הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 באוגוסט, 2008 4 תגובות

הייתכן שילד בגאנה, או בהודו, או בניגריה מפרקים ברגעים אלה את המחשב הישן שזרקת לפני מספר חודשים לפח? האם ילד זה, בעזרת כמה כלי עבודה פשוטים ביותר וללא כל אמצעי הגנה, מטפל בפסולת הרעילה שבמחשב הישן? התשובה, לצערנו, עלולה להיות חיובית. דרכם האחרונה של מחשבים רבים היא הודו, ניגריה או גאנה. מדינות בהן רבבות גברים, נשים וילדים מועסקים, תמורת שכר זעום, בפירוק מחשבים. או במילים יפות יותר "מיחזור חלקי מחשב" ומכירתם לתעשייה כחומרי גלם.

רבים שואלים את עצמם: מה עושים עם המחשב הישן? זורקים לרחוב? מציבים אותו יפה-יפה ליד הפח בתקווה שמי שנזקק למחשב, וידו אינה משגת, יאסוף אותו אל ביתו? או שמאכסנים אותו בבוידם – יחד עם פריטים נוספים הממתינים… למה בדיוק ממתינים? כמובן, למעבר הדירה הקרוב, במסגרתו כל תכולת הבוידם עוברת אחר כבוד לפח האשפה הקרוב.


אם להסתמך על נתוני המכירה של מחשבים אישיים בישראל, מדי שנה רבבות מחשבים יוצאים מכלל שימוש. רובם מוצאים את דרכם לפח. כמה מחשבים נזקים לפח? לאיש אין תשובה. בידי המשרד להגנת הסביבה לא מצויים נתונים אודות היקף הפסולת האלקטרונית בישראל. רוב הפסולת מועברת להטמנה יחד עם כלל הפסולת הביתית. במקרה של המחשבים, חלק לא מבוטל מהם עובר לידיהם של חברות האוגרות אותם ולאחר מכן נמכרים "לפי משקל" לארצות העולם השלישי "למיחזור", קרי: לפירוק. על פי ההערכה, בישראל מיוצרים מדי שנה כ-100,000 טון פסולת אלקטרונית המכילה אלפי ק"ג של חומרים מסוכנים. מספר רשויות מקומיות קטנות החלו באיסוף וולונטרי של פסולת אלקטרונית, אך אלו ניסיונות קטני היקף וזמניים ותרומתם בפתרון הבעיה היא דלה ביותר. משרדי הממשלה אמורים להעביר למיחזור את הפסולת האלקטרונית מתוקף החלטת ממשלה משנת 2001, אך אין בנמצא נתונים מהימנים לגבי התנהלותם בנושא. בקיצור: אין בישראל כל מדיניות ממלכתית וכוללת לטיפול במיחזור מחשבים. כמו ביתר התחומים, הממשלה הדוגלת בהפרטה, ממתינה שהכוחות השוק יטפלו בסוגיה סביבתית בעלת השלכות נרחבות שרק היא מסוגלת לפתור.


אך, ייתכן והתשובה לשאלה "לאן הולכים המחשבים לאחר מותם" נמצא בידי פעילי הארגון הסביבתי הבינלאומי "גרינפיס". אנשי "גרינפיס" חשפו בשבוע שעבר עדות נוספת לתופעה הבלתי חוקית של העברת פסולת אלקטרונית רעילה ממדינות קפיטליסטיות למדינות עניות לצורך פירוק ומיחזור. בעבר חשף הארגון "מפעלי" פירוק רכיבי אלקטרוניקה בסין, הודו וניגריה; הפעם חשף הארגון פעילות דומה בגאנה.
 
צוות של הארגון ביקר בשני אתרים בגאנה שבמערב אפריקה, שם מועסקים ילדים בפירוק מכשירי טלוויזיה מקולקלים, מחשבים מיושנים ומוצרי אלקטרוניקה אחרים. הרכיבים המפורקים מכילים חומרים רעילים, והעוסקים במלאכה חשופים לסיכונים בריאותיים חמורים. בארגון קוראים ליצרניות מוצרי האלקטרוניקה לקחת אחריות על מוצריהן, לחדול משימוש במתכות כבדות ורעלים, ולוודא שהמוצרים ממוחזרים באופן בטוח ותחת פיקוח.
 
דו"ח חדש של הארגון שפורסם בימים האחרונים, חשף את שיטת העברת משלוחי הפסולת האלקטרונית לגאנה. מקורה של הפסולת היה ממדינות אירופיות כמו גרמניה, שווייץ והולנד, וכן מקוריאה – חרף חוקים נוקשים האוסרים זאת.
 
בתעודות המשלוח מוגדרים המשלוחים כ"פריטים משומשים המיועדים לשימוש חוזר" ולא כפסולת – צעד מכוון שנועד לעקוף את המגבלה החוקית על משלוח פסולת רעילה. אך הדו"ח מצטט גורם אירופי רשמי שמודה כי רוב הציוד שמועבר אינו שמיש יותר, וכי מדובר במוצרי אלקטרוניקה מקולקלים המיועדים לפירוק.
 
בגאנה נוחתים המשלוחים באתרים מיוחדים, שם מפרקים אותם לגורמים. העוסקים במלאכה הם לרוב פועלים עניים ובחלק מהמקרים ילדים וצעירים. את הרכיבים השמישים מוכרים במשקל לחברות המייצרות מהם מוצרים שונים, ואת החיווט החשמלי והכבלים שורפים על מנת לחשוף את הנחושת או האלומיניום, שגם הם מיועדים למכירה.
 
שריפת החיווט יוצרת זיהום אוויר חמור, ופולטת לאוויר גזים רעילים ומסוכנים. פירוק הרכיבים, שבחלקם מכילים מתכות כבדות וחומרים רעילים אחרים, מהווה סיכון בריאותי חמור לעוסקים במלאכה. הצוות של "גרינפיס" נטל דגימות קרקע משני האתרים בגאנה. הדגימות נותחו במעבדות בבריטניה ונמצא שהכילו דיאוקסינים, הידועים כמחוללי סרטן, חומרים פלסטיים רעילים כגון פתלאטים, החשודים כגורמים לשינוי הורמונלי ופוגעים בפיריון, וכן עופרת בריכוזים הגבוהים פי 100 מהתקן הבינלאומי המותר.


חברות אלקטרוניקה, ובמיוחד חברות מחשבים כמו אפל, דל ו-HP, הגבירו בשנים האחרונות את היקפי המיחזור שלהם, במיוחד כדי למנוע מרכבים רעילים להתפשט בעולם. ואולם, ארגוני סביבה וגם גופי פיקוח ממשלתיים מודים שאחוזי האיסוף והמיחזור קטנים, ושרוב הציוד נמכר באופן בלתי חוקי לפירוק.
 
"אם חברות לא יחדלו משימוש בחומרים מסוכנים במוצרים שלהם, ויקחו אחריות על כל מחזור החיים של המוצר, השלכת הפסולת הרעילה תימשך", מסר דובר "גרינפיס". "אסור לחברות האלקטרוניקה לאפשר למוצרים שלהם להרעיל פועלים עניים מסביב לעולם" הוא הדגיש.


הארגון הבינלאומי אף פתח במבצע רחב של צרכנים. באמצעות הדואר האלקטרוני ניתן ליצור קשר עם ראשי התאגידים הגדולים המייצרים מחשבים ולדרוש מהם לחדול מלהשתמש בחומרים רעילים בעת ייצור המחשבים ולאמץ מדיניות מיחזור אחראית.


לדו"ח המלא:


www.greenpeace.org/international/news/poisoning-the-poor-electroni


לקריאת הארגון למחאה מקוונת של צרכנים:


www.greenpeace.org/international/news/greening-of-apple-310507/greencomputerchallenge

תגובות
נושאים: מאמרים

4 תגובות

  1. ראובן לוטן הגיב:

    על מה כל הרעש…זה לא מסוכן ןלא כלום.מספקים להם תעסוקה ופרנסה במקום שיתרוצצו ברחוב בחוסר מעש גבר שמוביל כמובן לפשיעה ,סמים ומחזור העוני.
    בסה"כ זאת פעילות חיובית ואני מברך על כך

  2. לרנר איתן הגיב:

    ראובן שלום ,
    מהיכן הגעת למסקנה שלא מדובר בחומרים מסוכנים ? יש שם מתכות רעילות שבצריכה שלהן דרך המים , נשימה או כל דרך אחרת מרעילות את הגוף ויוצרות בעיות של סרטן , בעיות התפתחות פגמים מולדים . כדאי לך לקרוא קצת על הנושא .

  3. eytan lerner הגיב:

    ראובן ,

    קרא קצת יל חומרים כגון ניקל קדמיום ועופרת ומה שהם עושים למערכת העצבים .

  4. חבצלת הגיב:

    ראובן לא מספיק חכם, והוא לא רואה בפרספקטיבה ארוכת טווח ורחבת מדע את הסיטואציה המזעזעת, גם אלה שעובדים במפעלי מיחזור אשפה : הם מעבירים תהליך עיבוד, שריפה ומיחזור… והם תחת איום אובססיבי של מגיפת סרטן, החומרים המתכלים מתפשטים ומתאדים וגם באויר הם יוצרים בעיות עור, אלרגיה, שאיפת אויר לא נקי, עשן ותסמינים מהולים ובחושים טוב
    אם ראובן היה רופא, או מדען אמיתי, הוא היה מטיב להבין, צר לי – אלא שזה חמור ביותר חבצלת השרון פרח הדממה.

הגיבו לחבצלת

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים