הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בדצמבר, 2008 10 תגובות

‘ועידת העשוקים’ התקיימה במוצ"ש, ה- 13.12.08 מול קירות אפלים, קודרים ואטומים ברחבת ‘בית אריאלה’ ליד מוזיאון ת"א – הייתה יותר מסמלית.


זה אומנם דורש מאמץ-מה ויושרה כדי לעמוד מול המראה ולהתבונן נכחה באמת העירומה, אך צריך ויש לאמר את האמת ישירות, באומץ ובנחישות:


‘ועידת העשוקים’, במוצ"ש האחרון הייתה, לדעתי, כישלון חרוץ וכולנו, כל המשתתפים בדיונים להכנתה [בכללם אנוכי, שנטלתי חלק בדיונים אלה] – נכשלנו!

‘ועידת העשוקים’, שהיוזמה לקיומה התחילה לפני כתשע שנים עם ההכרזה על קיום "ועידת העסקים" ואשר התקיימה תמיד מולה – נדדה הפעם ממקום למקום, עקב אילוצים שונים, והתקיימה לבסוף אמש, כאמור, מול ‘בית אריאלה’ החשוך, ברחבת מוזיאון ת"א.


עצוב היה לחזות אמש, ברחבה גדולה זו, את הקבוצות הספורות של בני-נוער אידיאליסטיים, חדורי הכרה סוציאליסטית-מעמדית , של בנק"י [ברית הנוער הקומוניסטית הישראלית] ושל תנועת ‘השומר-הצעיר’ ומתי-מספר של מבוגרים ועוברי-אורח שהצטרפו אליהם, כשהם מתגודדים מול הקירות של בנין הספרייה המוחשך, שבחזיתו הוקמה הבימה, שהניפו כרזות ושלטים, נופפו בדגלים אדומים וקראו קריאות גנאי רמות, בגנות המצב הפוליטי והכלכלי החמור והנורא שהשתרר בארץ, בגנות הפערים העצומים בין שכבות האוכלוסייה השונות, הן בגלל קביעת המדיניות הכלכלית המפלה, הנבזית, המדכאת והכושלת של הממשלה ובראשה משרד האוצר, שהעדיפו, בעשר השנים האחרונות, לתגמל ולהעשיר קומץ של שכבת עשירים, בעלי-הון עתירי-ממון, מקורבי השלטון – על שכבות הביניים, שירדו למעמד נמוך ומצטמק, הולך ונעלם, ובעיקר מול השכבות המוחלשות והעניים הנמנים על שכבות המצוקה, שהתרוששו לחלוטין, עד כדי קושי לספק לעצמן את מזונן ואת צורכיהם הבסיסיים ביותר.


המצב, כמובן, החמיר עוד יותר בעקבות המשבר הכלכלי העולמי, שגלי הצונאמי הצפויים שלו לא הגיעו עדיין, לחופי הארץ ולא הכו, במלוא עוצמתם ההרסנית האדירה.


ראוי להזכיר כאן את דו"ח ‘מכון אדווה לצדק חברתי’ שהתפרסם בימים אלו, המצביע על עובדות חמורות של העמקת אי-השוויון חברתי ואי-צמצום הפערים בחברה הישראלית.


הונאת-הענק של מנכ"ל נאסדק, לשעבר, בסכום הדמיוני של 50 מיליארד דולר, חשפה לעיני כל , שברשתו נלכדו גם השקעות עצומות של חוסכים לקופות פנסיה וקופות-גמל מישראל, שחמדנות מנהליהן, שנעדרה לחלוטין שיקול-דעת נבון ורציונלי והרצון להעצים את רווחיהן בדרך שאינה יודעת שובעה, גרמה לחלק מהשקעותיהם לרדת לטמיון ומעידה יותר מכל, על הדרך הנלוזה והבלתי-אחראית, בה התנהלו ועדיין מתנהלים עסקי הבנקאות והפיננסים בארה"ב בכלל ובארץ בפרט. יש לציין, להדגיש ולשבח, את דבריהם החודרים של ח"כ ד"ר דב חנין מחד"ש ושל הח"כ לשעבר, אילן גילן (מרצ), בעצרת זו, שזכו לתשואות רמות.


אבל, בעצם, באתי לדון כאן בתופעה העגומה והמביכה של אירוע קיום ‘ועידת העשוקים’ אמש:


שוב התברר, כי כישלונה של ‘ועידת העשוקים’- העצרת – ההפגנה, נעוץ בעיקר, בתפיסה הפטרונית השגויה והמוטעית, כי חבורות של צעירים, מלאי-התלהבות וצודקים בתפיסת-עולמם ובדבקותם בעקרונות הצדק והשוויון, ככל שיהיו, אינן יכולות ,לבדן, לשאת במעמסה הכבדה, ולפעול במנותק מהציבור האמיתי, הגדול והדומם, אליו – להכרתו, למוחו ולאוזניו הם מכוונים בעיקר את מסריהם, כשאלו, האחרונים, – "נשואי-העניין", ה"נדפקים" ע"י השיטה והמדיניות הקפיטליסטית הפראית-הדורסנית – אינם משתתפים ונוטלים בה חלק באורח פעיל ועיקרי!


דרוש, אפוא, שידוד מערכות טוטאלי בתפיסה האסטרטגית-העקרונית שלנו:


‘ועידת העשוקים’, לעניות-דעתי, אינה צריכה להיות מותנית ותלוית "ועידת-העסקים" – אלא צריכה וחייבת להתקיים בשיתוף פעיל של הציבור העצום והרחב, המעונה והמתענה, של העשוקים עצמם!


יש לקיים עצרות, כנסים מקדימים וחוגי-בית, בשכונות מגוריהם ובמיוחד בשכונות המצוקה ובשכונות העוני בערים ובפרברים העניים, המשוועים לסיוע, כדי להפריך את המסרים המעוותים, השקריים של השלטון הקפיטליסטי-הדורסני, שמסתייע, כרגיל, בתקשורת המשת"פית, על כל ענפיה, המשתפת פעולה עם השלטון, משמשת שופרו ומעצימה, כאמור, את מסריו המעוותים-השקריים, את מדיניותו החד-צדדית הכושלת, העושקת ומנצלת את מרבית שכבות העם ומרוששת אותן, במשך שנים רבות, כשלעומתן מעדיף השלטון האכזר להעשיר קומץ עשירים מופלגים, בעלי-הון עתירי-ממון מקורבי השלטון!


יש להעביר את המסרים בצורה שתתאר את המצב לאשורו, בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים ותנסה להחדיר לתודעתם של העשוקים, את הצורך המיידי לשנות את המדיניות הפוליטית-כלכלית-חברתית, מן הקצה אל הקצה!


וזהו, בעצם, המסר כולו!

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. חררדו לייבנר הגיב:

    כל הכבוד לניצן על הביקורתיות הכנה. אני מצטרף לקריאה לעשות חשיבה חוזרת ונוטה להסכים עם הטענה שניצן מעלה שיש להתמקד במחאה של אוכלוסיות עשוקות. השאלות האם מול הועידה, איפה, איך, הן שאלות משניות. לעתים קרובות מדי פעילים אידיאליסטים טועים לחשוב שהם במסירותם ובהתלהבות שלהם יכולים למלא את מקומן של האוכלוסיות המדוכאות עצמן. אין טעם להעלות סיסמאות על הפנסיה שנגנבה ללא פנסיונרים שמעלים אותן. אין טעם לדבר בשם השכונות העממיות ללא אנשים שבאים משם, לדבר כנגד פיטורי עובדים ללא מפוטרים וכן הלאה…

  2. יש לקיים עצרות, כנסים מקדימים וחוגי-בית, בשכונות מגוריהם ובמיוחד בשכונות המצוקה ובשכו הגיב:

    "יש לקיים עצרות, כנסים מקדימים וחוגי-בית, בשכונות מגוריהם ובמיוחד בשכונות המצוקה ובשכונות העוני בערים ובפרברים העניים"

    נלמד מהיוונים:

    — קישור —

    — קישור —

    נהיה „הלניסטים” !

  3. אחמד פילגר הגיב:

    תיאור די קודר, אבל אמיתי.כל כבוד לחברים המסוגלים גם לעשת וגם ללמוד מהעשייה – ומהטעויות.

  4. עיראקי, ר"ג הגיב:

    נראה לי שפשוט הרעיון הזה – של הפגנה מול ועידה – פשט את הרגל.

    מלכתחילה זה היה ניסיון לחקות מודל חו"לי, בתקופה ההיא כשעוד כולנו זכרנו והתפעלנו מהפגנות הענק בפראג ובסיאטל. אז ניסינו לעשות משהו דומה בקטן פה אצלנו. מאז גם בחו"ל המסורת הזו נשחקה (ומלכתחילה היא היתה בנויה על מיסטיפיקציה של הועידות עצמן), ובארץ נשארה מסורת "ועידת העשוקים" בעיקר על תקן של "פרויקט אמצע שנה" של אנשי השומר הצעיר (לא שאני חס וחלילה מזלזל).

    הרעיון שלך של לצאת אל הציבור הוא בבסיסו של דבר ההצעה הראויה. המסקנה של "יש לקיים עצרות, כנסים מקדימים וחוגי-בית, בשכונות מגוריהם ובמיוחד בשכונות המצוקה ובשכונות העוני בערים ובפרברים העניים, המשוועים לסיוע" – היא קצת מקושקשת, קצת דמוגגית וקצת אליטיסטית בפני עצמה. צריך לצאת עם הצעה ספציפית, פרויקט "בגודל שלנו" שניתן להרים, לא איזה מאמץ אמורפי שבו "אנחנו" נשכנע את המוני ה"משוועים לסיוע" שזה דווקא הסיוע שלנו אליו הם משוועים.

    מה דעתך פשוט להחליף את "הפגנת העשוקים" בועידה של ממש, כנס משלנו שבעצמו יימשך יומיים, ולא מול ספריה ריקה או בית מלון מפואר, כי אם באחד המתנ"סים של אחת משכונת דרום ת"א, או במקום כלשהו בפריפריה הקרובה או הרחוקה?

    לפני כמה שנים התרחש "פסטיבל אקטיביזם" בעיר לוד – גם זו היתה מסורת בת כמה שנים שקיבלה תפנית, קודם לכן פסטיבלי הקאטיביזם נשלטו בידי פעילים ירוקים והתקיימו ביערות ושמורות טבע, מרוחק מכל מקום יישוב. היית שם? נראה לי שזו הצעה נקודתית ומעניינת בתור חלופה להפגנה.

    הדבר הכי יפה שהיה שם זה השיח המגוון שהתנהל בין הקבוצות השונות – ולאו דווקא בין ה"פעילים" לבין ה"ציבור". היו שם דוכנים והרצאות ושיחות וויכוחים מכל מיני מקומות – מדיבורים על מיחזור ועד אמא של טלי פחימה (אז בכלא), שניסתה לשאול מה היה קורה אם הבת שלה היתה גבר אשכנזי. נראה לי שדווקא מפגש כזה למשך יומיים יכול להיות התגובה הראויה לועידת העסקים.

  5. יובל הלפרין הגיב:

    וגם לפזר, לפזר, לא הכול תל אביב,
    אם יש לנו, נניח, 500 מפגינים פוטנציאליים, עדיף לפזר אותם ל-50 משמרות בני עשרה משתתפים בכל הארץ ומאשר לרכז אותם בהפגנה אחת בעיר גדולה.

  6. שלמה הגיב:

    אולי כדאי באמת להתייוון. בהרבה מובנים.

  7. אורנה לביא הגיב:

    הנה הדרך:
    חיררדו ויובל הביאו ביחד את מהות הענין של מה שצריך להיות בהפגנות של ועידת העשוקים. האמת היא שזה נובע מזה…
    באותו זמן, בכל רחבי הארץ, המוני הפגנות בגדלים שונים (כל קום וכמות הא/נשים שנמצאים בו) – העשוקים עצמם, כי אלו ההפגנות שלהם!
    אז קדימה, לעבודה!
    אורנה לביא

  8. עידן סתיו הגיב:

    זו היתה ועידת העשוקים הגרועה ביותר אי פעם. מלבד הנאומים של חנין וגילאון, והבחורה הנוספת מהתנועה הירוקה, זו הייתה תת רמה משוועת. הבעיה העיקרית הייתה חוסר המקצועייות שבה חניכי השומר הצעיר ארגנו את העניין, המסרים היו מאוד שטחיים, ביטוים ילדותיים שהקשר ביניהם לבין פעילות של אנשים עם תפיסה מגובשת מקרי לחלוטין.

  9. יוסי אלמגור הגיב:

    שלום ניצן, כפי שדיברנו באירוע עצמו, אני שותף לתחושות שלך.

    זו אכן "ועידת העשוקים" במרכאות, שכן ילדי המעמד הבינוני של בנק"י והשומר הצעיר רחוקים מלהיות "העשוקים" שבשמם הם מתיימרים למחות.

    וגם לקיים את עצרת המחאה הזו (מדוע לקרוא לה ועידה?), במנותק ממיקום הועידה עצמו הוא די פתטי. אם כבר למחות, אז אל מול מיקום כינוסם של בעלי המאה, בשעת הכינוס, לעיני התקשורת, ולא באיזה רחבה שוממת ליד הקריה, במוצאי יום שבת.

    מעבר לכך, אם רוצים להפגין למען המוני העובדים וצדק חברתי, אין צורך להמציא את הגלגל. ישנו יום בשנה, האחד במאי, שמייצג הסטורית את נסיונם של העובדים והעשוקים להרים ראש, ובו צריך להתמקד. עם עבודה מקדימה נכונה (יש עוד כמעט חצי שנה), בשיתוף של כל המפלגות והארגונים החברתיים ובקרב כל שכבות האוכלוסיה, אפשר להרים עצרת גדולה ומתוקשרת בכיכר רבין, ולהחזיר ליום הזה את מעמדו. יש חשיבות תודעתית רבה, להחזרת היום הזה לסדר היום.

    מי מרים את הכפפה? אני מוכן לסייע…

  10. אורנה לביא – ליוסי אלמגור הגיב:

    הנה, אני מרימה את הכפפה, ומציעה שאני, כאנרכיסטית סוציאליסטית, אשתף פעולה עם מי שירים את הכפפה מבין הקומוניסטים. אז מי מרים את הכפפה הזאת?

הגיבו לעיראקי, ר"ג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים