הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 במרץ, 2008 45 תגובות

פרופ’ זאב שטרנהל סיפר לעיתונאי ארי שביט (מוסף "הארץ", 7.3.2008) את קורות חייו בפולין כילד בזמן הכיבוש הנאצי ואחריו ("נער הכנסייה מקרקוב"). חוויות האובדן האישי הנורא עליהן הוא מספר, מעוררות הזדהות וכאב לב. אך מניה וביה מנסה שטרנהל ללמדנו גם שיעורים בהיסטוריה של פולין ושל היהודים בפולין בשנות מלחמת העולם השנייה ובתקופה שאחרי תום המלחמה, ואף להנחיל לקוראיו לקחים מסוימים.

"פולין" אומר שטרנהל "היתה ממש נגועה באנטישמיות. היא היתה מקום שאי אפשר לחיות בו. גם בזמן המלחמה וגם אחריה. ובמובן מסוים הנורא ביותר היה דווקא אחרי המלחמה. אחרי שהכל כבר קרה, אחרי שכולם כבר ידעו מה קרה. ובכל זאת את השנאה ליהודים נשמת בכל צעד ברחוב…", והוא ממשיך "ודווקא אז, כאשר הנאצים כבר לא היו, היה ברור שליהודים אין עתיד בפולין. אחרי כל מה שראינו ברור שצריך לגמור עם זה, להחליף זהות באופן מוחלט, ולעשות את זה כך שזה יהיה מעוגן בכנסייה". אלה הנסיבות ואלה הסיבות בגללן, לדבריו, המיר שטרנהל את דתו, הוטבל לנצרות אחרי תום המלחמה, בהיותו בן עשר, שימש כנער מזבח בקדרלה של קרקוב והתמיד באמונתו הקתולית מספר שנים. כדבריו: "כשהמלחמה נגמרה ואנחנו ראינו שיהודים לא יכולים לחיות בפולין, התנצרנו".


האומנם לא יכלו יהודים לחיות בפולין אחרי השלמת שחרורה מהכיבוש הנאצי? האומנם היה אז "ברור שליהודים אין עתיד בפולין"? האומנם ההתנצרות היתה אופצית השרידה המתבקשת? בדיקת תולדות היהודים בפולין בשנות שחרורה ההדרגתי מהכיבוש הנאצי וראשית המדינה הפולנית החדשה (1944-1949) אינה תומכת בטענותיו של שטרנהל. מאחר שמזה שנים רבות אין הוא היחיד לטעון טענות אלה, ומאחר שהזמן החולף משכיח מטבע הדברים את מה שהיה ומותיר בתודעה רק את מה שנטען שהיה, ראוי להביא בפירוט את סיפור המעשה המושכח.


יהודים התארגנו לחזור לפולין, להיבנות בה וליטול חלק בחייה המדיניים של המדינה הפולנית העתידית עוד בעת שבתם בברית המועצות. כבר בפברואר 1943 הוקם רשמית בברית המועצות "איגוד הפטריוטים הפולנים" (ZPP), גוף פוליטי שפעיליו העיקריים היו מאנשי השמאל ובין מנהיגיו היתה הסופרת והעיתונאית ואנדה ואסילבסקה שידועה היתה בהשקפותיה השמאליות. בין פעיליו הבולטים של ה-ZPP בלט חלקם של היהודים, בהם הקומוניסט היהודי הוותיק אלפרד לאמפה שחוקר התקופה ישראל גוטמן מכנהו "ההוגה שבחבורה". למפה וחבריו היהודים קשרו את גורלם האישי והחברתי עם הלאום הפולני והתרבות הפולנית. ה-ZPP נטל חלק בברית המועצות בהקמת הצבא הפולני העממי שבו שירתו כ-13,000 יהודים, ביניהם קצינים רבים. אלו לחמו לימים שכם אחד עם "הצבא האדום" לשחרור פולין מידי הנאצים.


בחודשים יולי-אוגוסט 1944 הוקם במוסקבה "הוועד של יהודים פולנים בברית-המועצות" שהיה לחלק מ-ZPP. עם חברי הוועד נמנו, בין היתר, הציוני הוותיק ד"ר אמיל זומרשטיין, איש ה"בונד" ליאו פינקלשטיין, הקומוניסטים שמעון זכריאש וברל מרק, הסופרים והאמנים אפריים קגנובסקי, רחל קורן, דוד ספארד ואידה קמינסקה וכן הרבנים משה שטיינברג, ליאון שצקץ’ ואלחנן סורוצקין.


ביולי 1944 כאשר עמדו צבאות הסובייטים על סף הכניסה לשטחי פולין של היום, נוסדה בברית-המועצות מעין ממשלה זמנית – "הוועד הפולני לשחרור לאומי". על חברי ה"וועד" בלובלין שבמזרח פולין נמנה גם ד"ר אמיל זומרשטיין שנטל אחריות למדור בוועד שעסק בפיצויי מלחמה.


התארגנותן של המסגרות השונות של היהודים בפולין גופא החלה במקביל לשחרור ההדרגתי של שטחי מזרח פולין מהנאצים בשלהי שנת 1944. ראשית ההתארגנות בלובלין, המקום שבו היה המרכז הזמני של המדינה הפולנית החדשה. ההתארגנות היהודית התפתחה והתרחבה במהירות רבה. שרידי היהודים מן השטחים המשוחררים החלו להתקבץ בלובלין ביחידות או בקבוצות קטנות, ואחד המשרדים שקמו ליד ה"וועד הפולני" בעת שבתו בלובלין היה "המדור לסיוע לאוכלוסיה היהודית". באוגוסט 1944, היו בלובלין כ-300 יהודים שחיו בתנאים קשים. בספטמבר כבר נמנו כ-2,000 יהודים בלובלין ו-2,160 בערי השדה. בלובלין התארגן "ועד יהודי" שהיה מורכב ברובו מפעילים ציונים. עד מהרה הופעלו בלובלין מטבח עממי, גן ילדים ובית ספר, נוהלו פעולות תרבות ונערכו תפילות. וועדים יהודיים מקומיים נוסדו גם במקומות אחרים ששוחררו מהכיבוש הנאצי.


בנובמבר 1944 הוקם באורח רשמי "הוועד המרכזי הזמני של יהודי פולין" ובינואר 1945, עם שחרורה של וארשה, העתיק הוועד את מושבו אל הבירה. ד"ר זומרשטיין נבחר ליושב ראש הוועד וחברים בו היו נציגי מספר פלגים ציוניים, הקומוניסטים, ה"בונד", פרטיזנים יהודים ודמוקרטים יהודים. החל משנת 1945 הוציא לאור הוועד המרכזי של יהודי פולין בטאון בשפת יידיש בשם "דאס נייע לעבן" (החיים החדשים). באותו זמן מונה הד"ר דוד כהנא שהגיע ללובלין לרב ראשי בצבא הפולני. אושרה הקמת התאגדות דתית בקרב יהודי פולין שאיחדה את הגופים הדתיים שלא הצטרפו אל "הוועד המרכזי של יהודי פולין" כגון "אגודת ישראל" ו"המזרחי". הציונים הרביזיוניסטים, שגם להם לא ניתן מקום בוועד, התארגנו ללא מעמד רשמי.


בינואר 1945 הושלם שחרורה של פולין מהכיבוש הנאצי. בשנת זו ממש הוקמו בפולין וועדים יהודיים מחוזיים, הוקמו נקודות לקליטת היהודים בכל רחבי הארץ, הוקמו מוסדות תרבות ועיתונים. העבודה העיקרית היתה בתחום הסעד ואירגון הג’וינט פרש את פעילותו בפולין. ביולי 1945 נחתם במוסקבה "הסכם הרפטריאציה" בדבר איפשור החזרתם לפולין של כל הפולנים ושל כל היהודים הפולנים שנקלעו לברית המועצות בימי המלחמה ובין ינואר ליוני 1946 הגיע הנחשול העיקרי של פליטים יהודים מברית המועצות. החוזרים היהודים יושבו בהמוניהם בהוראת הממשלה בדירות בשטחים שבמערב המדינה פולנית החדשה שניטלו מגרמניה והתרוקנו מתושביהם הקודמים. הרבה יושבו בשלזיה התחתית וכן בצפון מערב פולין החדשה, באיזור העיר שצ’צ’ין. בשצ’צ’ין גדל מספר היהודים בתקופה זו מ-100 נפשות ל-30,951, בוורוצלב מכ-8,000 ל-69,993. בלודז מ-38,171 ל-56,738. מספר הכולל של היהודים (המעטים מאוד) ששרדו בפולין ואלו שחזרו אליה (בעיקר מברית המועצות) לאחר המלחמה היה למעלה מ-200 אלף איש.


שחרור פולין הושלם כאמור בינואר 1945 ועד אז הוקמו בה ממשלה פולנית וממשל על כל זרועותיו. באופן כללי קיבלו היהודים את השלטון החדש בברכה שכן גילה להם הבנה ולפרקים אף אהדה, בניגוד למימשל הפולני בתקופה שבין שתי המלחמות ולגורמים השליטים במחתרת הפולנית בימי הכיבוש. בצמרת השלטון ובחוגי המנגנון של המדינה החדשה שולבו יהודים רבים כולל בתפקידי מינהל בכירים (שירות החוץ, ביטחון הפנים). כמו כן השתלבו יהודים בהוראה באוניברסיטאות ובעיתונות. בדרג הממלכתי הרם ביותר היו כמה קומוניסטים יהודים: יעקוב ברמן נחשב לאיש אמונה של מוסקווה ומקורב לנשיא המדינה בולסלב ביירוט, הילרי מינץ היה שר הכלכלה ואדריכל הכלכלה הסוציאליסטית, רומן זמברובסקי מילא תפקידים מרכזיים במנגנון הבכיר של המפלגה הקומוניסטית. אלו היו יהודים שהיו חברים ותיקים במפלגה הקומוניסטית או אנשי אינטליגנציה בעלי נטיות שמאליות שהזדהו ללא סייג עם העם הפולני ועם התרבות הפולנית. יהודים בעלי השקפות שונות, אנשי ספרות ואומנות, החלו מפרסמים באותה תקופה כתבים שונים ופועלים בחיי התרבות. בהם: המשורר אדם וז’יק, הסופר קז’ימיז’ ברנדיס, אלכסנדר וט, ק"י לץ, ארנולד סלוצקי.


במדינה הפולנית החדשה חלה התפתחות בולטת בחיי הכלכלה של היהודים. תופעה מיוחדת היתה הקמתם בידי יהודים של הקואופרטיבים היהודיים שהיו מושתתים במידה רבה על המקצועות שרווחו בקרב היהודים לפני המלחמה. הקואופרטיבים שהקימו היהודים עסקו בענפי מלאכה רבים כגון חייטות סנדלרות, מסגרות, טקסטיל, סריגה, מתכת, אפייה ובנייה. ארבעה קואופרטיבים הקימו היהודים בלובלין עוד בשנת 1945. בשנת 1946 היו בפולין 106 קואופרטיבים יהודיים ביסודם שהעסיקו 2,387 איש. בשנת 1947 היה מספר, הקואופרטיבים 160 ובשנת 1948 – 203. בנובמבר 1949 כלל איגוד הקואופרטיבים היהודי 159 קואופרטיבים יצרניים שהעסיקו 15,445 עובדים. מחוץ לאיגוד זה היו עשרות קואופרטיבים יהודיים נוספים ובהם כ-1,000 עובדים. הממשלה סיפקה מבנים לקואופרטיבים ובשלבים שונים גם העניקה הלוואות להפעלתם. ערך הייצור של הקואופרטיבים היהודיים היה בעלייה מתמדת. בשנת 1948 היה כ-10 מיליון דולר, ובעשרת החודשים הראשונים של 1949 הגיע ל-28 מיליון דולאר. למרות היות היהודים מיעוט קטן מאוד באוכלוסיה היוו הקואופרטיבים היהודיים כ-20% מכלל התנועה הקואופרטיבית בפולין החדשה. הקואופרטיבים נחשבו ל"סיפור הצלחה". בפולין שלאחר המלחמה בה דל היה הצע מוצרי הצריכה נחטפו ממש המוצרים שסיפקו הקואופרטיבים. שנת 1949 היתה שנת השיא של הקואופרטיבים היהודיים העצמאיים ואחריה החלה שקיעה.


המוסדות היהודיים בפולין פיתחו פעולה חברתית, חינוכית ותרבותית רחבה. הופעל מנגנון סעד לנזקקים שבשנת 1946 נעזרו על ידו יותר מ-20 אלף ילדים יהודים. הוקמו פנימיות, בתי תינוקות ובתי ילדים וכן בתי זקנים ליהודים שיושביהם זכו לעזרה רפואית ולדאגה לקיום. בית הספר הרגיל הראשון הוקם במאי 1945 בביאליסטוק. בשנת 1946 אורגנה רשת של בתי ספר יסודיים ובה לימדו בשפות אידיש עברית ופולנית. הוקמו "תלמודי תורה" שהתנהלו בהשגחתם של ראשי "וועד הקהילות הדתיות". באמצע שנת 1946 פעלו כבר 24 בתי ספר לא כולל החינוך החרדי ובשנת 1947 נמסר על 43 בתי ספר יהודיים פעילים נוסף על 1,100 תלמידים שלמדו בבתי ספר בחסות הקהילות הדתיות. רשת אור"ט הנהיגה הכשרה מקצועית אינטנסיבית לאלפי צעירים ומבוגרים.


בציבור הניצולים היהודים ששבו לפולין היתה משמעות מיוחדת לתיאטרון. תיאטרון יהודי קבוע ראשון נוסד בלודז’ בידי חבורת שחקנים ששבו מברית המועצות ובו הועלו שורה של מחזות ממיטב הרפרטואר היהודי. בין מנהליו: הקומיקאים היהודים דז’יגן ושומכר והשחקנית והבימאית אידה קמינסקה. בהצגותיו הועלה חומר ספרותי עשיר ממקורות שונים. לימים נהפך התיאטרון בלודז’ לתיאטרון יהודי ממלכתי.


מאז שנת 1945 עד שלהי 1948 הופיעו בפולין שבועונים, דו שבועונים וירחונים יהודיים ששיקפו את מרבית ההשקפות הרעיוניות בקרב היהודים. בסך הכל יצאו 16 בטאונים בפולנית ובשפת יידיש בתפוצה של 5,000-10,000 גליונות, בהם בטאון הוועד היהודי המרכזי "דאס נייע לעבן". לעיתונות המפלגתית והתנועתית היהודית ניתנה חירות רבה יחסית. בענייני פנים הביעה עיתונות זו תמיכה במשטר החדש וזו שיקפה הלכי רוח יהודיים נפוצים, שכן רוב רובם של היהודים ראו במשטר החדש מציאות פוליטית רצויה ביותר מבחינתם. גם מנקודת הראות של הזיקה לארץ-ישראל ולקיבוצים היהודיים בעולם נהנו בטאונים אלה מחופש ביטוי כמעט בלתי מוגבל. במרוצת הזמן התבסס בית הוצאה לאור יהודי, "יידיש בוך", שהוציא לאור ספרים של קלאסיקונים ושל סופרים בכירים ביידיש, מעט תרגומים וכן חיבורים ספרותיים שנמצאו בגנזים מימי השואה כגון ארכיון עמנואל רינגלבלום.


תחום אחר שזכה לטיפול מסור ומבחינות רבות היישוב היהודי בפולין הקדים בכך את כל הקיבוצים היהודיים האחרים והיה להם למורה דרך היה איסוף חומר תיעודי על השואה והנצחתה. עוד בשנת 1945 הוקם בלובלין ועד היסטורי שלבסוף קבע את מושבו בווארשה בה הוקם המכון היהודי ההיסטורי. תוך זמן קצר עלה בידי חוקרי המכון להוציא לאור שורה של קובצי תעודות. מכון זה פועל מאז ועד היום.


אחד האירועים שהפך למסורת מרגשת בחיי הקיבוץ היהודי בפולין הוא ציון יום השנה למרד גיטו וארשה, ה-19 באפריל, שמשך אליו אורחים מארצות אחרות. באפריל 1945 עלו שרידי היהודים לראשונה על חורבות הגיטו להתייחד עם זכר הנספים במרד ובשואה. בשנת 1948 הוצבה בשטח הגיטו אנדרטה מונומנטלית פרי יצירתו של הפסל נתן רפפורט. לטקס רב הרושם לציון חמש שנים למרד הגיעו יהודים ולא יהודים רבים מרחבי פולין וכן אורחים מישראל ומהעולם היהודי. בשנת 1949 נעשה הנסיון הראשון לשוות לעצרות ולטקס המרכזי בווארשה צביון חדש במסגרתו לא הגורל היהודי והשואה הועמדו במוקד האירוע אלא הובלט האופי הממלכתי הכללי. מרבית הדוברים עמדו על סבלות הפולנים והיהודים כאחד בימי הכיבוש.


תופעה אחרת בחיי היהודים אחרי השואה היא ההתארגנות בקהילות דתיות. הרב דוד כהנא שהיה הרב הראשי של הצבא הפולני על אדמת פולין מילא תפקיד מרכזי בשיקומן של הקהילות הדתיות. בקול קורא שפירסמה "נציגות הקהילות הדתיות בפולין" בקיץ 1945 קראה זו "…לגשת במרץ לארגון קהילות יהודיות דתיות בכל ישוב, בכל מקום שציבור יהודי נמצא בו…בפעולת שיקום נלהבת עלינו לגשת להחזרת עטרתם של אוצרות הרוח והתרבות שלנו שנחרבו". השלטונות התירו ייסוד איגודים דתיים בכל מקום שבו היו יותר מ-10 אנשים שרצו לקיים אורח חיים דתי וכך קמו וועדים רבים במקומות יישוב שונים. איגוד הקהילות הדתיות הקים רשת של מוסדות ושירותים שאיפשרו למאמינים לנהל את אורח חייהם והקלו על היהודים לשוב אל דרך חייהם הדתית. בשנת 1946 היו בפולין 83 קהילות דתיות שהיו מסונפות למרכז הרבני בווארשה. בערים גדולות פעלו שירותים בעלי אופי דתי או חינוכי כגון מטבחים כשרים,"חדרים" בתי ילדים ובתי זקנים. "איגוד הקהילות הדתיות" אירח שורה של אישים שביקרו בפולין ובהם הרב הראשי לארץ ישראל י"א הלוי הרצוג ותרמו תרומה נכבדה לשיקום הווי יהודי דתי בקרב הניצולים ושיקום בתי ה הקברות השדודים והמוזנחים. היהדות הדתית נרתמה למפעל של פדיון ילדים שנמסרו בזמן המלחמה לבתים פולנים או מצאו מקלט במנזרים ובבתי יתומים נוצריים.


המדינה הפולנית החדשה, בניגוד גמור לדברי שטרנהל, לא היתה אם כן בתקופה הנדונה "מקום שאי אפשר לחיות בו", ולא היתה כלל מקום שבו "ברור שצריך לגמור עם זה (עם החיים כיהודי, כנראה- א"ד), להחליף זהות באופן מוחלט, ולעשות את זה כך שזה יהיה מעוגן בכנסייה". יהודים חיו בפולין ובנו עצמם בה כיהודים וכאזרחי המדינה והשתתפו בבניינה, ויצרו בה יצירות כלכלה ותרבות, הכל כמיטב יכולתם וכשרונם. יהודים שמרו על אמונותיהם והשקפותיהם. חלקם חיו ופעלו כיהודים דתיים, חלקם כמסורתיים, חלקם כסוציאליסטים, בונד’אים וקומוניסטים, חלקם כמה שהציונים מכנים "מתבוללים", חלקם כציונים לזרמיהם השונים. המרת דת, התנצרות של יהודים אחרי תום המלחמה היתה כנראה בחירתם של יהודים ספורים. מנקודת מבטי הליברלית חלילה לי מלגנותה: ראוי לכבד את בחירתו האמונית של אדם, והומניסט מפוכח לא יתעלם ממשקלו העצום ומפעים הלב של יסוד החסד האוניברסלי שבקתוליות. אולם נסיונו של שטרנהל להציג את התנצרותו כהכרח לצורך שרידה בפולין שאחרי המלחמה אינו אלא הונאת ציבור קוראיו. התנצרות לא התבקשה אז וממילא לא נפוצה בין יהודים.


מכל שסופר לעיל אין להסיק כי חייהם של היהודים באותן שנים בפולין מאופיינים היו בדרך כלל בתחושת בטחון ויציבות. כלל וכלל לא. היתה זו תקופה סוערת של מאבק פוליטי מר ורצוף אלימות קשה בין השלטון החדש למתנגדיו, תקופת מחסור חומרי והשתקמות איטית וקשה של כלל האוכלוסיה הפולנית מההרס החומרי שהסבו המלחמה והכיבוש הנאצי, נשמעה בה תעמולה אנטי יהודית רמה שבין השאר האשימה את היהודים בהכנעת פולין לקומוניזם ולהגמוניה של ברית המועצות והופעלה בה אלימות אנטי יהודית קשה מצד גורמים לאומניים. מוזר שחלק מהזוועות נשכחו כיום. כך, הפוגרום הידוע בעיר קיילצה ביולי 1946, על עשרות קורבנותיו היהודים, השכיח כנראה מן הזכרון את זה שלפי אומדן נרצחו בפולין מאז השחרור ועד קיץ 1947 למעלה מאלף יהודים בהתקפות מצד כנופיות מתנגדי משטר, מצד אנטישמים אידאולוגיים ומצד ליסטים מטעם עצמם. מלחמתם של השלטונות הפולנים נגד התופעות האנטי יהודיות הצליחה לרסנן אך לא לחסלן. תחושה אל ארעיות ואי שקט, מספר סופר היידיש דוד ספארד, ליותה את החיים באותה העת. ועם זאת, יהודים, על השקפותיהם השונות, בנו עצמם, ניהלו עצמם ובחרו בחירות כפרטים וכקבוצות, והכל כסובייקטים היסטוריים מודעים. הם לא היו כבשים של ההיסטוריה. מסיבות שונות בחרו רבים מהם להגר לארץ ישראל ולארצות אחרות. מעריכים כי בשנים 1946-1950 עלו כ-120,000 מיהודי פולין לארץ-ישראל ואחרי גל יציאה זה נשארו בפולין כ-55,000 יהודים. גם העוזבים וגם הנשארים לא היו כבשים של אף אחד.


טענת השיטנה של שטרנהל לפיה שנאת היהודים בשנים הנידונות נשבה מהבל פיו של כמעט כל פולני ברחוב ("את השנאה ליהודים נשמת בכל צעד ברחוב…") היא טענת הבל. מצב כזה לא היה ולא נברא. דווקא בדיקת התגובות בציבוריות הפולנית ובממשל הפולני לפוגרום בקיילצה מוכיחה זאת. בפוגרום הנורא בעיר קיילצה ב-4.7.46 נרצחו 47 יהודים ביניהם ילדים ונשים הרות. מספר הפצועים עלה על חמישים. לפוגרום זה היתה השפעה טראומטית על הציבור היהודי ואחריו עזבו עשרות אלפי יהודים את הארץ. התגובות לפוגרום בקיילצה מדגימות את מגוונותה ומורכבותה של הזירה הציבורית הפולנית בשנים אלה. לצד אופורטוניסטים מגמגמים שהתחמקו מלהביע עמדה ברורה בעניין קיילצה (ובהם – אנשי דת בכירים), לצד נוכחותם הציבורית הברורה של חוגים עויני יהודים ואף של אנטישמים פולנים אלימים נשמע ברמה אחרי קיילצה קולם של גורמים הומניסטיים תקיפים שבאו מחוגים שונים, בממשל ובחברה. ראש ממשלת פולין, הסוציאליסט אוסובקה מורבסקי הוקיע את פוגרום קיילצה בלשון חריפה ביותר, ואמר שבקיילצה שוב הופיעה הרוח הנאצית הרעה שהשתוללה לא מכבר באושוויץ ובמאידנק. השלטונות נקטו בגישה משפטית וענישתית מהירה ומרתיעה. למחרת יום לוויות הקורבנות הובאו שניים עשר ממשתתפי הפוגרום בפני בית הדין. המשפט נמשך רק ימים אחדים ותשעה מבין הנאשמים נידונו למוות. הממשלה ואנשי ציבור שתמכו באגודה נגד הפליה גזעית נקטו אמצעים תקיפים כדי לבלום את התפשטות הפרעות. סופרים ואנשי רוח פולנים הרימו את קולם נגד עצם העובדה כי בפולין נמשך רצח היהודים והרוח הנאצית מרחפת בה לאחר הבסת הנאציזם. חוגי הימין ואנשי הכנסייה גונו והואשמו שלא עשו דבר כדי למנוע את הפשעים ולא הגיבו כראוי אחרי אסון קיילצה. הבישוף הקתולי קובינה מהעיר צ’נסטוחובה התייצב בצורה חד משמעית להגנת היהודים והוקיע בחריפות את הפוגרום בקיילצה. השבועון הפולני הקאתולי "טיגודניק פובשכני" שהופיע בקראקוב נקט באופן עקבי בעמדה ברורה נגד האנטישמיות והוקיע בצורה חד משמעית את פוגרום קיילצה. במפעלים ובאסיפות פומביות רבות נתנו העובדים ביטוי נמרץ לסלידתם מרצח הניצולים. וועד הגנה יהודי מיוחד צבר תנופה וגורמים בשלטון סייעו לו בהצטיידות בנשק ובהכשרת צעירים יהודים בעיקר אנשי תנועות הנוער החלוציות להגנה מזויינת מפני הפורעים. מדוע שכח שטרנהל את כל האנשים הטובים האלו?


כל שתיארתי לעיל אינן עובדות לא מוכרות לאדם שמתעניין בתולדות היהודים בפולין וכמובן אינן פרי מחקר עצמאי שלי. את כולן ימצא הקורא המתעניין במחקרו של הפרופ’ ישראל גוטמן על תקופה זו, שיצא בשנת תשמ"ה (1985) במסגרת המרכז לחקר תולדות יהודי פולין ותרבותם שבאוניברסיטה העברית בירושלים. כל שתיארתי אינו אלא ציטוטים וסיכומי דברים ממה שהובא במחקר מרתק זה.


שטרנהל הוא היסטוריון חשוב ואדם רב נסיון. מדוע בוחר הוא להתעלם ממסד עובדתי נרחב שכנראה אינו לא מוכר לו ולהציג בפני קוראיו תמונת כזב לפיה פולין בשנות התבגרותו היתה מקום בלתי אפשרי ליהודים ואילו הפולנים, ברובם המכריע, היו אנשי סדום?


מכלל הנרטיב האישי אותו הוא פורש בראיון עולה הרושם ששטרנהל נוהג כך על מנת לצרף את כתפו, לרגל הכתרתו כחתן פרס ישראל בשנת ה-60 למדינה, לתמיכה בתיזה הציונית הוותיקה של "שלילת הגלות", לפיה החיים היהודיים בתפוצות או שאינם אפשריים או שאינם מבטיחים שגשוג לטווח הארוך או שאינם מאפשרים ליהודי לחיות כסובייקט היסטורי אוטונומי, בעל כבוד, בעל עוצמה ולא מנוכר לעצמו או לסביבתו.


אידיאולוגיה הנזקקת לניפוק מצגי כזב על מנת לשמור על הרלבנטיות שלה היא אידאולוגיה במצוקה גדולה. דובר המנצל את הזדהותם הטבעית של קוראיו עם אסונו האישי כילד על מנת לגייסם לאמונה בתמונת מציאות כוזבת נוהג בקוראיו, מדעת או שלא מדעת, שלא בהגינות.

תגובות
נושאים: מאמרים

45 תגובות

  1. שאלה לאנדרה דרזנין הגיב:

    אם כ"כ טוב אז למה כ"כ רע?

    אם ליהודים היה כ"כ טוב במשטר הקומוניסטי החביב שקם בפולין אחרי מלה"ע ה-2 על כידוני הצבא האדום אז איך זה שמתוך יותר מ-200 אלף יהודים שהיו שם אחרי המלחמה נשארו עם קריסת המשטר הזה ב-1989 פחות מ-5000, רובם זקנים וחולים שהתקיימו מתרומות של הג’וינט ואירגוני סעד יהודיים אחרים ב’מערב האימפריאליסטי’?

    רק לאחרונה לרגל מלאות 40 שנה לארועי מרץ 1968 והמסע האנטישמי בפולין הוקרנו מחדש הסרטים הישנים מאז עם נאומי ההסתה האנטישמיים של גומולקה ומרעיו שאירגנו את גירוש שרידי שארית הפליטה היהודיים מפולין למערב ולישראל.

    טיעוניו של דרזנין מוזרים לחלוטין נוכח המציאות העגומה הזאת, ומה שהוא מתאר כ’עובדות’ עומד בסתירה לכל מה שנחשף במחקר ההיסטורי בפולין מאז קריסת המשטר החביב עליו, כלומר מאז שהשתרר שם חופש הכתיבה והמחקר המבוסס על ארכיונים פתוחים בפני החוקרים.

    רק לאחרונה התפרסם ספרו החשוב של ההיסטוריון יאן תומס גרוס STRACH (=אימה) המתאר את האנטישמיות הפרועה בפולין אחרי המלחמה בחסות המשטר הקומוניסטי, שאילצה את מרבית יהודי פולין להשליך מאחוריהם את כל חייהם שם, כולל ה’קואופרטיבים’ שלא היו אלא כפרי פוטיומקין של המשטר הקומוניסטי שהפקיע את רוב רכושם של היהודים, הרס את פרנסתם ואילצם להגר.

    האם רק באוזני נשמעים דבריו של דרזנין כהד עמום לתעמולה הקומוניסטית מתקופות אחרות, אפלות?

  2. איזה יופי הגיב:

    יהודים טיפשים. היה להם כל כך טוב והם ניצלו את ההיזדמנות הראשונה וברחו משם כולל בעלי משרות בכירות. ברצינות אנדרה, חשבתי שהתעמולה הסטליניסטית נעלמה והנה גיליתי שבארצינו הקטנה עדין משמרים אותה באהבה. היו שם "מוסדות יהודים" בדיוק כמו בצ’כיה וברוסיה. מן מוסדות כאלה שאם לא הצטרפת אליהם בהוראת המפלגה גמרת לא טוב אם להגדיר את זה בעדינות.מה לעשות והגוש הקומוניסטי היה מקום לא טוב ליהודים אחרי המלחמה וכנראה לא רק ליהודים

  3. שים לב לסטטיסטיקה הגיב:

    200 אלף איש חיו בפולין לאחר השואה. בשביל רובם, כמעט לא נשאר איש ממי שהכירו לפניה. בתוך שנתיים, לפי טיעוניך שלך, נרצחו יותר מאלף איש, שזה חצי אחוז. מקביל למוות של 35,000 איש מתושבי ישראל בתוך שנה.

    ואתה עוד מתפלא למה היהודים ארזו עצמם והסתלקו?

  4. נקודה חשובה שלא קיבלה התייחסות : הגיב:

    לאחר מלחמת העולם השנייה ופירוקם של המחנות -היו- יהודים שניסו לחזור לחיים הקודמים שלהם . ומי שביקר ב"יד ושם" או בכלל למד על נושא השואה בבית הספר יודע את זה . אבל היו להם כמה בעיות :

    הם נהיו חסרי כל . כשהם ניסו לחזור לבתים שלהם (הם הרי רוכזו במחנות ובתיהם ניתנו לשכניהם הפולנים) אף אחד לא ממש הסכים לתת להם את ביתם חזרה . ובנוסף – השנאה ליהודים לא נפסקה פתאום לאחר המלחמה והרבה מהתושבים הפולניים קיוו שהיטלר כבר "גמר" עם היהודים . נידמה לי שבפולין דווקא לאחר השואה התבצע אפילו טבח נוסף ביהודים לאחר שחזרו .

    וזה מה שאני יכול להגיד – עכשיו תגידו לי , מה הקטע הזה של הכחשת נושאים יהודיים חשובים? קודם הייתה כאן כתבה על "איך נוצרה השפה העברית" אחר כך מישהו כתב ספר על "איך ומתי נוצר העם היהודי" שלא לדבר על אינספור כתבות על עליות של יהודים (תוך ריברוב בתושביה הערבים שחיו שם קודם לכן) . אתם בטוחים שאתם ישראלים? אחר כך מתפלאים למה באמת לא מתייחסים לשמאל ברצינות כשהוא מלא רק בביקורת ושנאה עצמית .

    מתי באתר הזה יעשו כתבות בנושאים כגון – העליות הערביות ל"פלסטין" מאז התחלת המנדט הבריטי עליה . או אולי על "איך ומתי קם באמת העם הפלסטיני" או על כפרים ערביים בהם פעם חיו גם יהודים (לפניי שנטבחו או גורשו) . אולי אפילו על הטרור פלסטיני (שנקרא ערבי בזמנו) לפניי ה"כיבוש" . להראות את 2 צידי המטבע בימקום להציג רק צד אחד …

  5. עופר הגיב:

    כפי שהכותב אומר, הפוגרום בקילצה ב-1946 היה רק קצה הקרחון, מכיוון שהיו עשרות אירועים מצומצמים יותר שבהם נרצחו יהודים, אפילו עשרות מהם. וגם אם ההנהגה הקמוניסטית גינתה את מבצעי הפוגרומים והם הוענשו לעתים, הרי שהרשויות המקומיות לא עשו הרבה נגד ולעתים גם היו שותפות לפורעים.

  6. איציק הגיב:

    דבריו של זאב שטרנהאל במיקרה הזה מאד רגשיים. הוא מתאר את הכל דרך תחושותיו ולא כהיסטוריון שחקר את פולין שלאחר המילחמה.הוא הרגיש שפולין היתה אנטישמית ולא היה בה מקום ליהודים. כך הבנתי את הראיון.

  7. ע"ש הגיב:

    איזה עיוורון!! כפי שהכותב מציין, היהודים שחזרו לפולין, היו פעילים קומוניסטים שחזרו לפולין על כידוני הצבא האדום.
    יהודים "רגילים", שאינם קומוניסטים, הרגישו בפולין ממש לא בנוח.
    גם ליהודים הקומוניסטים לא היתה בסופו של דבר נחת מפולין. רובם גורשו בשנות ה-60, ומכל הארצות, בחרו להגיע לישראל. לפחות כאן הם לא נרדפים על יהדותם.

  8. אורי הגיב:

    תודה לאנדרה דרזנין על שעזר להאיר פרקים שנשכחו בהיסטוריה של פולין העממית.

    התעמולה הציונית מנסה ליצור את הזיהוי הכוזב "גוי = אנטישמי", ובתוך כך משכיחה ומשכתבת, ואילו השמאל צריך להזכיר לכולם כיצד הוא עמד לצידם של יהודי אירופה במאבקם מול האנטישמיות והנאציזם.

  9. יובל הלפרין הגיב:

    אדלמן, שהיה אחד משני המפקדים של מרד גטו ורשה (לצד מרדכי אנילביץ’) לא היה קומוניסט, אלא בונדיסט, והוא חי בפולין עד היום.

    לכל ארץ יש בעיות משלה. מי שמתכוון להביא כאן את רשימת הדברים השליליים שעברו יהודים בפולין הסוציאליסטית או בכל ארץ אחרת לאחר מלחמת העולם השנייה, צריך לחשוב עד כמה חייו במדינה הציונית בטוחים, שלווים ומלאים.

    מי שהפך את הריכוז הטריטוריאלי של כל היהודים בעולם במקום אחד לגדולה שבמשימות, על חשבון עם אחר ועל חשבון כל אידיאולוגיה ומשימה אחרת – חובת ההוכחה עליו.

    מה לעשות, בשום מקום פרט למדינה הציונית לא תקעו לניצול השואה שזה עתה ירד מהאונייה רובה ביד, אמרו לו "נקמה נקמה" בשבע שפות ושלחו אותו להרוג ולהיהרג.

  10. האם צריך להזכיר לאורי את תמיכת ‘השמאל’ בהסכם סטאלין-היטלר הגיב:

    שאיפשר לגרמניה הנאצית לפתוח במלחמת העולם ולבצע את השמדת היהודים?

    ואת עמידתה מנגד של בריה"מ כשהיהודים נשחטו בפולין ואפילו כאשר הפולנים נשחטו בוורשה ע"י הגרמנים?

    ואת החיפוי והטשטוש השיטתיים של השואה היהודית בתקופת שלטון האימפרייה הקומוניסטית ברוסיה ובמזרח אירופה?

  11. יובל הלפרין הגיב:

    ותודה לאנדרה דרזדין על רשימתו המעניינת והחשובה.

  12. רונן ברלוביץ הגיב:

    מה זה? מאמר מפראבדה!??!!?

    "שחרור פולין הושלם כאמור בינואר 1945 ועד אז הוקמו בה ממשלה פולנית וממשל על כל זרועותיו. "

    פולין מעולם לא שוחררה. היא עברה מכיבוש שנוהל על ידי פסיכופטים גרמנים שניסו להשמיד את יהודי פולין לכיבוש של סוציופטים רוסים שהשתמשו ביהודים להשמדת התרבות, האינטיליגנציה ולבסוף את הנפש הפולנית.
    היהודים מצידם היו יותר משמחים על תפקידם הרם והנישא בטרור הסטליניסטי בפולין של 1945-1953. במהלכו היהודים ש"שולבו יהודים רבים כולל בתפקידי מינהל בכירים (שירות החוץ, ביטחון הפנים)." עצרו, עינו ורצחו עשרות אלפי פולנים שהיו חברים במחתרת הפולנית ןנלחמו בנאצים. מפולנים אלה סטאלין חשש מאד וידע שעד שלא יושמדו או יוגלו לסיביר פולין לא תהיה שלו. אי אפשר לבטוח הפולני שישמיד את רעהו אז מה עושים? פונים ליהודים. בשיא הטרור הסטליניסטי שהתחולל בפולין היהודים איישו את כול תפקידי בצמרת של המנגנון הביטחוני(U.B. , S.B.) וגם בתור סוכני שטח מספרם היווה כ 80% מכלל ה"מנגנון הביטחוני".
    יכול להיות שזה למה היהודים לא היו פופולארים במיוחד בפולין של אחרי המלחמה? כמובן אף אחד לא ידבר על זה, כולם ישר יצעקו "קיילצה, קיילצה" בשעה שעשרות אלפי פולנים איבדו את חייהם בגלל שיהודים צדו, עינו ולבסוף רצחו אותם בדם קר.
    המקורות על כך רבים ומגוונים, אפילו מר סבר פלוצקר כותב על כך

    — קישור —

    ולמיטיבי לכת יש את נורמן דיוויס היסטוריון מאוקספורד.

    רונן ברלוביץ

  13. רונן ברלוביץ הגיב:

    בקשר לקיילצה:

    The only time Jews were being purposely
    hurt and killed in Poland was during the Cossack uprising in the 17 century and that was done by marudering Cossacks that were butchering any one in their path. Under the magnates and royal protection, Jews thrived and were able to grow as a people unlike anywhere else in recoded history. I’m not denying that Jews died in Jedwabne or Kielce, nor that people who had polish nationality were involved in the killing there. Those acts toke place under brutal occupation (Jedwabne during the Nazi and Keilce during the Stalinist) and was engineered by this occupying powers. Off course you can find scum anywhere and in any society to do horrible acts for money or psychopathic needs or what ever. If you contrast all of that with the hundreds and hundreds of thousands of poles that were complacent in one way or another with saving Jewish lives during the ww2, you get the proper perspective

  14. סמולן הגיב:

    מאמר מפליא
    למעשה, אתה ממש מוכיח את מה ששטרנהאל אמר.

    אבל יותר מזה, אתה מדגים את העיוורון של ההיסטוריה החדשה… אשכרה, כל עוד שטרנהאל לא נרצח, אתה לא חושב שהוא לא חווה אנטישמיות. 1000 נרצחו. אולי זה אומר משהו על רמת הגזענות שם ?

    בישראל נהוג לומר שידה של המשטרה קלה על ההדק כאשר מדובר בפושעים ערבים. נניח שבין שנת 2000 ועד היום המשטרה הרבה 50 איש. נניח שהם היו חפיעם מפשע לחלוטין. נניח שרוב הציבור הערבי מרגיש אפליה ורדיפה. מה המספרים האלו אומרים על מה שהיהודים חוו בפולניה ? שמדובר במשהו גדול פי 100 ?

    כי יחס האוכלוסיות הוא בערך 1:5, ויחס מעשי ההרג הוא בערך 1:20. 1:100 ביחס המצרפי. אמור מעתה, או שפולין היתה גזענית פי מאה מישראל של היום, או שליהודים בפולין לא היתה סיבה לקטר, ולערבים בארץ על אחת כמה וכמה. קשה לחשוב על אפשרות שלישית…

    • שפלטר צבי הגיב:

      מספר היהודים שנרצחו גדול פי כמה בין 1945-1950, הוא בסביבות ה 4.000 גם היום מתפרסמים סיפורים חדשים על אנשים שנרצחו כאשר ניסו לשוב לבתיהם. המספר 1000 מבוסס על רצח הקשור באופן מובהק להיות הנרצח יהודי. או חבר במנגנון ממשלתי
      גם כמות היהודים בפולין הוקטנה מאוד שכן לא הובאו בחשבון אילו שברחו בלי סיוע אירגונים וגם לא זרימת היהודים מברית המועצות. לא נלקחו בחשבון גם יהודים שלא נרשמו בארגונים יהודיים. הורי עשו זות רק ב1948, רבים אחרים נשארו תחת התעודות המזויפות מתקופת המלחמה.
      חלקם של היהודים ב UB וב-SB מוגזם מאוד, נכון שבדרגות הבחירות היהודים היו בכמות לא פרופורציונלית, כיון ששם היה צורך במשכילים. אבל היא פרופורציונלית לגמרי בכמויות משכילים פולנים ויהודים לפני המלחמה. יחס זה קיים גם בין מורי ההשכלה הגבוה לאחר המלחמה וובמיוחד בין מרצי, הרפואה, המשפטים והשפות.

  15. עמי כהן לרונן הגיב:

    הגישה של רונן ברלוביץ היא אותה גישה שמשמיעים דוברים אנטישמים רבים: לא נכון שרצחו יהודים אבל הגיע להם שירצחו אותם….
    האמירה שהסובייטים השתמשו ביהודים ככלי שלטוני לרדיפת הפולנים היא שקר מחריד (תוספת לנטיה ההיסטורית להאשים את היהודים בשליטה על העולם) ובלתי רלוונטי.
    העילה לפוגרום בקילצה הייתה עלילת דם מהסוג הישן והנפוץ. הנאצים לא היו מצליחים לבצע רצח עם כה יעיל בפולין, ליטא, אוקראינה ואסטוניה ללא שיתוף פעולה נלהב של האוכלוסיה המקומית. על כל פולני שהציל יהודים, היו רבים שהסגירו או איישו את שמירת מחנות ההשמדה והגטאות. אני כבר לא מדבר על היחס המפלה ליהודים בשנות העשרים והשלושים שגרם לכך שאלפים רבים מהם ביקשו לעלות לארץ ישראל (עליה רביעית, חמישית) שלא לדבר על כך שלמרות שהיה להם כל כך טוב, בחרו כמעט כל היהודים לעזוב את פולין אחרי שניסו לחזור אליה.
    הניסיונות להגן על פולין מבחינת היחס ליהודים הוא פשוט בזוי.

  16. רונן ברלוביץ מפיץ שקרים ודיבות אנטישמיות הגיב:

    הוא מבלבל בזדון בין יהודים ל*קומוניסטים יהודיים* שהיו מיעוט קטן בין היהודים כשם שהיו מיעוט קטן בין הפולנים.

    נכון שקומוניסטים יהודיים אנטי-ציונים ומבוללים לחלוטין שניתקו מעמם והצטרפו אל הכנסייה הקומוניסטית-סובייטית שרתו בנאמנות את המשטר הקומוניסטי-סטאליניסטי בארצות מז’ אירופה – בפולין, בהונגריה, בצ’כוסלובקיה, ברומניה, במז’ גרמניה וביוגוסלביה גם כתליינים של המשטר נגד מתנגדיו שיצגו את הרוב הגדול של האוכלוסייה.

    אבל רובם הגדול של התליינים, למשל בפולין, לא היו יהודים, אלא פולנים ורוסים ששימשו כ’יועצים’ ולמעשה כמפקדים במשטרה החשאית הפולנית. גם נורמן דייויס שברלוביץ מזכיר לא טוען אחרת והוא לא מאשים את ה’יהודים’, אלא מציין שבצמרת מנגנוני הדיכוי כ-20% מהפונקציונרים היו יהודים, מה שלמרבה הצער נכון.

    לברלוביץ ולאנטישמים בפולין נוח על כן להתעלם מ-80% הפולנים בין התליינים וצבא ה’יועצים’ הסובייטיים ולהטיל את האחריות לפשעי הקומוניזם על ה’יהודים’. בתעמולה שלהם בפולין הם מפיצים שקרים על ה’ז’ידו-קומונה’ כביכול שצלבה את העם הפולני הנוצרי הטוב והתמים.

  17. Assaf Oron הגיב:

    Shternhal is right.

    I don’t know why the author turns this into a debate about the Stalinist regime (which later also emraced Antisemitism; but that’s not the point here)

    Antisemitism was endemic to Poland and most of central-Eastern Europe and beyond.

    My dad was born in Piaski near Lublin, and fortunately for him his family escaped in 1939 when he was less than 2 years old.

    I visited the area in 2000, with a very Philosemitic Polish intellectual from Lublin. He translated for us.
    There was almost no trace of Jews left in this former mostly-Jewish Shtetl, except for a run-down cemetery with a memorial plaque set up recently by a German organization.

    We finally found an older man who showed us where the big synagogue was. He was a child during the Holocaust. He told us: "there in the synagogue the Jewish merchants were sitting and fixing the price of eggs so that we had to pay more."
    This, 60 years after the Jews were wiped out

    Then in Lublin we found the only Piaski Jew who remained to live in the area (he was married to a non-Jewish woman). He told us that his dad and his brothers were leaders in the left-leaning Partisan movement, and were specifically targeted by the right-wing Partisans for being Jewish. They were murdered by right-wing Partisans near the end of the war (before or after, I’m not sure

    Sad but true, the 200,000 Jews who passed through their former home of Poland after the Holocaust, like my dad’s family, had little to look for there, even if the Stalinist regime tried for a few years to be relatively
    fair with them.

    My grandpa was advised by other Jews not to even go near Piaski, because the locals murders any Jew who returns for fear he will ask for his property back.
    So he didn’t go; they stayed in another part of Poland until they boarded a ship to Israel in 1950

  18. עופר ליובל הגיב:

    נו, באמת.
    "מי שהפך את הריכוז הטריטוריאלי של כל היהודים בעולם במקום אחד לגדולה שבמשימות" – כן, עבור כל מדינה עצם הקמתה היא המשימה הגדולה ביותר. "על חשבון עם אחר" – מצא לי עם שלא נישל. "ועל חשבון כל אידיאולוגיה ומשימה אחרת" – לא בהכרח. יש תמיד סדרי עדיפויות.
    בקיצור, במדינת ישראל נעשו – ונעשים – שגיאות ומעשי אי צדק ופשעים ומה לא, גם ע"י השלטון. אבל זה קיים בכל מדינה עבר או בהווה, כולל במדינות הקומוניסטיות. כפי שאמר אוסישקין בתגובה לביקורתו של אחד העם – בלי מרה שחורה יתרה!

  19. רונן ברלוביץ הגיב:

    אכן אני לא יכול לומר אלא שאני לא מופתע מהתגובות הפבלובית של האנשים פה, "אנטישמי!"
    "עלילת דם!" והלאה והלאה.
    מה לעשות שזו האמת ובמקום לבחון אותה אתם כרגיל צועקים "גוואלד! אנטישמי!" במיטב המסורת הקורבן המתגונן.

    לעמי כהן.

    הפולנים מעולם לא שיתפו פעולה עם הנאצים, פולין היא היחידה שמעמה לא היו מתנדבים ליחידות האס אס וואפן. המחתרת הפולנית הוציאה להורג את אלה ששיתפו פעולה עם הנאצים ואת אלה שהלשינו על יהודים ואלה שעוזרים להם. למחתרת הפולנית היה אירגון בשם "זגותה" שכול תפקידו היה להציל יהודים, בכול אירופה לא היה אך ורע לאירגון הזה שהציל יהודים ופדה אותם בכספים של הממשלה הפולנית.
    2,500 פולנים שילמו בחייהם כשניסן להציל יהודים או להחביא אותם, להשוואה בכול אירופה אף אדם לא נרצח בגלל שניסה להציל יהודי.
    בזמן מרד גטו וורשה, המחתרת הפולנית הייתה האירגון היחיד בעולם שעזר ליהודים שם בכך שאירגן אספקה, תקף את הגרמנים שניצבו סביב לגטו, חדר לתוך הגיטו ולחם לצד היהודים שם שהמהלך זהת עשרות פולנים שילמו על כך בחייהם, ולבסוף שהמרד נגמר, פינה את שארית הפליטה וגונן עליה.
    נא לשאול את מר מרק אדלמן, אני בטוח שהוא יאשר את כול מה שכתבתי כאן.
    מה שבזוי בעיני הם יהודים כמוך, יהודים שיורקים לעם הפולני בפנים מתוך נבערות, טיפשות וגזענות. כשאני קורא תגובות כמו שלך אני תמה למה הפולנים שילמו מחיר כול כך גבוה וכבד רק כדי ש"מומחים" כמוך יזרקו רפש בעיניהם.
    חוצפה! תתבייש לך!

    למר שלא מזדהה בשמו

    מה זה משנה אם היהודים הללו היו אנטי ציונים או קומוניסטים? הם היו יהודים!
    אני לא יודע איזה נורמן דיוויס אתה קורא (אולי בעיברית?) אבל זה שאני קורא (heart of europe , EUROPE וכן הלאה) מופיע בפירוש המספר של 80 % של יהודים בכוחות הביטחון הסטליניסטים בפולין של בין השנים 1945-1953.
    (הוא ממש לא המקור היחיד לזה דרך אגב.)
    ונניח למען הדיון שזה היה 20% , האם זה לא נתון מפלצתי בעיניך? ש 0.1 % מהאולוסיה (200,000 מ 24 מיליון פולנים בקירוב אחרי המלחמה) אחראי ל 20% מהטרור (שבמציאות זה היה 80%) ומהרצח, שהתחולל שם?!?!?!
    איזה מין בני אדם אתם!?!? איך עיניכם לא רואות את גודל הזוועה והפשע?
    תתביישו תתביישו תתביישו!
    חוצפנים!

  20. עמי כהן הגיב:

    רונן יקירי, שיתוף הפעולה של הפולנים עם הנאצים הוא עובדה שמוזר מאוד שמישהו כלל יתווכח לגביה.
    אני מכיר עשרות, אם לא מאות עדויות של יהודים שהוסגרו לידי הנאצים בידי פולנים ועל מספר רב של פרטיזנים יהודים שנרצחו ביערות פולין בידי פרטיזנים אנטישמיים.
    מספר רב של פולנים שירתו ביחידות כאלו ואחרות של הצבא הגרמני או במשטרה הגרמנית. סטרופ בדיווחו על דיכוי מרד גטו וארשה מפרט את שיעור אבדות כוחותיו ומסתבר שחלק ניכר מהם היו פולנים ואוקראיניים…
    ואגב, צריך להיות בור רציני לא לדעת שפולנים לא שירתו בס.ס מהסיבה הפשוטה שזו הייתה יחידה נבחרת שלא היה בה מקום בני "גזעים נחותים" כמו הפולנים….
    אני באופן אישי בהחלט יורק על פולין בפנים (לא על פולנים באופן אישי משום שכל אדם נשפט לגופו ויש לי עמיתים פולנים וליטאים שיקרים מאוד לליבי) על היחס ליהודים במשך מאות שנים והאנטישמיות שעדיין מתקימת בארץ זו בגאון.
    אילו קומץ הפולנים שסייע ליהודים לא היה עושה זאת, ומצד שני הרוב לא היה אדיש או מסייע לגרמנים, הסך הכל הכללי היה טוב בהרבה ואולי כמה מבני משפחתי היו ניצלים.
    ומשהו לסיום-אפילו אם 80% מהפונקציונרים ברשויות הביטחון הקומוניסטים היו יהודים, האם זה מצדיק בצורה כלשהי טבח ביהודים חפים מפשע כולל נשים וילדים על רקע עלילח דם (אני לא מצפה שתדע שהטבח בקלייצה נבע משמועה על ילד פולני שיהודים חטפו ורצחו לצרכים פולחניים)?
    להזכירך, לא 80% כי אם כל מחוללי הטרור נגד יהודים בישראל הם ערבים פלסטינים. האם זה מצדיק טבח חסר אבחנה של ערבים חפים מפשע?
    אם אתה מחפש אדם שצריך להתבייש בעצמו, נא הבט במראה.

  21. ליןבל הלפרין הגיב:

    כמובן שאתה מתעלם מהחלק של אצ"י במרד, בעוד שהם אלה שהיה להם ניסיון צבאי, קשרים עם המחתרת הפולנית, ומכונת יריה.
    בראש אצ"י עמד פאוול פרנקל, ואם להגיד שהיו שני מנהיגים למרד, הרי שאלה פרנקל ראש אצ"י, ואנילביץ’ ראש אי"ל.
    מבלי לגרוע מחשיבותו של אדלמן הבונדיסט, הרי שהוא היה סגנו של אנילביץ’ בה במידה שאנטק צוקרמן היה סגנו.

  22. ט. גלהר: השקרים האנטישמיים של ברלוביץ הגיב:

    ברלוביץ ניסה להיתלות באילן גדול, בהיסטוריון הבריטי נורמן דייויס, כדי ‘להוכיח’ ש-"80%" ממנגנון הדיכוי הסטאליניסטי בפולין הורכב מיהודים.

    הלכתי לבדוק בספרו המקיף של דייויס על ההתקוממות של ורשה ב-1944. בסוף הספר יש פרק נרחב על הדיכוי הסטאליניסטי בפולין אחרי המלחמה.

    הדיכוי בפולין נוהל ישירות ע"י הנקו"ד הסובייטי שהקצה ל’זירה הפולנית’ 15 חטיבות שלמות מכוחותיו (לעומת 10 חטיבות בלבד לגרמניה). בראש הכוח האדיר הזה עמד הגנרל סרוב וסגנו הגנרל סליבנובסקי ששלחו דו"חות יומיומיים לראש הנקו"ד במוסקבה, ברייה, על ‘ההתקדמות’ בחיסול רבבות של מתנגדי המשטר.

    Soviet advicers and the units which accompanied them, stayed in Poland in large numbers for years… Throughout this time, Gen. Serov, who used the pseudonym `Ivanov`, was effectively in charge. After the so-called `civil war` the number of soviet advicers decreased… Soviet officers could be found at every level. After Rokossovsky`s arrival in 1949 their presence swelled once more, though they were now more noticeable in the military then in the internal security sphere.

    הסובייטים נעזרו בקומוניסטים הפולניים והיהודיים שהעמידו את עצמם לרשות הכובש הסטאליניסטי נגד בני עמם.

    מי היו ראשי שרות הביטחון הפולני?

    בראש השרות עמד כל השנים אחרי המלחמה מה-1.1.1945 ועד 1954 הקומוניסט הפולני הוותיק, בן איכרים, הקולונל (אח"כ הגנרל והשר לבטחון פנים בממשלה) סטניסלאב רדקייביץ שתחתיו פעלו כמה ראשי מחלקות קומוניסטים יהודיים וקומוניסטים אנטישמים פולניים דוגמת מייצ’יסלאב מוצ’אר. הם היו כפופים לראש ‘ועדת הביטחון’ בפוליטביורו, היהודי יעקב ברמן (אחיו של פעיל מק"י אדולף ברמן, מהדמויות הידועות במרד גטו ורשה), שמצידו היה כפוף למזכ"ל המפלגה ונציבו של סטאלין בפולין, הפולני בולסלאב ביירוט.

    לגבי היהודים הוא מזכיר דו"ח של סליבנובסקי אל בריה מסוף 1945 הסוקר את השתתפות היהודים בממשלה הקומוניסטית הזמנית בלובלין שהוקמה בחסות בריה"מ:

    In the ministry of public security, Jews constitute 18.7% of the employees. Jews occupy 50% of the directorial posts. In the 1st Department of this ministry, 27% of the employees are Jewish: 7 persons have directorial duties.

    במחלקת הסגל היו היהודים שליש, במשרד הבריאות 49.1%, באוצר 29%, במנגנון הפיקוח על העיתונות – עד 50%.

    "Such a situation", it concludes, "is provoking the acute discontent of Poles".

    בשנים הבאות צומצם מאוד מס’ היהודים במנגנון השלטון הקומוניסטי ורוב תלייני העם הפולני בשרות סטאלין יצאו מתוך בניו.

  23. ט. גלהר: בדומה לעלילות ברלוביץ – עלילות אנטישמית חדשות בפולין הגיב:

    מדהים הדימיון בין האנטישמים מכל הגוונים והסוגים.

    עכשיו מתברר מפי אנטישמים מ’שמאל’ שהיהודים לא רק הביאו את הקומוניזם לפולין (ע"פ ה’נארטיב’ האנטישמי ה’ימני’ הקלאסי הנפוץ שם בחוגים חשוכים), אלא שהם גם אלה שאירגנו לאסונה של פולין את נפילת הקומוניזם ב-1989.

    כך למשל נטען באתר של המפלגה הפופוליסטית-אנטישמית ‘ליגת המשפחות הפולניות’ שהשתתפה בממשלה הקודמת ויוצגה ע"י שר החינוך גרטיך, שעל הפלת הקומוניזם הוחלט בישיבת הסנהדרין בבריסל ובקבינט של רוקפלר בניו יורק בהשתתפות אירגון בני ברית של היהודים והבונים החופשיים במטרה לאפשר ליהודים להשתלט ולשדוד את פולין ואת העם הפולני. כך נטען שם עזר ה’יהודי’ רקובסקי (המזכ"ל האחרון של המ"ק הפולנית) ‘לחסל את המפלגה’ ו’לגיונות’ של יהודים קומוניסטים עברו לשורות האופוזיציה כדי לאפשר את השתלטות היהודים על פולין.

    — קישור —

    לא משנה אם מימין או משמאל, מהצד הקומוניסטי או הקפיטליסטי, עבור האנטישמים היהודי הוא תמיד האוייב.

  24. יובל הלפרין הגיב:

    בזמן הכיבוש הנאצי של פולין פעלו בתחומה שתי מחתרות:
    ארמיה קריובה וארמיה לודובה.

    הראשונה הייתה המשך המשטר הריאקציוני שלפני הכיבוש, והייתה בעלת סממנים אנטישמיים מובהקים.
    על גבול היערות נמצאו לעתים גוויות של יהודים ולהן מצורף פתק: "נהרג ולא על ידי גרמנים".

    השנייה הייתה חזית שבמרכזה המפלגה הקומוניסטית, והיא קיבלה יהודים בזרועות פתוחות ואחת ממטרותיה הייתה להילחם בכל האמצעים בגזענות ובשנאת הזרים ששיסעה את פולין את שתי מלחמות העולם.

    אם כך, מה יש להתפלא או להתנצל על כך שמרבית היהודים הפולנים נטו לתמוך בממשלה הסוציאליסטית שהורכבה מיוצאי הארמיה לודובה ומגולים פולנים וקמה לאחר הכיבוש הנאצי?
    מדוע שלא יטלו חלק ברדיפות המוצדקות נגד כוחות הריאקציה?
    לא כל דבר אפשר לפתור בפרלמנטריזם. משטר פרלמנטרי היה פשוט מצלם את המצב הקיים: מפה פוליטית שהגזענות בכלל ושנאת היהודים בפרט טבועה בה עמוקות.

    אחרי מלחמת העולם השנייה מספיק אנשים הבינו שאין "דמוקרטיה" ו"דיקטטורה", יש טרור לבן וטרור אדום.
    דומני שכעת שוב מתחילים להבין זאת, לאט לאט אבל בטוח.

  25. י. זליגבוים: יובל הלפרין אומר ש’לא כל דבר אפשר לפתור בפרלמנטריזם’ הגיב:

    מה שקרה בפולין ב-60 השנים בין 1939 ל-1989 מוכיח זאת: פלישה נאצית-סובייטית בספטמבר 1939 שהביאה לריסוק מדינת פולין; השמדה של שלושה מיליון יהודים; רצח של שלושה מיליון פולנים ע"י הנאצים ועוד כמיליון ע"י הקומוניסטים בתקופה שבין 1939-41 ואחרי 1944; כיבוש סובייטי וטיהורים סטאליניסטיים כמו ברוסיה בשנות ה-30, רבבות חיסולים, הגליות של מאות אלפים לסיביר, דיכוי אלים של האוכלוסייה עד לקריסת הקומוניזם ב-1989.

    רק שקר סטאליניסטי אחד אצלו הוא בלתי נסבל: "שמרבית היהודים הפולנים נטו לתמוך בממשלה הסוציאליסטית שהורכבה מיוצאי הארמיה לודובה ומגולים פולנים וקמה לאחר הכיבוש הנאצי". יהודי פולין ‘תמכו’ במשטר הזה כמו שיהודי בריה"מ ‘תמכו’ במשטר הסובייטי. 99% מיהודי פולין שנאו את המשטר האנטישמי הזה וברחו ממנו לכל רוחות השמיים. מרבע מיליון היהודים שהיו בפולין אחרי המלחמה נותרו בה בסוף שלטון האימים הקומוניסטי רק אלפים ספורים של זקנים וחולים שלא יכלו לברוח.

  26. ט. גלהר: לברלוביץ הסלפן ושאינו יודע לקרוא הגיב:

    כדאי שאדוני ילמד לקרוא ולא יבלבל את הקוראים. אף אחד לא דיבר על היהודים בנקו"ד שבתקופה הזאת היו מעטים מאוד לאחר הטיהורים, גם האתניים, של תקופת סטאלין.

    הציטוט שהבאתי והמוכיח את שקריו הוא מספרו של דיוויס RISING 44, על התקוממות ורשה ותוצאותיה.

    הינה מה שכתוב שם – שוב:

    In the ministry of public security, Jews constitute 18.7% of the employees. Jews occupy 50% of the directorial posts. In the 1st Department of this ministry, 27% of the employees are Jewish: 7 persons have directorial duties.

    ministry of public security – זה בפולנית

    Ministerstwo Bezpieczeństwa Publicznego,

    שרות הביטחון הפולני, שזרועותיו המקומיות נקראו Urząd Bezpieczeństwa Publicznego – UB.

    לגבי פולין עצמה כדאי שאדוני לא יחשוף את בורותו יותר מדי: כ"א שיש לו מושג ולו קלוש בלבד על פולין לא יכתוב דברי הבל על ‘סילסיה העליונה’ הנקראת בעברית תקנית *שלזיה העלית*.

    לא פלא שב’סילסיה העליונה’ היו הרבה יהודים ב-UB בשנת 1945: זה היה חבל ארץ גרמני שסופח ע"פ החלטות יאלטה ופוטסדאם לפולין ושבו היו מעט תושבים פולנים והשלטון הקומוניסטי ביצע שם טיהור אתני לסילוק הגרמנים לגרמניה.

    ב’סילסיה העליונה’ נערך בנוסף לזאת מצוד אחרי הנאצים ועוזריהם ויהודים במנגנוני הביטחון הפולניים התנדבו באופן טבעי למשימות האלה. אחרי סילוק הגרמנים האזור יושב מחדש ע"י המוני פליטים פולניים חסרי כל שגורשו ע"י הקומוניסטים מאזורי מזרח פולין שנקרעו ממנה וסופחו לבריה"מ. באופן טבעי עלה מס’ הפולנים ב-UB של ‘סילסיה העליונה’.

  27. ליובי הגיב:

    טרור אדום גם לא נשמע מפתה במיוחד, סורי.

  28. רונן ברלוביץ הגיב:

    לעמי כהן
    נא קרא את תגובתי הראשונה מחדש. העונש שהוטל על פולנים שהחביאו יהודים היה לא רק מותם אלה גם של משפחותיהם וחבריהם, דבר שלא היה לו אח ורע בכול אירופה הכבושה… מעניין למה הנאצים חשו בצורך להפעיל צעד כה קיצוני… עם זאת למעלה ממאות אלפי פולנים סיכנו את חייהם בניסיון להציל היהודים. (להציל יהודי אחד היה משימה שהייתה כרוכה במספר מקומות מחסה, אספקה וקשירת קשר בין לפחות של 10 פולנים כדי שהיהודי ישרוד את הכיבוש הנאצי) אני אישית מכיר מאות סיפורים כאלה ואני יכול לומר בוודאות שזה לא היה קומץ אלא הדעת השולטת בחברה הפולנית, שצריך לעזור ליהודים בכול דרך אפשרית.
    אני חוזר ואומר שהפולנים לא שיתפו פעולה מעולם עם (למעט אחוז זניח, נא להשוות זאת עם צרפת איפה שהממשלה אירגנה את הטרנספורטים לגרמנים.) הנאצים ןלא רק בגלל שהם היו "גזע נחות".אם פולני היה נתפס משתף פעולה הוא היה מוצא להורג או מובא למשפט לאחר המלחמה.

    לט. גלהר
    שלום אדוני ה"מומחה" ל NORMAN DAVIES ולעלילות אנטישמיות. נא הפסק לסלף את דברי ולבלבל את הקוראים אם חצאי אמיתות. אני דיברתי על ה UB (כפי שמצוין בתגובתי הראשונה) שזה היה COMMUNIST SECURTIY OFFICE בפולין של אחרי 1945. לא דיברתי על הNKVD. נא עיין ב EUROPE של NORMAN DAVIES עמוד 1022
    על מספרם של היהודים ב UB בפולין שלאחר 1945 על פי מחקר (ואני מצטט מהספר) "THEY WERE MADE BY A JEWISH INVESTIGATOR ON EVIDANCE SUPPLIED BY JEWISH PARTICIPANTS " ואז תבוא ותגיד לי שאני נתלה באילנות גבוהים.
    באזור סילסיה העליונה לבדה מנה מספר היהדים ב UB כ75% מכול הכוח וכול מפקד שם היה יהודי. אם ספרייתך הדלה לא משגת ספר זה אשמח לסרוק ולשלוח לך את העמוד הנ"ל למען השכלתך הלא שלמה בלשון המעטה.
    אך אם זאת גם מ"מומחים" כמוך אפשר ללמוד משהו, על מספרם של היהודים בשילטון הטרור הסטאליניסטי, אכן מספרים אלה נכונים (מה שהכמות בNKVD פשוט מפלצתית מבחינת אחוזים!)
    והא לך כתב אישום חריף כנגד היהודים ועל שיתוף הפעולה המלא שלהם עם המפלצת הסטאליניסטית כנגד העם הפולני(ועמים אחרים). בזכות שיתוף הפעולה הזה אין ספור פולנים נרצחו, עונו והוגלו. ואתה עוד גאה בזה?!?
    אין לי מה להגיד לאנשים כמוך שבמקום לעשות חשבון נפש עם העבר הנוראי הזה כול מה שהם עושים זה לזעוק "אנחנו הקורבן! הם הרוצחים! אנחנו הקורבן!".
    אתה, אדוני ה"מומחה", מייצג את אחת מהסיבות למה האנטישמיות חיה וקיימת ותמשיך להתקיים עוד הרבה הרבה זמן.

  29. עמי כהן הגיב:

    הטענה ש"מאות אלפי" פולנים הצילו יהודים בשואה היא מופרכת כמעט מאליה. אילו הגישה בפולין כלפי היהודים הייתה כמו שציינת הרי שיהודים לא היו צריכים לחשוש כל כך כאשר הסתתרו בצד ה"ארי" של ווארשה, למשל. בארצות אחרות שבהן באמת הייתה גישה כללית של סיוע ליהודים, הם ניצלו במספרים גדולים בהרבה.
    המציאות היא שהרבה יותר יהודים הוסגרו על ידי פולנים ו/או נסחטו על ידם על מנת שלא יוסגרו מאשר ניצלו בידי פולנים.
    מעבר לכל זה, בעיני עמדתך אנטישמית בעיקר בגלל שאתה סבור שהעובדה שיהודים שירתו במנגנון הכיבוש הסובייטי היא הצדקה לאיבה ורציחה של יהודים חפים מפשע בפולין.
    אילו הסיבה האמיתית לשינאה הייתה שיתוף הפעולנ הרי שהיו מחסלים את אותם יהודים ולא יהודים שבשירות הסובייטים ולא נשים וילדים אקראיים על שום יהודותם. מעבר לכך, אתה מתעלם מכך שהסיבה לטבח קלייצה הייתה עלילת דם מהסוג הישן ומכך שרבים מהיהודים החוזרים נרצחו פשוט משום שניסו לדרוש את רכושם מחדש.

  30. דני אורבך הגיב:

    אני חושב שחלק מהמגיבים כאן, משני הצדדים, במיוחד רונן ועמי כהן, נגררו לקיצוניות שאינה מגובה בעובדות ההיסטוריות.

    מצד אחד, עמי, אתה ממעיט בגבורת המצילים הפולנים. ארמיה קריובה הצילה יהודים באופן פעיל, והפעילה את ארגון הז’גוטה- המועצה להצלת יהודים- שהיה שייך לממשלה הפולנית הגולה בלונדון. המחתרת הפולנית הוציאה להורג מלשינים, אמנם לא בכמות מספקת- אבל זה קרה. כמו כן, כוחות ארמיה קריובה שחרררו את מחנה הריכוז גיישובקה שבתוך וארשה ב-1944 והצילו את כל היהודים שבו. אמנם היו פרטיזנים פולנים שרצחו יהודים, אבל הם היו המיעוט. ארמיה קריובה, למרות הדיעות האנטישמיות שהיו נפוצות בה, עשתה לא מעט למען יהודי פולין. רונן צודק בכך שכמעט ולא היו פולנים ששירתו במחנות ריכוז או ביחידות נאציות חמושות. לעומת זאת, היו גם היו מלשינים ומשתפי פעולה. בגדול, העם הפולני היה קורבן של היטלר.

    לעומת זאת, עמי צודק בהדגשת ובהוקעת האנטישמיות ושיתוף הפעולה עם הנאצים שרווח בקרב פולנים רבים, רבים מדי, במהלך המלחמה, ואת האנטישמיות הרצחנית שלאחריה (שעודדה באופן פעיל בידי המשטר הקומוניסטי).

    יובל, תעמולן סטליניסטי כהרגלו, משבח ומהלל את הדיקטטורה הקומוניסטית שבפולין לאחר המלחמה, ומתעלם באלגנטיות ממאמציה של ארמיה קריובה להצלת יהודים. הוא גם לא אומר דבר על בגידתו הנוראה של סטלין בארמיה קריובה ב-1944, כאשר הוא נתן להם, ולקומוניסטים הפולנים שנלחמו איתם, לשפוך את דמם מול היטלר וחיכך את ידיו בהנאה. יובל גם מתעלם מהאנטישמיות של המשטר הפולני לאחר המלחמה.

  31. עמי כהן לדני: אתה צודק הגיב:

    התיאור שלך מדויק למדי ואני הגזמתי. קצת התבלבלתי בין הפולנים והאוקראינים מבחינת שירות בגופים צבאיים גרמניים ובמחנות הריכוז. יש כאן כמובן גם עניין אמוציונאלי לא קטן אצלי, בייחוד לאור העובדה שהאנטישמיות עדיין נפוצה מאוד בקרב הפולנים וההתנסות האישית שלי איתה.
    על כל פנים, אני מודה לך על תגובתך.

  32. עמי כהן הגיב:

    דני, בפולין מעולם לא הייתי אבל אני מתגורר בארה"ב כבר שנים ופגשתי לא מעט פולנים שהגיעו לכאן. הרושם שלי הוא שהאנטישמיות איננה נדירה בקרב האוכלוסיה הפולנית.
    אני גם לא סבור שמגזימים בחשיבותה. זכור לי היטב איך היה ניסיון "לתקוף" את לך וואלנסה בטענה שהוא ממוצא יהודי. התגובה של ולנסה הייתה בעייתית כמעט באותה מידה כשטען שהוא "100% פולני". זוהי תקרית אחת שיש מה להסיק מימנה.

  33. דני אורבך הגיב:

    לעמי,

    כיצד התנסית באנטישמיות בפולין?

    לכל אדם יש את חוויותיו שלו, אבל גם אני הייתי בפולין, לא במשלחת שמכוונת את חבריה לשנוא את הפולנים, אלא בטיול שנועד להכיר את העם הפולני ותרבותו באופן עצמאי, גם מחוץ למסלול התיירים השחוק. היו לי שיחות רבות עם חברים, סטודנטים פולנים בוורשה, ואנשים מן השורה שפגשתי במהלך הדרך. בכל מקום אמרתי שאני ישראלי, מתוך עיקרון.

    אני באופן אישי לא נתקלתי בשום אנטישמיות, אלא רק בסקרנות, התעניינות ונכונות להכיר ולהבין. נכון, פולנים רבים, כולל החברים שלי, מודאגים מרצח האופי שעושים לפולין בישראל. מהעובדה שישראלים רבים סבורים שפולנים שירתו במחנות הריכוז, לא יודעים שפולנים הצילו יהודים, מעולם לא שמעו את הסיפור על שחרורו של מחנה הריכוז גיישובקה על כל יהודיו בידי לוחמי ארמיה קריובה. בפולין יש התעניינות רבה ביהודים וביהדות, סטודנטים נוהרים לאוניברסיטאות כדי ללמוד יהדות ועברית, ויש רנסנס של תרבות יהודית בפולין.

    מצד שני, אני יודע שיש בפולין אנטישמים לא מעטים, וגם מפלגות אנטישמיות שזוכות לתמיכה מציבורים מסויימים, בדרך כלל עניים ולא משכילים. ישנה גם אנטישמיות מצד אוהדי כדורגל. בקיצור- יש להילחם באנטישמיות שעדיין נמצאת בפולין ביחד עם ידידינו הפולנים, אך לא להגזים בחשיבותה.

  34. ט. גלהר: ל’היסטוריון’ יובל הלפרין הגיב:

    הלפרין מספר פה אגדה על ‘שתי מחתרות’ שהיו בפולין: האחת "הייתה המשך המשטר הריאקציוני שלפני הכיבוש, והייתה בעלת סממנים אנטישמיים מובהקים…

    השנייה הייתה חזית שבמרכזה המפלגה הקומוניסטית והיא קיבלה יהודים בזרועות פתוחות".

    האמת היא שהמ"ק הפולנית שהואשמה ב’טרוצקיזם’ ובבגידה לטובת הפאשיזם חוסלה ע"י סטאלין ותלייניו עוד ב-1938, כלומר לפני המלחמה ורוב מנהיגיה שהיו יהודים וברחו לבריה"מ הוצאו להורג. המפלגה פורקה.

    כשהגרמנים והסובייטים כבשו את פולין בספט’ 1939 הקומוניסטים כאירגון בכלל לא היו קיימים והשרידים הפכו למשת"פים של שלטון הכיבוש הסובייטי במזרח פולין. באזור הכיבוש הגרמני הם נעלמו מהזירה עד לפלישה הגרמנית לבריה"מ ביוני 1941.

    לעומת זה ממשלת פולין החוקית שברחה ללונדון אירגנה מההתחלה את ההתנגדות העממית לכיבוש הנאצי ובמידת היכולת גם את ההתנגדות לכיבוש הסובייטי. הם הקימו את המחתרת של ‘צבא המולדת’ (ארמיה קריובה) שמנתה מאות אלפי בני אדם וזו הפכה למטרה לדיכוי עקוב מדם של הכובשים החומים והאדומים. הסובייטים הגלו ורצחו מאות אלפי בני אדם מאזור הכיבוש שלהם וביצעו בין הייתר את הטבח הנורא בקאטין שבו נרצחו ע"י הנקו"ד רבבות קצינים ופקידים פולניים שנפלו בשבי הסובייטים, ביניהם כאלף יהודים.

    לאחר הפלישה הנאצית לבריה"מ החלו סטאלין ואנשיו לארגן מחדש את המ"ק הפולנית. מתוך מאות אלפי אזרחי פולין שנמצאו בבריה"מ, רובם בגלות בסיביר, הוקם הצבא של אנדרס וכמו כן יחידות פרטיזנים שלחמו באזורי הפריפריה הקרובים לחזית. גם בתוך פולין הם התחילו לארגן מחתרת שנקראה ‘ארמיה לודובה’ (‘הצבא העממי’) שהיתה אירגון זניח לחלוטין בחזית הרחבה של ההתנגדות העממית לכיבוש הנאצי.

    בשנים הקשות ביותר, שנות השלטון הנאצי הבלתי-מנוצח, היתה זו ‘ארמיה קריובה’, שליכדה סביבה את הרוב המכריע של החברה הפולנית מהסוציאליסטים של הפפ"ס ועד לימין הקיצוני, שניהלה את המאבק בכל הצורות נגד הכיבוש. היא גם זו שאירגנה וניהלה את המרד ההרואי של ורשה ב-1944 שהסובייטים בגדו בו ואיפשרו לגרמנים לטבוח במורדים ובאוכלוסייה כאשר הצבא האדום חונה מחוץ לעיר ולא מתערב בנעשה. מגוחך בכלל הניסיון להעמיד את שני האירגונים בשורה אחת.

    ליד ה’ארמיה קריובה’ פעלו גם אירגונים לאומניים אנטישמיים קטנים שרצחו יהודים, אבל הא"ק התנתקה מהם ופעלה נגדם והוציאה פסקי דין מוות נגד פולנים שרצחו יהודים. הא"ק סייעה גם במידת יכולתה למחתרות היהודיות בוורשה ובמקומות אחרים, אם כי אפשר כמובן להתווכח על מידת הסיוע.במסגרת הא"ק פעל גם אירגו ז’גוטה שהציל אלפי יהודים באלף ואחת צורות, ביניהם אלפי הילדים שניצלו ע"י במבצע של האירגון שנוהל ע"י חסידת אומת העולם אירנה סנדלר החייה עדיין.

    עוד בטרם הסתיימה המלחמה החלו הקומוניסטים ומנגנוני הטרור שלהם בדיכוי אכזרי של הא"ק וכל מי שהיה קשור אליה, שזה היה למעשה רוב העם הפולני. רבבות אם לא מאות אלפים נרצחו ומאות אלפים הוגלו לסיביר ולא חזרו. ‘הטרור האדום’ הסטאליניסטי החביב על הלפרין השתולל בפולין עוד בשנות ה-50.

  35. דוב הגיב:

    אף אחד מהמגיבים כאן לא סתר אפילו מילה אחת מכל מב שנכתב במאמר של א.ד. מילה טובה אחת על פולין ועל פולנים מעלה מיד את מיצי הקיבה של אנשים שניזונים מהחינוך הציוני והולעטו משך שנים שהאשמים העיקריים בשואה הם הפולנים, לא הגרמנים שהרי אלו הם בין ידידנו המעטים הטובים ביותר והאנטישמיות מקורה במשטר הקומוניסטי (השקפה זאת נמצאת בדיוק הן בגלוי והן בין השורות של המגיבים כאן).
    המאמר לא מתייחס לטיב המשטר הקומוניסי בפולין אלא ליחס של המשטר ליהודים שחזרו לפולין בשנים הראשונות אחרי מלחמת העולם השניה. בשנים אלו יהודים היוו את הקבוצה הנאמנה ביותר שעליה המשטר יכול היה לסמוך וכזה היה היחס אליהם. היו גם חלקים באוכלוסיה שהתייחסו ליהודים בעוינות אם מתוך רגשות אנטישמיות מסורתיות, אם מהחשש שאלו באו לקחת מהם את בתיהם בחזרה ואם מתוך רגשות אשם על מה שקרה ליהודים.
    זאת לא היתה הסיבה לעזיבת היהודים את פולין בשנים אלו. היהודים עזבו מאותה סיבה שהפולנים היום עוזבים את פולין במאות ואלפים ונודדים ברחבי המדינות העשירות של אירופה משום שהאפשרויות הכלכליות טובות הרבה יותר מאשר בפולין מוכת האבטלה.
    הגזענות כלפי הערבים בישראל היא הרבה יותר גרועה תאשר האנטישמית כלפי היהודים בפולין באותם שנים, אך אלו אינם ממהרים לקבל את ההצעה להצטרף למדיבה הפלסטינית לכשתקום.
    ליהודים באותה תקופה ניתנה האפשרות להגר לישראל משום הרצון של ברה"מ לסייע למאמץ הציוני בישראל הן בנשק והן בכוח אדם.
    יחס המשטר בפולין כלפי היהודים השתנה אחרי שהסתיים הרומן בין ברה"מ לציונות וכל יהודי הפך חשוד בנאמנות לציונות (גרורת האימפריאליזם).
    הפתרון שנמצא לכך בפולין, שוב אך מסיבות אחרות, היה מתן אפשרות ליהודים להגר לישראל.

  36. לדוב הגיב:

    אם הסיבה להגירה הייתה כלכלית נטו, לא הייתה ליהודים בפולין סיבה להגר למדינה שבה התנהלה מלחמה קשה או התאוששה ממלחמה קשה ושרבים מהעולים אליה שוכנו במחנות הפליטים שכונו "מעברות". המצב בארץ ישראל באותם ימים לא היה טוב כלכלית מאשר בפולין ובכל זאת הייתה עלייה המונית לארץ ישראל. מדוע כל כך קשה לקבל שהיהודים שחזרו לפולין אחרי המלחמה לא הרגישו בטוחים ורצויים?

  37. ללדוב הגיב:

    1. כן, אך הגירה לישראל היתה תמיד בשביל יהודים קרש קפיצה לארצות מבוססות יותר ומי שלא הסתדר כאן ויכול היה אכן עשה זאת.
    2. המצב בפולין ההרוסה לא היה יותר טוב.
    3. הסיבות הן לא כלכליות נטו. אבל הרצון לחיות יותר טוב כוללות קודם כל את האפשרויות הכלכליות.

  38. אבירם בתגובה למאמר הגיב:

    אני מייעץ בחום למי שהוא אנטי-ציוני דוגמת אנדרה דרזנין והמגיב דוב לזנוח את קו הטיעונים הנ"ל, לפיו מצב היהודים בגולה היה לא כל-כך רע "כמו שהציונים טוענים".
    קודם כל משום שמבחינה לוגית טיעונים כאלו מתמוטטים מיד כאשר אנו נזכרים שאותם יהודים בחרו לעלות ולהשאר בא"י, אף אחד לא הכריח אותם לבוא או להישאר, כל יהודי עשה את השיקולים שלו והשווה את מצבו הקודם בגולה למצבו בא"י, ואני אשמח לדעת כמה בחרו לחזור לפולין?
    דבר שני: מאמר כזה בד"כ (כמו במקרה הנ"ל) לוקה בצורה קשה בדמגוגיה ואחיזת עיניים.
    כל האמירות על התארגנויות של יהודים והקמת וועדים שונים ומשונים היו יכולות להאמר גם בהקשר של החיים היהודים בגטו כלשהו תחת שלטון הנאצים.
    הפיסקה לגבי בפוגרום בקיילצה היא ממש שיא השיאים. עצם העובדה שהתקיים פוגרום כזה – די בה כדי להבהיר את הלך הרוחות לגבי יהודים
    והכותב עצמו מודה שלאחר אותו מעשה עזבו עשרות אלפי יהודים את פולין.
    ומה עם כל הגינויים וההוקעות של המעשה?
    אני מייחס את זה להשפעה הקומוניסטית, שהרי באוטופיה סטליניסטית דבר כזה לא אמור לקרות, לא כן?

  39. דני ל הגיב:

    יסביר לי בבקשה הכותב אנדרה דרזנין את הציטוט הבא מויקיפדיה:
    "עם נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 נותרו בפולין בין 5,000 ל-10,000 יהודים, כשחלקם מסתירים את מוצאם היהודי."

    האם עשרות אלפי יהודים פולנים לא ידעו כמה "טוב" היה להם?

  40. צבי מיקולינסקי הגיב:

    המשטר הקומוניסטי בפולין אחרי המלחמה לקח לנו את שאריות הרכוש שהצלחנו להציל אחרי השואה ושבר את מטה לחמם של הניצולים. זה יחד עם האנטישמיות המשתוללת דחף את הרוב הגדול של היהודים להגירה, מי שנשאר היו קומוניסטים או נהנים אחרים מהמשטר. הקומוניסטים נתנו לנו להוציא 10 דולר לנפש וקצת חפצים אישיים, שללו מאיתנו את האזרחות ואת תעודות הזהות, נתנו לנו תעודות מסע לחסרי אזרחות ובעטו אותנו החוצה. ז’ידים – לפלסטינה.

    בשנות ה-60 בא גם יומם של הקומוניסטים היהודיים והאסימילנטים שהחליפו אחרי המלחמה את שמותיהם לשמות פולניים מצלצלים כדי להתקדם במנגנון. יענקל הפך לבולסלאב ואיצק למייצ’יסלאב. עכשיו פתאום שלפו מכרטיסייה סודית במשרד הפנים של האנטישמי מוצ’אר את שמותיהם היהודיים והוקיעו אותם כ’ציונים’ וכאויבי פולין. מי שהיה לו מקום עבודה ציבורי, במוסדות המדינה, בשלטון המקומי או באוניברסיטה סולק מעבודתו והתבקש לצאת בתור ז’יד החוצה – לדנמרק, שוודיה, צרפת, גרמניה ובעיקר – לפלסטינה.

  41. יוסף: הגירה ממניעים כלכליים? הגיב:

    כל הדיבורים על כך שיהודים שעלו לאאץ ישראל עשו זאת ממניעים כלכליים הם דיבורים בעלמא.
    שמישהו יסביר לי אילו אפשרויות כלכליות היו בארץ ישראל לפני קום המדינה או במשך שנות הצנע?
    אנדרה דרזנין חוטא בכלך שהוא מגייס מכבסת מילים כדי לטהר את השרץ הפולני, ולא מצחיל בבשום פנים ואופן להסביר מדוע מתוך יהדות פולין שמנתה יותר ממאה וחמישים אלף איש לאחר השואה נותרו בקושי 5000 בסוף שנות השמונים.

    וגרוע מזה, בא פרופ’ זאב שטרנהל ומספר את קורותיו ומצב היהודים בפולין האנטישמית, ואילו אנדרה דרזנין מנסה לשכנע אותנו ששטרנהל פשוט טועה ומטעה, אבל איך יתכן שבא אדם האומר "מפחיד שם", ואדם אחר חולק עליו?
    איך אפשר לחלוק על מי שמספר את תחושותיו ותחושות הקרובים לו?
    "ניפוק מצגי כזב" אומר דרזנין בסוף מאמרו, ואילו אני נשאר עם תחושה חזקה שמצג הכזב הוא דווקא זה שדרזנין מציג, וההוכחה היא 95% מיהודי פולין שעזבו וברחו ממנה.

  42. יובל הלפרין הגיב:

    דני אורבך מעיר שלא הזכרתי את התעלמות הצבא האדום מהמרד בוורשה באוגוסט 1944.
    גלהר מוסיף שלא טרחתי לסקור את ההיסטוריה של המחתרות בפולין וטורח לעשות זאת בעצמו.
    הכותב ואיש מהמגיבים לא הזכיר דברים אלו, אבל רק יובל הלפרין הוא מושא לביקורת על שלא הזכיר אותם.
    לא הזכרתי, וגם דני אורבך לא, את הטבח ביער קאטין. אני לא מתכחש לו. אני גם לא מנסה להיות סנגור של סטאלין בעניין המרד בוורשה או בכל עניין אחר (הסיבה להתעלמות שנויה במחלוקת בין ההיסטוריונים, אבל לא קוראים לי אנג’לו…).

    אולם ההיסטוריה לא מורכבת רק ממאורעות, אלא בעיקר מתופעות ומתהליכים שלא התרחשו בתאריך מסוים, אלא היוו את הרקע והתפאורה לכל המאורעות:
    לא צריך סיסמאות אנטישמיות באותיות קידוש לבנה כדי להבין את טיבה של ארמיה קריובה.
    דווקא משום שהיא כללה את "כל הכוחות", כפי שאתה מציין, הרי שהגורם המוביל והדומיננטי בה היה המשטר של יורשי פילסודסקי. משטר שלושת הגנרלים (מושצ’יצטי, שמיגלי ו?בק) שהקימו את "מפלגת האחדות הלאומית", אשר הייתה פשיסטית לכל דבר ועניין, כולל יחס למיעוטים אתניים-לאומיים. למעשה היא הייתה בעלת ברית טבעית לגרמניה הנאצית, וכמוה הסיתה את ההמונים בהחלפת המושג "בעלי הון" (המוצדק) ובמושג "יהודים" ("אלימות נגד יהודים לא, מלחמת כלכלית בהם בהחלט", הגנרל סלדובסקי).
    האם תגן באותו להט על משטר זה, כפי שאתה מגן על גלגולו המחתרתי – ארמיה קריובה?
    ה"ארגונים הקטנים שליד ארמיה קריובה" מזכירים להפליא את "השוליים הסהרוריים" וה"עשבים השוטים" של המפד"ל ומועצת יש"ע.

    התיאור של פולין שבין מלחמות העולם תואם את התעמולה הציונית? במובן מסוים, כן. התעמולה הציונית טעתה כאן בפתרון, אך לאו דווקא בתיאור הבעיה.

    הארמיה לודובה הייתה המחתרת הקטנה יותר, אך היוותה את האלטרנטיבה הממשית לפאשיזם הכובש ולפאשיזם הנכבש.

    אשר למשטר שלאחר הכיבוש הנאצי – כאן זה כבר עניין של השקפה. אכן, זה לא היה משטר ליבראלי והוא כונן ברוח חד מפלגתית. מבחינתי הוכיחה ההיסטוריה שזו הדרך היחידה להעביר את מרבית רעיונות הסוציאליזם מהכתובים למציאות. אותה מחלוקת קיימת גם בעניין ברית המועצות לשעבר, גם בעניין קובה בהווה וגם בעניין המהפכות שנהיה עדים להם בעתיד.
    כפי שציינתי כאן בעבר, כעת קל לאהוד את הוגו צ’אבס כי מחירי הנפט עולים. כשהמגמה תשתנה, יהיה זה מבחנו של המנהיג ומבחנם של תומכיו בארצו ובארצות אחרות…
    תפקידו של מהפכן הוא לעשות מהפכות (או לתמוך בהן), לא לצאת נקי בדוחות של אמנסטי.

    ובעניין אנטישמיות בפולין הסוציאליסטית: אין טעם לחזור על סקירתו של אנדרה דרזדן.
    עם זאת, אני חושב שמגמות אנטי-יהודיות אכן חזרו בסוף שנות ה-60. זוהי עוד הוכחה שתופעה כה מושרשת – אם לא מוגרה כך, הרי ודאי הייתה מחמירה ומתרחבת בהרבה במצב של "שוק רעיונות" רב מפלגתי ו"חופשי".

  43. ל ט. גלהר מרונן הגיב:

    וואו, האם אתה יוצא להגנתם של הפולנים אחרי הכול? אתה נשמע כמו בחור אינטיליגנטי ורהוט, חבל שאתה מונע מתחושת הקורבן היהודי ששכיחה כול כך באנשים ממוצא יהודי.
    דרך אגב, עיינתי בלינק ששלחתה לי, תודה רבה. לא ממש מצאתי דברים שם שהם אנטישמים רק מספר תיאוריות ועובדות (רובה של ההנהגה של "סולידריות" היתה מורכבת מיהודים ועוד הרבה דברים שהיו נכונים) ומספר דברים שאולי קצת יותר מרחיקי לכת אך שום דבר "שטני" או מעלה באוב עלילות דם… אכן תכונה יהודית קלאסית שקוראת לכול אדם "אנטישמי" רק בגלל שהוא מותח ביקורת על יהודים. הרי לא יכול להיות שיהודים עושים משהו לא בסדר… נכון? זה הכול אשמים הגוים (הפלסתינים, הפולנים) עם ה"שנאה" הבלתי רציונלית ולא מובנת כלפי היהודים, עם הסגולה.
    זה לא שהיהודים עשו משהו רע אי פעם, למשל בפלסתין ב 48 או בפולין מ45 והלאה.
    לא לא לא, רק אנטישמים כמוני יטענו דברים כאלה,
    נקודה אחרונה, בעקבות הידע שאתה מפגין על פולין ועל מנגנוני הביטחון שם, היות שאתה יודע פולנית, כותב תגובות באתר כזה, האם עלי להניח שאתה zydokomuna ?

  44. ט. גלהר: הלפרין ממשיך ב’מסורת’ הסטאליניסטית של השמצות על הגיב:

    ה’ארמיה קריובה’ שהיתה כפופה לממשלה החוקית בגלות לונדון.

    הממשלה הפולנית נמלטה לחו"ל לאחר כיבוש פולין ע"י שתי הדיקטטורות, הנאצית והקומוניסטית, בספטמבר 1939. נשיא המדינה מושציצקי התפטר והעביר את התפקיד לנשיא הסנאט רצ’קייביץ’ ששהה בפאריז וזה מינה את הגנרל סיקורסקי לראש הממשלה שפעלה כממשלת אחדות לאומית כאשר הכוחות העיקריים בה היו המפלגה הסוציאליסטית (פפ"ס), מפלגת האיכרים והמפלגה הלאומית-דמוקרטית הימנית. לאחר מותו של סיקורסקי בתאונת מטוס החליף אותו מנהיג מפלגת האיכרים מיקולאיצ’יק.

    אחריותה הראשונה של הממשלה היתה לרבבות חיילי פולין שהצליחו להיחלץ מהארץ הכבושה למערב היכן שהם אורגנו בקורפוס פולני שלחם במסגרת הצבא הבריטי והצרפתי נגד הנאצים. בפולין עצמה הוקמה ה’ארמיה קריובה’ שהחלה במאבק מזויין בכובש הנאצי, וזאת בזמן שהסובייטים, בהתאם להסכם היטלר-סטאלין, שיתפו פעולה עם גרמניה הנאצית ציידו את הצבא הנאצי מכל טוב.

    לאחר פלישת הנאצים לבריה"מ ביוני 1941 הכירה הממשלה הסובייטית בממשלת פולין בגולה וכוננה איתה יחסים דיפלומטיים. ע"פ ההסכם בין שתי הממשלות שוחררו רבבות אזרחים פולניים, ביניהם יהודים רבים, מבתי הכלא ומהמחנות בסיביר וגויסו ל’צבא אנדרס’ שעבר דרך המזה"ת להילחם בחזיתות צפ’ אפריקה, איטליה ושחרור אירופה הכבושה.

    היחסים נותקו כשנודע ברבים על הטבח הנורא שביצעו הסובייטים ברבבות פולנים בקאטין ובמקומות אחרים ב-1940. לאחר ‘שחרור’ פולין ב-1944-5 פתחו הקומוניסטים ומנגנוני הטרור של סטאלין במסע דיכוי עקוב מדם נגד ה’ארמיה קריובה’ ובכל מי שהיה קשור לממשלה החוקית בלונדון, כדי לשבור את ההתנגדות ההמונית של העם הפולני לדיקטטורה הקומוניסטית שנכפתה עליו בכוח הזרוע בעזרת כידוני הצבא האדום. רבבות נרצחו ומאות אלפים הוגלו לסיביר.

    על פעולת הארמיה קריובה וממשלת פולין בלונדון להצלת יהודים בפולין הכבושה אפשר לקרוא בין הייתר בכתבה על יומניה של בתיה טמקין-ברמן ב’הארץ’ של סוף השבוע:

    — קישור —

הגיבו לאיציק

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים