הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 בדצמבר, 2008 10 תגובות

היה זה בימי מלחמת לבנון השנייה, בקיץ 2006, והנהגת שלום עכשיו לא מיהרה לכנס את החברים כדי לדון בעמדת התנועה כלפי מלחמת לבנון. היא ביקשה לעבור את המלחמה "בראש קטן" תוך הערכה נכונה ששתיקה מצד התנועה הוותיקה תיחשב כתמיכה המלחמה.


לדאבון הלב, תמכו חברים מרכזים בתנועה במלחמה (יריב אופנהיימר, צלי רשף וז’נט אביעד). אך מספר לא קטן של חברים דרשו דיון ונקיטת עמדה. לאור יחסי הכוחות ששררו במזכירות, החברים שהסתייגו מהמלחמה הגישו הצעה קונסנסואלית ברוחה לפיה שלום עכשיו תקרא להפסקת אש.

יש לציין שבשלב ההוא של המלחמה לא היה ברור שישראל נכשלת במלחמה. לעומת עמדת רשף ושות’ תמכו מוסי רז, מוריה שלומות ואחרים בהפסקת אש מיידית. צלי רשף התייצב בראש אלה שהתנגדו לכל החלטה. רשף, בהופעה דרמתית, הסביר ש"איננו יכולים לדעת האם הפסקת אש לא תעזור לחיזבאללה".


כזכור, לא היסס מוסי רז להצטרף בימים הראשונים של המלחמה להפגנות השמאל נגדה. ברור שהיה זה צעד ראוי ואפילו אמיץ בהתחשב בשתיקתה של מרצ. ברור גם שרז אף שהוא הסתייג מניסוח מסרים מסוימים נגד המלחמה החליט להפגין עם השמאל בגלל עמדתו העקרונית נגד המלחמה.


כעבור שבוע התברר שהמלחמה הולכת ומסתבכת. הסופרים עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן יצאו לרחוב בקריאה למען הפסקת אש ונגד "פעולה קרקעית" שהתבשלה בממשל ובצה"ל. הסופרים גררו עמם גם את מרצ ואת ש"ע.


כעת, דנים רז וחבריו בהנהגת מרצ בתוספת חברים "מתנועת שמאל חדשה" לרשימת מרצ. בין אלה האמורים לשמש "כרכש" חדש למרצ, ישנו מנהיג שלום עכשיו, צלי רשף. רשף כידוע לא הצליח להתברג בעבר לצמרת מפלגת עבודה אצל אהוד ברק. אח"כ הפכו רשף ואביעד את שלום עכשיו לסרך עודף של ממשלת שרון וממשל אולמרט. ספק רב אם דווקא צלי רשף יכול להוסיף קולות למרצ. לעומתו אילן גילאון הינו "עוף נדיר", לצערנו, בשמי הפוליטיקה הישראלית. הוא איננו חושש להזדהות כסוציאליסט ולטעון שזיקתו זו היא עניין של השקפת עולם כוללת. בחירתו במקום הראשון בבחירות הפנימיות במרצ מבטאת הסתייגות במרצ מהעדר גישה מעמדית שאפיין את הנציגות המגזר הקיבוצי במפלגה. יש גם חשיבות בכך שצעירי מרצ מילאו תפקיד חשוב במערכת הבחירות הפנימית. הרי בהרבה מקרים בעבר הקרוב העדיפו צעירי מרצ לפעול על דעתם העצמאית בקואליציות רחבות של השמאל, אפילו בנושאים לא פופולאריים. 

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. עידו הגיב:

    סרח עודף, לא סרך.

  2. עמית צינמן הגיב:

    ומה עם תוצאות הבחירות הפנימיות בחד"ש?
    האם נראה נשים ברשימה? האם התנועה באמת הופכת למפלגה ערבית + דב אחד?

  3. ללעמית הגיב:

    כן, אבל עכשיו זה נכון.

  4. strul הגיב:

    ליבו של קמינר עוד ב"שמאל" דוגמת מרץ.
    מרץ אינה מפלגת שלום יותר ממפלגת העבודה על אף עמוס עוז.עוז האפולוגיסט המקצועי לפשעים
    המבוצעים בשטחים הכבושים.
    למי יש עוד אשליות?
    סטרול

  5. לעמית הגיב:

    עד הפילוג בשנת ’65′ הייתה מק"י מפלגה דו-לאומית למופת. מחצית חבריה יהודים ומחצית שניה ערבים.גם בין הקולות בבחירות הייתה חלוקה דומה.גם אז מתנגדיה ושונאיה בציבור היהודי קראו לה מפלגה "ערבית לאומנית" ובציבור הערבי "מפלגה ציונית".

  6. אורי וייס הגיב:

    חברי הכנסת של מר"צ הסתפקו בקריאות להתפטרות ראש הממשלה וכיו"ב. הקריאה הזו מושתת על ההנחה, כי במלחמת לבנון בוצעו טעויות רבות ואולי גם היציאה למלחמה הייתה בגדר טעות. אך, מלממת לבנון השניה היתה רק בגדר טעות, אלא גם בגדר פשע. ולכן, מפלגה הומניסטית היתה צריכה לקרוא להעמיד לדין את פושעי המלחמה בראשות איש הדמים דן חלוץ.

  7. אליק בנשלום הגיב:

    מרצ סרבה להשתתף בהפגנות נגד המלחמה בתל אביב ובערים אחרות.
    אילן גלאון צריך היה להיות בחד"ש ולא במרצ
    אלא שהיה מוצב בוודאי במקום ה20 שעדיין לא ריאלי.
    ליקוייה ומגרעותיה של מרצ וגם של שותפיה
    ה"חדשים" (עוז ושות.)- גלויים לעין. חבל
    שחד"ש אינה יודעת כיצד להיבנות מהם.

  8. יובל זיו – לאליק בנשלום הגיב:

    בתחילת מלחמת לבנון השנייה יצא לי לקרא טור של אילן גילאון שבו הוא הביע את דעתו ש"כשיורים עלי אני יורה בחזרה" וכן ש"על החזרת הבנים יש לנהל משא ומתן, אפילו עם השטן" (ציטוטים מזיכרון, לא שמרתי את המקור).
    כעקרון אני מסכים עם גישה זו גם כמי שמעדיף להגיע להסכם שלום ומוכן לשלם את המחיר בשטח. מה לעשות שלפעמים צריך גם לירות (כן, תגובה זו נכתבה לאחר תחילת ההתקפה בעזה).
    אני שמח מאוד על הצבתו של גילאון במקום גבוה במר"צ ומקווה שהדבר מהוווה הצהרת כוונות של המפלגה ולא רק תוצאה של מקרה או פוליטיקה פנימית.

  9. אורנה לביא הגיב:

    ל"קו פרשת המים הוא הציונות" – תיקון: תמר גוז’נסקי לא פרשה, אלא סיימה שתי קדנציות של חברות בכנסת ועברה למשימות חשובות לא פחות בפוליטיקה הישראלית, כחברת חד"ש. מוחמד ברקה לא עלה במקומה, אלא נבחר בבחירות דמוקרטיות בחד"ש.
    ליובל זיו, וגם לקודמו – לפי הציונות "ארץ ישראל היא מולדת העם היהודי". יובל, אתה תומך בירי… אתה תומך בפשע! שמעתם כבר על המונח "שיחות שלום"? זה לא נראה לכם תחליף טוב יותר לירי? למלחמה?
    אני מכירה את תומאות המלחמה באופן אישי. אבי היה ההרוג האחרון במלחמת ההתשה (1970), אבל גם אם זה לא היה כך אינני מאמינה שהייתי מסכימה עם הרעיון שלך.
    כשמכוונים אלי נשק, אני מניפה דגל לבן ופותחת בשיחות שלום. ואני אומרת זאת כמי שכבר התנסתה בכך. כאשה, הרי הותקפתי כבר פעמים רבות מספור, ע"י גברים. אני אכן יודעת להגן על עצמי פיסית, למרות נכותי. אולם מעולם לא נאלצתי להשתמש בידע שלי. תמיד סיימתי פרשות אלו בדרך בלתי אלימה.
    כדאי שגם מדינת ישראל תשב כבר לשיחות שלום עם העם הפלסטיני!

  10. קו פרשת המים הוא הציונות הגיב:

    מרצ מפלגה ציונית וחד"ש מפלגה לא-ציונית שמאז פרישת גוז’נסקי ועלית ברכה הופכת להיות מפלגה אנטי-ציונית.

    "קולות מתנדנדים" הם מהסוג שהיה מסוגל לסבול את (או אף להזדהות עם) ה"א-ציוניות" של חד"ש בשם ערכי שמאל תיאורטיים.

    לסבול אנטי-ציונות בוטה ופרועה במקביל להתפתחות של שוביניזם ערבי – זה כבר יותר מדי.

    לכן אין מאגר קולות פוטנציאלי שיש עליו תחרות בין חד"ש ומרצ.

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים