הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 באוקטובר, 2008 6 תגובות

חודש אלול ועשרת הימים הראשונים של תשרי, בין ראש השנה ליום כיפור, הם ימי סליחות.


כל שנה משכימים חובשי הכיפות לזרמיהם השונים ומבקשים סליחה מהבורא על חטאיהם.


באתר מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית) מוסבר כי הסליחות כוללות קטעי תפילה, פסוקים ופיוטים העוסקים בבקשת סליחה על חטאים ובהבעת חרטה על התנהגות לא ראויה, והם כוללים בקשה לאלוהים לזכות ברחמיו ובסליחתו. בקשה זו לרחמים ולסליחה מבוססת על מידות הרחמים של ה’, שאותן מזכיר המתפלל פעמים אחדות במהלך הסליחות על-פי הכתוב בספר שמות (פרק לד’ פס’ 6-7). "ה’ אֵל רחום וחנון, ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר (=שומר) חסד לאלפים, נושא (=סולח) עוון ופשע וחטאה…".

לאחר אמירת פסוקים אלה מבקש המתפלל: "סלח לנו אבינו כי חטאנו, מחל לנו מלכנו כי פשענו, כי אתה אדוני טוב וסלח [וסלחן] ורב חסד …".


הטקס הזה חוזר על עצמו כל שנה. מבקשים סליחות, ולמחרת ממשיכים בחטאים. אם נסקור את ששים שנות מדינת ישראל נקבל תמונה הולכת ומחמירה של פשיעה, עוולות וחטאים. טקסי הסליחות לא זו בלבד שלא הקטינו את ממדי הפשיעה, להיפך, הם הלכו וגדלו הלכו ורבו, כחול על שפת הים.


האבסורד בטקסים אלה בא לידי ביטוי חריף אצל כנופיית המתנחלים הדתיים. רק גמרו את תפילת הבוקר לאחר שמלמלו את הסליחות, וכבר הם יוצאים לפרוע בשכניהם הפלסטינים, מי בהרג באמצעות הנשק שבידיהם, מי בפוגרום באחד הכפרים, מי בעקירת עצי זית של פלסטינים, מי בשריפת שדות של פלסטינים.


אז מה יש להסיק מכך? האם אלוהים הוא רחום וחנון או שמא גזען ומרחם רק על יהודים ולא אכפת לו מגורלם של פלסטינים? ואולי הוא אדיש לחטאי כולם, לעוולות גניבה, שוד ופשע שמתרחשים גם אצל יהודים.


הנחה יותר מציאותית היא, שהוא בכלל לא קיים, כולו המצאה אנושית, לא שונה מפסלי אבן בדתות אחרות, שמספקת פורקן לאנשים להשיל מעצמם תחושות אשמה כדי למלא את מיכל החטאים מחדש לקראת השנה החדשה.


"הכה בערבים והצל את ישראל"


במשטרת רוסיה הצארית שלטה הסיסמה "הכה ביהודים והצל את רוסיה". הימין הישראלי הגזעני אימץ את הסיסמה לתנאי המציאות המקומית: הערבים החליפו את היהודים וישראל את רוסיה הצארית. זה נכון משני צידי הקו הירוק.


הצבא פינה מתנחל או שניים מאיזה מאחזון זעיר בשטחים הכבושים. בסך הכול פעולה נקודתית קטנה שלצערי לא מבשרת תחילת מהלך כולל של פינוי המאחזים וההתנחלויות שכולם כמובן בלתי חוקיים. מה עושים המתנחלים כפעולת תגמול? שורפים שדות של פלסטינים.


בקריית שמונה התקיים משחק כדורגל במסגרת ליגת העל בין הקבוצה המקומית עירוני קריית שמונה לבין בית"ר ירושלים. קריית שמונה ניצחה. כיצד מגיבים אוהדי בית"ר ירושלים? מנפצים את זגוגיות מכוניתו של שחקן קריית שמונה עבאס סואן, ומאיימים על חייו.


בשני המקרים מדובר בדפוסי פעולה מוכרים של ציבור גזעני החוזרים על עצמם תקופה ממושכת.


והמשטרה? היא מגיבה כמו המשטרה האנטישמית של הצאר, בתרגום ישראלי: מכה בערבים וקורצת עין לגזענים.


זה לא יפריע לבריונים למלמל את תפילות הסליחות.


השופטת הרחומה


אמיתי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, רוצח ראש הממשלה יצחק רבין, הועמד לדין בסעיף "העלבת עובד ציבור" משום שהצדיע במועל יד נאצי ובקריאות "הייל היטלר" כלפי אל"מ מוטי ברוך, הנושא בתואר "מח"ט יהודה" בשטחים הכבושים. (הארץ 6 באוקטובר 2008).


אמיתי עמיר לא הצדיע למח"ט בגלל שהוא מתנגד לכיבוש או מתבייש באחיו הרוצח. להיפך, הוא גאה בו. זו הייתה פעולת מחאה על כך שהכיבוש לא די אכזרי ומדכא, שהרי אילו היה הכיבוש יותר נאצי, אחיו אולי לא היה חש צורך לרצוח את ראש הממשלה.


כאן נכנסת לתמונה השופטת אילתה זיסקינד שבפניה הועמד אמיתי עמיר לדין. היא החליטה לא להרשיעו בהתחשב "במשבר שחוותה משפחתם בעקבות מאסר אחיו". אין ספק, משפחת עמיר חוותה משבר. זה בהחלט לא נעים כאשר אחיך או בנך רוצח ראש ממשלה בגלל אי הסכמה עם עמדותיו ומדיניותו. אבל המשפחה התגברה כארי על המשבר, אולי גם בחסות הסליחות לקראת הימים הנוראים, והיא עומדת מאחורי הרוצח, גאה בו, מסייעת לו, שמחה בנישואיו ובבנו שבא לעולם לא מכבר.


במקום הרשעה יפצה אמיתי עמיר את המח"ט ב-500 ש"ח וכן ירצה 100 שעות לתועלת הציבור כמדריך נוער לשירותים חברתיים בקרית ארבע. כך, בחסות בית המשפט יוכל אמיתי עמיר לטפטף את טיפות הרעל הגזעני לילדי קריית ארבע לא רחוק מקברו של צדיק אחר, "ברוך הגבר", הלוא הוא הרוצח ברוך גולדשטיין שטבח בעשרות מתפללים בשעת תפילתם במערת המכפלה.


שופטת רגישה הגברת זיסקינד. רק חבל שרגישותה פועלת לעתים כה קרובות לכיוון ימין. דומה כי את ההצדעה חייב אמיתי עמיר להפנות לשופטת שהיטיבה עימו. 

תגובות
נושאים: מאמרים

6 תגובות

  1. גדעון ספירו הגיב:

    לאיילה,
    בשנות כתיבתי הארוכות כתבתי מאמרים לרוב בסוגיית אפליית המזרחים בישראל, ולכן אין לי כמובן מחלוקת איתך. הגישה שלי, אני מעריך גם שלך, היא שאנו נגד ניצול ואפליה ללא הבדל דת גזע לאום ומין.תחשבי למשל על כל המנוצלות מקרב ההגירה מברית המועצות לשעבר שעובדות בשכר מינימום ופחות בחברות כוח אדם, תחשבי על מהגרי העבודה שמונים מאות אלפים וסובלים מניצול ואפליה נוראים, תחשבי על הקשישים שחיים בתנאי השפלה, מחוסרי הבית שמתגוללים ברחובות ובל נשכח את קורבנות הסחר בנשים. את כולם את חייבת לייצג.
    מאחל לך הצלחה בבחירות הקרובות לעירייה.

    לאיתן,
    אני מתנגד ותיק לסעיף "העלבת עובד ציבור" ותומך בביטולו. כתבתי על כך לא פעם, גם ניסחתי הצעת חוק, עבור אחד מחברי הכנסת, אבל הכנסת דחתה את ההצעה. זהו סעיף הפוגע בחופש הביטוי ומגן בדרך כלל על בעלי השררה.
    מה שהפריע לי במקרה הנוכחי אינו חוסר ההרשעה, אלא נימוקי השופטת, ובעיקר אותן מאה שעות "לתועל הציבור" בהן יטפטף את הרעל הגזעני שלו לנערי קרית ארבע.

  2. איתן לגדעון הגיב:

    הצדעה במועל יד כאמצעי מחאה אסור שתהיה מחוץ לגבולות חופש הביטוי . אל מול הצבא אשר יוצרים מציאות פשיסטית עם סממנים נאציים לעיתים איני בטוח שהאמצעי אינו כשר תמיד. בהפגנה מול חומת ההפרדה בעבר כאשר צעק לעברי איש מג"ב צעירצ’יק שזו מדינת היהודים , לא יכולתי להתאפק והנפתי יד שמאל(זה ברח ממש בכמו ד"ר סטריינג’לאב) עיכבו אותי אך המפקד הבכיר הבין שזה לא לעיניין ושיחרר אותי מיד . מהם הגבולות של חופש הביטוי ולמי מותר להתבטא ואיך ?. אולי זהו הדיון שהיה כדאי לעורר כאן

    איתן

  3. ניצן אביב הגיב:

    אכן, האלוהים החנון והרחום" הוא המצאה אנושית שמשמשת את ה"המאמינים" רדודי המחשבה, ככוח עליון, כביכול, שאליו הם נושאים עיניהם להקל את קשיי-החיים בעולמנו ההפכפך והוא משמש, למרבה האימה, כמובן, גם את הלאומנים-הימני- הקיצוניים הגזעניים להחליא והמתנחבלים המשיחיים-סהרוריים ככיסוי ועלה-תאנה לפשעיהם האיומים והנוראים והכל בשם האמונה הדתית הנפסדת!
    וגם – שופטת "רגישה" שמוחלת, כלאחר-יד, על הצדעה במועל-יד וקריאות "הייל היטלר" מפיו של אחי רוצחו של רבין – כלפי קצין צה"ל – צריכה להכות, הכה היטב, על לוח-ליבה על פסק הדין האומלל שפסקה כלפי הנאשם, כדי שתחוש, יש לקוות, את שחשים רוב אזרחי המדינה שמתעבים את רוצחו של רבין ואת משפחתו שמגבה את הרצח הנפשע והנורא.

    • הדם של המרקיסיטים אדום יותר הגיב:

      ואו ואו כמה שנאה אלימות ושנאת האחר….

      אין ספק שזו הדרך האידאלית להביא לעולם יותר טוב …

  4. איילה סבאג מרציאנו הגיב:

    יפה דיברתה על הגזענות והדיכוי הנוראיים כלפיי הפלסטינים במיוחד כאשר מצאו הגזענים ניקוי מצפון בתפילה שנאמרת אחת לשנה. אך עלי להזכירך ספירו היקר שבדרך דילגתה על המדוכאים בתוכנו, אנשי השכונות העניים, הרעבים, המוזנחים אשר חיים בתוך גבולות המדינה ויותר מכך בעצם ניתקתה את הקשר בן המזרחיים לפלסטינים, הרי אנו המזרחיים בני משפחותיהם של הפלסטינים לנו יש את אותה התרבות, אותם הצבעים , אותה השפה, אותו המבטא ואותם התנאים מטעמה של מדינת ישראל. כל מה שרציתי לומר בעצם זה שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו להפריד בן המזרחים לפלסטינים אתם צריכים להבין שהערבים והמזרחיים זה אחד. מזה זמן רב שנפלה בקרבי תובנה שהפתרון נגד הגזעניים והמדכאים הוא התחברותם של הפלסטינים והמזרחים ויציאה למלחמה בגזענות ובדיכוי של הממסד ושל אזרחים.

  5. איתן לגדעון הגיב:

    גדעון שלום ,

    מצטרף אלייך לפניה של השופטת וסטייתה ימינה . יחד עם זאת הרעיון של העמדה לדין על אמירה או מחווה גופנית בוטה ומלאת קונוטציות ככל שתהיה אינה מוצקת בהכרח. האם אנחנו מקבלים ללא דיון את גבולות הביטוי בישראל בגלל השואה . אותי עצר פעם חיילון מג"ב מתלהם שהצדעתי בלחץ הרגע בפניו במועל יד לאחר שצעק עליי שאנחנו יהודים ומה פתאום אנחנו מעזים כך לתמוך בערבים . זה מדינה של יהודים אמר , או משהו דומה . הוא עצר אותי ולמזלי המפקד הבכיר יותר הבין עיניין ושחרר אותי אבל אני מתקומם לנוכח העובדה שדבר זה אינו במקומו כלפי מי שמבצעים פשעים . נכון הם אינם נאצים אבל יש איכויות דומות לעיתים ובכל מקרה טיבעה של מחאה שאינה חייבת לזהות שני דברים כשומים או זהים על מנת להשתשמש בהשוואה בכל זאת

    יום כיפור שמח

הגיבו לאיילה סבאג מרציאנו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים