הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-16 בנובמבר, 2008 5 תגובות

רשמיי ותחושותיי, בעצרת לציון שלש-עשרה שנה לרצח יצחק רבין, במוצ"ש ה-8 לנובמבר 2008


ניתנת האמת להיאמר, מלכתחילה לא היו לי ציפיות גדולות מדי.


כי – באמת: ברשימת-הדוברים, לא רק שמעון פרס בלתי-הנמנע, אלא גם אהוד ברק וציפורה לבני (שאחותכם תקרא לה ציפי)? ומנחה – הקריין ההוא מתשדירי-הגמלאים ב-2006?


בואו נכיר בעובדות: טוב, לא יכול היה לצאת מזה.

אולם, למרות כל זאת, היה לי חשוב לבוא. היטב זכרתי עצרות אחרות, למשל העצרת במלאת שנתיים לרצח, אף-היא במוצ"ש ה-8 לנובמבר, שנת 1997, כאשר הככר, על כל הרחובות הסמוכים לה, נתמלאה במידה חסרת-תקדים – כמעט. למול איוולתו הרבה, של ראש-הממשלה דאז (ו"הו-הא-מי-זה-בא-ראש-הממשלה-הבא"? ימים יגידו), מר בנימין נתניהו, חזרה הככר וביטאה בתוכה, את חזיון ארבע-מאות האלפים. זכרתי גם דיווחים, על עצרות מן השנים האחרונות, להן לא באתי, עקב הכרזתן כ"א-פוליטיות" (עצרת א-פוליטית לזכר רצח פוליטי? משהו דפוק כאן, לא?) – ובדיעבד התברר, שדווקא נישאו בהן נאומים פוליטיים. צרפו לכך את העובדה, שמאז ומתמיד חיבבתי את הפגנותיו ועצרותיו של מחננו, לצד העובדה, שימים ספורים לפני-כן קיבלתי דואל מ"גוש שלום", המבקש גם מאיתנו, המחנה השפוי, להופיע לעצרת ולסייע להם שם.


אם-כן, ציפיות גדולות – לא היו לי; ואולם, עד כמה זה הולך להיות רע, לא ידעתי, עד שהגעתי לככר.


בכל פינה, קיבלו את פניי דוכנים, של אנשי "התנועה למען שוויון בנטל" – שם נחמד, אולי, לאחת התנועות הפשיסטיות והחשוכות ביותר, שצמחו אי-פעם, בין הים לנהר. בתור נמנע גאה מגיוס לצבא-הרצח, הזדעזעתי והתחלחלתי קשות בכל פעם, בה פגשו עיניי, באחת ממדבקותיהם האיומות – אותן הדביקו, כך הבחנתי לחרדתי (ולאכזבתי המרה), אפילו כמה וכמה, מחניכי תנועות "הנוער העובד והלומד" ו"השומר הצעיר" ובנקודה מסויימת, אף ראיתי את הסטיקר הנורא ההוא מודבק, על בגדיו של פעוט רך בשנים, שלא יכול היה אפילו לדעת ולהבין, שהוריו בחרו להפכו, ללוח-מודעות מהלך ולפרסומת לפשיזם.


בנקודה מסויימת, אף הבחנתי במגה-פלריג ענק. בזווית-העין, כאשר עברתי בסמוך אליו, הבחנתי בכיתוב "הש… מכת מדינה" והנחתי, שהמדובר הוא, מן-הסתם, ב"השתוללות המתנחלים", או משהו מעין-זה.


אחסוך מן הקוראים את ציטוט הזוועה הנוראה, שבאמת היתה כתובה שם. רובכם, מן-הסתם, הייתם בכיכר בעצמכם ואם לא הייתם – האמינו לי, מבחינה מסויימת זאת, הרווחתם.


אם-כי, עליי להבהיר כאן: לא הכל היה שחור. כי, כנגד דוכני-הפשיסטים ומרכולתם, הוצבו גם דוכני-מחננו: "גוש שלום" (לא דוכן אמנם, אבל כמעט) ודוכני חד"ש ודע"ם (הקרובה ביותר אליי אישית), שניהם נווה-מדבר משיב-נפש, בתוך כל סחי-הפשיזם, ההולך ובולע אפילו את מה שנראה היה לנו, עד אתמול, כמעוזו, פחות-או-יותר, של המחנה הבריא והשפוי. אמנם, עיקר-עניינם, של דוכני-המפלגות היה, כמדומה, מערכת-הבחירות לעיריית תל-אביב – ואולם, בתור רחובותי, היה ענייני באלה, כמובן, אינטלקטואלי בלבד ("עיר לכולנו" לחוד, "יאפא" לחוד ודע"ם לחוד? תעשו לי טובה – פילוג יותר מופרך, עדיין לא ראיתי – ולא מעניין אותי, מי אשם בו. פשוט, פרס לחולדאי). גם פליירים של ארגוני-שמאל נוספים קיבלתי כך שבגדול, ניתן למצוא אילושהן נקודות-זכות להחלטתי, לנסוע לעצרת הזאת, תחת למלא שעות-המוצ"ש בקריאת צ’וסר, או הסטוריה יפאנית, כפי שתכננתי בתחילה.


אם-כן, משעייפו רגליי משיטוטים לכל ארכה ורחבה, של הככר הגדולה, ישבתי על הדשא באחד מאיי-התנועה והשתדלתי, כמיטב-יכולתי, שלא להאזין לנאומים (חולדאי מקבל מיקרופון פתוח, פחות מששים שעות, לפני פתיחת-הקלפיות – ואין פוצה-פה ומצפצף?). ואולם, משעלה אהוד ברק וברבר, גבוהה-גבוהה, על השלום – פחות ממאה שעות, לאחר שביצע טבח נוסף(!!) בתושבי רצועת-עזה המורעבת – החלטתי, כי באו מי-ביבים עד-נפש ובכל שאריות-כוחי, מיהרתי לעמוד, בין דוכני דע"ם וחד"ש – בלא תכנון מיוחד לעשות שם דבר-מה (כי מה לי ולבחירות המוניציפאליות בתל-אביב?) – אלא, פשוט, על-מנת להימצא במחיצתם, של אנשים שפויים ובריאים, ברוחם ובנפשם. תוך שעמדתי שם, קלטה עיני, במקרה, את מראהו של שר הבטחון שלנו, קצת אחרי, שסיים לנאום, עומד לו על בימת-הכבוד, כולו נפוח מחשיבות-עצמית. נראה כמו איזה גנרליסימו ארגנטינאי מלפני שלושים שנה. מחריד.

תגובות
נושאים: מאמרים, עדכונים

5 תגובות

  1. אז מה? הגיב:

    למה "אוי ואבוי"? דווקא מאמר לא רע.

    יובל הלפרין

  2. אוי ואבוי הגיב:

    הוא כותב מאמרים עכשיו?

  3. יובל ודניאל הגיב:

    הלך הזרזיר וגו’

  4. מישהו – אגב "שוויון בקטל" הגיב:

    מכיוון שפעם הגבתי בפורום של התנועה הפשיסטית לחוסר שוויון או איכשהו (לפני שהם סגרו אותו למי ששם להם מראה מול הפרצוף) אני מקבל מהם אימיילים עם עדכוני פעילות.
    אמש קיבלתי מהם את העדכון הבא:
    "מחפשים 2-4 מתנדבים ביום שני יגיע לבקו"ם מסורב גיוס מלווה באנשי "פרופיל חדש". אנו חייבים להיות שם רבים ככל האפשר. כל מי שיכול להתייצב ביום שני 24.11 בשעה 7:30 בבוקר – אנא הודיעו במייל חוזר"
    לי זה נראה כמו הזמנה למכות. גם לכם?

  5. אודיסאוס הגיב:

    השימוש המרובה עד מוגזם שאתם עושים במילה "פשיזם" מוביל לזילות המונח ולהפיכתו ללא מזעזע ומאוד לא מרשים… אני מבין את הצורך התעמולתי והציני, מבית מדרשו של אחמד טיבי ושאר חבריו לגייס החמישי, לפרוץ בצווחות "פאשיסט" ושאר מילות ה- "איסט" על כל פעולה, אישיות, ומצב שאינו תואם את דעתכם ומחייב דה-לגיטימציה מיידית, אולם תנו דעתכם למצב הנוצר בו איש כבר אינו מזדעזע מן המינוח הנ"ל, פוטרים אותו כתעמולה זולה ותו לו, אם מתייחסים אליו בכלל.

    מעניין, מתי טרחתם לסקור את הממשלים ה"נאורים" הסובבים אותנו ולהגדיר חלק מהם כ-משהו-"איסטים".

    והנה מראה מול פרצופכם!!
    צה"ל הוא הגורם היחיד העומד ביניכם ובין מעמד ה-"דימי" (סוג של עבד-מעמד היהודי עפ"י האיסלאם) במקרה הטוב, או מוות מידי ולא הכי נעים במקרה הרע (הומוסקסואלים.. לדוגמא).

    אז..
    אם אתם מפונקים מדי מכדי לתרום תרומתכם

    ו/או יפי נפש/צדקנים מכדי להכיר בעובדה כי עימות מלחמתי נכפה עלינו ועלינו להשתתף בו עד שייגמר (בהסכם, בתבוסה או בניצחון)

    ו/או ילדותיים מכדי לקלוט שמלחמה הינה עסק מלוכלך ומטונף שברחבי העולם מביא לטבח המוני של אזרחים, (דארפור, בוסניה), ואילו פה, באופן ייחודי, קיימת אוכלוסיה שמנהלת לוחמת טרור וגרילה נגדנו כבר 70 שנה ויותר ואילו אנו לא מצליחים להגיע להכרעה משום שאנו שומרים על אמות מידה מוסריות (אולי לא יחסית לנדרש עפ"י תעמולת השמאל ההזוי- שכן אנו עדיין מחזיקים מעמד וזה לא בדיוק עולה בקנה אחד עם מטרותיו..)

    אם כך, אנא התכבדו וותרו על אזרחותכם הישראלית (מיסיכם לא יממנו יותר את "צבא הרצח") עיזבו את הארץ לאחת מן המדינות ה"נאורות" (בעדיפות לאירן) ותוכלו באמת להראות את אמונת האמת שלכם בעקרונותיכם, במשך כל 10 הדקות שיקח לכם להעפיל אל הגרדום…. אולי אפילו תוכלו לשאת נאום קצר בגנות הפשיזם הציוני ועוד "איזמים" שכאלו לפני שלולאת החנק תתהדק.

    אבל זה לא יקרה… נכון?
    אתם לא טיפשים…
    אתם פשוט צבועים… משחקים באידאולוגיות ורעיונות "גדולים" והזויים כל עוד זה על חשבון כלל החברה, וברגע שתידרשו לשאת באחריות אישית לאותם רעיונות "כבירים" ותוצאותיהם המזוויעות, אז פתאום יש אידאולוגיה תואמת המיועדת למנוע זאת….

    ואתם מתפלאים על בידודו של השמאל..?

    יש בכם כאילו שבחרו צד ועברו את הקווים, אני יכול לכבד את זה, אם מישהו בחר את הצד שלו ונקט עמדה הרי שהוא יעלה או יפול בהתאם לבחירתו.
    אבל אלו מכם היושבים על הגדר, רוממות האידאולוגיה בגרונם ודאגה לשלמות ישבנם בליבם מעוררים בי בחילה קשה.

    שרתו את הצבא, או לכו לגונן על פעילי טרור בגופכם, לכו לגור במחנות הפליטים וללמד את ילדי הפלסטינאים… משהו מלבד שינאה…

    ניקטו צד, והכי חשוב, תתחברו למשהו ממשי ולא לאידאולוגיה "אווירית" המשתנה לפי צרכיכם..

הגיבו לאוי ואבוי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים