הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-27 ביוני, 2008 15 תגובות

רק ערל-לב אמיתי היה נשאר אדיש מול מחאתה המתוקשרת של אביבה שליט, אמו של גלעד השבוי בידי חמאס. בדרך כלל גילתה משפחת שליט איפוק כמעט סטואי מול הסבל הנורא שפקד אותה. אבל עתה פקעה סבלנותם, אפילו נועם שליט כמעט והחצין כעס, ונקט בנשק חסר תקדים בנושאים כאלה: פנייה לבג"צ, שנדחתה בצדק. המידע אודות גלעד שליט הוא מועט, ועל הטפטופים הבודדים שולטים אנשים קשים וציניים. לעומת מתוני אש"ף, שטיפחו אשליות רבות לגבי הממסד הישראלי והאמינו שהציבור שלנו חצוי באמצעו בין תומכי ההתפשטות הטריטוריאלית לבין מחנה השלום, חוטפיו של שליט אינם מאמינים ברצון הטוב הבסיסי שלנו, והמציאות ההיסטורית מוכיחה זאת, לדעתם.

סיימתי השבוע את ספרו המעולה של אלון חילו "אחוזת דג’אני", שחושף, למי שעוד זקוק לחשיפה כזאת, שכבר היו דברים מעולם ושגם ציונים שהתחפשו להומניסטים והצטרפו אפילו ל"ברית שלום" המתונה (כמו גיבור הספר, חיים מרגליות קאלווריסקי) עסקו בנישול ציני של הערבים מעל אדמתם. חילו עושה אמנם הנחות רבות לקברניטי הגזל הגדול, אבל עוצמתו הפואטית של הספר מעצימה את האמת על חשבון הפוליטיקה שלו, ומנחילה לקוראים חוויה רבת עוצמה. מנהיגי החמאס מתייחסים להנחות היסוד האנטי-ציוניות כאל דבר מובן מאליו, ורובם אינם מאמינים בהתפייסות היסטורית בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין ישראל, שהייתה מונחת בבסיסם של הסכמי אוסלו. מי שמרים גבה על העיסוק באידיאולוגיה בעיצומו של טור על גלעד שליט, מסרב פשוט להפנים את חשיבותם של הרעיונות.


אנשי חמאס מוכנים לגלות פרגמטיזם במשא ומתן אם הוא משרת את האינטרסים הישירים שלהם, אבל אין להם עניין רגשי או רעיוני במחוות כלפינו. היחס לגלעד הוא שיקלול מדויק של כל המרכיבים: הרצון של חמאס להיות תנועה רלבנטית ומשפיעה; עמדת מצרים; עמדת ארצות-הברית; המחויבות שלהם כלפי תושבי הרצועה והצורך לסלק מיד כמה מיפגעים שהורסים את חייהם של יותר ממיליון בני-אדם; והרצון העז שלהם לשחרר אסירים רבים ככל האפשר ובכך להציג את עצמם ככוח חזק ומצליח, שיכול לעמוד על שלו גם במשא ומתן קשוח במיוחד. לכן עליהם להחזיק את גלעד בחיים ובמצב בריאותי מתקבל על הדעת, אבל הם אינם רואים בו שגריר עתידי של רצון טוב כלפי ישראל, כפי שאנשי יאסר עראפת ראו בשבויי צה"ל בלבנון.


בעיניהם, סבלה של משפחת שליט הוא קלף מיקוח, ומבחינה רגשית המצוקה שלהם נראית להם מזערית לעומת תלאות בית הכלא הענקי, שבו חיים כל תושבי הרצועה. אני מנסה לפרק את עמדתם של ראשי חמאס לרכיבים רלבנטיים לא כדי לחבב אותם על כלל הקוראים אלא כדי שכולם יבינו, שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. לא רק שכולאיו של שליט אינם רואים את עצמם כמפלצות; הם סבורים שאנחנו, כמעט כולנו, מתייחסים לעמם באורח בלתי אנושי. מי שלא מבין את מערכת הערכים שלהם ואת נקודת מבטם, לא יצליח לעולם לחזות את התנהגותם בעתיד וכמה מכישלונותיו המובהקים של המודיעין הישראלי מאז שנת 1973 נבעו מדעות קדומות פרימיטיביות אודות "טבעם של הערבים".


משאלי דעת הקהל בארץ מצביעים על אמביוולנטיות רבה לגבי נושא שחרור השבויים תמורת שחרורם של פלסטינים שביצעו פיגועים. הרוב המוחלט של הנשאלים אמנם סברו שישראל הפקירה את שליט אבל בו-זמנית הביע תמיכה בהסכמים עם חמאס. גם לזה יש סיבה רעיונית עם שורשים חברתיים עמוקים. בעשרים השנים האחרונות נשחקה הסולידאריות החברתית בתוך ישראל ובעצם כמעט נמוגה עד תום. הערכים האינדווידואליסטים האמריקאים אומצו על ידינו ביודעין ושלא ביודעין. כפי שאמר וים ונדרס בסרטו האלמותי KING OF THE ROAD הם חדרו לתת-התודעה שלנו. אם אנשי הפלמ"ח לקחו מהספר הסובייטי "אנשי פאנפילוב" את האדישות לדרגות ואת הערך העליון של "לא להשאיר פצועים בשטח" והתאימו אותם לאידיאולוגיה השוויונית שרווחה אז בקרב החיילים והקצינים, הרי שלימים הם עצמם לקחו חלק בתהליך מקיף של ניעות חברתית שהפך אותם לבורגנים ולתומכי ההגמוניה האמריקאית בפוליטיקה ובכלכלה. היחס לחיילים ולשבויים הפך מחלק אינטגרלי של הרעיון הדומיננטי הציוני-סוציאליסטי לקוריוז ולשמורת טבע סמלית. מכאן הדבקות הרגשית בשבויים מצד אחד, והסתירה המשוועת שבינה לבין האתוס השולט של עליונות האינטרס האישי והחיים הטובים על הדאגה הכנה לזולת.


למען האמת, גם מבחינה רעיונית המקרה של שליט איננו כה פשוט. האם האחווה בין כל הישראלים והעקרונות השוויוניים (שתמיד היה בהם יסוד שקרי) משנות החמישים דורשים מאיתנו להקריב הכול למען שחרורו של צעיר אחד, יקר לבני משפחתו ככל שיהיה? כדאי להבהיר: במונח "הקרבה" אני לא מתכוון לשחרורם ההכרחי של הלוחמים הפלסטינים במהלך משא ומתן, שהיו כמוהו רבים מאוד בהיסטוריה של המלחמות. אבל האם אהוד אולמרט ועמיתיו היו צריכים להתעקש בכל מחיר על שחרורו המיידי של שליט, גם במחיר המשך ההפגזות על תושבי הדרום? כיוון שההפגזות האלה איבדו כבר מזמן את תדמיתם כמטרד טקטי והפכו למפגע אסטרטגי שהפך את חייהם של תושבי הדרום בכלל ושדרות בפרט לסיוט, ברור לי לגמרי שכדי להפסיק אותן עשתה הממשלה את הצעד הנכון. המגעים עם חמאס מעידים על ריאליזם מסוים אצלנו. חבל שהעיכוב בהסדר נבע בעיקר ממחאה מגוחכת של אולמרט ואנשיו נגד המציאות. חמאס נבחרה בבחירות לגיטימיות. אילו הייתי פלסטיני הייתי מצביע נגדם, אבל יש לקבל את תוצאות ההצבעה בצורה מכובדת. קבלת הדין מיד אחרי הבחירות לרשות הפלסטינית הייתה משנה את פני דברים בדרום הארץ עוד לפני שמלאה סאת הסבל.


שניים מילדי כבר שירתו בצבא, השלישי בדרך לשם ממש בקרוב, ואני לא צריך להסביר כאן את האמפתיה הגדולה שלי כלפי הוריו של גלעד שליט. אם הייתי במקומם, קשה להניח שהשיקולים הכלליים, שלא לדבר על סבלם של אחרים, היו מניעים אותי לזנוח את המאבק למען בן שבוי. זכות הזעקה נתונה להם, עלינו להטות להם אוזן קשבת ולתמוך בהם ככל יכולתנו. אבל כל זה לא אומר שישראל כמדינה יכולה להרשות לעצמה להקריב את תושבי הדרום תמורת שובו של חייל שבוי אחד. זהו השיקול הלאומי, אבל גם מבט יותר רחב מוביל לאותה מסקנה: הפסקת האש מצילה לא רק את ילדי שדרות וקיבוצי הסביבה, אלא גם את ילדי עזה שעברו ימים קשים מאוד בשנתיים האחרונות.
לא נותר לנו אלא לקוות שרגיעה ממושכת תביא להידברות יותר מסודרת, לתיווך יותר יעיל של המצרים ואולי גם של האיחוד האירופי. משא ומתן בתנאי רגיעה מבטיח את שלומו ואת רווחתו היחסית של שליט יותר מהפצצות "ממוקדות" שדרכן לחסל לא רק את המבוקשים, אלא את כל מי שנמצא בסביבתם. כדי להחזיר לעצמנו את מעמדנו הבינלאומי ולשקם את עצמנו מוטב לנו להוריד את החיסולים מעל סדר היום הלאומי שלנו. כך לא ניאלץ לחיות במדינה שרוצחת את אויביה בלא משפט, אלא בסביבה פוליטית מתוקנת, שמקפידה על כללי המשפט הבינלאומי. הרגיעה תציל אותנו מהידרדרות נוספת לתהומות, ואולי נוכל לשקוד גם על תקנת החברה הישראלית הנגועה בשחיתות ובפערים חברתיים הולכים ומתרחבים.


בטור הקודם שלי ביכיתי את השלום, שהסיכויים להגיע אליו כיום פשוט אינם קיימים. אבל גם חיי שעה קרויים חיים. אם נוכל לחיות ברגיעה יחסית עשור אחד לפחות אולי נצליח לגדל דור חדש שבלבו תפעם אמונה שיש לו עתיד כאן, ושיש עתיד גם לארצו, לתרבותו, לשפתו ולחברה שצמחה כאן במרוצת השנים. אם נציע לדור הצעיר רק מלחמות אין-סופיות, ונייצר יותר ויותר אומללות ויותר אמהות הבורחות מבשורה (קראו את ספרו המומלץ מאוד של דויד גרוסמן!) ננציח את תסמונת העקידה לא למען ההישרדות אלא למען המשך הכיבוש והכפירה במציאות שמתהווה בשטח. נמשיך לחתור לשחרורו של גלעד שליט, אבל לא במחיר הנצחת הזוועות הפוקדות עתה את תושבי האזור.


* התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. Danny Blatman הגיב:

    The situation in Gaza reminds me of my studies of the Holocaust. The big difference is that we have some heart, and they don’t. Also, the Jews could only hope for time to pass and the war to end, but in Gaza the situation is perpetual.

  2. רמי הגיב:

    מאמר מבולבל (בכל הכבוד). המשוואה שחרור שליט מול המשך ירי הקאסם אינה תקפה. היא לא מנומקת וחסרת שחר. המשוואה הנכונה היא שחרור שליט מול שחרור אסירים פלסטינים. המחיר שנדרשנו לשלם תמורת חיי הנער הוא בסה"כ שחרור כאלף פלסטינים ומחיר כזה לא הייתי מכנה "הכל". בשורה התחתונה, אם הכותב התכוון לכך ואם לאו, הכתבה אינה קוראת לשחרור שליט, וזו לשון המעטה. מאוד לא אופייני לחיים ברעם. או שיש כאן "הסתר פנים" של הכותב המאוד אהוד עלי בדרך כלל או שלא הבנתי, ואשמח לקבל הבהרה. ועוד מילה: מזמן היה צריך לשלם את מחירו הלא יקר של גלעד והסחבת, הנראית כתרגיל עורכדיני אופייני, לא הורידה את המחיר ורק הרבתה סבל לנער ולהוריו. אני מאמין בתום לבו של אולמרט בעניין (מה לעשות, זו דעתי על האיש על סמך התבוננות מעמיקה אחר התבטאויותיו ומעשיו בנסיבות שבהן הוא פועל), אבל הוא שוב נהג כ"עורך דין ממולח" והפעם נכשל.

  3. רמי משיב ל"לרמי" הגיב:

    אכן חלק גדול מהאסירים הפלסטינים בצעו מעשי רצח (ולעתים קרובות מדובר ברציחות מעוררות חלחלה, כמו למשל המונה שפיתתה באינטרנט נער כבן 15 ומשכה אותו למלכודת מוות), אבל לא מדובר ברצחנות ללא סיבה. לא מדובר ברצחנות לשמה שמתחייבת מאופי רע או שנאה סתם! מדובר באלימות הבאה כתגובה טבעית לחלוטין לשלטון אימים של ישראל בשטחים הכבושים, אשר נמשך כבר למעלה מארבעים שנה ובגדרו ישראל גוזלת מן הפלסטינים – כולם!, אזרחים ולוחמי חירות כאחד – את אדמתם, את כבודם, את כלכלתם ולעתים קרובות את זכותם לחיים. ישראל הקימה בשטחי הגדה המערבית את ארץ ההתנחלויות, תוך שהיא גוזלת את אדמות הפלסטינים, מטילה עליהם חוקי טרור ולמעשה מטרנספרת אותם בעקביות מארצם מולדתם. וכי איך היית מגיב אם בריון אלים היה נכנס לביתך ומתנחל בסלון ומעביר אותך ואת בני ביתך לשירותים? איני מצדיק רצח וכל פיגוע טרור שבוצע בידי פלסטינים ברחובות ערינו הוא רצח ראוי לגינוי, אבל דומני שהגיע הזמן להפסיק להתייפיף ולהתכחש לאמת הפשוטה, שכל אדם עם אייקיו 90 ומעלה מבין אותה: הטרור הפלסטיני הוא מאבק לחירות והוא תוצאה בלתי נמנעת של הכיבוש. חדל כיבוש – חדל טרור. מאסרים והגליות ומצור והרעבה לא יעצרו את לוחמי החירות, אלא רק הפסקה מוחלטת של הבניה בהתנחלויות ופתיחת משא ומתן על יסוד הצהרה מצד ישראל שהיא מכירה בזכותם של הפלסטינים להקים מדינה בת קיימא בשטחים הכבושים בגדמ"ע וברצועת עזה, כפי שקבעו האומות המאוחדות בהחלטה 242 שאושרה על ידי מדינת ישראל. ואם תאמר לי, מגיב נכבד, שכבר פירקנו את ההתנחלויות ברצועת עזה וירי הקאסמים לא נפסק, אזכיר לך שפירוק ההתנחלויות ב"אזח"ע" (זה היה השם הגנבי של רצועת עזה בפי השלטון והתקשורת הישראלית) לא לווה בשחרור העזתים מהכיבוש, אלא בפועל ישראל מונעת מהם הפעלת נמל ים ושדה תעופה ובמקביל אינה מאפשרת להם למשוך צרכיהם דרך נמלי ישראל, וזה רק קצה הקרחון של המצור נוסח רומא וטיטוס שהטלנו עליהם, ושגורם יומים לסבל לא אנושי למיליון וחצי פלסטינים. אז תכניסו את זה לראשים הסגורים שלכם, יהודים יקרים וחידלו מהתממות ושיקור עיניים: הכיבוש הוא הסיבה ל- 99% ממעשי הטרור והטרור מאיים אישית על כל אחד מכם, לרבות הח"מ. עם האחוז האחד, שנעוץ ברצחנות לשמה, נמצא דרך להתמודד.

  4. ענת שוורץ הגיב:

    מחירו של ילד יהודי מי יודע? ומי הם אותם ערלי הלב שעוסקים בחיי אדם כאילו הם נמצאים בשוק? את מחיר חייו של גלעד שליט יכולה לקבועה רק אימו האומללה. ואילו יסורים עוברים עליה מי ידע? אני שראיתי את אימי זועקת בשנתה לילה אחרי לילה, מבקשת את נפשה למות אחרי שנטשה את בנה התינוק על מנת להציל את אחיו המבוגר ממנו, שגם הוא לא שרד בסופו של דבר. ומה התוצאה? אני התוצאה, ילדה חדשה נולדה לה, בארץ אחרת, מולדת חדשה, ככה הם חשבו. אבל הנה גם במולדת החדשה נעשים חישובים מה שווה יותר, ואיך באמצעות נטישתו של ילד אחד אולי נציל את השני. אבל מי שהיה במחנות יודע שבסוף גם השני ימות וכול מה שישאר זו זוועת האשמה הרובצת עליך – את הראשון נטשתי ואת השני איבדתי. מי שהיה שם יודע – פשרות טובות לאנשים מתים, גם אם הם ממשיכים ללכת ולאכול ולגדל ילדים חדשים, הם כולם עדין מתים.

  5. ללרמי הגיב:

    חייהם של ישראלים אינם בסכנה בגלל שחרור של פלסטינים כאלו או אחרים אלא בגלל הכיבוש על כל מוראותיו.
    הכיבוש תמיד ייצר את מתנגדיו שיגיבו בכל הצורות הידועות. לכן לא יעלה ולא יוריד אם יהיו אלו "רוצחים" חדשים או כאלו שכבר נתפסו.

  6. לרמי הגיב:

    אכן – אלף פלסטינים זה מחיר זול מאוד בשביל ישראלי, כי פלסטינים, כמו שידוע לכל, לא שווים הרבה.

    הממ..

    רק בעיה קטנה – כידוע, חילוקי הדעות הם לא על "פלסטינים" סתם, אלא על קבוצה מסויימת מאוד של פלסטינים שהורשעו ברצח ישראלים, שאם ישוחררו, סיכוי סביר שיהיו אחראיים לעוד מעשי רצח בעתיד.

    זאת אומרת, חירותו של שליט איננה עומדת רק נגד חירותם של אי אלו פלסטינים, או אפילו נגד חירותם של רוצחים פלסטינים, אלא כנגד חייהם של ישראלים אחרים.

    וזה כבר יותר מסובך.

  7. קורא רבוע לחיים ברעם הגיב:

    לעיתים קרובות אני מסכים אתך בזיהוי העובדות, אבל לא מסכים עם הניתוח הכללי.

    אכן, זיהית נכון הטמעה תרבותית בישראל של ערך "אמריקאי" שמעמיד את האינטרס הפרטי מעל המחוייבות לכלל. וזיהית נכון שזה גורם שאחראי לפירוק הסולידאריות.

    לא התייחסת לעובדה שלמרות שאינדיבידואליזם הוא ערך יסוד בתרבות האמריקאית, זו אומה שבכל זאת הצליחה לגייס (ברוב המקרים לא בכפיה) רוב אדיר לתמיכה והשתתפות במלחמות שהתרחשו בצידו השני של הגלובוס, רחוק מאוד מהבית הפיסי (מלחמת העולם הראשונה והשנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת ווייטנאם). 9/11 גם הוא הצליח להוציא מהאנשים שם סולידריות ברמה גבוהה מאוד, וכך כל כל מה שנתפס בעיניהם כהתקפה אידאולוגית ומעשית על "אמריקה". הסולידריות היא לא רק ברמה ההצהרתית, אם נזכור למשל את החרם על מוצרים צרפתיים בתחילתה של המלחמה בעיראק.

    האמירה המפורסמת של ג’ון קנדי "אל תשאל מה על ארצך לעשות למענך, אלא מה עליך לעשות למען ארצך" לא באה מהחלל החיצון. אנשים הבינו את דבריו כי הוא השתמש בקודים אינהרנטים לתרבות האמריקאית בדיוק כמו האינדיבידואליזם.

    קישור לוידאו של הנאום — קישור —

    ולטקסט — קישור —

    מה שמאוד ברור הוא שסולידריות גוברת על אינדיבידואליזם גם בחברה האמריקאית, כשמכירים בצורך לאחד כוחות נגד אוייב משותף.
    (הנאום של קנדי מרשים בין השאר משום שהוא מציע סולידריות כלל אנושית נגד אויביה המשותפים של האנושות – עריצות, עוני, מגיפות, והמלחמה עצמה).

    בחזרה אלינו – הסולידריות אכן נשחקה אצלנו עד היעלמות כמעט כשמדובר בתחרות פנימית על משאבים, אבל לא נשחקה כלל כשמדובר באיחוד כוחות נגד מה שכמעט כולם מזהים כאוייב משותף (הם מזהים אותו כאוייב כי הוא מצהיר על עצמו ככזה. נורא פשוט).

    זה לא נהדר, אבל זה מה שיש.

    מי שפועל נגדינו על סמך האמונה המופרכת בתיאורית קורי-עכביש, חוטף מכה אנושה פעם אחר פעם, כי הוא שוכח את החלק השני של הסיפור.

    בתוך הבית אנחנו רבים ומקללים, ובגלל שאנחנו מי שאנחנו, לריב יש תהודה גדולה בחוץ. אבל למעט קומץ איזוטרי בעל פה גדול, שעוצמת הרעש שהוא מקים עומדת ביחס הפוך לגודלו, השפעתו וחשיבותו, כשמישהו מנסה להפיל עלינו את קירות הבית, הוא מכניס לפעולה באופן אוטומטי את הסולידריות הרחבה מאוד של מי שנלחם על קיומו.

  8. כפיר הגיב:

    מאמן מבולבל, לא עקבי ומאוד בעייתי.

    לפעמים עדיף לא להוסיף על דברי הכותב. כל מי שמוצא את הקושי ליישב בין המשפטים הבאים מתוך המאמר, או את הסתירות הפנימיות בהגיון, או את הבקשה הבלתי-אפשרית בעליל מקבל שתי נקודות.

    "חוטפיו של שליט אינם מאמינים ברצון הטוב הבסיסי שלנו, והמציאות ההיסטורית מוכיחה זאת, לדעתם".

    "מנהיגי החמאס מתייחסים להנחות היסוד האנטי-ציוניות כאל דבר מובן מאליו, ורובם אינם מאמינים בהתפייסות היסטורית בין התנועה הלאומית הפלסטינית לבין ישראל…"

    "…שדברים שרואים מכאן לא רואים משם. לא רק שכולאיו של שליט אינם רואים את עצמם כמפלצות; הם סבורים שאנחנו, כמעט כולנו, מתייחסים לעמם באורח בלתי אנושי. מי שלא מבין את מערכת הערכים שלהם ואת נקודת מבטם, לא יצליח לעולם לחזות את התנהגותם בעתיד…"

    אכן, דברים שרואים מכאן לא רואים משם.

  9. שחר הגיב:

    שלום לחיים ברעם
    אולי יותר לי לשאול אותך שאלה, ולקוות שתשיב, אם כי אינך חייב –
    ללמה אתה שולח (ומעודד, כפי שהבנתי מהפוסט האחרון) את בניך לשרת בצה"ל, ואף גאה (כך נדמה) בשירות של בניך בצבא?
    אין בכוונתי לקנטר אותך. גם אני שירתתי בצבא, אולם נדמה לי כי לו הייתי אב, הייתי עושה כל שביכולתי למנוע מבני לשרת בצבא.

  10. על הכיבוש (2) הגיב:

    "הכיבוש" הפך אצל רובכם למין דאוס-אקס-מאכינה ומנטרה חסרת משמעות.

    מה שאתם חייבים לשאול את עצמכם הוא –

    1. מהו הכיבוש בעיניכם, והאם, במקרה שהמצב שאתם מגדירים כ"כיבוש" יופסק אך האלימות הערבית תימשך ואף תסלים, תשנו את עמדתכם באשר לאמצעים הכשרים לטיפול באלימות הזו.

    2. מהו הכיבוש בעיני הערבים והאם הם יפסיקו את האלימות לפני שהכיבוש, כפי שהם תופסים אותו, יעלם.

    3. האם אתם מבינים שהאלימות הערבית והאיום שהיא מציגה היתה ועודנה גורם מניע לכיבוש, למצור ולשאר עניינים מגונים, לפחות ואף יותר מהרצון הישראלי להתפשטות טריטוריאלית?

  11. בן אפרת הגיב:

    צריך להודות לחיים ברעם על שהוא קורע את המסיכות (גם שלו) ומנתץ את המיתוסים (גם של השמאל). אם הקטיושות בצפון הן רק בחזקת ערך מיטרדי שולי (כפי שאמר בזמן מלחמת לבנון), אז בוודאי הקסאם-שמאסם בדרום הארץ. הפלסטינים סובלים מאד זה ברור, כל השאר שולי ומתמגד.

  12. חיים ברעם הגיב:

    לא גאה במיוחד בשום דבר, גם לא בשירותי הממושך בחיל ההנדסה. לצערי, אין לי הרבה השפעה על החלטותיו של בני בן ה-18, שקשוב יותר, מטבע הדברים והגיל, לקבוצת ההתייחסות האמיתית שלו: בני גילו וחבריו ללימודים.

  13. לכפיר הגיב:

    כפיר

    בבקשה הסבר מהן הסתירות הפנימיות בשני המשפטים ץ אני לא מצליח לראות.מעבר לכך האם יש אמריה נוספת שלך או שאתה מסכים עם דבריו ורק מסתייג מהסתירות ? אתה לא ברור לי
    איתן

  14. כפיר – לשאלת איתן הגיב:

    איתן היקר:
    בעודם רואים בהנחות האנטי-ציוניות דבר מובנה שמשמעותו חיסול המדינה היהודית על תרבותה, בעודם לא מוכנים/שזה כמו מאמינים רק במילים מכובסות בשום פשרה והתפייסות, אלא רק באלה שמשרתות את מטרותיהם הטאקטיות, הם דוחקים אותנו לפינה ואז היינו בעיניהם למפלצות. כי הרי דבר גמור וידוע הוא שחוסר הרצון להתאבד הוא בהחלט מעשה פלצות.

  15. הסתירות בהבנת הנקרא הגיב:

    הכפיר הזה כנראה קצת חלש בלוגיקה ואולי אפילו בהבנת הנקרא – ממציא לנו כל מיני "הסברים" הקשורים למוחו הקודח ולא לסתירות כביכול במאמרו של ש.א.

הגיבו לחיים ברעם

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים