הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בספטמבר, 2008 21 תגובות

בשלהי 2006 עם פרוץ חגיגות " 4000 השנה לירושלים", רק מעטים זכרו כי ב-1995 התכבדה עיריית פירנצה להגיש לעיר שחגגה אז "3000 שנה לירושלים" העתק של הפסל "דוד", מאת מיכאלאנג’לו (עיריית אולמרט דחתה בשאט נפש את הפסל העירום, והמתת הנירגש התקבל רק לאחר הלבשתו כיאות, וניצב כיום בחצר ה"מצודה").


הקשב הישראלי שהוסח מחלוף העיתים המהיר כבזק, לא השתהה בשנים 67-1966 לשאול גם הכיצד יין "הינו צלול", ומדוע אויר ההרים היבש ומחייה הנפש מזכיר דווקא יי"ש. נטף הקיטש מסוג "העיר שחוברה לה יחדיו" השכיח מאיתנו שעיר זה בעיקר בני אדם ורוחם, וכאן 34% מהם נתונים להפקעה קרקעית מסיבית ואפס שרותים מצד העירייה, הגובה מהאומללים והמנוכרים הללו ארנונה עבור "החיבור" הנוגס אנושות בסיכוי להתפייסות איזורית. עיר "שלם" הפכה למוקד מתיחות ואי שלום דווקא בגלל מרכזיותה לשלושת הדתות והפופוליזם המתלהם של פוליטיקאים ישראלים ("X יחלק את ירושלים"), והחיבור הפך ל"כשמו כן לא הוא" מאז האינתיפאדה הראשונה.

דומה שמפל הקיטש המתלווה לזעקות הלאומנות, תרועת ההפקעות ואיון זהותו של האחר, משכיח מאיתנו אמת אוטנטית גדולה הקיימת מתחת לאפנו, כשהוירטואליה הסכרינית – המסכה שעוטים הנישול והדיכוי – מונעת מלהבחין בחיוניות מרהיבה ומשחררת של ממשות קסומה, יוצרת, בה מתפתחת התבונה והיצירה האנושית במיטבה מזה אלפי שנים.


ירושלם.


ראשית, לא "עיר שלם-שלום" כפי מתק ההבל הרפורמי שהרטוריקה ההגמונית אימצה: שום עיר לא ניקראה בעידן הקדום על שם שם-עצם מופשט כמו שלום, רעיון השלום כלל לא קנה אחיזה בעולם העתיק, בו מלכים התפארו בניצחונות. אמנם אין מחלוקת שהפרוש הזה מאפשר לגייס סנטימנטים ובעיקר כספים. אלא שערים נקראו על שם מלכים, ניצחונות, או על שם עונות שנה נעימות נניח (כמו "תל אביב על נהר כבר" בימי גלות בבל). הבה נראה מה באמת קורה כאן, עיצרו את נשימתכם והסכיתו:


"אור" בשומרית פרושה "עיר" (אור כשדים). אורשלם (מופיעה בתעודות אל עמארנה מהמאה ה-14 לפני הספירה כ"אורשלימה") הנה איפה "עיר שלמ" -"שלמה" בכתיב מקראי חסר, כשם שניקראה קודם עיר-דוד (וכשם שפטרסבורג היא עיר פטר). הדבר מחייב מיקום מלכות שלמה לתקופה קדומה יותר מהמקובל. יתכן ששלמה הוא דמות בדיונית, הנקראת על שם האל שלם. י.ר.ה. (ייסד באכדית ובשפות שמיות) מתקשר אמנם לאל הזה, שייסד את העיר לפי הנארטיב המיתולוגי של העיר.


שלם הוא אל השקיעה. בנו של אל מאשה אנושית. אל היבוסים. מלכיצדק מתואר כמלך העיר שלם. בספר יהושע מתואר אדוני צדק מלך ירו-שלם, מגבש קואליציה של חמישה מלכים כנגד יהושע ונוחל מפלה בקרב גבעון המפורסם (שם פרק י’).


ניתן גם להבין "ירו" כירא (ירא הבעל, ירא שלם, הסוגד לאל המסויים). מופיע גם השימוש "יראתי את אדוני", וכך "ירא שלמה" (ירו שלם), הכוונה למלך המכבד וממשיך במסורת שלמה (שלמ), כנראה רחבעם, בתקופת התפלגות המלוכה.


יתכן שעיר אדוני צדק נקראת לאחר העריכה בשם המאוחר. אם כן, העיר נקראה עיר דוד, אחר עיר שלם (עיר שלמה) ובימי רחבעם – ירו שלם (הרב את ריב שלמה, הלוחם את מלחמת שלמה, משמר בית דוד מול ירבעם בן נבט, כשירב עם פרושו "ירב עם" בנוסח "אויב העם" של איבסן (זו גרסה של ממלכת יהודה).


לפרושי, יש להבין מעבר לזאת, שכל פעולה של "ייסוד" דבר משמעותי, כגון ייסוד עיר, נעשית בחסות האל וכמתת לו. ייסוד ויצירה מתפרשת כפעולה של אמונה צרופה. לכן "ירא" (האל) ו"יסוד" הם מאותו מקור אתימולוגי, אותו שורש. לכן גם האקט הבראשיתי של האל הוא "ליצור" "לברוא" – בראשית ברא אלוהים. לזאת ניתן לשייך את המושג המאוחר של מרקס "הומו פאבר" -האדם היוצר. באקט הסגפנות של "תחום הקודש" הוא תחום השבת ביהדות, האדם מתנזר מכל יצירת דבר חדש. כבר פרשני ביקורת המקרא היצביעו על האופי האסקטי של השבת.


ואם נשתעשע קצת, הפילוסוף הגל היצביע על כך כי "ינשופה של מינרווה יוצא למעופו עם רדת ערב", דהיינו התבונה האנושית מתעוררת יותר עם ערוב יום. זוהי גם ממלכתו של שלם אל השקיעה… מה שמחזיר אותנו לעירו של אל השקיעה או עיר התבונה למעשה. הניגוד לכך הוא תחומו של האל שימשון, אל השמש – מישור החוף. מחלפותיו הן כמו קרני השמש. ומי מכריעה את שמשון? ד_לילה – של הלילה. מן הלילה. חורבן שימשון והפלישתים היא עליית קרנה של ירושלים, עיר אל השקיעה, עיר התבונה (העיר בה עלה ישוע השמיימה ומתחיל עידן חדש?).


ונוכח השרב התל אביבי הנורא עולה עניינו של מישור החוף, בהשוואה.


ובאמת, הישראלים הקדומים ובני בריתם החיוים, היבוסים, ידעו איפוא לגור – באיזור ההר – כשלוקחים בחשבון את עומס החום הנורא במישור החוף. באיזור האיום הזה, גרו הפלישתים, ובתקופת שימשון, שבט דן ("יגור אניות") פותה על ידי איזה נביא לכבוש חלק ממישור החוף.


אז ככה, כבר ניטשה היבחין כי במזג אויר יבש פורחות החוכמה והתרבות הגבוהה ("אתונה, ירושלים, רומא, פריז"), בעוד באקלים רטוב צומחת הברבריות ועולה הטימטום. היצירה העברית היתה באיזור ההר, ואף ישוע פעל בנצרת ובירושלים. אולי ספר יהושע חובר במישור החוף, כשאדי הלחות מונעים הבחנה בפרטים היסטוריים מדוייקים, גורמים להתלהמות המחשבה, על מנת להאיץ במקצת את המטבוליזם האיטי, ליצור ריגושי דם בשרב הכבד והמטמטם. הנביאים פעלו כמובן באיזור ההר. וכך גם הנביא שמואל. מאידך, שימשון הוא מלשון "שמש", אל השמש, וכרוך בעלילות באיזור החוף כעזה, בעוד דלילה מכניעתו, לקוחה מהביטוי "של הלילה". הוא מאבד את תבונתו ושואל נפשו למות. אבל שמו של האלהים (הכתוב בלי ו’) לקוח מאיזור החוף, והוא בפשטות אל הים (אלהים)


אז אולי היה עדיף להחליף את "שלטונות תל-אביב" – עיר הריפרוף, החפיפניקיות, הפוזה המתנשאת והריקה, הקליקות, ההתבהמות והיעדר החרדה הקיומית נוכח האד המטמטם, בשילטון חכם באותה "עיר קשה" (כפי שכינה אותה א.ב. יהושע ב"שלושה ימים וילד"), עיר התבונה והעומק הקיומי.

תגובות
נושאים: עדכונים

21 תגובות

  1. מיכאל שרון: "אלהים" הוא פשוט אל הים הגיב:

    מה מקורו של המושג הלקוח לכאורא משום מקום "אלהים"?

    במאמר כתוב, בהקשר "מישור החוף": "אבל שמו של האלהים (הכתוב בלי ו’) לקוח מאיזור החוף, והוא בפשטות אל הים (אלהים)

    להלן מחקרי בנושא, 2002 :

    אלהים: אל הים, או כוח הים. בהקשר זה יש לשים לב כי מרים אם ישוע: מרים – מן הים.
    מריה – כרוך בשם העצם מאריס – ים. רגינה מריס – מלכת הים. יהווה הוא האלהים – מצויין כי זהו שמו של כוח הים.

    האם הדבר מציין משהו הכרוך ב"גויי הים" העתיקים, הפולשים מן הים לא"י?

    בספר איוב מתוארת מלחמתו של יהווה במפלצות ימיות, כגון בהמות, אותו אסר בנחושתיים ושם עליו משמר לאחר שהכניעו.

    "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: בראשית השמיד אלהים את השמים והארץ וכל צבאם.
    – כלומר באותה מלחמה קדומה השמיד (ברה) אלוהים את צבאות השמים והארץ.
    לאחר מכן, הארץ היתה תוהו ובוהו, ורוח אל הים מרחפת על פני המים. תוהו – ראה האלה תהמת, הנזכרת בספר איוב.

    נא לשים לב – משה: מכיל בדומה לישוע, את השורש "ישועה". אך גם למשות: "כי מן המים משיתיהו". שוב, ישועה, כרוכה ב"למשות מן המים".
    האם "מוסיס" מכיל בשורשו משהו שהיגיע בשלב מאוחר לשפות הלטיניות כ – Maris, Mere? כנראה "מוסיס" במצרית עתיקה כולל שורשים המתייחסים ל"מים" – למשל "יימס" כגון ב- "ויימס לבבם" (הפך למים), שוב, שורש הלקוח ממצרית עתיקה. ראו בהקשר זה גם את שירת הים העתיקה (שמות טו’), כנראה טקסט עתיק ששולב ועובד בסיפור יציאת מצרים בתקופה מאוחרת.

    מעניין כי בהקשר זה נזכרת מרים הנביאה (פסוק 20), ומייד לאחר מכן שוב מופיעות 3 מילים שונות באותו פסוק (שם, פסוק 23) הקרובים למילה הלטינית מאריס, והדבר הוא אניגמתי, והרי מוזכר היסטורית עניין שולי ביותר באותו פסוק, כנראה כתרצנות מאוחרת לביטוי קדום החוזר ומופיע בטקסטים הללו: "ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם על כן קרא שמה מרה".
    My thesis is that ancient genealogy and the originating formation of some key words reflect co-occurring historical processes and major social developments

    — קישור —

  2. במטותא מיכאל הגיב:

    לא הבנתי מה רצה המשורר לומר. נגד תל אביב? נגד ירושלים? נגד האשכנזים? נגד הכיבוש? לא ברור לא ברור. בפעם הבאה תנסה בעברית של בני אדם.

  3. מכלוף הגיב:

    "לא נבנתה קיסריה אלא מחורבנה של ירושלים"
    מה שהיה נכון לפני אלפים שנים נכון גם היום

  4. מוני יקים אנטיציוני הגיב:

    למיכאל שלום !
    ירושלים עיר שלמה . כבר אז אמרו וקראו חעיר שלימים יחפצו לחלקה אור שלם ומזה ירושלים לגילגוליה. הרעיון האשכנזי של חלוקה וביתור לפי אינטרסים נדלניסטיים ולאומניים היא רעיון רע, גם כי ירושלים עיר קטנה מידי בכדי להיות מחולקת וגם משום שרעיון ההפרדה והחלוקה ריח קולוניאליסטי רע מסתפח אליו. העיר צריכה להשאר שלמה , בשלב ראשון אפשר להפכה לעיר מפורזת בפיקוח האו’ם ואם יתקבל הפתרון המדיני של שתי מדינות אז זו יכולה להיות בירה משותפת לשתי המדינות ואם יתקבל הפתרון של מדינה אחת מה טוב היא תשאר בירת המדינה החילונית והדמוקרטית שתדאג שהזכויות הדתיות של כל דת וקבוצה יישמרו בהתאם לעקרונות דמוקרטיים … בחורבן הציונות קורעת הערים ננוחם.

  5. מיכאל שרון לחסר ההבנה: רוצה רק ריגושי דם? הגיב:

    [למערכת: בבקשה רק גרסה זאת]

    לא כל טקסט נועד לתת לכבודו ריגושי דם וטעם של האבקויות בוץ. והרי אין זאת אשמתי, שהתקשורת בישראל מספקת לך בחדשות כל שעה את מנת הריגוש מזניקת האדרינלין, מכה בתופי מלחמה ומספרת סיפורי דם סנסציוניים, בלי שבפועל קורה דבר וחצי דבר. נכון אמנם שכשדעת הציבור מוסחת כלפי ארועים רועשים, מעלים בשקט בשקט את המחירים, ועושים עוד מניפולציות, אך גם בזאת לא אשם מאמרי.

    אבל כן, כאן כתובים דברים מסוג הדברים והמשמעויות המרגשים והקובעים באמת, בדברים מסוג זה נחרץ ונחרט קו התפתחות האנושות ותרבותה. אשר לסיגנוני, כבר הערת לי על כך במאמרי הזה במקום אחר, והגבתי שם בהתאם, תגובה 3.

    — קישור —

    הפעם הזדרזת מאד להיות כאן המגיב הראשון למאמר, מטעמיך העלומים… מה בוער?..

  6. מוני יקים האנטיציוני הגיב:

    מיכאל שרון היקר !
    הבוזזים נמצאים בכל מקום בו יש אשכנזים גזענים לא רק בקיסריה, גם ברחביה וגם בקיבוצים וגם במפלגות השמאלץ הסמולניות וגם ברוב כותבי הגדה השמאלית הביזה היא חלק מעמודי התווך של הציונות האשכנזית ואסור להתעלם מכך.
    אל הים או עמוד האש שניהם עזרו לאשכנזים להקים את כור ההיתוך השורף בנו יום יום.

  7. למערכת הגיב:

    מבקש לצנזר את תגובותיו המלוכלכות של מיכאל שרון, שכוללות התייחסות הומופובית ליחסי מין בין גברים.

  8. מכלוף, זה נכון!! הגיב:

    כל המאיון העליון בוזז אותנו מקיסריה.
    בירושלים אנשים אנושיים וחמים, מדברים איתך ומרגישים אותך בגובה העין.

    בקיסריה – רק מחכים שתפנה אליהם את הישבן..והגב..

    מ.ש.

  9. סוויצ’י למיכאל שרון – ממש מעניין הגיב:

    תמיד חשבתי שהתנ"ך , למרות שמציג רק אל אחד , בעצם מתרחש שנים לאחר מלחמה בין האלים (משהו כמו הרגנארוק מהמיתולוגיה הנורדית)ושכעת אלוהים מנסה להישאר היחיד .

    עוד סיבה להאמין שהיו אלים נוספים היא שמאמיני השטן טוענים שהוא ירד ממשכן האלים (ברבים) .

    היו גם תיאורים בתנ"ך שבהם אלוהים כאילו השמיד אלים אחרים , למרות שטוענים שם (ועד היום) שאין אלים אחרים והוא היחיד .

    אני לא טוען שהוא היה רע כמובן , אבל זה גם מסביר את הטענה שהעולם נוצר רק לפניי כ5 אלף שנים . כשבעצם אוליי מדובר בתחילת התקפוה לאחר אותה מלחמה .

    אגב באיזשהי נקודה בתנ"ך מדובר על כך שאלוהים היה בצורה של עמד אש בלילה. שזה די מעניין וקצת סותר את הטענה שהוא אל הים .

    כמובן שכל זה סוג של מיתולוגיה ולא היסטורי -למרות שדי מגניב לחשוב שזה כן קרה.

  10. מיכאל לסוויצ’י: המגדלור, אל הימאי ונערת הימאי הגיב:

    סוויצ’י היקר, כשחושבים על הים, הרי הבעייה המרכזית לקדמונים היתה בעיית הניווט בים חסר הכיוון ונעדר ציוני ותמרורי הדרך. אל הים מנחה את הספן, עד שהוא מגיע לחוף מבטחים, שם בפונדק מחכה נערת הימאי, שהיא סמל לאם הגדולה של החסד.

    ציור שלי מגיל 17: נערת הימאי
    — קישור —

    ושים נא לב, במקרא יש ביטויים רבים המתייחסים בדיוק ל"הנחייה בדרך הנכונה" – ודרך היא דרך ממשית, הדרך בים. זה המקור.

    וכך ברור עניינו של עמוד האש, הדומה בכל למגדלור המואר, בו ניצב היה לפיד אש או להנחייתו הימית של אל הים עצמו. כאן מדובר בהנחייה במדבר הגדול הדומה בכל לים חסר הגבולות וההומוגני. מדובר בטרמינולוגיה ימית מובהקת, של ניווט במצב שאין תמרורי דרך.

    ציור שלי מגיל 13: הולך על המים
    — קישור —
    אלהים גם מתגלה בדמות הסנה הבוער, ומצויין עליו ש"אינו מעוכל" – ואיזה דבר אינו בר-עיכול לאש? מים כמובן. האל גם מופיע לא בשאון ורעש, אלא בקול דממה דקה, דממת הים הרוגע. הוא אומר "אהיה אשר אהיה" ויתכן שהכוונה כאן לא לזהותו העלומה, אלא פשוט לעובדה שזה אל נווד ושייט המגיע למקומות רבים, בדומה לימאי. אין זה האל העגול והנייח של פרמנידס ואפלטון, אל הפילוסופים אלא זה אל ימאי, אל ההרפתקאות הימיות הכמהות לדמות נערת הימאי המחכה בקצה הדרך (בדומה למרייה אם ישוע, אם החמלה והחסד).

    אולי אכן היתה מעין מלחמה מיתולוגית כזאת בתקופת המבול, הוא הארוע הגאולוגי שיצר את השבר הסורי-אפריקני. המבול הגדול ניזכר גם במקורות כנעניים.

    גילגמש – ציור שלי מגיל 17
    — קישור —

    מיכאל שרון

  11. מיכאל למוני יקים: הים, החופש מול חומת מחסום הנשמה הגיב:

    מוני היקר, אכן אתה מבחין באופי הבוזזני של הגזענות וההתנשאות וכל רהב ריק שהוא. וכבר כתבתי על כך:

    מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאין מתאם משמעותי או ניכר, בין עמדות להתנהגות. רבים כאן נוקטים בעמדות נאורות, אך התנהגותית, מיישמים גישה גזענית.

    להבנתי, התפתח כאן באופן היסטורי הניתן לאיפיון מדוייק, מבנה קוגניטיבי סלקני-מאיין.

    המבנה המאיין הזה הוא תצורת הבסיס העומדת מאחורי הגזענות והסלידה מהזרות ומהזר, אף אם זרות זאת קטנה ביותר.

    רבים כאן, הניראים כאנשים נאורים, אינם שונים מהותית במבני הבסיס המאיינים, דהיינו בגזענותם, מ"אדומי צוואר" red-necks באלבמה.

    אלא שבניגוד לארה"ב, שהיא חברה רב לאומית, מתקיימת כאן חד לאומיות פיקטיבית, דביקה, נברנית, והיא שמאפשרת לבוזזים לכרוך את הניבזזים וקרבנות הגזענות במעטפת דביקה, במילכוד ללא מנוס, תוך חדירה לנישמתם.

    הים מאפשר אקלים של חופש, זיקות נוספות למחוזות ניפלאים. לכן, לא בכדי חסמו כאן את הים בחופינו בחומה עבה של ביוב ושפכים מצחינים, וזיהמו את כל נהרות ארצנו. הזיהום כאילו דוחק אותנו לאיי התגודדות עתירי זוהמה, בה אדם ניכנס בבוטות ונברנות לתוככי נישמתו ולישבנו של הזולת.

    אל הים, אל הניווט והנוודות והרפתקאת הנפש המתגעגעת לקסם זר ומחייה נפש, נס מכאן על נפשו, כאשר עדת צואים מלכדה אותו בתרועת שופרות של הצמדות עלוקתית לקרקע לא לך, וכיבוש מאיין של נישמת הזולת במקום המרחב הקסום.

    ורק ירושלים נישארה, איתנה, מעבר לדורות.

    הצעתי לפני 7 שנים לגבי הסדר על-טריטוריאלי בירושלים, כנושא מרכזי בהתפייסות איזורית

    — קישור —

  12. מ.ש. דיכוי אפקטיבי באיצטלה של פתיחות הגיב:

    יש פלורליזם מדומה ויש סובלנות מדומה, שהינם איצטלה לדיכוי כבד, מואץ בלי שאף תוכל לזהות ולקרוא בשם לרעה. כמו שפגשתי פלשתינאים האומרים: הציונים מבלבלים אותנו.

    דיכוי מזוהה קל להתנגדות לאין שיעור יותר מדיכוי סמוי בעל חזות ליברלית. תל אביב היא גם עיר המרדף הרומס חסר הנשמה אחר הצברי הון, בה נמצאת האליטה התרבותית, התקשורתית והפוליטית, והיא מכתיבה את הטון לכל מרחב הטריטוריה הציונית. הדגשים שאני מביא פה נוגעים לקיום הממשי, חסמיו, משביקיו ומדכאיו, ולא לרטוריקה ולעמדות מוצהרות. ראשי האליטה, חברי כנסת, שרים, חברי וועדות הכנסת, רובם המכריע "עולה" פעם או פעמיים בשבוע לירושלים ב-0730 וחוזר ב-1800. הבכירים שבהם משתמשים במסוקים ובמנחות מסוקים. אלא שכמעט כל הדמויות הקובעות גרות בגוש דן.

    אשר לרחביה, היתה כאן אליטה תרבותית מצומצמת וחסרת השפעה כלשהי, רובם בני ההגירה הייקית, שממילא הודרו ממרכזי הכוח, והסתפקו באוניברסיטה העיברית ומכון ואן ליר.

    כנראה לא קראת מה שכתבתי למעלה, בתשובתי למוני יקים. כתבתי: "מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאין מתאם משמעותי או ניכר, בין עמדות להתנהגות. רבים כאן נוקטים בעמדות נאורות, אך התנהגותית, מיישמים גישה גזענית". וקרא את ההמשך.

    ואגב, טעמו של הטון המשתלח והמסית לא ברור לי כלל, וגם לא השימוש חסר הדעת במלה "גזענות" כשמדובר על איזורי אויר יבש, למשל. לדוגמא, השימוש במזגן לא משנה את תכונותיו האתניות של האדם, אך אולי מאיץ ביצועים מוחיים מסויימים.

  13. בני הגיב:

    אני מצטרף לשאלה של המגיב בכותרת "במטותא מיכאל".
    המאמר של מיכאל שרון ביחד עם מספר תגובות פרי עטו הם תמוהים ותלושים, דיאלוג של מיכאל שרון עם עצמו ותו לא.

    בכל זאת אנסה להתייחס למספר נקודות מעטות ענייניות שהעלה מיכאל שרון:

    כיום תל-אביב עולה עשרות מונים על ירושלים בכל מה שקשור לפלורליזם וסובלנות. נסה להיות הומוסקסואל בירושלים ותבין על מה אני מדבר.
    לעומת זאת יעידו אוהדי בית"ר ירושלים (שלא יקבלו לעולם שחקן ערבי לקבוצתם) על הרוחניות והתרבות הגבוהה באזור ההר, שלא לדבר על סובלנותם ופתיחותם של החרדים שם.

    השלטון במדינה היום הוא דווקא שלטון ירושלים ולא שלטון תל-אביב כפי שמנסה לטעון שרון.
    מדובר על שלטון קליקות ועליתות נוסח שכונת רחביה, שנטייתם היא ימנית-לאומנית-אשכנזית והם מחוזקים ע"י ציבור דתי השולט בירושלים ביד רמה.

    כל עניין מזג האויר הוא הבלים, נסיון גזעני של ממש לקטלג תרבות ורוח לפי לחות וחום.
    לפיכך בתאילנד למשל אין תרבות והברבריות שם שולטת מפני שהלחות נוראית,
    ומה עם ניו-יורק? מי שהיה שם בקיץ יודע לחות מהי… האם מדובר במקום בו "צומחת הברבריות ועולה הטימטום"?

    בקיצור רבותי, לא צריך לפרסם כל דבר.

  14. מקור השם "יהוה": קריאת התפעלות ימית הגיב:

    גם השם הזה נשמע סתום, והשגיאה של אלו שניסו לפרשו היתה בכך שהם ראו כאן מציין משמעות המתייחס לאובייקט נישגב, לשם עצם מופשט או פעולה, למשל "הוה" – הוויה – מתקיים תמיד, אלא שמושגים אלה כלל אינם מופיעים במקרא.

    מאידך לודוויג וויטגנשטיין המאוחר ב"חקירות פילוסופיות" (1949) היצביע על כך כי לביטויים בשפה חשיבות פונקציונאלית, לעיתים בשעת עשייה משותפת (למשל בהחלפת קריאות ומילים בין בנאים בשעת עבודת בניין, למשל הקריאה "לבנה" משמעותה בהקשר זה – מסור לי את הלבנה". וכך, אין הם בהכרח מציינים שמות עצם ואובייקטים.

    ואם כן מהו מקור השם יהוה של אל הים?

    חלק מהתפקוד של השפה זה קריאות המביעות מסרים שונים כגון קריאות התפעלות, קריאות התכוננות קריאות המכוונות אותנו לשים לב וכד’.

    בין ימאים נפוץ הביטוי יאהו, הייה והיגויים דומים. למשל בין ימאים ויקינגים וגרמנים מימים קדומים – הקריאה yoho hoyohe hohoho וזוהי קריאה ימית אוניברסאלית, מעבר לתרבויות.

    המרתק הוא שגם לעברית קדומה ניכנסו קריאות ימיות אלו, בדמות שמות.

    למשל:

    יהואש: יהו – אש – הימאי קורא בספינה בלילה לימאים האחרים: יאהו – הנה שם אש דהיינו מדורות בחוף המרוחק, או מגדלור עם לפיד אש המציין חוף. אנו קרובים לחוף.

    יהורם: יאהו ____ רם: יאהו, אני מבחין ברכס הרים דהיינו אנו מתקרבים לחוף.

    היה גם מלך בשם "יהו_א".

    יהו_שע הכוונה יאהו – שעה, לשעות כלומר שים לב.

    ומה הוא השם "יהוה"? יהו_ה –

    יאהו_ הא. זוהי קריאת התפעלות ימית נוכח משהו גדול.

    זהו המקור העתיק לשמות ולביטויים הללו – תרבות ימית או הווי של ים וספנים.

    מיכאל שרון

  15. על שבעת פשעי תל אביב ועל חמישים - הגיב:

    בני, בניו יורק אינך הולך רגלי בקיץ אלא יושב בחדר ממוזג אויר, או לוקח תוך שנייה מונית צהובה וממוזגת, או נוסע בתחתית. בתל אביב נפוצה תרבות השהייה ברחוב כבמקומות ים תיכוניים אחרים, וכן השהייה בבתי הקפה וההליכה רגלי. אלא שהאויר רטוב, רטוב, וכלוא באיי חום חנוקי דלק וסולר.

    כן, תרבות הרחוב של תל אביב, עיר המדרכות והבתים השחורים מטינופת, המכונה בלשון סגי נהור פרובינציאלית כדבעי "עיר לבנה"; עיר כלבי הטרף עם הברנשים הקרחים המצחינים מזעת אדם וסירחון כלב , ערמות הקקי (לא באוהאוס אלא בררהבהב כלבדם) – מטמטמת ומשחיתה את הרוח. בהיעדר מורשת תרבותית ממשית המוחשת בעצמות כמו באלכסנדרייה או קהיר או ביירות או חאלב או ניו יורק או סן פאולו, למשל, כאשר יש משימה של הרמת תרבות יש מאין, יצירת מסורת יוצרת, כינון תשתית של חיים יוצרים – את זה אין לעשות מתל אביב.

    והראייה – הכשלון הרב מערכתי בכל תחומי החיים בישראל, החל בברבריות גסת הנפש והחצופה, הרהב הריק של רוב נושאי התרבות התל אביבים שאינם יודעים צניעות יוצרת מהי, וכלה במצעד הכשלים של האליטות הצבאיות, הכלכליות, הפוליטיות; הרעב, השחיתות הקשה, הפשיעה הכלכלית, תרבות השקר, הנוכלות בתחומי הצרכנות ועוד רברב.

    על שבעת פשעי תל -אביב ועל חמישים לא אשיבנה.

    מיכאל שרון

  16. על שבעת פשעי — (המשך) הגיב:

    [למערכת: אנא רק גרסה זאת]

    זאת ועוד:

    יש פלורליזם מדומה ויש סובלנות מדומה, שהינם איצטלה לדיכוי כבד, מואץ בלי שאף תוכל לזהות ולקרוא בשם לרעה. כמו שפגשתי פלשתינאים האומרים: הציונים מבלבלים אותנו.

    דיכוי מזוהה קל להתנגדות לאין שיעור יותר מדיכוי סמוי בעל חזות ליברלית. תל אביב היא גם עיר המרדף הרומס חסר הנשמה אחר הצברי הון, בה נמצאת האליטה התרבותית, התקשורתית והפוליטית, והיא מכתיבה את הטון לכל מרחב הטריטוריה הציונית. הדגשים שאני מביא פה נוגעים לקיום הממשי, חסמיו, משביקיו ומדכאיו, ולא לרטוריקה ולעמדות מוצהרות. ראשי האליטה, חברי כנסת, שרים, חברי וועדות הכנסת, רובם המכריע "עולה" פעם או פעמיים בשבוע לירושלים ב-0730 וחוזר ב-1800. הבכירים שבהם משתמשים במסוקים ובמנחות מסוקים. אלא שכמעט כל הדמויות הקובעות גרות בגוש דן.

    אשר לרחביה, היתה שם אליטה תרבותית מצומצמת וחסרת השפעה כלשהי, רובם בני ההגירה הייקית, שממילא הודרו ממרכזי הכוח, והסתפקו בעיקר באוניברסיטה העיברית ומכון ואן ליר.

    כתבתי למעלה, בתשובתי למוני יקים: "מחקרים בפסיכולוגיה חברתית מראים שאין מתאם משמעותי או ניכר, בין עמדות להתנהגות. רבים כאן נוקטים בעמדות נאורות, אך התנהגותית, מיישמים גישה גזענית".

    מ.ש.

  17. מגיד שמאלי הגיב:

    היכנסו לאתר הגדה השמאלית בשביל לראות ציורים של מיכאל שרון מהתיכון.

  18. סוויצ’י למיכאל שרון – עדיין הגיב:

    למרות שהתאוריות על מקור השם נשמעות הגיוניות וגם שאר ההקשרים לימאות וים .משהו לא מסתדר לי עם אל ים , והסביבה שלנו , במיוחד כשחושבים על הסיפור של המסע -במדבר- 40 שנה ….

    אה וציורים נחמדים – למרות שהשני נראה קצת מפחיד

  19. בני למיכאל שרון הגיב:

    שוב אתה מערב שמחה בשמחה, כהרגלך בקודש.

    זה נכון שדברים שאמורים להיות משומרים ומתוחזקים בתל-אביב סובלים בד"כ מהזנחה פושעת, כמו שנכון לחלוטין שבניין המגורים התל-אביבי הממוצע הוא קובייה מכוערת (כבר כשתוכננה) ומושחרת.
    גם העובדה שאין בת"א רכבת תחתית היא מחדל מוניציפאלי הדורש לדעתי וועדת חקירה (אני רציני לחלוטין) ולא כל מיני פתרונות "יצירתיים" שכל ייחודם הוא שהם דוחים את ההתמודדות האמיתית עם בעיות עומס התנועה, הפקקים, החנייה וזיהום האוויר.

    אבל!
    רוב הערים האחרות שהבאת בתור דוגמא אינן טובות מת"א: בסן-פאולו אינך יכול להסתובב לבד בלילה פן תישדד (במקרה הטוב) או תישדד ותירצח (במקרה הרע), וזה יותר חמור מלדרוך על קקי של כלב בת"א.
    קהיר היא עיר הרבה יותר מלוכלכת וענייה מת"א, וחאלב להזכירך נמצאת בסוריה שהיא כידוע דיקטטורה עם רמת חיים כל-כך ירודה עד שקשה בכלל להעלות אותה ואת ת"א באותה נשימה, גם עם פעולת הנשימה מכניסה לריאות כמות לא סבירה של עשן אוטובוסי "דן" ומוניות עצבניות.

    לגבי הכשלון הרב מערכתי בכל תחומי החיים בישראל:

    האליטות הצבאיות, להזכירך, מעולם לא היו קשורות לת"א אלא דווקא לקיבוצים ולמושבים, ולאחרונה לחובשי הכיפה הסרונה שגם הם לא ממש תל-אביבים.

    לגבי הרעב: האם ירושלים אינה העיר הענייה בישראל? האם אתה מאשים בזה את ת"א או את מאות אלפי תושבי ירושלים שלא משלמים ארנונה?

    לגבי השחיתות: רחוב כרמייה, אם זכרוני אינו מטעני, נמצא בירושלים. כמו גם אולמרט, דרעי ונשיאי ישראל (במיוחד עזר ויצמן ומשה קצב).
    הכנסת והממשלה נמצאים בירושלים יחד עם כל הכשלים והכשלונות שלהם.
    ערים שפשטו רגל בגלל שחיתות ואוזלת-יד כמו ירוחם, ערד וירושלים עצמה – גם הן לא נמצאות בת"א. להיפך! שם תמיד מתגאים ש"אנחנו לא כמו בתל-אביב"… מתגאים עד שמתמנה שם וועדה קרואה…

  20. מיכאל שרון: המדבר כטראומה לתרבות הימית הגיב:

    תשובה למגיב סוויצ’י:

    את מדבר סיני ניתן לעבור ב-4 או 5 ימים. מסופר שבני ישראל הלינו כל הזמן על משה הסוחב אותם במדבר

    [מאמר חדשני בנושא: אניגמות והארות חדשות בנושא עגל הזהב (המלצת קריאה: מרתק)
    — קישור — ]

    . מדובר איפוא בפיקצייה, ביצירת דימוי של אימה, הלוא הוא המדבר, עבור בני תרבות ואלוהות ימית. דימוי פיקטיבי זה של אימה מוצא את ביטויו בתאור המומצא של זמן השהייה הארוך במדבר, כתקופת התנזרות למען הטהרות רוחנית. משה אומר שם כי הלקח מתקופת המדבר הממושכת היא "כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם" – דהיינו דימוי ההתנזרות, הרעב הפיזי והרוחני והשממון הרוחני במדבר (לעומת ניפלאות ההפלגה במים למלכויות הים) בצד חוסר האונים מגדיל את הכמיהה לאלוהות הים והשפע. תאור המדבר כדימוי התנזרות ומצוקה רוחנית ממושכת, מתבטא בזמן הארוך והלוא סביר של 40 שנה הננקב כאן של שהייה במדבר, וגם בכך שמשה, הנזיר הגדול, מעצים הגעגועים לאלוהות הימית, מתואר על דרך הפרדוקס ביחס לתרבות הימית, כבעל פובייה ואוורסייה למים (בפרשת הוצאת המים מן הסלע). אכן, המדבר מעצים את הכמיהה למים, לגאולה.

    כנראה שהתרבות המונותאיסטית מקורה ביורדי ים שהיו מקור השפעה וחיבור כלפי פרעה אנחתון יוצר המונותאיזם במצרים, במאה ה-14 לפני הספירה. או וגם בהשפעת פולשים ימיים למצרים ולכנען באותה תקופה. ויתכן גם שבתרבות הפיניקית או בפלישתים, שהיו פולשים ימיים.

  21. הלל מאלי הגיב:

    צריך סדר מתודולוגי בעיון בשמותיהם של ערים. ובכלל בפירוש שמות.
    התעתיק של השם ירושלים – אכדי. שפה הבינלאומית אשר בה מוצאים לראשונה את שמותיה של ירושלים בכתובות מלכי מצרים העתיקה (אל-עמארנה וכתבי המארות). תעתיק יכול לשנות משמעות. לדוגמא 'בבל' – אשר פירושה כ'באב אילו' > שער האל הוא נתינת משמעות מאוחרת לשם קדום. מבחינה זו אין יתרון לפירושך על הפירוש המקראי המחבר בין 'ירושלים' ל'שלום' ע"י משחקי מילים('שלום..ישליו וכו') השערה טובה יותר באוריינטציה כנענית מקשרת בין 'יאר' ל'מים'. יארקון, יארדן, יארמו

הגיבו לסוויצ’י למיכאל שרון – עדיין

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים