הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-6 בנובמבר, 2008 31 תגובות

באתר "העוקץ" התפרסם מכתב גלוי של רועי גזית בו הוא מבקר בשצף קצף את הקפיטליזם החזירי, כפי שהוא מוצג במאמרה של מירב ארלוזרוב, עורכת כלכלית במוסף "דה מרקר" של העיתון "הארץ". אבל נראה, כפי שאסביר בהמשך, שכל דברי הביקורת שלו אינם יורדים לשורש הבעיה הנוגעת לחטא הקדמון של הליברליזם ולשיטה הכלכלית הנגזרת ממנו, הלא היא הקפיטליזם.

בראשית דבריו הוא מבדיל בין "רווח" ל"רווחה". רווח, על פיו, הוא ביטוי של תאוות בצע לשמה ואילו רווחה, לפי המודל של נורבגיה, היא "מצב שבו יש לאדם בריאות טובה ואושר, בעלות על רכוש וכסף". הוא מסביר עוד ש"משאבים, לעניין זה, אינם בהכרח כסף או שווי כסף. את איכות החיים ורווחתו של האדם או הקבוצה ניתן להעריך גם במשאבים אחרים כדוגמת יופי, יצירות אמנות, מעמד חברתי, השכלה גבוהה ובריאות". אכן, הבחנה ראויה, אולם נראה שהוא מתפרץ כאן לדלת פתוחה, שכן אין היום אף אדם שפוי המתנגד לרווחה חברתית כפי שאתה מתאר אותה.


הוויכוח בין רועי גזית לארלוזרוב נסב אך ורק על הדרך, או על האמצעים הכלכליים הדרושים כדי להשיג את אותה רווחה. לדעתם של ארלזורוב וביבי, הרווחה תושג באמצעות בעלי ההון המצליחנים שייצרו מקומות עבודה ובאמצעותם תושג ההתפתחות והרווחה של החברה כולה. כמו כן, לדעתם, אותם מצליחנים ישמשו כמודל חיקוי שלאורו יתחנכו ילדי ישראל וכך ילמדו כיצד לשפר את מצבם. רועי וחבריו הסוציאל-דמוקרטים, לעומת זאת, מציעים לנו להשיג את אותה רווחה חברתית על ידי התערבות ופיקוח של המדינה, שתדאג לחלוקה צודקת יותר של העוגה. אלא שבשני המקרים, הרווחה מושגת ומוסברת, גם אליבא דמרקס, בעיקר באמצעים ובמושגים כלכליים. כמו כן, בשני המקרים הרווחה האישית נתפסת כתכלית לשמה, ואילו החברה והמדינה משמשות רק כאמצעי.


בסוף דבריו הוא מתאר את בעלי החמלה, שגוברים על טבעו האנוכי של האדם, לעומת החזירים הקפיטליסטים חסרי המצפון. שוב, זו אכן הבחנה ראויה, אלא שמירב ארלוזרוב טוענת הרי שבשל טבעו הרע של האדם, נשארו כל צורות החברה והמדינה הקולקטיביות הרחק מאחור או קרסו בדרך להשגת הרווחה, ולא נשארה אלא הדרך הרובינזונית האינדיבידואלית. לדעתי, החטא הקדמון של הליברליזם טמון בתפיסה האינדיבידואלית הרובניזונית של האדם כ- homo faber וכ-homo economicus, לפיה האדם ניתפס כיצור תועלתני, אנוכי, אשר במילים של מרקס, עובד ככל יכולתו לסיפוק כל צרכיו. תפיסה המקדשת את האינדיבידואליות הבלתי אמצעית, ומשאירה את האדם (או הקבוצה) היחיד כשלעצמו ועם עצמו בלבד.


תפיסה המנוגדת ניגוד גמור לתפיסה הקלאסית ולהגות ההומניסטית והרדיקלית של העת החדשה, שלפיה האדם נתפס כ-homo sapient , או בלשונו של אריסטו, כ- zoon politicon (יצור פוליטי), כלומר כיצור אוניברסלי.


חטאה הגדול של ארלזורוב איננו, אפוא, בכך שהיא מתנגדת לרווחה החברתית ומקדשת את הרווח הפרטי. העניין הוא עצם הראייה של הכלכלה, כלומר, העבודה והקניין החומרי, כביטוי לחייו של האדם. במובן הזה, האלטרואיזם שלך איננו שונה בהרבה מהליברליזם שלה. אצל שניכם חסרה תפיסת אדם ותפיסה של "טוב" חברתי, שאינן ניתנות כלל להשגה ולהגדרה על פי מאפייני הרווחה שציינת, דווקא משום שעצם המושג "רווחה" לקוח רובו ככולו מהשיח הליברלי התועלתני שעניינו היחיד הוא סיפוק כל צרכיו של האדם היחיד כאן ועכשיו, מלבד, אולי, מעמד חברתי. אלא שאצל גזית, ממש כמו אצל ארלזורוב, מעמד חברתי נתפס כתכלית, ואילו לפי השקפתי, המעמד החברתי אינו אלא אמצעי להשגת התודעה העצמית של האדם. כך מעמדו של האדם, המושג באמצעות מעורבות ופעילות חברתית, משחרר אותו ומקנה לו הערכה חברתית, המגלה לו את מהותו האנושית כסובייקט תבוני, אוטונומי, שותף פעיל בקביעות הנוגעות לענייני הציבור. ההערכה החברתית מבטלת את מצבו הטבעי האינדיבידואלי המנוכר של האדם ושבה ומחברת אותו כאזרח אל העולם הגדול שסביבו. זהו ייחודו ויתרונו של הרפובליקניזם ביחס לליברליזם.


אם כן, הרפובליקניזם, בניגוד למרקסיזם, מעלה על נס את הפעילות הפוליטית בענייני הציבור (res-publica) ולא את העבודה החומרית ככוח המניע, כתכלית וכמקור של אושרו וסיפוקו של האדם. טרי איגלטון מסביר את משמעות המילה "culture", שמקורה "עיבוד אדמה". תושבי העיר מגדירים את עצמם cultivated"" ולפיהם, התרבות מנוגדת לטבע. אולם, הוא מסביר, "כדי שהעיר-מדינה תשגשג, היא צריכה להחדיר באזרחיה סוג של נטייה רוחנית. תרבות היא, אפוא, סוג של אתיקה פדגוגית אשר מכשירה אותנו לאזרחות פוליטית על ידי השגת האידיאל הקולקטיבי החבוי בכל אחד מאיתנו, השגה שבאה לביטויה העליון בתחום האוניברסלי של המדינה".


גזית מסיים את מכתבו בנימה פסימית ומבכה על העדר חמלה ואלטרואיזם בפקולטות לכלכלה. אולם את הרעיון הפוליטי הרפובליקני האמור, לפיו העיקר איננו החומר, אלא הרוח, לא מלמדים, לדאבוני, גם בגילמן ואפילו לא במכללה החברתית-כלכלית או באתר "העוקץ".

תגובות
נושאים: מאמרים

31 תגובות

  1. על הרפובליקה הגיב:

    במשטר הדוגל ברפובליקניזם, על הפרט מוטלות חובות של ברזל שבמילויין מותנות זכויותיו. במשטר שכזה, היו מוציאים את כותב המאמר על בגידה בשל שיתוף פעולה עם האויב הסורי.
    הלאה הרפובליקניזם, יחי הכלכלה הסוציאליסטית והחברה הליברלית.

  2. לאודי הגיב:

    לך תספר את זה למיליונים שמחפשים בזבל או יום עבודה כדי להתקיים.
    התנאי לחופש הוא קודם כל המאבק לשחרור מהתלות בכוחות הטבע והפיכתם לאמצעי של שחרור מהתלות הזאת (דיאלקטיקה), הוא הקובע את חלוקת העבודה – הכפייה החברתית והוא התנאי לשחרור מהכפייה הזאת והוא המנוע של ההיסטוריה. זה בסיסו של המרקסיזם ואין תיאוריה שלה הסבר משכנע יותר.

  3. ASHER FROHLICH הגיב:

    קודם כל,אינני מבין את המושג החדש פרי דימיונם הפרוע של פוליטיקאים ועתונים שהוא "קפיטליזם חזירי"
    הקפיטליזם הוא קפיטליזם והוא קפיטליזם והוא חזירי כשיש לו אפשרות להיות כזה,"מתון וליברלי" כשאין לו ברירה,ואפילו חצי "סוציאליסט כשהמצב חמור ויש סכנה של פיצוץ.
    גם שלי יחימוביץ כתבה כנגד המאמר של "בוגרת כלכלה" הגברת ארלוזרוב,
    אני יכול לאשר את טענות שלי,כוון שגם אני "בוגר כלכלה" ויכול להעיד שבמשך כל לימודי הארוכים באקדמיה בארץ לא שמעתי אפילו מילה לא רק על מארקס אלא אף לא על קיינס.
    אבל אני לא יכול לקבל את הצעתה של שלי ורבים אחרים המדברים על "הדרך השלישית",(קרי "קפיטליזם לא חזירי"שאף אחד לא יודע מה זה.
    דוגמה של קפיטליזם כזה,מביאים לנו מארצות סקנדינביה הנאורות,בהן כביכול יש קפיטליזם אבל הוא גם דואג לרווחת הכלל.
    הבעייה היא שהקפיטליזם במאה ה21 הוא לא מקומי,לאומי,עצמאי ובלתי מחובר לקפיטליזם גלובלי שהוא ללא ספק,חזירי ביותר.
    ועל כן,חלום ואשלייה כזו הנה דומה למצב בו נמר מאולף מקרקס הוסגר בכלוב עם חבורה של נמרים פראים.
    לא אחזור כאן על ההסברים שנתתי מספר פעמים באתר זה על חוסר אפשרות מעשית של קיום מדינת רווחה בכלכלה הגלובלית של היום.
    אנו לא נמצאים בסוף המשבר אולי העמוק ביותר של הכלכלה הקפיטליסטית "חזירית" או לא,אלה בתחילתו.
    משבר זה נובע מתהליכים מצטברים בכלכלה ה"ריאלית" ולא ב"מגזר הפיננסי",בירידה מתמשכת של שיעור הרווח בייצור,בהצבר הון בריכוזיות הולכת וגדלה ובהתחזקות המונופולים
    חוצי אוקיאנוסים.
    הקפיטליזם לא סובל מהצטטנות או שפעת,אלא ממחלה סופנית,והוכחה לכך נקבל בזמן קצר,ובדרך הקשה.

  4. יוסי ונטורה / תרומה חשובה לדיון הגיב:

    מאמרו של אהוד אדיב מהווה תרומה חשובה לדיון שהחל באתר אחר: "העוקץ". אני קורא מדי יום את "העוקץ" ואת "הגדה השמאלית" (גילוי נאות: עם העדפה רעיונית לגדה השמאלית) ונשאלת השאלה מדוע מר אדיב לא פרסם שם את מאמרו? הרי הוויכוח התקיים שם ולא "כאן" – באתר הגדה השמאלית.

  5. עמית הגיב:

    כן, רק שבזמן שאתה תמשיך להתפייט על הסובייקט התבוני והאוטונומי, המערכת הכלכלית שעל פיה נקבע אם כל אחד מאיתנו יגור בסלאמס או בוילה, ואם הבת שלו תתחנך בכיתה לא ממוזגת עם 40 תלמיד או בבי"ס פרטי משובח- המערכת הזאת לא תתנדף. היא תישאר בשטח, ובזמן שתתעלם ממנה הארלוזורובים והשטרסלרים ישתלטו עליה לגמרי.
    אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו לנטוש את זירת המאבק הכלכלי.

  6. שאלת מקרו הגיב:

    איך בדיוק מתאפשר המודל הסקנדינבי הזה? איך שיעורי הרווח היפים נשמרים, ומדוע בעלי העסקים לא הולכים לסין או להודו, ששם אפשר להשיג כוח אדם זול גם בהיי-טק ובשירותים? מה סוד הקסם??

  7. ראובן קמינר הגיב:

    במאמר מאכזב קופץ ידידנו אודי אדיב לתוך הויכוח הציבורי החריף המתנהל בימים אלה בגין המשבר הפיננסי-קפיטליסטי הבינלאומי ההולך ומחריף. אדיב פוסל (בשם מי בעצם?) את הויכוח בין הניאו-לבריזים ובין הקיינסיאניזם. על המרקסיזם, לפי אדיב, אין מה לדבר. העולם כמרקחת. הסבל והמצוקה גוברים ומתפשטים. וברגע זה מופיע אודי אדיב ומבקש לשנות את נושא הדיון ולהעתיק אותו לנושא של צורת הממשל, תמיכה ללא תנאי בזכויות אישיות (בתוכן זכות הקניין), ואידיאל האזרח הטוב וכו’. אני "מריח" את ההשפעה הרוחנית של חברתנו חנה ארנדט כנביאה של תורת הרפובליקניזם. אך ספק רב אם אישה זו הייתה שוללת בשעה כזאת את הדיון העקרוני בשיטה הכלכלית הדומיננטית כפי שעושה אודי אדיב. אינני מכיר שום גורם אינטלקטואלי או פוליטי שהגיב כפי שהגיב אודי אדיב למשבר האדיר המתרחש בשעה זאת.

  8. תשובה למר ונטורה הגיב:

    אהוד אדיב (כנראה שבחר הפעם ברשת הסוואה), הוא אליטיסט לבן
    ככזה הוא הוא לא ילכלכך את ידיו ויכתוב באתר המזוהה יותר כשחור
    ואגב זאת לא הפעם הראשונה , שהוא מעתיק דיון מהעוקץ לכאן

    מכלוף

  9. ASHER FROHLICH הגיב:

    ועוד הערה קצרה לכותר המאמר

    לפני שאתה כותב מה "הכוח המניע" של המרקסיזם אני מציע לך קצת,אבל קצת,לקרוא את מרקס.
    מאיפא ההמצאה שהמרקזיסם אינו דוגל בפעילות פוליטית (בעינייני ציבור)???
    יש בכלל פעילות פוליטית שלא בעינייני ציבור?
    הבלבול והבירבור במאמר בין "רפובליקניזם" למרקסיזם,בין העבודה ככח מניע לבין לא יודע מה…איזה קשקוש !

  10. אודי הגיב:

    יוסי ונטורה- שלחתי ליוסי דהאן ידידי את התגובה שלי למאמרו של רועי, אולם הוא (או הם) החליטו לפרסם אותו, למרות בקשתי המפורשת, רק כתגובה ולכן לא נותר לי, אלא לפרסם את הדברים ב"גדה".
    מכלוף – אני מתקשה להבין מה הקשר בין הפניה שלי ל"גדה השמאלית" להיותי "אליטיסט לבן"? נראה שלפי השקפתך לא רק אני,אלא גם "הגדה השמאלית" היא אתר "אליטיסטי לבן", ואילו "העוקץ" הוא האתר המזרח תיכוני של בני העם הפשוט. תרשה לי לא להגיב להנחה-טענה הלא ראויה הזו.
    באשר לטענה האישית שלך כנגדי. אני מציע שתקרא שוב בעיון את הדברים שכתבתי ואם תימצא שם מילה "אליטיסטית" אחת, או רמז "לבן" כלשהו אתחיל לשקול את דבריך.
    ראובן – "אינני מכיר" איננו בושה, אולם אין זה בשום אופן מקור לגאווה, או ארגומנט בויכוח. אם לא ידוע לך על כל ההגות הניאו-מרקסיסטית של המאה העשרים המערערת על הפרדיגמה הכלכלית הדטרמיניסטית של מרקס והמרקסיסטים מימיו של לנין ועד היום, לא נותר לי אלא להשתתף בצערך ואולי רק להפנות אותך (better late ) לכרך השלישי של לשק קולקובסקי על המרקסיזם בחצי הראשון של המאה העשרים. שנית, מה הקשר בין הליברליזם השמרני של חנה ארנדט, הנקרא משום מה באמריקה "רפובליקניזם", לבין ההגליניזם הרפובליקני שהצעתי? שלישית, אינני מבטל את הניתוח וההסבר הכלכלי של המשבר. אולם לשם כך, אינני זקוק עוד לציטוטים מהכרך השלישי של מרקס. מספיקים לי לחלוטים מאמריהם שטיגליץ,קרוגר, קליין ושיחותי עם חברי פרופסור ארנון הדר. רביעית, בניגוד גמור לתזה המהפכנית של מרקס, כל המשברים הכלכליים מהמפכה הצרפתית ועד היום נפתרו בצורה כזו או אחרת באופן פוליטי . פירושו של דבר, שבחשבון אחרון אצל בני אדם, בניגוד לטבע, לא "הבסיס", אלא "בנין העל" הוא הכוח המניע והמושג המסביר של התהליך ההיסטורי. חמישית, זהו מנהג לא ראוי לדבר על זכותו ויכולתו של האדם לומר את הדברים במקום להתייחס באופן ענייני לתוכן של דבריו.
    עמית-תולדות המאה העשרים מלמדים שאין שום קשר בין התפתחות כוחות היצור לאמנציפציה החברתית. כך, גרמניה, האומה המפותחת ביותר בעולם הולידה את הנאציזם ובסין וקובה, בין המדינות התת-מפותחות ביותר בעולם, נעשתה מהפכה חברתית רדיקלית. הכוח המניע והמושג המסביר של כל המהפכות החברתיות והשינויים הגדולים שנעשו בעידן המודרני היו מנהיגים מסורים, בעלי חזון ואומץ לב שידעו כיצד לדבר אל העם, לפקוח את עיניו ולגייס אותו לפעולה ומעורבות פוליטית.

  11. אבי הגיב:

    אודי, אתה מדבר כאילו שאנחנו שבדיה ועכשיו צריכים לחשוב כיצד מתקדמים לשלב הבא. אבל זה לא המצב בישראל, הפערים הכלכליים ושיעורי העוני הם השניים הגבוהים במערב אחרי ארה"ב. זכויות העובדים בשפל המדרגה והשירות הציבורי קרי החינוך והבריאות הציבוריים מתדרדרים, על דיור ציבורי אין כמעט מה לדבר. שכר המינימום נמוך מאוד, חופשת הלידה נמוכה מדי ועל דמוקרטיזציה במקום העבודה אין בכלל מה לדבר, ברוב הפירמות הפרטיות המעביד לא מאפשר בכלל להתאגד לעובדים שרוצים זאת וכו’. קודם צריך להגיע לסקנדינביה והתרחק מהמודל האנגלו-סקסי ואז נדבר על דמוקרטיה השתתפותית.

  12. אבי הגיב:

    אודי, אין כמעט כל משמעות למאבק פוליטי ללא המשמעות הכלכלית. הרי מהי הפוליטיקה אם לא אמצעי לשיפור חומרי של החברה והאינדיבידואלים בתוכה? בחברה בה יש שלום (נגיד שבדיה) מה יהיו ההבדלים בין מפלגה אחת לרעותה מלבד הנושא הכלכלי? אגב, בסקנדינביה, בה מראש הסוציאל דמוקרטיה לא הייתה פשרה ותיאוריה אותה יישמו בלית ברירה בגלל כישלון המרקסיזם, אלא האידיאולוגיה המועדפת, המשמעות של ס"ד הינה גם דמוקרטיזציה במקום העבודה – כלומר ההנחה שגם לעובדים צריך שיהיה קול בעבודתם וצריך לדון איתם בפעולות הפירמה. משום כך כל פירמה חייבת לפי החוק ייצוג נכבד של נציגי איגודים (שנבחרים ע"י העובדים) בדירקטוריון המנהל. ככה לעובדים יש השפעה בחיי היומיום שלהם, כלומר במקום עבודתם ולא רק בפוליטיקה הגבוהה. בסקנדינביה גם נפוצים הקואופרטיבים הצרכניים (אם בדיור, אם בגני ילדים ואם בצרכניות ובחנויות מזון) ואף קואופרטיביים יצרניים וחקלאיים לא חסר שם, המשמעות היא שהיכולת שלך לקבוע אלמנטים בחייך גדלה ושהאלמנט הדמוקרטי מתרחב.
    בכלל מסתבר ששיטה זו לא רק שיוצרת אמון גבוה יותר בין בני אדם ושהיא נחוצה והכרחית לשם השתתפות פעילה בפוליטיקה, היא גם הופכת לרוב את תושביה למאושרים יותר. אני שולח לך סרטון שמנסה להסביר מדוע דנמרק הקרה והאפרורית היא המדינה המאושרת בעולם עפ"י סקר האושר העולמי. לפי הסרטון, המדיניות הסוציאלית בה היא שאחראית במידה רבה לאושרם הרב.
    — קישור —
    והנה עוד סרטון מעניין על נורבגיה, רק תראה כיצד המדיניות הס"ד הפכה את החברה לטובה וראויה יותר
    — קישור —

  13. ASHER FROHLICH הגיב:

    לאודי

    להגיד שבוויכוח "מספיק" לך סטגליץ ואפילו קליין !! מראה על רדידות אינטלקטואלית חמורה.
    כדי להתמודד בוויכוח אתה חייב להכיר היטב את הדעות של אלה שאתה מתנגד להם,אחרת אין לך כל זכות באותו וויכו.
    הצלחתי "לפשל " בגדול= הוצאתה את האדם מן הטבע !. לא רק מארקס היה מתהפך בקברו,גם דרווין,פרויד,אינשטיין ועוד חבורה רצינית של
    אנשי מדע וקדמה. פשוט,החזרתה אותנו לימי הביניים.

  14. מוני יקים האנטיציוני הגיב:

    דברי אמת של מכלוף "אליטיסט לבן"
    באתר האליטיזם הסמולני הלבן.
    מאמר על הקפיטליזם החזירי המתעלם מהקונוטציות
    האתניות של המצב המעמדי, הוא מאמר גזעני של המצדד באליטיזם הלבן המובנה אל תוך ההגמוניה הכוזרית השולטת.

  15. אבי הגיב:

    לא הבנתי, האם צריך לתמוך במדינת רווחה סוציאל דמוקרטית או בקפיטליזם ניאו-ליברלי? האם הממשלה צריכה לספק בריאות, חינוך ודיור מסובסדים באופן אוניברסלי כמו בסקנדינביה או אולי באופן מאוד סלקטיבי, לא לכולם ובמידה מינימלית כמו בארה"ב? האם המדינה צריכה להתערב בחוקי עבודה נוקשים ובאמצעות איגודי עובדים לוחמניים (בסקנדינביה זכותו של האיגוד להכריז "חרם" על פירמה שלא חותמת או שמפרה את ההסכמים הקולקטיביים, המשמעות של "החרם" היא שאף עובד מ-80% העובדים שמאוגדים באיגודים לא יספק שירותים לאותה פירמה. בסקנדינביה גם ישנו ייצוג עובדים נכבד עפ"י חוק, בדירקטוריון המנהל של כל פירמה. כלומר נציגי עובדים יושבים בדירקטוריון המנהל והם שותפים בקבלת ההחלטות). האם אתה בעד הסכמים קולקטיביים או בעד חוזים אישיים?
    אל תתחמק, בקשה תענה על השאלות הללו.

  16. אבי הגיב:

    אודי, ללא מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית אני בספק אם רפובליקה השתתפותית שכזו אפשרית. רק אחרי שתנטרל את הבעיות והקשיים של החיים ותפעל לצמצום אי השוויון הכלכלי ניתן יהיה להתקדם לקראת הפתרון שאתה שואף אליו.
    למעשה תבדוק את "מדד הדמוקרטיה" של העיתון הימני "האקונומיסט" ותגלה ששבדיה מדורגת כבעלת רמת הדמוקרטיה הגבוהה בעולם. מדוע דווקא היא ולא ארה"ב או בריטניה? הדבר כמובן קשור למדיניות הסוציאלית שלה לעומת החוסר במדיניות כזו אצל 2 האחרונות.
    — קישור —
    — קישור —
    יותר מכך, אריק אוסלנר חקר אודות מידת האמון של אנשים וגילה שככל שהשוויון הכלכלי גבוה יותר מידת האמון באנשים אחרים רבה יותר. בשבדיה מידת אמון של איש ברעהו גבוהה יותר מבארה"ב ובבריטניה. אמון גבוה נחוץ לאוטופיה שלך וכנראה שהוא בלתי ניתן להשגה ללא מדינת רווחה סוציאל דמוקרטית.
    — קישור —
    — קישור —

  17. לא, אבי הגיב:

    אתה לא מבין. מישל פוקו אמר ששירותי הבריאות והרווחה של המדינה הם דכאניים ואכזריים, והם פוגעים בחירות האנושית המטאפיזית האינסופית. לכן, אסור למדינה לספק שום שירות ציבורי (מלבד בטחון, וגם אותו להפריט עד כמה שאפשר), ולהשאיר את העובדים להיטרף על ידי ההון, שהוא כידוע מערכת פלואידית-ניידת וחופשית.

  18. אודי הגיב:

    אבי- במהלך ריצת הבוקר לאורך שפת הים , זמן טוב להרהורים פילוסופים, חשבתי על הדרך הטובה להשיב על טענותיך "הכלכליות". עלה בדעתי להתחיל אולי מהניסיון האישי שלי בקיבוץ. על פי התפיסה הכלכלית שלך הקיבוץ של סוף שנות ה60 וראשית ה-70 היה אמור להיות מימוש האידיאל הסוציאל דמוקרטי עלי אדמות ואגב כך, סוג של חברה ומדינה המאפשרת והמקנה לחבריה תחושת השתתפות ומעורבות בענייני הציבור. משום מה, אבל, לאחר מלחמת 67 חשתי מיד שאין זה עוד הקיבוץ שלי כיוון שרוב חבריו נטשו את החזון הסוציאליסטי האוניברסלי והחלו לפזז יחד עם הכלל סביב "עגל הזהב". הנמשל הוא, מן הסתם, שבדיה שם המדינה מספקת אכן את כל צרכיו של האדם, אולם, גם שם, ממש כפי שבארה"ב הניאו-ליברלית, המדינה והחברה משמשות רק כאמצעי לסיפוק צרכיהם של האזרחים היחידים ואין לשתי המדינות הללו, כפי שמסבירים אפלטון, אריסטו, רוסו והגל, שום משמעות נעלה יותר הנותנת באמת טעם ומשמעות לחיי האדם.
    כך, גם, באופן היסטורי ומושגי הסוציאל-דמוקרטיה איננה מתפתחת כמשנה סדורה הממומשת בעולם, אלא היא מראשיתה נתפסת כפשרה, או כברירת מחדל לאור כישלונו של המרקסיזם. הבעיה של העיקרית של הסוציאל-דמוקרטיה, כפי שהיא אכן מתקיימת היום ומאז שנות השלושים, היא הוויתור הגמור על חזון אחרית הימים המרקסי, הלכה למעשה, גם בפריסתו הטריטוריאלית וגם בגבהים האוטופיים שכמה פסקאות מ"האידיאולוגיה הגרמנית" ו"ביקורת על תוכנית גותהא" נוגעות בו.
    כך, ברנשטיין האב הרוחני של הסוציאל-דמוקרטיה, מבקר את היסוד האפריורי של נפילת הקפיטליזם בתפיסת המרכסיזם. על פי ברנשטיין, כלל לא ברור כי הקפיטליזם הוא שלב, מעבר, קונוונציה בניגוד לטבע, שאמור לחלוף כמו השלבים הקודמים ולפנות את דרכו לקומוניזם. הקפיטליזם לא יוצר את קברניו שלו. הקומוניזם לא מתפתח בתוך הקפיטליזם. הקפיטליזם למעשה שומר על עצמו דרך כוחות רגולטיביים הפנימיים לו, בניגוד גמור למה שמרכס אומר; קרטלים, קרדיט, השיפור של אמצעי התקשורת, והשיפור של מעמד הפועלים כתוצאה ישירה של הדמוקרטיה הפוליטית, מביאים ליציבתו או לסיכול אותם משברים פנימיים של הקפיטליזם. לכן, אומר ברנשטיין יש לשלב ידיים עם הקפיטליזם. להכיר בו. אולם, יש לעשות זאת תוך כדי ניסיון מתמיד לרכך ולעדן אותו. הפועלים לא צריכים להיאבק מאבק מעמדי-כלכלי גלובלי בקפיטליסטים, הם צריכים להיאבק היאבקות מקצועית, לא אלימה, בקפיטליסטים, במסגרת המפעלים והדמוקרטיה הלאומית על מנת להביא לשיפור מצבם החומרי. כלומר, המאבק הפוליטי מגוייס לפיו לטובתו של המאבק האקונומיסטי, לשיפור שכרם של הפועלים, כאן ועכשיו, תוך וויתור על ל חזון המהפכה שתשים קץ לקניין ואגב כך, לאי השוויון ולאובייקטיביזציה של האדם.
    אתה שואל "אם צריך לתמוך במדינת רווחה?" ובכן, אני, ככל אדם בר דעת, מן הסתם תומך בכל לבי במדינת הרווחה. אולם מן הראוי שתענה גם לשאלה שלי: האם הרווחה החומרית וסיפוק כל צרכיו של האדם, כפי שמתאר לעצמו מרקס את גן העדן הקומוניסטי, הם אכן ביטוי חייו של האדם ומקור אושרו?
    לבסוף, last but not least, תסביר לי עוד מהו בדיוק תפקידו של האינטלקטואל או הפעיל החברתי במאבקם של הפועלים ו\או החלכאים, הנדכאים והמפונים? האם אין זה מתפקידו-תפקידנו לומר לאותם המעמדות והקבוצות המדוכאים שהמאבק המקצועי הפרטיקולרי הוא אכן מהלך ראוי, אולם גם לאחר שישיגו את ליטרת הבשר שלהם, הם עדיין יישארו בתחתית המדרגה ללא כל מעמד ותחושה של ערך וכבוד עצמי. תחושה שיוכלו להשיג אך ורק באמצעות המעורבות וההשתתפות הפעילה במאבק הפוליטי ע

  19. מוני יקים האנטיציוני הגיב:

    השמאל מעולם לא היה קיים בציונות.
    המושג שמאל אוכלס ע’י גזענים בולשביקים
    בני קיבוצים ועסקני מפלגות הגזע הלבן הכוזרי כדי לאפשר ולתרץ מצד אחד את שוד המולדת הפלסטינית ומצד שני לדכא ולנצל מעמדית כלכלית
    את צאצאי יהודי בית שני יהודי המזרח.
    השייכות לשמאל מדומה זה הפכה למקור פרנסה לאלפי עסקנים וגרפומנים שעסקו ועוסקים בהוצאת
    שם רע לשמאל הפוליטי שאינו קיים, כדי לנטרל
    את אופציית קימומו של שמאל אמיתי שייצג את
    האינטרסים והציבור האמיתי שהשמאל בעצמותיו.
    דיבורים ומחקרים פלצניים על כלכלות אלו או אחרות רק נועדו למניעת המפץ הפוליטי הנחוץ
    של העברת מרכז הכוח הפוליטי לאלו שזה נמנע מהם בכוח הזרוע מאז ראשית הציונות.
    הגזענות האשכנזית שאינה גזענותו של מימסד אליטי בלבד אלא גזענות שבה נגוע כל אידיבידואל אשכנזי שיחד מרכיבים את הקולקטיב
    האשכנזי המסרב להירפא ממחלת הגזענות.
    במשך 120 שנה לא קם ולו ארגון פוליטי אחד
    שהתנגד לגזענות האשכנזית ולהיפך מרבית
    המפלגות והארגונים הפוליטיים שמו לעצמם
    מטרה של השתקת כל דיון וטיפול בנושא שלא
    לדבר על כך שכולם השתתפו בשוד עוגת הצבור
    ןהסתכלו בהתנשאות גזענית על המזרחו/ספרדים
    המתדרדרים לחיי נוון ועוני .
    רק התבדלות פוליטית חברתית טוטאלית של המזרחים לפי הנוסחא "פרוד לפני איחוד"
    יש בה סיכוי כל שהוא להביא לשיקומו של העם היהודי המפואר של צאצאי יהודי בית שני.
    במסגרת זו כל מזרחי שיסתפח למפלגה אשכנזית יוקע כבוגד בעמו וכאופורטוניסט בר עונשין.
    תהליך זה יביא להתגבשות המזרחים ככח
    פוליטי מרכזי ואידאולוגי מול הרקבון ומשבר
    המנהיגות המכה את המיעוט הכוזרו/אשכנזי
    שמתיימר להיות היחיד שיש בכוחו להצמיח מנהיגים, עם האופציות הרקובות שלפנינו
    ליבני ביבי וברק ברור לי שרק אובמה מזרחי
    יציל את העם הילידי היהודי ואחיו הפלסטינים
    מן הגורל הנמהר הטמון בהמשך שלטונה של
    החונטה הכוזרו/אשכנזית.

  20. אודי הגיב:

    אבי- במהלך ריצת הבוקר לאורך שפת הים , זמן טוב להרהורים פילוסופים, חשבתי על הדרך הטובה להשיב על טענותיך "הכלכליות". עלה בדעתי להתחיל אולי מהניסיון האישי שלי בקיבוץ. על פי התפיסה הכלכלית שלך הקיבוץ של סוף שנות ה60 וראשית ה-70 היה אמור להיות מימוש האידיאל הסוציאל דמוקרטי עלי אדמות ואגב כך, סוג של חברה ומדינה המאפשרת והמקנה לחבריה תחושת השתתפות ומעורבות בענייני הציבור. משום מה, אבל, לאחר מלחמת 67 חשתי מיד שאין זה עוד הקיבוץ שלי כיוון שרוב חבריו נטשו את החזון הסוציאליסטי האוניברסלי והחלו לפזז יחד עם הכלל סביב "עגל הזהב". הנמשל הוא, מן הסתם, שבדיה שם המדינה מספקת אכן את כל צרכיו של האדם, אולם, גם שם, ממש כפי שבארה"ב הניאו-ליברלית, המדינה והחברה משמשות רק כאמצעי לסיפוק צרכיהם של האזרחים היחידים ואין לשתי המדינות, כפי שמסבירים אפלטון, אריסטו, רוסו והגל, שום משמעות נעלה יותר הנותנת באמת טעם ומשמעות לחיי האדם.
    כך, גם, באופן היסטורי ומושגי הסוציאל-דמוקרטיה איננה מתפתחת כמשנה סדורה הממומשת בעולם, אלא היא מראשיתה נתפסת כפשרה, או כברירת מחדל לאור כישלונו של המרקסיזם. הבעיה של העיקרית של הסוציאל-דמוקרטיה, כפי שהיא אכן מתקיימת היום ומאז שנות השלושים, היא הוויתור הגמור על חזון אחרית הימים המרקסי, הלכה למעשה, גם בפריסתו הטריטוריאלית וגם בגבהים האוטופיים שכמה פסקאות מ"האידיאולוגיה הגרמנית" ו"ביקורת על תוכנית גותהא" נוגעות בו.
    כך, ברנשטיין האב הרוחני של הסוציאל-דמוקרטיה, מבקר את היסוד האפריורי של נפילת הקפיטליזם בתפיסת המרכסיזם. על פי ברנשטיין, כלל לא ברור כי הקפיטליזם הוא שלב, מעבר, קונוונציה בניגוד לטבע, שאמור לחלוף כמו השלבים הקודמים ולפנות את דרכו לקומוניזם. הקפיטליזם לא יוצר את קברניו שלו. הקומוניזם לא מתפתח בתוך הקפיטליזם. הקפיטליזם למעשה שומר על עצמו דרך כוחות רגולטיביים הפנימיים לו, בניגוד גמור למה שמרכס אומר; קרטלים, קרדיט, השיפור של אמצעי התקשורת, והשיפור של מעמד הפועלים כתוצאה ישירה של הדמוקרטיה הפוליטית, מביאים ליציבתו או לסיכול אותם משברים פנימיים של הקפיטליזם. לכן, אומר ברנשטיין יש לשלב ידיים עם הקפיטליזם. להכיר בו. אולם, יש לעשות זאת תוך כדי ניסיון מתמיד לרכך ולעדן אותו. הפועלים לא צריכים להיאבק מאבק מעמדי גלובלי בקפיטליזם, אלא לנהל רק מאבק מקצועי, לא אלים בקפיטליסטים האינדיבידואלים במסגרת המפעלים והדמוקרטיה הלאומית על מנת להביא לשיפור מצבם החומרי. כלומר, המאבק הפוליטי מגוייס לפיו לטובתו של המאבק האקונומיסטי, לשיפור שכרם של הפועלים, כאן ועכשיו, תוך וויתור על חזון המהפכה שתשים קץ לקניין ואגב כך, לאי השוויון ולניצול, כלומר לאובייקטיביזציה של האדם.
    אתה שואל "אם צריך לתמוך במדינת רווחה?" ובכן, אני, ככל אדם בר דעת, מן הסתם תומך בכל לבי במדינת הרווחה. אולם מן הראוי שתענה גם לשאלה שלי: האם הרווחה החומרית וסיפוק כל צרכיו של האדם, כפי שמתאר לעצמו מרקס את גן העדן הקומוניסטי, הם אכן ביטוי חייו של האדם ומקור אושרו?
    לבסוף, last but not least, תסביר לי עוד מהו בדיוק תפקידו של האינטלקטואל או הפעיל החברתי במאבקם של הפועלים ו\או החלכאים, הנדכאים והמפונים? האם אין זה מתפקידו-תפקידנו לומר לאותם המעמדות והקבוצות המדוכאים שהמאבק המקצועי הפרטיקולרי הוא אכן מהלך ראוי, אולם גם לאחר שישגו את ליטרת הבשר שלהם, הם עדיין יישארו בתחתית המדרגה החברתית ללא כל מעמד והשפעה פוליטיים ואגב כך, ללא כל מודעות עצמית ותחושה של ערך וכבוד עצמי. תחושה הניתנת להשגה אך ורק באמצעות המעורבות וההשתתפות הפעילה במאבק הפוליטי על מה שגרמשי מכנה ההגמוניה של המדינה.

  21. ASHER FROHLICH הגיב:

    לאודי:
    לשלב ידיים עם הקפיטליזם ?
    העובדים כבר עשו זאת ! כולנו נתנו ונותים הלוואות לתשובה,דנקנר,האחים עופר ועוד כמה משפחות מקופות הפנסיה וקרנות ההשתלמות שלנו,לאלה ששום כסף בעולם לא מספיק להם,בזמן שחולי סרטן לא יכולים לממן תרופות וצעירים לא יכולים לבנות משפחה כוון שלא יכולים להשיג דיור או עבודה.
    תגיד לי,באיזה עולם אתה חי ? אולי תצא ממגדל השן של האקדמיה ותבקר בדימונה ובג’נין ?
    מאיפא המצאתה שמארקס היה דטרמיניסטי ? שמעתה פעם על הדיאלקטיקה ? מארקס לעולם טען שהקפיטליזם יפול "אוטומטית" והמשיח הקומוניסטי יבוא.הוא רק סימן מה האלטרנטיבה לאנושות:
    סוציאליזם או ברבאריות. אין דרך ביניים בגלל שהעקרון של החברה הקפיטליסטית הוא ב"מקסימיזציה של התועלת השולית של הפרט",או במילים פשוטות,כמה שיותר להרוויח כסף,כמה שיותר מהר,ללא כל גבול,אם אפשר,עד אין סוף.
    לא קיים "קפיטליזם אומני,אנושי"והנה עוד הוכחה=
    בארצות הסקנדינביה הנאורות,כבר מפטרים עשרות אלפי עובדים.בינתיים לא יתנו להם למות מרעב,כמו במקומות אחרים,אבל איך אתה מסביר למובטל ש"צריך לשלב ידיים" עם אלה שפטרו אותו ?
    ועוד הערה= הקבוץ התפרק בגלל שרצו לבנות חברה אוטופית סגורה מנותקת מהסביבה התחרותית והקפיטליסטית.מארקס הסביר זאת היטב לגבי נסיונות כושלים קודמים של אוטופיה.
    אינני יכול לשטוק כשאתה מעוות את המחשבות של מארקס וטוען דברים שהוא לא טען.נותר לי רק
    לבקש,אולי לדרוש ממך,לפחות,יושר והגינות אנטלקטואלית,גם עם הוגים שאתה לא מסכים אתם.

  22. אודי הגיב:

    אבי- נראה לי שאתה לא מתייחס כלל לטענותיי ולשאלותיי ואתה פשוט חוזר על אותה הטענה הכלכלית שהעלית לפיה כאן ועכשיו, כול עוד לא סיפקנו את "החומר", אין מה לדבר על הרוח. כך, במשפט הראשון אתה מסביר "שאין כמעט כל משמעות למאבק פוליטי ללא המשמעות הכלכלית. הרי מהי הפוליטיקה אם לא אמצעי לשיפור חומרי של החברה והאינדיבידואלים בתוכה?" משפט המלמד גם כן, על העדר כל התייחסות לטענה הביקורתית שלי כנגד המטריאליזם הליברלי והמרקסיסטי כתכלית חייו של האדם וכמקור אושרו. יתר על כן, אתה אינך מתייחס כלל לטענה הפילוסופית העקרונית שהעליתי הקשורה לעצם הגדרתו של האדם, לפיה האדם כיצור חושב לא יכול למצוא את אושרו אלא בעולם העשוי בצלמו ובדמותו, הלא היא המדינה הרפובליקנית. כך, כל ההגות האנושית הנאורה מימי הנביאים והפילוסופים היוונים מדגישה את עליונותה של הרוח על החומר ומזהירה את האדם מהעיסוק בחומר כתכלית לשמו. ההוגים הללו מדגישים, כל אחד בתורו, את עליונותה של הרוח כמותר האדם וכביטוי חייו כיצור תבוני. אתה מקשר אותי למאמרים המהללים ומפארים את מצבו החומרי של האדם במדינות הנאורות של סקנדינביה. תרשה לי , אפוא, להפנות אותך למאמרים הידועים של כל ההוגים הניאו-מרקסיסטים ובראשם אלכסנדר קוז’ב החוזרים לאפלטון והגל כדי להציל את המרקסיזם והסוציאל-דמוקרטיה מהדלות הניכור והאנוכיות הנגזרים מהעיסוק בחומר. אולם, מבלי להעמיק בספרות הפילוסופית, האם לא ברור כשמש שללא המימד של הרוח האדם הוא יצור סופי מוגבל חסר כל משמעות וחשיבות כלשהי לעומת הנצח? לנוכח המוות והנצח איזה אושר אמיתי (הנמשך יותר משעה או שעתיים) החומר יכול להעניק ? זאת ועוד, אם הייתה קורא ביתר עיון את תשובתי הייתה מגלה שאני הולך הרי עוד יותר רחוק משבדיה ודנמרק באמצעות הדוגמה של הקיבוץ, כמופת של חברה קואופרטיבית השתתפותית שסיפקה כמעט את צרכיו החומריים והרוחניים של חבריו. אף על פי כן, טענתי שמידת האושר ושאר הרוח ששררה בקיבוץ יום לפני מלחמת 67 הייתה רבה לאין ארוך מזו שביום שלאחריה. לכל הדעות מטמורפוזה ששום מודל מטריאליסטי לא יכול להסביר.
    רביעית, מה תאמר לכל החלכאים והנדכאים באפריקה, אסיה, אמריקה הלטינית ומזרח אירופה שיכוננו סוציאל דמוקרטיה ללא כל העושר החומרי והיכולות האנושיות שהתפתחו במדינות סקנדינביה? אני לעומת, מציע להם אושר פוליטי שאיננו מבוסס כלל על העושר החומרי, אלא על הנהגה אינטלקטואלית המשמשת, בדומה, לפילוסוף השליט האפלטוני, מודל חיקוי ומקור השראה של האזרח הטוב. כך, רובוספייר כמשל, איננו מדבר כלל על עושרו של העם, אלא על חירותו אושרו ומוסריותו. תכליות נעלות הניתנות להשגה באופן השווה לכל נפש אך ורק באמצעות הפעילות הפוליטית. נראה ברור שבשבילו, בניגוד גמור לטענה שלך, הפוליטיקה איננה אמצעי להשגת הרווחה החומרית, אלא היא ביטוי חייו של האדם כיצור הקובע ומעצב את עולמו בצלמו ובדמותו.
    אשר פרוליך-באשר לדטרמיניזם של מרקס. אני מפנה אותך ל"הקדמה לביקורת הכלכלה המדינית" ופרקים 23 24 בקפיטל. אם מה שנאמר שם איננו מלמד על הדטרמיניזם של מרקס, הרי שלאחד מאיתנו ישנה בעיה רצינית בהבנת הנקרא.

  23. מיכאל שרון: סגולת ההומו-סאפיינס היא יצרנות ויכולת אירגון הגיב:

    כאשר החברה מעלה לפסגתה דמויות עריצות ומעין שמאנים המקרבנים יצרנים, היא לא תשרד. אמנם, יתכנו מחטפים של פרטים בחברה שוקעת כזאת, אך אלה יעצימו עוד יותר אקלים של הרסנות הקיום האנושי. ככזאת, חברה כזאת תעורר שנאה בכל העולם היוצר, ורבים ירצו שתכחד. הוא שאמר אובמה, אויבי המין האנושי יושמדו. התרבות הינה האקלים המאפשר ומדרבן אירגון ויצרנות. המבנים הנוצרים יכולים להיות כאלה המעודדים את כוחות החיים, היצרנות והאירגון. או כאלה המעודדים את דחפי המוות וההכחדה החברתית העצמית, אקלים בו ישרדו הבלתי כשרים, בצברם ממון וכוח ובדכאם את היוצרים והמארגנים, תוך הפיכת חברתם לשנואה ומתדרדרת, ונידונה לכיליון.

    זו הופכת לחברה הנוגדת סדרי עולם, חברה של אבסורדים צורמים, המנוגדים לתחושת הצדק החלוקתי הטיבעי. חברה אנטי יצרנית, דוחה את הממשות, ויוצרת תחתם אדים ערפיליים של סוגסטייה, מעין מאגייה, הדברת תודעות הגליאנית – כשכל אלה מעלים לפסגה את הבלתי כשרים, דהיינו את חסרי היכולת ליצור דברים בעלי סובסטנס ממשי, הבוזזים את פירות היצרנות והאירגון, ומכחידים את ממציאיהם.

    מיתוס ביתנייה וההגליאניזם
    — קישור —

  24. למיכאל הגיב:

    לא. הגישה של פופר היא שמרנית במובהק. גם מבחינה פוליטית וגם מבחינה מדעית גרידא. מבחינה פוליטית, מדובר בקפיטליסט ימני שהתנגד לכל סוג של שינוי חברתי מעבר לפשרה הסוציאל-דמוקרטית המתונה מאוד באנגליה של שנות ה-50 וה-60. הוא התקיף כל מי שמשמאלו בגלישה לטוטאליטריות ולסטליניזם. אין פלא שפופר היה חבר באגודת מונט-פלרין, שהטיפה כבר אחרי המלחמה לרפורמות קפיטליסטיות קיצוניות, שאכן אומצו מאוחר יותר על ידי רייגן ותאצ’ר.
    מבחינה מדעית, תיאוריית ההפרכה שלו פשוט נחשבת למיושנת.

  25. מיכאל שרון: פופר הגיב:

    פופר אינו רדיקל במוצהר. אך רחוק מלהיות שמרן. דומני שגישתך כלפיו מושפעת מביקורתו את הגל, ביקורת שמקורה כלל אינו "שמרני" אלא מעוגן בפילוסופיה האנליטית הבריטית, שרבים מחבריה היו רדיקלים (אייר, ג’והן אוסטין)ובפוזיטיביזם הלוגי. אנא, אל תתן לתדמיות לא מבוססות להשתלט כאן על גישתך. הוא אינו רדיקל משום שגישתו היא לבצע אינטגרצייה בין מבנים המייצגים פתרונות מוצלחים שהושגו בעבר, עם מבנים חדשים. מבחינתו רדיקליזם, במובן של שרוש מן היסוד למען גישה חדשה – תהא מוצלחת ככל שתהא, הוא תכופות שפיכת המים עם התינוק. מבחינתי האיש גדול הפילוסופים של המדע. יש לקרוא פשוט טקסטים שלו, תווכח שאין קשר בין התדמית לטקסט. בשלב מסויים עליך להכריע אם אתה בעד אינטגרצייה, או גישה חדשה וסוחפת בבחינת עסקת חבילה מושגית, על החלקים הרופפים שבה.

  26. אודי הגיב:

    מיכאל-הגעתי עד לקרל פופר ולא יכולתי יותר. ניבצר מבינתי להבין כיצד אחד מגדולי השרלטנים השמרנים של המאה העשרים ניתפס על ידך דווקא "כגדול הפילוסופים"?

  27. לאודי – זה בגלל ש הגיב:

    מיכאל שרון הוא מגדולי השרלטנים השמרנים של המאה העשרים.

    או לפחות של האתר הזה.

  28. עמי למיכאל שרון: מה זה? הגיב:

    ראיה דיכוטומית לפיה יש את "אויבי האנושות" מחד ואת "היוצרים והמארגנים" מאידך היא ראיה שטחית ושגוה, ולא משנה באיזה מעטפת מליצית מכובסת תעטוף אותה.
    הבאת דווקא את אמירתו האומללה של אובאמה בתור דוגמא, למרות שלמרבה האירוניה באומרו "אויבי האנושות" הוא התכוון לאנשים שונים לחלוטין מאלו אליהם אתה מתכוון.
    וכאן הסכנה הגדולה:
    כל אחד מגדיר לו את אויבי האנושות שלו. פלוני חושב שאלמוני הוא האויב, אלמוני חושב שפלוני – והנה הגזענות והמלחמה ביניהם מתחילה. יוםי טופי, ממש גישה שתביא אותנו רחוק.
    גם האמירה שלך על כך שיש דבר כזה הנקרא "תחושת הצדק החלוקתי הטיבעי" היא טעות קשה. להיפך, טבע האדם נוהר אחרי צבירת הון ורכוש ונדרשים בלמים ולעיתים כוחנות בכדי לאכוף חלוקה. לרוב כאשר הדבר מבוצע בכוחנות גדולה מידי אזי "המחלקים" ממאיסים את רעיון החלוקה ופוגעים באידאה הזו יותר מגדולי הקפיטליסטים. ראה מקרה בריה"מ והקפיטליזם המשתולל שם עכשיו.

  29. לזכותו של פוטין הגיב:

    יאמר שהוא דווקא הרגיע במעט את ההשתוללות של האוליגרכים. בכל מקרה, לעם הרוסי לא ניתנה מעולם הזדמנות לבחור או להצביע על דרך סוציאליסטית ודמוקרטית, שלא כוללת דיכוי המוני מחד או ניצול חזירי מאידך. ילצין, פוטין ומדוודב אינם דמוקרטים גדולים שזכו בבחירו fair and square. סקרים בקרב הציבור הרוסי מראים כי רב הרוסים תומכים בסוג של כלכלה מעורבת, למרות הנסיון המר שהיה להם עם הסובייטים.

  30. אבי קוג’מן הגיב:

    למיכאל שרון שלום, אני לא בטוח שתיאוריית ההפרכה של פופר כל כך מבריקה בלשון המעטה. ראשית, אם העניין הוא רק ניסוח באופן שניתן להפריך, הרי שהשפה היא העיקר; המדע הוא כבר מדע של שפה או של פרדיגמה; אתה נופל לקוהן ולפוסט-מודרניזם. הבעיה איתו שהוא אפילו לא מודע לכך. הפרכה היא חשובה אכן, היא הבסיס להתקדמות המדעים; הכל הוא בגדר היפותזה עד שלא מוצאים את ההיפותזה הלא מופרכת, את האידיאה, אם תרצה. לא צריך ללכת מעבר לאפלטון. אחרת, כל התקדמות היא היא התקדמות שלילית, כלומר, אין התקדמות.
    לגבי המימד הפוליטי, נו באמת? הבעיה עם פופר היא שהוא לא הבין אף אחד מאלה אשר הוא כתב עליהם בחברה החופשית. אפשר רק לציין את אפלטון שבאופן הכי וולגארי נאמר ששיחרר את הנשים (יכלו להיות מלכים-פילוסופים, כתוצאה מהתחלה בנפש ולא בגוף), שיחרר את העבדים, ומעבר לזה, כל הפילוסופיה שלו היא ניסיון למצוא אושר לכולם על בסיס הפוטטנציאל שלהם על בסיס הכרה הדדית. ואפשר להמשיך… אבל הבעיה שהוא לא קורא פילוסופיה נכון מלכתחילה. אנכרוניזם זו הקללה שלו

  31. מיכאל שרון: esprit מתקדם וידע אודות המציאות הממשית הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    למגיב (אודי?):

    – הטקסטים של פופר הם בעלי esprit של גישה מתקדמת. אלה טקסטים רעננים, מלאי חיוניות, ובעיקר – מפוגגי עירפול (אובסקורנטיזם) בגישה החדה והאנליטית מחד, שהינה גם כזאת שאינה גולשת לפילפול ניתוחי, אלא אלגנטית וחכמה באמת. מבחינה זאת, זה מקור השראה לגישה מתקדמת, והעובדה שהיה סוציאל דמוקרט נוסח ה-OLD LABOUR או כל כותרת אחרת בה בשלב זה או אחר תמך מעט, היא שולית. האיש אכן התנגד לסטליניזם, אך גם טרוצקי התנגד לסטליניזם. וזה דבר מצויין. האיש התנגד לכל סוג של עריצות (בניגוד להגל – שניתן לראות בו גם את אחד מאבות הפאשיזם) וגם זה דבר מצויין.

    אשר לקריטריון הניתנות להפרכה, יש הרי לציין קריטריון גידור (דמרקצייה) בין מושגים ותאוריות בעלי משמעות במציאות הממשית, דהיינו המציאות האמפירית, ובין מושגים ערפיליים חסרי ממשות שלא אומרים דבר על המציאות הממשית – ולכן, מדובר אז בסידרת מילים שאינה מעבירה כל מידע ממשי על המציאות. קריטריון דמרקצייה כזה זה דבר מצויין, בפרט למרקסיסט שאינו מאמין בסימום התודעה במושגים ערפיליים הבאים כתחליף והסחת דעת להכרת המציאות הממשית.

    פופר אומר דבר פשוט: באמרך למשל "אלוהים קיים", או "רוח התבונה בהיסטוריה פועלת כל העת ומגלה גם ערמומיות להשגת מטרתה" או "השטן ממשי ויש לעבוד אותו בדבקות", איזה ביטוי אמפירי, ממשי, איזה מידע ממשי יש לטענה זאת? אם אין כל ביטוי אמפירי, הרי שאמרת הבל מסמם תודעה. באמת,

    בנושא רוח התבונה של הגל, מרקס שזיהה היטב שהגל מחליף את המציאות הממשית באדים ערפיליים, אמר שאת הגל יש קודם כל להעמיד על ראשו, והאדים הערפיליים הללו אינם מחוללים דבר, אלא הם תוצר ניגזר, מעין רזוננס, אפי-פנומנה, או מבנה על של יחסי יצור ממשיים במציאות הממשית

    אבל כיצד ניכר ביטוי אמפירי? הפוזיטיביסטים הלוגים חשבו בתחילה, שדבר ממשי, אמפירי, ניכר בכמות הממצאים האמפיריים היכולים לאשש אותו. אבל זה הבל כפי שהראה פופר. למשל, תוכל לטעון שלקיום האלוהים יש אין ספור עדויות אמפיריות, כל תופעה טיבעית, רק ממחישה את "ניפלאות האל" או את "כוח השטן". אבל פופר אומר כך: נניח שאתה טוען: כל העורבים שחורים. ומביא אישוש בדבר 45 כאלה שראית. שמעון יטען שזה לא מספיק, והוא מגדיל לעשות ומביא דוגמא של 572 עורבים שחורים שצפה בהם. וראובן – מליון ושניים עורבים. אך מספיק שיהיה עורב אחד לבן בשביל שהטענה "עורבים הם שחורים" תהיה שיקרית.

    לכן, בשביל שטענה תהיה בעלת בסיס אמפירי, ובעלת משמעות, חשוב שיתקיים קריטריון הניתנות להפרכה: דהיינו, ציין איזו תצפית אפשרית עשוייה להפריך טענה זו. אם אתה מציין זאת, סימן שטענת משהו אודות המציאות הממשית. אך לא ניתן לציין תצפית כלשהי שעשוייה להפריך את קיום השטן, או קיום האל או "רוח התבונה הפועלת בהיסטוריה". כאן פופר מטווה כוון פורה, כמובן שמתעוררות בעיות, ניתן כל הפרכה כמעט לאפס בעזרת הנחות אד הוק נוספות. אלא שכאן לדעתי יש לעשות גם שימוש במתודה המכונה "תער אוקאם".

    לעמי: אתה מצטייר כחסר מצפן כלשהו, וחסר הנחייה מצפונית ממשית, פרט לטענות צדקתניות המהדהדות "צודקות" . איני עוסק בדיכוטומיות אלא בקטבים על רצף ובמיפוי.

הגיבו לעמית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים