הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 באוקטובר, 2008 15 תגובות

במהלך השבועות האחרונים השמיע בנימין נתניהו הצהרות שסותרות לחלוטין את כל משנתו החברתית-כלכלית וגם את האוריינטציה האידיאולוגית שלו. ביבי המליץ על התערבות ממשלתית מסיבית בכלכלה, ובעצם קרא לשלטון המרכזי לנטרל את השפעותיה המזיקות של כלכלת השוק. ג’ון מיינרד קיינס בכבודו ובעצמו קם לתחייה וקרם עור וגידים בדמותו של מנהיג הליכוד.

החזרה למדיניות של התערבות ממשלתית היא תופעה כלל-עולמית, אבל יש להתייחס בחשדנות רבה אל גר הצדק החדש לסוציאל-דמוקרטיה. האם למעננו התגייס תלמידה המובהק של מרגרט תאצ’ר ושל ממשיכיה ממפלגת הלייבור, טוני בלייר וגורדון בראון? האומנם נזכר ביבי במצביעיו המסורתיים בשכונות העוני ובעיירות הפיתוח, והחליט לנצל את המשבר הכלכלי הגדול כדי לשנות את סדרי העדיפויות ולהיטיב עם קורבנות השיטה הכלכלית, שעד לפני כחודש נהג להישבע בשמה? אולי, אבל יש אנשים שחשדנות כמעט חולנית מקננת בהם ומתעוררת בכל פעם שמישהו מזכיר את שמו של ביבי. האנשים האלה ככל הנראה סבורים שראשי ההון הגדול פנו לנתניהו כדי שיטיל את משקלו הכבד למען הצלתם.


זה בדיוק מה שקרה: מהדקי החגורות של אחרים מתחילים לחשוש לחגורתם שלהם. זהו ההסבר היחיד. בעלי ההון, סוכניהם בפוליטיקה ובמשרדים הכלכליים (שמתחפשים לעובדי מדינה), אלה שהשקיעו בעתידם האישי באמצעות מדיניות שפגעה באינטרס הציבורי וגם הפרשנים הכלכליים ששירתו אותם, מבינים עתה שרק מיפנה רעיוני אצל ביבי יכול לשכנע את דעת הקהל שהצעדים הממשלתיים להצלתם מיטיבים עם כולנו. אם נתניהו, החסיד האחרון של הפוליטיקה של המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית מאמץ את מדיניות הניו-דיל (1933) של הדמוקרט הדגול פרנקלין דלאנו רוזוולט, אז חומות התאצ’ריזם כאילו נפלו. תאצ’ר, שהיתה מושא להערצתם של נתניהו ושל שמעון פרס כאחד, שקעה כבר מזמן בעולם השכחה אבל נשארה עד היום שם נרדף לקניבליזם רכושני הרסני וחסר לב. תלמידה הרוחני ביבי לא השתנה; רק האינטרסים השתנו. אבל נדמה לנו שכמה ששומרי החומות מגלים סימנים של תשישות שסופה כניעה.



רק נחמיה שטרסלר ב"הארץ" ממשיך לכתוב כאילו לא אירע דבר, ויוצא במסע צלב נגד העלאת התקציבים. אבל שטרסלר איננו פוליטיקאי והמניע שלו איננו אינטרסנטי במובן הצר של המונח הזה. האיש הוא פשוט דתי, אורתודוכס מאמין, שעבודת האלילים שלו למולך הרכושני מזכירה את הדבקות של הסטאליניסטים ב"אבי העמים". עובד אלילים אחר, סבר פלוצקר, מגלה יותר גמישות ופחות יושר אינטלקטואלי. אחרי שנים רבות של שירות מסור לרכושנות, הוא נסוג עתה לימיו ביומון מפ"ם "על המשמר", שאותו ערך שנים אחדות תחת הסיסמה "לסוציאליזם, לציונות, לאחוות עמים". כאשר התחיל פלוצקר לערוך את "על המשמר" מפ"ם כבר חדלה מתמיכתה בברית המועצות והפכה למפלגה הכי פרו אמריקאית בארץ, באמתלה שוושינגטון תביא לנו את השלום המיוחל. גם הזיקה המרקסיסטית התחלפה בסוציאל-דמוקרטיה מתונה ואפילו יאיר צבן, הקומוניסט לשעבר, החל לחפש נוסחאות חדישות יותר מאשר הסטאליניזם בשבדיה וביוגוסלביה. אבל בעשור האחרון, במקלטו החם ב"ידיעות אחרונות", עסק פלוצקר בעיקר בהתחשבנות אנטי-סוציאליסטית ובתמיכה במעבידים ובעשירים, שלא לדבר על ההגמוניה האמריקאית בעולם, שבאה לקדם אינטרסים קפיטליסטים גלובליים על חשבון העמים העניים. החזרה בתשובה שלו היא לא פחות מרשימה, אבל הרבה פחות מכובדת, מזו של נתניהו.


זה לא מקרה שדווקא גדעון עשת, שלא מכר את נשמתו לרכושנות, מתבלט יותר ויותר במדור הכלכלי של "ידיעות". כמו האמונה בארץ ישראל השלמה, כך גם הדבקות הקיצונית בכלכלה החופשית (ניאו-ליברליזם) התיישנה בבת אחת. אבל בזאת לא מסתכם הדמיון בין שתי האסכולות, שאל שתיהן השתייך נתניהו בעבר הקרוב מאוד. ההתמוטטות של התורות האלו כדוקטרינה לא הצליחה לסכל את השפעתן הממאירה על החברה הישראלית. המבנים הסוציאל-דמוקרטים שלנו נהרסו בתהליכים עמוקים ובהחלט בלתי הפיכים והקניבלים כילו כל חלקה טובה, כמו מכת ארבה ממושכת מאוד. השינויים העמוקים בתשתית הכלכלית-חברתית השתקפו, כמובן, גם בזירה הפוליטית. באף סיעה גדולה או בינונית בכנסת (יותר מחמישה מנדטים) אין זרם סוציאליסטי משפיע. סיעת מרצ מייצגת זרמים ליברלים עם נופך כמעט בלתי נראה של סוציאל-דמוקרטיה, אבל למעט ח"כ רן כהן היא ממוקדת רק ב"שלום" (כלומר במשא ומתן המגוחך עם הרשות תוך התעלמות מהחמאס) או בנושאים אזרחיים, כלומר, אנטי דתיים. מפלגת העבודה, ש"ס והגמלאים מייצגים אינטרסים נקודתיים צרים ואין לאף ח"כ בשלוש הסיעות האלה חזון חברתי, שלא לדבר על שאיפות מהפכניות. המפד"ל וליברמן משלבים תאצ’ריזם מכוער עם זלילת שטחים בניגוד לאינטרס של העם ושל המדינה, והחרדים עוסקים רק בבעיות ייחודיות למגזר שלהם.


לכן אין בכנסת ובחברה בכלל מבנים פוליטיים שמסוגלים לנצל את משבר הקפיטליזם כדי לחתור לשינוי חברתי של ממש. החזון החלופי קיים רק בחד"ש. נכון שסיעה עם שלושה ח"כים יכולה לומר את הדברים הנכונים ואפילו להתגאות, ובצדק, שהתחזיות שלה היו נכונות, אבל ההשפעה שלה על מקבלי ההחלטות היא, לצערי, מזערית. ההצבעה של אנשים כמוני בעדה היא הצהרה מחאתית יותר מאשר אקט פוליטי. בוואקום שנוצר מנסים העיתונאים ללקט משפטים פיקנטיים של גדולי האומה, ולייחס להם משמעות רחבה של שינוי אמיתי. אבל יש להבדיל בין ז’ורנליזם רדוד לבין דיון נוקב במציאות החברתית-כלכלית החדשה במדינה. נתניהו ודומיו יצליחו, ככל הנראה, לגייס את המשאבים הלאומיים כדי לעזור למעמד המתעשרים והעשירים להתאושש מהמשבר. לא עולה כלל על דעתם לעזור לנו. ביבי לא שינה את השקפת עולמו הבסיסית שגורסת, שמה שטוב לעשירים טוב לכולנו כי אנחנו יכולים לחיות היטב מהפירורים שהם ישאירו לנו. מי שמאמין בחברה אחרת, בשוויוניות ובביעור הדעות הקדומות והגזעניות, יכול להמשיך להטיף כאוות נפשו. כפי שכבר אמר פעם יצחק שמיר, הכלבים נובחים והשיירה עוברת.


כאשר הנהיג רוזוולט את הנו-דיל, אחרי התחלה מקרטעת, חיבוטי נפש פוליטיים ורעיוניים והעזה אמיתית לפעול בניגוד למורשת השמרנית האמריקאית, ניסו השמרנים להסית נגדו ואף הציגו אותו כ"בולשביק". אבל הנשיא לא חשש מהם, הנהיג עבודה יזומה, הקים מפעלים ענקיים שסיפקו תעסוקה למיליונים והעצים את מעורבות הממשל הפדראלי בניהול הכלכלה והחברה. כך, ורק כך, התאוששה החברה האמריקאית מהמשבר העמוק של התמוטטות הבורסה בשנת 1929, ומן המשברים הרבים שהתלוו למפולת הזאת. האם יוכל ברק אובאמה, אם ייבחר, לחקות את קודמו הגדול ולהוביל את העולם כולו בדרך הזאת? קשה לדעת. אבל ייתכן מאוד שביבי מכין את עצמו לעידן הדמוקרטי בבית הלבן, ומבין שמדיניותו העתידית של אובאמה תכלול לא רק יוזמות חדשות למזרח-התיכון, אלא גם תפיסה כלכלית-חברתית שונה, שנתניהו חייב להסתגל אליה בכל מחיר.


*התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

15 תגובות

  1. יעל לוטן הגיב:

    יפה אמרת –
    לגייס את המשאבים הלאומיים כדי לעזור למעמד המתעשרים והעשירים להתאושש מהמשבר.

    באמריקה קוראים לזה "סוציאליזם לעשירים, קפיטליזם לעניים." פתאום מתברר שמותר, ואף חיוני, שהמדינה תתערב בשוק, וזאת כדי להציל את תאגידים ובעלי ההון. משלמי המיסים ייצטרכו לממן את ה-bailout של מאות מיליארדים כדי למנוע את טביעתם של הבנקים ובעלי ההון בחובות וגרעונות – אבל איש לא יציל את משלמי המיסים הקטנים מאובדן בתיהם וחסכונותיהם. אם ביבי פתאום גילה שטוב שהמדינה מתערבת, אין זה אלא שחבריו העשירים מעוניינים בכך. אבל נראה אותו ואותם דורשים מן המדינה להתערב למען האזרחים שאיבדו את הפנסיה שלהם, או מצאו את עצמם מחוסרי עבודה ואפילו גג… וחיים צודק – אפשר להצביע רק לחד"ש, אבל זוהי מחאה יותר משהיא הצבעה, כי השפעה מעשית לא תהיה לה, לדאבוננו.

  2. עידו לם הגיב:

    לחיים רציתי לומר על שאני מסכים עם טענותיך לגבי ביבי והעובדה היא שהוא חושב שהממשלה צריכה להתערב במשבר הכלכלי שובר את כול התזה של היד הנעלמת והשוק שמתקן את עצמו. דבר נוסף שרציתי להביא לידעיתך היא שבאתר קדמה נאמרו דברים אנטישמים נגד אשכנזים(אחד מהמתדיינים בפורום קרא להם לחזור לתנורים שמהם הם באו) והעורכת איריס חפץ לא עושה דבר בקשר לכך ולא מוחקת את ההודעות ומביעה הבנה והזדהות למעשיהם הנלוזים רק רציתיל יידע אותך על כך

  3. ניצן אביב הגיב:

    משבר הקפיטליזם – להם ההון לנו ההמון!

    יישר-כח לחיים ברעם על מאמרו המעולה, המיטיב לתאר ולשקף את המשבר הכלכלי העולמי, שהן תוצאותיו של של קפיטליזם פראי-חזירי ובציטוט מדבריו: "קפיטליזם רכושני, הרסני וחסר-לב" ו"עבודת אלילים למולך הרכושני" ולתאוות הבצע הבלתי מרוסנת של בעלי ההון, עתירי ההון, תוך דריסה מתמדת,של עובדים וניצול אוצרות הטבע וכח-אדם זול של העמים העניים, כשהם משייטים מעת, לעת, ממדינה עניה אחת לרעותה, העניה יותר, בה אפשר להשיג כח-אדם זול יותר, ללא פיקוח כלשהו ותוך התעלמות מזכויות העובדים, העסקתם בתנאים בלתי הולמים ובלתי נסבלים לעיתים ואף ניצול של קטינים וילדים ככח- עבודה זול והעסקה בשעות מרובות לא תנאים אלמנטריים וכמובן, תשלום של שכר-עבדים.

    הסקרים המלמדים על עליית כוחו האפשרית של הליכוד וביבי נתניהו בראשו, מעידים שמצביעי ליכוד מסורתיים ממשיכים בכ"ז לתמוך במפלגה לאומנית-ימנית וגזענית זו על מדיניותה הקפיטליסטית המובהקת, למרות מצבם הכלכלי הקשה [שרק יוחמר, כפי הנראה, עם הגעתו של "הטורנדו" של המשבר הכלכלי לחופינו] כשהם שטופי-מוח, השכם והערב, בנושאים פוליטיים הנוגעים למדיניות הביטחון של הממשלות הדוגלת בהמשך הכיבוש הנורא של העם הפלסטיני, נישולו מאדמותיו ומזכויותיו ועד שקבוצה גדולה זו תתעשת ותבין את היותה שבויה ב’יד הברזל’ של התפיסה הקפיטליסטית ההרסנית, המעשירה עוד ועוד, קומץ של עשירים עתירי הון ומרוששת את השכבות המוחלשות עליהן הם נמנים ואף את שכבות הביניים אך בעיקר את שכבות המצוקה ביניהם הקשישים, הילדים, הנכים וגם בני משפחה ששני בני הזוג עובדים שאין לאל-ידם לפרנס את משפחתם מהכנסתם המשותפת, למרות שהם עמלים מבוקר עד ערב.
    הדברים עשויים להשתנות אם אכן, כ-ו-ל-נ-ו נבין שאנו נתונים באותה קלחת עצמה וכי שינוי יתחולל רק תוך הכרה בזכותנו ובזכותם של שכנינו הפלסטינאים לחיות בשלום,בשוויון ובעצמאות מלאה, או אז תבוא הרווחה לעמינו המיוסרים ונוכיח קבל-עם ועולם את היותנו עם לדוגמא, יחיד ומיוחד..

  4. טרזן מצביע חד"ש?? הגיב:

    חשבתי שהוא איש ימין!

    הוא בהחלט מתנהל ומדבר כמו אחד…

  5. לזה שהגיב לי הגיב:

    למה שאתה מתאר קוראים "אנרכו-סינדיקליזם", כבודו במקומו, אבל יום-יומיים לפני שסטלין נולד כתבו מרקס ואנגלס ב"מניפסט הקומוניסטי:

    "הפרוליטריון ינצל את שלטונו המדיני כדי להוציא בהדרגה מידי הבורגנות את כל הונה, כדי לרכז את כל מכשירי הייצור בידי המדינה."

    ויש גם פירוט:

    1. הפקעת קניין הקרקע והשימוש ברנטה הקרקעית לצורכי הוצאות המדינה.
    (לנין העלה לפני מהפכת אוקטובר את הססמה "אדמה לאיכרים" ואחר כך הודה שהיא הייתה אנרכו-סידיקליסטית).
    5. ריכוז האשראי בידי המדינה באמצעותו של בנק לאומי אשר הונו שייך למדינה ולו מונופולין בלעדי.
    6. ריכוז ההובלה בידי המדינה.
    ועוד ועוד.

    תמיד "בידי המדינה". הפרוליטריון כובש את "השלטון המדיני", לא את המפעלים ולא שום נכס אחר.
    מרכס ואנגלס, תפסיקו להיות סטליניסטים!

    וברצינות: 1. סטליניסט הוא מי שמתעלם לחלוטין מהמילה "בהדרגה" בציטוט הראשון.
    2. מצב שבו פועלים משתלטים באופן סטיכי על מפעלים יכול להיות פרוגרסיבי בתנאים מסוימים כצעד טקטי. כאסטרטגיה קבועה פירוש הדבר הוא המשך התחרות הקפיטליסטית שלוחת הרסן בין הקולקטיבים השונים של העובדים, ועד מהרה חזרה ליחסי עובד-בעל הון, כי תחרות טומנת בחובה בליעה וקרטליזציה.

    יובל

  6. לראוי לשים לב הגיב:

    חנין הוא לא אובמה.
    אובמה הוא סנאטור מליונר עם קשרים בוול סטריט, דב חנין הוא פעיל חברתי-סביבתי שנוסע באוטובוסים.
    אובמה רוצה להפציץ את פקיסטן, דב חנין לא רוצה להפציץ אף אחד.
    אובמה מתנגד לביטוח בריאות ציבורית (אמיתי), דב חנין תומך בזה.
    בנוסף, אובמה מתנגד לחלוקת ירושלים, ובכך ממצב את עצמו מימין לביבי נתניהו,

  7. ליובל הגיב:

    לא. סוציאליזם בשלביו הראשונים הוא השתלטות של העובדים על המפעלים, ולא של פקידים על ההנהלה.
    מספיק להיות סטליניסט.

  8. רמי הגיב:

    איני יודע כיצד לאמר זאת, מבלי לעורר עלי את חמתו של הצנזור (ובצדק), אבל למקרא הכותרת "ביבי האדום", ראיתי, בעיני הרוח והדמיון הפורה, את עכוזו האדום של השימפנזי, מן הסוג הנפוץ בספארי. גם בעלי חיים אלו מפנים אלינו בגאווה את עכוזיהם, כמי שאומר מה יפיתי. אגב, מחקרים עכשוויים הוכיחו כי קוף השימפנזי הוא בעל חיים קניבלי המחבב אכילת בשר קופים מכל הסוגים ובמיוחד בני מינו.

  9. רמי הגיב:

    איני מסכים עם יעל לוטן שהצבעה בעד חד"ש אינה יותר מהצבעת מחאה. לדעתי אנו חווים שינוי מהותי בהלך הרוח הציבורי. זה בא לידי ביטוי בהצלחתה של תנועת עיר לכולנו לסחוף צעירים רבים בתל אביב. אמנם התנועה היא עירונית מקומית, אבל היא עלייתה מסמנת התעוררות בקרב הנוער והצעירים, שכנראה ירד להם סו"ס האסימון. (אפילו המטמורפוזה של אהוד אולמרט, שהיא לדעתי כנה, מוכיחה שבא מועד לשינוי. ולא שינוי מהסוג שממנו כבר שבענו להקיא, אלא אולי מהסוג האובמי). חוצמיזה, חד"ש קוראת לשותפות של שני עמי הארץ ומבחינה זו אין בלתה. ללא שותפות אמת כל הפרוייקט הזה שנקרא מדינת ישראל הוא חבל"ז גמור, אז אפילו אם יש לי ביקורת על חד"ש (ויש לי) – כל עוד הם מניפים את דגל האחווה על יסוד סוציאליסטי של כל תושבי הארץ ללא הבדל לאום (ובהיותם היחידים בשטח) – הקול שלי מובטח להם.

  10. ליובל הגיב:

    ולמה שאתה מתאר, קוראים רוויזיוניזם. תקרא למשל את "מדינה ומהפכה" של לנין, הטקסט המרקסיסטי הרציני ביותר שמתייחס למדינה. לא מדובר שם על "ניהול מפעלים על ידי המדינה" או שטות אחרת. מדובר שם על תפיסת השלטון המדיני על מנת לדכא את שאריות הבורגנות. סוציאליזם וקומוניזם אינם ניהול המפעלים על ידי המדינה, למרות מה שהסטליניסטים דווקא כן חושבים.

    איזה סוציאליסטית היתה כור, סולל בונה ובנק הפועלים, נכון? איזה סוציאליזם נפלא שרר באיטליה הפאשיסטית? תחי המדינה טובת הלב שמנהלת את הנכסים לרווחת הכלל!

    אגב, אין לי מושג מה זה "סטיכי". אל תשתמש במונחים מלפני מאתיים שנה בבקשה.

  11. יובל הלפרין הגיב:

    למרבה הצער, הדת שבה מאמין באדיקות נחמיה שטרסלר היא עדיין דת-מדינה בישראל, וביחס לדת הזאת, אפשר לומר שישראל היא מדינת הלכה.

    עובדה, ציפי לבני העדיפה ללכת לבחירות ובלבד שלא תענה לתביעה הצודקת של ש"ס להחזיר חלק מהקצבאות שגזל ביבי (ובעניין זה הוא לא הפך ל"אדום").
    קצבאות ילדים כפי שהן מחושבות בישראל (הסכום קופץ דווקא אחרי הילד הרביעי או החמישי) אינן הסדר אידיאלי, אבל במצב כשלנו כל קצבה לטובה.

    זU יכולV להיות הססמה הכלכלית הראשונה של חד"ש בבחירות המיותרות הקרובות:
    כל קצבה לטובה.

    ונוספת:
    להלאים ולא להפריט.

    (לכל המגיבים הצפויים: כן, סוציאליזם בשלביו הראשונים הוא גם הלאמה, לא "ה?ח?ברה" ולא "קולקטיביזציה" ולא "קואופרציה").

  12. חיים ו. הגיב:

    צודק ברעם,

    העשירים והמתעשרים ינצלו מהמשבר, אולי משום שאם מפעלים יסגרו וחברות יתמוטטו כמה עובדים עלולים לאבד את מקום עבודתם, אולי משום שאם מנגנון האשראי יקרוס וחברות הביטוח יפלו, ההמון עלול לאבד את ביטוח החיים ובטוח הדירה ולא פחות חשוב את כרטיס האשראי.

    כמובן שאסור לדבר על ההמונים שלקחו הלוואות ולא מחזירים אותן, אסור לדבר עליהם, זה לא טוב לבחירות בארה"ב ובטח לא לבחירות בישראל. כמובן שאסור לדבר על ההמון שחגג על הלוואות, משכנתאות שניות, ריפייננס וכו. על ההמון שחותם על ניירות ולא קורא אותם, הם כידוע טעוני הגנה, חרשים, שוטים וקטנים.

    אסור לדבר על היוזמות ה"חברתיות" שהובילו לשנויים מבניים במנגנוני מתן הלוואות ויותר חשוב במנגנוני רכישת ההלוואות על ידי פרדי ופאני, אסור לדבר על כך שהרגולציה בחברות הללו הייתה מקסימלית ושקבוצות לחץ "חברתיות" מנעו באמצעות סנטורים דמוקרטים שינויים מהותיים באופן הפעולה שלהם.

    כן, מנהלי בנקים חברות השקעות וחברות אשראי תאבי בצע וחסרי אחריות עשו מיליונים על חשבון תאוות הבצע וחוסר האחריות של ההמון, חלק לא קטן מהבנקאים הללו הפסיד את התחתונים, ארבע מתוך חמש בנקי ההשקעות הגדולים בעולם פשטו רגל. כעת הציבור משלם על חלקו באורגיה. זה נכון וצודק.

    הבעיה הבסיסית היא עתיקה כימי התרבות האינושית, איך מנהלים את ההמונים.

    הפתרון הסוציאליסטי – שמרו על ההמון כעל תינוק, מנעו ממנו את האפשרות לטעות, פקיד על כל אזרח שישמור עליו מעצמו, רגולציה ועד רגולציה ועד רגולציה של פוליטיקאים על כל נדבך בחיי ההמון.

    הפתרון הקפיטליסטי, אחריות עצמית, קונספט קשה לעיכול על ידי ההמון ןגננותיו. לא נורא, הקפיטליזם כאן כדי להשאר, הגיע הזמן שההמון יגמל מחיתולים.

  13. ASHER FROHLICH הגיב:

    שלוש הערות קצרות:

    1) אין "קפיטליזם טוב" ו"קפיטליזם רע ופראי".
    כל "סוגי" הקפיטליזם מבוססים על עקרון הרווח,כמה שיותר וללא כל גבול,ולא חשוב ממה,רק התנאים בו הקפיטליזם פועל ומגשים עקרון זה משתנים,אבל לא העקרון.

    2)הממשלות תמיד התערבו בכלכלה,בדרך זו או אחרת,"חוק עידוד השקעות הון",מע"מ,מכסים,מיסים,ואלה דוגמאות בלבד.אין לשכוח שהממשלות מייצגות את המעמד השולט והשליט,ולא את "העם",מונח שאין לא כל משמעות אמיתית.

    3)פ.ד. רווזבלט אינו דוגמה טובה .נכון שבוש
    עבר כל גבול של כשלון,אבל "הצלחתו" של רווזבלט הייתה כתוצאה מהמלחמה האימפריאליסטית באירופה על חשבון מעמד הפועלים של כל העמים,כולל של ארה"ב,במטרה לבלום את הגל המהפכני שהתחיל באוקטובר 1917.

  14. טרזן הגיב:

    לחיים וליעל

    אין דבר כזה הצבעה הצהרתית או מחאתית! הצבעה כזאת לא תיתכן מהטעם הפשוט שאיש אינו יודע מה קורה מאחורי הפרגוד. כדי שמחאה או הצהרה תתקיים דרוש קהל!
    נדמה לי שהמושג השגוי הזה – הצבעת מחאה – חזר למילון כאשר נאלצנו להסביר את ההצלחה המפתיעה של מפלגת הגימלאים הגרוטסקית.
    אני מצביע חד"ש כי אני מסכים בד"כ עם עמדותיה ושותף לדרכה, וכשאני רוצה למחות אני יוצא להפגנה.

  15. ראוי לשים לב הגיב:

    בגלל חצי פסוק חזק הופך המאמר של ברעם לראוי
    וזו האמירה "הרס המוסדות הסוציאל דמוקרטים"
    לגבי נתניהו אני חושב שהוא ברכה
    לכל מי שרוצה לעצור את עליית הליכוד
    ליבני צודקת בתחושות שלה שניתן לעצור את
    את נתניהו "לפוצץ את הבלון"
    אבל ראוי לשים לב (בגלל זה אני כותב)
    להתמודדות בין דוב חנין לחולדאי על ראשות
    העיר תל אביב בעוד שבועיים
    לחנין סיכוי מצויין לזכות בתל אביב
    (מתוך סקר אישי לחלוטין שלי)
    זה מאוד מזכיר את אובמה שכבר הביס את הילרי וכעת דוהר לנשיאות
    אז למרות הקדרות הברעמית (הטיפוסית) יש
    שינוי אבל עם הסתיגות
    זה לא קשור לאידיאולוגיה אלא לתופעה היחודית של חנין (אובמה) ולמצב הכללי
    שמסייע לחנין להיות מועמד שווה סיכוי

הגיבו ללראוי לשים לב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים