הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-22 בפברואר, 2009 25 תגובות

כדי לנסות להבין למה מפלגות העבודה ומר"ץ הוכו במערכות הבחירות האחרונות בעוד חד"ש למשל שומרת על כוחה יש קודם כל להבהיר מה זה שמאל. בעולם כולו יש הבדלה ברורה בין להיות שמאלי או להיות ליברלי. מאז המהפכה הצרפתית שהיתה הראשונה בנתינת ייצוג פרלמנטרי לפרולטריון, השמאל מייצג קודם כל את האינטרסים של השכירים וחסרי ההון ותומך בהם נגד המעסיקים ובעלי ההון. ליברל הוא מי שמתנגד לעוולות חברתיות ואישיות ומזדהה בגדול עם סיסמת המהפכה הצרפתית חופש, שוויון, אחווה.

אדם יכול להיות ליברל אבל לא איש שמאל. אורי אבנרי, נתן ילין מור,עמוס שוקן או פרופסור קרמניצר הם ליברלים. קשה לראותם תומכים במאבקים מקצועיים של השכירים במעמדות הנמוכים. מי שמתנגד לכיבוש השטחים על ידי ישראל הוא ליברלי כמו מי שהתנגד לאפרטהייד בדרום אפריקה או למה שקורה כיום בסודן או באפגניסטן. הוא לא בהכרח מזדהה עם מאבקי העובדים בארצו ולוחם בעשירונים העליונים. ההבדלה הזו ברורה בכל העולם פרט לישראל בה הצליחו לשכנע את הציבור כי אין הבדל בין ליברלי לשמאלי.


השמאל, מעמד השכירים וחסרי ההון, מיוצג בכל העולם על ידי גופים פוליטיים .בגלל התפתחות הארגונים המייצגים את העובדים מקצועית ,כמו ההסתדרות בישראל, לשמאל יש ייצוג פוליטי בעולם כולו יותר מאשר לליברלים.


בישראל בעשרות השנים האחרונות רוב האוכלוסיה היתה שייכת למעמד העובדים וחסרי ההון. רובה היה יהודים שעלו לישראל בגלי הגירה שונים וערבים תושבי ישראל .מפא"י בגלגוליה ייצגה את השכירים היהודים שמשך השנים צברו רכוש והון קטן. בגלל התפקיד שמילאה תנועת העבודה באמצעות התנועה הציונית בהקמת המדינה ויצירת כלכלתה מבראשית, היא קנתה לעצמה אחיזה חזקה במוסדות ובמפעלים החדשים שהוקמו כמו מפעלי הביטחון ,התשתיות ויתר ענפי המשק .


מפא"י ששלטה בהסתדרות העובדים גם פעלה בין האזרחים הערביים כדי לקבל את תמיכתם בבחירות. חד"ש בגלגולי שמותיה הקודמים פעלה בעיקר באוכלוסיה הערבית שכמעט כולה היתה חסרת הון ונמנית על מעמד העובדים. בין שתי אלו פעלו בעבר וגם היום גופים פוליטיים כמו מפ"ם , כיום מר"ץ, וכן אחדות העבודה. גופי ביניים אלו הוקמו כדי לגשר בין הקומוניזם לציונות ובעיקר למנוע צעירים יהודים בגולה מהצטרפות לבונד הקומוניסטי ולהביאו לתנועות ציונית המייצגות גם עובדים. הם נבנו וייצגו בעיקר את התנועות הקיבוציות כמו הקיבוץ הארצי והקיבוץ המאוחד ודאגו בעיקר לאינטרסים הכלכליים של הקיבוצים.


במשך השנים השתנה הרכב השכירים בישראל. חלק קטן ממנו הוא השכירים במפעלים המאורגנים בהסתדרות העובדים,בעיקר קבוצת הועדים החזקים של מוסדות כמו בזק, הנמלים,התעשיה האוירית והבטחונית ועוד. עובדים ערביים לא נמצאים בתחום זה. הרוב המוחלט של השכירים כיום מורכז מערבים,עולי רוסיה ועובדים זרים. העובדים הערבים ממשיכים בתמיכה במפלגות כמו חד"ש שעיקר פעולתה בייצוג האינטרסים החברתיים של הערבים, וכן במפלגות המבוססות על ייצוג לאומי של הערבים והאינטרסים שלהם בלי דגש על אינטרסים מעמדיים. עולי רוסיה מתנהגים כמו גלי ההגירה הקודמים שהיו מארצות שונות. לכל גל הגירה לוקח דור עד שהצאצאים נטמעים באוכלוסיה הישראלית-יהודית ומתפלגים פוליטית כמוה. בדור הראשון העולים מרוסיה מונעים בעיקר על ידי אינטרסים לאומיים כמו ביטחון המדינה ואינטרסים אישיים להשוואת מעמדם האזרחי למעמד היהודים בעיקר בנושאי משפחה ודת. אוכלוסיה כזו מטבעה לאומנית ודומה להרכבים הסוציולוגיים של המעמד הבורגני הזעיר והלומפן-פרולטריון.


קדימה השכילה להעתיק אליה את תומכי מפא"י לשעבר שבעבר כבר העבירו נאמנות לד"ש ושינוי. הליכוד וישראל ביתנו משכו את האלקטוראט הרוסי ואת השכבות הנמוכות של השכירים היהודים.


מפלגת העבודה נשארה עם השכירים המבוססים ורוב ההתישבות העובדת, בעיקר היא נשענת על הועדים המאורגנים בהסתדרות. מר"ץ נשארה עם האלקטוראט של הקיבוץ הארצי וחלק מהמחנה הליברלי שחלק חשוב ממנו עבר לקדימה כדי לבלום את נתניהו. למר"צ אין כיום שום אחיזה במגזר השכירים .


חד"ש חיזקה את כוחה בתל אביב למשל כתוצאה מהצבעת ליברלים שאין להם קשר לשמאל.


כל עוד מפלגות העבודה ומר"צ לא יחזקו אחיזה בסקטור השכירים העני הותיק והרוסי, אין לצפות לחיזוקן בבחירות.

תגובות
נושאים: מאמרים

25 תגובות

  1. YB הגיב:

    תיקון טעות, המהפכה הצרפתית לא נתנה ייצוג פרלמנטרי לפרולטריון, ההצבעה הייתה מותנית בסף תשלום מיסים מסויים, בכלל לא היה אז כמעט מעמד של שכירים בתעשייה בצרפת (ה"מהפכה התעשייתית" התרחשה רק 50 שנה לאחר מכן בצרפת).

    עוד נושא, אני לא בטוח עד כמה ההצבעה לחד"ש במגזר הערבי נובעת ממניעים מעמדיים.

  2. שכיר הגיב:

    מה שקרס הוא לא "השמאל", כמובן, אלא מחנה השלום.

    מחנה השלום כלל אנשים מכל קשת המעמדות הכלכליים, עם מתאם גבוה בין השכלה וחוזק כלכלי ל"תמיכה בשלום".

    בין הגורמים להתרסקות המחנה הזה ניתן אולי למנות לכן, את התרחבות הפערים והתערערות תחושת הביטחון הכלכלי אצל המעמד הבינוני והבינוני נמוך, אבל יש לדעתי גרם משפיע יותר –

    מחנה השלום התקיים מלכתחילה על בסיס האמונה שהעלות של השלום בנכסי נדל"ן נמוכה יותר מהרווח הצפוי מפעילות כלכלית שתתאפשרבעקבות וויתור על אותו נדל"ן.

    המחנה התאייד כשהסתבר שהוויתור על נדל"ן לא די שאינו נושא פירות, אלא שהוא גורם הפסד יותר גבוה מאשר האחזקה באותו נדל"ן.

    אנשים מחפשים ביטחון אישי וביטחון כלכלי. כל עוד ניתן היה לשכנע אותם שניתן לקבל את השניים במחיר "השטחים", מחנה השלום גדל.

    ברגע שהסתבר שלא כך הוא, אלא ההפך הגמור, מחנה השלום התרסק.

    כמובן שכל זה לא השפיע על מה שקרוי "שמאל" רדיקאלי, משום שה"שמאל" הרדיקאלי מראש חיפש מה שמוגדר בעיניו כ"צדק". לא ביטחון ולא רווחה. (לכן ניתן גם לחלוק על השיוך האוטומטי של ה"שמאל" הרדיקאלי למחנה השלום. שהרי אם מחיר השלום הוא הצדק האבסולוטי, המלחמה עדיפה, לא?)

    היות והצדק האבסולוטי אינו מטבע עובר לסוחר, לא ניתן לשלם אתו במכולת ולא שכר דירה, קהל היעד של ה"שמאל" הרדיקאלי הוא אך ורק אותה קבוצה באוכלוסיה שעתידה להרוויח משהו מהפרוגרמה שלו. לכן לא פלא שהרוב הכמעט מוחלט של מצביעי חד"ש הם ערבים.

    לשתי הפסקאות האחרונות במאמר –

    במידה וחד"ש חיזקה את כוחה בתל-אביב זה על חשבון מרצ, מקהל יעד פוסט-ציוני שמתאפיין באינדיבידואליזם קיצוני, שלא ניתן להסתמך עליו כי הוא נמצא במגמה קבועה של הגירה למערב.

    מרצ אינה יכולה לחזק אחיזה בסקטור השכירים העני, ותיק או חדש, משום שאין לה חיבור רגשי-תרבותי טבעי עם הסקטור הזה.

    מפלגת העבודה יכולה אולי לחזק את האחיזה אבל במחיר הפניית גב לקשר עם הערבים, משום שבמצב של עימות לאומי מחריף בין יהודים לערבים, כשכל קבוצה מסלימה את הביטויים הלאומיים של עצמה, מפלגות ונבחרי ציבור נדרשים "לבחור צד" על ידי הבוחרים, או להגדיר סדרי עדיפויות.

    מרצ הגדירה סדרי עדיפויות.

    ואף חד"ש בחרה צד, גם אם היא טוענת לשותפות-יהודית-ערבית.
    למעשה היא בוחרת בעדיפות הגשמת האינטרסים הלאומיים של הערבים על אלו של היהודים.
    זאת אומרת, יהודים יכולים להיות שותפים בתנאי שהם מכחישים את הלאומיות של עצמם, ו/או מכירים בהכרח של עליונות הלאומיות הערבית.

    או כדברי החבר י.הלפרין באשכול אחר:
    המעשה הנכון הוא להיות אנטי-ציונים אך בעד פטריוטיות ערבית.

    עם כל הצער שבדבר, זהו מסר לא אטרקטיבי לקהל שמחוץ למגזר הערבי.

    מסקנה: יהיה עוד יותר רע לכולנו.

  3. סיבה ומסובב הגיב:

    השמאל קרס בגלל סיבה אחת, שמה החמאס.

  4. ל-YB הגיב:

    למעשה, הבחירות של 1789 היו מוגבלות לתשלום מסוים, אך התשלום לא היה גדול מאוד ולכן זכו ליצוג גם חלק גדול מהשכבות העמלות, ה"סאן-קולוט". הבחירות של 1793 היו כבר אוניברסליות לחלוטין, לגברים.

  5. לראובן הגיב:

    "שמאל נבחן בהתנגדות לדיכוי לאומי כפי שהוא נבחן במאבק נגד הניצול המעמדי."

    ממש לא.
    תנועות שמאל לא תמכו ולא תומכות א-פריורי בכל מאבק נגד דיכוי לאומי. מרקס ואנגלס למשל הגבילו את תמיכתם למאבקים אשר שירתו של האינטרסים של מעמד העובדים ושל הקידמה החברתית בכלל, ולכן לא תמכו בחלק מההתקוממויות הלאומיות במרכז אירופה, מאחר וראו בהן משרתות של האצולה. גם אנחנו לא צריכים לתמוך בכל תנועה לאומית באשר היא, וכך למשל אם הפלסטינים היו מיוצגים אך ורק ע"י חמאס הריאקציונרי לא היה טעם לתמוך באף אחד מן הצדדים.

  6. רחביה ברמן הגיב:

    אורי אבנרי לא מזדהה עם מאבקי עובדים? אתמהה.

  7. Sharon Laviv הגיב:

    A superb and simple explenation to the question – why the left collapsed. This is the first article I read in many years that clearly describe the vaious classes in Israel and their importance in election time – Thank you very much for your explenation.

  8. ראובן קמינר הגיב:

    הי יגאל, טוב לראותך באתר של הגדה.הניתוח שלך תקף כל עוד רואים את החברה הישראלית וההתפלגויות שבתוכה כמערכת סגורה. אך אין החברה הישראלית בבחינת "ישראל לבדה תשכון". מכאן, מושפעות התזוזות הפוליטיות והמפלגתיות לא רק מהחלוקה המעמדית החשובה כשלעצמה אלא גם מהמקום של ישראל בהיערכות האזורית ובעימות עם העם הפלסטיני.
    בקרב נציגי מעמד הפועלים חל פילוג היסטורי שהוא תקף עד עצם היום הזה. בקרב המדינות המנצלות עמים אחרים עבר חלק ארי של מפלגות הפועלים והנהגותיהן לעמדות שיש להגדרן כסוציאל-שובוניזם. אף כי שורשיהם בציבור העובדים ותמיכתם באה מפועלים מאורגנים לרב, הם אין מפלגות אלה חלק של השמאל, כדוגמת טוני בלייר וגרהרדט שריידר. "מעמדיות" אינה מספיק.
    שמאל נבחן בהתנגדות לדיכוי לאומי כפי שהוא נבחן במאבק נגד הניצול המעמדי. נוסף על כן, יש לראות את הגורמים בקרב העמים המנוצלים הנאבקים לזכויות לאומיות צודקות כבעלי ברית של השמאל אף שאינם סוציאליסטים כלל וכלל.
    זו, לדעתי, הפלטפורמה הרעיונית הראויה לבחון את האירועים השונים ובתוכם את הבחירות האחרונות לכנסת.
    זאת גם ההסבר לכך שליברל לוחם ועקבי עדיף אלף מונים על מנהיגי פועלים המשתייכים לתנועה למען ארץ ישראל שלמה.

  9. קורא אנגלי הגיב:

    למה השמאל קרס…?
    מתוך שאלת הכותרת הזו אפשר לחשוב (בטעות) כי השמאל היה בעבר במצב של פריחה יחסית ולפתע פתאום "קרס" לו.

    לאמיתו של דבר השמאל תמיד היה חלק שולי.
    כן, גם השמאל "החברתי" היה תמיד זעום (ולא רק השמאל "הפוליטי"). ולכן גם לא מתייחסים אליו. נותנים לו לנבוח והשיירה ממשיכה.

    כי בערוגה נוטפת מזבל אורגני לאומי-משיחי אין מקום לשמאל והוא תמיד יהיה בשוליים.

    הזבל "מוזרק" לאזרחים כדי שלא תהיה התנגדות. עם חושב, עלול חלילה לדרוש מממשלתו לתפקד…אבל עם מסומם – קל לשלוט בו. אסור שהעם הזה יחשוב. אז "הליברמן" מטמטם את החילונים וה"רבנים" מטמטמים את ה"דתיים".

    מהו התוכן הלאומי שיוצקים ומזריקים כאן?
    היש למדינה תוכן עצמאי?
    או שהתוכן בא ממלחמה תמידית בשכנים?
    אם לא היה ערבים אז היו אנטישמיים אחרים…
    חייבים "אויב" חיצוני.

    כמו ליברמן שומר הסף – אין לו תוכן מעצמו.
    תוכנו בא לו רק מאחרים.

    העתיד ורוד.

  10. על קצה המזלג – על המאחד והמפריד הגיב:

    כרגע השגת השלום הצודק לשני העמים היא המטרה הראשית שמאחדת את תומכי חד"ש, ובזה יש הרבה מן הצדק. גם בקרב האוכלוסיה הפלסטינית שקרויה לעיתים על-ידי הפטרנליסטים "ערביי ישראל" רבים בעלי ההשקפה הזעיר-בורגנית.
    אם השלום יהיה פשרה שתתקבל על ידי הרוב המכריע זה יביא לנורמליזציה של החברה, ויפעל למען השיוויון ולרווחת האזרחים. נירמול כזה יעלה לתורן גבוה יותר את השאלות השיוויון, ואת הבעיות המעמדיות והסביבתיות [איכות החיים והסביבה, וכו'], שהם חשובות גם עכשיו, אך "מפנות מקום" לראש דאגתנו, לשאלת השלום.

  11. YB ל-לYB הגיב:

    לא היו בחירות ב1793 כך שאיש לא השתתף בהם.
    מגבלות הרכוש השאירו את חסרי הרכוש וההמון העירוני העני ללא זכות הצבעה.

  12. קורא אנגלי הגיב:

    ל "שכיר"

    מה שאתה מכנה שמאל "ראדיקלי" הוא אותם אנשים שמאסו בדמות המדינה כפי שהיא. אותה דמות שמושפרצת לה מקנה של רובה אמריקאי.

    הבעיה היא שכל הממון האמריקאי פועל מזה זמן לאג’נדה אחרת. איזה סיכוי יש לכמה שמאלנים עם כובע טמבל וסנדלים לגרום לשינוי?

    מארגנים פיגוע או "מבצע" והופ כולם ימנים.
    זה תמיד עבד, תמיד עובד וכנראה תמיד יעבוד.
    והם יודעים זאת היטב.

    כל עוד אמריקה צריכה שליטה באיזור הם משלמים. ומה אכפת להם מה התוצאה? מה אכפת למנהיגינו הדגולים כשכיסיהם ממולאים?

    תגיד זה הבטחון שלך? מן הסתם כנראה שכן

    נו טוב.

  13. אירית הגיב:

    התברר שפעילי השמאל הבולטים אוהבים עבדים ומתקשים לוותר על הנוחות שנחתה עליהם כמתואר. זה לא תופעת טבע שמנהיגי העבודה התרחקו מהעובדים, הם פשוט גילו את מנעמי החיים בחברה דרוויניסטית.וכאשר הם התחילו להחזיק עבדים, החזירות לא ידעה גבול, כי אין להם אפילו מסורת מתאימה להגבלת החזירות, כפי שיש בימין. קיבוצניקים שהתעשרו בדרום אמריקה או אפריקה זה מחזה די מכוער וחסר תקנה.
    עכשיו לך תצא מזה.

  14. מתקן הגיב:

    במאמר נכתב ש"חד"ש שמרה על כוחה" – אלא שחד"ש הגדילה את מספר חבריה בכנסת משלושה
    לארבעה.
    אורי אבנרי היה חבר הוועד הפועל של ההסתדרות
    1974-1978 בסיעה משותפת עם יעקוב קובה ריפתין (שהוחלף בזמלר לאחר מותו)- בשמונה שנות פעילותה בהסתדרות מ1969 עד 1978
    (מ1970 עד 1974 היה אלכס מסיס
    חבר הוועד הפועל) הסיעות בשתי הקדנציות
    תמכו במאבקי פועלים ועובדי צווארון לבן
    מול הרוב של מפא"י("עבודה) ןמפ"מ שהתנהלו
    כשליחי המעבידים והממשלה.

  15. אריה איטצקוביץ הגיב:

    יגאל לביב במאמרו צודק לחלוטין
    העובדה המצערת והמייאשת היא כי כיום אין בעצם ולו מפלגה אחת אשר בפועל נלחמת את מלחמות העובדים בחקיקת חוקי עבודה ואכיפתם.
    העבודה ומר"צ מזמן עוסקים בנושאים מדיניים ותומכים פסיבית או אקטיבית בגזרות הכלכליות אותן מובילים אבירי כלכלת הימין.
    ולמרבה הצער והכאב אפילו חד"ש לא פועלת רבות בנושא, אם בכלל. במשך שנים עברו, תמר גוז’נסקי התמקדה בחקיקה מסיבית של חוקי עבודה לטובת שכבות העובדים הנמוכות ומאז שאינה בכנסת אין מי שממשיך את דרכה והנושא יתום. דב חנין הפעיל והמצטיין מקדיש את עצמו לחקיקה בתחומי איכות הסביבה וכך גורלם של המוני השכירים והעובדים הפשוטים האחרים הוא הפקר.
    לדעתי טוב תעשה חד"ש אם תמנה את אחד משלושת חברי הכנסת האחרים לממשיך דרכה של תמר גוז’נסקי בנושאי חוקי עבודה וצרכנות

  16. שכיר לקורא אנגלי הגיב:

    ישראלי (לפי העברית) שמכנה את עצמו "אנגלי" הוא לא רלוונטי לחלוטין למה שמתרחש כאן.
    דעתך לא מעניינת, והשאלות שלך עוד פחות.

    זה מחירו של ניתוק העצמי מתוך "מיאוס".
    מה שנשאר לך לעשות זה לשבת ביציע, לקלל, ו(במקרה הטוב מבחינתך) לשמוח לאיד.

  17. קורא אנגלי הגיב:

    "שכיר" אינו מעוניין בתגובות מחו"ל?
    כמובן – כל עוד התגובה אינה נעימה לו.
    מעניין אבל שתרומות עצומות מחו"ל זה כשר למהדרין אצלו.

    הניתוק היה אצלי עוד שהייתי בארץ והמעבר לחו"ל היה דווקא מקרי. אם לא שמת לב כל האתר הזה נוצר לטפל בתחושת הנתק. לחלק לא מבוטל של ישראלים נשברת (או כבר נשברה!) ההזדהות עם המצב המקומי. הבליעה של הצפרדעים כבר לא זורמת באופן חלק בגרון כפי שהיה פעם.

    אם היה מתאפשר לישראלים להגר באופן חוקי עם אישורי שהייה ועבודה היה פקק תנועה גדול בנתב"ג…עגלות, מזוודות, צעקות, דחיפות.

    כי לישראלים נמאס. למה ביבי מתקשה ללכת עם הימין. כי הם יודעים שתחושת המיאוס תתפשט ועם "אחדות" אפשר יהיה למרוח את התושבים ואחרת כבר יותר קשה להסתיר את המעוות.

    חלקם של הישראלים יודעים לנסח ולהסביר את תחושותיהם וחלקם יודע זאת פחות טוב, וחלקם טומנים ראשם בחול אולי מפחד המסקנות. זו אינה משימה קלה לישראלי לנתח את המצב אז לכן אני אצטרף אליך ובאופן בלתי רלוונטי אציע לישראלים להמשיך להתעלם. זה הכי בריא.

  18. רונן הגיב:

    הסבר למה השמאל קרס.
    מי שבא מארצות קומוניסטיות לשעבר לא יצביע לחד"ש.
    אותי חד"ש מרתיעה כי זכור לי כמה רע הקומוניזם עשה לעולם (למרות הכוונות הטובות) ואני דיי נבהל מאנשים כמו הוגו צ’אבס שעושים דברים טובים לפעמים אבל מעלימים את הדמוקרטיה.
    חוצמזה יש להרבה מאוד אנשים הרגשה שאי אפשר לזלזל בה שניסינו לעשות צעדים לעבר הפלסטינאים והם השיבו בטרור.
    אני בטוח שאם הייתה מושטת יד אמיתית לשלום הרבה מאוד אנשים מושיטים יד חזרה.
    אנא תגיבו

  19. שכיר לקורא אנגלי הגיב:

    כשתתרום לנו משהו חיובי, יהיה שווה להתייחס אליך.

    אם כל מה שיש לך "לתרום" זה יריקות ושמחה לאיד, למה שנתייחס? אין מחסור בשכמותך. אתם לא מביאים שום תועלת, ובמקרים מסויימים אתם מזיקים ממש.

    בעניין ההגירה, לישראלים, כמו כל אדם אחר, יש מרחב אפשרויות מסויים. יש כאלו שיש להם מרחב גדול יותר ויש כאלו שלא.
    תתפלא, יש גם מי שיכול לעזוב ומעדיף להשאר.

    בכל מקרה, מי שבוחר לעזוב משלם מחיר על ההחלטה. חלק מהמחיר הוא במישור החברתי.

    נשבר לך מהמצב? נשברת? יופי לך. מה אתה רוצה מאיתנו?

    כנראה שנורא משעמם לך במקום הנפלא שבו אתה נמצא, אחרת, למה אתה שורץ בפורום ישראלי? מילא מהגר שמצהיר על אהבה וקשר לארץ מחפש קשר עם ישראלים כי הוא מתגעגע, אבל אם (כחברה) אנחנו כל כך דוחים עבורך, למה אתה נדבק לנו לתחת? לך חפש לך חברים אנגלים חמודי.

    את הדוחק בתור היוצאים בנתב"ג תשאיר לנו, זו (כבר) לא בעיה שלך.

    אולי עדיף שתדאג לתור היוצאים הפוטנציאלי של מי שאתה אוהב, לא של מי שאתה שונא.

    אנחנו לא מתעלמים מהבעיות, חביבי, אנחנו מתעלמים *ממך*. זה לא אותו דבר.

    ותאמין לי – אם יש משהו שישראלים לא סובלים ממנו, זה חוסר יכולת להביע תחושות. ממש לא זקוקים לעזרתך. תודה. גם כושר הניתוח שלנו לא לוקה בחסר. אילו היינו זקוקים לעזרה בתחום הזה, היינו פונים ליועץ קצת יותר אינטיליגנטי וגם קצת יותר נייטראלי.

  20. אורנה לביא לרונן הגיב:

    השמאל לא קרס. השמאל האמיתי גדל מ-3 מנדטים ל-4. רוב המרכז קפץ ראש ימינה, אבל אין מים בבריכה. באופן זמני קשה מאד אפילו לחלום על התקדמות לעולם אנרכו-סוציאליסטי-פמיניסטי. אבל זה מצב זמני, כי כמו בהרבה רגעים בהסטוריה – גם כאן התחלנו רע, בהמשך הולך ונהיה זוועה – אבל בסופו של דבר לא יהיה מצב מי יודע מה… יהיה על הכיפק, כי בעולם מדיני עם כלכלה חומרית והמון נשק ושוטרים/חיילים (במדים או בלעדיהם) לא יכול לבוא שלום אמיתי, יכולות לבוא רק מנוחות באורכים שונים בין קרב לקרב.

  21. שירה הגיב:

    השנאה והפחד מהפלסטינים שמזינים אותנו בהם יום יום שעה שעה במשך שנים גורם לכך שמי שרוצה וצריך להצביע שמאל "חברתי וכלכלי" מפחד שבכך הוא גם קונה שמאל פוליטי, שמשמעותו להזרק לים.
    אם לא היו פלסטינים היה מאוד קשה לביבי לעלות לשלטון במצב כלכלי רעוע ולא וודאי כמו שיש לנו כאן כבר שנים.

  22. שירמן אפרי הגיב:

    השמאל קרס גם מסיבה נוספת:
    קוראים לה דמוגרפיה.
    ניתוח של מגמות ההצבעה העתידיות מעלה כי המחנה הליברלי- שמאלי-חילוני ילך ויצטמצם ככל שנתקדם על ציר הזמן ובמקביל המחנה הלאומי-דתי- ימני יגדל.

    לצימצום המחנה האחד ולגידול של המחנה השני יש מספר סיבות שמשום מה אין נותנים עליהן את הדעת:

    1. שיעור הריבוי בקרב הלאומיים יותר מכפול מאשר בקרב השמאליים

    2. בנוסף, גיל הנישואין הממוצע בקרב השמאליים גבוה מזה שבקרב הלאומיים דבר המפחית את שיעור הריבוי הכולל בקרב הציבור הזה.

    3.הקהילה ההומולסבית שרובה ככולה משתייכת למחנה החילוני כמעט ואינה מביאה ילדים לעולם ועל כן הגידול המתמיד שלה מפחית עוד יותר את שיעור הריבוי של המחנה השמאלי שכאמור הוא נמוך ממילא.

    4. רבים מקרב השמאליים, כפי שעולה מן התגובות למאמר הזה, חיים בחו"ל או שחושבים על הגירה למערב, וגם העובדה הזו מפחיתה את מספרם באופן עיקבי.

    כל זה מביא למסקנה הבלתי נמנעת שהאלקטורט של מה שמוגדר "שמאל" ילך ויצטמצם עד שיוותרו ממנו שרידים מעטים שקרוב לודאי לא יזכו לייצוד פרלמנטרי אלא יהפכו לחלק ממפלגות מדף כדוגמת קדימה או העבודה שבודאי אינן מייצגות את האינטרסים של מעמד הפועלים.

    מוטב שלא נחיה באשליות חברים.

  23. לשירה הגיב:

    צודקת. הפחד מהשמאל הפוליטי גובר על השאיפות לצדק כלכלי-חברתי, במיוחד אצל אלה שאינם יודעים לשחות.

  24. YB הגיב:

    בישראל יש מפלגות שמצהירות על עצמן כסוציאל-דמוקרטיות אך מעשה שטן ה’פרולטריון’ אינו מצביע להן אלא דווקא השכבות המבוססות יותר באוכלוסייה ולכן ברגע האמת הן כמובן לא פוגעות באלקטורט שלהן, יש מפלגות שמצהירות על עצמן כליברליות וקפיטליסטיות ודווקא הן זוכות לקולות של המעמדות הנמוכים.
    מסקנה: אין בישראל הרבה שבאמת רוצים בסוציאליזם, העניים מעדיפים לנסות לשפר את מצבם בשיטה הקיימת והאמידים יותר (חלקם) נהנים לחשוב את עצמם כ’מתקדמים’ אבל ברגע האמת דואגים לאינטרסים שלהם.
    (יש לי רושם שזה המצב הרווח בכל העולם המערבי).

  25. אורנה לביא – לשירמן אפרי הגיב:

    אתה צודק בניתוח שלך, ולכן אני חשה שלצד פעילות השמאל העקבית שלנו עלינו להגביר את פעילותינו האנרכיסטית.

    הפתרונות שמציע השמאל הם חלקיים וזמניים. עלינו לשאוף להגיע לעולם של חופש אמיתי, ולכך קוראים אנרכיזם.

    שלום אמיתי יהיה רק בעולם של חופש מהשלטונות הפוליטיים והמדיניים למיניהם, עם כל סוגי האלימות והגזענות למיניהם, ועם מחיקת המלים הגסות מן המילון: דתות, כספים, נשק… וכד’…

    ובהזדמנות זו, יינצלו חלקיו הנופיים, הצומחים והחיים של העולם מן ההרס האנושי.

    על האנושות באשר היא לקום ולהתמרד כנגד השלטונות למיניהם. תחי המהפכה!

הגיבו לשירמן אפרי

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים