הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-28 בינואר, 2009 8 תגובות

הוא, ניצב מול השופטת והתובע, לידו סנגורו. בקהל ישבנו אנחנו (משקיפות ומדווחות) בשורת הכיסאות הקדמית, ומאחורינו (נאסר עליהם לשבת קדימה) ישבו אימו ואשתו ובכו דומם.


השופטת: מודה?
המתרגם: מתרגם לערבית.
פ’: משתהה ארוכות, פניו וגופו זעים במין עווית של אי נוחות. כמעט ניתן לראות את ה"כן" וה"לא" מתרוצצים בקרבו ,את ייסורי ההתלבטות בין הכבוד העצמי לבין התועלת שבשיתוף הפעולה, את המלכוד הנוראי של אדם שניטלו ממנו חירותו וכבודו לעיני אימו ואשתו, לנוכח זעקתן האילמת בשם בתו התינוקת החולה שם בבית בכפר. הסנגור קולט הכל ומאיץ בו להודות עד שלבסוף נפלטת מפי פ’ המילה: "חלאס" בקול ענות חלושה ובליווי תנועת יד מבטלת.

פ’ נאשם בכך שהיה "חבר בהתאחדות בלתי מותרת" בשנים 2004-6 ב"כותלה איסלמיה" שהיא, על פי השופטת,"הזרוע הסטודנטיאלית של החמאס". הצדדים הגיעו להסדר טיעון (1): פ’, שמלכתחילה כפר באשמה, נאלץ לחזור בו מהכפירה. התביעה נאלצה להסתפק ב"כתב אישום מתוקן" פחות חמור. גם העונש הוסכם מראש והופחת בהתאם. הנקודות החלשות בתיק מבחינת התביעה היו "קשיים ראייתיים", "חלוף הזמן" (2) ממועד ביצוע העבירה( לפני 5-3 שנים) ועד למעצר שהתבצע רק לפני 5 חודשים בעקבות הפללה (3), ובנוסף הנסיבות האישיות : לנאשם תינוקת חולה.


בסוף הדיון כשהגיעו לגזר הדין, היינו משוכנעות שפ’ עומד להשתחרר. היה ברור שעומדים על הפרק תשלום הקנס או חלופת מאסר בת שבועיים.הסנגור כבר העביר את תלוש הקנס לאם על מנת שתשלם ,אלא שאז פתאום נזרק לחלל האולם עניין המעצר המנהלי (4) שעד אז לא הוזכר כלל. הסנגור מיהר לקחת בחזרה את התלוש מידי האם ,תוך שהוא מתריס בפני השופטת שאין טעם לשלם קנס אם בלאו הכי פ’ אינו יוצא לחופשי. השופטת מצידה נזפה בתובע על שלא הזכיר בהסדר הטיעון את קיומו של המעצר המנהלי, למרות שמקובל עליה שמדובר בשני הליכים מקבילים שאין ביניהם שום קשר. התובע השיב שההפרדה המוחלטת בין 2 ההליכים נועדה למנוע שחרור הנאשם בטעות.


על פ’, מסתבר, מושתים 2 מעצרים: מעצר עד תום ההליך המשפטי שהיה אמור להסתיים בתום הדיון תמורת תשלום הקנס בעקבות הסדר הטיעון, ובמקביל מושת עליו גם מעצר מנהלי עד ראשית אפריל, שבהחלט ייתכן שיוארך, אם השב"כ יחליט.


פ’ הוא מהנדס מחונן, שסיים לימודי הנדסה בלונדון בהצטיינות, עבד בשנים האחרונות עם מהנדסים אירופאים ברחבי הגדה המערבית. אנו חזינו כאן בחדלונו ובאפסותו אל מול מכונת כיבוש כל-יכולה המונחית ומגובה ע"י מערכת משפטית משומנת. פ` הוא משל ודוגמא למה שעבר ועובר על רבבות מבני עמו במשך עשרות שנים.החברה הפלסטינית כולה זועקת מפיו "חלאס" .


במהלך שנות צפייתנו בבתי המשפט הצבאיים אנו עדות שוב ושוב ל"חלאס" הזה של פ’. אנו רואות כיצד אנשים במיטב שנותיהם, בעיצומה של בניית הקריירה שלהם, שאך זה הקימו משפחה – אלה המהווים מסד ושידרה של כל חברה, התורמים במלוא התנופה לפיתוחה ולקידומה – מנוטרלים באחת באופן פטאלי. כשמדובר באלפים ממיטב בניה של החברה הפלסטינית , האם אפשר שלא להיזכר בהגדרה "פוליטיסייד",שטבע פרופסור ברוך קימרלינג ז"ל בספרו הנושא שם זה, ושמשמעותה רצח עם פוליטי?!


1) הסדר הטיעון: זהו הליך שכיח ומקובל מאוד במשפטי הפלסטינים בשטחים הכבושים. הוא משרת את מערכת המשפט הצבאי שמטרתה לשפוט מקסימום אנשים במינימום זמן. הסדר הטיעון חוסך לה זמן יקר, מבלי שמראית העין של "משפט צדק" נפגמת. הפלסטינים מצידם מוותרים על הליך משפטי מלא שיכול היה לזכותם , שבו יכלו להוכיח את חפותם.ונאלצים להודות בעבירה מופחתת ובתמורה מקבלים עונש מופחת ביחס למה שהיה צפוי להם לפני ההסדר. כך מערכת הכיבוש הופכת חברה שלמה לעבריינית.


2) חלוף הזמן, שיהוי – מצב שבו יש פער זמן גדול בין ביצוע העבירה לבין המעצר.הדבר בולט במיוחד בקשר לחמאס: אנשים שהיו פעילים בחמאס שעה שהייתה תנועה מותרת חוקית הפכו רטרואקטיבית לעבריינים מרגע שהוצאה אל מחוץ לחוק ב-יוני 2007. הם נשפטים על פעילות או חברות בחמאס לפני 6-7 שנים. מאות אם לא אלפים שהיו מעורבים ופעילים בבחירות שנערכו בינואר 2006 , כשהתנועה הייתה חוקית , יושבים היום בכלא – למן נושא הדגל בתהלוכה ועד לבכיר השרים.גם צעירים שיידו אבנים בילדותם נשפטים ונענשים על כך כעבור שנים.


3) הפללה – ברבים מאוד מהדיונים שאנו נוכחות בהם, הנאשמים מופללים ע"י עדים. המפלילים יכולים להיות קרובי משפחה ,חברים ,שכנים… הם גם יכולים להיות שייכים לסיעת ה"מדובבים", ה"ציפורים" בלשון הפלסטינים, אשר מציפים את בתי המעצר מתוך מטרה מוצהרת של הפללת העצירים. כאן עולה עוד אמצעי שפל ביותר של ריסוק החברה ע"י הכובש. אגב, לא מעט מפלילים בעת מתן העדות במשפט חוזרים בהם והופכים להיות עדים עוינים.


4) מעצר מנהלי – כ- 600 פלסטינים יושבים עתה בכלא הישראלי כעצירים מנהליים. על פי בצלם:
" מעצר מנהלי הוא מעצר המבוצע על-סמך הוראה מנהלית בלבד, ללא הכרעה שיפוטית, ללא כתב אישום וללא משפט. מעצר כזה הוא חוקי על-פי המשפט הבינלאומי, אך בשל הפגיעות הקשות בזכויות להליך משפטי הוגן הטבועות באמצעי המעצר המנהלי, והסכנה הברורה לניצולו לרעה, הציב המשפט הבינלאומי הגבלות נוקשות על יישומו. הדרך בה משתמשת ישראל באמצעי המעצר המנהלי עומדת בניגוד בוטהלהגבלות אלה". http://www.btselem.org/Hebrew/Administrative_Detention/Index.asp
במקרה של פ’ כמו במקרה המוכר של ד"ר גאסאן חאלד, המעצר המנהלי משמש "רשת ביטחון" להליך המשפטי שמתנהל במקביל.אם הנאשם יזוכה או ישלים לרצות את עונשו המעצר המנהלי יבטיח את הישארותו מאחורי סורג ובריח.

תגובות
נושאים: מאמרים

8 תגובות

  1. שאלות הגיב:

    1. המהנדס המחונן שלמד בלונדון וכו’, בזמן שהיה חבר פעיל בחמאס, קרא את האמנה של הארגון הזה? או שזה היה לפני שהוא למד לקרוא? או שהוא חשב אולי זמדובר בפרט טכני קטן, שולי, לא רלוונטי ולא מעניין?

    2. אולי את מוכנה להסביר לי איך מודדים את האינטיליגנציה של מישהו שמאמין במה שכתוב במסמך הזה?

    3. את מודעת לזה שד"ר עבד אלעזיז רנתיסי היה רופא ילדים? ויחיא עייאש למד הנדסת חשמל?

    שורות חמאס מלאות באקדמאים שונים ומשונים, וב"מהנדסים" למיניהם שמיטב כישוריהם מושקע בכימיה ובליסטיקה, אם את יורדת לסוף דעתי.
    לעתים קרובות ההשכלה משמשת בידיהם לגרום נזקים, ולא סתם "להתפרנס".

    "קידומה ופיתוחה של החברה"? אשרי המאמין הפתי. מי שקידומה ופיתוחה של החברה מעניין אותו לא נהיה חבר חמאס.

    חבר חמאס הוא אדם ששם את המלחמה בישראל בראש סדר העדיפויות שלו, מעל החברה, מעל המשפחה, מעל הילדים שלו.

    חבר חמאס זה אחד ששולח את הילד שלו להיות מחבל מתאבד, או שם את התינוקות שלו על מחסנים מלאים בחומר נפץ, על תקן מגן אנושי.

    א-יינה "מיטב בניה". כשאלו מיטב בניה של החברה הפלסטינית, לא פלא שככה נראה הפרצוף שלה.

    4. האם לטענתך היות האדם "מהנדס" הוא טיעון להקלה בעונש? זאת אומרת עם פועל בניין יש להחמיר יותר בשל אותה עבירה?

    5. באמת נדמה לך שהאומלל הנ"ל הוא בכלל חסיד אומות העולם, צדיק הדור, שנטפלים אליו בלי סיבה עקב משובת ילדות שעבר זמנה ובטל קורבנה?

    מזל שהוא לא יהודי. עןד היה שם כיפה סטייל חוזר בתשובה, כמו הרוצחים, הגנבים והאנסים שממלאים אצלנו את בתי הכלא, וכולם צדיקים גמורים, כידוע, שנוסף על כך שהם חפים מכל פשע, יש להם ילדה חולה בבית, אמא שלהם אלמנה, ואחותם נשואה לפרסי…

    רחמונעס… קופסא שלמה של קלינקס אכלתי כשקראתי את הסיפור העצוב.

    נ.ב., עיקר שכחתי, יש לך מושג אולי, היות וכבר חשבת שנחוץ לעדכן אותנו בפרטים אישיים מהביוגרפיה של הנ"ל, אם אצל האדון המהנדס, והגברת האשת-מהנדס, היה רבע עוף בחתונה, או סתם בורקס?

  2. עופר הגיב:

    אדגיש שאני לא בא להגן על מערכת המשפט בשטחים, אבל בכל זאת יש במאמר כמה אי-דיוקים:

    א. נאשם – בכל מקום בעולם – המודה במסגרת הסדר טיעון לא נאלץ לעשות זאת, ממש כמו שהתביעה לא נאלצת לדרוש במקרה כזה עונש מופחת. שני הצדדים "קונים את הסיכון" שיפסידו ולכן מגיעים לפשרה שכדאית לכל אחד מהם. נכון שאם רוב הנאשמים ישתפו פעולה ביניהם ויסרבו לעסקת טיעון יהיו פחות כתבי אישום מחוסר משאבים, אבל למיטב ידיעתי זה לא המצב באף מדינה.

    ב. מוזר בעיני שאנשים נשפטים על חברות בתנועה שהיתה חוקית בזמן חברותם. קיימות שתי אפשרויות: או שהם המשיכו את חברותם אחרי יוני 2007, או שכתב האישום יבוטל במקרה של עתירה לבג"ץ. אציין שיידוי אבנים הוא עברה בכל מקרה, כפוף להתיישנות.

    ג. שימוש ב"מדובבים" הוא אמצעי לגיטימי כנגד מבצעי עבירות, אם גם בעייתי. יש לבדוק כל מקרה לגופו, עד כמה הנאשם באמת הודה בפני המדובב או שזה משך אותו בלשון יותר מדי.

  3. יגאל הגיב:

    רגע – אני רוצה להבין: כל פלסטיני שהוא חבר בחמאס אוטומטית נעצר ע"י ישראל? אם כך הרי שצריך לבנות עיר לכמות העצירים הללו… – אם הגדה עצמה היא כבר לא בית כלא אחד גדול.

    אבל – באמת חלאס.
    מתי חירות?
    מתי חופש?
    פשוט מקומם ומרתיח. ישראל פשוט יורה לעצמה כדור בבטן.

  4. פוליטיסייד ? כן בהחלט הגיב:

    אלא שהקורבנות הם הנוער הישראלי

    מי ששרוי במלחמות אין ספור על הקיום
    זה עם ישראל שבניו משרתים אין ספור ימים
    בצבא ובמילואים
    ובמקום להשקיע מליארדים ברווחה אנחנו
    נאלצים להשקיע במלחמה בטרור
    תחשבי רק על הקניונים ומסעדות ואוטובוסים
    שמאובטחים על ידי עשרות אלפי מאבטחים
    תחשבי על המטוסים שלנו שמאוימים באלף
    איומים
    תחשבי על משלחות הספורט שלנו שכל זב חוטם פלסטיני רואה בהם מטרה לפגיעה
    ומה עם ההשמצות הפוליטית בכל המוסדות הבין לאומיים
    זה לא פוליטיסייד ??

  5. עפרה בן ארצי הגיב:

    אני רוצה להוסיף קישורים למידע נוסף בעיקר סטאטיסטי בנושא.משיחות עם אנשים המקורבים לנושא האסירים והעצירים עולה כי קשה מאוד עד בלתי אפשרי לקבל מספרים מדויקים על מספר העצירים עד תום ההליכים והעצירים המנהליים ,לכן המספר הכולל של עצירים ואסירים פלסטינים נע בין 8000 ל- 12,000.אגב, באתר דובר צה"ל יש דיווח שוטף יומי על הפשיטות הליליות לשם מעצר "מבוקשים".מדובר בכמה עשרות לשבוע.

    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

    — קישור —

  6. אורנה לביא הגיב:

    המצב הזה כבר מזמן זהה למצב בארצות מסוימות בדרום אמריקה שפעם היו נעלמים שם אנשים באופן יומיומי. נראה לי שישראל מושפעת מהצבאות ההם, שכן היא שלחה לשם נציגים צבאיים בימים ההם.

  7. EYES2C הגיב:

    הציבור "היהודי" בישראל התקרנף כ’כ שהיהודי שבו הוא כמעט רק שאימו מולידתו היתה יהודית.
    לכן בקרוב צריך לשאול את השאלה האם שווה המאמץ לכתוב ברגישות אנושית כה גבוהה בעברית לציבור מקורנף. אולי כדאי יותר להשקיע בציבור צרפתי, ספרדי ואפילו בדוברי האנגלית?

  8. אורנה לביא ל-EYES2C הגיב:

    בתור לא יהודיה אני פטורה מהתיאור שלך. אני גם לא מקורנפת,אז אני יכולה להסתדר גם עם דברים רגישים שכתובים ו/או נאמרים. וחוץ מזהאני בעדלתרגם את כתבינו לכמה שיותר שפות, כל זמן שהעולם (עדיין?) איננו דובר שפה אחת.

הגיבו לעפרה בן ארצי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים