הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בנובמבר, 2008 61 תגובות

מזה שנים אנו נתונים לשטיפת מוח מרוכזת שבאה לא רק מהימין לפיה "הפלסטינים ניסו ומנסים להשמיד אותנו". אותנו זה לעתים "היהודים", לעתים "ישראל" ולעתים גם וגם.


אף אני גדלתי על המנטרה הזו, מבלי לבדוק אותה בשעתו יתר על המידה. כצעיר היה ברור לי שכמו שיש גשם בחורף ושמש בקיץ כך הפלסטינים מנסים להשמיד אותנו.


בחלוף השנים, כאשר אימצתי גישה יותר ביקורתית אל מול התעמולה ושטיפת המוח הישראלים, ולמדתי עובדות חדשות שהחינוך הציוני הסתיר ממני, התגלתה תמונה שונה לחלוטין. האמת? הפלסטינים לא ניסו להשמיד אותנו, לא בזמן התורכים, לא בזמן האנגלים ולא אחרי הקמת מדינת ישראל. אינני מדבר על "רצון", שהרי רצון זה דבר מאד ערטילאי ונזיל. מהו מספר היהודים בישראל "הרוצים" להשמיד את הפלסטינים? אם יעשה אצל שני העמים סקר על "הרצון להשמיד את השני" התוצאות תהיינה אולי מפתיעות לכאן או לכאן, אבל בפועל, אם בכלל ניתן לדבר על השמדה, יד היהודים על העליונה.

לפלסטינים מעולם לא היה הכוח להשמיד את היהודים או את ישראל, ולכן גם לא עשו כל ניסיון בנדון. אכן, הרגו בנו ואנו בהם, במספרים גדולים בהרבה, אבל השמדה? איפה? מתי? כיצד?


אגדות שהאכילו אותנו ולצערי ממשיכים בכך, ורבים קונים את המזון הקלוקל הזה.


משטרה חסרת אונים מול הפשע המאורגן


משטרת ישראל אינה משתלטת על שני מוקדי פשע מאורגן: פשעי המתנחלים בשטחים הכבושים ומשפחות הפשע בתחומי הקו הירוק.


האם זה מקרה, או יש כאן שיטה?


ברית החזירים


שתי ידיעות שהופיעו לאחרונה בסמיכות בעיתונות הישראלית:


1) ניאו נאצים בגרמניה הניחו חזיר בבית קברות יהודי.


2) מתנחלים בחברון חיללו בית קברות מוסלמי וכתבו על מסגד סיסמאות נאצה תוך אזכור החזיר.


גזעני כל העולם התאחדו.


עושים כבוד לסמיר קונטאר


סמיר קונטאר, ששוחרר מהכלא הישראלי במסגרת הסכם עם החיזבאללה, התקבל לא מכבר בכבוד רב על ידי נשיא סוריה בשאר אל אסד, וקיבל את עיטור הכבוד הגבוה ביותר של סוריה. לאחר מכן היה הנואם המרכזי בגבעת הצעקות מול כפרי הדרוזים בגולן, והבטיח לשומעיו מהצד הישראלי של הרמה הסורית הכבושה כי לא ירחק היום ודגל סוריה יתנופף גם על אותו שטח ברמת הגולן הכבוש בידי ישראל.


בישראל סערו הרוחות. הכיצד עושים כבוד לרוצח ילדים? לגזענים הייתה מיד תשובה: כאלה הם הערבים, "רוצים להשמיד אותנו".


מי שמוחו לא נחרך מהתעמולה הגזענית הישראלית, יודע שגיבורים הם עניין של גיאוגרפיה ופוליטיקה.


קחו למשל את מאיר הר ציון, שהוגדר בשעתו "כגדול הלוחמים היהודים מאז בר כוכבא". עד היום הוא זוכה לכבוד רב ושמו מככב כאחד מטובי הלוחמים שקמו לישראל, גיבור ללא חת.


ב-1955 חצה מאיר הר ציון את הגבול לירדן ורצח בדואים משבט שבניו נחשדו ברצח אחותו. הוא לא הועמד לדין. בירדן ואצל הפלסטינים יש בוודאי מי שרואים בו רוצח בדם קר, אולם בישראל זוהרו לא הועם על אף שרצח חפים מפשע.


אצל קונטאר הסיפור הוא הפוך. בישראל הוא נחשב רוצח בדם קר, ובמרחב הערבי יש הרואים בו לוחם אמיץ שבגיל 17 הוביל חוליה לפעולה צבאית בישראל במטרה לשחרר שבויים פלסטינים, אלא שהפעולה הסתבכה, הוא נתפס, הועמד לדין, הורשע בארבעה מקרי רצח ונידון ל-4 מאסרי עולם. יש להניח כי אילו נתפס בשעתו מאיר הר ציון בירדן לאחר הרצח, היה מועמד לדין ונידון או למוות או לארבעה מאסרי עולם (כמספר הנרצחים).


מי הגיבור ומי הרוצח? על פי עקרונות ארגון אמנסטי אינטרנשיונל המתנגד לעונש מוות בכלל וללא משפט בפרט, שניהם רוצחים.


מאבק לא אלים


לא אחת הבעתי ברשימותיי תמיכה ברעיון המאבק הלא אלים. שלטונות הכיבוש הישראלים חוששים יותר מכל מסוג זה של מאבק. מאבק לא אלים זוכה לתמיכה בינלאומית רבה, ויכולת הכובש הישראלי לטבוח בהמוני מפגינים לא חמושים היא בעייתית לנוכח תגובות מבית ומחוץ.


בשנות ה-80 של המאה ה-20 הקים ד"ר מובארק עוואד את המרכז הפלסטיני לאי אלימות במטרה להטמיע בקרב העם הפלסטיני את עקרונות המאבק הלא אלים. שלטונות הכיבוש ראו בעוואד סכנה מבחינתם, שהרי הם מכירים את שפת הכוח האלים, ומרגישים בה בבית. לכן מיהרה ממשלת ישראל להכריז על ד"ר עוואד כעל "סכנה ביטחונית" והוצא נגדו צו גירוש, בטעון הפורמלי שאיבד את זכות התושבות. בית המשפט העליון אישר לבושתנו את הפארסה הזו.


האינתיפאדה הראשונה הייתה התקוממות עממית אמיתית, שבעיקרה תאמה את עקרונות המאבק הלא אלים. הכיבוש הישראלי עמד אין אונים מולה. הרמטכ"ל דאז דן שומרון הכריז כי אי אפשר לנצח את ההתקוממות ואין זה מקרה כי האינתיפאדה רשמה לזכותה הישגים מדיניים.


האינתיפאדה השנייה, שהתאפיינה במאבק חמוש, דיברה אל הכובש בשפה אותה הכיר היטב ולכן גם הצליח לדכאה באמצעים אלימים רבים שעמדו לרשותו. הנתונים הגיאוגרפיים של הגדה המערבית מקשים מאוד על הצלחתו של מאבק מזוין. אין יערות עד או הרים המהווים את מקומות המסתור הטבעיים של כוחות גרילה, ששבים ומכים משם את הכובש מכות כואבות.


הגיע הזמן שהעם הפלסטיני יחזור למאבק הלא אלים. לכך דרושה כמובן מנהיגות שתיתן את הדוגמה וההשראה. אבו מאזן וממשלתו יכולים באחת להפוך ממטרה לבוז וללעג שמקורם בשיתוף פעולה עם הכובש, תמורת נזיד עדשים של טובות הנאה שמקנות להם תעודות VIP של הכובש הישראלי, והפיכתם למושא של הערכה אם יודיעו על ויתור זכויות היתר ויתחילו להנהיג מאבק לא אלים.


צעד ראשון: שריפת כל תעודות הזהות שהוציא הכובש. צעד שני: הפסקת רכישת מוצרים ישראלים והמרתם בתוצרת מקומית או מיובאת מירדן. המצוקה שתיווצר לא תהיה הרבה יותר גדולה ממה שהיא כיום, אבל תיצור את התרוממות הרוח וההקרבה שתבוא בעקבותיה.


צעד שלישי: הפסקה מוחלטת של עבודת פלסטינים במפעלים ישראלים בשטחים הכבושים. יש לרשות הפלסטינית מקורות נדיבים בכדי לממן לעובדים את משכורותיהם תמורת החרמת מקומות העבודה של הכובש. צעד רביעי: הפסקת השימוש במחסומים ונקודות המעבר. ישראל השקיעה מיליונים במחסומים ובמעברים, וכשאלה יישארו מיותמים, יוכח לעיני כל האבסורד שבהשקעות עתק אלה.


ישנן שיטות רבות נוספות והכתוב כאן הוא דוגמאות בלבד.


שלטונות הכיבוש הישראלי ינסו לשבור את המאבק הלא אלים בדרכים שונות, אולם לא יוכלו לעשות זאת לאורך זמן אם הפלסטינים יגלו כושר עמידה, שתלווה באופן ודאי בתמיכה בינלאומית הולכת וגוברת במאבקם בכיבוש.
 
נבלה משפטית נעשתה בישראל


חייל מג"ב אברהם תומר ירה למוות מטווח אפס באיאד תאופיק אבו רעיה כשהוא ישוב על הקרקע וגבו מופנה אל הקיר, בדירה ביפו בה נתפש "כשוהה בלתי חוקי" (שב"ח). אם הופעל עליו נוהל עצירת שב"חים הוא כנראה גם היה כפות בידיו.


כל פשעו של אבו רעיה שביקש לפרנס את משפחתו כדי שאשתו ההרה תלד ילד בריא.


אברהם תומר הועמד לדין באשמת הריגה ונמצא אשם. העונש המרבי על הריגה הוא 20 שנות מאסר.


לפני מספר ימים, ב-9 בנובמבר, גזר עליו השופט ד"ר עודד מודריק שנת מאסר בלבד. בניכוי שליש ועוד הקלה מנהלית יישב העבריין בכלא פחות משמונה חודשים. עבריינים המורשעים בסעיפי הונאה זוטרים מקבלים עונשים כבדים לאין ערוך.


בבואו להצדיק את גזר הדין המעליב הזה, ממזער מודריק את מעשה ההרג לכדי פעולה שבוצעה "בהיסח הדעת", אם כי במקום אחר בפסק הדין כותב מודריק כי החייל היה צריך להיות מודע לכך ולצפות כי טעינת כדור בקנה בנשק לא נצור סופה לפגוע באדם הניצב מולו. האם החייל הרג את אבו רעיה בכוונה תחילה? לכך אין לי הוכחה, אולם גם נימוק "היסח הדעת" נשמע מאולץ. המציאות של ארבעים שנות כיבוש ישראלי הפכו את חיי הערבים לזולים ביותר, והזולות והזלזול בחיי ערבים באו לידי ביטוי גם במקרה הנדון.


גם אם יטען הטוען שעונש המקסימום של 20 שנות מאסר הוא החמרה יתירה, אזי אין ספק שבין עונש המקסימום לבין שנת מאסר יש מגוון אפשרויות ענישה ראויה שיתנו משקל נאות לחייו של תאופיק אבו רעיה, ככתוב בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו: אין פוגעים בחייו בגופו או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.


השופט מודריק ופסק דינו מבטאים גזענות בוטה. הוא מגייס את השפה המשפטית הלכאורה נקייה לזילות חיי ערבים.


זהו פסק דין של שלהי רפובליקת ויימאר הישראלית ושקיעתה לעבר מדינת המתנחלים.


לבושתנו השופט הזה מוזכר כמועמד לבית המשפט העליון.


כמה סמלי שגזר הדין של מודריק ניתן ביום בו ציינו 70 שנים לליל הבדולח.


אני ניצול ליל הבדולח ולכן הוטבע בד.נ.א שלי גן המגלה רגישות מיוחדת לכל תופעה של גזענות. היחס לחיי ערבי פלסטיני העולה מגזר הדין נמצא באותו קו רצף של היחס לחיי יהודים אז, בנובמבר 1938.


העובדה שלשכת עורכי הדין לא פרסמה מחאה על גזר הדין מכתימה גם אותה בכתם הגזענות. זהו מסוג האירועים המצדיקים מושב מיוחד של הכנסת, אלא שאין 30 חכי"ם שידרשו זאת. שופט גרמני שהיה מוציא היום מתחת לידיו גזר דין דומה למי שהרג יהודי כפות מטווח אפס, היה מסולק מהמערכת. בגרמניה הפיקו יותר לקחים מהשואה מאשר בישראל.


עודד מודריק מופיע בגזר דין זה כאחד ממבשרי המרזליזציה (על שמו של ברוך מרזל ממתנחלי חברון) של המשפט בישראל. בגטו האפרטהייד בחברון בוודאי יריעו לכבוד "כבוד השופט".

תגובות
נושאים: מאמרים

61 תגובות

  1. גדעון ספירו הגיב:

    למגיב "לגדעון"
    אתה כותב כי בשביל דרוויש אני לא בן אדם, אלא חייזר פולש ללא לב ונשמה, ללא היסטוריה ורצון משלו, בסך הכל "צרת הפלסטינים", מכת טבע, כמו בצורת, שיטפון, ארבה.
    אין לך כל יסוד או עיגון לכתיבה כזו. אילו כך חשב, בוודאי לא היה פוגש לעתים קרובות ישראלים, שהיחס שלו אליהם לא רק היה כאל בני אדם, זה המובן מאליו, אלא כאל שותפים ושכנים איתם ולידם הוא רוצה לחיות.
    בהחלט יתכן שאתה משליך עליו את יחסך אל הפלסטינים, אבל זה כבר לא בתחום המחלוקת הפוליטית.

    לחיים ו’.
    אתה עושה מישמש בין כל הארגונים האיסלאמיים, בבחינת אל קאעידה החמאס והחיזבאללה, הכל נכלל אצלך תחת אותה קורת גג. ולא היא. אפילו מזרחנים מטעם, יאמרו לך כי תנועת החמאס אינה אל קאעידה, אלא התארגנות פוליטית המתוחמת לסכסוך הישראלי פלסטיני. אינני מתייחס אל תנועת החמאס כאל מדינה, כי אין עדיין מדינה פלסטינית, לא בעזה ולא ברמאללה, כולם נימצאים עמוק תחת השליטה הקולוניאלית הישראלית, ולכן הלוחמה שלהם נגד הכיבוש, הגם שנעשית לא אחת בדרכים שאינן מקובלות עליי, ולעתים אף מעוררות בי שאט נפש, אינני שוכח כי שורשי הפעילות שלהם, מקורם בכיבוש הישראלי, האלים, האכזר, הגזעני והרצחני. חזית הפעילות שלי היא לא שם אלא כאן, במדינה בה אני אזרח. אתה נוטה לשכחה ולכן לא זוכר כי צבא הכיבוש הישראלי וזרועותיו השונות (משטרה, שב"כ ומתנחלים) פוגעים באוכלוסיה אזרחית מהיום הראשון של הכיבוש, זה למעלה מארבעים שנים. כל הקורבנות האזרחיים של ישראל, כולל אלו מהמתאבדים עם חגורות הנפץ, לא מגרדים את המספר של קורבנות אזרחיים בני העם הפלסטיני, בהם תינוקות, ילדים, נשים וזקנים וסתם אזרחים שמעולם לא עשו דבר. אתה רואה במתאבדים תופעה המנותקת מהכיבוש ולכן כל המגדל שאתה בונה עומד על ראשו. ברור לי כי אם ישראל תחדל מהכיבוש, ממילא גם יפסקו פעולות ההתנגדות. בדרך כלל אני משתמש במונח לןחמי התנגדות ולא שחרור, כי לא כל לוחם התנגדות הןא גם משחרר על פי השקפת עולמי.

    לאור,
    יש בינינו מחלוקת על הרטוריקה שלי. אני סבור שהיא מאד מתונה, עולה בקנה אחד עם עקרונות ההצהרה האוניברסלית בדבר זכויות האדם, לא חורגת מהמקובל בתחום הפובלציסטיקה האנטי קולניאלית בישראל כמו בעולם. מה כן? אני משתדל להיות בהיר וחד, וכמובן שהדבר מעורר מחד גיסא התנגדות, ומאידך גיסא גם תמיכה ואהדה, הכל על פי השקפת הקורא.
    אם אני "נורא נורא צודק", כהגדרתך (התכוונת כנראה למאוד מאוד צודק), אז לא נורא אם לא אקבל ממך את התואר חכם. אחרים ימלאו את החסר הזה.

  2. יואב הגיב:

    אחת התגובות שהצחיקו אותי יותר מכל במערכה נגד דב חנין היתה בסגנון "חנין יבנה לנו שבילי אופניים ישר לחוף"

  3. עלי הגיב:

    ניסוי מחשבתי פשוט יגלה את ההבל שבמאמר
    נניח חס וחלילה וחס שהערבים ינצחו במלחמה
    מה יהיה גורל היהודים ?
    האם הכיבוש הערבי יהיה דומה לכיבוש הישראלי ?
    ברור שלא !
    ברור שאף אחד לא יציע לנכבש
    הישראלי מדינה מפורזת בגבולות החלוקה.
    לגבי מזימת ההשמדה של היהודים יש על זה
    עובדות בכתב
    למשל השיחות בין עבדאללה מלך ירדן לגולדה
    ערב ההכרזה על הקמת מדינת ישראל.
    ההשואה בין קונטר למאיר הר ציון מופרכת עובדתית
    הר ציון נכלא על מעשה הנקם בבידואים
    שרת חשב שצריך לשפוט אותו אבל בן גוריון
    ודיין חילצו אותו מהכלא .
    הר ציון קיבל את אות הגבורה לא על רצח בדם
    קר של חפים מפשע אלא על פעולות מלחמתיות
    כנגד הצבא הסורי.
    האם יעלה על הדעת להשוות בין מעשי ההרג
    של בעלות הברית במלחמת העולם השניה
    לבין מעשי הצבא הגרמני
    רק אדם חסר דעת יגיד שזה אותו דבר !
    לספירו
    איפה קראת פעם אחת לערבים בשם רוצחים ?
    למשל רוצחי גנדי נחשבים בעיניך "כלוחמים"
    אז תחליט
    האם הם רוצחים או לוחמי חופש ?
    הניאו נאצים טוענים שהביון הגרמני הוא שמבצע
    את הפרובוקציות כמו זריקת החזיר לבית הקברות
    גם המתנחלים טוענים שידם אינה במעשה
    אז מאיפה אתה יודע ?

  4. עיתונאי בגימלאות הגיב:

    [1] סמיר קונטאר ומאיר הר ציון הם תאומים סיאמיים שרק השתייכותם הלאומנית שונה…

    [2] כמי שהכיר את ד"ר מובארק עוואד וניפגש עימו במשרדו בבית נוזהה, ליד תיאטרון האקוואתי, אני יכול לומר שהוא היה מרחף בעננים. ד"ר עוואד לא היווה מעולם סכנה לאף אחד.

    [3] לממשלה אשמה כבדה. סיום התאהדיה אינו סתם תאונת דרכים – זה רצח הסיכוי להשלמה.
    מאז ימי בן גוריון אמרה ישראל "פנינו לשלום". והנה היום אומרת ישראל "פנינו להסלמה". דם תושבי "עוטף עזה" יהיה בראשכם.

    [4] גדעון ספירו כותב: "שלטונות הכיבוש הישראלי ינסו לשבור את המאבק הלא אלים בדרכים שונות, אולם לא יוכלו לעשות זאת לאורך זמן אם הפלסטינים יגלו כושר עמידה". זאת הבין דויד בן גוריון כבר לפני שמונים שנה. הוא כתב: "הטרור אינו אלא אחד מאמצעי המלחמה … זו התנגדות אקטיבית של ערביי ארץ-ישראל לכיבוש הארץ על ידי היהודים – כך רואים הערבים את הדברים, ומשום כך הם נלחמים… .והוסיף "הזקן" — כשהיה צעיר והמלחמה היתה "רק" בת שנתיים -בנאום שלא לפרסום- "מימי שיך אל-קאסם נתברר לי שיש לנו ענין עם תופעה חדשה בקרב הערבים. זה לא נשאשיבי, זה לא המופתי, זה לא ענין של קריירה פוליטית או בצע כסף. בשייך אל-קאסם נתגלה קנאי המוכן למסור נפשו על ‘קידוש השם’. כרגע יש לא אחד -אלא עשרות, מאות, אולי אלפים, ואחריהם עומד העם הערבי"! עשרות שנים עברו, והציונות עדיין לא מסכימה לפשרה ושלום!

    [5] לדעת הימין היה בן גוריון כמובן הבוגד הראשון. שלא כשופט עודד מודריק, בן גוריון גינה את הטרור היהודי, וגם קרא ל"עולי הגרדום" הרויזיוניסטים בשם "טרוריסטים יהודים". בן גוריון טען שפעולותיהם של "טרוריסטים יהודים" שיחקו לידיהם של "טרוריסטים ערבים"!

    היום מנהיג צבא הכיבוש של מדינת ישראל את הטרור הרשמי, ויוזם השתלטות על אדמות פלסטין. זה מה שיוצר את הטרור הנגדי – הפלסטיני – ומזין אותו בסיבות לקיומו.
    והימין הקיצוני? קורא לכל מנהיג שקורא להם לסדר "בוגד" – אפילו ל"אבי ההתנחלויות" אריאל שרון.

    נאום בן גוריון [האורגינל] נמצא בארכיון בן-גוריון שבאוניברסיטת באר שבע.

  5. בני לספירו הגיב:

    ההתמקדות שלך בטפל במקום בעיקר מזכירה לי את המאמר שפורסם כאן לפני ימים ספורים על כך שהקריאה "איטבח אל-יהוד" לא היתה ולא נבראה, וזו בכלל עלילת דם כנגד ערבים.
    כל זה, כמובן, כאשר הכותב "שוכח" את כל מעשי הטבח עצמם שביצעו אותם פורעים שקראו או לא קראו "איטבח אל-יהוד".
    גם שם טען הכותב שזו שטיפת מוח כדי להציג את הערבים כמי שרוצים להשמיד אותנו.
    מה לעשות וגם אותם פורעים וגם סמיר קונטאר אכן נמנים על אלו שרוצים להשמיד אותנו.

    גדעון ספירו של פעם היה כותב בגנותו של קונטאר ותומכיו צמאי הדם, אך ספירו של היום לא מזכיר ולו במילה אחת את אותה ילדה בת 4 שנרצחה בדם קר ע"י קונטאר. לא כתבת עליה אפילו לא מילה! רק תאור יבש ומכובס: "אלא שהפעולה הסתבכה"…
    האם גם את היושרה העיתונאית שלך איבדת? כנראה שכן.
    אתה יודע היטב שקונטאר הוא רוצח שפל וכל מי שרואה בו גיבור הוא שפל בדיוק כמוהו.
    זה כלל לא עניין של גאוגרפיה, האיש רוצץ את גולגלתה של ילדה במו ידיו ושום "גאוגרפיה" לא תטהר אותו.

  6. נועם מור הגיב:

    לספירו,

    אני מציע לך לעלעל קצת בדפי ההיסטוריה לפני שאתה כותב "האמת? הפלסטינים לא ניסו להשמיד אותנו, לא בזמן התורכים, לא בזמן האנגלים ולא אחרי הקמת מדינת ישראל" האמנם?

    ובכן , על המופתי של ירושלים חאג’ אמין אל חוסייני שמעת?

    בשנת 1937, בעקבות פרוץ המרד, החליטו הבריטים להגלות את המנהיגים הערביים המעורבים לאי סיישל ואילו אל-חוסייני בחר להימלט מהארץ. מסלול ההימלטות החל בסוריה ובלבנון, עבר דרך עיראק ורומא ובסופו של דבר התמקם אל-חוסייני בברלין. במשך כל התקופה הזו המשיך אל-חוסייני בקו ההסברתי המסית שלו בעולם הערבי והמשיך להתסיס על רקע דתי את העולם הערבי כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל.

    בנובמבר 1941 נפגש אל-חוסייני עם היטלר וקיבל ממנו הבטחה שמטרתה של גרמניה היא להשמיד את היסוד היהודי במזרח התיכון.

    אל-חוסייני הצטרף לאס.אס, והקים יחידות צבאיות מוסלמיות בבלקן ששירתו באס.אס. במקביל, ניסה אל-חוסייני להוציא אל הפועל תוכנית להשמדת יהודי תל אביב, במבצע גרמני פלשתינאי משותף, להרעיל מקורות מים שלא יצא לפועל

    עם תום מלחמת העולם השנייה נמלט אל-חוסייני לשוויץ, כדי שלא לעמוד לדין על פשעים נגד האנושות על פעולותיו במהלך מלחמת העולם השנייה

  7. יחי ההבדל הגיב:

    הר ציון נחשב בישראל גבור לא על פעולת הנקמה בירדן אלא על פעולותיו נגד מסתננים רוצחים (
    פדאיון)ונגד הצבא הירדני שסייע באותה תקופה לרוצחים. סמיר קונטאר יצא לבצע פעולת רצח של אזרחים ורק אזרחים שבמסגרתה לקח ילדה בת ארבע ורוצץ את ראשה אל הסלע. כדי להבין את העיוות המוסרי של ספירו ואמנסטי אינטרנשיונל צריך להבין את ההשוואה – חיל שמגן על אזרחים מפני רוצחים ואדם שמרוצץ ראש של ילדה לסלע שוים בהגדרתם. לגבי ספירו אם מישהו בא לרצוח אותי ואני מתגונן וכתוצאה נהרג התוקף אני רוצח בדיוק כמוהו. מוסר לתפארת.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    בעניין התפריט של חיים ו,

    אני אכתוב מאמר בכותרת מס’ 3.
    אם יקרה חלילה דבר כזה, המסקנה הברורה מכך אמורה להיות לצאת, לא להיכנס.

  9. פו הדוב הגיב:

    "מי הגיבור ומי הרוצח? על פי עקרונות ארגון אמנסטי אינטרנשיונל המתנגד לעונש מוות בכלל וללא משפט בפרט, שניהם רוצחים"

    לראות את ספירו כותב (אפילו במובלע) שקונטאר רוצח – אחרי שהקדיש מאמר שלם לטעון את ההיפך….

    עונג שבת אמיתי…

  10. יצחק הגיב:

    גדעון, עם כל הכבוד, ובאמת שיש כבוד… מי סמך להטיף לפלסטינים איך לנהל את מאבקם?

    ישנה תמיד הרגשה שלשמאל הישראלי "לא נוח" עם המאבק הפלסטיני. השמאל הישראלי רוצה מאבק שיהיה לו יותר נוח לתמוך בו. "לו רק היה קם גאנדי פלסטיני", חושבים אנשי ה"שמאל" הציוני, היה להם יותר נוח לתמוך במאבק הפלסטיני.

    אבל העקרון הבסיסי הוא שזה המאבק של הפלסטינים. וכמה שתזדהה עם המאבק, עדיין אין לך זכות להטיף לפלסטינים איך לנהל את המאבק שלהם. דווקא ההתנגדות הפלסטינית הוכיחה שכן, יש בהחלט תנאים למלחמת גרילה, ובאינתיפאדה השנייה הם הצליחו לפגוע בכובש בנקודות הכי רגישות.

    ההתנגדות היא פועל יוצא של הדיכוי. ככל שהדיכוי עמוק יותר, כך תפרוץ התנגדות חזקה ואלימה יותר. וזו הזכות הבסיסית ביותר, זכות המדוכא להרים נשק ולהתנגד לדיכוי.

    בנוסף, אני לא חושב שהפלסטינים נמצאים במצב המאפשר להם להחרים כל מה שבא מישראל, בגלל שבין כה ישנו חוסר.

  11. סמיר קונטאר הגיב:

    אף רמז מספירו ואף לא מילה, אפילו בשם אובייקיביות מדומה, על ריצוץ גולגלתה של פעוטה רכת שנים.
    הס גם מביקורת כמובן. שהרי יש מי שרואה בקונטאר "לוחם חופש" וקשה הרי לספירו שלא להסכים …
    כל הכבוד. כך יגדל מחננו וכך נכבוש את השלטון.

  12. כשל לוגי הגיב:

    ל X אין (לא היה) כוח לבצע Y ב Z
    X לא ביצע Y ב Z
    מכאן ש X לא *רוצה* לבצע Y ב Z

    ?????
    סליחה? איך המסקנה נובעת מההנחות?

    איך זה מתיישב עם ההצהרות של X?
    איך זה מתיישב עם הנסיונות של X לבצע Y ב Z?

    תכניס למשוואה
    X משיג כוח לבצע Y ב Z

    ואז הנושא נהיה יותר מעניין.

    הכיבוש הוא נסיון של Z למנוע מ X לצבור מספיק כוח בכדי לבצע בו Y.

    מאידך

    אם נניח של Z יש מספיק כוח לבצע Y ב X, ו X בכל זאת חי וקיים, ואפילו עולה כפורח, אולי זה מצביע על כך של Z אין רצון לבצע Y ב X?

    נראה שאתה ממליץ לעשות ניסוי – לחזק את X מספיק ולהחליש את Z מספיק ולראות מה קורה.
    אם יקרה Y ל Z, הוא כבר רגיל לזה, אז זה לא כל כך נורא, נכון, גדעון?

  13. חיים ו. הגיב:

    נחמד ספירו, מבלבל עם משים בין רוצה, יכול, מנסה ומצליח. אפילו המ"כ בצבא נהג לאמר אין לא רוצה יש לא יכול. בעבירת הרצח הציר המרכזי הוא הוכחת הרצון המוקדם. העובדה שהפלסטינים לא *יכולים* להשמיד את ישראל אינה מעלה ואינה מורידה מהמוטיבציה להשמיד את ישראל.
    הרי שאלה, בהנחה שלגדודי אל-אקצה ישנו מטען בן 4 טונות במרכז עזריאלי כמה זמן תקח ההכרעה המוסרית באם לפוצץ את המטען או לא?
    1. חמש שניות
    2. חמישים שניות
    3. אין ולא הייתה שום הכרעה מוסרית שיש לקחת.

    שאלת בונוס
    ביום למחרת הפיצוץ, קרוב לאלף הרוגים בישראל, מה יהיה שם המאמר של ספירו בגדה?
    1. החטא ועונשו
    2. בין מרזל לעזריאל
    3. לא להכנס לעזה!
    4. גרילה גורילה

  14. לגדעון מאור, אשמח לתשובה עניינית הגיב:

    לפני כשבוע פורסם כאן מאמר על עלילת הדם היהודית כנגד הערבים בקשר לקריאה "איטבח אל-יהוד". בתגובה, כתבתי לכותב המאמר שהוא יכול להתנחם בכך שלא חסרים יהודים המעלילים עלילות דם גם על בני עמם. הבאתי את שמו של גדעון כאחד כזה. לדאבוני תגובתי צונזרה. הפעם אהיה יותר ענייני. אני שירתתי בשטחים בשיאה של האינתיפאדה. במהלך שירותי הצבאי עמדתי לא מעט פעמים אל מול מטחים של אבנים אשר נזרקו ע"י מפגינים פלסטיניים. לא אני ולא אף אחד מהחיילים אשר היו בקרבתי טבח בזורקי האבנים. למעשה, מלבד להתכופף, לא עשינו כמעט כלום. כך עפ"י רוב נוהג הצבא. ושלא תטעו-אבן מקלע מסוכנת הרבה יותר מרימון הלם או גז מדמיע, וגם בהם השתמשנו במשורה. בל נשלה את עצמנו-יש בסכסוך האלים הזה לא מעט מקרים בהם הצבא הגיב בכוח יתר,זהו טבעו של סכסוך אלים. אולם ההאשמה שהצבא טובח במפגינים היא פשוט לא נכונה עובדתית !!! גדעון מעליל עלילת דם זדונית ומכוערת במיוחד. גם בעיני כבוד השופט עודד מודריק לוקה במוסר כפול מבחיל , אולם עדיין יש לו הרבה מה ללמוד ממר ספירו בנושא זה.

  15. אין זכות לאף לא פלסטיני הגיב:

    "להדריך" את הפלסטינים באופן המאבק הראוי.

    אבל חובה מוסרית על כל אדם להתנות את תמיכתו בעניין הפלסטיני בעמידה של הפלסטנים בסטנדרטים המוסריים של אותו אדם.

    אם אדם תומך במישהו אחר, שבסטנדרטים של אותו אדם עצמו הוא פושע ועבריין נתעב, אפשר להטיל ספק ביושרה של אותו אדם.

    אם אדם מפעיל קני מידה מוסריים שונים עבור אנשים שונים, הרי הוא לוקה במוסר כפול.

    ומי שהוא חסר יושרה ובעל סטנדרטים מוסריים כפולים, נתפס כנלעג משהו ביומרתו להיות אורים ותומים בענייני מוסר ומצפון.

    באמת גדעון, הרבה יותר ישר היה להגיד: אני תומך בעניין הפלסטיני, ולכן כל בחירה פלסטינית (או של מי שתומך בפלסטינים) כשרה בעיני. המדד היחיד הוא האם המעשה מביא תוצאות.

    באותה מידה, אני מתנגד לישראל, ולכן כל מה שישראל תעשה מגונה בעיני.במיוחד אם הוא מביא תוצאות חיוביות לישראל.

    אלא מאי, שאפילו במבחן התוצאה הבחירות הפלסטיניות הן לרוב כישלון מחפיר.

    דחיית החלוקה הביאה את הנכבה (1948). הסירוב הערבי הביא את הכיבוש (1967), ההתקפות על ישראל מירדן והמרד נגד חוסיין הביא את אוקטובר השחור – הגירוש מירדן ללבנון (1970), ההתקפות מלבנון הביאו את מלחמת לבנון הראשונה והגירוש של הפת"ח לתוניס (1982), האינתיפאדה השניה הביאה את הגדר (2002-4), הקסאמים, חטיפת שליט והבחירה בחמאס הביאו את המצור על עזה (2006).

    מה שמכווץ את העמדה ה"פרו-פלסטינית" לכאורה למשהו בזוי לגמרי. כבר לא מדובר בהכשרת מה שמשפר את מצב הפלסטינים, אלא בהכשרת מה שמזיק לישראל. כי המניע הופך להיות נקמה.

    בפרפראזה על המשפט הידוע, ה"פרו-פלסטינים" מוכנים להוציא לפלסטינים שתי עיניים, ובלבד שיוציאו לפחות עין אחת לישראל…

    הערצת החיזבאללה בחוגים המדוברים, למרות ההרס שפעולותיו הביאו על לבנון, היא דוגמא אופיינית. המחיר היה כדאי בשביל העונג "להכניס" לישראל. אח, כמה טוב.

  16. גדען ספירו הגיב:

    התגובות בענין קונטאר מוכיחות את התזה בטורי לפיה הגיבור נקבע על פי זהות נרצחיו.

    לעלי: כאשר אנחנו חורגים מההיבט הפלילי המקובל בחברה אזרחית לא מלחמתית, ההגדרה מיהו רוצח היא גם עניין של השקפת עולם. לכן בעיני נתניהו, למשל, אנשי האצ"ל שהוציאו להורג כנקמה ארבעה חיילים בריטיים אינם רוצחים, אלא לוחמי שחרור, ויצחק שמיר, ראש ממשלה לשעבר, שהוציא להורג אחד מחבריו למחתרת שנחשד בהלשנה לבריטים, אינו רוצח בעיני עצמו ובעיני חבריו ותומכיו. על פי אותו קנה מידה, מי שהוציאו להורג את רחבעם זאבי אינם רוצחים אלא לוחמי שחרור של עמם.
    ההבדל בינינו שאני מסוגל לצאת מהקופסה הלאומנית ולראות מעבר לה, ואתה לא.

    שאלת "האילו" שלך, לפיה כיבוש ערבי את ישראל היה חמור לאין ערוך מזה הישראלי, (וזה לא בלתי מתקבל על הדעת) אינה משנה את עוצמת התנגדותי לעוולות ופשעי הכיבוש הישראלי.
    לשאלתך "איפה קראתי לערבים רוצחים"? תשובתי ברורה, תמצא זאת לרוב בשנות כתיבתי הארוכות, כאשר סברתי שמדובר ברוצחים.

    ליצחק: אינני מטיף לפלסטינים, אבל מותר לי לחוות את דעתי באשר לדרכי מאבק, כאלה שאני תומך בהן, וכאלה שאני מתנגד להן, בין כאן ובין בכל מקום אחר בעולם. זו זכותו של כל שוחר זכויות אדם ברחבי היקום. זהו אחד הצדדים החיוביים שבגלובליזציה.

    לחיים ו’: החטא ועונשו (וגם גינוי רצח חפים מפשע).

    לנועם מור: המופתי חאג’ אמין אל חוסייני הוא יוצא מן הכלל המלמד על הכלל. הוא אכן פושע מלחמה שהיה ראוי להעמידו לדין, שהרי זה צריך להיות גורלו של כל מי שהיה מוכן לשתף פעולה עם הנאצים. כל עוד היה בארץ ישראל-פלסטין מאבקו היה נגד הבריטים (המרד הערבי הגדול) וההתישבות הציונת, בראותו, ממש כמו המתנחלים כיום, רק מכיוון הפוך, את פלסטין כנחלה מוסלמית שהיהודים מבקשים לרשת. מה שהביא אותו לשיתוף פעולה עם הנאצים, הייתה המציאות בארץ ישראל, שאותה לא הצליח לשנות, ולא איזו אידיאולגיה גזענית לפיה יש להשמיד את היהודים בכל העולם באשר הם. הוא נהג לפי הכלל שאויבי אויבי הם ידידי,וזה למרבית האירוניה היה גם המניע של ארגון לח"י שעה שביקש לשתף פעולה עם גרמניה הנאצית, כפרטנר במאבק נגד הבריטים. הדיביזיות המוסלמיות מבוסניה וקוסובו שסייע בהקמתן, לא עסקו בהשמדת יהודים, ובחלק מהן היה מרד נגד הנאצים והחיילים עברו את הקווים אל הפרטיזנים. בל נשכח כי לא היו (וליתר זהירות- כמעט לא היו) פלסטינים שנלחמו בשרות גרמניה ובעלות בריתה אבל כן היו כאלה שנלחמו בנאצים במסגרת יחידות שהקים הצבא הבריטי.

    למגיב "אין זכות לאף לא פלסטיני"
    למה לך להכתיב לי עמדות שאין לי? רק כי זה נוח לתמונה שאתה מנסה לשרטט?
    מעולם לא סברתי שיש לתמוך בכל עמדה פלסטינית ולהתנגד לכל עמדה ישראלית. יש לי והייתה לי ביקורת רבה על עמדת פלסטיניות רבות לאורך השנים. גם אם אצא מהנחה שההיסטוריוגרפיה שלך לגבי גורמי הסכסוך היא נופת צופים (והיא לא, כי היא שטחית ומלאה סילופים), אזי התנגדותי לכיבוש הישראלי ב-40 השנים האחרונות היא מוחלטת, בלתי תלויה בביקורת שיש לי על עמדות פלסטיניות, ונעוצה בעמדותי האוניברסלית בתחומי זכויות אדם.

  17. הדיסה של ספירו הגיב:

    לספירו אין מושג על מה שקורה בשטח
    גם אידיאולוגית וגם מעשית ספירו מערבב תמונות ממקומות זרים כמו דרום אפריקה והכיבוש הנאצי לתוך הכיבוש הישראלי
    האמת היא
    ש-90% מהכפרים הפלסטינים לא ראו פנים של חייל ישראלי במשך שנים
    בסופו של דבר כל "הכיבוש" סובב סביב 10% מהשטח
    גם התיאור הבומבסטי והתמוה מאוד בענין
    ליל הבדולח ("אני ניצול ליל הבדולח ולכן
    הוטבע בד.נ.א")
    התיאור הזה מעיד שספירו לא יודע דבר על ליל הבדולח וגם לא יודע דבר על ד.נ.א

  18. הפלסטינים רוצים להשמיד אותנו הגיב:

    איך היית מפרש את שירו של המשורר הלאומי הפלסטיני מחמוד דרוויש, המייחל שנסתלק וניקח אתנו כל מה שמזכיר אותנו?

    — קישור —

    חירות פואטית? מטאפורה? משאלה פרטית ואישית?

    הנ"ל סיפק כנראה השראה רוחנית לאבו-עביר, דובר וועדות ההתנגדות בעזה, אלא שכאן מדובר באדם מעשי, ולא במשורר חולמני ומנותק. הוא לא מאמין שלחש נחש, השבעות וכישופים, יחלים ואיחולים ושירת הבקשות יגרמו לנו להסתלק מעצמנו, ולכן –

    "נמשיך במלחמה עד לנצחון האיסלאם. לא ישאר אף יהודי בפלסטין ולא נשאיר לכם אפילו את הקברים שלכם ואיפה לקבור את העצמות" – מוחמד עבד עאל, המכונה אבו עביר – דובר ועדות ההתנגדות העממית.

    — קישור —

    מצד שני, יכול להיות שעלי ואקד שקרן, או שהוא לא מבין ערבית, או שהוא כן מבין ערבית, אבל לא את הניב הפלסטיני. או שהוא מבין ערבית פלסטינית בניב דאפאווי, אבל לא ערבית גאזאווית. או שהוא ממציא עלילת דם. בטח יהודי מחופש, סוכן מוסד, תעמולן ציוני, או משת"פ של השב"כ.

    מצד שלישי, אולי אל-עאל לא מייצג, או שהוא סתם קם על צד שמאל, עם התקף טחורים ואקזמה, ועלי ואקד תפס אותו ברגע לא מוצלח במיוחד.

    אבל מצד רביעי, בכל זאת ההשראה הגיעה ממחמוד דרוויש, האינטלקטואל המתון, הסובלני, ורודף השלום…

    קשה, קשה.

  19. עלי לספירו הגיב:

    אתה מבצע טעות חמורה ביותר כאשר אתה מנסה
    ליצור כלל מוסרי שמתיר הרג
    לצאת מתוך הקופסא הלאומית פירושו שכל
    מעשה הרג חייב להבחן לגופו
    בטח לא להתיר מעשה הרג בשם הצדק הטבעי
    רגש הנקמה או בשם הלחימה למען החופש
    תהום כרויה בין אחד שהורג ילדה מטעמים
    גזענים לבין אחד שמבצע מעשה נקם ספציפי
    בהתאם למנהגי הבידואים עצמם
    הבדל נוסף
    מקרי הרצח הספורים שבוצעו על ידי יהודים
    מוסתרים (חייל המג"ב עמד למשפט)
    לאחר רצח (רצח) הסרגנטים הבריטים הוסגרו אנשי האצ"ל והלח"י לידי הבריטים על ידי
    אנשי ההגנה
    כאשר ישראל מבצעת פעולת תגמול מתקיים דיון
    ונקבעים כללים למזער הרג בעוד שאצל
    קונטר וחבריו המטרה היא למקסם את ההרג
    האם אתה מצדיק את רצח רבין ?

  20. גדעון ספירו הגיב:

    תיקון טעות בתגובת הקודמת: צ"ל: המופתי חאג’ אמין אל חוסייני הוא יוצא מן הכלל שאינו מלמד על הכלל.

    למגיב "הפלסטינים רוצים להשמיד אותנו":
    מבלי להיכנס עתה לפרשנות הספרותית של מחמוד דרוויש (שהרי הוא קיבל את פתרון שתי המדינות שישראל ממאנת לממש) השיר לא קורא להשמדת יהודים והוא בוודאי לא במסגרת ניסיון להשמיד את ישראל, שעליו דיברתי.
    גם ההצהרות של אי החמאס בעזה אינם בגדר ניסיון השמדה.
    מגיבים כאן מתקשים להבחין בין ניסיון להשמיד לבין הצהרות אנטי ישראליות של מי שסובלים מדיכוי, הרג והשפלה מידי הכובש הישראלי.

  21. אלישע הגיב:

    כל מי שתומך בקונטאר לוקה בעיוות מוסרי שאני פשוט לא יכול להבין. גדעון- אתה הבאת דוגמאות יפות לאנשים שצד אחד רואה בהם טרוריסטים ורוצחים וצד אחר כגיבורים ולוחמי חופש. המשותף לכל האנשים האלה שהם פעלו כנגד מטרות צבאיות או ממשלתיות. אף אחד מהם לא פעל כנגד אזרחים. אף אחד מהם לא רצח ילדה בת 4 בדם קר רגע אחרי שהוא ירה באביה. כל פעם שאני נזכר בחגיגות שארגנו בשבילו בלבנון ובעוד מקומות אני מקבל בחילה. לא במובן מטאפורי אלא במובן ממשי מאוד.
    אני לא אומר שהעיוות המוסרי הזה הוא ייחודי לערבים או למוסלמים. גם בין בני עם הסגולה יש כאלה שמוכנים להצדיק רצח חפים מפשע. רק לפני כמה ימים עברתי על פני הפגנת תמיכה ליד בית הנשיא בעופר גמליאל (מי שלא זוכר- אחד המורשעים בפרשת מחתרת בת עין.בין היתר ניסה להעמיד עגלה מלאה בחומר נפץ בחצר בית ספר לבנות במזרח ירושלים), וכמובן שיש את ברוך גולדשטיין שבחוגים מסויימים נחשב צדיק. לא חסרים אנשים כאלה אצלנו, וגם לא אצל דתות אחרות. יש מספיק מטורפים לכולם.

    אתה כותב: בישראל סערו הרוחות. הכיצד עושים כבוד לרוצח ילדים? לגזענים הייתה מיד תשובה: כאלה הם הערבים, "רוצים להשמיד אותנו".

    התשובה שלי היא- כאלה הם חלק מהערבים. כזה הוא חיזבאלה וכזה הוא חמאס. פאנטים קיצוניים בעלי מוסר מעוות. לא כל הערבים הם כאלה, אבל חלקם בהחלט כן. להכחיש את קיום החלק הזה או להתעלם מקיומו זה לא פחות גרוע בעיני מלטעון שכאלה הם כל הערבים.
    התמיכה בקונטאר היא עניין מתועב ודוחה, בדיוק כמו שהתמיכה בגולדשטיין היא מתועבת ודוחה. וכל ניסיון לתרץ את התמיכה הזו בשיקולים של גאוגרפיה ופוליטיקה גם הוא מתועב ודוחה.
    גיבורים הם אכן עניין של גאוגרפיה ופוליטיקה, אבל גם עניין של מוסר. אני יכול להבין למה בעיני מישהו הרוצחים של רחבעם זאבי הם לוחמי חופס גיבורים (למרות שבעיני הם טרוריסטים), אבל ההסבר היחיד לכך שמישהו רואה בקונטאר גיבור זה עיוות מוסרי נוראי.

  22. מה הפלסטינים רוצים הגיב:

    1. מחמוד דרוויש קיבל את פיתרון שתי המדינות? וואללה! מה אתה אומר.

    זה הפיתרון עם המדינה אחת לפלסטינים עכשיו, ומדינה שניה בשלב מאוחר יותר?

    כמו להגיד שהחמאס קיבל את פתרון 22 המדינות. יהיה מי שיגיד ש 22 מדינות זה הרבה יותר נדיב משתיים.

    דרך, אגב, אתה יכול לטעון שגם חמאס קיבל את פתרון שתי המדינות, כי הנייה הרי הודיע שבינתיים הוא מוכן לקבל מדינה בגבולות 1967 + זכות השיבה בגרסה הפלסטינית, ואחר כך נראה.

    2. לא צריך להכנס לניתוח ספרותי, צריך לדעת לקרוא, ומינימום של רגישות למסר. אבל כשלא רוצים להבין, גם כשמישהו יבוא עליך עם גרזן מתנפנף ביד, תאמין עד הרגע האחרון שמדובר ביצירת מחול פוסט-מודרני, עם אבזרים לא כל כך שגרתיים.

    3. דרוויש לא רוצה להשמיד אותנו. הוא רק רוצה שנצא לו מהעיניים, מהוורידים, מהאדמה ומהאוויר שהוא נושם. שניעלם.
    יופי נחמה. הימין הכי כהניסטי ומרזליסטי רוצה בדיוק אותו דבר בשביל הפלסטינים. חס ושלום לא להשמיד אף אחד. רק שילכו קיבינימט ולא יחזרו.
    אז למה, על אותם סנטימנטים בדיוק, הפדרמנים פשיסטים מגעילים וגזעניים מלאי שנאה (מה שנכון), ומר דרוויש היה הומניסט רודף שלום ומלא אהבה ?

    ההצהרות של חמאס (דרך אגב, אל-עאל הוא לא חמאס אלא וועדות ההתנגדות העממית. מדובר בבחור מגולח ונאה למראה, עם עיגולדים בסטייל, שים אותו בתל-אביב, נראה לגמרי בבית) מעידות על רצון להשמדה, והנסיונות המסלימים שלהם לפגוע בנו גם כן מעידים על רצון להשמדה.

    חוסר הרצון שלך לראות את החוט המחבר והאלמנט המנחה בין ההצהרות האנטי-ישראליות/אנטי-ציוניות מתחילת המאה הקודמת ועד היום, ואת העקביות התבטאויות עוד הרבה מלפני הכיבוש, הדיכוי, וכיוצא בזה, מובן.

    אבל תבין, זכותך באופן אישי לא לרצות להאמין להצהרות האלה, ולסיכון שבהן, אבל אם יש לך רצון לנהל דיון עם אנשים שאינם מהמילייה שלך, אתה חייב להתייחס לעובדות.

    חאג’ אמין אל-חוסייני הוא לא היוצא מהכלל, אלא דוגמא מייצגת.

    אף פלסטיני לא מכיר ב*זכות* שלנו בארץ. וזה כולל את המתונים. כולם רואים אותנו כשודדים וגנבים עוד מתחילת המאה, לפני שהיתה בכלל מדינת ישראל, והשיר של דרוויש מדגים את זה יפה.

    חלק פועלים בכדי לחסל את הגנבים או להתיש אותם וחלק מסתפקים בקללות ובובות וודו.

    לפלסטינים אין (בינתיים) כוח להשמיד אותנו (כי אנחנו פועלים בדרכים שמפריעות להם), אבל אם היה להם, הם היו טובחים מספיק בכדי שהשאר יבינו את הרמז ויסתלקו.

    המסקנה היא שאם חפצי חיים אנחנו, עלינו לדאוג שלא יהיה להם מספיק כוח, או שלנו יהיה מספיק כוח בכדי להפריע לנסיונות שלהם.

    ואם כיבוש היא הדרך היחידה לעשות את זה, חבל מאוד, אבל זה מה שיש.

    הכיבוש הוא לא המחלה, הוא התרופה. גם תרופה היא רעל במידה מסויימת, ויש בה פוטנציאל נזק ואפילו מוות, במינון גבוה מדי או מצטבר.

    אבל המחלה יותר גרועה מהתרופה.

    לפעמים אין לך ברירה בין רע וטוב, אלא רק בין רע ורע יותר. ובלונדון היאוש לא באמת יותר נוח. ואת הטלויזיה שלהם קולטים גם פה.

    צריך לדעת להשלים עם מה שיש, גם אם זה כואב ולא נעים. אלו השכנים שלנו, ולא בטוח בכלל ששכנים אחרים היו יותר טובים. ביננו, גם אנחנו לא משהו.

  23. לגדעון הגיב:

    הרי שאלה שהעליתי בפניך מספר פעמים ועדיין לא קיבלתי תשובה- נתחיל בעובדה שקשה לחלוק עליה: אופן כתיבתך הארסי ומלא הבוז יוצר אנטגוניזם מיידי בקרב כל קורא שאינו מסכים עם דעותיך;בדיית עובדות,השוואות מרומזות לשואה,ועוד אמצעים רטוריים בהם אתה נוקט במטרה להשחיר משחור את דמותה של ישראל,כל אלה בוודאי אינם תורמים להנחלת מסריך הנאורים.המסקנה היא ברורה : כתיבתך אך ורק פוגעת ברעיונות אשר עבורם אתה מטיף, ורק אדם בעל אוטיזם חברתי קשה לא יבחין בזאת. שאלתי היא כזאת:איך אדם כ"כ "נאור" וערכי כמוך מוכן להקריב מידה מערכיו אך ורק לצורך מציאת פורקן לחרונו הקדוש ?

  24. איזה מצחיק הגיב:

    העזתי המזוקן הזה ממש משעשע, עם הפואטיקה שלו. בינתיים ישראל עוד יותר משעשעת עם הפואטיקה שלה, רק שאצלה מדובר לא בפואטיקה ובטקסטים מתלהמים אלא במצור ממשי, ברעב ממשי, בהפסקת חשמל ממשית, באיסור על הכנסת תרופות ממשיות, קמח ממשי ובנזין ממשי.
    אז כן, הטקסטים של העזתי המזוקן נורא לא נחמדים, והלוואי והיה אפשר לעשות איתם שלום, ולעולם לא נסלח להם על שהם גורמים לנו וגו’. אבל הלוואי והמצור על עזה היה רק בגדר שירה חולמנית או נאום מתלהם ב-ynet.

  25. וכן הגיב:

    כמובן שגם הקסאמים אמיתיים, והחרדה אמיתית, והאזעקות אמיתיות. אז מה, אולי במקום להלחם באש עם אש כמאמר המשורר כדאי להביא קצת מים.

  26. מתורגמן לעת מצוא הגיב:

    החולפים בין המלים הבורחות
    שאו את שמותיכם והסתלקו
    גנבו מה שתרצו מימינו הכחול ומחול הזיכרונות
    צלמו את כל התמונות להן אתם זקוקים, למען תבינו מה שלעולם לא תוכלו להבין:
    איך שמינו בנויים מאבני שדותינו.

    הוי החולפים בין המלים הבורחות
    מכם החרב – מאתנו הדם
    מכם הפלדה והאש – מאיתנו ליטרת הבשר
    מכם טנק ועוד טנק – מאתנו האבן
    מכם גז מדמיע – מאתנו הגשם
    אז קחו מנתכם מדמנו – ועזבו
    לכו למסיבת ריקודים – ועזבו
    באשר לנו – עלינו להשקות הפרחים על קברות הגיבורים
    באשר לנו – עלינו לחיות כאשר נחיה.

    הוי החולפים בין המלים הבורחות
    אנחנו כאבק הולכים באשר יאבה ליבנו
    אבל אתם אל תעברו בינינו כחרקים מעופפים
    כי יש לנו עבודה לעשות בארצנו:
    חיטה לגדל, להשקות בטללי גופינו
    שלנו מה שמאוס עליכם כאן: אבנים וחוגלות.
    אז קחו את העבר, אם תרצו, לשוק הפשפשים, והחזירו את השלדים לדוכיפת
    אם תרצו, על מגש חימר.
    שלנו הוא מה שמאוס עליכם כאן: העתיד הוא שלנו,
    ויש לנו עבודה לעשות בארצנו.

    הוי החולפים בין המלים הבורחות
    ערמו את אשליותיכם בבור נטוש, ועזבו
    חיזרו אל העבר, אל חוק עגל הזהב,
    או לזמנה של מוזיקת האקדח.
    כי לנו הוא מה שמאוס עליכם כאן, אז עזבו
    ולנו יש מה שאתם חסרים: מולדת מדממת לעם מדמם
    מולדת שמידתה כשכחה או זיכרון

    הוי החולפים בין המלים הבורחות
    הגיע זמנכם להסתלק
    חיו באשר תחיו, אבל אל תחיו בינינו
    הגיע זמנכם לעזוב
    מותו באשר תמותו, אבל אל תמותו בינינו
    כי יש לנו עבודה לעשות בארצנו
    שלנו העבר כאן
    שלנו זעקת החיים הראשונה
    ההווה שלנו הוא, ההווה והעתיד
    העולם הזה שלנו הוא, והעולם הבא
    לכן עזבו את ארצנו, את אדמתנו, את ימינו,
    את החיטה שלנו, את המלח, את פצעינו, את הכול
    ועזבו את זיכרון הזיכרונות
    הוי החולפים בין המלים הבורחות


    סלמן מצלחה וודאי היה מתרגם יותר טוב, אבל סלמן עסוק כרגע בלהסביר לקוראים את ההבדל בין אטבח לאד’בח, כך שתיאלצו להתספק בנסיוני הדל והצנוע.

    ולהשומע ינעם.

  27. לגדעון הגיב:

    זה יפה שיש לך, לדבריך, ביקורת גם על הצד הפלסטיני, למרות שאף פעם לא נתקלתי במצג מפורט וחוזר שלה, בשונה מאוד מהביקורת שיש לך על ישראל.

    אפשר לקבל הפניה למאמרים שלך בנושא, או שצריך להאמין לך שפרסמת ביקורת כזו? יש גם באנגלית באתרים של ארגונים בינלאומיים בהם אתה נוהג לפרסם את הביקורות שלך על ישראל?

    נראה שבעוד שהביקורת שלך על הצד הישראלי גורמת לך לפעול – ולא רק בתוך הבית (הפעולות שלך מחוץ לבית הן העניין כאן), הביקורת שלך על הצד הפלסטיני נגמרת בדיוק בזה. באמירת המשפט הסתמי "יש לי ביקורת". מהביקורת לכאורה על העמדות הפלסטיניות אתה לא מסיק שום מסקנות מעשיות לפעולה.

    איך זה?

    איך זה שהביקורת שלך על ישראל גורמת לך לדחוק בזרים לפעול נגד ישראל, אבל הביקורת שלך על הפלסטינים לא גורמת לך לדחוק בזרים לפעול נגד הפלסטינים בהתאמה?

  28. בני לספירו הגיב:

    האמירה שלך לפיה "התגובות בענין קונטאר מוכיחות את התזה בטורי לפיה הגיבור נקבע על פי זהות נרצחיו" היא פשוט חזרה על דבריך במאמר מבלי להתייחס באמת לטענות המגיבים, חבל.

    גם הדוגמאות שהבאת, למשל אנשי האצ"ל שהוציאו להורג חיילים בריטיים, אין להם דבר וחצי דבר עם סמיר קונטאר שרצח במו ידיו ילדה בת ארבע – מעשה שאתה ממשיך בעקביות לא להתייחס אליו.

    ברור המעשה של קונטאר ממוטט את כל מגדל הקלפים שאתה בונה לפיו הוא יכול להחשב גיבור בעיני אדם מוסרי ושיפוטי כלשהו.
    כל אותם אנשי אצ"ל ויצחק שמיר הם לוחמי חרות שפעלו כנגד אויבים מבפנים ומבחוץ, ואתה עצמך מודה שהם פעלו נגד לוחמים בריטים או מלשינים מבית. ולכן אתה גם מודה שצורת המאבק שלהם היתה לגיטימית או לכל הפחות ברת-דיון בנושא הלגיטימציה שלה.
    לא כך עניין סמיר קונטאר שרצח ילדה בת ארבע. ההבדל הזה בין אנשי האצ"ל לבין סמיר קונטאר או כל מחבל פלסטיני הפועל במזיד לרצח אזרחים הוא הבדל מוסרי תהומי בו אתה לא מבחין, או אולי מבחין אבל מעמיד פנים שאינו קיים בשם איזו "יציאה מהקופסא הלאומנית".

  29. יובל הלפרין הגיב:

    אנשי אצ"ל לא הרגו רק חיילים בריטים, אלא רצחו אזרחים בשווקים, באוטובוסים וברחוב.
    אנשי לח"י התמקדו בעיקר בחיילים בריטים.

  30. חיים ו. הגיב:

    ואם נוציא את ראשינו לרגע מן הביצה המקומית הרי שניתנה לנו השבוע דוגמה חיה לאופי היחודי כמעט של המאבק האיסלמיסטי לחירות.

    לוחמי החופש בהודו רצחו ילדים, נשים, נשים הרות, גברים כפותים, זקנות כפותות ונשים הרות כפותות, בקיצור כל בן אנוש שעבר מול קנה הרובה שלהם.

    האם אתה גדעון מסוגל לראות בהם לוחמי חופש?

    האם אתה מסוגל להצדיק מישהו שרואה ברוצח ילדים לוחם חופש?

    האם ללחימת החופש אין גבולות מוסריים כלשהם? ואם אין לה, אז מדוע ללחימה נגד לוחמי החופש צריכים להיות כאלו?

    הדרך היחידה להסבר של גישתך היא שבתפיסתך אנחנו "טובים יותר" וזו יקירי גזענות או אוריינטליזם או דה-הומניזציה של האדם המוסלמי בחר לך את החליפה המתאימה יותר למידותך.

    עמים רבים נלחמו לחירות, אני לא זוכר ולו מקרה אחד של אפאטיות טוטלית לחיי אדם, רצח מכוון ושיטתי של אזרחים וילדים. שהרי סימנם המובהק והכמעט יחודי בעת המודרנית של לוחמי החרות האסלמיים הוא המנעות פחדנית מהתמודדות מול הצבא הכובש לטובת רצחנות נטולת אבחנה של אזרחי הכובש.

    שאדם הקורא לעצמו מוסרי מתרץ את הטקטיקה הזו או גרוע יותר משווה אותה לכוחות שלחמו נגד צבאות גדולים בשיטות גרילה זהו עלבון לאינטיליגנציה ואינדיקטור זרחני לרזולוציה המוסרית הנמוכה של אותו אדם.

  31. העזתי מצחיק אותך? הגיב:

    יש לך כנראה חוש הומור מוזר.

    הבחור כלל לא מזוקן, דרך אגב, ואוי למי שפוטר בזילזול את אויביו, בין אם הם מזוקנים ובין אם לאו.

    המלים שלו הן לא פואטיקה, אלא רטוריקה, אם כבר, וגם לא רטוריקה, אלא הצהרת כוונות.

    לא ברור למה הזילזול בהצהרת הכוונות של בני אדם. גם לעצמך אתה מתייחס באותה רמת רצינות? הכל גיחי בדיחי? סתאאאם, צחוקים, שיגועים, קטעים, למה אתם כבדים?

    מעניין אם תעיז לצחוק לאל-עאל בפנים בצורה כזו, אם הוא לא יהיה קשור…

    בטח גם דרוויש מצחיק אותך, וראאד סאלח, והחבורה שחתומה על מסמכי החזון. כולם ליצנים נפוחים מלאים מעצמם, אה? ערפאת, שייח יאסין, נסראללה – קומיקאים בחסד עליון. אבן-סמהדאנה היה הכי בדרן – שני נגמ"שים מלאים חיילים התפוצצו לחתיכות קטנות מצחוק בגללו.

    עזה היא ההצגה הכי טובה בעיר. קומדיה דל-ארטה, קרקס הקבצנים. ההצגה חייבת להמשך.

  32. חייב לחזור על זה הגיב:

    אני לא יכול להתאפק מלחזור על פרשת ה"שולחן ערוך" ברוסיה, שהזכרתי בתגובותיי כמה פעמים.
    לפני שנתיים-שלוש ביקשו מהתובע הכללי ברוסיה לחקור את הספר "שולחן ערוך" מאת ר’ יוסף קארו בחשד להסתה גזענית.
    כידוע, בקובץ ההלכות האלה בולטת אפליה משפטית ביו יהודי לגוי ובין יהודי שומר מצוות ליהודי שאינו שומר מצוות. על אפליית נשים אין צורך להחביר מילים.
    בתגובה אמר אחד הרבנים ברוסיה:
    "בזמן שאנחנו כתבנו אחרים עשו".
    צודק, מה לעשות.

    יובל הלפרין

  33. גדעון ספירו הגיב:

    לעלי, אור ואלישע,
    הצדקנות שלכם מרקיעה שחקים. שוב ושוב אתם מזכירים את רצח הילדה בת ה-4 שעל פי כתב האישום בו הורשע קונטאר הוא רוצץ אותה אל הסלע,(דרך אגב, הוא מכחיש) ואתם מתעלמים או נתקפים באמנזיה כאשר מדובר בישראל. חיילי צבא הכיבוש הישראלי הרגו למעלה מאלף ילדים פלסטינים, ביניהם מאות בגילאי חודשים ספורים עד גיל 6, קונטאר כפול אלף ויותר. שכחתם את רציחתה של הילדה מעזה בדרכה לבית הספר על ידי חיילי אחד המוצבים הישראלים, ואחר כך גם עשו לה וידוא הריגה. שכחתם את חסימת דרכה של יולדת פלסטינית לבית חולים על ידי חיילי מחסום צבא הכיבוש, והיא ילדה תינוק מת במחסום. במקרה זה לא צריך לרוצץ את גולגלתו אל הסלע.
    מבין מאות החיילים והקצינים היורים כמעט איש לא הועמד לדין. רק אצל צדקנים וגזענים יהודים מסוגכם יש לפרש את הפסוק "נקמת דם ילד קטן לא ברא השטן" כמתיחס ליהודים בלבד. כשמדובר בילדה או תינוקת פלסטינית או לבנונית, הפסוק מתאדה.

    למגיב "לגדעון",
    אני כותב את דעותי בלבד. אינני עומד לבחירה, אינני צריך למצוא חן בעיני איש, ואת החרות הזו אני מנצל ככל יכולתי. כאשר הרוע והגזענות שולטים בכיפה, אזי מי שכותב ומתיצב מולם, סופג כעסים לרוב. אנשים שאינם נטמעים בממלכת הרודנות והגזענות, אך טבעי שיניפו את נס המרד הנאור וההומניסטי, גם אם הדבר מעורר התנגדות.

    למתרגם את דרוויש:
    כפי שכתבתי לעיל יש פרשנויות שונות לשיר, החל מהימין שרואה בו קריאה להסתלקותנו מכאן, וכלה בשמאל (לפחות חלקו) שמפרש את "צאו מאדמתנו" כיציאה מהשטחים הכבושים. עובדה שהשיר לא קורא ליהודים לחזור לפולין, מרוקו או תימן, כנראה לא במקרה.

    לבני,
    מחתרת האצ"ל החלה זמן רב לפני היות החמאס במדיניות של רצח אזרחים ללא אבחנה, בהם ילדים ונשים לרוב, באמצעות זריקת פצצות לשווקים ולבתי קפה. ויש גם דיר יאסין. איש מהם לא הועמד לדין לאחר קום המדינה, ורבים מהרוצחים השתלבו במנגנון המדינה והצבא. אתה כקודמיך סובל משכחה כאשר מדובר ביהודים שרצחו ורוצחים ערבים בסדרי גודל של טבח.

    למגיב הנוסף תחת השם "לגדעון",
    העובדה שלא קראת ביקורת שלי על פלסטינים ומדינות ערב, אינה מוכיחה שאינה קיימת. רק בגדה תוכל למצוא מאמר בו אני יוצא בחריפות נגד אמנת החמאס, מאמר בו אני מגנה בחריפות את בתי הדין לביטחון המדינה של הרשות הפלסטינית שגזרו מוות על משתפי פעולה בהליך משפטי מזורז, מאמר היוצא נגד מה שקרוי "רצח על כבוד המשפחה", מאמר היוצא נגד השימוש במתאבדים המתפוצצים בקרב אוכלוסיה אזרחית. אם נלך אחורה גם לתקופתי הציונית תמצא מינון גדול יותר של רשימות ביקורת על העולם הערבי, שמאחורי מרביתן אני עומד גם כיום.

    לחיים ו’
    אינני רואה בטרוריסטים שביצעו את הטבח במומבאי לוחמי שחרור. אתייחס לנושא במעט הרחבה באחד מטורי הבאים.
    יש ללחימה גבולות של דיני מלחמה, ולצערי ישראל מפרה אותם מדי יום. כישראלי תפקידי קודם כל לדאוג לנקיונה ומוסריותה של המדינה בה אני חי. רק אז יש לי זכות מוסרית גם לבקר אחרים.
    אתה כותב על הפלסטינים והערבים: "עמים רבים נלחמו לחירות, אני לא זוכר ולו מקרה אחד של אפאטיות טוטלית לחיי אדם, רצח מכוון ושיטתי של אזרחים וילדים". זו אמירה שקרית המשקפת יחס סלחני לפשעי מדינתך ומוכיחה על נכות מוסרית. כמות מעשי הטבח וההרג שישראל ביצעה כלפי פלסטינים ולבנונים עולה עשרת מונים על אלה שפלסטינים ביצעו כלפי ישראל. זה לא הופך את הפלסטינים לצדיקים אבל הופך אותך לגזען.
    גם מדינות אחרות גילו יחס הרבה יותר פושע לחיי אדם מהערבים בכלל והפלסטינים בפרט. די אם נציין את מדיניות ארה"ב בויטנאם, השימוש בנשק כימי, ההפצצות על מרכזי אוכלוסיה אזרחית שהביאו למותם של למעלה ממיליון ויטנאמים. עד היום נולדים שם ילדים עם פגמים גנטיים בגלל החומרים הכימיים שהשתמשו בהם האמריקאים. על פי תוכן תגובותיך אינני מצפה ממך לא לידיעת העובדות ובוודאי לא לגישה מוסרית.

  34. ליובל הגיב:

    אגב פרשת ה"שולחן ערוך" ברוסיה, ספירו בחר גם אז להזדהות ולהצדיק את התובע הכללי הרוסי, הואיל ובאמת, איך לאמר, ה"שולחן ערוך" לא מצטיין באמות המידה המוסריות של איש שמאל נאור בן זמננו, תוך התעלמות מוחלטת מהתקופה בה נכתב הספר, ומהעובדה שכל העולם לא היה אז נאור במיוחד.

  35. הערה הגיב:

    ההבדל בין תקיפת חיילים לבין תקיפת אזרחים הוא תהומי. החוק הבינלאומי מכיר בהבדל הזה, ולעולם לא תראו מי שהתקיף חיילים, בוודאי ובוודאי כאשר פיטרלו בשטח כבוש, מואשם בפשעי מלחמה או בטרור.

  36. בני ליובל הלפרין הגיב:

    יחי המוסר הכפול!
    אני מניח שטרור ערבי ומוסלמי נגד אזרחים הוא בעיניך פעולות תגמול לגיטימיות כנגד ישראל, ארה"ב והעולם המערבי
    ואילו האצ"ל לדעתך סתם "רצח אזרחים בשווקים, באוטובוסים וברחוב".

    אם כבר אז ההיפך הוא הנכון, מפני שכל פעולה של האצ"ל היתה תגמול ברור על תוקפנות ערבית קטלנית שאותה שכחת, כמובן,
    כמו שספירו שכח את רצח הילדה ע"י קונטאר.
    כמה קל לשכוח דברים שממוטטים לך את הטיעון…

    אגב, אודה לך אם תוכל להבהיר את הדוגמה התמוהה שהבאת לגבי "שולחן ערוך".
    מה הכוונה בדברי הרב ש"בזמן שאנחנו כתבנו אחרים עשו"? מי כתב מה ומי עשה מה?
    האם אותו רב בעצם טוען שהספר ארכאי וגזעני?
    האם בזמן שרבי יוסף קארו כתב אותו שקדו הרוסים של המאה ה-16 על שוויון בין גזעי ובין מגדרי?

  37. ליובל הלפרין הגיב:

    הפלסטינים גם מדברים גם כותבים וגם עושים.
    נכון שבעשיה הם מוצלחים פחות, כי מפריעים להם, לא בגלל שהם לא מנסים.

    דרך אגב, אנחנו ניצחנו במלחמה, ולמרות זאת, לא רק שנשארו ערבים בפלסטין, מספרם שולש ויותר בפרק זמן של ששים שנה.

    בארצות האיסלאם, לעומת זאת, לא נשארו כמעט יהודים ביחס למספרם לפני כן, והם – להבדיל מהפלסטינים – לא לחמו בשלטון המקומי.

    השמאל הרדיקאלי חי במציאות מפוברקת, ומאמין לשקרים של עצמו.

    תכניס לך לראש – אם הפלסטינים מעדיפים להלחם, הם יקבלו דיכוי וכיבוש.
    אם הם ישלימו עם הציונות – עם הביטוי הלאומי של העם היהודי בארץ ישראל – זה יהיה הצעד הראשון לשינוי מצבם לטובה.

    השלמה אם הציונות הכוונה שהם יהיו מסוגלים להגיד:
    "זה שלי וזה שלך".
    ולא כמו עכשיו:
    "זה שלי, וגם זה שלי, אתה גנבת את שלי,ומחזיק בו באופן זמני, כי אין לי בינתיים כוח לקחת אותו בחזרה".

    לא יהיה פה סיכוי לשלום אם האוייב שב ומדגיש שהוא יתהפך עליך בהזדמנות הראשונה שתהיה לו.
    מה כל כך קשה להבין?

    קשה לך להבין שאם זה מה שבנאדם שומע עשרים וארבע שעות ביממה, שלוש מאות ששים וחמישה ימים בשנה, הוא יעשה כל שלאל ידו בכדי לא לתת לאוייב את ההזדמנות?

    ליקוי המאורות הכי גדול של השמאל הוא בחוסר ההקשבה לערבים וחוסר התייחסות רצינית למסרים שלהם. במקום זה, השמאל עסוק בהסתרה, הכחשה, ביטול, אפולוגטיקה, ו"דוברות".

    מה שאומר דובר וועדות ההתנגדות העממית בעזה, מה שאומר מחמוד דרוויש, הרבה יותר חשוב וקריטי ממה שאומר יובל הלפרין, או ראובן קמינר, או חיים ברעם, או גדעון ספירו. מי מינה אתכם לדבר בשם הפלסטינים ו/או להתחייב בשמם? איזו סמכות יש לכם? אלו כלי אכיפה?

    אתם דורשים דיאלוג עם הערבים.
    דיאלוג זה שערבים מדברים בשביל ערבים,
    אם אתם רוצים להשתתף בשיחה, דברו בשם עצמכם.
    אין לכם זכות "לייצג" את הפלסטינים ולמסור בשמם מסרים שקריים.

    ולתשומת לב החוכמולוגים מעדות ספירו, חצי אמת זה גם כן שקר.

    בעניין הדיאלוג – לא כלכך בטוח שהערבים מעוניינים בדיאלוג. ממה שנתקלתי עד עכשיו, הם בעיקר מעוניינים לשאת מונולוג התקרבנות ותוכחה, ולצד השני מותר רק להסכים, להצטרף למקהלה ולמחוא כפיים, או לחילופין להקרא פשיסט, גזען, פושע נאצי, וכיוצא בזה גידופים.

    בטורים המעטים שהתפרסמו כאן בידי כותבים ערבים, מעולם לא התנהל דיון עם המגיבים, ואפילו לא מאמר עוקב, שיתייחס איכשהו ללוז של התגובות.

    כשהתפרסמו "מסמכי החזון" נאמר לנו שמדובר בהזמנה לדיון.
    אוקיי – היו הרבה מאוד תגובות לפרסומים. גם באתר זה. איפה הדיון? מאז לא שמענו שום דבר, חוץ משתיקה נעלבת וקללות פה ושם. מה קרה? זרקו פצצה ונעלמו עד לפעם הבאה?

  38. חיים ו. הגיב:

    אה.. השולחן ערוך של קארו מ1565 אין ספק טקסט רלוונטי לכל דיון עכשווי על הסתה.

    כנראה שרק יובל הלפרין מסוגל להשתמש באנטישמיות של רוסים בכדי להצדיק אנטישמיות של ערבים.

  39. ליובל הלפרין הגיב:

    הפלסטינים עשו ועושים. אם אתה לא מכיר בזה, אתה כנראה חי ביקום אחר.

    שוב, מהכישלון היחסי שלהם (שנובע בעיקר מפעולות מניעה אגרסיביות) אתה מסיק חוסר עשיה או חוסר רצון. זו חשיבה לקוייה.

  40. לגדעון הגיב:

    "צאו מהשטחים הכבושים"?
    תגיד, אתה עושה צחוק?

    "השטחים הכבושים הם שם קוד. בשביל הפלסטינים כל ישראל "כבושה".הם לא מחוייבים לפרשנות של השמאל הציוני (שטחים שנכבשו ב 1967).

    מי שקורא את דרוויש ומכיר את הביוגרפיה שלו יודע שבשבילו באופן אישי המולדת היא כפר בירווא בגליל, ולא רמאללה.

    רגישות למסר היא יכולת להבין מה הבנאדם השני אומר לך, ולא "לפרשן" כל הזמן מה אתה היית אומר במקומו, מה יותר "פוליטיקלי קורקט".

    השיר לא קורא ליהודים לחזור למרוקו או לאוקראיינה, משום שעם כל הכבוד, זה לא מעניין את דרוויש *לאן* תלך. העיקר שתצא מכאן. היציאה היא מה שחשוב לו.

    מצידו, אתה יכול ללכת קיבינימט.

    שוב, במקום לקרוא את דרוויש, אתה חושב מה גדעון ספירו היה חושב.

    את גדעון ספירו מעניין גורל ה"אחר" ולכן בראש סדר העדיפויות שלו הוא פיתרון ריאלי ל"אחר". לך ולי זה ברור ומובן מאליו שאי אפשר סתם לסלק אנשים ולא להתעניין במה יהיה אתם אחר כך, לאן הם ילכו ואיך וממה הם יחיו.

    אבל דרוויש זה לא אתה ולא אני!!!
    מתי תבין, יא עגל. אתה בכלל לא בנאדם בשבילו. אתה חייזר פולש. אין לך לב, אין לך נשמה, אין לך זכרונות, אין לך היסטוריה, עבר ושורשים משל עצמך. אין לך שאיפות ורצונות. אין לך חלומות. אין לך מהות ועצמיות.

    בשביל דרוויש אתה בסך הכל "צרת הפלסטינים". מכת טבע, כמו בצורת, שיטפון, ארבה.

    כל כך הרבה אנרגיה אנחנו מוציאים בהזדהות אתם, והם לא רואים אותנו ממטר…

  41. לקצרן הגיב:

    מישהו דווקא כן הגיב (בני, 30.11.00), וספירו אפילו ענה לו. אתה כנראה מקצר גם בקריאה, לא רק בכתיבה.

    ספירו מציע לפלסטינים התנגדות לא אלימה.
    (לתשומת לבכם חברים יקרים, זריקת אבנים/סלעים/בלוקים/מרצפות על בני אדם ומכוניות נוסעות, פגיעה בגוף בכלים "קרים" (סכין, גרזן, לום, אלה, מקל, מברג, פטיש וכיו"ב כלי עבודה), תלישת/עקירת איברים בידיים חשופות, אגרופים ובעיטות, וונדליזם והרס לרכוש, לא נחשבים בקרב אנשים נורמליים ל"לא אלימים". גם הצתת בית על יושביו, או את יושביו בלבד, הטבעה וחניקה לא כלולים.)

    קצת לא-יעיל שהוא מציע את זה בגדה השמאלית, שמספר קוראיה הפלסטינים – יש להניח – נמוך במשהו ממספר הצופים בתוכנית של יוסוף קראדאווי באל-ג’אזירה.

    אבל אדם עושה כמיטב יכולתו.
    עכשיו נחכה לפלסטיני שיענה לו.

  42. תיאטרון הדמים הגיב:

    ל"קצרן", תמשיך תמשיך עם התיאורים הגרפיים המפורטים של מעשי האלימות והזוועה. הו כן זה כל כך טוב. כןןןן. עוד כמה תיאורים כאלה ואולי נשכח שישראל היא בכלל המדינה הכובשת.

  43. יובל הגיב:

    לתוהים על אזכור פרשת השולחן ערוך:

    יש מי ש"רוצה להשמיד", ויש מי שמנשל, מגרש, עוקר, מפקיע…
    חשוב מי עושה ולא מי רוצה.
    האנטישמיות של הרוסים הוקבלה לאנטישמיות של היהודים כלפי הערבים, למי שלא הבין.

    לבני,
    אם כ"פעולת תגמול" מותר לרצוח אזרחים, כפי שהאצ"ל עשה בעיקר בראשית ימיו (1937-1939), אין הצדקה מלאה יותר לפגיעה של הפלסטינים באזרחים (אני לא מצדיק לא את זה ולא את זה).

  44. אורנה לביא הגיב:

    קצרן יקר, אני מצטערת לענות לך באופן מציאותי, אם כי ראוי לשינוי.

    נראה לי שרק מהפכניות/ם אמיתיות/ים מאמינות/ים באמת. והאמת שלך, כמו גם שלי ושל רוב הכותבות/ים כאן והפעילות/ים בשמאל הישראלי והעולמי, ובפורומי המהפכה האנרכיסטיים בארץ ובשאר העולם –

    המאבק האקטיבי הלא אלים הוא היחיד שיש לו סיכוי להגיע לתוצאות חיוביות, שבהן אנו מעוניינות/ים.

    הבה נתעודד, חבר’ה. הבה נמשיך ביחד להכריז: תחי המהפכה!

    הבה נניף את דגלינו – דגל ה-A והדגל האדום, זה לצד זה!

  45. מיכאל שרון: הדרה, וראיון על הקונפליקט עם פרופ’ ראשיד חלידי הגיב:

    [למערכת, בבקשה רק גרסה זאת]

    בהארץ מופיע היום ראיון עם פרופ’ ראשיד חלידי, שתואר כחברו הפלסתינאי של אובמה, ואף שהוא אזרח אמריקני, הוא מלא בעבר תפקידים חשובים בהנהגה המדינית של אש"ף. הראיון הזה, ניתן להגדירו במלה אחת "פנטסטי". בקיצור ובתמציתיות מבריקה הוא סוקר אחד לאחד את כל נושאי הסכסוך הישראלי/יהודי-פלשתינאי, החל מהונאת אוסלו מצד ההנהגה הישראלית, שהאיש טען בדין, שתתפוצץ ברעם, וכלה בתעמולה הציונית בארה"ב, צרות האופקים של אותם ציונים כמו-ליברליים יהודים אמריקנים שעסקו במגעים היהודים פלשתינאים בעבר מסוג דניס רוס (עראפת כינה אותם אז "הרבנים"), שיקוף אייפאק עמדות מיעוט ימני בקרב יהודי ארה"ב, ומוגבלות דעת הקהל האמריקנית.

    — קישור —

    בהודעת תגובה לא ארוכה שכתבתי למאמר, השתמשתי במושגים לא מוכרים ומאירי עיניים לגבי התעמולה הציונית-צדקתנית-כמו-ליברלית, "פרגמנטצייה, פריסה לפרוסות" מול הראייה הכוללת. בעיקר, הכנסתי מושג חדש שפיתחתי "קונסטלציוניזם" תוך איפיון תהליך אוסלו, וכן איפיון תהליכים נוספים בסביבה הישראלית, בפרט הצרכנית והעיסקית.

    "הארץ" לא פירסמו את הודעתי הבוגרת והמפוקחת, בעוד הם פירסמו הודעות ירודות רבות, דבר שארע בעבר, כאשר הודעות מקוריות שלי לא התפרסמו, וכעבור כמה ימים הרעיון המסויים או שרשרת הרעיונות, הופיעו אחת לאחת, אמנם בצורה ירודה יותר והרבה פחות אפקטיבית, אצל אחד מכתביהם, המקבל משכורת שמנה בעיתון, או בגוף עבודה או מאמר בעיתון אצל פרופסור ישראלי כלשהו.

    שיטת כיוס יצירות זאת מרגיזה ומסואבת, שכן היא חלק מדפוס ההדרה של יוצרים טובים לטובת קרובים לצלחת ובעלי מהלכין, כשאחד נהנה באפס מחיר מפרי עמלו של אחר, ואילו היוצר מודר ומנסים להפוך אותו לדמות שולית בכל מישור. הנוטלים חלק בהגמונייה הישראלית מזרימים זה לזה טובין, לעיתים הבאים ממקורות בזיזה, כשמקורות הטובין הללו, תכופות הופכים למושא לפגיעות, על מנת לקפד את יכולתם לתגמול והנאה מפירות הדברים שיצרו או טובין אחרים שניגזלו מהם.
    יש כאן צרות עין נוראה, המזכירה את הדקדקנות בה סוחר הסמים שוקל כל מאית מיליגרם הרואין.

    להלן ההודעה השדודה שלא פורסמה בהארץ, אף שהיא תרבותית, נבונה ואין בה כל פסול כעילה לפסילה מפירסום :

    Wonderful. The sober and proper perspectives

    While the Israeli and the American public is flooded by a propaganda that fragmentizes and slices the complex aspects of the conflict into biased and distorted pieces, here we are offered with an excellent overview that is all-encompassing, accurate and shows in a lucid manner what was the real nature of the Oslo agreement – an attempt by Israeli leadership to grab an opportunity to force the Palestinians into unacceptable terms.

    The Israeli orientation is that of waiting, like a spider, to certain constellations to occur, in which they can obtain their prey and reach excellent benefits with near zero cost.

    The trouble is that this constellationistic short term orientation, of grabbing benefits also infiltrates into the Israelis business attitude, making consumerism in Israel an experience of being ripped off in numerous cases

  46. קצרן בטבעי הגיב:

    אני כותב תגובות קצרות וחי עם זה בשלום.
    למה אף אחד לא מתייחס לקטע במאמר שמדבר על החזרה למאבק לא אלים?

  47. חיים ו. הגיב:

    הלוחמים השאהידים האמיצים אינם לוחמי חופש לשחרור קאשמיר הכבושה? אני כוסס צפורניים בציפיה לראות איך אתה מצליח לעשות את הצוקהרה הזו.

    ספירו, נא לנסות לקרוא מה אני כותב, אני דיברתי על תנועות שחרור, לא על מדינות.
    אם אתה מעניק לחמאס או לג’יהאד האיסלאמי או לאל קעידה לצורך הזה את הזכויות של מדינה, ראוי שתעניק להם גם את החובות של מדינה, כלומר אחריות מלאה על כל פגיעה באוכלוסיה האזרחית שלהם במהלך תגובה, אחריות מלאה על התקפה על תשתיות כתגובה לגיטימית של צבא האוייב, אחריות מלאה על מצור של האויב וכן הלאה וכן הלאה.

    אבל לא, אתה מעניק לחמאס ולג’יהאד את יכולות הפעלת הכח של מדינה וחוסך מהם את האחריות לאוכלוסיה האזרחית שתפגע כתוצאה מהפעלה הכח.

    מקריאת מאמריך מזה שנים אני מודע ליכולת האתלטית של הראציונאל שלך, אבל אתה ממש מגרד את גבולות המעטפת כאן.

  48. חיים ו. הגיב:

    יובל, הבא ונשווה את היקף הפעילות נגד אזרחים של האצ"ל, משך הפעילות ובעיקר את התגובה של הציבור היהודי לפעולות הללו. אם לדידך מספר קטן מאד של פעולות (אפשר לספור על יד אחת) עם כמות מוגבלת של נפגעים שהופסקו אחרי זמן קצר ונדחו באופן קטגורי על ידי הציבור וההנהגה של הישוב הנם ברי השוואה לפעילות אקסלוסיבית נגד אזרחים שעלתה במאות רבות של הרוגים אזרחים, במשך שנים רבות ובתמיכה אדירה של הציבור הפלסטיני ובקידוש הרוצחים אז אולי כדאי שנדבר עד קצת על פירוש המלה "השוואה" ואפשר קצת על רזולוציה.

  49. בני ליובל הלפרין הגיב:

    ובכן, שנינו מסכימים שפגיעה באוכלוסיה היא דבר פסול.
    אני שמח על ההסכמה הנ"ל ואני גם אדאג להזכיר לך אותה כאשר אתה תשכח.

    עכשיו בוא נאיר את העניין מנקודה אחרת:
    במקרה בו ישנם שני יישובים הנלחמים זה נגד זה כמו היהודים והערבים לפני שנת 48
    ואף אחד מהם אינו הריבון, לא סביר שהלחימה תתבצע ע"י וכנגד אזרחים? – סביר גם סביר!
    הרי כולם אזרחים במקרה כזה, גם הלוחמים עצמם,
    ולכן יש להסתכל על פעולות התגמול של האצ"ל אחרת מאשר פעולות הטרור הערביות של ימינו.
    הרי לחמאס, לחיזבאללה ולשאר האירגונים יש "בנק מטרות לגיטימיות" די גדול (למשל חיילי ובסיסי צה"ל) ובכל זאת הם בוחרים מטרות אזרחיות.
    לדעתי זה מראה על מוסר לקוי ולחימה לא לגיטימית (זו בכלל לא לחימה אלא סתם רציחות) לעומת האצ"ל שפשוט לא יכל ברוב המקרים לבחור מטרות צבאיות לגיטימיות, גם אם רצה.

    לגבי דוגמת "שולחן ערוך" -אני מבין שבעיניך החפירה הרוסית בטקסט יהודי ארכאי בכדי למצוא רמז לגזענות היא מקבילה לנסיון יהודי של היום לעשות דה-לגיטימציה לערבים ע"י השמצות וכו’.
    לצערך אם נתעמק בדוגמה שלך נבין את היפך הגמור: בכדי "להוכיח" גזענות יהודית הלכו הרוסים כמעט 500 שנה לאחור, מה שאומר שהם היו קצת חסרי דוגמאות, בלשון המעטה.
    לעומת הערבים שמספקים לנו דוגמאות בשפע, כמו למשל זו עליה קראנו במאמר הנ"ל של ספירו על השמחה בה מתקבל בקרב ציבור ערבי מי שרוצץ את גולגלתה של ילדה בת 4…

    מ.ש.ל

  50. לגדעון מאור הגיב:

    כתבתי לך (תחת הכותרת "לגדעון")שאופן כתיבתך מעורר אנטגוניזם מיידי ומוחלט ,ובעצם עושה שירות דב למטרות שלמען קידומן אתה טורח לכתוב. השבת לי שאינך עומד לבחירה ולכן לא צריך למצוא חן בעיני הקוראים. זוהי תשובה המפספסת לחלוטין את העוקץ של דבריי. אין לי בעיה עם זה שאתה כותב דברים נורא מרגיזים. זכותך. יש לי בעיה עם הסתירה בין הלהט הקדוש שבו אתה מטיף לעניין כלשהו, לבין העובדה שבמישור הפרקטי הטפתך רק גורמת נזק לאותו עניין. כל מסר שיוצא ממקלדתך ,נאור ככל שיהיה, מואפל בצילה השחור של דמותו הפנאטית והסהרורית של הכותב. אולם אתה צל בודד וזניח, הבעיה היא שכאשר מצטרפים אליך אנשים כמו מר הלפרין ,מיכאל המשעשע,מר ברעם ועוד אחרים(אינני מדבר על הדעות! אלא אך ורק על הרטוריקה!), מתגבשת מסה מספיק גדולה בכדי לחדור לתודעה הציבורית, ולגרום נזק תדמיתי אמיתי. רעיון קם ונופל על מוסריו,וזהו כשלונכם- המוסרים מחרבים את הרעיון.גדעון, אולי אתה נורא נורא צודק ,אבל אין שום ספק שאתה ממש ממש לא חכם !

הגיבו לגדעון ספירו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים