הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-7 בפברואר, 2009 10 תגובות

במערכת הבחירות לכנסת ה-18 אנחנו קוצרים את מה שגידלנו וטיפחנו שנים בערוגות השפה העברית . הרשינו לספרות העברית לשזור בתוכה מטבעות לשון מצמררות כמו – "חֶלְאַת עָרָב" עם נימת בוז כמו "כַּלְבֵי עָרָב" ועם תחושת עליונות כמו "בֶּן הָאָמָה" .הסלידה מהאחר – במיוחד של בן ערב שנולד בארץ הזו – מצאה לה קרקע פוריה בתוכנו לא רק במערכת הבחירות לכנסת ה-18.לצערי, היא הכתה שורש בשדות הספרות העברית . בערוגות השפה העברית צמחו שתילים של סלידה מבן ערב החי כאן, והשתילים הפכו לעצים נושאי פרי – פרי מר כלענה. אט אט השתילים הפכו ליער מבעית הרואה את "כַּלְבֵי עָרָב נְחוּתִים בִּפְנֵי דָּוִיד הַגָּדוֹל" ("יהודה היום , יהודה מחר" ספר הקטרוג והאמונה , א.צ.גרינברג,עמוד 187) . משורר , שזוכה למקום כבוד בתוכנית הלימודים בספרות עברית.

 מה אנחנו מלינים היום על ליברמן , כשרבים בחברה הישראלית לא פצו פה , עת אותיות עבריות הצטרפו להן יחדיו למילה בשפה העברית , שאחת חוברה לרעותה ויחדיו קרמו עור וגידים במשפט ספרותי לאורך שנים – "חֶלְאַת עָרָב מְזַהֶמֶת מַלְכוּת – אֵין שָׁלוֹם לָעִבְרִים עִם זְאֵבֵי עָרָב בְּצִיּוֹן". (שם עמוד 56).


רבים השלו את עצמם , שביטויים מזויעים אלו ישארו תחומים ונעולים ב-ד אמות של עולם ספרותי שמימי, אבל המציאות טפחה על פניהם . אותם ביטויים ספרותיים קנו להם מעמד מוביל ומנווט במערכת הפוליטית , שעם ישראל בחר בבחירות לכנסת ה-18. ככל שהביטוי כלפי בן ערב היה יותר בוטה ויותר אימתני הוא צבר יותר מנדטים .


הציבור הישראלי הקל ראש, לא נזעק ולא מחה לנוכח ביטוי מזויע – ו"אֵין טְהוֹרִים לַשִּׁלְטוֹן מִיהוּדִים , אֵין יָפִים מֵהֶם בַּעוֹלָם" ( "חזון גלעד לשבטי ישראל", תשי"א.עמוד 151) .


אנחנו בצדק מתקוממים כאן בישראל נגד כל כתב עט ספרותי או כרוז פוליטי, הנושאים עימם ביטויי סלידה מיהודי באשר הוא יהודי . אבל כאן בביתנו החרשנו כשבתכנית הלימודים בספרות עברית מצא את מקומו משורר, שרואה בבן העם השכן – "בֶּן הָאָמָה" , "כַּלְבֵי עָרָב", "חֶלְאַת עָרָב", "אֵין שָׁלוֹם לָעִבְרִים עִם זְאֵבֵי עָרָב בְּצִיּוֹן" .


כולנו בצדק מזדעזעים ומוחים נמרצות נגד אמירות המטיפות לרצח ולטבח יהודים , אבל התרנו לשפה העברית לקבל לחיקה את המלים – "מִקִּרְבֵּנוּ יָקוּם הַנּוֹקֵם וּבְדַמָּיו יִשָּׁא לִידֵי מַעַשׁ אַכְזָר…מֵאָבוֹת אֲבוֹתָיו מִשִׁמְעוֹן וְלֵוִי בִּשְׁכֶם , מֵאָבוֹת אֲבוֹתָיו , כּוֹבְשֵׁי כְּנַעַן…וּבָא בִּגְבוּל יָפוֹ ".


שמעון ולוי – מקוללים על ידי יעקוב אבינו בספר בראשית פרק מ"ט , לנוכח מעשיהם הפזיזים והבלתי מבוקרים כלפי שכניהם עקב אונס דינה אחותם. בשירה העברית שמעון ולוי מקבלים צל"ש עם כתב התר למעשי נקם חסרי גבולות ובלמים , המתירים את דמו של המיעוט החי כאן בארץ.


אם אצל א.צ.גרינברג לקלל ערבים הופכת לנורמה, הרי מכאן אצה מהר הדרך גם לקלל ולגדף יהודים , שהם בעלי תפישת עולם סוציאליסטית. לאנשי משמר העמק, האוחזים בתפישות סוציאליסטיות , הוא מאחל רק פורענויות – "אַל טַל בְּהָרַיִךְ, אַל עֵץ וְאַל טַף". (על משקל – "הָרֵי בַּגִּלְבּוֹעַ אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם" ,שמואל ב, א 21)


בחיקה של השפה העברית מצאנו שירה הקושרת את ציווי הר סיני עם הצו להפעיל "כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם " – "כְּי מִסִּינַי בּוֹעֵר, אֶחָד הוּא הַצַּו , וְאֵין קָדוֹש מִזֶּה בָּעוֹלָם : כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם כֶּפֶל אֵשׁ תַּחַת אֵשׁ". 
 
                                                          *


סופת סיני שלי כתובה בעברית אחרת, בעברית עם בשורה של שלום , עם בשורה של אחווה בין יהודים וערבים , שהחליטו כי הם מסרבים להיות אויבים ואף מצאו להם בית פוליטי משותף .


למרבה הכאב ,הציבור בישראל הולך היום שבי אחרי סופת סיני מוכתמת במלים עבריות מצמררות של "כֶּפֶל דָּם תַּחַת דָּם , כֶּפֶל אֵשׁ תַּחַת אֵשׁ".


סופת סיני שלי , סופת ההידברות נדרסת ונמחצת היום לא רק על ידי ביטויים ספרותיים מזויעים כלפי בן ערב, שהוא יליד הארץ הזו, אלא היא נדרסת ונמחצת על ידי כוחות פוליטיים כשליברמן ,הלה פן הישראלי,הוא הסמן הימני שלה .


                                                    *


בימים קודרים של עננת שנאה כלפי המיעוט הערבי אני מבקש להאחז בשירה הנפלאה של משוררת אהובה עלי , המשוררת חיה קדמון , שהלכה לעולמה בשנת 1960 .


"יָבוֹא אָבִיב , יָבוֹא !
יָבוֹאוּ פַלָּחִים בְּחִיּוּכָם הַחַם
וּבָחוּרִים שְׁחוּמִים וּמֻצָּקִים שֶׁלָּנוּ
וְיִטְבְּלוּ פִּתָּם יַחְדָּיו בְּדֶשֶׁן הַמִּנְחָה
לְאוֹת כִּי תָּמָה גְּאוּלַת הַדָּם,
כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ
וּתְאוֹמִים נָלוֹשׁוּ נַחֲלוֹתֵינוּ בֵּין כָּל עַמֵּי תֵּבֶל."


אני מצר על כך שהמצפן של המשוררת חיה קדמון – "כִּי תְּאוֹמִים יָלְדָה אוֹתָנוּ זוֹ הָאָרֶץ" אינו מנווט את חיינו ,ולא היה המצפן של החברה הישראלית במערכת הבחירות לכנסת ה-18 .

תגובות
נושאים: מאמרים

10 תגובות

  1. קורא אנגלי הגיב:

    לימין החזיר.
    לא נגמר הזבביר.
    עטרה ליושנה רוצה להחזיר.
    שמשון הגבור הוא הנזיר.
    תמות נפשי המחיר.
    הארץ רק לי האל הפטיר.
    אש ממטוסים אמטיר.
    כל עוד נשמת יהודי אכיר.
    הגוי לפח וחסל אשיר.
    במולדת לא אהיה אסיר.
    לכן פצצת מימן תזהיר.
    כי משוגע אכזר והאל יקיר.
    פה נותן את הטון בהיר.
    זה המסר זה השיר.
    שכבר דורות למכביר.
    עם קטן אחד משחיר.
    בטחונו הוא התצהיר.
    אך כיבושיו הם על הקיר.
    את האמת במאמץ יסתיר.
    מוסוליני בפתח ניצב קריר.
    אותנו עוד יקח לקהיר.
    הוא בריון יורה מהיר.
    הבעיות בכוח הפלדה יתיר.
    כמה זמן יוכל להתבשל לו הציר.
    ריח של אפרטהייד היום כבר נהיר.
    לכל בר אף צעיר.

  2. הגזמה פרועה הגיב:

    חשבתי שאיתן ימצא שני משוררים שמתבטאים בסגנון זה על ערבים. הוא מצא אחד (!!) בכל הארץ, ועוד כזה ששנוי במחלוקת ממילא. נו טוב, מכאן ועד האמירה "אותם ביטויים ספרותיים קנו להם מעמד מוביל ומנווט במערכת הפוליטית" המרחק רב מאד. צריך להיות משוחד קשות כדי להגיע למסקנה הזו.אין מה לעשות. בתחום הביטויים הגזעניים בספרות (וגם היישום המעשי שלהם), הפלסטינים מנצחים אותנו עם שתי ידיים קשורות מאחור.

  3. שוב הגיב:

    לא מצא האדון למצוא עדות אלא בשירה שנכתבה לפני ומיד לאחר הקמת המדינה. לא במקרה הוא מתעלם מכך שהשירים הפופולרים בעברית אפילו אחרי מלחמות היו על השלום שיגיע על הזמנים בהם לא יהיה צורך בצבא. לא במקרה הוא מתעלם מהצד השני. כאילו חסר הסובלנות כלפי הערבים והיאוש מהשלום בזמן האחרון לא נובעים מכך שכבר נחתם הסכם עם הפלשתינים ומחירו היה טרור שעלה בחיי למעלה מאלף אזרחים ישראלים. כאילו לא הציעה ישראל לפלשתינים מדינה משלהם (הויכוח היה על 2% מהאדמות) ונענתה בגל רצח נוסף. כאילו לא קיבלו הפלשתינים את עזה ובמקום להקים בה מדינה שתוכיח שהשלום משתלם לשני הצדדים הם הפכו את עזה לבסיס לנסיונות רצח יום יומים של אזרחים ישראלים. אפשר לילל על השירה העברית אבל מי שמזנה את השפה זה אתה מר קלינסקי.

  4. אסנת הגיב:

    מה שם הספר של חיה קדמון.
    באיזו הוצאה יצא ומתי?

  5. יסמין כהן הגיב:

    לטוען בשם "הגזמה פראית" ולטוען בשם "שוב" , נכון שהשירים לא נכתבו היום. אבל היום!!!! המשורר הזה מצוי בתוכנית הלימודים של ילדי ישראל!!!!!! היום!!!!!
    אם במדינה מסוימת היו משלבים היום בתוכנית הלימודים משורר, שהיה מתבטא באותם הביטויים כלפי יהודים היינו מחרישים??????
    היינו טוענים כמוך כלפי המוחים זו "הגזמה פראית".

  6. אסתי אברהמי הגיב:

    המגיב האלמוני בצדק היה נזעק , אם היה קורא יצירות של משורר המשחרר מחרצובות לשונו ביטויים כמו -"כלבי ישראל", "חלאת ישראל", "אין שלום עם זאבי ישראל".והמשורר הזה מוכר על ידי משרד החינוך של אותה מדינה ויצירותיו כלולות בתוכנית הלימודים.
    המגיב הזה היה מתרעם על מגיבים, שהיו נזעקים וצועקים – "זו הגזמה פראית". "המשורר הזה כתב את הדברים באמצע המאה הקודמת ".

  7. אלי אמינוב הגיב:

    האם קוראינו החביבים מכירים את השיר הבא?
    הפוך ליבנו לאבן
    לבל יך ולבל יירך
    בנסוע דגלנו על דמם
    אשר נשפך…
    שולות אלו נלקחו מתוך "תפילה למערכות ישראל" ספרות חובה לילדי ישראל שהופיעה במקראות ישראל לכיתה ז’ מסדה 1972.כותב שורות אלה הוא המשורר ש, שלום. חתן פרס ישראל.

  8. יסמין כהן הגיב:

    למגיב האלמוני שלום

    מאחר שהמגיב מגלה בקיאות רבה. אודה לו ,אם יבדוק במשרד החינוך ,בכמה בתי ספר תחת הכותרת פרקי בחירה שילבו את השירים שהביא איתן ק. .
    אם הבדיקה תניח את דעתו, בסך הכל נישאר חלוקים בדעותינו.
    אני רק מנסה לשער, מה היתה תגובתו ,אם היה נתקל בבית ספר בישראל, שם נלמדת יצירה שמדברת לא על "כלבי ערב" אלא על "כלבי ישראל".

  9. ליסמין כהן הגיב:

    זה זאת מפזרת הרבה סימני קריאה וסימני שאלה אינו אומר שהטיעון שלך צודק יותר. אצ"ג אמנם נכלל בתכנית הלימודים, אבל הוא בהחלט יוצא דופן. הרוב המכריע של הסופרים והמשוררים בתכנית הלימודים לבתי הספר היסודיים הם דווקא בעלי נטייה שמאלית. יתרה מזו, השיר שבו מדובר אינו נכלל בה, וכן שירים אחרים עם התבטאויות מסוג זה כלפי ערבים.
    אם את מעוניינת לערוך השוואה בין החומר הספרותי בתכנית הלימודים בישראל לבין זה שברשות הפלסטינית בכל הקשור לביטויים גזעניים, את מוזמנת.

  10. איתן קלינסקי הגיב:

    לאסנת שלום

    אני כבר מנסה ארבעה ימים לענות לך, אך אינני מצליח להעלות את תשובתי במדור תגובות. מקוה שהפעם התשובה תעבור.
    השיר של חיה קדמון שציטטתי נלקח מהירחון לספרות "עתון 77″ גליון 332 מאוגוסט 2008. בגליון זה "עיתון 77″ הקדיש מקום נרחב למשוררת חיה קדמון שנפטרה בגיל 41 בשנת 1960.
    ידוע לי ,שידידיה הוציאו כשנה לאחר פטירתה ספר שירים הכולל שירים, שפורסמו ב"קול העם" בשנים 1954-1960.
    בין הידידים האלו נמצאים אנשים נפלאים כמו דני ולילקה פתר, אשר אמצו את בנה של חיה , שגם אביו המדען נפטר מספר חודשים לאחר מותה של חיה.
    אני מקוה שלקראת שנת החמישים למותה(2010) תהיה הוצאת ספרים ,שתטול על עצמה את המשימה להוציא מהדורה מורחבת של שיריה.

הגיבו לאלי אמינוב

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים