הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-8 בינואר, 2009 42 תגובות

בימים הראשונים לפלישה לרצועת עזה, שלא לדבר על המתקפה האווירית שקדמה לה, נוצר קונסנזוס רחב שתמך במלחמה. הכתבים הפוליטיים ניתחו במיומנות את התנודות בדעת הקהל, ובעיקר את הגברת התמיכה בשר הביטחון אהוד ברק (שפרשן מדיני ב"ידיעות אחרונות" העז להציג אותו כ"מנהיג השמאל"). פרשנים אחרים מן הזן המוכר הקישו בעוז על תופי המלחמה, ציטטו משוררים ופסוקי תנ"ך, והתירו את דם אזרחי עזה בגין דפוסי ההצבעה שלהם בבחירות (הדמוקרטיות) לרשות הפלסטינית.

ראש הממשלה אהוד אולמרט, ערב רדתו מן הבמה הציבורית בנסיבות של כלימה וקלון, דיקלם את המנטרה הרגילה על האימהות, וביקש מהן סליחה מראש על הקרבת ילדיהן למולך הביטחון המדומה. כבר היו דברים מעולם, ועוד יהיו. מלבד כמה כותבים אמינים ועקביים כמו גדעון לוי מ"הארץ" וב. מיכאל מ"ידיעות אחרונות", יצאה רוב קהילת הפרשנים מדעתה. זוהי תסמונת ידועה עד לכאב. השבחים הנלהבים של הכותבים האלה מתחלפים עד מהרה בדרישה לוועדת חקירה. הפעם ייתכן שהדרג המדיני והצבאי ייחלצו מהמערכה הזאת בלי ועדה, כיוון שהתנאים בעזה הם אופטימליים, והאווירה האנטי-איסלמית במערב מתייחסת בסלחנות להרג של מאות בני אדם בעזה. קשה לבוא חשבון עם דעת הקהל בישראל בתחילתה של מערכה צבאית. האוזניים אינן כרויות לדברי ביקורת, הלבבות אטומים ומפלס הסובלנות שואף לאפס.


לא רק רשע וגזענות מזינים את תסמונת התמיכה הכמעט אחידה בהחלטות הממשלה, אלא גם תחושה אמיתית של מצוקה. הפן הרציונלי נזרק לשוליים ועימו גם רמת הדיון הפוליטי בתקשורת. אפילו ב"הארץ" ראינו בתחילת השבוע קריקטורה שמציגה את ברק האמיץ רודף אחרי אנשי חמאס מבוהלים שזועקים "בעל הבית השתגע". זוועה כזאת לא ראינו בעיתון ישראלי מאז ימי דוש ומלחמת ששת הימים לפני יותר מ-41 שנים. בתוך עשרה ימים יצא ברק מתוך קליפתו האנטיפתית, חרג מתדמיתו הנהנתנית והירודה והפך כמעט לגיבור לאומי. זה לא ישנה הרבה את מאזן הכוחות. לכל היותר יקבל 14 מנדטים במקום 11, ובכנסת ישבו עוד כמה עסקני עבודה מחוקי קלסתר במקום תאומיהם הסיאמיים מהליכוד או מקדימה.


האם בשביל זה הרגנו ונהרגנו, פצענו ונפצענו? כיוון שלא יהיה שינוי ממשי במפת האזור יש להניח שלניצחון פירוס בעזה אין ערך לטווח ארוך. שינוי אמיתי יכול לחול רק באמצעים מדיניים; גם בן כספית או איתן הבר שקנו לעצמם השבוע פופולריות זולה במאמרים מתלהמים יודעים זאת היטב. הפטריוטיזם הזול הוא כיום סחורה עוברת לסוחר, מקפצה קלה לתוכניות האקטואליה בטלוויזיה הנשמעות כמו יונייטד פראבדה. הפטריוטיזם האמיתי, שוחר השלום, נאלץ להילחם על עצם קיומו בשולי הזירה הפוליטית-תקשורתית.


בשעה זו נחשבים כל הישראלים הדוגלים בדיאלוג ישראלי-פלסטיני בכלל, ובשיחות עם החמאס בפרט, לאנשים הזויים במקרה הטוב, ולעוכרי ישראל במקרה הרע. כבר התרגלנו לזה בארבעת העשורים האחרונים, ולא נותר לנו אלא להסתכל באנשי ההסכמה הלאומית בבוז וברחמים. מי שמאבד היום כל רגש אנושי בתירוץ שהגיע הזמן לרמוס בני אדם ולא להתחשב גם באזרחים או בילדים קטנים (שככל הידוע הצביעו בעד החמאס גם בגיל שנה) נדחק בסופו של דבר לפינה שבה ניצבים הגזענים והלאומנים בכל ימות השנה.


האווירה השוררת בחברה גררה (כתמיד) גם את מרצ לעמדות לאומניות שנובעות מאופיה "הציוני", וסימני החזרה בתשובה בתנועה הזאת מתחילים רק אחרי שנקבעו כבר עובדות רוויות בדם. לא בכדי נטשה המועמדת הערבייה במרצ את הרשימה לכנסת; בהמשך לדרכו של ברק החל משנת 2000 מסלק המחנה המתון בציונות את האזרחים הערבים מקבוצת ההתייחסות שלו. כבר אז חשבנו שברק המיט על המחנה הדמוקרטי בישראל אסון פוליטי גדול, ממש בכייה לדורות, אבל התהליך שהוא יצר הלך והעמיק. זוהי טרגדיה נוראה כיוון שהתפקיד הרלבנטי היחיד של מרצ, ושל שאר האנשים הטובים יחסית שהצטרפו אליה, הוא לשמש גשר לאזרחים הערבים. הקרע שנוצר בזירה הפוליטית מסכן את קיומו של החלק הדמוקרטי בציבור הישראלי יותר מהמערכות הצבאיות בעזה ובלבנון.


ייתכן שהגיע הזמן שישראלים טובים מהשמאל העקבי יגדירו היטב לא רק את דעותיהם אלא גם את תחושותיהם בימים הרעים האלה. מי ששמע את רחשי לבם של אזרחים מן השורה בדרום הארץ לא נשאר אדיש למצוקתם. גם אנחנו שותפים לרצון העז להפסיק את ירי הקסאמים והגראדים, אבל בדרכנו שלנו מחפשים דרך אחרת להשגת יעדים. שהם טובים לדעתנו לכל תושבי המדינה. בעינינו כל מלחמה מזיקה לישראל, ואין בה כדי לחולל שינוי מבני במצבנו הבסיסי. לכן אנחנו מנסים להתנגד לכל המלחמות ולאתר דרכים להידברות גם עם אויבים קשוחים. ברור לנו שיש הבדל גדול בין המאבק לזכויותיו של עם נכבש, לבין מערכות צבאיות שנועדות לחזק את מעמדם של הכובשים. זוהי עמדה רעיונית מוצקה, שגם הזיקה הרגשית שלנו לכל דבר הקשור לישראל לא תשנה אותה.


אנחנו מבקשים לעצב מכנה משותף רעיוני בין אזרחים יהודים וערבים, המעוגן גם בתפיסה גלובלית רחבה של הפוליטיקה, ראיית העולם כזירה אחת שבה יש ליישב את האינטרסים של החזקים עם אלה של החלשים. מובן שאנו מתנגדים לתמיכה הישראלית בימין העולמי על תפיסותיו הכלכליות, החברתיות והמדיניות ומנסים למצוא להן חלופות הומניסטיות ושוויוניות.


כיוון שאין טעם להציג שבוע אחרי שבוע את ההצעות החלופיות שלנו למערכות צבאיות נגד הפלסטינים (כפי שב. מיכאל וגם אני עשינו פעמים רבות בשנים האחרונות) לא נותר לנו אלא להתוות את דרכו של המיעוט נוכח ההתלהמות המלחמתית, האותנטית והאינטרסנטית גם יחד. יש לנו פתרונות, אבל בינתיים הסיכוי שלנו להנחיל אותם לציבור הרחב הוא מוגבל בלשון המעטה. זה מחייב אותנו להמשיך וללמוד את המציאות בישראל, באזור, בעולם המוסלמי, באירופה ובצפון אמריקה, לתאם עמדות עם אנשים החושבים כמונו ולהתמודד גם מול עמדות אחרות.


בעיקר עלינו לעמוד על דעתנו מול הזרם העכור של הפטריוטיזם הכוזב, להתעקש על האמת שלנו, ולהתייצב מול גלים של בוז ושנאה לא רק מצד הרעים אלא גם מצד התמימים הנוהים אחריהם. לכן נזדהה באהבה עם מצוקתה של שדרות, נחוש את פעימת לבו של כל ילד בעזה, ננסה להידבר עם האנשים שמסרבים להבין אותנו ונילחם עד חורמה נגד המרכז הלאומני השבע, המנסה להפיק הון פוליטי ואלקטורלי מהאסונות הפוקדים את כולנו. ומעל הכול, אנחנו חלק מהעם ולא שכבה מנוכרת ונבדלת ממנו. דווקא בתור שכאלה אנחנו מוקיעים את המלחמה המיותרת והבלתי מוסרית הזאת.


*התפרסם ב"כל העיר" 09/01/09

תגובות
נושאים: מאמרים

42 תגובות

  1. אורנה לביא הגיב:

    היי חיים

    אני כבר מרגישה שאנו מתכתבים כאן, וזה מאד נכון לי. עכשיו בא לנו הענין עצמו. נכון, הבאת בדיוק בזמן את האמירה הנכונה והחשובה ביותר: המלחמה הזאת היא תעמולת בחירות ציונית. שלושת היריבים (כאילו…?) רבים ומתווכחים – מי יותר ציוני?

    אני לא ציונית. כאנרכיסטית, זהו הדבר המשותף ביותר לי ולשאר מצביעי חד"ש. זה והסוציאליזם. וזה הולך ביחד, אבל כרגע אנחנו בעניני עזה ובכלל בעניני צק"ל (צבא קלקול לעולם. לא טעות דפוס).

    כמה זה נורא, לרצוח המונים לשם תעמולת בחירות. ומכיוון שכל זמן שמדינת ישראל קיימת אני רשומה כישראלית (למה לא מאפשרים לי להציג את עצמי כתל אביבית?), אז הרצח ההמוני הזה נעשה כאילו בשמי, על חשבוני, מהמיסים שאני משלמת.

    וכמה זה נורא, התוצאות הצםויות הן בלתי נמנעות. עוד ועוד קורבנות…

    די!

  2. באמת איום ונורא הגיב:

    ישראל מנצחת. פשוט בילתי נסבל. וואו, הרגנו שלוש מאות פושעי מלחמה ועוד שלוש מאות אזרחים. זה שהם לא מאפשרים חיים נורמלים למאות אלפי ישראלים כבר שלוש שנים (נעזוב את השנים לפני שישראל יצאה מעזה) זה כמובן לא נחשב. מה חשובים חיי ישראלים. אגב, לברעם היה רעיון נפלא – לדבר עם החמאס. והם מוכנים לדבר אתנו חיים? הרי אפילו על הפסקת אש הם לא מוכנים לדבר אתך אז אתה חולם על דבורים על שלום? ועוד דבר קטנטן. ברק לא גרם לקרע עם האוכלוסיה הערבית. האוכלוסיה הערבית הזדהתה עם מי שהכריזו שכוונתם השמדת ישראל. לא פלא ש"השמאל" כועס על ברק – הוא הציע לפלשתינים מדינה משלהם והם לא בפעם הראשונה סרבו. הם לא אמרו הצעתך לא מקובלת בוא נדבר כמו שאתה מציע. הם אמרו אנחנו לא רוצים מדינה ליד ישראל אלא מדינה במקום ישראל ולכן אנחנו נרצח כמה שיותר ישראלים. וגם ביצעו. עם זה הזדהו ערביי ישראל. לכן מרץ בהיותה מפלגה של אנשים הגונים וציונית אמרה כמו היום שפתרונות כאלה לא מקובלים עליה. זה חסרון גדול בעיניך שמפלגה לא מסכימה להשמדת ישראל. אנחנו נסתדר עם חוסר האהדה שלך הרבה יותר טוב מאשר עם התגשמות חלומותיך פשוט משום שאם חלומותיך יתגשמו אנחנו לא נהיה. גם אתה לא.

  3. דיאלוג הגיב:

    "בשעה זו נחשבים כל הישראלים הדוגלים בדיאלוג ישראלי-פלסטיני בכלל, ובשיחות עם החמאס בפרט, לאנשים הזויים במקרה הטוב, ולעוכרי ישראל במקרה הרע."

    למעשה אתם נחשבים לאנשים פתטיים, כי כל מה שאתם עושים זה להצהיר שאתם "דוגלים" בדיאלוג, אבל לא מסוגלים לנהל דיאלוג בעצמכם.

    נאה דורש ולא מסוגל לקיים.

    לא רק שאתם לא מסוגלים לנהל דיאלוג עם חמאס, אפילו עם השמאל הציוני אין לכם יכולת לדבר.

    או שאולי פשוט אין לכם מושג מה זה דיאלוג, ונדמה לכם שמדובר בנאומים חד צדדיים, שאין עליהם חובה להתייחס למה שהצד השני בשיחה אומר.

    התעלמות גורפת מתהתוכן של דברי הצד השני, בצד חזרה אוטומטית על מנטרות שהצד השני לא מתייחס אליהן זה לא דיאלוג.

    במאמר הקודם שלך ביקשתי שתתייחס להצהרות שחמאס בעצמו מפרסם.
    נאדה.

    איך אפשר לקחת אותך ברצינות בתנאים האלה?

    דיאלוג עם חמאס זה לא דיאלוג עם החברים שלך משכבר הימים באןקספורד, ולא דיאלוג עם עצמך (אלא אם כן אתה והחברים שלך משכבר הימים באוקספורד הם פלג של חמאס, מה שלא מתקבל על הדעת עם כל הפלגת הדמיון) .

    לצנזור – תנסה להתאפק הפעם.
    אין כאן דברי בלע, קללות או הלתהמות, אלא דרישה פשוטה מהכותב לתת דוגמא אישית ולבצע מה שהוא מטיף לאחרים.

  4. יעקב בן דוד הגיב:

    נו, אז עכשיו אנחנו יודעים: כל מלחמה שישראל מנהלת נובעת במקרה הטוב משיקולי בחירות, במקרה הרע יותר כדי לטבוח פלסטינים להנאתנו, במקרה הגרוע עוד יותר זה בגלל אופיה הרצחני המובנה של הציונות, ובמקרה הגרוע ביותר סתם מתוך שעמום.

    לעומת זאת כל מלחמה שמנהלים הפלסטינים (או ערבים בכלל) נובעת מהגנה עצמית, משאיפה לחופש וחירות ומהתקוממות כנגד גזענות ופשעי מלחמה נתעבים. לפלסטינים אין שיקולי בחירות, הם לא שואפים לטבוח ביהודים ולעולם לא משעמם להם. לתנועה הלאומית שלהם, בניגוד לציונות, אין נטיות רצחניות, והאידיאלים שלה חופפים לאידיאלים של חיים ברעם. לכן הפלסטינים תמיד צודקים.

    לפיכך כל מלחמה בין ישראל לפלסטינים היא בלתי מוצדקת מראש כאשר מדובר בלוחם הישראלי, ומוצדקת מראש כשמדובר בלוחם הפלסטיני. כל מי שמנסה להעלות את הטענה המגוחכת והאבסורדית שאולי יש צדק כלשהו בעמדה הישראלית, יש להכות אותו שוק על ירך בתשובה המוחצת שהוא פאשיסט, גזען, נאצי, או שלושתם גם יחד. טוב, עכשיו אנו יודעים. השאלה רק בשביל מה כל הויכוח והאפולוגטיקה המפולפלת, אם אנחנו יודעים מראש שתמיד נגיע לאותה מסקנה?

    על פי חיים ברעם, אלה בארץ הדוגלים בשיחות עם החמאס נחשבים כהזויים. ייתכן שעיון באמנת החמאס ייתן לו כמה רעיונות על נושאים לשיחה עם החמאס. אישית אין לי בעיה לשוחח עם החמאס על נושאים כגון ארגון משותף של התאבדותנו הקולקטיבית תוך חיסכון מירבי בתחמושת מצד החמאס (יש פתרונות, כפי שהוכיח האדמו"ר ממינכן) וכיוצא בזה. אלא שלמרבה הצער החמאס מחזיק בעמדות מנוגדות לברעם – גם הוא סבור שתומכי השיחות בין חמאס לישראל הם משוגעים.

  5. שמאלני: אין ברירה חיים הגיב:

    החמאס יורה על יישובים ישראלים טילים. לפני המבצע הוא לא היה מוכן להפסיק, ולכן המבצע בתחילתו היה הכרחי. עכשיו שהחמאס מוכן להגיע להפסקת אש לטווח ארוך אז יש לחדש את השיחות. לא שמעתי אף פתרון של השמאל ה’עקבי’ לירי הקאסמים, ולכן בתור תומך מרצ תמכתי במבצע אולם לדעתי הוא מיצה את עצמו.

  6. אייל לביא הגיב:

    חיים שלום
    ישות שרוצחת את בני עמה ושולחת ילדים תמימים להתפוצץ במסעדות היא בסה"כ על פי הגדרתך לעיל ‘ לוחם קשוח’. אכן מדהים שכל מי שמצוי במרץ וימינה רואה בכם הזויים.

  7. אב הגיב:

    "המאבק לזכויותיו של עם נכבש…" – חיים ברע – אנא – האמירה הזו ביחס לחמאס אינה אמירה רצינית. ממש לא. אני שותף לדעה שלא צריך להניח אף פעם לאפשרות, אפילו הדחוקה שלא לומר ההזויה ביותר, לחפש דיאלוג עם המרים שבאויבים. ברם, אל לנו לטמון הראש בחול. החמאס אינו נאבק לזכויותיו של עם נכבש. אל תעליב אותו. אל תתנשא עליו. אל תזלזל בו. אל תבטל ביהנף יד את אשר החמאס עצמו אומר. ואל תשיב "גם הפת"ח דיבר כך". הטה אוזן לגדה. הקשב למתונים שברמאללה. לפעמים, האמת, שחוקה ככל שתהא, צריכה להיאמר (ואין בכך כדי לגרוע מהכמיהה לחפש אחר דיאלוג) – החמאס ממש, אבל ממש, לא ניתן לתיחום למסגרות של סכסוך גיאו-פוליטי ותיקון עוולות של פליטות. קטן עליו. ממש. החזון שלו מרחיק לכת, ולא ממש נעים, לא לנו, ועוד לפני כן, לא לחיים בקירבו.

  8. יובל הלפרין הגיב:

    חיים,
    תודה על הדברים שמעבר לפוליטיקה הקלאסית (בעד-נגד). בלהט הוויכוח והאירועים אנחנו לפעמים נוטים לשכוח אותם.

  9. דיאלוג עם חמאס הגיב:

    חם וטרי, הישר מהתנור – ראיון באתר האנגלי של אל-ג’אזירה עם מוסה אבו מרזוק – הופיע היום

    — קישור —

    Al Jazeera: Under what conditions will Hamas agree a ceasefire with Israel?

    Abu Marzouq: We have three conditions for any peace initiative coming from any state.

    First, the aggression of the Israelis should stop. All of the gates should be opened, including the gate of Rafah between the Gaza Strip and Egypt. Finally, Israel has to withdraw from the Gaza Strip.

    We are not saying we will stop firing rockets from the Gaza Strip to Israel – we are only talking about stopping the aggression from the Israelis against the civilian population in the Gaza Strip.

    When others talk about a ceasefire, they are saying all military operations should stop.

    But we are sending a message [by firing rockets]: "We will not surrender. We have to fight the Israelis and we will win this battle."

    We know we are going to lose a lot of people from our side, but we are going to win, inshallah.

    הנקודות החשובות:
    המראיין שואל את אבו-מרזוק מה התנאים של חמאס להפסקת אש –

    תשובה:

    "יש לנו שלושה תנאים. ראשית, התוקפנות הישראלית חייבת להפסק, כל המעברים מהרצועה יפתחו, כולל מעבר רפיח, וישראל תיסוג מהרצועה.

    אנחנו לא אומרים שנפסיק לירות טילים מהרצועה לישראל, אנחנו רק מדברים על זה שישראל תפסיק את התוקפנות שלה כלפי אזרחים פלסטיניים.

    כשאתה שואל *אחרים* על הפסקת האש, הם אומרים ש*כל* הפעולות הצבאיות צריכות להפסק.

    אבל אנחנו שולחים מסר באמצעות הטילים: אנחחנו לא ניכנע, אנחנו חייבים להלחם בישראלים ולנצח את הקרב הזה.

    אנחנו יודעים שאנו עומדים לאבד הרבה אנשים מהצד שלנו, אבל אנחנו ננצח. בעזרת האל. "

    נו, חיים, אולי תציע תשובה הולמת למר מרזוק?

    זוכר? דיאלוג עם חמאס בעצמו, לא אם מי שהיית רוצה שחמאס יהיה.

    האר את דרכנו, שוטים סומים בארובה שכמותינו, הו, מורה דגול מרבבה…

  10. אמיתי א. הגיב:

    חיים שלום,
    מגהים אותי בכל פעם מחדש עד כמה חד מימדית ופטרונית היא הכתיבה שלך. ובעצם אל תרגיש מיוחד כל השמאל ההזוי (לא שגיאת כתיב) כותב ומדבר כמוך. וזו לא מחמאה. להפך מרוב שאתם נהנים להקשיב לעצמכם אתם מתעלמים מהמציאות ויותר מכך מהתרבויות העוטפות אותכם. מעולם לא טרחתם ללמוד את התרבויות של הסביבה. הקריאה שלך לדבר עם החמאס מגוכחת מעצם יסודה כי לחמאס הרבה יותר חשוב לשמור על לגיטימציה של עצמו מול עצמו וכל שיחה עם ישראל נוגדת את הלגטימציה ומכיוון שפוליטיקאי תמיד יענה לצו העליון של הפוליטיקה קרי לשמור על מעמדו וכן מנהיגי החמאס (ואש"ך ופת"ח שזה בעצם אותו הדבר) הם פוליטיקאים לכל דבר הם לא יעשו שום דבר שעלול לגרום להם לאבד מכוחם וזה סתם משהו קטן לידע כללי.
    אבל כנרה כל מה שאני אומר ואכתוב לא ישנה כי השמאל הישראלי מרוב ההאזנה לעצמו והסתכלות בראי ואמירות כמו "אוי כמה שאנחנו נאורים" לא טורח להסתכל סביב וגרוע מכך מסרב להכיר במציאות

  11. מכלוף הגיב:

    לקרוא את בן כספית,ימיני,או שביט זה כמו להתבסם בסירחונך
    לראות ולשמוע באל גז’ירה את ציפי ליבני אומרת
    we keep the humanitarian situation as it should be
    ולהתפקע בצחוק ועצבים
    לחשוב על הטייס שראה בכוונת מאות שוטרים בתרגילי תס"ח ושיחרר, ןלבוז לו

  12. מודאג הגיב:

    הבעיה העיקרית היא שהשמאל הפך בקרב יותר מדי אנשים למילת גנאי.
    לא רק מילת גנאי אלא אפילו איומים על מי שמעז להביע דעה אחרת מהדעה הרווחת שהיא לרוב שמרנית ימנית.
    להשתיק את השמאל תמיד היה קל בישראל שגנרלים ובעלי אינטרסים , שולטים בה.
    בנוגע לצד השני הפלסטיני גם בטוח שבצד השני השמאל שרוצה לחתור לשלום עם ישראל מושתק ולא נשמע,אני בטוח שאם יש מישהו בחמאס שרוצה להפסיק את הטרוף הזה,להפסיק לירות רקטות לעבר ישראל, הזרוע הצבאית דואגת לזה שהוא ישתוק ושידם תהיה על העליונה.
    שבשני הצדדים הימין השמרני והלוחמני שולט הסיכוי לשלום הוא נמוך.
    מה גם שהשלום באופן אירוני נהפך למשהו שהקבינט ומי שמנהל את המדינה חושב שאפשר להשיג רק בדרכי מלחמה.
    ורק מילה על הסו קולד גנרלים,הבעיה היא שהגנרלים בעצמם רוצים גם הם שלום,רק הדרך היחידה שהם מכירים זה מלחמה,וזה למה מסוכן למדינה שרוצה שיהיה בה ריבוי דעות ,שכל כך הרבה אנשי בטחון לשעבר נמצאים בעמדות מפתח בממשלה,כי הם רק יודעים להלחם הם לא דיפלומטים מי יודע מה,ובנוגע לעמיר פרץ שהיה השר הבטחון היחיד שלא היה גנרל,כנראה שהוא לא עמד בפרץ "עצות" הגנרלים שהיו סביבו,ולכן כשל בהבעת דעתו השונה,בדומה למנחם בגין שנסחב בעל כורחו למלחמה בעצת הגנרלים.

    ואסיים באמירה נאיבית שהמלחמה הזו תהיה האחרונה.

  13. עוזי אורן הגיב:

    בהמשך לתגובתו של אייל לביא,

    כעת שמענו בחדשות שחמאס הודיע כי שיגר שתי פצצות מרגמה למעבר קרני בעת שישראל העבירה דרכו סיוע הומניטרי לאוכלוסיה הפלסטינית. החמאס, כדי שנבין טוב, מבקש לפוצץ את המעברים כדי למנוע סיוע הומניטרי מהאוכלוסיה הפלסטינית, שעל שלומה הוא מופקד. (אגב, גם בעבר הוא כיוון את התקפותיו במיוחד למעברים, למען אותה מטרה.)

    זה לא ישנה כנראה את דעתו של שום איש שמאל ראוי לשמו. ישראל תישאר רוצחת ברברית, מבצעת סדרתית של פשעי מלחמה, וכו’ וכו’. אבל סתם, מעניין, גם אם נתעלם מרצח של אזרחים ישראליים (הם היו סתם ציונים מנוולים), בכל זאת, לאחר שחמאס רוצח במשך שנים ילדים ונערים בני עמו, לאחר שהרג בשלושה ימים 200 פלסטינים, כולל השלכה מגגות בתים, לאחר שהוא מנסה במשך שנים למנוע אספקה הומניטרית מבני עמו (ואף מתפאר בכך בגלוי) ומשתמש בילדים כבני ערובה, בהסתמכו על כך שלישראל יש קודים מוסריים שונים משלו – וואלה, מה עוד צריך לקרות?

  14. ניצן אביב הגיב:

    ל"שמאלני – אין ברירה":

    היתה ברירה ויש ברירה גם כיום, אך ממשלת-הדמים הישראלית הלהוטה למלחמה, אם לשפוט עפ"י הצהרותיה של שרת-החוץ, איננה מכירה כלל ביישות החמאס ואיננה מוכנה להידבר עמם, ואף עתה, כשמסתמנת, אולי, אפשרות להפסקת-אש, היא מתנה זאת בהסכמים רק עם צדדים שלישיים.

    הנהגת מרצ, נוהגת גם הפעם, בדיוק כפי שנהגה במלחמת לבנון ה-2: בתחילה הם תומכים ביציאה למלחמה ולאחר זמן-מה מתחרטים וחוזרים בהם ודורשים את הפסקתה.
    מי אמר מפלגה צבועה והיפוקריטית ולא קיבל?

    ולאייל לביא:

    לאמירתך: "שכל מי שמצוי במרצ וימינה רואה בכם הזויים", ניחא. אבל חשוב לזכור ולהזכיר, כי אותו שמאל ציוני-קולוניאלי וימינה הם תומכי הכיבוש, הדכוי, הנישול, העושק והניצול של העם הפלסטיני מאז שנת 1948 ונמנים על הסוג הגרוע ביותר שיצר המין האנושי!

  15. משיח גם לא שלח SMS הגיב:

    משיח לא טילפן, אבל השטן התקשר והודה על השימוש בפשע הגדול והנורא נגד אזרחי פלסטין בעזה. השטן עודד להמשיך את הלחימה נגד הפשע הקטן יחסית של החמאס, ולהגדיל את פשעי המלחמה.
    – כך, טען השטן, "ישראל תביא לי את חגיגת הפתרון הסופי של השמדת המוסר היהודי, שלה אני מחכה כבר אלפים בשנים. מאז שכתב ישעיהו ‘וכתתו את חרבותיהם לאתים’ לא היתה לי כזו חגיגה". השטן הודה לחברת בויאנג שהסכימה לממן את הטקס מרווחיה. השטן התראיין בעברית צה"לית לרשת ז’.

  16. עומר כרמון הגיב:

    מאמר נכון וחשוב. רק הערה קטנה: נושבת ממנו שלא לצורך רוח קלילה של תבוסתנות השמאל.

    השמאל אינו מפסיד – מלחמות כושלות כאלה רק מחזקות אותו. מצבי הרוח בישראל משתנים בישראל בקיצוניות בתוך ימים ספורים. בעוד מספר חודשים יתלהמו כל הבן כספיתים והיואל מרקוסים נגד המלחמה, וישכנעו את כולם באותות ובמופתים שהם היו הראשונים שהבחינו בכך.

  17. עוד שמאלני הגיב:

    אנחנו מבקשים לעצב מכנה משותף רעיוני בין אזרחים יהודים וערבים, המעוגן גם בתפיסה גלובלית רחבה של הפוליטיקה, ראיית העולם כזירה אחת שבה יש ליישב את האינטרסים של החזקים עם אלה של החלשים. מובן שאנו מתנגדים לתמיכה הישראלית בימין העולמי על תפיסותיו הכלכליות, החברתיות והמדיניות ומנסים למצוא להן חלופות הומניסטיות ושוויוניות.

    אמן ואמן

    ואין שום סתירה בין הדיאלוג הנ"ל לצורך הבוער לסתום בכוח את המנהרות ואת ההפקרות המשתוללת בציר פילדלפיה באדיבותם של פקידים מצריים מקבלי שוחד איראני ובדואים שמצטרפים לחגיגה.

  18. נתן. הגיב:

    אשמח עם מישהו יתן לי דגמה למדינה שהותקפה על ידי ישות שנייה ובתגובה פתחה בהידברות על מנת להפסיק את הירי בלי להשמש בכוח.

    רוסיה וצצניה?,תורכיה והכורדים בעיראק?הודו ופקיסטן?אנגליה וארנטינה? משהו? מישהו?

    לא נותר לנו אלה להגיע למסקנה שכל המדינות בעולם הן מדיניות בעלות אורינטציה "ציונית ופטריוטיות מזויפת".

  19. לחיים ברעם הגיב:

    המשפט "בעוד שבועיים רובכם תדברו אחרת" מבוסס על טעות מתודית, שלידתה במלחמת לבנון השניה. חודש לאחר פרוץ המלחמה ההיא "כולנו דיברנו אחרת", אך ממש ממש לא בכיוון של חיים ברעם. הביקורת הציבורית בישראל לא נגעה לשאלת ההצדקה ליציאה למלחמה, אלא על דרך ניהולה. הבדל פעוט אך משמעותי.
    לגבי המלחמה הנוכחית, בינתיים נראה שהיא מנוהלת היטב, אולי למורת רוחך. גם אם בעוד שבועיים "כולנו נדבר אחרת" (מי יודע?), זה לא יהיה על שאלת הצדק המוסרי שביציאה אליה. זוהי הטעות האופטית של השמאל החושב שהוא תמיד צודק.

  20. לחיים ברעם הגיב:

    אם זו מלחמה מלוכלכת אז גם מלחמת בנות הברית בנאצים היתה מלחמה מלוכלכת. המטרות זהות לחלוטין – השתלטות על העולם, השלטת שלטון דיקטטורי אחיד ובאותה הזדמנות להפטר מבעיה קטנה אחת שקוראים לה יהודים. לשמחתינו יחסי הכוחות היום שונים וזה נעשה ממש מסוכן לנסות להרוג יהודים באופן שיטתי. אגב, אם שאלת פעם את עצמך איך יכול להיות שרצחו יהודים והעולם לא התערב כדאי שתקרא את המאמרים שלך ושל חבריך לדעה. אתה תבין מיד. זה פשוט פתטי איך אנשים אינטלגנטים עם חזון יפה שלא לומר נעלה ויכולת התנסחות מצוינת מוצאים עצמם פעם אחרי פעם מגינים על האנשים והמשטרים הרעים ביותר בעולם מכל בחינה וגם עושים את זה בהתלהבות באמונה ובתחושה שהם מצילים את העולם של ילד בן חמש

  21. שירה הגיב:

    אני מאוד רוצה להרגיש חלק ממשהו.. ולפעמים, ברגעי שקט, שקולות הכיבוש והשנאה שיש בעם הזה לא כ"כ נשמעים, אני עוד יכולה להרגיש את זה. אבל גם ממש בקושי.

    אבל סליחה, להרגיש עכשיו חלק מהעם?? לא תודה. אני מרגישה מובדלת ומנוכרת לחלוטין. ואני מקווה שגם כשיהיה שקט יחסי וכל המידע שאני אקבל זה על תורים ארוכים במחסמומים וקצת התעללויות של חיילים וככה מפה לשם איזה הרג ב"טעות" של ילד שזרק אבנים, או איזה חיסול של מישהו כי הצבא חשד בו במשהו או סתם כדי להצדיק את קיומו של הצבא ולהעלות את המורל לחיילים, גם אז אני לא רוצה להרגיש חלק מהעם הזה.
    לצערי, אני חתיכה מהחברה הזאת. אני מדברת את השפה (אבל גם אותה בצורה אחרת), ובסה"כאני שוחה פה כמעט כמו דג במים.כי אני מכירה את המים העכורים האלו מלידה.
    אבל כנראה שהניכור שלי נובע בעיקר מפסימיות. אני שומעת מה אנשים אומרים, איך הם חושבים, אני יודעת שהעם הישראלי- יהודי נהייה מאוהב בעצמו בזמנים כאלה של מלחמה. לשם כך נוצר הביטוי "שיכורים מדם". לא רוצה להיות חלק מזה. לא מאמינה שאפשר לשוחח איתם. אני אפילו חושבת שזה רק יגביר את הלאומנות המסוכנת שלהם.
    אני מרגישה שייכת רק לחברה אנושית והומנית. לא לעם או לשבט. מכיוון שאני לא חיה בחברה כזאת ובאמת כמו שאמר אחד המגיבים למאמר, אין הרבה מדינות שיכולות להציג את עצמן ככאלה, אז אני שייכת לאנשים שלאורך כל ההיסטוריה נאבקו בחולירות האלו מהסוג שאנחנו רואים עכשיו. נאבקו לא במלחמה, ע"י כתיבה, עזרה, נתינה וחינוך.

  22. עוזי אורן לחיים ברעם הגיב:

    אתה זורק את כל המגיבים שאינם שייכים לשמאל האנטי-ציוני לסל המיחזור הפרטי שלך, אותו אתה מכנה "המרכז הלאומני". זוהי דרך אלגנטית להימנע מתשובות על השגות קונקרטיות שברובן מתייחסות עניינית לדברים שהעלית. אני יכול להבין שמבחינתך הגבול השמאלי ביותר של מה שאתה מכנה "מרכז" נמצא במקום שרוב מצביעי מרצ, למשל, לא היו מעלים בדעתם לעולם להשמאיל עד אליו, אבל עדיין הייתי מצפה ממך לכמה תשובות ענייניות, אפילו אם מדובר, לצורך ההקצנה, בכהניסטים מוסווים.

  23. חיים ברעם הגיב:

    כל תגובות הנגד מאפיינות את המרכז הלאומני בזמן מלחמה. בעוד שבועיים רובכם תדברו אחרת. קשה לי להבין איך אנשים עם תדמית עצמית נאורה יכולים לגבות את אחת המלחמות המלוכלכות בתולדות ישראל.

  24. יגאל – חיים – מתי מלחמה היא מוסרית? הגיב:

    מה החמאס צריך לעשות כדי שמלחמה איתו תהיה מוסרית?
    טילים על תל-אביב?
    100 ק"ג חומר נפץ בכל קסאם כדי שיהרגו עשרות מכל פגיעה?
    או שאף פעם?
    ואם זה תלוי בישראל – מה היא צריכה לעשות?
    האם פתיחת מעברים, הסרת נמצור הימי והאווירי והסרת כל פיקוח שהוא, יביא שקט לאיזור?
    ונניח וישראל לא תהווה יותר מחסום כל שהוא – האם החמאס יפסיק לירות טילים?
    כיצד אתה מתמודד עם הטענה שהחמאס למעשה ינצל כל פתח ויתחמש בטילים הרסניים הרבה יותר, ולכשירצה, יפגיז את תל-אביב וירושלים בטילים שסקאד לעומתם יחשב קפצון משומש?

  25. אלי -שאלה לחיים הגיב:

    אני מבין את בקורתך כלפי ממשלת ישראל וצבאה
    אך איני מבין מדוע אתה פשוט מתעלם מעמדות החמאס.

    לדברי חאלד משעל הוא:
    1. אינו מסכים להפסקת אש קבועה עם ישראל
    2. דורש פתיחת המעברים מבלי לתת מאומה בתמוה
    3. אינו מסכים להפסיק להתחמש בטילים מוברחים

    אבומרזוק "מסכים" להפסקת אש מצד ישראל אך מודיע שירי הטילים לא ייפסק..

    אמנת החמאס לגבי עתיד הארץ וגורל יהודיה ברורה מאד על גווניה האנטישמיים.

    כיצד כל אלו משתלבים עם תוכנית השלום של השמאל.

  26. מדוע היתה נחוצה מזמן? לדעתי בכלל לא נחוצה גם עכשיו הגיב:

    מדוע היתה נחוצה מזמן? לדעתי בכלל לא נחוצה גם עכשיו! וכפי שידידי חיים ברעם היטיב לומר בראיון ב-Guardian על הקטיושות של חיזבלה לפני שנתיים, היה להם ערך מיטרדי בלבד, שולי וזניח (nuisance value אם אני זוכרת נכון), ולא היה צריך לעשות מזה עניין ולהפציץ את לבנון. ואם הקטיושות הן nuisance , על אחת כמה וכמה הקסאמים.

    ובתמצית, צריך לספוג ולהכיל, ולא לעשות מכל קסאם וגראד טררם גדול. לתל-אביב וי-ם זה לא מגיע, ומי שבחר לגור בפריפריה, שלא יהפוך את זה לבעייה שלנו.

  27. תוספת חשובה הגיב:

    חיים איפה היו הממשלה והצבא עד עכשיו? הרי כבר שלוש שנים אין מתנחלים ברצועה אחרי שסילקו את הפנאטים מגוש קטיף, ובינתיים שדרות ספגה קסאמים. יכול להיות שחבורת המושחתים ב"קדימה" התעסקה בפרויקט הגז הטבעי של תשובה ומימן במקום להגן על האזרחים מהחמאס? ורק עכשיו מצאו סיבה מספיק טובה לנסות להשליט סדר ברצועה?

    השאלה האמיתית זה למה רק עכשיו נזכרו ולא למה פתאום צה"ל החליט לעשות משהו ולגרום סבל נורא למסכנים בעזה. מושחתי הממשלה הגיעו איכשהו לפעולה שהיתה נחוצה מזמן.

  28. אייל לביא הגיב:

    חיים ברעם, ניצן אביב ושאר החברים מהשמאל ‘העקבי’:
    האם אתם מסוגלים לענות עיניינית לשאלות שהופנו אליכם כאן או רק להפריח שוב את המנטרות הידועת שלכם ?
    איזו נקודת ממשק ראציונלית אתם יכולים למצוא עם ישות שרוצחת בשיטתיות אכזרית את בני עמה, שמשתמשת בילדים כשכפצים ומבטיחה חיי נצח לנערים אם רק יפוצצו עצמם במסעדות הומי נשים וילדים ?
    איזה דיאלוג מעשי אתם מציעים לקיים עם הארגון שמצהיר בגלוי על שאיפתו לחסל את מדינת ישראל ומודיע שבכל מקרה, גם אם המלחמה תופסק לאלתר, ימשיך לירות טילים על נשים וילדים בדרום?

  29. חיים ברעם הגיב:

    קשה מאוד לנהל דיאלוג עם מר לביא ועם מגיבים אחרים התומכים ברצח מאות ילדים בעזה. ההתנגדות המוחלטת שלי למבצע היא טעם הישראליות שלי; העם שלנו, שממשלתו גורמת עתה לניכור מוחלט בינו לבין הקהילה הבילאומית, ישלם יחד איתי, ילדי ונכדי את מחיר הזוועה שבוצעה בעזה.
    אני מקווה שכמה מפושעי המלחמה האחראים לטבח ישלמו את המחיר בהאג. אנחנו נשלם אותו על אדמת ארצנו וברחובות הערים שלנו.
    אף אחד לא מציע דיאלוג סתמי עם חמאס, אלא משא ומתן ענייני וקר שהוא אפשרי. הפסקת הירי משני הצדדים, פתיחת המעברים, הזרמת סיוע ישראלי ובינלאומי לתושבי עזה, תוכנית שיקום לרצועה שאנחנו אחראים יותר מכל צד אחר למצבה.
    אשר לאיזכור של הגארדיין כבר אמרתי כאן שהציטטה הייתה מסולפת, אבל זה לא משנה. ברור שהכמות הופכת לאיכות ושכבר מזמן לא מדובר בטיל מקרי פה ושם אלא באיום על אורח חייהם של תושבי הדרום. אני לא מעלה בדעתי הסכם (את האש יש להפסיק מיד בשל המחיר שמשלמים ילדי עזה) מבלי להסיר את האיום הזה. מי שרוצה יכול לקרוא את מאמרי בשבועון ניו-סטייטסמן השבוע.
    — קישור —

  30. י.בן דוד לחיים ברעם הגיב:

    המחשבה שלך שכל מי שסבור שהמלחמה הזו מחויבת המציאות הוא "תומך ברצח ילדים", היא קודם כל קלאסיקה של חשיבה חד-מימדית. באותה מידה אני יכול להאשים אותך בתמיכה ברצח ילדים משום שלדעתך אלה שרוצחים ילדים בפיגועים או קסאמים הם חסיני תגובה מבחינה מוסרית.

    אך הכשל המחשבתי שלך ושותפיך לדעה בסיסי ועמוק יותר. המחשבה הזו היא תוצאת הרעיון המוזר שהשתרש כאן, שמתקפה צבאית על מדינה (בוא נהיה ספציפיים – על ישראל) היא "בעיה" שיש "לפתור" אותה. אדוני הנכבד, כאשר יורים עליך פגזים ורקטות, מה שעליך (כמדינה) לעשות הוא לירות בחזרה. שום מדינה בעולם לא היתה מעלה בדעתה להתייחס למתקפה עליה כאל "בעיה" שיש "לדבר" עליה.

    האם היית דורש מארצות הברית לאחר ההתקפה היפנית על פרל הרבור "לנסות לדבר וליישב את הבעיה"? האם לדעתך התגובה לבליץ הגרמני על לונדון היתה צריכה להיות "לשבת ולדון בבעיות"? והאם היית מאשים את העם הבריטי, שתמך כאיש אחד בהפצצות המרבד על ערי גרמניה, ב"תמיכה ברצח ילדים"? ואם "היית" מאשים אותם, מדוע אינך עושה זאת היום? לפי ההיגיון שלך ושל חבריך לשמאל הייתם דורשים מהיהודים ב-1943 "לשבת ולדבר עם היטלר כדי לפתור את בעיית הפיתרון הסופי".

    כאשר יורים עליך אתה יורה בחזרה – נקודה. בלי שום קשר אם אתה קומוניסט, קפיטליסט, ימני, שמאלי, פציפיסט או שוחר מלחמה, לבן או שחור, בן תרבות או הוטנטוט. כאשר מדינה איננה משיבה בירי על ירי (ועוד במשך 8 שנים!) היא מאבדת את זכותה להיות מדינה. חד וחלק. לדבר עם האויב? בבקשה: כשהתותחים ישתתקו, משני הצדדים, כמו כל מדינה נורמלית בעולם. קיימת כל ההצדקה שבעולם לדבר עם האויב – אבל לא כאשר הוא ממשיך ומפגיז אותך ועוד טוען שלך אין כל זכות להגנה עצמית; בתנאי פתיחה משפילים כאלה צודק ביותר החמאס כאשר הדבר היחיד שעליו הוא מוכן לדון אתך הוא האופן שבו ישלח אותך לכל הרוחות.

    זהו חלק מהמכלול הרציונלי העומד בבסיס ההכרה שהיציאה למלחמה זו היתה הכרחית. לא גזענות, לא קולוניאליזם, לא "תמיכה ברצח ילדים" ולא נעליים. רק הידיעה כי למדינה אין זכות קיום אם היא לא קמה להתגונן.

    אם אינך מסכים, אנא נמק זאת (ובלי להתחמק מהשאלה מדוע לכווווולם מותר ורק למדינה אחת ויחידה בעולם – אסור).

    יעקב בן דוד

  31. לחיים ברעם הגיב:

    "קשה מאוד לנהל דיאלוג עם מר לביא ועם מגיבים אחרים התומכים ברצח מאות ילדים בעזה. "

    "תומכים ברצח מאות ילדים בעזה" כמו שאתה, מר ברעם, תומך ברצח ילדים בישראל על ידי הפלסטינים.

    אתה מוזמן לענות באופן ענייני וקר לאבו מרזוק שמאמין ש"הפסקת אש" פירושה שישראל מפסיקה לירות אבל הפלסטינים ממשיכים.

    ותפסיק לאיים עלינו עם האג. אתה נשמע כמו תינוק בכיין שמאיים לקרוא לאבא שלו כי הוא לא מסוגל להתמודד בעצמו.

    כשתפנים שהפלסטינים מנהלים נגדנו מלחמת התשה, בתמיכה של גורמים אזוריים אחרים, ומשתמשים באזרחים שלהם על תקן חומר בערה, תתחיל להבין שאנחנו מנהלים כאן מלחמת הישרדות.

    המחיר שמשלמים ילדי עזה הוא מחיר שמשלם העם הפלסטיני על בחירתו במלחמה להשמדת ישראל. לפי מה שאומרת ההנהגה הנבחרת של העם הזה, המחיר כדאי.

    זה מה שהפלסטינים עושים לילדים שלהם. זה לא פורים ולא האלוואין. זה היומיום.
    — קישור —

    האם חובה עלינו לשים את ילדי האוייב בעדיפות גבוהה יותר מאשר את הילדים שלנו? זה האוייב ששם את הילדים של עצמו בעדיפות נמוכה יותר מאשר את "המקאוומה החמושה"?

    לקהיליה הבינלאומית לא אכפת אם נחיה או נמות. היא רוצה לזרוק אותנו לזירה עם ידיים קשורות לאחור, ולתת לצד השני לבעוט לנו בראש עד שיבוא על סיפוקו.

    מבחינתנו זו לא אופציה.

  32. הקהילה הבינלאומית הגיב:

    -לא מנעה את השואה
    -לא מנעה מוות של מליונים בידי סטאלין ומאו
    -לא מנעה מהחמר-רוז’ לפעול
    לא מנעה את טבח הטיבטים בידי סין
    -לא מנעה את הטבח ברואנדה
    -לא מנעה את הטבח בחמה
    -לא מנעה את טבח השיעים והכורדים בידי סדאם חוסיין
    -לא מנעה את המוני ההרוגים במלחמת איראן-עיראק
    -לא מנעה את הטבח בבלקנים, וגם לא את הטיהור האתני "השקט" של הסרבים מקוסובו.
    -לא מנעה (ועדיין לא מזיזה את התחת) את הטבח ההמוני בדארפור
    -מסתפקת בקיטורים וציקצוקי לשון בעניין הטבח בקונגו
    -לא מוטרדת במיוחד מהקרבות בסומליה
    -מחאה כפיים כשהצבא הלבנוני "טיהר" את נאהר-א-בארד מארגון הטרור שהשתקע שם, למרות הקורבנות האזרחיים הרבים וההרס האדיר לתשתיות האזרחיות
    -לא התרגשה מהקורבנות האזרחיים באפגניסטאן
    -הסתפקה במלמולים מתחת לשפם בקשר לקורבנות האזרחיים בעיראק
    -לא עשתה כלום בנוגע לטיפול הרוסי בצ’צ’ניה, וגם לא בקשר לטיפול הרוסי בגרוזיה.

    הקהילה הבינלאומית אוהבת לחלק ציונים, להזדעזע (בסגנון גולדה) לגנות, ולנפנף באצבע, וגם זה לפי אינטרס.
    מי שמעמדו חזק (המעצמות) או יש לו הרבה חברים (הגוש הערבי/מוסלמי) – מחוסן.
    מי שחלש או חסר חברים, יקבל מקסימום "סימפטיה". עם סימפטיה לא קונים במכולת. אפשר מקסימום לתלות אותה על הקיר לקישוט.

    הציבור הרחב ב"קהילה הבינלאומית" סובל בדרך כלל מבורות ביחס לסיכסוכים שאינם נוגעים ישירות אליו, ניזון מכותרות עיתונים, מכתבות שטחיות ומוטות, ומתמונות צבע נטולות הקשר אמיתי, ובוחר צד לא לפי הצדק אלא לפי האופנה.
    ההנהגות בקהילה הבינלאומית מונעות מאינטרסים פרטיקולריים.

    לקהילה הבינלאומית לא אכפת אם ארגוני הטרור הפלסטינים יהפכו את ישראל לזירת קרבות. היא לא תזיז אצבע בכדי למנוע את זה.

    מי שלא דואג לעצמו, אף אחד לא ידאג לו – הכוונה להתערבות שיש לה מחיר עבור המתערב, לא ל"הבעת אמפתיה" גרידא.

    (וגם הניסיון הפלסטיני מוכיח את זה. מסכנים. שישים שנה מי שכאילו "עוזר" להם, בפועל קובר אותם יותר עמוק באדמה.)

  33. על המלחמה הגיב:

    כלל בסיסי במלחמה הוא להעביר את הקרבות לטריטוריה של האוייב.

    במקרה שלנו אין "מרחב סטרילי" שצבאות הצדדים יכולים להתעמת בו, וגם אם היה, הפלסטינים לא היו משתמשים בו כי היתרון היחסי במצב כזה הוא לישראל.

    הפלסטינים מנסים לקיים את המלחמה בטריטוריה שלנו על ידי פיגועים וירי תלול מסלול, ואנחנו מנסים לקיים את המלחמה בטריטוריה שלהם, באמצעים שלנו.

    הצד שבשטח שלו יתנהל רובו של הקרב יספוג את מירב האבידות האזרחיות. ככה זה עובד.

    ברור שאתה מעדיף שלא תהיה מלחמה בכלל, אבל הפלסטינים חושבים שרק מלחמה תשיג את מטרותיהם, והם פועלים בהתאם. אי אפשר לתת להם לגיטימציה להילחם מצד אחד, לחסוך להם את המחיר של המלחמה מצד שני.

    לא יהיה סוף לעניין הזה, האש תשוב ותתלקח פעם אחר פעם, כל עוד האתוס של ה"מוקאוומה החמושה" שולט. האתוס הזה מניע את הדברים, וישראל לא יכולה לעשות שום דבר בכדי לשנות אותו.

    מלחמה מלבה את האתוס הזה, וכניעה על אחת כמה וכמה "מוכיחה" את צדקתו.

    זה מלכוד 22 קלאסי.

    אם יהיה שינוי, הוא יבוא רק מבפנים. יכול להיות שאין מה לעשות חוץ מלחכות בסבלנות עוד דור או שניים, או עשרה…

  34. חיים ברעם הגיב:

    תראו, הצדקנות וההתנשאות חסרת הכיסוי שלכם לא עושות עלי שום רושם. אתם תומכים ברצח סיטוני של בני אדם, אנחנו מוקיעים רצח אזרחים מ ש נ י ה צ ד ד י ם.
    אפשר להגיע להסכם, אבל יש לכם תחושה של כוחניות ועריצות של החזקים, שיש בה גם אלמנט חד משמעי של גזענות. לא עולה על דעתי להתווכח עם זה.זה משול בעיני לדיון עם פשיסט ספרדי על הפצצת העיר גרניקה. רק הבוקר שמעתי מאיש בכיר מאוד בממסד, שבממשלת ישראל שוררת חרדה אמיתית מהרגע שעיתונאים מכל העולם יכנסו לעזה ויראו את הזוועות. המחיר המדיני שישראל תשלם איננו שקול כלל ל"הישג" הצבאי שבטחינתם הברברית של נשים וילדים. תתביישו.

  35. חיים ו. הגיב:

    באמת בוא נדבר על הפשיסטים בספרד, אבל לפני זה בא נדבר על החמאס.

    תנועה דתית, פונדמנטליסטית, פשיסטית. תנועה שלקחה את השלטון בעזה באלימות פראית תוך רצח חסר אבחנה, הטלת מומים והשלכה מרבי קומות של מתנגדים פוליטיים. תנועה המנהלת מערכת חינוך אנטישמית במוצהר ומשתמשת באזרחים, ילדים, נשים וטף כשריון קשקשים ומנהלת מאחריהם מלחמה פחדנים כנגד אזרחי האויב בלבד.

    עכשיו, פעם בספרד שמאלנים מכל העולם התנדבו ועזבו את בתיהם בכדי להלחם במשטר פשיסטי שאפשר להתווכח אם הוא היה גרוע כמו החמאס, היום "שמאלנים" מנסים לשכנע בכל כוחם שיש לתת לגיטימציה לשלטון האימים החמאסי בעזה ותמורת מה? תמורת זה שהם לא ירו בנו רקטות, תמורת זה שהם יתירו לנו לחיות בשקט. מה עם העזתים ברעם, מה עם סולידריות שמאלנית כמו פעם?

  36. י. בן דוד לחיים ברעם הגיב:

    אתה עושה לעצמך חיים קלים באמצעות דה-הומניזציה של מי שאינו חושב כמוך. אם לכנות את מתנגדיך הפוליטיים "רוצחי ילדים", "פאשיסטים" ו"גזענים" נחשב בעיניך כהנמקה הגיונית כלשהי, אנחנו לא מדברים על אותו מישור. בשבילי אין זה יותר מגבב נחות של נאצות. אם יש לך טיעונים סדורים, נא להתגבר על הבחילה ולהציג אותם גם ל"פאשיסטים". אתם לא "מתנגדים לרצח ילדים משני הצדדים". דווקא אנחנו כן, אבל מאחר שכל ניסיון ללבן זאת נתקל בקיר החרפות והגידופים הבלתי עביר שלך, המשמש לך שכפ"צ כנגד האמת, אני אישית התייאשתי.

    אין לך שום סיבה, ממש לא, לראות את עצמך כנעלה עלינו מבחינה מוסרית. אדם שאינו עושה אבחנה בין רצח מכוון, אידיאולוגי וחסר עכבות של חפים מפשע לבין הרג בשוגג או עקב לוחמה ברוצחי ילדים בשטח בנוי, בו משתמש רוצח הילדים באזרחיו כמגן אנושי, אדם כזה אינו יכול להטיף מוסר לאיש. שימוש בסטנדרט מוסרי כפול הוא מעשה שפל, מכוער ובזוי – בזוי אפילו יותר מגזענות ופאשיזם, ולו גם היינו באמת גזענים ופאשיסטים.

    תהיה לי בריא.

  37. לכבוד חיים הגיב:

    שמאל אמיתי נמצא בהפועל קטמון

  38. שלום חיים הגיב:

    אל תתיימר להגייד למישהו אחר במה הוא תומך, אם אתה מתנגד לשכך שאומרים לך במה אתה תומך.

    המסקנה שאתה מוציא טובה באותה מידה כמו המסקנה של הצד שחולק עליך.

    זה לא מעניין את מי אתה או מישהו אחר "מוקיע". ההוקעה חסרת משמעות לחלוטין ויש לה ערך אפסי.

    מה שמעניין הוא איזה דרכי פעולה אפשר להציע על מנת לחסוך בחיים לא רק בדקה הקרובה, אלא לטווח הארוך.

    אם היצלת אלף אנשים היום, וכתוצאה נהרגו עשרת אלפים בעוד שנתיים, לא עשית שום דבר חיובי.

    דחיית העימות ושאיפה ל"השוואת כוחות" בתנאים של משחק סכום אפס, היא מרשם בטוח להגדלתמספר ההרוגים והנפגעים והארכת משך המלחמה.

    וכמובן יש לזכור שבמקרה של התנגשות אינטרסים עקרונית בין ישראל והפלסטינים, אתה אמור לתמוך באינטרסים של הצד שלך. מי הצד שלך -אולי הגיע הזמן שתחליט. להכחיש שקיים קונפילקט של אינטרסים זו כבר לא אופציה אמיתית.

    באשר לצדקנות והתנשאות חסרות כיסוי – תסתכל בדבשת של עצמך.

    "אפשר להגיע להסכם" אתה חוזר ושונה, ולא מציע שום הצעות אמיתיות שמתכתבות עם מה שאומר הצד השני.

    "כוחניות ועריצות של חזקים" – אתה מתלונן, ובאותה נשימה מאיים עלינו מהמחיר שישראל תשלם כאשר החזקים והעריצים יראו את עזה בעיני הצלמים שיגיעו.

    איזה מחיר ישראל תשלם? יפסיקו לתמוך בנו, ואז הפלסטינים החביבים, התמימים, נטולי הזדון וחסרי הישע יעשו מאיתנו שישליק?

    הכוח והעריצות כנראה טובים בעיניך כאשר הם משרתים את תפיסת העולם שלך.

    ואתה עוד דורש מאחרים להתבייש.
    לא יאומן.

  39. אור הגיב:

    מרבה לחזור כאן השקר המוכר של "8 שנים שתקנו".
    אז זהו שלא. במך חמש השנים הראשונות הרצועה היתה תחת כיבוש צבאי מלא, כולל התקפות חוזרות ונשנות של חיל האויר על מוסדות הרשות, מה שהיה אחד הגורמים שתרמו להתחזקות החמאס (וזו לא היתה הפעם הראשונה שהשנאה החולנית של שרון לעם הפלשתיני ויאסר ערפאת המיטה אסון על עמי האיזור…).
    אחרי ההתנתקות, ישראל הטילה סגר מוחלט על הרצועה, לא עמדה בהתייחבות להקים מעבר בין הגדה לרצועה, וישמה מדיניות של הפרד ומשול בין הגדה לעזה. זה נחמד שישראל חושבת שזה מה שטוב לאינטרסים שלה, אבל אי אפשר לצפות שהפלשתינים יעמדו דום. גם אם באמת ישראל הפסיקה את השליטה בעזה (והיא לא) עדיין זכותם של העזתים להילחם בכיבוש הגדה.
    במשך 3 השנים האחרונות ישראל יצאה כבר ליותר ממבצע אחד, אז לדבר על 8 שנים שתקנו זה שקר מוחלט.
    ישראל טוענת כי מטרתה היחידה היא הפסקת הירי, אז הנה הציע החמאס את המשך הרגיעה בתמורה לפתיחת המעברים, אבל ישראל הגיבה בפלישה. למה? כי ישראל רוצה במיטוט החמאס ובשיעבוד הכלכלה העזתית לצרכים הישראליים.
    לתושבי שדרות אין כאן כל קשר. הם רק כלי משחק ציני בידי ממשלת ישראל ובידי החמאס.
    אם 8 שנים באמת שתקנו, מה קרה שדווקא עכשיו?
    ברור שלא זה העניין. העניין הוא שהרגיעה הסתיימה, חמאס דרש את פתיחת המעברים, וישראל יצאה למבצע בשביל להעמיד אותו על טעותו (ואולי גם למוטט אותו בדרך)- כלומר ישראל רוצה גם רגיעה וגם מצור.
    זאת המציאות לאשורה. כל דבר אחר זו פשוט אשלייה תמימה.

    בנוסף, כשחיים מדבר על "עוד חודש תדברו אחרת..", נראה לי שאפשר לתקוף את זה מזויות אחרת.
    מה תגידו אם אני אציע שישראל תפלוש לסוריה, תחריב את כל הדרך לדמשק, תיכנס לדמשק בשביל לעקור את מפקדות החמאס?
    אתם בטח תגידו שזה רעיון מטורף.
    אבל לי דווקא נראה שאחרי כמה חודשים של תעמולה בסגנון "זכותה של מדינה ריבונית…", "אסור להרשות לארגוני טרור…", "אסד צריך לקחת אחריות…", אם תהיה פלישה כזו, כל המתקרנפים כאן יסבירו למה המתקפה על סוריה היא המוסר בהתגלמותו.

  40. ג’ו קלום הגיב:

    די, חיים, די.
    אי אפשר להיכנס לדיון ענייני בלי שתתחיל להאשים אנשים בסבורזיה ואי נאמנות למפלגה והזדהות עם קומוניסטים..?

    זה יופי שאתה "מוקיע", אבל איזה ערך יש לזה? אני מוקיע יופי את הטבח בדרפור כבר מלא זמן, ותראה איזה השפעה אפסית יש לזה.
    כולנו נגד הרג של אזרחים, אנחנו פשוט לא נגד פעולה צבאית. כולנו דורשים שהפעולה הצבאית תהיה סטרילית ככל האפשר ויפגו רק בחמושי האוייב, ושיתרחקו מהאזרחים. זה פשוט מסובך, זה הכל. זה לא אומר שאנחנו בעד הרג אזרחים, וזה לא אומר שאנחנו מריעים כל פעם שמראים גופה של ילד קטן.

    באמת, דיון ענייני – לו היתה הפעולה הצבאית נקייה מקורבנות אזרחיים, היית מתנגד לה?

  41. מספיק עם בעיות הרטבה! הגיב:

    וגם אל תבלבלו לי את המוח עם בעיות ההרטבה של ילדי שדרות!

  42. לאור הגיב:

    הכל התחיל מזה שבראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ, והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום.

    קצת אחר כך – "הם" התחילו. ואז "אנחנו" המשכנו. ופתאום בא מישהו שלישי וסיכסך עוד יותר מה שכבר היה מסוכסך לגמרי עוד מקודם.

    ומאז זה הולך ומסתבך, מסתבך והולך ונהיה יותר ויותר גרוע בכל סיבוב. והקרוסלה מסתובבת מהר יותר ויותר, מי שלא מחזיק בכל כוחו עף ממנה ומתרסק.

    עכשיו, השאלה היא אם לשבת בצד (או על הקרוסלה) ולצרוח גינויים והאשמות במלוא הגרון היא הדרך הנכונה לעצור את הטירוף, או שהשיטה הזו רק מאיצה את הסחרור.

    לא יהיה פה שלום עד שגם יהודים וגם ערבים יכירו בלגיטימציה ובזכויות של הצד השני, ויסכימו לפשרה סופית.

    כל הנסיונות לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה יכשלו.

    פוליטיקה שאינה מכירה בלגיטימיות ובזכויות של הצד האחר היא מכשול לשלום, לא משנה באיזה צד אתה מוצא אותה.

    אי אפשר לעשות שלום עד ש*שני* הצדדים יגיעו להכרה הזו, כי שלום זו עבודה משותפת. אי אפשר לעשות אותו לבד, כשהצד השני מתנגד.

    אם רוב רובו של צד אחד נכבש בקסמי הפוליטיקה של הכחשת האחר והתנגדות אלימה לפשרה, אי אפשר "לעבוד עם זה", כי ההתנגדות הזו מחסלת את עקרון היסוד של הפשרה.

    אי אפשר לשמור על תודעה של הכחשה ו"בינתיים" לעשות הפסקה בפעולות האיבה, כי הגורם לאיבה נשאר ברקע ו"מתבשל", כך שהפיצוץ הבא יהיה גדול יותר והרסני יותר.

    ===

    * "הם" ו"אנחנו" זה לא מסומן ספציפי. זו בסך הכל תודעה סובייקטיבית.

    * העיקרון ב"פשרה" הוא ששני הצדדים מוכנים לעשות אותה, גם אם העוצמה שלהם לא שווה.

    אין די בכך שהצד החזק מוכן לעושת פשרה בכדי להפסיק מלחמה. אם הצד החלש לא מוכן, המלחמה תימשך, עד שהוא יהפוך לצד החזק (ואז בחשבון הכולל לא הישגנו כלום כי העימות ממשיך, רק בהחלפת מקומות) או עד שהוא יהיה מוכן.

    אין פתרונות קסם ואי אפשר לעשדות הנחות בעניין הזה למישהו, רק בגלל שהוא "מסכן".

הגיבו לעוד שמאלני

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים