הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-31 בינואר, 2009 16 תגובות

עדיין מוקדם לקבוע אם אובמה יפיק את הצלילים שמצפה ממנו ההגמונייה בישראל. ניראה שאובמה מייצג מה שהיה סיוט גדול של ישראל לפני 20 שנה – שהמיעוטים יתנו את הטון בארה"ב ולא הוואספיות בתוספת לווסאל היהודי (כשם שהיהודים היו הווסאלים של האצילים הפולנים באוקראינה עד המאה ה-18).


אובמה חייב להתחיל מנקודה הנראית כהמשכיות. עם זאת, ממש כלנין, הוא מוציא מייד עם עלותו לשלטון צווים אקסקוטיביים. יש כאן יותר מסגנון. הרי ההשהייה והסחבת ביחס לשינוי המיוחל מצטיירים על ידי חשיבה רדיקלית כמקור להשתהות הסבל, ואם כן, הוא מודה שיש דברים הגורמים לסבל בארה"ב, שזו ראייה די רדיקלית מסוגה.


אובמה צמח מתוך הרוח המהפכנית (כמוהו כרהם עמנואל) של התנועה לשוויון השחורים וכמובן של "האחים" *, הגם שהוא ממסך זאת. הוא מעוניין להמשיך בדרכו בלי להתקל בהתנגדות חזקה מדי היכולה להיות רצחנית.

ניתן להבין היטב את אכזבתם של חוגים רדיקלים מהצהרותיו הקונפורמיות של אובמה מתקופת הבחירות, ואת חששם שמדובר כאן בסך הכל בנרקיסיסט, שרואה בעצמו וואנדערקינד נעים הליכות. כן אמנם, אובמה הוא אולי חלק מהקפיטליזם האמריקני, אבל יש כאן מרחב רב, וידוע שהוא גם מעריץ של לורנס איש ערב, ורואה בעצמו אולי ערביסט. הדבר עשוי לזרוע אור על אמירתו הזהירה בנאום השבעתו על התפייסות ואינטרקצייה עם העולם המוסלמי "למען האינטרסים המשותפים". המציאות כיום מורכבת, הוא בדומה מעט לסין במדיניות החוץ שלה, מנסה לשנות את הטון של מעצמה שואפת הגמונייה. ניתן לסבור שאמירתו בנאום הכתרתו על כך ש"נתנגד לאלה השואפים באמצעות טבח חפים מפשע להשיג השגים", בהקשר בו האמירה הזאת נסובה בתקופת מלחמת עזה על ישראל, היא דו משמעית בעליל; כמו גם מיידיותו בטיפול "אגרסיבי" בנושא הפלסטיני, שליחתו המהירה את ג’ורג’ מיטשל לאיזור והעובדה שאבו מאזן היה הראשון שאובמה צלצל אליו יום אחר ההשבעה.


הנושא הפלסטיני מייצג את שחצנותו השרירותית והיהירה של האימפריאליזם הלבן ביחס לאיסלאם והתרבות הלא וואספית, וכך הוא ניתפס אצל רבים בארה"ב ובעולם, כולל אצל "האחים". דומה שאובמה כאילו מתחנן אלינו "עשו לי טובה, אל תסבכו אותי בשלב מוקדם עם המשגיניערס האלה מאייפאק".


מצטייר כי עידן השליחים החלקלקים-חייכניים כדניס רוס ודומיו (אותם כינה עראפת "הרבנים") בתקופת קלינטון החביב – שרק כרכרו-ועסקו ב"מסע דילוגים" (עוד ביטוי של תקופת קלינטון) ממנהיג איזורי אחד למשנהו –בבחינת הלבנת מפעל ההתיישבות המואץ בשטחי הכיבוש, עידן זה חלף ללא שוב.


כבר בשלב זה איפס הממשל החדש כל "הישג" אפשרי לו שיחרו מחרחרי הטבח – עקירת יוקרת החמאס (שהינו מוסלמי- סוני, אגב) בגדה, בעזה ובעולם המוסלמי; המשך המצור. טרור בלבבות. אנו רואים את אובמה מצלצל מייד למחרת הבחרו לעבאס ואולמרט, ובאותו יום נסוגו הטנקים הישראלים בבהילות מהרצועה. ג’ורג’ מיטשל, ממוצא לבנוני, נישלח לאיזור, כשאובמה מדגיש שהוא נותן לו גיבוי מלא, ובצילומי ערוצי החדשות נראה חיוך מנהיגי ישראל לידו כאילו בלעו עיסה באושה. ועל סדר היום של השליח האמריקני, כשהעמיתים הישראלים נענים במעין הסכמה כפויית שד, וקודם לכל – חיסול מיידי של המצור ("פתיחת המעברים") וכל מה שנחוץ לכך, תוך הסכם עם החמאס. שנית, איחוד לאומי פלסטיני (בחסות מצרית וסורית). שלישית – הידברות עם החמאס, מה שישראל ברחה מממנו כאש – בעירוב מצרים. רביעית, שחרור למעלה מאלף עצירים תמורת גלעד שליט. זורקים לציבור בישראל איזה סיפור על שמירה "מהברחות" של מעבר רפיח – כשאין לזה שום מימוש בפועל.


אחרי השיחה עם עבאס ומנהיגים נוספים באיזור סביר שמיטשל גם ידבר על הסדר מהיר לפינוי ההתנחלויות. ואכן ממשלת אולמרט, מתוך ציפיה לגרוע מכל, ממהרת לפרסם את ה"הסכם" שהישיגה היא בשיחות הסיזיפיות עם עבאס – פינוי 60 אלף מתנחלים (מתוך 290 אלף מתנחלים ב-120 התנחלויות ובעשרות מאחזים). נוכחות הממשל החדש גם מקרינה אקלים מסויים, שסביר שבלעדיו לא היה מואצת התביעה בספרד כלפי 6 מהצמרת הביטחונית הישראלית, ורוה"מ טורקייה רג’פ טאיפ ארדואן יתכן והיה מהסס יותר בטרם היטיח קבל העולם בפסגה בדבוס: "הישראלים הורגים אנשים" ומתקבל בתשואות של רבבות בחזרתו לאיסטנבול.


עכשו גם שום ישראלי אינו יכול להראות את האף שלו בטורקיה ובמדינות רבות. משרדי הנסיעות ביטלו את כל החבילות לטורקיה. מה יצא לנו מהמלחמה הזאת? את המעברים פותחים, כרצון החמאס, עבור גלעד שליט נשלם את מלוא המחיר שישראל בקשה לחמוק ממנו. גל ענק של אנטישמיות בעולם בעקבות פשעי המלחמה שנחשפו לכל העולם, רק לא לאזרחי ישראל, החיים במדינה כושלת, ומושחתת.


ערב הכתרתו, הזדרז נחמייה שטרסלר לקבוע במאמרו "אובמה לא קוסם",http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1057021.html , בדרכו הנאו-ליברלית, כאילו לא היה המשבר הגדול, כי אובמה מציע הוצאת כספים ממשלתית רבה והרי כל נאו-ליברל "יודע" כי זו לא הדרך, הרי "הדרך" היא מדיניות מוניטרית מצמצמת בעיקרה.


אלא שעל נאו-ליברלים כשטרסלר להבין שכלכלה אינה ראיית השורה התחתונה במאזן, אלא


ייצור, יצירת מקורות, שינוע אנשים לפעילות כלכלית-יוצרת, ולקראת צרכנות המשנעת אנרגיות בהקשר הנכון, אנרגיות שאף הם משנעות עשייה משקית. דומה שעולמם של שטרסלר וחבר מרעיו הוא עולם מאלטזיאני, של משחקי סכום אפס. וכך נראית באמת כלכלת ישראל ומדיניותה. ניתוחיהם מתאימים לממשות של כלכלת שנור – הערבויות, ההזרמות הזרות, איגרות החוב. אבל הנחותיהם הם שגויות ואסוניות לישראל, ויצרו לא במעט את הרוח הספקולנטית הישראלית עטופת תרבות השקר של "לעשות מכה" מסוג הימורו של אליעזר פישמן על הלירה הטורקית.


התפיסה הליברטריאנית (איין ראנד, מילטון פרידמן ודומיהם), המהדהדת יפה, בצרוף לקצת קיינסיאניזם, שאדונים אלה דובקים בו מתוך הרגל ישן מתקופת לימודם, שימשה בידי ספקולנטים וספסרים פיננסיים. אלא שיש להבין שאובמה בניגוד לבוש הוא איש של סטייקים טובים ובשר ממשי, כמו תעשיית המכוניות בדטרויט, והוא שונא את עולם ההון הפיננסי הספקולטיבי, את העולם בו אשראי עתק של הבנקים והמוסדות הפיננסיים מוזרם באפס מחיר לשכבה הגמונית צרה. המציאות הממשית היא מתן אמצעי קיום ורווחה לפרט כדרך היחידה לגייס פעולה בונה ויצרנית ברת-קיימא.
 
* "האחים" – מדובר ברדיקליזם השחור – "האירגון לאחדות האפריקנים-אמריקנים" (OAAU) אותו ייסד מלקולם X ב-1964 ו"אומת האיסלאם" המזוהה עם אלייז’ה מוחמד ומלקולםX  1962)


                                                  *


http://www.geocities.com/salon_mazal/malcolmx.html?200926
http://www.kedma.co.il/index.php?id=766&t=pages
http://e.walla.co.il/?w=/268/1371778/



 

תגובות
נושאים: מאמרים

16 תגובות

  1. קורא אנגלי הגיב:

    אובמה רוצה להתפס כ "שונה".
    הוא לא רוצה להראות כ "בוש 2 ".
    אבל השאלה היא לא מה הוא לא,
    אלא מה הוא כן?!
    כלומר האם יסתפק רק בתדמית שונה מבוש?
    או שיבקש להיות באמת שונה?

    לפי האנשים שהקיף את עצמו בהם הוא הולך להיות מר בוש-2. נקודה. הצלילים יהיו שונים מעט אבל המנגינה צפויה להשאר כשהיתה.

    מעניין כמה זמן יחזיקו אחוזי הפופולריות שלו באמריקה.

  2. ג’ו הגיב:

    אתה לא חושב שאתה קצת אופטימי מדי??

    — קישור —

  3. יאללה הגיב:

    לנין, רדיקליזם, קיינס, ליברטריאניזם….

    כל המילים האלה.

    ואפשר לחשוב שאובמה לא אמר את דברו ביחס לסכסוך בשתיקתו הרמה בזמן המלחמה בעזה.

    אובמה "שרוף" מבחינתי. זהו.

  4. יוליוס – תיקון קטן הגיב:

    אובמה אכן צלצל למחרת היבחרו לאולמרט ולאבו מאזן, אבל הטנקים הישראלים לא נסוגו למחרת אלא יצאו מעזה שלושה ימים לפני כן. אז נכון שהפיתוי לומר את המשפט "ובאותו היום נסוגו הטנקים הישראלים בבהילות" מעלה ריר של הנאה ושמחה לאיד על שפתיו של כל פלסטינופיל המכבד את עצמו, אבל גם לדיוק בעובדות יש חשיבות כלשהי, כמדומני.

  5. תיקון גדול הגיב:

    אף אחד לא יצא מעזה.
    ישראל הואילה בטובה להוציא את האוכלוסיה האזרחית מהשטח שכבשה, ובכך נעשתה רק פושעת מלחמה חמורה, ולא חמורה מאוד. בפועל עזה היא עדיין שטח כבוש, ושום טריק ציבורי לא ישנה את זה.

  6. מ.ש. היציאה מעזה הגיב:

    [בבקשה רק גרסה זאת]

    Confirmation of the Israeli withdrawal came within a day of the inauguration of Barack Obama

    — קישור —

    עם הידיעות ב-21 ינואר (ההכתרה היתה ב-20 ינואר) על "השלמת" הנסיגה ותצלומים מובלטים של הטנקים הישראלים העוזבים בבהילות את הרצועה, רק מעטים זכרו שהידיעות בימים הקודמים דיברו רק על "פינוי חלקי" תוך הדגשה ש"הצבא ישאר שם כמה זמן שידרש"…

  7. לקורא האנגלי הגיב:

    לא בוש 2. ממש לא.

    קלינטון 2.

    כלומר קארטר, אבל בלי הנטיה המצפונית הזוהרת.

    פרגמטיזם עד הסוף המר, ומחויבות עליונה לוול סטריט.

    מה שכן, אולי באזור שלנו הוא יביא קצת שקט. בתחום הזה אני באמת מחזיק לו אצבעות.

  8. יוליוס למיכאל שרון הגיב:

    הסטראוטיפ שלך על הישראלים מזכיר לי את הדמויות בספריה של איין ראנד. הרעים לא זו בלבד שהם רעים, הם גם טיפשים, מכוערים ונוזלת להם מוחטה מהאף, ובנוסף הם גם פחדנים ושקרנים.

    כך איפוא: מנהיגי החמאס האמיצים הרימו את ראשיהם הגאים מהשוחות הכרויות היטב, הניפו על כתפיהם רבות העוצמה את נשקם רב האון וצעדו בצעדי קוממיות לבני עמם שהמתינו להם בשלוות הוד ובמבטי עזוז בעיניהם, בעוד החיילים הישראליים נוטפי הריר והצחנה הביטו בעיניים מבוהלות ובפרצופים ירוקים מכיעור, וברחו בבהילות עם הטנקים העלובים והמחוררים שלהם.

    הנה, עשיתי לך את היום.

  9. גיא ר"ג הגיב:

    כבר התגעגנו למאמר מיכאל שרון גם אם הוא עוסק בחיזוי העתיד ופחות באנקדוטות מהעבר שכותב המאמר כה מצטיין בהם.
    ולעניין אובמה – כל הידע הוא בעיקר תאורטי ואין לדעת במבחן המציאות לאן תנשב הרוח החדשה מוושינגטון.

  10. למיכאל שרון הגיב:

    צריך להבחין בין התייחסות עובדתית למציאות מסוימת (העובדה שאובאמה מעריץ את סמנטה פאואר) לבין התייחסות ערכית. נראה שאתה מתייחס בחיוב לא רק לעובדתיות אלא גם למוסריות.

    אני תוהה אם סמנטה פאואר תיארה גם את הטבח במלון פארק – שהיה העילה למבצע בג’נין, ושבו נרצחו 30 חפים מפשע לעומת 8 בג’נין – כפשע מלחמה.

    לפושעי מלחמה אסור לוותר כקוצו של יוד, ודין אחד לכולם.

  11. רמי הגיב:

    שרון השיב ליוליוס תשובה ניצחת. גם אני זוכר שאולמרט אמר שהכוחות ישארו ברצועה "ככל שידרש". אני מציע את המאמר של שרון לגזור ולשמור.

  12. מ.ש. אובמה מחזיר את סמנתה פאוור הגיב:

    — קישור —

    במהלך קמפיין הבחירות, כשנתקל בביקורת על כך שהוא "מתרועע עם אנשים קיצונים", הנשיא ברק אובמה נאלץ להתרחק או להתכחש לכמה אנשים קרובים.

    בין "המורחקים" היתה גם סמנתה פאוור, אחת היועצות הקרובות שלו לענייני חוץ, מרצה מאוניברסיטת הרווארד, מומחית לזכויות האדם ומדיניות החוץ וזוכת פרס פוליצר על ספרה "בעיה מהגיהנום: אמריקה ועידן רצח העם", המוקדש למדיניות ארה"ב כלפי רצח עם במדינות שונות.

    ב-2002 יצאה בביקורת חריפה כלפי המבצע של ישראל בג’נין בגלל "פשעי מלחמה" נגד הפלסטינים, וקראה להתערבות בינלאומית להגן על הפלסטינים.

    למי שמכיר את ההערכה שרוחש אובמה כלפי פאוור, לא היה ספק שהיא תוחזר לעמדת השפעה כשאובמה יהפוך לנשיא – וכעת פאוור אכן צפויה לקבל תפקיד בכיר במועצה לבטחון הלאומי.

  13. מיכאל שרון: הבדלים המסתמנים כרגע בין בוש ואובמה הגיב:

    להלן השגות זהירות וסקפטיות של מר שמואל אמיר
    — קישור —

    המצביע בין היתר על כך ש"בינתיים המיטצ’ל הזה מדבר עם ישראל, מצרים וירדן ואבו מאזן אבל לא עם מי שחשוב לדבר – עם חמאס וסוריה. עד כה הוא מתנהג כמו כל שליח בוש ושאר הנשיאים שלא עשו דבר נגד הכיבוש והשלום אלא להפך. אין בינתיים אפילו צעד אחד קטן".

    ________

    אלא שמיטשל נסע לאחרונה לסעודייה, וניפגש עם כל המנהיגות הסעודית, דבר שדומני שהוצנע בתקשורת בישראל
    — קישור —

    סביר שמתוך כוונה להחיות את היוזמה הסעודית משנת 2002, שהיא המשחק היחיד המוצע על ידי מנהיגי האיזור.

    יש לזכור שיוזמת מפת הדרכים של בוש כללה התחייבות בכתב של בוש לשרון ב-2004 להשאיר את גושי ההתנחלות הגדולים תוך "הכרה במציאות שנוצרה בינתיים בשטח". בהשוואה – היוזמה הסעודית מ-2002 מדברת על שיבה לגבולות 67 ועל פיצוי הפליטים ושיבה כלשהי, בהתאם להחלטת האו"מ 194 מ-1948.

    אלה בכל זאת הבדלים, העשויים להצביע על מגמה שונה. ניתן לראות הבדלים במגמות בין בוש ואובמה. יש לראות גם את העובדה שמקובל שאף ממשל לא מתנתק מייד מצעדי הממשל הקודם, אלא מדובר בתהליך הדרגתי. דניס רוס לא כלל דומני את סעודיה. מאידך אובמה אמר במפורש יותר מפעם אחת, שיש לקחת בחשבון את התמונה האיזורית כולה במזרח התיכון, ולערב מדינות נוספות, והכוונה כנראה, שוב, ליוזמה הסעודית, ואולי לערוב סורייה, שגם בה היו לאחרונה חברי קונגרס דמוקרטים.

    — קישור —.

    וגם מיטשל משנה את מציאות המצור שהיה בעזה מאז אפריל 2006
    — קישור —

  14. מיכאל שרון: מדוע אובמה לא יעזוב לעולם את עירק הגיב:

    [בבקשה גרסה זאת]

    בשולי מאמרו של מר שמואל אמיר המצוטט בקישור (למעלה) בהודעה הקודמת, ניטש כרגע ויכוח מי מיועציו של אובמה רוצה להשאר בעירק ומי לאו. אובמה עצמו היביע בעבר, לפני המשבר הכלכלי, וחשוב לציין זאת, התנגדות לנוכחות בעירק.

    אבל עלינו להבין דבר פשוט: אובמה אינו צ’ומסקי, לא איש אמנסטי וגם לא פלפלן אקדמי.

    הוא איש המעוגן בדברים הממשיים ביותר בקיום האנושי, שבוודאי אינם פילפול אקדמי, לא ספקולנטיות פיננסית ועסקי אויר, לא האווריריות המיסטית של "העידן החדש" גם לא הנצרות בפרוש המסויים והספציפי של mea culpa – דהיינו, "כל מה שקורה – זו אשמתי".

    הוא בא ממסורת שונה לחלוטין – זאת של האחים, של מלקולם X – דהיינו התמקדות בסביבה מחוץ לפרט כמקור להשגת משאבים, ולכן גם האשמת הסביבה בנישול ממשאבים. זאת במקום האשמה עצמית וצלילה כלפי האני, תוך עצב, אשמה עצמית – בהם מלקולם X ראה את הפנמת האדם המדוכא את הדיכוי המופעל עליו. גם בשימוש בסמים וגם במציאת אופיום בדברים אווריריים של העידן החדש – ניתן לראות הפעלת דיכוי והכשרת ניצול ענק, כשהסמים והאידאות המיסטיות מוזרמים למדוכאים מצד המעמד המדכא במטרה לנשלם מכוח ומשאבים ממשיים בעולם הממשי, תוך החלפתם בישויות אווריריות, טישטוש תחושת המציאות של הפרט המדוכא והמנוצל, טימטומו והימומו הכימי.

    לא, אובמה אינו צ’ומסקי, הוא איש של סובסטנס, חיפוש משאבים ממשיים, מבחינתו התעשייה הכבדה בארה"ב היא סובסטנס, בית לאדם הפשוט הוא סובסטנס, ואילו הגמוניית ההון הפיננסי, ושכר ענק של מנהלי פיננסים וכ"א אקסקוטיבי (בהם נזף אובמה לפני 3 ימים בחריפות על השכר העצום) זה ההפך מסובסטנס.

    עם המשבר הכלכלי, אובמה דואג ביתר שאת לתעסוקה לפועל השחור האמריקני, לתעשיות הכבדות, למשקי הבית, ולכל זאת דרוש נפט. לכן אובמה, סביר שהוא רואה בנפט המזרח תיכוני משאב חשוב ביותר, ולכן הוא לעולם לא יעזוב את עירק, לאחר ש"הושגה" והוא ינסה בכל מחיר להגיע להסדרי אינטרסים וידידות עם אירן, ספקית נפט כבדה אף היא. לשם כך הוא ממנה שוב את רוברט גייטס, שהינו אישיות צבאית נבונה ונטול רטוריקה רפובליקנית וימנית מזוייפת מסוג זאת של קודמו.

    העוצמה האמריקנית באיזור תשאר, אובמה הוא אדם מסוג אנשי ההנהגה של בריה"מ, שחפצו בהשגת משאבים ממשיים לאומתם, אף במחיר תמיכה בגורמים בעייתיים. כמוהם במידה מסויימת, הוא איש של נאורות, המשוחרר מהבלים, רציונליסט מבריק ואיש אנושי מאד, והוא לא יהיה ציניקן צדקתן וצבוע כמו הרפובליקנים או קלינטון בבואו לממש את האינטרסים של העם הפשוט האמריקני, אלא ישאף להוגנות לא פטרנליסטית, תוך הבלטת אינטרסים משותפים.

    סביר שהוא יקטין את לחצי הגלובליזצייה, ויהיה בגישתו משהו שאינו נראה כהגמוניות כוחנית, וזאת בדומה לסין.

    באיזורנו, אובמה, כאמור במאמרי, רואה את התמונה הרחבה, והוא בהכרח ערביסט, בשאפו לבריתות איזוריות, ישראל ניתפסת כנטל כלפי היחסים עם ההמונים העולם הערבי, ולכן תחוייב לצמצום פרופיל. אובמה מקטין את תקציב ההגנה שתפח מאד מאז הפלישה לעירק, והוא ינסה לבסס את האחיזה בעירק בעזרת בריתות עם גורמים מקומיים ואיזורים כתחליף לשימוש מסיבי מדי בכוח רב מדי.

  15. אלברט פוקס הגיב:

    מאוד התלחבתי לקרוא את דבריך ואני תומך במחשבות ורעיונות שלך.
    כל הכבוד לך ותמשיך כך.
    יש לך מעריצים רבים.

    א.

  16. אריק פורסטר הגיב:

    לארה"ב יש רזרבות-ענק של גז טבעי, וקיימים כבר גופים פוליטים הלוחצים על הממשל להכריח את תעשיית המכוניות ליצור מכוניות המשתמשות בגז במקום בנזין (בלוס אנג’לס עברו האוטובוסים לשימוש בגז לפני שנים רבות). עד אז, ניתן להניח באמת שהצבא האמריקאי ישאר בעירק.

הגיבו ליוליוס למיכאל שרון

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים