הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באפריל, 2008 212 תגובות

רעידת האדמה כבר הורגשה כמה זמן קודם: בעיתונות הופיעו ידיעות על תכונות לארגון מסע מחאה נרחב של הגולים הטיבטיים בהודו. אבל זה היה עדיין בירכתי העיתון, והנה ביום בהיר אחד – ב-14 למרס זה פרץ בבת אחת לכותרות העיתונים ומילא דפים רבים. התקוממות! קרבות רחוב בלהסה הבירה! זעקו העיתונים. נמסר על הפגנות, מחאות המוניות. על משטרה הלוחמת במתקוממים, ועל הרוגים רבים. ומתחת לכותרות הזועקות הופיעו גם תמונות זוועה של קרבות רחוב.

היה ברור לחלוטין כי כאן מתרחש מעשה דיכוי אכזרי במיוחד של סין כלפי האזרחים הטיבטיים. לא היה אפשר כלל לחשוב אחרת, כל מי שרק צייץ היה מן הסתם מוקע כמזדהה עם מדכאים חסרי רחמים, אטום לזכויות אדם ולדמוקרטיה. אך הנה עברו כמה ימים והסתננו ידיעות אחרות משדה המערכה: לא היה מסע דמים – מספר ההרוגים אינו מאות או אלפים אלא משהו (עד עכשיו לא ידוע המספר המדויק) בין עשרים לשמונים. אך נתגלה גם – למי שרק רצה לדעת – כי רוב הקורבנות הם בכלל אזרחים סיניים או הויי (סינים מוסלמים). וגם נודע שהמהומות הפכו למעשה לפוגרום נגד האוכלוסייה הסינית תוך קריאות גזעניות. הגיעו דברים לכדי כך שאף הדלאי לאמה הוקיע את "המחאה האלימה". וגם התברר שהמהומות אורגנו שהכול אורגן מחוץ לסין ע"י הגולים הטיבטים. אבל בינתיים התדמיות כבר נקבעו והתודעה המערבית כבר נכבשה ע"י אלפי מאמרים וראיונות טלביזיה על מסע הדמים נגד העם הטיבטי. בדעת הקהל של העולם המערבי הוכשרה הקרקע להחרמות המשחקים האולימפיים. הקנצלרית הגרמנית הכריזה שלא תשתתף בטכס הפתיחה בבייג’ינג ובכך הצליחה להקדים ולאגור נקודות על סרקוזי בתחרות ביניהם כפי שנמסר ברכלנות הבינלאומית. הגב’ ננסי פלוסי יו"ר בית הנבחרים האמריקאי טסה להודו והבטיחה לגולים הטיבטים שם שהקונגרס האמריקאי יעמוד לצידם "כצוק איתן". בזה היא לא חידשה דבר. הקונגרס האמריקאי מאשר זה שנים מיליוני דולרים לגולים הטיבטיים להמשך פעולתם. זה אותו קונגרס שלא פחות נדיב כלפי ישראל ומאפשר בכך את המשך הכיבוש וגזילת אדמותיהם, וכמובן שהקונגרס מאשר את המלחמה בעירק, באפגניסטן ואת החזקת 154 בסיסים אמריקאים צבאיים בכל העולם – והכול כידוע למען החופש והדמוקרטיה.


עם התפזר הערפל של כלי התקשורת הממוסדים התברר גם כי אירועי טיבט אלה אורגנו ע"י האמריקאים ולדידם אלה לא יותר מחלק ממסע תעמולתי איליו נלווים גם בעלי בריתם האירופיים הצייתנים. המטרה היא הכפשה והפחדת הציבור בפני סין, בעיני דעת הקהל בעולם. הנה מסופר ב"הרלד טריביון" ב"הארץ" (10.4.08). בכתבה של פטריק פרנץ’, מומחה לענייני טיבט ולא חשוד באהדה יתירה לסין, ש"כיום המאבק הבינלאומי למען טיבט, היוצא מוואשינגטון משפיע על דעת הקהל העולמית בעוצמה וביעילות"…


אין זה אומר שלא היו גם סיבות טובות ומוצדקות לכמה תביעות טיבטיות, הרי בכל מסע מסוג זה חייב להיות גרעין של אמת. יתר על כן יש לדעתי לתמוך בתביעות כגון מימוש והעמקה של האוטונומיה הטיבטית במסגרת המדינה הסינית, להקשיב לתביעות העם הטיבטי ולבוא לקראתו. על רגשות עזים של קיפוח הפליה אפשר להתגבר רק ע"י הקשבה לציבור ולא באמצעים כוחניים. אם השלטון הסיני מעוניין באזרחים טיבטיים נאמנים למדינה הסינית זו הדרך היחידה. הפגנות ומחאות הן אמצעי לגיטימי בהחלט להשגת התביעות כל עוד הן אינן מנוהלות ע"י וושינגטון ומנוצלות על ידה כחלק ממסע אנטי סיני. לצערי אפשר לציין בשלב זה שמסע ההכפשה האמריקאי הצליח בחלקים רבים של הציבור בעולם. מטרת מסע זה היא חלק במסע ההגמוניה הגלובאלי האמריקאי הבלתי מרוסן בו היא נתקלת בסין המתעצמת כמכשול מרכזי לשאיפותיה.


נבדוק עכשיו כמה מן הטענות וההאשמות שהופנו נגד סין.


אחת הטענות היא שטיבט עד היכנס הסינים לטיבט (1951) הייתה ארץ שאמנם לא היה בא אורח חיים מודרני אבל היו בה חיי רוח שלווים, אחדות בין אדם לטבע והרמוניה בין בני אדם. אחרים מודים שאמנם היה בה משטר פיאודאלי אבל למעשה היה זה רק משטר פטרנליסטי לטובת כל התושבים.


טענות אלה הן חסרות בסיס. לא אשתמש כאן בשפע העובדות המתועדות שמביא מיכאל פארנטי, אחד העיתונאים הפרוגרסיביים הידועים בארה"ב, תחת הכותרת "פיאודליזם ידידותי: המיתוס הטיבטי" באתר של "סוואנס" (7.7.2003). העובדות המובאות שם מעוררות חלחלה.


במקום זה אביא להלן דווקא עדות "ספרותית" של סופר בשם אלאי שכתב רומן שתורגם גם לעברית וקטעים ממנו מובאים מ"ספרים" "הארץ" מה-7.12.07. בכתבה של לידיה ארן על ספרו "פרגים אדומים" היא כותבת:


"טיבט נהנית זה שנים מפופולאריות רבה במערב, ומדי שנה מתפרסמים מאות ספרים ומאמרים על הדת והאמנות שלה: "פרגים אדומים", הרומן הראשון של סופר טיבטי הפורץ לזירה העולמית של הספרות היפה, מציג טיבט אחרת לגמרי". היא מספרת שבתחילה התקשה המחבר למצוא מו"ל, "מן הסתם משום שאינו מציג את הסינים בצורה מחמיאה". אך מיד עם צאתו לאור מספרת לנו המבקרת זכה הרומן לפרס הספרותי היוקרתי ביותר בסין. "פרגים אדומים" כותבת המבקרת" משלימה את הדימוי הרווח במערב "מתמונת השנגרי-לה ספוגת הרוחניות שפותחה במערב וטופחה בכוחותיהם המשותפים של חוגי הדלאי לאמה וציבור מעריציו הגדול". ובהמשך היא כותבת שבניגוד לרוב הספרים המציגים את טיבט שלפני הכיבוש הסיני כארץ סטטית ושלווה, הבוטחת במסורת הבודהיסטית שלה, ארץ של מדיטציה, חוכמה וחיוניות, המציאות בספרו של אלאי רוויה מתחים, חרדות וחשדות, מין סתמי ורדיפה בלתי-נלאית אחר התמודדויות-דמים. אלאי חושף את האי-שוויון הקיצוני, האלימות, היחס האכזרי לעבדים ולמשרתים, הענשתם השרירותית. גם במקרים הנדירים של קשרי חיבה בין האדון לעבד גוברים שיקולי התועלת על שיקולים אחרים. שלא כרוב הספרות הסטנדרטית על טיבט, אלאי מבליט את המקומי, הייחודי והשונה, כמו למשל היעדר הכבוד לבודהיזם מצד אנשי המקום. הסופר לועג לנזירים המקומיים הבורים והמושחתים. עם זאת מדגישה המבקרת אין לחשוד באלאי שהוא מושפע מהזלזול בטיבטים שמאפיין את התעמולה הסינית. כרבים מעמיתיו מקרב הטיבטים המשכילים הוא מותח ביקורת על הדבקות העיקשת בסדר הישן, וחותר תחת אמונות מושרשות מבלי שהדבר יפגום ביחסו החם לארצו האהובה.


ועוד מוסיפה המחברת: אף כי הדעה המקובלת קושרת את התפרקות הסדר הישן בטיבט לפלישה הסינית ב-1950, אלאי מראה שיריבויות פנימיות, תככים, ניהול כושל וסיאוב גבו את מחירם עוד לפני שהסדר הזה ניגף סופית מפני הצבא הסיני האדום.


עלילת הספר עוקבת אחרי משפחת מושל מקומי. דרכם לכוח ועושר רצופה מלחמות, מזימות, זיונים ובגידות, עד לתבוסה שהנחיל להם הצבא האדום הסיני ב-1950.


הבאתי קטע ארוך זה על מנת ל המחיש מה היו פניה של טיבט "לפני הכיבוש הסיני".


אתקשה להאמין שבני אדם שחיו במשטר כזה כפי שמתואר ע"י אלאי הצטערו כל כך להתפטר משלטון זה. לפי סיפור של הוושינגטון פוסט (23.7.99) אמנם רבים מאנשי טיבט ממשיכים לכבד ולהעריץ את הדלאי לאמה "אך מעט טיבטים היו מקדמים בברכה שיבה של המשפחות האריסטוקרטיות שברחו איתו ב-1959. חקלאים טיבטים רבים אין להם עניין להחזיר את האדמה שקיבלו בזמן הרפורמה האגרארית הסינית. גם עבדים לשעבר אינם רוצים את אדוניהם לשעבר לחזור לשלטון".


התעמולה האנטי סינית רוצה שנאמין שהסינים "כבשו" את טיבט ב-1950. זה ממש לא מדויק. נכון שיש דעות מנוגדות המסתמכות על מקורות שונים בשאלה האם לטיבט היה מעמד עצמאי או לא. אך בכל זאת אין למצוא אטלס מן הימים ההם ולפני זה בהם מופיעה טיבט כארץ עצמאית. רוב המקורות מכירים בכך שטיבט משך הדורות היתה תחת עליונות סין עם מידה גדולה או קטנה יותר של אוטונומיה. אריק מרגוליס סופר מוערך בענייני טיבט מספר כי ב-1913 כאשר סין היתה באנדרלמוסיה שלטונית הכריזה טיבט בעזרת האימפריה הבריטית על עצמאות (בריטניה גבלה אז עם טיבט – היא שלטה בהודו, ש"א).


סין קרועת המלחמה, מספר לנו מרגוליס, לא יכלה לעמוד על תביעתה לעליונות על טיבט עד לסוף מלחמת האזרחים בסין (1950) כאשר הצבא הסיני נכנס שוב לטיבט.


בואם של הצבא האדום לא היה יכול להיחשב כיבוש אפילו לפי קריטריונים אמריקאים. להלן אני מצטט מתוך ספרו הידוע של מלוין גולדסטיין "לביא השלג והדרקון" שיצא בהוצאת קליפורניה פרס ב-1997. על עטיפת הספר מופיעה המלצתו החמה של ריצ’רד הולברוק שהיה סגן שר החוץ האמריקאי למזרח אסיה. הוא ממליץ על הספר "לכל המעוניין כסיכום המדויק האחרון של המשבר בטיבט שנכתב ע"י מי שהקדיש את חייו לחקירת טיבט".


"כפיפותה הפוליטית של טיבט לסין" נאמר בספר, אושרה הלוך וחזור ע"י המערב משך המאה הראשונה של המאה העשרים ובמיוחד בשנים הקריטיות במשך ובמיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, למרות רטוריקה נשגבה אודות חופש והגדרה עצמית, הדמוקרטיות קיימו מדיניות עקבית להיכנע לרגישויות סיניות, לקבל לאשר את העמדה הסינית הרשמית שטיבט היא אחת מן הטריטוריות של האומה הסינית".


מכל מקום עד היום לא שמעתי שמישהו מערער באופן רציני על מעמד סין בטיבט, ארצות העולם והאו"ם אינם מכירים בטיבט עצמאית, אפילו הדלאי לאמה אינו דורש זאת.


למהפכה הסינית היו שתי פנים: הפן המהפכני, האנטי פיאודלי-בורגני, ופן שני לאומי.


כצבא מהפכני הגיע הצבא האדום הסיני לטיבט כדי לחולל בה מהפכה חברתית כמו בשאר חלקי סין.


צריך להזכיר אולי כי בסין ישנם עד היום כ-54 עמים אחרים ומדברים בה כ-300 שפות וניבים. סין גם הגדירה עצמה כמדינה רב לאומית. הצבא האדום הגיע לטיבט כפי שהגיע לחבלים הלא סיניים האחרים. בסין יש כ-90% חאן-סינים והשאר עמים ועממים אחרים. חשבון פשוט יראה שהאוכלוסייה הלא סינית מונה כיום בערך 100 מיליון בני אדם שאינם סינים, בזמן המהפכה הסינית היו המספרים נמוכים יותר אבל ודאי ברור שהמהפכה הקיפה לא רק מיעוט טיבטי אלא גם עמים רבים אחרים והכוונה של ה"כיבוש" הייתה מהפכה חברתית בלי להתחשב בהרכב האתני.

תגובות
נושאים: מאמרים

212 תגובות

  1. מיכאל: שוב אתה מסית בטריק שקוף? הגיב:

    אתה שם מילים בפי, תוך הצגתי כעוכר ישראל, בטריק הסתה שקוף, שנועד גם להשניא אותי ולהסיח את הדעת ממהות הדברים שכתבתי, על הישגי המהפכה הסינית ועוד.

    והנה הםהדברים שאתה שם בפי:
    "איזה עוד נתון צריך להביא בכדי שתודה שעדיף לחיות בישראל מאשר בסין?"

    איפוא אמרתי שעדיף לחיות בסין יותר מישראל?

    את ביקורתי למטרת שיפור החברה בישראל אתה הופך למשהו אחר לגמרי. כיד ההסתה הפרועה. אני חבר בתנועה לאיכות השילטון בישראל, הנילחמת בשחיתות בישראל ובפשע המאורגן, תנועה שחברים בה 18 אלף איש, שופטים ואנשי מעשה מכובדים שתרמו ותורמים להפיכת ישראל לחברה טובה יותר ומזעור נגעים הפוגעים באיכות הקיום כאן. ובת זוגי שוטרת, השונאת בכל נפשה את השחיתות והפשע, אף היא. בנושא השחיתות, אני מנסה לשפר את החברה בה אני חי, את ארצי, ואיני עוסק בסין, אני סומך על כך שגם שם ממשל הנילחם בשחיתות, והיצבעתי על השחיתות הכבדה בסין לפני המהפכה.

    זה שאתה חותר לפורר את הגורם האחראי בסין ולהפכה לעולם שלישי על נגעיו, לא מריח לי טוב, מה לעשות? ותאמין לי, כאדם ש"טופל" פעם כ"חושף שחיתויות", אדם ששונא בכל נימי נפשו את השחיתות, את הפשיעה, פיתחתי חוש ריח לשחיתות, ודבריך, כאמור, לא מריחים לי טוב.

    מיכאל שרון

  2. יוסף למיכאל שרון: טריק שקוף? הכל כתוב… הגיב:

    אתה דוקא כן עשית השוואה בין ישראל וסין וניסית להראות שבסין טוב יותר. ראה תגובתך בכותרת "מיכאל: ילדים אומללים. אבל איפוא?", ממנה הכל התחיל,
    ותגובתיך "מיכאל: הצמיחה והאחריות החברתית" ו"מיכאל: סווטשופס בישראל -סין זה הילטון לידם".
    חבל שכאשר אתה נוכח ע"י עובדות מוצקות ש"היתרון הסיני" אינו קיים (אפילו להיפך – עדיך לחיות בישראל מאשר בסין) אז אתה לפתע מתנער מדבריך במקום לעמוד מאחורי טעותך.
    באמת חבל.

    לגבי קטיעת המשפט שאתה טוען שעשיתי – זה רק קוצו של יוד. תגובותיך מלאות מלל משמיץ וגס כנגדי וכנגד מגיבים אחרים שמעזים לא להסכים עם "דברי אלוהים חיים" שלך: למשל האמירה הבריונית "שקרנים בני פסיכופטים", שנראה לי שיקשה עליך להסב אותה כעת "למשפט אם-אז",
    או האמירה האחרונה שלך " פיתחתי חוש ריח לשחיתות, ודבריך, כאמור, לא מריחים לי טוב"
    המרמזת על כך שאני מושחת.

    דבריך הם לא על סף הוצאת דיבה אלא שיש בהם הוצאת דיבה של ממש, ובוודאי ניגוד מוחלט לטוהר והנקיון שאתה מנסה לנחס לעצמך.
    על זה נאמר: "קשוט עצמך ואחר קשוט אחרים".

  3. יוסף למיכאל: פרותי באושים? הרי לך "סלט פירות" משלך: הגיב:

    אתה מתווכח עכשיו על קוצו של יוד?
    משפט "אם-אז" או לא משפט "אם-אז", יש ולו רק בשרשור התגובות הנ"ל די והותר דוגמאות לטענות שלי כלפי סגנונך.
    הנה מבחר אקראי שליקטתי תוך דקותיים וחצי:
    "הצווים השרירותיים תוך דיקלומים מכניסטים, במסגרת הסתת שקרים, מעידים לא רק על שנאת אנוש לשמה, אלא על סאוב קשה של הרוח".
    "חשיפת שקרי תעמולת נבלות השטן ביחס לסין".
    "ניטפלים בשרות סחר סמים והפקעת נדל"ן בגדה".
    "מדובר במפל שרצים של פיות ממללים…הדבר מעורר תהיה: למי נחוצה הטפילות הזאת, הניצמדת כעלוקה, בעוית?"

    כמו שאתה שם לב (אולי בפעם הראשונה…?)
    בציטוט האחרון זה כבר מתחיל להישמע ממש כמו קריקרטורה אנטישמית, ויש בתגובותיך חומר הסתה שלא היה מבייש את אחרוני הבריונים והגזענים.

    איני יודע מה מצב האגרסיות של כבודו, אך נראה לי ששק האגרוף שלו הם המגיבים בגדה השמאלית
    ולפעמים תוקפת אותי כמיהה לצנזורה נוסח סין הגדולה והטובה…

  4. מיכאל ליוסף: על ההסתה – אני מתאר התקדמות, השגים, חיוב. אתם – רק הסתה, נאצה, שלילה הגיב:

    [נא גרסה זאת]

    ומה אתה רואה מכל דברי? רק אותם משפטים ספורים בהם עניתי למגדפים, המביאים תוכן נמוך ומכוער, נאצה, השתלחות – זה, רק זה, ושום דבר אחר.

    ניסיתי לאמר לכם: רק זה יש? והרי "מסביבכם עולם של ייצור, עשייה, עולם כה יפה של תוצרי מלאכת מחשבת של עמל אנושי, חלקו אינטלקטואלי-יוצר והמצאתי". — קישור —

    ואתם ממשיכים בנאצה כמוכי שד. עוד ועוד, מנאצים, משתלחים כמוכי שד. הצגת השדים של הנאצה היא כולה שלכם.

    וכאשר הגבתי מעט להדוף את ההסתה הכבדה, הפרועה, חסרת הגבול, המאורגנת על ידי עדת מגיבים היוצרים היצף, הרי שהפכת את תגובותי המעטות לנאצה היזומה שלכם (ומדובר בהערות ספורות, בשולי הצגת החיוב, הבנייה, היופי, הייצירה והייצור שזה מהות דברי) הפכת זאת למנוף נוסף להסתה,

    הנה בתגובתך מעלי, אתה ממנף לטובתך גם את תגובותי המעטות לנאצה הפרועה. קראו בתגובה שמעלי את מינוף תגובותי המעטות להסתה כלפי, למטרת הסתה נוספת כלפי.

    לאיפיון התופעה: קראו המאמר: על גדימת הביקורת.

    מתוך המאמר:

    כנגד התרבות המשחררת, החיונית כל כך למעשה הבונה, קם כל העת היפוכה המדביר – וכבר מרטין לותר הצביע על כך, שהרע לעולם לא יחסר פיתחון פה: הצבעת יד גרומה וקשה כלפי גופו של אדם או ציבורים מסויימים, במעורטל וללא סובלימציה כלשהי, תוך אנקות צוררות – בנבדל ממעש תרבותי כלשהו ותוך הניגוד ‘עוקר הנטיעות’ (כפי שכינו חכמינו את השמדנות המכלה) ליצירה ופרייה. ההסתה הינה עירומה, תכופות חקיינית, לעיתים גרוטסקית, לעולם כבדה בכובד הגדימה ורוח ‘עקירת הנטיעות’ הגורפת. זה הקול הניחר המצביע ומצביע כמוכה שד כלפי גופו של אדם או ציבור כלשהם, נוקב כקורצה נטפלת-רע בשמם, ומסית ושוב מסית. וזה, נאק הרע הגודם – ריק, עקר מכל תוכן מחייה מהסוג המשיב אוויר צונן בקיץ השרבי או מצית נקודת אור בלילה של הנשמה.

    — קישור —

  5. יוסף למיכאל שרון הגיב:

    אין פלא שבמקום שהאחד רואה עולם של ייצור ועשייה רואה האחר עולם אפל מושחת.
    זה נכון לגבי סין (שם אתה נמצא בצד אחד) וגם לגבי ישראל (שם אתה נמצא בצד השני).
    אם זה לא היה כך הרי שהיינו כולנו שוקעים לתוך חדלון של קבעון ואחידות מחשבתית, ולשם אנו לא רוצים להגיע.
    לכן לדעתי ההבדלים בהשקפות הם דבר חיובי ומפרה, וטעות עושה מי שגולש מדיון ענייני ומעניין אל הפן האישי.
    אני משוכנע שתסכים איתי שגם מי שאינו רואה בסין את כליל השלמות יכול להיות אדם חיובי ונבון, וכך גם מי שחושב שישראל היא מקום הדרוש תיקון יסודי. כל החוכמה היא לנהל דיון ולהביא נימוקים ועובדות לכאן ולכאן מבלי להכנס להסתה ונאצה. אישית איני מוצא דברים כאלה בדברי כלפיך, אך אני מוצא אותם כהוגן בתגובותיך כלפי.
    למען ההגינות אני אומר מקבל את האפשרות שאתה תטען את ההיפך הגמור.
    אז מה אפשר לעשןת?
    בוא ונשתדל להיות להבא "עם יד על הדופק" ורגישות מעט יותר גבוהה.

  6. איזה פחד הגיב:

    הדיון הזה נהיה מפחיד וגרוטסקי מהודעה להודעה.

  7. מיכאל: הפחד הגיב:

    הפחד קיים אצל אלה שהנסיבות מצמיתות אותם. הפחד נעלם כשאתה אומר לא לנסיבות, משחרר את כוחות הייצור הטבועים בתוכך. לשם כך עליך להתנער מכל אלה סביבך המתישים אותך במלל אין סופי שמטרתו שחיקת כל גרעין יוצר שבך, וזאת בשם כניעה ושבירה לרתימתך לסדר הקיים.

    המלל השובר והמתיש קיים סביבך, זה חנקן. מעטים מזרימים אליך חמצן. דע לברור. אומרים: היה אמיץ. זה מעודד, אך ריק.

    אמור לא, בשם העוצמה ליצור – זה כבר משהו אחר לגמרי ונכון יותר. שאב כוח מכל דבר קטן סביבך שנותן כוח, אותם בתי אב קטנים ורוח קיץ, עליהם דיבר נתן אלתרמן.

    מיכאל שרון

  8. מיכאל ליוסף הגיב:

    בסדר. נתת גוד פייט, נראה שאתה מאמין בדרכך ועמדותיך, הגם שהנושא עלום ממני כרגע. איני יודע מי אתה, אולי מאנשי הפאלון גונג, אולי במעמד של הנחייה רוחנית כלשהי; אולי מעם גוף אחר, אך בראש וראשונה אתה מתייצב כאן כאינדיוידואל המאמין בדרכו, וכנראה איש תרבות, אולי הגות ואמונה, איני יודע, יש לכבד אותך, ננהג בג’נטלמניות.

    בברכה,
    מיכאל שרון

  9. מיכאל ליוסף הגיב:

    בסדר. נתת גוד פייט, נראה שאתה מאמין בדרכך ועמדותיך, הגם שהנושא עלום ממני כרגע. איני יודע מי אתה, אולי מאנשי הפאלון גונג, אולי במעמד של הנחייה רוחנית כלשהי; אולי מעם גוף אחר, אך בראש וראשונה אתה מתייצב כאן כאינדיוידואל המאמין בדרכו, וכנראה איש תרבות, אולי הגות ואמונה, איני יודע, יש לכבד אותך, ננהג בג’נטלמניות.

    בברכה,
    מיכאל שרון

  10. יוסף למיכאל הגיב:

    אולי קצת ענווה, קצת סייגים לידענות האינסופית שלך? יוסי שוורץ ויגאל שוורץ הם אחים. ההתייחסות באשכול הזה היתה דווקא ליוסי שוורץ, ולא ליגאל שוורץ ז"ל.

    יגאל שוורץ אכן היה בזמנו ראש הקבוצה הטרוצקיסטית אוונגארדה בתל אביב, ופרש ממנה יחד עם אשתו (מיכל שוורץ) להקמת "דרך הניצוץ". לאחר הפרישה שקע בדכאון עמוק.

    יוסי שוורץ היה גם פעיל לזמן מה בקבוצה הטרוצקיסטית אוונגארדה אך פרש ממנה הרבה קודםח. הצטרף לפלג טרוצקיסטי אחר בשם ספרטקוס והיה פעיל במסגרתו בקנדה. בהמשך הצטרף למפלגה הקומוניסטית, חזר לפלג טרוצקיסטי אחר, פעל במסגרת מפלגת העבודה?? וכו’ וכו’.

    בקיצור, ממש לא אותו בנאדם, ולא בכל דבר עניין אתה מבין גדול ופוסק אחרון.

  11. רגע רגע הגיב:

    אז האם "דרך הניצוץ" זה בעצם פלג טרוצקיסטי? וגם החזית הדמוקרטית לשחרור פלסטין שהם הורשעו בקשר איתה זה ארגון טרוצקיסטי סמוי? ומה לגבי "דע"מ" שזה בעצם ה"חד"ש" של הניצוץ? איזה טרוצקיזם ואיזה ניצוצות…

  12. אחד הגיב:

    בתור מי שמציג את עצמו כמזדהה עם המאבק לעצמאות הפלסטינים וכל מדינות ערב מהאימפריאליזם האמריקאי, אתה צריך להתבייש בעצמך בעצם הגיבוי שאתה נותן לסין על כל פשעיה בטיבט ובסין עצמה רק בגלל העבר הפסבדו קומוניסטי שלה. כן, גם "קומוניזם" או סוציאליזם יכול לעיתים להיות אכזרי וקולוניאליסטי לא פחות.

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים