גילוי נאות (שוב): אני צרכן מושבע של אורז, והזן הפרסי הוא הבסיס העיקרי למזון שאני מבשל וצורך. לכן אני קורא בעניין רב את כל הידיעות והניתוחים שבאים להסביר, לעתים גם להצדיק, את העלייה המטורפת במחיר האורז "בשווקים העולמיים" וגם אצלנו. הפעם ירגיש הצרכן הישראלי בצלחתו את מחיר הגלובליזציה ואת ההשלכות של תהליכים המתרחשים במקומות רחוקים יחסית שיכולים להשפיע מאוד על אורח חיינו היום-יומי.
"הארץ", שהפתיע בסיקור נרחב ואפילו מודע מבחינה חברתית של משבר המזון בכלל והאורז בפרט, ידע להרגיע אותנו שאין מחסור אמיתי באורז בישראל, ומי שידו משגת לשלם תוספת של 65% מהמחיר הקודם עבור המוצר יוכל להשיג אותו בקלות. מתחת לכותרת הראשית (!) של העיתון ביום שני השבוע, שעליה חתומים ארבעה כתבים, מביא העיתון דברי הרגעה קצת תמוהים מפי המפקחת על המחירים במשרד התמ"ת, צביה דורי. אמונה כמו רוב משרתי הציבור הבכירים על ניאו-ליברליזם קיצוני, טוענת דורי שהטלת פיקוח על מחירי האורז "אפילו לא נשקלת". לדעתה התחרות החופשית היא הדרך הטובה ביותר להורדת המחירים.
קשה לנו להבין מה ראו ראשי משרד התעשייה והמסחר לקשט אויבת מוצהרת של פיקוח כלשהו בתואר הכבוד "מפקחת על המחירים". כדאי אולי להוסיף את המלים "לא מפקחת" והכול יהיה בסדר. מדיניותה הליברלית של דורי מבטיחה לעשירים אספקה חופשית של אורז כדי שיוכלו לצרוך סושי כאוות נפשם. מכל מקום, כל אלה שנקהלו תחת דגלו של ביבי נתניהו בשנים האחרונות, כולל עורך "על המשמר" לשעבר סבר פלוצקר ( לקוראים צעירים יחסית: מדובר בעיתון מפ"ם ז"ל, שדגל באורח מוצהר בחברה סוציאליסטית), יכולים עתה לחגוג שוב את הצלחתה המסחררת של הכלכלה הישראלית. מי שיכול לקנות, יקנה, מי שידו אינה משגת יופנה לבתי תמחוי ולמוסדות צדקה, וכולנו נשגשג בזכות הכלכלה החופשית. מי שחולם בהקיץ על דב יוסף המנוח (שר האספקה והקיצוב בעבר הרחוק מאוד שהייתה לו יד קשה כלפי הספסרים) פשוט חי בעבר ומסרב להפנים את אילוצי החיים בעולם המבוסס על דרוויניזם חברתי שמבטיח רק את הישרדותם של החזקים. אם אנשים כמונו, שיוכלו לקנות אורז גם בעתיד, לא יבינו את המחיר שאותו משלמים אלה שיצטרכו להסתפק בהרבה פחות, החברה הישראלית אבודה. לדעתנו, המשימות החברתיות הן עתה ברורות מאוד: לא מדובר בהקמת עוד ארגוני צדקה וחלוקה לנצרכים, אלא במאבק פוליטי נגד הניאו-ליברליזם ובעד שינוי מבני בחברה ובכלכלה.
ה"מפקחת" דורי זורה חול בעינינו כשהיא טוענת ש"התחרות החופשית תוריד את המחירים". כדי להגיע למסקנה הנועזת הזאת אין צורך לקרוא את עיתון המפלגה הקומוניסטית "זו הדרך" (כדאי. ניתוחיו הכלכליים-חברתיים של אפרים דוידי שם שונים באורח קוטבי מהתעמולה הרכושנית שבה מלעיטים אותנו בכל מקום) ואפילו לא את הטור הזה ב"כל העיר". די לנו לדפדף באותו גיליון של "הארץ" ולקרוא דברי אלוהים חיים דווקא במוסף הכלכלי השנוי במחלוקת שלו, The Marker .
השם האמריקאי של העיתון אולי מעצבן, אבל נניח לזה לרגע. למיצער אנחנו נתקלים כאן במגוון ידוע של דעות, וגם במידע שתורם לעתים למסקנות חלופיות. נכון שהטור של דפנה מאור מטיף לנו להירגע וברוח מארי אנטואנט אפילו שואלת: "מה הבהלה? אז יתייקר, אז נאכל קצת פחות אורז". עצה טובה, שמתאימה מאוד למדור הרפואה בעיתון, אבל המודעות של הגברת מאור לסל הצריכה של מאות אלפי בני אדם בישראל מכל המגזרים (אבל בעיקר אזרחים שמסווגים כשייכים למגזר המזרחי, או החרדי או הערבי) אינה קיימת.
מאור בכל זאת מוטרדת מעליית מחירי האורז ומסבירה שמדובר "בקצה הקרחון" ובסחרור שעלול לגרום לנסיקה מבהילה במחירי המזון בכלל. היא אף מעלה הצעות מעשיות להקצאת יותר משאבים לגידולים חקלאיים "מניבים ומזינים", גם על חשבון גידול בקר לבשר. היא אולי לא מודעת לצלו של דב יוסף מן העבר, אבל ברור שאין מדובר עוד ב"כלכלה חופשית" אלא בתכנון גלובאלי למניעת רעב בארצות העניות. אתם מחפשים סוציאליזם במוסף הכלכלי של "הארץ"? קראו בדקדקנות את המשפט הבא של מאור: "יש לפעול להסרת מחסומי סחר לא הוגנים המוטלים על ידי המדינות העשירות (ארה"ב ואירופה בעיקר) על מדינות עניות המייצרות תבואה חקלאית (אפריקה בעיקר)". אז כדאי למפקחת על המחירים, שבמקום לפקח היא מעודדת את השתוללות הספסרות בשם השוק החופשי, לקרוא את "דה מארקר" שלה, ולחזור בה מהכזבים שהיא מפיחה על המכניזם של הכלכלה החופשית.
הכול שקר מכוון: המחסור הוא מלאכותי, חלק מניצול משאבי העולם העני על ידי העשירים, בהנהגת ארצות הברית. המעצמה, שמרעיבה מיליונים כדי לקיים רמת חיים ראוותנית לחלק מאזרחיה, אשמה בפשעים נגד האנושות שמעשי סין בטיבט מחווירים לעומתם. אבל אף פובליציסט ברחבי העולם לא יעלה בדעתו להציע להחרים אירועי ספורט אמריקאיים. לזה קוראים אצלנו, בשמאל העקבי, תודעה כוזבת.
אבל לא רק דפנה מאור מזימה את הכזב על הכלכלה החופשית, כביכול. באותו עמוד ב"דה מארקר" מופיעה כותרת צבעונית בולטת, שגורסת, כנראה בצדק גמור, "שהספקולאנטים אחראים לזינוק במחירי האורז בעולם". תחת המונח הלועזי "ספקולאנטים" אני מציע לחזור למלה העברית שהייתה רווחת כל כך בשנות החמישים, "ספסרים". מתברר שהכותרת המרשימה איננה אלא ציטטה, מפיו של מנכ"ל חברת שקל אדג’יו, "המספקת ליווי פיננסי לחברות בתחום הסחורות". ובכן, לא חברת הכנסת לשעבר תמר גוז’נסקי, אלא המנכ"ל שכל חייו קודש לצורכי המגזר הרכושני, מר גדעון בן-נון, אומר לנו במפורש: "אין מחסור באורז בעולם ואין מחסור במזון. יש רק אווירה של פאניקה שמתדלקת על עצמה ושמונעת בידי ספקולאנטים. עלייה של 50%-70% במחירי האורז אינה יכולה להיות רק תוצאה של סיבות חקלאיות כמו בצורת, וקשורה גם בכניסה של ספקולאנטים לשוק". אני מקווה שמר נתניהו והגברת דורי מהתמ"ת ישננו את הדברים שוב ושוב, ושגם אהוד ברק ואהוד אולמרט הניאו-ליברלים יחרתו את הדברים על לוח לבם. המחסור הוא פרי עבודתם של ספסרים, שרבים מהם תורמים מיליונים לפוליטיקאים שמשרתים אותם, כאן ובכל רחבי העולם. כל אדם שמתרושש, כאן, או בקניה, או בסוריה, או בשכונת עוני בארצות הברית עצמה, מעשיר אדם אחר. יבשת שלמה (אפריקה) שוקעת נוכח עינינו מחמת השחיתות, המחלות ודרך ההתנהלות של העולם העשיר. כבר נלאינו מלכתוב על התרופות הקלוקלות שמשווקות לאפריקה ולדרום אסיה, ועל הילדים שמייצרים נעליים ביום עבודה של 11 שעות תמורת דולר אחד. לאף אחד לא איכפת, ואפילו התירוץ השחוק של "עניי עירך קודמים" הפך למיושן מאוד, שכן אנחנו אדישים גם לגורלם של החלשים בחברה שלנו, ומקצים להם אורח חיים של עוני כרוני, בורות ותלות בנדבות.
גם גיל בשן, אנליסט ממחלקת המחקר של IBI ולא חלילה מרקסיסט, מספר לנו באותו גיליון שתפוקת האורז העולמית צפויה לרדת השנה בשלושה וחצי אחוזים לעומת השנה שעברה בשל סדר העדיפויות של צוברי הרווחים על חשבון העניים. מלאי האורז, אומר בשן, יגיע לרמתו הנמוכה ביותר בשלושים השנים האחרונות. והוא גם מספק הסבר מקפיא דם: "הסיבה לכך היא שחלק גדול מהשטחים בעולם שיועדו בעבר לגידול אורז קטנו לטובת תעשייה, מגורים או גידול מוצרים רווחיים יותר".
כדאי לנו לחשוב על הגברת דורי, ועל מאות פקידים בכירים גרועים ממנה בהרבה במשרד האוצר, שממשיכים להישבע בשם הכלכלה החופשית, ובעיקר על הפוליטיקאים הממונים על הפקידים האלה, שרבים מהם נהנים מקרנות מוסוות שמקורן בהזרמת כספים של אלה העוסקים "במוצרים רווחיים יותר". בעבר הטחנו ביקורת בפקולטות לכלכלה שגידלו את המומחים לטובת העשירים והציפו בהם את המשרדים הכלכליים בממשלה ואת מדורי הכלכלה בתקשורת. שמענו רק נחירות בוז מכל מקום. אז מי שמסוגל עוד לראות ולשמוע את אחיו האזרחים משוועים לאורז היקר, ייזכר נא בשעות ההאזנה הנעימות שלו ל"שעה קלה על כלכלה" בגלי צה"ל.
ובתור אחד שלא תמיד מת על הטורים שלך אני יכול להגיד שזה מה שקורה כשאתה מסתמך על הידע שלך ולא מנפנף בו לראווה.תמשיך ככה.
בעיה כאובה מאד, ראוי היה לציין גם שש שנות בצורת באוסטרליה שהביאו את מלאי האורז למצב בו הספקולנטים מהמרים על מחסור באורז. ה"ספקולנטים" לא יצרו את משבר האורז, הם מגיבים לו באותו אופן שכל סוחר מגיב לירידה בהיצע של מוצר. עם זאת אני מסכים ש"משבר האורז" הנוכחי הוא סימפטום לבעיה רחבה יותר, מערכתית.
משבר האורז, משבר הסאב-פריים, "התחממות גלובלית", העלייה במחיר הנפט, כולם "משברים" ולא משברים, מתוגברים על ידי מפוחי ההסטריה והפניקה העובדים שעות נוספות בהפחדת הציבור כל אחד מסיבותיו. כולם מסתכלים על כולם יתר על המידה, מגיבים לכל תנודה מינורית, מעצימים כל גל, היזון חוזר מחריש אזניים של שווקים, סוחרים ותקשורת המונים רעבה לסנסציות. מר ברעם מייחס זאת לכוונה רעה, לרשעות ותאוות בצע, לקונספירציות אימפריאליות חובקות עולם, לדעתי האמת יותר פרוזאית, כולנו ספקולנטים, לפחות ה"כולנו" שסוחרים בבורסות העולם, קונים נפט ואורז וחיטה בשוק הסחורות, מיליונים של סוחרים מכל רחבי הגלובוס משתתפים בסחר למטרות רווח בבורסות העולם, כשחלק משמעותי מהם עושה זאת על בסיס צפיה בטלוויזיה ומחקר אינטרנטי, סוחר הודי שקנה אורז השבוע העלה את המחיר לשכנו, כך גם סוחר תאילנדי.
הכשלון של משרד המסחר והתעשיה הוא גם בפיקוח על מחירים במכלות וברשתות השיווק. שוב ושוב אתה מוצא שהמחיר במחשב הקופה גבוה מזה שרשום על המוצר. במדינה מתוקנת מישהו היה צריך לשלם על כך ביוקר, אבל בישראל מסתבר שה"מפקחת" לוקחת משכורת כדי לשמוט כל פיקוח ולהניח להפקרות לחגוג. גם את המידות והמשקלות אין בודקים ובשווקים ובחנויות הירקות שוררת הפקרות. כל זה מהווה העלאת מחירים לצרכן שאינה מקבלת כל ביטוי במדד המחירים. הגשתי תלונה על אירוע חוזר ונשנה של פער במחיר בין הקופה והמדף ברשת כדורי ונראה מה יענו לי (אם בכלל יענו) ממחלקתה של הגב’ צביה דורי.
דווקא בתור קורא וותיק ומתמיד אני לא התרשמתי יותר מדי מהטור, בעיקר בגלל הנימה הרגשנית שבו והשימוש בסוגריים שלא מתאים. יחד עם זאת יש לציין שמדובר באחד הטקסטים היותר טובים שקראתי בסוף השבוע האחרון.
לגופם של דברים:
קיים מחסור באורז. מחסור קטן באורז שנוצר כתוצאה מהעדפה של גידולי תירס לצרכי דלק ביולוגי על פני גידולים חקלאיים. יחד עם זאת, עדיין יש מספיק אורז בשביל להאכיל את כל העולם, כולל הרעבים באפריקה. גם אם נקבל את הגישה הקפיטליסטית של אי-התערבות במשק אזי העלייה הריאלית הייתה אמורה להיות בערך 3-5 אחוזים, ולא המצב הקטסטרופלי שאנו נמצאים בו היום ומאיים להחזיר את האנושות שלושים שנה אחורה לימים בהם המזון היה חלק משמעותי מסל ההוצאות של משק בית. הסיבות להאמרה הקיצונית במחירים הן: 1) מהתערבות של ספקולנטים ורוכשי חוזים עתידיים. 2) מהתנהגות היסטרית של פקידים בכירים וממשלות. 3) מניצול ציני ע"י תאגידים רב-לאומיים.
האמירה של הכתבת בדה-מרקר אודות האורז היא לא מרי אנטואנטית כי אם מטופשת ונובעת מבורות – *כל* מחירי המזון עולים ולא רק מחירי האורז.
לדעתי אנחנו הולכים לקראת משבר כלכלי של כמה שנים, שלאחריו תרשים הזרימה של השליטה, הכוח וההון העולמי יראו קצת אחרים עם התחזקות של סין והודו.
כמו כן המשבר הנוכחי הוא הוכחה נוספת לכך שהאתגרים הניצבים בפני האנושות באלף השלישי לספירה הם אתגרים גלובליים ולכן יש צורך בשיתוף פעולה בינלאומי במסגרות קונפדרטיביות.
הבעיה היא איך מנכסים לסדר היום הציבורי דעות וניתוחים כמו של אפרים דוידי , שלא רק אתה תתיחס אליהם בכובד הראש הראוי.
איך מעבירים דעות אלו שתתנחלנה בקרב הלבבות של ציבור העובדים בארץ.
יש משהו בדבריך שאין טעם להאשים במשבר את "רשעותם" של הספקולנטים האנונימיים. אבל אתה לא הולך צעד אחד נוסף קדימה כמתבקש מדבריך: האשם הוא במערכת הפיננסית העולמית המטורפת, שלאחר שהפריטה לדעת את כל מנגנוני ההשקעה המחוברתים הסולידיים יחסית (בעיקר קרנות פנסיה ממלכתיות וקרנות של איגודי עובדים) נופלת קורבן לספסרות בסיוע טכנולוגי שמרקס לא היה חולם עליו. זה נכון שכל זה לא היה מתאפשר אילולא הטכנולוגיה, אבל ניתן – ואפילו קל מאד – להשתמש באותה טכנולוגיה לצרכים הפוכים.
אז מה אם לארגן איזו הפגנה למען פיקוח על האורז?
"משבר האורז" בישראל הינו גמיק מנוול. הכותרות הזועקות בעיתונים היסיחו את הדעת כלפי דבר יחיד "אורז", כדי להכשיר גל התייקרויות ענק בשורה רחבה של דברי בסיס כולל דלק. עוד לפני שנה כתבתי כאן שמחירי מוצרי היסוד, עיקר סל הצריכה של 80% ממשקי הבית בישראל, התיקרו בשנה וחצי עד אז בכ-30% בעוד יש עיוות בחישוב (שיקלול) המדד, כפי שכל בנקאי ישראלי יאמר לך.
הנקודה היא בדיוק זאת, שהן מתחמקים מלתת תוספת יוקר, והן מופיעים בעולם כמדינה חסרת אינפלצייה, לצרכי מלוות חוץ בריבית נמוכה והשקעות חוץ. זה ישראבלוף באופן הבוטה ביותר, עובדים בעיניים הן על אזרחי ישראל, זה זמן רב בנושא הזה, והן על הקהילה הבינלאומית.
כרגיל במקרים אלה, יום ההתייקרויות הינו יום בו דעת הקהל מוסחת כלפי דברים אחרים (בעבר היה זה, שבץ שרון, ההתנתקות, וסנסציות אחרות, כשבו ביום הוגנבו לנו התייקרויות). הפעם היה זה יום בדוק לצורך זה, יום השואה, בו הקהל הישראלי קופץ לדום שתיקה בשגב רב, ואז מחדירים מאחור את ההתיקרויות בעשרות אחוזים.
סוף סוף, סנונית ראשונה, עיתון ישראלי הכותב, אמנם בטון מינורי, על התיקרויות המזון מאז 2006. ההתיקרויות בפועל גבוהות בהרבה, אבל גם זה משהו.
— קישור —
נראה שסוף העולם מתקרב ועדות לכך היא שאני מוצא עצמי מסכים עם מיכאל שרון. מחירי המזון בישראל האמירו באופן אסטרונומי בשנים האחרונות ודומה שהתושבים בישראל (לפחות בחלקם) לא מודעים לכך.
כשהגעתי לביקור בשנתי שלי בישראל בסביבות ינואר, נדהמתי מהעלויות של מוצרי המזון בסופורמרקט. מה שהפתיע אותי במיוחד היה שמוצרים רבים הגיעו למחיר גבוה יותר ממקביליהם ברשתות המזון באזור שבו אני מתגורר, שהוא מהאזורים היקרים בארה"ב. למותר למציין שהשכר בארץ לא עלה באותה מידה.
יצאתי מהביקור בתחושה שלא ממש ברור לי איך אנשים מתקיימים בישראל ואם ספקות קשים לגבי הריאליות של חזרה לארץ.
אם זה היה נכון שהדלקים הביולוגים נכנסו בצורה משמעותית כל כך שהם מעלים בצורה דרסטית את מחירי האורז והתירס, אז מחיר הנפט היה צריך לרדת בצורה דרסטית וזה לא מה שקרה, להיפך מחיר הנפט קפץ גם הוא בזמן האחרון.
אם תשובתך תהיה שהביקוש לשניהם גדל, אז בלעדי הדלקים הביולוגים מחיר הנפט היה קופץ לא ל-120$ אלא ל-200$ והיה גורר אחריו אינפלציה עולמית בכל המוצרים האפשריים בעולם.
הנה המאמר "בני המעיים והעבודה בעיניים" הכולל סיור וירטואלי מודרך במרקולים בארה"ב ואנגליה. מאד ברוח הדברים שאתה מביע כאן. נהדר שמישהם מבחינים בדברים האלה, מבעד למסך האפאטייה הסתגלנית הפיקחית-כביכול אך שאינה- רואה-דבר-ממטר, שאימץ האזרח הישראלי.
קל יותר להבחין בכך, אם אתה אכן חי זמן מה מחוץ לישראל, בפרט בארה"ב. המאמר משנת 2003, אך אקטואלי עדיין, ואף יותר מתמיד, דומני.
בני המעיים והעבודה בעיניים
— קישור —
עיקרי הדברים בקצרה בכתבה:
אזרח, דופקים אותך
— קישור —
מיכאל שרון
כלומר, הוא יודע לעשות חשבון פשוט ולקרוא את מדד המחירים. כמה מהפכני ולא שגרתי. יש אישור לעליית המחירים עמי? כי רק להסכמה שלך חיכינו.
המשבר ללא ספק עמוק ומשקף את כל החוליים הקפיטליסטיים המוכרים, והמאמר כמובן חשוב ומצוין.
עם זאת, מכיוון שעליית המחירים היא עולמית, לא בטוח שפיקוח מחירים ישראלי הוא תשובה אפקטיבית. עלול להיות שהוא רק יצור מחסור בשוק – באמברגו שיטילו הייבואנים על המשק, או פשוט בגלל שלא יישתלם לייבא לארץ אורז. נשמע מופרך? זה בדיוק מה שקרה במשבר הלחם לפני כמה חודשים, וההתקפלות של אלי ישי כשהבין שאין לו דרך לשבור את קרטל המאפיות.
החלופה היא כמובן משק סוציאליסטי, או למצער כניסה של המדינה לתחרות החופשית – הקמת תאגיד ממשלתי למכירת מוצרי מזון בתעריפים נגישים, שיתחרה בספקים הפרטיים. השאלה היא לא פקידה זו או אחרת בתמת אלא אחריות ממשלתית לאספקה של מצרכים בתעריפים נגישים. הכתובת היא לא אלי ישי, אלא אהוד אולמרט, ומפלגות הקואליציה כולן.
היבט נוסף שחשוב להדגיש – עליית מחירים היא למעשה שחיקת שכר (כאילו לא די בכך ששכר המינימום לא עלה כפי שהובטח לאחר הבחירות).
בקיצור – לטעמי הדרישות המיידיות צריכות להיות – א. תוספת יוקר ריאלית לשכר העובדים ולקצבאות ו-ב. הקמת תאגידי מזון ממשלתיים (או, לחילופין, הלאמת הקיימים).
דרישות קיצוניות? גם המציאות קיצונית, והיא רק צפויה ללכת ולהקצין עם המשבר הסביבתי והגלובליזציה הקפיטליסטית.
מתן, אתה צודק כמובן. מערכת הסחר העולמית היא הבעיה, אני לא בטוח שאנו מסכימים על הפתרון. זה לא המשבר הראשון ולא האחרון, משברים דומים קרו גם כאשר קרנות הפנסיה היו ממלכתיות או מחוץ לבורסה. קרנות הפנסיה הממלכתיות יש להזכיר נמצאו כפסע מפשיטת רגל, זו הייתה אחת הסיבות להפרטתן.
אפשר הסבר?
"לספסרות בסיוע טכנולוגי שמרקס לא היה חולם עליו."
שמח שיכולתי לספק אותך ידידי הפיקח.
הנה לינק במקום הסבר. זאת כמובן רק דוגמה (וודאי לא המלצה!):
https://us.etrade.com/e/t/home
מסכים לחלוטין עם מיכאל ויונתן.
אם מיכאל והאחרים מפרסמים קישורים למאמריהם בנידון, מדוע לא אני?
— קישור —
— קישור —
— קישור —
— קישור —
— קישור —
המלחה הקטנה שלנו ושל חיים ברעם בגלובליזציה.
1.לא למותגות בשום תחום . להישתדל.
2.לא לקניונים. להעדיף את הרחוב .
3.לא לראות ריאל מדריד דרך חבילות בכבלים
4.ללכת למחנה יהודה ולקנות דברים לא ארוזים
5.לא להתארח בבתי מלון גדולים להעדיף צימרים
6.לא לוותר על סוכן הביטוח. גם אם נשלם יותר.
7.לא לאכול ולשבת ברשתות גם אם זה טעים ואיני
8.לדאוג שכל שקל שיוצא מכיסכם יגיע לחלומכם.
קצת. עד שתגיע המהפכה הנכונה. ואם אינך מקיים קצת מהדברים האלו. אז תדע שאתה שייך לחוג איך להיות שמאלני ויאפי ויפה נפש.מס שפתיים.
כמו שקורה במדינה הזו בכל תחום.
דווקא ב-ynet נכתבו דברים מעניינים:
"שוק החלב בישראל הוא מתוכנן, ולכן מוצרי החלב מגלמים רק את עלויות הייצור", אומר שייקה דרורי, מנכ"ל מועצת החלב. "בעולם, לעומת זאת, עליות המחירים נובעות ממחסור זמני וספקולציות של עושי שוק".
(מתוך כתבה על התייקרות מוצרי החלב).
קישור:
— קישור —