הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-30 בנובמבר, 2008 17 תגובות

נו, נמאס כבר.


השבוע ביום שלישי ה-25 בנובמבר, צוין בעולם היום הבינלאומי למאבק באלימות כלפי נשים. העיתונות, הטלביזיה, אמצעי התקשורת וכל שאר החשובים בארץ העדיפו לעסוק בעניינים אחרים. אבל אנחנו חזרנו והתעקשנו שמספיק עם האלימות כלפינו. שוב ציינו את מספר הנשים במקלטים, את מספר הנשים שנאנסו, את אלו שלא דיווחו. שוב שמענו על מעשי אונס נשים בכוונה תחילה בקונגו. שוב זכרנו את השנה שעברה ואת כל מה ששמענו וראינו, רצח והתאבדות, אונס והכחשה. ואת כל מה שלא ראינו ולא שמענו ורואות אותו יום אחרי יום המתנדבות במרכזי סיוע לנפגעות אונס ותקיפה מינית והעובדות במקלטים לנשים מוכות וכל מי שעונה ותומכת בקווי החירום.

וכל שנה נמשיך ונתעקש על אלימות ועד שלא תהיה אלימות. אלימות כלפי נשים ואלימות בכלל. מתעקשות על הייחוד. מתעקשת על ה"ביחד". כן, נקרא לדברים בשמם. לא אלימות במשפחה, לא רצח על רגע רומנטי ולא על כבוד המשפחה, לא crime of passion. מדובר ברצח נשים ובאלימות כלפינו בגלל היותנו נשים ולא בגלל שום סיבה אחרת. כי אנחנו חיות בעולם שבו דמנו הותר מאז ומעולם. ועכשיו אנחנו לא מוכנות יותר לחיות ולמות את הסבל הזה. אנחנו לא מסכימות לסדר הדברים הקיים. לא "יקחו" אותנו לאשה, לא יוכלו להיות ה"בעלים" שלנו. לא יגידו לנו תשתקי ולא יזלזלו בזכות שלנו לשלוט בגופנו. אנחנו כבר יודעות שאפשר גם אחרת. אבל כל זה לא קורה בחלל ריק. היחס לנשים אינו רק יחס לנשים. הוא היחס לכל הדברים הקטנים והחלשים בעולם. הוא היחס לכל מי ששונה, לא שייך, לא דומה. אנחנו אולי לא קטנות – חלקנו – לא בגודל ולא בגיל – אבל היחס המזלזל בנשים דומה מאד ליחס אל הטבע. אמא –אדמה הרי נאמר לא פעם. אנחנו מקור החיים, אנחנו מזינות ודואגות, מטפלות. כל זה הרי לא במיוחד נחשב. לכן אפשר ומותר לשלוט בנו, גם לאנוס אם מתחשק וגם לפעמים לרצוח. כן, מי שמזלזל בטבע, מי שמתייחס בכבוד רק לכוח ולעוצמה, מי שמחזיק בנשק ורואה באלימות לסוגיה השונים דרך לגיטימית, מי ששולט בנו – גם נשים וגם גברים – המערכת הקיימת לגווניה השונים. כל אלו, כל אחד לחוד וכולם יחד, יצרו את מציאות חיינו. לא מקלטים לנשים מוכות ולא מרכזי סיוע לנפגעות (וכן, גם לנפגעי) אונס ותקיפה מינית וכל השירותים למיניהם לא יביאו להפסקת האלימות. רק מאבק משותף לשינוי העולם כמו שאנו מכירים אותו כיום עשוי לחולל שינוי. הכל בדיוק להפך. כל מה שנאמר לנו יום ולילה על ידי השלטון באמצעות סוכניו השונים: בית הספר, הטלויזיה, העיתונות, הפרסומות, הכל הפוך. במקום לקנות יש למחזר. במקום לבזבז יש לחסוך. את הכסף יש להוציא לטובת הרוב ולא לטובת המיעוט. מים יהיה לכולם אם לא יתנו אותם לחקלאות שכל מטרתה ייצוא לאירופה. לא יהיה צורך במכונית ובתלות בדלק אם תהיה תחבורה ציבורית טובה וחינם. אפשר שיהיה חינוך חינם ולכולם/ן. אפשר לחיות ללא צבא, אפשר לבחור לחיות ללא מלחמה. ה"מצב" אינו מחויב המציאות. המציאות ניתנת לשינוי. יתרה מזאת, אם לא נתחיל לחיות אחרת לא תהיה לנו ברירה אלא לחיות אחרת כי גם לכדור הארץ נמאס מהאלימות נגדו. יש קשר. אין פמיניזם פרטי ואין ארגון היכול לחיות בארץ הזאת ולהתעסק "רק" בנשים. כי נשים כאמור הן אמא-אדמה, ואדמה יש רק אחת.


* חנה ספרן חוקרת ומלמדת לימודי נשים ומגדר. פעילה באשה לאשה – מרכז פמיניסטי חיפה

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. לחיים ו. הגיב:

    אתה צודק בעובדות, אבל אולי לא במסקנה.

    הנשים שהן קורבנות של תעשית המין הן בדרך כלל מפלח אוכלוסיה שהוא חלש מכדי להלחם בשביל עצמו. לכן חובה מוסרית על מי שאינו קורבן פטנציאלי להתייצב לצידן ולראות את עצמו כאילו הדבר נעשה לו עצמו.

    אחותך, בתך ואמך מרגישות בטוחות ללכת ברחוב שלנו בישראל, בין השאר בזכות הגברים שבחייהן, הערך הגבוה שהגברים האלו מייחסים להן, והמחוייבות שלהם לשמור על הערך הזה.

    חובתנו המוסרית להבטיח שכך יהיה גם למי שלא כלולה בקולקטיב היהודי-ישראלי-ממעמד הביניים ומעלה.

    מה שקיים בכל חברה הוא נטיה לזלזל באלימות שמופנית כלפי חלשים, מי שנמצאים בשוליים, מי שהסטטוס החברתי שלו נחות.

    אנחנו לא החברה הגרועה ביותר בעולם,לדעתי אנחנו בקצה הגבוה, אבל גם אצלנו זה קיים במינון זה או אחר. אנחנו לא חברה אידאלית, ועדיין קיים אצלנו אי שוויון בפועל, למרות שלזכותינו אפשר לומר שרוב האנשים מכירים בו דבר רע, גם אם לא תמיד מצליחים לישם את השאיפה שלהם לטוב…

    מי שחי בהכחשה לגבי הליקוי, לא תהיה לו שום מוטיבציה לתקן.

    מי שמצייר את קו המאבק בין גברים לנשים טועה גם בזיהוי הבעיה וגם באסטרטגיה.

    יש נטיה לתקוף לתקוף את מי שבמקרה-לידתו הוא בעל סטטוס גבוה, במקום את מי שמאמין בשיטת ה"קסטות" ומנסה להנציח אותה.

    הרי אדם לא "אשם" שנולד גבר, בדיוק כמו שהוא לא "אשם" שנולד אישה, שחור, או בעל זהות אתנית מסויימת.

    יש בחברה שלנו אלימות נגד נשים, מפני שיש בחברה שלנו מי שמאמין שנשים הן נחותות. לא כל הגברים מאמינים בזה, ולא *רק* גברים מאמינים בזה.

    לכן האלימות יכולה להיות מבוצעת בידי נשים נגד נשים אחרות.

    מילת נשים, בחברות שבהן קיים המנהג, מבוצעת ברובה המכריע בידי נשים מבוגרות כשהקורבנות הן ילדות ונערות.
    בנות וכלות בחברות אסייתיות מסורתיות הן קורבנות התעללות ואפליה של אם הבעל ואפילו של אמן בעצמה. בנות משמשות מטבע עובר לסוחר בחברות מסורתיות בידי האם, כאמצעי לרווחת הבנים במשפחה.

    יהיה מאוד פשטני לטעון שאך ורק מניפולטיביות גברית אשמה כאן. יש גם שיתוף פעולה מודע של נשים לשמר את מעמדן *האישי* בהירארכיה.

    המלחמה היא בתודעה ה"גזענית" הכוזבת, לאו דווקא במי שנתפס כמרוויח ממנה הכי הרבה.
    אבל השלב הראשון הוא להודות בעובדות ולהכיר בכך שהבעיה קיימת.

  2. דניאל/ה הגיב:

    דבר אחד מפריע לי במיוחד בכל העסק הזה: "יום המאבק באלימות נגד נשים".

    ואלימות נגד ילדים – מצד גברים ונשים כאחד (מעונות נעמ"ת…) – זה כן בסדר?! ואלימות ישראל נגד הפלשתינים? ואלימות היהודים נגד מהגרי-העבודה והפליטים מדארפור? ומה עם אלימות נגד חיות לא-אנושיות – זה קולי ובסדר ואחלה? ואלימות הממסד נגד העניים/ות? ואלימות הומופובית? ונגד מיעוטים דתיים? ואלימות נפשית, כמו כליאת ילדים ובני-נוער בין ארבעה קירות – כביכול על-מנת ללמדם, ובפועל סתם, על-מנת שהוריהם לא יאלצו לראותם "יותר מדי"? כל אלה קולי ואחלה – רק אם האלימות, היא של מישהו נגד מישהי – רק אז היא בעיה?!?

    הבל סקסיסטי וצבוע, בעיניי – במיוחד כאשר מצייני היום הזה, הם אותם מפציצי עזה, רפיח וג’נין, השולחים את ילדיהם לאותם מחנות-מעצר מחניקים, תחת ללמדם בעצמם, העובדים בעצמם, בניצול ע(ו)בדים אחרים – בימי חופשה, כאשר הם כבר מוכנים, לבלות עם ילדיהם, הם הולכים איתם לבהות, בחיות כלואות במאסר-עולם, על-לא-עוול-בכפן – ואז, היידה, למק’דונלדס!! ובטח גם לא מזיז להם במיל, מה מצב שוטף-הכלים במקום…

    אבל אלימות זכר נגד נקבה היא הבעיה!! כל סוגי האלימות האחרים הם, כידוע, אחלה.

  3. עידו לם הגיב:

    דניאל דניאלה שאלה לי אליך? מה הבעיה שלך ולמה אתה קורא לעצמך בשם של נקבה כאשר אתה גבר? מה המשחק החולני שלך בן אדם

  4. גליה הגיב:

    נראה לי שדניאל לא קרא את הטקסט לעיל. או קרא והאנטיגוניזם (לנשים?) עיוור אותו מלקלוט מה נאמר בו. אז אנא שים לבך לכך שמדובר בו גם על הפגיעה בכל החלשים באשר הם ולאו דווקא נשים. נכון, יש ימים מיוחדים בשנה שאנו זוכרים קבוצות כאלה ואחרות, אבל דווקא הפמיניזם זוכר ביום הזיכרון לנשים פגועות האלימות הגברית ובכלל בפעילותו כל השנה, את כל הקבוצות החלשות בחברה הישראלית. ידוע הדבר שנשים (פמיניסטיות) הן הכח המניע בישראל למאבק בכיבוש. אז מה קפצת דניאל לדלת פתוחה?

  5. חיים ו. הגיב:

    ה"אלימות הגברית" היא בטוי מסריח ושקרי.
    אין "אלימות גברית" נגד "נשים", יש אלימות של גברים מסויימים נגד נשים מסויימות, הרב העצום מאד של גברים אוהב נשים, נושא אותן, מגדל אותן כבנותיו, עובד איתן, משחק אתן, מצחק איתן ומבלה חלק משמעותי מזמנו במחשבות עליהן ועל דרכים לגרום להן להתקרב אליו.
    גבר שאלים לאשתו, הוא גבר אלים נקודה, הוא אלים בכביש, לילדיו, לשכניו, לעצמו ולכל הסובב אותו. הנסיון לצייר איזושהיא תודעה אלימה נגד נשים ספציפית היא מגוכחת ואבסורדית, אני חושב שעל כך דיבר דניאל והוא צודק לגמרי.

    עכשיו, ישנו העניין התרבותי. אכן בתרבויות מסויימות שלא נאזכר בשמן האשה נחשבת לחצי אדם, או לרכוש או לצעצוע שיש לאסוף ממנו או למכונת יצור שימושית. אולי כדאי לדבר על "תרבויות אלימות לנשים" אלא שזה תחום מסוכן לחוקרת המחשיבה עצמה שמאלית ודי לחכימה ברמיזה.

  6. אורנה לביא הגיב:

    לחיים ו.

    נכון, יש הרבה אנשים האוהבים נשים, אולם יש המוני שונאי נשים, והאלימות המופנית נגדנו (כן, גם אני אשה) היא רבת פרצופים.

    מספרים מפחידים יש לכל אחת מתופעות האלימות: אחת מכל 5 נשים בארץ היתה לפחות פעם בחייה קורבן לאלימות כלשהי, רק משום שהיא אשה.

    מפחיד ללכת ברחוב, כי התקפה אלימה עלולה להפתיע אותי, רק בשל היותי אשה.

    בכל זמן, בכל מקום – אני עלולה להיאנס, להירצח, להיחטף למטרות דיכוי והעסקה בזנות ופורנוגרפיה, או סתם לחטוף מכות. רק בשל היותי אשה.

    אני משתדלת לא להגיע לבדיקה רפואית אצל רופא. אם יש רופאה אעדיף אותה. רופא עלול להטריד אותי מינית, רק בשל היותי אשה.

    לשמחתי אין לי מעסיק – איש. מספר הנשים המותקפות מינית בעבודה הוא מפחיד. ואלו רק המקרים שהגיעו למרכזי הסיוע, וחלקם הקטן של המקרים גם מגיע למשטרה ולבתי המשפט. ואם לתוקף איש מבוגר יש סכוי רב שיפסק מאסר, הנה לתוקף אשה (במיוחד אם היא צעירה) ייפסקו עבודות שירות. רק בשל העובדה שתקף אשה, ולא איש.

    200.000 נשים מוכות יש בארץ. עד כמה שידוע לי, אבל בוודאי יש רבות נוספות שאינן ידועות לי ולאף אחד – עד שהן מגיעות לבתי החולים, או (לצערנו הרב) לבתי הקברות.

    אתה, כמו רוב הציבור בארץ (וברוב מדינות העולם), אינך יודע כמעט כלום על האלימות נגד נשים, הגורמים לה, היקפה, מאפייניה השונים ותוצאותיה, ובוודאי שאינך יודע דבר על מדיניותם הכושלת של מוסדות המדינה למיניהם. נו, ברור. התקשורת לא מספרת לך ולשאר אזרחי/ות המדינה, תושבות/יה והבאות/ים בשעריה.

    למה? נו, אומרים לנו תמיד שיש נושאים חשובים יותר…

  7. שולה הגיב:

    כל אלימות חיצונית מתחילה באלימות בייתית, ביום שנלמד לאהוב ולקבל אחד את השני, יפסיקו להיות אלימים נגדנו.
    אלימות גברים נגד נשים – אולי נתעורר לאלימות של נשים כנגד נשים?, לדיכוי הנשי על ידי הנשים עצמן, אלו שלא נוח להן שאישה אחרת תשמש כפוקוס,ויעשו הכל על מנת לדכא אותה?
    אהבת אמת, אהבת חינם היא הסוד לאושר של כולנו
    ותחשבו על זה

  8. חיים ו. הגיב:

    ארנה, יטב אם בדיון לא תספרי לבר השיח מה הוא יודע ומה הוא לא יודע, ובוודאי כדאי שלא תגני את רב האנושות שהם אינם חולקים עמך את מה שמצטייר על פניו כסילוף משמעותי מאד של המציאות האקטואלית של החיים שלך(לא של נשים בסעודיה או מזרח אפריקה).

    אין המוני שונאי נשים בישראל, יש המוני גברים נשואים ואבות לבנות ובנים לאמהות ומאהבים לאהובות ומחזרים. יש אחוז קטן מאד של גברים אלימים ונשים אלימות שממררים את חיי כל הסובבים אותם, להפוך אותם לכלל זו עצלות מחשבתית או תירוץ למשהו או לחילופין פוסט טראומה.

    תחסכי ממני בבקשה סטטיסיקות עלומות על אחת מכל חמש נשים שהייתה קורבן לאלימות *כלשהי* רק בגלל *היותה אשה* אם יש לך סטטיסטיקה רלוונטית, אמינה בבקשה לקשר.

    מפחיד אותך ללכת ברחוב? לא לאשתי, לא לאחותי, לא לאמא שלי, לא לסבתא שלי(לא התעצלתי ושאלתי) לא לשום אשה שאני מכיר שלא עברה תקיפה מינית וסובלת מהפרעות פוסט טראומתיות. אז אולי הבעיה לא ברחוב, אלא בך.

    בכך זמן בכל מקום את עלולה להחטף למטרות זנות? תגידי לי איפה את חיה במערב סודאן? או שגם את מדמיינת שאת ה"אשה האוניבסלית"? את לא, את אורנה לביא מישראל, אף אחד לא יחטוף אותך לזנות ופורנוגרפיה והסיכון שתהיי מעורבת בתאונת דרכים גדול משתאנסי.

    זה ממש עצוב שאת מכלילה את כל הרופאים כסוטי מין, זה גם גובל בפארנויה או סתם נבזות אני לא יודע מה עדיף.

    שוב, מעל מיליון נשים עובדות בישראל, אחוז ההתקפות האלימות של נשים בעבודה הינו נמוך מאד. מעבר לכך העניין נחשב כעבירה פלילית ואינו נתפס כנורמטיבי בחברה, אפילו דיבור בעל אופי מיני נחשב בימינו לפוגעני, באמת שהגישה שלך קיצונית ומסולפת.

    יש חארות בעולם, זה רחוק מאד מלראות את העולם כאסלה. יותר מכך, זה משתק ואנטי-נשי ופחדני ומספק תירוצים נהדרים נגד עבודה, תרומה ל"חברה השוביניסטית המסריחה" וכלל נגד כל עשייה שאינה ציור ססמאות גראפיטי על קירות או בריסטולים. חבל.

    אגב 200 אלף נשים מוכות בישראל, את מכירה את הפילוח הסוציו אקונומי-אתני שלהן? אולי תספרי לנו עליו, אולי נדבר בכנות על מי מכה נשים, מי תוקף נשים, מי מפלה נשים, מי רוצח נשים, מי ביגמיסט. בא לך? או שזה קרוב מדי לאש ואת מעדיפה להאשים את הממסד ה"לבן"?
    ללכת על בטוח, להיות אחלא וסבבא וללכת לסלון מזל ולעולם לעולם לעולם לא להסתכל לאמת בפנים.

  9. לחיים ו. הגיב:

    עוד כמה עובדות שאני מקווה שתסכים איתי –

    1. יש אנשים (גם ממין זכר) שדווקא במרחב הציבורי (רחוב) מרגישים בטוחים יותר מאשר בבית – המרחב המוגן לכאורה, משום שבסתר הקירות המתעלל יכול לבצע את זממו ללא הפרעה.

    2. קורבן של תקיפה עובר קילוף של מערכות ההגנה המנטליות שלו. זה משאיר את קצות העצבים חשופים לגמרי, סף הכאב שלו יורד עד למצב שכל מגע "נורמלי" נחווה אצלו כתקיפה נוספת (מחוות של מכרים וזרים, ביקור אצל רופא, וכיו"ב). זה מצב פוסט-טראומטי שמתבטא בתגובות "מוגזמות" – גם התנהגות חרדתית וגם תוקפנות . יכול להיות שזה מה שראית אצל אורנה. לצעוק עליהם שיפסיקו להתנהג כמו מטומטמים לא ממש עוזר.

    3. אנשים "חזקים" עם סטטוס חברתי גבוה, שאתרע מזלם והיו קורבן תקיפה, נוטים להסתיר ולהכחיש את החוויה, משום שבגילוי יש פוטנציאל פגיעה בסטטוס ו"הזמנת" תקיפה נוספת (כמו שריח דם מושך טורפים), ובהכרה יש פוטנציאל פגיעה קשה בדימוי העצמי. האשמה עצמית – איך בנאדם "חזק" כמוני, שיש לו את כל הכלים להגן על עצמו, בכל זאת נכשל.

    לדעתי גברים שעברו תקיפה סובלים יותר מנשים, כי "הנפילה" אצלם היא מגובה רב יותר, וכך גם השבר.

    4. אנשים "חזקים" שמישהו פגע ב"נתונים להגנתם" (במיוחד אם זה קורה במרחב הטריטוריאלי שלהם), חווים בעצמם פגיעה קשה בדימוי העצמי, כי הפגיעה ב"בן החסות" מיתרגמת לכישלון במילוי חובה בסיסית, ואי לכך סימן שאלה על כישורי השרידה של אותו אדם. צ’ארלס ברונסון ב"משאלת מוות" יוצא לשקם את הדימוי של עצמו, הרבה יותר מאשר לעשות את העיר בטוחה לבנות ונשים של גברים אחרים.

    5. באשר להתיחסות וטיפול ב"תרבויות מדכאות נשים" או תרבויות מדכאות קבוצות מוגדרות כלשהן-

    נצא מתוך ההנחות הבאות –

    אף חברה לא מקבלת בחיוב התערבות זרה / תכתיבים חיצוניים / חוות דעת והערכות ו"עזרה" שלא התבקשו, בניהול ענייניה הפנימיים.

    זרים נתפסים כ "לא מחזיקים באותם ערכים", לא מבינים את המורכבויות של המנגנונים שמניעים את הגלגלים בחברה הנתונה, לא מזדהים עם המטרות וסדרי העדיפויות של החברה הנתונה.

    אנו תופסים חברות "מסורתיות" כדבר ארכאי, בפרט כשהן מתאפיינות באי שוויון גבוה ובמוביליות חברתית נמוכה עד אפסית. אבל אנו שוכחים שדווקא הסטטיות של המבנים החברתיים מספקת לרוב האנשים (גם מי שנמצא בדרגות הביניים ובדרגות הנמוכות) ביטחון – כל עוד הוא ממלא אחר הכללים הנהוגים הידועים לכל.

    אנשים בתוך חברות המסורתיות לא בהכרח רוצים להתנתק מהמוכר והידוע ולצאת באחת לנזילות, לאי-הוודאות, לצורך להתמודד כל הזמן עם זרימה אינסופית של חידושים, שמאפיינים את החברה ה"מודרנית".
    גם אם הם מעוניינים בשינוי הקיים, הם לא בהכרח רוצים לזרוק לפח את הישן ולהחליף אותו באיכות בלתי מוכרת.

    אנשים מתוך המערכת שמזמינים לחץ מבחוץ נתפסים כ"בוגדים ומלשינים" ונמצאים בסכנה של נידוי או ענישה.

    "הורדת מים" על מי שיושב בקומה העליונה, בדרך כלל גוררת הטבעה של העכברים במרתף. מי שמעוניין בטובת העכברים, צריך לנהוג זהירות במגעיו עם המערכת הכללית.

    גורמים חיצוניים שמעוניינים לקדם שינוי במערכות זרות צריכים להמנע מרטוריקה תוקפנית, מגנה ומתלהמת, ולנסות לגייס סוכני שינוי מהדרגים הגבוהים, לא על ידי דרישה ל"המרת דת" גורפת, אלא על ידי התמקדות בבעיות נקודתיות.

    הם גם צריכים להנמיך ציפיות ולהבין ששינויים חברתיים עמוקים הם לא משימה לדור אחד.

    * מעניין לציין שגופים "רדיקליים" מטיבים להבין את הדינמיקה הזו ביחסים עם תרבויות זרות שנתפסות על ידם כ"נמוכות", אבל לא מסוגלים ליישם את אותו מבט גם על התרבות שלהם עצמם כשהיא מהווה מטרה להתערבות זרה של תרבויות שנתפסות אצלם כ"חזקות".

    לשון אחר: התערבות בענייני הבדואים, למשל, מחייבת "הליכה על ביצים". לעומת זאת התערבות בענייני ישראל מחייבת מקל חובלים.

    הממ…

  10. חיים ו. הגיב:

    אני מסכים עם כל מלה בתגובה שלך,
    בתגובתי הראשונה התייחסתי ל"תרבויות אלימות לנשים" או "תרבויות מדכאות נשים", זהו המושג הנכון לטעמי ולא "אלימות גברית". לטעמי המגדריות הקיצונית שמתבטאת במאמר וכן בתגובה של אורנה לביא הינה מזיקה, בעיקר לנשים.

    בוודאי שעל נשים חזקות לפעול להגנה על נשים מוחלשות ומותקפות, הם לא אמורות לחיות כאילו הן נשים מוחלשות ומותקפות. אם פמיניזם פרושו לפחד ללכת ברחוב ולהמנע מרופאים גברים אז הפסדנו ובגדול.

    מלחמה בתודעה הכוזבת צריכה להעשות בקרב המוחלשות, בקרב המותקפות ובקרב הגזענים. האם שם היא נעשית? אני לא בטוח. הלא עלינו כרב תרבותיים נאורים לקבל את הקיפוח בהבנה.

  11. נאנסת הגיב:

    חיים, נדמה לך שאונס קורה רק בבתים עניים, מקופחים, ע"י אנשים לא משכילים?
    אונס קורה בכל מקום, בלי העדפה מיוחדת.
    זה יכול לקרות גם בבית של אחותך, ע"י בעלה המשכיל והמבוסס, וגם ע"י השכן המשכיל של סבתך.
    אני מדברת מנסיון אישי.
    אני חושבת שאם באמת מעניין אותך לדעת איך זה קורה, או איפה, אתה רק צריך להיכנס לפורומים של נפגעות תקיפה מינית ותראה שאונס קורה בכל מקום, בכל זמן. בנשים בחייך נאיביות לחשוב שהן לא בסכנה. נאיביות ברמה שעלולה לסכן אותן. אני חושבת שנדמה לך שאונס הוא רק חטיפה אלימה באמצע הרחוב, סכין מכוון לצוואר, ע"י אדם עני וטיפש. זה לא ככה. לא רק, והאמת- גם לא בעיקר. אונס נעשה בעיקר ע"י אדם שמכירים וסומכים עליו, והוא יכול להיעשות בבית, בשקט, ושהאדם הזה יהיה הדוד, קרוב המשפחה, השכן, הגיס, או סתם מישהו שקראת לו לפני כן "ידיד טוב". אונס הוא בד"כ לא ע"י שונאי-נשים, הוא בדיוק ע"י המחזרים, או מה שקראת- "אוהבי הנשים". ותמיד יש להם תירוצים. אז בבקשה, לפני שאתה נותן לבת שלך לסמוך על כל גבר, שים לב שמדברת איתך פה בחורה מבית טוב, מבוסס, משכונה טובה, והורים משכילים- שנאנסה במשך שנים ע"י גיסה, שהיה גם הוא ממשפחה טובה, מבית טוב, בשכונה טובה.

  12. לחיימ הגיב:

    אפשר לדעת מה כבודו עשה נגד הגזענות של אחיו היהודים?

  13. בני – אין הבדל בין אונס לאלימות "רגילה" הגיב:

    ברור שאונס קורה בכל מקום, כמו גם אלימות כנגד ילדים או אלימות בכלל.
    בעיני אין הבדל מהותי (מבחינת התוקף) בין אונס לבין ביטוי אלימות פיזי אחר.
    התוקף הוא עבריין אלים המתעל את תוקפנותו כנגד הקורבן שיכול להיות כל אדם חלש הנמצא בסביבתו.
    פוטנציאל האלימות קיים בצורה שווה בכל מגזר ומגדר, אך יכול להיות מודחק כתלות בתנאי הסביבה או החינוך.

    אני לחלוטין לא מסכים אם אורנה לביא המחזיקה בנקודת מוצא של קורבן תמידי:
    אם כל רופא או מעסיק הוא אנס פוטנציאלי אז גם כל גבר (מפקד בצבא, נהג מונית, וכו’), ומכאן שאשה לא אמורה לבוא בשום מגע שהוא אם גבר פן יאונה לה רע, אז מה המסקנה מכאן?
    מומלץ לנשים לא להתקרב לגברים?

    כמובן שזו נקודת מוצא פסולה וגזענית (גזענות על רקע מגדרי) שמביאה נזק למי שאוחז בה כמו למושא הגזענות (גברים).

    לביא מוסיפה ואומרת: "בכל זמן, בכל מקום – אני עלולה להיאנס, להירצח, להיחטף למטרות דיכוי והעסקה בזנות ופורנוגרפיה, או סתם לחטוף מכות. רק בשל היותי אשה".
    כמובן שזהו סלט חסר טעם של דברים שונים לחלוטין שעלולים לקרות לנשים שונות במקומות שונים.
    לא כל אישה יכולה "להיחטף למטרות דיכוי והעסקה בזנות ופורנוגרפיה", וגם לא זכור לי מתי אישה שסתם הלכה ברחוב "חטפה מכות", להיפך, אני כגבר הרבה יותר חשוף לקטטה מזדמנת עם זר אלים בשל היותי גבר.
    חבל סתם להקצין בכדי לחזק מסקנה רופפת ותמוהה.

    גם האמירה הבאה של המגיבה לחיים ו. (אורנה לביא?) היא תמוהה בלשון המעטה:
    "אחותך, בתך ואמך מרגישות בטוחות ללכת ברחוב שלנו בישראל, בין השאר בזכות הגברים שבחייהן, הערך הגבוה שהגברים האלו מייחסים להן, והמחוייבות שלהם לשמור על הערך הזה".
    זו פשוט שטות שובינסטית (כן, שובניסטית) לפיה אשה מרגישה מוגנת רק כי אי שם יש גברים המגנים עליה. לא ברור לי איך אישתי תרגיש בטוחה יותר בסימטא חשוכה כאשר אני נמצא כשלושים קילומטר משם.

  14. לבני הגיב:

    אנשים מרגישים בטוחים אם הם בוטחים בסולידריות של אנשים אחרים בסביבתם – בין השאר גברים. פיספסת איכשהו את "בין השאר".

    גברים הם חמישים אחוז מהאוכלוסיה. אשתך תרגיש בטוחה יותר בסמטא חשוכה אם היא תדע שבמקרה שתותקף יחלצו לעזרתה לא רק הנשים בסביבה…

    היא לא תרגיש בטוחה אם היא תדע שגברים בתרבות הזו מאמינים שאישה שמסתובבת לבדה בסמטה חשוכה היא טרף לגיטימי, ולכן יצטרפו לחגיגה.

    סולידריות לא צריכה להיות מגדרית.

    בנאדם צריך לדעת להסתדר לבד, גם אם הוא אישה, אבל נעים יותר לדעת שהוא לא לבד. זו לא בושה להיעזר באחרים.

    פמיניזם שמכחיש כל גילוי של צורך/נזקקות הוא משובש. הוא למעשה מעתיק דפוס שגוי של דימוי "גברי".

    "גבר אמיתי לא זקוק לעזרה מאף אחד"
    "פמיניסטית אמיתית לא צריכה עזרה מאף אחד – בטח לא מגברים!".

    זה מיתוס הרוכב הבודד בגרסה נשית.

  15. בני למגיבה הגיב:

    נראהלי שאנחנו מסכימים בבסיס העניין לפיו התיקון החברתי לא קשור כלל למגדר הקורבן הפוטנציאלי המסתובב לבד בסמטא חשוכה.

    ברור שכל אדם מרגיש בטוח יותר במהלך חייו אם יש לו "גב" כלכלי או פיזי מסביבתו הקרובה, ולא משנה אם הוא גבר או אישה.
    ובמקרה הספציפי של הליכה לבד בלילה אין ספק שגם גבר ירגיש טוב יותר אם ידע שמישהו יחלץ לעזרתו באם יותקף או יישדד.

    לא ברור לי מה הקשר בין המצב בישראל לבין "תרבות בה אישה שמסתובבת לבדה בסמטה חשוכה היא טרף לגיטימי".
    לא זכור לי ולו מקרה אחד בו גבר היה עד לתקיפה של אישה ע"י גבר שאינו מכיר והוא "הצטרף לחגיגה" כי הוא חשב שכך צריך להתנהג, פשוט אין דבר כזה כאן.
    למרות זאת היו לא מעט מקרים בהם קבוצת גברים אנסה או ניצלה מינית בחורה בודדה – ודווקא מקרים כאלו ראויים להתייחסות רצינית במקום "אישה בסימטה חשוכה", שוב, אלימות בקרן הרחוב פוגעת הרבה יותר בגברים מאשר בנשים.

  16. חיים ו. הגיב:

    לא הייתי יכול לנסח את מחשבותי טוב יותר ממך.
    גם בתגובה לארנה התייחסתי לפוסט טראומה. פוסט טראומטים לא יכולים לשמש אינדיקטור להתנהגות נורמטיבית ובוודאי אינם ברומטר חברתי או תרבותי מכוייל.

    אני רוצה להוסיף נקודה מסויימת, עם כל הרגישות המתבקשת לחברות ארכאיות, מסורתיות או אחרות, ישנם גבולות ברורים של התנהגות שחברה מודרנית לא אמורה לקבל בקרבה. אם בקהילה מסויימת בארץ היה נוהג של אלף שנים לחטוף ילדות למטרות נישואין, מובטחני שלא היינו סבלניים כלכך. השאלה היא האם החברה מאפשרת לאלו החיים בקרב קהילה שוביניסטית או מדכאת נשים מוצא, הגנה ומפלט כאשר הן מעוניינות לברוח, האם ארגוני הנשים נלחמים רק בהטרדות מיניות בחברות הייטק או גם במלחמה נגד ביגמיה, רצח על כבוד המשפחה, נישואים כפויים וכו. כי בסטטיסטיקה שהם מציגים לנו השכם והערב הם כוללים את *כל* פלחי החברה, אבל את האשמה מטילים רק פלח אחד שבו דווקא המצב לא ממש חמור. אוהבים לדבר על תקרות זכוכית, מתי נשמע על המרתפים? האם העובדה שארגוני הנשים מורכבים בעיקר מנשים לבנות משכילות מצמצת את המאבק לבעיות של נשים לבנות משכילות? המממ….

  17. ילדה מוכה (לשעבר) הגיב:

    חיים היקר (באמת, לא בציניות),
    זה מאוד קל להאשים את השכבות החלשות בחברה באלימות כלפי נשים, ולנקות את השכבות החזקות.

    נכון, נורמות של התעללות בנשים השתמרו בחברות מסויימות לאורך זמן ארוך יותר מאשר בחברות אחרות. נכון, גם אלו וגם אלו היגרו לכאן בדורות האחרונים, וכל אחד הביא איתו את מנהגי בית אבא… ואם אבא הכה את אמא ולא גונה ע"י סביבתו הילדים למדו זאת.

    ובכל זאת, הרשה לי לספר לך שאבי שייך באופן מובהק לשכבות החזקות במדינה.
    אשכנזי, משכיל (שני תארים אוניברסיטאים יוקרתיים), מנכ"ל של חברה גדולה, קצין קרבי במילואים, בעל חברים רבים שגם הם באים מאותם חוגים. הוא איש מרשים מאוד. אבל מה? פירק לי ולאמא שלי את הצורה באופן די קבוע.

    נכון, אני רק דוגמה. אני לא מעידה על שום כלל. אני כן יכולה לתת לך דבר אחד שאותו אני יודעת בוודאות:
    לאנשים עשירים וחזקים יש עורכי דין טובים.
    ילד או אישה במצוקה ממשפחה עניה יגיעו מהר יותר לרשויות, ולו משום שכנראה משפחתם מוכרת כבר לרווחה. ילד או אישה במצוקה ממשפחה עשירה, צריכים לעבור את מחסום עורכי הדין והרושם. הרושם שגם אתה, וגם הרבה גורמים בדרך שמטרתם היא להתריע על בעיה, נשבים בקסמו. היתכן שאיש כל כך נחמד (ובל נשכח- אשכנזי ומשכיל) עושה כאלו דברים?
    כן. יתכן.

    לא כל הגברים אלימים. אבל ישנה נורמה שעדיין מאפשרת לגברים לנהוג באלימות כלפי נשים. בעיקר אלימות מינית. אתמול הלכתי ברחוב בתל אביב, עברה בחורה יפה, ושני בחורים ברכב חולף צעקו לה קריאות בהמיות. אף אחד לא יעצור אותם. אם הבחורה היתה מלונת היו לועגים לה. אבל האם אתה לא היית כועס לו בחורים בהמיים היו צועקים הערות לבת שלך? יש לי אלף דוגמאות כאלו. זה מה שעצוב- זה קורה כל הזמן.
    אם זה נהג המונית שהזמין נערה שאני מכירה לשבת על ברכיו, אם זה האיש שנדחק והתחכך בי במופע רחוב, אם זה האופנוען שהתגאה בסטיקר הסקסיסטי החדש שלו…

    רוב הגברים אוהבים את הנשים שלהם, את הבנות שלהם, ויעשו הכל כדי להגן עליהן. אבל מה יחסם ל"סתם" נשים ברחוב?
    מה יחסם ל"סתם" נשים במקום עבודתם?

    לא צריך להגיע לאונס, רצח או התעללות כדי להבין שאנחנו חיים וחיות בחרבה שעדיין מאפשרת סקסיזם ושוביניזם.

הגיבו לבני – אין הבדל בין אונס לאלימות "רגילה"

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים