הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 בינואר, 2009 13 תגובות

ביום שבת ה-24. 1 בצהריים שוב התייצבנו מחוץ לחומות הכלא הצבאי בצריפין שם מוחזקות כרגע שתי סרבניות המצפון מאיה יחיאלי-וינד ורז בר דוד-ורון.


ההפגנות האלו מול הכלא כבר נוראות חלק משיגרה של החודשים האחרונים כאשר כל חודש נכלאים ונכלאות עוד סרבניות לתקופות חוזרות ונשנות, אך משהו הפעם היה שונה.


לקראת סוף ההפגנה אחרי קריאות "כל הכבוד" ו"אל יאוש" לשתי הסרבניות, והשמעת מוזיקה שתנעים את זמנן, לקח את המיקרופון אחד מבאי ההפגנה עם דיווח מהועד הישראלי נגד הריסת בתים: "למעלה מ-4,000 בתים נהרסו במלחמה האחרונה, זה יוצא בערך 20,000 דירות. 50,000 פליטים שבתיהם נהרסו כבר ביקשו את עזרת האו"ם ורבבות נוספים ודאי מתארחים אצל משפחותיהם כך שקשה לעמוד על המספרים המדויקים אבל זה ודאי מתקרב ל100,000 בני אדם שאיבדו את בתיהם במלחמת עזה האחרונה."

נוספה על זה ההודעה על 10 סרבני המילואים של המלחמה האחרונה שנכלאו ויכלאו על הסירוב שלהם להשתתף בפשעי מלחמה.


שתי הבנות שנמצאות כרגע בכלא היו מסרבות גם לולא פרצה המלחמה האחרונה, גם לולא נרצחו עוד למעלה מ1,000 איש בעוד ניסיון שווא לפתרון צבאי, ובכל זאת יש משהו שונה בסירוב עכשיו – עכשיו הסירוב הוא קריטי מתמיד.


הכיבוש נמשך כבר למעלה מארבעים שנה ורובנו מרגישים שהוא לא יסתיים מחר (אם כי מקווים) ולצערנו הכיבוש נהיה משהו בשגרה כמו גם המחסומים, הריסות הבתים, המעצרים המנהליים אלמנות הקש והדיווחים על עוד הרוג פה עוד פצוע שם, וכמו לנו, גם לציבור הישראלי נמאס לשמוע על הכיבוש ואלו שמסרבים לו ואז באה מלחמה.


עוד מלחמה ושוב הציבור, התקשורת, הפוליטיקאים משמאל ומימין – כולם מישרים קו עם המצביאים, מתגייסים למען חילינו הגיבורים וקוברים כמה שניתן כל התנגדות. מי היה מאמין שיש אנשים חצופים מספיק כדי לעמוד מול הסחף ולהגיד שהם לא מוכנים לבצע פשעי מלחמה. מילא המשתמטים שכבר התרגלנו לקיומם שבורחים מאחריות ומסתתרים, אבל סרבנים?! אנשים שלא רק שאינם מתגייסים אלא יש להם את החוצפה לשפוט את לוחמינו האמיצים?!


זאת התקופה שיש בה הצורך הגדול ביותר לסרבנים וגם הקושי הגדול ביותר להיות כאלו. זה הזמן שבו הכי שונאים סרבנים אבל הקריאה שלהם היא גם הכי עוצמתית. היום יותר מתמיד צריך להישמע הקול הלא מקובל הזה שאומר שאסור לנו כבני אדם להשתתף בפשעים שנעשים בשמינו ושאין פתרון צבאי, אף פעם לא היה כזה ואף פעם לא יהיה כזה.


מאיה יחיאלי-וינד ורז בר דוד-ורון הן הנשים האמיצות שמוכנות, גם במחיר כליאה וביקורת קשה מהציבור הישראלי, לומר לא ולהוות את הקול המוסרי הבודד בחברה שכבר מזמן שכחה את הערכים שלה.

תגובות
נושאים: מאמרים

13 תגובות

  1. יובל הלפרין הגיב:

    כל הכבוד לכל הסרבניות והסרבנים לכיבוש ולטרור הממלכתי ("הרתעה" בלעז).

    אל תסייגו מהתואר "גיבורים/ות".
    אני מבין שאתם לא רוצים להזדהות עם אלו שבדרך כלל מכונים "גיבורים", אבל לגבורה יש כל מיני צורות – הן שקריות והן אמיתיות.

    הכיבוש הוא טרור.
    הסרבן הוא גיבור.

  2. מחיאות כפים הגיב:

    כבר מזמן לא נכתבו באתר זה שתי כתבות רצופות באורוולינית רהוטה כל כך. כתבה זו והכתבה על מחוסרי ההכרה הם לתפארת הג’יבריש חסר המשמעות. למעלה מאלף איש נרצחו בעזה? זה שכ 700 מהם היו טרוריסטים מהסוג הגרוע ביותר לא מפריע כלל. פשעים שנעשים בשמנו כמו הגנה על אזרחים מפני רוצחים. באמת חוצפה. וגם בכתבה השניה – התעלמות מהזכויות הלאומיות הפלשתיניות? הכותב סתם מתעלם מכך שלפלשתינים הוצעה מדינה פלשתינית כבר חמש פעמים מתוך זה פעמיים במפורש ע"י ישראל ושהם סרבו. יש שלוש אפשרויות- להתעלם מהזכויות הלאומיות הפלשתיניות, להתעלם מהזכויות הלאומיות הישראליות ולא להתעלם משתיהן כלומר מדינה יהודית ומדינה פלשתינית. הימין המופרע בישראל מתעלם מזכויות הפלשתינים, הפונדמנטליסטים המוסלמים והימין המופרע בעולם זה שמשום מה קוראים לו ארגוני שלום ובישראל "שמאל" מתעלם מהזכויות הלאומיות של היהודים. רק השמאל הציוני אינו מתעלם לא מאלה ולא מאלה. זה חבל כי פעם היה שמאל ישראלי לא ציוני כמו מק"י או רק"ח לפני שהפכה למפלגה פלשתינית לאומנית שהכירו בזכויות של שני העמים.

  3. ג’ו קלום הגיב:

    ובהמשך לדבריו של יובל הלפרין:
    מלחמה היא שלום,
    שנאה היא אהבה,
    וכניעה היא שלום.

  4. אורנה לביא הגיב:

    הצבא הוא ארגון טרור יעני חוקי – מטעמה של המדינה, שהיא ארגון טרור יותר גדול, שמחליט בשביל עצמו מהם החוקים. אבל בתור ארגונון משנה בתוך ארגון טרור ענק, שהוא המדינה, הוא לא לגמרי עצמאי. אבל הוא די שולט. וכך בעצם מתבטאת המדינה, כמו כל מדינה, כארגון של ארגוני פשע.

    הבחור שקורא לעצמו "מחיאות כפיים" (חוסר כבוד כלפי ההורים שלו, שנתנו לו שם כלשהו כשנולד…) חושב שבאמת השכנים יבהלו נורא ויהפכו לנחמדים אם הצבא יעשה עוד פעולות טרור.

    אז יש לי מה לחדש לך, בחורצ’יק. אף אחד שאיננו מזוכיסט לא יגיב בנחמדות על כיבוש אדמותיו, דיכוי אנשיו, הרס בתיו, רצח ילדיו וכו’.

    אז תקרא ותפנים את המאמר החשוב הזה, כי אין מנוס מן הצדק שיוביל בסופו של דבר לשלום בין שתי המדינות.

  5. ניצן אב יב הגיב:

    תחזקנה ואמצנה סרבניות הכיבוש והמלחמות – גיבורות השלום, המסרבות להיות שותפות לכיבוש הנורא ולמתקפות הטרור הישראלי הממלכתי נגד העם הפלסטיני.
    יישר-כוחכן!

    הכיבוש הוא טרור
    הסרבן הוא גיבור!

  6. אורנה לביא הגיב:

    שיר יונס, חברה טובה שלי, חזרה לפני שבוע מסין, לאחר כמעט שנה של טיולי לימוד רוחניים במזרח הרחוק, הידוע ברוחניותו. היא באה כדי לבחור. לא בדיוק ידעה במי תבחר, היו לה כמה אופציות. שכנעתי אותה להצביע חד"ש, כמובן. וזה לא היה קשה.

    היום בבוקר, לפני שיצאה אל הקלפי שלה, צלצלה אלי ובקשה להודיע כי היא מטילה עלינו את המשימה – להחזיר לה את התקווה לחופש מהעולם המדיני, הקפיטליסטי, האלים, הגזעני, ההרסני… וכו’…

    הבטחתי. דיברתי בשם כולנו – אנחנו עומדים בהתחייבויותינו: תחי המהפכה! וזאת לא אמירה רק של לאחר הבחירות. זאת אמירה של יום-יום, 24 שעות ביממה!

  7. אורנה לביא ל"לאורנה" הגיב:

    סירבתי לשרות מילואים בגיל 27. מדובר על מלחמת לבנון הראשונה. תעשה חישוב. 50 מינוס 27… 2009 מינוס 1982… נכון אותה תוצאה? (הווי ובידור היא יחידה שמגייסת גם נשים לא נשואות שגם אינן אמהות ואינן חולות או נכות, בנות אני לא יודעת עד מתי)(אני לא יודעת איך זה כיום)

  8. רמי הוד הגיב:

    סהר,
    אני מקווה שלצלילי ה"לא"! המהדהד שאת וחברותיך משמיעות יהיה בעתיד הקרוב גם "כן"! כלומר- שתדעו להציב אלטרנטיבה ולא להסתפק במעשה הסרוב. איני חושב שלקול המצפון האישי לבדו יש משמעות רחבה יותר. צר לי אבל מעשה הסירוב הטוטלי, לעומת הסלקטיבי, לא מביא בעיני להשפעה חברתית ולהרחבת ההתנגדות הישראלית לכיבוש. אם המטרה היא שינוי חברתי ולא רק מירוק מצפון הכלים בהם צריכים לנקוט חייבים לתאום מטרה זו: דיאלוג מתמיד עם כל חלקי החברה הישראלית, הירתמות לפרויקטים חינוכיים ולעבודה אינטנסיבית בפריפריות ועוד ועוד. יש לזכור כי הסירוב שלך הוא תוצר ישיר של מעמד סוציו-אקונומי בינוני-גבוה ויכולת להיחשף לתכנים אלטנרטיבים בגיל צעיר. זוהי פריבילגיה שאין לרוב המג"בניקים ואותן חיילים ששמאלנים רדיקליים דמיקולו צועקים עליהם בהפגנות. על כן- השאלה השמאלית משמעותית היחידה לדעתי היא כיצד מגדילים את מעגל המודעות וכיצד יוצרים דיאלוג עם ילדים ונוער משכבות מוחלשות. ההרואיות בדבריו של יובל וההילה שמנסים לקשור למעשה הסרבנות היא די קשקוש בעיני. השאלה היא לאיזו פעולה חברתית מנתבים את ה"לא" שלך ומהי התשובה שלך לשאלה "אז מה כן".

  9. ל"לרמי" הגיב:

    הידעת שעריקים ונפקדים על רקע סוציו-אקונומי אינם נקראים "סרבנים"?

    למה לערבב מין בשאינו מינו?

    יש להניח שאם תבצע סקר אצל אותם יושבי בתי כלא בעניין היחס הראוי לפלסטינים ושאלת הכיבוש, התשובות שתקבל לא יהיו בסגנון עדות הרדיקאלים…

  10. אורנה לביא – לרמי הוד הגיב:

    רמי, כסרבנית ותיקה מאד (עברתי את ה-50 שלי לפני זמן קצר) אני מרשה לעצמי להשתתף בתשובה לשאלתך מנקודת מבט אנרכו-פציפיסטית ריאליסטית.

    אישית, הוכחתי את עצמי במשך השנים בתחומי התנדבות ובעבודה בשכר, בפעילות אנרכיסטית ולצידה פוליטית, ביצירה ובנתינה בכל תחוםשבו יכולתי.

    אני יודעת שאיני היחידה. בעצם, אורח חיים נתינתי כזה מאפיין את כל האנרכיסטיות/ם, וכולנו גם סרבניות/ם. אורח חיים נתינתי כזה מאפיין גם כמעט את כל א/נשי חד"ש הלא אנרכיסטיות/ם. למיניהן/ם.

    יתרה מזאת, "שירות" צבאי הוא פשע. זוהי לקיחה, לא נתינה. לקיחת חייהם של חפות/ים מפשע, חלקם אנושיים וחלקם לא. כשהורגים פלסטיני אחד ללא משפט, רוצחים ביחד אתו משפחה שלמה, עוברי אורח, חברים ואורחים של אותו הרגע.

    חובה לסרב לשתף פעולה עם הפשע, כי השתתפות בכל פעולה צבאית, קל וחומר בכיבוש, היא פשע עוד יותר חומור מ"סתם" שירות צבאי. אפילו ביטוי בחוק יש לזה: פקודה צבאית היא פקודת כיבוש, או פקודה התומכת בכיבוש ובנזקיו הנלווים. ככזו, היא פקודה בלתי חוקית בעליל, ומכיוון שכל חייל/ת ממלא/ה כל הזמן פקודות צבאיות, קל וחומר – כל חיל/ת הי/וא פושע/ת.

    לגבי נזקיו הנלווים – יש לקרוא את המחקרים הסטטיסטיים הרבים, המוכיחים כי במדינות שבהן הלאומנות והצבא חזקים, גם האלימות על כל רבדיה (ברחוב, במשפחה, ביחסי מרות, בכל פורום ומפגש אנושי אפשרי) היא רבה יותר, אבל הרבהההההההה יותר. ממש הרבההההההההההה יותר. כך גם האפליות למיניהן, הגזענות… וכל כך הרבה תופעות שליליות נוספות, שבעצם נראה שהן מאפיינות את כל תחומי חיינו.

    לכן אני ממליצה לכל מי שרוצה לשמור על שפיותו ולחיות חיי שלום גם עם עצמו, ולא רק עם שכניו ומשפחתו – סרבו ל"שירות" הצבאי, ועשו זאת כבר מן ההתחלה – סרבו ללכת ללשכת הגיוס, כבר בפעם הראשונה, כשמגיע אליכם צו הגיוס.

    שירות אמיתי – לעצמכם ולשאר העולם, הוא כל תרומה אמיתית שתוכלו לתרום.

  11. לרמי הגיב:

    הידעת כי רוב הסרבנים היושבים בבתי כלא צבאיים שייכים למעמדות סוציו-אקונומים חלשים דווקא?
    בתיקי צה"ל יש מאות מקרים של סירוב על רקע כלכלי, פשוט בגלל שאנשים צריכים לעבוד ולפרנס את המשפחה, ואין להם זמן לשחק בלהציל את המדינה. הדיכוטומיה של עני-לאומן ועשיר-פציפיסט ממש לא תופסת.

  12. לאורנה הגיב:

    לא ידעתי שמגייסים נשים בנות 50. ספרי לנו עוד על כך. שירתת בקבע? סרבת לעשות מילואים? נשמח לקבל עוד פרטים.

  13. לנה הגיב:

    הן באמת אמיצות:)
    ואת מאיה יצא לי להכיר אישיתתתת!
    את אחלה של בנאדם רק שתדעי
    ואם הצלחת לעבור את הכלא זה רק מוכיח עד כמה את חזקה~!וכמה שאמונה ועקרונות יכולים לעשות!
    הלוואי והיה לי את האומץ הזה שלך:)ואת הדבקות במטרה שהייתה לך מאז ומעולם להלחם למען המטרות והאמת שאת מאמינה בה כי זה מאוד חשוב בחיים,הכי חשוב.
    הרי בסוף השגת את מה שרצית למרות כל הקושי:)
    מקווה שאת מאושרת עכשיו ושמתישהו תקראי את זה ותזכרי גם אותי:)
    פלוגה 400!פלוגה 400!פלוגה 400!"אני רוצה שכל כלא4 ידעו שהפלוגה שלי היא הכיהכי" חחח

הגיבו ללאורנה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים