ארוכת טווח שיסיר את המצור מעזה. אלא שישראל לא רוצה לדבר. היא רוצה רק לחסל. האינסטינקט הפבלובי של ממשלת ישראל וצבאה הוא דיבור באמצעות התותח והטיל.
ומשפחת טויטו משלמת את המחיר.
קצרה היריעה מלהתייחס לכל הכשלים הלוגיים והשגיאות העובדתיות במאמר הזה. אתייחס לכמה ציטוטים נבחרים:
"ם לפי המינוחים הרווחים בישראל מורנייה הוא "בן מוות" מה נאמר על אלופי הצבא שלנו, רמטכ"ליו, שרי הביטחון, ראשי הממשלה, שידי כולם מלאו דמים…"
אפילו מר ספירו יודע שקשה להשוות בין מי שאיננו שליח של ממשלה נבחרת ושמפוצץ במכוון אזרחים חפים מפשע ובין מי שמבצע פעולות שמטרתן צבאית ונפגעים בהן גם אזרחים שלא במתכוון. ספירו בוודאי לא היה מבדיל בין פעולות הרצח של הגרמנים במלחה"ע השניה ובין הפצצת ערי גרמניה בידי בעלות הברית.
"עימאד מורנייה הוא טרוריסט שהיה צריך להעמידו לדין…,אילו היתה הקהילה הבינלאומית נחרצת ניתן היה להשיג את הסגרתו… מי שעקבו אחרי מורנייה בבירת סוריה ואיתרו אותו למטרת רצח, היו יכולים לעצרו ולהביאו למשפט"
זאת סוג של בדיחה? אדוני חושב שהקהילה הבינלאומית איננה יודעת מזה עשרות שנים שסוריה משמשת בית ומקלט לפושעי מלחמה נאציים ולטרוריסטים בינלאומיים? ה"קהילה הבינלאומית" שמה פס (פרט לאמריקאים במידה מסוימת) והטענה ששליחי ישראל יכלו לעצור את מורנייה בדמשק היא יותר מהזויה.
"תגובות העדר של התקשורת הישראלית שצהלה ופארה את הרצח"
מעניין, אני ראיתי גם (אם לא בעיקר) תגובות היסטריות של חשש מנקמה ואיזכורים ללא סוף של מקרה מוסוואי. ספירו משליך את הטוטאליות שלו על אחרים?
"במקום מוסאווי המתון יחסית קיבלנו את נסראללה"
מי שמכיר את פעולותיו והתבטאויותיו של מוסוואי יודע שלקרוא לו "מתון יחסית" זה הבל הבלים. הוא היה אולי פחות מוכשר מנסראללה, אולי פחות כריזמטי. החלטה לחיסול מנהיג כאמצעי לחיסול ארגון היא סבירה במקרים מסוימים (למשל במקרה של ארגון אל צעיקה).
ושיא השיאים:
"אין שום צורך שהחמאס יכיר בישראל ולהיפך כדי לנהל מו"מ להפסקת אש. ממשלת החמאס מאוד מעוניינת להיכנס למו"מ על הפסקת אש ארוכת טווח שיסיר את המצור מעזה"
ברצינות? אין שום סיבה לדרוש שכתנאי להספקת האש הארגון יראה נכונות כלשהי להשלים עם קיומך בעתיד ווותר על מטרתו המוצהרת (כן, גם בימים אלה ממש) להשמיד אותך ולהקים תחתיך מדינת הלכה מוסלמית? צריך להסכים להפסקת אש שבה הארגון הזה יוכל להתעצם בשקט עד שיוכל לקדם את מטרותיו ביתר יעילות (כפי שהוכח שוב ושוב)?
עד כמה ניתן להיות עיוורים? עד כמה ניתן להתעלם ממחשבה כלשהי על העתיד, על תרחישים צפויים?
האם גדעון איננו מבין זאת? האם הוא מבין זאת אך מעדיף לחיות בהכחשה? או האם הוא מבין זאת אך מבין גם שמדיניות של ישראל לא תושפע מדיבוריו ולכן הוא יכול לבטא את עמדותיו הנאורות וה"רדיקליות" מבלי לחשוש שחלילה הן יגיעו לכלל מימוש?
כולנו רוצים בהפסקת מעשי האיבה, רק שחלקנו דורשים הפסקה אמיתית שלה ולטווח ארוך ולא רגיעה מדומה לטווח קצר שתתחלף במלחמה כבדת דמים הרבה יותר עקב התחזקות האויב. למדנו משהו מההסיטוריה הקרובה וגם זו הרחוקה שאתה כל כך אוהב להזכיר, אפילו בהשוואות פתטיות למרצה שהפר תקנות של המוסד שבו הוא מלמד וכללים אתיים של יחסי מורה ותלמיד.
למה אין לגדעון ספירו בלוג מתפקד? יש לאיש יותר מדי מה להגיד בשביל לדחוס הכל כאן בבת אחת. וחבל, כי אלה דברים מעניינים ומגרים לדיון, אבל בפורמט הזה אי אפשר להגיב על כל קטע בנפרד, ובטח גם חלק מהקוראים נבהלים מהאורך ומוותרים מראש.
למגיב האלמוני הראשון ("התנתקות מהמציאות"),
1) אני סובר בדיוק ההיפך. יש חומרה יתירה כאשר ממשלה הורגת אזרחים חפים מפשע בהשוואה למי שמייצגים ארגונים לא ממשלתיים, בעיקר כאשר מדובר בארגונים שפועלים נגד מנגנוני דיכוי ממשלתיים. מה ומי יותר חמורים: כאשר אנשי מחתרת אצ"ל בראשות בגין בתקופת השלטון הבריטי רצחו אזרחים ערבים בשווקים או ראש הממשלה הנבחר בגין שיזם את מלחמת לבנון הראשונה שבמסגרתה בוצעו פשעי מלחמה בשם המדינה ונהרגו ונפצעו עשרות אלפי בני אדם חפים מפשע?
אני גם כופר בהנחת היסוד שלך כאילו הרג אזרחים בידי ממשלה (בין נבחרת בין שלא) לא נעשה בכוונה. האם כאשר ממשלת ישראל באמצעות חיל האוויר מפילה פצצת טון בעזה, באזור מגורים מהצפופים בעולם, היא לא יודעת שיפגעו עשרות אזרחים, ביניהם ילדים ונשים?
2) תפישתו של מורנייה חי והבאתו לדין כלל אינה הזויה. כמעט ואין מדינה בעולם שאינה משמשת גם כמקלט לפושעים ורוצחים. ארה"ב היא אחת המובילות בתחום זה עוד מימי המלחמה הקרה, כאשר נתנה מקלט לפושעים נאצים כאשר אלו שירתו אותה במאבק נגד ברית המועצות. יחד עם זאת, כאשר הקהילה הבינלאומית לוחצת חזק זה עובד, ויש דוגמאות למכביר. כאשר טורקיה לחצה על סוריה להסגרת מנהיג המחתרת הכורדית, זה עבד. כאשר הקהילה הבינלאומית הייתה נחושה בדרישתה מסוריה לסגת מלבנון, היא נסוגה. כך קרה גם בהסגרת פושעים מסרביה לבית הדין הבינלאומי בהאג. הגם שאני נגד חטיפות, עדיפה הבאת אדם חי מאשר רציחתו.ישראל כבר הוכיחה את יכולתה בתחום זה.
3) הגדרת מוסאווי כמתון יחסית בהשוואה לנסראללה אינה שלי אלא לקוחה מהערכות רשמיות שפורסמו. מה שמוכיח כי אינני מתנגד אוטומטית להערכות רשמיות.
4) אכן אין כל צורך בהכרה פורמלית לצורך הסכם הפסקת אש. ישראל חתמה על הסכמי הפסקת אש עם מדינות ערב מבלי שאלו הכירו בישראל.
בנוסף, עד היום הוכח שתנועת החמאס התחזקה דווקא כתוצאה ממדיניות הכוח הישראלית. מדינת ישראל שימשה עד כה כחממה שגידלה וחיזקה את החמאס.
למגיב בענין אתר הבית,
הבלוג שלי בשלב זה הוא טורי. אני מחלק אותו בדרך כלל למספר נושאים. מי שאינו מעוניין לקרוא את כל הטור, יכול להתרכז רק באותו קטע המעניין אותו.
לסינדי קלאודיה שיפר (מברוק על השם),
את מעלה דילמה מוכרת לכולנו. עצם החיים כאן,יוצרים סוג מסויים של משת"פיות עם השלטון. כל מי שנאבק נגד עוולות השלטון, חשוף לטענה כי הוא שותף להצגת ישראל כדמוקרטיה. אז מה לעשות? לעזוב? להשלים ולשבת בחוסר מעש?
את שואלת אם נתתי שמיכה לשכן נזקק. תשובתי חיובית, אבל שיטת הגמ"חים אינה תחליף למאבק פוליטי לשינוי השיטה והמשטר. אפשר לעשות זאת במאבק מזויין, כפי שאת מרמזת מהדוגמה של משה, (מי הם הפרעה היום? זו רשימה די ארוכה -את כולם להרוג? יש לך תכנית?) ואפשר בשיטות לא אלימות כפי שאנוכי ואחרים מנסים תוך לקיחת הסיכון שאת תאשימי אותנו במשת"פיות.
לאיתן לרנר,
אין עילה למסקנה שלך. אני כמובן התייחסתי למקרה הקונקרטי של נזאר חסן, אבל הוא בעל השלכות אוניברסליות. דהיינו: אין סמכות וזכות לאיש לדרוש מאדם כלשהו הצהרה כי הוא מכבד מדי צבא.
לסמולן,
עיניך הרואות, תגובתך פורסמה במלואה.הרי לך אתר שמאלי שרוב המגיבים לטורי כלל לא אנשי שמאל, מה שמוכיח כי יש פתיחות ואני שמח על כך.
המחלוקת בינינו ברורה, ואין טעם שאחזור על טורי.
רק זאת: אני חולק עליך שבמאה ה-21 עלה הכורת על האוניברסליזם. הוא חי וקיים, ויש דוגמאות לרוב, (ראה אמנסטי איטרנשיונל) הן בתחום הפוליטי והן האידיאולוגי. לא רק בשמאל, גם בימין. הגזענות היא תופעה אוניברסלית, גם הלאומנות, הפונדמנטליזם, הקפיטליזם החסמני,
וכך גם הנאבקים נגדם.
כל הכבוד על המסר החד, אם כי החמצת אולי את הקשר בין הסעיפים השונים המתחברים לפסיפס אחד וקצת שונה. כולנו עובדים עבור מוזס וגם עבור חונטת הביטחון אלופת ה"סיכולים המטופשים", חלקנו במודע וחלקנו בדרכים אחרות.
גם אתה משרת את המכונה, ולמזלך השאירו לך את המוסר, אבל גם את זה אפשר לקחת.
המפתח הוא אולי באי שיפוטיות, והתמקדות בתהליך העבדות של כולנו לקבוצה די ממוקדת וקטנה של טייקונים, שרובם מקבלים תמיכה מחו"ל (פרס והאירופאים המנונים שלו, ואולמרט וביבי מהמקבילה האמריקאית וכולי). מה כוחו של פרט, בישראל, לבחור ? אפס בריבוע. אנחנו מצליפים זה בזה כדי לשמור על תחושה מדומה של חופש ועליונות מוסרית, כך לפחות אתה עושה בעקביות. גם המתנחלים חבריך הם בורג במכונה.
—
כל אחד עושה כמיטב יכולתו, חלק בוחרים להצדיק את עבדותם באמונה דתית ואחרים כמובן באשליה של התנגדות. חלופה אפשרית, לנתב מקצת מן האנרגיה הזו לסולידריות שקטה, צנועה, בתוך הקהילה שאתה חי בקירבה, על מנת שרשת הבטחון תישמר ותקשה על השלמת תהליכי השעבוד.
המבחן הוא בסוף אם אתה מביא שמיכה לשכן מתרושש (גם ובעיקר אם הוא "ליכודניק" או אפילו ר"ל מאמין במתנחלים, ממילא דעתו אינה בבחירה חופשית, תחת מסע הפרופגנדה).
הדעות שלך על החיסול של מורניה צפויות מראש, ולא מזיזות כלום למי שמחליט. להיפך, אתה משרת את המטרה, צריך להראות שיש "דמוקרטיה".
וחברותך בכל הארגונים המופלאים האלה, היא ממש מציאה כפי שה"סנדיי טיימז" הוביל את הדיסאינפורמציה של הכור, מתוך "כוונות טובות". תמיד צריך את השומרוני הטוב.
פשפש במעשיך אם לא שירתת את המכונה (בשירות בצבא בעבר, ובטעויות בשיקול דעת לאחרי כן), ואולי אתה שווה להם משקלך בזהב, לעומת האדוות הקלות של המכתבים הרושפים. אם תגיע למסקנה חיובית, אולי תסיק מסקנה, שרוב האנשים בישראל, נתונים במצבך, וחלקם פשוט בוחרים לפשר את הסתירות בצורה אחרת, אולי ,חוזרים בתשובה, אולי עושים משהו אחר.
עבדות היא מצב קשה, ו"תודעת משה" היא חמלה על העבדים, ואומץ להרוג בקלגסים, ולעמוד מול המלך פרעה (במשוואה שלנו אחד מהמחליטים באמת, ולא עושי דברם), ולא התחשבנויות עם העבדים. צא ולמד.משה הלך והרג, ולא כתב מכתבים. לא שאני מסיטה לרצח, אבל הדרך לחירות היא יותר מסובכת ממה שאתה מציג. תציע רעיון אחד, מעשי, לעמוד מול מה שנוני מוזס עם "עבדים עובדים", משהו שיעבוד ויצליח.
גדעון שלום ,
מדבריך הבנתי כי אם לא היה נזאר פלסטיני המדוכא על ידי הצבא אזי הקריאה לכבד את המדים היא במקומה. כישראלי וכאדם המנסה לראות נכוחה ולהתנער מעיוורון שלעתיתם כרוך בקיום מדינה , אני חשוב שלכל אזרח נכון יהיה לא לכבד מדים של צבא . בני אדם יכולים לכבד בני אדם אם מגיע להם כבוד . הקריאה לכבד מדים משמשת כר פורה להתייחסות פשיסטית בה לסמלים ערך רב יותר מבני אדם והם יותר מחתיכת בד . אני לא שוכח שצבא הוא בסך הכל רע הכרחי ( במקרה הטוב ) ולא הכרחי בהרבה מקרים. מעניין מה היה קורה אם מרצה יהודי היה אומר את הדברים לאיש הצבא.
באשר לכתביבתך על התשלום שאנחנו משלמים על מעשי ההנהגה אני מצטרף . זה כל כך מקומם ושערורייתי ולא צודק . איני רוצה שאיש ייפגע אבל יחד עם זה אני חושב שאם מנהיגים מסויימים משחקים בקאובויים ואינדיאניים חבל שלא הם אלה שצריכים לפחד ולשלם את המחיר בעצמם והאזרח הקטן הוא זה שחי בחרדה מפיגוע. אולי אם הם היו צריכים לחשוש לעצמם לא היו פועלים בצורה נמהרת.
האם יש לך קישור אל הכתבה על אללה בידיעות אחרונות ?
תגובה שמאלנית הולמת…
משום מה, צבר המאמרונים הזה משקף באופן מזוקק לגמרי את השמאל הישראלי של שנות התשעים. מדובר במחווה לחשיבה ארכאית אך חשובה לשעתה, שתרמה כה הרבה לכך שהגענו לאן שהגענו.
אפרט:
1. עימאד מורנייה היה לא ממש בעדנו. ואנחנו, מאז ששנות התשעים תמו, כבר לא מאמינים שאוניברסליזם רלוונטי לחיינו במאה העשרים ואחת. נדמה כי תום הקומוניזם מסמן בעיקר עולם שבו לאומים ומדינות לאום חיות וקיימות, והפשיזם השליט בסביבתנו המיידית מחייב מדי פעם לתת לו בראש. אגב, גם לי נראה מוזר שישראל השכילה לבצע מעלל שכזה.
2. ניזאר חסן: נכון, היה צריך להיות הרבה יותר חביבים כלפיו. אבל נכון גם, שלא רק שנקבל על זה שום ניקוד משום שחקן אחר במשחק הים תיכוני, ואף סביר שנקבל על האף בגלל גילוי חולשה אל מול האינטלקט הפוסט-קולוניאליסטי הפורץ. צחור לא רצה לסבסד מכיסה הדי מחורר של מכללת ספיר את הזקפה הלאומית של פרופ’ חסן (מה בעצם התארים שלו ?). יצא שמוק, אבל לא יותר ממה שאקדמיה יודעת לצאת במקרים אחרים שמאיימים על בסיס התורמים שלה.
3. עובד מצטיין: ובכן, כאן אין מחווה לשמאל הניינטיזי, שהיה קפיטליסטי לעילא. אולי בעצם כן, אנחנו רואים היטב את תוצאות השמאלניזם הזה. רק מה, אתה הפעם לא בעדו.
4. אנוסים נוסח ישראל: מקרה של אנוס מרצונו, ועוד יחיד, הוא בכל מקרה סוג של אדם נשך כלב. מאידך, הקריאה הפוליטית כל כך של כבודו מעלה את השאלה באם לא ניתן לראות כאן סוג של אנוס כנגד קהילתו. האם ערבי שרוצה לחיות כציוני אינו חשוף למאה ואחד מהלכים פנימיים לקהילה הערבית, שמפעילים עליו כוח (או שמא כוח\ידע) רב עוצמה עד להחריד. כמובן, תיתכן גם האפשרות שהוא היה סייען של השירותים החשאיים.
5. אושר טוויטו: הריני לבשר לכבודו, שמי שרואה במזרח התיכון רק את ישראל, הוא ציוני מהסוג שנהוג לומר עליו שלא ראה ערבים בארץ הקודש. המזרח התיכון אינו ריק, לא אנושית, לא פוליטית ולא רעיונית.
(ועכשיו, אני תמה באם התגובה תתפרסם)
ומה עם רבבות קורבנות הספקת הנשק של ישראל לרודנים בכל העולם?
ומה עם רבבות הקורבנות של אירגון המרצחים של ממלכת הפשע והרשע האמריקאי בכל העולם, c.i.a?
ראשון ראשון ואחרון אחרון:
מורנייה-
אתה מגדיר אותו רמטכ"ל חיזבאללה- ובתור שכזה הוא דמות צבאית ובמלחמה מותר להרוג אותו.
כשם שמותר היה (מבחינה חוקית מוסרית) להרוג את האלוף אדם ז"ל ב82. ברור לך כי לא ניתן היה להביא את מורנייה למשפט. במלחמה בכל אופן- לוחמיי האויב הם מטרה לגיטימית.
אושר טויטו-
קורבן של הסכמי אוסלו וההתנתקות…רפואה שלמה לילד…
מר ניזאר חסן
יסביר לי מר ספירו מדוע הוא מתיר זריקת סטודנט מהכיתה כי הוא לבוש מדים?
איך היה מגיב אילו נזרק מהכיתה סטודנט עם חולצה ועליה הדפס של ערפאת? או מורנייה?
אנוסים-
יסביר מר ספירו את הקשר? ואם היה מגלה את זהותו? מה היה קורה. ותיקון היסטורי:
לאינקוויזיציה לא היו כלל סמכויות על יהודים אלא רק על נוצרים.ובניהם יהודים שנאנסו להמיר את דתם…
אם אתה מבסס את המציאות על מקרים ספורים שמהווים יוצאים מן הכלל אזי כן, אתה בהחלט צודק…
חבל רק שרוב הדרישות מסוריה בעניין הסגרת טרוריסטים ופושעי מלחמה נאצים לא ממש הזיזו למשטר שם.
לחשוב שניתן לחטוף מסוריה לישראל טרוריסט חמוש ומאובטח היטב…נו, באמת.
בעניין מוסוואי חבל שאתה בולע מה שמספרים לך בכלי התקשורת הממסדיים. אף פעם לא מזיק לבצע תחקיר קטן על עלילותיו ואמירותיו.
לגבי הרג אזרחים אני עומד על דעתי שיש הבדל בין מי שפעולתו היא הרג אזרחים בשיטה ובכוונת מכוון ובין מי שמכוון למטרה צבאית ופוגע עקב תיכנון לקוי או טעות באזרחים. לא התייחסת להשוואה שלי למלחה"ע השניה ומסיבות טובות מבחינתך.
ולבסוף לגבי החמאס: ההתחזקות הצבאית של החמאס אירעה לאחר ההתנתקות ובתקופות שבהן לא נאלץ לפעול בהיחבא. זה גם הגיוני כי קשה להתעצם תוך כדי מגננה. ישראל הגיעה להפסקת אש עם מדינות ערב אחרי שהגשימה את יעדיה או כאשר לא הייתה לה ברירה מסיבות שונות. על כל פנים, ישראל לא יכלה להסיר את האיום של מדינות ערב באופן טוטאלי. בעזה, מול החמאס, המצב שונה לחלוטין. כרגע יש אפשרות ללחוץ את החמאס ולפגוע בו לטובת עליית כוחות מתונים יותר או עד כדי אילוצו להסכים להסדרים שיקהו את מסוכנותו לטווח הארוך. זה צו השעה.
למגיב האלמוני,
תודה על דבריך. המחלוקת בינינו ברורה. אתה תומך בחיסולים, אני מתנגד וכל אחד נתן את נימוקיו.
לאשר פרוליך,
התואר רמטכ"ל החיזבאללה ניתן למורנייה על ידי סוכני המוסד בתקשורת, אולי כדי להאדיר את "גודל ההישג". יחד עם זאת אין ספק , הן לפי התגובה בישראל ובעולם והן לפי התגובה בעולם הערבי, שמורנייה היה איש בעל מעמד חשוב בהיררכיה של החיזבאללה.
אתה מציע ניתוח פסיכופתלוגי למי שחלוק עליך, וזה מוכיח שטרם ניגמלת מערכים סטליניסטים לפיהם שולחים בעלי דעות אחרות לאישפוז פסיכיאטרי.
העובדה שאתה מוכן לתת למפקדי הצבא הישראלי חסינות מהגדרתם כטרוריסטים לאור מעשיהם בשטחים הכבושים ובלבנון, אינה מוכיחה על בעייה פסיכופתלוגית, אלא על ליקוי לאומני קלאסי, לפיו הרוצחים לובשי המדים מקרב בני עמך הם לגיטימיים, ורק אלה מהעבר השני הם טרוריסטים. מאחר ואתה מציג עצמך כמרקסיסט, כדאי שתאמץ עקרונות חשיבה יותר אוניברסליים ופחות לאומניים. מי שמנסה לשדך בין מרקסיזם לציונות נקלע לעולם של סתירות שקשה להיחלץ ממנו.
לעניין הפגיעה במשרדי ארגון הגג של יהודי ארגנטינה כתגובה על רצח מוסאווי, אשתו ובתו בידי צבא הפלישה הישראלי בלבנון, אינני מקבל את הגדרתך שמדובר באנטישמיות קלאסית.
ישראל מגדירה עצמה "כמדינת העם היהודי", וראשי הארגונים היהודיים והקהילות היהודיות במרבית מדינות העולם המערבי רואים עצמם כשליחי מדינת ישראל בארצותיהם. הגיעו הדברים לעתים לדי אבסורד, שראשי איפא"ק הופיעו כתומכים כה קנאים של מדיניות ישראל עד שאפילו בישראל הרימו גבה. זה מה שקרוי יותר קתולי מהאפיפיור.
בכל שיחותי עם מנהיגים יהודים בחו"ל ניסיתי לשכנעם לנתק את הקשר בינם לבין מדיניות ממשלת ישראל, ולעודד ביקורת והסתייגות. עד כה ללא הצלחה יתירה.
התנגדותי לפעולות כמו פעולת התגמול של החיזבאללה בארגנטינה נובעת מהתנגדותי העקרונית והגורפת להריגת בני אדם בכלל וחפים מפשע בפרט. העובדה שמישהו בעולם תומך במדיניות ממשלת ישראל לא הופכת אותו למי שיש להוציאו להורג. זהו העקרון הנכון התקף גם בישראל.
אנטישמיות, כאחד מגילויי הגזענות, הוא סיפור אחר.
לסינדי קלאודיה פישר,
אני מבקר בעלי שררה לדרגותיהם ודרגיהם השונים אם הם מפעילים את שררתם באופן שגוי, או גורמים בתחומי אחריותם לעוולות. זאב צחור הוא בעל שררה במכללת ספיר, השופטים בעלי שררה בתחומי אחריותם, קבלני כוח אדם הם בעלי שררה כלפי עובדיהם, וכך גם האוליגרכים הגדולים יותר ששררתם מקיפה וגדולה. המפקד הצבאי הוא בעל שררה בתחומו, וכך השופטים. גם הגבר המכה את ילדיו ואשתו הוא בעל שררה. ראש הממשלה והשרים גם הם כמובן בעלי שררה. כולם ראויים לביקורת בהתאם לחומרת המעשים. אל תתפשי לעניין המכתבים, שזה בסך הכל אחת מדרכיי להביע ביקורת, לא העיקרית שבהן. לשיטתך כולם רצו לחזור הביתה בשלום, אז למה לבקרם, כאשר אפשד לעזור לשכן הנצרך.
אינני מקבל גישה זו.
לענין מוזס: בוודאי תשמחי לדעת כי בשעתו הייתי בעל טור בידיעות תקשורת של ידיעות אחרונות. באותה תקופה פרץ סכסוך עבודה בין מוזס בעל העיתון לבין פועלי הדפוס. הייתי האיש הבודד בממלכת ידיעות אחרונות שתמך בפומבי בשובתים, והתוצאה הייתה שטורי הופסק.
לגדעון ספירו:
משחקי הלשון שלך עדיין לא מסוגלים להסתיר את העוותים והדמגוגיה בדבריך=זה אתה שהשתמשתה במינוח הפושע כ"רמטכ"ל ולא משנה עם הגדרה זו נלקחה ממקור אחר.הייתה יכול לכנות אותו פשוט רוצח וטרוריסט,אבל בהמשך "הבהרותיך",אפילו הסברתה לכולנו שהקהילה היהודית בארגנטינה אחראית גם על פשעי ממשלות בישראל.
תגיד לי,נפלתה על הראש?
הטיפול הפסיכופטולוגי אינו בושה,כמו זאת לא בושה ללכת לרופא שיניים.ההכרה של צורך כאמור אינו "פטנט" סטליניסטי,והוא מקובל במדינות הנאורות,במקרים מסוימים בהם מתגלע הפרעה חמורה בקשר עם המציאות.לצערי,יש בדבריך סמנים רבים לכך.
ספירו אתה מתחמק מתשובה עניינית. החיים פה…פעולה לא אלימה…אז בעצם גורנישט.
לתת שמיכה לשכן זה לא גמילות חסדים, זה פעולה תועלתית מתוך מודעות שאם אתה ערב לשכן יקשה על מוזס לשעבד גם אותך. סולידריות אינה גמילות חסדים, אלא אם כן אתה פילנטרופ עשיר העוסק בצדקה. לגבי איתור הנוגסים, אני לא בטוחה שהם כל כך רבים שאי אפשר להצביע עליהם. כמה אנשים יש בארץ בקנה המידה של מוזס מבחינת השפעה וכסף ? מאות ? עשרות? בטח פחות ממתנחלי גוש קטיף.
—
לא הצעתי להרוג את כולם, שאלתי אם יש לך דרך אפקטיבית להרתיע את מוזס, והאם המכתב הזה והאחרים נגד כל העולם ואשתו, אם צריך או לא, מזיזים למוזס או מזינים את מוזס.
ציינת מוזס, לך עליו, שב חודשיים שלושה ותכתוב את כל הפוסטים עליו, עם תחקיר, עם משהו אפקטיבי. תמקד את האש בראשים הגדולים, ולא בכל משתפ מזדמן שאינו שונה ממך בעצם ורק רוצה לחזור הביתה בשלום.
לגדעון ספירו:
לצערי מדובר אצלך לא בהתנתקות מהמציאות אלא בעיוותה המוחלט.
תחת כיסוי "אומניסטי" ו"שמלאני" ,מתחבת שנא עוורת המסוגלת להפוך כל אמת לשקר וכל שקר לאמת.
השוואתך של הטרוריסט (לא רמטכ"ל ולא בטיח) מורנייה למפקדי צ.ה.ל מבקשת ניתוח פסיכופטולוגי.כמובן שצריך וחובה לבקר את הטעויות,המחדלים ואפילו פשעים שנעשו בארץ הזו על ידי חיילים ומפקדים בצ.ה.ל.,אבל ההשוואה שלך עוברת כל גבול.
אינני יודע אם ההתנקשות במורנייה היה מעשה חכם,אבל הפשעים שלו הצדיקו חיסולו אלף פעם.
לנבלה הזו לא הספיק להלחם נגד ישראל.הוא גם דאג להעניש חפים מפשע בקהילה היהודית בארגנטינה,במיטב המסורת האנטישמית.אתה צריך להבין שבגלל אבוד כל קנה מידה בדבריך,אתה מאבד גם כל לגימטימציה וזכות לכל בקורת ,במילים אחרות,אבדתה את הזכות לשיפוט והעמדתה את עצמך,במו ידך,בספסל הנאשמים.
אני מבין שמורנייה היה הוגה צבאי חשוב, אבידה די חסרת תכלית למשאב המתכנן והאפקטיבי של החיזבאללה וההתנגדות. כן, יש אנשים שהם במידה רבה חסרי תחליף, ואלה לא הפוליטיקאים, הגם שחשובים גם הפחת הרוח, הפחת האומץ, הגיבוש, האתוס וההנהגה הטובה המדינית. אבל אולי כאלה לא חסרים, האומץ והמידות הטובות האנושיות, כמו גם האמונה הטהורה, אינם יחידניים אלא משותפים לרבים, הן בצד האמת והצדק והאור ונושאיהם; וכמובן קיימות תעצומות גם בצד השטניות, לשטן ואנשיו מעולם לא יחסר פתחון פה, כמו שאמר מרטין לותר, וגם לא מנהיגות סוחפת.
אבל מוחות ומה שהיספיקו לעשות ולגבש במוחם, זה לעיתים דבר חסר תחליף. אלא שגם בצד השני, המודרני, יש מתכננים צבאיים שמסתמכים עליהם, ולמה אלה לא יהיו מושא לסיכולים ממוקדים מצד החיזבאללה וההתנגדות? אם פתחת במלחמה כזאת, דע שקל יותר לפגוע בך, שהרי אתה אוהב את החיים הטובים, לא כן? מסעדות טובות, כל טוב פרי הארץ, אשתך מודדת שמלות יוקרה, שהרי הגבר ה"גאון" שלה רוצה להראות לזוגתו שאינו סתם שליימאזל בכך שלא בחר להשקיע את מוחו במגזר הפרטי, ועל כן יציפה, דווקא אז, בחיי מחמד. יש גם פילגש, דבר רווח במערכת הביטחון, שם מבינים היטב שהאדם התורם הוא גם האדם התוחב, ועוד בן גוריון עמד על כך בגישתו לדיין, כשקצין בכיר מקורנן בא אליו עם הז’אקט הצבאי בעל דרגות הרב אלוף, אותו שכח דיין בחדר המיטות של אישתו. המוח של הביטחוניסט הישראלי עוטה בשר המסתמך על מנעמי החיים, ומפגין זאת, בניגוד ללוחם ההתנגדות, החי באורח חיים סגפני, ויורד למחתרת, מסתפק במועט, ואומר "אשה (ורמת חיים) זה לא הכל, יש דברים חשובים יותר.
על כן, סיכול ממוקד של מוחות, יכול להיות חרב פיפיות.ויש מי שעשוי להפסיד יותר.
מסממניהם של החודשים האחרונים, מאז יוני 07 (בחירת ברק בפרימאריס) הם התקרנפות רבתי, ועמעום דברים של כותבים, שעמדותיהם בעבר היו בהירות ונחרצות בביקורת על הדיכוי הכבד והפגאניות המקרבנת מצד אוכלוסיית המתיישבים המכונית "יהודית" כלפי אוכלוסיה מקופדת זכויות אזרח בטריטורייה הישראלית וכלפי העם שששטחיו יושבו תוך פשעים נגד האנושות.
מגמה זו, מתחילה גם לשאת ציביון של מצח נמוך מכוון, בצד ידיעות פה ושם, שניתנת להם תהודה, אולי במכוון, על אנשים שקיבלו טובות הנאה עקב ההתקרנפות הזאת: בת שלאחר טירונות קצרה הוצבה בתפקיד פקידותי סמוך לבית, כשהיא הולכת בגאווה עם כומתה אדומה (שובצה באיזו יחידת אספקה), דירה מאובזרת שניקנתה בזול מפליא, ג’וב שמן, לאדם שרק מרירותו התחרתה בחדות ביקורתו בעבר, וכך הלאה. האם גם דברי פרוהליך החדשים הם אקט יחצני שנועד להוריד את המורל לביקורת הרדיקלית?
מ.ש.
לא אתייחס כאן לשפני הניסיון – עובדי הקמ"ג המסורטנים (היו גם ידיעות על עליית שיעורי התמותה באיזורי נגב הסמוכים לדימונה), ולא לטבוחי הקישון.
ולא, לא אתייחס לניסויי הקירבון בעזה – בומים של מטוסים בגובה נמוך הגורמים סיוטי לילה לילדי עזה, חבלות, פשיטות, טבח גלוי באזרחים מאז בית להיה, יוני 2006 במסגרת מצור ניפשע, הזועק בשיגעון "לסגור, לסגור" כאשר העזתים נסים כל עוד נפשם בם מגיא הניסוי "עזה", כאשר רק ניפתח איזה צוהר למנוסה.
אתייחס לניסוי חיסול מורנייה. לא לחינם הזדעקו במערכת תוך תדרוך כתבים לכותרות שמנות שלשום אודות "התנקשויות נקם צפויות באישים ישראלים". כאן הנסיינים יודעים היטב ממה הם חוששים.
אני מבין שמורנייה היה הוגה צבאי חשוב, אבידה די חסרת תכלית למשאב המתכנן והאפקטיבי של החיזבאללה וההתנגדות. כן, יש אנשים שהם במידה רבה חסרי תחליף, ואלה לא הפוליטיקאים, הגם שחשובים גם הפחת הרוח, הפחת האומץ, הגיבוש, האתוס וההנהגה הטובה המדינית. אבל אולי כאלה לא חסרים, האומץ והמידות הטובות האנושיות, כמו גם האמונה הטהורה, אינם יחידניים אלא משותפים לרבים, הן בצד האמת והצדק והאור ונושאיהם; וכמובן קיימות תעצומות גם בצד השטניות, לשטן ואנשיו לעולם לא יחסר פתחון פה, כמו שאמר מרטין לותר, וגם לא מנהיגות סוחפת.
אבל מוחות ומה שהיספיקו לעשות ולגבש במוחם, זה לעיתים דבר חסר תחליף. אלא שגם בצד השני, המודרני, יש מתכננים צבאיים שמסתמכים עליהם, ועל כן ברור שאלה עשויים להיות מושא לסיכולים ממוקדים מצד החיזבאללה וההתנגדות, לא ככה? אם פתחת במלחמה כזאת, דע שקל יותר לפגוע בך, שהרי אתה אוהב את החיים הטובים, לא כן? מסעדות טובות, כל טוב הארץ, אשתך מודדת שמלות יוקרה, שהרי הגבר ה"גאון" שלה רוצה להראות לזוגתו שאינו סתם שליימאזל בכך שלא בחר להשקיע את מוחו במגזר הפרטי, ועל כן יציפה, דווקא אז, בחיי מחמד. יש גם פילגש, דבר רווח במערכת הביטחון, שם מבינים היטב שהאדם התורם הוא גם האדם התוחב, כעומק התחיבה, כך עומק החשיבה, וברוב שגל ימוגן עם, החדרת סימן שלא בירברת. ועוד בן גוריון עמד על כך בגישתו לדיין, כשקצין בכיר מקורנן בא אליו עם הז’אקט הצבאי בעל דרגות הרב אלוף, אותו שכח דיין בחדר המיטות של אישתו. המוח של הביטחוניסט הישראלי עוטה בשר המסתמך על מנעמי החיים, ומפגין זאת, בניגוד ללוחם ההתנגדות, החי באורח חיים סגפני, ויורד למחתרת, מסתפק במועט, ואומר "אשה (ורמת חיים) זה לא הכל, יש דברים חשובים יותר".
על כן, סיכול ממוקד של מוחות, יכול להיות חרב פיפיות. ויש מי שעשוי להפסיד יותר.
אשר פרוליך,
אילו קראת את טורי ברציפות ולא בדילוגים, היית מוצא את המשפט "שעימאד מורנייה הוא טרוריסט שהיה צריך להעמידו לדין". היותו רמטכ"ל החיזבאללה לא מפחית מהיותו טרוריסט כפי שהתואר רמטכ"ל שנשא למשל מופז לא מבטל את היותו טרוריסט שהפעיל טרור של מדינה.
אני מצטער שאתה מוצא את הקהילה היהודית בארגנטינה אחראית לפשעיה של ישראל, אני לא שותף לעמדתך הציונית.
על פי האידיאולוגיה הציונית שנושאת ממשלת ישראל היא רואה עצמה אחראית ליהודי העולם "כמדינת העם היהודי", אף על פי שלא קיבלה ייפוי כוח מיהודי העולם. יש להבחין היטב בין ראשי ארגונים יהודים שמכהנים כלובי ישראלי לבין יהודי העולם, שרבים מהם היו שמחים אילו הסירה ישראל את חסותה הכפויה מהם.
הבעיה היא שמנהיגי החיזבאללה אימצו את השקפה הישראלית ציונית וכמו ישראל רואים את "יהודי העולם" כחלק מישראל, דבר שהוא כמובן מופרך.
מי שמשלם את המחיר בעימות הציוני הזה הם חפים מפשע, יהודים ולא יהודים כאחד.
דרך אגב, רצח בני אדם חפים מפשע שנרצחו אך ורק בשל השתייכותם האתנית, לאומית או דתית היא מדיניות שממשלות ישראל מיישמות מזה זמן רב.
אינני מתפלא שאתה, כסטליניסט וציוני ותיק, לא רואה בעיה בשליחת מי שחולק עליך פוליטית לטיפול פסיכופתולוגי. בימין הפונדמנטליסטי משני עברי הקו הירוק תמצא בוודאי אחים לדעה.
הצלחת לשבור שיא חדש של אובדן דרך מוסרי בתגובתך הצדקנית ויש לומר, שיקרית משהו, לאשר פרוליך.
אני מתייחס בראש ובראשונה למשפט המופלא: "רצח בני אדם חפים מפשע שנרצחו אך ורק בשל השתייכותם האתנית, לאומית או דתית היא מדיניות שממשלות ישראל מיישמות מזה זמן רב".
מה, באמת? ממשלות ישראל רוצחות ככה סתם חפים מפשע רק בגלל זהותם? יש לך הוכחה לרצח של מי שאינם לוחמים או שנעשה בשגגה תוך כדי לחימה ב"לוחמים"? יש לך הוכחה שהיו מקרים כאלה בי-ו-ז-מ-ה של ממשלה ישראלית?
מאיפה את מביא את השטויות האלה?
אצלך (בניגוד לכללי המשפט בכל מקום, כולל המשפט הבינלאומי) אין למניע שום משמעות. אצלך, כך ניתן להבין, אין הבדל בין הרג נלווה של אזרחים במהלך פגיעה במטרה צבאית או אסטרטגית מובהקת ובין רצח מכוון של אזרחים לשם רצח של אזרחים.
לכן, אצלך אין הבדל בין מופז ובין מורנייה, ממש כשם שעל אותו משקל אינך אמור להבחין בין צ’רצ’יל שהרג אזרחים רבים בהפצצות בלחה"ע שניה ובין היטלר שהרג אזרחים רבים באותה מלחמה.
ובאותו עניין, אם בעיניך פגיעות נלוות באזרחים (שהן עניין שבלתי אפשרי להימנע מימנו) תוך כדי מלחמה הן פשע טרוריסטי אזי אני מניח שישראל יכולה לשבת בקצה ספסל הנאשמים אחרי כמה נאשמים כבדים יותר, ולבטח אחרי מדינות נאטו שהרגו אזרחים רבים כל כך בקוסבו. חבל שיש מי שמנסים בכח להקהות את משמעות המושג טרור דרך הכללתו על מקסימום תופעות ללא שום הצדקה מדעית.
יש ערכים נעלים שמתשייכים לעולם מדומיין ויש מציאות. בעולם המציאות יש ערכים יחסיים ובו למדינה הציונית בשסך הכל מיצוב לא רע ביחס לרוב אומות העולם.
ובקשר לפיגוע בבואונוס איירס-המיקום ושאלת היחס בין יהודי התפוצות לישראל לחלוטין לא רלבנטי לעניין. מה שרלבנטי לעניין הוא שנרצחו אנשים שהם בעליל חפים מפשע, פרט כמובן לזהותם הדתית-אתנית ואולי גם דיעותיהם. ככל שזכור לי, דיעות משוערות של אדם הם בדרך כלל לא הצדקה לרציחתו.
{אנא, גרסה זאת)
מערכת הביטחון, הביזיון או סתם הבי-זיון או התלת-זיון?
כבר הנביא הושע כתב על כך: ריבו באימכם ריבו, כי היא לא אשתי ואנוכי לא אישה, ותסר זנוניה מפניה ונאפופיה מבין שדיה פן אפשיטנה ערומה ואציגנה כיום הוולדה, ושמתיה במדבר, ושתיה בארץ ציה והמיתיה בצמא. ואת בניה לא ארחם כי בני זנונים המה. כי זנתה אימם הובישה הורתם, כי אמרה, אלך אחרי מאהבי נותני לחמי ומימי צמרי ופשתי שמני ושיקויי. לכן הנני שך את דרכך בסירים, וגדרתי את גדרה (חומת הביטחון, חומת מגן וכד’? מ.ש.) ונתיבותיה לא תמצא.
והנה ניתקיימו הדברים הללו בימינו, וכל לב ישתומם, אכן, העם מכר את נפשו וזנה והתמסר בזרועות מערכת הנאפופים, המעתירה תקציבי ענק, רמת חיים וכל טוב הארץ. פעם בתנועת הנוער שרנו "רוסיה אימנו, סטלין אבינו, הלוואי והיינו יתומים". היום החלף את "רוסיה" במערכת הביטחון ואת "סטלין" בגנרל מושיע האומה התורן, והרי לך התורה כולה על רגל אחת…
כבר נתתי את שמי המלא באתר הזה, מי שרוצה רק לבקש.
מלבד יובל הלפרין שהבין את הנקודה שלי וענה לעניין כל שאר הגאונים שלא מסוגלים לקרוא שתי פסקאות ברצף בלי להתפבלב הגיבו כצפוי.
ובכן, אני אסביר לאט אולי יבינו, לפי אמנות שכל מדינות האו"ם חתומות עליהן אדם הנולד במדינה כלשהי נחשב אזרח אותה מדינה וזכאי למלא הזכויות. במחנות הפליטים בלבנון חיים אנשים שהם ובניהם ונכדיהם נולדו בלבנון ומעולם לא ידעו שום ארץ אחרת, ובכל זאת אסורים ביציאה מתחום המושב ומוגבלים תעסוקתית. זו עובדה, אין ויכוח על העניין, יש רק דעה בנושא. אם דעתו של אדם שזה מצב חיובי, מוצדק, נכון או מוסרי שיהיה לו לבריאות, עם זאת התבוננות עצמית רצינית היא במקום שכן ישנה כאן בעיה, ודיה לחכימה ברמיזה.
ליובל, שאלה ותשובה.
ראשית שאלה, האם הפליטים הפלסטינים הם אזרחי ישראל שעזבו?
שנית תשובה, אם סודן(כמדינה סוברנית) תחליט לשנות את חוקי ההגירה אליה כך שאזרחים שמחזיקים אזרחות זרה לא יכולים לשוב, אז הסודני שלך ישאר בקנדה.
מר ספירו, מפליא אותי שצריך לאמר את זה אבל, אין ואי אפשר לעשות הקבלה בין יחס מדינה לאזרחיה הפושעים ויחסה לאזרחי אויב בזמן מלחמה. הנקודה היחידה בה יש מקום להשוואה היא בנושא אזרחי ישראל הערבים שאכן סובלים מיחס מפלה. עם זאת יש לציין(בצער) שפלסטינים ישראלים זוכים ליחס חיובי יותר מממשלת מרכז לאומני בישראל מאשר היחס לו זוכים פלסטינים אזרחי הרשות ועזה מממשלתם הנבחרת.
הכותב שהגדיר אותי כאטום, הוא פחדן המשתלח בבני אדם מאחורי מסך אלמוניות. חבל שאתר שמאלי נותן מקום להתקפות אישיות מאנשים לא מזוהים.
ההשוואה ביני ובין גדעון ספירו מוכיחה על בורותו של הכותב.
גדעון ספירו הוא בורגני ליברל, שעקבות החינוך הציוני עדיין ניכרים בו, הדבק בפרלמנטריזם בורגני המשרת בסופו של דבר את ההון הגדול.
אני סוציאליס, מרקסיסט, אינטרנציונליסט ומהפכן הנאבק למען מהפכה סוציאליסטית.
The only solution is revolution
במקום לבוא בטענות אל גדעון ספירו בגין תשובתו של זאב צחור, ראוי לבוא בטענות אל הפרופסור עצמו.
הוא טוען שהתקשורת מסרה מידע לא נכון. במקום למסור את המידע הנכון להבנתו, הוא מתחמק בשיטת "אוי גדעון גדעון", ואני אומר, "אוי זאביק זאביק, תן גירסה ואל תתחמק"
"מסביר" אבל לא משכנע
מי שנולד בישראל לפלסטיני (לא אזרח ישראלי) או לפועל זר מקבל מיד אזרחות ישראלית – "ממש כך"
מדינה יכולה לבצע טרנספר ואח"כ לשנות את חוקי ההגירה – "ממש כך"
המצב של הפליטים הפלסטינים הוא אכן נורא אבל כל האחריות החומרית והמוסרית היא על מי שגרש אותם – ממש כך
הטיעונים הפורמלים כביכול של החוכמולוג הזה רק מעידים על רמתו המוסרית של "הדואג לפליטים"
גם אני סבור כי אין להכפיש בגידופים ברי פלוגתא, בוודאי לא בעילום שם וללא נימוקים.
עבור יוסי שורץ אני ליברל בורגני, בשביל המגיב האלמוני לעיל אני יוסי שורץ חדש, והאמת היא שאני לא זה ולא זה, אלא סוציאל דמוקרט שלוקח ברצינות את ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות אדם, את האמנה נגד גזענות ועוד כמה עקרונות ממשפחה זו.
עקרונות אלו מחייבים אותי להתנגד ללא עיגולי זוויות לכיבוש ולאפרטהייד שמדינת ישראל הנהיגה בשטחים הכבושים.
המגיב בעניין יוסי שורץ מתרגז על כך שאני כותב כ ישראל הורגת ורוצחת בני אדם בשל השתייכותם האתניח-דתית-לאומית. לעומתו אני מתרגז על כך שבני אדם נהרגים בשל סיבות אלו. האלמוני הזה,ראוי שיסביר מדוע נהרגו למשל 13 מפגינים ערבים שהם אזרחי ישראל בהפגנות אוקטובר אלפיים ומעולם לא נהרגו מפגינים יהודים בסיטואציות אלימות ביותר? (ראה עמונה, ראה אלימות קיצונית ביותר שכללה זריקת אבנים לתוך מליאת הכנסת ופציעת שוטרים בהפגנה הגדולה נגד השילומים – שתי דוגמאות מני רבות).
למגיב "כל הכבוד",
אם אתה סבור שההבדל בין מופז למורנייה הוא כמו בין צ’רצ’יל להיטלר במלחמת העולם השנייה, אז דומני כי אתה הוא זה שלוקה באי מוסריות מהזן החמור.
אם אתה כבר עורך השוואות, אזי יותר נכון לומר ששאול מופז, אחד הרמטכ"לים היותר אכזריים בהפעלת צבא הכיבוש נגד האוכלוסייה האזרחית הפלסטינית בשטחים הכבושים, דומה בהיבטים אחדים למפקדי צבא הכיבוש הגרמני בכמה מארצות הכיבוש דאז.
כל מפקד צבאי העוסק ברצח, הרג, דיכוי והשפלת אוכלוסיה אזרחית כבושה, הוא טרוריסט על פי ההגדרות הקלאסיות של טרור.
יש פעמים שאותם בני אדם בפרק אחד מחייהם מתנהגים כקולוניאליסטים אכזרים ובפרק אחר הם לוחמים נגד עריצות, ויש גם מקרים בהם הם פועלים במקביל בשני הערוצים. צ’רצ’יל הוא דוגמה מצויינת. כקולוניאליסט שרצה לשמור על הקולוניות בשליטה בריטית הוא היה מדכא, כמי שלחם בהיטלר הוא היה בצד של לוחמי החרות.
שאול מופז בפרק הצבאי שלו, וגם האזרחי מאז שהצטרף לחיים הפוליטיים, מעולם לא היה בצד של לוחמי החרות.
אתה מיתמם כשאתה טוען שישראל לא מבצעת רצח והרג על בסיס אתני לאומי. כאשר ממשלת ישראל וצבאה מטילים פצצה במשקל טון בשכונת מגורים צפופה בעזה הם עושים זאת בידיעה מפורשת שמאות אזרחים ערבים, בהם ילדים ונשים יפגעו. פעולה דומה לא יעשו כשמדובר ביהודים.
כאשר משטרת ישראל באישור ראש הממשלה הורגת 13אזרחים מפגינים באוקטובר 2000, היד הקלה והמופקרת על ההדק נעוצה אך וק משום שמדובר בערבים. מפגינים יהודים, גם אלימים ביותר, זכו ליחס שונה לחלוטין – איש לא נהרג.
הטבח בכפר קאסם בוצע אך ורק משום שמדובר היה באזרחים ערבים. יהודים שחזרו מהעבודה לאחר עוצר לא נורו ונרצחו.
כאשר הרוצח גולדשטיין טבח בעשרות מתפללים ערבים, על מי הטילה ממשלת ישראל עוצר? על הנרצחים בחברון (וצבא הכיבוש הוסיף עוד כמה הרוגים ליבול של גולדשטיין) לא על הקהילה ממנה בה הרוצח.
כאשר נתגלתה מחתרת הטרור היהודית שחבריה הורשעו ברצח סטודנטים פלסטינים חפים מפשע, הם שוחררו לאחר שבע שנות מאסר שגם הם רוצו בתנאי רווחה, בתיהם לא נהרסו. ראה את היחס של הכיבוש הישראלי למשפחות פלסטיניות חפות מפשע שאחד מבניהם נחשד בפגיעה ביהודים – עוד בטרם משפט כבר הרסו את בתי המשפחות.
ואיך תסביר למעלה מאלף ילדים פלסטינים הרוגים מידי צבא הכיבוש הישראלי? הם נרצחו בגלל שהם ערבים. כשמדובר בילדים יהודים, למשדל ילדי מתנחלים, הצבא דווקא מגלה רגישות רבה בשמירה עליהם.
אני מציע לך לא למהר ולהטיל דופי בזולת בענייני שקרנות וצדקנות, שהרי הם חוזרים אליך כבומרנג שפוגע בול.
פרופסור זאב צחור השיב למכתבי בפקס בזו הלשון:
אוי גדעון גדעון,
נואשתי מויכוח עם חברי (לשעבר?) שממציאים סיפור שלא היה ואחר כך מתנצחים עם הסיפור הבדוי.
פרשת ניזאר שונה לחלוטין מזו שפורסמה בתקשורת. גם השתלשלותה שונה ושונה גם סיומה.
למדתי שאין טעם להתווכח עם אלו שבכוונה תחילה מחליפים בין מה שהיה לבין מה שראוי שיהיה. חבל.
זאביק צחור.
ישראל היפציצה בפצצות מצרר ב-1982 את רובעי הנוצרים בביירות רק משום שמדובר בנקם בנוצרים. במלחמת יולי-אוגוסט 2006 טבחה ישראל בנוצרים בלבנון מאותה סיבה בדיוק, בעילה של "לוחמה בחיזבאללה" – הדבר היחיד שבוצע אז ברשלנות. ד"ר ג’ורג’ חבש ומנהיגים נוצרים פלשתינים נירדפו עד צוואר בשל דתם. אזרחי ישראל מוזמנים לבקר במנזר הכרמליטים בהר הכרמל, ולראות את עיניהם ואבריהם העקורים של פסלי מריים הקדושה ופסלי קדושים. נוצרים נירדפים בשטחי ישראל, באופן חמקני ומתמם אופייני. קלגסי הכיבוש הישראלים, במדיהם, קצינים בכירים, היפגינו ומפגינים אדנות לעיני מצלמות הרשתות הזרות אף בטקסים הקדושים ביותר לנצרות, כגון במיסת חג המולד בכנסיית המולד בבית לחם, בישבם בשורה הראשונה עם מדיהם ודרגות הגנראלים בשחצנות אדנותית וגסה.
מה שהנ"ל היה רוצה שמדינות ערב יקלטו את הפליטים שחבריו הציונים גרשו ושדדו, כלומר שהם עצמם יהפכו לציונים ויתמכו במדינה יהודית נקייה מערבים
עם אדם שמסוגל לכתוב את המשפט הבא:
"רצח בני אדם חפים מפשע שנרצחו אך ורק בשל השתייכותם האתנית, לאומית או דתית היא מדיניות שממשלות ישראל מיישמות מזה זמן רב"
אין טעם להתווכח. זה כמו לדבר עם יוסי שוורץ: אדם אטום, אכול שנאה ושקרן חסר מעצורים.
ספירו הופך לליצן ומאבד את שארית האנשים שבעבר התייחסו אליו ברצינות (ר’ מכתבו של פרופ’ צחור).
ותוספת לתגובת חיים ן.=
והיחס של מדינות ערב לפלסטינאים.מי שהיה בירדן,יכול לראות את שכונות הפליטים הפלסטינאים הדומות למחנות בעזה,פליטים מ48
בתוך מדינה ערבית .
אך "פרט" כזה,לא חשוב בעיני ספירו,כוון שכפי
שאמרתי ,לוקה בראייה סלקטיבית ומעוות של המציאות.(ולא יעזרו הכינויים הדמגוגים החוזרים שלו ל"ציונים " ו"סטליניסטים")
אשר פרוליך נוהג כאותם עובדי האלילות הסטליניסטית בששעתו, שכאשר הוכיחו אותם על פגמים במשטר הסובייטי הם מיד הראו אצבע מאשימה לארה"ב "ומה עם השחורים באמריקה"?
לא אוכל לספור את מספר הפעמים בהם ביקרתי בכתב, גם באתר זה, ובע"פ את יחס ארצות ערב לפליטים הפלסטינים בתחומן. האם זה צריך לנחם אותנו? האם זה מצדיק את פשעי ממשלתנו? האם מהמתרחש במדינות ערב לומד אשר פרוליך פרק בהלכות דמוקרטיה וזכויות אדם? האם המצב הלא תקין שם הוא תעודת הכשר למעשי הנבלה של ממשלת ישראל?
אני מניח שהמגיב שהוסיף לדברי אשר פרוליך מעדיף להשאר אלמוני שמה יזדקק לאמר דברים הפוכים בתכלית כאשר תעלה השאלה, מה אמורה ישראל לעשות עם פליטים סודנים למשל, לקלוט אותם ולסייע להם או לחילופין לרכז אותם במחנות, לצמצם את אפשרויות הפרנסה שלהם ולמנוע מהם מבניהם ונכדיהם זכויות אזרח.
לא בכדי צביעות נובעת אטימולוגית מצבע. כמו כן, צביעת הפנים היא דרך יעילה להיות אויל מבלי לשלם במוניטין של כזה. השחרת פני האחרים ודיחלולם אף היא עדיף שתעשה מאחרי מסיכה.
ישראל צריכה להעניק מקלט לפליטים מסודן עפ"י אמנות שהיא עצמה חתומה עליהם ויחד עם זאת לתבוע הפסקת הג’נוסייד ויצירת התנאים וחזרת הפליטים לארצם (זכות השיבה).
מה שהיא בינתיים עושה זה נסיון לזרוק אותם חזרה בכל דרך ואת אלו שלא נלכדו כחיות להשאיר טרף לגורלם במנהרות ובמקלטים (אלמלא העזרה שהם מקבלים מארגוני זכויות אדם ופרטיים), שמחנות הפליטים בארצות ערב הם גן עדן לעומתם
האוויל והצבוע הוא לא אחר מאשר אותו אלמוני המתהדר כביכול בזהותו והמתכנה כאן חיים ו.
ארצות ערב המפגרות נתנו מקלט למאות אלפים מדינת ישראל "המתקדמת" מסרבת לתת אפילו את התנאים המינימלים האלו לאלפים בודדים ושולחת אותם למותם
נניח שפליט נמלט מסודאן לישראל, או לקנדה, או למדינה אחרת.
לאחר כמה ניסיונות לגרשו או להושיבו בכלא הוא מקבל אישור שהייה, מתחיל לעבוד, לשכור דירה, ובהמשך אולי לקבל אזרחות ואף להקים משפחה.
לימים המצב בסודאן משתנה והוא רוצה לחזור למולדתו.
זו זכותו או לא?
מה המסקנה מכך? שלכל אפליה התירוץ שלה.
כל אדם ישר צריך לרצות ולתבוע שפליטים יקלטו בתנאים סבירים תוך כיבוד זכויות האדם שלהם מצד המדינות הקולטות. תביעה זו כוללת גם את ארצות ערב שקלטו את הפליטים מפלסטין.
בשאלת הפליטים נחלקים הציונים לשני מחנות. אלו שמחייבים ומבצעים את הטרנספר בדרכים מגוונות ואלו ששוללים אך משלימים עם הנעשה (כאילו שהם עצמם יושבים במחנות) ותובעים גם מהפליטים להשלים עם גורלם. אלו ואלו הם טרנספריסטים
לכן, "אדם ישר" לא כולל ציונים מהסוג של פרויליך וחיים ו. אלו רצוי שיתחבאו ויפסיקו לנשום כדי שלא ירגישו בהם כשמדובר בפליטים. הם מגרשים ודורשים מאחרים שישלימו את המלאכה ויקלטו. אלו לא ישרים אלא צבועים וככאלה מופיעים כאן כמגיני זכויות האדם הפליט.
קריאת התגובה של המתקרא ז’ העלתה אסוציאציה לתוכנית הפופולרית האם אתה חכם יותר מתלמיד בכיתה ו’.
אני לא בטוח שאני מסוגל לענות לפליטות המקלדת המוזרות שלו אבל אנסה בכל זאת ואפילו נקודתית, אולי אצליח מי יודע.
– מי שנולד בישראל לפלסטיני (לא אזרח ישראלי)
* מי שנולד לשוהה בלתי חוקי או תייר בוודאי שלא מקבל אזרחות, זה די פשוט להסביר מדוע ולכן לא אטרח.
– או לפועל זר מקבל מיד אזרחות ישראלית, "ממש כך"
* עובדת זרה ששוהה בארץ באופן חוקי יותר מחמש שנים יכולה לבקש אזרחות ישראלית לילד שנולד בישראל והיא תקבל, ממש כך. אם אתה לא מכיר את העובדות, בדוק.
– מדינה יכולה לבצע טרנספר ואח"כ לשנות את חוקי ההגירה "ממש כך".
* מדינה יכולה לשנות את מדיניות ההגירה, נקודה.
– המצב של הפליטים הפלסטינים הוא אכן נורא אבל כל האחריות החומרית והמוסרית היא על מי שגרש אותם – ממש כך.
* גם אחרי שישים שנה? גם לבני אדם שהם ניניהם של אנשים שישראל "גירשה". אכן עקרונות ברזל מוסריים יש לך, עמוד שדרה מפורזל טיטניום. זה בוודאי נדרש כדי להחזיק את הקרן שצמחה לך על האף. בהתקרנפות מוסרית כזו לא חזיתי מזמן. כאמור, לא תעיז לטעון זאת תחת שם מלא, הוכח שאני טועה.
-הטיעונים הפורמלים כביכול של החוכמולוג הזה רק מעידים על רמתו המוסרית של "הדואג לפליטים"
* כן, ידוע, אני גזען, שפל, ימני קיצוני, פשיסט נאלח שלא ראוי להגיב באתר קדוש זה. משהו חדש יש לך לאמר?
"לפי אמנות שכל מדינות האו"ם חתומות עליהן אדם הנולד במדינה כלשהי נחשב אזרח אותה מדינה וזכאי למלא הזכויות."
כך ציטט חיים ו. ישראל לא חולמת למלא את האמנה הזאת שהיא חתומה עליה (אולי) ולא יעזרו כל ההתפתלויות.
"גם אחרי שישים שנה?" (מעמד הפליטות)
ובכן, הטרנספר נמשך עד היום בעזרת חיים ו. וחבריו רק משום שהצליח להם עד עכשיו לכן אין התיישנות על זכות השיבה שהיא המחסום לטיהור האתני המתמשך שהנ"ל תומך בו עפ"י עמדותיו.
כל הכינויים שבהם כינה את עצמו אכן ראויים לו והוא ראוי להם.
שמי המלא חיים ט. (בשבילך)