הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 ביוני, 2008 75 תגובות

למען האמת אני ניגש היום למקלדת בתחושת מועקה ובלי חמדה. לפעמים נעים להשתכר, אבל כמעט אף פעם לא קל להתפכח. המטלה הפעם היא קשה במיוחד: להתווכח עם חברי לדעה במשך שנים, לאמץ תובנות מסוימות של אויבינו הפוליטיים הקשים ביותר ולהודות שמרכבת השלום שלנו תקועה לשנים בדרך ללא מוצא.

לא שיניתי דבר מעמדותיי הבסיסיות, אלא להיפך. האיבה להתפשטות הטריטוריאלית ולעוול שנעשה לפלסטינים, ההתנגדות לאוריינטציות הבינלאומיות של הממסד, הניכור כלפי המרכז הלאומני והתיעוב המוחלט כלפי הגזענים והפשיסטים מהזן המתנחל – כל אלה רק העצימו בשנים האחרונות. עם זאת, אסור שהרגש החם והעז כלפי כל פעילי השלום בישראל יאפיל על השינויים הטמירים והגלויים בשטח, או ישפיע על השיפוט הרציונלי ועל הזיקה לתהליכים המתרחשים בעולם המציאות. ה"שלום" הופך בהדרגה לסתם סיסמה ריקה, שבאמצעותה מנסים להבחין בין מפלגות ואישים בלי בסיס מציאותי כלשהו. אם אהוד ברק הוא מנהיג מחנה השלום, אז לעולם לא נגיע ליעד הנכסף הזה ונדמה לי שיותר ויותר ישראלים מתחילים להבין זאת. עלינו להפריד בין משאלות הלב לבין הניתוח הקר, בין מה שאנחנו רואים על המסך בבדיקות ההדמיה לבין רצוננו העז שהחולה שלנו יבריא. כיוון שאיחרנו מאוד באיבחון הסרטן ולא עקרנו אותו במועד, סיבכה אותנו מלחמת 1967 באסון לאומי מתמשך. אנחנו תקועים, לא להקיא ולא לבלוע, והתפקיד האחרון שנשאר לכותבים ממחנה השלום הוא להביא את העובדות ואת הפרשנויות בפני דעת הקהל הישראלית בקור רוח הגובל באכזריות.


בשנים שעברו מאז אוסלו, וגם לפני 1993, פגשו פעילים רבים במחנה השלום הישראלי (הציוני והרדיקלי) את נציגי הצד הפלסטיני, במגמה להגיע לדיאלוג ולהסכם שיביא בסופו של דבר לשלום בר-קיימא. גם אני השתתפתי בפגישות רבות כאלה, ותמיד הבנתי את הליקוי הקבוע העומד בבסיסן: ייצגנו מיעוט בדעת הקהל הישראלי, ואילו הפלסטינים ייצגו את הרוב בקרב עמם או לפחות מיעוט חזק ומשפיע. אמנם אוסלו יצרה את האשליה שהעם איתנו, אבל מסתבר שזה היה מיקסם שווא: הישראלים לא הסכימו לשלם את המחיר האמיתי תמורת שלום, ודווקא "המנהיג" ברק, שמפלגת העבודה ומרצ נשבעו בשמו, בנה יותר התנחלויות מכל ראש ממשלה שקדם לו או בא אחריו. בהדרגה איבדו שני העמים את האמון בשלום, והאסון שפקד את הפלסטינים בשנת 1948 חדר לסדר היום האזורי והבינלאומי ודחק הצידה את "הישגי" 1967. רבים מאיתנו סברו, במשך שנים רבות, שהסדר שיבטיח שתי מדינות לשני העמים בגבולות הקו הירוק יתקבל בברכה באזור ובקהילה הבינלאומית. הם האמינו שניתן להתגבר על המכשול לשלום שנוצר בגלל ההתנחלויות וקביעת העובדות החד-צדדיות בשטח.


הצלחת המתונים הפלסטינים בבחירות אחרי אוסלו חיזקה את האופטימיות, אלא שבהדרגה התברר שהממסד הישראלי איננו מסוגל לספק את הסחורה שהובטחה לפלסטינים בהסכמים. רצח יצחק רבין בשנת 1995 גרם לנסיגה פחדנית של יורשיו שמעון פרס ויוסי ביילין מהסכם פשרה ממשי על ירושלים ועל השטחים, שיהיה כרוך גם בפינוי ההתנחלויות. ביילין הציע לשותפיו הפלסטינים את אבו-דיס כתחליף לירושלים, ואחרי שמפלגת העבודה הובסה התקוות ממנה נמוגו. כשברק עלה לשלטון בשנת 1999 התברר סופית שהמפלגה מפנה עורף לשלום, בונה התנחלויות בקצב חסר תקדים, שוברת את הברית עם האזרחים הערבים שתמכו בה בתום לב ומנפצת את כל תקוותינו.


כיוון שאין בישראל שום נטייה לתת את הדעת על התהליכים המקבילים לשלנו בחברה הפלסטינית אלא לראות בה רק צד סביל בכל תהליך מדיני או צבאי, המשכנו להאמין, במשך זמן רב מדי, שמה שהיה מקובל ואפילו נועז בשנת 1993, יסכון גם היום. זוהי אשליה ילדותית, שמינון משאלות הלב שבה הוא מופרז מאוד. עד אוסלו אסרו עלינו להיפגש עם אנשי אש"ף, וכל ילד בשטחים היה משנן באוזנינו שבלי הסכמת ההנהגה בתוניס אף נציג פלסטיני רציני בגדה או ברצועה לא יתחייב לשום הסדר עם ישראל. הניסיונות הישראליים לעקוף את אש"ף נכשלו עד שממשלת רבין הגיעה למסקנה שניתן להגיע להסכם עם יאסר עראפת, ולאכוף את האינטרסים שלנו על הפלסטינים באמצעותו ובסיוע מצרי ואמריקני. אבל בינתיים השתנה הכול: ישראל הרשמית רימתה את עראפת ואחר כך הפקירה אותו למוות מכוער בתנאי תיסכול ובידוד; יורשיו איבדו את אמינותם, הפסידו בבחירות לרשות ואחר כך נאלצו לברוח בחרפה מרצועת עזה. הגורם החדש יחסית, חמאס, הוא בעצם השותף הפוטנציאלי החדש שבלעדיו לא נוכל להתקדם להסכם כלשהו.


אלא שבדיקת עמדות הצדדים עלולה להביא את כולנו לידי ייאוש. גם המתונים (טקטית) מבין פעילי החמאס, ואיתם חלק נכבד מאנשי אש"ף הצעירים והמקובלים יותר על בני עמם, אינם חולמים אפילו על הסכם עם ישראל בלי ירושלים ובלי פתרון לבעיית הפליטים. אינטלקטואל פלסטיני איסלמי בעל שיעור קומה, קסם אישי רב, כושר ביטוי משובח (באנגלית) ותדמית עצמית נאורה אמר באוזני השבוע במפורש, שעבורו עקרון השיבה הוא פיזי, לא סמלי. הפליטים חייבים לחזור לבתיהם ממש, וכיוון שהמיכשול לביצוע הרעיון הזה הוא "היישות הציונית" היא חייבת להתפרק. הוא איננו רואה את עצמו כשונא יהודים, ולכן מסכים ברצון לחיות איתנו במדינה אחת שיהיה בה, מטבע הדברים, רוב ערבי אחרי שזכות השיבה תתממש. את ההתנגדות הישראלית לרעיון כזה הוא רואה כניסיון כוחני של יישות אלימה (ישראל) להשיג את מטרותיה כשהיא נשענת על כוחה הפוליטי, הצבאי והכלכלי של ארצות-הברית. ככל שאני מכיר את המצב בקרב מנהיגות חמאס יש בה אנשים מתונים ממנו, אבל גם קיצונים ממנו. הוא מבטא, פחות או יותר, את הקונסנזוס בקרב האיסלמים. כיוון שהאנשים האלה בטוחים לגמרי בצדקתם, יחסי הכוחות או שיקולים גלובליים אינם מעסיקים אותם במישור האסטרטגי, אלא רק במישור הטקטי. כדאי שנבין שההנהגה האיסלמית הפלסטינית מאוישת באנשים מבריקים לא רק בצמרת אלא גם בדרג הבינוני. אלה מנהיגים שניחנים ביכולת אנליטית, בידע בתרבות העולם וגם בהבנה עמוקה של המנטליות שלנו. לכן הם מודעים היטב לעובדה שאין בישראל תמיכה כלשהי בהצעות שלהם לשלום המבוסס על מדינה אחת לשני העמים, חרף התמיכה ההולכת וגוברת בעמדה הזאת בקרב האליטות באירופה. לכן המדיניות שלהם מבוססת על היאחזות עיקשת ברצועת עזה, על הרחבת השפעתם בגדה, ועל מידה ידועה של מקובלות בינלאומית ואזורית.


יש גם מסקנות די ברורות מהניתוח הזה: השלום איננו עומד על הפרק בשום צורה ובשום אופן, וסדר העדיפויות שלנו בכל עניין ובכל נושא לא ייקבע עוד לפי מדד הסיכויים המדומים להגיע אליו. מחנה השלום הופך למחנה הסדר הביניים. לכן הסיסמאות יהיו בעתיד הרבה פחות מלהיבות ומגייסות, אבל הרבה יותר מציאותיות. נצטרך להפריד בעתיד הקרוב בין נושאים של צדק ומוסר, לבין הדרכים להשגת המינימום ההכרחי לחיים תקינים פחות או יותר, לתקופה הכי ארוכה שרק ניתן. מזעור נזקים, הנמכת להבות, הימנעות מהתלקחויות חמורות עם שכנינו הקרובים יותר והרחוקים יותר (איראן) יהיו בראש מעיינינו. ההידברות עם חמאס היא בלתי-נמנעת, והציבור בישראל יבין את הצורך למנוע מלחמות מיותרות שרק יקיזו את דמנו ואת דמם מבלי להביא להתקדמות כלשהי בנושא המדיני. ייתכן ששביתת נשק ארוכה עם כל הפלסטינים, בגדה וברצועה, תניע את הדור החדש שלנו ושלהם לחפש דרכים חדשות להתפייסות אמיתית, אבל בינתיים הדרך ארוכה. שום מנהיג פלסטיני לא יוכל לגייס תמיכה ממשית לפתרון שלא יביא בחשבון את הפליטים; שום מנהיג ישראלי בדור הזה, ואולי גם בדור הבא, לא ישכנע את הציבור כאן בצורך לאפשר שיבה המונית של פליטים לשטח הריבוני של המדינה.


פתרון שתי המדינות יכול אולי להיות שלב חשוב שיבטיח הפסקת אש ממושכת, אבל שני הצדדים עדיין אינם בשלים להקמת מדינה משותפת אחת מהירדן ועד לים התיכון. מה שטוב איננו אפשרי, מה שאפשרי איננו טוב די הצורך, ומחנה השלום חייב להפנים את הדברים ולפעול בהתאם למציאות.


* התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

75 תגובות

  1. מיכאל שרון: בניו זילנד החזירו את האדמות למאורים. מתי אצלנו? הגיב:

    — קישור —

    ראשית, בניגוד לרטוריקה הננקטת כאן, אין שום אינטרסים מנוגדים בין שני העמים. האינטרס הכולל – מדינה דו לאומית

    היתה התיישבות קולוניאלית בפלסתין. האימפריאליזם ממשיך לתמוך בכספים ונשק באוליגארכיה הצבאית השולטת בפלסתין הכבושה. התוצאה – קטטות וקליקות וסאוב סביב חלוקת הכספים וההשפעה, וחירחור מלחמות. רק כינון מדינה דו לאומית בפלסתין יביא להאנשה של החברה הרב לאומית בפלשתין המורכבת ממתיישבים (רוסים ואוקראינים אתניים נוצרים, אתיופים, רומנים, בילורוסים, מצרים, יוגוסלבים, פולנים, כוזרים, מרוקנים וגרמנים, חלקם בני דת משה בגרסאות שונות) ומבני פלסתין הילידיים.

    שנית, הנקודה היא לא "האיסלאם" כפי שנירמז מדברי ברעם (המצטט איש חמאס "איסלאמי" אבל מה, משכיל ונעים הליכות) ונאמר באופן פחות מרומז ויותר ישיר על ידי אנשי המרכז הלאומני או הימין הקיצוני.

    הנקודה אחרת: בני פלשתין רוצים אדמתם וקניינם חזרה. עניין הדת

    "רוצים מדינה איסלאמית" זה פיל לבן שהיכניסו כאן תועמלנים זריזים, בשביל להתחמק מהחזרת נכסים או מפיצויים. פיל לבן נוסף זה "הם צריכים קודם להיות דמוקרטים". שמע, העסק פשוט, לקחת? החזר או פצה, ואל תטה את שימת הלב כלפי דברים לא שייכים.

    חלק מתושבי פלשתין הם אמנם בני הדת היהודית, אבל מי מפריע להם להיות יהודים? דומני שיהודי חרד היה שר בממשלה הפלשתינאית. תחשוב רגע – מה פרוש "מדינה יהודית"? תבנה יותר בתי כנסת? הלוא רוב הישראלים הם אנשים לא דתיים. ומה הזהות האתנית המשותפת בין רומני לגרוזיני, בין פולני למצרי, ובין אתיופי ויקה? האנשים האלה באירופה היו בעלי קווים תרבותיים משותפים, ולכן נירדפו. לא בגלל שלא ניראו כמו גרמנים נוצרים או פולנים נוצרים, הרי רבים מאד מהיהודים הם גיורים. לך והסתכל על תמונה של שומרונים, אלה יהודים מצאצאי בית שני. אתה ניראה כמותם? — קישור —

    אין לך שום ברירה, עדיפה מדינה דו לאומית לאין שיעור על מדינות בהם בעלי זיקה ליהדות מהוים אחוז או חצי אחוז.

    שלישית, בישראל יותר מסוכן ליהודים מכל מקום אחר בעולם. וכי אינך יכול לחיות בברונקס או בסידני? המדינה היהודית לא פתרה את בעיית האנטישמיות, לא היצילה יהודים בשואה, גורנישט. בישראל ינאצו אותך בקללות גזעניות יותר מהמדינה האנטישמית ביותר – "אשכנזי חריין" או "פרענק פארעך", ינהגו בך בגסות יותר מכל מקום אחר. השילטון מטיף לך שבכל מקום אחר תרדף, ומכאן שאם אין לך ברירה, אז חומסים את ממונך ובירוקרטיה קשה משאול מתעללת בך.

    הארץ הזאת, אדמתה ונכסיה, לא שייכת לך כיהודי, כפי שאומרים כאן ("כאן בניגוד לארה"ב, זו הארץ שלי". אבל הארץ שייכת בפועל לפקיד המתעמר ולמיליונר החומס)., אלא לכמה עשרות מיליונרים. טול קורה מעיניך.

    מקומות קדושים? במדינה דו לאומית תוכל להשאר בכל התנחלות.

    רביעית, בתקופת פרוץ ראשית המרי הערבי המאורגן (1929) אמר כאמור, את דברו ד"ר זיגמונד פרויד. האם גם כאן צפה את פני הדברים באופן מפוקח וצלול להחריד למרחקים ולמעמקים, כדרכו?

    [החומר מופיע במאמרי: מוטיבים של איון בעלייה השניה — קישור — ]

    כך, זמן קצר אחרי הפרעות בחברון, ובשנה שכתב את ההקדמה למהדורה העברית של "הרצאות המבוא לפסיכואנליזה", שבה העלה על נס את תחיית השפה העברית ואת תקומת העם היהודי, דחה פרויד פנייה של "קרן היסוד" להשתמש בשמו למטרות ההסברה של הארגון. והרי דבריו במלואם:

    "הערכתי המפוכחת את הציונות אינה מאפשרת לי להתגייס לעניינכם. כמובן שיש לי סימפטיה רבה לכל סוג של שאיפה חופשית ואני גאה באוניברסיטה שלנו בירושלים, ובשגשוגם של יישובינו, אך מצד שני איני מאמין – – שהעולם הנוצרי והמוסלמי יהיה מוכן אי-פעם להשאיר את המקומות הקדושים בשליטתם של היהודים.

    נראה היה לי הגיוני יותר לכונן מולדת יהודית על קרקע שאין עליה מעמסה היסטורית, אך אני יודע שבגישה רציונלית מעין זו לא היה אפשר להלהיב את ההמונים ולהשיג את תמיכתם של העשירים.

    עלי גם להודות שהפנטיות התלושה מהמציאות של בני עמנו נושאת בחלק מהאשמה להתעוררות חוסר האמון של הערבים.

    ובפירוש אינני יכול לגייס כל סימפטיה לאותה קדושה מסולפת שבה לקחו קטע מחומת הורדוס והפכו אותו למקדש לאומי ושבגינה פגעו ברגשותיהם של המקומיים.

    ועתה שפוט אתה, האם עמדה כה ביקורתית כמו זו שלי הופכת אותי לאדם המתאים להופיע כמעודדו של עם המיטלטל בתקוות שווא".

    — קישור —

  2. מיכאל שרון: לימין הדתי -היטעו אתכם. התנ"ך מעניקאת הארץ במעמד שווה ליצחק וישמעאל הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    — קישור —

    מה, התנ"ך, אתם מתריעים בזעם "קדוש"? אבל התנ"ך מעניק את הארץ לישמעאל ויצחק במעמד שווה ביחס לבעלות עליה

    האם עיסוקכם בתורה שבע"פ מביא לכך שאינכם בקיאים בתנ"ך או ששכחתם?

    ראשית, בהבטחה האלוהית נאמר במפורש: "לזרעך אתן". האם אתה מזרע אברהם? גם ירמיהו ונביאים אחרים מדברים על הזכות על הארץ תוך שימוש בביטוי "אשר עשיתי לאבותיכם". כלומר אין זה משנה כלל שאתה קרוב לוודאי בן גיורים, יהודי בדתך ובתרבותך, אך לא יהודי מבחינה גינטית. והתנ"ך מדגיש חזור והדגש את העניין הגינטי דווקא, מה לעשות? האם אתה בכלל נראה בחזותך כצאצא לעיברים הקדמונים?

    שנית וחשוב מכל, התנ"ך מעניק את הארץ בארוע שהוא בבחינת השורה התחתונה והמסכמת בנושא, במעמד שווה בין שני בני אברהם, יצחק וישמעאל, והדבר מבטל את מה שנאמר קודם, שכן הוא האמירה האלוהית המנדטורית והסופית בנושא. אמנם יש כאן הרבה פלפול ותרצנות מאוחרת, אבל התורה שבכתב קודמת.

    מה באמת אומר בנושא התנ"ך, באמירה אלוהית שהיא פסיקה סופית ומנדטורית בשאלת הזכות על הארץ?
    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

  3. מיכאל שרון: לימין הדתי -היטעו אתכם. התנ"ך מחלק את הארץ בין יצחק וישמעאל הגיב:

    — קישור —

    מה, התנ"ך, אתם מתריעים בזעם "קדוש"? אבל התנ"ך מחלק את הארץ בין ישמעאל ויצחק

    האם עיסוקכם בתורה שבע"פ מביא לכך שאינכם בקיאים בתנ"ך או ששכחת?

    ראשית, בהבטחה האלוהית נאמר במפורש: "לזרעך אתן". האם אתה מזרע אברהם? גם ירמיהו ונביאים אחרים מדברים על הזכות על הארץ תוך שימוש בביטוי "אשר עשיתי לאבותיכם". כלומר אין זה משנה כלל שאתה קרוב לוודאי בן גיורים, יהודי בדתך ובתרבותך, אך לא יהודי מבחינה גינטית. והתנ"ך מדגיש חזור והדגש את העניין הגינטי דווקא, מה לעשות? האם אתה בכלל נראה בחזותך כצאצא לעיברים הקדמונים?

    שנית וחשוב מכל, התנ"ך מחלק הארץ בארוע שהוא בבחינת השורה התחתונה והמסכמת בנושא, במעמד שווה בין שני בני אברהם, יצחק וישמעאל, והדבר מבטל את מה שנאמר קודם, שכן הוא האמירה האלוהית המנדטורית והסופית בנושא. אמנם יש כאן הרבה פלפול ותרצנות מאוחרת, אבל התורה שבכתב קודמת.

    מה באמת אומר בנושא התנ"ך, באמירה אלוהית שהיא פסיקה סופית ומנדטורית בשאלת הזכות על הארץ?
    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

  4. מיכאל לאחד מאז: וואללה! הגיב:

    אז מי צריך פרוש רש"י כשיש פרוש אח"מ (אחד מאז)? למה שלא תוציא/י "התנ"ך – גרסה לא מצונזרת"?

  5. מיכאל ליופי מיכאל: כמובן הגיב:

    כבר עכשו, ולפני שנים, היבטיחו מדינות ערב הסמוכות לקלוט מחדש ברצון את היהודים המזרחיים שיחזרו לשם. לאחר הסכם השיבה – בו בני אברהם יהיו חופשים להיות בכל מקום באיזור, גם יהודים אשכנזים יוכלו לחיות בסוריה, עירק, לבנון, מצרים (במצרים אגב היו יהודים אשכנזים – למשל סוזי אבן, אשתו של אבא אבן היתה משם ואחמ"יות ישראליות אשכנזיות נוספות).

  6. קייס לחיים ברעם הגיב:

    בתגובה לתגובתך. מעניין לשמוע את דעתך, ברצינות. אף אחד מאיתנו כנראה איננו נביא, אך לעיתים מעניין לדון במצב באופן מפוכח.

    אתה מצהיר שכפי שאתה רואה את המצב, ככל שהזמן עובר אנו הולכים לקראת פתרון של מדינה אחת לשני עמים, אך מתגובתך לכתבה עולה סתירה בין שתי הנקודות הבאות:

    א. פינוי מהגדה
    ב. דה-ציונות של המדינה

    הנסיגה, לשיטתך, הינה מחוייבת המציאות, ואני מניח שאתה מתכוון להסלמה צבאית אשר תוליך את ישראל למהלך דומה להתנתקות, בגדמ"ע. וכאן כביכול הסתירה – מדוע תדרש התנערות מהציונות ביום שאחרי, כאשר תיווצר הפרדה ממשית בין העמים?

    האם אתה מתכוון לבלתי-נמנעות של מימוש זכות השיבה, או שמא אתה מתכוון לדמוגרפיית המיעוט הערבי-ישראלי?

    בעיני, מהלך ישראלי חד-צדדי יסתום את הגולל על זכות השיבה.

    אשמח לשמוע את דעתך.

    יום טוב.

  7. גרציאלה סואנדרס-הארדימן הגיב:

    הסתכלתי בתוכניה של "לקראת שיבה" ומה רואות עיני? אחד הדוברים הוא בני ציפר מ"הארץ", הכתב באופן גזעני ומתנשא מתמיד נגד מזרחים ונשים, אבל זה לא מפריע לא להיות פרו פלסטיני ובעד השיבה. להלן ציטוט קטע קצר מתוך מאמר שכתב אתמול:

    "העניין הזה של חשיפת הגוף בתור מאפיין של ישראליות כולל גם את הנשים. הן, צריך לומר, חסרות בושה לגמרי, ולא איכפת להן שהשומנים פורצים להן מהבגדים ההדוקים מדי שלהן, ושהן נראות כמו מוטאציות גנטיות של דינוזאורים. ובכן בגן החיות המוזר הזה נסעתי כל הדרך מאילת לתל אביב. ויש אגב הנשים האלה עם הפה המלוכלך, שהאיצו בנהג ללחוץ על הגז ולא לזחול ועשו לו סקנדל על כך שהוא עשה חניית ביניים במזנון בדימונה. זה לא מונע בעדן לעוט על המזנון ולחזור לאוטובוס כשהן מלקקות גלידה שתוסיף עוד נדבך לשומנים שלהן הפורצים מהמכנסיים ומהחולצה הקצרה מדי.

    הגעתי למסקנה שעם ישראל הוא ריכוז דחוס של אנשים וולגריים, שבמשך דורות חיו בדיכוי כי בגולה לא היה נעים להם לגלות את הוולגריות שלהם בפומבי, אבל מרגע שהם הגיעו אל המנוחה ואל הנחלה בארץ, כל הזבל שבתוכם יצא החוצה. כל האי איכפתיות, כל הדבר הזה שהם לא מבחינים שמה שמותר לעשות בתוך ביתם אינו תמיד ראוי להיעשות ברשות הרבים, כמו למשל להסתובב בגופיות ולהתגרד בתחת, או אפילו ללקק גלידה בלי בושה בשעה שרואים עלייך שאת כבר כך בומבה לא קטנה."
    — קישור —

    זכורה לי גם התקפה בוטה שלו על עצם היותו של שר הבטחון הקודם ממוצא מזרחי. ועוד ועוד.

    מה אגיד ומה אומר? אולי "אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה"?

  8. למיכאל שרון הגיב:

    אורי מילשטיין הוא לא ליכודניק?

  9. עומר כרמון הגיב:

    תגובה:

    אתה מכליל במקום שבו כל מקרה שונה מרעהו:
    1)אבו מאזן – ישראל אינה מסייעת לו אלא רק מחלישה אותו, בעיקר בשל תמיכתה בחמאס (במקום להגיע להסכם עם אבו מאזן, אהוד ברק ואהוד אולמרט מעדיפים הסכמים עם חאלד משעל).

    2) עירק – כישלון חרוץ. דוגמא להתערבות יהירה, אווילית וכוחנית, שלא לקחה בחשבון את המצב הפנימי במדינה.

    3) אפגניסטן – התערבות מוצלחת יותר מכיוון שנשענה על כוחות אופוזיציה משמעותיים למשטר הטאליבן.

    לגבי ירדן – אם פיתרון הסכסוך עם הפלסטינים כולל את הפלת המשטר ההאשמי וחזרה לקו הירוק – אהלן וסהלן. מרבית תושבי ירדן כיום הם פלסטינים, להזכירך.

    אם בית המלוכה הירדני רוצה לקחת בעצמו את האחריות על שטחי הגדה – בבקשה. המלך חוסיין הודיע חד-צדדית על התנתקותו. בנו מוזמן לשנות את החחלטה.

  10. יעקב הגיב:

    גרציאלה מביאה ציטוט חלקי מרשימתו הארוכה שדל בני ציפר ובכך גורמת לו עוול. הוא אמנם מבקר את הוולגריות של נשים ישראליות (האם זה לא נכון?) אבל בקטע קודם הוא מבקר בצורה לא פחות חריפה את הוולגריות של הגבר הישראלי. לאחר מכן הוא שופך את חמתו על הצבא. רשימה מבריקה.
    בני ציפר הוא לא נגד נשים ולא נגד מזרחים, כנראה שהגברת לא קראה את רשמיו מלאי ההתפעלות הספוגים באהבה מביקוריו בירדן ובמצרים.
    איש אשכולות.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    גם אני לא פעם הרהרתי בדברים שמביא כאן חיים.
    מה שנקרא בשם הכולל "מחנה השלום", נעזוב רגע רדיקאלי-מתון, ציוני-אנטי ציוני וכו’,
    הדגיש בעצם שני דברים:
    התנגדות לכיבוש.
    התנגדות למלחמה.

    יש קשר בין השניים, אבל הם לא חופפים. הטעות של מעצבי הדעות והססמאות הייתה שהם דיברו על שני הדברים בנשימה אחת, כאילו הקשר ביניהם הוא מוחלט, והגשמת (או הפסקת) האחד תביא את אוטומטית את האחר.

    אולי היה מקום להציג זאת כך כל עוד בארץ עמדנו מול קיר ברזל של "אף שעל", "אין עם פלסטיני" וכו’.
    כעת, כשההתנגדות לשלום והתמיכה בכיבוש הפכו עקלקלות ומתוחכמות בהרבה, יש להפריד בין השניים:
    ההתנחלויות והשליטה הצבאית בשטחים אינה לגיטימית. יש לפנות את ההתנחלויות ולהפסיק את הכיבוש. אולי פורמלית אופציית הסיפוח והמדינה האחת היא לגיטימית, אבל מעשית עצם העלתה תובן כלגיטימציה מסוימת למצב הקיים ותנציח אותו.
    בקיצור, לצאת מהשטחים לא "תמורת" משהו. סיום הכיבוש הוא לא "ויתור" ולא "מחיר", הוא הוא התמורה; ולא רק לפלסטינים.
    אם זה יביא שלום – מה טוב.
    אם לא -לכל הפחות זה יביא להקטנת החיכוך והשנאה ההדדית ולהקטנה ניכרת של מספר הקורבנות משני הצדדים.
    אמור מעתה: דין חברון כדין דרום לבנון.

    אגב, בעניין הגולן ססמאות השלום המסורתיות רלוונטיות מאי פעם. סוריה רוצה שלום, ישראל עומדת על לא-שלה.

  12. אחת משם הגיב:

    האמת לא נעימה אבל משחררת.

    הפקת לקחים ? אין אפשרות לדבר שלום ולאכול מהיד של מחרחרי מלחמה שעושים ממנה את כספם. בסופו של דבר בעל הדעה הוא בעל המאה. אילי הון נוהגים להחזיק חיות מחמד, אבל בהיעדר עבודה מאורגנת וזכויות סוציאליות, שוויון מגדרי ובטחון אישי, הדיבורים על פוליטיקה הם תחביב של חיות מחמד.
    השמאל שיטופח עכשיו כתחליף, כניראה, על ידי בעלי ההון הוא הסוג שאוכל סושי וקרפציו, עוסק בזכויות הומולסבים, בעלי חיים ואיכות סביבה. גם אלה לא מאיימים על הסדר הכלכלי וחלוקת המשאבים.
    אם הולכים על וילה בגונגל כדאי לפחות לדאוג לזה שבתוך הוילה לא ישרור גונגל.

    בכל מדד, עדיף ברק למרות שהוא איכזב ומעצבן. הוא לא נשוי להפרטה בנימי נשמתו.

    השלום שאתה בנית עליו מיוסד על קירבון סמוי ומתוחכם של אנשים שקופים שמממנים עבורך את האשליה. שלום בר קיימא צריך להיות מיוסד על בטחון כלכלי, וחזון מקיף. כרגע יש כנופיות פשע, חלק מהן קוראות לעצמן "מחנה השלום" חלק קוראות לעצמן "שלטון החוק" חלק קוראות לעצמן "שמאל עקבי". כולם ניזונים מאותה יד. והיד הזו תקבע, והיא כאמור מרוויחה ממצב מלחמה וגם ממצב של גונגל כלכלי וחזיריות. תייבש את הביצות, תתחיל מלמטה. למשל ממחלקת החניה בעירית ירושלים.

  13. עידו לם הגיב:

    לחיים ברעם אני וקרא את המאמר שלך ואני מבין שגם 41 שנה אחרי ששת הימים אתה עדיין לא מבין מה הפיתרון המוסרי לסיכסוך ואיפה ישראל שגתה ומה הייתה צריכה לעשות ומה היא צריכה לעשות היום. בתור בן אדם שכול חייו חושב על פוליטיקה ומוסר ( ובניגוד לשמאלנים חסרי תודעת חטא כמו שולמית אלוני המוסר שלי הוא באמת נאור ומתקדם) אני קובע שהשגיאה של ישראל היא ההתנחלויות משום שבוודאי שליהודים יש זכות לגור בחברון בבית לחם ושכם אלא העובדה שהם באו ככובשים במקום חלוצים עתידיים של מדינת פלסטין כלומר במקום לבוא כמיעוט שחוזר לנחלת אבותיו ומוכן אפילו לגור בריבונות לא יהודית הם באו כשולטים וכובשים וזה החטא הקדמון. עכשיו הפיתרון כיום לסיכסוך הוא דרישה של ישראל שתקום שתי מדינות לאומיות חילוניות ישראל ופלסטין שבשתיהן יהיה מיעוט גדול( לנו מיליון ערבים להם 250 אלף יהודים) ולמעשה שתי המדינות יכירו בזכותן של השנייה להתקיים בכבוד ויכבדו את המיעוטים שבתוכן. עכשיו בהנחה וישראל תציע זאת לפלסטינאים והם לא יסכימו לקבל את התוכנית אז כמובן שזה ישפיע על הלגיטימיות של הערבים של ישראל ואז נהיה חייבים לעשות חילופי שטחים משום שמחבחינה מוסרית אם הם שוללים את זכות הקיום של יהודים בפלסטין זה חייב לחול גם על ערבים בישראל. אם הייתם בשמאל מאמצים את המוסר שאני מציע ולא את המוסר המזוייף שהצעתם במקום העם לא היה סולד מכם ואולי היה אפשר להוציא את התוכנית לפועל מזמן.

  14. אחד מאז הגיב:

    הקיצור, יהיה רע.
    אם גם אתה אומר את הדברים האלה.

  15. חיים ו. הגיב:

    איך אני אוהב את הנרי לאווי, תמיד הוא מוצא דרך גם להיות מלא בעצמו וגם להיות ריקני בו זמנית. בעד ברעם מבכה את אובדן חזון השלום בשל ההתעקשות של פונדמנטליסטים פלסטינים מתונים למחצה על זכות השיבה בפועל, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. קופץ הנרי ומספר לברעם שדרזנין כתב את המאמר ההוא לפני 4 שנים (איך שהזמן רץ) ואפילו באשרה האינטלקטואל החילוני לא מוותר על זכות השיבה. אם כבר סופרים מאמרים אני הייתי מוסיף בערך עד 30 מאמרים של חברים שונים בגוש אמונים מלפני 15 עד עשרים שנה שאומרים את אותו דבר ולפחות חמש מאות מאמרים מהעיתונות הערבית ב30 השנה האחרונות. אז מה זה אומר הנרי? שמחר נפרק את המדינה? שנבוא לגור לידך בקוטב? לא, זה אומר שעד אנשים ימותו, ועד דם ישפך ובסוף בסוף בסוף כולם ירדו מהעץ, לבנון הרי תהיה חייבת בסופו של יום לאזרח את נינהם של הפליטים, שהם, הוריהם וסביהם נולדו בלבנון ולא ידעו מעולם ארץ אחרת. מצריים כבר הקלה על החוקים האנטי-פלסטינים, ירדן אזרחה את הפלסטינים בתחומה. אבל הנרי, הוא יושב בקור ומחכך ידיו בהנאה, מ’כפת לו, זה רק אנחנו והפלסטינים שמתים כאן. גם בקנדה מסתבר שהיאוש יותר נוח.

  16. רמי הגיב:

    "מרכבת השלום תקועה לשנים רבות", פותח ברעם את הרצאתו. מושג השלום הוא עמום. רפול למשל המציא את ה"שלום תמורת שלום" ובעצם אמר – המשך המלחמה לנצח. הלהקות הצבאיות (הצבאיות…) שרו את השלום והתפללו לו, כאילו יש חיה כזו. שלום עם פרחים בקנה, שלום ושלווה בהתנחלות הנח"ל בסיני ועוד. האימוץ של המונח הדיפלומטי הזה שנוצר האירופה הפיאודלית, על ידי השמאל הישראלי הוא משגה. הניחו את מושג השלום למשוררים. עלינו לדבר על זכויות אדם קונקרטיות – פוליטיות וכלכליות – ולא על מושג עמום שאין אחריו יישות מובנת ומוסכמת. זכויות אזרח לעולם אינן מוחלטות. הזכות של מגורשי יפו לשוב לעירם עומדת מול הדיירים הנכחיים של הבתים, שרכשום ביושר ובכסף מלא. כך גם תושבי מאות הכפרים שגורשו על ידי בנגוריון ועוזריו במלחמת הטיהור של 1948 או כפרים אחרים שטוהרו ונטעו כפארקים במלחמת האיוולת של 1967. פתרון מצוקת הפליטים הוא בפיצויים כספיים ושיבה חלקית לשטחי מדינות פלסטין וישראל, או לשטחי ישרפלסטין הגדולה מהים עד הירדן שתקום במקום היישות הכובשת הנכחית. אני מציע להעתיק את הדיבור מ"שלום" ל"זכויות אדם" ולתבוע בקול את החלת עקרון השוויון בפני החוק של כל האזרחים. תביעה כזו מעוגנת בכל המסמכים החשובים של מדינות העולם והחוק הבינלאומי ומצאה ביטוי גם במכילת היסוד של מדינת ישראל (לאמור: מ"י תקיים שוויון מדיני וחברתי גמור לכל אזרחיה") ועל כן מהווה שטר המחכה לפרעון. אפילו המתנחלים נושאים את שמה של המגילה, וקל להראות שהם נושאים אותו לשווא. אם נתבע בקול פרעון השטר "שאתם חתמתם!" – אפשר יהיה לקבץ את הנוער מאחורי הקריאה ולחזק את שורותינו ולאחדן באמירה נכונה ותקפה וקונקרטית. השלום הוא הביצה של תרנגולת משטר הזכויות, וכאשר מסתכלים אל העתיד – ברור שבלא תרנגולת אין ביצה.

  17. איתן לרנר הגיב:

    עידו לם קורא לטרנספר ומעמיד אותו כמעשה מוסרי. בהתחלת דבריך תהיתי לאן אתה מוביל ובמסווה( או שלא התכוונת להסוות?) של נאורות מוליך אל ביצה מעופשת. כבר היינו שם עידו , אל תאחז עיניים , המעשה שאתה מדבר עליו אינו מוסרי ובוודאי לא נאור ומתקדם .

  18. Henry Lowi הגיב:

    Haim Baram is now beginning to understand what Andre Draznin explained on this site
    4
    years ago
    See:

    "יוזמת השלום הערבית" ו"זכות השיבה" הפלסטינית: תיקון טעות | אנדרה דרזנין

    אין שלום בלי הכרה בזכות השיבה: תשובה לראובן קמינר | אנדרה דרזנין

    זכות השיבה – אשליית מחנה השלום הישראלי (חלק ב’) | אנדרה דרזנין

    זכות השיבה – אשליית מחנה השלום הישראלי | אנדרה דרזנין

    Contrary to Haim Baram’s belief, it is not only Islamists who assert refugee rights. See Azmi Bishara’s article in last week’s Al-Ahram, at:
    — קישור —

    Also, non-Islamist Palestinians and Israelis who recognize refugee rights are meeting this weekend in Haifa. See:

    — קישור —

    Unlike Haim Baram, some people see refugee rights not as a cause for despair, but as an opportunity to build an effective movement for a new society.

  19. אולי זה לא המקום הנכון הגיב:

    אבל מה עם איזה מילה על היורו?אני מוכן לנחש שעד עכשיו זה טורניר כלבבך.

  20. מכלוף הגיב:

    בכדי לקרב את חזון המדינה לשני עמים,חשוב לספר את ההיסטוריה האמיתית של העם היהודי…
    חלקו גלה ממולדתו…וחלקו נאחז בקרקע והמיר את דתו לאיסלאם.
    כלומר מדובר בצאצאים של עם אחד שהתפצל בדתו…ובמילים אחרות אין ריב ביננו..רק מחלוקת.
    מחלוקות מיישבים,בחינוך,בשיחות,ובהבנה
    "שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה"
    שבת שלום

  21. חיים ו. הגיב:

    בעני זהו המאמר החשוב ביותר של ברעם מזה שנים.
    מזה הרבה זמן ברעם כותב שהוא מביט מצועפות אחורה, הפעם כותב ברעם שהוא מביט למציאות בפניה המכוערות, כותב את האמת הכואבת ואולי, אולי מסמן את תחילת חזרתו של השמאל הישראלי למציאות הישראלית, או במקרה של פלגים מסויימים באותו שמאל למציאות בכלל.

  22. עומר כרמון הגיב:

    שלום חיים,

    תודה על המאמר המעניין, כרגיל. אני עדיין סבור שהקו הירוק יוסיף להיות חלק מהנוסחא לפיתרון מפני שרק כך תוכל מדינה יהודית להמשיך ולהתקיים.

    הגורם המפריע לדעתי להסדר עם הפלסטינים הוא ממלכת ירדן. מדינה פלסטינית שתוקם בשטחה של הממלכה המלאכותית הזאת ובגדה המערבית, יכולה להוות פיתרון לפלסטינים. אני מניח שרבים מהפליטים ברצועת עזה יעדיפו להגר למדינתם החדשה ולא להישאר ברצועה שתעבור לריבונות מצרית.

    זה אולי נשמע הזוי וקולוניאליסטי, אבל זאת גם ההגדרה המתאימה לממלכתו של עבדאללה (ואם כבר מתפלספים: אז גם לחזון הציוני).

  23. אלי/סוף סןף הגיב:

    סוף סוף מילים כדורבנות.
    מר ברעם מכיר בעובדה שרוב הפלסטינאים ובוודאי גם הנהגתם אינם מוכנים לשלום אלא דורשים כניעה כלומר הסכמת ישראל לפרוק המדינה והשלטת שלטון ערבי שיושג לאחר החזרת הפליטים.
    איני מבין מדוע חזון מדינה אחת משותפת הוא טוב ? טוב למי ? זו בוודאי לא תהיה מדינה חילונית
    ברוב המקומות בעולם פתרון של מדינה רב לאומית אינו עובד.
    אני מסכים עם חיים ברעם שבנתיים יש למזער נזקים.
    ההתנתקות הייתה נסיון כזה. מעניין לאחר שלוש שנים של קסאמים ומאות הרוגים הושגה הסכמה על שקט תמורת שקט ופתיחת מעברים לסחורות, בדיוק כפי ששאף…אריק שרון

  24. ישראל פוטרמן הגיב:

    קצת נעלבתי שהנרי לאווי לא הזכיר את המאמר שכתבתי כאן כבקורת על תכנית ג’נבה עוד לפני המאמר המצויין של אנדרה דרזנין. שם אמרתי שלא יתכן כל פתרון לבעיית הסכסוך ללא פתרון בעיית הפליטים ןהמפתח לפתרונה הוא הכרה בזכות השיבה.
    כמובן שעל כבודי אני מוחל, העיקר שעצם ההכרה הזאת כבר חודרת לרבים וטובים בשמאל שראו את לב הסכסוך כבעייה של שטחים והגדרה עצמית לפלסטינים.
    לדעתי את הרעיון הזה הבינו גם רבין וגם ברק, לכן השמיעו קולות של שלום לצרכים של "מדינאות" ויחסי ציבור בעולם כדי להפיל את התיק על הפלסטינים. בפועל המשיכו את ההתפשטות הציונית – ההתנחלויות, ומדיניות האפרטהייד.
    אז ככה, אם חיים מתייאש מפתרון שתי המדינות עכשיו ודוחה אותו "לימים טובים" יותר אז כדאי שיתיאש סופית. ככל שימצאו פתרונות ביניים כך יתפשט הסרטן הציוני, כי זה טבעו של סרטן.
    יחד אם זאת, כנראה שההתנגדות הפלסטינית לא תפסק והבעייה לא תרד מסדר היום העולמי. סופה שתמצא את פתרונה כשם שנמצא הפתרון בחיסול משטר האפרטהייד בדרום אפריקה

  25. לעומר כרמון הגיב:

    תסלח לי, אבל מה שאתה מציע מגונה באותה מידה כמו האליטות האירופאיות ש"מוכנות" להקמת מדינה ערבית במקום ישראל.

    תשאיר בבקשה לירדנים להחליט אם הם מעוניינים לאמץ את הרעה החולה הזו שנקראת "עם פלסטיני". הפלסטינים מאיימים דמוגרפית על ההאשמים כמעט באותה מידה שהם מאיימים עלינו, ובשנות השבעים, כשערפאת ניסה לבצע השתלטות הירדנים הראו באותות ובמופתים שהם לא מעוניינים.

    זה שאתה לא רוצה את הצרה אצלך בבית, לא אומר שמוסרית יש לך זכות לתקוע אותה למישהו אחר.

  26. מיכאל הגיב:

    עם עליית אובמה בארה"ב דעת הקהל בישראל היא גורם זניח. רוב הקהל הישראלי הקובע הם אנשים אכזריים, עתירי ממון שהוזרם מגורמים בינ"ל ומתרפקים על חיי הוללות. מה שמכונה העם הישראלי, הם ברובם אנשים הנהנים מהמצב הקולוניאלי, לא במישור הפוליטי אלא במצב הקיומי הפשוט – הזרמת כספים. ריבוי הדעות בישראל אינו אלא מצג.

    ללא מנוף חיצוני שיפסיק את חיי ההוללות של ישראלים (כולל הכותב הניכבד עצמו כאן), ותבוסה צבאית ממשית, אין לשלום כל סיכוי, ואף אני היבעתי דעתי זאת באזני פלשתינאים, הן נוצרים והן מוסלמים כשנישאלתי בנושא.

  27. מיכאל לאלי הגיב:

    לא צריך "מדינה חילונית" אלא מדינה אנושית.
    הפלשתינאים אנושיים, רוב הישראלים הפכו לחסרי אנושיות החוגגים חיי הוללות מעורבים ברצחנות ותאוות דמים. המלל הריק שלך משרת נבלות.

  28. קול קורא להנרי הגיב:

    הנרי, בפלשתינא זקוקים בדחיפות למשגיחי כשרות צדקניים, אנא חזור הביתה בדחיפות. בקוטב הצפוני יסתדרו בלעדיך, במיוחד לאחר בקשת המחילה של ראש הממשלה מצאצאי האינדיאנים שנטבחו ודוכאו (וומשיכים להיות מופלים ומדוכאים).

  29. למגיב לעומר כרמון הגיב:

    80% מאוכלוסיית ירדן הם פלשתינים. זה יהיה צודק, מוסרי, ופרקטי, אם המדינה הפלשתינית שתקום תכלול את ירדן. הרבה יותר פרקטי ממדינה שמשתרעת על יו"ש ועזה, ולוטשת את עיניה כל הזמן לעבר ישראל. יתר על כן – מדינה כזו תוכל לקלוט את הפליטים, אם ירצו להגר אליה.
    בטח ובטח הרבה יותר צודק ופרקטי מאשר מדינה דו לאומית ו/או החזרת הפליטים לתחומי מדינת ישראל.

  30. " מ’כפת לו, זה רק אנחנו והפלסטינים שמתים כאן" הגיב:

    مؤتمر حيفا لأجل حق العودة والدولة العلمانية الديمقراطية في فلسطين
    ועידת חיפה למען זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית בפלסטין
    Haifa Conference for the Right of Return and the Secular Democratic State in Palestine
    שישי ושבת 20-21 ביוני 2008
    חיפה, תיאטרון אלמידאן, רח’ ח’ורי 2

    תכנית הועידה

    שישי 20 ביוני 2008

    17:00 – 19:00 מפגש צעירים: מאבק הנוער, הגשמת השיבה, הדמוקרטיה והחילוניות
    מנחה: ג’ורג’ ג’נטוס פגישת צעירים ופעילים מגופים שונים של הצעירים בפלסטין 48 – דיון על פעילות הנוער במאבק למען חברה חופשית נאורה דמוקרטית וחילונית… זכר הנכבה וחלומות העתיד, שיבת הפליטים, שמירת הקשר בין חלקי העם הפלסטיני, מסר אל החברה הישראלית…
    17:00 – 19:00 מפגש נוער: מאבק הנוער, הגשמת השיבה, הדמוקרטיה והחילוניות
    מנחה: לנא ח’אסקייה משתתפים: נוער חיפה אלגאד, נוער אבנא אל-בלד, נוער בלדנא, נוער חאק, נוער קומוניסטי.
    המטרה היא גילוי משמעות הביטוי" "זכות השיבה והמדינה הדמוקרטית החילונית". זאת באמצעות בדיקת המרכיבים: (1) זכות השיבה (2) חילוניות, והיחס בין הדת לפוליטיקה (3) דמוקרטיה (4) זהות פלסטינית (5) שתי חברות (6) שונות בחברה אחת.

    19:00 – 22:00 מושב הפתיחה
    • דברי הועדה היוזמת של הועידה – רג’אא זעבי עמרי
    • איימן עודה , מזכיר החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – חד"ש
    • עווד עבד אל-פתאח , מזכ"ל הברית הלאומית הדמוקרטית – בל"ד
    • מחמד כנאענה , מזכ"ל תנועת אבנא אל-בלד (התנועה הינה מיוזמי הועידה)
    • דוברים מהשטחים שנכבשו ב-67 ומהפזורה הפלסטינית
    • דר’ ענת מטר
    • פרופ’ בים סינג , קשמיר
    • ברכות לוועידה
    • תכנית אמנותית

    שבת 21 ביוני 2008 – סדר היום (כללי)

    09:30 – 10:00 קבלת פנים ורישום בלובי
    10:00 – 10:20 דברי ברכה וחלוקה לסדנאות – באולם הגדול
    9 סדנאות בשלושה מחזורים: 3 סדנאות חופפות בכל מחזור.
    10:30 – 12:00
    12:00 – 13:30 3 סדנאות
    3 סדנאות
    הפסקת צהריים 13:30 – 14:30
    14:30 – 16:00 3 סדנאות
    הפסקת קפה 16:00 – 16:15
    16:15 – 18:00 מושב סיכום
    מחזור ראשון של סדנאות: 10:30 – 12:00

    (1) אספקטים של המאבק בפלסטין , מנחה: השאם נפאע
    1. הבעיה הפלסטינית – מהבנת המאבק לקריאת תגר: התיאוריה והיישום דר’ מסעוד אגבאריה
    2. בין הלאומי והמעמדי: היסטוריה ואופק של המאבק האיגוד מקצועי בפלסטין והבה בדארנה
    3. גדר ההפרדה הגזענית ומדיניות קרן המטבע הבינלאומית דאוד חמודי
    4. הגמוניה כלכלית ישראלית – שונויות בסדר הכלכלי הקולוניאליסטי בפלסטין פרופ’ לילה פרסך
    5. השאלה היהודית והמדינה היהודית בהקשר ההתנגדות לאימפריאליזם בפלסטין אלי אמינוב

    (2) הציונית וגבולות הטיהור האתני , מנחה: דר’ ג’וני מנסור
    1. הטיהור האתני באידיאולוגיה ובפרקסיס הציוני דר’ מחמוד מחארב
    2. הנגב: טיהור אתני כאן ועכשיו עטיה אלאעסם
    3. טיהור בלי גבולות: הטיהור האתני בגולן וניסיונות כושלים בדרום לבנון דר’ תייסיר מרעי
    4. ההפרדה כטרנספר חדש ג’ונת’ן קוק
    5. הטיהור האתני בפלסטין, פשע נגד האנושות: מי אחראי? מתי יינתן הדין? עו"ד וליד פאהום

    (3) זכות השיבה והמדינה הדמוקרטית החילונית מפרספקטיבה של זכויות האדם
    מנחה: עו"ד חוסיין אבו חוסיין
    1. משטר דמוקרטי לכל בפלסטין: הרחבת גבולות מדינת התושבים ושיבת הפליטים עו"ד חסן ג’בארין
    2. זכות השיבה לעקורים ולפליטים בין החוק הפוזיטיבי והזכות הטבעית עו"ד וקים וקים
    3. שיבת הפליטים כתנאי להאנשת ההוויה הישראלית
    ביקורת ההכרה בזכות השיבה תמורת ויתור על השיבה מיכאל ורשבסקי
    4. המדינה הדמוקרטית החילונית: זכות ההגדרה העצמית ודה-ציוניזציה של פלסטין ההיסטורית עומר אל-ברגותי

    סדנאות המחזור השני 12:00 – 13:30

    (4) חלוקת פלסטין: פתרון הבעיה או סיבוך הפתרון? מנחה: ראוויה שנטי
    1. פלסטין – היסטוריה וגיאוגרפיה אחת ומשלימה על פני הדורות דר’ אבראהים אלפני
    2. משטר ההתנחלות וההפרדה הגזענית – השוואה בין דרום אפריקה וישראל דר’ אמנה בדראן
    3. זכות השיבה בין הפתרון של שתי המדינות ופתרון המדינה האחת בדיל – בית לחם
    4. הסקת המדינה האחת מהחוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית דר’ אורי דייוויס

    (5) פלסטין לקראת החרות והשיבה: פרספקטיבות פילוסופיות, תרבותיות ופוליטיות
    מנחה: סלמאן נאטור
    1.הדיאלקטיקה של המולדת והגולה וההתגברות על הפיתוי המתעתע ל"שיבה הביתה" פרופ’ אילן גור זאב
    2. תמונות הטרגדיה: הערות בצידי המלכוד דר’ איסמעיל נאשף
    3. החילוניות: סביבה תומכת לפרויקט החופש הלאומי והתרבותי עבד ענבתאוי
    4. מבט אופטימי אל שיבת הפליטים, מנקודת ראות אנרכיסטית אייל רוזנברג

    (6) משבר החברה הישראלית , מנחה: רנין ג’רייס
    1. מי מפחד משיבת הפליטים? פיתוח רעיונות מעשיים בעניין שיבת הפליטים לפלסטין איתן ברונשטיין
    2. מבט אופטימי: "הייאוש מהמדינה" כמנוף לסיום הקיבעון דת-מדינה עפרה ישועה-ליית
    3. הערבים היהודים בישראל: שייכות תרבותית והיסטורית לעולם הערבי ראובן אברג’יל
    4. אנטי-ציונות כהשתייכות ציונית, וחלופות לזהות קולקטיבית יהודית יאנה קנופובה

    13:30-14:30 הפסקת צהרים

    14:30-16:00 סדנאות המחזור השלישי

    (7) פרספקטיבות שונות על המדינה האחת בפלסטין , מנחה: מחמד כיאל
    1. מדינה דו לאומית לפלסטינים ולישראלים דר’ אסעד ראנם
    2. רפובליקה דמוקרטית חילונית לכל אזרחיה הפלסטינים פרופ’ יהודה קופרמן
    3. המדינה הדמוקרטית החילונית בהקשר של פרספקטיבה לשחרור העולם הערבי מחמד כנאענה
    4. המלכוד והמוצא אחמד קטאמש

    (8) החרם על ישראל והסולידאריות בין העמים , מנחה: סמיח ג’בארין
    1. לקחים מדרום אפריקה – החרם מבחוץ והמאבק העממי מבפנים מליסה הול
    2. תמיכת החברה האזרחית האירופית – למען השיבה ונגד הגזענות ג’ון רוז
    3. ניסיון הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על מדינת ישראל עומר אלברגותי
    4. איך אפשר להיענות לקריאה הפלסטינית לחרם על ישראל? רועי הרוש / קובי סניץ
    5. בויקוט על ישראל – התנגדות לנורמליזציה של הכיבוש ומצב האפרטהייד יעל לרר

    (9) גישות לחרות ולנאורות בפעולת ארגוני החברה האזרחית , מנחה: סובחי זר’ייר
    1. הפמיניזם, התנגדות להגמוניה בתיאוריה ובפרקטיקה לילה ג’רושי/ערין הוארי
    2. דיאלקטיקה של האני והאחר בהתהוות זהות פלסטינית צעירה ושייכת עווני כריים
    3. לקראת שחרור החברה הישראלית מעול ההגמוניה (על הכחשת הנכבה) ד"ר מארי תותרי
    4. המאבק נגד אפליה וגזענות בישראל, שונה ומשלים את מאבק העם הפלסטיני מחמד זידאן

    16:00-16:15 הפסקת קפה

    16:15-18:00 מליאת הסיכום , מנחה: מקבולה נסאר
    16:15 הצגת סיכומי הסדנאות, ודיון בשאלה: מה לעשות מחר, ואיך נגדיר את המשימות?
    17:00 הצעה לגילוי דעת מסכם
    17:15 דיון בהשתתפות הקהל
    17:30 הצטרפות לועדת המעקב להמשך הפעילות (הגדרת לוח זמנים לניסוח סופי של גילוי הדעת)
    18:00 נעילת הועידה

    (*) הערה: המשתתפות והמשתתפים מייצגים את עצמם אישית, וציון הגופים הוא לצרכי הצגתם בלבד.

    • לינה ואירוח
    – הפעילים המקומיים בחיפה ובסביבה יארחו בבתיהם אורחים מחוץ לאזור.
    – אנו מבקשים מהאורחים המעוניינים להודיענו על רצונם בארגון סידורי לינה.

    • סיורים
    – האורחים מחוץ לארץ, אשר מעוניינים בשילוב השתתפותם בוועידה בסיור הכרות עם אספקטים אחרים של המאבק, פוליטיים וחברתיים, מתבקשים להודיענו על כך, על מנת לארגן סיור מודרך.

    • להתקשרות
    יואב בר 0544790989 דואר אלקטרוני yoav_bar@mail.com
    רג’אא זועבי עומרי 0542117796 דואר אלקטרוני rajaaomari57@gmail.com

    • השתתפות מרחוק ומכתבי תמיכה
    לצערנו, מועד הועידה לא יכול היה להתאים לסדר זמנם של כל המעוניינים להשתתף, ועל כן מצאנו לנכון לאפשר השתתפות מרחוק באמצעים הבאים:
    1. פרסום מאמרים, מחקרים ועמדות בעניין זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית באתר הועידה.
    2. תרומות שנכתבו במיוחד לוועידה יפורסמו יחד עם שאר ניירות הועידה בספר שאנו מקווים להוציא.
    3. מכתבי תמיכה וברכה לוועידה יפורסמו באתר ויוקראו במושב פתיחת הועידה.
    4. המעוניינים בהצטרפות לועדת המעקב של הועידה מתבקשים להודיענו על רצונם זה.

    האתר של ועידת חיפה — קישור —

  31. אלעד-לאחמד הגיב:

    הארץ הזאת היתה במשך מאות שנים ארץ עותומנית, ולפני זה היא היתה ארץ ממלוכית ולפני זה ארץ צלבנית, ולפני זה ארץ מוסלמית ולפני זה רומאית ולפני זה יהודית!!!!
    למדינות יש ריבונות על ארצות, לעמים אין בעלות על ארצות!!!!!!!!!!!!!!!!!
    ולא רק שזה דעתי זה גם האינטרס של כל הערבים להסכים לדעה הזאת משום שאם לא אז תהייה בטוח שהבעלות של העם היהודי על הארץ הזאת לא נופלת מהבעלות של העם הפלסטינאי, ולעמים הערביים בכלל אין זכות להמשיך לגור בארצות שנכבשו על ידי המוסלמים במאה ה7.

  32. אחמד (שם בדוי) הגיב:

    מה לי שלום אם הוא משאיר לעמי 28 אחוזים מן הארץ שהיתה עד לבוא הציונים ארצו. אני מבין הצעה לחלק את הארץ חצי חצי בין שני העמים, או להקים מדינה אחת שבה לא יהיו ליהודים שום זכויות יתר של אדונים אלא הם יהיו כמונו הערבים, לא פחות אבל גם לא יותר. השלום אליו מייחל השמאל הישראלי, שאפילו מבקש להשאיר לעצמו נתחים גדולים מתוך בשרה של כבשת עשרים ושומנה האחוזים של הרש הפלסטיני ("גושי התנחלויות" ו"שכונות ירושלים") הם קוראים לזה – אינו שלום אלא גזלת כבשת הרש.

  33. חיים ברעם הגיב:

    אנשי הימין והמרכז הלאומני שהגיבו כאן לא הבינו את עיקר המסר במאמר, וזוהי תמיד אשמת המחבר.
    אז כדאי להבין: אין כאן שום נסיגה מעיקרי אמונתי ברעיונות השמאל, אלא התפתחות הכרחית הנובעת מניתוח המציאות. לא תימלטו מתשלום המחיר: בסופו של דבר תהיה נסיגה ופירוק ההתנחלויות אבל לא תמורת שלום, אלא תמורת הפסקת אש ארוכה והכרה דה-פאקטו. את האסון הזה המיטו עלינו כל ממשלות ישראל, בתמיכת רוב-רובו של הציבור הישראלי.
    המאבק יוביל אותנו למלחמה כוללת למען דמוקרטיזציה , שתחייב שידוד מערכות כללי במדינה והתנערות מ"ציונות". מוטב לכם להפנים כל זאת בעוד מועד.

  34. עומר כרמון הגיב:

    למגיב האחרון:

    מדינות זרות בוחשות כל העת בעניינים פנימיים ישראלים, וישראל בוחשת כל העת בעניינים פנימיים של מדינות זרות.

    הממלכה ההאשמית לא הייתה מחזיקה מעמד יותר מיממה ללא התמיכה שמעניקות לה מדינות זרות (כולל ישראל). מדוע זאת "בחישה" ראויה והפלת המשטר ההאשמי אינה "בחישה" ראויה?

    להזכירך, בית המלוכה ההאשמי הוקם בחסות בריטית והיום הוא נשען על תמיכת ארה"ב וישראל. אם עבדאללה יאבד את התמיכה האמריקנית, הוא ובני משפחתו יעלו במהירות על מטוס פרטי שימריא לארמון מבוצר במדינה אירופית כלשהי, משום שמרבית תושבי ממלכתו ישמחו לתלות אותו בכיכר העיר.

  35. חיים ו. הגיב:

    מר ברעם, מה עם החצי השני?
    אנחנו בוודאי "נשלם את המחיר", נפרק את ההתנחלויות ונסוג לגבולות הקו הירוק פחות או יותר(אגלה לך סוד, כבר הסכמנו לכך ויותר מפעם אחת). נשאלת השאלה, האם הפלסטינים גם לא ימלטו מתשלום המחיר ויוותרו על זכות השיבה? כי אם לא אז אנחנו לא בדרך למאבק על דמוקרטיזציה(מה שזה לא יהיה, גם בוש נלחם למען דמוקרטיזציה בעיראק. מושג גמיש, דמוקרטיזציה) אלא בדרך לסתם מלחמה פושטית. מלחמה שבה שוב נמיט אסון על היריב ושוב נבכה שהפסדנו כי נהרגו לנו יותר מעשירית ההרוגים בצד השני (כנראה הטקטיקה המדינית היעילה ביותר של ישראל מאז ש"הפסדנו" ב73′) . בעזה שוב ידממו, בגדה שוב אמהות תבכנה את ילדיהן ההרוגים ואף פלסטיני לא ישוב לישראל.

    אני אספר לך (ולפוטרמן ודרזנין וכמובן ללאווי) משהו שאתה בטח יודע מזמן, ההתנגדות לשיבה של פלסטינים לישראל היא כזו ש90 אחוז מהיהודים החיים היום בישראל סגור עליה באופן הרמטי, הצלחה חינוכית מרשימה של המערכת הציונית. זה לפחות דור אחד שלא ישיב פלסטינים תחת שום נסיבות, בבקשה חסוך ממני סיפורים על חרמות ושאר אגדות לילדים, הזמן פועל אך ורק לטובת ישראל בהקשר הספציפי של השיבה בדיוק כפי שהוא פועל נגדה בהקשר של הכיבוש. אלא שאת הכיבוש הפיסי של השטחים ישראל תסיים (לשביעות רצון *מספקת* של העולם) תוך פחות מעשור, סביר להניח שאפילו במהלך חמש השנים הקרובות עם הסדר שלום או בלי הסדר שלום, יתכן שאפילו בדיוק במתווה שתארת של הכרה דה פאקטו.

    לאח הגדול עם האצבע על כפתור המחיקה, לאחרונה הפטרנליזם הדוגמטי שלך באמת יצא משליטה, תרגע, תנשום עמוק ואז מחוק גם את ההודעה הזו. אל דאגה יקירי אני שומר אותן אצלי, יום אחד שיהיה לי קצת זמן אני אעלה בלוג קטן עם כל ההודעות שצינזרת לי כאן, שישפטו הקוראים את עבודת הקודש שאתה עושה כאן, פשוט נלעג.

  36. עומר כרמון הגיב:

    תגובה לתגובה:

    הממלכה ההאשמית היא משטר שרמת מוסריותו לא תגרום לי להזיל דמעה במידה ויופל.

    מה יקרה אז? המלך עבדאללה יאבד את אוסף מכוניות היוקרה של אבא שלו (שכוללת את רכבו של אדולף היטלר)?

  37. חוני למגיבים ולברעם הגיב:

    אחד המאמרים החשובים שנכתבו כאן בשנים האחרונות.
    מבעד לכל המלל ותיאורי המסעות שעשו היפים והצודקים ממחנה השלום מאז עד היום – מסתתרת התובנה האמיתית, שמר ברעם מביע אותה ללא כחל ושרק:
    1. הערבים לא רוצים שלום
    2. הערבים לא מוכנים לשלום
    3. הערבים אינם מסתפקים בפחות מחיסול מדינת היהודים, וגירוש – פיזי – של היהודים מבתיהם.

    בתנאים אלו, לא יעבור זמן רב עד שמר ברעם יסיק את המסקנות המתבקשות שכולנו (מי שהוא קורא לו בסלידה "המרכז הלאומני") כבר הסקנו מזמן:
    אין מה לדבר על שלום עם הערבים
    אין מה לנסות להגיע איתם לשום הסדר
    המלחמה היא מצב קבוע, אסטרטגי, השאלות ה"מדיניות" כולן טאקטיקה. מנהיג אינטיליגנטי ומדיניות חכמה יוכלו לדחות את המלחמה, ולנהל אותה בצורה טובה יותר – אך לעולם לא למנוע אותה.
    למעשה הדגל היחיד בו יוכל מחנה ה"שלום" (לשעבר) לנפנף בעתיד הוא ניהול המלחמה במסגרת שמירה על עקרונות המוסר היהודי והאנושי

    במילים אחרות – עתידכם הוא להיות ה"בצלם" של המדינה.

    שיהיה בהצלחה.

  38. סמולן לברעם הגיב:

    פגמת במאמר מרשים. היה נדמה לרגע, שמדובר במרכסיסט (או שמא שמאלן עקבי וכו וכו) ביקורתי, במובן של ביקורת מציאות תקינה. שים לב, וקרא למעלה. לא רק וגם לא בעיקר הציונות עשתה לנו את הרע שיש. על הפתרון אפשר להתווכח, ואם בשביל השלום צריך להוריד את המגן דוד מהדגל, יהיה אפשר לשקול את זה. אבל לא בשביל הסכמי אוסלו. שתמכתי בהם, לצערי.

  39. עידו לם הגיב:

    איתן לרנר היקר יש לך בעיות בהבנת הנקרא לא קראתי לטרנספר אלא לחילופי שטחים ואם אתה לא יודע את ההבדל זה בעיה שלך לא שלי, יתרה מזו קראתי לחילופי שטחים רק במידה והפלסטינאים לא יסכימו למדינת כול לאומיה שהמתנחלים יוכלו לחיות בה בכבוד כמו הערבים בישראל ואני מצטער מאוד להגיד לך אבל זה מה שאחמד טיבי דורש בשביל עמו ולכן מבחינה מוסרית אוניברסלית יש לי זכות לשאוף לאותו הדבר

  40. מוני יקים, לחיים ו. הגיב:

    תאמין לי (ידע אישי): הייאוש בפריז הרבה הרבה יותר נוח מהייאוש בטורונטו.

  41. אחד שפספס הגיב:

    לכל מי שלא היה, הפסדתם… אם יהיה ביקוש, האם ניתן לראות סרטי וידאו של ההרצאות והסדנאות, וכמובן גם להירשם בשנה הבאה?

    להתקשרות
    yoav_bar@mail.com יואב בר 0544790989 דואר אלקטרוני
    rajaaomari57@gmail.com רג’אא זועבי עומרי 0542117796 דואר אלקטרוני

    justice48 info
    — קישור —

    مؤتمر حيفا لأجل حق العودة والدولة العلمانية الديمقراطية في فلسطين
    ועידת חיפה למען זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית בפלסטין
    Haifa Conference for the Right of Return and the Secular Democratic State in Palestine
    שישי ושבת 20-21 ביוני 2008
    חיפה, תיאטרון אלמידאן, רח’ ח’ורי 2

    תכנית הועידה

    שישי 20 ביוני 2008

    17:00 – 19:00 מפגש צעירים: מאבק הנוער, הגשמת השיבה, הדמוקרטיה והחילוניות
    מנחה: ג’ורג’ ג’נטוס פגישת צעירים ופעילים מגופים שונים של הצעירים בפלסטין 48 – דיון על פעילות הנוער במאבק למען חברה חופשית נאורה דמוקרטית וחילונית… זכר הנכבה וחלומות העתיד, שיבת הפליטים, שמירת הקשר בין חלקי העם הפלסטיני, מסר אל החברה הישראלית…
    17:00 – 19:00 מפגש נוער: מאבק הנוער, הגשמת השיבה, הדמוקרטיה והחילוניות
    מנחה: לנא ח’אסקייה משתתפים: נוער חיפה אלגאד, נוער אבנא אל-בלד, נוער בלדנא, נוער חאק, נוער קומוניסטי.
    המטרה היא גילוי משמעות הביטוי" "זכות השיבה והמדינה הדמוקרטית החילונית". זאת באמצעות בדיקת המרכיבים: (1) זכות השיבה (2) חילוניות, והיחס בין הדת לפוליטיקה (3) דמוקרטיה (4) זהות פלסטינית (5) שתי חברות (6) שונות בחברה אחת.

    19:00 – 22:00 מושב הפתיחה
    • דברי הועדה היוזמת של הועידה – רג’אא זעבי עמרי
    • איימן עודה , מזכיר החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון – חד"ש
    • עווד עבד אל-פתאח , מזכ"ל הברית הלאומית הדמוקרטית – בל"ד
    • מחמד כנאענה , מזכ"ל תנועת אבנא אל-בלד (התנועה הינה מיוזמי הועידה)
    • דוברים מהשטחים שנכבשו ב-67 ומהפזורה הפלסטינית
    • דר’ ענת מטר
    • פרופ’ בים סינג , קשמיר
    • ברכות לוועידה
    • תכנית אמנותית

    שבת 21 ביוני 2008 – סדר היום (כללי)

    09:30 – 10:00 קבלת פנים ורישום בלובי
    10:00 – 10:20 דברי ברכה וחלוקה לסדנאות – באולם הגדול
    9 סדנאות בשלושה מחזורים: 3 סדנאות חופפות בכל מחזור.
    10:30 – 12:00
    12:00 – 13:30 3 סדנאות
    3 סדנאות
    הפסקת צהריים 13:30 – 14:30
    14:30 – 16:00 3 סדנאות
    הפסקת קפה 16:00 – 16:15
    16:15 – 18:00 מושב סיכום
    מחזור ראשון של סדנאות: 10:30 – 12:00

    (1) אספקטים של המאבק בפלסטין , מנחה: השאם נפאע
    1. הבעיה הפלסטינית – מהבנת המאבק לקריאת תגר: התיאוריה והיישום דר’ מסעוד אגבאריה
    2. בין הלאומי והמעמדי: היסטוריה ואופק של המאבק האיגוד מקצועי בפלסטין והבה בדארנה
    3. גדר ההפרדה הגזענית ומדיניות קרן המטבע הבינלאומית דאוד חמודי
    4. הגמוניה כלכלית ישראלית – שונויות בסדר הכלכלי הקולוניאליסטי בפלסטין פרופ’ לילה פרסך
    5. השאלה היהודית והמדינה היהודית בהקשר ההתנגדות לאימפריאליזם בפלסטין אלי אמינוב

    (2) הציונית וגבולות הטיהור האתני , מנחה: דר’ ג’וני מנסור
    1. הטיהור האתני באידיאולוגיה ובפרקסיס הציוני דר’ מחמוד מחארב
    2. הנגב: טיהור אתני כאן ועכשיו עטיה אלאעסם
    3. טיהור בלי גבולות: הטיהור האתני בגולן וניסיונות כושלים בדרום לבנון דר’ תייסיר מרעי
    4. ההפרדה כטרנספר חדש ג’ונת’ן קוק
    5. הטיהור האתני בפלסטין, פשע נגד האנושות: מי אחראי? מתי יינתן הדין? עו"ד וליד פאהום

    (3) זכות השיבה והמדינה הדמוקרטית החילונית מפרספקטיבה של זכויות האדם
    מנחה: עו"ד חוסיין אבו חוסיין
    1. משטר דמוקרטי לכל בפלסטין: הרחבת גבולות מדינת התושבים ושיבת הפליטים עו"ד חסן ג’בארין
    2. זכות השיבה לעקורים ולפליטים בין החוק הפוזיטיבי והזכות הטבעית עו"ד וקים וקים
    3. שיבת הפליטים כתנאי להאנשת ההוויה הישראלית
    ביקורת ההכרה בזכות השיבה תמורת ויתור על השיבה מיכאל ורשבסקי
    4. המדינה הדמוקרטית החילונית: זכות ההגדרה העצמית ודה-ציוניזציה של פלסטין ההיסטורית עומר אל-ברגותי

    סדנאות המחזור השני 12:00 – 13:30

    (4) חלוקת פלסטין: פתרון הבעיה או סיבוך הפתרון? מנחה: ראוויה שנטי
    1. פלסטין – היסטוריה

  42. לעומר הגיב:

    פיספסת את הפואנטה.

    כמו שלזרים מאירופה או מהמאדים אין זכות מוסרית לקבוע לנו את אופי מדינתנו, גם אם היא מאוסה עליהם בתכלית (למרות מה שחושבים פה אסופת החשוכים המתיימרים לנאורות), כך גם לנו אין זכות להחליט בשביל זרים את מי הם יאמצו ואת מי לא. דעתינו על נפלאותו המשטר ההאשמי חשובה כקליפת השום. זה עניין של הירדנים ולא שלנו.

    אם הירדנים יציעו והפלסטינים יסכימו – זה עניין אחר. לכפות עליהם לא נכון, לא אפשרי ולא ישים כפתרון קבע.

    אפשר להרוס את המשטר ההאשמי. אבל לא בטוח בכלל שמה שיתקבל במקומו יהיה משטר יציב שמקובל על אזרחיו. ראה מקרה עיראק. ואם אצל השכנים תהיה מלחמת אזרחים, אנחנו נינזק גם כן – ראה מקרה לבנון, כי אנחנו נהפוך לשעיר לעזאזל ולגורם שכל הפלגים המסוכסכים יכולים להתאחד זמנית נגדו. התפקיד הקבוע של ישראל במרחב.

    לדפוק את ירדן זה לא פיתרון, כי מה שיצמח שם יהיה אוייב הרבה יותר מסוכן ממה שהיה עד עכשיו.

    חלק מהצרות שלנו נובע מהבחישה בענייני השכנים. עד עכשיו זה לא הביא שום תועלת, רק נזק מצטבר, גם לנו וגם להם.

    למה לא ללמוד מהנסיון לשם שינוי?

  43. לקראת שיבת פליטים פלסטינים: הגיב:

    לקראת שיבת פליטים פלסטינים:
    פרקטיקות, אסטרטגיות, חזונות
    כנס בתל אביב 22-24 ביוני 2008

    — קישור —

  44. אלי / שאלה לאנשי חד"ש הגיב:

    הבטתי בעיון בתוכנית הכנס הטרוצקיסטי שהתקיים בחיפה ולהפתעתי ראיתי בין המארגנים והמרצים אנשי חד"ש מובהקים.
    למיטב ידיעתי חד"ש תןמכת בפתרון שתי מדינות לשני עמים.
    או שאולי אני טועה וזו בעצם רק הצגה לצבור היהודי בלבד מעין תזכורת לדיעה א מול דיעה ב של שנות השישים ?

  45. לא הייתי בכנס הגיב:

    אבל אני מכיר בע"פ את הפרוגרמה של הטרוצקיסטים למיניהם (לפחות של האפורים מביניהם): לקחת את מה שהמפלגה הקומוניסטית אומרת, ולחלוק על כך בתוקף ובנחרצות, אם אפשר מצד שמאל.

  46. אדריאנה הגיב:

    אם ספרתי נכון, בכל קבוצת המרצים הנכבדים הגדולה יש רק 3 נשים. איך דבר מחפיר כזה מתיישב עם הרצון לשוויון והעצמה, או שזה עניין רק לפרוגרמות וימי חג? שכחתם שנשים זה רוב המדינה?

  47. "כנס טרוצקיסטי"? "רק 3 נשים"? הגיב:

    "כנס טרוצקיסטי"? "רק 3 נשים"?

    — קישור —

  48. מיכאל שרון: טבח דיר יאסין ומילשטיין הגיב:

    להלן הערתי אודות טבח דיר יאסין בשולי מאמר של אורי מילשטיין ב"אומדייה". עם הצבת התגובה הופיעה הודעה שפירסומה כפוף לשיקולי המערכת. שעל כן, יתכן שלא תפורסם, ולכן אני מציב זאת פה:
    — קישור —

    "אין קשר בין פאשיזם לטבח במלחמה"

    מעשי טבח צבאי בוצעו במלחמות רבות, כולל גם במלחמת הקוממיות, כולל גם טבח כפר קאסם, 1956, כולל גם טבח לוד עליו כתב אלתרמן את "על זאת". כפי שסברתי בזמנו, ואף אמרתי למילשטיין בזמנו, כנראה הנהגת הישוב, רמזו למפקדי אצ"ל ש"יעשו בדיר יאסין את אשר צריך לעשות", תוך רמזים נוספים על "תפקיד קונסטרוקטיבי" בהבאת ערביי פלסתין-א"י לפנות את הארץ. בכך אכן היה מילכוד, במסגרת המאבק הוותיק על ההגמוניה וחלוקת המשאבים בין השמאל לימין הציוני. אלא שרוויזיוניזם היסטורי אינו חכמה כה גדולה וגם אינו דבר נבון לטווח בינוני עד ארוך: כמובן שטבח דיר יאסין בוצע גם בוצע, רבים מאותה תקןפה זוכרים זאת היטב, אין שום סיבה להניח שדווקא האצ"ל התנזרו ממעשי טבח, כפי שארעו במקומות רבים אחרים. האשמה בטבח צבאי אינה גם עלילת דם, כשם שלאמר שהאנגלים ביצעו טבח במרד הסקוטי במאה ה-18 או שבנות הברית ביצעו טבח בדרזדן, אינו עלילת דם – לא בכל מכחישנות צריכים היסטוריונים להכניס מוטיבים של רדיפת יהודים. הנושא כאן הוא מאבק על ההגמונייה, בדרכים לעיתים ניבזיות, כמקובל, ואין לכך דבר וחצי דבר עם שנאת יהודים לשמה…

    כפי שהראיתי במאמר, המבוסס על מחקרים בפסיכולוגיה, זקנים, כשמתחקרים אותם, נוטים להתיישר לפי כוונות ורימזי המראיין, תוך מגמה לקונפורמיות, ו"שכיחת" פרטים קריטיים – ודבר זה הוא מכרה זהב לריווזיוניזם היסטורי, החל בהכחשת שואה וכלה במכחישנות ארועי הטבח בקוסובו ובמקומות נוספים…

    מאמר בויקיפדיה בו מופיע קישור למאמרי
    — קישור —

  49. לעומר כרמון הגיב:

    משטר שאין לו בסיס תמיכה אמיתי ורחב מבית איננו יציב. תמיכה חיצונית איננה ערובה להצלחה. לפעמים היא המתכון לכישלון, אם האזרחים מאמינים שהשלטון משרת אינטרסים זרים, על חשבון האינטרס המקומי.

    לראיה – כל העולם תומך באבו-מאזן, חוץ מהפלסטינים עצמם. וככה זה גם נראה.
    ולתשומת לבך, התמיכה העולמית לממשלים באפגאניסטן ועיראק לא סיפה שום יציבות.
    תמיכה חיצונית לבד חסרת ערך.

    סוד היציבות של משטרים הוא לא דווקא "דמוקרטיה" אלא מתאם גבוה בין הנורמות, הערכים והציפיות של האזרחים לבין המבנה של הממשל. התרבות השלטונית צריכה להתאים לנורמות של האזרחים, ונורמות אי אפשר לשנות מבחוץ וגם לא מהיום למחר.

    השלטון ההאשמי שורד כי הוא מבין את האזרחים שלו ויודע לתמרן בין לחצים מבית ומחוץ, לכרות בריתות לפי המסורות המקומיות (לא סתם עבדאללה נשוי לפלסטינית) לאפשר מידה מסויימת של שיחרור קיטור ולבלום ביד חזקה, מצד שני, התפרעויות חריגות. זה שלטון שפועל לפי קודים מקומיים.

    אתה טועה אם נדמה לך שהירדנים ככלל מוכנים לשלם באנארכיה ומלחמת אזרחים שסופה מי ישורנה רק בכדי "להיפטר" מבית המלוכה. בית המלוכה כרגע הוא הדבק שלהם וערובה ליציבות, המשכיות ותפקוד.

    בכל מקרה, לא הסברת מה יצא לישראל מחירחור מהומות אצל השכנים. באמת נדמה לך שמדינה בשלטון חמאסניקי בירדן היא מה שנחוץ לשלום אזורי? תמהני. לבנון בשלטון חיזבאללה תורמת לבטחוננו באיזה אופן שנסתר ממני? האם החיזבאללה מסתפק בשלטון שלו בלבנון וזה גורם לו להסתלק מפעולות מלחמתיות נגד ישראל?

    הנחות הבסיס שלך מוטעות.

    שורה תחתונה – אכן אפשר לחרבן לשכנים את החיים, אבל לא רק שזה לא יתרום לנו שום דבר, זה גם יקלקל לנו עוד יותר ממה שכבר מקולקל.

  50. תודו שזה מצחיק הגיב:

    הכנס "לקראת שיבה" מתקיים בבית ציוני אמריקה…

    מי אמר שאין בשמאל חוש הומור.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים