הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-14 בינואר, 2009 30 תגובות

 

ישנם חברים במחנה השלום שסבורים שקיומו של חמאס מהווה מכשול בלתי עביר בדרך לשלום. הם כמובן שוללים את הניסיונות של ישראל לחסל את השפעת חמאס באמצעים אלימים. הם נוהגים מצידם להציע מעין דרך אלטרנטיבית לטפל בבעיה זו ששמה חמאס וטוענים שדווקא מדיניות שלום נמרצת וחתירה אינטנסיבית להסכם עם הרשות הפלסטינית בראשות אבו מאזן עשויות לקרב את שני העמים  להישג כפול. אפשר, לדעתם, להשיג בעת ובעונה אחת גם את פירות השלום וגם לדחוף את החמאס כגורם פוליטי לשוליים.
‘אסטרטגיה’ זו יכלה, אולי, להצליח לפני שחמאס הפכה לגורם כה מרכזי בפוליטיקה הפלסטינית. בנוסף להצלחותיה האלקטוראליות,  שתי התפתחויות חשובות נוספות שמו לאל את האפשרות לחסום את חמאס באמצעות שלום ישראלי-פלסטיני. ההתפתחות הראשונה היא האובדן הגמור של כל אמון ברשות הפלסטינית של אבו מאזן. התמיכה המלאה במדיניות בוש ביחד עם ההשתלבות האומללה במערך הצבאי של ארה"ב, יחד עם השחתת המינהל רקוב בשטחים הרסו את השרידים האחרונים של אימון הציבור. התפתחות השנייה הצליחה חמאס לרכוש את הלב של הפלסטינים כשהיא הופכת לנציג המובהק של ההתנגדות הפלסטינית. 

 

לרגל הכישלון הגמור של הנהגת אבו מאזן הפכה ההצעה לדחוף את חמאס לשוליים באמצעות הסכמים עם הרשות הפלסטינית למשאלת לב חסודה. ואם אין לדחוף אותה החוצה יש לפלס דרך להכללת חמאס בזירה המדינית. יש חשיבות בכך שאלה המצדדים בפתרון של "שתי מדינות" יבינו שחמאס היא מרכיב חיוני בתהליך.  מכאן על השמאל לגלות אהדה למאמצים לחדש את האחדות בקרב הפלסטינים. מכאן כל מי שתומך בשלום ישראלי-פלסטיני צריך להכיר בצורך של הכרה דה פקטו בחמאס. 

 

נכון שהמתקפה על עזה סיבכה את מצב. אבל בנסיבות שנוצרו הטענות והביקורת על חמאס ככל שיהיו מוצדקות, מחווירות על רקע הפשעים נגד העם הפלסטיני ותפקידו המוביל של חמאס בהתנגדות הפלסטינית. הדרך לשלום על יסוד התוכנית הסעודית-ערבית-אירופאית עובר דרך מו"מ עם נציגות פלסטינית מאוחדת אשר כוללת חמאס.

 

חמאס, בין סרבנות אידיאולוגית ובין צרכים פוליטיים דחופים במציאות
יש חברים במחנה השלום המבקשים להזכיר לנו, דווקא בימים אלה, את הפנים המכוערות של  חמאס.   מבלי לוותר כהוא זה על המערכה הרעיונית והפוליטית נגד הדת, ומבלי לזלזל בתכנים ריאקציוניים שבאסלאם בדומה לתכנים בדתות רבות – יש לקבוע שחמאס אינה חסינה מפני התהליך שעל פיו מתפתחות גישות שונות בתוכה לטיפול בשאלות דחופות וגורליות.

 

מן המפורסמות הוא שהתנועות "האידיאולוגיות" ביותר כוללות תת זרמים, מגמות פרגמאטיות, אגפים מתונים יותר וקיצוניים יותר. הטענה שכלל זה חל על כל העולם אך אינו תקף אך ורק אצל האסלאם היא טענה סרק הגובלת בגזענות.

 

כול אידיאולוגיה, כשבעליה מתמודדים במציאות הסובבת, עוברת שינויים והתאמות. מכאן קיימים אסטרטגיות וטקטיקות פוליטיות שונות ואף מנוגדות שמתבססות על אותה מסגרת אידיאולוגית. אין זאת אומרת שאידיאולוגיה אינה חשובה. אך תהיה זאת שטחיות אם לא גזענות להכחיש שעניין הלאומי הפלסטיני הוא  גורם חשוב בהוויה של חמאס ובדרכה. במסגרת האידיאולוגיה שלה יכלה חמאס להציע הצעות שתכליתן להפיג את המתיחות ואף לקדם אפשרות של  רגיעה ארוכת תווך.  המזרחנים מתכחשים לעובדות וחוזרים על המנטרה שכול ביטויי השונות בתוך תנועות כמו חמאס אינם אלא עניין שבטקטיקה והסוואה.

 

המשך הדיכוי הלאומי –  מלחמה בעזה

 

יש די והותיר יסודות חשוכים בתשתית הרעיונית של שני הצדדים ל"מלחמת עזה". אך תהיה זאת טעות להביא בחשבון אך ורק את העקרונות הרעיוניים. עם גישה כזאת אפשר להסיק בטעות ששני הצדדים אשמים שווה בשווה למלחמה בעזה. ברור שישנם גורמים נוספים קונקרטיים, פוליטיים וצבאיים שיש להביאם בחשבון. המתקפה של ישראל אינה תוצאה של התנגשות האידיאולוגית בין שני הצדדים אלא המשך מדיניות הדיכוי הלאומי של ישראל נגד העם הפלסטיני.

 

יש נטייה להאמין שהטקטיקה של חמאס, רקטות נגד אזרחים, היא טקטיקה מיוחדת של האסלאם האכזרי. אך ידוע שרוב הארגונים החילוניים והשמאליים לא בחלו – ולא בצדק לעניות דעתי – באמצעים אכזריים כגון פיצוץ אוטובוסים על נוסעיהם. אך אין לפסול את המאבק של הפלסטינים להגדרה עצמית בשל כך, ואי אפשר להתכחש לעובדה שהאגף הדתי הפונדמנטליסטית הוא זה שממשיך את המאבק הלאומי של הפלסטינים, אפילו אם יש להסתייג משיטות הפעולה שלו.  

 

השלכות בינלאומיות

 

לדיון הזה שלנו השלכות בינלאומיות חשובות. קיימת אפשרות סבירה שנשיא ארה"ב יחליט בימים אלה על פתיחת דיאלוג עם איראן השעית, זו  של האייתולות ואחמדינג’אד. הזהות של אותם הכוחות הפוסלים צעדים בכיוון הידברות עם איראן ידועה. לעומתם, דעת הקהל הנאורה בעולם משוכנעת שיש לקדם הידברות. האם האידיאולוגיה בטהראן על עמדותיה החשוכות שונה במהותה מזו של החמאס?  בצדק דורשים שאובמה יחתור להסדרי שלום וביטחון עם טהראן. האם הסדרים כאלה בין ארה"ב ובין איראן אפשריים והכרחיים עם איראן האסלאמית?  בוודאי שכן. ואם הסדרים כאלה אפשריים שם האם אפשר לטעון שהם אינם אפשריים כאן בגלל האידיאולוגיה של חמאס?

 

אחרי שהמומחים הסבירו לנו שוב ושוב שחמאס מסרבת  להכיר בישראל (ואנו, לצערנו, ידענו זאת היטב), נזכרנו שהיינו פעם בהצגה הזאת. השמאל דרש הכרה באש"פ זמן רב לפני שאש"פ הסכים להכיר בישראל ולחלוקת הארץ. לא חסרו אז, בתנועה הלאומית הפלסטינית אידיאולוגים חשובים – ובתוכם אנשי שמאל -שהוכיחו שהסכמה לחלוקה הארץ פירושה בגידה. למרות עמדות אש"פ דאז, השמאל לא התבלבל ואמר: על ישראל כמדינה החזקה והכובשת להבהיר את נכונות הברורה שלה לתוכנית שלום כדי לפתוח את הדרך להסכם.

 

"הניצחון" הצבאי הישראלי בעזה ומחיר האימים שלו הנם הוכחה נוספת – למי שזקוק לה – שאין יציבות במזרח התיכון ללא שלום ישראל-פלסטיני. ושלום כזה אפשרי רק על יסוד מו"מ עם נציגות המייצגת את כל הזרמים העיקריים בעם הפלסטיני כולל חמאס.

 

לסיכום: עקרונות שלא פג תוקפם

 

נכון שיש לשלול את הדרישות של העמים וכוחות פוליטיים מדוכאים כאשר הם מעלים דרישות השוללות את הזכויות הצודקות של העמים שממשלותיהם אחראים לדיכוי שלהם.  אך יש לדעת שהצגת תנועות דתיות ולאומיות כיריבים קיצוניים שאינם מכרים בצורך של פשרות ושל ריאליזם מדיני היא על פי רוב תירוץ כדי להתחמק מהתייחסות עניינית לדרישות של החלשים המתקוממים נגד הסדר העולמי או האזורי. והדברים מוכרים וידועים.

תגובות
נושאים: מאמרים

30 תגובות

  1. אלדי הגיב:

    לצערי, אני לא רואה שלום בדרך. אולי נתקיים עם העובדה שאנחנו נטע זר במזרח התיכון. לא ייתכן מדינה דמוקרטית ומערבית בים של מדינות מונרכיות ודיקטטוריות שבחלקן ארגונים קיצונים מאיימים על המשטר, ראה לבנון – מדינה מערבית נוצרית לשעבר.
    עם מדינות ערביות שהאיסלאם הוא חלק מהחוקה, איך אפשר לחיות בשלום?
    חמאס מונע ע"י חזיבאללה ואיראן, הוא יודע איך להתנהג עם עמו – להשאיר אותו עני ומסכן מצד אחד ומצד שני לתת לו פת לחם ואוויר לנשימה ולחנך אותו שעניותו היא בגלל הכובש והבוגדים.
    בלי להיות גזעני, הערבים הם עדיין עם "ברברי", באירופה הערבים נבדלים ומהאירופאים וימשיכו להיבדל מהם, הם לא מכירים את המושג "ברומא התנהג כרומאי".
    אני יודע שישנם לא מעט מתונים בינהם אבל אומה של מיליוני איש, מספיק כמה עשרות מיליונים לשנות את פני כל האומה הערבית.
    המיעוט הוא זה ששולט, ובד"כ בהיסטוריה האנושית הוא זה ששלט, הרוב רצונו לחיות בשלום והוא נהיה אדיש למלחמות והקיצוניים הם אלה המכתיבים את דרכו של עולם.

    עיוורים הם אלה שחושבים שהעם הערבי הוא מתקדם, או שואף להרמוניה עם שאר העולם, אלו הם שטויות ודברי הבל, העונשים בעולם הערבי הם מהקשים והאכזריים ביותר בעולם, רק שם יידרסו זרוע של ילד על זה שהוא גנב ככר לחם.
    הערבים באיזור ישראל הם המתורבתים ביותר בכל המזרח התיכון ומצבם הוא הטוב ביותר, אני בטוח שאף אחד לא היה רוצה לעבור לאיראן או ערב הסעודית.

    לגבי השמאל של מדינת ישראל, מתוך ששים שנות קיומינו 90 אחוז היו בשליטת השמאל ולצערינו הוא לא עשה די כדי לבצע את מישנתו.
    הימין הוא בד"כ המון דיבורים אבל היו לא מעט מעשים. אני לא מצדיק אף צד, האחד לא טוב יותר מהשני לצערנו.
    הצדדים אמורים לאזן ובמקום זאת הם לפעמים מפרים את האיזון.

    הפשע העיקרי של ישראל הוא שהיא רצתה להקים מדינה "אחרת", מדינה שהיא מקלט לכל היהודים בעולם, בתוך שטח שהערבים כבשו והשתלטו עליו במשך השנים הוא המזרח התיכון.

  2. אלי – חוסר מעשיות הגיב:

    החמאס היא תנועה מובילה לאומית דתית בציבור הפלסטינאי.
    בניגוד לאלקעידה עיקר מעיניה של החמאס היא בקידום מטרותיו של הצבור הפלסטינאי ולא קידום הגיהאד העולמי.
    לצערי הרב על השמאל הישראלי להתנגד לה בגלל שמיום הקמתה לפני 20 שנה היא שוללת את זכויותיו הלאומיות של הצבור היהודי ישראלי בארץ הזו.

    אם אש"ף דבר על "מדינה חילונית דמוקרטית" (יש דבר כזה במזרח התיכון ?)
    הרי החמאס מדבר על מדינה איסלאמית מהים עד הירדן ולציבור היהודי הוא "ממליץ" לעזוב…
    אני ממליץ לכל שוחרי השלום לקרוא את אמנת החמאס ולהקשיב הייטב לדברי מהיגיו ולא לשגות באשליות מדומות על התמתנותם של "תת זרמים" ופרגמטיזם כביכול.

    לחמאס חלק נכבד בהכשלת הסכמי אוסלו כאשר החל מיד לאחר חתימתם, עוד לפני הטבח של ברוך גולדשטיין במסע רציחות.הסכמי אוסלו היו נסיון חשוב בגבוש שתי מדינות לשני עמים. הניסיון הוכשל כבר בשלביו הראשוניים גם עיי החמאס שאז נחשב לזרם קיצוני.
    היותהחמאס ארגון "שחרור" של עם מדוכא אינו מקנה לו את ההיתר לבצע פשעי מלחמה בדמות פיגועי התאבדות,פיצוי אטובוסים וירי טילים על אוכלוסיה אזרחית.

    אך עיקר הבעיה לדעתי היא שהחמאס אינו מוכן להידבר עם ישראל ואינו מוותר על המאבק המזוין.

    הוא מוכן להפוגה ביה יוכל להתחמש על מנת להתכונן לסבוב הבא.
    מדוע על ישראל לתת לו את פסק הזמן הזה ?
    ולו נניח שנציגי ישראל ייפגשו עם נציגי חמאס
    החמאס ידבר על מדינה איסלאמית וממשלת השמאל של ישראל (כך אני מקווה) תדבר על שתי מדינות שני עמים.
    היכן המפגש ?

  3. עומר ק הגיב:

    לפני כמה שנים נוכחתי בדיון במועדון הגדה השמאלית שבו ח"כ מוחמד ברכה התריס נגד סרבני השלום ואמר כי הוא נפגש עם גורמים שונים בראשות הפלסטינאית והמסקנה היחידה שלו היא שחוץ מאנשי פת"ח אין שם פרטנר לשלום. משהו בסגנון: "עם מי תדברו? חמאס?"
    כל שמאלני, ועל אחת רכמה וכמה שמאלני רדיקאלי, צריך לראות את הבעיתיות שבשיחות עם אירגונים ריאקציוניסטיים כמו החמאס מעבר לרמה של שיחות להפסקת אש. נתחיל בזה שאנו מתיימרים לדאוג לרווחתם של שני העמים ולא לרווחתו של אחד על חשבון השני. איך משטר פונדמנטליסטי פנאטי משתלב כאן? האם זו דאגה לרווחתם של תושבי עזה?
    כמו כן, ישנה בעייתיות בקריאה לשיחות שלום עם החמאס, תוך הכרה בו כאירגון לגיטימי, ובה בעת שלילת מקביליו הישראליים, דוגמת כ"ח, כ"ך, מרזל וכדומה. כאן, למשל, אני לא יכול לחשוב על משהו שמטהר את השרץ.

  4. vaslui הגיב:

    נשמע כמו הודעה לעיתונות של לבני-ברק-אולמרט
    שלום עם ישראל? דבריהבל

  5. לוני הגיב:

    כשא-זאהר, ממנהיגי חמאס בעזה, קורא לרצח יהודים בעולם ואם אפשר עדיף שיהיו ילדים, ושוב – האיש לא מדבר על רצח של "סתם" אזרחים ישראלים בישראל אלא מתכוון ליהודים באשר הם ובאשר הם נמצאים, ואז מר קמינר מספר לנו אגדות מהירהורי ליבו על "פרגמטיות" בחמאס זה עצוב ומדכא.
    כמי שמצוי בצד השמאלי העמוק – אך לא הזוי – של המפה הפוליטית, אשמח לשמוע ממר קמינר כיצד – שהרי כדי לממש מדיניות פיוס מול החמאס נדרש כוח פוליטי – הוא מתכוון לשכנע חלקים רחבים בציבור ואפילו חלקים נכבדים בשמאל בצדקת הדברים.
    לא מטקסטים כאלו תגיע ישועת השלום.

  6. עוזי אורן הגיב:

    גישה חד צדדית, שאינה מתיימרת אפילו לשמץ של אובייקטיביות, לא תביא לשלום אלא רק לעיוורון. כל עוד תנועה לאומית, גם אם שנויה במחלוקת לטעמו של מר קמינר, מתוארת בסופרלטיבים אמוציונליים מוגזמים ומופרכים הנעים מקולוניאליזם וגזענות, דרך נאציזם ועד לרוע השטני הקוסמי האוניברסלי, ובאותו זמן אידיאולוגיה קנאית-דתית רצחנית נעדרת כל מעצורים מוסריים, המהללת בראש חוצות רצח עם ומרוממת אותו לרמה של קדושה, משמשת נושא לדיונים אקדמיים תיאורטיים נינוחים וסלחניים, ועוד בידי אנשים שלמדו פעם משהו על "אופיום להמונים" – אין כל סיכוי לשלום באזורנו.

  7. יגאל הגיב:

    אם הדבר כה פשוט, מדוע אין דיאלוג בין השמאל הרדיקלי לחמאס?
    מדוע אין דיאלוג בין החמאס לםת"ח ולרשות, מלבד הצורך הכפייתי להמטיר טילים על ישראל?

    החמאס לעולם לא יוותר על הזכות הזו, כפי שהחיזבאללה לא מוותר, שכן זו היכולת להכאיב לישראל, להיות עם (פגיעה בישראל, רצוי אזרחים) ולהרגיש בלי (בלי מלחמה כוללת).

    כפי ששלטון של קואליציית ימין בישראל כנראה לא תביא לשלום, על אחת כמה וכמה שלטון פלסטיני דתי הפועל מתוך הדת ומוכן להקרבה למען מטרה בלתי ניתנת להשגה.

  8. אורנה לביא הגיב:

    היי ראובן, היי מגיבים למיניכם…
    זה רק נדמה שאנחנו בקצה השמאלי ואנחנו כאלו מעטים. הנה אני, אנרכיסטית עם כל מה שזה אומר.
    ופה נדמה לי שיש צורך בטיפול פסיכולוגי כללי, כי חלקים מסוימים בעם הישראלי לוקים בסוג מסוים של פרנויה המלווה בחוסר אמון בשאר העולם. לא, לא מדובר רק בחוסר אמון בעם הפלסטיני.
    מדובר בחוסר אמון בכל העולם, אולי חוץ מ… היי, בוש (כי-בוש-ה) הולך!)
    האם יש בינינו איזה פסיכולוג? ואולי בעתם צריך פסיכיאטר?

  9. נכון אבל… הגיב:

    א) אני מקווה שכותב המאמר מבין שבאותה נשימה לא ייתכן שלום ללא ציונות.
    ב) אם בסרט הזה כבר היינו, כאשר השמאל ביקש להכיר באש"ף לפני שזה הכיר בישראל, האם עלינו לצפות לכך שהתנועה הבאה שתנהיג את הישות הפלסטינית – אולי הג’יהאד האיסלמי – גם לא תסכים להכיר בקיומה של ישראל? אם כן, איפה בדיוק זה ייגמר?

  10. יגאל – האמת כפי שהיא? הגיב:

    מה עם "אין שלום ללא מתנחלים?"

  11. נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג’אד, קורא לחיילי צה"ל הלוחמים בעזה לסרב פקודה. הגיב:

    נשיא איראן, מחמוד אחמדי-נג’אד, קורא לחיילי צה"ל הלוחמים בעזה לסרב פקודה. "אתם, חיילי היישות הציונית, מדוע שתהרגו נשים וילדים חפים מפשע? הגיע הזמן שתמחו נגד מפקדיכם ולא תצייתו לפקודותיהם", כתב אחמדי-נג’אד במסר שפורסם באתר האינטרנט הרשמי של הנשיאות בטהרן.

    ומה עם האיסור החמור על הומוסקסואליות?

  12. אודיסאוס לאורנה הגיב:

    "זה רק נדמה שאנחנו בקצה השמאלי ואנחנו כאלו מעטים. הנה אני, אנרכיסטית עם כל מה שזה אומר."
    אשמח להבהרות על טיבו של המשפט הזה.. הוא בלתי ברור לחלוטין.

    ובכן אורנה, אם הבנתי את המשפט נכון, אתם מיעוט קטן ומתוסכל, שיודע ברמת התת מודע שבינו ובין הגשמת הזיותיו עומד הרוב הדומם של מדינת ישראל, יהודים ישראלים שרוצים לחיות במדינה יהודית וישראלית ומוכנים לשלם את המחיר הנדרש, על מנת למנוע מחבורת סהרוריים להריץ את הניסויים החברתיים שלהם על החברה, להתבונן בלהבות ואז לרחוץ בניקיון כפיהם, לבצע "פליק פלאק" אידאולוגי על מנת להצדיק את המשך האידאולוגיה הלא מציאותית שלהם למרות כל העובדות והכי חשוב לא לשאת בשום אחריות לתוצאות (כמובן שלא באופן אישי, רחמנא ליצלן, וגם לא באופן קולקטיבי..).

  13. יובל זיו לאורנה לביא הגיב:

    זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רוצים להרוג אותי…

  14. חן הגיב:

    אחרי החמאס, יבוא הג’יהאד וירצה שנדבר גם איתו. אז מה ניתן לו? ואחרי הג’יהאד תבוא "החזית העממית" ותרצה שנדבר איתה, אז על מה נדבר איתה?
    (אגב, גם החמאס וגם הג’יהאד לא רוצים לדבר איתנו, ולא מכירים בזכות קיומה של המדינה היהודית).
    נו, מה אתה אומר, הכותב הנכבד.
    אגב, גם הפלסטינים המתגוררים בשטח מדינת ישראל והמכונים "ערביי ישראל", לא מכירים בזכות קיומה של מדינה יהודית.
    אז מה אומר הכותב הנכבד?

  15. סיני הגיב:

    "ואי אפשר להתכחש לעובדה שהאגף הדתי הפונדמנטליסטית הוא זה שממשיך את המאבק הלאומי של הפלסטינים, אפילו אם יש להסתייג משיטות הפעולה שלו…"
    כמה מצחיק.
    תקרא את אמנת החמאס, לא תמצא ולו מילה על הגדרה עצמית או על "לאומיות פלסטינית". החמאס רואה את עצמו ויתר הפלסטינים כחלק מלאום איסלאמי עולמי כולל.
    מעבר לסיבות הנובעות מן ההגיון, הצדק ולקחי העבר למלחמה בחמאס, הרי שדיבור איתו על מנת לפתור את הבעיה הלאומית הפלסטינית הוא תרתי דסתרי.

  16. אורנה לביא – לאודיסאוס וליובל זיו הגיב:

    ודיסאוס –
    לא הבנת את המשפט ההוא נכון, וזה דימוזר. הבנת אותו הפוך. אולי זו בעיה ביכולת ההבנה שלך.
    שיהיה יותר ברור: אנחנו היינו מיעוט קטן, אבל הולכת וגדלה התקוה להתקדמות החברה הישראחלית שמאלה.

    יובל זיו –
    הנוסח שלך נשמע דורש טיפול. כדאי שתמצא לך פסיכולוג טוב. בעצם זהו מצבם של רוב אזרחיה היהודיים של ישראל.

  17. האמת לאמיתה הגיב:

    יש שלום ויש מלחמה.

    אין שלום עם מלחמה.

    מוקאוומה היא מלחמה.

    חמאס דוגל במלחמה.

    לכן

    אין שלום עם חמאס.

    מ.ש.ל

  18. מושון לאורנה הגיב:

    להזכירך – גם מי שברח באירופה בשנות השלושים נחשב פרנואיד, ואת הסוף כולם יודעים.
    הפעילות האנטישמית בכל העולם רק הולכת ומתגברת באיצטלה של אנטי-ישראליות.
    תסבירי לי בבקשה מה הקשר בין צלב קרס על קיר בית-כנסת בניוקאסל או בקייב לבין הפעולה הישראלית בעזה? ובכן, הקשר הוא אנטישמיות, ועובדה שאנטישמים מפורסמים כמו לה-פן מצטרפים "במקרה" למחאה נגד ישראל.
    כאשר האנטישמיות חוגגת, הלאומיות מתחזקת בכל העולם וקהילות מוסלמיות גדלות ומתבססות בכל המדינות המערביות – אז יש לנו כיהודים סיבה טובה לפחד.

    נכון, זה נורא מגניב לקרוא "פאראנואידים" בקול גדול ולהרגיש איך כולם פחדנים ורק את אמיצה. אבל האמת היא שמי שעוצם את עיניו לעומת מציאות ברורה ומפורשת זו את.
    איך אומרים? – הכתובת היא על הקיר, אבל הפעם בצורת צלבי קרס…

  19. נתן. הגיב:

    האם מישהו יכול לתת לי הפנייה לדברים שאמר אחד ממנהיגי ה"חמאס" על כך ש" החמאס מוכן להגיע לשולם עם ישראל בתנאי שתפסיק את הסגר"?

    ברור שלא. משום שדברים כאלה מעולם לא נאמרו.

    ה"חמאס" דוגל בהשמדת מדינת ישראל ואומר זאת בכתב ובעל פה בצורה ברורה ללא קשר למצב בעזה.

    בכל המאמרים הרבים שנכתבו מצד שמאל מאז תחילת המלחמה לא ראיתי אפילו פעם אחת!! התיחסות לנושא הזה.

    זהו חוסר יושר אינטלקטואלי שבא דווקא מצד אלו שיושר אמור להיות אחד מסימני ההיכר שלהם.

    במקום להתמודד עם המציאות האמיתית במזרח התיכון בוחר השמאל לברוא מציאות אלטרנטיבית שלקוחה מעולמו של השמאל האירופאי.

    במציאות וירטואלית זו ניתן להשתמש במונחים כמו "קולוניאליזים", "אורינטליזים","כיבוש", "ילידים", "לבנים" ושאר ביטויים שאין להם שום קשר למציאות שבה אנו חיים.

  20. אורנה לביא הגיב:

    ובהמשך ישיר למילותיו האחרונות של נתן – המציאות שבה אנו חיים…

    נתן, תסתכל בחדשות בטלויזיה. אפילו כאן, תוכל לראות את מצבו של האזור צפוף האוכלוסין ביותר בעולם.

    אין בית אחד שעודו עומד על תילו. בערך שליש מן ההרוגים הם נשים וילדים. משפחות שלמות עדיין נעדרות, כי הן קבורות מתחת להריסות בתיהן. ואלו צילומים עיתונאיים. זה לא מבויים.

    אתה יכול לחיות בשלווה עם זה? אני לא, ואני גם לא יכולה לחיות בשלווה עם התגובה שלך. הצבא הזה ממשיך באלימות שלו גם באזרחות. כווווווווווולנו, גם כאן בארץ, נמצאים בסכנה. כל היום. תמיד.

    די!

  21. יובל הלפרין הגיב:

    תודה על מאמרו החשוב של ראובן.
    לא מעט תהיתי למה אני מפחד לדבר על המפה הפוליטית הפלסטינית בכלל ועל החמאס בפרט.
    הרי הנימוק הדיפלומטי שזה "עניין פנימי", והנימוק הפוסט מודרני "מי אנחנו שנתערב בעניינים שלהם" זרים במידה רבה למסורת הבולשביקית.

    עכשיו הבנתי שהציבור הישראלי לובש המדים תר באובססיביות אחר הצדקות למעשי הרצח שלו. למשל, הכלל הקדום "הבא להורגך השכם להורגו", שעסק בסיטואציה טכנית, פרטית וקיצונית, הורחב בעברית הציונית עד כדי אבסורד. רוב הישראלים מצטטים "הקם להורגך השכם להורגו", כלומר, לא כשהוא עומד מולי וברור לי מה הוא עומד לעשות, אלא רק כשהוא פוקח את עיניו בבוקר ויש לי הרושם שזה מה שהוא מתכנן להמשך יומו.
    "הערבים התחילו במלחמת ששת הימים. לא שמעת מה נאצר אמר?" כלומר, כשמישהו אומר משהו זו כבר סיבה למלחמה, ואני, התוקף, רק "מגן על עצמי".

    מכאן ברור שכל ביקורת הגיונית ועניינית של איש שמאל של ארגון בעל אידיאולוגי פונדמנטליסטית ריאקצוניות של חמאס, הוא בעיני הישראלי המצוי רישיון לרצוח כל פלסטיני שהניף את דגל החמאס, שלבש מדים של שוטר תנועה תחת ממשלת חמאס, או שהוא שר או חבר פרלמנט מטעם ארגון זה. וזה בכלל לא רצח, זו "הגנה עצמית", כי "אתה בעצמך אמרת שהחמאס ריאמוני… איך, איך קראת לזה? טוב, הם בקיצור, כאילו, לא משהו…"

    אני לא חסידם של מרבית המנהיגים הערביים כיום. אבל רובם גינו בתקיפות את הטבח של ישראל בעזה, לצד ביקורתם (המוצדקת או לא) על חמאס.
    איך זה מתפרש בארץ? "אפילו הערבים תומכים באנו."
    ובכן, כלפי ציבור מוכה תאוות הרג עדיף לא להשמיע כל ביקורת כלפי גורמים שהוא מחפש להרוג, גם על חשבון שלמותו האינטלטואלית של הדיון והטיעון.

  22. לאורנה לביא הגיב:

    את וחבריך האנרכיסטים חייתם בשלווה ובשקט כאשר במשך שנתיים התפוצצו כאן אוטובוסים, בתי קפה, מסעדות ובתי מלון, ומאות אנשים, ביניהם ילדים רבים וגם משפחות שלמות, נרצחו או הפכו נכים לכל החיים. לא עשיתם הפגנות, לא דרשתם העמדה לדין של הרוצחים ושולחיהם. כל מה שידעתם לעשות זה להפגין נגד הקמת הגדר, שנועדה (וגם מצליחה) למנוע את הרציחות האלה.

    אתם אנשים עם מוסר חד צדדי, שזה גרוע מטיפשות.

  23. אודיסאוס לאורנה לביא הגיב:

    הבנתי אותך נכון, וגם עניתי לך את תגובתי… בתמצות:" הייתם מיעוט ומיעוט תשארו".

    בנוגע להשגותייך על כושר ההבנה שלי ורמת השפיות של כלל עם ישראל…אני מסכים עימך כי בהחלט מגיע לך עם טוב יותר, בריא ושפוי שרמתו האינטלקטואלית ראויה לתשומת ליבך ואאחל לך הצלחה בחיפושייך אחריו ושהותך בקירבו.

  24. רק שתדעו הגיב:

    שבמשך כל המלחמה הזאת (שאני מפלל ומקווה שהסתיימה הערב), מכל התגובות שעלו לאתר הזה, רק התגובות של יובל הלפרין היו שוות משהו.

  25. החמאס בתנ"ך: יש מנהיג לבריאה, והוא לא במחנה שלכם הגיב:

    ותודה ל’אדם מאמין’:

    בס"ד

    התנ"ך מתיחס לחמס באופן ברור ומפורש וישיר ללא פרשנויות:

    על העתיד של החמס בע"ה כפי שכתוב בתנ"ך באופן ברור וישיר (בזמן הקרוב ביותר) :

    ישעיהו פרק ס

    יח ל?א-י?ש???מ?ע עו?ד ח?מ?ס ב??א?ר?צ?ך?, ש??ד ו?ש??ב?ר ב??ג?בו?ל?י?ך?; ו?ק?ר?את י?ש?ו?ע?ה חו?מ?ת?י?ך?, ו?ש??ע?ר?י?ך? ת??ה?ל??ה.

    שים לב:

    פרק ס בגימטריה 60 = 60 שנה לישראל

    פס’ יח בגימטריה שמובנו חי

    המילה ש??ע?ר?י?ך? מתיחסת למעברים שהחמס רוצה להשאיר פתוחים, (ולכל מי שמאמין לדברי אנשי החמס ולהסכמים עם החמס אל תאמינו לחמס כי הם רמאים ושקרנים כפי שכתוב בתנ"ך:

    מיכה פרק ו

    יב א?ש??ר ע?ש??יר?יה? מ?ל?או? ח?מ?ס, ו?י?ש??ב?יה? ד??ב??רו?-ש??ק?ר; ו?ל?ש?ו?נ?ם, ר?מ?י??ה ב??פ?יה?ם

    על אופן הלחימה של החמס בחילי צה"ל ובקשתם של חילי צה"ל השלוחה לקב"ה בעת הזאת כפי שכתוב בתנ"ך :
    :
    תהלים פרק ק"מ

    ה ש??מ?ר?נ?י י?הו?ה, מ?יד?י ר?ש??ע– מ?א?יש? ח?מ?ס?ים ת??נ?צ?ר?נ?י:
    א?ש??ר ח?ש??בו?, ל?ד?חו?ת פ??ע?מ?י.
    ו ט?מ?נו? ג?א?ים, פ??ח ל?י– ו?ח?ב?ל?ים, פ??ר?ש?ו? ר?ש??ת ל?י?ד-מ?ע?ג??ל;
    מ?ק?ש??ים ש??תו?-ל?י ס?ל?ה.

    ובקשה נוספת מחיילי צה"ל לקב"ה בעת הזאת :

    תהלים פרק כ"ה

    יט ר?א?ה-א?י?ב?י כ??י-ר?ב?ו?; ו?ש??נ?א?ת ח?מ?ס ש??נ?או?נ?י.
    כ ש??מ?ר?ה נ?פ?ש??י, ו?ה?צ??יל?נ?י; א?ל-א?בו?ש?, כ??י-ח?ס?ית?י ב?ך?.

    על עתידו של החמס כתוב בתנ"ך:

    תהלים פרק י"א

    ה י?הו?ה, צ?ד??יק י?ב?ח?ן: ו?ר?ש??ע, ו?א?ה?ב ח?מ?ס–ש??נ?א?ה נ?פ?ש?ו?.
    ו י?מ?ט?ר ע?ל-ר?ש??ע?ים, פ??ח?ים: א?ש? ו?ג?פ?ר?ית, ו?רו?ח? ז?ל?ע?פו?ת–מ?נ?ת כ?ו?ס?ם.

    אדם מאמין

  26. לא החמס יקבע הגיב:

    קמינר חושב שהשלום תלוי במנהיגים פוליטים כאלו או אחרים או בארגונים פוליטים . אלו באים והולכים. השלום תלוי בפתרון הבעיות שמייצרות מלחמה. אלו הן: סיום הכיבוש, פתרון בעיית הפליטים על בסיס זכות השיבה, ביטול כל חוקי האפלייה ומדיניות האפלייה הגזענית-ציונית או במילים אחרות הקמת מדינת כל אזרחיה בפלסטין במקום המדינה הציונית.
    כולם יודעים וכמעט כולם לא מסכימים משום שיחסי הכוחות לא נמצאים במצב שמאפשר פתרון לכן כל "ההצעות" לשלום על בסיס המצב הקיים הן פתטיות ועורבא פרח.

  27. מוני יקים האנטיציוני הגיב:

    עקרונית ואפקטיבית קמינר צודק !
    מה שברור הוא שהמלחמה המוזרה הזו להרג ילדי ונשים ואזרחים תסתיים בתבוסה מדינית .
    אבל זה לא מה שמעניין את החונטה, הנסיון להוריד את החמאס ולחזק את הפת’ח הוא דבר מטופש ומרושע כמו שלפני 20 שנה עשו הכל כדי להחליש את הפת’ח וחיזקו את החמאס.כל זה בהנחה שכיום הפת’ח המוחלש שיקבל את השלטון בחסות החונטה
    יהיה מוכן לקבל תכתיבים מהחונטה ויסתפק במדינת בנדוסטאן מוקטנת בהתאם לשאיפות הטריטוריאליות הציוניות- משוגעים תרדו מהגג .

  28. לעניין המסורת הבולשביקית שהעלה יובל הגיב:

    שמעתי ריאיון ברדיו (רשת ב’) אתמול עם תושב שדרות, אל"מ לשעבר בצבא הסובייטי, שסיפר איך הצבא הסובייטי נהג בעימותים שבהם היה מעורב, ואיך היה הצבא הסובייטי נוהג כיום במקום הצבא הישראלי: ובתמצית: הורגים את כולם, ומי שלא נהרג שיילך לים.

    מסורת בולשביקית אמרנו?

  29. יובל זיו לאורנה לביא הגיב:

    מתנצל על האיחור בתגובה (הפסיכיאטר התורן לא נתן לי לגשת למחשב ובמחלקה הסגורה אין הרבה חלופות).
    ועכשיו ברצינות. אחלק את התגובה שלי לשלושה חלקים (בלי שום קשר לצבא, חס וחלילה).
    ראשית, לעניין האמון והסכנות. מה שניסיתי לומר בתגובתי הקודמת, אמנם תוך שימוש בהומור גרוע (זה כפייתי אצלי…) הוא שהאיומים הקיימים בעולם לא קשורים בהכרח לתפישות שלי אותם. כלומר, יכול להיות מצב בו אני לא תופס מישהו כמאיים עלי או אף תופס אותו כמי שאפשר לסמוך עליו במקרה שאותקף ( = אני מאמין בו) והמצב בפועל הוא שברגע שתינתן לו האפשרות הוא יפגע בי. קיימות דוגמאות גם במישור האישי (ילדים וילדות שבטחו בהוריהם או בקרובי משפחה אחרים) וגם במישור של קבוצות או מדינות (למשל הערבות של בריטניה לשלמות יוון ב – 1940). ישנם מצבים בהם בן בריתך או מי שהאמנת בו בוגד בך או פשוט לא מסוגל למלא את התחייבותו. זוהי הסיבה שקיים רצון בקרב אנשים להישען על כוח הגנה עצמאי שהפעלתו תלויה בגורמים חיצוניים באופן רופף עד כמה שאפשר. במילים אחרות, אמון בגורם זה או אחר אינו ערבות מוצלחת לקיומי (או קיומו של כל אחד אחר).
    שנית, לעניין החמאס. נראה לי שבמציאות של היום, אכן לא ניתן להגיע להסכם שלום ללא שיתוף של החמאס. הדבר נכון ללא קשר לשאלות כמו מהן מטרות הארגון, מי הם אנשיו, האם אני מאמין לו או מסכים איתו. הסיבה היא שהחמאס הוא ארגון שיש בכוחו להשפיע על המציאות באזור ויש בכוחו למנוע מצב של שלום (כיוון שהוא יכול להילחם). כיוון שכך יש לחשוב מהי הסיבה שיכולה להיות לחמאס לקיים מצב של שלום ואחד התנאים הוא שיהיה מחיר לפעילות מלחמתית מצידו. תנאים נוספים הם קיום חיים נורמאליים לאוכלוסייה שבחרה בו וכמובן ניהול תהליך מקדים כלשהו של משא ומתן על פרטים שונים בשלום זה. לצערי אנו רחוקים מאוד משם ויש לממשלת ישראל תרומה לא מבוטלת למרחק זה.
    שלישית, לעניין שפיות דעתי. בין אם הסיבה שאדם מביע דעה כלשהי היא מצבו הפתולוגי (או כל תכונה אחרת שלו, למשל גילו הצעיר או צבע שערו) ובין אם לא. מרגע שאדם הביע דעה והעלה טיעון, מן הראוי (לדעתי) להתייחס לטיעון ולא לסיבה שגרמה לאדם להעלותו. הניסיון שלך למקם אותי (או כל אחד אחר) במשבצת ה"מטורף" וכך להתמודד עם הטיעון שלי אינו מקובל. צורה זו של העברת הדיון מהמישור הפוליטי למישור הרפואי, למרות היותה נפוצה למדי אינה עניינית. גם אם טענתי טענה מסוימת מכיוון שלא לקחתי את התרופות שלי נגד פסיכוזה (פרנויה) או נגד חרדה, עדיין יכול להיות שטענותיי נכונות או לפחות שוות דיון ענייני.
    אגב, בשפה אקדמית פלצנית נקרא סוג כזה של טיעון בשם המצודד "מדיקליזציה" ויש דוגמאות רבות של ניסיונות להסביר התנהגויות פוליטיות לא מעטות (ובהחלט גם מהצד השמאלי של המפה) באופן זה. מעבר לכך, כיוון שאין לך מושג מי אני (וכאמור, זה גם לא רלוונטי לדיון), אין לך כל אפשרות לאבחן אותי (או כל אחד אחר) רק על פי תגובה שכתבתי.
    יום נפלא
    יובל זיו

  30. אורנה לביא הגיב:

    טוב, תרגיעו. כל הפרנואידים שבטוחים שכוווווווווווווולם נגדם – הנה, אני לא נגדכם. תרגיעו.

    יובל, חוש ההומור שלך מעולה. חבל שאתה לא משתמש בו למטרות טובות יותר. טוב זה בעצם בכללי. יובל מיייצג הרבה חבר’ה מסוגו. אבל, כל בעיה אפשר לפתור.

    עכשיו ברצינות. יש הפסקת אש. אני מקווה שזה לא עד המלחמה הבאה, וגם לא ביו מלחמונת קטנה אחת לשניה. עכשיו סוף סוף שישראל תשחרר את הכיבוש, תבקש יפה סליחה (באמת, ע"י תשלומי פיצויים…) ותפסיק להפריע למדינה הפלסטינית לקום.

    נמאס כבררררררררר!

הגיבו לאלדי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים