הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בנובמבר, 2008 61 תגובות

מזה שנים אנו נתונים לשטיפת מוח מרוכזת שבאה לא רק מהימין לפיה "הפלסטינים ניסו ומנסים להשמיד אותנו". אותנו זה לעתים "היהודים", לעתים "ישראל" ולעתים גם וגם.


אף אני גדלתי על המנטרה הזו, מבלי לבדוק אותה בשעתו יתר על המידה. כצעיר היה ברור לי שכמו שיש גשם בחורף ושמש בקיץ כך הפלסטינים מנסים להשמיד אותנו.


בחלוף השנים, כאשר אימצתי גישה יותר ביקורתית אל מול התעמולה ושטיפת המוח הישראלים, ולמדתי עובדות חדשות שהחינוך הציוני הסתיר ממני, התגלתה תמונה שונה לחלוטין. האמת? הפלסטינים לא ניסו להשמיד אותנו, לא בזמן התורכים, לא בזמן האנגלים ולא אחרי הקמת מדינת ישראל. אינני מדבר על "רצון", שהרי רצון זה דבר מאד ערטילאי ונזיל. מהו מספר היהודים בישראל "הרוצים" להשמיד את הפלסטינים? אם יעשה אצל שני העמים סקר על "הרצון להשמיד את השני" התוצאות תהיינה אולי מפתיעות לכאן או לכאן, אבל בפועל, אם בכלל ניתן לדבר על השמדה, יד היהודים על העליונה.

לפלסטינים מעולם לא היה הכוח להשמיד את היהודים או את ישראל, ולכן גם לא עשו כל ניסיון בנדון. אכן, הרגו בנו ואנו בהם, במספרים גדולים בהרבה, אבל השמדה? איפה? מתי? כיצד?


אגדות שהאכילו אותנו ולצערי ממשיכים בכך, ורבים קונים את המזון הקלוקל הזה.


משטרה חסרת אונים מול הפשע המאורגן


משטרת ישראל אינה משתלטת על שני מוקדי פשע מאורגן: פשעי המתנחלים בשטחים הכבושים ומשפחות הפשע בתחומי הקו הירוק.


האם זה מקרה, או יש כאן שיטה?


ברית החזירים


שתי ידיעות שהופיעו לאחרונה בסמיכות בעיתונות הישראלית:


1) ניאו נאצים בגרמניה הניחו חזיר בבית קברות יהודי.


2) מתנחלים בחברון חיללו בית קברות מוסלמי וכתבו על מסגד סיסמאות נאצה תוך אזכור החזיר.


גזעני כל העולם התאחדו.


עושים כבוד לסמיר קונטאר


סמיר קונטאר, ששוחרר מהכלא הישראלי במסגרת הסכם עם החיזבאללה, התקבל לא מכבר בכבוד רב על ידי נשיא סוריה בשאר אל אסד, וקיבל את עיטור הכבוד הגבוה ביותר של סוריה. לאחר מכן היה הנואם המרכזי בגבעת הצעקות מול כפרי הדרוזים בגולן, והבטיח לשומעיו מהצד הישראלי של הרמה הסורית הכבושה כי לא ירחק היום ודגל סוריה יתנופף גם על אותו שטח ברמת הגולן הכבוש בידי ישראל.


בישראל סערו הרוחות. הכיצד עושים כבוד לרוצח ילדים? לגזענים הייתה מיד תשובה: כאלה הם הערבים, "רוצים להשמיד אותנו".


מי שמוחו לא נחרך מהתעמולה הגזענית הישראלית, יודע שגיבורים הם עניין של גיאוגרפיה ופוליטיקה.


קחו למשל את מאיר הר ציון, שהוגדר בשעתו "כגדול הלוחמים היהודים מאז בר כוכבא". עד היום הוא זוכה לכבוד רב ושמו מככב כאחד מטובי הלוחמים שקמו לישראל, גיבור ללא חת.


ב-1955 חצה מאיר הר ציון את הגבול לירדן ורצח בדואים משבט שבניו נחשדו ברצח אחותו. הוא לא הועמד לדין. בירדן ואצל הפלסטינים יש בוודאי מי שרואים בו רוצח בדם קר, אולם בישראל זוהרו לא הועם על אף שרצח חפים מפשע.


אצל קונטאר הסיפור הוא הפוך. בישראל הוא נחשב רוצח בדם קר, ובמרחב הערבי יש הרואים בו לוחם אמיץ שבגיל 17 הוביל חוליה לפעולה צבאית בישראל במטרה לשחרר שבויים פלסטינים, אלא שהפעולה הסתבכה, הוא נתפס, הועמד לדין, הורשע בארבעה מקרי רצח ונידון ל-4 מאסרי עולם. יש להניח כי אילו נתפס בשעתו מאיר הר ציון בירדן לאחר הרצח, היה מועמד לדין ונידון או למוות או לארבעה מאסרי עולם (כמספר הנרצחים).


מי הגיבור ומי הרוצח? על פי עקרונות ארגון אמנסטי אינטרנשיונל המתנגד לעונש מוות בכלל וללא משפט בפרט, שניהם רוצחים.


מאבק לא אלים


לא אחת הבעתי ברשימותיי תמיכה ברעיון המאבק הלא אלים. שלטונות הכיבוש הישראלים חוששים יותר מכל מסוג זה של מאבק. מאבק לא אלים זוכה לתמיכה בינלאומית רבה, ויכולת הכובש הישראלי לטבוח בהמוני מפגינים לא חמושים היא בעייתית לנוכח תגובות מבית ומחוץ.


בשנות ה-80 של המאה ה-20 הקים ד"ר מובארק עוואד את המרכז הפלסטיני לאי אלימות במטרה להטמיע בקרב העם הפלסטיני את עקרונות המאבק הלא אלים. שלטונות הכיבוש ראו בעוואד סכנה מבחינתם, שהרי הם מכירים את שפת הכוח האלים, ומרגישים בה בבית. לכן מיהרה ממשלת ישראל להכריז על ד"ר עוואד כעל "סכנה ביטחונית" והוצא נגדו צו גירוש, בטעון הפורמלי שאיבד את זכות התושבות. בית המשפט העליון אישר לבושתנו את הפארסה הזו.


האינתיפאדה הראשונה הייתה התקוממות עממית אמיתית, שבעיקרה תאמה את עקרונות המאבק הלא אלים. הכיבוש הישראלי עמד אין אונים מולה. הרמטכ"ל דאז דן שומרון הכריז כי אי אפשר לנצח את ההתקוממות ואין זה מקרה כי האינתיפאדה רשמה לזכותה הישגים מדיניים.


האינתיפאדה השנייה, שהתאפיינה במאבק חמוש, דיברה אל הכובש בשפה אותה הכיר היטב ולכן גם הצליח לדכאה באמצעים אלימים רבים שעמדו לרשותו. הנתונים הגיאוגרפיים של הגדה המערבית מקשים מאוד על הצלחתו של מאבק מזוין. אין יערות עד או הרים המהווים את מקומות המסתור הטבעיים של כוחות גרילה, ששבים ומכים משם את הכובש מכות כואבות.


הגיע הזמן שהעם הפלסטיני יחזור למאבק הלא אלים. לכך דרושה כמובן מנהיגות שתיתן את הדוגמה וההשראה. אבו מאזן וממשלתו יכולים באחת להפוך ממטרה לבוז וללעג שמקורם בשיתוף פעולה עם הכובש, תמורת נזיד עדשים של טובות הנאה שמקנות להם תעודות VIP של הכובש הישראלי, והפיכתם למושא של הערכה אם יודיעו על ויתור זכויות היתר ויתחילו להנהיג מאבק לא אלים.


צעד ראשון: שריפת כל תעודות הזהות שהוציא הכובש. צעד שני: הפסקת רכישת מוצרים ישראלים והמרתם בתוצרת מקומית או מיובאת מירדן. המצוקה שתיווצר לא תהיה הרבה יותר גדולה ממה שהיא כיום, אבל תיצור את התרוממות הרוח וההקרבה שתבוא בעקבותיה.


צעד שלישי: הפסקה מוחלטת של עבודת פלסטינים במפעלים ישראלים בשטחים הכבושים. יש לרשות הפלסטינית מקורות נדיבים בכדי לממן לעובדים את משכורותיהם תמורת החרמת מקומות העבודה של הכובש. צעד רביעי: הפסקת השימוש במחסומים ונקודות המעבר. ישראל השקיעה מיליונים במחסומים ובמעברים, וכשאלה יישארו מיותמים, יוכח לעיני כל האבסורד שבהשקעות עתק אלה.


ישנן שיטות רבות נוספות והכתוב כאן הוא דוגמאות בלבד.


שלטונות הכיבוש הישראלי ינסו לשבור את המאבק הלא אלים בדרכים שונות, אולם לא יוכלו לעשות זאת לאורך זמן אם הפלסטינים יגלו כושר עמידה, שתלווה באופן ודאי בתמיכה בינלאומית הולכת וגוברת במאבקם בכיבוש.
 
נבלה משפטית נעשתה בישראל


חייל מג"ב אברהם תומר ירה למוות מטווח אפס באיאד תאופיק אבו רעיה כשהוא ישוב על הקרקע וגבו מופנה אל הקיר, בדירה ביפו בה נתפש "כשוהה בלתי חוקי" (שב"ח). אם הופעל עליו נוהל עצירת שב"חים הוא כנראה גם היה כפות בידיו.


כל פשעו של אבו רעיה שביקש לפרנס את משפחתו כדי שאשתו ההרה תלד ילד בריא.


אברהם תומר הועמד לדין באשמת הריגה ונמצא אשם. העונש המרבי על הריגה הוא 20 שנות מאסר.


לפני מספר ימים, ב-9 בנובמבר, גזר עליו השופט ד"ר עודד מודריק שנת מאסר בלבד. בניכוי שליש ועוד הקלה מנהלית יישב העבריין בכלא פחות משמונה חודשים. עבריינים המורשעים בסעיפי הונאה זוטרים מקבלים עונשים כבדים לאין ערוך.


בבואו להצדיק את גזר הדין המעליב הזה, ממזער מודריק את מעשה ההרג לכדי פעולה שבוצעה "בהיסח הדעת", אם כי במקום אחר בפסק הדין כותב מודריק כי החייל היה צריך להיות מודע לכך ולצפות כי טעינת כדור בקנה בנשק לא נצור סופה לפגוע באדם הניצב מולו. האם החייל הרג את אבו רעיה בכוונה תחילה? לכך אין לי הוכחה, אולם גם נימוק "היסח הדעת" נשמע מאולץ. המציאות של ארבעים שנות כיבוש ישראלי הפכו את חיי הערבים לזולים ביותר, והזולות והזלזול בחיי ערבים באו לידי ביטוי גם במקרה הנדון.


גם אם יטען הטוען שעונש המקסימום של 20 שנות מאסר הוא החמרה יתירה, אזי אין ספק שבין עונש המקסימום לבין שנת מאסר יש מגוון אפשרויות ענישה ראויה שיתנו משקל נאות לחייו של תאופיק אבו רעיה, ככתוב בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: אין פוגעים בחייו בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.


השופט מודריק ופסק דינו מבטאים גזענות בוטה. הוא מגייס את השפה המשפטית הלכאורה נקייה לזילות חיי ערבים.


זהו פסק דין של שלהי רפובליקת ויימאר הישראלית ושקיעתה לעבר מדינת המתנחלים.


לבושתנו השופט הזה מוזכר כמועמד לבית המשפט העליון.


כמה סמלי שגזר הדין של מודריק ניתן ביום בו ציינו 70 שנים לליל הבדולח.


אני ניצול ליל הבדולח ולכן הוטבע בד.נ.א שלי גן המגלה רגישות מיוחדת לכל תופעה של גזענות. היחס לחיי ערבי פלסטיני העולה מגזר הדין נמצא באותו קו רצף של היחס לחיי יהודים אז, בנובמבר 1938.


העובדה שלשכת עורכי הדין לא פרסמה מחאה על גזר הדין מכתימה גם אותה בכתם הגזענות. זהו מסוג האירועים המצדיקים מושב מיוחד של הכנסת, אלא שאין 30 חכי"ם שידרשו זאת. שופט גרמני שהיה מוציא היום מתחת לידיו גזר דין דומה למי שהרג יהודי כפות מטווח אפס, היה מסולק מהמערכת. בגרמניה הפיקו יותר לקחים מהשואה מאשר בישראל.


עודד מודריק מופיע בגזר דין זה כאחד ממבשרי המרזליזציה (על שמו של ברוך מרזל ממתנחלי חברון) של המשפט בישראל. בגטו האפרטהייד בחברון בוודאי יריעו לכבוד "כבוד השופט".

תגובות
נושאים: מאמרים

61 תגובות

  1. ל"תיאטרון" הגיב:

    חשבתי שיש צורך לפרט מה לא נחשב "התנגדות בלתי אלימה", משום שנדמה לפעמים שבשביל הפלסטינים, כל תוקפנות שלא מעורב בה נשק חם/חומרי נפץ מוגדר "לא אלים".

    מי שמעוניין לפעול לסיום הכיבוש צריך להבין את התפקיד המכונן שהיה ועדיין יש לאלימות הפלסטינית בקיומו ובהסלמתו.

    כל עוד תצאו מהנחה שהאלימות הפלסטינית היא אך ורק תירוץ ואין לה שום קשר אמיתי להסלמה בביטויי הכיבוש, נמשיך לקיים כאן דו שיח של חירשים.

    למען הפרוטוקול – ברור וידוע הוא שהרטוריקה האלימה והפעולה האלימה מצד הפלסטינים אינם הסיבות היחידות לכיבוש. מתחת לסיבות האלו מסתתר גם רצון ישראלי לנכס מקסימום טריטוריה לצרכי התיישבות.

    גם ברור וידוע שהאלימות הפלסטינית הורידה את התאבון של רוב הציבור הישראלי לשימוש "אזרחי" בשטחים המדוברים.

    אלא שרמת האלימות, סוג האלימות, והרטוריקה הערבית שמתלווה אליה היום, בעיקר לאחר הנסיגה מרצועת הביטחון בלבנון וההתנתקות מרצועת מעזה, יצרו מצב שבו רוב הציבור הישראלי מעריך שמחיר הכיבוש – כמה שהוא יקר, והוא יקר מאוד – עדיין יותר "זול" ממחיר הפסקת הכיבוש.

    מעבר לכך, יש עוד מחיר שהאלימות ההדדית גבתה משני הצדדים, שלא מרבים לעסוק בו, אבל הוא בכיה לדורות ממש. לתקן את מה שנשבר פה ברמת היחסים האנושיים הפשוטים ברמה האישית, יקח הרבה מאוד זמן לתקן, אם זה בכלל אפשרי.
    אף פעם לא היתה פה אידיליה, כמובן, אבל משהו שהצעירים לא זוכרים כי הם גדלו כבר לתוך האכזריות והדם, פעם היו שמות פרטיים ופנים לאנשים, גם אם השמות היו "אחרים". היום יש רק "אוייב" עם פרצוף מפלצת.

    כל צד חושב – מי המפלצות שמסוגלות להרעיב תינוקות, להפגיז משפחות בפיקניק בחוף, למנוע מנזקקים להגיע לבית-חולים. מי המפלצות שמחלקות סוכריות ורוקדות משמחה כשאיזה "שהיד" מתפוצץ בפיצריה או באוטובוס, או כשנוחתים טילים על בתים של אזרחים. מי המפלצות שמשתמשות בילדים *של עצמן* כמגן אנושי ללוחמים.

    ונמר הרי לא יהפוך חברבורותיו רק בגלל שיחתמו על איזה פיסת נייר – "הסכם שלום".
    מישהו יכול להפוך ממפלצת פסיכופטית לפני החתימה ל"אחד האדם", שכן אמין ונחמד אחריה?

    אחרי כל מה שהיה פה, איך נוכל להסתכל זה לזה בעיניים?

  2. התיאטרלי הגיב:

    מי, מתי, כמה ולמה הגדיר פעולות מהסוג הזה כ"התנגדות לא אלימה", ואיך לא שמעתי על זה?

  3. חיים ו. הגיב:

    שורשי הפעילות שלהם אינם הכיבוש האלים, האכזר, הגזעני והרצחני. הכיבוש הוא אולי העילה לפעילות או התירוץ לפעילות. הכיבוש לא היה רצחני לפני האינטיפאדה, והוא היה אכזר הרבה פחות לפני האינטיפאדה השניה. האשמת הכיבוש באלימות הפלסטינית המטורפת היא תועבה מוסרית שאפשר לסתור בקלות יתרה על ידי בחינת הגרף של ההרוגים הפלסטינים לצד הגרף של ההרוגים הישראלים מפעולות טרור, הגרף הפלסטיני עוקב אחרי הגרף הישראלי, כלומר עליה בגרף ההרןגים הפלסטינים מגיעים תמיד *לאחר* עליה באלימות הפלסטינית. זה אתה ששוכח שפעם בישראל לא היו עובדים זרים, זה אתה ששוכח שישראלים היו נוסעים למוסכים והשווקים בגדה, זה אתה שהאינטיפאדה הראשונה הביאה לתמיכה צבורית אדירה בישראל ולמהפך תודעתי בציבור הישראלי, אבל אתה לא שוכח כי אתה שכחן, אתה חי בדיסונאנס קוגניטיבי.

    ובנוגע להתנגדות לכיבוש,
    האינטרס הישראלי הוא שקט. נקודה. הפלסטינים מעוניינים להפר את השקט ובצדק. ישנם דרכים לפעול נגד השקט, לפלסטינים יש מספיק בסיסי צבא, חיילים ומתקנים בטחוניים לתקוף. הם יכלו לתקוף תחנות משטרה במקום מסעדות, ג’יפים של צה"ל במקום אוטובוסים, חיילים במקום ילדים. הם בחרו שלא לעשות כן בהכרה מלאה ובדם קר. להאשים את הכיבוש בבחירות המתועבות של הפלסטינים מצריכה יכולת מיוחדת שחסרה לי ולך יש ממנה בשפע, לסוע לעזה להפגש עם ראשי החמאס ולטעון אחר כך במתק שפתיים שאתה *בעד* התנגדות לא אלימה זו סתם צביעות.

  4. לתיאטרלי הגיב:

    "איך לא שמעתי על זה"?

    באמת שאלה מצויינת אם שמיעה סלקטיבית מלידה גורמת לבנאדם לחיות בשוליים, או שמא החיים בשוליים גורמים לבנאדם לפתח שמיעה סלקטיבית.

    מה שברור הוא שיש מתאם גבוה בין "שומע רק מה שמתאים לתפיסת עולמי העקומה, ובמידה ואין כזה אני ממציא אותו" לבין עמדות קיצוניות.

    בכל מקרה, אנחנו טוחנים מים.
    כשהפלסטינים יעברו ל"התנגדות לא אלימה" להבדיל מ"דיבורים על התנגדות לא אלימה" או "תירוצים איך רצינו לעשות התנגדות לא אלימה אבל צבא הכיבוש הציוני הכשיל אותנו", או "חצי מהאנשים בהפגנה התנגדו בצורה לא אלימה, אנחנו לא אחראים לחצי השני" וכיוצא בזה – אז זה יהיה רלוונטי.

  5. פרנק אדלר הגיב:

    למיכאל שרון
    אתה מסלף את העובדות בצורה סדרתית. תיאור ההסברה הישראלית העלובה כמין תעמולה חובקת עולם מופרך לחלוטין; הלואי וכך היה – זאת לעומת מיליארדי הפטרודולארים שזורמים לטובת תעמולת הזוועה הפלסטינית ומסע הדה לגיטימציה הבוטה של השמאל הרדיקלי כנגד ישראל.
    בנוגע לתחמנות ולמרמה בהסכמי אוסלו, עיין בנאומיו של ערפאת ביוהנסבורג ובטריפולי, שבהם הוא מודיע מפורשות לשומעיו (בלא שיידע כי דבריו מוקלטים) כי כל כוונתו בהסכמי אוסלו היא לרמות את ישראל, להגיע למצב פתיחה משופר במלחמת השמד נגדה, ולהפר אותם ברגע שיתאים לכך, דבר שאכן עשה בפועל.

  6. מה הגיב:

    בוודאי שהכיבוש היה רצחני לפני האינתיפדה. על מה אתה סח בכלל. מאות ואלפי פלסטינים נהרגו בשנים שלפני האינתיפדה הראשונה. אם כבר, האינתיפדה הביאה את תהליך אוסלו והקלה (מסוימת) בכיבוש.

  7. ל"מה" הגיב:

    "מאות ואלפי פלסטינים נהרגו בשנים שלפני האינתיפדה הראשונה"

    ??????
    זאת אמורה להיות בדיחה? לשון בלחי?
    אולי מליוני ועשרות מליוני פלסטינים ולא סתם מאות ואלפי?
    למה ללכת בקטן?

  8. לגדעון מאור הגיב:

    האצבעות נאנחות על המקלדת:אוי גדעון גדעון גדעון…מה יהיה… ? קראת את תגובתי מספיק בעיון כדי לתקן לי שגיאה לשונית (תיקון מיותר לגמרי. להבא פתח מילון), אך לא מספיק כדי להבין באמת את מה שכתבתי. לפני שאכנס לעובי הקורה הבהרה חשובה:בניגוד למה שכתבת בתשובתך אלי,אני ממש לא חושב שאתה צודק. ההיפך הוא הנכון, אני סבור שאתה לוקה במוסר כפול ושהפנאטיות שלך נובעת ממניעים פסיכולוגיים אפלים הרבה יותר מאשר היא נובעת מנאורות והומניות אמיתיות.אינני אומר זאת סתם כדי להשמיצך, זוהי סברה אשר מתבססת על הרבה מאוד ראיות שאתה מפזר בשטח.אבל זה כבר נושא אחר.כעת לגופה של טענתי,אך מכיוון שלא הבנת אותה בפעמים קודמות אנסה הפעם להשתמש במשל: ככל שנועם פדרמן וחברו, בן גביר, חודרים יותר ויותר לתודעת הציבור בישראל, כך הנזק שהם גורמים לימין, ובוודאי לימין הקיצוני, רב יותר. הם מעניקים לרעיונותיהם המופשטים פנים מאוד מוחשיות, ואלה לא פנים יפות במיוחד. מעבר לדעותיהם הקיצוניות, התנהלותם הסהרורית ומלאת התיעוב מציגה אותם כגורמים לא באמת רלוונטיים בשיח הציבורי, ומדירה את רעיונותיהם ביחד איתם.כך גם אתה וחבריך, גדעון. אינך אביר הומניות נאצל! אם היית כזה היית משתדל הרבה יותר להקנות מידה של פרקטיות להטפותיך. אולם הדחף לפרוק את היצר גובר אצלך על כל השתדלות אמיתית להנחיל את מסריך. ברור שהמסכימים עמך ימשיכו להסכים,אך החכמה האמיתית היא לסדוק את מבצר מחשבתם של מתנגדיך, וזאת אתה אפילו לא מנסה. הרבה יותר כיף להאשים את מדינת ישראל במקרה מייקל פישר, אולי אפילו בחיסול היידר, אוי הפורקן הפורקן…איזו תחושה נעימה. רק חבל שהקורבן האמיתי להתנהלותך/כם הוא הרעיונות שאתה/ם כביכול מנסה לקדם.

  9. שאלה לגדעון הגיב:

    "ברור לי כי אם ישראל תחדל מהכיבוש, ממילא גם יפסקו פעולות ההתנגדות"

    עם יד על הלב, גדעון –

    מה נחשב לדעתך (אם אפשר ביסוס זה יהיה נחמד)בעיני הפלסטינים "הפסקת הכיבוש"?

    האם לדעתך נסיגה ישראלית לקוי 4 ביוני 1967 תיחשב "הפסקת הכיבוש"?

    האם אחרי זה יפסק הטרור (מה שאתה, חיזבאללה, חמאס, אחמדינג’אד ואסד קוראים "התנגדות")?

    או שיש עוד משהו?

    ועוד שאלת תם –
    מה נעשה אם למרות שלך באופן אישי זה מאוד ברור, לפלסטינים זה לא יהיה כל כך ברור, הפעולות *לא* יפסקו לאחר הנסיגה לקווי 1967?

    יש לך תוכנית פעולה אלטרנטיבית למקרה שהחיזוי שלך יכשל?

    האם ישתנה משהו במה שמבחינתך יהיה מותר לנו לעשות שהיום אסור?

    האם אותה פעולה עצמה נחשבת "לא מוסרית" במצב של כיבוש, אבל תיחשב "כן מוסרית" במצב של מלחמה?

  10. ציטוט מעמירה הס – הארץ 17.12.08 הגיב:

    — קישור —

    "והעתיד בקווים כלליים הוא כזה: פוליטית, חמאס מקבל את פתרון המדינה הפלשתינית בגבולות 4 ביוני 1967. ההמשך מוצג לציבור בשתי גרסאות: המדינה תושג רק במאבק מזוין אמיתי ("לא כמו זה של אש"ף"), ובשעת הכושר תוחזר פלשתין השלמה לבעליה החוקיים. הגרסה השנייה, המקוצרת, מדלגת על שלב 1967 ומגיעה היישר לעתיד.

    טווח הזמן של חמאס, כתנועה דתית, נדיב מאוד. העתיד הוא של האיסלאם, גם אם מי שיזכה לו הם רק הנינים או נכדיהם. זהו עתיד ממשי מאוד – שההוכחות לו מצויות עוד בקוראן. כל מאמין יודע לצטט אותן, ויודע ששעת הכושר תבוא כשמדינות ערב והעמים האיסלאמיים יתגברו על הממשלות הפרו-אמריקאיות.

    פעם לפתח ולאש"ף היה סדר יום דומה לשחרור כל פלשתין, אבל כשהתברר שהעתיד הופך למפלט נפשי, העדיפו הארגונים הלאומיים את הפשרה ואת ההווה."

    "מכלי הרכב שנסעו אל העצרת רשמו לפניהם משקיפים קריאות בנוסח: "אבו מאזן חכה, אנחנו בדרך לרמאללה". רמאללה רחוקה, אבל אנשי פתח קרובים, והם העדיפו להיעלם מהרחובות. כן, חמאס יודע גם להשתמש באמצעי הפחדה והרתעה."

    "שיח ההתנגדות קיבל ביטוי רחב בעצרת. רבים הם הצעירים שהצטרפו בשנים האחרונות לזרוע הצבאית של חמאס, הרבה יותר מרעולי הפנים והחמושים שהופיעו בעצרת."

    "חמאס ברצועת עזה חובש שלושה כובעים: מפלגת השלטון; תנועה עממית מחתרתית למחצה וארגון צבאי לוחם."

    "התכנון, הארגון, השליטה עצמית והסדר – כל מה שאיפיין את עצרת ההמונים שקיימה תנועת חמאס בעזה – משקפים את דרכי הפעולה, הגלויות והנסתרות, של הארגון.

    לא בכפייה ולא בשוחד חגגו ההמונים את יום השנה ה-21 להקמת חמאס. מספרן הגדול מאוד של נשים שהשתתפו בעצרת מצביע גם הוא על התמיכה הרחבה, שההתנקשויות הישראליות בחיי בכיריה לא הזיקו לה, להיפך."

  11. עוז שריקי הגיב:

    יחי ההבדל שלוחמנו כדוגמת מאיר הר ציון יוצאים ונלחמים למען חופש ארצם שמחבלים שפלים לא יפגעו בתינוקות זקנים וילדים שאותם זקנים הגנו אל הארץ ומתו עליה כדי שלא תקום שואה שניה שלא כדוגמת הערבים השפלים שנלחמים על הארץ למען השמידנו בתענה שפלה שגזלנו את הארץ מהם אנחנו גזלנו אנחנו.תבוא ההיסטוריה ותעיד מי באמת נלחם בארץ הזאת בביצות וביתושים ומי בא ועורר תמיד על היהודים מלחמה בטענה שאנו לוקחים את ארצם ואני אומר איזה ארצם אנו בנו והתשיבנו בביצות ובשממות שאילו אנחנו איש לא היה מגיע לשם ישר כוח ללוחמי פעולות התגמול הגיבורים שהבינו שהערבים מבינים רק בכוח וישר כוח להם ששמרו על טוהר הנשק ופגעו בחילים בלבד ישר כוח לכל לוחמי ישראל ולמתנחלי ישראל שהם החלוצים של תקופתנו

הגיבו להפלסטינים רוצים להשמיד אותנו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים