שעה שנציג החיזבאללה ערך מעין מסיבת עיתונאים בראש הנקרה ובה הודיע כי עתה מתחילה עסקת החלפת השבויים, הוא נשאל האם החיילים חיים? ועל כך ענה "מיד תראו" ומספר שניות לאחר מכן ראינו את שני הארונות של אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
בפער הזמנים הזעיר הזה שבין הודעת איש החיזבאללה להצגת הארונות, החסרתי פעימה, כמעט נעתקה נשימתי, וקיוויתי שמא מכינים לנו אנשי החיזבאללה הפתעה אדירה והנה יופיעו השבויים חיים, או לפחות אחד מהם. בחלקיקי שניות אלה האמרה "כולנו משפחה אחת" לא הייתה קלישאה, אבל לא עבר זמן רב ושוב מצאתי עצמי מחוץ למשפחה. עם תום השידור הישיר של העברת הארונות, חזרו השידורים למתכונתם. ערוץ 10 למשל חזר לתכנית בה מתארח באופן קבוע שמואל פלאטו שרון, לשעבר ח"כ, עבריין נמלט מצרפת ומי שהורשע פעמיים בפלילים בישראל (הבטחות שווא בבחירות וקבלה במרמה של 10 מיליון פרנקים צרפתיים, נידון למאסר בפועל), והאיש לא החמיץ את ההזדמנות להרעיל את המסך בדברי רהב גזעניים.
בפרשת השבויים הוכיח ארגון החיזבאללה שוב כי הוא מאד ממושמע, עם היררכיה ברורה, ללא דליפות מידע. שנתיים שכבו השבויים במקום מסתור וטיפה לא דלפה. אני לא אוהב ארגונים, מפלגות ומשטרים בהם לא דולף דבר. בעניין זה אני מעדיף תמיד חברות פתוחות שמתקשות לשמור סודות ומידע תמיד דולף, גם למורת רוחם של מנהיגים.
בשעות ההלוויות ניסיתי לחזור לחיק המשפחה הקולקטיבית הישראלית – לא היה קל. דברי ההספד של קרנית גולדווסר רעייתו של אהוד, ריגשו אותי עד דמעות, כמעט פיוט, ושוב אני חלק מהעם, לזמן קצר בלבד. האם מיקי גולדווסר לקחה על עצמה את תפקיד קצינת המורל של העם וניצלה את המעמד לקרוא לעם "לזקוף את קומתו" (על מה? על מלחמה מיותרת וכושלת? על השחיתות? על הפקרת ניצולי שואה? על הפער בין אוליגרכים ודלת העם?) וגם הצהירה כי לא תבכה במעמד ההלוויה. לא נכבשתי. אחיו של אלדד רגב, שנשא דברים בשם המשפחה, עשה פוליטיקה קטנה, כאשר דיבר על העם הנפלא בישראל לעומת הברברים בצד השני. שגרה מעייפת.
שר הביטחון אהוד ברק נשא בשתי ההלוויות את הקלישאות הרגילות וההבטחות החלולות על "ערבות הדדית" שעה שגלעד שליט כבר נמק שנתיים בעזה, בגלל סירובה של ישראל לבצע חילופי שבויים כנדרש. אכזבה צפויה.
החזרת הגופות היוותה עילה לפרץ בלתי נדלה של טורים אישיים ופרשנויות בתקשורת הממוסדת מאת כמעט כל עיתונאי מוכר יותר או פחות בהם חזרו כולם על "יתרונה המוסרי של ישראל" אל מול הרשע והאכזריות בצד השני. גם מי שברוב ימות השנה לא נמנעים לבקר את הממשלה התגייסו הפעם כמקהלה ממושמעת לחזק את שורות העם המדוכדך וחזרו שוב ושוב על מנטרת עליונותה המוסרית של ישראל ועל כך שהעסקה היא ביטוי לעוצמה של "העם הזה", כך עפר שלח ב"מעריב", נחום ברנע וסימה קדמון ב"ידיעות אחרונות" , יואל מרקוס ב"הארץ" שלא לדבר על הפרשנים והכתבים בשלושת ערוצי הטלוויזיה. בהקשר זה צריך כמובן להזכיר את שרי הממשלה וחברי הכנסת מהקואליציה והאופוזיציה שדיברו באותה רוח, הכל כדי לרומם את מצב הרוח הדי שפוף.
יתרון מוסרי? על מה הם מדברים? מהו היתרון המוסרי של עם ומנהיגיו שיורים מיליוני פצצות מצרר על אוכלוסיה אזרחית בלבנון? מהו היתרון המוסרי של מדינה ששולטת באכזריות על עם אחר כבר 40 שנים ושוללת ממנו זכויות אדם בסיסיות? מהו היתרון המוסרי של מדינה שמחזיקה אלפי בני אדם במעצרים מנהליים במחנות מעצר ללא משפט? מהו היתרון המוסרי של מדינה שידי רבים כל כך מראשיה הפוליטיים והצבאיים טובלים בדמם של אלפי ילדים?
בישראל מעלים על נס את אצילותן של משפחות חללים ונעדרים ומדברים גבוהה על סבלן; אבל לא סופרים רגשות ודאגות של ערבים. בלבנון יש עשרות אם לא מאות משפחות של נעדרים שישראל לא מצאה לנכון לדווח על גורלם. חלק מהן ימצאו סוף סוף מזור למצוקתם עם הגעת 200 ארונות של חללים ללבנון, חלק מהעסקה, שהיו קבורים בבית קברות מוזנח וחסר כבוד לחללי אויב. גם זה כנראה חלק מהיתרון המוסרי של ישראל.
סמיר קונטאר. אין כמעט גידוף בשפה העברית שלא הודבק לאיש הזה. על פי הגרסה הישראלית הוא רוצץ את גולגלתה של ילדה בת 4. מדובר ברוצח נקלה, וזו הגדרה מקלה.
אבל האם כך עשה? הוא מכחיש זאת מכל וכל וטוען כי הילדה נהרגה מאש חיילי ושוטרי ישראל בחילופי האש שהתפתחו.
אינני זוכר את פרטי המשפט, ואין בידי שום מידע לפיו אני יכול לקבוע שקונטאר לא ביצע את הפשע, אבל אני מקבל כהנחת מוצא כי מי שנמנה עם הלוחמים החמושים נגד ישראל לא יזכה לעולם למשפט הוגן. בתחום זה מערכת המשפט הישראלית היא סניף של השב"כ, הצבא, המשטרה והממשלה.
מהמידע המצוי ברשותי, המבוסס כמובן על חומר שקראתי, סמיר קונטאר הוביל בסירה חוליה בת ארבעה לוחמים שהשתייכו לחזית לשחרור פלסטין, לנחיתה בחוף נהריה. זה היה באפריל 1979. סמיר היה אז בן 16. העובדה שהארגון שבשמו יצא למשימה מצא לנכון להעמיד בראש הכוח נער הוא מחדל חמור. אמנם בישראל מסתכלים על נערים בגיל זה שלחמו במסגרת המחתרות פלמ"ח, אצ"ל ולח"י, כתופעה חיובית המסמלת הקרבה למען מטרה נעלה, אבל לדידי גיוס נערים בגיל זה לתפקידי לחימה הוא פסול מוסרית.
החוליה של סמיר קונטאר לא באה לרצוח ילדים. משימתה הייתה לתפוש בני ערובה במטרה לשחרר אסירים פלסטינים. אלא שכמו במקרים אחרים, משהו השתבש. לאחר שהצליחו לחטוף את דני הרן ובתו עינת בת ה-4 ולהביאם לחוף, הם התגלו על ידי יחידות צבא ומשטרה והחל קרב יריות. דני הרן צעק לעבר הצבא להפסיק את הירי, אבל בקשתו לא נענתה. למדינת ישראל יש מדיניות מוצהרת: אם מתגלה חטיפת בני ערובה מוטב לסכלה גם במחיר פגיעה באזרחים וילדים ישראלים. כך היה במעלות, כך באוטובוס הדמים בכביש החוף, כך בפרשת הספורטאים הישראלים באולימפיאדת מינכן (1972), כאשר ראש הממשלה גולדה מאיר דרשה מהגרמנים להשתמש בירי נגד החוטפים אף על פי שידעה כי הספורטאים היו כבר בידי החוטפים. בכל המקרים האלה, העדיפה ישראל את הפגיעה בילדיה ואזרחיה מאש כוחות הצבא ובלבד שהחטיפה תיכשל.
עמדתי הייתה תמיד הפוכה. משעה שהצליחו לחטוף בני ערובה, אין לירות והמשימה הראשונה והיחידה היא הצלת חיי החטופים. יש לנהל עם החוטפים מו"מ ולשחרר תמורת החטופים אסירים.
ב-1972 הייתי באולימפיאדת מינכן ובראיון לעיתון "סוד דויטשה צייטונג" (אחד מחמשת העיתונים היומיים המובילים בגרמניה) הבעתי את סלידתי מהעמדה הישראלית להשתמש בכוח הנשק ומהכניעה הגרמנית לעמדת ממשלת ישראל.
אילו העמדה שלי הייתה מתקבלת, דני הרן ובתו היו עדיין בחיים, כך גם ילדי מעלות, ספורטאי מינכן ונוסעי אוטובוס הדמים.
עינת הרן בת ה-4 נולדה לחיות ומי שקיפד את חייה ראוי ללא ספק לעונש כבד, בין אם היה זה סמיר קונטאר, ובין שנהרגה מירי כוחות הביטחון הישראלים בחילופי האש. מה שמקומם אותי הוא הצביעות הישראלית הרשמית בנושא זה. מדינה שמנהיגיה האזרחיים והצבאיים (לעתים אין הבדל בין השניים, פשוט מחליפים בגדים ועוברים מלשכת הרמטכ"ל או האלוף ללשכת ראש הממשלה או שר הביטחון) אחראים להרג אלפי ילדים פלסטינים, החל מתינוקות בני יומם ועד לילדי גנים ובתי ספר, היא האחרונה שיכולה להטיף מוסר בנושא זה. בצבא הישראלי יש קוטלי ילדים לרוב, בסדיר ובמילואים, שהרגו ילדים בכוונת מכוון תוך שימוש בטלסקופ של הצלף או בפצצות "חכמות" ממסוקים ומטוסים. לכן, בטרם נכה על חזה הזולת, הבה ננקה את הזוהמה כאן בבית.
מי כאן הטרוריסט?
בעיתון "ידיעות אחרונות" (15.7.2008) הופיעה ידיעה על כפולת עמודים תחת הכותרת "בית הכנסת בעצמונה – מרכז לאימון טרור של מחבלים".
לפי הידיעה מהווה בנין בית הכנסת של מה שהיה פעם התנחלות ברצועת עזה מתקן בו עוברים לוחמי (מחבלים בשפת הכיבוש) החמאס אימונים בשטח בנוי.
הידיעה מלווה בשתי תמונות גדולות. באחת רואים את בנין בית הכנסת בימי ההתנחלות עם הכותרת "לפני שלוש שנים" וצמודה אליה התמונה של בית הכנסת היום עם הכותרת "יולי 2008 מרכז טרור".
עורכי העיתון יחד עם מרבית הקוראים יסננו קללה וגידוף כלפי אנשי החמאס שהופכים "מקום קדוש" לזירת אימונים. יחד עם זאת אילו נערך סקר בין קוראי העיתון מרביתם היו קובעים כי מדובר בידיעה אובייקטיבית שמעבירה מידע.
לדידי הידיעה הינה דוגמה לשטיפת מוח סמויה משום שהיא לא מכילה רק מידע אלא גם קובעת עמדה.
הנה הקורא עיניך הרואות: לפני שלוש שנים היה כאן מבנה מפואר ששימש בית כנסת והנה באו הערבים המנוולים האלה והפכו אותו למתקן אימונים של הטרור החמאסי.
אבל האם הכותרות שניתנו לתמונות משקפות מציאות או השקפת עולם? האם בית הכנסת של התנחלות עצמונה היה באמת "מקום קדוש" ששימש לתפילה ועבודת הבורא בלבד?
לא מנקודת מבטם של מתנגדי הכיבוש. בית הכנסת היה מקום מפגש מרכזי של אחד מפשעי המלחמה החמורים ביותר שישראל ביצעה ומבצעת: ההתנחלויות. החוק הבינלאומי אוסר על מדינה כובשת להעביר את אוכלוסיית העם הכובש לשטח הנכבש. פעולה זו מוגדרת כפשע מלחמה וזה מה שישראל עשתה וממשיכה לעשות. היא העבירה מתנחלים לאזור הכיבוש בעזה, השתלטה במעשה שוד על האדמות ועל המים, והשליטה על האזור משטר טרור שהצטיין בשילוב הכיבוש עם האפרטהייד.
משעה שההתנחלויות מוגדרות כפשע מלחמה המתנחלים הם פושעי מלחמה.
על כן הבה ניתן לתמונות את הכותרות האלטרנטיביות, שהן לדידי גם היותר נכונות.
תמונה ראשונה: בית הכנסת של עצמונה – מקום מפגש מרכזי של פושעי ופשעי ישראל.
תמונה שנייה: לוחמי החמאס באימוני לחימה בשטח בנוי במבנה ששימש בעבר כאחד ממרכזי הכיבוש.
הנוהל של סיכול חטיפה גם במחיר חיי החטופים אינו תופס לגבי אזרחים אלא לגבי חיילים בלבד. הנוסח הרישמי של פקודת חניבעל (כקצין בסיירת העברתי אותו מספיק פעמים) הוא סיכול החטיפה גם במחיר הריגת החייל. הרוגים בנסיונות פריצה לשטח מבודד עם בני ערובה הם תוצאה של תקלות לש"ב ולא של כוונה קונקרטית כי אז פשוט היה הרבה יותר קל לירות טיל לתוך הבית או לשחרר גז כפי שנעשה ברוסיה. הסילוף הנוכחי רק מצטרף ליכולותיך היוצאות מגדר הרגיל לראות צד אחד של המתרס וגם אותו לראות רחוק מאוד מהמציאות.
סביר להניח שיש כמה מסגדים בלבנון ובישראל שלא לדבר על השטחים שלא ממש משמשים כבתי תפילה אלא יותר כמועדוני גיוס לארגוני טרור. אם צה"ל היה מפציץ אותם היית מקים קול זעקה יחד עם כל העולם הערבי על פגיעה ברגשות המוסלמים. ישראל נמנעה באופן עקבי גם במחיר חיי אדם והארכת פעולה לפגוע במסגדים שבהם הסתתרו טרוריסטים מתוך כבוד לדתו של האחר וזהו אם תרצה רק אחד מהיתרונות המוסריים שבהתכחשך להם אתה מצרף את עצמך לגרועים שבצד הרע והנחשל של העולם…חבל
למגיב "תיקונים ותהייה"
כמו כל תועמלן ציוני ממשרד החוץ או הסוכנות היהודית אתה מנסה לתעתע בציבור בהנחה שאין לו מושג ירוק על המתרחש, ובורא מציאות חדשה ושקרית לפיה ישראל הינה "מדינה מוסרית השומרת על קודשי האיסלאם".
לא דובים, לא זבובים ולא נעליים.
דומה כי אין עוד מדינה בעת החדשה שהחריבה, ניתצה וחיללה מאות, אם לא אלפי, מסגדים ובתי קברות מוסלמים כפי שעשתה ישראל מאז מלחמת 1948. לצד ההחרבה והניתוץ היו גם מקרים של ציניות נבזית כאשר מסגד הפך לקיוסק של יהודים ובתי קברות לנכסי נדל"ן מניבים, ליהודים כמובן.
בתחום זה מדינת ישראל לא זו בלבד שלא נהגה במוסריות אלא בברבריות מתריסה.
אשר לבתי כנסת בהתנחלויות בעזה, הייתה זו ממשלת שרון שהחליטה להרוס את כל הבתים בהתנחלויות כולל בתי הכנסת, משום שסברה, בצדק במקרה זה, כי כאשר מסירים מבתי הכנסת את כל תשמישי הקדושה, ספרי תורה, ארונות הקודש ושאר אביזרים שיש להם משמעות דתית, נותר בית ערום חסר הוד וקדושה, מבנה נוסף בשרשרת הבניות הבלתי חוקיות בשטחים הכבושים. ככל שזכור לי היה גם פסק הלכה של רב כלשהו שגיבה זאת,כלומר, משעה שכל חפצי הקדושה הוצאו מבית הכנסת סרה ממנו הקדושה. מכאן שהשימוש שלוחמי החמאס עושים בבית במסגרת אימונים בלחימה בשטח בנוי אין בו דבר מחילול מקום קדוש.
היו אלה המתחנחלים שכרגיל מיד הפעילו מניפולציה דתית וסחטנות פוליטית, והפכו את המבנים הערומים ל"חפצי קודש" והממשלה נכנעה והחליטה להשאיר בתים אלה על כנם.
בשעתו הייתי נגד כל פעולות ההרס, סברתי כי יש להשאיר את כל המבנים ולתת לפלסטינים להחליט, מה להרוס ומה להשאיר, מה ישרת אותם ומה לאו, אבל שרון וממשלתו ידועים ביכולתם להרוס, להפציץ ולהרוג, אז גם בתחום זה עשו פעולה יסודית בהריסת ההתנחלויות.
ככלל, שיש בו גם קרוב לוודאי יוצאים מהכלל, בתי הכנסת בהתנחלויות הם אכן גם מרכזי טרור, ודי לקרוא את הפמפלטים הגזעניים המחולקים שם במסווה דפי פרשנות על פרשת השבוע. יחד עם זאת אינני סבור שיש להרסם משום שהם משמשים גם לתפילה, וכל עוד זה המצב, עד לפירוק ההתנחלויות, הם נהנים מהגנה של מקום קדוש, על אף שהרבה דברים לא קדושים מתרחשים שם.
אני מסכימה עקרונית עם כל דבריו של גדעון ספירו. האמת היא שהכל ידעו – בוודאי כל אנשי התקשורת ידעו – ששני החיילים החטופים לא היו בחיים. אני משערת שגם המשפחות ידעו, ורק נאחזו בניצוצות התיקווה שהפיחו בהם גורמי השלטון.
אבל ברצוני להוסיף כמה מילים על הנוהל בעסקאות שבויים, בני-ערובה וכיו"ב.
כל עוד החוטף מאמין שיש לו סיכויים לשרוד אם ינהל משא ומתן ואם יגיע להסכמה עם הצד השני, יש לו אינטרס ברור לעשות זאת, או לפחות לנסות – כלומר, לשמור על האנשים בהם הוא מחזיק. אבל אם ידוע לו שבכל מקרה גורלו נחרץ והוא ייהרג, או יוצא להורג, אזי אין לו שום אינטרס להחזיק את החטופים, או בני-הערובה, בחיים. הכלל הפשוט הזה יושם בכמה ארצות בהן התרבו מקרי החטיפה, ואכן התוצאות טובות יותר מאשר בשיטה הישראלית, שהפילה חללים לרוב.
לפני בערך כשלושים שנה הייתי צריך להרוס מבנה ששימש כבת כנסת ברחוב הרצל בראשון לציון (מול קולנוע תירצה למי שמכיר את האזור)
הרגשתי רע עם זה .ואז הקבלן שקנה את המיגרש הביא את הרב והרב הסביר לי שברגע שמסירים מהמבנה את את הסממנים הדתיים המבנה הופך למפנה פשוט ומותר לי גם כיהודי להרוס.
כל עוד החוטף מאמין שיש לו סיכוי לשרוד אין לו סיבה למות….שמעת אולי על אפקט שמשון? שמעת מה קורה אם מערבבים את זה עם כפית איסלאם רדיקאלי?ראית חטיפות שבוצעו ע"י מוסלמים ברוסיה למשל?אנא עני על שאלות אלו, חברי את המסקנות מחדש ושקלי בשנית אם את באמת חושבת שכדאי היה לפרסם את תגובתך…
נתחיל מהעובדה שלא את תשפטי כיצד אוהבים ואת מדד האהבה של קרנית לבעלה. מדובר בסיטואציה שלא התמודדת איתה מעולם ואינך יודעת איך היית מגיבה. ההיפך הוא הנכון – היכולת לסיים תואר שני בטכניון על אף הבעיות וחוסר וודאות מעידה על גדלות נפש שעל פי התגובות שלך נעדרת מחייך באופן עקבי…
"אבל האם כך עשה? הוא מכחיש זאת מכל וכל וטוען כי הילדה נהרגה מאש חיילי ושוטרי ישראל בחילופי האש שהתפתחו"
לא מאמין לאף מילה של ישראל, מאמין לכל מילה של סאמיר קונטאר.
אתה יודע, מר גדעון ספירו, אתה איש אובייקטיבי מאוד.
לשירה,
אין לי מחלוקת עקרונית איתך. קרנית הצליחה לרגש אותי באותו אירוע קונקרטי, לא מעבר לכך. מכל ההספדים שנישאו שלה היה האישי ביותר, ולכן נשמע באוזניי גם הכנה ביותר.
אז מה תאמרי על הכלל הרווח כרגע בקרב ארגוני הטרור האיסלמיים באיזור, לפיו לא משנה אם הם חוטפים אנשים חיים או גופות כי ממילא ישראל תשלם מחיר עצום? לדעתך לא היה צריך לעשות איתם עסקה? אם התשובה שלך היא שעסקה כזו כן הייתה צריכה להתקיים, אז את צבועה.
שאלה נוספת לי אלייך – את מצפה ממנגנוני הביטחון הישראלים שלא יעשו דבר על מנת למנוע אירועי חטיפה, או לסכלם בשעה בה הם מתקיימים, רק כדי להגן על חיי החוטפים על מנת שאלה לא ירגישו מאויימים? את רצינית? באיזו מדינה בדיוק זה נעשה?
ולמר ספירו – המגיב בשם "תיקונים ותהייה" אמר כבר את כל מה שאפשר לומר.
הערה לגבי העבריין פלאטו שרון. מסתבר שיש לו גם טור קבוע בימי ששי ברדיו. מי שיעלה על הטור הזה, טוב יעשה אם יעביר תחנה בזריזות כי מדובר בתוכן לאומני מעורר גועל נפש המופק בקול צורם ורועם המזכיר מסור חשמלי. אבל יש לו לפלאטו חברים מצויינים כפי שניתן להיווכח מתכנית "פיספוסים" אחת שבמקרה נאלצתי לראות. ומיהו חברו הטוב של האיש הדוחה ובעל העבר המפוקפק הזה? כמובן, כבוד נשיא המדינה שימון פרס. ככה זה במדינת חבל"זיה.
מזדהה עם הכל אך לא הבנתי על מה ולמה התרגשת לנאום המניפולטיבי, המליצי, הספרותי והמבחיל של קרנית גולדווסר.
מעולם לא חווית אהבה? הרי כשאוהבים באמת אי אפשר להפוך אירוע כ"כ קורע את הנשמה, משתק את החיים ומערער את השפיות לטלנובלה שזורה באמירות פוליטיות (הדרך שלי ושל המדינה??). אי אפשר גם להתחבק עם אולמרט ואי אפשר לסיים תואר שני ולהזמין את הנשיא ואת שר הביטחון. אי אפשר להיות כ"כ דרמטיים ושעדיין זה יראה אמין. זוכר את נעה בן ארצי שרוצה לדבר על סבא? מה היא עשתה אחרי שנה בשביל מיליון דולר?
הרי הוא טען לא מזמן שהוא לוקח כל דיווח בספקנות הנכונה , כלומר כשזה בא מפי מחבל או התקשורת הערבית / פלסטינית זה חייב להיות נכון (בטבעיות – עזוב שהשקרים שלהם יכולים למלא סדרת ספרים שלמה) אבל טענה ישראלית? צריך להדליק אל ג’זירה כדי לדעת את האמת …
אתה לא מאמין בגרסאות סבירות ומתקבלות על הדעת ממקור ישראלי, וכן מאמין בתיאוריות קונספירציה חסרות הגיון ממקור ערבי.
זה לא נקרא "ספקנות" אלא "עיוורון", וזה באמת מצביע על בריאות יוצאת דופן ממש.
ספקנות אמיתית היא לפקפק במה שלא נשמע סביר, גם אם הוא בא ממקור שעבור הספקן עצמו הוא בעל אמינות גבוהה.
דרך אגב, תתפלא, אבל אפשר ואפשר לא להסכים אתך ועדיין לא להיות "ימני".
אפשר גם לטעון שהזיהוי האוטומטי כ"שמאל", של מי שמזדהה עם ארגוני טרור ו/או עוסק באפולוגטיקה עבור ארגונים כאלו, הוא עלבון לשמאל.
נאמר בפירוש שהמוות של הילדה לא נגרם מירי אלא ממכה.
אם רצו לשקר, והילדה באמת נורתה, אפשר היה לטעון שהכדור בא מהאקדח של קונטאר. זה לא היה משפר את הדימוי שלו, ולא היה מצריך תפירת סיפור כיסוי כל כך מורכב.
אתה טוען שמישהו בחר לזייף את סיבת המוות בצורה גסה, במקרה שהיתה לו חשיפה אדירה במדיה, ושכל הדלפה הכי קטנה היתה יכולה לפרק את השקר.
הטענה שלך חסרת הגיון.
דווקא הסיפור המקורי יותר סביר – הוא ניסה להשתיק את הבכי שלה, שאיים להסגיר את מיקומו לחיילים, בצורה הכי פחות רועשת, לכן הוא חבט לה בראש בקת האקדח כנגד הסלע, ולא ירה.
האלמנט המקאברי בסיפור הוא שסמדר הרן שהסתתרה בבוידם חנקה את התינוקת שלה למוות מאותה סיבה בדיוק – בכדי שהבכי שלה לא יסגיר את מיקומה למחבלים.
מה שלא ברור הוא הצורך שלך לעשות אפולוגטיקה מסובכת ולא אמינה לקונטאר, כשעומד לרשותך הטיעון המנצח "הכיבוש אשם".
אם לא היתה ישראל, לא היתה כיבוש, ואם לא היה כיבוש, קונטאר לא היה יוצא לפעולה, ואם לא היתה פעולה, אף אחד לא היה נהרג.
אם לא היתה ישראל, לא היתה נהריה,ואם לא היתה נהריה, משפחת הרן לא היתה גרה בנהריה, ואם היא לא היתה גרה בנהריה, גם אם מישהו היה בא להרוג, הוא לא היה מוצא מטרה.
אתה רואה כמה זה פשוט?
מוח, מוח…
אוי כמה שאתה מבולבל:
האם אינך רואה הבדל בין ירי מצרר לשחים לפני הזהרה לירי שוטף שמכוון מראש להרג אזרחים?
אולי אנחנו חולקים על הדרך אבל האם מדינת ישראל מכוונת במישרין להרג אזרחים? כיצד אתה משווה?
ולגבי בתי הכנסת וקונטר?
כאן אתה כבר הולך ממש רחוק – אילו פעולות היו בבית כנסת שמתקרבות בכלל למעשי נזוועה שחמאס עושים לאחיהים שלהם – עקירות איברים – זריקת אנשים מהגגות? האם הכל מידה כנגד מידה? האם אינך מפעיל את המידתיות?
לשיטתך שהתנחלות אינה חוקית, האם זה שקול לרצח?
מבחן התוצאה הינו דווקא בפרטים הקטנים – כיצד יכולים לחיות ערבים במדינת ישראל וכיצד יהודים במדינות ערב ובפלסטין – האינך רואה את ההבל, אם כל העוולות והבעיות? בא ובחן אתזכויות האשה – אינך מבחין בהבדל?
האם גם הסיבה לפרוץ מלחמת לבנון האי באשמתינו – הרי מדינת ישראל פעלה בעצתך וסיימה לחלוטין את הכיבוש שם. ואז?
אוי כמה שאתה מבולבל ומחפש חום בעולם אוטופי
לאלכס והבאים אחריו,
אינני אוביקטיבי. למה להשמיץ?
למגיב "אילו לא הייתה ישראל לא היה הכיבוש": זה נכון, אבל המשך השרשרת שגוי. למה "לא הייתה נהריה"? נהריה הייתה גם לפני ישראל. ההיסקים שלך עקומים.
בניגוד למגיבי הימין כאן שלהם הכל ברור, שאין להם ספקות לגבי הגרסה הרשמית שקונטאר רוצץ את ראשה של הילדה בסלע, ויש להם גם תיאוריה סדורה מדוע זה לא יכול היה להיות אחרת, לי אין תיאוריה בנדון. כל מה שאני אומר שישראל הרשמית יותר מדי פעמים שיקרה לנו בכל הקשור לנושאי צבא וביטחון, ועל כן אני מתייחס לכל גרסה רשמית בספקנות. וזו לדעתי גישה בריאה, לא בהיבטי הפוליטי אלא גם בהקשר העיתונאי.
לספירו – שמחנו לארח אותך במשפחת העם הישראלי לאותם מספר שניות. נשמח אם תבוא ליותר זמן ובנסיבות יותר שמחות.
כבר ראינו באתר הזה ספקנות לגבי אשמתו של קונטאר, אשמתו של מפגע הטרקטור הראשון (מה עם השני?), ופשעי הסינים והצפון קוריאנים. ספקנות זה דבר טוב אבל אשמח לראות אותה מופנית גם כלפי טענות של הצד ה"נכון".
לדובי,
שמחתי להתארח אצלך, ובאמת חבל שזה היה לזמן קצר, אבל זה לא באשמתי.
בענין "פשעי הסינים והצפון קוריאנים" ככתוב אצלך, נפלת על כתובת שגויה. כחבר אמנסטי אינטרנשיונל הייתי בין הישראלים הבודדים שהפגינו מול שגרירות סין נגד הדיכוי בטיבט, וכאשר ביקר לפני מספר שנים נשיא סין בישראל נמניתי עם קומץ הישראלים שהפגינו מול מלון המלך דוד בירושלים, שם התאכסן, כמחאה על הפרת זכויות אדם בסין. אני מנחש שלא היית שם ולכן גם אינני לוקח ברצינות את ההערה שלך, כי היא לא נובעת באמת מרגישות לנושא זכויות אדם. דומני שלא אטעה באומרי כי לא הפגנת נגד יצוא נשק ישראל לסין. לך, כמו לממשלת ישראל, זכויות אדם לא חשובות, והן משמשות אותך לכל היותר כנושא לקינטור, מתוך הנחה שאנשי שמאל תומכים בסין וצפון קוריאה. זו טעות נפוצה.
לפני שאתה בא בטענות אל סין וצפון קןריאה תדאג לניקיון מדינתך שהיא מפרה סדרתית של זכויות אדם, שאחרת אתה לא בה בידיים נקיות.
לשחר,
לכאורה כל הכבוד לך על הזעזוע שלך מזריקת אנשים מהגגות, גם אני הזדעזעתי. מלחמות אזרחים הן אכזריות, הפלסטינים לא המציאו את הגלגל, ואם למדת היסטוריה יהודית אז מלחמות היהודים בינם לבין עצמם היו מן האכזריות.
אם וכאשר תפרוץ מלחמת אזרחים כאן בין המתנחלים למתנגדיהם, היא תהיה לא פחות אכזרית מהמתרחש אצל הפלסטינים.
יחד עם זאת אינני לוקח את הזעזוע שלך ברצינות, כי אינך מזדעזע מדברים חמורים לאין ערוך, כמו הריגת למעלה מאלף ילדים פלסטינים על ידי צבא הכיבוש הישראלי והפצצת אוכלוסיה עירונית צפופה בעזה בטילים שמפילים חללים אזרחיים לרוב.
ישראל הפציצה אזורים אזרחיים בלבנון במיליוני
פצצות מצרר, בלי להזהיר מראש, ועד היום נהרגים שם אזרחים מהנפלים שלא התפוצצו. גם עזה הפכה ליעד של פצצות מצרר ישראליות.
הזעוע שלך לא נובע מדאגה לחיי אדם, אלא הוא חד סטרי לצרכי פולמוס בלבד.
לידיעתך, ההתנחלויות הן רצח, כי הן גרמו לרציחתם והריגתם של אלפי פלסטינים.
אתה מצדיק את מלחמת לבנון השנייה , ואני חושב שהיא הייתה שילוב של פשע וטפשות. התוצאות בהתאם.
למגיב "לספירו",
אתה מניח הנחות שגויות ואחר כך מתווכח איתן. לידיעתך, אני מתייחס בספקנות גם להודעות רשמיות של החמאס או החיזבאללה, בודק אותן ומחפש אימותים או הפרכות ממקורות נוספים.
ישראל נולדה בחטא של טיהור אתני ושוד אדמתם רכושם וזכויותיהם של תושבי הארץ הערבים
בידה לחזור בה ולהשיב לגזולים את זכויותיהם או שתישא בכל האשמה על רצח של יהודים וערבים.
חבל, מוח לא מספיק צריך גם שכל
במובן של נהריה כמו שאנחנו מכירים אותה.
כמו שחיפה איננה חייפא, ויפו איננה יאפא.
כמו שתל אביב איננה אחוזת בית.
אם לא היתה ישראל, לא היתה נהריה.
אם לא היתה ישראל, הנצר הרך שצץ לפני קום המדינה היה נשבר, גווע, ונובל. הוא לא היה צומח להיות העץ שאתה ואני יושבים מתחתיו היום, חוסים בצילו וניזונים מפירותיו.
זה העץ שמשום מה נראה לך מובן מאליו, אבל הוא לא. מקור החיים שלנו, שבעיני הפלסטינים הוא עשב רע שהתפרא, שיש לכרות ולעקור, ובעיני אחדים מכם הוא קיקיון רעיל.
אם לא היתה ישראל, אני לא הייתי, ואולי גם אתה לא. יתכן שזו לא היתה אבידה גדולה לאנושות אם לא היינו מלכתחילה, או אם נמות וניכחד, אבל בשבילנו זו אבידה גדולה מאוד.
גם ליקום לא אכפת אם יש מין אנושי או אין. אבל לנו זה דווקא חשוב. אנחנו מתעקשים להיות. ואנחנו מתעקשים להיות מה שאנחנו, ולא משהו אחר, כי לא מספיק לנו רק להיות.
פעם וודאי ידעת את זה, אבל מאז שכחת…