הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 ביוני, 2008 79 תגובות

לומר שישראל מקבלת את התהדייה בפנים חמוצות זה לומר את המעט. זמן קצר לפני תחילתה הספיק ראש הממשלה לאיים על החמאס – חיבוק אמיתי כהכנה לרגיעה. גם העיתונאים לא מתרגשים: "רק לא להתאהב שוב בשקט" מזהיר רון בן ישי באתר "ווינט". את הצבא לא צריך לשאול, הם בטוחים שטמונה כאן מלכודת אדירה, משום שהחמאס רק יתחזק ויאגור נשק. ערוץ 10 הקפיד לשדר בערב התהדייה כיצד מעבירים בציר פילדלפיה כמויות נשק עצומות במנהרות התת-קרקעיות.

גם בציבור הרחב לא מתקבלת הרגיעה בשמחה – כך לפחות לפי הטלוויזיה: כולם חרדים שזה רק תכסיס והפסקת ירי הקסאמים היא עניין זמני ביותר.


מה קרה? הייתכן שגם אזרחים לא ישמחו לשמע הבשורה? כנראה שלא – הציבור מאוכזב ככל הנראה מרגיעה שלא באה אחרי ניצחון צבאי. אזרחית אחת מהדרום אף אמרה: "שצה"ל יגלח את עזה!". כך הפכה במקומותינו התהדייה לתשעה באב.


להנהגה הישראלית (ולצערי גם לחלק גדול באוכלוסיה) קשה מאוד להשלים עם התהדייה. ברור לכל כי ישראל הגאה, בעלת הצבא העצום, מעולם לא הייתה חולמת להסכים לתהדייה לו יכלה להכניע את הפלסטינים בעזה. גם במלחמת לבנון השנייה לא היה נעצר הצבא בבינת ג’בל לו יכול היה להתקדם עד לביירות ועד בכלל. הרי הניצחון הצבאי הוא נשמת אפינו ולא איזה הסכם רקוב כמו התהדייה. החוויה הגדולה המכוננת והמשחררת שלנו היא מלחמת ששת הימים כאשר צה"ל שעט קדימה, והשלים שלא הצלחנו ב 48′ – כיבוש ארץ ישראל המנדטורית בשלמותה… אין זה מקרה שאני מוצא בעקבות הסכם התהדייה אצל הטוקבקיסטים בעיתונות הנפוצה את הכמיהה לשוב ולהיכנס סוף סוף לרצועת עזה, כמיהה המושפעת מהגעגועים למופע ששת הימים, בו הראנו "להם" את נחת זרוענו.


והנה, הפעם נאלצנו להיכנס למשא ומתן עם החמאס (למרות שיכחישו כמובן שהיה מו"מ). הכעס והקבס גדול עוד יותר כאשר הדברים מתרחשים אחרי מלחמת לבנון השנייה, בעקבותיה נקבעה המשימה הלאומית החדשה- שיקום ההרתעה הצבאית שאבדה לישראל.



המצער בכל הסיפור הזה הוא כיצד מצליחה הממשלה להמשיך ולהטעות את הציבור. הרי ניתן היה לצפות שהציבור יצא לרחובות ויתענג על הפסקת אש. הרי לפני הרגיעה תואר המצב הקיים ללא נשוא. לא רק האבידות בנפש וברכוש, גם הפחד והדאגה בין נפילות הקסאמים, ההפרעות הנפשיות ומה לא. והנה הסכם רגיעה, ולא כלום. האזרחים מהרחוב הפכו פתאום כולם פרשנים שקולים המתייחסים לתהדייה כפצצה מתקתקת. אינני יודע אם זהו מצב רוח אמיתי, או אולי לא יותר מהצלחה של ה"הסברה". הרי גם לפני כן, הצליחה ההסברה להוביל את דעת הקהל ללא עוררין. כיצד ניתן להסביר אחרת את ההפגנות הרבות ופעולות המחאה של תושבי שדרות נגד הממשלה, בהם הקפידו לדרוש מהממשלה "להיכנס" בהם. מעולם לא ראינו הפגנה של תושבי שדרות למען השלום עם השכנים.


עזה היא רק חלק אחד בתולדות הסכסוך הישראלי עם העם הפלסטיני, אבל גם הוא מוביל כמו הסיפור המקיף הציוני תמיד אל ההתחלה או כמעט התחלה. אפשר לעקוב אחריו גם לפי השמות הערביים (אליהם נוסף עכשיו גם השם "תהדייה") של השלבים השונים: תהדייה, הודנה, אינתיפאדה וכולם יחד מובילים אל השם המבטא את הכול, הנכבה.
התהדייה דומה ל"התנתקות" מעזה לפני שנתיים בדבר אחד מרכזי: שתיהן נעשו תחת אילוץ ובלי רצון. ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שהיה מן המנהיגים הקיצוניים במדינת ישראל (וזה לא מעט במציאות הישראלית) לא התנתק מעזה מרצונו החופשי. הוא הבין שיהיה קשה להמשיך כך ויש להתפנות ולאגור את כוחותינו לשמירת הקיים – כיבושי הגדה. המנהיגים הנוכחיים ממשיכים את דרכו של שרון. אי אפשר להשלים עם ירי הקסאמים אבל בניגוד לכל להקות המעודדים, הם מפחדים להיכנס לרצועה מסיבות מובנות. על ברירת שלום ופשרה אמיתית עם העם הפלסטיני הס מלחשוב. כדי להבין את האיבה העזה של ערבי עזה כלפי ישראל, רצוי שנחזור ונסקור בקצרה את תולדות מעלליה של ישראל ברצועת עזה.


עזה, אהובתי


הישראלים התאהבו בעזה אך העזתים , מה לעשות, לא השיבו אהבה. בפעם ראשונה כבש צה"ל את עזה ב-1956 כאשר ישראל חברה למלחמה הנכלולית של צרפת ובריטניה להשבת תעלת סואץ, שהולאמה ע"י מצרים. המסע לא צלח, בריטניה, צרפת וגם ישראל נאלצו לסגת. ממבצע סיני ייזכר אולי יותר מכל הרגע בו הכריז בן גוריון באופן בומבסטי על "מלכות ישראל שלישית". החלום נמשך 31 שעות ובן גוריון נאלץ להסכים לנסיגה. אך הנסיגה משם לא הפסיקה את השיכרון הקולוניאלי המיתי-מודרני שעטף את ישראל והגיע לשיאו במלחמת ששת הימים.
הכיבוש השני של הרצועה בא בעקבות מלחמת 67′. כיבוש זה נמשך כידוע עד ספטמבר 2005 , כלומר 38 שנים! בשנת 48′ היו ברצועה מאה אלף תושבים אליהם הצטרפו מאה ושמונים אלף פליטים מיפו והדרום. אלה הטביעו חותמם על האוכלוסייה, אולי זה היה זה סימן לבאות: האינתיפדה הראשונה החלה בעזה ב 87′! אריאל שרון אמר בשעתו לנשיא קרטר כי הוא מצפה שבעוד 20 שנה יהיו ברצועת עזה והגדה מליון יהודים. אך גם הוא כמו בן גוריון לפניו נאלץ לסגת ("להתנתק") מעזה ב 2005 .
בכל אופן, אחרי 67′ החל הרומאן הישראלי עם הרצועה. נזכיר כאן רק שראש הממשלה לוי אשכול, (הנחשב משום מה למתון בין ראשי הממשלה של ישראל) ראה מיד את האפשרויות הגדולות הטמונות בהתיישבות בעזה (וברמת הגולן והגדה) וביקש לברר איך אפשר יהיה להתפטר מתושבי הרצועה – אף הגו תכנית שהציעה לטרנספר אותם לעיראק.


מכל מקום, כעת התפתחה האהבה הגדולה של ישראל לעזה במלוא עוצמתה. 7,500 מתנחלים השתלטו על 20% מן מהאדמה ועל יותר מ 20% מן המים של הרצועה, המקום הצפוף ביותר בעולם, בה חיו כבר יותר ממיליון נפש. ממשלת ישראל הייתה נדיבה: הפקעת האדמה, מימון, השקעות ותשתית כבישים וכמובן גם "ביטחון" למתנחלים כלומר הרבה חיילים של צה"ל, המון גדרות והמון עזתים הרוגים. המתנחלים נהנו מתמיכת הממשלה וכאשר נאלצו לעזוב, הרגישו כמגורשים שנעשה להם אי צדק משווע.


אך ישראל לא הסתפקה בהתנחלות בעזה. היא דאגה שלא תקום במקום תחנת כוח, כדי שהעזתים יהיו תלויים לחלוטין בישראל לאספקת אנרגיה . ישראל גם דאגה שלא ייחפר נמל עמוק כפי שהובטח, על מנת לפתח את תלותם של העזתים בישראל בנושא יבוא הסחורות והפיקוח על מיסי הנמל והבלו שיעברו תחת ידיהם. לימים לא יבינו הישראלים התמימים, הכיצד אנו מספקים להם חשמל ודלק כאשר הם יורים עלינו. אך בכך לא נתמלאה עדיין כוס התמרורים של העזתים. ישראל חסמה כל פיתוח תעשייתי וכך הפכה את הפלסטינים לעובדים זולים עבור ישראל כך שגם פרנסתם תהיה בידי ישראל. ישראל הקפידה לסגור המעברים מדי פעם כעונש קולקטיווי והשאירה רבים בלי פרנסה. האיסור על הקמתה של תעשיה מקומית תרם גם לכלכלה הישראלית – תושבי עזה נאלצו לקנות סחורות ישראליות.


הקולוניאליזם מצריך כמובן גם ביטחון – למתנחלים ולחיילים. כלומר, נוכחות צבאית מאסיבית, מסעי עונשים מתמידים, תשתית מתאימה כמו כבישים לצבא ולמתנחלים, גדרות והגבלת היציאה מהרצועה על ידי סגירת המעברים לפי שרירות ישראלית. הדיכוי מחייב כמובן גם חיסול ההתנגדות הפלסטינית ומכאן נוהג ה"חיסולים המכוונים" של לוחמים ואזרחים וכמובן גם חיסול מנהיגים כגון השייך יאסין ורנטיסי.


אצלנו אומרים לא פעם שעלינו להתנהג כמו עם "נורמאלי". האם הישראלים חשבו אי פעם מה צריכה להיות ההתנהגות ה"נורמאלית" של תושבי עזה? בפרט כאשר הם עומדים חשופים מול הצבא הישראלי ביבשה בים ובאוויר. קסאמים או מעשי אלימות כלפי ישראלים הם כמעט האמצעים היחידים שנותרו להם. אפשר לשער כי הלוחמים בעזה ברצון היו מחליפים אמצעים פרימיטיביים אלה תמורת מטוסים, טנקים, אוניות וכל שאר האמצעים הצבאיים המקובלים. מכל מקום, מאזן הקורבנות מגלה את המצב במלחמה בלתי שווה זו: מראשית שנה זו נהרגו 14 אזרחים ישראלים. שניים ע"י ירי רקטות מעזה, שניים ע"י צלפים מתוך הרצועה. באותה תקופה נהרגו ברצועת עזה 333 בני אדם ע"י הצבא הישראלי בהם 127 אזרחים ו 56 ילדים.


לסיכום סקירה קצרה זו, ניתן לומר כי משך 38 שנים שלטנו ברצועת עזה בצורה האכזרית והבלתי הומאנית ביותר. זה לא היה "ניאו קולוניאליזם" ולא "פוסט קולוניאליזם" זה היה פשוט קולוניאליזם פראי "קלאסי": ניצול ודיכוי בלי סיג ומעצורים. בהיסטוריה המודרנית של הקולוניאליזם השלטון הישראלי בעזה יירשם מן הסתם כאחד מפרקי הקולוניאליזם האפלים ביותר שידעה האנושות.


אך יש להזכיר כי האליטות של ארה"ב וארצות אירופה היו שותפים נאמנים בשלטון הקולוניאלי הישראלי. הם נתנו לדבר לקרות תחת אפם משך 40 שנה! בלי הסכמתן הפעילה או השקטה, לא הייתה ישראל מסוגלת לשלוט ברצועה וביתר חלקי פלסטין, הגדה המערבית וירושלים. אירופה הסתפקה במילים חסודות לעתים. לאחרונה, לאחר יציאת ישראל מן הרצועה, עומדות אירופה וארה"ב ומגישות לישראל תמיכה וסיוע, בעיקר בתחום הפוליטי – דיפלומטי. הן מציגות את ישראל כמגינה על אזרחיה ואת הפלסטינים כטרוריסטים…


קשה להבין כיצד אל מול עבר זה של שלטון ישראלי אכזרי הנמשך שלושים ושמונה שנים, בזמן בו נשמע איום מחודש לפלוש לעזה ובמציאות השברירית של התהדייה, לא נשמע קול אדיר של הציבור הישראלי האומר לממשלה ולצבא: די!


האם הציבור הישראלי באמת מסתפק בשטיפת המוח הציבורית ובדיווחים של כלי התקשורת? האם נימוקי "ההסברה הרשמיים" כגון: "אבל יצאנו מעזה", "שיפסיקו לירות ואז גם אנחנו נפסיק לירות" או "הם רוצחים אזרחים ואצלנו הריגת אזרחים זה "לא בכוונה", האם אפשר לבלוע את כל התעמולה הממשלתית הזאת בלי מחשבה ביקורתית כלשהי?


וכיצד יצאנו מן הרצועה? יצאנו מעזה ללא הסכם, בלי להסיר את המצור ביבשה בים ובשמיים. אנחנו חייבם לשאול עצמנו, כלום יתכן לצאת מרצועת עזה בלי הבעת צער ובקשת סליחה על כל שנות הכיבוש? האם איננו מחויבים לשלם פיצויים על השימוש באדמה והמים משך 38 שנה בעזה ועל ה"ווילה בג’ונגל" שהקמנו שם? האם איננו חייבים פיצויים על הריסות מאות ואלפי בניינים ברצועה? ומה עם האבידות בנפש? (כן משני הצדדים!). האם איננו חייבים לעצמנו חשבון נפש על שלטון אכזרי ושחצני על בני אדם אחרים במשך 40 שנה? אולי התהדייה היא פסק הזמן המתאים לחשוב גם על דברים שכאלה? ואולי כך נוכל להתחיל ברומאן חדש עם עזה ותושביה?

תגובות
נושאים: מאמרים

79 תגובות

  1. ישראלי אמיתי הגיב:

    "הימין" שניזון מן המצב המלחמתי המסייע לו להמשיך להחליש את החלשים ו’ללכד’ את ה’ציבור’ סביב דגלים מיליטריסטים-ציוניים, מורכב נכון לכרגע מקדימה ומהמפלגה של אהוד ברק ויולי תמיר, על כל יוניה. וגם השמאל שאינו בקואליציה גאה בציוניותו, הולך למילואים ומתעלם מההסתה והנירנברגיזציה הזוחלת נגד "המשתמטים" (שרובם עדיין עפ"י ההגדרה הנכונה מושמטים).
    כך שחשוב קודם כל להיות מדוייק. הטלת התיק כולו על "הימין" (כלומר אלה שגדלו בחמולת ז’בוטינסקי/גוש אמונים, להבדיל מאלה שגדלו בחמולת ברל/הקיבוצים וגם כמה מוילנר/קובנר)" רק מעוורת את העיניים, ומשחקת לידי הממסד-החונטה של אנשי הון-בטחון-תקשורת (כתבלבים זקנים וצעירים) ופוליטיקאים המייצגים אותם, שמאז ימי הרטוריקה הסוציאליסטית ועד היום, ההבדל בין ‘שמאל’ ו’ימין’ אף פעם לא שיחק אצלם תפקיד אמיתיתי, אם בכלל היה אכפת להם במה הם מאמינים באמת.

  2. יוסף למ.ש. הגיב:

    ראה איזה פלא: כתבת תגובה בת שש שורות שמתוכן רק שורה אחת היא עניינית ומתייחסת לדבריי, וגם היא לא באמת עניינית אלא מפנה למקור אחר (הספר של לנין).
    אם זו לא דוגמה מושלמת ל"אד-הומינם" אז אני לא יודע מה כן.

    לשם ההגינות יש לציין שלא קראתי את הספר של לנין. אני מניח שבבריה"מ בהחלט קראו אותו אבל זה לא הפריע לקוראים לנהל מעצמה שהיא לא פחות אימפריאליסטית וכובשת מארה"ב, ולהשתלט על חצי אירופה. לכן אני מפנה אותך לספר שנקרא "קומוניזם – השלב העליון של האימפריאליזם".

    עכשיו אמור לי עניין לוגי פשוט: אם א’ הוא פושע ו-ב’ הוא יריב של א’, האם זה הופך את ב’ באופן אוטומטי לצדיק?
    ובכן, התשובה היא "לא", ויש לי תחושה שגם לנין לא הצליח להוכיח זאת בספרו.
    לכן אני מפנה אותך לספר נוסף שנקרא: "התנגדות לארה"ב – מפלטו העליון של הדיקטטור", שם תבין שמדינה בה מוציאים להורג הומוסקסואלים וכולאים מתנגדי משטר היא אופציה גרועה בהרבה מארה"ב, גם עם היא נושאת את התואר מלא ההדר: "הרפובליקה העממית"!

    לכן ידידי, דווקא אתה צריך לשפר את הבנתך את העולם סביבך ולפקוח עיניים, וטובה שעה אחת קודם.

  3. יוסף, ראה לפחות את הסרט "להתראות לנין" הגיב:

    סרט ניפלא, חכם ומרגש עד דמעות על ניצחון הסוציאליזם כמו שהיה צריך להיות – על רקע איחוד גרמניה, 1990 . במאי – וולפגנג בקר.

    מומלץ מאד לקוראי "הגדה"

    מ.ש.

  4. יוסף – תגובה למתלונן הלוגי הגיב:

    אמרת ש"ארה"ב נלחמת נגד אירן לא כדי לתקן את המשטר הדתי הפונדמנטליסטי המדכא" – נכון מאוד! אבל גם השלטון באיראן לא נלחם בארה"ב כדי לתקן את עוולות הקפיטליזם אלא כדי להישרד כשלטון ראקציונרי מדכא. כנ"ל לגבי סוריה וצפון קוריאה למשל.
    מדובר במשטרים בהם השלטון מפחד פחד מוות מחשיפת עמם לנעשה בחוץ פן יתחילו האנשים לחשוב, רחמנא לצלן, ולהבין שהחירות שלהם הלכה קפוט בשם כל מיני סיסמאות ריקות (קומוניזם, איסלם, …you name it ).

    הבעיה הנובעת מהדברים שלך היא שאתה מעדיף הוצאות להורג של הומואים, כליאת "עיתונאים חוצפנים ו"נשים לא מוסריות" ובלבד שלא יהיה שם סניף של מקדונלדס. הרי לך לוגיקה!
    אין שום דבר שהוא "שמאל" במאבק האירני נגד ארה"ב. המשטר באיראן הרבה יותר מסוכן ולא אנושי מהקפיטליזם האמריקאי ולו רק בגלל היחס שלו לנשים והגבלת חרויות הפרט בשם הדת. שלא לדבר על פיתוח הגרעין בשילוב האיומים הלוגיים שמשלח אחמדניג’אד לעברינו.

    מעניין אם היית מסכים שבישראל תקבל מפלגת ש"ס רוב בכנסת ואת כל תיקי הממשלה, ובלבד שארה"ב לא תשפיע כאן יותר.

    אגב, כמובן שארה"ב מחפשת באירן משטר שיהיה נתון למרותה, אז מה? בריה"מ עשתה זאת למען אינטרסים כלכליים וצבאיים משלה, האם גם אז התלוננת?

  5. משה גבזה לאנג’לו הגיב:

    לאנג’לו תגובה!

    למשה סנה ע"ה הייתה עצה לנואם שהסתבך בשאלה, שלא ידע את
    התשובה עליה:" תדלג ותעבור הלאה כאילו השאלה לא נשאלה"
    שיטה זאת נקט חח’ אנג’לו. שאלתי אותו איך מתיישבת דעתו, כי ממשלת ישראל הסכימה לרגיעה, למרות שהיא עומדת לתקוף את איראן. עם העובדה , שהחמאס וחחיזבללה הסכימו לרגיעה, במקום להקשות על התוקף ע"י פתיחת אש בצפון ובדרום.
    במקום תשובה קבלתי זרם מים אדיר על דרכם של מרכס ולנין !
    הדבר הזכיר לי אפיזודה מהזמן של מהפכת 1905 ברוסיה. אחד מבחורי הישיבה הופיע עם מחברת עבת כרס עם הכותרת :
    " קרל מרכס, הקפיטאל- מתורגם ומתוקן ע"י יעקב בנו של ברוך-מאיר".
    " לצערי" ,אינני מוכן להחליף את אבות המרכסיזם עם "היעקב החדש".
    עם כל זה, הבה נתייחס לכל טענה לחוד.
    טענה ראשונה שאני מתעלם מהנעשה בעולם.
    באותה דרך אפשר היה להאשים אותי גם בזה, שלא כתבתי על הנעשה בדרום אמריקה ובעולם בכלל. אלא מה, לאנג’לו אין תשובה לשאלתי, למה הסכימו בחמאס וחיזבללה לרגיעה, ועל כן הוא מנסה להעלים את השאלה בתוך ים של דיבורי סרק, שאין ביניהם לבין השאלה ולא כלום.
    ובאשר לטיפול הקוסמטי. ש"היעקב החדש" עושה למרכס ולנין.
    "ייעוד האימפריאליזם הוא בדיוק, אבל ממש בדיוק, להביא לקריסתו של הקפיטליזם ולבניית הסוציאליזם." כותב אנג’לו.
    מה אנחנו צריכים להבין מכך? שקיים כוח שיהרוס את המשטר הקפיטליסטי- האימפריאליזם, והוא ערב לבניית הסוציאליזם.
    ממש מצב אידיאלי. אבל אם כך, בשביל מה כל המלל על דיקטטורה פרולטרית ומלחמת מעמדות? הרי הניגודים הפנימיים בתוך האימפריאליזם יעשו את המלאכה ?
    כתוצאה מעמדה זאת,באים הדברים הבאים של אנג’לו: " מה היא
    התועלת של פתיחת המאבק מצד הפועלים, בזמן שאין קאדר מרכסיסטי כשר , להוביל את המהלכים המהפכניים הנדרשים ע"י
    המציאות הפוליטית, עליה אתה מתבכיין. אולי אתה חושב, שבדרך זאת יכולה להיוולד מנהיגות כשרה? אם כן, אז אתה טועה!"
    אם כן הדברים ברורים: אין קאדר מרכסיסטי, אין מאבק מצד הפועלים, אמיר יכול לשבת בבית, הגולם יעשה בשבילנו את העבודה!
    לסלט הפוליטי מוסיף אנג’לו גם פלפל- אנרכיזם.
    הוא רוצה לחנך אותנו איך להיאבק ( זה קצת סותר את אשר אמר קודם) והנה הדרך:" עשינו משהו נגד הממשלה בגלל המלחמה, אבל לא בכיוון הנכון, עד להפסקת האש. התושבים יכלו להתפנות משדרות בהסתערות על הממשלה. רוצים להתמרד—אז בואו נתמרד ברצינות.
    בשביל מהפכה צריכים להתבשל טוב במרידות רציניות".
    מה רוצה אנג’לו, לעשות משהו דומה ל"מפעלו" של הכומר הרוסי גאפון בשעתו שהוביל אלפי איכרים לשחיטה של חיילי הצאר?
    לנין לא חינך למרידות קטנות. לנין חינך "לבתי-הספר" של האיגודים המקצועיים, לשביתות ולארגון הפועלים במפלגה , באוונגרד, שלא יתנתק מההמונים אלא יוביל אותו.
    בדילמה בין מורה לאוונטוריסט, נבחר בלנין כמורה!
    קרה פה דבר משונה, מישהו תלש ,מספרי מרכס אנגלס ולנין של
    אנג’לו, את הדפים הדנים במעבר לסוציאליזם, והדביק במקומם את דברי קאוטסקי, על המעבר השקט והטבעי לסוציאליזם.
    והרי מה שכתוב בדפים התלושים:" לעולם לא ייכנעו המנצלים להחלטת המנוצלים, בלי לנסות להשתמש ביתרונם בקרב הנואש, בשורת הקרבות הנואש" (לנין, הרינגאט קאוטסקי עמ.31)
    "המדינה היא מוסד, אשר הכרחי לנצלו במאבק, במהפכה, כדי
    להכניע בכוח כפייה את המתנגדים!"(אנגלס לבבל 28/3/1875 )
    " לא להעביר מרשות אחת לשנייה את המכונה הצבאית-ביורוקרטית
    אלא לשבר אותה!" ( מרכס לקוגלמן 12/4/1871).

  6. נתן. הגיב:

    לפי חלק מהכותבים פה ל"חמאס" מותר לירות קאסמים על שדרות בגלל שצה"ל פועל נגד פלשתינאים בשכם.

    לפי ההגיון הזה למדינת ישראל מותר לירות בתושבי כפר-קאסם בגלל שערבים יורים עלינו קאסמים מעזה.

  7. ליוסף הלוגיקן הכושל (2) הגיב:

    הפיכת היוצרות היא שיא "החשיבה הלוגית" שלך.
    ארה"ב לא מאויימת ע"י אירן (וגם לא ישראל) ההיפך הוא הנכון אירן מאויימת על ידם מהטעמים שכבר הזכרו, למען אינטרסים אימפריאליסטים אסטרטגים, ניצול ושליטה על המשאבים של אירן והאזור בכלל.
    אם אתה חושב שאירן "נלחמת" (כאמור צ"ל מתגוננת) מפני ארה"ב "אלא כדי להישרד כשלטון ראקציונרי מדכא" אז אין לי אלא לחזור בדיוק על מה שקבע מ.ש.:
    "דבריך נעים בתוך עולם מושגים פרימיטיבי וצר, ברמה של כתה ח’ ביסודי, ואין לך כל הבנה של העולם סביבך. לכן דבריך בנליים, משמימים, וחסרי כל רלוונטיות. זוהי הכרה שמנונית, משועממת, צדקתנית, עם כמה מושגים פרימיטיביים".
    המשטר האירני מאחד את העם האירני באותם אמצעים ריאקציונים שאתה מונה כדי לעמוד מול המתקפה האימפריאליסטית והוא עושה זאת דוקא בהצלחה לא מעטה, בדיוק כפי שכל משטר אחר עושה באמצעות אידיאולוגיה המתאימה לו.
    ודבר אחרון מה עניין האימפריאליזם של ברה"מ לכאן ומהיכן ידיעתך כי שתקתי או לא?
    אם כבר, אז לידיעתך, שכנראה לא מגיעה רחוק, לאימפריאליזם של ברה"מ לא היתה סיבה כלכלית דוקא והראייה, בארצות הכבושות רמת החיים הכלכלית לא היתה נמוכה מאשר בברה"מ גופא וככמה מהם אף גבוהה יותר

  8. מיכאל לגבזה הגיב:

    בדילמה בין מורה לאוונטוריסט, נבחר בלנין כמורה!

    אהבתי זאת ואת שאר דבריך. ואגב, עוד דבר, חשובה הבהירות וחשוב ההיגיון הצלול, האומר את דברו הפשוט בצלילות ובאופן מאורגן.

    חשוב הדיבור הבהיר המעתיר אנרגיה מהפכנית
    הקונה את לב ההמונים.

    גם לקדארים, אנשי האוונגרד המהפכני, אל להם לשקוע באובסקורנטיזם ופילפול יתר. עניין בחור הישיבה כאן מאלף גם מבחינה זאת. גם הדיאלקטיקה – אין לראות בה תרוץ לפלפול משתרשר וניפתל שמוביל לאמירות משונות וחסרות כיוון ברור.

    יש לתת תחושת אויר נקי של חופש, ולא להאכילנו בתבשילים מאוסים וכבדים.

    מ.ש.

  9. תיקון טעות הגיב:

    חמאס לא "הסכים" לרגיעה, אלא דרש, ביקש, התחנן לרגיעה.

    מי ש"הסכים" זו ישראל…

  10. אנג’לו איידן הגיב:

    למה חותר האיש הזה ש-"מדבר מהשרוול"? הוא מתנגד ל-"חיסול היישות הציונית". אז מה?

    ישנם הרבה כאלה. אלה שחדרו לתוך השמאל יודעים להסוות את ההתנגדות הזו.

    כוון שרק ההמונים מסוגלים לחסל את הציונות, יש מי ש-"מדבר מהשרוול" בכדי להרתיע אותם: "איראן עוסקת בצורה אינטנסיבית בתחום הגרעין ומתנהגת כמי שיש לו מה להסתיר."
    ה-"מדבר מהשרוול" מסתמך בכך "ש"ההמונים" עושים את החישוב בעצמם". הוא מסתייע בשקר שלציונות אין מה להסתיר, וגם בשקר שהפצצה גרעינית מסוגלת לחסל אותה.

    אבל כבר הבלטנו את זאת. הציונים (גם המוסווים שביניהם) מעוניינים לגבש סביבם את ההמונים באמצעות החרושת של חששות. גם ציינו כי לחרדות יש סוף. האמיצים מבין ההמונים יובילו אותם לחיסולו של האויב העיקרי שלהם – ל-"חיסול היישות הציונית". חיסול זה מהווה מכה ניצחת על האימפריאליזם לטובתה של מערכת יחסים מתקדמת בקרב עמי מזרח התיכון. קיפול זה של שרוולים לחיסול הציונות, שמגביר את המלל הציוני המגיע מתוכם (מתוך השרוולים), נרקם על-ידי מי שנאלץ להתגונן עד לביצועים של הכוחות המהפכניים בישראל. והכוחות המהפכניים האלה מתגבשים גם תודות להתגוננות הזו.
    אנג’לו
    שאלה בשביל אלה המבקשים שנאכיל אותם בכפית במקום "אמירות משונות וחסרות כיוון ברור": האם אתם יכולים לתאר לעצמכם התגבשות מתקדמת בקרב ההמונים הישראלים בתנאים של חוסר התגוננות פלסטינית, למשל?

  11. מוישה פוישה הגיב:

    שמישהו יסביר לי מה קורה כאן בדיון הזה. נראה לי שקרעו לסוציאליזם שלכם את הצורה בכמה שרשורי תגובות אחרים ואתם כאן מדברים על…על מה בעצם??

  12. מיכאל לאנג’לו הגיב:

    "האם אתם יכולים לתאר לעצמכם התגבשות מתקדמת בקרב ההמונים הישראלים בתנאים של חוסר התגוננות פלסטינית, למשל?"

    בוודאי. הפרקטיקה של הקיום הישראלי עבור 80% מאזרחי ישראל מעוגנת באבסורדים צורמים, שחיתות שילטונית יוזורפאטיבית נוראה, עושק כבד מנשוא. תהליכי הקפיטליזם החמסני, הניבזיים ביותר, הצרכנות המטומטמת ביותר מגיעים לשיא בישראל. שורר בה מה שכיניתי "קפיטליזם מנוון". כשלים ופריעות שרירותיות אלה מעוגנים בחלקם בהתיישבות הקולוניאלית הביזארית הזאת. ההתנגדות הפלשתינאית יוצרת מעין אחדות מלאכותית ומעמעמת את ההכרה בסתירות.

    יש הטוענים כי אנואר סאדאת בזמנו, אדם חכם, חש בכך, והיניח כי במצב של שלום והיעדר התנגדות, יקרוס המבנה החברתי היוזורפאטיבי בישראל מעצמו (כמו שהתבטאו כאן בצורה עממית "הישראלים יתבשלו במיץ של עצמם").

    מכל מקום, אין פה מצד דוברי השרוול "התנגדות לחיסול הישות הציונית" לכשעצמה, אלא חירחור מלחמה קשה במדינות איזוריות, ופובייה כלפי שכניה של ישראל. דוברי השרוול מאמינים כי הם מוטלת עליהם החובה להראות למטורפים הפאשיסטים והחוגים הגזעניים ביותר במערב, כי ישראל ששה להיות חיל חלוץ למסע צלב חדש כנגד העמים הערבים.

    שעמומם הזעיר-בורגני המטומטם מוליך את אנשי השרוול המטורפים הללו (ומדובר בטרוף שקט) לנסות לגרות את עצביהם בסצינות אקשן ואפוקליפסות איזוריות

    ראה מאמרי החדש בנושא: הפעלולנים
    — קישור —
    — קישור —

  13. למה יורים עלינו? הגיב:

    ההגנה על ישראל מכה את תומכיה הנלהבים כמו נתן בליקוי מאורות.הוא שואל כיצד לאנשי עזה מותר לירות על ישראל.אנשי עזה יורים בתגובה לחיסולים, למצור ותוך ייאוש. ככלות הכול אנשי עזה לא באו לכבוש את ישראל אלא להפך.גם זה לא נכנס לגולולת ? שירבוב של כפר קסאם רק מעיד שוב על אטימות-וגסות.

  14. ל"למה יורים עלינו?" הגיב:

    למקרה שלא שמת לב, לו הם לא היו יורים עלינו, לא היינו שמים עליהם מצור, ולא היינו מחסלים.
    יצאנו מעזה.
    הירי שלהם לעברנו רק מקטין את הסיכוי שדעת הקהל בישראל תסכים לפינויים ונסיגות נוספות.
    שאת זה, לדעתי, הם רוצים.

  15. אנג’לו איידן הגיב:

    משה גבזה שאל אותי איך מתיישבת דעתי על כך ש-" ממשלת ישראל הסכימה לרגיעה, למרות שהיא עומדת לתקוף את איראן. עם העובדה , שהחמאס וחחיזבללה הסכימו לרגיעה, במקום להקשות על התוקף ע"י פתיחת אש בצפון ובדרום." מוקדם יותר, הוא שאל אותי את השאלה הזו במילים אלו:

    "מענין איך זה מתאים , איך הולכים הפלסטינים והחיזבלה לרגיעה בזמן שהפטרון שלהם עומד להיות מותקף? הרי השכל הישר אומר, שצריך לחוש לעזרת איראן ע"י הגברת המלחמה עם התוקף!"

    גבזה מתבכיין על כך שלא הבאתי תשובה שקולה כנגד תשובת "השכל הישר". למראית עין, אפשר לחשוב שאני לא חופשי במתן תשובותיי, ושעלי להודיע על מידת נכונותי לספק את הצרכים האינטלקטואליים של כל מסתלבט. גבזה כותב כי "החמאס וחחיזבללה הסכימו לרגיעה". מישהו יכול להגיד שהם התחננו לה ואחר יגיד, הרבה יותר קרוב לאמת, כי הם אילצו לרגיעה. כל זה שייך לתורת הטקטיקות. בהקשר זה, המרקסיזם נוקט בעמדה אפילו יותר "מרגיעה". אבל, גם בלי המרקסיזם, "הרגיעה" "שהחמאס וחחיזבללה הסכימו" לה כבר חושפת בפני כל הכוחות המתקדמים שמדיניות ישראל-אמריקה מחייבת התגייסות מיליטנטית נגדה. וזה העיקר בטקטיקה פוליטית: גיוס מתרחב של כוחות מהפכניים. בנוסף ליעד הראשי הזה ישנם יעדים נוספים. התעמקות ביעדים אלה, גם תוך מסגרת מצומצמת של יעד אסטרטגי אחד – חיסול הציונות –, מצריכה התדיינות עשירה (שמזמן בוודאות הגיעה על סיפוקה) סביב נושאים צבאיים, פוליטיים, כלכליים ועוד. נושאים אלה כוללים עובדות המעידות על אפשרויות של התערבות לצד מדיניות ישראל-אמריקה, למה התערבות כזו מובילה ועוד נתונים בעלי חשיבות מכרעת דומה. החברים יסלחו לי על התשובה הקצרה ועל כך שאני לא מתעניין במה שגבזה ניזכר כשהוא קורא אותי.

    אני לא מאשים את גבזה. עדיין לא. אני מבחין אצלו התנהגות רחוקה מזו שהוא מתיימר להציג. כל עוד מדלגים על המניעים מחוסר נתונים, ההבחנה הזו נשארת נטולת אשמות. גבזה, זה הוא המאשים. הוא מאשים אותי בבגידה קאוטסקינית. הוא גם מאשים אותי בחטאים מנוגדים לבגידה זו: "אוונטוריסט" (הרפתקן), הוא מכנה אותי, וגם מוסיף כי "לסלט הפוליטי מוסיף אנג’לו גם פלפל- אנרכיזם".

    חברים, אולי אתם חושבים שזה מספיק לו. לא, חברים, הוא זקוק לרמוס אותי. למען כך, הוא מביא ציטטות משופרא דשופרא. עבור מה גבזה מביא את ציטטות המעולות האלה אם לא בכדי להציב את אנג’לו נגדם? נניח שאנג’לו הוא בוגד, למה? מי זה אנג’לו בכלל? במקרה הזה, אנג’לו הוכיח סך הכול שהוא נגעל מדברי גבזה. זה כל מה שאנג’לו הוכיח. לא הוכחה אחרת.

    למי שרוצה את ההוכחה שהציטטות שגבזה הביא הן מבוססות, אנג’לו מציע לקרוא בתשומת לב את ההמחשות המנומקות היטב שלהן. באותה המידה, מי שרוצה את ההוכחה שהאימפריאליזם הוא סוף הקפיטליזם והתחלת הסוציאליזם שיטפח את הבנתו בניתוחים של לנין: גם "האימפריאליזם כשלב עליון של הקפיטליזם" וגם, חשוב מאוד, "האימפריאליזם והפילוג בסוציאליזם" (אוקטובר 1916). זה לא מעט עמודים. ובאמת, צריך כמה עמודים טובים בכדי להמחיש לא כל כך הרבה מסקנות. הוא, לנין, הוכיח – לא אנג’לו. אנג’לו יכול רק להוכיח כי הוכחתו של לנין עדיין תקפה בתקופתנו. תקפה ואבו-אבוא תקפה.

    למשל, אני מתמסר לעבודה בעברית של מאות עמודים בכדי להוכיח עובדות הקשורות לאימפריאליזם בתקופה הנוכחית. העבודה הזו, שהיא מבקשת מהפועלים להסיק מסקנות פוליטיות, מנצלת מחקרים של הרפל בראר (HARPAL BRAR), היא חוקרת בעצמה, ותאמינו או לא, היא בכלל לא קלה. זה שהעבודה הזו צריכה להיעשות על-ידי פועל חסר השכלה כמוני תדביק קלון על שפע של "מרקסיסטים" מלומדים המאכלסים את שורותינו. ושתדעו כי לא להתבייש לדרוש הוכחות בכמה שורות בתגובות של "הגדה השמאלית", לא יכול להפתיע פעילים שעבדו לאורך זמן בקשר אדוק עם האינטליגנציה הקומוניסטית הישראלית.

    לבסוף, לשאלה "המרכזית": היה ולא רציתי להוכיח שום דבר בכתיבת השורות שהתפרסמו באתר של "הגדה השמאלית", אז למה יעדתי את פרסום הביקורת שלי על עמדות פוליטיות מוטעות של הקאדר המרקסיסטי המצוי? מדוע אני דוחף לקאדר מרקסיסטי הרצוי? בשביל ש-"אמיר יכול לשבת בבית, הגולם יעשה בשבילנו את העבודה"? מה? אתה רציני? אתה בכלל מבין מה שאתה אומר מר גבזה? בשביל זה אני דוחף לחיסול הציונות ולהזדהות עם המהפכנים האיסלאמים? איך אפשר לא להיגעל מהקביעות מסוג זה?
    אנג’לו

  16. יוסף לאנג’לו איידן הגיב:

    מה זאת אומרת "מסתייע בשקר שלציונות אין מה להסתיר, וגם בשקר שהפצצה גרעינית מסוגלת לחסל אותה"?
    כנראה עוד מלל מעורפל…
    מהו השקר כאן? מה בדיוק יש לציונות להסתיר?
    איזו קנוניה עולמית מסתירה הציונות?

    כתבת ש"הציונים מעוניינים לגבש סביבם את ההמונים" , ובכן לידיעתך (ואולי לצערך) בישראל הציונים הם ההמונים.
    אני יודע שזה נשמע לך תמוה, אולי מופרך, שכן אתה משוכנע שבישראל מסתובב המון אדם חסר בינה, המוסת לכאן או לכאן ע"י תועמלנים ציונים אבל טעות בידך. רוב העם היושב בציון חושב, וחושב אחרת ממך.
    דווקא אותם "כוחות המהפכניים בישראל" עליהם אתה מדבר מורכבים ממך ומעוד מספר מועט של אנשים.
    תמשיך בגישה המתנשאת הזו והצלחתך מובטחת!

  17. איך בדיוק ישראל מאיימת על איראן? הגיב:

    יש קטע מאוד מוזר כאן בגדה השמאלית – כפלסטינים או איראן טוענים ועושים משהו אחד , כמו :

    "גבולות 67 הם רק הצעד הראשון בשחרור כל פלסטין" או העובדה שהם מבצעים פיגועים על מנת לפגוע באזרחים ישראלים (יהודים) במכוון . לא מתייחסים לזה , מנסים למצוא איזו נקודת מבט של "הם לא אמת מתכוונים לזה" או "הם פשוט מסכנים מדוכאים ששואפים לעצמאות" .

    בזמן שישראל כן מסכימה לעשות וויתורים גדולים , ואפילו יצאה כבר מעזה (מה שהגדיל את כמות הטרור עלינו) ואתם כמובן מכנים אותה סרבנית שלום ו"לא צודקת" או בכל פעם שנהרגים
    פלסטינים אתם מיד טוענים שזהו פשע מכוון .

    או במקרה של איראן שכל פעם מוציאה איומים ברורים כנגד ישראל בכל מני אספות גדולות בהם אחמדיג’נד נואם דברים כמו "הישות הציונית תמחק מדפיי ההסטוריה" תוך שהם ממנים את חיזבאללה ותומכים בארגוני הטרור שפועלים כנגד ישראל . והטענה שלכם היא – איראן רק מתגוננת מפניי ישראל (וארצות הברית) שמאיימת עליה .

    כשהמצב הוא בעצם שלישראל אין שום עניין לתקוף את איראן (עובדה שהיא מנסה כמה שאפשר לעצור את איראן מלפתח נשק גרעיני באמצעים דיפלומטיים) והפעמים היחידות שהשמיעה איומים כנגד קיומה של איראן היו בתגובה ישירה לאיום אחר של איראן .

    אתם בעצם מנסים לטעון ש : ישראלים (גם האזרחים וגם הממשלה) הם שקרנים ולא מאמינים לעצמם . לזה שאנחנו כן רוצים שלום רק עם וויתורים הוגנים , או לזה שאין לנו שום טעם ב"כיבוש" אבל אין ברירה , או אפילו לעובדה שהאין לנו עניין לתקוף את איראן בשביל לכבוש אותה ולהשתלט על מקורות הנפט שלה – אנחנו פשוט מרגישים מאויימים מתוכנית הגרעין שלה .

    ונגד זה אתם מביאים טיעונים על בסיס טענות , מחקרים , תקשורת – מחוץ לארץ (בעיקר פלסטינית) כשבעצם אתם חיים כאן בארץ , הכל גלוי לכם והסיכוי שהם יודעים יותר (אם לא הרבה פחות) הוא נמוך מאוד . אך בכל זאת אתם מסתמכים על אותם מקורות ביגלל שאתם "לא סומכים על התקשורת הישראלית" (שממנה אותם מקורות שואבים את המידע שלהם ומעוותים אותו) .

    ולטענות הישראליות כנגד הפלסטינים , איראן , חיזבאללה וכו’ אתם לא מסתמכים על טענות ברורות שלהם (שהן בדיוק מה שאנחנו טוענים) אלא ממציאים פרשנות משלכם .

    מוזר לא?

  18. למה יורים עלינו הגיב:

    הפלסטינים דווקא כן רוצים לכבוש את ישראל, וזו אפילו אג’נדה מוצהרת – מטרת על.

    אלא שמי שאין לו טנקים ומטוסים משתמש במה שיש לו – דמוגרפיה, הסתה, תעמולה, דמורליזציה, וטרור בדמות חטיפות, פצצות, מחבלים מתאבדים, וירי תלול מסלול על מוקדי אוכלוסיה אזרחית.

    תאמרו – המחשבה שישראל תיעלם היא טירוף – נכון. אבל אתם בעצמכם חולקים את הטירוף הזה ומטפחים אותו בנבואות הזעם על סופה של "הישות הציונית"…

    ראוי אולי להזכיר לשוגים בפנטסיות מענגות על חיסולה של ישראל, שאם אנחנו נופלים דבר אחד בטוח, הפלסטינים יקברו תחת משקל הגוויה.

    אז נכון שאתם שונאים את ישראל הרבה יותר ממה שאתם אוהבים את הפלסטינים (למעשה, הפלסטינים הם רק תירוץ), אבל דחיל רבאק- זה מחיר שכדאי לשלם?

  19. מלאכו הגיב:

    גם תאופיק זייד בחבורה עכשיו? יפה איך שהרחבת את הקאנון.
    אגב, מה עם המנהיג הדגול קים?

  20. מיכאל לאנג’לו הגיב:

    דבריך אכן חזקים ונוסכי כוח. נושא החישול המהפכני כפי שהיצגת אותו הוא נכון. הרעיון של פעולה מבוזרת, תוך קריאה עצמית של חומר מהפכני ואוטונומויה עצמית, בהיעדר קדארים מהפכניים או הנהגה ממורכזת הוא מעניין. בעידננו, אין לשכוח גם את האינטרנט בהקשר ההדרכה המהפכנית.

  21. אנג’לו איידן הגיב:

    יש לי הרבה מה לעשות ואולי אדון משה גבזה לא "יזכה" באישומים שלי. עכשיו אני בוחר להתייחס לדברי החבר מיכאל שרון ושמואל אמיר. וזה מפני שאני חושב שיש לכם הרבה יכולות בעשייה פוליטית מהפכנית.
    חבר שרון, אתה כותב גם שירה פוליטית מהפכנית. בשירה שלך אתה מתאר את מה שאתה מרגיש דרך החושים וההרגשות שלך.

    אני אוהב את השירה הזו, אבל אצל הזולת ולא אצלי, כי אני צריך להילחם עם החספוס שבי. יש לי חבר ערבי ממוצא לבנוני בשם ראג’יה צ’מאייל. לדעתי, לשירה של ראג’יה "הדיבור הבהיר המעתיר אנרגיה מהפכנית הקונה את לב ההמונים" ברמות הגבוהות ביותר. היא מאוד ערנית, סקרנית וחקרנית, וגם בעלת "ההיגיון הצלול". היא מבחינה במהירות את מהלכי ההתפתחויות, והסתירות המתחוללות בהן, ומאיר אור זרקורים על ההמשך. בקיצור, דיאלקטיקנית. אין אפשרות לראות בכך "תרוץ לפלפול משתרשר וניפתל שמוביל לאמירות משונות וחסרות כיוון ברור". אבל ניתן לראות כמה וכמה פספוסים אצלו. אני חושב שהפספוסים שלו נגרמים על על-ידי השפעות מיסטיות (ההיפך מהדיאלקטיקה) והשפעות זעיר בורגניות אחרות אצלו [דרך אגב, אני לא אוהב להילחם בחספוס שבי, אבל ממש נהנה מן המלחמה היום-יומית בהשפעות הללו]. השירה שלו לא מתבכיינת, אדרבא, היא מלאה חוש הומור, גם אם לפעמים היא מודה במבוכה עצובה על חוסר אונים. לרוב, היא אופטימיסטית, כלומר, היא מבשרת את תבוסת האימפריאליזם והציונות. אני מסכים עם ראג’יה לעתים רחוקות. יחד עם זאת, משך שנים, בעיניי, השירה שלו נשארת פואמה מדהימה שאין לה סוף. בעיניי, לא קיים משורר פוליטי מתקדם המתעלה על ראג’יה.

    בכל זאת, ראג’יה לא מסוגל לעשות פוליטיקה מהפכנית. אתה כן. נניח כי, כאשר אני מנסה לעודד אותך ואת החבר שמואל אמיר להתפטר מחלק של המגבלות התוחמות את העשייה הפוליטית, אני פועל תוך מניעים מתנשאים ומגעילים נוספים. אם ההערה שלי מבוססת, חבל לבזבז זמן בתשומת לב להגשה של אותה ההערה. ועוד דבר אחד. הפעם לא (תוך מלחמה בנטייה שבי), אבל, בכתיבה מן הסוג הזה, אני מקצר. אפילו אם יש לי כוונות לשקוע "באובסקורנטיזם ופילפול יתר", אני מבקש לדרוש הבהרות. כמה פעמים אני צריך להגיד ‘אני’ בשביל להגיש תוכן באריזה נחמדה? אני שונא את זה. אני רוצה להגיש תוכן שהוא חשוב (ברור שאני, ולא משהו אחר, חושב כי הוא חשוב. זה כל כך ברור שזה מיותר להוסיף את זה). למוניטין שלי אין בכלל חשיבות ואני לא מעוניין באף תפקיד. אם לקחתי על עצמי איזה שהוא תפקיד, זה בגלל שהוטל עלי ושמחתי כל פעם שתפקיד נילקח ממני – להרגיש לא מחויב, זה ממש סבבה עבורי. מספיק לי את עומס האחריות המוטלת עלי על-ידי התודעה המעמדית שלי. כך שאני מוכן לקבל על עצמי כל אשמה. אני נסער על אשמות אישיות בכדי לפסול את התוכן המרקסיסטי שאני מגיש. אני הרפתקן? אני בוגד? טוב מאוד כי לא יהיו לי תפקידים, ותודה רבה כי זה לא יהיה באשמתי. אבל אין כל הרפתקנות או בוגדנות בתוכן שאני מגיש. תוכיחו שיש, אני יהיה הראשון שישמח ויודה לכם על הביקורת המתקנת.

    עכשיו, תרשו לי לחזור לאנג’לו הטבעי, המחוספס ובלי ה-’אני’ הזה.
    מיכאל, אתה לא תיארת "התגבשות מתקדמת בקרב ההמונים הישראלים בתנאים של חוסר התגוננות פלסטינית". אתה תיארת תוצאות של הקולוניאליזם הפשיסטי המתמשך.
    בספרד של פרנקו לא הייתה כל התנגדות שהי ולא קמה אף תנועת ‘יש גבול’.
    אנג’לו

  22. מיכאל שרון לאנג’לו: הטוהר והאפוקליפסה הגיב:

    החבר היקר אנג’לו כשימך כן אתה, מעין מלאך טהור של המהפכה. ואתה חותר לטוהר פנימי וברור עצמי, ממש כמו קתולי המאמץ את האימרה mea culpa – האשם שלי. החיספוס שלך מייצר יופי מהפכני, מעניק אסטטיקה מהפכנית ויש לזה תפקיד חשוב. רבים הפכו בצוק העיתים לבעלי תחושה קצת צינית, מעין פרגמטיזם אפלולי בעיקרו, החפץ לעיתים, באופן מעט נואש לקבל ולהניח יד על נתחים של המציאות הפשוטה, הנעימה-כביכול של הממשות הבורגנית (האזן נא לשירם של ברטולד ברכט וקורט וויל, רצוי בקולה של לוטה לניה שלא תהיה עוד כמותה, בלדה לחיים הנעימים Ballade vom angenemen leben ), להיות חסר דיסוננס לרגע כלפי על חלקים של הזרם הגדול והמסואב. לחוס על בשרנו ושלומנו (ראה -"רימום הרוח מול השחתת הגוף" — קישור — ). תאורך את שירתו של ראג’יה צ’מאייל קסום להפליא. אתה חדור בכל תודעתך באופן הרגיש ביותר בתחושת האבסורד והסאוב הנורא הזה של הסדר החברתי סביבנו, וחש כי זו מציאות שנושאת איתה מיידית באופן אוטומטי את זרעי כיליונה, בהתריסה כנגד כל סדר עולם נכון. אלא שאנשים אינם מתקוממים, ההמונים ניצמדים בקונפורמיזם כפייתי לכל פרור של נחת בתוך הכאוס מפורר הנשמה הזה, ואנשים מסוג לב לבייב, המתואר בכתבתו של דוידי, מעצימים לבלי גבול את שליטתם על המציאות, בנהגם בכל חזירות אפשרית. במציאות בישראל, יכולים בכל מומנט של הצלחה רגעית, להלום בנו, באלימות וקשה, כשם שהמשטר הנאצי, נתן תחושת ביטחה ומוגנות בורגנות מדומה ברוח הישנה לאזרחי גרמנייה בתוככי גרמנייה, אך לפתע הלם בבזק ובאכזריות באנשים מסוג סופי שול, וחברי "הורד הלבן". ולשיטתך, אתה צודק למדי בהערתך האחרונה, ברור שהאבסורד מגיע בישראל לגילוי בוטה ונושא את זרעי כיליונו, עקב הדרך שבחרה בה או העומדת מאחורי הציונות-הקולוניאלית, החוברת לאימפריאליזם האפל והגזעני ביותר, דרך המתופעלת ללא הרף ויוצרת כל הזמן אבסורדים חדשים של חירחור מלחמה ועימות, המעוררת בעצימות את ההתנגדות, תגובת הנגד. האם אם כן, הציונות יוצרת כאן אפוקליפסה עבור המתיישבים הציונים שהתפתו לאוונטוריזם שלה שהוצג כעניין קל של ישוב ארץ ללא עם, ופיתחו כרגע ביחס לעולמם החברתי והעולם סביבם את האמונה, שעם "קצת ממזריות" ו"עבודה עם הפה" "הכל בסופו של דבר יסתדר", וגם "נחיה בעזרת השם בוילות בגדה".

    הנה, עוד אפוקליפסה ציונית, פרט לאירן
    — קישור —

  23. אנגלו הגיב:

    טועה אתה חברי הטוב. זו תפקידם וזה תפקידנו. הם ממלאים את התפקיד ההחרחי ללא ברירה חלופית. לנו הברירה: כל מי שרוצה לסנוא אותם שייבוסם לו. העבודה לפנינו דורשת קור רוח.
    שלך

  24. אנג’לו בהרחבה הגיב:

    ובפחות טעויות, אני מקווה.
    משוררים מהפכניים הם מלאכי ה-"טהור של המהפכה". חתירה "לטוהר פנימי" שייך להם ומגביל אותם במעש ‘החיצוני’, כמו הקמת מפלגה. החספוס הוא תוצאה של העשייה ממושכת המרחקת מ-"תחושה קצת צינית, מעין פרגמטיזם אפלולי בעיקרו, החפץ לעיתים, באופן מעט נואש לקבל ולהניח יד על נתחים של המציאות הפשוטה, הנעימה-כביכול של הממשות הבורגנית" [תוך כדי הקשבה בביטויים העכשוויים ביותר]. כל זה ועוד, מהסיבה המחושבת שהאויבים המעמדיים מחפשים את החולשות שלך ומתברגים עליהם בסחטנות מקצועית. בגלל כך ועוד, מהפכן חייב גם להיות מחושל, וספוג מותרות, הוא לא יכול להתחשל.

    הייתי חצי יום בחדר מעצר קטן ביחד עם שלושה מקרים קשים עד שבאו לשלם את המשכנתה עליה חתמתי ערבות. הייתי שלוש פעמים רצופות בכלא על סירוב (לא פציפיסטי אלא מחושב פוליטית, כי גם אנחנו חייבים ללמוד נשק). ראיתי את הפשיזם. עשיתי אחד ועוד אחד והבנתי שהחישול לא מגיע ממני. הדרך לסרב לחישול, שמכין אותך עקב ולמען המאבק שבחרת, הוא לרכך את נחישות הכיוון. אבל, ברגע שקומוניסט בוחר בדרך הזו, הרוויזיוניסטים והאופורטוניסטים הופכים לאורחים קבועים שלו.

    אמרתי לראג’יה צ’מאייל, ואני אומר גם לך, אני קורא את השירה שלך, מפני שמי עושה פוליטיקה מתוך שיקולים קרים, במקביל, חייב לפתח ביתר שאת את האנושיות של עצמו. הבאתי לו דוגמה קיצונית: אם אתה מכוון את הנשק להרוג את האויב בלי לשנוא אותו, אתה עשוי להפוך לרובוט. ואל לו למהפכן לאבד את האמצעים להתחבר גם אנושית עם ההמונים. יחד עם זאת, מהפכן, שפועלו משובש רגשות, הופך "הורד הלבן" במהרה.

    ואם חסרה יעילות, גם הרומנטיקה היא מכשול. "ההמונים ניצמדים בקונפורמיזם כפייתי לכל פרור של נחת" כי הם מפוקחים מול המכשולים. הם נזהרים להסתבך עם מכשולים והם יודעים שורדים הלבנים לא מסוגלים לכבוש את היעד. למרות זאת, קורה שכמה אנג’לו הולכים שווי אחרי ורד לבן כזה או אחר. על בשרם הם לומדים את הטעות שלהם ונושרים. לורד האדום, נשאר איזה אנג’לו או שניים וכך מצטרפים אחרים טיפין-טיפין. ישנם הרבה גבזות שדואגים לאיטיות זו, אבל לא רק הם. לכן, לאור כל זה ועוד, אסור לנו להיות מלאכים.

    ההמונים חשים אינסטינקטיבית כי כל לב-לבייבים הם לא כפי שהם מתוארים "בכתבתו של דוידי", אלא כפי שתאופיק זייד חשף אותם; כי הם מאורגנים היטב ואנחנו לא; כי הם, בשביל לשרוד את התחרות הפראית, חייבים להיות נכונים לדרוס כל מפריע, להעצים "לבלי גבול את שליטתם", "להלום בנו, באלימות וקשה, כשם שהמשטר הנאצי, נתן תחושת ביטחה", ואפשר לצטט עוד, גם אותך וגם את ראג’יה. ההמונים לא יאמינו לאף התארגנות שמבטיחה להם כי ניתן לשפר את מצבם על-ידי מאבק נגד עוצמה לב-לבייביט על בסיס ערכי לבדו. והם, הממזרים, בהחלט צודקים. כל עוד האינטליגנציה השמאלית מפגינה את חולשותיה מול עוצמתו של הימין, ההמונים לא יצטרפו אלינו. והם, המטריאליסטיים, בהחלט צודקים. ותאופיק זייד ידע עד כמה הם צודקים. הוא גדל מתוכם. משום כך הצליח לארגן אותם.

    וכאשר מים יגיעו עד נפש, אנחנו נראה מרידות (נוסח הפנתרים השחורים או נוסח ארגנטינה לפני יותר משנתיים) ללא הדרכה מהפכנית מוכנה ומזומנה. ניראה את הדיכוי שלפני הנסיגה של צודקים ללא הנהגה. ועם הרבה-הרבה ‘אמרנו לכם?!’ נתחיל (לא ממש את הכול) מההתחלה בלי מפלגה מרקסיסטית-לנינית כפי שהיא חייבת להיות. לכן, כבר עתה, יש להבין את ההדרכות של מרקס, אנגלס, לנין ותאופיק זייד.

    אנג’לו

  25. יוסף למיכאל שרון הגיב:

    התכתובת ביניכם מתחילה להזכיר את חליפת המכתבים הביזארית בין פרויד ליונג,
    והאמינו לי – אנחנו לא צריכים עוד צמד שכזה כאן.

    מיכאל: הראיה שלך את המציאות היא בעייתית ומסוכנת מאין כמוה.
    מעניין שהעלית דווקא את המשטר הנאצי כדוגמה, כי גם שם (כמו בכל מקום פאשיסטי) היללו את ה"טוהר הפנימי" שנישא ע"י "מלאכים טהורים של המהפכה".
    גם שם דיברו ה- bad guys על "מציאות שנושאת איתה מיידית באופן אוטומטי את זרעי כיליונה, בהתריסה כנגד כל סדר עולם נכון".
    לכן היזהר והישמר פן תראה את המציאות בשחור ולבן (או כמו שהיה שם: בצבעי חום וצהוב) ובחלוקה דיכוטומית ברורה כל-כך.

    אין טוב מוחלט ורע מוחלט, ומי שחושב כך עובר מייד לצד הרע. קרא על כך בבקשה בספרו "הערים הסמויות מהעין" של איטאלו קאלווינו.

  26. מיכאל שרון: פיתוח תודעת התנגדות וגרילה של יום-יום הגיב:

    פיתוח תודעת התנגדות וגרילה של יום-יום

    כיצד להעשיר את הסתכלותך ולהעניק לעצמך חיוניות מחודשת, בצד העצמת יכולות הקשב והדימיון שלך ופיתוח תגובות מרחביות יעילות. ומזומנים כאן גם דברים נוספים, שבתחום ההכשרה לפרקסיס הפוליטי של התנגדות.

    קשב מורחב וגרילת היום-יום

    טוב להיות קצת רעב כשאתה רוכב על אופי המרוץ שלך ומסתכל בפנורמה, ומנסה לשחק בתפקיד איש המחתרת האסקטי (סגפן).

    שם לב לדמויות מסויימות בפארקים הומים, תוך מיקומם ביחס לנקודת ציון בשטח כמו עמוד גבוה, מניח שאיש מסויים, שלפתע בידו ארנק נשי, יכול היה להשאיל זאת תוך שנייה תמורת 20 ש"ח מאשה פיליפינית ענייה בשטח, על מנת להראות כאיש משפחה ולא כסוכן ביון. להניח באופן טנטטיבי (היפוטזה לבחון אותה בהמשך) שאיש שהולך לכוון X, במודגש, יכול בשנייה לשנות כוון ליעדו, ועוד רבות. זהו משחק שטח שפיתחתי, ואין כמוהו מרחיב תודעת ההתנגדות וקשב מועצם למרחב החי והניפרש ומשתנה באופן מתמיד ולעיתים עוין.

    למשל, הרכן ראשך, כביכול מהורהר וזחוח, תוך קשב כלפי מטה, דבר מספיק לאתר התקדמות לעברך מצד מישהו, על פי נעליו וקרסוליו, בלי ליצור קשר עין ולגלות עניין. חשוב גם לדעת להפיק תועלות קטנות וסיוע בלי משים מאנשים בשטח, לאחר מבט קצר ומזהה.

    לפסוע לאט, לעיתים, ובחדות לשנות מהירות, להפוך לבלתי נראה בהמון תוך שנייה, לחשב בשנייה במבט חטוף קדימה מסלולים אלטרנטיביים, לזהות מתי אדם מוצק מנסה ליצור מגע גוף חוסם איתך בחלל סגור כגון ליד דוכן, ולחמוק בזריזות, לשמור על טווח קשב פתוח.

    והעיקר, להזהר מהתשה כעבור שעתיים, שכן דווקא אז כשאתה מותש, מזמנים את הדברים הגרועים.

    תרחישים חילופיים למקטעים בחייכם

    ישבתי פעם בקפה בנתנייה, על שפת הים בלילה, בקיץ 1988, עם בחורה מדאבלין, אדומת שיער ונמשים, תמירה, פנים אמיצות, בשם רוז מאקמורוו (שגרתי איתה תקופת מה קודם שעזבה לקהיר ואחר חזרה לעולמה בדאבלין).

    לקחתי בשלב מסויים מפיות נייר שנחו במשולש אלומיניום על שולחננו, והתחלתי לשרבט בזו אחר זו דמויות אנשים שישבו סביבנו. מה זה? שאלה. השבתי, אלה תרחישים אפשריים בחייך, ואם תרצי, החל משנייה זו, אם תרצי לחרוג מהאינרצייה (ההתמדה) בחייך. כל מה שעלייך לעשות הוא לגייס ברגע זה אנרגייה ורעננות, ולגשת כמה מטר לאיש שדיוקנו כאן.

    וכאן הצמדתי תאור דימיוני מסתבר לאנשים הללו, לרקעם, מעשיהם, גישותיהם – הבודהה תמיד מצוי בפרטים הקטנים, נסו אתם, אנשים טובים, משחק זה של מה שמכונה בלוגיקה מודלית מתקדמת – העלאת עולמות אפשריים (מציגי הלוגיקה המתימטית הזאת בשנות ה-60 – סול קריפקה מארה"ב, יאאקו הינטיקה מפינלנד). ואחר תארתי לה את תרחיש התפתחות חייה איתם, ומה תוכל היא לתרום להוציאם מנתיבי האינרצייה בהם חייהם שלהם מתנהלים.

    היא היתה בחורה קתולית כמובן, ובמשחק הזה יש במובלע מוטיב נוצרי-קתולי – נהיה זה לזו מקור זימון חסד, ולא נחפש את ישענו בנפשות מתות, אלא בחיים. זאת כשם שישוע בקומו מהמתים, לפי המסופר, ובפוגשו בלילה בדרך גלילית בתלמידיו האבלים, שלא היכירוהו, ושספרו לשאלתו, כי מורם ניצלב, ועוד נעלם מקברו, גער בהם קלות: מה אתם מחפשים את החיים בקרב המתים?

    הפעילו דימיונכם במשחקי תרחישי חיים משחררים אלה, זכרו כי ססמת הסטודנטים המורדים בסורבון, 68, היתה, הדימיון לשילטון. גם אם אינך כבר ילד, הדבר יפה להעשרת חייך ואופני הסתכלותך באופן המעניק חיוניות מחודשת ורבה, בצד תגובות מרחביות טובות שמובנית לתוכן תבונה הפועלת בהבזק.

  27. מיכאל ליוסף: לא. הגיב:

    לא, איני רומז זאת.

  28. יוסף למיכאל הגיב:

    האם אתה רומז שהתזות והדעות שאתה מעלה חדשות לבקרים בגדה השמאלית הן לאו דווקא תאוריות מבוססות ומוגדרות היטב, אלא "משחק שטח", "תאורים דימיוניים", ו-"העלאת עולמות אפשריים"?

  29. למיכאל הגיב:

    אבל אז אתה תצטרך להביא הוכחות. אני מציע לך שתשאר עם העולמות האפשריים.

הגיבו למיכאל שרון: פיתוח תודעת התנגדות וגרילה של יום-יום

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים