הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-21 בדצמבר, 2008 5 תגובות

"משרד האוצר מתכוון להפעיל בישראל מודל דומה ל’מודל הצ’יליאני’ של החיסכון הפנסיוני, לפיו ככל שהחוסך מבוגר יותר, כך כספו מנותב להשקעות סולידיות יותר". כך עולה מדברים שאמר בשבוע שעבר הממונה על שוק ההון במשרד האוצר, ידין ענתבי, במסגרת ועידת גלובס לעסקים שנערכה בתל-אביב. מהו אותו "מודל הצ’יליאני"? הרי סביר להניח שפרט לקומץ כלכלנים, שלרוב למדו בארה"ב על פי התורות הכלכליות של חתן פרס נובל לכלכלה האמריקאי המנוח מילטון פרידמן, איש לא שמע בישראל עד עתה על "המודל הצ’יליאני".

נתאר בקצרה את עקרונות "המודל הצ’יליאני" כדי לנסות ולהבין מה רוצה האוצר מהעובדים ומהגמלאים בישראל. צ’ילה היא המדינה היחידה בעולם בה הופרט כל מערך הפנסיה. במדינות אחרות, גם כאלה שבהן נערכו הפרטות חלקיות כמו בארגנטינה או בישראל, נותרה מערכת פנסיה שאינה בבעלות פרטית. מערכת הפנסיה של צ’ילה הופרטה בעת הדיקטטורה הרצחנית של הגנרל אוגוסטו פינושה. ההפרטה נערכה ללא התייעצות עם גוף כלשהו – הפרלמנט היה סגור, נאסר על המפלגות לפעול ואיגודי העובדים פעלו במחתרת. הפרטת הפנסיות באה בעקבות הפרטת רוב החברות הממשלתיות והפרטת כל מגזר שניתן היה להפריט ושנשא רווחים לטובת בעלי ההון – תומכיו הנאמנים ביותר של הגנרל הרוצח.
 
החיסכון הפנסיוני בצ’ילה נקבע בהתאם לגילו של החוסך: ממשלת צ’ילה (גם לאחר תום הדיקטטורה) מחייבת את קרנות הפנסיה הפרטיות להשקיע את כספי החוסכים מבוגרים באפיקים הנחשבים "בטוחים יותר" ומאפשרת להן להשקיע את כספם של החוסכים הצעירים באפיקים המוגדרים "מסוכנים יותר". "התחייבנו בפני הממשלה להציג בתוך חצי שנה מודל של חיסכון בהתאמה אישית לחוסך, ובעיקר לגילו של החוסך, תוך אימוץ עקרונות מהמודל הצ’יליאני", אמר ענתבי בוועידת ההון והשלטון השנתית שנערכה במלון היוקרתי שבחופי תל-אביב.
 
לדבריו, "לא מדובר ב’קופי-פייסט’ של מה שנעשה בצ’ילה, גם בגלל שהמודל הצ’יליאני רחוק מלהיות מושלם וגם בגלל ששוק הפנסיה של צ’ילה הוא שוק קטן ולא מפותח, שחולש על מרחב של כ-15% משוק הפנסיה הישראלי. אבל אנחנו צריכים להתמודד עם הבעיה, שקיימת בכל העולם, של חוסכים מבוגרים שגילו פתאום, לקראת הפרישה, שהם היו חשופים לתנודתיות של השוק". אלה דבריו של ענתבי, אבל בכיר האוצר לא גילה את כל האמת. בצ’ילה כל החוסכים (צעירים ובמבוגרים) וכל הגמלאים גילו בחודשים האחרונים שאיש אינו חסון בפני נפילת הבורסה וכל ההשקעות, אלה שנחשבו "בטוחות" ואלה שהוגדרו "מסוכנות" הפכו לאסון של ממש. רמת השכר בצ’ילה היא נמוכה יותר מאשר בישראל, אבל יחד עם זאת גמלאים שיצאו בחודשים האחרונים לפנסיה סיפרו לעיתונות הצ’יליאנית כי "זכו" לגמלה חודשית ששיעורה שבין 50 ל-120 שקל! זאת, לאחר עשרות שנות חסכון פנסיוני. אגב, שכר המינימום בצ’ילה הוא כ-135 אלף פסו לחודש או כ-800 שקל. גם בהתחשב שבמדינה הדרום-אמריקאית הוצאות המשפחה הן נמוכות הרבה יותר מאשר במדינת ישראל, לא קשה להבין מדוע הגמלאים הצ’יליאנים החדשים מתלוננים שגמלה כה נמוכה אינה מספיקה לרכישת סל מוצרי מזון בסיסי או כפי שאמר במרירות אחד הגמלאים "בגיל כה מבוגר, ולאחר שעבדתי קשה כל החיים, עבור ילדי הפכתי לנטל, שאף הם עובדים קשה כדי לפרנס את משפחותיהם". על פי החישובים שנערכו בעיתונות הצ’יליאנית, רופאה בכירה ובעלת שכר גבוה במיוחד שהחלה להפריש לקרן הפרטית מכספיה החל מתחילת העבודה ב-1981 והיוצאת השנה לפנסיה תקבל גמלה חודשית של כ-2750 שקל. אילו אותה רופאה הייתה עמיתה בקרן הפנסיה הממלכתית שפינושה הפריט, על בסיס אותן ההפרשות, היא אמורה לקבל החודש גמלה המתקרבת ל-5000 שקל.
 
האם עובדות אלה אינן ידועות באוצר? הרי כל הממצאים פורסמו בחודשים האחרונים בעיתונות הצ’יליאנית. הסיבה לאימוץ ה"מודל הצ’יליאני" אינו נעוץ במצוקת הגמלאים. הסיבה היא אחרת; וענתבי גילה אותה בוועידת גלובס: "צריך להיזהר מהדיבורים הנשמעים עכשיו על כך שהכסף לא צריך להיות בשוק ההון. צריך לזכור: הכלכלה הפיננסית היא הגורם שמאפשר את קיומה של הכלכלה הריאלית". הממונה על שוק ההון לשעבר, אייל שלוש, שדיבר באותו פאנל, אמר ברוח דומה: "אם הפוליטיקאים רוצים להקטין את הסיכון בשוק ההון – מחיר ההון בישראל יעלה, וזה יגביר את הסיכון". במילים אחרות: הדאגה של אנשי האוצר היא קודם כל דאגתם של בעלי ההון להבטיח את הנזילות של עסקיהם.


ועד דבר מה שלא סיפרו אנשי האוצר למתכנסים בשבוע שעבר במלון "דייויד אינטרקונטיננטל": בצ’ילה החלה מחאה משולבת של עובדים וגמלאים. דרישתם היא פשוטה: הלאמת קרנות הפנסיה ושובה של מערכת הפנסיה כפי שהתנהלה בצ’ילה במשך עשרות שנים ועד לדיקטטורה של הגנרל פינושה. נשמע דמיוני? אפשר לשוב אל הפנסיה שבערבות המדינה? עבור הצ’יליאנים זו דרישה הגיונית, לגיטימית ואף מציאותית. הרי מעבר לרכס האנדים, בארגנטינה, ובעקבות המשבר הקפיטליסטי העולמי החליטה הממשלה בראשות הנשיאה קריסטינה קירשנר להלאים את כל קרנות הפנסיה הפרטיות, להן היו כ-9 מיליון עמיתים, ולהנהיג פנסיה ממלכתית חובה לכל העובדות והעובדים.

תגובות
נושאים: מאמרים

5 תגובות

  1. יוסי ונטורה / תודה על המאמר הגיב:

    תודה על המאמר. כל הקורא עיתונים מתרשם ש"המודל הצ’יליאני" רק יעשה טוב לגמלאים. אבל לאחחר קריאת המאמר הבנתי ששוב האוצר מאכיל אותנו לוקשים. לושקים לעניים וסושי לעשירים.

  2. YB הגיב:

    השאלה היא לא אם פינושה רוצח או לא, אלא טיבה של השיטה הפנסיונית שהנהיג.
    מה היית אומר על כותרת "מה שטוב לרוצח לנין טוב לאזרחי ישראל"?
    (אגב לנין (שלא לדבר על שאר מאורות הקומוניזם כסטלין ומאו). היה רוצח גדול הרבה יותר מפינושה ומכל שאר הדיקטטורים הדרום אמריקאים גם יחד).
    הדעה המקובלת בעיתונות הכלכלית בעולם היא שהלאמת קרנות הפנסיה בארגנטינה נובעת מרצון של הממשלה להשיג מימון לפעולותיה (מכיון שקבלת הלוואות בשוק הבינלאומי אינה אופצייה עבורה מאז השתמטותה מחובותיה בתחילת העשור) ולא מרצון לדאוג לעובדים.

  3. דן הגיב:

    כן, אבל לענייננו – לא כדאי להעביר את החוסכים המבוגרים למסלולים סולידיים יותר, בלי קשר לצורה שבה זה נעשה בצ’ילה, ולזהות של מי שעשה את זה?

    ההורים שלי על סף גיל הפנסיה, לא מגיע לי להם קצת יותר מה-30% העלובים שביבי הקצה להם באג"ח ייעודיות, כדי שישמרו על כל הכסף שחסכו כל ימי חייהם?

    אני בן 28, רק לפני חודשיים התחלתי תוכנית של חיסכון פנסיוני לראשונה בחיי (כי לפני 11 חודשים התחלתי עבודה "מסודרת" לראשונה בחיי, אחרי שנים כברמן/מלצר/מאבטח). לא חראם שאת המעט שיש להפריש לפנסיה אני אבזבז על אג"ח ממשלתי, כשהבורסה במחירי שפל היסטורי? עדיף לי לקחת סיכון, להשקיע במניות ואג"ח קונצרני, לסבול אולי תנודות חדות בשנה הקרובה ולהרוויח בגדול בטווח של 10 שנים. בטווחים האלה השקעה בבורסה היא כמעט תמיד טובה יותר מכל אג"ח ממשלתי, ובוודאי כשמדברים על טווח של 40 שנה כמו שנשאר לי עד הפנסיה.

    ושלא תבין אותי לא נכון – אני דווקא מאוד בעד הלאמה של קרנות הפנסיה. אין שום סיבה ושום יתרון לכך שהכסף הזה ינוהל בידיים פרטיות, ושיגבו מאתנו דמי ניהול גבוהים, ואח"כ עוד יבזבזו ים כסף על פרסום ב"גלובס" – והכי גרוע, יתחרו במודעות על התשואות החודשיות, כאילו שהתשואה החודשית היא חשובה בחיסכון פנסיוני. אני מאוד בעד למצוא מודל חדש לניהול קרנות הפנסיה (ציבורי? ממשלתי? בידי העובדים? גם וגם?). אני רק אומר שגם אז אני עדיין אעדיף להשקיע כמה שיותר בבורסה כשאני צעיר (וכשאני מעדיף תשואה לטווח ארוך ולא אכפת לי סיכונים בטווח הקצר), ובגיל 40-50 אעדיף לקבל כמה שיותר אג"ח ייעודיות (כשאני כבר אתחיל לחשוש ולהעדיף ביטחון ויציבות ושמירה על ערך הכסף שחסכתי).

    העובדה שבצ’ילה של פינושה דאגו להבטיח מסלולים שונים לגילאים שונים לא פוסלת את הרעיון. להיפך – היא מראה שהרפורמה של ביבי מלפני 5 שנים היתה אפילו יותר גרועה ופחות דואגת לאזרח מרפורמות של דיקטטורים עקובים מדם באמריקה הלטינית.

    ושוב, זה חס וחלילה לא נאמר מתוך הלל לרוצח פינושה, ימח שמו ושם זכרו. אמן.

  4. רמי הגיב:

    נראה לי אלמנטרי שהמדינה, שתכלית קיומה הוא העצמה של הפרט, תבטיח אפשרות לכל עובד לחסוך משכרו סכומים הולמים שיאפשרו לו לחיות בכבוד בפרישתו מחיי העבודה. סכום החסכון החודשי יחושב לפי השכר עם אופציה להגדלת החסכון לבעלי שכר נמוך ותקרה לבעלי שכר גבוה. החסכון יהא מוגן וזה עיקר העיקרים. כלומר, הכסף יופקד באוצר המדינה (או מוסד פנסיוני ממלכתי) ויובטח לחלוטין מפני ירידת ערך המטבע וישא ריבית צנועה. מדינה שמפנה את האזרח ל"חסכון" באמצעות שוק ההון מועלת באחד מתפקידיה העיקריים כמדינה. עצם העובדה שזה קרה אצלנו ולא עורר לא קול זעקה ולא מאמרים של כלכלנים ואחרים האמורים להבין במה מדובר מוכיח כי שיעורי האזרחות בבתי הספר התיכוניים ובמכללות הם בפשיטת רגל מוחלטת.

  5. לדן הגיב:

    אם הקרנות היו מושקעות לחלוטין באג"ח ממשלתי, היום סך החסכון היה עומד על סכום דומה לעכשיו. ועוד היינו מרוויחים יציבות ולא בניה מסביב לספקולציות אסטרונומיות.

הגיבו ללדן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים