הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-13 באפריל, 2008 23 תגובות

בימים אלו הופיע החלק השני של הספר "לב בצד שמאל" של חברנו דני פתר. השקת הספר היתה במעמד מיוחד לציון יום הולדתו השמונים.

הכרותי עם דני נמשכת למעלה מחמישים שנה. זכיתי לכהן יחד איתו בוועד המרכזי של בנק"י. דני תרם רבות לועד המרכזי, יש בו שילוב נדיר של עוצמה אינטלקטואלית עם מרץ ונכונות ליטול על עצמו כל משימה. אחרי יום עבודה קשה כמורה בבית הספר יצא כמעט יום יום לפעילות במחוז השפלה, שהוא היה מקימו ושימש כמזכירו. במחוז, שהיה רחוק ממקום מגוריו ועבודתו בהוראה, היו סניפים פעילים עם מספר רב של חניכים כמו חדרה, פתח-תקווה, הוד השרון, יהוד, נתניה, כפר סבא, הרצליה ועוד. בפעילות התוססת בסניפי בנק"י במחוז השפלה הורגש היטב חותמו האישי של דני הפדגוג.


במרוצת השנים הקדיש את מרצו ואת זמנו לייצוגה של המפלגה בהסתדרות המורים ב"סיעת המורים הדמוקרטיים", סיעה שהאחווה יהודית ערבית היתה תמצית נפשה. זאת יש לזקוף במידה רבה לזכותו של דני, מי שעמד בראש הרשימה והיה הנציג הנבחר במוסדות הסתדרות המורים.


תקצר היריעה מלפרוס את פועלו של דני, וגם לא לשם כך אני נדרש לכתוב. אני חש צורך פנימי לציין את התרומה הסגולית של דני, כאשר בכוונתי לחלוק ברשימה זו על כמה נושאים בספרו. וכל מה שייכתב כאן יהיה בבחינת פצעי אוהב ולא מתוך גילויי יריבות.


דני יקירי, לצערי, חסרה בספרך עמדת יסוד של המפלגה הקומוניסטית הפלסטינית ולאחר מכן של המפלגה הקומוניסטית הישראלית מאז הקמתה לפני 90 שנה, לפיה המפלגה הקומוניסטית שוללת שלילה מוחלטת את התפיסה הציונית.


בספרך היתה חסרה לי עמדה חד משמעית, השוללת שלילה מוחלטת את הציונות, שמתהדרת בנוצות של תנועה לשחרור לאומי של העם היהודי. תנועה לא יכולה להיות תנועה לשחרור לאומי, כאשר היא מאמצת את שחרורו של האחד על חורבות האסון של האחר. תנועה לא יכולה להיות תנועה לשחרור לאומי, כאשר היא מוצאת בנקודות זמן מהותיות שפה משותפת עם מעצמות אימפריאליסטיות ונקלעת למצב, שהיא משרתת אינטרסים זרים.


מפלגתנו הקומוניסטית ידעה ויכוחים מרים בנושא היחס לתנועה הציונית. ויכוחים שלא פעם הביאו בעקבותיהם לפילוגים מכאיבים כדוגמת הפילוג ב-1929.


ב-1962 פרץ ויכוח דומה לזה שהיה ב-1929, ושהיתה לי הזכות ליטול בו חלק. נמניתי עם אותם חברים שראו בתנועה הציונית תנועה, שעלתה על שרטון בהיותה גורם שמנע פתרון צודק לשני העמים החיים כאן. בשנת 1965 הסתיים הויכוח בפרישתה של הקבוצה הידועה בשם מיקוניס-סנה.


לצערי, יש המעלים את הטיעון, שעובדת קיומן של קבוצות כאלה או אחרות בחברה הערבית המאופיינות בגישה ראקציונית, יש בו כדי לפסול את עמדתנו החיובית כלפי התנועה הלאומית הפלסטינית. גישה זו פסולה היות ועקרונית התנועה הלאומית הערבית מנהלת מאבק נכון וצודק לשחרור לאומי. ובמאבק הזה המפלגה הקומונסטית הישראלית מיום היווסדה גילתה תמיכה.


המציאות הוכיחה לנו שקבוצת מיקוניס-סנה התפוררה ונעלמה מהבמה הפוליטית, כי יחסה החיובי לתנועה הציונית הוביל אותה לתמיכה במהלכי הכיבוש, שהם תוצאה ישירה של מלחמת 1967, ואת פירות הבאושים של מדינות הכיבוש אנו אוכלים עד היום.


אנו הקומוניסטים איננו מטשטשים את זהותן של קבוצות ראקצינריות בחברה הערבית ובחברה היהודית. הוקעת החלק הראקציוני אינו מוביל אותנו להכללה השוללת מאבק צודק של חברה פלסטינית לממש את מאווייהם הלאומיים, ולתת לכך ביטוי בכינון מדינה פלסטינית עצמאית לצידה של מדינת ישראל.


* * *


דני יקירי, לזרעים שזרעת בפעילותך המבורכת רבת השנים בברית הנוער הקומוניסטי הישראלי יש היום המשך. אני מאושר לראות את חניכי התנועה בשורה של מאבקים בשורה הראשונה של המאבק עם אותו להט ועם אותה מסירות.


שלך, אוהב ומוקיר, עוזי בורשטיין.

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. ASHER FROHLICH הגיב:

    לעוזי שלום:

    אינני רוצה שהשורות שבהמשך תתפרשנה כהגנה על הציונות,כוון הציונות אינה ולא הייתה דבר מונוליטי ואומוגני.
    כמרקסיסטים עלינו לא לשכוח לרגע שבתוך תנועות לשחרור לאומי מתקיימות סתירות וניגודים מעמדיים.
    השאילה הרלוונטית היא איזה מעמד מוביל את תנועת השחרור הלאומי של כל עם.לא מפתיע כלל שאם ההנהגה הלאומית היא בורגנית,הכוון הוא ללאומנות ואף לגזענות. כנגד,אם ההובלה היא של מעמד הפועלים,הכוון הוא של אינטרנציונליזם ושתוף עם עמים ולאומים אחרים.
    בגלל סיבות הסטוריות,ובעיקר בגלל השואה,ההובלה של תנועת השחרור הלאומי של העם היהודי הייתה של הבורגנות היהודית בשיתוף האימפריאליזם.
    בר בורוכוב הסביר זאת היטב עוד לפני מותו בשורות הצבא האדום=
    הציונות לא תתגשם ללא סוציאליזם והסוציאליסם עבור העם היהודי לא יתגשם ללא הציונות.
    המהלכיים הטרגיים של המאה ה20,ובין היתר נפילת ברה"מ,הביאו לאסון לשני העמים,היהודי והפלסטינאי,שנמשך עד עצם היום הזה.

  2. נמרוד ברנע הגיב:

    נדמה שמר בורשטיין לא מסוגל לסבול יחס אחר לציונות מפי אדם אשר מקדש את ההומניזם והסוציאליזם כמר פתר פרט לשלילה מוחלטת. כך כאמור מושלם ההיגיון המעגלי של הטענה האנטי-ציונית של חלק מפעילי חד"ש: ציונות – תנועה קולוניאליסטית, כובשת ומדכאת, לאומיות פלשתינאית – תנועת שחרור נאורה וליברלית.

  3. יובל ר הגיב:

    עוזי, אני מחזק את ידיך בנאמנותך לערכים של צדק חברתי לשני העמים שמדממים כאן כבר יותר ממאה שנים.

  4. וואלה הגיב:

    "תנועה לא יכולה להיות תנועה לשחרור לאומי, כאשר היא מאמצת את שחרורו של האחד על חורבות האסון של האחר"

    בטח שכן. איפה הסתירה הלוגית כאן?

  5. תשובה לחומולוג "וואלה" הגיב:

    צןדק כותב המאמר ש"תנועה לא יכולה להיות תנועה לשחרור לאומי, כאשר היא מאמצת את שחרורו של האחד על חשבון האחר." כי היא בכך הופכת לתועה כובשת ולא משחררת.

  6. אביב הגיב:

    התרגשתי למקרא הרשימה של עוזי

  7. לחזור לעקרונות של תאופיק זאייד וולף ארליך הגיב:

    בועידה ה16 הוגדרו הדברים הבאים. "התנועה הציונית איננה תנועה לשחרור לאומי. האידיאולוגיה הציונית ומדיניותה מוכיחות, כי אין התנועה הציונית על ארגוניה הרבים, תנועה לשחרור לאומי, אלא זרם פוליטי ריאקציוני, לאומני,אחד המכשירים החשובים ביותר של הבורגנות היהודית, המנוצל בידי האימפריאליזם במאבקו נגד שלושת הכוחות המהפכניים של זמננו, אבן הבוחן לתנועה לשיחרור לאומי הוא היחס לאימפריאליזם,למאבק האנטי אימפריאליסטי. התנועה הציונית אינה תנועה לשחרור לאומי, משום שהפרוגרמה והפרקטיקה שלה אינן אנטי אימפריאליסטיות, כי אם מבוססות על שיתוף פעולה עם האימפריאליזם:
    1)בארצות שלטון ההון משתפת התנועה הציונית פעולה עם הבורגנות הגדולה של אותן הארצות נגד תנועת הפועלים המהפכנית,הקומוניסטית, בהטיפה להינתקות העמלים היהודיים מחבריהם למעמד,מהמאבק לשינוי המשטר, לסוציאליזם.
    2)במזרח התיכון משמשת התנועה הציונית, מאז ימי התורכים דרך השלטון הבריטי ועד לימינו אנו, בן ברית נאמן לאימפריאליסטים למיניהם במאבקם נגד התנועה לשיחרור לאומי של העמים הערביים, בניגוד לאינטרסים הלאומיים של עם ישראל.
    3)בישראל פועלת התנועה הציונית נגד האינטרסים של העמלים, להפרדת הפועלים היהודיים מהפועלים הערביים. היא מטפחת אי אמון ביניהם ומפיצה שוביניות והתנשאות לאומנית. בישראל פועלת הציונות נגד השיחרור הלאומי של עם ישראל מכבלי ההון הזר והתלות באימפריאליזם ומנהלת מדיניות של התפשטות טריטוריאלית בעזרת האימפריאליזם….
    4)באסיה, באפריקה ובאמריקה הלטינית מסייעת הציונות ךפעילות הניאו קולוניאליסטית של ארצות הברית,גרמניה,בריטניה ומדינות אימפריאליסטיות אחרות.

  8. ASHER FROHLICH הגיב:

    למגיב האחרון:

    הדברים ש"הוגדרו" בועידה ה 16 הם לא דברים קדושים והגיע הזמן שנתחיל לחשוב באופן בקורתי.
    הנתהלות הנהגת תנועה לשחרור לאומית עדיין לא פוסלת את המהות של אותה תנעוה לשחרור לאומי. כך כמו התנהלות ההנהגה הפלסטינאית לא פוסלת את זכותו של העם הפלסטינאי לשחרור לאומי,כך ההנהגה הציונית על מחדליה לא פוסלת את זכותו של העם היהודי,לשחרור לאומי.
    הטרגדיה הן של העם היהודי והן של העם הפלסטינאי היא שהנהגת שני עמים אלה היא הנהגה בורגנית,לאומנית,דתית,מסטית וגם משתפת פעולה עם האימפריאליזם.
    רק הנהגה של מעמד הפועלים יכולה להוביל לשחרור לאומי אמיתי. שחרור לאומי לא חייב להיות בבעלות על טריטוריה,על אדמה.בעלות על קרקע ועל אדמה לא שייכת למעמד הפועלים האינטרנציוליסטי,הרואה את כל כדור הארץ כנכס של כל האנושות ולא של לאום זה או אחר.
    שחרור לאומי אמיתי הוא הזכות לפתח תרבות,מסורת,שפה,יצירה,בכל מקום שרוצים,ללא אפלייה,ללא מגבלות ,אבל גם ללא זכויות יתר.
    הטעות של ה"אנטי-ציונים" היא להתעלם מהאופי המעמדי של החברה האנושית,ואי-הבנה של האופי האינטרנציונליסטי של מעמד הפועלים.
    הגדרות כמו "התנועה הציונית" מתעלמת שבאותה תנועה יש מאבק וניגוד אינטרסים מעמדים.
    ניגודי אינטרסים אלה קיימים גם כן בתוך העם הפלסטינאי ובכל עם אחר.
    רק האינטרסים המשותפים של מעמד הפועלים של כל העמים יכול להביא לשחרור לאומי אמיתי שלא יהיה של אחד על חשבון השני.
    לא בחינם הקריאה החשובה ביותר של מרקס הייתה=
    "פועלים של כל העולם יתאחדו ! ".

  9. ארנת טורין הגיב:

    עוד לא קראתי את חלק ב’, אבל את חלק א’ חרשתי
    והבנתי עד כמה קשתה, ארכה, יפתה דרכם של אנשי חינוך שמאליים, הומאניסטיים במדינה הזאת

    צריך היה עוז וסיבולת, ונחישות כדי לעבוד במערכת החינוך הישראלית כפי שעשה פתר. בלי לוותר על עקרונותיו ועם רצון ויכולת לחולל שינוי בחיי הנוער שהופקד בידיו

  10. השאלה הלאומית והשאלה הלאומית קולוניאלית הגיב:

    בניגוד לחבר פרוליך מרקס,אנגלס ולנין הבינו שאין מעמד פועלים אחיד וכי ישנה שאלה מאוד רלוונטית באזורנו והיא השאלה הלאומית קולוניאלית. חלקו היהודי של מעמד הפועלים ןלעומת זאת חלקו הפלסטיני של מעמד הפועלים, אינם חלקים סימטריים. זה היהודי, הינו מעמד פועלים של מדינה אימפריאליסטית כובשת ומנצלת בשירות האימפריאליזם האמריקני ואילו מעמד הפועלים הפלסטיני הוא מעמד פועלים נרמס תחת דורסנותו האכזרית והברברית של האימפריאליזם ומשרתה הציונות.גם הבורגנות איננה דבר אחיד, יש בתוך הבורגנות הפלסטינית,בורגנות לאומית ובתוכה כוחות שמובילים מאבק אנטי קולוניאליסטי, בעבר זו הייתה הנהגת הפתח’ ושותפותיה לאש"פ וכיום אלו הם האיסלמיסטיים בעיקר החמאס. אין מאבק אנטי אימפריאליסטי מוצלח ללא מאבק אנטי קפיטליסטי, כאשר החלופה הסוציאליסטית ושליטתו של מעמד העובדים בחברה היא הערובה האיתנה להנתקות מהתלות באימפריאליזם.כאשר תפקיד האינטרנציונאליזם והאינטרנציונל הוא להבטיח את עמידתם של מעמדות העובדים בעולם כולו ובעיקר בארצות האימפריאליסטיות לעמוד לצד הכוחות הנאבקים לשחרור לאומי ולצד המהפכה ולא לצד הבורגנויות האימפריאליסטיות.זהו תפקידם של הקומוניסטים בארצות האימפריאליסטיות, וכן להבהיר למעמד העובדים בארצות האימפריאליסטיות כי תבוסה לבורגנויות שלהן והצלחתן של תנועות השחרור הלאומי מחזקות את מעמד העובדים במאבק נגד הבורגנות האימפריאליסטית. לפיכך, התנועה הקומוניסטית המהפכנית בעולם הקולוניאלי לא תצמח מתוך איזשהו מאבק אקונומיסטי, אלא מתוך המאבק לשחרור לאומי האנטי אימפריאליסטי. לפיכך, בשלב זה על הקומוניסטים לצעוד בנפרד אך, להכות יחד עם הכוחות האיסלמיסטיים האנטי אימפריאליסטים. בחיזוק המחנה האנטי קולוניאליסטי, כאשר הם בתוך החזית מקדמים פרוגרמה מעמדית וסוציאליסטית.

  11. אביבה הגיב:

    ניכר כי הח’ עוזי בורשטיין כתב את רשימתו בדם ליבו

  12. אביב הגיב:

    נעים לקרוא שברירי מידע על ההסטוריה של בנק"י

  13. ASHER FROHLICH הגיב:

    למגיב האחרון שלא מזדה:

    הניתוח הדוגמאטי והמכניזיסטי שמנסה להשמע כ"מרקסיזם אורטודוסקי" רחוק מאוד ממרקסיזם.
    כמובן שאין אחידות מוחלטת וסימטריה אבסולוטי בין מעמד הפועלים ואפילו מעמד הבורגנות של עמים שונים.
    אבל משם לטעון שהגבולות הלאומיים חזקים מהגבולות המעמדיים זה ניגוד המרקסיזם של המאה ה19 ובאופן חומר וחד יותר במאה ה21
    הגלובליזציה והתחזקות הקפיטליזם בקנה מידה עולמי הביא לטשטוש הגבולות הלאומיים במאבקים הקונקרטיים של המעמדות הלאומיים.מעמד הפועלים תמיד היה,על פי האינטרסים האמיתיים שלו,אנטרנציונליסטי,אבל גם מעמד הבורגנות נעשתה "אינטרנציונליסטי" באמצעות התפתחות השווקים הפיננסיים,בקנה מידה עולמי,שלא היו קיימים בתקופתו של מרקס.
    כמובן שזה עדיין לא אומר שיש הבדלים וחוסר סימטריה בין מעמדות של עמים שונים,אבל הקשרים הבין לאומיים שלהם חזקים יותר מתמיד,וגורל של אחד תלוי בגורל של אחרים,כפי שלא היה לעולם.
    הנסיון לקשור את גורל מעמד הפועלים של עם אחד לבורגנות "שלו" במאבק אנטיאימפריאליסטי,היא עמדה ריאקציונית ולאומנית הפוגעת בעתיד של אותו מעמד,כפי שאנו יכולים לראות בדוגמאות אין ספור,בישראל,בפלסטין,ובכל מקום אחר בעולם.

  14. ספי הגיב:

    החבר פרוליך, אינני יודע האם אתה טועה, מטעה או שניהם יחד. המונח "גלובליזציה" הוא מונח סטרילי של חלקים באקדמיה הבורגנית למונח המדעי אימפריאליזם. התפתחות ההון הפיננסי והסתירות בו הפכו את המערכת הקפיטליסטית לעולמית,ודווקא לרוויית ניגודים וסתירות. כיום,בין החלשותה הכלכלית של האימפריה האמריקנית,מול הבורגנויות האירופיות וכן,מול התחזקותה של רוסיה,יפן וסין שהינה מדינה ניאו קולוניאלית שהתעצמה הודות לתכנון הכלכלי והתפתחות בלתי שווה שיצר תיעושה.זאת בשילוב עם הנטיה לירידה בשיעור הרווח בתעשיות המערב האימפריאליסטי.הסתירות שיוצר ההון הפיננסי,התפשטותו בעולם יחד עם סיומו של העימות הבין גושי הביאו להיווצרותה של מערכת אימפריאליסטית רב גושית שלכך נלווה מאבק על משאבי טבע כמו נפט, כשכל אלו מעצימים ומחריפים את הדיכוי האימפריאליסטי.הדיכוי האימפריאליסטי מגבש את הכוחות הנאבקים בו עד כי נוצר מצב בו,האימפריאליסטים שקיוו לצמוא עתודות בלתי נדלות למשאבים ושווקים מוצאים עתודות בלתי נדלות של התנגדות.התפתחות האימפריאליזם לא יוצרת "הרמוניה" כי אם ניגודים הולכים וגדלים וכי המשברים הללו הינם ויהיו הרסניים: לסביבה,מלחמות רצחניות.כמוכן,הבורגנות זקוקה לאחיזה בבסיס מסוים ממנו היא מתפשטת,היא זקוקה למדינה למערכת ההסדרים שלה ולאלימות שלה כדי לשמר את שלטונה המעמדי.בארצות המדוכאות הקולוניאליות נוצרות תנועות התנגדות מסוגים שונים:של מעמד העובדים,של הבורגנות הלאומית וכוחות אחרים.הקומוניסטים מייצגים את הכוח המתקדם ביותר והוא מעמד העובדים,המעמד שמייצר כל דבר וכי אם חמוש בפרוגרמה סוציאליסטית הוא מציע את הדרך העקבית ביותר במאבק בכך שהוא מהווה את החלק הגדול ביותר במאבק לשחרור לאומי ומציע אסטרטגיה באמצעות הסוציאליזם שתמנע את התלות באימפריאליזם גם לאחר העלמותו של הכיבוש הישיר.וכן באמצעות האינטרנציונליזם מחבר למאבק את מעמד העובדים של הארצות האימפריאליסטיות וכן באחדות הפעולה של המחנה האנטי קולוניאליסטי כנגד הכובש.ככל שאתה משתמש בגישות הרוויזיוניסטיות של קאוטסקי וטרוצקי כך אתה חושף את לאומנותך הציונית. שוב אזכיר ציטוט של החבר וולף ארליך:"מי שתומך בציונות,אך נוטל חלק פעיל במאבק המתקדם כזה או אחר ויהיה חלקי מאוד,הופך באורח אובייקטיבי לציוני בלתי עקבי…ציוני שמתנגד לאימפריאליזם,לכיבוש,לתלות בהון הזר,לפאשיזם,לריאקציה לקפיטליזם או לאחד מהם הוא כבר אינו ציוני עקבי".עם זאת יש לומר,כי מי שעומד באופן מותנה ביחס למאבק המתקדם כמו המאבק לשחרור הפלסטיני,דרך אחיזה בציונות עשוי למצוא עצמו שותף לפשעיהם של האגפים הפאשיסטיים ביותר של הציונות.

  15. אברהם איש שלום הגיב:

    בתנועה הלאומית הפלשתינאית יש כוחות מתקדמים ויש כוחות עם מגמות ששואבות כוחן מעולם דתי קיצוני.אני תומך בתנועה הלאומית הפלשתינאית למרות המצאות כוחות שאינם לרוחי. כי יש לעם הפלשתינאי זכות למולדת.
    כך אני מנווט את יחסי לציונות. יש בה זרמים רבים. יש בתוכה כוחות מתקדמים ויש בתוכה כוחות שזרים לי. אני תומך בתנועה לשחרור לאומי של העם היהודי, כי זה עם שזכאי למולדת משלו.

  16. ספי הגיב:

    יש להבחין בין מאבק לשחרור לאומי לבין לאומנות וקולוניאליזם.אין דבר כזה עם אקסטריטוריאלי,על אחת וכמה נישולה של אוכלוסייה ילידה והסתייעות במעצמות אימפריאליסטיות. זהו איננו שיחרור לאומי אלא קולוניאליזם.לאומיות נקבעת באופן מטריאליסטי ולא באופן רוחני טראנסצנדנטי.קהילה משותפת שמקיימת חיי חברה,כלכלה,תרבות ושפה משותפת על טריטוריה משותפת.לפיכך,גם כוחות פלסטינים לא מקדמים לכאורה,משתתפים במאבק מתקדם והוא השיחרור הלאומי חרף היותם לא פמיניסטיים למשל.אני מתנגד לאידיאולוגיה הפוליטית שלהם אך,אתמוך בהם באופן בלתי מותנה במאבק המתקדם שהם מובילים.כמו שלנין אמר ואינני מצטט כי השייח’ הנאבק למען שיחרור ארצו עדיף על שר של הלייבור שאומנם שר את האינטרנציונל אך,תומך בתקציבי המלחמה למלחמותיה האימפריאליסטיות של בריטניה.כמוכן,הציונות יצרה כאן ישות שעתידה תלוי במידת הטמאתה באזור ובשילובה במאבקים שמנהלת אוכלוסיית האזור במרחב הערבי המזרח תיכוני ולא כשטל חיצוני של המערב האימפריאליסטי.

  17. גרשון הגיב:

    אכן, קריאתה של הרשימה של החברה בורשטיין עוררה בי ריגושים, שתקצר היריעה מלתארם. רק לא הבנתי רק את הנקודה ביחס לתפקיד המפלגה הקומוניסטית במלחמה נגד הפיאודליזם ומצד שני עליית המולות והטליבאן, המשפקים את מאווי השחרור הלאומי כנגד הכובש הסובייטי, ואיך זה מתקשר לצורך הדחוף באחדות השורה חמס-פתח? בברכת חברים ולהתראות במפגני ה-1 במאי.

  18. ASHER FROHLICH הגיב:

    לספי:

    מה אתה מתפרץ ?? אולי תקרא עוד פעם ותבין מה שכתבתי.
    איני טענתי כלל שלא קיים אימפריאליזם,רק הסברתי שאימפריאליזם זה קבל מימדים וצורות אחרות עם התפתחות ההון הפיננסי,שאל הייתה קיימת בתקופה של מרקס.אם אתה לא מסוגל להבחין בהבדלים,יש לך בעייה.
    גם לא טענתי כלל שקיימת "הרמוניה" מכל סוג,להיפך.המאבקים האימפריאליסטים ממשיכים להתקיים,אבל לצידם נוצרה מציאות "גלובלית" של ההון הפיננסי החוצה גבולות ולא קשור למגבלות לאומיות.מכוניות טויוטה מיוצרות בארה"ב ומכוניות פורד בסין,בספרד וברומניה.מיקרוסופט עוברת להודו ולסין וכך גם אינטל.
    אין ספק שהמעמד המתקדם ביותר הוא מעמד הפועלים,אבל,לצערי,הוא לא שמוביל את תנועות השחרור הלאומי,אלא הבורגנות הלאומנית.לכן,אין ולא קיים שחרור לאומי אמיתי ללא הנהגת מעמד הפועלים."שיתוף" פעולה של מעמד הפועלים עם ה"בורגנות שלו",במאה ה21, הוא לא דומה לזה של המאה ה19 או ה20.
    מרקסיסטים אמיתים יודעים להסתכל על המציאות ולהבחין בהבדלים החלים בה,
    אני גם מבקש שתשמור על הלשון החצופה שלך כשאתה מכנה אותי "לאומני ציוני" ועוד פנינים כאלה.
    אני נמנע מלכנות אותך בכנויים על אף שיש כמה שמתאימים לך.אם תרצה לנהל וויכוח אתי,אני מוכן,אבל לא ארד לרמה הנמוכה,הפשטנית והמכניזיסטית-דוגמאטית שלך.

  19. ספי הגיב:

    המטרה היא לא להעליב,אלא לקיים דיון/ויכוח ענייני.הבעיה היא שכנראה אינך עומוד נכונה על הנושא הציוני. הרטוריקה הפסאבדו סוציאליסטית של האגף השמאלי בתנועה הציונית נועד לגייס המון יהודי,בעיקר נוער שהושפע מהמהפכה הרוסית והתנועה הסוציאליסטית העולמית.זהו היה מעין אחיזת עיניים לגיוס אותו נוער כמבצע אותו קולוניאליזם.גם אגפיה השמאליים של הציונות שותפים לכל פשעיה (כולל קיבוצי השומר הצעיר).כמוכן,עקב ריקבונו וטפיליותו של האימפריאליזם הוא חייב לנצל ניצול מידי ועמוק של העולם. עלכן, הוא לא יכול לאפשר ניצול ניאו קולוניאלי,באופן עקיף ובמאבקו בניכוס הערך העובד מהפועל במערב הוא יוצר מעמד עובדים בארצות המדוכאות הניאו קולוניאליות. אין במקום זה לפרט נתונים אך,ניתן לראות באופן מובהק כי הדיכוי האימפריאליסטי הולך ומחריף. וכי לאור זאת הניתוח של לנין מקבל משנה תוקף.וכי לתנועה הקומוניסטית יש בכוחה לתת כיוון למאבק האנטי אימפריאליסטי,בעיקר שכרגע הוא מובל על ידי כוחות אחרים.גם אם אינם מתקדמים. למשל המיליטנטיות של הכוחות החמושים של חמאס מובילים מאבק מתקדם יותר מהציונים "הליברלים" של מר"צ שרוצים פריבילגיה אתנית בחסות אימפריאליסטית "בעלת פנים אנושיות" לכאורה.

  20. ASHER FROHLICH הגיב:

    לספי: אני שמח בשינוי הסגנון.

    לעצם העניין: "ההשוואות" האלה כגון "הכוחות החמושים של החמאס מול הציונים הליברלים של מרץ" הן פשטניות ולא אומרות כלום. גם אלה פסולים וגם אלה.
    הראשונים,בגלל שה"מאבק" שלהם היום יומי הוא לירות קסאמים מתוך שכונות ובתים של חפים מפשע,שאין להם תוצאה אחרת מלגרור תגובת נגד של ישראל ולגרום לאסונות כגון זה שהיה היום בפגיעה בילדים. "טקטיקה" רצחנית זו,להעמיד ילדים ונשים בקוו ראשון שיפגעו ממש בכוונה,היא ריאקציונית וברברית
    השניים,"הליברלים" של מרץ,הם משתפי פעולה של הבורגנות ומוכנים לכל דבר רק תן להם מושב בכנסת.
    אבל העולם והאנושות לא נגמרים לא במרץ ולא בחמאס. יש מליוני אנשים,בין הפלסטינאים,הישראלים ובני כל העמים,שמוכנים להקריב הרבה בעד השלום והסולידריות.
    לצערי,לא עניתה כלל לדברים שאני כתבתי,בעקר בקשר לתנאי הכרחי (לא מספיק)של הנהגה מעמדית
    פרולטרית בכל מאבק,כולל של שחרור לאומי.
    אין כאן כל ויתור לאימפריאליזם,להיפך.רק מעמד הפועלים יכול לנהל מאבק אנטי-אימפריאליסטי אמיתי.ואמן לי,מעמד הפועלים לא זקוק לא למרץ,לא לחמאס,ולא לכל בורגנות לאומית.

  21. ספי הגיב:

    הטרור הוא של הכיבוש הציוני ושל האימפריאליזם,זעמם של תושבי סדרות ויתר המוני מעמד העובד היהודי צריך להיות מופנה לשליטי ישראל ולפטרוניו בוושינגטון ולא כנגד ההמונים הפלסטינים ולארגוני השחרור שלו. מה שאתה עושה,אולי ככל הנראה מבלי לשים לב הוא שאתה מיישר קו עם הממסד הציוני והאימפריאליזם במדיניות הדיכוי,דרך התנגדות לממשלת חמאס. שזו היא מדיניות המשטר הציוני והאמריקני. כמוכן,אתה מקפיד להתעלם מהתנאים הקונקרטיים שבהם המאבק מובל על ידי כוחות דתיים וזעיר בורגניים, ולא בהנהגת מעמד העובדים המודע החמוש באסטרטגיה מרקסיסטית לניניסטית מהפכנית.דרכם של הקומוניסטים לזכות בהובלה היא דרך חיזוק המחנה האנטי קולוניאליסטי ולא על ידי פירוקו או החלשתו.הקומוניסטים בעלי אוריינטציה עקבית יפעלו לניהול המאבק באמצעות ההמונים עצמם דרך מועצות עובדים וכן, דרך פניה מעמדית לעובדים בתוך ישראל וחשיפת שקריו של הממסד והמעמד השליט הציוני.ואילו תפקידם של הקומוניסטים בתוך ישראל הוא ליצור מחנה אנטי ציוני ואנטי קולוניאליסטי רחב שיאחד את המאבק המעמדי למאבק האנטי קולוניאליסטי הפלסטיני ושל עמי האזור.זהו תמציתו של האינטרנציונליזם בעידן טפילותו של האימפריאליזם.

  22. ASHER FROHLICH הגיב:

    לספי:

    האחד לא צריך להיות על חשבון השני.התפקיד של הקומוניסטים בישראל הוא להוביל את מעמד הפועלים למאבק מול כל הכוחות המדכאות אותו ולא משנה אם זה האימפריאליזם או הבורגנות המקומית,ולא להלחם נגד מושג אבסטרקטי הנקרה
    בפיך "ציונות".אם אתה מרקסיסט,אנא תתיחס למושגים קונקרטים כמו בורגנות ואימפריאליזם.
    באותה מידה,הקומוניסטים הפלסטינאים חייבים
    לעמוד מול הבורגנות שלהם,שבסופו של דבר,גם
    שותפה של האימפריאליזם(פת"ח)או שתהיה שותפה שלו בהזדמנות ראשונה שיוכלו(חמא"ס)

  23. ספי הגיב:

    הציונות זה דבר אבסטרקטי??הציונות זה נשק,החרב הדוקרן החלודה והרעילה רוויית הטטנוס בה נועץ האימפריאליזם בליבם של ההמונים באזור במזרח הערבי המזרח תיכוני. האימפריאליזם בנה ומבסס באמצעות הבורגנות הציונית, באמצעות התנועה הציונית על כל פלגיה והשתלשלותה ההיסטורית מבצר חמוש ורצחני של האימפריאליזם באזור.הציונות זו האסטרטגיה והפרקטיקה בה הבורגנות הקולוניאליסטית הציונית המפרידה בטקטיקת הפרד ומשול בין העובד היהודי לאחיו הערבי וכנגד אחיו באזור (עיין שוב בתגובה ממעל"לחזור לעקרונות של זייאד וארליך"). אם במכאניזם ובדוגמאטיות עסקינן,אולי הן באות מצדך לפי הגישה שלך מעמד העובדים הוא מעין קהילה אבסטרקטית אחידה, ולפי הגישה שלך אינך רואה חלקים וגוונים בתוך המעמד למשל שלמעמד העובדים יש חלקים אריסטוקרטיים שמשתפים פעולה עם הבורגנות תמורת פריבילגיות, והחלשה פוליטית של המעמד. לעומת זאת,מעמד העובדים פועל וכך גם הקומוניסטים מתוך תנאים קונקרטיים ובתנאים הקונקרטיים שלנו יש בורגנות לאומית שמנסה להיאבק כנגד האימפריאליזם ומשרתה התנועה הקולוניאליסטית הציונית המנשלת. ולכן,המאבק על הובלת התנועה צריך להיות בכך שהקומוניסטים מראים את הדרך לשחרור הלאומי דרך המאבק המהפכני לסוציאליזם,דרך עקביותם ובכך שדרך המחנה האנטי אימפריאליסטי הם יוכלו לטעת שורשים עמוקים בפרולטריוןובאיכרות של הארצות המדוכאות ולדרבן דרך האינטרנציונאליזם את המעמדות העובדים בישראל ובמערב להיאבק נגד המעמדות המנצלים מבית הפוגעים בזכויותיהם הבסיסיות ומקיזים את דמם במלחמות מיותרות.במציאות שלנו ההנהגות הלאומיות והדתיות מראות במידת מה את המבוי הסתום, אך מה שחסר זה מפלגת קאדרים קומוניסטית מהפכנית הנטועה בתוך,הכפרים,מחנות הפליטים,ועדות ההתנגדות העממיות וכי הכוח הפוליטי הגדול שמתקרב לדרך זו הם פעיליה של החזית העממית לשחרור פלסטין. אני מציע לך לפעול לחיזוק המאבק המעמדי בתוך ישראל ולמיגור המגמות השוביניות הלאומיות בתוך מעמד העובדים היהודי דרך החיבור בין המאבק על תנאי הקיום הכלכליים לבין המאבק הפוליטי כנגד המשטר הציוני.עליו נשען האימפריאליזם בארץ ובאזור. אם אתה מרקסיסט איך אתה יכול להיות ציוני?!!

הגיבו לוואלה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים