הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-20 ביולי, 2008 17 תגובות

כל היום שלטטתי בין התחנות הישראליות לתחנות אל-ג’זירה ובחזרה.


זאת הייתה חוויה כמעט אל-טבעית: בחלקיק של שנייה עברתי הלוך וחזור בין שני עולמות, אך כל הערוצים דיווחו על אותו המאורע בדיוק. באחד מקטעי המאורע התרחשו הדברים במרחק של כמה עשרות מטרים זה מזה, אך כאילו התרחשו בשני כוכבים שונים.


מעולם לא חוויתי את הסכסוך הטראגי במיידיות כל כך מדהימה כמו ביום הרביעי הזה, שבו בוצעה עסקת חילופי-השבויים בין מדינת-ישראל וארגון החיזבאללה.

האיש שעמד במרכז האירוע מסמל את התהום הרובצת בין שני העולמות הרוחניים, הישראלי והערבי: סמיר קונטר.


כל כלי התקשורת הישראליים כינו אותו "הרוצח קונטר", כמו היה זה שמו הפרטי. בפי התקשורת הערבית הוא היה "סמיר אל-קונטר הגיבור".


לפני 29 שנים, זמן רב לפני שנולד חיזבאללה, נחת האיש עם חבריו בחוף נהריה וביצע פיגוע שנחרת בזיכרון הישראלי בשל אכזריותו. בין השאר, רצח במהלכו ילדה בת 4. קונטר היה אז בן 16 – לא פלסטיני, וגם לא שיעי, אלא לבנוני דרוזי וקומוניסט. הפעולה בוצעה מטעם ארגון פלסטיני קטן.


לפני שנים התווכחתי עם ידידי עיצאם סרטאווי על מקרה דומה. סרטאווי היה גיבור פלסטיני, חלוץ השלום עם ישראל, ונרצח אחר-כך בגלל מגעיו עם ישראלים. ב-1978 נחתה קבוצת לוחמים פלסטינים ("מחבלים" בשפתנו) בחוף מדרום לחיפה כדי לבצע חטיפה לשם חילופי-שבויים. על החוף נתקלו אנשי החוליה בצלמת שטיילה שם לתומה והרגו אותה. בהמשך חטפו אוטובוס מלא באנשים, ובסופו של דבר נהרגו כל חבריה.


הכרתי את הצלמת. היא הייתה צעירה עדינה, נשמה טובה, צלמת של נוף ופרחים. התרסתי כלפי סרטאווי שזהו מעשה שפל ואכזרי במיוחד. על כך אמר לי: "אתה לא מבין. אלה הם צעירים, כמעט נערים, בלתי-מאומנים וחסרי-ניסיון, הנוחתים בלב ארצו של אויב אימתני. הם פוחדים, אולי הם בפאניקה. הם לא יכולים לפעול בהיגיון קר."


זה היה אחד המקרים המעטים שבהם לא הסכמנו זה עם זה – למרות ששנינו היינו, כל אחד בעמו שלו, חריג שבחריגים.


ביום רביעי זה בלט ההבדל בין העולמות בצורה קיצונית. בבוקר קם "הרוצח קונטר" בכלא הישראלי, בערב עמד "הגיבור אל-קונטר" מול מאה אלף לבנונים מריעים, בני כל העדות והמפלגות. לקח לו רק כמה דקות לעבור משטח ישראל למובלעת הקטנה של האו"ם בראש-הנקרה, ומשם לשטח לבנון, מתחום הטלוויזיה הישראלית לתחום הטלוויזיה הלבנונית – והמרחק היה גדול יותר מזה שעבר ניל ארמסטרונג מכדור-הארץ לירח.


בדיבוריה האינסופיים על "הרוצח המגואל בדם" שלא ישוחרר לעולם, יקרה אשר יקרה, הפכה אותו ישראל מסתם אסיר לגיבור כל-ערבי.


כיום זה כבר בנאלי לומר ש"הטרוריסט של הצד האחד הוא לוחם-החרות של הצד האחר." השבוע הייתה דרושה רק תנועה קטנה של האצבע על השלט כדי לחוות זאת באופן בלתי-אמצעי.


רגשות קיצוניים היו בשני הצדדים.


הציבור הישראלי היה שקוע כול-כולו ברגשות האבל והתסכול על שני החיילים השבויים, שמותם אושר רק כמה דקות לפני החזרת גופותיהם. שעות על גבי שעות עסקו כל הערוצים הישראליים בהצגת רגשותיהן של שתי המשפחות, שהתקשורת הפכה אותן בשנתיים האחרונות לסמלים לאומיים (ולאמצעי זול להעלאת הרייטינג.)


מיותר לציין שלא נשמעה בישראל אף מילה אחת על 190 המשפחות, שגופות בניהן הוחזרו ללבנון באותו היום.


במערבולת זו של רחמים עצמיים, טקסי אבלות וצער, לא נותרו בציבור הישראלי אנרגיה ועניין כדי להסתכל ולנסות להבין מה מתרחש בצד השני. להפך: קבלת הפנים ל"רוצח" ונאום הניצחון של ה"ארכי-רוצח" רק הוסיפו שמן למדורת הזעם השנאה וההשפלה.


אבל היה דווקא כדאי לישראלים לעקוב אחרי מה שהתרחש שם, כי תהייה לכך השפעה רבה על מצבנו.


ברור שהיה זה יומו הגדול של חסן נסראללה. בעיני מאות מיליוני ערבים הוא נחל ניצחון כביר. ארגון קטן בארץ קטנה הכניע את ישראל, המעצמה האזורית האדירה, שכל ראשי המדינות הערביות כורעים ברך לפניה.


נסראללה הבטיח להחזיר את קונטר. לשם כך חטף את שני החיילים. כעבור שנתיים ומלחמה אחת עומד האיש על במה בביירות, לבוש במדי-הקרב של חיזבאללה, ונסראללה בכבודו ובעצמו, תוך ויתור על בטחונו האישי יוצא אל הבמה, לעיני המצלמות בשידור חי, מחבק אותו וההמון היוצא מגדרו מרוב התלהבות.


על הפגנה זו של אומץ-לב וביטחון עצמי, שהתאימה כל-כך לחוש הדרמטי המעולה של האיש, הגיבו ראשי צה"ל בהערה חמוצה ומטופשת: "לא היינו ממליצים לנסראללה לצאת מהבונקר שלו!"


אל-ג’זירה העבירה את הכול בשידור חי, שעה אחרי שעה, למיליוני בתים ממרוקו עד עיראק, ולכל העולם המוסלמי. אי-אפשר היה לצופים שלא להיסחף בגלי ההתלהבות. בשביל צעיר בריאד, בקהיר, בעמאן ובבגדאד הייתה התגובה אחת: הנה האיש! הנה האיש המחזיר את הכבוד הערבי, המוחק עשורים של תבוסות והשפלה! הנה איש, שבהשוואה אליו נראים מנהיגי כל העולם הערבי כגמדים! וכאשר הכריז נסראללה "מהרגע הזה תם עידן המפלות הערביות!" הוא טבע את סיסמת היום.


אני מניח שהיו גם לא מעט ישראלים שערכו השוואה לא-מחמיאה בין נסראללה ובין חברי הממשלה שלנו, אלופי הצהרות הרהב הריקות. נסראללה נראה לעומתם כמנהיג אחראי, אמין, הגיוני ונחוש, בלי ספינים ובלי מלים חלולות.


בערב העצרת הענקית פנה נסראללה אל הציבור ואסר על יריות באוויר, הנהוגות בחגיגות ערביות. "מי שיורה, יורה בחזה שלי, בראש שלי, בגלימה שלי," הכריז. אף ירייה אחת לא נורתה.


בלבנון זה היה יום היסטורי. מעולם לא קרה כדבר הזה: כל אנשי הצמרת הלבנונית, ללא יוצא מהכלל, התאספו בנמל-התעופה של ביירות כדי לקבל את קונטר, ותוך כדי כך לכבד את נסראללה. הם, כמובן, חרקו שיניים, אבל הבינו לאן נושבת הרוח.


היו שם נשיא המדינה, ראש-הממשלה, כל חברי ממשלת-האחדות שקמה זה עתה, ראשי כל המפלגות, כל העדות וכל הדתות בלבנון, כל הנשיאים-לשעבר וכל ראשי-הממשלה לשעבר. היו שם סעד חרירי הסוני, שהאשים את חיזבאללה ברצח אביו, וליד ג’ונבלאט הדרוזי, שדרש לחסל את חיזבאללה, וסמיר ג’ג’ע הנוצרי, האחראי לטבח סברה ושתילה, יחד עם רבים אחרים שרק אתמול קיללו את חיזבאללה בכל הקללות האפשריות.


בנאומו הילל הנשיא החדש את חיזבאללה ובירך את כל מי שעזר לשחרר את קונטר – וכך העניק לגיטימציה ממלכתית לא רק לפעולת החטיפה שגרמה למלחמה, אלא גם לתפקיד הצבאי של חיזבאללה בהגנה על לבנון. מכיוון שהנשיא היה אך אתמול רמטכ"ל, פירוש הדבר שגם הצבא מושיט את ידו לחיזבאללה.


ביום הרביעי הפך נסראללה לאיש החשוב והחזק ביותר בלבנון. שלושה חודשים אחרי שכמעט פרצה מלחמת-אזרחים בגלל תביעת ראש-הממשלה לפרק את רשת-התקשורת העצמאית של חיזבאללה, הפכה לבנון למדינה מאוחדת. על תביעות כמו פרוק הנשק מחיזבאללה אין עוד מה לחלום. עכשיו מאוחדת לבנון גם בדרישה לשחרור חוות-שבעה ולקבלת מפות המוקשים ופצצות-המצרר הקטלניות, שהותיר צה"ל אחריו (ושהוא מסרב לספק.)


מי שזוכר את לבנון כאסקופה נדרסת, ואת השיעים כאסקופה נדרסת בתוך לבנון, יתפוס מה עצום השינוי.


יש בישראל המאשימים את עסקת חילופי-השבויים בעלייתו המסחררת של נסראללה וכל המחנה הדתי-לאומי בעולם הערבי. אבל אשמת ישראל בתהליכים אלה התחילה הרבה לפני גילוי פרשות השחיתות של אהוד אולמרט.


אשמים כל מי שתמכו במלחמת-לבנון השנייה, מלחמה מטופשת ומזיקה, שכל כלי-התקשורת, המפלגות ה"ציוניות" ואנשי-הרוח המובילים תמכו בה בהתלהבות ביומה הראשון. את החזרת גופות שני השבויים היה ניתן להשיג לפניה במשא-ומתן, כפי שנעשה עתה – וזאת לא חכמה שלאחר מעשה.


אבל אפשר לאתר את האשמה עוד הרבה לפני כן, במלחמת-הלבנון הראשונה של אריאל שרון. גם אז התמוגגו כל כלי-התקשורת, המפלגות ואנשי-הרוח ביום הראשון. לפני אותה מלחמה הרת-אסון הייתה העדה השיעית בלבנון שכנה טובה ושקטה שלנו. אריאל שרון הוא האחראי לעליית חיזבאללה, וצה"ל, שהרג את קודמו של נסראללה, נתן לו לנסראללה את ההזדמנות לעלות לגדולה.


ונא לא לשכוח את שמעון פרס, שיצר את "רצועת-הביטחון" ואת "הגדר הטובה", שהובילו לאסון, במקום לפנות את השטח בעוד מועד. ואת דויד בן-גוריון ומשה דיין, שהציעו ב-1955 להקים בלבנון דיקטטורה של "רב-סרן נוצרי", שיחתום על שלום עם ישראל.


התערובת הקטלנית של שחצנות ובורות, המאפיינת את יחסה של ישראל כלפי העולם הערבי, היא האחראית גם למה שקרה ביום הרביעי האחרון. הלוואי וזה היה מלמד את מובילי המדיניות שלנו קצת צניעות, הבנת הזולת והתחשבות ברגשותיו, יחד עם היכולת לקרוא את מפת המציאות, במקום לחיות בבועה של האוטיזם הלאומי. אבל חוששני שיקרה ההיפך: התגברות של רגשי זעם, עלבון, צדקנות ושנאה.


כל ממשלות ישראל אחראיות לעליית הגל הלאומי-דתי בעולם הערבי, המסוכן לנו הרבה יותר מאשר הלאומיות החילונית של יאסר ערפאת, בשאר אל-אסד ודומיהם.


השבוע קרה עוד דבר חשוב: בקפיצה גדולה אחת יצא בשאר אל-אסד מן הבידוד שכפו עליו האמריקאים והפך לכוכב של כנס בינלאומי גרנדיוזי בפאריס. הניסיונות הפאתטיים של אהוד אולמרט, ציפי לבני וחבורה של כתבים ישראליים ללחוץ את ידו של אסד, או לפחות של שר, פקיד או שומר-ראש סורי, הפכו לסלפסטיק.


וגם זה קרה השבוע: פקיד אמריקאי בכיר, מס’ 3 במשרד-החוץ, נפגש רשמית עם נציגי איראן. ונמסר שהמשא-ומתן עם חמאס על חילופי-שבויים שרוי בקיפאון עמוק.


במצב החדש יש הרבה סכנות, אבל גם הרבה סיכויים, למי שמוכן לתפוס אותם. מעמדו החדש של נסראללה, כשחקן מרכזי במשחק הפוליטי בלבנון, מחייב אותו לאחריות ומתינות. אסד המחוזק יהיה שותף טוב יותר לשלום, אם נרצה בכך. המשא-ומתן האמריקאי עם איראן עשוי למנוע מלחמה הרסנית, שעשויה להיות אסון גם לנו. הכשרת חמאס כגורם לגיטימי עשויה להביא לאחדות פלסטינית, בדומה לאחדות הלבנונית שנוצרה עכשיו. זה טוב.


בעוד חודשיים תקום ממשלה ישראלית חדשה. אם תרצה, היא תוכל לפתוח ביוזמה חדשה לכינון שלום עם פלסטין, לבנון וסוריה.

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. עידו לם הגיב:

    הקריטריון שלך לפיגוע צודק או לא צודק הוא האם אתה מכיר את הקורבן. איכס זה המילה היחידה שיש לי להגיד לך

  2. באמת הגיב:

    ממשלה ישראלית חדשה תוכל לפתוח במגעי שלום עם פלשתין לבנון וסוריה. והם רוצים?

  3. ועכשיו…המציאות הגיב:

    1.כל ממשלות ישראל אחראיות לעליית הגל הלאומי-דתי בעולם הערבי
    2.מיותר לציין שלא נשמעה בישראל אף מילה אחת על 190 המשפחות, שגופות בניהן הוחזרו ללבנון באותו היום.
    3.אשמים כל מי שתמכו במלחמת-לבנון השנייה, מלחמה מטופשת ומזיקה,
    4.וצה"ל, שהרג את קודמו של נסראללה, נתן לו לנסראללה את ההזדמנות לעלות לגדולה.
    5.מעמדו החדש של נסראללה, כשחקן מרכזי במשחק הפוליטי בלבנון, מחייב אותו לאחריות ומתינות

    איזו טענה להפריך ראשונה? האם את הטענה הראשונה שממשלות ישראל אחראיות לגל הדתי לאומני ולא תהליכים בעולם שהדגישו את הפערים בין הנחשלות המוסלמית לקפיטליזם המערבי? תיכסכול שגרם למוסלמים לבכות במקום לראות איך מתקדמים?
    אולי את הטענה השנייה לפיה יש צורך להתאבל על האוייב. האם אנחנו מדברים על אותו אוייב שהפעם הראשונה שהחטופים ראו אצלו את אנשי הצלב האדום הייתה דרך ארון? או שאולי אנחנו מדברים על האוייב שאמר שהרג הוא חלק בלתי נפרד מהעולם התרבותי שלו?
    אלו שתמכו אשמים? לחזור על הציטוט של נסראלה? על המשקיף שהובהל מאיראן כדי לוודא שהילד לא יעשה שטויות? על החורבן שהמיט על לבנון? על הרס הכוח המיוחד שלו? אובדן קצין המבצעים הבכיר ביותר של הטרור המוסלמי?
    אחרי עבאס מוסאווי נסראללה צריך היה לחכות לעלות לגדולה עד שאיראן וסוריה יחליטו שהוא צריך לעלות לשם. כאיש תקשורת הוא מעולה, כמצביא – החל מימיו באמ"ל הוא נחשב ללוחם סוג ב’ שיודע בעיקר ללקק ולנאום. מעמדו של נסראללה מחייב אותו לזהירות ומתינות…אשרי המאמין אורי, לפעמים צריך פשוט להחליט שמאמינים לאיש ה"אמין ביותר בעולם המערבי" שאם הוא אומר שימשיך להילחם הוא ימשיך להילחם…אתה אומר שצריך לבסס יחסי אמון…לא?

  4. מיכאל, למה לדבר כאחרון הפרחחים? הגיב:

    או שאתה לוקה במעין סיבוך של תסמונת טורט ואינך יכול לעצור עצמך מלכתוב כל דבר קללה וניגוח ארסי שעולה במוחך,
    או שאתה כמו אלה שעקב רדידות מחשבתם אין להם מענה ענייני אז הם פשוט צועקים משהו כמו "תשתוק, אדיוט!".

    אנא ממך, חסוך מאיתנו את דברי הבלע וההשמצה ותתרכז בהשתתפות פורה בדיון.
    הביטוי "תוכי נגוע כלבת" לא מוסיף כבוד, בעיקר לא לך.

  5. בהתחלה זה נשמע כאילו אתה ישראלי הגיב:

    לפי צורת הדברים שכתבת את זה – עם הבנה נכונה והגיונית של 2 הצדדים (אפילו אמרת שקונטאר רצח את הילדה – למרות שאחרים כאן בגדה השמאלית טוענים ההפך ואפילו אמרת שהוסמיר ג’ג’ע הוא האחראי לטבח סברה ושתילה ולא ישראל) ואז המאמר התחיל להדרדר ככל שפיארת את חיזבאללה …

    אגב – בישראל לא אמורים להרגיש עצב על 200 הלבנונים שהוחזרו – כי חוץ מהזלזול הרב בנו בו לא סיפרו לנו עד הרגעה האחרון אם הם חיים או לא – ואז? אמרו "תגלו בעצמכם" והוציאו 2 ארונות שחורים…

    בלבנון כלל לא היו עצובים (כנראה כי הם כבר ידעו מה גורלם של המתים שלהם…) וקונטאר אמר בעצמו שהם הרי מקדשים את המוות …

  6. למיכאל שרון : צביעות הגיב:

    במלחמת העולם השנייה מתו עשרות מיליוני אזרחים! זה לצערנו חלק מהתוצאות המחרידות של מלחמה . הבעיה היא במקרים שבהם אזרחים נרצחו בכוונת תחילה – כמו במקרה למשל של השואה .

    במקרה שלנו אתה וחבריך צורחים בכל הכוח כשבמבצעים צבאיים ומלחמות של ישראל נהרגים אזרחים בצד השני (גם אם אתם יודעים שזה לצערנו טבעי במלחמות שכאלה) . אבל כשהם טובחים באזרחים שלנו במכוון בתור דרך "התנגדות" אתה מצדיק את זה! וזה פשוט לא בסדר .

    אגב עם כמה שאני נגד המעשה של אותו חייל וחושב שהוא היה גרוע . מה שיותר גרוע זה תגובות קיצוניות של שמאלנים .

    הלו! תתעורר! הבנאדם בסך הכל קיבל "איה" באצבע ברגל . כשלפניי שבוע אחד הפלסטינים הנהדרים שלך מעך אנשים עם טרקטור!

    אגב אני לא מבין מה הקשר של חיזבאללה ל"פעולות התנגדות של עם נטבח שנושל מאדמתו" כי ישראל כלל לא נמצאת בלבנון .

  7. מישה הגיב:

    מאמר מצוין ומעניין של אבנרי ,איש שהיום קוראים בכל העולם. תודה.

  8. יונאס הגיב:

    יש לי שלוש הערות, ראשית, הייתי מצפה לאחר שנים רבות כלכך של עימות שלא תעשה ההבחנה בין "מעשי נבלה" לבין "מעשי שיחרור". מטרתה של פעולת הטרור היא להסבר את תשומת הלב של התוקפן ועל כן אין מקום להבדלה בין האנשים ה"נהדרים" שמכירים אישית ולכן אינם ראויים למוות לעומת "זרים"/"אחרים" שמותם מוצדק למען המטרה.
    שנית, לבנון לא יכולה להחשב כמדינה מאוחדת בשום קנה מידה. המופע שארגן נצראללה עלה בבריאותם של לא מעט פוליטיקאים לבנונים והרי השיטה בלבנון היא שיטת הפנקסנות ההתחשבנות עימו תישעה.
    שלישית, חבל לתת לתת לגיטימציה ל"תהליך השלום" המדומיין עם סוריה. המטרה הישראלית במשא ומתן שכזה היא לנתק את הקשר של סוריה עם איראן וחזבאללה מכיוון ששלום לשמו לא ישנה את המאזן האסטרטגי. יתר על כן, מכיוון שהמחיר עבור הסכם עם סוריה ידוע (רמת הגולן) התמורה תדרש להיות הולמת. היות ולאסד אין שום כוונות להתנתק מאיראן או חזבאללה ניתן להסיק שמדובר בניסיון של שני מנהיגים כושלים ונואשים לשחרר מעט את טבעת החנק סביב צווארם. נראה שזה עובד לאסד…

  9. מיכאל שרון: לא נבלה. התנגדות מוצדקת לכובש ומנשל שפל הגיב:

    במלחמת העולם השנייה הופצצו ומתו מאות אלפי אזרחים. וכאן צווחים ככרוכיה על כמה אזרחים שמצאו את מותם עקב פעולות ההתנגדות של עם ניטבח שנושל באופן שפל מאדמתו והוא קורבן לפריעה של חלאות המין האנושי.

    תעוד: ירי של פושעי מלחמה במפגין פלשתיני
    — קישור —

    יש להניח שבמלחמה הבאה, בה יהרגו עשרות אלפי אזרחים, יווצר קנה מידה אחר לפולחני מוות לאומיים סביב 2 מתים אזרחיים בפעולות הנגד והנקם של קורבן האלימות והנישול.

  10. יונאס, למה לטחון כתוכי נגוע כלבת הגיב:

    את הבלי הפרשנים הציוניים מסוג "שנית, לבנון לא יכולה להחשב כמדינה מאוחדת בשום קנה מידה".. אתה לא מרגיש שזורים חול בעיניך ומבלבלים את העם והקהילה הבינ"ל עם סיפורי עלילות חסרי שייכות לדבר כלשהו?

    גזלת אדמות – החזר את העם הניגזל, פצה אותו והפסק לפרוע בו. זה הכל.

    אין שום טעם כאן בפילפולים אם לבנון היא מדינה במובן גאפן או במובן גפן. גזלת אדמה מאנשים, אתה טובח בהם ומנאץ את דתם ומנסה להראות שהם פרימיטיביים או משהו בהם לא בסדר על מנת לחמוק בזריזות מהשבה לקדמות ופיצוי קרקעי וכספי: מדינה שאינה מדינה; חסרי דמוקרטיה; קנאים דתיים; אלא שאת כל אלה אפשר להגיד פי כמה על ישות הפרע הנישלטת על ידי כנופיות גונבות כספים וכוהני דת פנאטים הניקראת ישראל. רק שישראל – פגיעתה באמת קשה בכל עמי האיזור.

    מ.ש.

  11. למיכאל שרון: למה להעליב? הגיב:

    ראשית, למה תמיד התגובות שלך חייבות לכלול עלבונות והשוואות כמו "תוכי נגוע כלבת"?
    למה לא תלמד עקרונות בסיסיים של שיחה מנומסת?
    ושנית, מלבנון לא לקחנו כלום, לא גזלנו כלום, וכשמר קונטאר החליט לעשות מעשי גבורה ולהרוג ילדה בת 4, זה גם היה כמה שנים לפני שנכנסנו לשם בפעם הראשונה.

  12. רמי הגיב:

    יפה עשה אבנרי כאשר הזכיר לכולנו את חטאי בן גוריון. העתיקות והעקביות של האימפריאליזם הישראלי מצביעות על היותו עניין "גנטי" כביכול. דומה שלימוד מעמיק של ההיסטריה של האזור תפתור את השאלה הלכאורה לא פתירה של התרנגולת והביצה (הכיבוש הישראלי והטרור הערבי) ופתרון זה הוא צעד הכרחי בנתיב המוליך להתפייסות וחיים משותפים.

  13. דניאל למיכאל שרון – אכן צביעות הגיב:

    וואלה, "אין שום טעם כאן בפילפולים אם לבנון היא מדינה במובן גאפן או במובן גפן"…
    אבל כשדובר בכיבוש של טיבט ע"י אהובת נפשך סין, אז זכור לי שאתה וחבריך דווקא התפלפלתם כהלכה בנושא "האם טיבט היא מדינה במובן גאפן או במובן גפן"…
    ככה זה כאשר רוצים לנגח את ישראל ויהי מה ולזכות מכל אשמה מדינות כובשות ואימפריאליסטיות אחרות רק בגלל שיש להם קצת אדום על הדגל.

    אתה טוען כנגד סנגורי ישראל שהם מוציאים את דיבת הערבים רעה ("מנאץ את דתם ומנסה להראות שהם פרימיטיביים או משהו בהם לא בסדר")
    אבל זה בדיוק מה שאתה עושה כלפי קברניטי ישראל והישראלים בכלל: דעותיך בנושא הרי ידועות – לא פעם טענת שיש אצלנו תרבות של שקר, במקום להבין אחת ולתמיד שהמצב מורכב והאשמה מוטלת גם על כתפי "עמי האזור" כפי שאתה מכנה אותם.

    ובוא נודה אחת ולתמיד על האמת: מדינה כמו סוריה נמצאת בשפל המדרגה מכל בחינה
    אך ורק בגלל שהיא נשלטת ע"י משפחת דיקטטורים ולא בגלל ישראל.

  14. אלון שפר הגיב:

    אורי אבנרי – כל מילה בסלע. והערה אחת: אני תוהה מה עושים פה כל המגיבים מן הימין – אוטיסטים ורצידיביסטים חסרי תקנה. אני לא בקי כל כך במכמני האינטרנט, אבל לבטח יש כמה אתרים אחרים שבו הם יכולים לירוק את ארסם או להתלהם בצוותא עם בני מינם. למה להידחק למקומות שבהם הם "פרסונה נון גרטה"? אצלי אישית זה מעורר רושם שפל.

  15. אלון שפר הגיב:

    אורי אבנרי – כל מילה בסלע. והערה אחת: אני תוהה מה עושים פה כל המגיבים מן הימין – אוטיסטים ורצידיביסטים חסרי תקנה. אני לא בקי כל כך במכמני האינטרנט, אבל לבטח יש כמה אתרים אחרים שבו הם יכולים לירוק את ארסם או להתלהם בצוותא עם בני מינם. למה להידחק למקומות שבהם הם "פרסונה נון גרטה"? אצלי אישית זה מעורר רושם שפל.

  16. למ.ש מיונאס הגיב:

    אני חייב להגיד שהתגובה שלך לא ממש מובנת.
    לאיזה גזילת אדמות אתה מתייחס?
    אם לזו של הפלסטינים, הרי שזהו אבנרי שעושה את ההבדל בין הרוגים טובים והרוגים רעים למען המטרה.
    את החשבונות הטריטוריאלים עם לבנון סיימה ישראל בשנת 2000, חוות שבעא הן שטח סורי כבוש.

    השאלה הרצינית יותר היא מה זה קשור למצב הפנימי בלבנון?

    בנוגע להבדל בין לבנון לבין ישראל הרי שהוא די ברור. עדיין לא פרצה לחימה ברחובות בין הקבוצות השונות בישראל. לעומת זאת, לבנון הרבה יותר קרובה למלחמת אזרחים ממה שייתה במשך 18 השנים האחרונות. ולכן ההתפעמות של אבנרי מהאחדות הלאומית הלבנונית פגומה משהו.

    חבל שאתה לא עוצר לרגע לפני שאתה שוטף את המסך עם הבורות שלך.

  17. אחד מעז הגיב:

    ניתוח אמיץ ומרתק.
    הסטוריון מצעד האיוולת הישראלי לדורותיו, שבנה סביבנו חומה של קיצוניות, ואולי זאת לא איוולת כל כך אלא כוונה ושיטה להחזיק אותנו ללא תקוה, להעשיר את האינטרסנטים הבטחוניים וכל העם צבא.
    ולסיום, הדיאלוגים בין המגיבים כאן ממש משובבים את הלב ואת הנפש, טוב לראות כאן רמת תגובות של אתר אינטלקטואלי, שלא כבטוקבקים העממיים הריקים והפוחזים. "תסמונת טורט", "תוכי נגוע כלבת", אכן תענוג. אני בטוח שאנשים בעלי רמה אינטלקטואלית גבוהה אלה, אם יש להם בלוגים/אתרים אישיים, אינם מוחקים תגובות אינטליגנטיות כדרך שנוהגים האחדים משם.

הגיבו לועכשיו…המציאות

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים