הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-19 בדצמבר, 2008 17 תגובות

חבר הכנסת אריה אלדד הוא נכס אובייקטיבי של הציבור הנאור בישראל, כיוון שהוא ינגוס בקולותיהן של רשימות ימין אחרות מבלי להיבחר לכנסת. בעבר כבר רצו אנשים כמו מיכאל קליינר, ברוך מרזל והרב משה לוינגר לבחירות לכנסת וחיבלו בסיכויי הליכוד והמפד"ל להצליח. ההיבט האלקטוראלי הזה אינו משנה את העובדה, שאלדד הוא איש מפחיד, מסית ומדיח, שבחר לשתף פעולה עם הימין הקיצוני באירופה, שבשנים האחרונות נטש זמנית את האנטישמיות כדי להיאבק ב"איסלם". לכן גם הזמין את חבר הפרלמנט ההולנדי חירט וילדרס לכנס על האיסלם במרכז למורשת מנחם בגין (!) , הקרין את סרטו הפרובוקטיבי והמכליל "פיטנה" והצטרף בכך לאינטרנציונל הפשיסטי הבינלאומי, שמאחד גם כוחות פוליטיים שיש להם זיקה מסורתית לנאציזם ולפשיזם.

אני לא טוען שאלדד הוא "נאצי", בוודאי שלא בהקשר של מחנות ההשמדה, אבל ההצעות ששטח בכנס, המדברות במפורש על חקיקה מיוחדת לערבים ועל הגדרות כמו "פשע ערבי", מזכירות את חוקי נירנברג. אלדד מסב אולי נזק לימין בבחירות, אבל הדלק שהוא יוצק על מדורת ההסתה הגזענית מסכן את החברה הישראלית וראוי לכל גינוי. אורחו של אלדד, אותו וילדרס, נחשב מוקצה מחמת מיאוס בארצו ובכל רחבי אירופה. מיליוני המוסלמים ביבשת הפכו בהדרגה לציבור שמחזיק בעוצמה כלכלית ופוליטית, המזכירה במקצת את יהודי ארצות הברית. ההתעלמות מהם היא בלתי מוסרית וגזענית, אבל גם לא מציאותית. ח"כ אלדד אטום לחלוטין בפני שיקולים מוסריים או אוניברסליים, וסבור שהסבת המאבק עם הפלסטינים ממלחמה על שטחים למלחמת דת תביא להקצנה מוחלטת בשני העמים, ולכן תמנע כל הסדר הכרוך בוויתורים טריטוריאליים.


התפיסה הקטסטרופאלית הזאת מאפיינת מאוד את הימין הקיצוני, והיא כרוכה בהכרח גם בעימות קשה עם כל העולם הליברלי, שנהג לתמוך בישראל במידה כזו או אחרת. זוהי מהות המאבק שבין הקיצונים לבין מייצגיה של הבורגנות השמרנית בישראל בליכוד, בקדימה ובמפלגת העבודה. כמעט שלא שומעים צלילים של פסילה מוסרית של הימין הקיצוני, ואין עומק רעיוני בהתמודדות של המרכז הלאומני עם הגזענים שמקננים בחצר האחורית שלו. לכן בחר בנימין נתניהו בתרגיל די עלוב כדי לדרדר את משה פייגלין לתחתית הרשימה שלו. הוא העדיף שופטים מטעם, שידונו בנושא בחדרי חדרים, על אמירה מפורשת שאין בכלל מקום בליכוד לפוליטיקאים שפוסלים את הדמוקרטיה ומדברים בשבחם של הנאצים. זה בכלל לא משנה שפייגלין לא דיבר על השואה ובוודאי שלא הזדהה עם מפעילי מחנות ההשמדה, אבל ברור שהיבטים אנטי דמוקרטיים מסוימים בנאציזם קוסמים לו ודי בכך כדי להבין שמדובר בפשיסט מובהק. חבל שביבי, איש מוכשר אבל קטן מכל הבחינות, העדיף תרגילים ערמומיים על עימות רעיוני חריף. פייגלין מזיק לליכוד אלקטוראלית, כך סבורים רוב הפרשנים, שלא לדבר על היחצנים ועורכי הסקרים שנתניהו תמיד נשבע בשמם. אבל הנזק הרעיוני שהוא גורם, לא רק לליכוד אלא למדינה כולה, טמון בלגיטימציה שהוא מעניק לתפיסות אנטי דמוקרטיות.


לא התלהבתי מהביקורת החריפה שרבים מעמיתי מתחו על ביבי בנושא הפגיעה בפייגלין. יש למנוע מגזענים ומפשיסטים לרוץ ברשימה שמרנית, ולכן היה מקום לנקוט נגד פייגלין בצעדים. ביבי הערמומי גם קלט, כבר בשלב הראשון למאבק נגד אנשי ה"מנהיגות היהודית" שהם יכולים להביא לו תועלת רבה. הרעש הגדול שהוא עורר בנושא פייגלין נתפס בתקשורת כטעות טקטית ואולי אפילו אסטרטגית, אבל ביבי השתמש לאורך כל הדרך באיש הקיצוני הזה כדי לטהר את החשד הכבד, שמקנן אפילו בלבם של מעריצים בסתר כמו ארי שביט מ"הארץ", שהוא עצמו ורוב חבריו שוגים באשליות מסוכנות. חברים בכירים ברשימת הליכוד, כמו רובי ריבלין ובני בגין, סבורים שהם יכולים לנהל את המדינה מבלי להתחשב במצב האזורי והבינלאומי ובשינויים הברורים שמתחוללים עתה בזירה הפוליטית בארצות הברית. אם נתניהו יחליט שהוא לא יכול להפקיר את הבורגנות הישראלית בידיהם של מאמינים קיצוניים בארץ ישראל השלמה, ושהמצב הכלכלי והביטחוני של המדינה מחייב שינויים מפליגים בדרכה המסורתית של תנועתו, הוא ייאלץ להיפרד מרבים מחבריו במהלך הקדנציה של הכנסת הבאה.


לכן ימשיך נתניהו לחדד את ההבדלים בינו לבין אנשים כמו פייגלין, אלדד ובתנאים מסוימים אפילו אביגדור ליברמן, וינסה לתמרן (כדרכם של כל מנהיגי ישראל מאז הכיבוש, למעט יצחק רבין בשנה שקדמה לרצח) בין הצורך במראית עין של ויתורים, לבין האילוצים הפוליטיים בחברה הישראלית בכלל ובמפלגתו בפרט. אם לא יצליח במשימתו, גם משום שוושינגטון של ברק אובמה תתייחס אליו בחשדנות רבה (ברור שהוא יתקל בחוסר אמון בסיסי מצדה של שרת החוץ החדשה הילארי קלינטון) אנחנו צפויים לאחד משני התרחישים הבאים: או שביבי יצטרך לשאת בתוצאות הכלכליות והמדיניות של בידוד מדיני הולך וגובר ונתק מסוים עם ארצות הברית, או שהוא ינטוש את חבריו "האידיאולוגיים", ויכרות ברית פוליטית פרו אמריקאית עם אנשי קדימה ואולי גם עם עסקני מפלגת העבודה. הקרע שלו עם קדימה הוא אולי כואב ומלא אמוציות, אבל יש לו מכנה משותף ברור עם מנהיגיה, בעיקר בעידן שאחרי אהוד אולמרט, שנוא נפשו זה ימים רבים.


מי שחושש מפני קיצוניותו של נתניהו בכל הנושאים חייב להבין, ששני המנהיגים האחרים, ציפי לבני ובעיקר אהוד ברק, הם קיצוניים לא פחות ממנו. אם ביבי מתכוון באמת לעימות צבאי מטורף עם איראן ועם כל העולם המוסלמי, גם נוכח צעדי הפיוס הדרמטיים שאובמה מתכוון לנקוט כבר בחודשים הקרובים, הרי שאנחנו צפויים לאסון חסר תקדים בתולדות האומה. אבל אם הוא יחליט לנהוג במדיניות של הבלגה (כמה אירוני שנצר כה מובהק של המשפחה הרביזיוניסטית יאמץ את המדיניות, שנגדה התקומם בחריפות כזאת הדור של הוריו) כלפי איראן והחמאס ואולי אף ינסה להגיע איתם להבנות בהשראת ושינגטון, הוא צפוי לימים קשים מאוד בתוך הליכוד ויצטרך לחפש חברים לדרך במפלגות אחרות. ייתכן אפילו שהוא יזכה לתמיכה גלויה ממרצ ומאנשי "השמאל" שיחברו אליה. במערכת התרחישים האפשרית תיתכן אף ברית בין ברק לבין שאול מופז מקדימה, בתמיכת כמה אישים שירוצו בפברואר 2009 ברשימתו של נתניהו. חלק מהימין הביטחוניסטי בארץ יזהה סתירות בין האינטרס הישראלי והאמריקאי בנושא איראן בפרט והאיסלם בכלל, וינהל את מאבקיו הפוליטיים על הבסיס הזה. לדעתי, נתניהו והמיעוט בליכוד ינסו להקים מפלגה חדשה עם רוב אנשי קדימה והעבודה כבר בשנתיים הקרובות, וסיעת הליכוד הגדולה והמנצחת תתפרק.


*התפרסם ב"כל העיר"

תגובות
נושאים: מאמרים

17 תגובות

  1. סליחה, ביילין הגיב:

    כתבתי "ביילין" במקום "פייגלין"…

  2. על ביבי הגיב:

    התחזית של חיים ברעם כלפי ביבי בשנתיים הבארת היא כלל לא הזויה.היא גם לא שונה מזו של לבני וברק אם יבחרו.

  3. רמי לעמיחי הגיב:

    אם זה הולך כמו ברווז ועושה גע גע – זה ברווז! אם אלדד מציע לחוקק חוקים שישללו מערבים זכויות פוליטיות מסויימות, זה בדיוק מה שעשו הנאצים ב- 1935 בנירנברג. ברעם בצדק מבדיל ביו הנאציזם הנורא של חוקי נירנברג ובין הנאציזם שחרג מגבול האנושי של מחנות השמדה והרציחות ההמוניות במזרח. אכן, לדרגה החמורה הזאת של הפתולוגיה הנאצית אין ולא צפויה להיות מקבילה בימין היהודי, אף לא אצל כהנא, זאבי, פייגלין ואלדד וה"רבנים" מקבר יוסף והישיבות הלאומניות. אבל השתלשלות העניינים שהביאה את העם הגרמני וצבאו האדיר לשיא היסטורי של ברבריות היא בהחלט תולדה של אותו העקרון, שבא לידי ביטוי במילות ההמנון: "גרמניה מעל לכל!", ועקרון זה כלל אינו זר ליהדות הלאומנית. אני מאמין שאלדד, שאיננו מטורף כמו שהיה כהנא ולא ציניקן טוטאלי כמו שהיה זאבי ולא צר אופקים כמו מר פייגלין, אלא אדם משכיל מאוד ורחב אופקים וככל הידוע רופא טוב, אני מאמין שיש סיכוי שהוא יבין פעם על איזה סרט נע הוא נע ויקפוץ ממנו ברגע האחרון. אמונה זו היא חלק מן הנאיביות שלי שטרם נואשתי ממנה. אבל כל זמן שזה לא קרה, אני מתעב כל מילה שהוא אומר וכותב בפוליטיקה הערבית שלו, שבהחלט מזכירה את הימים האפלים של שלילת זכויות אזרח מיהודי גרמניה והוצאתם אל מחוץ לחוק.

  4. עידו לם העתיק והדביק הגיב:

    כרגיל ברעם רואה מרחשי ליבו ומעוות את התמונה לנוחיותו. בניגוד לדבריך חירט וילדרס לא רק שהוא לא מוקצה אלא הוא נתפס כאדם ישר ואמין בהולנד שצפוי לקבל הרבה קולות בבחירות הקרובות. בקשר לכוחם של המוסלמים באירופה אתה טועה כוחם בירידה ככול שהם נתפסים יותר ויותר כאיום על ערכיה של אירופה. בקשר לאובמה: כול פיוס של אובמה עם האיסלם יהיה מתואם איתנו ובטח שלא יהיה על חשבוננו, יתר על כן תתפלא לדעת שאובמה לא מתכוון להיות פייסן ממש לא.

  5. טעון מוזר הגיב:

    ברעם כותב שהבמאי מוקצה מחמת מיאוס באירופה וגם מנמק. המוזר הוא שהנמוק איננו שהוא טועה בטענותיו אלא שהמוסלמים הפכו לכח שאין להתעלם ממנו. בתרגום לעברית זה נשמע כך – הבמאי צודק בטענתו שאסלם הוא דת ברברית ורצחנית שמטרתה השתלטות על כל העולם דרך טרור ורצח אבל אסור להגיד את זה כי למוסלמים יש מספיק כח גם לרצוח (כמו שעשו לבמאי הולנדי אחר שלא מצא חן העיניהם) וגם לגרום לנזקים כלכלים. ברעם טוען למעשה שהטרור משתלם. תמצא תרוץ יותר טוב כי ההסבר שלך יותר גזעני מטענות הבמאי ואריה אלדד גם יחד.

  6. יובל הלפרין הגיב:

    יש הבדל קטנטן בין נתניהו לבין לבני וברק.
    אותו הבדל קטנטן הופך גם את נתניהו ליותר מסוכן גם מביילין:
    נתניהו צפוי לזכות ולהיות ראש ממשלה.
    זה באמת כל כך חשוב מה היה עושה המפסיד אילו היה יכול?

    יש עוד עניין קנטנטנטנטנןןןן::
    נתניהו זה אומר שלושתם. לפי מה שמדובר כעת,
    נ’ יהיה ראש הממשלה, ל’ שרת החוץ ו-ב’ שר הביטחון.

    למה לגמד את ההבדל בין נת’ ל-ל’ ולהעצים את ההבדל בין נת’ ל-פ’?
    אין הבדל בין נ’ לבין ל’-ב’ אבל יש הבדל עצום בין נ’ ל-פ’? למה?

    אולי מפני שרבים מחבריו של חיים ברעם חוששים כעת דווקא מנתניהו.
    וזה מוטיב חוזר אצל חיים ברעם בזמן האחרון:
    "חברי השמאלנים, המתנשאים, השחצנים, הזעיר-בורגנים, האשכנזוטים… משמיצים את x, אבל זה לא מסיבות ענייניות, אלא רק מפני שהם מתנשאים וכו’.

    כך נולד לו, לחיים, עדר קטן של פרות קדושות:
    בראשו צועד, כמובן, השור האציל אריה דרעי.
    לאחרונה נולדה שם עגלה בשם "טוב לישראל" – חיים ברעם נזף כזכור באותם חבריו המעיזים ללעוג לאלו שכל מה שיש בראשם הוא אם מנהיג זה או אחר בעולם "טוב לישראל" או "רע לישראל",
    ועכשיו נצדיע לפר הקדוש בנימין נתניהו, שיובילנו אל שחר חדש למרות כל חבריי השמאלנים האשכנזיפתים המתנשאים.

  7. עמיחי לברעם הגיב:

    חבל שאתה הולך בדרכו של ספירו ומכניס "נאצים" בכל אמירה על פוליטיקאי ימני. זה כבר מזמן עבר את גבולות הטעם הטוב, בטח ובטח כאשר הדברים מובאים בסגנון "פאסיב-אגרסיב", דהיינו להתנער כביכול מההשוואה וע"י כך בעצם לעשות אותה:
    "אני לא טוען שאלדד הוא "נאצי", בוודאי שלא בהקשר של מחנות ההשמדה, אבל ההצעות ששטח בכנס, המדברות במפורש על חקיקה מיוחדת לערבים ועל הגדרות כמו "פשע ערבי", מזכירות את חוקי נירנברג"

    ו"בכלל לא משנה שפייגלין לא דיבר על השואה ובוודאי שלא הזדהה עם מפעילי מחנות ההשמדה, אבל ברור שהיבטים אנטי דמוקרטיים מסוימים בנאציזם קוסמים לו".

    נו באמת, באותה צורה אני יכול לקשר כל אדם, ולא משנה מי – עם הנאציזם.
    זה יראה בערך כך: "זה לא משנה אם פלוני לא מודה במפורש שמעשי הנאצים קוסמים לו, אבל הוא בוודאי מזדהה עם החלטות כאלו ואחרות של שר העבודה והרווחה הנאצי"…

    בקיצור, חבל לי על שני דברים:
    האחד הוא הזילות של המושג "נאצים" והאפקט שהוא אמור לעורר.
    כנראה שזכרון השואה אכן הולך ודוהה עם השנים ומי אנו כי נלין על כך שהעולם לא זוכר מה זה נאצים אם אצלנו המושג הנ"ל נזרק לחלל האויר בכל פעם שאיזה פוליטיקאי ימני עובר באזור.
    והדבר השני עליו אני מצר הוא רמת הכתיבה ההולכת ויורדת של ברעם וספירו.
    איך אמר לי פעם עורך-דין אחד? – "אם הטיעון שלך חלש – עדיף שתצעק אותו"…
    והמבין יבין.

    באמת חבל.

  8. אריאל לעמיחי הגיב:

    עמיחי, למאמר באתרו של פייגלין המגלה הבנה לנאצים:
    — קישור —

    על רגל אחת – כותב המאמר טוען שהלאומיות היא אופן ההגדרה העצמית הטוב והיחידי של כל עם. השמאל מעצם התנגדותו ללאומנות ותמיכתו בשבירת גבולות והשמאל היהודי המתבולל בפרט גרם לגרמנים להרגיש שהוא "מזהם" את הלאום הגרמני ובכך הביא לתגובה הנאצית. הבעיה עם התגובה הזו (על פי כותב המאמר) היא שהיא הופנתה כלפי כלל היהודים ולא רק כלפי "השמאל".

    אתה צודק בכך שלא צריך להשתמש ב-"נאצים" שלא לצורך, אבל כשבאתרו של פייגלין מופיע מאמר המגלה הבנה לנאצים, צריך לקרוא לילד בשמו.

  9. שאלת תם הגיב:

    האם השימוש בביטוי "אני לא מצדיק אבל מבין" שמור אקסקלוסיבית בטאבו ל"שמאל העקבי"?

    האם רק ל"שמאל עקבי" שמורה הזכות לא להיות מזוהה עם ה"פועל-אוון" גם אם הוא "מבין את מניעיו"?

    מעבר לכך, בהתחשב בזה שלא רק פייגלין "מבין" את הנאצים, אלא "ההבנה" הזו, כמו גם הלגיטימציה שלה, הולכות ומתרחבות בקרב חוגים איסלאמיסטיים ושמאל-רדיקאלי ידועים, לא היה כדאי שתקרא לילד בשמו גם במקרים האלו?

    יכול להיות שאם הייתם קוראים לילד בשמו תמיד ולא רק באופן סלקטיבי, לא היה נוצר מצב משונה שבו בשביל "השמאל העקבי" פייגלין מוקצה (כראוי לו) אבל החמאס הוא בן ברית.

  10. חיים ברעם הגיב:

    חרף הסילופים המכוונים כדאי לכם לשמוע את הדעה האמיתית בשמאל העקבי:
    החמאס איננו בן-ברית, אלא שותף אפשרי למשא ומתן. אין לנו שום הזדהות עם אירגונים דתיים כלשהם, רק רצון כן לשלום. אנחנו גם מתנגדים לגישה מכלילה, שלא לומר גזענית, כלפי האיסלם.
    לא אנחנו יצרנו את המצב שישראל מוקפת מאות מיליוני מוסלמים. אנחנו רק מבקשים מכולם להפנים את הנתון הזה וללמוד להתמודד איתו באופן רציונלי ולא באופן קסטסטרופלי.

  11. חוקי נירנברג הגיב:

    חוקי נירנברג שללו מהיהודים והצוענים את אזרחותם והם הפכו לנתינים
    למדינה אסור היה להעסיק יהודים ואסור היה
    ליהודי לעבוד כפקיד ממשלתי או מורה או
    מרצה באוניברסיטה או רופא
    כמו כן נשללה זכותם של היהודים להגנה של בתי המשפט
    בשלב מאוחר יותר אולצו היהודים לענוד מגן דויד צהוב והוטל חרם על חנויות יהודיות
    בניגוד לערבים שחיים בישראל
    היהודים לא תקפו את המדינה הגרמנית בצורה
    וולגרית ומבזה כפי שהערבים מתנהגים
    מכאן שדברי ברעם הם עלילה חסרת שחר ושלוחת רסן דברי בריונות ירודים שאינם ראויים להאמר

  12. חיים ברעם הגיב:

    ליובל,
    מה קורה לך? מה זה צריך להיות? כתבת תגובה משונה ולא צודקת, וקשה לי להאמין שלא מדובר במתחזה.

  13. לתשובת חיים ברעם הגיב:

    מה שכתבת בתגובתך נע בין מופרך למצחיק. אתה רוצה אותם כשותפים במשא ומתן. זה ראוי ונכון (באמת) אבל צריך שנים לטנגו והשאלה היא האם הם רוצים אותך. לא כשותף למשא ומתן אלא חי. כי בינתים לא רק שהם לא מוכנים לדבר אתך אלא שהם מצהירים בגלוי שהם מתכוונים להרוג אותך בהזדמנות הראשונה שהם יוכלו. אז יש לך שאיפות יפות רק אין לך שותף חוץ מכמה סהרורים באתר הזה. גם טענתך על האיסלם מזכירה את הבדיחה על עורך דין מתלונן שלא יפה שבגלל 99% עורכי דין נוכלים מוציאים שם רע לעורכי הדין. זה נכון שלא כל המוסלמים טרוריסטים או רוצים להשמיד את ישראל. הבעיה היא אחוז המוסלמים שהם כן כאלה. תסתכל מסביבך בעולם כולו מר ברעם ותענה בכנות – יש היום בעולם טרור שאיננו מוסלמי? יש היום בעולם עוד קבוצה מוגדרת חוץ ממוסלמים שמגיעים למדינה כל שהיא ואחרי מספר שנים מכריזים שזו טריטוריה שלהם והם יהפכו אותה לטריטוריה שלהם אם צריך גם בכח? זה קורה רק עם המוסלמים בעולם. לכן ההכללה על המוסלמים אינה נכונה אבל היא יותר קרובה למציאות מאשר העשן הוורוד שאתה מנסה להפיץ כדי להרגיע את עצמך. בענין זה אתה מתנהג קצת כמו ילד ששורק בחושך כדי לא לפחד. זה לא יעזור מר ברעם. הרבה יותר חכם ונכון להסתכל על המציאות הקימת ולבדוק איך משנים אותה ולא להחליט שהמציאות אינה קימת. זאת גם בערך הבעיה של כל "השמאל" – כשרוב בני האדם קוראים את המציאות ש"השמאל" מתאר הם מסתכלים מסביב ואומרים לעצמם שהם ו"השמאל" חיים בעולמות שונים ולכן אין צורך להתיחס למציאות שהם לא חיים בה.אם השמאל רוצה להשפיע (והוא צריך להשפיע)הוא צריך קודם כל לחזור למציאות האמיתית. בלי זה אין בסיס משותף לדיון לא אם החמאס אפילו לא עם הישראלים.

  14. לחיים ברעם הגיב:

    משה ומתן על מה? על ברית.
    מכאן שחמאס מבחינתך הוא בן-ברית פוטנציאלי.

    ישראל מוקפת מאות מליוני מוסלמים – נכון.

    אבל מי שמניח מראש שחמאס הוא המייצג האולטימטיבי של מאות המליונים *ולכן* אין ברירה אלא להידבר אתו, הוא הוא המכלילן הגזען.

    רצון כן לשלום זה דבר נהדר. כמעט כל בני האדם מחזיקים בו.

    אבל בשביל שלום צריך לעשות פשרות, ובשביל לעשות פשרה לא מספיק שצד אחד מוכן להתפשר. אם הצד השני לא מוכן להתפשר, הוא לא שותף פוטנציאלי ואין על מה לדבר אתו.

    חמאס לא מוכן להתפשר, ומי שמנסה למכור את ההצעה שלו להפסקת אש זמנית לצורך שיפור עמדות, על תקן פשרה, הוא אויל משריש.

    חמאס מוקצה לא בגלל שהוא דתי או בגלל שהוא מוסלמי, אלא בגלל שהאידאולוגיה שלו מוקצה.

    הארגון הזה מסוכן גם בגלל שהוא משתמש ב"דעווה" לגייס לוחמים ולבצע אינדוקטרינציה לנמצאים במעגל ההשפעה שלו.

    הארגון מסוכן משום שהוא מציע אלטרנטיבה רדיקלית/מיליטנטית לזרמים מתונים ופשרנים באיסלם.

    מתן לגיטימציה לארגון כזה וסובלנות כלפי תומכיו, היא פשע מוסרי ממדרגה ראשונה.

    כמו כן, לעוצמה של הצדדים יש משמעות.

    כשאתה חלש, קטן וחסר ידידים, אין לך ברירה וכדי לשרוד תכרות בריתות אד-הוק אפילו עם השטן.
    כשאתה חזק – אין לך צורך לכרות בריתות אד-הוק עם השטן.

    אין לנו סיבה לכרות ברית עם חמאס.
    אין לנו סיבה לתת לגיטימציה לאידאולוגיה המטונפת מוסרית של חמאס.

    הפלסטינים יכולים לבחור במשהו שאינו חמאס. יש להם אלטרנטיבות.

    לבחירה שלהם יש מחיר. הם מוכנים לשלם את המחיר כי לדעתם הרווח העתידי מצדיק את המחיר בהווה.

    אם הם בוחרים בחמאס, כי לדעתם הוא בשיטותיו יספק להם את הסחורה, ולא שום גישה אלטרנטיבית, לא תפקידך להגן עליהם בפני המשמעות והתוצאות של בחירתם.

    לא תפקידך להסיר מהם אחריות לבחירתם ולדרוש שלא ישלמו את המחיר.

    כל עוד יש לנו כוח לעמוד בפני התופעה המחליאה וההרסנית הזו, אסור לנו להתפשר אתה.

    גם לבחירות שלנו יש מחירים, ואנחנו משלמים אותם טבין ותקילין.

    אין ארוחות חינם. גם לא לפלסטינים.

  15. אריאל לכותבת המגילות הגיב:

    ציטוט: "משא ומתן על מה? על ברית" (מצטער שאני נאלץ לתקן שגיאות כתיב).
    אתה שואל וגם עונה את התשובה הנוחה לך? משא ומתן יכול להיות על הפסקת פעולות איבה הדדיות, על הפסקת המצור על עזה ושאר דוגמאות. עולם המושגים שלך רק מציג גישה כהניסטית\ליברמנית טיפוסית (כן כן, גם אם תטען שאתה הרי מצביע ליכוד\קדימה\עבודה\מר"צ ההשוואה הזו בתוקף) שבה אם אתה לא רואה את הצד השני דרך כוונות רובה, אתה בן ברית שלו. ראית הכל בשחור לבן לא מראה על יכולת הבנה או ניתוח טובים במיוחד.

    ציטוט: "אם הם בוחרים בחמאס, כי לדעתם הוא בשיטותיו יספק להם את הסחורה, ולא שום גישה אלטרנטיבית, לא תפקידך להגן עליהם בפני המשמעות והתוצאות של בחירתם."

    שים את עצמך במקום פלסטיני ממוצע. הברירות שלו היו בין בחירה בחבורת מושחתים שגנבו כסף לכיסם מעמם, שרדפו כיבודים, שלא הרגישו שום צורך לגבות מישראל מחיר כלשהו על המשך ההתעללות באוכלוסיה האזרחית, המשך ההתנחלויות והמשך הסגרים (שלא השפיעו עליהם), ושנתמכו באגרסיביות על ידי ישראל ועל ידי ארצות הברית. לבין חבורה שנראתה כאנטיתזה המוחלטת לכל מה שכתבתי פה. קח גם בחשבון שישראל דאגה לחסל\לאסור\להטריד את כל מי שהיווה אלטרנטיבה לפת"ח (אבו עלי מוסטפא, מרואן ברגותי ומוסטפא ברגותי בהתאמה). לכן לא חיים ברעם צריך לקחת אחריות לבחירות של הפלסטינים אלא דווקא ישראל. אפשר להשוות את הסיטואציה למה שקרה בתוך ישראל לאורך השנים – דיכוי מחאת הפנתרים בשנות השבעים, דחיקת מפלגת תמ"י בשנות השמונים עד שבסוף נשארנו עם ש"ס שאותה כבר לא ניתן היה לשבור. אפשר לקחת את ההשוואה הזו צעד אחד קדימה ולטעון שכפי שמשפט דרעי (ועוד חברי כנסת של ש"ס שהגיעו לכלא או נאלצו לפרוש) לא שברו את ש"ס אלא דווקא הגבירו את כוחה, כך גם המצור על עזה לא מחליש את החמאס אלא דווקא מחזק אותו. על זה נאמר שמי שלא לומד מטעויות נגזר עליו לחזור עליהן.

  16. יעקב בן דוד הגיב:

    מסכים בהחלט עם התגובה הקודמת. אחת הבעיות בלוגיקה המובנית בחוגי השמאל (ולא רק הקיצוני) היא שחרור ה"מדוכאים" (במקרה זה הפליסטינים) מכל אחריות לתוצאות החלטותיהם ומעשיהם, ובמקביל הטלת האחריות להחלטות ומעשים אלו על "המדכאים" (הישראלים, בהתאמה). המדובר כמובן בצד השלילי של החלטותיהם ומעשיהם; מעשה חיובי יזכה אותם כמובן בקרדיט המלא. דווקא עליית החמאס ממחישה זאת. כאשר זכה החמאס ברוב בבחירות לפרלמנט הפלסטיני התמוגגו החבר’ה לנוכח "החלטתם החופשית של הפלסטינים, המוכיחה את בגרותם" וכו’ וכו’, תוך קריאה לכבד כמובן את בחירתם החופשית. אך ברגע שהתבררו תוצאותיה ההרסניות של בחירה זו היתממו אותם אנשים עצמם: טוב, מה אתם רוצים, אנחנו במעשינו הזדוניים דחפנו אותם לזרועות החמאס!
    זהו חלק מדיאלקטיקה שמטרתה לאכול את העוגה וגם להשאירה שלמה. עפ"י דיאלקטיקה זו הפלסטינים סובלים בגלל רשעותה של הממשלה בישראל, ואילו תושבי שדרות סובלים, הפלא ופלא, לא מאכזריותם של הפלסטינים ומהיעדר העכבות המוסריות שלהם – אלא בגלל מעשיה של אותה ממשלה ישראלית עצמה! כך נותר צד אחד בגדר אשם כפול: הוא אשם לא רק במעשיו ומחדליו שלו, אלא גם במעשיהם ומחדליהם של אויביו.
    אני מציע, למען היושר האינטלקטואלי, לקבוע כלל שאין לסטות ממנו: יהי נא כל צד מוחזק כאחראי בלעדי להחלטותיו, למעשיו ולמחדליו!

  17. אורנה לביא הגיב:

    תמיד התביישתי בדמיון הרב בין המדיניות הנאצית בימים ההם ובין המדיניות הציונית בימינו. אני תמיד עורכת השוואה בין רימון הגז המדמיע שנזרק פעם ע"י חייל צק"ל (זו לא שגיאת דפוס) לתוך בית פלסטיני ש"במקרה" חלונותיו היו סגורים ו"במקרה" היה בו תינוק, ובין גז העצבים, ששימש בזמנו את האס אס במלחמת העולם השניה, ושימש מאז עוד אי-אלו צבאות. ההבדל היחיד שמצאתי היה הבדל כמותי. החייל שמע את בכיו של התינוק. הוא ידע שיש תינוק בבית שחלונותיו סגורים. האסוציאציה היא מיידית. עכשיו נזכרתי בארוע ההוא, אחד מני רבים, ואני כל כך רוצה שהצבא "שלי" יפסיק לרצוח…

הגיבו לחוקי נירנברג

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים