הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-24 בנובמבר, 2008 34 תגובות

אחת מעלילות הדם הגדולות שהמציאו הציונים נגד הערבים היא הקריאה "אטבח אליהוד" המושמעת, כביכול, על ידי ערבים מתפרעים. עלילת דם זאת היא בחזקת "לשון הרע", ועל לשון הרע כבר אמרו חכמים שהיא "הורגת שלשה בני אדם: האומרו והמקבלו ואותו שנאמר עליו" (ערכין טו, ע"ב).


בהכירנו את נפשו של המונותיאיסט המצוי במקומותינו, סביר להניח כי "לשון הרע" שאליו נדרשו החכמים מתייחס אך ורק ל"יהודי", בין אם הוא "אומרו", "מקבלו" או "שנאמר עליו". שכן, המושגים האלה אינם יכולים, בדיון הלכתי פנים יהודי, להכיל את שאר בני התמותה שאינם משתייכים לבני "העם הנבחר", בני בריתו של אברהם "אבינו". אבל נניח לרגע לסוגיה זאת למרות היותה רבת עניין כשלעצמה.

                                                      *


במרוצת העשורים האחרונים, שלא לומר במרוצת המאה שעברה, היחסים בין ערבים ויהודים עברו טלטלות רבות. המתח בין שני עמי הארץ, ושמא נכון יותר לומר עמי הארצות, ידע עליות ומורדות. עתות משבר ועתות רגיעה ידעה הארץ לסירוגין.


אני נזכר כעת בדברים אלה של חכמים, כי מדי פעם עולות על פני השטח שאלות בנושא היחסים העכורים בין המדינה "היהודית והדמוקרטית" לבין הערבים, אזרחי אותה מדינה שנאמר עליה גם "יהודית" וגם "דמוקרטית" בנשימה אחת ובלי ניד עפעף.
ההתפרעויות החמורות, שאירעו לאחרונה בעיר עכו ביום כיפור, היו הפעם כר נרחב לשיח החרשים המתנהל בין יהודים וערבים בארץ ה"מאובטחת". נכון, אין המדינה מוגדרת כמדינת הלכה ע"פ חוק, אך נכון גם לומר כי היא מתנהגת כמדינת "הלכה למעשה". הכפיה הדתית קיימת הלכה למעשה בישובים יהודים, כמו גם בישובים ערבים מוסלמים, משל היתה זו כפיה ע"י צו חברתי שאין המדינה יכולה לעמוד בפניו. כך, אתרע מזלו של הנהג הערבי בעיר עכו, שהיא להזכירכם עיר מעורבת, שרצה להסיע את בתו ביום-כיפור בחזרה הביתה לשכונה שרוב תושביה יהודים. רק בנס הוא ניצל מלינץ’ הכפיה הדתית "הלכה למעשה" שעשו בו תושבי השכונה היהודים. במהרה, נפוצה שמועה בשכונות הערביות שתושבים ערבים נצורים וכי אזרח ערבי נהרג, וכך הכל התחיל להתגלגל והלהבות אחזו בבתים.


העתונות לא איחרה לבוא. היא מיהרה להביא דיווחים מן השטח ולפרסם עדויות מפי אנשי העיר, יהודים כערבים. שוב ושוב שטחו תושבים יהודים בפני הכתבים את המנטרה הידועה לשמצה "אטבח אליהוד", אותה מנטרה קמאית שכביכול נישאה בפי הערבים המתפרעים. הכתבים שמעו, רשמו והעיתון הדפיס והפיץ: "ושלא יספרו לנו שהערבים לא תיכננו את זה… זה הכל היה מתוכנן. הם צרחו פה כמו משוגעים ‘אטבח אליהוד, אטבח אליהוד’. אני ראיתי את זה בעיניים שלי, מהחלון של הבית שלי", טוען תושב עכו בפני כתב הארץ (עכו, מערכה ראשונה, הארץ, 17 באוקטובר 2008). וכך שבה לה הסיסמה הזאת והתפרסמה שוב ושוב בכל העתונים, אתרי האינטרנט ועברה מפה לאוזן: "תושבים באזור סיפרו שערבים התדפקו על דלתותיהם וצעקו ‘איטבח אל יהוד’. לא יודע מה איתכם, אבל לי יש הרגשה שהייתה יד מכוונת לכל הפוגרום הזה…", תוהה תושב העיר המודאג באתר עכו.נט. או "הערבים סבבו ברחובות וקראו ‘איטבח אל יהוד’" (מחלקה ראשונה).


אני קורא את הדברים ואומר לעצמי, לו התושבים היו מדווחים על קריאות כמו "אללה אכבר", הייתי אומר: ניחא, זוהי קריאה שגורה בפי מוסלמים, אך קריאה כמו "אטבח אליהוד", הרי מעולם לא נשמעה לא כאן ולא במרחב הזה מעולם.


                                                      *


אני תוהה על קנקנה של הקריאה המצמררת הזאת ומנסה לברר, היכן כל העסק המתקרא "אטבח אליהוד" התחיל? לשם כך, אני מתדפק על דלתו של הרב "גוגל" שליט"א ושואל לעצתו בסוגיה שאני מתחבט בה. הרב גוגל נ"י לא מאכזב אף פעם את המתדפקים על דלתו.


איש אחד יליד איסטנבול, משה בן שהם שמו, עלה לארץ עם משפחתו ומשפחת אחיו בשנת 1920. המשפחות התגוררו ליד נמל יפו, בשכונת נווה שלום. שנה לאחר מכן, באחד במאי 1921, השלום הופר בנווה השכונה. "כאשר פרצו המאורעות ביפו, נכנסו הערבים לדירת שתי המשפחות ובצעקות ‘איטבח אל יהוד’ היכו למוות את משה ואת אחיו יום טוב. בשל התגוננות הגבורה שלהם הצליחו הנשים והילדים למלט את נפשם." (מתוך: מפעל ההנצחה הממלכתי "יזכור", שנערך ע"י משרד הביטחון).


עשר שנים לאחר מכן, וליתר דיוק בי"ז בשבט, תרצ"א, יוצא משה-צבי עם חמישה חברים, בחורי ישיבה ירושלמים, לטיול רגלי במזג חורפי נאה ושמים את פעמיהם לכיוון ים המלח ויריחו. הרב נריה אומר: "הרב קוק עודד טיולים בארץ ישראל כביטוי לאהבת ארץ ישראל… בשבילי זה היה טיול ראשון בארץ ישראל, והסמיכות לט"ו בשבט כנראה לא היתה מקרית. עם מקלות בידינו יצאנו לפנות בוקר והלכנו דרך שבילי ואדי קלט ליריחו. רק פעם אחת פגשנו בדרך בערבי שצעק לעברנו ‘איטבח אל יהוד’…" (מתוך: אתר "כיפה"). כנראה שהקריאה "אללה אכבר" עוד לא צורפה אז בימים ההם לליקסיקון האימה. דומה כי הצעקה "איטבח אליהוד" משמשת כעין מס שפתיים שצריך לשלם לקורא היהודי, שכן לא יאה להביא סיפורי הרפתקאות של יהודי בארץ-ישראל בלי תשלום המס הזה.


לאחר שלנו בחורי הישיבה את הלילה במלון ‘ירדן’ ביריחו בעד 25 גרוש א"י, יצאו מחרת היום בי"ח בשבט עם בוקר לכיוון ים המלח: "יצאנו דרך השדה עם מצפן לים המלח. ראינו את הירדן, את ים המלח ואת מפעל נובמייסקי, ומשם דרך הואדי התקדמנו. באנו לירדן. הלכנו לים. עברנו את המפעל, נחנו ויצאנו ברגל ליריחו. פגשנו אוטו ערבי ושבנו איתו ירושלימה בארבע וחצי.", מספרים הבחורים. ואני קורא ולא יכול שלא לתהות על פשר ההתנהגות הזאת. כיצד זה עולים אותם בחורי ישיבה על "אוטו ערבי", כהגדרתם, ושבים איתו ירושלימה? האם פרחה מזכרונם הצעקה "אטבח אליהוד" של יום האתמול, או שמא לא היתה ולא נבראה ורק מס שפתיים המשולם לקורא על מנת להעצים את חוויית ההרפתקאה היהודית בארץ ישראל היתה זאת?


ימי הולדת היו מאז ומעולם סיבה למסיבה ובקיבוצים מציינים ימי הולדת של החברים. כאשר מדובר בחברים ותיקים זוהי הזדמנות להעלות זכרונות מימים עברו, וכך נוהג גם הקיבוץ הדתי שדה אליהו. במלאות שמונים לאסתר גולדשמיט לבית פנסו כותבת נורית דיקסטרו בעלון הקיבוץ: "אביה של אסתר ושמונת אחיו באו ארצה בתחילה המאה ה-20 ממקדוניה, מהעיר מונסטיר בבלקנים … האב בא ישר לירושלים… אימה של אסתר באה מרבאט שבמרוקו… בירושלים נפגשו אביה ואימה של אסתר והקימו משפחה גדולה… בשכנות גרו גם משפחות של ערבים, איתם היו יחסים טובים. הילדים היו משחקים יחד ברחובות ולא היו בעיות. רק בימי שישי, אחרי התפילה במסגדים, היו קבוצות של צעירים משולהבים עוברים ברחובות הרובע, שולפים חרבות וצועקים ‘איטבח אל יהוד’." (מתוך: שבולת, עלון קיבוץ שדה אליהו, גליון מספר 668, 2005).


לא רק בציון ימי הולדת של באים ובאות בימים הדברים עולים, כי אם במחזות הנכתבים על גיבורים מן העבר הציוני. והנה מחזאי אחד שהוא גם סופר ומשורר, ישראל גולד שמו, כותב מחזה בשם "אבשה" ובו הוא מעלה על נס את קורותיה של תנועת ניל"י. בין הדמויות במחזה: אבשלום פיינברג (1889-1917), מייסדה של התנועה ושעל שמו נקרא המחזה, וכן יוסף לישנסקי (1890-1917) ממנהיגי ניל"י.


על יחסו של הסופר, המחזאי והמשורר לערבים ניתן ללמוד מדברי אבשלום הסח באוזני חברו יוסף: "כשמדובר בנאמנותם של בני דודינו, רעי היקר, אימצתי לעצמי עיקרון בסיסי בלשון: ‘כבדם וחשדם’, והתאוריה הזאת כבר הוכיחה את עצמה לא אחת". על השכנים הערבים יודע יוסף לספר במקום אחר: "שכנינו הערבים, לעומת זאת, חוגגים על גבם של הג’נדרמים ומשמשים להם גיס חמישי. לא אחת יוצאים בחסות אדוניהם לפשיטת על הישוב כשבפיהם הקריאה המצמררת: "אללה הוא אכבר! איטבח אל יהוד! איטבח אל יהוד!"


ואבשלום מחזק את דבריו: "עם הקריאות הללו נאלצתי להתמודד לא אחת עוד בילדותי כתלמיד בית ספר אליאנס ביפו. לא עזרו לי לימודי האיסלם בכותאב ולא הסלנג הערבי השגור בפי. השינאה המושרשת בהם, בערה בעיניהם להשחית וידיהם קפוצות לאגרופים." (מתוך: ישראל גולד, "אבשה").


לא רק מייסדי ניל"י, אבשלום פיינברג ויוסף לישנסקי, ידעו לעצור בימים הרחוקים ההם את "בני דודנו" הפורעים שצועקים "אטבח אליהוד", כי אם גם בימים אלה רב"ט אולגה עמדה בפרץ, כפי שמדווחת יולי סקר בעתון "במחנה". תחת הכותרת "חתולות הרעם" היא מספרת לקוראים: "בתקרית אחרת, לפני כחודשיים, חדר מסתנן לשטח ישראל, לא רחוק מהיישוב נאות הכיכר, והחל לשרוף חממות. כשסיור של פלוגת קרקל ג’ התקרב אליו, הוא פרץ בשאגות "אללה הוא אכבר" ו"איטבח אל יהוד"… אחרי שנוהל מעצר חשוד לא עזר, והמסתנן התקרב למרחק שבעה מטרים מהלוחמים, רב"ט אולגה הייתה זו שעצרה אותו." (מתוך: אתר אכ"א של צה"ל)


לו היו הדברים נעצרים אצל "חתולת הרעם" רב"ט אולגה, דיינו. אך, גם אלופי צה"ל יודעים להפיץ את השקר הזה הנקרא "אטבח אליהוד". על כך אנו למדים מדבריו של האלוף שלמה גזית, בראיון שנתן לרוביק רוזנטל ב-1997. הוא זורק את עלילת הדם הזאת בהתייחסותו לאחריות הפלסטינית על הדישדוש במקום בכל הקשור למימוש הסכמי אוסלו בין ישראל והפלסטינים: "היתה להם תרומה גדולה. רבים אומרים שהם אינם רוצים שלום, ואני לא בטוח שטיעון זה הוא רק תעמולה. מצד שני, מאוד ייתכן שזה חלק מרטוריקה ערבית מקובלת, שלא בדיוק מתכוונים אליה. נתקלתי בזה עוד לפני שנים, כאשר ערבים ישראלים השתתפו בהפגנה סוערת בחיפה וצעקו ‘איטבח אל יהוד’, ולמחרת באו לעבודה ודיברו וצחקו ואמרו: מה זה שייך אחד לשני? אמרנו, אמרנו. מישהו מתכוון לזה?" (פנים, גליון 3, אוקטובר 1997).


"מוות וחיים ביד-לשון", נכתב בספר הספרים. השקר של "אטבח אליהוד" המתגלגל בלשון העברית והמופץ חדשות לבקרים על כל צעד ושעל עוד לא בא אל קצו. נהפוך הוא, הוא ממשיך ללבות את הבעירה ואת השינאה. במאמר הנושא את הכותרת "אללה הוא אכבר", כותב מוטי פלד: "הבוגרים והוותיקים באזרחי ישראל יספרו שהמושג "אללה הוא אכבר" היה חלק בלתי נפרד מהקריאות "איטבח אל יהוד" ו"עליהום", קריאות מחרידות אלו היו קריאות עידוד של פנאטים צמאי דם לטבוח ביהודים באשר הם יהודים, ללא אבחנה, נשים וטף, קשישים וצעירים." (אתר "מחלקה ראשונה", 29/10/2006).


                                                    *


נער הייתי וגם זקנתי ואני יכול להעיד כאן, כי מעולם לא שמעתי את הקריאה הזאת בשום אירוע ובשום הפגנה לא בפלסטין ולא במרחב הזה מעולם. הגיע הזמן לומר את האמת, והאמת היא כי הקריאה הזאת נישאת אך ורק בפי יהודים. היא מעולם לא עלתה על לשונם של ערבים או מוסלמים בשום הפגנה, לא באיראן הרחוקה ולא בלבנון הקרובה. היא מעולם לא הושמעה ע"י פלסטינים, לא בשיאה של האינתפאדה הראשונה ולא בשיאה של האינתפאדה השניה. היא מעולם לא הושמעה ע"י ההמונים שהשתתפו בהלוויות של השהידים לא בגדה ולא בעזה, אף לא תחת שלטון החמאס.


יש הרי ערביסטים בשפע כאן, הן באוניברסיטאות והן במכוני מחקר. יש כאלה רבים המועסקים בכל אמצעי התקשורת, מי טיפש יותר ומי טיפש פחות. איש מכל אלה לא הביא מעולם ולו עדות מצולמת או מושמעת אחת של ערבים הנושאים כרזות או משמיעים את הקריאה המצמררת "אטבח אליהוד". איש מכל אלה לא יוכל להמציא ולו הקלטה אחת, כרזה אחת או כל עדות אחרת אחת המצביעה על קריאה ערבית כזאת.


אני קובע כאן, כי הקריאה "אטבח אליהוד" היא סיסמה מעוברתת ותו לא, כיוון שהפועל "אטבח’" בערבית גזור משורש "טבח’" שהוראתו בישול ולא הרג. אמנם ישנו פועל אחר בערבית "ד’בח" המקביל ל"זבח" בעברית, אבל כנראה שהקריאה "אטבח אליהוד", הנישאת רק בפי יהודים כאמור, באה להעצים את הפראנויה היהודית השואבת מהיסטוריה והיסטריה רבת ימים. מעולם לא נשמעה בערבית קריאה הכוללת "אד’בח" ולא "אטבח" אליהוד ולא שום בטיח מן הסוג הזה.


יהיה מי שיטען כי נשמעו ערבים הקוראים קריאות כמו "מוות ליהודים", ואכן היו קריאות כאלה פה ושם כאן בארץ. אבל יש להדגיש קבל עם ועולם, כי קריאות אלה של ערבים מושמעות בשפה העברית דווקא ולא בשפה הערבית, ללמדנו כי קריאות אלה הן בהשפעת מורשת האספסוף היהודי הזועק בעברית "מוות לערבים", הן במגרשי כדורגל והן בהפגנות ובאירועים אחרים.


לא קל לנפץ עלילות דם, קל וחומר כאשר עלילה זאת, על רקע הסיכסוך המתמשך, משמשת בעברית לדימוניזציה של הערבי "הפראי וצמא הדם". אינני יודע מי רשם והפיץ לראשונה בעברית את הקריאה "אטבח אליהוד" ומתי התחילה זו להתגלגל על לשונות היהודים בארץ. אני לא בא לטעון כאן, כי ערבים לא הרגו יהודים, הרגו גם הרגו. אני לא בא לטעון כאן, כי ערבים לא טבחו ביהודים, טבחו גם טבחו. גם "בני דודנו" היהודים לא טמנו ידם בצלחת. גם הם טבחו בערבים הפלסטינים גם טבחו. כולם נעשו טבחים, עד אשר נעשתה הארץ כולה תוכנית ריאליטי של "קרב סכינים".


אני יכול לקבוע כאן ללא היסוס כי הקריאה "אטבח אליהוד" היא אחד השקרים הגדולים שנשמעו בעברית. שקר זה הוא בחזקת "לשון רע", אף אם זה "שנאמר עליו" במקרה הזה הוא ערבי. עוד דבר קטן אחד אמרו החכמים: "המדבר לשון הרע הוא כמו רוצח ועובד עבודה זרה", ודי לחכימא ברמיזא.


הבלוג של סלמאן מצאלחה:


http://salman-masalha-he.blogspot.com/2008/11/blog-post_15.html

תגובות
נושאים: מאמרים

34 תגובות

  1. יעל לוטן הגיב:

    תודה רבה מקרב לב על המאמר המלומד והחכם הזה!

    תמיד חשדתי שהסיפור על ‘איטבח אל-יהוד’ מצוץ מן האצבע, ואינו אלא אחת מאותן ‘אגדות אורבניות’ ההופכות כה שגורות שאנשים לא מעלים על דעתם שאינן אלא פרי הדימיון. דוגמה מובהקת היא הסיפור על תנינים במערכת הביוב של ניו-יורק. מישהו כתב את הסיפור כשעשוע, אבל הוא הפך ל’אמת’ שאין עוררים עליה, ותמיד יימצא מישהו שיצהיר שבן-דוד של חבר שלו עבד פעם במערכת הביוב ונתקל ממש בתנינים… רק שהתנין הניבזי הזה השולט בדימיון היהודי-ישראלי הרבה יותר מסוכן.

  2. אורי הגיב:

    מאמר מחכים ומרתק.

    וכתיבה שנונה וחדה!

    מחכה לקרוא עוד מדבריך בעתיד.

  3. נו באמת… הגיב:

    גם שליטתו המוחלטת במכמני השפה העברית ומקורותיה לא תכסה על מעשי הטבח העובדתיים מאד שבצעו פורעים ערבים ביהודים יפו, חברון וצפת בשנים 1921 ו 1929.

    אחת הסיסמאות הנפוצות אז הייתה אלדוולה מענא ואליאהוד כלבנא (הממשלה איתנו והיהודים כלבנו)

  4. יוסף לסלמאן מצאלחה הגיב:

    אולי אתה צודק ובאמת הקריאה "איטבח אל-יהוד" מעולם לא היתה ולא נבראה, ואיתה כנראה גם האלימות הערבית נגד היישוב היהודי לדורותיו בא"י.

    אולי מעולם לא היו פרעות תרפ"ט, אולי המופתי חאג’ אמין אל חוסייני מעולם לא חבר להיטלר ולנאצים, ובכלל אף פעם לא היתה אלימות מאורגנת של ערבים נגד יהודים…?

    אז בוא ונודה על האמת, ונראה שגם אתה עצמך מודה בה: היתה גם היתה אלימות ערבית מאורגנת כנגד יהודים, והיו קריאות רצח
    שכן לא סביר שהמון יתנפל על המון אחר, יכה וירצח ותוך כדי זה ישתוק ולא יקרא שום קריאה מצמררת.

    אז אחת מן השתיים: או שאתה טוען שכל עניין האלימות הערבית מפוברק (אך למעשה לא הבאת שום הוכחה לכך…) או שאתה פשוט מתעלם מהאלימות הערבית (בתור ערבי- כמה נוח לשכוח…) ומתמקד בפרט כל-כך שולי ולא חשוב עד שאני בכלל מתלבט האם יש מקום לטרוח ולדון בו. להזכירך – מה שמצמרר באמת זו האלימות, ולא הקריאה הנלווית אליה.

  5. לא דובר ערבית הגיב:

    "איטבח" לא משמעה "לבשל"?

  6. ספי הגיב:

    זה בסדר "ברוח, בדם נפדה אותך שהיד" לא נשמע הרבה יותר טוב.

  7. עיניים לראותEYES2C הגיב:

    בתגובה למאמר ב"הארץ" שלחתי את הסיפור הבא:
    "יהושע לוריא–אחיו של צבי לוריא שהיה נציג מפ"ם ב"מוסדות"–וחבר קיבוץ ניר דוד [שהקים את חומה ומיגדל בתל-עמל] גדל בעכו הערבית, והיה נוסע לחיפה ללמוד בבית הספר הריאלי ברכבת. עימו נהג הילד יהושע לקחת כינור קטן, שכן המורה לכינור היה חיפאי. כשהילד יהושע איחר לרכבת, נהגו הנוסעים הערבים תושבי עכו לעצור את נהג הקטר בצעקות ודרשו שימתין עד שיהושע הקטן "אל וואלאד זריר מ’עה אל קמנג’ה" [הילד הקטן עם הכינור] יספיק להגיע.
    יהושע לוריא כתב ספר על הנושא "יהודים בין ערבים – ערבים בין יהודים" שבו הוא מתמקד בחיים המשותפים של יהודים וערבים בעיר המעורבת, כל תולדותיה ובעיקר מהמאה התשע עשרה ובמהלך ימי המנדט הבריטי. המחבר מתאר את יחסי השכנות המיוחדים ששררו בין ערביי עכו לבין הקהילה היהודית שחיה בקרבם. גם לאחר מלחמת 1948 והקמת מדינת ישראל, עכו היא עיר שחיה בה אוכלוסיה מעורבת – יהודית ערבית, הממשיכה להתקיים תוך שיתוף פעולה והבנה הדדית, בדו-קיום בין תושביה. מחקרו מבוסס על עדויות אישיות ועל מסמכים אותנטיים מתקופת המנדט הבריטי, שרואים אור לראשונה וזוכים לחשיפה ולביאור. לוריא מביא זיכרונות שלו עצמו, וגם קטעי יומנים שכתב בהיותו תושב עכו בימי המנדט הבריטי.
    אבל זה היה פעם. ומאז הגזענות פורחת, והסובלנות מאיתנו והלאה!

  8. ידיד ותיק הגיב:

    אכן. בהכירנו את נפש המונותיאיסט המצוי במקומותינו. את "העם הנבחר" והרודף בשם התורה וד’ צבאות את שכניו, בארץ ה"מאובטחת" לאחר שהיתה סתם ככה "מובטחת". בהכירנו את ההלכה הציונית ואת ה"הלכה למעשה". את הספין ואת אומריו. את שר "הביטחון" ואת הנשיא שהביא לדימונה את הדימון הראשון — מתנת "סוציאליסט" צרפתי – גי מולה, ועכשיו נואם "נאום פליאה" על שהמערב לא פועל כנגד הכנסת הדימון השני…

    בקיצור מה אומר ומה אכתוב. אני כבר לא מתפלא על כלום. ואולי כן: שהמדינה הזאת בצורתה ואופיה הנוכחי עוד קיימת. כי האפרטהייד עבר והוא קיים רק בספרי ההיסטוריה, ואילו חומות האפרטהייד נבנה כאן [זה תרגום המילה "הפרדה" מאפריקנס לעברית תיקנית]. איני מתפלא שישראל לא תשתתף בוועידת דרבן השנייה, בג’נבה. כי לא רק שהערבים לא צעקו "אטבח אל יאהוד" אלא גם שמספר לא קטן של "יהודים" למדו להעליל על יהודים מהשמאל, ועל הערבי המצוי. כי לבני "עם ניבחר" ימנונים מותר לקלל – את כל העולם ובודאי את השמאל. כאילו לא למד הימין הישראלי כלום מהנאציזם!
    בשנים האחרונות הוא למד! ובמיוחד בעת החדשה [מאז סבסטיה] ישראל משתינה בקשת – על עצמה, כמו בומרנג. האמירה: "אנחנו בסדר – והעולם דפוק [או"ם – שמום" בגירסה חדשה] נאמרת ע"י אהוד ברדק בתגובה על חנק ומניעת המזון והחירות מעזה. וחוזרים אחריהם בגרסאות משופצות – אהוד וולמרט – ציפציף שחורי וביובי לקחיהו. כאילו התכנסו והסכימו להחרים את העולם. וכאילו שהעולם מאוד מתרגש.

    האם העולם סתם כועס? או שזה בגלל שישראל אימצה כמה חוקי נירנברג [עם שינויים, לצורך העניין] ושיבצה כמה מחוקי האפרטהייד בתרגום לעברית "תקינה"? ואולי העולם קצת כועס בגלל שכבשו את אדמת השכנים והקימו חומה.

    אז מה עושים, מה?
    פרס הזקן טס ללונדון. ציפי מצפצפת בשם כל המדינה, וגם מתקשרת ומזמינה שירותי כיבוס והלבנת הזוהמה מפירסומאית בריטית מפורסמת. שיפוץ תדמית – בלעז RE-BRANDING… וזה יעזור? – במילה אחת: אולי. בשתי מילים: אולי לא. בשלוש מילים: בטח לא יעזור!
    אז מה עושים? — שלום עם כל השכנים וביטול החוקנים הגזענים שחוקקה הכנסת. וזה יעזור?
    – נסו ותראו עד כמה!

  9. בבורסה עולים השערים – או יורדים. ובעכו ועזה? הגיב:

    כאילו אין קשר בין הנעשה לדבר. הדולר נחלש. האירו התחזק. מחיר הנפט עולה.

    כמה שווה הכיבוש? ולמי? וכמה שווה הערך "מוסר"? — בבורסה התל-אביבית "מוסר" לא ניזכר. לא בת"א 25, ולא בת"א 100. שם לא מדברים בשליט החטוף, וגם לא באלפי הפלסטינים שחטפה "המדינה הדמוקרטית היחידה במזה"ת"–אתנוקרטיה יהודית כובשת שכניה. גם מדד תל-טק לא מתרגש כשהצבא ואהוד א/ב רוצים "זבנג וגמרנו"… כאילו שיש בנמצא "רשת ביטחון" ללא שלום. וגם הצבא – "ג’יש א דיפעא" כמו שאומרים הפלסטינים בלגלוג – החל לדבר במונחי הבורסה: "צה"ל מעריך: 17 מיליון ש’ ביום, לטיפול באזרחי האזור שייכבש ברצועת עזה". ושם, בעיתון לאנשים חושבים, לא שואל המשת"פ של דו"צ הפוץ, למה ומדוע? ולמי זה נחוץ? והאם לא ניתן להאריך את ההודנה – את התאהדיה – את הפסקת האש? הרי אמר כבר הנייה שהחמאס יאריך אם ישראל תעשה זאת "הלכה למעשה"… אז האם שערי השלום -בבורסת השלטון- עולים – או יורדים. ובעכו ועזה?

  10. אייל הוכדורף הגיב:

    אני אמנם לא שמעתי את הקריאה באוזני אך תמה אני איך איש שמאל קיצוני כמו שלמה גזית שהשווה מתנחלים חרדים לנאצים נתפס על ידי הכותב כשקרן פתולוגי.
    כנראה שהכותב לא שמע כי הוא חרש. בדיוק כמו שיש קריאות מוות לערבים יש קריאות של מוות ליהודים בצורה כזו או אחרת. לטעון אחרת זה פשוט לטייח.

  11. דני הגיב:

    התשובה בגוף המאמר:
    אם כל-כך הרבה יהודים אומרים ששמעו "איטבח אל יהוד" במו אוזניהם בזמן שהותקפו,
    הרי שהמסקנה ברורה: הקריאה אכן שגורה בפי מתקיפים ערבים, ותודה לכותב שהביא כל-כך הרבה ציטוטים ומראי מקום.

    אגב, זה קצת מגוחך לומר "עלילת דם" כאשר הקונטקסט הוא קריאה כזו או אחרת שמשמיעים פורעים. הרי הכותב לא מכחיש שכל מקרי האלימות אכן קרו ודם יהודי אכן נשפך,
    אז את מי בכלל מעניין אם היתה קריאת "איטבח אל-יהוד" או לא? מה שחשוב באמת זה אם היה טבח או לא…? ואת זה הכותב לא מנסה אפילו להכחיש.
    אין כאן שום "דמוניזציה" מפני שהמון ערבי בא אינספור פעמים לשפוך דם וכך הביא את הדמוניזציה על עצמו.

  12. עידו הגיב:

    אני מודה שאף פעם לא עלה על דעתי ש"ציטוטים" כאלה מהפגנות ולוויות לא באמת נשמעו שם.
    אם זה נכון, אז עדי-שמיעה כמו אותו תושב עכו כנראה שומעים מה שהם מצפים לשמוע, ובטוחים שזה מה שהם אכן שמעו.

  13. נתן. הגיב:

    מאמר מוזר.

    מחבר המאמר מספק הוכחות בכתב שאנשים שונים, בזמנים שונים שמעו את הקריאה "איטבח אל יהוד",(יש ודאי מקורות רבים נוספים), הוא לא מנסה להפריך עדיות אלו, ולבסוף מסקנתו היא שמדובר בעלילה מאחר שהוא באופן אישי מעולם לא שמע קריאה כזאת.

    האם מדובר בהפוך על הפוך?

  14. מתורגמן הגיב:

    למה לא קוראים עד הסוף?

    איטבח זה "בשל", איד’בח (דלת רכה) זה "שחט".
    לאוזן אשכנזית זה נשמע אותו דבר. כנראה שזה מקור השיבוש.

    אתגר למר מצאלחה- אולי במקום לתרגם מה הערבים לא צועקים בהתפרעויות, תתרגם מה הם כן צועקים?

    יהיה מעניין לעשות דיון אטימולוגי בנוסח אבשלום קור, שיסביר איך זה שהערבים קוראים בהתלהבות "אנא בחיבק יא עיוני, יא רוחי, יא אלבי" ואנחנו שומעים "איד’בח אל יהוד"

    למשל- ההמון שבא לטבוח בחברון ב 1929 בטח צעק : נשק את היהודים. או לחילופין: חבק את היהודים. אפשר אחרת?

  15. רמי הוד הגיב:

    עמי הארץ, או שמא נכון יותר לומר- עמי הארצות. אז מתי ההיסטוריה מתחילה סלמאן? ב-48? בשנות ה-20? מתי שנוח לך?
    עם רמיזות כאלו על בעלות אחת על הארץ אתה נופל לפח של הימין שמבר על היסטוריה ובעלות במקום על פוליטיקה ועתיד.

  16. סמולן הגיב:

    נזכרתי בדבר.

    בזמנו, כשהתחלתי לקרוא מאמרים ב"אל אהראם וויקלי" (בעקבות הפיגוע במלון פארק), נתקלתי במאמר מרררתק שם, שבו נכתב, פחות או יותר בהתאם למסורת של חקר תרבות, ניתוח של המונח "מוזלמן" ושימושיו אצל היהודים באושוויץ.

    הכתבה ההיא טענה שמדובר בביטוי מובהק של אוריינטליזם, ואפילו קיצוני. הביטוי מוזלמן, כלומר מוסלמי, שוייך על ידי אסירי אושוויץ למצב של פסיביות והשלמה עם הגורל. איכשהו, ההתמקדות בטפל נראית דומה להפליא.

  17. לסמולן הגיב:

    יחי הקונטקסט ותחי הבנת הנקרא.

  18. מאמר מעולה הגיב:

    תודה לסלמאן מצאלחה על מאמר זה, מאמר התורם להבנה בין יהודים לערבים.כמובן שהלאומנים שלנו לא יוותרו על "אטבח יאהוד", הנשק האהוב עליהם.- מגרונם מדברת כל השנאה לערבים עליה גדלו מאז גן הילדים.זה אצלם כמעט מום מלידה. מעולם לא ישאלו עצמם מה גרם לעוינות ערבית.
    אפשר לחשוב שהפלסטינים הגיעו הנה השתלטו על הארץ וגרשו את היהודים.
    ש.א.

  19. מיתוסים הגיב:

    "הלאומנים שלנו", אלו שמשום מה אוהבים להגיב דוקא באתר שמאלי, שולפים לנו בכל הזדמנות את הטבח שעשו ערבים ביהודים כאן "לפני הכיבוש". תרפ"ט, תרפ"א וכו’. אלו רוצים ליצור את הרושם שבטבע הערבי (או "במנטליות" כפי שאוהבים להשתמש) טבוע יצר הרצח בכלל ורצח של יהודים בפרט (אנטישמיות). הטבח שעשו יהודים בערבים לא נכלל בקטגוריה הזאת, הוא נעשה בגלל הרצח ווהסירוב הערבי וכהכרח לא יגונה של "הגנה עצמית והגנה על הזכויות הלגיטימיות של הלאומיות היהודת בארץ ישראל.
    ובכן לכל אלו כדאי להזכיר שהטבח ההדדי שנעה כאן לא התחיל לפני הצהרת בלפור שהוא מקור כל הסכסוך כאן.
    מי שרוצה להעיד על "הטבע הרצחני" של הערבים ושנאתם ליהודים שיביא ראיות מלפני 1919 שגם אז חיו כאן יהודים ביחסים סבירים עם שכניהם הערבים ורובם של אלו הראשונים אכן התנגדו לציונות (שזה כבר סיפור אחר).

  20. קונטקסט – ל"מיתוסים" הגיב:

    האזכורים של מעשי טבח של ערבים ביהודים מלפני קום המדינה, עונים לטענה שטרור ערבי הוא תוצאה של כיבוש.

    איזכורים של טרור ערבי מלפני 1967 עונים לטענה שטרור ערבי הוא תוצאה של התנחלות.

    האמת הפשוטה היא שטרור ערבי הוא אמצעי במאבק לאומי על שליטה בטריטוריה, הגמוניה ודומיננטיות תרבותית.

    המסקנה היא שהפסקת ההתנחלויות לא תפסיק את הטרור הערבי, והפסקת הכיבוש של הגדה המערבית וחבל עזה לא תפסיק את הטרור הערבי, משום ששניהם לא מטפלים בשורש הסיכסוך אלא רק בתסמינים ותוצאות הלוואי שלו.

    מי שעיניו בראשו יסיק שגם הסתלקות מוחלטת של ה"שייטאן היהודי" מ"פילאסטין בילאדנא" לא תפסיק את הטרור הערבי. כמו שראינו בעזה ובעיראק, באלג’יריה ובתוניס, בסעודיה ובתימן, במצריים ובלוב, בפקיסטאן ואפגניסטאן – אם לערבים אין "אחרים" לטבוח, הם טובחים זה בזה, על רקע הבדלי אמונה (סונים נגד שיעים, מוסלמים נגד נוצרים, כולם נגד דרוזים), הבדלים אידאולוגיים (סוציאליסטים נגד איסלמיסטים), או סתם סכסוכי חמולות ונקמת דם מהסוג הישן.

    לא צריך להתעצבן ולצרוח על גזענות בבקשה. אירופאים טבחו זה בזה ובאחרים במספרים גדולים הרבה יותר, כמובן. תמיד עדיף ערבי פרימיטיבי על גרמני תרבותי, למשל. הראשון לפחות לא מסתיר את האני האמיתי שלו מאחרי בתי אופרה וספריות עמוסות בכל כתבי גתה.

    רק שהתרבות הפוליטית המערבית פיתחה מנגנוני טיפול דיפלומטיים בסיכסוכים מקומיים, שמצליחים לפחות חלקית לספק אלטרנטיבה לטבח הדדי. נראה שהעולם השלישי דוחה השתלה מלאכותית חיצונית של המנגנונים האלה, אנשיו מעדיפים את השיטות המסורתיות, ויהיה צורך להמתין עד שהמנגנונים האלו יתפתחו שם באופן טבעי מתוך התרבויות המקומיות.

    ועד אז – זהירות בדרכים. עדיף להיות חכם חי מצודק מת, לא?

  21. מעניין הגיב:

    כמה קריאות שהמחבר פיספס – מעולם לא נצעקה "ח’ייבר יא יאהוד..ג’יש מחמד סיעוד" או במילים אחרות – זיכרו את קרב חייבר שבו נטבחו שני שבטים יהודיים כולל נשים וילדים …צבא מחמד אכן ישוב לעשות זאת…נכתב על רקע פיגוע מוסלמי (עוד אחד) הפעם בהודו

  22. נתן. הגיב:

    הגולש המכונה "מיתוסים" ביקש הוכחה לכך שערבים פגעו ביהודים לפני בוא הציונות, וזאת לפי המודל האנטי ציוני הידוע הנוהג לספר על "השכנות הטובה" בין יהודים לערבים לפני בוא הציונות.

    ראשית גם אם פרעות תרפ"ט(1929) בחברון היו בגלל הציונות ,הרי שיש כאן שאלה –איזה מין "שכנות טובה" זו שבה אנשים רוצחים את שכניהם בגלל התנהגות של אנשים אחרים במקומות אחרים.
    האם "מיתוסים" היה מצדיק את רצח ערביי חיפה בגלל ירי קסאמים מעזה לשדרות? ושנית יחסי יהודים ערבים היו רצופים בפגיעות גרושים ומעשי רצח הרבה לפני שמישהו חלם על הציונות.

    למשל החרבת המרכז האשכנזי של רבי יהודה חסיד בירושלים בשנת 1720, פרעות ביהודי צפת בזמן המרד במוחמד עלי בשנת 1834, ופרעות ביהודי חברון באוה שנה בדיוק(1834)וגם פרעות ביהודי צפת בשנת 1838 בזמן מרד הדרוזים באיברהים פחה.
    באופן כללי מצבם של הלא-מוסלמים חת השלטון המוסלמי היה של אפליה, הם נאלצו לשלם מס-גולגולת,נאסר עליהם לרכב על סוסים,לשפץ בתי תפילה, לעיתים גם נדרשו ללבוש בגדים מיוחדים על מנת לזהות אותם.

  23. ומה אמר דויד גרין הגיב:

    ראו במה אנו עוסקים? בשאלה אם הם קראו, ואם זה היה בתגובה ל… ומה שברור הוא שהציונות עסקה ועוסקת בגירוש הילידים הפלסטינים. שהציונות קרעה כל חוק מחוקי העולם שלא תואם את רצונה, ושהכנסת חוקקה "בימקום" חוקנים של גזענות.

    לכן צריך לומר בפשטות לממשלה שעושה "טרנספר" של קו הגבול, במקום של האוכלוסיה הפלסטינית, אשמה כבדה. מי שמחזיק בכיס ומנפנפף בענף עץ זית –בעיקר בכינוסים בין-לאומיים– אינו רציני. במיוחד כשהענף זה נעקר בידי מתנחבלים ממטע זיתים פלסטיני ונשתל מחדש בוילה שברח’ כרמיה או שוהם… בגלל ש"אל תעקור נטוע" מחייב לשתול מחדש…
    גם סיום התאהדיה, וההכנות ל"מבצע גדול" בעזה אינו סתם תאונת דרכים – זה רצח הסיכוי להשלמה.

    הרי מאז ימי בן גוריון אמרה ישראל והצהירה "פנינו לשלום", ועשתה בשקט וללא שהעולם התערב בדיוק את ההיפך – כי פניה היו ל"דונם פה ודונם שם" לגזל כבשת הרש הפלסטינית עד תום. והיום אומרת ישראל, שנשענת על בוש, ללא בושה "פנינו להסלמה". דם תושבי "עוטף עזה" יהיה בראשכם.

    דויד בן גוריון כתב לפני שמונים שנה: "הטרור אינו אלא אחד מאמצעי המלחמה … זו התנגדות אקטיבית של ערביי ארץ-ישראל לכיבוש הארץ על ידי היהודים – כך רואים הערבים את הדברים, ומשום כך הם נלחמים… .והוסיף "הזקן" –כשהיה צעיר והמלחמה היתה "רק" בת שנתיים– בנאום שלא לפרסום- "מימי שיך אל-קאסם נתברר לי שיש לנו ענין עם תופעה חדשה בקרב הערבים. זה לא נשאשיבי, זה לא המופתי, זה לא ענין של קריירה פוליטית או בצע כסף. בשייך אל-קאסם נתגלה קנאי המוכן למסור נפשו על ‘קידוש השם’. כרגע יש לא אחד -אלא עשרות, מאות, אולי אלפים, ואחריהם עומד העם הערבי"! עשרות שנים עברו, והציונות עדיין לא מסכימה לפשרה ושלום!

  24. רגיש בקצה הגיב:

    למר "דויד גרין"-
    הערבים אינם ילידים בארץ ישראל-לפחות תשמור על קצת דיוק היסטורי.
    כן, עוד דונם ועוד עז ןמה בכך?
    האם באנו לכאן לבנות מדינה לערבים? (בעצם כבר בנו להם-21 כאלו).
    רוצה לגור במדינה ערבית-יש לך כמה וכמה אפשרויות.מה אתה מחפש פה?

  25. זה המאמר הכי הזוי שנתקלתי בו כבר הרבה זמן הגיב:

    אם אני מבין נכון, הטענה של הכותב- ואני מצטט: "מעולם לא נשמעה בערבית קריאה הכוללת "אד’בח" ולא "אטבח" אליהוד ולא שום בטיח מן הסוג הזה."
    נשענת על שתי העובדות הבאות:
    1. הביטוי הנכון הוא אד’בח אל יהוד ולא אטבח אל יהוד, והרי תמיד יהודים אומרים וכותבים שהם שמעו ערבים אומרים אטבח. כלומר, סביר שהיהודים הללו משקרים. (ומה שכמובן לא סביר הוא שלאוזן של אדם לא דובר ערבית ההבדל בין שני הפעלים כמעט ולא קיים)
    2. הכותב מעולם לא שמע את הביטוי הזה נאמר.

    כמו שאמרתי, אחד הדברים ההזויים ביותר.

  26. טוב הגיב:

    גם "אידבח אל יהוד" לא נצעק מעולם.

    מרוצה?

  27. תארו לכם… הגיב:

    שייתפס מחבל שהפעיל מכונית תופת,
    ואז במשפט הוא יתלונן שהפרסומים לפיהם העמיד את מכונית התופת בחניית נכה הם עלילת דם.

    כך הוא הדבר גם במאמר הנ"ל – הקוזק הנגזל פרע ורצח (התנהגות הפורעים היא באמת התנהגות קוזקים) ואז הוא מלין על כך ש"איטבח אל-יהוד" היא עלילה…

  28. דוד דוד הגיב:

    ערביי ישראל(פלסטינאים) והשמאל מתלוננים על מדינת ישראל שהיא מדינת היהודים ואני שואל את עצמי אם נביא לכם מדינה איפה תחיו אתם תעברו למדינת פלסטין? ואני בטוח שתרצו להמשיך את חייכם איתנו גם אם מדינתנו יהיה רק תל אביב אז תפסיקו להתלונן ותתחילו להבין שזה מדינה של יהודים

  29. תרומה לדיון הגיב:

    "נאום ראש תנועת האחים המוסלמים בירדן

    4. ערוץ אלאקצא (של חמאס) שידר את נאומו של השיח’ המאם סעיד (5 בדצמבר), המפקח הכללי של תנועת האחים המוסלמים בירדן. המאם סעיד, פלסטיני במוצאו, נבחר לראש תנועת האחים המוסלמים בירדן במאי 2008. הוא נמנה על הזרם הניצי בארגון. היה חבר בפרלמנט הירדני מטעם תנועת האחים המוסלמים בשנת 1989. הוא ד"ר לשריעה (הלכה אסלאמית), ועבד כמרצה האוניברסיטאות בירדן במשך שנים רבות (אתר ערוץ אלג’זירה, 1 במאי 2008) . ב- 5 בדצמבר הוא נשא נאום בפני קהל צופים גדול, במהלך תהלוכת הזדהות של התנועה עם תושבי רצועת עזה בעמאן.

    5. להלן קטעים מנאומו של שיח’ המאם סעיד:

    א. בתחילת דבריו פנה השיח’ לתושבי רצועת עזה ואמר: "הו עזה המהוללת, זקפי את ראשך, [שכן את] זקפת את ראש המוסלמים [כולם]" . לאחר מכן התייחס לאירועים בעיר חברון ואמר: "אתם, תושבי חברון, מנהלים היום מלחמה נגד היהודים, שבה אתם למודי ניסיון. ראינו אתכם, איך שביום אחד בשנת 1929 [מאורעות תרפ"ט בהם נרצחו יהודי העיר ללא הבחנה] טבחתם ביהודי חברון. היום, עליכם לטבוח בהם [שנית] על אדמת חברון. הרגו אותם בפלסטין !!! סלקו אותם מפלסטין !!! זאת כ[אקט של]הגנה על [מסגד] אלאקצא שלכם, על שכם ועל חברון"."

    — קישור —

  30. ר הגיב:

    הבאת מלוא החופן עדויות של אנשים ששמעו המון ערבי צועק "אידבח אל יהוד" במהלך פרעות נגד יהודים והסקת שזה לא היה ולא נברא כי לא שמעת קריאה כזאת בעצמך.

    "אידבח אל יהוד", "דין מוחמד בסיף", "עליהום", "עלא יהוד", "אללהו אכבר" הן קריאות שתועדו פעמים רבות במהלך פרעות כנגד יהודים.
    רוצה להוסיף שבמאה התשע עשרה כונו היהודים בארץ ע"י הערבים "ולאד אל-מות", כפי שתיעד דב חביב לובמן בספר זכרונותיו.

  31. גאון הדור הגיב:

    ברור לחלוטין שהביטוי "אטבח אל יהוד" כוונתו לערוך את תוכנית המאסטר שף הערבית ליד אור יהודה.

  32. וילו הגיב:

    וואו, כל כך הרבה מלל ואפילו לא הוכחה או בדל של הוכחה שאתה צודק. הכל תחושות שלך, שמן הסתם נוטות לצד המוסלמי ויגישו את גרונן שלהם לטבח אם רק יבקש זאת. סה"כ – עוד פוסט סמולני שמנסה לעבוד על ההכרה שלנו אבל כרגיל נשאר בלי כלום ביד. צעקו איטבח אל יהוד, צועקים היום איטבח אל יהודו ויצעקו גם בעתיד. אתה יכול להמשיך לאטום את האזניים אבל זה שתתעלם לא יגרום לזה להעלם

  33. לאו הגיב:

    בעיתון דבר מיום 22/09/29 יש כתבה על חקירת רוצחי משפחת מקלף במוצא. חיים מקלף (מניצולי הטבח) מעיד כי אחד הרוצחים צעק "תדבחו איל כלאב".

הגיבו לרמי הוד

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים