הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-4 במרץ, 2008 76 תגובות

רק שלשום עמדנו בהפגנה לפני משרד הביטחון וצעקנו במלא גרוננו לדבר עם חמאס ולהפסיק את הפשיטה לעזה. והנה למחרת בבוקר להפתעתנו קראנו בעיתון שצה"ל נסוג מהרצועה. מה טעם הנסיגה הפתאומית? לדוברים הרשמיים הנימוקים הרגילים "הפעולה מוצתה", נתנו להם מכה אותה יזכרו הרבה זמן, הרגנו להם הרבה אנשים וכו’. אך כותרת "הארץ" הבוקר אומרת הכול: "צה"ל לא ערוך למבצע קרקעי ממושך בעזה". אני למד גם מהכתבים "שצה"ל לא העז להיכנס לשטח מאוכלס באמת אלא רק לפאתי הגדה ורק שני חיילים נהרגו … אם היה נכנס עמוק פנימה מספר ההרוגים היה עולה באופן חד". כלומר הסיפור חוזר על עצמו. עוד ניסיון ללמד אותם לקח, ועוד הוכחה שצה"ל והממשלה לא למדו את לקחי מלחמת לבנון השנייה ושוב נאלצו לסגת בבושת פנים מהמערכה. ובינתיים כועסים על החמאס שמכריז על ניצחון. נכון שקשה לשמוח על ניצחון בו נהרגו 120 בני אדם ומאות נפצעו. אך אם להשוות את הפשיטה לעומת מטרותיה, הרי שאלה באמת לא הושגו והמטרות של המסע צומצמו לא לפני אלא אחרי הפעולה.

יש לתהות כיצד זה נהרגו פלסטינים כה רבים – 120 לעומת 2 חיילים ישראלים בלבד. שאלה לא נעימה אבל חייבת להישאל. לפי עניות דעתי ואפס ידיעתי הצבאית (מעולם לא הייתי יותר מחייל פשוט) אני מניח שההרוגים הרבים לא נגרמו בקרבות פנים אל פנים אלא מ"החיסולים" מן האוויר. זה מסביר גם את מספר האזרחים הגדול (בשפת צה"ל הנקייה אזרחים נקראים "בלתי מעורבים"), בקרב הקורבנות. ועל מנת להבטיח שיחס כזה יישמר גם במלחמות הבאות, שוקלים עכשיו את הדבר הפשוט ביותר, "לשלוח פגזים במקום חיילים" כדברי השר חיים רמון. וצה"ל מכין לעצמו כבר הצדקה ורשות כאשר הוא שואל את המשפטנים, ומספר זאת מיד לציבור שיבין כמה נזהרים אצלנו לא לפגוע באנשים הלא מעורבים הללו – כאשר בסך הכול מדובר על ירי בתותחים לתוך ריכוזי אוכלוסייה אחרי שקיבלו רשות משפטית.


ואם לסכם את כל הפרשה העגומה הזו שזכתה דווקא בשם הסביבתי היפה "חורף חם", הרי יש לומר שזה עוד כישלון צבאי אל מול התנגדות החמאס. וההרתעה המקווה שהיא הדבר האמיתי שאנו מחפשים, לא הושגה ונסיגת צה"ל לוותה בהמשך ירי טילי הגראד והקסאמים. נוסף לכל גרמה הפשיטה לזעם עצום בגדה ובירושלים, ויש המדברים על אינתיפאדה שלישית, וגם חיזוק מעמדו של אבו מאזן לא הושג כי אם להפך – הוא נאלץ אפילו להרהר בקול רם על התנגדות אלימה ונאלץ גם להשעות את שיחות השלום הנלעגות עם אולמרט ולבני. ומה לעשות אבל יש לומר זאת, על אף שזה מכעיס מאוד חלקים גדולים בציבור הפטריוטי שלנו. השמאל ההזוי, הרחוק מן המציאות, הוא שצדק שוב בהתנגדותו לפעולות העונשין ולגישה הצבאית בכלל.


ולו הייתי אוהב את המלה פטריוטי, מלה אשר בהקשרה הישראלי משמעה לאומנות והסתה נגד חלק מאזרחיה, והייתי חוזר למשמעותה המקורית: אהבת הארץ והאנשים החיים בה, הייתי אומר שעמדת השמאל הוכחה שוב כעמדה פטריוטית פי כמה מן הלאומנות הזולה והמזויפת המקובלת בכלי התקשורת הישראליים (בה מתקשטים מנהיגי ישראל).


ובסיכום: מטרות הפלישה שהיו הפסקת ירי הרקטות, ריסוק שלטון החמאס בעזה, שחרור גלעד שליט, חיזוק מעמדו של אבו מאזן, השבת השקט והשלווה לשדרות ואשקלון וחידוש ההרתעה הישראלית תוך מחיקת הכישלון של מלחמת לבנון השנייה – אף אחד מן המטרות האלה לא הושגה ולכן הלעג לחגיגות הניצחון של החמאס אינו מתבסס על עובדות אלא על הרצון לטשטש את הישגיו שהצליח, כמו החיזבאללה לפני שנה וחצי, לעמוד מול הכוח העדיף של ישראל. במבט כולל נחלש מעמדה של ישראל מול החמאס. מן הניסיון אפשר ללמוד שזה לא ימריץ את החוגים השליטים בישראל למחשבה שנייה ריאליסטית יותר כלפי הפלסטינים. יותר נכון לשער שמעתה בצורה אובססיבית עוד יותר תנסה ישראל לתקן את ההיסטוריה ולרדוף אחרי כוח ההרתעה האבוד. "הפעולה הגדולה" בדרך.


גם דו"ח ועדת וינוגרד לא נלמד. אמנם דו"ח זה לא דרש שינוי המחשבה האסטרטגית לכיוון השלום שלא בדרך הכוח, אבל הוא עירטל את החולשות הרבות בכוח הצבאי הישראלי ואף זאת לא בכול היקפו. כמה הצבא וזרועות הביטחון אינם מסוגלים ללמוד לקח ראינו כבר כאשר לא חזו ולא התכוננו להתפרצות הגדולה של הציבור הפלסטיני מחוץ לגדר של הרצועה. הפעם עם הפלישה הם חזרו לתבנית המוכרת כל כך של הכרעה מן האוויר ושוב זה נגמר בכישלון. האם יקימו ועדת וינוגרד חדשה?


צה"ל נאלץ להפסיק את הפעולה גם משום החשש מהתקוממות בגדה וחיזוקו של החמאס שם. יתר על כן, עם המשך המלחמה גברה הסכנה שגם במדינות הערביות מצרים, סעודיה וירדן "המתונות והפרגמאטיות", כלומר השומרות הזוטרות (בהשוואה לישראל) על האינטרסים האמריקאים באזור, יתפשטו אי הנחת, הכעס והזעם מן הנעשה בעזה ע"י בן בריתם הישראלי. רשתות הטלוויזיה כמו אלג’זירה דאגו לכך למגינת ליבם של כלי התקשורת הישראלים.


האם אין באמת דרך לצאת ממעגל האיבה ולצאת לדרך השלום?


הדרך לכך ישנה וידועה ומקובלת על המדינות הערביות כולן: להפסיק את הכיבוש, לחזור לקווי 67′, לפתור את בעיית הפליטים. רק העיקשות הישראלית הנתמכת ע"י ארה"ב חוסמת את הדרך לשלום.

תגובות
נושאים: מאמרים

76 תגובות

  1. אורי עבדה הגיב:

    שלום,
    מי שקרא וראה את התגובות לדברי אהוד אולמרט
    בביקור באשקלון,באתרים ynet,nrg,
    יכול להבין עד כמה תושבי מדינת ישראל זועמים,
    על ירי הטילים על ישובי הארץ השונים,
    כמו גם על העדר דרך לפיתרון.
    היה מסיע למציאת פיתרון לו שמואל אמיר,
    כמו גם אחרים המצדדים בעמדתו,היו פועלים
    בקרב הפלשתינים ומדינות ערב האחרות,
    והיינו רואים הפגנות רציניות במקומות אלה,
    נגד ירי הטילים על ישראל,ומעשי הרג אחרים,
    ועד שזה לא יקרה,ככל הנראה אפשר לשכוח
    מפתרון למצב ללא התערבות צבאית רצינית.
    אין אפשרות שרק הצד שלנו יכבול את ידיו,
    על ידי מחאות ציבוריות בין בכתב,ובין
    על ידי הפגנות,
    אני קורא לשמואל אמיר להרים את הכפפה.

    אורי עבדה

  2. רובין הרבטר הגיב:

    ש.א. יקר!

    במלחמה נהרגים אנשים -ככה זה עובד.

    כנראה שהצד הפלסטיני מסרב להפנים את העובדה הזו וסבור כי גירוש הכובש הציוני מאדמתו יושג ללא קורבנות מצידו.

    כל הבוחר במאבק מזויין צריך להביא בחשבון כי המחיר לעיתים קרובות הוא גבוה מאד: גירוש הכובש האמריקני מצפון ויאטנם למשל עלה לעמה במאות אלפי הרוגים, כ5% מאוכלוסייתה.

    ההנהגה הפלסטינית כנראה לא הפנימה עדיין שיתכן מאד כי גם בדרך לעצמאותם יהרגו כ 5% מקרב בני עמם שזה פחות או יותר כ 200,000 בהנחה שבשטחים הכבושים בידי ישראל חיים כ4 מיליון בני אדם.

    עד עתה נהרגו כ4000 פלסטינים כך שהדרך לעצמאות עדיין ארוכה.

  3. ליובל הלפרין הגיב:

    מספיק לדחוף את השקר! אם אין חיסולים -יש ועוד איך- קסאמים! מספיק עם הראייה הסלקטיבית של ההיסטוריה

    ב2006 הייתה הפסקת אש עם החמאס בתמורה להפסקת החיסולים! ישראל הפסיקה , הקסאמים נפסקו! אבל לא עבר זמן עד שחמאס חזרה שוב לירי הקסאמים! (נובמבר 2006) כן – גם גראדים . בלי שום סיבה! ובמשך כ4 חודשים ישראל שמרה על איפוק ולא חיסלה או "טבחה" (חוץ מכמה אירועים חריגים בגדר בהם נעצרו או חוסלו מחבלים מסתננים) ואז באיזו נקודה כשאזרחים החלו להפצע (בסביבות מרץ , אחריי שנורו יותר מ200 טילים!) ישראל הגיבה לראשונה מאז הפסקת האש בחיסול חוליית משגרי קסאמים!

    כמובן שאז חמאס הכריז על סיום הפסקת האש (כאילו היא התקיימה ביכלל) ותירץ את רוב הפעולות שלו כ"תגובות" לחיסולים / תקיפות ישראליות שבאו לאחר מכן .

    אבל מה שהכי עצוב בזה – שיש אנשים שבאמת קונים את זה!

  4. סבתא מינה מבנימינה הגיב:

    למנחת: אני דווקא הייתי מאד רדיקלית בשנות ה-60 וה-70, והיום דווקא די "מיין סטרים". בזמנו הייתי בעד חיים משותפים יהודים/ערבים, כיום לא רואה מנוס אלא בהפרדה תוך יחסי שלום. וגם לא מתרגשת כבר מ"דו"ח העוני" כיוון שרואה שחלק משמעותי מאלה שכלולים בו הן משפחות מרובות ילדים חרדיות וערביות שמסיבותיהן שלהן מרבות בילדים וממעטות בעבודה. אז אולי הרדיקליזציה של שמואל אמיר מאזנת את הדה-רדיקליזציה.

  5. לסבתא הגיב:

    מה שלום הפנסיה והקצבאות? הכל בסדר? תתכונני, בקרוב ביבי חוזר והוא יראה לך כבר מה זה לתקתק באינטרנט בזמן שיש עוד כמה קרנות גמל שלא נשחטו רשמית בבורסה. מקווה שבבנימינה יש פחים נקיים.

  6. ארז הגיב:

    בעניין ניגודי התרבויות בין המזרח למערב, הרי קטע מריאיון מעניין עם פסיכולוגית אמריקאית-ערבית ששודר ברשת אלגז’ירה

    — קישור — ;ar=1050wmv&ak=nul
    !

  7. לאורי עבדה הגיב:

    לאורי עבדה שלום,
    אני מרים ידיים, הדיון בינינו מגיע למבוי סתום, משום שאי אפשר לדבר על שלום בינינו לבין הפלסטינים כל עוד לא השכלת להבין שיש צעד אחד כובש וחזק וצד שני מדוכא וחלש (מבחינה צבאית). העם הפלסטיני ימשיך במאבקו ובהתנגדותו לכיבוש כל עוד מצב זה יימשך. הציבור הפלסטיני תומך בהתנגדות כי אין לו בריריה אחרת אלא כניעה. זאת אנו רואים עכשיו שוב כאשר ישראל לא מוכנה אפילו להפוגה. אם אתה באמת חושב על דרך הידברות עליך להבין שתנאי לשלום הוא הפסקת הכיבוש ויציאה מכל השטחים. כל היתר זה בלה בלה.
    ש.א.

  8. ארז הגיב:

    הקישור השתבש משום מה, הנה נסיון נוסף
    "http://switch3.castup.net/cunet/gm.asp?ai=214&ar=1050wmv&ak=nul"

  9. עמי כהן לש.א הגיב:

    אני חושב שהבנתי אותך סוף סוף. צריך לסיים את הכיבוש ולצאת מכל השטחים לאלתר (כולל מזרח ירושליים כמובן) ולהחזיר את כל הפליטים שירצו בכך וזאת ללא כל תנאי ואז, ורק אז, אפשר להתחיל משא ומתן לשלום. משהו כזה?
    האפשרות שבמקרה כזה אנשי החמאס והג’יהאד האיסלמי, כולם או מקצתם, ישארו נאמנים לאידיאולוגיה הגלוי שלהם של החלפת מדינת ישראל במדינה איסלמית וימשיכו במעשי אלימות, הפעם מעמדת עליונות צבאית (מרחק נגיעה מתל אביב וגו’) לא מטרידה אותך כלל?
    האם אתה טומן את הראש בחול או שמא להיפך, ברור לך לחלוטין שדעתך לעולם לא תיושם ולכן מרשה לעצמך לבטא אותה ולהיות כל כך צדיק וצודק?

  10. ראינה מונס הגיב:

    עמי כהן, קלעת בול.ובתמצית: צריך קודם כל לסיים את כל הכיבושים (כולל הכיבוש של 1948) ואז תראה שהכל יסתדר מעצמו.

  11. לעמי כהן הגיב:

    לעמי כהן,
    ממש הבנתי אותך – אסור לצאת מן הכיבושים כי החמאס והחיזבאללה יהרסו אז את מדינת ישראל. זה שוב שמשון המסכן – אנחנו המעצמה הצבאית העולמית בסכנה – ולא אלה שכבושים למעשה, לא אלה שאנו גוזלים להם יום את הקרקעות את הפרנסה וגם את החיים. בעצם יצרת תורת מוסר חדשה: כל מה שישראל עושה נכון ומוסרי וכל מה שיעשו הגויים בלתי מוסרי ומאיים. בעיניי דעתך מאפיינת היום לצערי את רוב אזרחי ישראל ומגלה בכך את קלסתרה של המדינה: כוחני, בלתי מוסרי, צדקני, צבוע והעיקר שוב: – כוחני, כי בלי כוח לכל ה"פילוסופיה" שלך אין אפילו שמץ של בסיס כלשהו. זה מה שיצא כאן מעם הספר..
    ש.א.

  12. לשמואל אמיר הגיב:

    מה שאתה מציע בעצם זה לגזוז את מחלפותיו של שמשון, כי הפלישתים המסכנים לא מהוים איום אפילו לשמשון גזוז.

    לא ככה?

    למה כל כך קשה לך להבין שגם לאכילס יש עקב, האכילס מודע לנקודה הפגיעה שלו, ולא בא לו להמר על חוסר מסוכנותו לכאורה של האוייב?

  13. שמואל, אני מסכים איתך לחלוטין הגיב:

    אכן, לא הבנת אותי….
    לא ברור לי מאיפה הסקת מדברי את כל הפילוסופיה הנ"ל וקצת קשה לי להוכיח שאין לי אחות.
    הטענה שלי פשוטה להחריד ואכן מאפיינת להערכתי חלק ניכר מהציבור הישראלי שדווקא חפץ שלום אך יש לו חששות שמעוגנים היטב במציאות. הסכת וקרא:
    ישראל היא אולי מעצמה צבאית (וזה אולי גדול מאוד למי דמבין בעניינים אלו) אבל לעוצמה הצבאית שלה (בתצורה של ח"א מתקדם, נשק גרעיני לפי פרסומים זרים וכו’) אין כל משמעות בהנתן מתארי עימות מסויימים. ארה"ב למרות כל עוצמתה הפסידה בויטנאם, כך בריה"מ באפגניסטן וכו’. ההבדל כאן הוא שעבור ישראל זוהי מלחמת הישרדות.
    אינני יודע אם ישראל בהכרח תושמד אם החמאס יישב עם רקטות בטווח נגיעה מנתניה ותל אביב. ברור לי עם זאת שהם יהפכו את חיינו לבלתי נסבלים ויגררו לעימות חמור פי כמה וכמה (לכל הצדדים) ממה שיש היום . אדם נבון צריך לראות קדימה ולחשוב איך נמנעים מאסון כזה. איך באמת? פיתרון חייב לבוא בצורה של הסדר שיכלול ביטול מוחלט של היכולות הצבאיות של הארגונים הצבאיים האיסלמיים, הכרה (אמיתית) של הפלסטינים במדינת ישראל וויתור מוצהר על דרישות נוספות והסדרי ביטחון קפדניים.
    שמואל, אני יודע (בחיי!) שקל להתעלם ממציאות מסוימת ולבטל עובדות לא נעימות כאלו ואחרות בתירוצים שונים בשם בצורך המוסרי או האידיאולוגי אבל צריך להתגבר. אל תהיה תמונת ראי של הזויי ארץ ישראל השלמה.

  14. רגע, אבל הגיב:

    חשבתי שפתח שולט בגדה! או שאולי חמאס=פתח? שתי ישויות בגוף אחד? זה באמת מאוד מסתורי וקבלי.

  15. חדשות הבוקר הגיב:

    מבזק חדשות: החמאס כבר יושב עם רקאטות במרחק נגיעה מתל אביב ונתניה. לא ברור לי בכל מקרה איך הכרה בגבולות שהפלסטינאים יושבים בהם עכשיו יוביל להגדלת הטווח שלהם… מיסטיקה קבלית, אני משער.

  16. ל"חדשות הבוקר" הגיב:

    לא, לחמאס אין עדיין רקטות בגדה המערבית. הוא עדיין לא פיתח את היכולות הזו שם הודות לפעולות הצבאיות התכופות הישראליות שם. ויתור על פעולות אלו לטובת רגיעה זמנית משמעו אסון בעתיד הנראה לעין. זה לא עניין של קבלה, זה עניין של מציאות.

  17. חדשות בבוקר צודק הגיב:

    כן

  18. שאלה לשמואל אמיר: מאיזה שטחים עלינו לצאת? הגיב:

    האם מאלה שכבשנו ב67 או אלה שכבשנו ב 48-49?

    הרי לשיטתך שטח שנכבש במלחמה צריך להחזיר, אז מדוע את השטחים שנכבשו במלחמת השחרור אין להחזיר?

    ומה ההבדל בין הכיבושים?

    האחד "חוקי" והשני לא?

    קשה לי מאד להבין את ההיגיון שבדבריך.

    אודה לך אם תוכל להסביר.

  19. לשואל הגיב:

    רק 48-49? מה עם בית שני? מה עם פילוג הממלכה? מה עם כיבושי יהושוע? מה עם הברית בין הבתרים? מה עם המפץ הגדול?

  20. בנאדם : השאלה הנכונה היא… הגיב:

    האם לצאת מהשטחים באמת יעצור את הטרור ויביא שלום אחת אחת ולתמיד?

    -או- שזו רק מקדמה , ואנחנו צריכים גם לתת זכות שיבה לכל אותם מיליוני ה"פליטים" הפלסטיניים ולוותר על ישראל כמדינה יהודית?

  21. לבנאדם הגיב:

    לא.

  22. לבנאדם הגיב:

    כן.

  23. בנאדם הגיב:

    בסדר.

    אז זה מסכם את הכל בקצרה – "סיום הכיבוש" (וזה עוד בהנחה שמדברים על גבולות 67) לא יפסיק את הטרור – ואולי אפילו יגביר אותו – במטרתם להשיג את 2 המטרות הנוספות (העיקריות) שלהם .

    שזה אומר – מלחמה עקובה מדם , שבסופה (בהנחה שהם ינצחו) תהיה מדינה מוסלמית -ערבית גדולה אחת בשם פלסטין (או רוב הסיכויים – שהיא פשוט תצורף לירדן) . מדינת ישראל יהודית – אין . גורלם של היהודים – לא ידוע . כנ"ל לגביי היהודים מכל התפוצות שקיבלו ביטחון על ידי קיומה של ישראל (מה שיחשוף אותם שוב לפגיעות אנטישמיות רבות שיתעוררו) – אנשים חפים מפשע (יהודים) מתים – בטרור הפלסטיני – עשרות א לא מאות אלפים .

    השמאל? בעליי אזרחות כפולה יברחו לארץ אחרת (אם הם כבר לא שם) או יתאסלמו .

    חבל רק שכך נראה עתיד ה"שלום" הזה … כיצד בגדה השמאלית תומכים בדבר שכזה?

  24. צומי הגיב:

    אני חושב שזה המקום המתאים שבו ארבקש מכם בבקשה לקרוא על האמנה הלאומית הפלסטינית . או בשמה האנגלי Palestinian National Covenant . ורק אז תחליטו מי כאן בדוק סרבנית שלום או פאשיסטית . תודה .

    — קישור —

  25. לבנאדם הגיב:

    לא

  26. לצומי הגיב:

    בשביל מה אתה מביא את האמנה הזו, מה זה כבר מוכיח. אחרי האמנה הפלסטינים חתמו על הסכמי אוסלו. ישראל הפרה את ההסכמים האלה בזה שבנתה הלאה התנחלויות בשטחים – יותר מלפני ההסכם.
    בכלל כל הסכם ואמנה לשעתם. אם רוצים שלום זורקים הסכמים קודמים שמפריעים לכך לפח.
    שאלה: האם יש מדינות המכירות בישראל "כמדינה יהודית"?
    האם יש מדינות המכירות בירושלים כבירת ישראל?

הגיבו ללשמואל אמיר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים