הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בדצמבר, 2008 11 תגובות

ב-10 בדצמבר 1948 חווה העולם רגע של חסד כאשר העצרת הכללית של האו"ם אימצה את "ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם". מזרח ומערב, צפון ודרום התאחדו סביב המסמך המופלא והנפלא הזה. מאז מצוין יום זה כיום זכויות האדם ברחבי העולם.


30 סעיפי ההכרזה הם לדידי מעין שירת זכויות האדם, תמצית מזוקקת של עולם ומלואו המאגדת תחת קורת גג אחת זכויות אישיות, פוליטיות, כלכליות וחברתיות. ההכרזה היא מורה הדרך, המצפן העומד לנגד עיניהם של כל ארגוני זכויות האדם בעולם.


אין זה מקרה שההכרזה התקבלה זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר העולם עדיין נתון תחת הלם עשרות מיליוני קורבנות הפשיזם והנאציזם ובמרכזו שואת היהודים והצוענים, פשעי השמדת עם.

ההכרזה היא האלטרנטיבה לעריצויות ולרודנויות, היא הצהרת הכוונות לכל באי עולם, לכל בעלי השררה, כיצד עליהם לנהוג במטרה למנוע חזרה אל החשיכה שירדה על העולם ערב פרוץ המלחמה ובמהלכה.


יש מדינות שאימצו את ההכרזה אל חיקן, כללו אותה, או לפחות חלקים ממנה, בספרי החוקים ועשו מאמצים לפעול ברוחה. אולם למרבה הצער מרבית מדינות העולם עדיין מפרות בצורה בוטה זכויות אדם בסיסיות, וגם הנורא מכל, רצח עם, לא עבר מן העולם.


שוחרי זכויות האדם בכל אתר ואתר ממשיכים להיאבק על מימוש הזכויות הכלולות בהכרזה והמלאכה קשה וסיזיפית.


השנה אנו מציינים 60 שנים להכרזה, כמספר השנים של מדינת ישראל.


היו מי שציפו, בישראל ובעולם, כי מדינת ישראל, שכמו ההכרזה, קמה מאפרם של קורבנות השואה, תהיה "אור לגויים" בשמירה על עיקרי ההכרזה. האכזבה קשה כשאול.


מדינת ישראל נולדה בחטא גירוש המוני של מאות אלפי בני העם הפלסטיני, מרביתם אזרחים, בהם ילדים נשים וזקנים שבוודאי לא נמנו עם כוחות לוחמים, ומצטיינת דווקא בימים אלה, ערב יום ההולדת ה- 60 להכרזה, בביצוע פוגרומים נגד פלסטינים חסרי הגנה בנוסח פרעות ליל הבדולח בגרמניה.


האגודה לזכויות האזרח, שהיא אחד מארגוני התשתית הנאבקים למען זכויות אדם בישראל, מפרסמת מדי שנה, לקראת יום זכויות האדם, דו"ח על מצב זכויות האדם בישראל.


התמונה הניבטת מהדו"ח השנה היא מדכאת. ישראל הולכת בתחום זה מדחי אל דחי.


הדו"ח מציין מספר מעגלים של הפרות זכויות אדם בישראל. מצבם של הפלסטינים בשטחים הכבושים הוא החמור ביותר. משטר הכיבוש והאפרטהייד שישראל הקימה בשטחים הכבושים מתאפיין בהפרות זכויות אדם קטלניות בכל תחומי החיים. דומה, שאין ולו סעיף אחד מההכרזה שישראל מקיימת באשר לפלסטינים, וראשון לכולם, הזכות לחיים (סעיף 3).


המציאות האפילה של הפרות זכויות האדם בשטחים הכבושים שנמשכת כבר למעלה מ-40 שנים מטילה את צלה הכבד על תחומי החיים בתוך ישראל. הפלסטינים אזרחי ישראל מופלים לרעה, זכויותיהם של מהגרי עבודה מופרות ברגל גסה, המהגרים מאתיופיה סובלים מיחס גזעני ומפלה בתחומי התעסוקה והשכר, השלטון בישראל נוהג בגסות ובאכזריות בפליטים מבקשי מקלט, (כל כך מהר שכחנו כי גם אנו היינו פליטים שדלתות ננעלו בפנינו), זכויות נשים מופרות כעניין שבשגרה וראשון לכולן סחר הנשים שמשגשג לבושתנו, זכויות עובדים מופרות במסגרת עובדי קבלן, וכן הדבר באשר לזכויות נכים. ישראל היא בתחומים רבים מדינת שב"כ, בניגוד לכל נורמה דמוקרטית. בלי אישור השב"כ אין למנות שופטים, קאדים, מורים ובלי אישורו אזרחים לא יכולים לחיות עם בני זוגם שאינם ישראלים. הגבלות התנועה המוטלות על מרדכי ואנונו, מי שהיה 18 שנה אסיר מצפון בכלא הישראלי, הן דוגמה להתעללות השב"כ בזכויות האדם הבסיסיות שלו.


עוד לא הגענו לתחתית, יש עוד לאן להתדרדר. ארגוני זכויות האדם, כמו האגודה לזכויות האזרח, הם אחד המחסומים האחרונים המגנים עלינו מפני עריצות גורפת של השלטון.


פרעות תשס"ט


פינוי הבניין בחברון אליו פלשו המתנחלים במסגרת שוד הקרקעות ונכסי נדל"ן אחרים, היה מעט מדי ומאוחר מדי. הבניין, שהפולשים האלימים והגזענים נתנו לו את השם הפסטורלי "בית השלום", מין חוש הומור מקאברי מבית המדרש המתנחלי, היה צריך להיות מפונה מפולשיו ביום הפלישה הראשון, ולא לתת למפלצת הגזענית את הגנת צבא הכיבוש במשך זמן כה רב. מעט מדי- משום שכל עוד מתקיים גטו האפרטהייד בחסות צבא הכיבוש, לא ייכון השקט באזור. יש לפנות את כל הקבוצה הטרוריסטית היהודית שהשתלטה בסיוע שלטונות הכיבוש על מרכז חברון, וכל המקדים הרי זה משובח.


אין פירוש הדבר שחברון חייבת להישאר ללא ישוב יהודי לעולם ועד. כאשר הפלסטינים ישלטו בגורלם, רשאים יהודים שירצו בכך לבקש רשות להתגורר שם, בכפוף להסכמת השלטון הפלסטיני ולהתחייבות היהודים לכבד את חוקי המקום, לחיות כשכנים ולא כשליטים עריצים.


הפינוי, הגם שכאמור נעשה באיחור, טוב שנעשה, אבל כמו שישראל נוהגת בסוגיות הכיבוש, הדבר נעשה תוך התנכרות להנהגה הפלסטינית, ללא תאום עימה, כפי שנהגו בפינוי רצועת עזה.


שלטונות הכיבוש ידעו כי בעקבות פינוי הבית ינסו המתנחלים לבצע פוגרום בפלסטינים, ועל כן היה צריך, או לתאם את הפעולה עם המשטרה הפלסטינית בחברון, למען תוכל להגן על הפלסטינים מפני טרור המתנחלים, או ששלטונות הכיבוש היו צריכים לפרוס כוחות כך שכל התנכלות לפלסטינים תמוגר באיבה. כפעולת מנע חשובה היה צריך לפרוק מנשקם את כל המתנחלים באזור, כדי שלא יעשו בו שימוש רצחני. הדברים לא נעשו.


ואכן, בעקבות הפינוי, כצפוי, פרקו המתנחלים את זעמם על השכנים הפלסטינים, ירו ופצעו פלסטינים חסרי הגנה, שרפו בתים ומכוניות, ניפצו חלונות ודודי שמש, וכל זאת שעה שצבא ומשטרת הכיבוש עמדו מהצד ונתנו לפוגרום להתרחש.


הפוגרום הזכיר לי את פרעות ליל הבדולח בגרמניה, שגם שם, כמו כאן, הקורבנות התמימים נבחרו רק על סמך שיוכם הלאומי והדתי, היו חסרי יכולת הגנה, והשלטון עמד בצד וצפה במתרחש.


אלוף פיקוד המרכז, שהוא הרשות המושלת והמחוקקת בשטחים הכבושים, ותפקידו על פי הדין הבינלאומי לספק הגנה לאוכלוסיה הכבושה, מעל בתפקידו והוא, יחד עם שר הביטחון שמעליו נושאים באחריות לפוגרום, בנוסף כמובן למתנחלים הפורעים. המעט ששלטון הכיבוש חייב לעשות ללא שיהוי, הוא לפצות את הפלסטינים שגופם ורכושם נפגעו.


הפוגרום הבליט את מצבה הנכה של הרשות הפלסטינית אל מול שלטון הכיבוש הישראלי. לא מכבר נפרס בחברון כוח משטרתי פלסטיני שאומן עלי ידי אמריקאים ואירופים בירדן. במבחן הראשון בו היה עליהם להגן על תושביהם הם נמנעו לעשות זאת. ידי השוטרים הפלסטינים כבולות ככל שמדובר במתנחלים. המשטרה הפלסטינית קיבלה הוראה לא להתעמת עם מתנחלים. כך בונים משטרת טאונשיפ בדומה למשטרה השחורה בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד. הפלסטינים שסובלים מטרור המתנחלים מופקרים לגורלם.


הטרור במומבאי


פעולת הטרור במומבאי חיזקה את הדעה הרווחת בציבור


לפיה לא כל המוסלמים הם טרוריסטים אבל כל הטרוריסטים הם מוסלמים.


וזה לא נכון.


הטרור של קיצונים מוסלמים הוא אחד מענפי הטרור, אבל אפילו לא העיקרי שבהם. הטרור המוסלמי זוכה לתהודה תקשורתית רבה, גם בין השאר משום שהוא מכוון לעתים קרובות נגד חברות ומדינות שהתקשורת בהן מפותחת. טרור ממלכתי של מדינות הוא תופעה הרבה יותר נפוצה, וגם מספר קורבנותיו הינו גדול לאין שיעור מזה של הטרור של קבוצות חמושות שאינן מדינות.


טרור ממלכתי משותף למרבה ההפתעה למדינות דמוקרטית ומדינות דיקטטוריות. ההבדל הוא בעיקר ביעדי הטרור. הטרור הממלכתי של ממשלות דיקטטוריות כמו איראן, בורמה, צפון קוריאה או ממלכת סעודיה מכוון בעיקר נגד אזרחיהן. לעומתן, הטרור הממלכתי של מדינות דמוקרטיות, כמו ארה"ב, מיועד בעיקר נגד מדינות אחרות. ארה"ב היא יצואנית הטרור הממלכתי הגדולה ביותר בעולם. מספר הקורבנות של הטרור הממלכתי האמריקאי מאז תום מלחמת העולם השנייה, מגיע למיליוני בני אדם. אחת התקוות ששוחרי זכויות אדם תולים בנשיא הנבחר ברק אובמה, שיפסיק את יצוא הטרור הממלכתי האמריקאי. ישראל אף היא דוגמה למדינה המייצאת טרור ממלכתי בין באמצעות משטר הכיבוש ובין באמצעות יצוא נשק למדינות טרור.


סין מהווה אף היא דוגמה למדינה המפעילה טרור ממלכתי נגד אזרחיה, וידועה לכולנו הדוגמה של טיבט. הדלאי לאמה , חתן פרס נובל לשלום, הוא דמות אהודה בעולם ולכן הטרור הממלכתי בטיבט זוכה לתשומת לב בינלאומית רבה. אולם מעטים יחסית יודעים כי הודו הדמוקרטית מפעילה טרור ממלכתי לא פחות חריף על קשמיר בעלת הרוב המוסלמי.


הטרור, בין הממלכתי ובין של ארגונים לא מדינתיים, פוגע בחפים מפשע וזורע פחד. יש קשר בין שני סוגי הטרור, ולכן המאבק חייב להיות משולב נגד שניהם.

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. עמיחי הגיב:

    לא מזמן פורסם מאמר בגדה השמאלית בנושא בדידות השמאל.
    המאמר, שלא כמו כותרתו, לא עסק כלל בבדידות השמאל אלא בצדקת השמאל. עולם כמנהגו נוהג…
    והנה אתה מוסיף עוד דוגמה נהדרת לסיבות בגללן השמאל האמיתי בישראל היה ויהיה מבודד ובדלני – "הפוגרום הזכיר לך את פרעות ליל הבדולח בגרמניה"…
    ובכן, תרשה לי להעיר בצורה וודאית: ה"פוגרום" בחברון לא הזכיר לך את ליל הבדולח.
    ולמה לא? הרי לך כותרת ממאמר שפורסם היום ב-ynet:
    "שעות ספורות אחרי שבית משפט השלום הורה לשחרר את זאב בראודה ממעצר, הגישה נגדו הפרקליטות כתב אישום בגין גרימת חבלה בכוונה מחמירה משום שירה ופצע שני פלסטינים".

    אני שואל את עצמי האם אני צריך לפרט כאן את המניעים, התכנון מגבוה, הגיבוי והדרך בה בוצע ליל הבדולח בכדי להשלים את פערי הידע שלך בנושא. אבל יש לי תחושה שאתה מכיר את ההיסטוריה לא פחות טוב ממני ולכן אני סמוך ובטוח שאתה יודע היטב שמה שקרה בחברון רחוק מליל הבדולח כמזרח ממערב, כמו גם כל מה שקשור לגרמניה של אז לעומת ישראל של היום.

    ההשוואות הנ"ל שאתה עושה (ועוד רבים וטובים) – הן הסיבה לאותו ניתוק ובידוד של השמאל בישראל מרוב הציבור המכריע.
    הייתי אומר לך "תספיק להיות צודק ותתחיל להיות חכם", אבל לצערי במקרה הזה אתה לא צודק ולא חכם…

  2. רונן הגיב:

    יש דבר אחד משותף לטרור-הוא פשוט בא ממדינות לא דמוקרטיות.
    עמים צריכים להפרד-זו הדרך היחידה לשלום.
    ברגע שבמדינות ערב תהיה דמוקרטיה הכל יהיה אחרת ובטוח שיהיה שלום.

  3. פרנק אדלר הגיב:

    לגדעון ספירו
    בנוגע למשפט על גירוש הפלסטינים ב-48, יש לשוב ולהזכיר, אף שהדבר מלאה במקצת, כי הפלסטינים ומדינות ערב הם שתקפו את היישוב היהודי בניסיון להשמידו, ולולא עשו כן היו יושבים עד היום בשלווה ובנחת במקומותיהם. יתרה מזו, הם אף היו מצליחים ללא ספק בהזדמנות מאוחרת יותר כלשהי להשמיד את המדינה היהודית המפוצלת וחסרת סיכויי ההגנה. אגב, גם בתנאים הללו, אף ש"גירוש" הפלסטינים היה מוצדק במקרה זה כהגנה עצמית והישרדות (וכי מה הם היו עושים לנו לו ניצחו?), על אף זאת מקרי הגירוש היו מעטים יחסית, ורוב רובם של הפליטים ברחו ולא גורשו.
    שום תיאוריות שקריות של "היסטוריונים חדשים" לא ישנו את האמת ההיסטורית הזו.
    שאר החלקים במאמרך רצופים כמובן גם הם עיוותים וסילופים למכביר, כולל ההשוואה הצפויה לעייפה (והמכוערת) לנאצים, אך תקצר היריעה מלהתייחס אל כולם.

  4. דניאל הגיב:

    המצב בישראל אכן קשה, והפוגרום שבוצע בחברון הוא מהאירועים המבחילים ומבישים שקרו בישראל. אך יש סכנה בשמאל ,שאני רואה עצמי חלק ממנו, שניכר כי הוא נהנה להיות מיעוט צודק. אין ניסיון כנה לשכנוע הציבור הכללי בעמדותיו ואם זה נעשה לרוב זה נעשה בהתנשאות. אני חושש שבחירתו של משה פייגלין לליכוד הוא רק מגמה שתתחזק בישראל, של עליית כוחו של פשיזם ימני משיחי. בתקופה שכזו אסור ומסוכן יהיה אם השמאל ימשיך בניכור החברתי שהוא נמצא בו, וימשיך באיסטניסטיות המגוחכת שלו. צריך לחזק את מפלגות דמוקרטיות ושוחרות שלום ולחזק את מעמד הביניים, גם במחיר של הליכה לא בכל דרכי השמאל האידיאלים. ההיסטוריה מלמדת אותנו שרבות, התנשאות ובדלנות השמאל איפשרה לימין הפשיסטי להשתלט. ואני לא בטוח שהשמאל בארץ בוגר מספיק בשביל להכיל את כל העם ולוותר על כל חלומותיו.

  5. בן פרנקל הגיב:

    "טרור ממלכתי"- מכבסת מילים מבית היוצר של גדעון ספירו. רצונו האמיתי לחזור בדיוק על המנטרה הקבועה שלו: ישראל וארה"ב הן גורמות הצרות הגדולות בעולם. כמובן שהוא מתעלם מכך שישנם עוד עמים\ דתות עניים ומקופחים בעולם שאינם מפוצצים את כל מה שמסביבם. לא ראיתי אף מהגר אפריקאי או מקסיקני מפוצץ מטוסים או מכריז ג’יהאד אלים על הגלובליזציה. גם אם נקבל את הטענה האיסלאמית כי הפיגועים נגד ארה"ב נעשו בשל תמיכתה בישראל, עדיין לא מתקיימת ההקבלה ליהודים משום שעדיין לא ראיתי אף יהודי חוטף מטוס ומרסק אותו בקרמלין על שום חימושה של מוסקבה את מדינות ערב. הדבר נובע מחוסר הפרופורציה שבה האיסלאם תופס את עצמו: כקבוצה שאמורה להיות המשמעותית והחזקה בעולם, לבין המציאות העלובה שבה חיים מרבית המוסלמים. כמובן שגם העובדה שמדינות האיסלאם לא גידלו אף מדען\ ספורטאי\ אוניברסיטה ראוי\ה לשמו\ שמה היא אשמת ישראל, וארה"ב.הבעיה היא כי מדינות האיסלאם, והאיסלאם בעצמו לא פיתחו שום צורה, אפילו מינימלית, של ביקורת עצמית.אותה ביקורת שאצל גדעון ספירו מופיעה כמובן בצורתה המופרזת.

  6. עמי מאור הגיב:

    לגדעון ספירו,

    ההשוואה כביכול בין מדינות "המייצאות" טרור כגון : ישראל וארה"ב לבין אירגוני הטרור ובמיוחד אלו הנימנים על האיסלם הקיצוני הוא מופרך ומשולל כל יסוד , שלא לומר מנותק מהמציאות.

    מציע לך לקרוא את סיפרו המצוין של העיתונאי תומס פרידמן "העולם הוא שטוח" , שם הוא מנתח בהרחבה את המניעים והאידיאולוגיה המעוותת של אירגוני הטרור שחוץ מהרס וחורבן והרג מסיבי של חפים מפשע, לא מציעים שום רעיון חדש וחיובי לאנושות. ולעומת זאת המדינות המדוברות גם עוסקות בחינוך , בריאות, רעיונות חופש וערכים , רווחה כלכלית ותרבותית ועוד.. לתושביהן.

    מצוטט בספר העורך של עיתון אל שארק אל וואסת היוצא לאור בלונדון, שבו הוא קובע במפורש שהמיזם היחיד אותו מייצאים אירגוני הטרור הוא טרור בלבד!

  7. מה שספירו לא מספר הגיב:

    ב-1948 תקפו הערבים עם בטראומה שלאחר השואה
    (זה חטאם וזה פשעם) ושלא יספרו שהרגישו מאוימים משום שלא היו מליוני יהודים שאימו
    לעלות לישראל
    העולם זועזע מההתקפה הנפשעת ופעם יחידה בהיסטוריה גם ארה"ב וגם ברית המועצות תמכו
    בציונות
    מדינות ערב גרשו מאות אלפי יהודים
    ישראל קלטה גם את פליטי השואה וגם את פליטי מדינות ערב אז מי בכלל חשב על התוקפן הערבי
    בין 48 ל-67 לא הציעו הערבים חזרה לגוש עציון לחברון לעיר העתיקה לכפר דרום לארם נהריים ועוד מקומות שנכבשו ונהרסו על ידם
    מי שמדבר על דיר יאסין שיזכור את הטבח הראשון שבוצע במתישבי גוש עציון כשהם כפותים
    נרצחו פי 2 מאשר בדיר יאסין

  8. חיים ו. הגיב:

    ושוב הניגון הישן, טרור של מדינות שווה טרור של ארגונים עצמאיים. לפעמים אתה חושב שיבשו מעיינות המחשבה המקורית, כבתה הלהבה הרעיונית בשמאל הרדיקלי ונותרנו עם ססמאות עבשות וטענות מגוכחות. אליבא דספירו, כל ארגון מרצחים בעולם הטוען לעוול פוליטי ורוצח אנשים בשל כך נושא באותו משקל מוסרים של סין, כן סין זו שאירחה אולימפיאדה עכשיו. לג’יהאד האיסלאמי יש את הסמכות המוסרית להפעיל כח בשם האינטרסים הפוליטיים שלו כפי שיש לארה"ב. כן, כן. אפילו לבריגדה על שם אביבית שם טוב, ארגון שהקמתי זה עתה ודוגל בהפסקת הדיכוי נגד נשים בישראל עומדת ההגנה הזו. ןבמידה ונטמין מטען ביציע של הפועל במשחק הבא, נטען כי הדיכוי ההודי בקאשמיר הוא לא פחות חמור, כן יש מיליארד הודים, ממשלה הודית נבחרת, צבא הודי ואפילו שפה הודית. כל זה לא חשוב. הסמכות המוסרית שלנו ושל ההודים הנה אותה סמכות. לנו רק אין שום אחריות על כלום. לא נבחרנו על ידי איש. אנחנו לא צבא וכן אנו גם מפירים כל אמנה להסדרת לחימה ולהגדרת כח לוחם שאושררה באו"ם, כן אותו או"ם מהאמנה לזכויות האדם. או"ם שמום.

    עכשיו רק נותר לברר מדוע ספירו כלכך סלקטיבי באמנות שהוא בוחר לקדש.

  9. ימי משיח הגיב:

    אפילו "השמאל" מסרב להתגיס כדי להגן על השטויות של ספירו.

  10. דניאלה הגיב:

    כרגיל, אני מסכימה לחלוטין עם כל דבריו של גדעון = מן האנשים היחידים בארץ הזאת, המדברים לעניין.

  11. לדניאל הגיב:

    בבקשה, עזוב אותנו במנוחה.

הגיבו לעמיחי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים