הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-23 בינואר, 2009 37 תגובות

 

לפני 14 שנים ריפדו אנשי מפלגת העבודה את דרכו של אהוד ברק לצמרת הפוליטית, והאיש היה פיקח דיו כדי להחזיק את כל הקלפים שלו צמוד לחזה. שבע קרבות קומנדו וחדור בתחושת עליונות על כל סובביו, העדיף האיש את העבודה על פני הליכוד, אולי אחרי התלבטות מסוימת. בסופו של חשבון הנפש העדיף ברק את האקולוגיה הפוליטית המוכרת לו היטב עוד מימיו כאיש קיבוץ. אנשים כמוהו התקשו, מטבע חינוכם התנועתי, לקבל את הלגיטימיות של הליכוד כמפלגת שלטון חרף העובדה שהיו קרובים אליה רעיונית יותר מאשר לתנועתם המקורית. הרמטכ"ל לשעבר החליט להצטרף אל האנשים שדמו לו ב"חיתוך הדיבור" (ביטוי זוועתי של עמוס עוז) והאמין, בשחצנות שתמיד איפיינה אותו, שהוא יצליח לשנות אותם מבפנים. יש להודות, שהוא הצליח במשימה הזאת.
 

תחת הנהגתו של יצחק רבין היטלטלה המפלגה בין הרטוריקה המתונה שלה לבין המסורת הנצית הארוכה, ובתוכה התחילו לקנן פוליטיקאים צעירים שהתייחסו לרטוריקה הזאת בשיא הרצינות. בתחילת כהונתו השנייה כראש ממשלה (1992) נחשב רבין, ובצדק, לנץ קיצוני שהודה בעבר שהוא קרוב יותר ליצחק שמיר מאשר לשמעון פרס. בימי ממשלת האחדות הלאומית כיהן רבין כשר ביטחון, ועשה הכול כדי לשמור על שלמותה מול פרס, שביקש לפרק אותה. גם האכזריות שלו בדיכוי האינתיפאדה הראשונה, שהייתה עממית באופיה, יצרה לו מוניטין של נץ. הזיקה המסורתית של רבין לעמדות ימין בנושאים כלכליים-חברתיים חשפה את קירבתו הרבה לאידיאולוגיה שקיננה בקרב השמרנים בארצות-הברית, שאליהם היה מקורב רעיונית. אבל אחרים במפלגה נטו שמאלה, והיו יותר קרובים למרצ מאשר לזרם המרכזי במפלגתם. לא רק יוסי ביילין התחיל לדבר ברצינות על מגעים רציניים עם הנהגת העם הפלסטיני. האיש המשיך והתמיד בעמדותיו החדשניות יחסית לשמרנותה הכמעט מוחלטת של מפלגתו, ואליו חברו אז גם אנשים שהתקרנפו בינתיים, כמו חיים רמון. ליונים הייתה אז השפעה על התקשורת ועל דעת הקהל, בעיקר בקרב המשכילים ובעלי ההכנסות הגבוהות והבינוניות. דרכם התחילו להשפיע גם אנשים ממחנה השלום הרדיקלי שהיו בעבר בשוליים, והטיפו להידברות עם אש"ף בהנהגת יאסר עראפת ולאוריינטציה קצת שונה ביחסים הבינלאומיים של ישראל. ביילין ואנשיו השפיעו, למשל, על יחסה ועל מדיניותה של מפלגת השלטון לדרום אפריקה הגזענית.


כיוון שהיונים ידעו היטב שהם מדברים בישיבות הפנימיות של צמרת המפלגה עם עמיתיהם הפרגמטיים (כאלה שהפרגמטיות שלהם הייתה כמעט דוגמטית) הם חסכו מהם דברי הטפה על הפגמים המוסריים של הגזענות או על הדמיון המובהק בין מנהיגי דרום אפריקה לנאצים מבחינה רעיונית. זה לא עניין בכלל את רבין, וגם לא את פרס. שני המנהיגים התגברו על חיבוטי המצפון בטענה שהם מבקשים לעשות רק "מה שטוב ליהודים". ביילין וחבורתו העדיפו להסביר שמשטר האפרטהייד עומד בפני התמוטטות בהעדר תמיכה אמריקאית ואירופית ובשל התהליכים החברתיים-כלכליים בדרום אפריקה, שיצרו מעמד בינוני שחור רב עוצמה ומשכיל. האקדמאים, המחנכים, אנשי הרוח, אנשי היי-טק, הכלכלנים, המשפטנים והפרקליטים בקרב הציבור השחור דרשו שוויון זכויות, ומניעתו הפכה בהדרגה לבלתי אפשרית. גם באליטות הישראליות הבינו, שישראל לא תוכל להתמיד בהתנגדות לעצמאות מוחלטת לשחורים בניגוד קוטבי למדיניות הבית הלבן. באקלים ששרר אז הסיקו רבים שלקחי דרום אפריקה יפים גם לנו, בשינויים ידועים. הם קלטו שהטפות בסגנון גולדה מאיר ("אין עם פלסטיני") לא ישנו את המציאות שנוצרה בעולם, ולכן גם ההתעלמות מהפלסטינים היא לא רק בלתי אופנתית אלא גם שגויה. כך הצטייר בזירה הפוליטית שלנו מאבק כאילו שווה כוחות בין הקיצוניות הלאומית והדתית של הימין, לבין הנאורות היחסית של המרכז והשמאל הציוני (אז עוד האמינו שקיים מושג כזה) שקיים ברית פוליטית דה-פקטו עם האזרחים הערבים. 


על רקע זה נולדו הסכם אוסלו, השלום עם ירדן, הפיגוע ההמוני שביצע ברוך גולדשטיין (1994) ורצח רבין (1995), שאימץ בשנה האחרונה לחייו את המדיניות ואת המינוח של האגף היוני במפלגתו.


הפיגועים גרמו לתבוסת פרס בבחירות 1996 , לעליית בנימין נתניהו ובסופו של תהליך עקלקל ומסובך לבחירתו של ברק לראשות הממשלה. את נחישותו של ברק להרוס לא רק את תהליך אוסלו אלא גם את הברית בין המרכז לאזרחים הערבים כבר תיארתי כאן פעמים רבות ולא אחזור על כך. אין ספק שהוא נחל הצלחה רעיונית חרף כישלונו הפוליטי, שהביא לפרישתו הקצרה מפוליטיקה. ברק קעקע את האמון שהציבור הישראלי החילוני והמשכיל רחש לתהליכי שלום עם פלסטינים בפרט ועם ערבים בכלל, והרחיב את הקרע עם האזרחים הערבים. כך נדחקו היונים במפלגתו לשוליים, כך הודרה מרצ מכל מנגנוני קבלת ההחלטות, וכך נוצרה דעת קהל כל כך ימנית, עד שגם מפלגת העבודה שלו, שזנחה כבר מזמן את הסוציאל-דמוקרטיה החלקית שלה, נעשתה מוקצית מחמת מיאוס וקיבלה תשעה מנדטים בסקרים. 


אבל מלאכתו הרעיונית של ברק, בניגוד לביצועים המפלגתיים העלובים שלו, הכשירה את דעת הקהל לזוועות עזה 2009. מאז הבחירות לראשות הפלסטינית שבהן ניצח חמאס הייתה לישראל אופציה יונית של הכרה במציאות החדשה שנוצרה, כיבוד המשחק הדמוקרטי וניסיון ליצור דו-קיום גם עם ההנהגה הקיצונית שנבחרה. ברק תרם לחשיבה המדינית שדחתה את האופציה הזאת. אחרי שקודמו עמיר פרץ נכשל כשר ביטחון במלחמת לבנון השנייה (2006) בחר ברק ליזום מלחמה נוספת, הפעם בדרום, שתיחשב למוצלחת. על מנת לשפר את מצבו בסקרים לקראת הבחירות בעוד פחות מחודש, ניהל הצבא תחת הנהגתו מערכה מזוויעה שאיננה אלא פשע מלחמה אחד גדול, והשאירה בעזה מאות גוויות של ילדים, נשים וסתם אזרחים, נוסף על ההרס הרב. בהשראתו של ברק חבר כל המרכז הלאומני לאורגיית הדמים בעזה.


האיש שקורא לעצמו "ראש מחנה השלום" נחשב בעיני רבים ברחבי העולם כפושע מלחמה, ורבים מאנשי הממסד, זרועות הביטחון והצבא חוששים עתה מבית הדין הבינלאומי בהאג. ישראל הפכה לדרום אפריקה החדשה בדעת הקהל העולמית, חרף ההבדלים הידועים בין שני המשטרים. ברק החזיר את מפלגת העבודה לימי גולדה מבחינה רעיונית, אבל התשתיות שהיו קיימות אז (מעמדה המסורתי של העבודה כמפלגת שלטון, כוחה הכלכלי-חברתי של ההסתדרות) נעלמו כלא היו. לכן גם פשעיו בעזה לא יהפכו אותו לראש ממשלה של "מחנה השלום", אלא לעוד בורג, חשוב אמנם, במערכת שלטונית שינהיגו אחרים. שר ביטחון בממשלת ביבי? זה אפשרי, אלא אם כן יעדיף נתניהו, בעידן ברק אובמה, איש יותר מתון לתפקיד הזה. 

תגובות
נושאים: מאמרים

37 תגובות

  1. כל העם לבנה שטרן הגיב:

    אטום,אכזר, לא מסוגל לגלות אמפטיה למי שדקה קודם איבד את שלושת ילדיו,לא מהסס לבצע פשעי מלחמה, מחפש פתרון כוחני לכל מחלוקת, מצדיק את אכזריותו בהיגיון מעוות……ועוד

  2. מ.ש. מאמר חשוב ומעניין זה הגיב:

    מאפשר להבין, גם מפרספקטיבה היסטורית מדוע הלאומנות בישראל כיום כל כך הומוגנית בהיקפה, חרף קבוצת אוכלוסיה לא מבוטלת הניראית לעיתים כנאורה יחסית וליברלית.

    ומדוע ארע הדבר הלא דמוקרטי בעליל של תמיכת העבודה בפאשיסט הפרוע והזול בצרות אפקיו, ליברמן, ביוזמת פסילת בל"ד ורע"ם-תע"ל לבחירות, תוך אופק של הוצאה מחוץ לחוק – דבר המחזיר אותנו למעשה לתקופת הממשל הצבאי.

    וחשוב – ההצבעה על האוריינטצייה הנאו-ליברלית של העבודה משלהי שנות ה-80 ועד היום למעשה – דבר המרוקן אותה מתוכן סוציאליסטי או סוציאל דמוקרטי כלשהו, ועולה לה כיום בהצטמקותה ובאיפוס עומקה הפוליטי.

    שהרי אם מדובר בניציות גרידה – מעדיפות שכבות אוכלוסיה נירחבות את מה שמצטייר כאן כדבר האמיתי בתחום זה – את הימין ה"אוטנטי". וחשוב להדגיש – הודות לברק הפך השיח הביטחוני-לאומני לכמעט בלעדי בזירה ודחה כל שיח של חברה אזרחית לשוליים – תוך הורדתו מסדר היום הציבורי.

    מיכאל שרון

  3. עומר כרמון הגיב:

    מאמר מדויק עם סיום חד וקולע:

    "אהוד ברק, שר ביטחון בממשלת ביבי? זה אפשרי. אלא אם כן יעדיף נתניהו איש יותר מתון לתפקיד הזה"…

  4. אוהד הגיב:

    משונה שדווקא הכותב ועוד בפלטפורמה הזאת מחלק את העולם לטובים ורעים משל היה ג’ורג’ בוש.
    אני הצבעתי לברק ב-99 והפעם אני אצביע ליברמן.
    אני לא חושב שלברק יש את מה שנחוץ כדי להיות ראש ממשלה.

  5. ניסים אדרי הגיב:

    חיים, אתה מתעלם לחלוטין מאמנת החמא"ס.
    עם מי בדיוק אתה רוצה לדבר?
    לא נעים – אבל לא יהיה שלום עם הערבים בדור הזה (וספק אם בדורות הבאים. (אם כי השאיפה לשלום בהחלט צריכה להנחות את ישראל).
    הלאומיות הפלשתינית הקורסת לא תושיע את תהליך השלום.
    הפלשתינים מחולקים בין 4 ישויות: יהודה ושומרון, עזה, ישראל וירדן.
    לא רע לגבי מי שאין להם אפילו מדינה אחת (וגם לא תהיה).
    עם מי "תסגור עסקה" בדיוק?

  6. מי הרס הגיב:

    לא ברק קעקע את אמון השמאל המתון בתהליכי השלום. הפלשתינים עשו את זה. מי שמקבל הסכמה למדינה ובתגובה פותח במעשי הטרור שהעלו את ביבי לשלטון במקום פרס הם הפלשתינים. הטרור לא קרה כפי שאפשר להבין בטעות מהניסוח שלך. הפלשתינים בצעו מעשי טרור שהרסו את האמון של צבור תומכי אוסלו באפשרות של שלום קרוב עם הפלשתינים בשטחים. בשנת 2000 הציע ברק לפלשתינים מדינה. אמנם היה ויכוח נורא על 2% מהשטח וברק גם לא הסכים להשמיד את מדינת ישראל בתמורה להקמת מדינה פלשתינית אבל הוצעה להם מדינה. התוצאה היתה האינתיפאדה השניה שזה ביטוי מכובס לגל מעשי טרור ורצח. לא רק זאת אלא שהערבים בישראל הצטרפו באופן פעיל לאינתיפאדה בארועי אוקטובר שרק בגלל מדיניות מאופקת להפליא של המשטרה נגמרו ב – 13 הרוגים ערבים ויהודי אחד בלבד. זה חיסל גם את אימון השמאל היהודי בנאמנותם של ערביי ישראל. התנהגות והצהרות מנהיגי הערבים בישראל מאז ועד היום רק רק מערערת עוד ועוד את הסיכוי שאמון זה ישוקם.
    ועוד הערה קטנה. אף אחד בישראל לא חושש מבית הדין בהאג מסיבה פשוטה – מאז תחילת המלחמה ועד עכשיו הוגשו כ-40 תביעות לבית דין זה ע"י שונאי ישראל. כולם נזרקו מכל המדרגות. יש ישראלים שחוששים לסוע לארצות בהן יש הרבה טרוריסטים מוסלמים ומשתפי פעולה פשיסטים שונאי ישראל שמתהדרים בהיותם שמאל כביכול כמו בריטניה שבה החוק מאפשר לטרוריסט לתבוע את קורבנו על פשעי מלחמה כי העיז להתגונן נגד הרצח. גם זו אי נעימות זמנית שתפתר.

  7. עידן סתיו הגיב:

    יש כמה דברים שאני רוצה להאיר. ברעם נוטה יותר מדי במאמריו, להתייחס לדברים מהעבר, במקום לחשוב הלאה. במקום להתעסק כל הזמן, מה ברק עשה או לא עשה בעבר, יש להתייחס יותר למה ניתן לצפות ממנו בעתיד. פה אני נוטה להסכים עם ברעם, שאין מה ליצוק תקווה מברק ודרכו. דרכו הפוליטית תמשיך להיות כוחנית, תוך שהוא משמש כינור שני או שלישי בממשלות שאחרים מובילים.
    העובדה ההתחזקות של ברק בסקרים, מתרחשת במקביל להתחזקותו של ליברמן בסקרים אינה מקרית. שניהם נתפסים כבעלי חזון דומה, אשר יובילו לדרך דומה.

  8. פשקוויל הגיב:

    יפה עושה חיים ברעם ושוב (בפעם המליון ואחת) נוטל מהפלסטינים כל אחריות לגורלם.
    לפי ברעם, להתנהלות החמאס בשמונה השנים האחרונות אין קשר למבצע בעזה, שהרי הכל בעצם תכנון שברק הגה כנראה לפני שנחת הקסאם הראשון בשדרות .

    זה שברק "נחשב בעיני רבים ברחבי העולם כפושע מלחמה" לא מצביע על כלום מלבד על צביעותו של אותו עולם ושל ברעם עצמו. קשה לי לראות גם בחלומותי הוורודים ביותר את איסמעיל הנייה או חאלד משעל עומדים לדין בינ"ל על ניהול מערכה בת שמונה שנים (ומי יודע כמה עוד) נגד תושבי שדרות.

    ברעם לא לבד בגישתו: ברשימתו האחרונה מסביר היטב סלמן מצאלחה את התזה לפיה הפלסטינים תמיד היו ויהיו הקורבן, תזה פטרונית בה מחזיק גם ברעם.

  9. שכל ישר הגיב:

    גולדה מאיר חיה וקיימת!
    גולדה מאיר חיה וקיימת קוראים לה עכשיו ציפי ליבני.עם ההופעות המתחסדות .באל ג’זירה באנגלית הריצו חלק מראיון איתה שבוא היא אומרת שהמצב ההומניטרי בעזה הוא כמו שהוא צריך להיות .וכל זה עם חיוך על הפנים…הייתי אומר אפילו צחוק!

  10. ברק באמת לא משהו הגיב:

    בלשון המעטה.

    אבל בהשואה אליך, חיים ברעם – הוא לוקח בהליכה.

    אוי – יש לי שאלה – אם הבנתי נכון, אתה מצביע חד"ש.

    בהמשך למה שטענת בטור קודם – ש"אנחנו" לא תומכים בחמאס, חיזבאללה ושאר תנועות "ההתנגדות" האיסלאמית, מה יש לך לומר על הצהרות התמיכה ב"מוקאוומה" שמופיעות באתר של חד"ש בערבית?

    — קישור —

    כשאתם אומרים "מוקאוומה" אתם מתכוונים בעצם ל – עשו אהבה, לא מלחמה? או שמא ל"ריזסטאנס" במבטא צרפתי, עם סיגרית ז’יטאן מתדלדלת ברישול מזוית הפה?

    יעני צ’ה גווארה שיק?

  11. גוטרמן הגיב:

    לכן עלינו בשמאל האמיתי להמשיך להתריע עד שנגיע לשלום המיוחל

  12. אורנה לביא הגיב:

    לפני בערך 60 שנה התהפכה ההסטוריה. מעם מדוכא הפכנו לעם מדכא. נכון, היו תהליכים שאיכשהו הובילו למצב הזה, והאשמה היא (לא רק) של הישראלים.

    עכשיו הזמן לעשות פוססססססססססססס

    הנה משני צידי הקו הירוק ישנם אלו שמושיטים ידיים זה לזה. בואו נפסיק לירות, בואו נלחץ ידיים!

  13. יגאל – מר ברעם – ניתוח לקוי מוביל למסקנה עוד יותר לקויה הגיב:

    בד"כ אתה מצטיין בפריסה רחבה של עובדות ואירועים וקישורם.
    הפעם – עשית בדיוק להיפך – פרמת סבך של אירועים וקישורים, ולכאורה מצאת חוט אחד המוליך לאהוד ברק, ותו לא.

    לקבוע את ברק כאחראי לפילת אוסלו, לעליית הימין, לפיגועים, למצב הפלסטינים, וכיו"ב, זה זריית חול בעיניים, גם שלך.
    ברור שסבך האירועים מורכב בהרבה, ומה לעשות, גם הפלסטינים מככבים בו – ולאו דווקא כקורבנות בלבד.

    כשהפלסטינים ישתחררו מהרפלקס של השמדת ישראל ואח"כ מו"מ, וכשישראל תבין שההתנחלויות הן צונאמי נגד השלום, כנראה שיהיה עתיד טוב יותר.

  14. חיים ברעם הגיב:

    ליגאל, לא רק ברק, אבל בעיקר ברק ולא ניתן בטור אחד להגיע לכל בני העוולה. נטפל בהם אחד ואחד.
    אני מציע לך לעיין בכמה טורים שכולם נמצאים באתר הזה, לפחות בשש השנים האחרונות.תיווכח עד מהרה לדעת שכל מעשיו של ברק בעזה מנותחים כאן זמן רב לפני שהתרחשו בפועל. הוא האיש הכי מסוכן בפוליטיקה הישראלית, ורק שאול מופז, איש פחות מוכשר ולכן גם פחות אפקטיבי, יכול להתחרות בו בהרפתקנות הרת הסכנות.

  15. למתורגמן הגיב:

    "מוקאוומה" פירושה "התנגדות?

    פשששש….מה אתה שח. באמת חדשה מרעישה.

    חבל רק שבערבית המשמעות העכשוית של המלה היא התנגדות מסוג מאוד מסויים.

    למעשה בשנים האחרונות בשיח הערבי הביטוי הפך מפועל לשם עצם, ולשם נרדף לחיזבאללה — קישור —
    לאחרונה גם חמאס התכבד להקרא בשם זה.
    — קישור —

    שני הארגונים קוראים לעצמם Islamic Resistance Movement

    ובתקשורת הערבית, כשאומרים "מוקאוומה", כולם יודעים למי הכוונה.

    שינוי המשמעות של המילה בשיח הרווח אפילו יותר מובחן מאשר מה שקרה למילה "ג’יהאד"

    עיתון הארץ כיסה לעצמו את התחת מפני תביעת דיבה, משום שהם טרחו לבקש הסבר מהגורמים הנוגעים מדבר, ואכן בגוף הכתבה מופיעים התירוצים העלובים של דוברי חד"ש. תירוצים שלא עובדים בכלל על מי שיוצא לו לשמוע ולקרוא תקשורת ערבית.

    לפחות לבראכה יש מספיק שכל לא ללכת להתלקלק בלבנון עם נסראללה, כמו עזמי בשארה בשעתו.
    חצי נחמה. נראה אם הוא יצליח גם להתגבר על היצר להחליף נוזלי גוף עם החברים הנייה את משעל.

  16. ל"ברק באמת לא משהו" הגיב:

    מוקאוומה משמעה התנגדות. הפגנה היא התנגדות. שביתה היא התנגדות. עצומה היא התנגדות.

    חד"ש מתכוונת לנקוט בצעדים משפטיים נגד עיתון הארץ שזיהה אותה עם ארגון החמאס.

  17. החטא של ברעם הגיב:

    אם הנייה הוא היטלר והחמס הם נאצים ערבים אז בהכרח ברק הוא צרציל
    אבל
    אם הנייה הוא מנהיג עממי וחמס היא תנועת
    שמאל בעלת גוון איסלמי
    אז בהכרח ברק הוא פושע

    תופעת ההסתאבות של השמאל הרדיקלי נצפתה לפני 30 שנה
    הביטוי להסתאבות הוא בקבלה של תנועות פאשיסטיות איסלמיות שמסוכנות לשלום העולם
    ובראיה של ישראל וביהודים כצד המנצל

    ישראל קולוניאלית מנצלת ומדכאת היא תמונה אידיאולוגית בסיסית שמצייר לעצמו השמאל האירופי ומשום כך הפעולות כנגד היהודים וכנגד ישראל הם כאל אוייב שחיבים להשמידו בכל מחיר
    מטרתו של ברעם היא השמדה של ישראל
    ומכאן גם השמדה של העם היהודי

    השמאל הרדיקלי מתיימר לעסוק במציאות אבל למעשה אנשים כמו ברעם אינם רואים שום מציאות
    והם מתאימים את המציאות לאידיאולוגיה
    החטא הגדול של ברעם שעליו ישפט הוא לקיחת הקורבן הגדול ביותר של ההיסטוריה האנושית והפיכתו לדמון שאר חטאיו של ברעם מתגמדים
    לעומת החטא הזה

  18. חיים ברעם הגיב:

    התגובה שלך היא לא רק קישקוש אלא גם הוצאת דיבה. אני לא זקוק למחמאות מפשיסטים. אם אתם נגדי, זה כבר טוב. על שאר דברי הבלע הבלתי מנומקים אין בדעתי להגיב.

  19. שי פלד הגיב:

    יש לא מעט טענות מוצדקות כלפי אהוד ברק, הן ברמה האישית (מנהיג אטום, מנוכר, חסר הבנה רגשית) והן ברמה הפוליטית (נץ מדיני ואיש ימין במישור הכלכלי-חברתי). למעשה מפלגת העבודה המליכה על עצמה ב-1997 אדם שלא התבייש להגיד כי הוא רואה בהסכם אוסלו טעות היטסורית, ושאף התגאה כי כשר בממשלת רבין נמנע בהצבעה על אוסלו ב’, הימנעות שכמוה כהתנגדות.

    אבל, ויש אבל גדול. ברק היה ראש הממשלה הראשון שהעז ללכת להסכם קבע על הסוגיות הבוערות, הסכם שמשמעותו ויתור על ירושלים וחלוקת הארץ לשתי מדינות. ערפאת שלא היה מסוגל או שלא רצה ללכת להסכם קבע שישים קץ לסכסוך בחר בסופו של דבר ללכת לאינתיפאדה שהפכה מאז את חלוקת הארץ ואת הסיכוי להגיע לשלום לרחוק מתמיד.

    ברק נענש לא רק באינתיפאדה מצד הפלסטינים אלא בגירוש המוני על ידי הציבור בישראל. מיד לאחר שהתבררו ממדי הוויתורים של ברק התפוררה הקואליציה שלו והוא נותר בלי רוב, והוא נאלץ ללכת לבחירות. בבחירות החליט אותו ציבור שבחר בו רק שנתיים קודם לכן ברוב גדול לסלק אותו מהשלטון ברוב עוד יותר גדול. לכן הניסיון ליצור קונספירציה על כוונתו המכוונת של ברק להרוס את תהליך השלום קצת מנותק מהעובדות.

  20. גול סגול הגיב:

    מי אמר שאנחנו מפחדים מבית המשפט הבינ"ל בהאג? דובר בית המשפט כבר יצא בהודעה שבית המשפט לא יטפל בתלונות בנוגע למלחמת עזה כי אין לו סמכות.
    רק בתי משפט מדינתיים במספר מדינות יכולות לפתוח משפט עם הגשת תלונה מבוססת, אבל אז גם ישראלך יכולה להפעיל את בתי המשפט כאן נגד בכירים מאותה מדינה ו/או לתבוע לדין בכירים מהחמאס ויתר תנועות הטרור. הכיוון הוא הדדי.
    בכל מקרה, במקרה קיצון שבו יפתח משפט כנד איש צבא ישראלי אפשר בהחלט לאיים על חייהם של השופטים ובני משפחותיהם כדרך שעושים ארגוני הטרור המוצאים הגנה בידי אותו בית משפט.
    העולם צריך להבין שפני המים שווים בגובהם או בנמוכתם !!!!

  21. חיים ברעם הגיב:

    אהוד ברק פנה היום אל המצביעים הרוסים וציטט באהדה את התבטאותו המזוויעה של פוטין שיש לחסל את האויב "על האסלה". כפי שחשבתי תמיד, הוא גרוע בדיוק כמו ליברמן, פלוס כושר ביצוע שהפך אותו להרבה יותר מסוכן.
    המגיבים כאן מהימין חייבים לדעת, שברק הוא כתובת מצוינת עבורם. אבל כל אדם הגון חייב להתרחק ממנו.

  22. שאלה לחיים ברעם הגיב:

    תוכל בבקשה להסביר במה מתבטא "אי התמיכה" שלך בחמאס/חיזבאללה?

    מעבר להצהרה הפושרת "אני לא תומך", אם נשווה לעמדה הקבועה שלך ש"מתנגדת" לממשלת ישראל, האם אתה
    – "קורא לגינוי בינלאומי של חמאס"?
    – "קורא לסנקציות בינלאומיות (נידוי וחרם) על חמאס" כמנוף לשינוי התנהגותו?
    – "קורא לקהילה בינלאומית לתבוע את בכירי חמאס על פשעי מלחמה"?

    ואם לדעתך על כל אזרח של הקהילה הבינלאומית להתערב ולבטא את מורת רוחו גם בעניינים שמדינתו אינה מעורבת בהם, מדוע איננו שומעים אותך כאזרח של כבוד בקהילה הזו, מבטא בחופשיות את דעתך על פשעי חמאס, למרות שאינך פלסטיני? או דורש מהחברים "הבינלאומיים" שלך לעשות את זה?

    להדגיש – אין הכוונה לפשעי מלחמה של חמאס נגד ישראלים, אלא פשעי מלחמה של חמאס נגד העם הפלסטיני.

    מה מצדיק את שתיקת הכבשים של השמאל הרדיקאלי בנושא גיוס ילדים כלוחמים ע"י חמאס?
    לאפריקאים אסור מה שלפלסטינים מותר?

    — קישור —

    הגוויות של ה"ילדים" שנספרו בין הרוגי עזה (כ280) כוללות גם נערים בגילאים 15-18 שהיו נושאי נשק לכל דבר, לפי העדויות מהשטח של כתבים זרים שראיינו פלסטינים!!!

    ה"ילדים" נחשבים ילדים רק לצורך גינוי ישראל?

    — קישור —

    — קישור —

  23. אורנה לביא – בעקשנות לכווווווווווווווווולם – פוסססססססססססססססססססס הגיב:

    כבר כתבתי ואני חוזרת וכותבת לכל הפארנואידים שמסתובבים פה ולא מפסיקים להיות בטוחים שאוטוטו העולם יתמוטט וכוווווווווווווווולם ינסו לרצוח את כוווווווווווווולם – אולי תירגעו?

  24. פשקוויל לאורנה לביא הגיב:

    אני לא מבין אותך.
    את טוענת בתוקף שתהליך האנרכיזם בעולם הוא בלתי נמנע ואפילו כבר התחיל, יעני זה נשמע לך הגיוני. ואילו הטענה של "הפארנואידים שמסתובבים פה" לפיה העולם יתמוטט וכוווווווווווווווולם ינסו לרצוח את כוווווווווווווולם נשמעת לך אבסורדית?

    בעיני שתי הטענות אבסורדיות באותה מידה.
    העולם לא יתמוטט מחד, ואנרכיסטים תמיד יהיו מיעוט הזוי מוצף הורמונים מאידך.

    חשבת להיות אולי קצת יותר פרגמטית?

  25. עלי הגיב:

    המלחמה בעזה והפגיעה באזרחים היא דבר מזעזע
    עיתונאי איטלקי שסיקר את הלחימה בעזה
    מתאר מצב שבו רוב האוכלוסיה ורוב השכונות
    בעיר חיו חיים רגילים ורק בפאתי העיר ובשכונה אחת או שתיים התנהלו חילופי אש
    התחושה שלי היא שמספרי ההרוגים מנופחים
    בדיוק כמו שקרה בג’נין
    גם בכפר כנא במלחמת לבנון השניה דיברו
    שונאי ישראל על עשרות ילדים הרוגים ובסוף
    התברר מתחקיר של האו"ם שמספר הילדים ההרוגים
    היה 9

    צריך לזכור שהמלחמה בעזה חצתה את העולם הערבי וברשות הפלסטינית של אבו מאזן ודאי שמחו על המכה שחתף החמס
    משום כך
    לאחר תקופה קצרה של תביעות כנגד ישראל
    הענין ידעך ויתמוסס
    (מי שמארגן את התביעות הן מדינות ערב
    והארגונים שנתמכים על ידן)

    לגבי טענות מרובות של ברעם הרי רובן (90%)
    אין להן על מה לסמוך
    1 מי שתוקע טריז בין ערביי ישראל למדינת ישראל
    הם חברי הכנסת הערביים שנהנים אלקטוראלית
    2 לברק לא היתה מטרה למוטט את תהליך אוסלו
    ועל כך מעיד קלינטון ואמריקאים רבים אחרים
    3 ההשוואה של ישראל לדרום אפריקה מתועבת
    משטר האפרטהייד נוצר ב-1949 וישראל היתה המדינה האחרונה שכוננה יחסים דיפלומטים
    עם דרום אפריקה
    הקישור בין ישראל למשטר האפרטהייד בדרום
    אפריקה נוצר בתוך ארגון שנקרא הארגון
    לאחדות אפריקה שמאגד בתוכו 50 מדינות
    ישראל הוגדרה על ידם כמדינה גזענית והם
    אלו שאחראים להגדרת הציונות כגזענות
    בעצרת האו"ם ב-1975
    הבעיה שהארגון הזה מתוקצב על ידי מדינות ערב
    מדינות ערב גם מספקות נפט זול לרוב המדינות באפריקה
    כך שהארגון הזה מקבל את כל העמדות הקיצוניות
    של הערבים תמורת 4 מליארד דולר ונפט זול
    לנוכח העמדות האלה ישראל פנתה בצורה טבעית לכינון יחסים עם דרום אפריקה והיתה כאמור האחרונה לכונן יחסים עם משטר האפרטהייד
    יש גם לזכור שרוב מדינות אפריקה אינן מקיימות יחסים דיפלומאטים עם ישראל
    4 השינוי בעמדות הסוציאליות של מפלגת העבודה
    הוא תוצר של מרד המזרחיים (1977)
    5 מחנה שלום גדול קיים בישראל
    הבעיה שלא ניתן לעשות שלום עם ארגון כמו ארגון החמס
    מי שאומר שצריך לדבר עם החמס וכך לפתור בעיות הוא שרלטן וגם פאשיסט משום שחיזוק החמס יביא בהכרח למלחמות קשות בהרבה מאשר
    זו האחרונה
    הטענה הזו (לדבר עם החמס) היא גם טענה
    שאינה לוגית והורסת כל אפשרות לחשיבה הגיונית
    משום שהחמס פועל במסגרת של אמנה ואידיאולוגיה שאינם מאפשרים דיבור איתו
    משום כך ביקורת על פעולות ישראל כנגד
    החמס והטענה שניתן לדבר איתם היא טענה
    ריקה וחסרת תוכן
    6 עמדת ברעם בענין אירן מסוכנת מאוד
    ואינה הגיונית
    אירן אינה ברית המועצות ולא ניתן ליצור איתה מאזן אימה
    ברגע שאירן תשיג את הפצצה היא תשתמש בה
    (כך מצהירים מנהיגיה )
    לא רק שמנהיגיה מצהירים על חיסול ישראל
    אלא שהם מתקבלים בזרועות פתוחות בחוגים
    מאוד מסוימים כמו אצל צוואס שבטח זוכה לאהדה אצל ברעם

  26. חיים ברעם הגיב:

    לשואל,

    נדמה לי שאינך מבין כלל את מצבם של צדקנים כמוך. אני לא חייב לך שום תשובות. לא אני תמכתי בריסוק האוכלוסייה האזרחית בעזה במבצע פחדני ורצחני, אלא אתה.
    החמאס הוא בעייתי, כמובן, אבל אל תשכח שהעם בחר בו וישראל והאמריקאים היו חייבים לתת לו הזדמנות, חרף הרטוריקה המטורפת של מנהיגיו.

  27. חיים ו. הגיב:

    מבצע "פחדני" כתב ברעם, מעניין.
    מה יותר פחדני, להפציץ בית מאוכלס ממנו משגרים רקטות, או שיגור רקטה מבית מאוכלס?

    מה יותר פחדני, לפוצץ בית ממולכד על יושביו או למלכד בית על יושביו?

    מה יותר פחדני, לשגר טיל על מטרה ספציפית או לשגר רקטה לעבר עיר, איפה שתפגע תפגע.

    מה יותר פחדני, להכניס חטיבה לתוך שכונה בעזה או להתחבא בבית בשכונה עם פיג’מה וקלצ’ מתחת למיטה?

    מה יותר פחדני, להיות סאלמן מצלאחה ולבקר את החמאס באופן ברור וכן או להיות חיים ברעם ולהתחמק מלהתמודד עם זהותם המפלצתית של "בני השיח" שלו שנחשפה קבל עם ועולם?

  28. אורנה לביא – לפשקוויל הגיב:

    הפארנואידים אינם מציאותיים. העולם לא הולך להיחרב, אם לא יקרה אסון אטומי או משהו כזה. האנושות שואפת לחופש, אבל קשהלהגיע אליו. לכן זה לוקח כל כך הרבה זמן. צריך רק לקוות שהחופש יגיע לעולם לפני האסון האטומי או משהו דומה. לכן הפחד של הפארנואידים הוא לא מוצדק. הם צריכים להירגע. השלום יגיע לעולם. הדוסים קוראים לזה (או בעצם למשהו דומה)
    "ביאת המשיח".
    יהיה טוב… בעצם עכשיו רע, יהיה זוועה,אח"כ יהיה על הכיפק, אבל לעולם לא יהיה בסדר…

  29. לחיים ברעם הגיב:

    אכן אתה לא "חייב" לאף אחד שום דבר.

    אתה מביע עמדה שנדמה שיש בה סתירות פנימיות מהותיות, והשאלות נועדו לברר אם מדובר אכן בדיסוננס קוגנטיבי או שמא יש הסבר הגיוני לסתירות לכאורה האלה.

    ההנחה היא שכתיבת טור פוליטי בעיתון "כללי" (כל העיר אינו עלון המפלגה, כמדומני) מטרתה לשכנע את הציבור הכללי לתמוך בעמדותיו של הכותב, ולא סתם לשחרר קיטור,

    מכאן שצריך להיות לו אינטרס להבהיר את מה שהקוראים שלו מאמינים שטעון הבהרה.

    חוץ מזה, נדמה לי שאם עולות סתירות מובנות בעמדה של מישהו, הוא חייב דין וחשבון קודם כל לעצמו.

    אבל אולי ביקום האלטרנטיבי שממנו אתה שולח את מסריך הנשגבים לאומה, פועל הגיון אחר.

    סליחה שהטרדתי את אדוני.

    אם בכל זאת יתחשק לך לענות –

    1. היות והודית שחמאס "בעייתי", מה לדעתך היא הבעייתיות של חמאס? האם היא נוגעת ליסודות הסיכסוך, או סתם לטעם שלהם בעניבות? אם הבעייתיות נוגעת לשורש ו/או להתנהלות של הסיכסוך, איך אתה מציע לטפל בה?

    2. מהיכן נובעת ה"חובה" לתת הזדמנות לכל מי שעם כלשהו בחר בו, לא משנה מהותו של המישהו? דוגמאות מההיסטוריה אתה יודע למצוא לבד.

    אם מהותו והתנהלותו של המישהו, והתוכניות המוצהרות שלו לעתיד, עומדות בסתירה גמורה ומוחלטת לכל עקרונות היסוד שלך עצמך, והצלחתו מעמידה בסכנה את עצם קיומך, גם כן "חובה" עליך לתת לו הזדמנות?

    3. כרגע אתה לא מנהל לא את אמריקה ולא את ישראל, אלא את עצמך בלבד. אולי לפני שמדריכים אחרים מהי "חובתם" צריך קודם כל לגלות יושרה בהתנהגות האישית?

    איך אפשר בשם העליונות האבסולוטית של "זכויות אדם", לתמוך, לעודד, לתת לגיטימציה,ולדרוש מאחרים לתת לגיטימציה, לתנועה *פוליטית* שגם ההתנהלות היומיומית שלה, וגם המצע האידאולוגי שלה (זאת אומרת גם המטרה וגם האמצעים) עומדים בסתירה גמורה לעקרונות היסוד שלך?

    4. יש הגיון בטענה שאם אדם הוא חלק מקבוצה שיש בין חבריה "אמנה" מוסכמת, הוא חייב לכבד את החלטת הרוב בקבוצה של עצמו, עד גבול מסויים. כשהגבול נחצה, הוא מפסיק להיות חבר בקבוצה.

    איזו "חובה" יש לאדם לכבד את החלטת הרוב בקבוצה של זרים, שבינה לבין הקבוצה שלו אין שום אמנה?

    5. איזו משמעות יש ל"אמנה" כשצד אחד מחוייב לה והצד השני לא? אתה יכול לחתום על חוזה עם מישהו אם הצד השני לא מקבל עליו את התנאים?

    איזו משמעות יש למשחק כדורגל, אם קבוצה אחת משחקת לפי הכללים והקבוצה השניה משחקת כדורסל?

    6. אין לי בעיה, אם זה עושה לך טוב, שתקדים כל תשובה שלך במשפט – "אתם גזענים, פשיסטים, לאומנים, ונורא מזכירים לי נאצים", אבל מאוד חבל שאחרי הפתיח הנאה ומילות הנימוסין (מחליף את שלום וברכה בקרב עדות הרדיקאלים?) אתה לא מנסה אפילו להתייחס לשאלות העקרוניות.

    כשזה קורה בעקביות, זה אומר שאין לך תשובות. אם היו לך תשובות, מה הסיבה לשמור אותן בסוד?

  30. חיים ברעם הגיב:

    אמנם גם המכתב הזה היה מנוסח בצורה צדקנית וכאילו מתנשאת, אבל בכל זאת אדרש אליו. אחרי הכל, עלי לשכנע גם את הציבור הרחב, כולל את התומכים בהפצצת ילדים קטנים בשם האידיאל.
    אז נתחיל. ראשית, לא "הודיתי" שהחמאס בעייתי אלא כתבתי כך מרצוני החופשי. הבעייתיות נובעת מעצם היותו דתי. אני מתנגד לכל התנועות שמכפיפות את הפוליטיקה לדת או משתמשות בדת לליבוי שנאה כלפי אחרים. אין צורך לומר שאני מתנגד לרצח, לעונש מוות, ולטרור, בעיקר נגד אזרחים.
    לכן לא מדובר בלגיטימציה. בעיני אין לגיטימציה רעיונית גם לשמרנים האמריקאים, וגם לא לשימוש שלהם בטרור מדינתי נגד מדינות חלשות בשם השמרנות הזאת, אבל זה לא מונע ממני לתמוך בקיום הקשרים איתם.
    היה מקום לקבל את תוצאות הבחירות לרשות, כיוון שהן היו דמוקרטיות לכל הדעות. מי שאיפשר להם לרוץ היה חייב לקבל את גזר דינו של הבוחר.
    אני לא מייחס חשיבות לאמנות. גם לאש"ף הייתה אמנה ודומיך עשו בה שימוש עד לזרא. בסופו של דבר היא הפכה לפיסת נייר. המרכז הלאומני בישראל, ביבי, פרס, ברק ושרון הבינו שההגיון של אוסלו דוחף את הממסד לעימות עם המתנחלים ותומכיהם. לכן הם העדיפו לרדות ברשות, לבודד את עראפת ולרומם את החמאס. עתה עלינו לעסוק באורח רציונלי בתוצאות המחדל הזה. מי שלא רצה לקבל את עראפת קיבל את החמאס, אין אפשרות להשמידו (וגם אסור מוסרית לעשות כך) והאינטרס הישראלי מחייב אותנו לקבל את הדין.
    מי שיחתום איתנו חוזה יעשה מהאמנה פיסת נייר מיותרת. אבל הממסד כולו על שלוש מפלגותיו לא מוכן להתעמת עם ההתנחלויות. זוהי הסיבה לכל המלחמות מאז 1967.
    בסדר? לא כתבתי שום שמות תואר אלא רק הסבר. את מה שאני מרגיש כלפי תומכי המרכז הלאומני והימין, שחושבים שהשמדת ילדים היא מלחמה, אסביר בהזדמנויות אחרות.

  31. לחיים ברעם הגיב:

    הפלסטינים חייבים אולי לקבל את גזר דינו של הבוחר הפלסטיני.
    למה ישראל חייבת לקבל את גזר דינו של הבוחר הפלסטיני? את זה לא הסברת.

    לפלסטינים יש זכות לבחור במי שהם רוצים להנהיג אותם, ולנו יש זכות לקיים או לא לקיים יחסים אתם ועם ההנהגה הנבחרת שלהם בהתאם.

    כידוע לך,ביחסים בינלאומיים אין "חובות" אלא הסכמות תלויות אינטרסים.

    גם ליחסים בינלאומיים יש רמות שונות של שיתוף פעולה ו/או עימות, בהתאם לעניין.

    לישראל יש יחסים מסוג מסוים עם מצרים יחסים שונים עם סוריה, יחסים אחרים עם וונצואלה, ויחסים שונים לגמרי עם ארה"ב.

    תלות ואינטרסים כלכליים מכתיבים במידה מסויימת את אופי היחסים ומגבילים את חופש הפעולה במידה מסויימת.

    למשל – התלות של סין בנפט סודאני מכתיבה את העמדה שלה באו"ם בנוגע לדארפור.

    האינטרס הישראלי ביחסים עם טורקיה מכתיב שתיקה בנושא השואה הארמנית ואי פעולה בנושא התוקפנות הטורקית נגד הכורדים.

    התלות של ישראל בארה"ב הכתיבה תמיכה במהלכים של הממשל היוצא בעיראק, ובגזרות אחרות.

    אינטרסים של בריטניה ביחסים עם ארה"ב הכתיבו שיתוף פעולה בנושא עיראק.

    התלות של חלק ממדינות אפריקה בבריה"מ בזמנו הכתיבה את העמדות שלהם מול ישראל.

    הברית בין המדינות הערביות מכתיבה אי פעולה בזירה הבינלאומית בנוגע להפרות קשות של זכויות אדם ותוקפנות כלפי מיעוטים שמתרחשות במדינות האלה.

    וכן הלאה, וכן הלאה.

    הנקודה היא שמידת התלות שלך בישויות אחרות מכתיבה את ההתנהלות שלך מולן, כמו גם החישוב שלך לגבי מידת התלות של הישויות האחרות בך.

    הפקטור השני הוא מידת האיום שנשקפת מ"קירור" או ניתוק היחסים.

    במקרה של הפלסטינים – הם רוצים מצד אחד להלחם בישראל, ומצד שני לקיים אתה גבולות פתוחים ומסחר חופשי.

    ביחס למצרים – חמאס רוצה מצד אחד תמיכה של הממשל (גבול פתוח), ומצד שני יד חופשית בקריאת תיגר על יציבות אותו ממשל עצמו.

    כמו כן, חמאס "לקח צד" בקונפליקט שבתוך העולם הערבי איסלאמי, נגד הציר מצרים-ירדן-סעודיה, ומשרת את האינטרסים של הציר האיראני-סורי. ועדיין דורש תמיכה ממצריים.

    הפלסטינים רוצים לקבל הכל בלי הגבלה, ולהמשיך לפעול נגד הגופים שמהם הם רוצים לקבל.

    ואתה משום מה ממשיך להתעקש שהעובדה שהפלסטינים בחרו בחמאס מחייבת זרים לתמוך בהם, גם כאשר חמאס הנבחר פועל נגד האינטרסים של הזרים.

    תוכל בבקשה להסביר מדוע רק לפלסטינים, מכל הישויות האחריות בעולם, יש זכול להיות משוחררים ממערכי האינטרסים שמכתיבים את היחסים הבינלאומיים?

    למה כולם חייבים להם הכל, והם לא חייבים כלום לאף אחד?

    מאיפה לדעתך נובע שיש להם מאה אחוז של זכויות ואפס אחוז חובות?

    האם לא נובע באופן רציונלי שהבחירה של הפלסטינים בהנהגה שמצע הבחירות שלה היה "מלחמה" – מחייבת אותם לשלם את המחיר של המלחמה שההנהגה שלהם הכריזה?

    מאיפה נובע שלפלסטינים אין אחריות לנזק שנגרם להם כתוצאה מהבחירה שלהם, אבל לך, חיים ברעם, יש אחריות אישית לדאוג שהפלסטינים לא ינזקו כתוצאה מהבחירה הזו?

    יש לך יותר אחריות כלפי מצביעי חמאס וילדים של מצביעי חמאס, מאשר להורים של הילדים האלו?

    לא מובן.

    אם מצביעי חמאס לא כשירים לשאת באחריות, לזכות הבחירה שלהם בהנהגה פוליטית אין משמעות.

    מי שאינו כשיר לשאת באחריות פלילית, לא זכאי לריבונות. בזכות הבחירה כרוכה אחריות.

    אם הפלסטינים חייבים אפוטרופוס עקב חוסר כשירות, אין להם "זכות" לעצמאות.

    אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה.

  32. ניתוח מדהים! אכן למה לעשות עניין מקסאמים וקטיושות שהן רק בחזקת מיטרד שולי הגיב:

    ניתוח מדהים! אכן למה לעשות עניין מקסאמים וקטיושות שהן רק בחזקת מיטרד שולי

  33. חיים ברעם הגיב:

    הטור הזה מפנה בקרוב את מקומו לאחרים ולכן אענה על הכל בקיצור נמרץ.
    עלינו להכיר בתוצאות הבחירות כיוון שהן אורגנו בתיאום איתנו ונתנו אור ירוק לחמאס להתמודד. עלינו להתמודד עם המציאות באזור ולזנוח את חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית. רק כך אולי נשרוד.
    אני מכיר בנושא חשיבות האינטרסים ביחסים בינלאומיים אבל מוצא שזו טענה מגוחכת מפיו של ציוני, שכל מפעלו גדל וצמח רק בזכות נימוקים מוסריים ורק אחר כך יחסים אימפריאליים אינטרסנטיים.יש כללי התנהגות בזירה הבינלאומית, וגם הכרה בתפקידה של הכוחניות. לכן יש למעצמות זכות וטו במועצת הביטחון. אבל מדינה שאיננה מעצמה ומנסה בכל זאת להיות ביריון שכונתי בסביבה עוינת מאבדת את שפיותה. החמאס מודעת היטב למשחקי האינטרסים ולכן ניתן להגיע איתה להסכם, אבל אולי לא להשלמה רעיונית הדדית בשלב הזה. גם עם אש"ף חתרנו להסכם פוליטי ולא דרשנו מהם להיות ציונים.
    הנושא של כשירות נובע מהתנשאות הגובלת בגזענות.מותר לשלול את מדיניות ישראל ולדרוש את פירוק כל ההתנחלויות בשטחים מבלי שיפציצו את ילדיך. אחריות פלילית יש גם לנו, ובית הדין הבינלאומי בהאג עוד יקבל את אהוד ברק לתא הנאשמים.
    אני דורש מהפלסטינים את מה שאני דורש מאיתנו, בניגוד לדבריך. אחרי שניסוג מהשטחים שגזלנו מהם בשנת 1967 ונפרק את כל ההתנחלויות, נגיע גם הסכם על הפליטים ואולי על הקמת קונפדרציה של שתי מדינות שתתפתח ברבות השנים למדינה אחת. אבל עתיד כוחני אין לנו גם לשיטתם של אלה המעדיפים אינטרסים על צדק, אמת ומוסר. בשביל עתיד כוחני צריך כוח מדיני, כלכלי וצבאי ומי שחושב שיש לנו כוח כזה, לשלוט על מאות מיליוני מוסלמים ולהכתיב את צעדיהם, יצא כנראה מדעתו.

  34. חיים ברעם הגיב:

    לאבירם,
    לדעתי עניתי לשאלות אבל לבקשתך אבהיר כמה נקודות.
    לדעתי היברות עם החמאס היא אינטרס ישראלי ברור כיוון שעלינו לבחור בדרך המשא ומתןולא להגיב בצורה מטורפת כפי שעשינו בעזה.כדי להידבר עם הפלסטינים בכלל(ולא רק עם חמאס) יש לזנוח פעם אחת ולתמיד את חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית ולחזור לגודל הטבעי שלנו.
    ישראל היא גם בריון שכונתי וגם מדינה חזקה יחסית לאזור, אבל כוחה תלוי באחרים, ומוגבל באורח יחסי ליומרות שלה. היא יכולה להפציץ את יריבותיה בנשק גרעיני אבל לא לשלם את המחיר הצבאי, המדיני והכלכלי על פשע בסדר גודל כזה.
    הימין והמרכז הלאומני במדינה מבקשים להכתיב מהלכים מדיניים לכל המדינות הערביות ולכל האזור, כולל טורקיה.בשלבים מסויימים של כל מלחמה אפשר לכבוש ארצות ולהשפיל את תושביהן (עיין בשנים 1940 ו-1941) אבל בסופו של היום חייבים לפרוע את החשבון.
    הבאתי כאן המון נימוקים,גם בטור עצמו וגם בתגובות. חלק מהמגיבים אטומים לכל השפעה אבל גם הם ילמדו לקח, רק אחרי שיבוא יום הפירעון על כל מעללינו כאן.

  35. לחיים ברעם הגיב:

    מוזר שכל התשובות שלך מתנצחות עם איזו ישות פיקטיבית שיש לה "חלומות התפשטות טריטוריאליים" או "חובבת התנחלויות".

    באמת קשה לך לקבל שלפחות חלק ממי ששואל אותך שאלות מעוניין כמוך בשתי מדינות לאום בנות קיום, שגבולן קוי הארבעה ביוני 1967?

    זה פשוט נראה מההתפתחויות בשנים האחרונות שהפלסטינים (כקולקטיב) לא מעוניינים בפיתרון הזה, ושכל מה שאנחנו עושים בכיוון מקלקל עוד יותר.

    נראה שאנחנו השלינו את עצמנו שזה מה שהם רוצים, וחלק מאיתנו (אתה בכללם) מתעקש לאחוז באשליה הזו.

    הלוואי שאפשר היה להגיע להסכמות על הפליטים "אחרי שישראל תעשה ככה וככה".

    אם אתה טועה, ואי אפשר יהיה להגיע לסיכום, המלחמה תמשך, מנקודת פתיחה שתסכן את ישראל יותר. ככל שהאיום עליו והסיכון שלנו גדל, אנחנו (וכל אדם אחר) מגיבים בחריפות גדולה יותר.

    נראה לי שאתה חייב לתת לעצמך תשובה – מה יהיה אם תתבדה. הפטנט של התירוצים "אבל לא עשינו מספיק" או "לא עשינו את זה בצורה הנכונה" לא עוזר לשום דבר חוץ מלתחזוקת האגו. עדיין יהיה צריך לתת מענה פרגמטי למצב שיהיה גרוע יותר מאשר היום.

    מה שמפריע לי ב"שיח" שלך הוא שאתה מתעסק כל היום במי אשם ולמה הוא אשם.
    בתכלס זה פוסט-מורטם. תאמין לי שהטלת האשמה על "חיים ברעם" אם התוכנית שלך תתפוצץ תהיה נחמה קטנה מאוד לכולנו.

    יותר חשוב להכין תוכניות למקרה שהדברים לא ילכו לפי מה שהיית רוצה.
    מה יהיו האפשרויות שלנו אז. מה עושים אם ההימור נכשל.

    יש דברים שאתה כן מוכן לעשות, ויש דברים שלא. אבל ההימור שלך עשוי לקלוע אותך למצב שבו או שאתה עושה דברים שלא היית רוצה לעשות, או שאתה בורח מפה (אם יש לך אפשרות), או שאתה מת.

    המצב הראשון- עושה דברים שלא הייתי רוצה לעשות, שלא הייתי מאמין שנעשה, שבחלומות הגרועים שלי לא חשבתי שיקרו – זה המצב שמוצא עצמו המהמר האופטימי מדי, שההימור שלו נכשל, ושעדיין רוצה לשרוד…

    האלטרנטיבה היא לא להמר, ולסכם את כל המוקשים הפוטנציאליים לפני שעושים תנועות בלתי הפיכות בשטח.

  36. אבירם לברעם הגיב:

    לא ממש ענית למגיב האחרון (תחת הכותרת "לחיים ברעם").
    הוא אמר שאנחנו לא חייבים להידבר עם החמאס אם זה לא עונה על האינטרסים שלנו באותו רגע, ואילו אתה עונה לו ב"חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית".
    מה הקשר? האם זה או "התפשטות טריטוריאלית" או להידבר עם החמאס? ממש לא.

    לגבי הבריון השכונתי, טוב, השמאל הישראלי צריך להחליט אחת ולתמיד האם ישראל היא ילדון עם תסביכי גדלות או שמא ישראל היא "המעצמה החזקה והמפחידה באזור". ספירו ומיכאל שרון למשל משקשקים כל יום פן אולמרט ילחץ על הכפתור, ישגר את הטילים ויהרוס להם את הקפה בשכונתי.

    בתי הדין בהאג יגדירו מחדש את המושג "צביעות" אם ישפטו את ברק לפני שישפטו את כל צמרת החמאס (צבאית ומדינית), סוריה ואיראן, וזה עוד רק במזרח התיכון…
    כמובן שאותה משפטים יגעו במעללי אותם מנהיגים כלפי חוץ וגם כלפי פנים, שכן מדובר בפושעים כפולים ומכופלים המדכאים גם את עמם שלהם, אבל למי אכפת מאסד והאייטולות כאשר אפשר לתפוס מנהיג ישראלי ולשפוט אותו, זו הרי מצווה…

    ודבר אחרון על המשפט האחרון שלך: "לשלוט על מאות מיליוני מוסלמים".
    איך הגעת ל"מאות מליונים"? ידוע שיש פובליציסטים הנוקטים לשון הגזמה כדי להבהיר את הנקודה, אבל לא צריך להיסחף…

  37. לחיים ברעם הגיב:

    – הכרה בתוצאות הבחירות אין פירושה קבלת הנבחר כפרטנר לגיטימי.

    – קבלת הנבחר כפרטנר למו"מ אין פירושה שהנבחר מקבל *אותך* כפרטנר למו"מ.

    – "חלומות התפשטות טריטריאלית" – אתה בטוח שאנחנו הכתובת להמלצה? אולי כדאי שחמאס יזנח את חלומות ההתפשטות הטריטוריאלית שלו בכדי לשרוד?

    – אינטרסים בינלאומיים – למה אתה מרגיש חובה כל הזמן לענות לאיזה "ציוני" או "פשיסט" או "מתנחל" דמיוניים? למה שלא תתייחס לטענות גופן?

    – מדינה שאינה מעצמה: מנסה לשמור על אינטרסים משותפים עם מדינות חזקות יותר,לשפר את כושר ההתגוננות שלה, ולעשות את המקסימום לשמור על עמדות טובות יותר בסביבה עויינת.
    הטירוף הוא התפשטות מכל ההגנות בסביבה עויינת, בתקווה שהזאבים בסביבה יהפכו לצמחונים.

    – חמאס מודע למשחקי אינטרסים? אולי. יכול להיות שהוא מאמין שהבריתות *שלו* פוטרות אותו מהצורך בהסכמים לקידום האינטרסים האלו?

    – כשירות שלטונית: כשירות שלטונית נובעת מהבנה של יחסי הכוחות מול היריב, מהבנה של תוצאות של מעשים, ומנכונות לשלם מחירים על סדר עדיפויות.

    כשירות שלטונית אומרת שאם ההנהגה מחליטה להשתמש באזרחים כמגן אנושי ללוחמים ולמתקני שיגור, יכול להיות שבתפיסה שלה יש כאן משחק מנצח בכל מקרה. או שלא יפציצו את הילדים, או שאם יפציצו, יצאו מזה תמונות יפות לעיתונות הזרה. מלחמת תעמולה היא גם כן מלחמה.

    האמנות הבינלאומיות דורשות בפירוש הפרדה לוגיסטית של לוחמים מאזרחים, ואפשרות להבחין ביניהם, בכדי לאפשר לכוח התוקף לא לפגוע באותם אזרחים. אי אפשר גם להפר את הסעיף הזה וגם לדרוש הגנה בשמו. זה תרתי-דסתרי.

    אתה דורש מצד אחד לפטור את הפלסטינים והנהגתם מתוצאות הפרת הכללים שלהם, כאילו מדובר ב"קטינים" חסרי אחריות פלילית, ומצד שני להכיר בהם כישות ריבונית, ובהנהגה שלהם כהנהגה לגיטימית בתוקף בחירת העם
    זה לא מסתדר.

    אם לפלסטינים יש זכות לבחור הנהגה, יש להם אחריות שילוחית למה שההנהגה הזו עושה.
    במיוחד שהמלחמה בישראל והאמצעים שנבחרו למלחמה הזו היו מוצהרים ומוכרים מראש.
    חמאס לא היה חתול בשק, ולא מכר לבוחרים שלו את אמנת זכויות האדם של האו"ם כרוכה באמנת האג ובאמנת ג’נבה, על תקן מצע בחירות.

    הוא מכר להם את האמנה של חמאס, ואת אינתיפאדת המתאבדים ומשגרי הקסאמים על תקן הצהרת כוונות וקבלות מעשיות על ביצוע.

    זאת אומרת שהפלסטינים היו מודעים לכך שהם לא בוחרים את מהאטמה גאנדי לשלטון.

    עוד מילה – האסטרטגיה של ניזאר ריאן, לזמן אזרחים בכדי לשמש מגן אנושי ליעדי הפצצה שפורסמו מראש, זכתה לתשואות אצל המשת"פים החילוניים של חמאס שמתהדרים ב"התנגדות לא חמושה". הסבתות והאימהות שהביאו ילדים לבניינים האלה מתוך ידיעה ברורה מה הן עושות, לא אחראיות לשום דבר? זו אסטרטגיה מקובלת בעיניך? אם הן לא רצו שיפציצו להן את הילדים, כהגדרתך, למה הן הביאו ילדים ליעד ידוע של הפצצה? איזה סוג של בנאדם עושה דבר כזה? ואיזה סוג של בנאדם תומך בזה?

    איזה סוג של בנאדם קורא להבאת ילדים בכוונה תחילה למחסנים של תחמושת שהם מטרה ידועה "התנגדות לא חמושה"?

    נראה שעולם המושגים של אנשים מסויימים התבלבל לגמרי.

הגיבו לעומר כרמון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים