הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-29 ביולי, 2008 13 תגובות

שלום רב,


שמי שמוליק מור,


יהודי, יליד ישראל.


חייל מילואים בהווה וחייל סדיר בעבר.


קראתי באתר מקביל כי הזמנתם את מוחמד בכרי, יוצר הסרט "ג’נין ג’נין" לערב הוקרה במסגרת בית הגדה השמאלית.


עקב כתבה זו החלטתי לנסות להבין מי מספק במה ואף מוקיר אדם אשר בית המשפט קבע כי סרטו מסולף ושקרי.

היה חשוב לי להבין מדוע אנשים המתיימרים לשרת את האמת המוחלטת ומתנגדים לניצול מכל סוג שהוא מאפשרים לאדם אשר ניצל את זכות חופש הביטוי בכדי להסית ולפגוע במרקם היחסים העדין בין העמים בצורה בוטה מסוג זה.


מדוע אנשים אשר מציינים במפורש כי לא ייתנו במה ואף יפרסמו מאמר פוגע, יוזמים פגיעה גדולה כל כך ברגשות חלק גדול של האוכלוסיה.


האם רגישות זו עליה אתם מדברים תקפה אך ורק לצד השני? האם לרגשותי ורגשות חבריי אין מקום בליבכם?


האם גיבשתם עמדה כל כך סגורה עד כי פלורליזם חשיבתי תקף רק לגדה השמאלית של חשיבתכם?


ציטוט:


בית המשפט המחוזי בפתח-תקווה דחה היום (יום א’) את תביעת הדיבה שהגישו חמישה חיילי צה"ל, שהשתתפו במבצע "חומת מגן", נגד במאי הסרט "ג’נין ג’נין", מוחמד בכרי. בפסק הדין נקבע כי אכן מדובר בלשון הרע, אך זו מתייחסת לקבוצה של חיילי צה"ל שהשתתפו במבצע ולא נוגעת ליחידים ספציפיים בכלל או לתובעים בפרט.
 
האם לשון הרע כלפי אוכלוסיה רחבה זה דבר אשר צריך להוקירו? להעריכו? האם לשם כך אתם נלחמים על עצמאות חשיבתית ושומרים בקנאות על במה פתוחה לדעות?
 
האם מוחמד בכרי הוא הוא האדם הראוי לבמה זו שלכם?
 
אגב, ציטוט זה נלקח מאתר המפלגה הקומוניסטית הישראלי, בית מחצבתו של ח"כ חנין אשר כיבד את הארוע בנוכחותו….
 
תרשו לי להקשות עליכם אף יותר,
 
אני לא ימני, לא נער גבעות, לא שונא ערבים/מזרחיים/עובדים זרים ואפילו… רחמנא…תומך בפה מלא בשתי מדינות לשני עמים.
 
אבל, מה לעשות שעדיין שתי גדות החשיבה שלי פעילות וכאשר אני רואה/קורא דבר שקר אני לא נותן לו משקל רב ובטח לא מעודד/מעריך/מוקיר אותו.
 
כן, אני יודע שהתגובה שלי לערב זה היא ארוכה ….אבל… אני מתאר לעצמי שזו הבמה היחידה אותה אני אקבל במוסד מסוג זה שלכם.
 
הרי הילד שזועק המלך הוא עירום אינו יכול למלא ערב הוקרה כמו תופר בגדי המלך…
 
בברכה,
 
שמוליק מור

תגובות
נושאים: עדכונים

13 תגובות

  1. לשמוליק הגיב:

    לא הבנת. בנגוד לך רוב תומכי הגדה השמאלית כבר מזמן אינם תומכים בשתי מדינות לשני עמים אלא במדינה אחת לעם אחד – מדינה פלשתינית בלבד במקום מדינת ישראל.

  2. איתן לרנר הגיב:

    שמוליק שלום ,

    אני איני עונה בשם האתר או קבוצה מסויימת . לא הייתי בערב כיוון שבין השאר היו לי התלבטויות. אני מסכים שבג’נין ג’נין נעשה שימוש מניפולטיבי שיצר מראית עין שקרית בחלק מסויים מן הסרט.
    אך יחד עם זאת הגשת תביעת הדיבה היתה ניסיון לסתום פיות כפי שאני רואה זאת ולעצור את חופש הביטוי בעיקר כאשר הוא פוגע בפרה הקדושה של "טוהר הלחימה "הצבאי של ישראל.יש ניסיון לעליהום מוצלח הייתי אומר על בכר \י וכ מי שמעלה תהיות או מעז לנקקוב בהאשמות חריפות כנגד הממשל והממסד הביטחוני בישראל. שוב , חרה לי בסרט הניסיון ליצור מראית עין של דריסת פלסטינים על ידי טנק וכאשר מנסים למרוח אותי וללהטט במוחי אני כועס ומכאן ההתלבטות שלי לגבי הערב . אני לא שוכח עם זאת שציבור החיילים הישראלי אינו זקוק להתחשבות ברגשותיו בטח לא כאשר מנגד עומד חופש הביטוי ובעיקר מכיוון שגם ללא דריסת אנשים על ידי טנק הצבא הזה עשה ועושה מעשים חמורים ופשעי מלחמה באופן יומיומי עשרות שנים .

  3. מה אומר דובי כורדי הגיב:

    מעניין: היה מי שפרסם עדות קשה יותר מבכרי על מה שהתרחש במחנה הפליטים. האיש הזה, דובי כורדי (משה ניסים), היה שם כמפעיל דחפור שהרס בתים במחנה. באופן מסתורי אף אחד לא הגיש נגדו תביעת דיבה ולא טען שהוא שקרן פתלוגי. אולי בגלל שבניגוד לבכרי דובי כורדי הוא יהודי חם, אוהד בית"ר ירושלים. כאן תוכל לקרוא את עדותו המלאה:
    — קישור —

    הנה דוגמית קטנטנה , להזכירך שוב אף אחד מהחיילים או מהפוליטיקאים לא טרח להכחיש או לגדף כמו שגידפו את בכרי. היחידה שלו דובי כורדי אפילו קיבלה צל"ש.
    "שלושה ימים רק מחקתי ומחקתי. כל האזור. מכל בית שירו בו הייתי מוריד. כדי להוריד אותו הייתי מוריד עוד כמה. ברמקול הזהירו אותם שייצאו לפני שאני נכנס. אבל אני לא נתתי צ’אנס לאף אחד. לא חיכיתי. לא נתתי מכה וחיכיתי שייצאו. אני הייתי נותן לבית מכה חזקה כדי שייפול הכי מהר שרק אפשר. רציתי להספיק הכי מהר כדי להגיע לבתים האחרים. להספיק הרבה. אחרים אולי התאפקו. או שהם מספרים שהתאפקו. שלא יספרו סיפורים… לא עשיתי חשבון, אבל גם לא הרסתי סתם. הכל בפקודה.
    הרבה אנשים היו בתוך הבתים שהתחלנו להרוס. הם היו יוצאים מהבתים שנכנסנו עליהם. אבל לא ראיתי במו עיניי אנשים שמתים לי תחת הכף של הדי-9, ולא ראיתי אנשים חיים שהבית נופל עליהם. אבל אם היה, לא היה מזיז לי כהוא זה. אני בטוח שאנשים מתו בתוך הבתים האלו, אבל היה קשה לראות. היה המון אבק ועבדנו הרבה בלילה. הייתה לי הנאה גדולה מכל בית שירד, כי ידעתי שלמות לא אכפת להם, אבל בית כואב להם יותר. הרסת בית – קברת 40 או 50 איש לדורות. אם כואב לי משהו זה שלא מחקנו את כל המחנה.."

    .

  4. דובי כורדי הגיב:

    בסדר, מוחמד בכרי שקרן ומסית אבל באופן מסתורי היה מי שפרסם עדויות קשות מאלו שהציג בכרי על מה שארע במחנה. באופן מוזר אף אחד לא הפגין נגדו ולא תבע אותו על הוצאת דיבה. אולי משום שלא מדובר בערבוש או בבוגד שמאלני אלא ביהודי חם, אוהד בית"ר ירושלים שהיה שם כמפעיל דחפור שהרס בתים שם.

    כאן תוכל לקרוא את העדות המלאה
    — קישור —
    הנה דוגמית:
    "שלושה ימים רק מחקתי ומחקתי. כל האזור. מכל בית שירו בו הייתי מוריד. כדי להוריד אותו הייתי מוריד עוד כמה. ברמקול הזהירו אותם שייצאו לפני שאני נכנס. אבל אני לא נתתי צ’אנס לאף אחד. לא חיכיתי. לא נתתי מכה וחיכיתי שייצאו. אני הייתי נותן לבית מכה חזקה כדי שייפול הכי מהר שרק אפשר. רציתי להספיק הכי מהר כדי להגיע לבתים האחרים. להספיק הרבה. אחרים אולי התאפקו. או שהם מספרים שהתאפקו. שלא יספרו סיפורים… לא עשיתי חשבון, אבל גם לא הרסתי סתם. הכל בפקודה.
    הרבה אנשים היו בתוך הבתים שהתחלנו להרוס. הם היו יוצאים מהבתים שנכנסנו עליהם. אבל לא ראיתי במו עיניי אנשים שמתים לי תחת הכף של הדי-9, ולא ראיתי אנשים חיים שהבית נופל עליהם. אבל אם היה, לא היה מזיז לי כהוא זה. אני בטוח שאנשים מתו בתוך הבתים האלו, אבל היה קשה לראות. היה המון אבק ועבדנו הרבה בלילה. הייתה לי הנאה גדולה מכל בית שירד, כי ידעתי שלמות לא אכפת להם, אבל בית כואב להם יותר. הרסת בית – קברת 40 או 50 איש לדורות. אם כואב לי משהו זה שלא מחקנו את כל המחנה…"

  5. לאיתן לרנר הגיב:

    האם אין גבול לחופש הביטוי? לו היה מישהו מפרסם בכל העולם שיהודים עושים מצות מדם ילדים נוצרים אתה חושב שזה נופל בתחום המותר חופש הביטוי? אם יקום מחר מישהו בארה"ב שיקרא להחזרת ההפרדה הגיזעית כי הכושים הם גזע נחות או במקום אחר מישהו היה טוען שלערבים אין זכות קיום וצריך לעשות הכל כדי לפתור את בעית קיומם זה גם מותר? גם לחופש הביטוי כמו לכל זכות בסיסית יש גבול כאשר הוא מתנגש עם זכות בסיסית אחרת.

  6. לרנר איתן הגיב:

    גבול חופש הביטוי הוא במקרים שהם יש קריאה ברורה לרצח או לפעולה אחרת שפוגעת בבני אדם אחרים , פיזית . מעבר לכך חשוב שלכולנו תישאאר הזכות לומר ולהתבטא . עדיף כך מאשר המדרון החלקלק של סתימת פיות .
    חשוב שתקרא את התזכורת החשובה של מי שכתב על דובי כורדי , שכחתי כבר את ג’נין ותודה על התזכורת .
    כמו שאמרתי קודם , בכרי אולי יצר מראית עין מסויימת אבל במציאות החיילים והצבא פועלים אף יותר גרוע ממה שהסרט הראה

  7. אור הגיב:

    "היה חשוב לי להבין מדוע אנשים המתיימרים לשרת את האמת המוחלטת ומתנגדים לניצול מכל סוג שהוא מאפשרים לאדם אשר ניצל את זכות חופש הביטוי בכדי להסית ולפגוע במרקם היחסים העדין בין העמים בצורה בוטה מסוג זה".
    מתנגדים לניצול, לכן מתנגדים לכיבוש, שהוא הניצול פה. עם כל הכבוד, מצחיק שהמדכאים על חודי הכידונים את העם הפלשתיני ("חייל מילואים…") בוכים על כך שהערבים הרעים מנסים להשתחרר מהדיכוי הזה. משטר צבאי זה בסדר, אבל לשקר בשביל להתחרר ממנו זה לא בסדר.
    בכלל תמיד מצחיקה אותי הצדקנות הזאת של המדככאים שמתלוננים על הדרכים שבהן בוחרים קורבנותיהם להשתחרר מהדיכוי. אדרבא, אם לא נושאות חן בעיניהם, שיפסיקו את הדיכוי.
    עוד יותר מצחיק לדבר על מרקם היחסים העדין.
    המרקם של החייל הקולוניאלי ה-D-9 ודובי כדורי…
    רגשותיך חשובים, אבל זכותו של העם הפלשתיני לעצמאות חשובה יותר מפגיעה בפרות הקדושות שלך.

  8. איתן לרנר הגיב:

    למגיב"לאור"
    האפולוגטיקה שלך מדהימה וכמה רחוק אתה הולך על מנת לרבע את המעגל של הכיבוש ולהפוך את ישראל למדינה מתוקנת הפועלת במסגרת דדיני מלחמה וכיבוש ועוד על פי אמנת ז’נבה. על פי האמנה אסור היה לישראל להעביר מתנחלים את השטח הכבוש . דיני הכיבוש והמלחמה נועדו למלחמה ולתקופה קצרה שאחריה . איך אתה יכול לקרוא ל41 שנים ימים של אחרי המלחמה וטרם השחרור של השטחים ? אתה באמת רואה שיש כאן או היתה מעולם כוונה להחזיר את השטחים והריבונות של הפלסטיני אל ועל עצמם בחזרה אלייהם ?נראה על פניו שהפער בין איך שאתה ואני תופסים את המציאות לא מאפשר אפילו דיון משמעותי – התהום פעורה ותפיסתך את המצב כפי שתיארתי לא פחות ממדהימה ביכולתה לחיות כאילו אתה בארץ אחרת .

    .

  9. לאור הגיב:

    "משטר צבאי זה בסדר, אבל לשקר בשביל להתחרר ממנו זה לא בסדר"

    זאת אומרת, ראשית לכל, אתה מודה שמדובר בשקר. זו כבר התקדמות.

    הצעד הבא יהיה ההכרה בכך שהשקר לא בהכרח מתחיל ונגמר בתיאור של אירוע מקומי, אלא מדובר במערכת מסועפת של שקרים שייסדה תודעה כוזבת ונראטיב כוזב. תיאור שקרי וחסר של סיבות ותוצאות.

    כמו הרוצח היושב במאסר עולם ומשכנע את עצמו שהוא צדיק תמים, והאשם במה שקרה, כמו גם בעליבות מצבו הנוכחי, תלוי אך ורק בגורמים חיצוניים.

    הבעיה בגישה האינסטרומנטליסטית שלך לאמת היא שכל שקר שנחשף מפורר את האמינות של שאר השקרים עבור המשקיף הבלתי מעוניין. בסוף – כמו עם סמים ממכרים, קונים את השקרים רק מי שרוצים מראש להתקיים במציאות מפוברקת, ומי שמכור ללא תקנה…

    קריאת כיוון – אמנת האג, אמנת ג’נבה ושאר תעודות מסוגן מכירות במצב של מלחמה ושל שלטון צבאי כמצבים לגיטימיים, ומהותן היא בנסיון להסדיר בכללים מוסכמים את ההתנהלות של המלחמה והשלטון הצבאי. מי שניסח את האמנות מכיר בכך שמלחמה ושלטון צבאי הם לא מטרות בפני עצמם, אלא אמצעים להשגת מטרות אחרות.

    למשל – שלטון צבאי לאחר מלחמה הוא לגיטימי כאשר הוא מיועד להגן על האזרחים של הכוח המנצח מפני תוקפנות צבאית מוכחת של האוכלוסיה המנוצחת. תוקפנות שראשיתה לפני הכיבוש.

    סיום השלטון הצבאי מותנה בהצהרת כניעה של הצד המנוצח, ביטול הדרישות שגרמו את התוקפנות מלכתחילה, והתחייבות מצידו להמנע מתוקפנות מלחמתית נגד המנצח עם סיום השלטון הצבאי.

    שקרנות כרונית במטרה להמשיך את המלחמה בתנאים טובים יותר למנוצחים מובנת, אבל לא מעוררת הזדהות. בוודאי לא מהצד שהיה ועודנו מטרה לתוקפנות של המנוצחים.

  10. אור הגיב:

    מה שעצוב, זה שרוב הישראלים אילפו את עצמם להאמין במה שאתה אומר.
    ישראל כבשה את השטחים ב-67′, ובאמת צריך יכולת אולימפית בשכנוע עצמי בשביל להאמין שהיא חשבה שהשטחים הם רק הפקד עד יעבור זעם.
    ישראל הקימה התנחלויות, שמהוות לפי האמנה שאתה מצטט פשע מלחמה, כנראה בגלל רצונה בשלום…
    לישראל לא היתה שום כוונה לצאת מהשטחים לפני ההתנערות של 87′, והזרמים הפוליטיים המרכזיים התחרו זה בזה רק בסוג הרציונליזציה שעשו- בטחון מול א"י השלמה.
    ישראל נהנתה מכוח עבודה זול, יצוא של סחורות, החנקה של כל פעילות כלכלית עצמאית שתתחרה במונופול הישראלי, שליטה בקרקע וכו’, כל נסיון פלשתיני לשנות זאת נתקל בהתנגדות קשה, כמו כל נסיון לאורך ההיסטוריה של המדוכאים להלחם בזכויות היתר.
    אחרי 87′ ישראל עשתה את השיקולים שלה והחליטה שיותר יקר לה להחזיק בשטחים (בוודאי מאז 2000) ועשתה מה שהשליטים תמיד עושים במקרים אלו- חיפשה משתפים שיפגשו אותה בעשירית הדרך. לישראל אין כוונה לתת לפלשתינים שלום של שווים, והפלשתינים לא רוצים להיות עבדים. אין ספק שיש כאן קונפליקט…
    לישראל יש צבא משוכלל והיא מדכאת את תנועת השחרור הלואי הפלשתינית על חודי כידונים, משפילה, הורגת וגונבת משאבים פלשתינים.
    והפלשתינים, מרושעים שכמותם, מגיבים בנשק היחיד שיש להם- דעת הקהל.
    אולי יש שקרים בסרט, לא ראיתי אותו, אבל אם כן, אז מה?
    אם חטא קטן ולבן יכול להעביר מהעולם את חיי הגיהנום של עם שלם, אז מה בכך?

  11. שמוליק מור הגיב:

    תודה לכל המגיבים ותודה לאתר אשר איפשר לי ולכל המגיבים את הבמה הזו.

    אני חושב שמבין כל המגיבים הרבים אני מעריך במיוחד את דעתו ואופי החשיבה של איתן לרנר.

    חשוב להבין שאני לא מנסה לנגח צד זה או אחר בסיכסוך היהודי-פלסטינאי, אני לא חושב שפעילות צהל באופן גורף נאורה היא או נקיה מפשעים.

    מאידך, אני מסרב לצבוע את המציאות בצבעים של שחור ולבן, כפי שהמגיב "אור" מבצע.

    אנחנו חיים במציאות קשה על גבול הבלתי אפשרי, חלקת אדמה קטנה ביותר אשר כובלת במציאות בלתי אפשרית שני עמים.

    מפה, יש לנו שתי ברירות: לחיות ולסייע למציאות טיפה יותר הגיונית להתקיים או לעזוב.

    עצם החלטתי זו בה אני פה, מחייבת אותי להיות משתתף ולא צופה מהצד.מצד אחד, משתתף במאמץ להגן ולשמר את היות מדינת ישראל קיימת, דמוקרטית, פלורליסטית, מעידך, לא לעצום עיניים בעת שמישהו "אונס" את המציאות לצרכיו האישיים.

  12. למגיב "לדשמוליק" הגיב:

    רוב הקוראים באתר תומכים בפתרון של שתי מדינות. אפשר גם לעשות סקר כמו באתרים אחרים.

  13. עופר נ. הגיב:

    חבל ששמוליק לא מתעמק ומתייחס לדוחות של ארגני זכויות אדם בינלאומיים, כמו HRW האמריקני, שמהם עולה חשד כבד לפשעי מלחמה בג’נין:

    — קישור —

    הבחירה שלו להתמקד דוקא בסרטו של בכרי אומרת לא מעט.

הגיבו לאיתן לרנר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים