הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-17 בנובמבר, 2008 21 תגובות

הבשורה הגדולה של "עיר לכולנו" ודב חנין היתה הצעה לדמוקרטיה השתתפותית רדיקלית – כזאת שבה ועדי שכונות מקבלים תקציבים ואחריות, ומשתתפים בפועל בקבלת החלטות. נראה שזו אחת הסיבות לכך שאנשי שמאל מוכרים פטרו את ההתארגנות כטרנד חולף ושטחי


בבחירות לראשות עיריית תל אביב ולמועצת העיר זכו רשימת "עיר לכולנו" וד"ר דב חנין, העומד בראשה, להישג מרשים. חנין זכה ב-34.32 אחוזים מקולות הבוחרים, אך הפסיד לרון חולדאי, שגרף 50.69 אחוזים. רשימת "עיר לכולנו" היא כרגע הרשימה הגדולה ביותר במועצת העיר, במשותף עם רשימת "תל אביב אחת" של חולדאי, ואפילו זכתה ליותר קולות ממנה בבחירות (20,605 לעומת 19,603). גם את מספר הבוחרים הגבוה יחסית – כ- 120 אלף, יותר מפי 2 מהבחירות הקודמות – אפשר לזקוף בעיקר לזכות זריקת המרץ שנתנו חנין ו"עיר לכולנו" לבחירות המקומיות.

למרות כל זאת, זה היה הפסד. רון חולדאי ימשיך להיות ראש עיריית תל אביב לפחות בחמש השנים הקרובות, וחמשת המושבים שקיבלה סיעת "תל אביב אחת" במועצת העיר יאפשרו לה כנראה להעביר החלטות בצורה "חלקה" (או בלתי מתחשבת, תלוי איך מסתכלים על זה). אחרי התקווה הרבה, שהיתה באמת מרגשת וגם נחוצה למערכת בחירות מסוג זה, הגיע הזמן להודות בתבוסה, ולנסות להבין את הסיבות והנסיבות שהובילו לה. נעשה זאת על ידי ניתוח של שלוש תגובות אופייניות למהותה של מערכת הבחירות, שלדעתי גם ממצות את הסיבות להפסד.


הקצנה, או: "אבל הוא לא שר את התקווה"


דב חנין הוא קומוניסט מוצהר. למרות שכחבר כנסת הוא מכבד את סמליה של המדינה, אני לא בטוח שכחבר סיעת חד"ש הוא מגדיר עצמו כציוני. לי זה לא מפריע, האמת שגם אני לא לא שר את ‘התקווה’, אבל יש אנשים שזה מאד מפריע להם ושלא היו בוחרים בו לכנסת עקב כך. הגדילה לעשות ח"כ שלי יחימוביץ’, שבמאמר תמיכה בחולדאי האשימה את חנין בחוסר יושר לגבי אי-ציונותו, ואפילו "מכתב קצינים" הספיק להתפרסם נגדו. האמת היא, שזה לא משנה אם זה מפריע למישהו או לא, כי בבחירות מוניציפליות זה פשוט לא רלוונטי. חנין הרי לא ימסור שטחים בתוך תל אביב לפלסטינים. גם העובדה שהבן שלו לא שירת בצבא (אגב, עידו חנין, בנו של דב, סיים תקופת שירות לאומי מלאה. אבל, קצינים יקרים, אל תתנו לעובדות לבלבל אתכם) לא תוריד או תעלה את מחירי השכירות, לא תקים עוד פארקים, לא תסלול עוד כבישים ולא תבנה בתי"ס בשכונות הדרום.


דב חנין הוכיח את עצמו במהלך הקריירה שלו כאחד מהראויים ביותר לתואר "איש ציבור", ולא סטה לכל אורכה מהאידיאולוגיה החברתית-סביבתית המגובשת והמנומקת שלו. אבל יחימוביץ’ ושאר המלעיזים לא בחרו לתקוף את האג’נדה שלו או את הכישורים שלו, כי כשאין מה לתקוף, צריך להסיט את הדיון לאנשהו. ומה יותר נוח מלעשות דמוניזציה למועמד, במיוחד כשהוא קומוניסט (לא עלינו) ואולי אפילו א-ציוני. למען האמת, זה לא שאין מה לתקוף. ל"עיר לכולנו" יש משנה סדורה ומפורטת, ודעתם בנושאים העיקריים בבחירות חדה ושקופה. אם רצו המקטרגים, הם יכלו לשבת כמה שעות, לקרוא ולנתח את עקרונותיה של "עיר לכולנו", לברר אודות פועלם של חבריה בראשות חנין, ולכתוב ביקורת עניינית ואולי בחלקה צודקת. חבל שתרבות האינסטנט, אותה תרבות שהם משייכים את "עיר לכולנו" אליה שלא בצדק, גורמת להם להסתפק בהפניית זרקור שטחית לנושאים שהם בגדר טאבו עבור חלק מהבוחרים, במקום לעסוק בחקר האמת. מה שמוביל אותנו לתגובה הבאה.


"אני לא אצביע לרשימה רק כי היא ‘מגניבה’"


ב-2002 התפרסם מכתב סרבנים לשירות בשטחים הכבושים, שיוזמיו גם הקימו את תנועת "אומץ לסרב". בראשיתו המאבק צבר תאוצה במהירות, וכמה חודשים לאחר מכן היו חתומים על המכתב יותר מ-500 חיילים וקצינים קרביים במילואים. חלק מהמארגנים אף העזו להיזכר בנבואתו של הפרופסור ישעיהו לייבוביץ’, שלפיה, לכשיגיע מספר הסרבנים ל-500, תצטרך ליפול החלטה: או כיבוש או צה"ל. כפי שכולנו יודעים היום, זה לא קרה. הכיבוש בסדר גמור, תודה ששאלתם. איך לא השתנה כלום? הדבר נעוץ באסטרטגיה התקשורתית של צה"ל. בתחילה הופיעו קצינים בכל כלי התקשורת, גינו את הסרבנים, קראו להם בוגדים ובעצם ליבו את תשומת הלב התקשורתית שהופנתה לתופעה. בשלב מסוים הוחלט (לאחר שהטיפול בנושא עבר לרשותו של מי שהיה לימים הרמטכ"ל, משה "בוגי" יעלון) פשוט להתעלם מהסרבנים. העניין התקשורתי דעך, הנושא "בער" פחות, ומבחינת הרלוונטיות שלהם לכלל האוכלוסיה, הסרבנים פשוט "נעלמו". הרי מי שלא מופיע בטלוויזיה לא קיים. צה"ל הבין שהאסטרטגיה הטובה ביותר מול התארגנויות מרדניות היא לא תקיפה, אלא דה-רלוונטיזציה.


וזה בדיוק מה שעושים עכשיו ל"עיר לכולנו" ולדב חנין. חלק מהדה-רלוונטיזציה באה מכיוון מרכז-ימין פוליטי, והיא די צפויה. גיא פינס, אדם שהישגו העיקרי הוא תוכנית בידור שטחית ואווילית (ושלא ישתמע מכך שאני לא רואה אותה לפעמים), כתב מאמרים בנושא – אחד פורסם באתר של "תל אביב אחת" ואחד ב"ידיעות אחרונות" – ואף צילם סרטון נגד לסרטון "זאת לא העיר שלי" של תומכי חנין. פינס אומר בכל המקומות הללו שהוא יצביע למועמד מוכח כמו חולדאי, ולא למפלגת טרנד כמו "עיר לכולנו" – שמי שמצביע לה עושה זאת כמובן כי היא "קולית". לפינס מאד נוח להתעלם מכך ש"עיר לכולנו" אינה מפלגת טרנד אלא התארגנות לגיטימית ואותנטית של ועדי שכונות והתארגנויות מחאה קטנות, אשר קמה בעקבות תסיסה חברתית בתל אביב שהגיעה לשיאה ביוני 2007 בעצרת מחאה תחת הכותרת "תל אביבים, התעוררו". נוח לו להתעלם גם מהעובדה שלעיר לכולנו יש תוכניות מפורטות לגבי כל הנושאים עליהם הם שמו את הדגש לקראת מערכת הבחירות (ומי שלא מאמין לי יכול לבדוק את אתר האינטרנט שלהם ולפנות אליהם במייל).


אם לפינס עוד אפשר להניח, שכן הוא אינו ואף פעם לא התיימר להיות אדם פוליטי או איש שמאל, הרי שהתופעה נהיית קשה יותר להסבר ככל שמשמאילים במפה הפוליטית. אבירמה גולן, עיתונאית, סופרת ומתרגמת, הידועה כאשת שמאל, כתבה גם היא מאמר שפורסם אף הוא באתר של "תל אביב אחת" בגנות "עיר לכולנו" ותומכיה. במאמר היא השוותה את מצביעי "עיר לכולנו" לאותם תל אביבים שהצביעו למפלגת "הגמלאים" בבחירות האחרונות, מתוך איזשהו "מרד" אווילי ורצון להתנתק מהפוליטיקה. גולן ביססה הרבה מהמאמר שלה על חלק קצר באחד מהסרטונים שהופצו מטעם "עיר לכולנו" ובו אומרת השחקנית/זמרת דנה עדיני: "לנסוע חצי שעה במונית לנמל בשביל שליש גולדסטאר זאת לא העיר שלי". אכן, אם היתה זו האמירה היחידה של "עיר לכולנו", היא היתה מפלגה שטחית וטרנדית (למרות שהרצון לאי-הפרדת מקומות הבילוי מאזורי המגורים הוא חלק לגיטימי מהמהות האורבאנית של תל אביב), אבל זה לא כך. מפתיע שדווקא גולן, אותה אני מעריך כאשה רצינית ומעמיקה, לא הצליחה לראות מעבר לאותן שבע שניות בסרטון, ולהבחין הן במצעה המפורט והיישים של "עיר לכולנו" והן בצורה האותנטית בה היא נוסדה. זה בסדר להיות מרוצים מחולדאי, למרות הביקורת הרבה עליו היו דברים טובים שהוא עשה, והוא אכן היטיב עם חלק מסוים מתושבי העיר, אך ההתייחסות הזאת לחנין ו"עיר לכולנו" מתמיהה.


המאמר המפתיע ביותר ברשימת הקריאה של אתר "תל אביב אחת" הוא מאמר של פרופ’ ניסים קלדרון, מרצה לספרות באוניברסיטת בן גוריון ואיש שמאל ותיק. קלדרון, כמו גולן, טוען ש "עיר לכולנו" היא תנועת מחאה פיקטיבית, בדומה לכמה ארגונים שצמחו בשנים האחרונות, ושהצבעה אליה היא מחאת סרק של תל אביבים שבעים. קלדרון מגדיל לעשות ואומר ש"עיר לכולנו" עושה שירות רע לשמאל הישראלי הן בחוסר רצינותה לכאורה והן בכך שהיא מצרפת אליה אנשים שמזוהים מסורתית עם הימין, כגון איש הליכוד לשעבר אהרון מדואל. אותי אישית לא מעניין, לפחות לא ברמה העירונית, אם מדואל חושב שצריך לעשות שלום או לא, כמו שלא צריך לעניין בוחרים ציוניים ממני אם חנין עומד בהמנון. אני כן יודע שהוא פעיל שכונות ותיק, שעוסק בקידום השוויון במרחב העירוני כבר שנים וזה הופך אותו בעיניי לאיש שמאל יותר מאותם תל אביבים שהולכים להפגנה בבילעין כל שישי (דבר מבורך כשלעצמו) וחוזרים הביתה להמשיך להתעלם מהמציאות החברתית.


מעניין לברר למה גולן, שלא לדבר על קלדרון, הגיבו כך. ככל שאני יכול לראות, "עיר לכולנו" היא תנועה רצינית, רדיקאלית ומפיחת תקווה ודב חנין הוא אדם הגון, אחראי ואיש דברו. האם ייתכן שתנועה כמו "עיר לכולנו", שלקיומה לבטח מייחלים גולן וקלדרון כבר שנים, קמה להם מתחת לאף מבלי שהם יצליחו להבחין בה? לא נראה לי. לי נראה שיותר ממה שמדובר פה על חוסר הצלחה – העניין הוא חוסר רצון. שמעתי סיפור על ילדה שאביה נהג להתייעץ עמה בתחומים שילדה בת שבע אינה אמורה לדון בהם, והיא פיתחה בתגובה שמיעה סלקטיבית שנהייתה חריפה כל כך, עד שהאב נאלץ לקחת אותה לבדיקת שמיעה. באנלוגיה לכך, אני חושב שאנשי השמאל שעושים דה-רלוונטיזציה ל"עיר לכולנו" לוקים בראייה סלקטיבית. הם מתייחסים לתנועה בזלזול כזה כיוון שקיומה של תנועת שמאל רצינית תאלץ אותם לעבור מסטטוס ‘מדברים’ לסטטוס ‘פעילים’. השמאל בישראל התרגל להידחק למקום בו הוא יושב ומצקצק בלשונו בזמן שהימין מנהל את המדינה. לדעתי, הוא שקע במקום הזה לא רק מפאת חוסר הכח שלו, אלא בעיקר מפחד.


הרבה פחות מפחיד לשבת בצד ולהתלונן עד כמה הימין הורס את המדינה (אל תבינו אותי לא נכון – ביקורת זו היא אמיתית ומאירת עיניים במקרים רבים) כי במצב כזה לא צריך לקחת אחריות. הרבה יותר קל להלין על כך שדב חנין עומד בראש רשימה בה חבר גם אדם התומך בכיבוש, בעוד אתה יושב ולא נוקף אצבע למען השוויון בעיר בה אתה גר. הרבה יותר מפחיד לרדת לשטח ולנסות לשנות. הרבה יותר קשה ללכלך את הידיים בבוץ, להתמודד עם העובדה שבהתחלה לפחות, גם עירייה שאתה חבר בה תעשה עוולות, להשלים עם כך שבמציאות יש גם אנשי ימין ושגם איתם צריך לשתף פעולה.


מי כמוני שונא את הקלישאה על התל אביבי שיושב בבית הקפה שלו, לוגם את המקיאטו שלו ומתלונן על הכיבוש, אבל במקרה הזה היא מתחילה להיראות לי כנכונה. רבים תהו למה בארצות הברית, בה השחורים מהווים מיעוט קטן מאוד, הצליח אדם שחור העומד בראש מפלגת שמאל (לא שהדמוקרטים כאלה שמאלנים אבל זה מה שיש בארה"ב) לזכות בבחירות, בעוד שבישראל, מדינה בה הרוב מזרחים, אין שום סיכוי שזה יקרה. לדעתי אחת הסיבות העיקריות היא שבארה"ב, על כל מגרעותיה, עדיין קיים מיתוס התקווה. אובמה הצליח להפיח תקווה בקרבם של עשרות מיליוני אמריקנים. הם האמינו שהשינוי אפשרי. לעומת זאת, נסים קלדרון כתב, כשלושה שבועות לפני ש"עיר לכולנו" זכתה במספר המושבים הגדול ביותר במועצת העיר: "אם יש סיכוי למפלגת שמאל חדשה, צריך להניח שהיא תקבל בפעם הראשונה שהיא רצה מספר לא גדול של מושבים במועצת העיר".


השחורים בארה"ב, שקופחו במהלך מאות שנים, לפחות כמו המזרחים בארץ ישראל, אם לא הרבה יותר, והשמאל האמריקני, שראה את ארצו הופכת לנושאת הדגל של הניאו-ליברליזם הדורסני ומסתבכת ברוב איוולתה בעיראק, לא אמרו נואש והלכו להצביע. לאמריקנים, לא משנה כמה טענות מוצדקות יהיו לנו כלפיהם, עדיין יש יחס בריא בהרבה משלנו לחלומות. כאן היחס לתקווה, ספציפית זו שהציעו חנין ו"עיר לכולנו", הוא שלילי משני כיוונים. שלילי מכיוון המרכז-ימין המנוון, שדוגל בגישת "הכל אותו דבר, למה בכלל להצביע, ואם כבר להצביע אז לחבורה של זקנים חביבים ולא מזיקים", ושלילי מכיוון השמאל המאונן, שדוגל בגישת "הכי טוב לשבת כאן בצד, לצקצק בלשוננו, ולומר לברברים מה הם עושים לא בסדר, כי אם ננסה לעשות שינוי יכול להיות שבסופו של דבר יתגשם הפחד הגדול ביותר שלנו, ונצליח. או אז, לא רק שנצטרך להתמודד עם המציאות, אלא גם לקחת עליה אחריות, לטוב ולרע".


מהותה של "עיר לכולנו" והמסרים שהיא משדרת מעצם קיומה, עומדים בסתירה לשתי הגישות הללו. למרכז-ימין היא משדרת "לא מספיק להגיד שהכל אותו דבר ולנסות לברוח מהפוליטיקה, זוהי בריחה מאחריות. הפתרון לפוליטיקה מושחתת איננו בריחה מפוליטיקה, הוא ייסודה של פוליטיקה אחרת. כזאת שהמוטיבציה שלה איננה מנעמי השלטון, אלא הרצון לשרת את הציבור בצורה הטובה ביותר". "עיר לכולנו" הינה תנועה בלתי-מפלגתית, אך בהחלט אינה א-פוליטית. ההבדל קריטי. היא אמנם אינה מוכנה להתחבר למפלגות הישנות המושחתות והטכנוקרטיות, אך יש לה אמירה פוליטית חדה וברורה. לשמאל היא משדרת, "לא מספיק לשבת בצד ולנתח למה הכל לא בסדר, גם זו בריחה מאחריות. יש להפשיל שרוולים, לרדת לשטח, לשתף פעולה עם אנשים שאינם "משלנו", שהואילו בטובם לוותר על האגו שלהם ולשתף פעולה עמנו. הגיע הזמן לא רק להשמיע ביקורת אלא גם להציע פתרונות".


שתי המהויות הללו, אי-הבריחה מהפוליטיקה והסירוב להישאר במגדל השן, הן מה שעושות את "עיר לכולנו" לשינוי כל כך מרענן וגם מה שמוביל אותנו לתגובה השלישית.


פחד מדמוקרטיה, או: "חולדאי הוא קבלן ביצוע מוכח, צריך לתת לבולדוזר לטפל בבעיות"


מי שקורא מקומונים תל אביבים באופן קבוע, ואני מניח שרובכם לא עושים זאת (אולי כי אתם לא גרים בתל אביב ואולי כי יש לכם חיים), יודע שרון חולדאי, כמו סופרמן, עובד לבד. רבות דובר על כך שחולדאי מקיים מדיניות קפיטליסטית דורסנית, על כך שהוא מרחיק את הצעירים מהעיר, על כך שהוא מתנהג בצורה לא שוויונית כלפי תושבי שכונות הדרום ויפו. כמעט ולא דובר על הנורמות הדמוקרטיות שלו. רבות מההחלטות של מועצת העיר בראשותו עברו במחטף, תוך שימוש ב"טריקים" על מנת למנוע התנגדות. מסופר על חולדאי, ממקורות רבים (כדאי לעבור על גליונות "העיר" ו"תל אביב" מהשנים האחרונות כדי לקבל מושג במה מדובר), שהוא אדם גס, אלים מילולית, שאוהב שנותנים לו לעשות מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. חולדאי גם מתעלם מהתקשורת באופן לא כל כך אלגנטי כבר כמה שנים. פינוי כפר שלם הוא סיפור של גירוש אכזרי של אנשים מבתיהם, אבל הוא גם סיפור של רמיסת זכויותיהם ההשתתפותיות של תושבים בעיר, על חוסר הקשבה, ועל דריסת זכותם להביע התנגדות. כש"עיר לכולנו" וחנין החלו לצבור תומכים, חולדאי די "נעלב" שמישהו מעז להתמודד מולו, ועוד שיש כמה שתומכים בו, מי ישמע.


היה ניתן לצפות שאבירי הדמוקרטיה ימחו על התנהגות כזו; שלמרות שחלקם תומך בחולדאי, למרות שהם בוחרים להסתכל על הפעולות החיוביות שהוא עשה, ולמרות שהוא בעיניהם איש הגון ורציני, את ההתנהגות האנטי-דמוקרטית שלו הם יגנו; שימחו על כך שהוא לא שיתופי, לא מתנהל בשקיפות תקשורתית, ולפעמים עובר על כללי אתיקה דמוקרטית בצורה בוטה. אבל לא רק שהם לא מוחים על זה, הם משבחים אותו דווקא על כך. מכל הכיוונים חולדאי זכה לתשבוחות על היותו קבלן ביצוע, על כך שהוא לא מדבר, אלא עושה. פינס כינה אותו "בולדוזר", רבים דיברו על הביצועים שלו, וזכור לי שגם שלי יחימוביץ’ אמרה דברים דומים, למרות שאי אפשר לצטט את המאמר המדובר, כי הוא ירד באופן מחשיד מהבלוג שלה בימים האחרונים. חלק מכותבי המאמרים אפילו שיבחו את חולדאי על כך שהוא אינו שקוף לתקשורת, בנימוק שהוא "פחות מפטפט, יותר מקיים". מהתקשורת הצטיירה מין דמות רומנטית מעוותת של גיבור מיוסר, שרק מנסה לעשות מה שצריך בזמן ש"הרעים" מנסים לעצור אותו. אין לו זמן לבולשיט, הוא כאן לעשות צדק, ושהחוקים יחפשו אותו אחרי שהוא ישיג את הצדק הזה. משהו בין קלינט איסטווד לבאטמן. אלא שלא כמו במערבון או קומיקס, כאן זה העולם האמיתי. לחוקים ולכללי אתיקה יש משמעות. מהי האמת ומהו הצדק לא נקבעים על ידי אדם אחד, גם אם הוא נבחר לראשות העירייה (עיירה?). במדינה דמוקרטית החוקים והנורמות נקבעים על ידי שני מרכיבים: הראשון הוא הסכמה רחבה, או הכרעת רוב, והשני, והחשוב מביניהם, הוא נורמות דמוקרטיות כלליות ומוסכמות, שנועדו להגן מפני מקרים של עריצות הרוב. מה שנקרא דמוקרטיה מהותית. כנראה שחולדאי, כמו גם חלק מתומכיו, קצת נרדם בשיעורי אזרחות בתיכון.


חנין, לצורך העניין ה"סופר רשע" בסיפור הזה, אם להמשיך עם הדימוי הפשטני, לא רק מציע דמוקרטיה פורמלית. הוא מציע דמוקרטיה רדיקלית. זהו תחום במצעה של "עיר לכולנו" שדי הוזנח. מעבר לשוויון ולדאגה לסביבה, מעבר לשכר דירה הוגן והבטחה לא לפנות תושבים מבתיהם, "עיר לכולנו" מציעה גם השתתפות אמיתית של התושבים. "‘עיר לכולנו’ תחזיר לתושבים את הכח להשפיע על ידי שקיפות מלאה בקבלת ההחלטות, מעורבות תושבים בניהול ומתן סמכויות ותקצוב לוועדים נבחרים בשכונות", אם לצטט מהקמפיין שלהם. כל מי שעבד פעם עם אוכלוסיות מוחלשות, יודע שאחד העקרונות הכי חשובים לעבודה כזו הוא הדיאלוג, כלומר שיתוף הפעולה האמיתי ומתן האפשרות לחברי הקהילה, לאחר שניתנו להם הכלים, להוביל את התהליך. זה חשוב כדי לצאת מפוזת הקולוניאליסט שאומר לילידים מה טוב בשבילם, ולהיכנס למקום של איש השינוי החברתי, שנותן לחברי הקהילה להגיד מה הם יודעים שטוב בשבילם, ולשתף איתם פעולה כדי שזה יקרה. לכאורה, חנין ו"עיר לכולנו" הם חלומם הרטוב של כל פעיל חברתי, לבטח של כל איש שמאל.


אז מה השתבש פה? למה חנין יוצא ה"בד גאי" בסרט הזה? למה הקהל המרותק מריע דווקא לחולדאי? לדעתי, התשובה טמונה שוב בפחד. ליתר דיוק, היא שוב טמונה בפחד מאחריות. כמו עם אריק שרון, אנחנו פשוט רוצים דמות של אב קשוח שיגיד לנו מה טוב לנו. כזה שלא חלילה מתייעץ איתנו, אלא עושה מה שהוא "יודע" שנכון. זה לא רק שהתרגלנו שמחליטים הכל בשבילנו. לא, לחשוב את זה יהיה פשטני מדי. האמת היא שאנחנו פשוט מבועתים מהאפשרות שנוכל להחליט בעצמנו. שבמקום להתבכיין שהמדרכה שלנו הרוסה, או שהמתנ"ס לא מתפקד, או שפינו את השכנים מהבית, נוכל להעלות את הנושא בוועד שכונתי, לשנס מותניים ולנסות לפתור אותו. לכאורה זה נשמע מבטיח, בעצם זה נשמע מפחיד. כמו תמיד, הרבה יותר קל כשיש מי שחושב בשבילנו. שלא מצפה מאיתנו, כמו ש"עיר לכולנו" מצפה, שנעשה משהו בעצמנו. שלוקח את כל האחריות על עצמו לטוב ולרע.


וזוהי, לדעתי, הבשורה האמיתית שהגיעה מ"עיר לכולנו" ומדב חנין. הרעיון שדמוקרטיה היא לא דבר שממשים כל 2-5 שנים עם שני פתקים ומעטפות, אלא משהו שעושים כל יום, משהו קשה, מלוכלך, לפעמים מעיק, משהו שנוגע לחיים של כולנו. כדי לקחת אחריות צריך לקחת אחריות. קרי, כדי לקחת אחריות, במובן של להיות שותפים בקבלת החלטות, יש לקחת אחריות, במובן של להתאמץ להשתתף בביצוע, וכן במובן של לשאת באחריות לתוצאות. זה הדבר שקשה כל כך לקבל ב"עיר לכולנו", אפילו לאנשי השמאל. זה הדבר שנצטרך כולנו לקבל, אם אנחנו רוצים שאי פעם יהיה פה שינוי אמיתי.

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. "עיתונאי עלום" הגיב:

    מיכאל, מספיק עם השטויות.

  2. אני רק הערה הגיב:

    זה כלל לא מופרך שמזרחי יבחר לראש ממשלה בארץ. לא חסרים פוליטיקאים בכירים מזרחיים, וזה בהחלט יכול לקרות בשנים הקרובות.

  3. עידו הגיב:

    וואו, המאמר הכי בהיר, חד ונבון שעלה לגדה השמאלית מזה הרבה זמן.

  4. עיתונאי עלום: הבחירות זויפו הגיב:

    חולדאי עורר כנגדו במשך שנים שנאה עזה של כל תושבי העיר. פרשות שחיתות קשות פורסמו על ידי חושף השחיתויות יואב יצחק, כגון, מסירת שטחים באיזור הדולפינריום בעבור שווי פרוטה וכנראה בעבור שלמונים, למולטי מיליונר בוכמן, שהיה מלך בתי הזונות של המבורג (כפי שפורסם). כך גם לגבי פשיעה כלכלית בנושא החניונים. תושבי העיר לא היצביעו עבורו, וכנראה לא קיבל בפועל יותר מ-3% מהקולות. גם פירסומת לא עשה במסע הבחירות שלו.

    מאידך, ככל המקובל, הועבר כסף לאירגון פשע המתמחה במבצעי בחירות. כשהיצבעתי, ישבו 3 נציגים, כששילשלתי את המעטפות אמר אחד, בעל כיפה שחורה ומראה של עבריין, "זה מאלה שנטפל במעטפות שלו". אלפי מעטפות עם דב חנין רוקנו לאחר שניסגרו הקלפיות. הבחירות כאן הם כמו במדינות רבות בעולם השלישי.

  5. מאמר טוב הגיב:

    אבל מה הוא עוזר לנו אחרי ה-11\11?

  6. ניב מיכאלי הגיב:

    לומר כי הדבר שהניע אחוז נכבד ‘בשמאל’ התל אביבי כגון אבירמה גולן לא להצביע לדב ולעיר לכולנו היא פחד מפני השלטון מהווה מתן הנחה גדולה לאחריותם על היבחרותו מחדש של חולדאי. לא פחד(וגם לא היותו של דב לא ציוני) היה הגורם שהוביל את אנשי צפון תל אביב ורבים במרכז העיר לבחור בחולדאי אלא העובדה כי חולדאי ולא דב הוא הנציג האמיתי של הקבוצות הללו. סדר היום של דב ועיר לכולנו פוגע באינטרסים שלהם. הבחירות הנוכחיות בת"א הן במידה רבה הקרדום שהונח על החלוקה הפוליטית השגויה של הפוליטיקה בישראל. הן לימדו אותנו פעם נוספת כי ניתן להיות מתנגד נחרץ ואקטיבי לעוולות הכיבוש אך להיות ליברל ראקציונרי. מאוד קל(או לפחות קל בהרבה) לדבר על צדק, שיויון וזכויות אדם כאשר הן אין לזה השפעה ישירה על ביתך שלך, במבחן האמיתי האם הם מוכנים להצטרף לכוחות של שינוי הם בחרו צד ולא מדובר בצד השמאלי. אותו איש ליכוד הרבה יותר רלוונטי עבורי כאיש שמאל מאשר שלי יחימוביץ ושות’. העובדה כי דב ועיר לכולנו זכו להצלחה רבה באזורי הדרום מראה כי הכיוון שבו בחרה הרשימה ללכת היה הכיוון הנכון(גם אם יש לי השגות על כך שלא היה נציג פלסטיני ברשימה) והסיכוי של השמאל להוביל לשינוי תלוי בהמשך ההליכה בדרך זו. אין ספק שמדובר בתהליך מסובך ולא מהיר, בייחוד ברמת הבחירות הארציות אך בברית עם הקבוצות המודרות יש מימד של עתיד ואפשרות לשינוי, למה כבר יש לנו לצפות ממי שיצביע ללבני ולמרצ המתחדשת על שלל העשירים והגנרלים שלה?. לא, לא פחד מתפיסת השלטון והצורך ל’הפסיק לדבר’ מנע מחנין את ראשות העיר אלא הפחד של אותם אנשים מתיקון והליכה לכיוון של צדק חלוקתי שיבוא על חשבונם. יתכן ורוב בעלי הבחירה בתל אביב באים מרקע מעמדי כזה שדב לא מייצג אותם, אולי. במישור הארצי רק רשימה כמו עיר לכולנו יכולה לערער על ההגמוניה הליברלית אותן רשימות ‘שמאל’ לא עושות זאת ולכן גם לא רלוונטיות.

  7. עופר הגיב:

    כמה הערות: ראשית, כפי שנאמר באחת התגובות שמעלי, אנחנו לא כל-כך רחוקים מראש ממשלה מזרחי, כמו שהיו מזרחיים כמעט בכל התפקידים הבכירים ברשויות השלטון (כיום כמעט שליש מהשרים והח"כים, יועמ"ש ויו"ר הכנסת).מה שאנחנו רחוקים ממנו הוא ראש ממשלה ערבי – שיעור הערבים בכנסת דומה לשיעור המזרחיים בשנות ה-50 וסביר להניח שלא יגדל הרבה עקב חלקם באוכלוסייה.

    שנית, שיעור השחורים באוכלוסיית ארה"ב הוא כ-14 אחוס שאינו כל-כך קטן ודומה לשיעור הערבים בישראל. שיעור ההשתתפות בבחירת האחרונות שם היה הגבוה ביותר מזה 100 שנה, אולי בזכות השתתפות גדולה של שחורים ואנשי שמאל.

    שלישית, רוב מצביעי עיר לכולנו אינם מרקסיסטים ואפילו לא סוציאליסטים אלא אנשים שמתנגדים לקפיטליזם הקיצוני שמייצג חולדאי. וחלקם סתם לא סובלים אותו – ידוע לי שאמר על עצמו שהוא קצת לא נורמלי

  8. לעיתונאי עלום הגיב:

    איך יכלו להבחין במעטפות שלך בין כלל המעטפות שבקלפי?

  9. לניב הגיב:

    יש את הרשימה בה חבר דב חנין, שהיא המפלגה הקומוניסטית הישראלית. היא המפלגה הכי קרובה ל"עיר לכולנו" במצע שלה.

  10. המגיבה שהגיבה לעיתונאי העלום הגיב:

    מערכת יקרה,
    אתם והצנזורה הסטליניסטית שלכם.
    בסך הבעתי תמיהה איך 3 הנציגים בועדת הקלפי יכלו להבחין בין המעטפה של העיתונאי העלום למעטפות אחרות.
    מה פסול בזה, האם נפשם של קוראי האתר כל כך רכה שאינם יכולים לקרוא דברי הגיון פשוטים?

  11. רמי הגיב:

    מבלי להכנס לפולמוס עם התזה של המאמר אציין כי שלי יחימוביץ’ ומאמר ההסתה שלה מזכירים לי מאוד את מירי רגב, הכוכב החדש של תנועת הליכוד. שתיהן דוברות מקצועיות ורהוטות שהקידום האישי בראש סולם עדיפויותיהן. שלי, לדעתי יש לך מקום בטוח בקדימה ותוכלי לדברר את ציפי בהצלחה. גם מטרות-דמות להשמצה יסופקו לך בנדיבות.

  12. למגיבה ל"עיתונאי עלום": התממות נכלים הגיב:

    מן הידועות היא כי העוסקים בנכלים מטפחים אתוסים של הרפתקנות, המלווים במחוות הולמים וגם מלווים במעין הלצות וחידודים ניבזיים בינם לבין עצמם. הדבר נעשה להפיח זה בזה מוטיבצייה לביצוע מעשים פסולים בעליל.

    הרי ברור לך היטב מהמשפט שציטטתי, שכוונת האומר לא היתה לאמר משהו בדומה ל- "נינבור בין מאות המעטפות עד שנגיע ל-2 המעטפות של האדון הזה"…

    מהאמור עולה בעליל משהו אחר לגמרי: "מעטפות לא מתאימות (כלומר כאלה שאינם מכילים "חולדאי") יזכו לטיפול..

    ואף על פי כן אתה מתמם, בניגוד כה גדול לשכל הישר. מי אתה, ולמה זה כל כך חשוב לך לנסות לאפס את האפשרות לדין צדק?

  13. עמי הגיב:

    "יצאה ראש בראש נגד המפלגות הבורגניות הציוניות" ????. היכן מצאת את זה – כנראה בראש שלך.

  14. עמי הגיב:

    פעם ראשונה בישראל מזה שנים רבות, שתנועה עם תוכנית פעולה שמאלית חברתית, יוצאת למאבק ראש בראש, מול כל המפלגות הבורגניות הציוניות, ומצליחה לזכות בתמיכה כה רבה.
    טעות לחשוב שרק אם ההינו מצליחים לזכות בראשות העיריה, ההינו יכולים להכריז על הצלחה. תוצאת הבחירות היא הצלחה רבה, והמאבק לא תם עים הבחירות. תנועת עיר לכולנו חיבת להמשיך לפעול ולהאבק למען המטרות שהגדירה לעצמה.

  15. ראש ממשלה ערבי הגיב:

    לא יבחר בישראל לפני שיהיה שלום פרק זמן מספיק ארוך בכדי שיגדל פה דור שלא זוכר מלחמה.

    וזה משום שמנטלית לא יהיה נוח לרוב האנשים לבחור למשרה כזו במישהו שהנאמנות שלו חצויה (המדינה שלי נלחמת בעם שלי).

    ההקבלה היא לגרמני תושב אנגליה, שיבחר לרה"מ באמצע מלחמת העולם השניה. או לרוסי תושב ארה"ב שיבחר לנשיא בזמן המלחמה הקרה.

    העניין בעייתי במיוחד כשהנציגים הפוליטיים של הערבים בישראל (שהם המועמדים הפוטנציאלים לתפקיד ראש הממשלה) מקצינים את ביטויי ההתבדלות הלאומית שלהם, ומביעים בפומבי עוינות, וגינוי למדינה שבה הם חיים.

    אם לפשט את זה – אובמה הלך בעקבות מרטין לותר קינג, על מסלול של פיוס.

    ההנהגה הפוליטית של הערבים בישראל הולכת בעקבות מלקולם איקס, על מסלול של עימות.

    מי שמתנגד לגישה הזו יכול להתייחס אל אובמה כאל "כושי מחמד" או "משתאכנז". האיש ממש לא מהפכן זועם. הוא לא לואיס פרחאן ולא ג’סי ג’קסון. חוץ מהפיגמטנציה, מדובר באדם שנולד במעמד הביניים, עם השכלה "יוקרתית", ומסלול חיים שמממש הלכה למעשה את החלום האמריקאי.

    אצלנו אפשר לראות מיצג של הגישה המשתלבת בנזיר מג’לי, למשל (אף שאינו פוליטיקאי). אבל ממה שראיתי, הרדיקאלים המיליטאנטים (ערבים ויהודים כאחד) בזים לדרך הזו, ורואים בה התרפסות וכניעה.

    משהו דמוי אובמה אצלנו היה זוכה לקיתון של חרפות, גידופים, הכפשות והשמצות מצד שמאל הטהרני. כי זה אחד שמשחק עם השיטה, ואתם מעדיפים לשבור, לא?

  16. שיקו הגיב:

    למה ללככך על המפגינים בבלעין ובכפרים אחרים?
    זו בדיוק התסמונת השטחית עליה אתה מדבר. רבים מהם מעורבים גם בפעילות חברתית בתוך הקו הירוק.

  17. לרמי הגיב:

    בפעם האחרונה שבדקתי שירות לאומי עושים במשך שנה אחת. כמו כן, "קל"ב" במקרה של בנו של חנין יכול להיות דרום תל אביב, יפו, לוד ועוד. לא בדיוק ג’ובניק.

  18. רמי הגיב:

    מה זה "תקופת שירות לאומי מלאה" (לבן של ח"כ דב חינין)? האם זה שנה אחת בתנאי קל"ב או 3 שנים?

  19. נעמי הגיב:

    "עיר לכולנו" לא נכשלה. העובדה שלא זכינו בראשות העיר ובכל המועצה זה לא כישלון זה פשוט ריאלי. עבור התארגנות חדשה שלפני שנה בכלל לא היתה קיימת זו הצלחה.
    כמו כן "עיר לכולנו" זכתה בתמיכה אדירה הן בקלפיות והן במתנדבים פעילים. צריך לתרגם את התמיכה הזו לפעילות בשטח. לא חסר מה לעשות בת"א גם מחוץ למועצה (ואף יותר). אז במקום להספיד אשמח לשמוע מה עושים כעת, שבועיים לאחר הבחירות. אם לא נפעל ולא ניישם את הרעיונות החדשים שהעלתה "עיר לכולנו" זה יהיה כישלון.

  20. שלי שלהם יחימוביץ הגיב:

    אילו שלי יחימוביץ היתה מנסה ומצליחה להזיז את אהוד ברק ולמנוע ממנו לנקום בכל תושבי/אזרחי רצועת עזה, שהוא רוצע לנסיונו להיות פופולרי…
    אילו אופיר פז-פינס היה מפנה גבו לדגנרל האלים – היינו מודים לו…
    אילו גם חולדאי היה מצטרף לדרישה/לבקשה לנהוג באזרחים מנהג הומניטרי – אולי הייתי מרים לו כובע.

  21. יוסי בנאי הגיב:

    העיר הזאת

    ביצוע: יוסי בנאי
    מילים: יוסי בנאי
    לחן: אהוד בנאי

    אתה אומר:
    אפליג לי למקום אחר
    אמצא לי עיר יותר טובה
    בעיר הזאת כך מסתבר
    חלפה מזמן האהבה

    אתה אומר:
    בעיר הזאת האור לא אור
    הכל אפור בה ותפל
    האנשים – האל ישמור
    וכל היתר – ערפל

    אתה אומר:
    בזבזתי כאן את כל ימי
    קבור בתוך חרבות הזמן
    וחי לי בין כשלונותי
    ממתין לחסד לסימן

    אבל אתה
    לא תפליג למקום אחר
    לא תמצא עיר טובה מזאת
    העיר הזאת אותך חבר
    תרדוף עד סוף כל הדורות

    אתה תלבין ותזדקן
    עם כל אותן הסמטאות
    ולאן שרק לא תסתכל
    אתה תראה רק את מראות
    העיר הזאת

    אתה אומר:
    הלב רוצה לחבוק עולם
    מכל מה שקיים לטעום
    לפרוש כנף מים עד ים
    זו התשוקה זה החלום

    אתה אומר:
    עברתי כאן את רוב חיי
    בין מלחמות ללא תכלית
    הספקתי פה בשתי עיני
    לראות הכל רק לא עתיד

    אתה אומר:
    עצוב לי בין הסמטאות
    והשמים הנמוכים
    כל התקוות בעיקר הזאת
    נבלו מזמן כמו הפרחים

    אבל אתה…

הגיבו ללניב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים