הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-10 בינואר, 2009 23 תגובות

ביום רביעי ה- 7/1 התקיימו בחירות לאגודת הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב. הבחירות הללו חשפו מאפיינים רבים של הפוליטיקה והמרחב הציבורי הישראלי שלרוב קשה יותר לזהותם בבחירות ארציות או מקומיות, אך יותר מכך הן נותנות כמה סיבות טובות מאוד לאופטימיות עבורנו בשמאל.


אגודת הסטודנטים באוניברסיטת ת"א נשלטת כרבע מאה על ידי תא סטודנטיאלי של מפלגת העבודה. לא ארחיב כאן על ההיסטוריה הפוליטית של הקמפוס, אך אומר שהתא הזה (הידוע כיום כתא "הדור החדש") פועל לפי מיטב המסורת של גופים פוליטיים הנהנים מהגמוניה ארוכת שנים: שילוב של מנגנון משומן, משאבים רבים, טשטוש גבולות בין הפוליטי-מפלגתי לבירוקרטיה הא-פוליטית לכאורה ועידוד אדישות לא-מיודעת של ציבור הבוחרים. כך הם מדי שנה שומרים על רוב מעשי של כשני שליש מהנציגים במועצת האגודה, וזיהוים עימה הוא מוחלט.

במשך שנים, "הדור החדש" עשו קואופטציה חלקית או מלאה של כל מי שנראה כבעל דעות עצמאיות, במקביל לשמירה על תדמית כאילו-שמאלית. כך למשל תא מרצ בקמפוס שולב באופן מלא במערכת ההגמונית האגודתית בשנים האחרונות, ושימש עלה תאנה לשליטה הדיקטטורית של "הדור החדש" באגודה. במשך שנים, תא השמאל היחיד בקמפוס שלא שולב לחלוטין במנגנון השליטה הזה היה תא חד"ש. לפני שנה וחצי קם תא סטודנטיאלי שמאלי נוסף, שזכיתי להימנות על מקימיו, בשם סולידריות. בבחירות הראשונות בהן התמודדנו כתא זכינו – בפרץ ההתלהבות הראשונית – בשישה נציגים. אפילו יחד עם שלושת נציגי חד"ש במועצה ההיא, עדיין מנינו כעשירית מסך הנציגים.


לקראת הבחירות השנה היו לנו תקוות גדולות, אך המצב הפוליטי בקמפוס ומחוצה לו הלך והסתבך ככל שקרב מועד הבחירות. הסתבר שעבור "הדור החדש", סולידריות היא האיום היחיד על ההגמוניה שלהם בפוליטיקה הקמפוסיאלית, ולפיכך כל המשאבים ומנגנון התעמולה של האגודה הופנו נגדנו. במקביל, המלחמה הנוראה בעזה נתנה דרור לגל של לאומנות אלימה שזמן רב לא ראינו כמותה. ברמה הארצית, אהוד ברק ומפלגת העבודה לא רק פתחו במלחמה אלא נהנים בעטיה מעליה במספר המנדטים בסקרים, ולצידם מרצ החדשה-ישנה ששוב תמכה במלחמה בראשיתה. בעקבות ראשי מפלגת העבודה, יו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית ויו"ר תא "הדור החדש" והאגודה בת"א לשעבר, בועז טופורובסקי, קרא להרחיק מן אגודות הסטודנטים פעילים שהשתתפו בהפגנות נגד המלחמה, שכן הם "גורמים עוינים המהווים גיס חמישי בתוך המדינה" (ynet 31/12/2008).


אגודת הסטודנטים לא הייתה זקוקה להנחיה זו בכדי לצאת במסע הסתה מאורגן היטב ברחבי הקמפוס. מיילים הופצו ברשימות תפוצה וברחבי האוניברסיטה נתלו פוסטרים הקוראים "רק לא סולידריות" ומציגים את חברות וחברי סולידריות ומועמדיה בבחירות כקומוניסטים מסוכנים, תומכי חמאס, המפגינים נגד חיילי צה"ל בזמן מלחמה ומתנגדים למתן הקלות לסטודנטים הנקראים למילואים. מסע הדה-לגיטימציה הזה כנגד סטודנטים ערבים ויהודים שהעזו להציג עמדות ביקורתיות, לווה ב"תגובה ציונית הולמת" להפגנת מחאה גדולה שאורגנה על ידי ועד הסטודנטים הערבים בכניסה לאוניברסיטה – הפגנת תמיכה במלחמה שנערכה למחרת היום, בארגון משותף של האגודה וארגון הימין הקיצוני "אם תרצו". עמידתנו יחד עם הסטודנטים הערבים בתהלוכות ואירועי המחאה השונים נגד המלחמה שנערכו בקמפוס חשפה אותנו להתקפות קשות נוספות, כולל הפצה של תמונות של מועמדי סולידריות בהפגנות. בסופו של דבר, הקמפיין המקארתיסטי הזה הזיק לנו, אך שום מחיר אלקטורלי לא היה יכול להשפיע על ההתנגדות הנחרצת שלנו למלחמה ולהקרבת מאות ואלפים למוות ולחיים תחת פחד, בעזה וביישובי הדרום.


ביום הבחירות עצמו, הסתבר שמרצ התגייסה לגמרי לטובת מפלגת העבודה – למרות שתא מרצ לא הציב אף מועמד, הם הציבו דוכנים וחילקו חומרי הסברה רשמיים של מרצ התוקפים ישירות את סולידריות, ותמכו בפעלתנות במועמדי "הדור החדש". לעומת המנגנון הדורסני של "הדור החדש" שהתייצב כולו למערכה על עשרות פעיליו, חברות וחברי סולידריות – רובן ככולן פעילות חברתיות ופוליטיות גם מחוץ לקמפוס – נשאבו למערבולת היומיומית של אקטיביזם כנגד המלחמה, ומשאבי הפעילות שלנו הצטמצמו מאוד.


בסופו של דבר, ולמרות אווירת ההסתה הלאומנית, שמרנו על כוחנו עם 6 נציגות ונציגים. בסך הכל הצביעו כ-3000 סטודנטים, שהם רק 10% לערך מהסטודנטים באוניברסיטה. מתוכם כ-550 הצביעו למועמד של סולידריות, כלומר כ-18% מהקולות. למרבה הצער, אף אחד ממועמדי חד"ש לא ניצח בהתמודדויות באזורי הבחירה השונים, אך יחד עם הקולות שהם כן קיבלו, ועם הקולות שקיבלו מועמדות עצמאיות שנתמכו על ידי סולידריות, יוצא שכרבע מהסטודנטים הצביעו נגד ההגמוניה של מפלגת העבודה וגרורותיה בקמפוס. זהו ללא ספק הישג משמעותי. לא רק במספרים עצמם אלא גם בחלוקה שלהם לפי הפקולטות השונות ישנו הישג. לראשונה היו לנו מועמדים חזקים שקיבלו עשרות קולות גם בפקולטות שאינן מדעי הרוח, מדעי החברה והפקולטה לאומנויות. גם העבודה עם חד"ש – בה אנו רואים שותף אידיאולוגי – הייתה קרובה ופוריה ביותר השנה, ובמקומות רבים רצנו יחד עם מועמדי חד"ש בשיתוף פעולה מלא ומשמח. במועצת האגודה הנכנסת, יהיו לנו שש נציגות ונציגים, ולחד"ש שלושה. הצלחנו לשמור על כוחנו, ותחת חשרת ענני האבק ושלוליות הדם, זהו הישג ראוי לציון.
 
גם זהות הנציגים והנציגות שלנו ראויה לציון. לא רק שמחציתן נשים, אלא שלראשונה מזה שנים, מועמדת ערביה ניצחה בהתמודדות אמיתית באזור בחירה שיש בו רוב מוחלט לסטודנטים יהודים, ועשתה זאת נגד אחת מראשי "הדור החדש". זהו תקדים חשוב מאוד, וסולידריות גאה על כך שלמרות המלחמה ולמרות ההסתה, נציגה פלסטינית של סולידריות תשב במועצת האגודה, ומולה יצטרכו ראשי האגודה להסביר את מדיניותם הגזענית והמפלה כנגד הסטודנטים הערבים בקמפוס.


בנקודה זו יש מקום להסבר קצר על הסיבה להפרדה בין תאי חד"ש וסולידריות בקמפוס, במיוחד לאור העובדה שחלק מפעילי סולידריות הם גם פעילי התחברות-תראבוט, תנועה השותפה בחד"ש. לנו בסולידריות היה חשוב לפעול במסגרת גוף סטודנטיאלי שהוא שמאלי-חברתי מחד אך הרואה בקמפוס את מרכז הפעילות שלו מאידך – הן כמרחב בו מצויות מרבית הפעילות בפועל ובכוח שלו והן כזירת פעולה פוליטית חשובה כשלעצמה. עבורנו, המשמעות של המונח "פוליטיקה קמפוסיאלית" היא כפולה: לצד פעילות שמטרתה היא התחברות והרחבה של מעגלי המיודעות הפוליטית והראיה השמאלית בקמפוס – פעילות המתבצעת קודם כל מתוך מאבקים קונקרטיים – אנחנו רואים חשיבות גם בפוליטיקה במובנה הצר יותר, קרי האגודה. אגודת הסטודנטים היא גוף עם הרבה כוח ויכולת השפעה, הן על חיי הסטודנטיות והסטודנטים בקמפוס והן במישורים משיקים: למול האוניברסיטה המפריטה עצמה לדעת, למען זכויות עובדות ועובדים בקמפוסים ובפרט סטודנטיות וסטודנטים עובדים, לקיום תרבות פוליטית חיונית בקמפוסים, לקידום שוויון בין סטודנטים יהודים וערבים, נשים וגברים, עניים ועשירים, ולמען כל אלה שהיו יכולים להיות סטודנטים אלמלא החומות הגבוהות המקיפות את הקמפוסים – מנגנוני ההדרה והדיכוי השונים, מעמדיים, מגדריים, לאומיים ועוד.


סולידריות מהווה מסגרת פעולה לסטודנטיות ולסטודנטים על בסיס מצע קונקרטי המבקש לאתגר את השחיתות הביורוקרטית הממוסדת באגודת הסטודנטים, לקדם תרבות של דמוקרטיה השתתפותית בקמפוס ומעורבות סטודנטיות וסטודנטים בעיצוב פני הקמפוס, ולהגביר את המעורבות והמחויבות של הסטודנטים לשינוי חברתי ולמאבק כנגד תהליכי ההפרטה המתמשכים בהשכלה הגבוהה וסגירת האוניברסיטה בפני שכבות רחבות באוכלוסייה. אנחנו מבקשות ומבקשים לקדם גישה אחרת לחיים הסטודנטיאליים, גישה שרואה בפעילות להקלת מצוקות קונקרטיות ובמאבק מלמטה כנגד ניצול ודיכוי קונקרטיים בקמפוס ומתוך הקמפוס החוצה, את דרך הפעולה השמאלית העיקרית. לכן חשוב לנו לא להפקיר את הזירה הפוליטית-סטודנטיאלית, ולכן איננו קשורים לאף מפלגה – שסביר שתעדיף אינטרסים ארציים או עירוניים. לכן אנחנו יכולים להוות אופוזיציה ברורה ועקבית לשלטון הימין הגזעני, בכסותה הכאילו-שמאלית של מפלגת העבודה וגרורותיה. זו מדיניות ששונה מהמדיניות של תא חד"ש באוניברסיטה, שעבורו יש חשיבות רבה לעצם הנציגות באגודה, בהיותו מרכיב בתנועה פוליטית, שמעורבת באופן עמוק בשלוש זירות עיקריות של פעולה פוליטית – הזירה הארצית, המקומית והסטודנטיאלית. מסיבה זו תא חד"ש כן עורך תיאום מוגבל עם תא "הדור החדש", בכדי לשמור על נציגות מינימלית במועצת האגודה. למרות שאנו מתנגדים לפרקטיקה הזו אנו מבינים את הסיבה לה, וכאמור רואים בתא חד"ש שותף לדרך. במהלך ובעקבות התמודדות השנה, השותפות המתבקשת בינינו לבין הסטודנטיות והסטודנטים המאוגדים בתא חד"ש הולכת ומתהדקת ואנחנו שמחים על כך.


העמדה השמאלית העקבית של סולידריות אמנם פגעה ביכולת שלנו להצליח אלקטורלית בקמפוס, אך כמובן שלא היינו נוהגות ונוהגים אחרת. הצלחנו בעת מלחמה להגדיל את כוחנו האלקטורלי – למרות שהדבר לא התבטא ביותר נציגים בגלל עיוותי שיטת הבחירות – ולהעלות לדיון ציבורי נושאים שהיו עד כה בתחום השקוף של האדישות הקונצנזואלית. מאות סטודנטיות וסטודנטים הגיעו למסקנה שלא רק שהמצב גרוע, אלא שאפשר וצריך לשנותו, ועשרות אף הצטרפו במהלך ובעקבות הבחירות למעגלי הפעילות בסולידריות. ראיית העולם של סולידריות – המדגישה שוויון וקידום צדק חברתי מתוך צרכים אמיתיים ומאבקים אמיתיים נגד ניצול ודיכוי, ורואה בקמפוס זירה חשובה של שינוי חברתי, כחלק משינוי חברתי כולל – היוותה וממשיכה להוות אלטרנטיבה סטודנטיאלית ברורה לאדישות הקונצנזואלית, או הדה-פוליטיזציה של הפוליטיות, שמשרתת את ההגמוניה ומונצחת על ידי ההגמוניה, בקמפוסים, בשלטון המקומי ובמדינה כולה.


עוד על סולידריות באתר שלנו:
http://solidariut.org

תגובות
נושאים: מאמרים

23 תגובות

  1. יובל הלפרין – בקשת הבהרה הגיב:

    אם אף אחד ממועמדי חד"ש לא ניצח,
    איך במועצה הנכנסת יהיו לסולידריות שישה נציגים ולחד"ש שלושה?

    ובנוסף, כל הכבוד למתמודדים ולפעילים משני התאים, בעיקר בתנאים הקשים הנוכחיים.

  2. סטודנט הגיב:

    האגודה תקפה את סולידאריות על התנגדותם למלחמה ועל היותם שמאלנים מסוכנים? איזו אירוניה.
    הרי סולידאריות קמה כגוף נטול דעה על הכיבוש, שמתרכז בעיקר במאבקים על נושאים חברתיים-כלכליים ולא שולח ידו בנושאים צבאיים ומדיניים. זה רק מראה לאן מוביל הנסיון "למצוא חן" של השמאל, שמנסה להביא את השכבות באמצעות שתיקה על המיליטריזם והכיבוש.
    ועל כך נאמר – גם אכלו את הדגים הבאושים וגם גורשו מהעיר.

  3. שמאלני: השקרים והדמגוגיה הגיב:

    לא יאומן כמה חוצפה יש לפעילי סולדריות. הסיבה שהם הפסידו ובצדק היא שרוב הסטודנטים באוניברסיטת תל אביב הם: שמאלנים מתונים ולא הזויים, ציונים, לא חושבים שחיילי צה"ל הם נאצים, ורואים אגודה מצויינת.
    לתא דור חדש אין קשר ישיר עם מפלגת העבודה, ורבים ממעומדיו הם בוחרי מרצ, והחלק היוני של מפלגת העבודה. ביום הזיכרון לרצח רבין קרא יו"ר האגודה מטעם דור חדש לסגת מהשטחים ביהודה ושומרון. דור חדש גם היו מוערבים כבר כמה שנים במאבק למען עובדי חברות כח אדם בתוך האונבירסטאות. מזכיר התא שלהם נכה בעל מוגבליות פיזיות קשות כבר נלחם זמן רב למען זכויות לסטודנטים עם מוגבליות.
    בל נשכח מקרה חמור ובלתי נסלח של סולדריות שניסתה בשנה שעברה לסכסך בין יהודים לערבים כאשר הם טענו בצורה שקרית שיום הסטודנט נפל בכוונה על יום הנכבה למרות שהיום הזה נקבע זמן רב מראש בתיאום עם הועד הערבי.
    סולדריות פועלת בשם שונה כי היא יודעת שרוב ציבור הסטודנטים מסתייג מחד"ש, והיא הפסידה כי רוב הסטודנטים הותיקים יודעים מי הם באמת.

  4. דן מסולידריות הגיב:

    ההבהרה המתבקשת:
    נציגי חדש נבחרו בשתי איזורי בחירה שבהם לא הייתה נגדם התמודדות, כך שהם נכנסו למועצה מבלי באמת לנצח.
    ל’שמאלני’: הסיבה העיקרית שסולידריות אין את ההצלחה האלקטורלית היא שמדובר בארגון בבנייה, עודנו קטן וצעיר, ואין לו את תקציבי הענק של ‘דור חדש’. יחסית למגבלותיו, התא השיג הצלחה אדירה: במדעי הרוח, הפקולטה שבה עיקר כוחנו, המועמדים והפעילים, השגנו כמעט מחצית מהקולות, והזרוע עוד נטויה.
    דור חדש עברה השמאלה בהתבטאויות שלה שאליה היא נמשכה בעקבות הסטודנטים בשביתה האחרונה, אך מדובר רק בהתבטאויות: מדברים נגד הפרטת האוניברסיטה אך מובילים את הפרטת המרחב האוניברסיטאי לחברות ענק, מפריטים את אגודת הסטודנטים לחברות בת, מדברים בעד לצאת מהשטחים אבל מדכאים בשיטתיות את הועד הערבי המייצג את הסטודנטים הערבים בקמפוס וכד’.
    לסטודנט – אין לחשוד בסולידריות בנסיון להתחבב על השמאל המתון. למרות הנזק האלקטורלי הצפוי חברי סולידריות הפגינו סולידריות עיקשת בהפגנות נגד המלחמה בקמפוס ומחוצה לו. לא מדובר בהתרכזות בנושאים חברתיים וכלכליים אלא על התמקדות בנושאים קמפוסיאליים – אם הם חברתיים כלכליים ואם הם לאומיים.

  5. יובל הלפרין הגיב:

    תודה. אם כך מועמדים של חד"ש כן ניצחו. גם מועמד יחיד הוא מנצח.
    רציתי להביע את דעתי בעניין שני התאים.
    כל עוד יש סטודנטים שסבורים שאפשר לדבר על סוציאליזם או על צדק חברתי או על צדק בכלל תוך התעלמות מהכיבוש ומאפליה הלאומית-גזעית בתוך ישראל, יהיו שני תאים.
    לדעתי הם טועים לחלוטין, אבל זכותם להקים תא על הבסיס הזה וצריך לשתף עמם פעולה בנושאים המשותפים.
    אבל חבר או חברה בחד"ש (על כל מרכיביה, כולל תראבות) מחוץ לקמפוס צריכים לפעול בחד"ש גם בתוך הקמפוס. אין להם מה לחפש במקום אחר.

  6. מתן הגיב:

    ל"סטודנט" – סולידריות אינה גוף נטול דעה בסוגיות מדיניות יותר מש"עיר לכולנו" היא כזו. הכיוון הכללי בסולידריות, שוב – במידה מסוימת ניתן להשוות זאת ל"עיר לכולנו", נוטה מבחינה מדינית בפירוש שמאלה ממרצ (בהרבה, ברוב המקרים), אבל הרעיון העיקרי הוא לנסות לגבש קבוצה פוליטית סביב מאבקים קונקרטיים שנוגעים לכלל הסטודנטים, מאבקים שבהם תא חד"ש לא מגלה מספיק דינמיות. למרות זאת, כמו שכתב רועי, שיתוף הפעולה עם תא חד"ש בקמפוס הוא טוב, ואף משתפר.

  7. מתן הגיב:

    שמאלני – תא דור חדש מורכב בחלקו מאנשים נחמדים ושוחרי טוב, ובחלקו הוא מלא בסמי-פשיסטים ואף בימנים גזענים ממש. בכל מקרה, כמו שכתבת, מדובר בתא ציוני באופן מובהק, והניסיון לטשטש את הקשר למפלגת העבודה כאן ממש תמוה, לאור העובדה שחברי כנסת ושרים מהמפלגה הזאת מופיעים כאורחי כבוד בישיבות של התא הזה על בסיס קבוע, וכפי שכבר נאמר כאן, חברות בתא הזה משמשת, באופן פוטנציאלי לפחות, בסיס להתקדמות בסולם העסקנות של המפלגה הזו.

    מעבר לכך, מדובר בתא קפיטליסטי לחלוטין, שרואה באגודה איגוד צרכנים ובחברות הבנות שלה חברות למטרות רווח. כך, התפיסה של הסטודנטים היא כשל צרכנים ותו לא, מה שבא לידי ביטוי גם במסחור כל חלקה טובה בקמפוס בפרסום ישיר ומטריד, גם במכירת שירותי האגודה במחירים מופקעים, גם בהיעדר מאבק נגד הפקעת מחירים של ספקים שונים (כגון קפיטריות ומפעילי מכונות צילום), גם בהפרטת נכסי האגודה (כגון מעונות וחנות הציוד המשרדי וספרי הלימוד) וגם בקיומה של חברת בת בבעלות מלאה של האגודה שעושה את כל כספה ממכירת כוח עבודה של סטודנטים ומניצול עבודתם – חברת קבלן לכל דבר.

    לגבי יום הנכבה – הדמגוג כאן הוא, כמובן אתה. תאי סולידריות וחד"ש, יחד עם קואליצית הסטודנטים, מעולם לא טענו שמישהו קבע את יום הסטודנט ביום הנכבה בכוונה. הטענה היתה שעסקני האגודה, רובם ככולם מדור חדש, פשוט לא רואים את הסטודנטים הערבים ממטר, ולכן פשוט לא שמו לב לכך שיום אבל לציבור סטודנטים גדול נקבע כיום החגיגות (הממוסחר והמגעיל – ראה הסעיף הקודם) המרכזי של הסטודנטים בקמפוס. מעבר לכך, כאשר הובא העניין (באיחור אמנם) לתשומת ליבם של אותם עסקנים, התגובה היתה בוטה ומזלזלת, כיאה לתא ציוני שלא רואה ממטר את הסטודנטים הערבים שהוא מתימר לייצג. לכן, המחאה היתה על כך שתא דור חדש והאגודה בה הוא שולט באופן דיקטטורי במשך 25 שנה מזלזלים ומתעלמים מקיומם של הערבים בקמפוס, וקביעת יום הסטודנט ביום הנכבה היתה רק דוגמה בוטה לכך.

    בניגוד לטענותיך הדמגוגיות, וכמו שכתב רועי, תא סולידריות פונה לסטודנטים שחושבים שדור חדש מנהל את האגודה באופן שמנוגד לאינטרסים של הסטודנטים, וככל שהתא הזה (יחד עם תא חד"ש) יגדיל את מספר החוגים בהם הוא מעמיד מועמדים (כפי שקרה השנה) כך יגדל מספר הסטודנטים שיציביעו עבור אלטרנטיבה לתא הגזעני והמסואב ששולט באגודה ומנהל אותה בניגוד לאינטרסים של רובם הגדול של הסטודנטים במשך הרבה יותר מדי זמן.

  8. שמאלני: לזה שענה מעליי הגיב:

    לא אמרתי שאין קשר בכלל בין דור חדש לעבודה אלא קשר ישיר. אנשי דור חדש נמנים על מרצ והמחנה היוני של מפלגת העבודה.

  9. ד"ר או?רי אמיתי הגיב:

    אני אכול קנאה. אצלנו בקמפוס בחיפה בכלל לא היו בחירות השנה.
    כאן היה שיתוף פעולה מלא בין המפלגה השלטת, "נטו" (המזוהה באופן עקיף עם ליברמן), לבין חד"ש. שתי המפלגות פשוט חילקו בינן את המושבים, וויתרו על עריכת הבחירות עצמן.
    דו-קיום כזה יש רק בחיפה.

  10. רועי בל הגיב:

    באשר לשאלה של יובל – חד"ש ערכו השנה תיאום מוגבל עם "הדור חדש", כפי שנאמר גם בגוף הטקסט, שעיקרו היה – למיטב ידיעתי – קיזוז מועמדים, קרי הורדת מועמדים כך שיהיה מועמד יחיד באזור בחירה מסוים. כך הובטח ייצוג של שלושה נציגי חד"ש במועצת האגודה.

  11. לאפולוגטיקנים הגיב:

    אז למה לקרוא לתא "סולידאריות"? אולי לקרוא לו "אינטרסים"? אולי "מועדון סטודנטים יהודיים למען הורדת שכר הלימוד"? בכל מקרה זה לא "איחוד סביב מאבקים קונקרטיים", מאחר ולא היה כמעט שום מאבק "קונקרטי" של הסטודנטים בזמן האחרון, אלא שותפות -סולידארית- במאבקים נגד הכיבוש, נגד ניצול עובדים וכו’.
    אם "מאבקים קונקרטיים" הוא שם קוד בשבילכם לשתיקה בנושאים שמאליים מובהקים כמו כיבוש, אפליה ועוד, אזי אין שום דבר שמאלי בתא, או סולידארי.

  12. לדן הגיב:

    האם התרכזות בנושאים "קמפוסיאליים" משמעותה מאבק להחלפת הנורות בקמפוס לנורות חסכוניות בזמן שנהרגים מאה ילדים בעזה?

  13. לשמאלני הגיב:

    האם בגלל חוסר הקשר בין דור חדש למפלגת העבודה, צפוי גיל גולדנברג, יו"ר התא לקבל את תפקיד ראש המשמרת הצעירה של המפלגה?

  14. אסתי הגיב:

    אני חושבת שמה שמסתמן מהדברים ומהתגובות שישנה הגמוניה בקמפוסים.

    חלק מההגמוניה נובע מכך שהסטודנטים אינם מעורבים פוליטית ומיעטו ללכת ולבחור.

    אני פחות אוהבת את הגוון הפוליטי המפלגתי המזוהה עם הבחירות בקמפוסים. כאשר נאמר לי שדור חדש זה העבודה, וסולידריות עיר לכולנו במוטיבים של חדש.. אף אחד לא ממש שבה את ליבי.

    הדגש על עשייה למען ההשכלה הגבוהה, למען שוויון חברתי, וצדק השפיעו על הזדהותי עם סולידריות. התרשמתי מאיכות האנשים המצויים ב"סולידריות", ופחות התרשמתי מכלכלת הבחירות הבזבזנית והאגרסיבית של דור חדש.

    כולי תקווה שכל הנציגים יפעלו לטובת הסטודנטים, ויקדמו נושאים חשובים על סדר היום האקדמי והציבורי.

  15. אייל – בהמשך לאורי ותגובה ליובל הלפרין הגיב:

    וזו בדיוק הסיבה שהיה צריך להקים את סולידאריות – חד"ש תמיד יעדיפו דיל עם השלטון מאשר מאבק נגדו, כך זה בהסתדרות, כך זה במועצת העיר חיפה וכמו שאורי כתב כך זה באוניברסיטת חיפה.

    3 המועמדים של חד"ש לא ניצחו – הם רצו ללא מתחרים כחלק מדיל בינם לבין דור חדש.

  16. לאורי אמיתי הגיב:

    קודם כל לא נהוג להזדהות כד"ר בתגובות באתר. מומחיות אקדמית אינה רלוונטית לנושא, אלא אם כן במקרה כתבת תזה על הפוליטיקה הסטודנטיאלית בישראל. זה קצת מריח מהתנשאות.

    מעבר לכך, חד"ש לא שיתפה פעולה עם נטו, אלא פשוט סבלה מביטול הבחירות בלי שישאלו אותה ממש. ולמה שישאלו אותה, הרי לנטו יש רוב מוחלט של מושבים והגמוניה מלאה. חד"ש ניסתה להאבק בהחלטה, אבל משלא הצליחה וויתרה, וניסתה להאחז בחוגים בהם זכתה בשנה שעברה.

  17. פרדוקס הרדיקליות הגיב:

    באמת מזכיר במידה רבה את הוויכוח סביב "עיר לכולנו". לשמחתי הפעם אני לא מעורב אישית במערכה הזאת ולכן יכול להרשות לעצמי הרהורים תיאורטיים בלא מתח ומרירות:

    זה פרדוקס הרדיקליות: כשהיא טבועה במסורתך ובשמך אתה לא צריך להוכיח אותה כל הזמן.
    כשאין לך מסורת עמוקה אתה יותר נוטה להציג את עצמך במונחים שמוצאים חן בעיני ציבור רחב, אבל כלפי השלטון אתה צריך לחדד את המחלוקת ולהסתייג משיתוף פעולה עמו, אחרת עולה סימן שאלה על עצם נחיצותך.

    דרך מחשבתי השמאלית-שמרנית מובילה אותי למסקנה ברורה:
    אין תחליף למסורת פוליטית ולניסיון היסטורי. בחד"ש יש הרבה חסרונות, אבל היא קיימת במשך שנים כעמדה קדמית יציבה נגד הריאקציה על כל היבטיה. כדי להתמיד במאבק נגד כוחות עדיפים לא מספיק להיות צודק, צריך גם עמידות ויציבות, וזה אין להשיג באמצעות מסגרות אד הוק שקמות על גלי סחף טרנדי ונופלות כשהוא חולף.

    כל אחד יכול להקים איזה תא שהוא רוצה:
    רק למען שלום, רק למען הורדת שכר לימוד, רק למען החלפת נורות, רק למען צמצום פערים וכו’ וכו’, אבל מבחינתי ההשתייכות לחד"ש היא חתונה ללא סטוצים מהצד, גם במחיר של "היעדר דינאמיות" שעלולה באמת להופיע בגופים ותיקים בעלי קשת רחבה של מטרות ואינטרסים.

    יובל הלפרין

  18. שמאלני: תגובה למתן הגיב:

    אתה יודע מתן התגובה שלך מעצבנת כי היא מלאה באינפורמציה לא נכונה. כדי שיהיה כסף למלגות ולימי סטודנטים, אז האגודה גובה כסף מאותם חברות מסחריות, ובקלות הכסף יכל ללכת לבעלי תפקידים באוניברסיטה או באגודה ולא למלגות.
    מכונות הצילום לא יקרות בכלל. 15 אגרות זה כלום, אני יכול לצלם מעל ל30 עמודים בפחות מ5 שקלים. גם הארוחות לא יקרות במיוחד: 18 שקלים ו40 אגורות ארוחה עם בשר ושתי תוספות בבניין שרת. קפה מקפטריה זה פרווילגיה, ואפשר לקנות בשקל שבעים במקום ב5 שקלים.
    באופן אישי אני יכול להגיד שאנשי האגודה הם אנשים שעובדים ברובם קשה מאוד ללא תמורה, ומאוד זמינים לכל סטודנט.

  19. רועי בל הגיב:

    אני חייב לומר שאני מאוכזב מהתגובות האנונימיות שמועלות כאן. לפחות חלקן ברור שהוא נכתב ע"י אדם המקורב לראשי אגודת הסטודנטים או אחד מהם, ואינו רואה בעיה באמירת שקרים תחת כסות האנונימיות המגוחכה שלו.

    נקודה רצינית שהועלתה כאן היא הסיבה לקיומם של שני תאי שמאל אמיתי בקמפוס התל-אביבי, סולידריות וחד"ש. אחזור ואומר שסיבה מרכזית היא הגישה השונה ביחס לאגודת הסטודנטים. באשר לטענה שחברי חד"ש חייבים תמיד לעשות פוליטיקה אלקטורלית מתוך החזית – הרי שאינני מסכים. אני בטוח שהחזית לא היתה רוצה שיתייחסו אליה כבית סוהר. ההשתתפות בחזית לא באה במקום אלא יחד עם פעילות במישורי מאבק שונים. ברור שלחזית יש מקום של כבוד בפעולה השמאלית, ואף בכירות בהקשרים רבים, אך בוודאי לא מדובר במונופולין שחד"ש מבקשת לעצמה במרחב הפעולה השמאלי. אי לכך אינני רואה סתירה בין היותי חבר התחברות-תראבוט, חבר חד"ש, חבר כח לעובדים וחבר סולידריות. אדרבא, הגיוון הזה – בתנאי שבבסיסו ראית עולם ברורה – יכול להוכיח עצמו בשטח יותר מאשר שיוך לארגון מונוליתי, כפי שיש כאלה המציירים משום מה את החזית בחלק מן התגובות כאן.

  20. אייל ריב הגיב:

    כמה תאים בקמפוס היו פעילים גם במאבקי עובדים, גם נגד הפרטת ההשכלה הגבוהה, גם בהפגנות עם ועד הסטודנטים הערבים נגד המצור והמלחמה בעזה וגם בעבודה פרלמנטרית במועצת אגודת הסטודנטים?
    כמה תאים עשו עבודת עומק בחוגים, במקביל להצטרפות למאבקים פוליטיים חשובים?
    כמה תאים הגדילו את מעגל הפעילים שלהם, לא רק מתוך מעגלי השמאל הפעיל ממילא, אלא מקרב סטודנטים שלא היו פעילים קודם?
    כמה תאים העיזו והתמודדו בהצלחה נגד הדור החדש בקמפוס?
    כמה תאים הכניסו – בהתמודדות ולא בדיל של תיאום מראש – נציגה ערביה למועצת האגודה?
    בדיוק תא אחד. תא סולידריות.

    ועכשיו תסבירו לי למה המציאות הזו והפעילות שנעשתה הן הרבה פחות חשובות מעיטור הכבוד של שייכות פורמאלית לחזית.

  21. מתן קמינר הגיב:

    קודם כל אני רוצה לברך על (חלק מתוך) הפולמוס שמתנהל כאן. השאלות שעולות מתוך תגובותיהם של יובל, מתן ורועי רציניות וראויות להמשך מחשבה ודיון, לא רק בטוקבקים אלא גם במסגרות אחרות. כמי שחבר, כמו רועי, בתראבוט ובחד"ש, ושלא כמו רועי, בתא חד"ש באוניברסיטה, אני רוצה להדגיש כמה נקודות נוספות.
    קודם כל עניין עובדתי: בחוג לפילוסופיה, תארים מתקדמים, לא נערכה התמודדות ונועה לוי זכתה, לא בשל תיאום כלשהו אלא משום שאף אחד לא התמודד מולה. נועה זכתה במקום ביושר ובכבוד כנציגה מעולה ומסורה, גאוותו של לתא חד"ש ולשמאל הסטודנטיאלי בכלל.
    עניין נוסף וחשוב לא פחות הוא התנהגותו של תא סולידריות. זהו תא שבחר, כפי שכותב רועי,להציב את עצמו כ"גוף סטודנטיאלי שהוא שמאלי-חברתי מחד אך הרואה בקמפוס את מרכז הפעילות שלו" – כלומר, לא להבליט את עמדותיו המדיניות. אני חלוק על הבחירה האסטרטגית הזו, וזו אחת מהסיבות שאני שייך לתא חד"ש ולא לסולידריות. עם זאת – וחשוב שהדברים ייאמרו – לתא סולידריות (שלא כמו ל"עיר לכולנו") _יש_ עמדות בנושאים מדיניים, ואלו הן עמדות שמאליות-רדיקליות. העובדה היא שכאשר הותקפו על עמדות אלה, חברי התא עמדו איתן, לא הכחישו ולא התקפלו. אנחנו בתא חד"ש מוקירים את ההתנהגות הבהחלט סולידרית הזאת ומגנים בשאט נפש את ההסתה נגד סולידריות, שנעשית מחד תוך ניסיון מופרך להציג אותם כ"יותר שמאלנים מחד"ש" ומאידך תוך הכללה של מועמדינו תחת ההסתה.
    יש בהחלט מקום לשיתוף פעולה יותר צמוד בין התאים בעתיד. הדבר לא יהיה פשוט, בשל משקעי העבר והבחירות האסטרטגיות השונות של שני התאים, אבל הוא חשוב מאין כמוהו ואני מצטרף לדעותיהם של הכותבים לפני שעלינו על הדרך הנכונה לקראת שיתוף פעולה שכזה.

  22. שירה פנחס הגיב:

    המשמעות של היות סולידריות תנועה סטודנטיאלית שהיא שמאל-חברתי, תנועה הרואה בקמפוס את מרכז הפעילות שלה, איננה "לא להבליט את עמדותיה המדיניות" – זה פשוט לא נגזר ולא משתמע מכך. בין שני הדברים אין דיכוטומיה: חלק אחד של המשפט מדבר על השקפת עולם, והחלק השני על דרכי פעולה.

    סולידריות קמה מתוך ההבנה שהמצב המדיני והעמדות הנלוות אליו אינם מנותקים, ואינם ניתנים לדיון במנותק מן המצב החברתי. לכן, סולידריות איננה מצניעה את עמדותיה המדיניות, כי אם פועלת לקדמן דרך ומתוך עבודה חברתית.

    זאת מתוך הכרה שרק דרך פעילות עם אנשים שחיים כאן, בתנאי חיים ובמצבים שונים ומרובדים מאוד, רק דרך פעילות איתם ואיתן במאבקים קונקרטים הנוגעים לתנאי חיים אלה, ניתן להשפיע על תפיסות עולם ולצרף פעילים חדשים.

    גם אני חברת חד"ש ועוד כהנה וכהנה מסגרות שמאליות, אבל פחות מעניינת אותי השתייכות מפלגתית פרימורדיאלית, עמדות מדיניות או השאלה מי יותר שמאלי. הרבה יותר מעניין אותי שינוי חברתי – שיש לו, מן הסתם, גם השלכות מדיניות.

    שינוי חברתי עושים, לצערי, לא על ידי השתייכות פורמלית למסגרות מסוימות ולא על ידי הטפה בדבר זוועותיו של הכיבוש. שינוי חברתי עושים דרך שותפות ב"מאבקים קונקרטיים", (שאכן מתקיימים, להפתעתו של המגיב האנונימי שלא טרח להזדהות), ושהם אולי פחות זוהרים מללכת מכות עם היס"מ, אבל הם אפקטיביים הרבה יותר: שותפות במאבקם של סטודנטים על תנאי העסקתם (למשל בקופי-טו-גו, בסינמה סיטי, באונ’ הפתוחה ובמכון ויצמן), של סטודנטיות וסטודנטים בהטרדה מינית, של סטודנטים ערבים ומזרחים באפליה ובגזענות, ורחמנא ליצלן, גם של אנשים שהיו רוצים להיות סטודנטים אבל לא יכולים לשלם 10,000 ש"ח שכר לימוד בשנה ו-20 ש"ח לארוחת צהרים.

    אנא הבינו: כל הדברים האלה לא באים במקום הפגנות בתוך ומחוץ לקמפוס כנגד המלחמה המזוויעה והנפשעת בעזה. זאת המשמעות של שמאל חברתי.

    בידידות,

    שירה

  23. גלעד הגיב:

    אני לא מבין למה אני צריך לקחת בחשבון את הקשר (ישיר או לא ישיר) של התא למפלגה פוליטית זו או אחרת ?

    אני לא הצבעתי למתמודד מסולידאריות לא מהיותו שמאלני "קיצוני,הזוי" או כל תיאור אחר, פשוט משום שההבטחות של המתמודד השני שיכנעו אותי יותר.

    לצורך העניין עד ליומיים לפני הבחירות לא ידעתי מי המועומדים אבל לא היה לי מושג לאיזה תא הם שייכים או לאיזה מפלגה קשור כל תא. ואני לא רואה בכך שום דבר רע.

הגיבו למתן קמינר

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים