הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-18 בנובמבר, 2008 26 תגובות

שלום ישראל.


אם יש מישהו שעדיין מטיל ספק בעובדה שישראל היא המקום בו הכל אפשרי, שעדיין שואל את עצמו אם חלומם של אבותינו המייסדים חי וקיים, שעדיין תוהה על כוחה של הדמוקרטיה שלנו, הלילה קיבלת את התשובה.


זאת תשובה שניתנה על ידי תורות ארוכים, שהשתרכו ליד בתי ספר ובתי-כנסת ומסגדים במספרים שטרם נראו כמותם, על ידי אנשים שחיכו שלוש וארבע שעות, רבים מהם בפעם הראשונה בחייהם, משום שהאמינו שהפעם חייבת להיות שונה, שקולותיהם יכולים להביא את השינוי. זאת תשובה שניתנה בידי צעירים וזקנים, עשירים ועניים, דמוקרטים ורפובליקאים, ערבים, יהודים, מזרחים, אשכנזים, מהגרי עבודה, הומוסקסואלים, סטרייטים, נכים ושאינם נכים. ישראלים ששיגרו מסר לעולם: מעולם לא היינו רק אוסף של יחידים או מדינה יהודית מופרדת מזו הערבית. אנחנו, ותמיד נהיה, מדינת ישראל – מדינה דו-לאומית.

זאת תשובה שניתנה בידי אלה שרבים אמרו להם במשך זמן רב כל כך לנהוג בציניות, בפחד ובספקנות לגבי מה שאנו יכולים להשיג. הם הניחו את ידיהם על כנפי ההיסטוריה ופרשו אותן לקראת תקווה לעולם טוב יותר. זמן רב עבר, אבל הערב, בגלל מה שחוללנו היום בבחירות האלה וברגעים מכריעים אלה, השינוי הגיע לישראל. מוקדם יותר הערב קיבלתי טלפון מלא נדיבות מח"כ בנימין נתניהו. ח"כ נתניהו נאבק בעוז בקמפיין הזה, ואני מכבד אותו מאוד. במשך שנים הוא מעדיף את התרומה הציבורית שלו על חיים פרטיים ותרומתו עזרה לישראל לה להתקדם. הלוואי ויהיו עוד מנהיגים רבים שיתרמו את חייהם כפי שעשה ח"כ נתניהו.


אני מברך אותו; אני מברך את ח"כ בני בגין על כל מה שהשיגו, ואני מצפה לשתף עמם פעולה כדי לחזק את הבטחתה של האומה הזאת בחודשים הקרובים.


לא הייתי עומד כאן הערב ללא התמיכה הסוחפת של חברתי הטובה ביותר ב 16 השנים האחרונות, עמוד התווך של המשפחה, אהבת חיי, הגברת הראשונה הבאה: מישל חוסיין. פאטמה ונאדיה, אני אוהב את שתיכן יותר משאתן יכולות לדמיין. זכיתן בגור הכלבים החדש שבא איתנו לבית רוה"מ בירושלים.


וגם אם היא אינה עוד עמנו, אני יודע שסבתי צופה בי מלמעלה, יחד עם המשפחה שהפכה אותי למי שאני. אני מתגעגע אליהם הלילה.


לאחותי עאישה, אחותי אבתסאם, לכל אחי ואחיותי, תודה לכם על התמיכה שהענקתם לי. אני אסיר תודה להם ולמנהל הקמפיין שלי, שריף אבו-שאקרה, הגיבור הבלתי נראה של הקמפיין הזה, שהרים את הקמפיין הפוליטי הטוב ביותר, אני חושב, בהיסטוריה של ישראל. לאסטרטג הראשי שלי חיים אבוטבול, שהיה שותפי לאורך כל הדרך.


מלים לא יוכלו לתאר את גודל החוב שאני חב להם. אני מודה לצוות הקמפיין הטוב ביותר בתולדות הפוליטיקה. גרמתם לזה לקרות, ולנצח אהיה אסיר תודה על יכולת ההקרבה שלכם. מעל הכל, לעולם לא אשכח למי שייך הניצחון הזה. הוא שייך לכם. לכם.


מעולם לא הייתי המועמד המוביל לראשות הממשלה בישראל. לא התחלנו את הקמפיין עם כסף ותמיכה רבים. הקמפיין לא נרקח במשרדי הממשלה בירושלים. הוא התחיל בבתי הקפה של מזרח-ירושלים, בחדרי האורחים של נצרת ובמרפסות של חיפה. הוא נבנה על ידי האיש והאישה העובדים, שנתנו מחסכונותיהם הקטנים עשרים שקל, ארבעים שקל ומאה שקל למען המטרה.
 
הקמפיין התחזק הודות לצעירים שדחו את המיתוס על האדישות של דורם, שעזבו את בתיהם ומשפחותיהם למען משרות שהציעו להם תשלום נמוך ומעט שעות שינה. הוא התחזק הודות לאנשים שכבר אינם צעירים כל כך, שגברו על הקור המקפיא והחום הלוהט כדי לדפוק על דלתות זרים.


זה הניצחון שלכם, ואני יודע שעשיתם זאת לא רק כדי לזכות בבחירות. אני יודע שלא עשיתם את זה אך ורק למעני. עשיתם את זה כי הבנתם את גודל המשימה. גם כשאנו חוגגים הלילה, אנו יודעים שאתגרי המחר הם הגדולים בעידננו: שתי מלחמות, כוכב בסכנה, משבר כלכלי הגרוע ביותר מזה עשור. גם כשאנו עומדים כאן הלילה, אנו יודעים שישראלים אמיצים מתעוררים בגבולות ומסכנים את חייהם למעננו. אמהות ואבות ישכבו ערים בזמן שילדיהם יירדמו, ויתהו כיצד לשלם את המשכנתה או את חשבונות הבריאות, כיצד יחסכו לחינוך האקדמי של ילדיהם.


יש לרתום אנרגיות חדשות, ליצור מקומות עבודה חדשים, לבנות בתי ספר חדשים. להתמודד עם איומים, בריתות לכרות. הדרך תהיה ארוכה. ההר יהיה תלול. אולי לא נגיע לשם עוד שנה, ואולי גם לא בתקופת הכהונה הזאת. אבל, ישראל, מעולם לא הייתי כל כך מלא תקווה כמו שאני מלא תקווה הלילה, מאמין שנגיע לשם. אני מבטיח לכם, אנו כעם נגיע לשם.


תמיד אהיה כן אתכם לגבי האתגרים העומדים בפנינו. אקשיב לכם, במיוחד כשלא נסכים זה עם זה. ומעל הכול, אבקש מכם להצטרף למשימה להחיות את האומה הזאת, בדרך היחידה בה הדברים נעשים בישראל בעשרות שנים האחרונות: ערבות הדדית והישענות על סולידריות חברתית.


מה שהחל לפני 21 חודשים באמצע החורף לא יכול להסתיים בערב הסתווי הזה. הניצחון לבדו אינו השינוי שאנו מחפשים. הוא הסיכוי היחיד שלנו לחולל את השינוי. וזה אינו יכול לקרות אם נחזור אחורה. זה לא יוכל לקרות בלעדיכם, ללא רוח חדשה של שירות, של הקרבה.


הבה נקרא לרוח החדשה של פטריוטיות, של אחריות, בה כל אחד מאיתנו עובד קשה יותר ולא מתבונן אך ורק בעצמו אלא באחרים.


אם למדנו משהו מהמשבר הכלכלי הרי זה שאיננו יכולים לחיות על הבורסה של אחד-העם בשעה שהרחוב של העמך כל כך סובל. במדינה הזאת, אנו עולים ונופלים כאומה אחת, כעם אחד. כפי שאמר בן-גוריון לאומה שהייתה מפולגת בהרבה מזו שלנו כיום, איננו אויבים אלא חברים. יתכן שיש מתחים בינינו, אבל אל לנו לחתוך את קשרי האחווה ביננו.


הבה נזכור שכבר בכנסת הראשונה ישבו אזרחים ערבים ושתפו פעולה בבחירות דמוקרטיות עם מפלגת מפא"י שנוסדה על ערכים של אחדות לאומית ושוויון זכויות.


אלה הם ערכים שכולנו חולקים. ובשעה שמפלגת העבודה זכתה בניצחון גדול הלילה, אנו עושים זאת במידה של ענווה ונחישות לרפא את המחלוקות שהאטו את התקדמותנו.


לכל הישראלים שבתמיכתם עדיין לא זכיתי, אולי לא זכיתי בקולותיכם הלילה, אבל את קולכם אני שומע. אני זקוק לעזרתכם. ואני אהיה גם הנשיא שלכם.


לכל אלה שמסתכלים בנו הלילה מחופים אחרים, מפרלמנטים וארמונות, לאלה שהתקבצו סביב למכשירי רדיו בפינות הנשכחות של העולם: כל אחד מהסיפורים שלנו הוא ייחודי, אבל גורלנו משותף, ובוקר חדש של הנהגה ישראלית עומד בפתח.


לאלה שהיו רוצים להחריב את העולם: אנו נביס אתכם. לאלה שמבקשים שלום וביטחון: אנו נתמוך בכם. ולכל אלה שתהו אם לפידה של ישראל עדיין בוער: הלילה אנו מוכיחים שוב שחוסנה האמיתי של האומה אינו פרי נחת זרוענו או עושרנו, אלא מחוסנם התמידי של רעיונותינו: דמוקרטיה, חירות, אפשרויות ותקווה בלתי מנוצחת.


זאת גדולתה האמיתית של ישראל: העובדה שישראל יכולה להשתנות. האחדות שלנו יכולה להיות מושלמת. מה שכבר השגנו יעניק לנו תקווה באשר למה שאנו יכולים וחייבים להשיג מחר.


בבחירות היו סיפורים רבים שיסופרו לאורך הדורות. אבל האחד עליו אני חושב הלילה הוא סיפור על אישה אחת שהצביעה בדאר-אלחנון והיא דומה למיליונים אחרים שעמדו בתור כדי להשמיע את קולם, לבד מפרט אחד: רחל סאלמה שוקראן היא בת 105.


היא נולדה דור אחרי האפרטהייד; בזמנים בהם לא היו מכוניות חשמליות על הכבישים או מטוסים לחלל; בזמנים בהם מישהי כמוה לא יכלה להצביע משלוש סיבות: משום שהייתה בדואית, משום שגרה בכפר לא-מוכר ובגלל מוצאה הערבית.


הלילה אני חושב על כל מה סלאמה שוקראן ראתה במאה שנות חיים בישראל: כאבי הלב והתקווה; המאבק וההתקדמות; הזמנים בהם אמרו לנו שאנחנו לא יכולים, והאנשים שהמשיכו להיאבק עד שישראל זעקה: כן, אנחנו יכולים.


בזמנים בהם קולות הנשים הבדואיות הושתקו ותקוותיהן בוטלו, היא חיה לראות את הרגע בו תגיע לקלפי. כן, אנחנו יכולים. כשהייאוש נשמע ברחבי הארץ, היא ראתה את האומה כובשת את פחדיה עם המדיניות הסוציאל-דמוקרטית של שר האוצר ד"ר יוסי דהאן, משרות חדשות ותחושה חדשה של מטרה משותפת. כן, אנחנו יכולים.


הקהל: כן, אנחנו יכולים.


חוסיין: הרבה לפני שהסקאדים והקסאמים נפלו בגבולנו, עוד בזמן של השואה כשהרודנות איימה על העולם, היא הייתה שם והייתה עדה לעלייתו של דור חדש ולתחיית הדמוקרטיה. כן, אנחנו יכולים.


הקהל: כן, אנחנו יכולים.


חוסיין: היא ראתה את המסיק בבילעין, התקוות של משפחת קעדאן, בחירת מג’אדלה, והיא ראתה את שיח ראאד ס’אלח שאמר לנו: ‘אנו נתגבר’. כן, אנחנו יכולים.


הקהל: כן, אנחנו יכולים.


חוסיין: אדם הניח את כף רגלו על הירח, החומה נפלה בין ישראל ופלסטין, העולם התחבר בעזרת המדע והדמיון שלנו. והשנה, בבחירות האלה, היא נגעה באצבעה על מסך והצביעה, משום שאחרי עשרות שנים בישראל, בזמנים הטובים ביותר ובשעות האפלות ביותר, היא ידעה שישראל יכולה להשתנות. כן, אנחנו יכולים.


הקהל: כן, אנחנו יכולים.


חוסיין: ישראל, הגענו עד הלום. ראינו כל כך הרבה. אבל יש עוד כל כך הרבה לעשות. לכן, הלילה, בואו נשאל את עצמנו אם ילדינו יחיו כדי לראות את המאה הבאה; אם בנותיי יהיו בנות מזל במידה כזאת לחיות זמן רב כל כך כמו רחל סאלמה שוקראן, לאיזה שינוים הן יהיו עדות? איזה התקדמות עשינו?


זה הזמן שלנו, להחזיר את אנשינו לעבודה ולפתוח דלתות של הזדמנויות לילדינו; לשקם את השיגשוג ולקדם את השלום; לאשש את החלום הישראלי ולאשר את האמת הבסיסית הקובעת שאנו אחד; שבשעה שאנו נושמים, אנו מקווים ואנו נתקלנו בציניות ובספקות ואלה שאומרים לנו שאיננו יכולים, אנו נשיב להם באמונה העל זמנית הזאת שמאחדת את נשמות אנשינו: כן, אנחנו יכולים


תודה לכם. אלוהים מברך אתכם. אלוהים מברך את ישראל ברגע נדיר זה.

תגובות
נושאים: מאמרים

26 תגובות

  1. מפלגת העבודה דווקא? הגיב:

    אתה בטוח?

  2. עופר הגיב:

    מדינת ישראל היתה ותהיה מדינת אזרחיה, בני העם הישראלי ששפת רובם היא עברית, ממש כפי שצרפת היא מדינת הצרפתים ומדינת פלסטין תהיה מדינתו של העם הפלסטיני. תודה לאל, הולך ויורד מספרם של הלאומנים בשני הצדדים שרוצים מדינה אחת כפי שמציע הכותב, כל אחד משיקוליו שלו.

  3. יובל לעופר הגיב:

    ישראל אולי תהיה מה שאתה מתאר, אבל עד עכשיו היא הייתה משהו אחר לגמרי. בית משפט שלה קבע לאחרונה שמבחינת המדינה למעשה אין בכלל עם ישראלי.

    בנאום הזה לא הוזכרו גבולות, כך שאיננו יודעים אם שכם או חברון כלולות במדינה שהנואם נבחר כראש ממשלתה. הוא נפתח בקריאה "שלום ישראל", ומדינה שתכלול את כל פלסטין המנדטורית ספק אם תיקרא כך.

    הנאום יפה, אבל ההיצמדות למקור האמריקני קצת צורמת. אני מקווה שחוסיין חוסיין הזה הוא לא עוד עבד נרצע של האימפריאליזם האמריקני ויסכים להציב כאן טילים אמריקנים על פי דרישתה של הנשיאה ההיספאנית הראשונה ויטוריה רודרגיזה וסגנה ציצית הנפץ כהנובינשטיין – אינדיאני שהתגייר ולמד שנתיים בישיבת סאטמר.

  4. דני הגיב:

    גדול 🙂

  5. יהלי הגיב:

    ילדותי

  6. רמי הגיב:

    נאום נפלא. הלוואי בחיי. בכל אופן, לא דווקא מדינה דו לאומית, אלא מדינת כל אזרחיה של הלאום הישרפלסטיני.

  7. דניאל חסון הגיב:

    מתלהם
    מיותר
    אפילו בתור בדיחה זולה
    כרגיל
    לכולם יש כל ב"דיבור המזרחי" רק לאשכנזים
    אם נאמין את הפירמידה על ראשה
    עדיין תהיה זו פרמידה

  8. נועם הגיב:

    החזון הנ"ל הוא חלום בלהות והוא לא יתקיים
    אין מקום למדינה דו לאומית.
    מדינת ישראל הוקמה עבור העם היהודי ולא עבור כל אזרחיה.
    אין שום סיבה שלפלשתינים תהיה מדינה וחצי או יותר.
    ושאלה לכותב:מה דעתך שהמתנחלים ישארו במקומם?
    אם ערבים נמצאים במדינה היהודית אז יהודים מתנחלים יכולים להשאר במדינה הפלשתינית.

  9. לגיא הגיב:

    הראשונה ליישם עקרונות ליברליים…? הרי בארה"ב שררה עבדות עד אמצע המאה ה-19, וחוקי אפליה גזעיים עד שלהי המאה ה-20! אפילו היום ארה"ב מפגרת ביחס שלה למיעוטים שונים, בעיקר מיעוטים מיניים.

  10. אני לא מבין הגיב:

    יונאס זה שם ליטאי??

  11. יונאס הגיב:

    חוסר הבנה בסיסי של רגשות לאומיים/לאומניים, כרגיל נקודת התורפה של המרקסיזם.

  12. גיא פדה הגיב:

    מתי יקירי,
    אני אוהב אותך. אין מילים. מבריק, נכון, מעורר תקווה ועם זאת מחדד כמה התקווה הזאת קלושה.
    אולי האירוניה היא שאחרי כל השנים שהשמצנו אותם האמריקנים הראו לכולנו שהמדינה הראשונה בעולם ליישם את המחשבה הליברלית בחוקה שלה היא גם הראשונה שתהיה מסוגלת להתקדם מעבר לכל הקשיים והסייגים וליישם את המחשבה הליברלית בחיי היום-יום שלה.
    לאנושות יש תקווה. למדינת ישראל אני כבר לא כל כך בטוח.

  13. איתן. הגיב:

    לו יהי…אנא לו יהי

  14. נתן. הגיב:

    כרגיל השמאל מסתובב סביב הפופיק של עצמו ואינו מתעניין כלל במה שרוצים הערבים.

    אימוץ המודל האזרחי פירושו אינטגרציה כפויה, וביטול הזכות של המיעוט לזהות לאומית משלו. כל עוד ערביי ישראל אינם רוצים להיטמע ברוב ולאמץ את תרבותו, מנהגיו וזהותו, משנה מעט מאוד איך נקרא לזהות הלאומית-יהודית, ישראלית, כנענית, או הינדו-פקיסטנית – הם ירצו להתגונן מפניה, משום שהיא תהיה כרוכה בוויתור על זהותם.

    זה מזכיר את הקולוניאליזם הצרפתי הישן: לא מעניין אותם מה רוצים ה"נייטיבז". הם ילמדו את ה"נייטיבז" מה הצורה הנכונה של הגדרה עצמית בשבילם. זו של צרפת כמובן. כמה אירוני שאחרי שישים שנות דה-קולוניזציה, כשגם ישראל הצטרפה סופסוף לתהליך ויצאה מעזה, מצאו אצלנו לנכון להחיות את הקולוניאליזם הצרפתי, ועוד תחת מעטה של הקפדה על זכויות הפרט.

  15. בני פלד ז"ל הגיב:

    מדינה עברית (לא יהודית) חילונית ודמוקרטית על כל שטחה של פלשתינה, ללא הבדלי דת, גזע או מין.

    אם תרצו, אין זו אגדה !

  16. נועם הגיב:

    מעולה.
    זה מראה בדיוק איפה אנחנו חיים בצורה פשוטה וטובה ואמיתית.

  17. חוסי הקטן הגיב:

    ראאד סאלח = מרטין לותר קינג?

    כנראה שאין גבול ליכולת לבצע אנלוגיות הסטוריות תמוהות, בלשון המעטה.
    כן, בחיי שאתם יכולים.

    בשביל האתנחתא הקומית, שלא יהיה משעמם והקהל לא ירדם, למה לא תנסה גם

    "ראיתי את ראאד סאלח אומר: קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש בצים"

    "ראיתי את ראאד סאלח אומר: נו מור וור, נו מור בלאדשד"

    "ראיתי את ראאד סאלח אומר: ואף על פי כן נוע תנוע"

    "ראיתי את ראאד סאלח אומר: קבעתי תור לרופא שיניים,אבל הוא אמר שחבל"ז. מעוות לא יוכל לתקון".

    לחילופין, אפשר ללכת על נאמנות למקור –

    "ראיתי את שיך ראאד סאלח אומר: ברוח ובדם נפדיך יא פילסטין".

  18. אז מה הגיב:

    מצביעים לוילנאי בבחירות הבאות?

  19. עופר לנתן הגיב:

    אימוץ המודל האזרחי לא יביא אינטגרציה כפויה. במדינות שאימצו את המודל הזה לצורותיו השונות המיעוטים רשאים לשמור על שפתם ותרבותם (למשל הברטונים בצרפת).

  20. יונאס – בתגובה ל"אני לא מבין" הגיב:

    יונאס (Jonas) במקרה שלי זה שם גרמני אבל יש גם בשאר הצפון.

  21. דני בתגובה לפאטה-מורגנה בה מופיע ראאד סאלח הגיב:

    כן, בטח, השיח ראאד ס’אלח אמר: ‘אנו נתגבר’…
    מן הסתם אחרי שהוא "התגבר" הוא רץ להשתתף בישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה בכנסת ואח"כ לבית הפתוח כדי להשתתף בישיבה בנוגע למצב הקהילה ההומו-לסבית במגזר הערבי.

    שוב פעם כל ההוזים למיניהם מקשרים את התנועה האיסלאמית (ואת החמאס, ואת החיזבאללה ואת איראן) עם איזשהו צד "שמאלי" במרכאות כפולות ומכופלות.
    הרי אם יש משהו שמקרב את ראאד סאלח לשמאל הרי זו אך ורק מדינת ישראל היהודית שבה ראאד סאלח הוא חלק ממאבק של מיעוט לשוויון זכויות מלא, (רק כמנהיג רוחני של מיעוט, לא שום דבר מעבר לזה).
    הרי אם ראאד סאלח וחבר מרעיו היו מנהיגי המדינה, ולא משנה איזו מדינה, הייתם רואים כולכם איך נקודת הקיצון השמאלית אותה הוא מייצג לכאורה – עפה ימינה במהירות האור והנה קיבלנו את הרב עובדיה יוסף בגרסתו הערבית. איראן בזעיר אנפין.

    מתי שמואלוף עשה טובה וכתב כדי לצאת ידי חובה משהו כמו "בזמנים בהם קולות הנשים הערביות הושתקו ותקוותיהן בוטלו", אולם רק אתמול בתוכנית של חיים יבין על מצב הערבים בישראל אמרו נשים ערביות שוב ושוב ושוב: "בחברה הערבית האישה היא סמרטוט, זה עניין של חינוך"…
    כמובן ששמואלוף לא ירד לשורש העניין (השורש האמיתי בו לא כל-כך נעים לגעת) והוסיף משהו על "המדיניות הסוציאל-דמוקרטית של שר האוצר" כאילו בר-און וביבי אחראים על איך גבר ערבי רואה את אישתו ומתנהג אליה.
    כמו שאומרים: טול קורה מבין עיניך ועזוב אותנו מ"ראאד לותר קינג" שלך, האמן לי, הוא הרבה יותר קרוב לחומייני…

  22. אובמה אינו שמאל הגיב:

    מספיק עם זה. אובמה אינו שמאל והמפלגה הדמוקרטית אינה שמאל.
    השוואה לבחירתו של אובמה בארץ, היא מינויו של העסקן מג’אדלה לתפקיד בכיר.

  23. חן הגיב:

    ברגע שחלילה תתהווה פה "מדינה דו-לאומית" בפועל, תיפתח פה מלחמה נוראה בין שני הצדדים שלא היתה כמוה, ומיד יהיה צורך להפריד בין שני העמים.
    ריבוע המעגל הזה היה ביוגוסלביה, בקפריסין ובעוד מקומות שבהם היה סיכוי טוב יותר לקיומה של מדינה דו/רב לאומית, והנסיון לא צלח וגרר מלחמות דמים נוראות.
    צריך להיזהר מאד מרעיונות הזויים ורעים כמו של הכותב הרומנטיקן הזה.

  24. חוסי הגדול הגיב:

    אני רוצה לחזק את אחי הקטן. בדיוק מה שהוא אמר.
    אל תעשו למרטין לותר קינג ז"ל את העוול הזה הנורא הזה, ואל תתנו למר סאלח את הכבוד שאינו מגיע לו.

  25. מתי שמואלוף גאון הגיב:

    כי רק גאון יכול להשתיל מוח של חתול בגוף של כלב, ולהאמין שהפציינט יוכל להתקיים.

  26. דן הגיב:

    כתוב טוב ומקורי כרגיל. גם מנותק מהשטח ולא מחובר למתרחש בחברה הישראלית-כרגיל. כמעט כמו השירה המעמדית אליה הגיעו שניים וחצי עובדים- שמואלוף, חברי מעיין ויתר העוסקים בצד התרבותי של הפוליטיקה- ימשיכו לעסוק בייצוגי המציאות ולא במציאות עצמה.

הגיבו לנתן.

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים