הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



בן דרור ימיני שלום.


קראתי את הדברים שפירסמת בטורך באתר NRG אודות עמותת זוכרות. קראתי, וחשבתי, עזוב. לְמה לטרוח ולהגיב. המרחק ביני ובינך נראה לי כל כך עצום, מילים רבות כל כך אני צריך לכתוב כדי בכלל להגיע לטווח שמיעתך, עד שאפילו עכשיו, בעודי יושב וכותב, אומר אני לעצמי תעזוב, למה לך. המשך בחייך. הפיתוי לוותר הוא גדול.

עוד פיתוי עומד לפתחי, מדגדג באצבעות המקלדת, פיתוי אחר, הוא פיתוי ההיענות לקרב התרנגולים. אולי משום המרחק הרב לעייפה שאותו עלי לעבור עד אליך, קל לי יותר ומפתה להתקדם עד לטווח הצעקה מאשר להתקרב עד המרחק הדרוש לשמיעתו של דיבור. הפיתוי קיים. צעקת לי "אויב!" אצעק לך "פאשיסט!". צעקת לי "מעוות!", אכנה אותך "גזען!". צעקת לי "חמאסניק!", אצעק "מתנחבל!", וכך יימשכו הדברים עד שנמות שנינו, בשיבה טובה הלוואי, שני אויבים מרירים וצרודים.


לעמוד בפיתוי זה קשה ולעמוד בשניים – כפליים. אף על פי כן, אנסה, אתקרב כדי טווח הדיבור, תוך כדי כתיבת המילים. אני אומנם חבר בעמותה שאותה תקפת, אבל כותב לך גם כאדם פרטי. אין לי הכוח לנסח מסמך עליו יסכימו כל חברות העמותה וחבריה, יתדיינו, ישנו, יחתמו וכולי. בעמותה פעילים אנשים עם דעות רבות ומגוונות. אני הוא אחד מהם.


האשמת את זוכרות כי בפועלה היא עושה להשמדת המדינה היהודית. טענה די רווחת. אלא שעבורי, אם יש לך עניין להבין, מדינה אין להשמיד. מדינה אינה אלא כלי, אמצעי אזרחי הנחוץ לקבוצת בני אדם כדי לארגן את חייהם ביחד. אין בעיניי הבדל מהותי בין מדינה לבין עירייה, מועצה מקומית או אזורית. אבסורד הוא בעיניי לדבר על חיסולה של מדינה. מדינה אפשר לשנות, וראוי להם לאזרחיה של מדינה לנהל בינם שיח פוליטי באשר לאופיים של ההסדרים החברתיים בטריטוריה שבה הם חיים. מדינה אי אפשר לחסל כי היא אינה יצור חי. מדינה היא מוסדות ומשרדי ממשלה. מה שאפשר לחסל, להרוג, להשמיד, אינה מדינה אלא בני אדם. ואלה, מתחסלים להם גם ככה כאן מדי יום ביומו.


עבורי, מדינת ישראל אינה מדינה דמוקרטית. חוקיה אמנם כוללים מרכיבים מסוימים של דמוקרטיה ליבראלית – חירותי לכתוב את המילים הללו, למשל – אלא שהבדל גדול מתקיים בין משטר שבו מרכיבים דמוקרטיים לבין דמוקרטיה. במאי השנה ימלאו לישות הפוליטית ששמה מדינת ישראל שישים שנה. הסר מאותן שישים שנות ארבעים ואחת שנים בה שולטת מדינת ישראל על פלסטינים חסרי זכויות בגדה המערבית ובעזה (1967 – 2008) ועוד שבע-עשרה שנים במהלכן היה כפוף מיעוט פלסטיני לשלטון צבאי מטעם הרוב היהודי בתוך גבולותיה של מדינת ישראל דאז (1949 – 1966), הרי לך שתי שנים משישים, בהן לא היו כפופים בני אדם ערבים למשטר צבאי ישראלי. לכך אני מתקשה לקרוא "דמוקרטיה". ישראל היא, למעשה, משטר דמוקרטי ליהודים בלבד.


על המשטר הזה אכן שואפת זוכרות לאיים, ולא בהחבא. לא כמרגלים חשאיים או עושים במרמה, אלא בפרהסיה, בריש גלי. על המשטר הזה אנו רוצים לאיים ואותו אנחנו רוצים לשנות מן היסוד, ולא רק משיקולים של מוסר ושל צדק שאותם תמיד ממהרים לבטל כבלבול מוח של יפי-נפש הזויים. הפרויקט הישראלי המתמשך, שמהותו דחיקת כמה שיותר ערבים מהשטח הגדול ביותר האפשרי, ממיט אסון לא רק על הפלסטינים הנדחקים אלא גם עלינו הדוחקים. באמת מפליא אותי זעזועך מרצונם של אזרחים להביא לשינוי מהותי של הישות הפוליטית והחברתית של ישראל כיום. הבט ברחובות, קרא את העיתון, מה כאן כבר כל כך ראוי לשמרו? חברת אוליגרכים ומלקטי בקבוקים? ערי ספר מופצצות משני צדדיו של הגבול? אבטלה, עוני, אלימות, כוחנות?

את מטרתה של זוכרות אתה מאפיין כ-"העברת השלטון לאויב". זו אינה מטרתי. חזוני הפוליטי הוא הפיכתו של השלטון והשותפות בו לזכותם של אלה החיים בטריטוריה שעליה חלים חוקי המדינה, קרי, בין הירדן לים התיכון. אדרבא, יחיו יהודים בבית אל או שמש, קרית שמונה או ארבע, בדוגית או בדגניה, יחיו ערבים בחברון או חיפה או רמאללה או יפו, יכנו את עריהם חיפא ויאפא, מה הסיפור? מדינת ישראל היא גם ככה בפועל מדינה יהודית-ערבית. הבה נהפכה לדמוקרטיה יהודית-ערבית. מדוע לא?


זוכרות אכן תומכת בשיבת הפליטים הפלסטינים, ולא רק תומכת, אלא פועלת לקראת מימוש שיבת פליטים פלסטינים. גם כאן לא רק מתוך שיקולים של מוסר ושל צדק עליהם קל ללגלג ושאותם אפשר לדחות בקלות כהבלים הזויים. המאבק העיקש על מניעת השיבה הפכה את הארץ הזאת לבטונדה מסוגרת, יישוב חומה ומגדל ענקי וחנוק, בית כלא שבנינו סביבנו. אני תומך בזכותם של פליטים פלסטינים לחיות היכן שירצו בין הירדן והים התיכון כי אני מעדיף חיים בסביבה פתוחה על סגורה, הטרוגנית מבחירה, בה מושקעים משאבי אזרחיה בחינוך ותרבות ורווחה מאשר במטוסים וגדרות, חברה שניחוחה אינה של שמן רובים.


אי אפשר בטקסט אינטרנטי קצר לפרוש את כל החזון של חברה שכזו, מה גם שרובו לא ידוע עדיין. יש לפתחו ולהעמיקו כדי להציבו כפרדיגמה פוליטית עמוקה ואמיתית אל מול זו המניחה רוב יהודי דמוגראפי כתנאי לחיים כאן. את החזון הזה יש לפתח ולהעמיק. איך תיראה כאן הכלכלה? היחסים בין הדת והמדינה? איך ייקלטו הפליטים הפלסטינים? אילו הסדרי פיצוים ידרשו? איך נחלק מחדש את משאבי הארץ הזו, לא רק בין ערבים ויהודים אלא גם בין המעמדות השונים? מה יהיו היחסים בין הקבוצות? מה יהיה מעמדם של אותן קבוצות מוזרות של בני אדם שאינם ערבים ואינם יהודים – יש כאלו בעולם וגם כאן בארץ – מהגרים פיליפינים, אוקראינים, סינים, רומנים, סודאנים, קבוצה גדלה והולכת של מהגרים שאינם יהודים ושלמרות זאת הגיעו לכאן בכוחו של חוק השבות? איך יראה כאן תכנון הערים וחלוקת משק המים? אילו הסדרים של ערובות לבטחונם של אזרחי המדינה החדשה אפשר יהיה לכונן, בשלבי המעבר ממצב של כיבוש למצב של מדינה דמוקרטית אזרחית? מה אפשר ללמוד מקונטקסטים אחרים בעולם, כמו דרום אפריקה, אלבניה, נמיביה, בוסניה, קמבודיה, רואנדה? בחודש יוני השנה תקיים זוכרות כנס שמטרתו תחילתו של דיון באותן שאלות. אתה, בן דרור ימיני, ושאר הקוראות והקוראים, כולכן מוזמנים.

תגובות
נושאים: מאמרים

63 תגובות

  1. עוד ליובל הגיב:

    "מדינה יהודית" לא קשורה לנדל"ן. זה קישקוש.

    ישראל היא בית לאומי לעם היהודי. היות והיא מעוניינת לשמור על מאפיינים דמוקרטיים, אין לה ברירה אלא לעשות את המקסימום בכדי לשמר רוב דמוגרפי. זה לא אומר שמיעוטים לא יכולים לחיות בה, כמו בכל מקום אחר. זה אומר שהיא תנסה לשמור שהמיעוט לא יהפוך לרוב.

    אם נדמה לכם שבמדינות אחרות הסנטימנט הזה לא קיים, אתם לא חיים בעולם הזה.
    הבעיה צפה בדרך כלל כשהמיעוט מתחיל לגדול ולבלוט בשטח, וגם לדרוש התאמה ושינוי של הנורמות הנוהגות.

    באף אחת ממדינות אירופה המערבית אין מיעוט אחד בסדר גודל שיש אצלנו, שגם שומר על בידול. במקומות שהמיעוט מתחיל לחרוג מ 10 אחוז, מתחילןת להשמע צרימות.

    זה נכון גם למדינות ההגירה ארה"ב, אוסטרליה, ניו-זילנד, קנדה.

    מיעוט שאינו נטמע מייצר אנטגוניזם מצד הרוב. כשהמיעוט גדל מעבר לנקודה מסויימת, הרוב מתחיל להרגיש מאויים, ואז התגובות שלו הופכות "ריחניות" פחות.

    מיעוט, רוב ודומיננטיות – זה כל הסיפור.

    מה שנכון – מניפולציות נדל"ניות משמשות כלי לעודד הגירה של יהודים לישראל, ולנסות לעודד הגירה החוצה של ערבים. אתם פשוט הפכתם סיבה ומסובב.

    המטרה פה היא לא הנדל"ן, זה בסך הכל אמצעי. הגון? לא. חכם? בשורה התחתונה, היות וזה לא משיג את המטרה – לא.

    חניקת ההתפתחות של ישובים ערבים גורמת בסך הכל למעבר של ערבים לאזורים יהודים (בניגוד לנטיה הטבעית של אנשים לגור ליד מי שדומה להם ןקרוב אליהם) – שבירת הסגרגציה.

    בטווח הארוך זה חיובי, כי סגרגציה היא גורם הרסני לחברה (למרות שהיא עוזרת לשמר תרבויות יחודיות).

    נכון שבטווח הקצר כל התהליך יוצר חיכוכים ו"דם רע", אבל בסופו של דבר עדיף שכולם יגורו ביחד. מגורים משותפים גם יקשו על אפליה בהשקעות בתשתיות ובשירותים.

    מעז יצא מתוק (הלוואי).

  2. שפינוזה הגיב:

    האם ש"ס היא מפלגת אפרטהייד? הרי בש"ס מקבלים רק חרדים ספרדים, ולא אף אחד אחר.

  3. מרקס הגיב:

    שימו לב, לפי יובל, יזמי נדל"ן לא רק אחראים לנכבה ולמלחמת 48′, אלא לכל המדיניות הדמוגרפית, הפוליטית והגיאו-פוליטית של ישראל. חתיכת תיאורית קונספירציה.

  4. לשפינוזה הגיב:

    לא בדיוק.
    בימינו (כלומר – כשהספרדים זועקים קיפוח – אם השכבה השלטת היתה ספרדים, כפי שהיתה במאה ה-19 וראשית המאה ה-20, המצב היה שונה) כל אחד יכול להחליט שהוא מאמץ את המסורת הספרדית – במיוחד אם הוא חוזר בתשובה, שכביכול לא כבול למסורות מבית אבא כי בבית אבא לא שמרו.
    כך, אורי זוהר, למשל, שהוא לא ספרדי, מקורב מאוד, או לפחות היה – לש"ס.

  5. ערבי הפרטה הגיב:

    אני בעד הפרטה כוללת של הכל.רק זה יפתור את מצבם את הערבים אזרחי ישראל. הערבים צריכים אוטונומיה ופיתוח שרק המגזר הפרטי יכול לספק. מפלים אותנו בחברת חשמל? נקים חברת חשמל פרטית משלנו או נקנה מניות בקיימת לאחר שתופרט. מפלים אותנו במשרד החינוך? נקים בתי ספר פרטיים דרך עמותות ערביות. מפלים אותנו בשיכון, קרקעות, תעסוקה ותשתיות? נמצא יזמים פרטיים, יהודים או ערבים ונעזר בהם. יש חיים גם בלי מע"צ ופואד.
    הבעיה של המגזר הערבי היא שהוא עדיין תקוע בחשיבה סוציאליסטית מיושנת, שהמדינה צריכה להיות זו שדואגת לאזרחים, ללכת איתם יד ביד, לנקות אחריהם ולספק להם שירותים. בפועל גופים ציבוריים נוטים רק להעדפה של קבוצות אתניות ותרבותיות (העדפה של מקורבים יוצאי צבא למשל) בזמן שלמגזר הפרטי אין סיבה להפלות אף אחד כל עוד הוא מעביר את הכסף בזמן. אם כל משפחה בסחנין תשים 15 ש"ח כבר יהיה אפשר לפתוח בית ספר בלי שקל אחד מהמדינה, וזה מה שהערבים לא מבינים.
    יש הון ערבי, יש ידע ערבי, יש כשרון ערבי, למה לא להשתמש בזה למען הקהילה במקום להתחנן לנדבות מהכובש הציוני.

  6. אתם חכמין מדי בשבילי, גזענים שכמותכם הגיב:

    זה נורא פשוט, וחבל על הויכוחים הדקדקנים: אם אפרטהייד הוא אפליה חוקית על בסיס גנטי, אז כמובן שחוקי האזרחות, הקרקעות (ובצידם מחירי המיים, היכולת להקים ישובים ולהתגורר בהם, וכו), השרות הצבאי והפריבילגיות הנגזרות ממנו הם חוקי אפרטהייד.

    אם אפרטהייד הוא הפרדה בחוק לשירותים נפרדים, אז אתם רק סתם גזענים נאלחים. וואלה, שיחקתם אותה ויצאתם בזול

    כל הכבוד לכם שאתם מתביישים במילה אפרטהייד. מצד שני, אתם לא מתביישים – מאות אלפי אשכנזים רוטטים מתהתרגשות – לעמוד בתור לדרכונים אירופיים על פי חוקי אזרחות שאתם מסרבים להכיל כאן – כאלה שמעניקים לכם אזרחות פונית על סמך קריטריונים אזרחיים וטריטוריאליים של סבא שלכם, ולא על בסיס דתי וגנטי כמוכם.

    איך, לכל השדים, אתם מעניקים אוטומטית ואקסקלוסיבית את הזכות לגור בעין הוד, למשל, לבנו של נכד של יהודי מבאקו, ולא לאדם שאבותיו בנו את הכפר וגרו בו מימי בית שני? ואיך לבכם – אם יש לכם כזה, ואני בספק – לא נחמץ?

  7. למה לא להעליב? הגיב:

    תראו (כתבת ברבים, אענה ברבים) – אם אתם תומכים בשיויון זכויות אזרחי מוחלט בין כל אזרחי ישראל בלי קשר לדי.אן.איי שלהם, ותעניקו (או תשללו) את אותם זכויות בדיוק ליהודי מברוקלין ופליט פלסטיני (אולי עם עדיפות ליליד האזור, כמו חוקי הארחות בכל מדינות הלאום, ונא לבדוק לפני שמגיבים) – ועדיין תקראו לעצמכם "ציונים" (בנוסח מאגנס, בובר, אחד העם וכו)- סחתיין

    אבל קודם כל שיויון. יהודי מוסרי בפלשתינא – כמו לבן הגון בדרא"פ – יאבק נגד זכויות היתר הנצחיות שלו מתוקף מוצאו, ומען "כל בני האדם נולדו שווים". חבל שאמת מוסרית פשוטה הפכה כאן לטקסט חתרני

  8. טוב, לא צריך להעליב הגיב:

    הנה טישו.

    זה לא שאנחנו מתים על האפליה השוררת בישראל. אנחנו לא פשוט לא חושבים שהבסיס לאותה אפליה הוא חוקי בלבד. למעשה, אני בתור איש שמאל ציוני לא הייתי רוצה לחשוב שהציונות היא במהותה גזענית, וגם לא מאמין בכך. אין כל סתירה במדינה יהודית ובזכויות שוות לכל השאר. זה היה למעשה החזון של כל הוגי הציונות.

  9. לא הבנתי הגיב:

    עושים בדיקות גנטיות למי שמשרת בצבא?
    למה לי לא עשו???!!! אפליה!

    בצה"ל משרתים דרוזים, בדואים, צ’רקסים, עולים שלא עברו ברית מילה, וערבים שמוכנים להתנדב. לא שמעתי על פסילות לשירות צבאי על רקע גנטי.

    אם הקוקואים שכותבים פה היו עושים צבא, הם בטח היו מגלים את זה בעצמם. אלא מאי? אצלכם הכל מפי השמועה, וזה שהשמיע לכם בעצמו לא יודע כלום מהחיים שלו, כי גם הוא לא עשה צבא. בגוף אתם אולי חים בארץ הזו, אבל בנפש אתם מנותקים לגמרי.

    לגבי חוק ההגירה – חזור לפוסטים קודמים.

    ובאשר להוא שסבא שלו גר פה מזמן בית שני – בחיאת. אולי מספיק עם האגדות?

    חלק גדול מהערבים שחיים היום בישראל הם בעצמם צאצאי מהגרים מהמאות המאוחרות. אם אינני טועה, זחאלקה מבל"ד אפילו סיפר בהתרגשות כמה הוא קשור אמוציונאלית לסורים, כי אמא שלו ילידת סוריה. יעני הוא דור ראשון פה. אז די לחרטט.

    בכל מקרה, לא יפתיע אותי כלל לגלות שהזכות של בנו של הנכד של היהודי מבאקו לגור בעין- הוד תיאורטית בדיוק כמו הזכות של הצאצא למהגר ערבי.
    מי שתפס שם את הקרקע לא ממהר לפנות אותה לא לטובת הבן של הנכד ולא לטובת הבן של האבות מזמן בית שני עלק.

    ליבנו הפרטי נחמץ בעיקר בגלל שאין לנו כסף לשכר דירה וגם לא למשכנתא, לא בשביל אחוזה בגליל, עם פרדסים וכרמים, אלא בשביל דירה קטנה ועלובה בבניין דירות בשכונה צפופה במרכז הארץ, שבקושי יש בה עץ לרפואה, וכשיורד גשם מריחים בה רק בטון. אדמה מזמן לא רואים כאן.

    ככה שלא נשאר לנו עודף רחמים על ההוא שבוכה שנשארו לו רק מאה דונם מהאלף שהיו לו קודם.

    מה לעשות, החיים קשים.

  10. שפינוזה הגיב:

    ישראל איננה דמוקרטיה מושלמת, אבל לפני שאתה מתלונן על זכויות יתר של היהודים במדינה – האם ללא מוסלמים במדינות מוסלמיות יש את אותם הזכויות כמו למוסלמים? במילים אחרות, נכון שלא בסדר להגיד "גם הם כאלה אז למה לנו אסור" אבל אני לא חושב שהמצב כאן שונה בהרבה גם ממדינות מערביות – הרי טורקי בגרמניה, למשל, הוא גרמני מבחינת אזרחות אבל לא מבחינה אתנית, כי הוא עדיין שייך לעם הטורקי; כנ"ל לגבי פקיסטני-אנגלי – הוא שונה מ"אנגלי-אנגלי". כך שברוב המדינות בעולם הקבוצה האתנית הגדולה היא השולטת במדינה ותמיד יהיו להם יותר זכויות מהמיעוטים…

  11. למעליב הגיב:

    כל בני האדם נולדו שוים, אבל במדינה שלהם הם שוים יותר.

    כל עוד אנחנו חיים בעולם של מדינות ושל אינטרסים – אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו קודם כל.

    מדינת ישראל הוקמה בכדי שלא נצטרך לסמוך על טוב ליבם או רצונם הטוב של אחרים, כי ההסטוריה הוכיחה שטוב הלב והרצון הטוב מוגבלים ומותנים.

    לא נוותר על המדינה שלנו (כן, שלנו) בשביל רעיונות באספמיא. את מה שהצעת ניסינו כבר אלפיים שנה. תודה, אבל לא תודה. אנחנו נעשה את המקסימום לשמור על היתרון היחסי שלנו.

    אם זה אומר שמי שנולד מחוץ לישראל ומזהה את עצמו כפלסטיני לא יוכל להגר לכאן, זה המחיר שגם אנחנו משלמים – המחיר של להיות פחות קרובים לאידאל ממה שהיינו רוצים להיות.

  12. אב הגיב:

    על חזון ברית שלום אפשר (אולי אף רצוי) להמשיך ולחלום. הדרך אליו חייבת לעבור דרך פתרון של שתי מדינות. זכותו של הקולקטיב היהודי למדינת לאום משלו, ככל העמים, אין בכך כדי לאיין זכות דומה של הקולקטיב הפלשתינאי. אחד הקשיים המוכרים, ואליו גם המתונים שבפלשתינאים לא מתכחשים, הוא כי לאומיותם מבוססת במידה לא מבוטלת (לשון המעטה) על שלילת האפשרות למדינה לאום יהודית בשטח פלשתינה – א"י. מאבקם אינו מאבק לתיקון עוולת הפליטות. זו עמדה עמוקה יותר, וכל זאת בלי שניגע בפודמנטליזם (שהכיבוש, אכן, רק סיע בתידלוקו, אבל ביטולו של הכיבוש לא צפוי להביא לכיבויו). בינתיים – רדיקל שמאל (אתה) ורדיקל ימין (ארץ ישראל השלימה) שלובים זרועות בחיסול הרעיון הבסיסי של הציונות – זכות העם היהודי למדינת לאום משלו.

  13. צבר הגיב:

    הנושא פשוט בתכלית.
    השאלה היחידה הרלוונטית היא מי יותר חזק.
    ברור שיש ניגוד אינטרסים של קבוצות שונות.
    חולשתה המתמשכת מאז מלחמת העולם השנייה של ארה"ב למעט בתקופה קצרה של קריסת הגוש הסובייטי, כמעצמה מחליש את עמדת ישראל.
    ההיסטורייה מלאה בתהפוכות. לא לנצח יתחזק העולם האיסלאמי והערבי הניזונים מן הנפט.
    ישראל בעוד 60 שנה תמצא מציאות גיאופוליטית אחרת.
    עליה רק להחזיק מעמד ולשרוד והשינויים מסביבה יעשו את השאר.
    אני מניח שתהיה מלחמה גדולה אזורית שתכלול גם את המזה"ת בעשור הבא.
    זאת תהיה הזדמנות לטפל בכמה בעיות יסוד כמו למשל מינויו של מר גורדי כמושל עזה שתועתק בשלמות לסיני.
    אני משוכנע שהמשטר שיקים שם יירממהו על עץ גבוה לאות תודה על פועלו למען העניין הפלסטיני.

הגיבו לאיזה זכויות יתר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים