הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 בינואר, 2009 3 תגובות

היתה זאת תקופה של ריגוש גדול ומרומם – המדינה כולה שיחרה לקרב, המלחמה פרצה! בכל חזה בערה אש הפטריוטיזם הקדושה; התופים הלמו, התזמורות ניגנו, אקדחי הצעצוע השמיעו קולות נפץ, צרורות חזיזים שרקו וצפצפו; בכל יד וכן בשיפולי המרחב הנסוג ומתעמעם של גגות ומרפסות, הבזיק בשמש ישימון הדגלים המתנפנף; מדי יום צעדו במעלה השדרה הרחבה מתנדבים צעירים ועליזים הדורים במדיהם החדשים ובעברם עודדו אותם בקולות חנוקים מהתרגשות של אושר האבות והאמהות הגאים, האחיות והאהובות; מדי לילה, באספות גדושות אדם, האזינו ההמונים המתנשמים לנאומים פטריוטיים שזעזעו את מעמקי תהומות נשמותיהם, ושאותם הם קטעו, במרווחים קצרים, בסערות של תשואות, דמעות זולגות על לחייהם כל העת; בכנסיות הטיפו הכמרים לנאמנות לדגל ולמדינה ושיוועו לאל המלחמות, מתחננים לעזרתו למען מטרתנו הקדושה, בהשתפכות של צחות לשון משולהבת שזעזעה את נפש השומעים. אכן זאת הייתה תקופה של אושר שכולו חסד, וחצי תריסר היצורים הפזיזים שהעזו להסתייג מן המלחמה ולהטיל ספק בצדקתה זכו מיד לתגובות כה זועמות וחמורות עד אשר נסוגו ונעלמו ממבט וחדלו מן הפגיעות האלה למען ביטחונם האישי.

הגיע יום ראשון בבוקר – הגדודים עמדו לצאת לחזית ביום הבא; הכנסייה הייתה מלאה אדם; גם המתנדבים היו שם, פניהם הצעירים קורנים מחלומות מלחמה – חזיונות על ההתקדמות הנחרצת, התנופה המצטברת, ההסתערות המהירה, החרבות המבזיקות, מנוסת האויב , המהומה, העשן האופף, המרדף האכזרי, הכניעה! ואז – השיבה הביתה מן המלחמה, גיבורים שזופים, מתקבלים בצהלה, נערצים, עטורים זרי תהילה מוזהבים! עם המתנדבים ישבו יקיריהם, גאים, מאושרים , מושאי קנאה של שכנים וידידים, חשוכי בנים ואחים משלהם שיצאו בשמם לשדה התהילה , בו יזכו בניצחון דגלם ואם לא כן – ימותו מוות מרומם מכולם. הטקס נמשך; פרק מלחמה מן הברית הישנה הוקרא; התפילה הראשונה נאמרה; ולאחריה באה התפרצות צלילי עוגב שזעזעה את הבניין ומתוך דחף משותף קמו הנוכחים על רגליהם, פניהם קורנים, לבותיהם פועמים, והשמיעו בקול גדול את הקריאה האדירה:


אלוהי צבאות! אתה הקובע גורלות! רעם – שופרך וברק – חרבך!


ואז באה התפילה "הארוכה", איש לא זכר שכמותה, כולה תחנונים נרגשים, בשפה נוגעת ללב ונשגבת, ותמציתה שאבינו הרחום והחנון


ישמור על חיילינו הצעירים, האציליים, יעזור להם, ינחם אותם


ויעודדם במשימתם הפטריוטית; יברך אותם, יגן עליהם ביום קרב


ובשעת סכנה, ישאם בידו האיתנה, יחזקם ויסוך בהם בטחון, יעשם בלתי מנוצחים במתקפה העקובה מדם; יעזור בידם למחוץ את האויב,


יעניק להם, לדגלם ולארצם כבוד ותהילה שיעמדו לעד –


זר בא בימים נכנס ונע בצעד אטי וחרישי במעלה השדרה המרכזית,


עיניו נעוצות בכומר, גופו הארוך עטוי גלימה שהגיעה עד רגליו, ראשו חשוף, שערו הלבן יורד כמפל מקציף עד לכתפיו, פניו חיוורים עד אימה, לבנים כפני המת. הוא המשיך בצעידתו השקטה, וכל העיניים עוקבות אחריו בפליאה; מבלי לעצור הוא עלה לדוכן המטיף ועמד שם, מחכה.


המטיף, עיניו עצומות, בלתי מודע לנוכחותו, המשיך בתפילתו הנוגעת ללב ולבסוף סיימה בתחינה נרגשת: "ברך את נשקנו, הענק לנו נצחון, ה’ אלוהינו,אבינו, מגן ארצנו ודגלנו!" הזר נגע בזרועו, סימן לו לזוז הצידה והכומר המופתע עשה כרצונו. האיש תפס את מקומו, במשך כמה דקות בחן את הקהל ההמום בעיניים חמורות סבר , שלהטו באור מסתורי ואז, בקול עמוק, אמר: " מכסא המלכות באתי, נושא בשורה מאלוהי צבאות!" המילים היכו את הקהל בתדהמה; גם אם הזר הבחין בכך הוא לא עצר – "אלוהים שמע את תפילת עבדו רועכם וייענה לה


אם בכך תחפצו; לאחר שאני אסביר לכם את משמעותה, כלומר את מלוא משמעותה. כי בדומה לתפילות רבות של בני האדם תפילתכם מבקשת יותר מכפי שזה המבטא אותה מודע לו – אלא אם כן יחדל ויחשוב.


עבד אלוהים ועבדכם נשא את תפילתו. האם חדל וחשב? האם זאת תפילה אחת? לא, אלה שתי תפילות – האחת מבוטאת, האחרת לא. שתי התפילות הגיעו לאוזני האל השומע את כל התחינות, המובעות ואלה שאינן מובעות. הרהרו בכך – תנו דעתכם על כך. אם תתחננו שברכה תבוא עליכם, הישמרו לכם פן ללא כוונה תביאו גם קללה על שכנכם. אם אתם מתפללים לברכת גשמים על יבולכם הזקוק לגשם יתכן שבעשותכם כן אתם מתפללים לקללה שתבוא על יבולו של שכנכם שאינו זקוק למים ועלול להיפגע מהם.


שמעתם את תפילת עבדכם – את החלק המבוטא שלה. נשלחתי על ידי אלוהים להגות במילים את חלקה האחר, את אותו החלק שהכומר וגם אתם בליבותיכם, התפללתם בלהט ובדומיה. וגם בחוסר ידע וללא מחשבה? הלוואי שכך היה! שמעתם את המילים האלה: תן לנו את הניצחון, אבינו שבשמים! ודי בכך. תמצית התפילה המבוטאת כלולה במילים הרות-משמעות אלה. לא היה צורך בפירוט. כאשר התפללתם לניצחון התפללתם לתוצאות בלתי מוזכרות רבות שהניצחון מביא בעקבותיו, תוצאות שהניצחון חייב להביא עמו בהכרח. על אזנו הכרויה של אבינו אלוהינו נפל גם החלק הבלתי מבוטא של התפילה. הוא ציווה עלי להגות אותו במילים. הקשיבו!


אבינו מלכנו, הפטריוטים הצעירים שלנו, בנינו הנערצים, יוצאים אלי קרב – היה אתה קרוב אליהם! ברוחנו אנו צועדים יחד עמם, עוזבים את השלווה המתוקה של בתינו האהובים, כדי להלום באויב. הוי אלוהינו אדוננו, עזור לנו לקרוע את חייליהם לקרעים שותתי דם בפגזינו; עזור לנו לכסות את שדותיהם המחייכים בגופות החיוורות של הפטריוטים המתים שלהם; עזור לנו להטביע את רעם התותחים בזעקות פצועיהם המתפתלים בכאבם; עזור לנו להפוך את בתיהם הצנועים לשממה בסערת אש; עזור לנו למלא את לבבות אלמנותיהם התמימות בצער חסר תכלית; עזור לנו להפכם לחסרי גג עם ילדיהם הקטנים, נודדים ללא ידיד ורע בשממות ארצם החרבה, בסחבות, ברעב ובצמא, משחק בידי להבות השמש בקיץ ורוחות הכפור בחורף, שבורים ברוחם, שחוקים מתלאות, מתחננים בפניך למקלט הקבר ובקשתם נדחית על ידך – כל זאת עשה למעננו, אלוהינו, למען אלה המוקירים אותך, נפץ את תקוותיהם, הרוס את חייהם, הארך את נדודיהם המרים, הכבד את צעדיהם, הצף את דרכם בדמעותיהם, הכתם את השלג הלבן בדם רגליהם הפצועות! אנו מייחלים לכך ברוח האהבה, מאלוהים שהוא מקור האהבה, המקלט הנאמן-לעד וידידם של כל רדופי המכאובים המתחננים לעזרתו בלבבות שפלים ומלאי חרטה. אמן.


אחרי הפסקה: אתם התפללתם לזאת. אם עדיין חפצים אתם בכך דברו! שליחו של העליון שבשמים מחכה.


מאוחר יתר נפוצה השמועה כי האיש היה מטורף שהרי לא היה שום הגיון בדבריו.


*תורגם מאנגלית ע"י חנה כהנא.

תגובות
נושאים: מאמרים

3 תגובות

  1. איזה יופי הגיב:

    וה"שמאל" מוכן לאמץ גם את עדותו של מרק טווין אחרי סיורו בארץ ישראל שבו הוא מתאר ארץ ריקה מאדם או איך להסביר בעדינות – את עדותו שלא היה אז עם פלשתיני? אבל האמת היא שהספור יפה נכון ונוגע ללב.כדאי לתרגם לערבית. זה יחסוך אולי הרבה מתים.

  2. אורנה לביא הגיב:

    רגע, בבקשה להחליף את התסריט,,, מי הבמאי פה? מי המפיק? מי הצלם? מי העורך? שימו לנו את התסריט של "מלחמת הכפתורים"!

  1. […] תרגום הספור במלואו, על ידי חנה כהנא, ניתן לקרוא ניתן לקרוא באתר "הגדה השמאלית" (התרגום […]

הגיבו כאן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים