הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-15 בדצמבר, 2008 29 תגובות

זה נשמע כמו סיפור דמיוני לגמרי. וזה באמת סיפור דמיוני.


בסיפור הזה קם פוליטיקאי אמריקאי ומכריז: ארצות-הברית הוקמה על-ידי פליטים בריטיים, שנרדפו באירופה בשל דתם הפרוטסטנטית-פוריטנית. לכן ארצות-הברית היא מדינה אנגלו-סאכסית פרוטסטנטית.


והוא מסביר: ארצות-הברית היא גם מדינה דמוקרטית. לכן זוכים בה אנשים ממוצא אחר – אינדיאנים, אפריקאים, לטינים, אסיאתים, יהודים ועוד – לשוויון מלא. אבל עליהם לדעת שארצות-הברית היא מדינת-לאום אנגלו-סאכסית, בעוד שהם שייכים למדינות-לאום אחרות.


נשמע הזוי? בהחלט. שום פוליטיקאי אמריקאי לא היה חולם להעלות דברים כאלה על דל שפתותיו, אפילו היה חושב כך בלבו.


אצלנו אפשר להגיד את זה, ואיש אינו מתרגש.

השבוע אמרה זאת ציפי לבני. היא נאמה לפני תלמידי בית-ספר – העדפה של פוליטיקאים שלנו, היודעים שזהו ברובו הגדול ציבור קונפורמיסטי, המוכן לשמוע את הכול בלי מחאה. בפני קהל של תלמידות ותלמידים, העומדים להתגייס בעוד שנה-שנתיים, הכריזה ציפי על השקפת-עולמה.


ישראל, אמרה, היא כידוע מדינה יהודית ודמוקרטית. אזרחיה הערביים נהנים בה מכל הזכויות האזרחיות. אבל הם צריכים לדעת שזוהי מדינת-הלאום של היהודים, בעוד שהם שייכים ללאום אחר, ומדינת-הלאום שלהם היא המדינה הפלסטינית שתקום.


האמירה הזאת לא עוררה סערה, לא בו במקום ולא בתקשורת. אין היא סותרת את דעתם של רוב הישראלים. הציבור הזה מקבל את הקביעה שישראל היא מדינה יהודית, ושאזרחיה הערבים הם לכל היותר מיעוט נסבל.


מה שמיוחד לציפי לבני הוא רק הדגש על שתי המלים "מדינת לאום". היא הפכה אותן לדגל הפרטי שלה, וחוזרת עליהן בכל הזדמנות. זה מעניק לדבריה מין מכובדות, הילה של השקפת-עולם מגובשת, ומבדילה אותה מאהוד אולמרט, ביבי נתניהו ואהוד ברק, המאמינים באותם הדברים עצמם.


אין ויכוח על כך שהעולם מחולק למדינות-לאום. המוסד המאחד את העולם כולו נקרא "האומות המאוחדות", כשהכוונה היא ל"מדינות-הלאום המאוחדות". השאלה היא רק: מה זאת מדינת-לאום?


במונחים היסטוריים, מדינת-הלאום היא מושג די חדש. עוד לפני מאה שנה היו חלקים גדולים של אירופה שייכים לממלכות רב-לאומיות. בית-המלוכה היה זה שאיחד את האימפריה, ולא הזהות הלאומית של הנתינים. הממלכה האוסטרית הקיפה תריסר לאומים ויותר, וכך גם ממלכת הצאר הרוסי.


למעשה התגבש הרעיון הלאומי רק במאה ה-18. יותר ויותר הוגי-דעות אימצו לעצמם את ההשקפה שאמרה שציבור בעל מוצא משותף, זהות תרבותית משותפת, שפה משותפת (לרוב), טריטוריה משותפת ודת משותפת (לרוב) צריך להתאחד במדינה משותפת, שתהיה שייכת רק להם, וליהנות בה מעצמאות לאומית.


העיתוי לא היה מקרי. בכל רחבי אירופה קמו מערכות של חינוך המוני, ובקרב כל העמים התגבשה ההכרה הלאומית. סלובקים וסלובנים לא הבינו עוד מדוע הם צריכים להיות כפופים לכתר האוסטרי, ליטאים ולטווים לא קיבלו עוד את שעבודם לכתר הרוסי כדבר מובן מאליו. באותה עת חייבה ההתפתחות הכלכלית והטכנולוגית את קיומן של מדינות די גדולות כדי לקיים כלכלה מודרנית וכוח צבאי גדול להגנה על אזרחיהן (ולהתנפלות על המדינות השכנות).


המדינה הלאומית הקלאסית הייתה צרפת. התגבשה בה אומה צרפתית בעלת השקפת-עולם לאומנית וגאווה לאומית, שכפתה את הניב והתרבות שלה על עממים שסופחו לצרפת מרצון או בכוח – אלזאסים במזרח, קורסיקאים בדרום, באסקים במערב וברטונים בצפון. הלאומיות הבריטית בלעה את הסקוטים, הוולשים ותושבי אלסטר. העממים שנבלעו בלאום הגדול קיבלו לרוב את הדין והתגאו בלאומיותם החדשה. הקורסיקאי נפוליון בונפרטה היה לאומן צרפתי למהדרין, והיהודי בנג’מין דישראלי יצר את הקיסרות הבריטית.


זאת הייתה תקופת-השיא של מדינת-הלאום הקלאסית – מדינה לאומנית, הומוגנית ככל האפשר, שסבלה רק בקושי את המיעוטים שבה או שרדפה אותם ממש, שדרשה קונפורמיזם לאומי בפנים ושכפרה בכל מוסר ביחסיה עם מדינות-לאום אחרות.


נראה שציפי לבני חושבת על מדינת-לאום כזאת, וזהו האידיאל שלה. אבל ההתפתחות האנושית עברה מזמן לפרק חדש.


מדינת-הלאום אמנם לא מתה. אבל היא השתנתה מאוד.


גם ארצות-הברית היא מדינת-לאום. היא שייכת ללאום האמריקאי. אבל זהו לאום שונה מאוד מזה שציפי לבני חולמת עליו.


הלאום האמריקאי מורכב מאזרחי ארצות-הברית- כל האזרחים וכל האזרחים בלבד. ליטאי, ארגנטיני או ויאט-נאמי הופכים לבני הלאום האמריקאי ברגע שהם מקבלים את האזרחות. המורשת של וושינגטון ולינקולן מוענקת להם יחד עם הדרכון. הם לא צריכים להחליף את דתם ואת צבע עורם.


האישור הסופי להצלחת התפיסה הזאת בא עם בחירתו של ברק אובמה, נכדו של מוסלמי מקניה. במערכת-הבחירות הסוערת לא העז איש לטעון שאינו אמריקאי במלוא מובן המילה.


הדגל האמריקאי והחוקה האמריקאית הם המאחדים את הלאום המודרני הזה. הנשיא אינו נשבע נאמנות למולדת, אלא לחוקה. לא צבע-העור חשוב, לא המוצא, לא הדת ולא השפה. רק האזרחות. גם הדרישה שהאזרח יידע לפחות אנגלית בסיסית הולכת ונחלשת.


המושג ואס"פ – ראשי-התיבות של לבן-אנגלו-סאכסי-פרוטסטנטי – הפך מזמן למטבע לשונית היתולית למחצה. המומחים לדמוגרפיה מנבאים שבעוד שנים לא רבות יהפכו הלבנים ממוצא אירופי למיעוט במדינת-הלאום האמריקאי. אבל נראה ששום אמריקאי לא השתולל מרוב התרגשות וזעם למקרא ידיעה זו.


הכול מבינים שעתידו וחוסנו של הלאום האמריקאי אינם תלויים בדתם ובגזעם של האמריקאים. לכן אין באמריקה "בעיה דמוגרפית". דמוגרף כפייתי כמו ארנון סופר שלנו היה נחשב שם לאדם תימהוני.


כמו בכמה תחומים אחרים, ארצות-הברית היא דוגמה לעולם גם בתחום זה.


באירופה נשארו מדינות-הלאום הישנות על כנן. גם אחרי מלחמת-העולם השנייה, כאשר התפכחו האירופים מהשיכרון הלאומני והבינו שעליהן ליצור אירופה מאוחדת, נפסל הרעיון של יצירת לאום אירופאי אחיד, כדוגמת הלאום האמריקאי. קם "האיחוד האירופי", ולא "ארצות-הברית של אירופה". הוא מורכב ממספר רב של מדינות-לאום. אבל גרמני וצרפתי מלפני מאתיים שנה לא היו מאמינים למראה עיניהם אילו ראו את העוברים-ושבים ברחובות ברלין ופאריס בימינו.


הלאומים של אירופה משתנים. הם נפתחו לעולם. הרעיון של לאום הומוגני, המבוסס על שותפות של מוצא, הולך ומתפוגג. לאט-לאט, אולי לאט מדי, נוצרת סובלנות כלפי "הזר בתוכנו", ומוענקת אזרחות לתושבים ממוצא אחר ובעלי דת שונה, כמו התורכים בגרמניה והאפריקאים בצרפת. זהו תהליך קשה שאינו עובר על מי מנוחות, אבל זהו הכיוון.


הדבר דרוש גם לעצם ההישרדות של הלאומים האירופיים. שיעור-הילודה שלהם יורד, יש פחות ופחות עובדים מבני-המקום כדי לקיים את הכלכלה ולשלם את המסים הדרושים לתשלום הגמלאות לאוכלוסייה מזדקנת. אירופה זקוקה לזרם גובר של מהגרים, ואלה יצטרפו ללאומים האירופיים.


אנגלה מרקל לא תגיד לאזרחיה התורכים: "אתם יכולים ליהנות אצלנו משוויון-זכויות, אבל אתם שייכים למדינת-הלאום התורכית." קשה לתאר נאום של גורדון בראון לאזרחים ממוצא פאקיסטני בנוסח: "מדינת-הלאום שלכם היא פאקיסטן."


אפשר להשוות את האזרחים הערביים בישראל לשוודים אזרחי פינלנד. הם מהווים שם רק כ-6%, אך נוכחותם בולטת בכלכלה ובכל תחומי-החיים. כל השלטים בפינלנד הם דו-לשוניים. פינלנד היא מדינת כל אזרחיה. דוב וייסגלס אמר פעם שהשלום יבוא רק כאשר "הפלסטינים יהפכו לפינלנדים". אולי נכון יותר לומר שהשלום יבוא כאשר אנחנו בעצמנו "נהפוך לפינלנדים".


את האזרחים הישראליים בכפר-קאסם ובאום-אל-פחם אפשר להשוות לבני אלזאס בצרפת, היושבים על אדמתם מדורי-דורות. בתקופות שונות הייתה אלזאס שייכת לגרמניה. בפעם האחרונה סיפח אותה אדולף היטלר לרייך השלישי. כיום האלזאסים הם צרפתים לכל דבר, זכויותיהם וחובותיהם שוות לאלה של כל שאר האזרחים, והיתר אינו נוגע לאיש. האם יכריז ניקולה סרקוזי, בנו של אציל הונגרי, ש"מדינת-הלאום של אנשי אלזאס היא גרמניה?"


אני יודע, אני יודע, כל הדוגמאות האלה לא חלות עלינו. היהודים הם עם מיוחד. עובדה, אלוהים בחר בנו.


אבל עם כל הכבוד לאלוהים ולציפי ליבני, אני חייב לומר לה: "גברתי, מה שאת אומרת הוא כבר קצת מיושן." מאז שנולד זאב ז’בוטינסקי לפני 128 שנים כבן המיעוט היהודי באודסה, זרמו הרבה מים בנהר דניאסטר. ואינני בטוח שאפילו ז’בוטינסקי היה חותם על ההצהרה של ציפי. כאשר כתב שבמדינה שלנו "בן-ערב, בן-נצרת ובני" יחיו ביחד באושר, האם התכוון שהמדינה היהודית שעליה חלם לא תהיה גם מדינתם של האזרחים הערביים?


אני מאמין שמדינות-הלאום ימשיכו להתקיים בעולם עוד הרבה זמן. נראה שזו צורת-ההתארגנות המועדפת על בני-אדם בדורות אלה. אדם מרגיש צורך בהשתייכות לאומית.


אבל לא תהיה זאת מדינת-הלאום הצרה והסגורה, ההומוגנית-בכפייה, העומדת על קונפורמיזם לאומני-דתי-לשוני, העוינת את שכנותיה. מדינת-הלאום החדשה היא פתוחה וקוסמופוליטית, קולטת מיעוטים, מדינת כל אזרחיה ולאום כל אזרחיה, משולבת באיחוד מרחבי, נוטה לשותפות כלל-עולמית, חלק מכלכלה גלובלית, שותפה למאמץ לשמור על כוכב-הלכת הקטן כזה.


נראה שזה העתיד. והרי העתיד מתחיל היום.

תגובות
נושאים: מאמרים

29 תגובות

  1. חיים ו. הגיב:

    מכל האומות בעולם נטפל אבנרי דווקא לאמריקאית, אומה יחידה ומיוחדה על הגלובוס שאין כדוגמתה אף לא אחת, אולי האוסטרלים דומים במשהו. כל שאר העולם הוא לאומי שלא לאמר לאומני, נסה לאמר למצרי שאומתו שייכת גם לקופטים, נסה את הפעלול שלך על הגרמנים, הטורקים, הרומנים, הגרוזינים, הרוסים, הצ’צ’נים, האבחזים. רוצה ממש להנות? נסה אותו על הפלמים בבלגיה.

    ישראל, מדינה עם 100 שנות סכסוך אלים ומדמם בין יהודים וערבים, מדינה בה המיעוט הערבי *מבקש* אוטונומיה תרבותית *לאומית*, מדינת הלאום של עם נרדף עם הסטוריה מהבעייתיות בעולם. דווקא אותה משווה אבנרי לארה"ב.

    יש כאלו החיים בבועה משום שכל מגע עם הסביבה עלול לרסק את המערכת החיסונית השברירית שלהם, יש כאלו שחיים בבועה משום שכל מגע עם המציאות עלול לרסק את הדיסונאס השברירי בו הם חיים ויש כאלו שכבר לא יודעים שיש עולם מחוץ לבועה והם חיים להם בשלווה בנתק טוטלי מהמציאות, אבנרי ששנים היה שייך לסוג השני כנראה מתקדם אט אט לסוג השלישי.

  2. לרמי יובל הגיב:

    אדוני קובל שהציבור הנאור אינו מכיר בכך שנוצר פה לאום "ישראפלסטיני".

    זה בערך כמו להתלונן על כך שהציבור הנאור לא מכיר בקיומו של דחופומשוך, כופר בקיומו של הענק הגמדי, ומכחיש שיש דבר כזה – עוף הדודו.

    מילא שבנאדם רואה דברים שאינם קיימים. אבל להתלונן שאנשים אחרים לא רואים אותם? זה כבר למתוח את גבולות המוזרות…

  3. ד.ע כמה פרטים בהשוואה בין ערביי ישראל ל"מיעוטי" אירופה הגיב:

    מאמר טוב, מעניין וחשוב – כפי שאורי אבנרי כותב בדרך כלל
    אבל יש בו כמה פרטים שנשכחו – בהתייחסות למדינות אירופה
    האלזאסים בצרפת והשוודים בפינלנד אינם מתנגדים להגדרות הסביביות של המדינה לה הם שייכים (מולדתם?). לא לדגל, לא להמנון, לא לחובות החלות עליהם
    לא כך הוא הדבר אצל הערבים אזרחי ישראל
    לצערי, רוב היהודים בארץ חושבים עליהם את מה שהם חושבים בגלל ההזדהות עם מי שמוגדר (ובמידה רבה אך הינו) אויב מדינת ישראל, בגלל הרצון לשנות את אופי המדינה וחוסר הרצון להכיר בסמליה, ואפילו בגלל ההתייחסות לאספקטים שונים של שלטון החוק ואורח החיים.
    אילו היו ערביי ישראל מראים צעד כלשהוא לכיוונים שהצעתי, תוך זמן מסויים הדברים היו נראים אחרת

  4. ג’ו קלום הגיב:

    אני אוהב את האופטימיות שלך, מר אבנרי. אני מודה שהעולם שאתה מצייר לנו בעתיד הוא עולם יפה וסימפטי, ואני אהנה לחיות בו.

    יחד עם זאת, אני תוהה, מאיפה התעוזה לדרוש מערביי ישראל לוותר על הלאומיות שלהם? הרי, במו מקלדתך הסברת לנו את צדקתה של ליבני [שאני לא מאוהדיה] – מדינת הלאום, כל מדינת לאום, בנויה על אתוס כזה או אחר, שאותו מקבלים אזרחיה וזוהי הסיבה לכינוה [בוא נעמיד פנים שמדינות לא הוקמו תחת דגליהם של כובשים, אלא כדי לשרת את העם, כפי שאנחנו טוענים עכשיו]. בארה"ב אתוס החופש והקפיטליזם, בצרפת מודל החיים הצרפתי, וכן הלאה. וכדי להתקבל כחלק מהלאום מקבלים עליהם המצטרפים החדשים את האתוס. אלו שמתנגדים לאתוס לא מחוייבים להצטרף ללאום.

    המתנגדים לקפיטליזם האמריקאי לא מחוייבים להפוך לאמריקאים, אבל כל המבקשים להצטרף ללאום חייבים לקבל את הקפיטליזם האמריקאי.

    וכך גם בישראל – האתוס הבסיסי של מדינת ישראל הוא מדינה חופשית לעם היהודי הנרדף. זכותם של אחרים להצטרף אל המדינה, אבל עליהם לקבל עליהם את האתוס הזה. אם לא, זכותם לעזוב. לא נרדוף אותם אם ישארו, את זכויותיהם יקבלו, אבל האתוס הבסיסי לא ישתנה. אין סיבה שהאתוס ישתנה בשביל המיעוט. גם לרוב יש זכויות, ואל תשכח שרק בתחומיה הצרים של מדינת ישראל היהודים הם הרוב.

    אם האתוס לא מקובל עליהם, אם המדינה לא מקובלת עליהם, זכותם להגר, כפי שעשו הפקיסטינים שהיגרו לבריטניה, וכפי שעושים אלפי אנשים כל יום בכל מקום על כדור הארץ.

  5. שמאלני: אנחנו מדינה עברית הגיב:

    לא סתם "אחד העם" דיבר על תרבות עברית. אנחנו דוברי עברית. רוסי, ויטנאמי מתקופת בגין, ואתיופים הם הרבה יותר קרובים אלי כשהם מדברים בעברית מאשר איזה יהודי בניו-יורק.
    זאת הטעות הגדולה של בן גוריון, וכל ראשי הממשלה מאז שלא הפרידו בין הלאום העברי שנוצר בישראל לבין היהדות כדת שמאמניה מפוזרים ברחבי העולם. ערבי ישראל בעייני דומים לתושבי אלזס-לורן שהם אזרחים צרפתים, אך רשאים לשמר את שפתם ומורשתם הגרמנית.

  6. שרון הגיב:

    הם לא עושים צבא, הם רוצים שוויון זכויות מלא,הם לא רוצים לעבור למדינה הפלסטינית שתקום, הם לא רוצים את ההמנון שלנו ואת הדגל שלנו, חלקם משתפים פעולה בפיגועים. אז על מה אתה מדבר?
    אתה דוגל בשתי מדינות לשתי עמים. אנחנו והם זה לא אותו עם אז כשנפנה התנחלויות ונצא מהשטחים אני מצפה שערבי ישראל יבחרו איזה אזרחות הם רוצים. אם הם יבחרו את הישראלית הם יצטרכו לעשות צבא ותשלל מהם כל דרישה לביטוי לאומיות פלשתינית.

  7. לאדון קלום הגיב:

    "המתנגדים לקפיטליזם האמריקאי לא מחוייבים להפוך לאמריקאים, אבל כל המבקשים להצטרף ללאום חייבים לקבל את הקפיטליזם האמריקאי."

    תגיד את זה לאלפי המהגרים האירופאים שהגיעו לארה"ב בתחילת המאה ה-20 והם קומוניסטים מוצהרים.

    מעבר לכך, שיטה כלכלית היא בדרך כלל לא חלק מהגדרתו של אתוס לאומי. זה היה נכון אולי במדינות הגוש הסובייטי, אבל לא ברוב העולם היום.

  8. אליק בנשלום הגיב:

    "המתנגדים לקפיטליזם האמריקאי לא מחוייבים להפוך לאמריקאים, אבל כל המבקשים להצטרף ללאום חייבים לקבל את הקפיטליזם האמריקאי."

    קראתי את ה"תזה" לעיל מספר פעמים עד שהגעתי למסקנה שהמגיב רצה כנראה לבדר את הקוראים –
    הוא הצליח: אותי הוא הצחיק!

  9. ההבדל הקטן הגיב:

    ההבדל בין ישראל לדוגמאות שהזכרת הוא שהערבים בישראל הם לא מהגרים.
    המצב מזכיר יותר את הודו מאשר את ארה"ב או צרפת.

    כמו כן מדובר במיעוט גדול יחסית.
    ברוב מדינות הלאום החיכוך מתחמם כשעוברים את קו עשרת האחוזים. אצלנו התחלנו בעשרים אחוז, ואם מדברים על "ארץ ישראל השלמה" אזי מדובר על מחצית האוכלוסיה במקרה הטוב ויותר ממחצית אם כוללים את עבר הירדן המזרחי.

    גם אם מדברים על גבולות 67, לערביי ישראל יש דרישה תקיפה לאפשר התאזרחות בישראל של קרובי משפחה. בהתחשב בקשרי המשפחה בין ערביי ישראל לבין ערביי השטחים והפזורה, המילה "מיעוט" מאבדת את משמעותה.

    הפלסטינים כופרים באתוס של מדינת ישראל (הציונות) משום שבתנאים הקיימים הוא נראה להם לא לגיטימי.

    דרך אגב, האתוס הדמוקרטי מכיל בתוכו אפשרות של שינוי נורמות, "סמלים" ואידאולוגיה, באופן לא אלים, ולכן הוא סובלני לקיומן של קבוצות מיעוט שקוראות תיגר על האידאולוגיה של הרוב, ואף מאפשר גידול של הקבוצות האלו.

    האמירה "מי שלא מתאים לו שיסתלק" היא מפתה, אבל לא מעשית ולא רלוונטית כשמדובר בנתח כל כך גדול מהאוכלוסיה.

    הדרישה היחידה שזכותה של מדינה דמוקרטית להעמיד הוא ששינוי נורמות וסמלים יתבצע אך ורק בהסכמה ובשכנוע, ולא באלימות, או תחת איומים באלימות.

    כמו שלצמחונים, שוחרי איכות הסביבה, לוחמים בעישון, וכיו"ב, אסור "לשרוף את המועדון" למרות שהם כופרים באתוס שלו, גם לערבים הישראלים אסור.

    מילת אזהרה נוספת – גיוס לחץ חיצוני בצורה שזה נעשה כיום הוא חרב פיפיות.
    מצד אחד לא בטוח בכלל שיספק את הסחורה בתנאים הקיימים, מצד שני הוא חוסם באופן מידי את ערוצי התקשורת הפנימיים, מחסל את הרצון הטוב במקום שהוא קיים, ומעלה בצורה חמורה את מפלס העוינות.
    רכישת עשרה "חברים" מבחוץ בתמורה לאיבוד מאה ידידים מבית (והפיכתם לאוייבים) היא לא באמת עסקה טובה.
    במקרה הקיצון התוצאה יכולה להיות מלחמת אזרחים.

    מי שמשחק באש צריך לדעת שהוא יכול להישרף באש הזו.

    ואחרי השריפה, לא בטוח בכלל שאפשר יהיה לבנות מחדש את הגשרים.

  10. ג’ו קלום – למגיב לי. הגיב:

    זה נהדר שאתה צריך ללכת לתחילת המאה העשרים כדי להתמודד עם הטענות שלי, כי זה מראה שאין לך ממש מה להגיד.

    הדרך שבה לאום בוחר לכלכל את עצמו היא תולדה של האתוס שלו – האמריקאים מאמינים בחופש, שונאים את השלטון וכל צורה של משטר, ומאמינים באחריות אישית, והתולדה של זה היא הקפיטליזם הפרוע שנהוג במקומותיהם. הצרפתים מאמינים בלעבוד פחות ולהנות יותר, מה שמוליד את מדיניות הרווחה הצרפתית.

    וכן, אני יודע שאני מפשט תהליך די מורכב של זיקוק הרצונות והבחירות של מליוני אנשים ל"רוצה", אבל זה פלוס מינוס מה שקורה. להגיד שזה בסדר לכל לאום חוץ מהיהודי, זה גזענות לשמה.

  11. הגיגי ג’ו הגיב:

    "עליהם לקבל על עצמם את האתוס הזה"
    "זכותם להגר"

    זכותנו לא לקבל את האתוס הזה וחובתנו המוסרית לחתור למען שינויו.
    אתוס יכול להשתנות, אין כמעט מדינה בעולם שלא שינתה אי פעם את משטרה, את ייעודה ואת ה"אתוס" שלה.
    וגם פה זה יקרה, אף על פי שיתמהמה בוא יבוא.

    יובל הלפרין

  12. רמי יובל הגיב:

    מדינת ישראל היא מדינת הלאום הישראלי. הלאום הישראלי הטמיע לתוכו יהודים מארצות שונות ודוברי שפות שונות, ערבים, דרוזים, ערבים נוצרים ומהגרי עבודה וכו’. אין שום הצדקה לחלוקה גיאוגרפית של הארץ לשתי מדינות מלבד ההצדקה הלאומנית. יש לאחד את הארץ כולה, מים התיכון עד נהר הירדן, תחת דגל אחד וריבונות ישראפלסטינית אחת. מי שמצדד בחלוקת הארץ לשתי מדינות בהכרח מחזק תפיסות לאומניות מן הסוג שציפי לבני מאמינה בהן. מבחינה זו, צר לי לומר זאת, אין הבדל בין אבנרי ובין ליבני. הם שונים זה מזו מן ההבט של צורת הממשל, כלומר אבנרי מאמין בדמוקרטיה מהותית המשווה בין כל אזרחי המדינה ואילו לבני מרמזת שיבוא יום שבו יוצאו מתוכנו מי שאינם בני הלאום היהודי ויועברו למדינת הלאום הפלסטינית, ועד שיבוא היום, כך מאמינים ונוהגים בפועל לבני וחבריה, יודרו הערבים ממשרות ציבוריות ותקציבים ציבוריים. אכן הבדל תהומי בין דמוקרט אמיתי ובין לאומנית צרת מצח, אבל מה שמאפשר ללאומנים כרוניים כמו לבני לשגשג הוא דווקא אי ההכרה מצד הציבור הנאור בכך שנוצר כאן לאום ישראפלסטיני אחוד הכולל תרבויות ושפות. לאי הכרה זו שותפים כל המצדדים בעיקרון חלוקת הארץ שהוגיו הם הציונים של טרם המדינה ובנגוריון בראשם. ועוד הערה: האחדות הלאומית אינה כרוכה בויתור על התרבויות והשפות השונות.לאלו יש חיוניות הניזונה משורשים עמוקים וגזע איתן, אבל הן כמובן מושפעות ומשפיעות זו על זו.

  13. לג’ו הגיב:

    שטויות.
    גם "הניו דיל" היא זיקוק של אותו האתוס? גם תכניות הרווחה של שנות ה-60 וה-70? האם "האתוס הבריטי" הוא גם קלמן אטלי וגם מרגרט תאצ’ר? ומהו "האתוס הישראלי" בתחום הזה? בן גוריון ומפ"ם או בגין וביבי? האם האתוס הישראלי הוא באמת "אחריות אישית", או שסתם עובדים על הישראלים בעיניים כבר 30 שנה לגבי המדיניות הכלכלית?

    ככה זה כשעושים היסטוריוגרפיה ברמת המוספים לשישי.

  14. עלי הגיב:

    העמדה של אבנרי לא לענין
    לא ניתן לדרוש מדינה פלסטינית ללא התנחלויות
    ומצד שני לדרוש מדינת כל אזרחיה לגבי ישראל
    (בשם האיחוד האירופאי או בגלל ארה"ב)
    אבנרי מוכיח שוב שהוא מיצג בצורה נחושה ועקבית כל טיעון שהערבים מעלים
    הטעון כנגד מדינת ישראל כמדינת העם היהודי
    מטרתו לרפות את הרצון להגן על ישראל במלחמה
    חייל יהודי שיוצא לקרב אינו מגן על האתוס של ערביי ישראל וגם אינו מגן על טייבה או אום אלפאחם
    ואבנרי יודע כל זה !!
    לגבי הטיעונים המגוחכים שלו
    על כל דוגמא של אבנרי יש 10 הפוכות
    וגם
    אבנרי שולל מהרוב את הזכות להגדיר את עצמו
    וגם (הכי חשוב)
    מה האיום והנזק שנגרם לערביי ישראל ?
    האם יתכן שחלומם למוטט את המדינה מבפנים
    לא יקבל לגטימיות האם יתכן שהנסיגה מהגדה
    והקמת מדינה פלסטינית היא רק הקדמה לשלב הבא של המאבק ? ?

  15. ג’ו קלום הגיב:

    ל"הגיגי" – זכותם של בני הלאום לנסות לשנות את האתוס, אבל בסופו של דבר, וויתור על הלאומיות והאתוס היהודי של מדינת ישראל היא דרישה של מיעוט קטן בתוך הלאום.
    האם זכותם של אנשים מלאומים אחרים לדרוש את שינוי האתוס של מדינת ישראל? לא, לא במיוחד. זה זהה לדרישה שלנו שהעם הפלסטיני יוותר על לאומיותו ויחזור להיות קהל של שבטים ופליטים ירדניים ומצריים. הרי לא היית מקבל את דרישתי לבטל את האתוס הפלסטיני, אז למה שאני אקבל את דרישת הפלסטיני לבטל את האתוס שלי..?

    ל"לג’ו" – הפשטנות היא הכרח בטוקבקים, ואתה יודע את זה גם, כי כל מה שאתה מציג הן שאלות כאילו רטוריות ואז קובע שאני לא מבין על מה אני מדבר. אם אני באמת לא מבין על מה אני מדבר, אז לא תשנה ככה את דעתי כי אני לא מכיר את התשובות שאתה רוצה שאתן, ואם אני כן, אז סתם יצאת טמבל כי לא אמרת כלום. במאמר מוסגר אוסיף שאחד הדברים הכי מעיקים בלדבר עם השמאל הרדיקאלי בארצנו זה סגנון הטיעון הזה – ההתנשאות הבסיסית הזאת, שבמהלכה אף אחד לא מדבר לעיניין ורק מנסה להשמע נורא חכם ומתחכם. אם יש דבר אחד שגורם יותר מהכל לשמאל הרדיקאלי להיות מיעוט זה זה.

    בקשר לניו-דיל: אין מייצג טוב יותר לטענתי מאשר הניו-דיל. במקום לבחור בקצבאות, הניו-דיל דרש השתתפות פעילה של האנשים. מעבר לכך, כבר אמרתי בפעם הקודמת שאני מצמצם תהיליכים היסטוריים די ארוכים ומסובכים ל"רוצה" ו"מאמין". מן הסתם לא כל דבר בהיסטוריה של עם מתאים לאתוס, כי אתוס הוא דבר נבנה, ומשתנה. אבל הוא אף פעם לא מבוטל כליל, ורק לחברי הלאום יש את היכולת לשנות אותו.

  16. עמית הגיב:

    מאמר יפה, מסכים הפעם עם כל מילה.

  17. לג’ו הגיב:

    במסגרת הניו דיל לא רק שחולקו קצבאות, אלא גם הוקמה מערכת הביטוח הלאומי כפי שאנו מכירים אותה שמתבססת על תשלומי העברה מסוגים שונים. ובכלל, אם האתוס האינדיבידואלי כל כך חזק, למה שהממשלה תתערב בצורה כלשהי בכלל? הרי חלק גדול מהעבודות של הניו דיל היו עבודות יזומות לא פרודקטיביות במיוחד, ואם האנשים כל כך מוכשרים ואינדיבידואליסטים, שהשוק יעסיק אותם.

  18. ג’ו קלום הגיב:

    ל"לג’ו".
    שוב, אותו סגנון טיעון שחוק ומציק.
    השוק לא העסיק אותם כי השוק התמוטט. קצבאות וביטוח לאומי היו חלק מהתוכנית, אבל מרכזה היה העבודות היזומות, וזה שהן היו מיותרות רק מראה לך כמה האתוס של אחריות עצמית חזק בארה"ב – לא היה צריל לעבוד, אבל הממשל דרש מהאזרחים להרוויח את מה שניתן להם. זה לא היה עובד כאן, כי אנחנו יודעים כשעובדים עלינו וכשזה מיותר, ואז המערכת כולה היתה קורסת תחת תרבות ה"עזוב אותי בשקט" שלנו. בארה"ב זה עבד, כי האזרחים עצמם מאמינים באחריות אישית.

    מעבר לזה, ללכת כמעט 80 שנה אחורה כדי לדבר על האתוס הנוכחי זה די מיותר – אנחנו מדברים על מה שקיים כרגע, לא על איך הוא נוצר. זה ברור שאתוס יכול להשתנות ולהתפתח, אבל אנחנו מדברים כאן על איך, למה, ומי אמור לשנותו. הטענה שלי היא לא שהאתוס הישראלי לא צריך להשתנות או לא יכול להשתנות, אלא שהוא צריך להשתנות על בסיס הרצונות של הרוב הישראלי, ובמקרה הזה, היהודי [כי היהדות היא לאום שיש לו דת]. אין לערבי המגדיר את עצמו פלסטיני זכות לדרוש שהלאום הישראלי, שאליו הוא לא מרגיש שייך, ישתנה, בדיוק כמו שאין לישראלי זכות לדרוש שהלאום הפלסטיני ישתנה.

    זה ברור, או שאתה רוצה להמשיך לדבר על הניו דיל..?

  19. לג’ו הגיב:

    המערכת הציבורית הישראלית כללה גם כללה סקטור רחב של עבודות ציבוריות כאלה ואחרות. כולל מפעלים שלמים שהוחזקו בידי הממשלה ו\או ההסתדרות, בצורה רחבה בהרבה יותר מבניו-דיל. ככה שהתזה שלך לא הולכת.

    פעם היה תיאורטיקן בשם אדמונד ברק, שראה את החברה והפוליטיקה כשלמות אורגנית שצומחת באופן טבעי מהעם ומרוחו, מה"אתוס" שלו מה שנקרא. ברק התנגד באופן חריף למהפכה הצרפתית, שהעזה לשלוח יד במלך שלה, והילל את המוסדות המסורתיים (כגון המלוכה) שרודים בעם אבל עושים את זה בקלאסה.
    אני חושב שמצאנו כאן את אדמונד ברק גרסת שנות ה-2000.

  20. יגאל – אורי – אכזבת אותי הגיב:

    ואני דווקא האמנתי שבתוך תוכך יש בך הסכמה לפחות ברמה הרעיונית למפעל הציוני….

    ולאחר ששטפתי את ראשי מהמלהומה הזו, ניסיתי לחשוב על מדינה כפי שאתה מתאר. מדינה שבה אין למעשה לאום, אלא ממשל – שמתוחזק באמצעים דמוקרטים ופועל באופן בלתי תלוי.
    ואני חשבתי לתומי שהפלסטינים רוצים מדינת לאופ פלסטינית.
    ההיתממות הזו לא אופיינית לך – ברור שהפיתרון לטווח המיידי הוא מדינת לאום במובן הצר שלך – ולא במובן הרחב.
    וחו"מ – כיצד אתה מתכוון להתייחס לסוגיית היסוד של הציונות, קרי, בית לאומי לעם היהודי – ונכון, בית גם לשוכניו הלא יהודים – אבל לא בית לאומי עבורם אלה אם הם רואים עצמם שייכים ללאום הישראלי (זה ברור?).

  21. תיקון טעות Keskusta is Centrum הגיב:

    אורי אבנרי כתב בטעות ש" כל השלטים בפינלנד הם דו-לשוניים". הוא טעה. אמנם פינלנד היא מדינת כל אזרחיה, אך באשר לשילוט הדו-לשוני, זה מצוי רק באזורים שבהם דוברי שפת המיעוט הם מעל 5% מהכלל.

    תיירים שבאים למרכז וצפון פינלד תוהים מה פירוש השלט שבו כתוב Keskusta. ובכן זו המילה שמציינת את מרכז העיר או העיירה. ועוד: בפינלנד חינוך חינם ניתן מגן-הילדים עד וכולל את הדוקטורט…

    פרט לטעות הקטנה הזאת, מאמר מצוין. תודה אורי וברכות לחגך!

  22. נועם הגיב:

    פספסתי משפט אחד קריטי שהופיע במאמר…

    נו טוב…

  23. אורנה לביא הגיב:

    אוקיי, לאומניות/ם…
    בינתיים, בידיעה ומתוך תקווה שהמהפכה האנרכיסטית בוא תבוא בהקדם, אז:
    כל זמן שמדינת ישראל קיימת (וזה זמני מאד, כי כל מדינה היא דבר זמני) צריך להקים מדינה פלסטינית, מה שיאפשר את מחיקת הגבולות המדיניים במזה"ת. השאיפה היא שנוכל להגיע למחוזות חפצנו בלי מכס בדרכנו, וחיבור הגלובוס לחשמל לא יעלים את הטבע מן המפות.
    כאשר הגלובוס מכוסה כתמים, כאשר קווים (גבולות) מפרידים ביניהם, ממשיכות לצוץ בכל כתם כזה מלחמות אין ספור. אלו המאכלסים את הכתם (מדינה) הצהוב(ה) (נגיד) רוצים להזיז את הקו (הגבול) לכיוון X. א’נשי הכתם (מדינה) הכחול(ה) (נגיד) רוצים להזיזו לכיוון Y. המטרה – להגדיל את הכתם שלהם, ולזה קוראים כיבוש. האמצעים – מלחמה. לצורך זה מקימים צבא.
    בתוך כל כתם (מדינה) יש א/נשים ש"משרתים" בצבא, ומושפעים מכך. כאשר הם מחליפים בגדים, ומדיהם הופכים לבגדים אזרחיים, אין זה מונע מהם להמשיך לאחוז בנשק ולהשתמש בו. לזה קוראים "פשע".
    שאר הציבור, החף מפשע כביכול, סומך על המשטרה – שקמה (וגם זה כביכול) כדי להגן עלין מן הפושעים. אבל המשטרה, כמו הצבא, היא גום אלים של נושאי נשק ובעלי דרגות, הלובשים מדים ובכך מוקנית להם הזכות להיות אלימים (כלפי הפושעים, כמובן).
    בדומה לכך, כל זמן שהכסף קיים בעולם, בעולם שבו הרכושנות קיימת (אם זה מבוטא בממון או בסחר חליפין או בדרך אחרת) ולכן הבדלי המעמדות מסרבים להיעלם, כדאי שנשאף, ושנפעל להבאתו (כדרך ביניים, עד לביטול הממון בכלל) של עולם סוציאליסטי.
    כל הדברים הללו הדברים כרוכים זה בזה: יש למחוק את הגבולות, לבטל את הממון, לפרק את הצבאות והמשטרות ולהתיך את כל כלי הנשק, כדי להפכם לכלי עבודה.
    ועד אז… שנמשיך ביחד!

  24. בן דוד הגיב:

    תגובה לאורנה
    מזמן, מזמן לא קראתי דבר כל כך שטחי ופלקטי. תתעוררי ותנסי לראות את החיים עם קצת יותר גוונים. בנסיבות מסוימות, כמו למשל במערכת בחירות, אולי אין ברירה אלא לדבר בסיסמאות וקלישאות נבובות. הבעיה מתעוררת כאשר אדם מתחיל להאמין בהגדרות הקלישאיות שלו עצמו, ומפתח את האשליה שהכשרון שלו לשטח את העולם לכלל סיסמא ריקה ("להגדיר" אותו לפי המונח המכובס), הופכת את הסיסמא למציאות. אני מקווה שבכל זאת נותרה בך יכולת כלשהי להסתכל על העולם קצת יותר עמוק ולנסות להבין משהו שנקרא "מציאות מורכבת", שמכילה בתוכה מלבד השחור והלבן האבסולוטיים גם גוונים נוספים.

  25. לאורנה לביא הגיב:

    יש לך תוכנית עבודה איך להגיע מפה (לא טוב) לשם (טוב)?

    אם כן, תוכלי לפרט צעדים מעשיים, כולל תוכנית טיפול בהתנגדות אפשרית לישום הצעדים האלו?

  26. דניאל הגיב:

    לאורנה,
    אני מאוד מקווה שאת בחורה צעירה. כך התמימות שלך מתקבלת. בכל מקרה אחר זה גובל בפשע אינטלקטואלי. ובורות ועיוורון לעולם.

  27. לאורנה הגיב:

    אני מאוד מקווה שמהפכה אנרכיסטים לא תבוא בקרוב. ואם היא תבוא, אני מתכוון להתבצר בבית עם רובה ציד וקופסאות שימורים.

  28. אורנה לביא הגיב:

    לבן דוד:
    אני בת 50, והגעתי לאנרכיזם מן הצד הימני – קיצוני, שבו הייתי עד שהגעתי ללבנון, במילואים האחרונים שלי, שאותם סיימתי כיאה וכיאות, בכלא 400. אז התחלתי לגבש בתוכי את זכרונות הדיכוי שלי מימי חיי – כאשה, כילדה (בימי ילדותי), כחילונית… ומכאן ועד לקריאת ספרי ההסטוריה האנרכיסטיים שלא הורשיתי לקרוא בביה"ס, היתה הדרך קצרה מאד. מזה אתה יכול להבין שאני לא שטחית ונבובה במחשבותי.
    ל"לאורנה לביא":
    האנרכיזם דוגל, באופן בסיסי, בפעילות אקטיבית לא אלימה, מה שהוכיח את עצמו בעיקר בהודו ובדרך הגעתה לעצמאות. כיום קיימות ברחבי העולם קבוצות אנרכיסטיות רבות. אני יכולה להמליץ לך ליצור קשר עם סלון מזל בת"א. כלכלית, הכי מומלצת הפעילות באתר האינטרנט "אגורה". פשוט תיכנס לגוגל, תכתוב אגורה (בעברית) ותגיע. זה תכל’ס. חוץ מזה יש קומונות וקואופרטיבים… ואתה יכול להקים בעצמך קומונה ו/או קואופרטיב. ויש גם פנזינים רבים, ותה יכול להוציא אחד משלך.
    לדניאל:
    תקרא מה כתבתי למגיב הראשון. זה לשניכם, בעצם.
    ל"לאורנה":
    רובה הוא כלי משחית, כמו כל כלי נשק. ציד הוא רצח, ורצח הוא פשע. קופסאות שימורים הן סתם קכניקה לא בריאה של אכסון מזון. לפי זה, באם תבוא המהפכה תהפוך לרוצח עם בעיות עיכול. חבל.

  29. אורנה לביא – באופן אישי – לציפי לבני, ביבי נתניהו ואהוד ברק הגיב:

    שלום חברה וחברים
    (אני פותחת כך למרות שאני אנרכיסטית ולא קומוניסטית, וזאת משום שכך נראה לי שיש לפתוח שיחה אנושית, בניגוד לדרככם)
    אני משערת שלא תקראו מכתב זה, אך אני כותבת אותו בכל זאת. אולי…
    נראה לי שאין הרבה הבדלים ביניכם, מבחינת התוצאות הצפויות כאשר מישהי/ו מכם ת/יעלה לשלטון, לאחר הבחירות הקרובות. שלשתכם בעלי עבר צבאי מפואר, עם כל מה שזה אומר. שלשתכם גם השתתפתם בשלבים שונים של הכיבוש, כמו כל מי ש"שירת" בצק"ל (וזו לא שגיאת הקלדה), ואף יותר – כי שלושתכם גם הגעתם לדרגות בכירות בצבא. אף אחד מכם לא הביע חרטה על פעילותו הצבאית. לכן, בידיעה כי צבא הוא ארגון טרור "חוקי", די ברור כי שלושתכם טרוריסטים (אם כי לגביך ציפי לבני, ניתן לחשוד כי את מנסה להסתיר זאת… אין לך סיכוי!)
    לפי זה, אני די חוששת כי בזמן הקרוב יאלצו רבים מן האזרחים הפעילים בשמאל הישראלי האמיתי (ואני ביניהם) לרדת למחתרת.
    אני מודיעה כאן בקול רם: אף אם יעלה לנו הדבר במחיר גבוה מאד, לא נשתוק ולא נפסיק את מאבקנו, כי בנפשנו הדבר – השלום יבוא, על אפכם ועל חמתכם, כי העם לא יוכל שלא להגיע אליו!
    כל הדרוש כדי להגיע לשלום, אכן יקרה – ואני מקווה שלא בעוד הרבה זמן.
    הצבא וכל המשתמע ממנו – הכיבוש, הטרור הישראלי, ההתנחלויות, אפליות ערביי ישראל (כל סוגי האפליה) – הכל יהפוך לפרטים היסטוריים אומללים.
    לא אפסיק לקוות, ולא אפסיק לפעול ככל יכולתי כדי לקדם את המהפכה האנרכיסטית, אשר בוא תבוא = ואינני המהפכנית היחידה!

הגיבו לדניאל

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים