הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



הזמר סילביו רודריגז הוא המפורסם שבין זמרי קובה ואחד הידועים ביותר באמריקה הלטינית. בביקורו בארגנטינה העניק רודריגז ראיון ארוך לדייגו וידאל, עיתונאי בכתב-העת "סור" (הדרום). להלן עיקרי הראיון.

ש. כאשר מראיינים קובני, בייחוד קובני שהוא שגרירה של קובה המהפכנית, הכרחי לשאול: איך אתה רואה את השינויים האחרונים המתחוללים באי?
ת. אני מציע לך לשבת מול הטלוויזיה ולצפות במשך שלושה ימים רצופים על מהדורת החדשות המרכזית של הטלוויזיה הקובנית כדי להבין שקובה ניצבת בתוך ענן מסויים. מדי יום, אני משוחח עם קובנים רבים. כמובן שזהו איננו מדגם מייצג, הרי אני לא משוחח עם כל הקובנים, כל הזמן. אבל מהשיחות שאני מקיים עם קובנים רבים עולה הצורך בשינויים. הקובנים דורשים שינויים לעומק, אבל בלי לשנות את עקרונות המהפכה. אני סבור שממשלת קובה, בראשות ראול קסטרו, הבינה היטב את המסר. ראול מדבר על ביטול ה"שוויוניזם" למען שוויון הזדמנויות. זאת, מתוך נקודת הנחה שרק הסוציאליזם יכול להעניק שוויון הזדמנויות אמיתי. דברים שנאמרים כעת, לא נשמעו במהלך חצי המאה המהפכנית האחרונה. ייתכן ושינויים רבים תלויים בהעמקת פריון העבודה או בהגדלת הייצור. אבל רפורמות מסויימות אינן תלויות בייצור או בפריון העבודה. למשל: יש לבטל באופן מיידי את האישור שכל קובני אמור לקבל כל פעם שהוא נוסע לחו"ל.


ש. מחוץ לקובה אנו חשופים לתעמולה אנטי-מהפכנית הרסית. אבל אין רואים בקובה את המחלה של פידל קסטרו, את החלפת המשמרות, את בחירתו של אחיו, ראול, לראשות המדינה?
ת. אני ראיתי את זה כמו כל אחד אחר: באמצעות ההודעות הרשמיות. לפעמים קראתי ידיעות בעיתונות הזרה, על הנעשה בארצי, בטרם פורסמו בקובה. מכאן, שיש לערוך שינויים לעומק גם בתקשורת הקובנית.


ש. העובדה שהאזרחים הקובנים מתלוננים, ולפעמים בקול רם, על הנעשה בארצם אינה חדשה. אתה בעצמך, חרף העובדה שאתה מכהן כחבר בפרלמנט, לא פעם הבעת עמדות ביקורתיות. האם משהו השתנה בשנה האחרונה?
ת. ללא ספק, בשנתיים האחרונות נפתחו ערוצי הדברות וביקורת שלא היו קיימים קודם. הלחץ של דעת הקהל תרם רבות לכך. מהלחץ שבא מלמטה עולה כי ערוצי ההדברות והביקורת שהיו קיימים אינם נותנים מענה לצרכי הקובנים. אני חושב שאמנים וסופרים גם תרמו תרומה, צנועה אולי, להעמקת הביקורת. כך בוועידה האחרונה של איגוד הסופרים שנערכה לפני מספר חודשים נאמרו כמה אמיתות קשות. אם רוצים להפסיק את הביקורת של הסופרים יש רק דרך אחת: להיענות לדרישות שהועלו בוועידה. אין דרך אחרת. לפני כמה ימים כתבתי כמה שורות בשיר שטרם פורסם, בעקבות ספרו של צ’ה גווארה "הסוציאליזם והאדם בקובה": "גווארה אמר לבן אדם / שאין איש רוח / החייב להיות שכיר / של המחשבה הרשמית".


ש. שיריך ביקורתיים מאוד כלפי המציאות הקובנית. איזה שינויים התחוללו בקובה מאז פתיחת השערים לתיירות ההמונית?
ת. התיירות הפכה הכרחית כאשר נעלמו המשטרים שהגדירו את עצמם סוציאליסטים באירופה; וקובה איבדה, מהיום למחרת, כ-80 אחוז משווקי החוץ שלה. אז צללנו אל תוך מציאות קשה, קשה מאוד. אז, לא רק שנפתחו השערים לתיירות, ניתן לאזרחי קובה להחזיק מטבע זר, לחקלאים הקטנים לשווק את תוצרתם שלא במסגרת הקואופרטיבים והותר לפתוח מסעדות קטנות בבתי התושבים ושמן "פאלאדרס". אלה היו דרישות שבאו מלמטה. ועל מנת לממשן היה צריך שיתרחשו אירועים כה דרמטיים כמו נפילת המשטרים במזרח אירופה. אבל הממשלה תמיד התייחסה ליוזמת אלה כאל "סטייה מן הדרך". עד היום כל מי שמחזיק מטבע זר כחוק הוא בעיני רבים עבריין למחצה. אחת הבעיות של קובה היא שיש הסבורים שהסוציאליזם אמור לשלוט בכל ערוצי השיווק והמסחר. בחיפוש אחר סוציאליזם אידיאלי בשנת 1968 נערכה "מתקפה מהפכנית" שגרמה להלאמתם של כל בתי המסחר, אפילו של דוכני המזון ברחובות. המדינה סברה שניתן לשלוט במסחר הקמעונאי והזעיר באמצעות תאגידים ממלכתיים שהיו לבלתי-יעילים ובירוקראטיים. ההחלטה האחרונה לפיה ניתן להעניק תוספות שכר בהתאם לפריון העבודה הייתה הכרחית והיא חיובית. אני סבור שהמציאות ועתיד המהפכה מכתיבים מדיניות חדשה המשלבת סוציאליזם שיתופי יותר עם חירויות רבות יותר.


ש. כאשר אתה מתבונן בשינויים הפוליטיים באמריקה הלטינית בשנים האחרונות, מה אתה חש?
ת. ישנם תהליכים חיוביים מאוד, אם כי נעשים בצעדים מדודים יותר מעבר. זאת, בניסיון להגשים אלטרנטיבות חברתיות. כאשר אני מתבונן באמריקה הלטינית עולות תחושות רבות: אופטימיות רבה, עצבות ולפעמים התחושה שכבר היינו שם.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. מה זה השטויות האלה הגיב:

    בקובה הולכים על הפרטה כסאח. הפריטו את הבעלות על האדמות, הכניסו מוצרים אמריקאים ובקרוב יאפשרו סחר במטבע. קובה היא הסין הבאה, רק אולי עם קצת יותר דמוקרטיה. יש גבול לכמה אפשר למתוח את הקטע הזה עם צ’ה גאוורה, שבענו מזה עוד בשנות ה-60. האנשים רוצים גם אינטרנט ופלאפונים ולא רק ססמאות.

  2. יובל הלפרין הגיב:

    הלקח מהתפרקות ברית המועצות הוא לא "דמוקרטיה",

    אלא גמישות בניהול הכלכלה, תוך שמירת המבנה הריכוזי הכולל של המשק ושמירת מעמדה המוביל של מפלגת המהפכה, האחת והיחידה.

  3. יובל הלפרין הגיב:

    אני דווקא מזהה התפכחות מהגורבצ’ביזם בחד"ש, ולאחרונה גם במק"י.

    אחת הסימנים לכך הוא באמת אנחנו. שנים היינו מחוץ לחזית. גם עכשיו אנחנו לא מרכיב רשמי, אבל בוועידת חד"ש האחרונה, לפני כשלושה חודשים, אני ומיכה וילנר התקבלנו כצירים על תקן "אישים", ועיסאם מחול הגדיר זאת כ"קבלת הפורום הקומוניסטי כמרכיב בדרך החלון".

  4. דשא הגיב:

    יובל הלפרין: "הלקח מהתפרקות ברית המועצות הוא לא "דמוקרטיה"".

    וזה אומר הכל.

    ברצינות, חד"ש צריכים להעיף את הפורום שלכם מהחזית. אוסף אפולוגקטיקנים שכמותכם לא אמור להתקיים בכלל.

  5. ליובל הגיב:

    מה שבא על רקע התרוששות פוליטית ואידיאולוגית של מק"י. לא מפתיע. אם מק"י תקבל על עצמה את הסטליניזם באופן מוצהר (ולא רק באופן לטנטי כמו היום), תתחיל להאמין בנבואה הסינית ובבגידה של כרושצ’וב, סופה יהיה מהיר וחסר כאבים.

  6. למישה הגיב:

    אני באמת מאוד מתרגש.
    ובכל זאת, צריך לסלק את הסטליניזם מהשיח הפוליטי.

  7. לדשה הגיב:

    אתה חי במדינת אפרטהייט ועוד מאז לדבר אל "אפולוגקטיקנים" ,קודם דגדל עמוד שדרה לפני שאתה פותח פה על אנשים. אני אומר ,צריך להעיף את הכנסת מירושלים ,מה תעשה?

    מישה

  8. נימר הגיב:

    הפרטה היא אינה אידיאולוגיה. יש לבצע הפרטות היכן שברור שהן ישרתו את הציבור. יש מספר מודלים של קיבוצים מתחדשים שהשכילו לשמר את מערכות הבריאות, החינוך והסיעוד מסובסדות – אך להפריט שירותים אחרים ובכך לאפשר תחרות, שוק חופשי והעלאת פיריון העבודה. קובה צריכה ללכת בדרכם ולא לוותר על היתרונות האדירים שלה על מדינות אמריקה הלטינית הקפיטליסטיות, ובעיקר החינוך, ההשכלה והרפואה. עם קצת יותר חופש בסיס זה יהיה כר פורה לצמיחה כלכלית

  9. יובל הלפרין הגיב:

    אנחנו לא סטליניסטים.
    עובדה היא שאחד ממייסדי הפורום, אנג’לו איידן, אינו נמנה עם שורותינו כיום.

    אנחנו מרכסיסטים-לנינים:
    דוגלים בפרשנות הלנינית למרכסיזם שבאה לידי ביטוי במהפכת אוקטובר, וכן במהפכות ובכוחות הפוליטיים שפעלו ברוחה ובהשראתה.
    אנו דוחים את ה"מרכסיזם" בפרשנות שמצדיקה את הקפיטליזם הליברלי או את מדינת הרווח המערב אירופית ("אירו-קומוניזם", "אסכולת פרנקפורט", "הפרסטרויקה" וכו’).
    אין אצלנו בלכסיקון "בגידה של כרושצ’וב" אלא "בגידה של גורבצ’וב".

    אנחנו רואים בפטריוטים אנטי-אימפריאליסטים את השותפים הטבעיים של הקומוניסטים במה שקרוי "העולם השלישי", ולא בליברלים השואפים למשטר פרלמנטרי נוסח "המערב" (לדוגמה, הגורבצ’וביסטים במק"י מעדיפים שיתוף פעולה עם השמאל הציוני בדמות מרצ. אנחנו מעדיפים שיתוף פעולה עם הלאומיות הפלסטינית החילונית בדמות בל"ד. כך שחד"ש כיום היו "יותר קומוניסטית" ממק"י, אם כי בוועידה ה-25 גם ממק"י נעה בכיוון זה).

    — קישור —

  10. מישה הגיב:

    אני לא נמנה בהתנועה של יובל הלפרין אבל אני מאד מסכים שמק"י היא תנועה רפורמיסטית ,מוזרה וגם יש בה הרבה כוחות לאומניים יהודיים פסוודו ציוניים וזה די מכוער למה הפכה התנועה של מאיר וילנר כיום.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    האם יש למישהו מידע על נזקי ההוריקן בקובה?
    האם יש דרך לסייע לנפגעים בדרך כלשהי?

  12. ספקן הגיב:

    מעניין מה דעתו על זמר הרוק הקובני, לא זוכר את שמו, שנאסר לפני כמה ימים, כי העז להביע ביקורת על גילם המופלג של מנהיגי קובה…

  13. מיכאל הגיב:

    מה אתם מתקשקשים הכל שטויות
    דברו לעניין הכתבה

    כאחד שחזר מקובה רק לפני כמה חודשים

    תקשיבו לעם הם רוצים דמוקרטיה
    חופש דיבור וקפיטליזם כן כן
    טלפונים אינטרנט חנויות וכו
    מסחר חופשי וכסף כסף כסף
    תתעוררו מת הסוציליזם
    תקשיבו לאנשים

הגיבו למה זה השטויות האלה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים