הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-2 במרץ, 2009 7 תגובות

ביום חמישי הקרוב אמורה ליפול בבית המשפט בחיפה ההחלטה למי למכור את המפעל "פרי גליל". אבל הסיפור התחיל עוד בימי מלחמת עזה הלא-רחוקים, בתחילת ינואר. עובדי "פרי גליל" שיגרו מכתב בהול למנכ"ל בנק לאומי, גליה מאור. מאות פועלי מפעל הירקות והשימורים בחצור הגלילית, דרשו לסייע למפעל להבריא ולא לתת לו ליפול, ובכך למנוע פיטורים של מאות פועלים ופגיעה בספקי שירותים נלווים באזור הגליל כולו. הנושא כמעט ולא זכה לכל התייחסות בתקשורת. העובדים ציינו במכתבם למאור: "החלטת הבנק לעמוד מנגד ולא לסייע בשעתנו הקשה, משמעותה אחת: סגירת יישוב שלם במדינת ישראל ומאות משפחות שיישארו בתקופה קשה של משבר כלכלי ללא פרנסה". ועוד: "במקום לפרסם שלטי חוצות עם תנאים למובטלים, עזרו לנו. אתם שיושבים במשרדים יפים בתל-אביב מחליטים על גורלנו".

 
עוד בטרם החליטו לנקוט בצעדים יותר נחושים, עצוב היה לראות פועלים שצריכים להתחנן בפני מנכ"ל בנק לאומי, כדי להבטיח את הקיום. אך זה הופך אבסורד, כאשר הבנק, אליו הם פונים, הוא למעשה בבעלותם. נשמע מופרך? הנה פתרון החידה: ממשלת ישראל הלאימה את בנק לאומי בשנת 1983, בעקבות שערוריית הרצת המניות והמשבר שפרץ בעקבותיה. מאז ועד היום, המדינה ניסתה להפריט את הבנק – כולל לידידיו הקרובים של ראש הממשלה היוצא אהוד אולרמט, כמו פרנק לואי, בעל ההון האוסטרלי. אבל הבנק טרם הופרט. אם כך, מדוע הממשלה, הבעלים של הבנק, אינה פועלת להסדרת החוב של המפעל בחצור במסגרת אותם 5 מיליארד שקל שהחליטה לאחרונה להזרים לכיסיהם של האוליגרכים המקומיים בדמותן של "קרנות ייעודיות"? לממשלה פתרונות.


אבל האחריות לעתידם של העובדים מוטלת לא רק על הממשלה. ההסתדרות, למשל, אמורה לנקוט בצעדים יותר נועזים לשמירת על מקומות עבודה. אבל יו"ר ההסתדרות עסוק רק ב"קומבינות" עם הממשלה והמעסיקים. אבל בעולם, יש מקומות בהם האיגודים המקצועיים נוהגים אחרת בעקבות העמקת המשבר הקפיטליסטי – בארצות הברית, למשל. בדיוק לפני חודשיים ולאחר שהשיגו את כל הדרישות, עזבו מאות פועלים את המפעל "רפבליק ווינדוס אנד דורס" לייצור חלונות ודלתות בשיקגו, בו התבצרו שבוע ימים. על הפסקת ההתבצרות הוחלט ברוב גדול באסיפת של הפועלים. יו"ר האיגוד במפעל, מסר כי הושג הישג היסטורי, ודווקא בעת משבר. גם יו"ר האיגוד בחוף המערבי, קרל רוזן, הדגיש "את התקדים שקבעה קבוצת עובדים הנחושה להגן על זכויותיה".
 
התבצרות פועלים במפעל היא צעד לא-אופייני במאבק המעמדי בארה"ב. אמנם באמריקה הלטינית, ובייחוד בארגנטינה, נרשמו בשנים האחרונות מאות מקרים של פועלים, המתבצרים במפעלים בעת משבר, ולא רק כדי להבטיח את הפיצויים, אלא כדי להפעילם מחדש בבעלות קואופרטיבית. אבל בארה"ב לא נרשמו התבצרויות מאז המשבר הכלכלי הגדול בשנות ה-30 של המאה שעברה. מאות המפוטרים החליטו להתבצר במקום עבודתם במחאה על סגירתו הפתאומית ובדרישה לקבל את שכרם. מחאתם הובילה פוליטיקאים רבים להגיע לשיקגו, וגם הנשיא הנבחר ברק אובמה הביע תמיכה במפוטרים. המפעל נסגר ללא התרעה, לאחר שבעליו, ריצ’רד גילמן, הודיע לפועלים הנדהמים, כי בנק אוף אמריקה ביטל את קו האשראי של החברה. 250 הפועלים, שלא קיבלו לא את משכורתם האחרונה ולא פיצויי פיטורים, התיישבו בתגובה על רצפת המפעל בדרישה, כי החברה ובנק אוף אמריקה יעמדו בהתחייבויותיהם וישלמו להם את שכרם.
 
האיגוד המקצועי, המייצג את עובדי המפעל, מסר, כי הפועלים דרשו תשלום הודעה מוקדמת של 60 יום לפני הפיטורים ו"חבילת פיצויים הוגנת". לדברי הפועלים, מנהלי המפעל נתנו להם התרעה של שלושה ימים בלבד לפני שעבודתם הופסקה. מחאת העובדים בשיקגו הפכה אחד מסמליו של מאבק העובדים מול המשבר הכלכלי בארה"ב, שגרם עד כה לאובדן של יותר משלושה מיליון מישרות ולעלייה חדה בשיעור האבטלה. הכומר ג’סי ג’קסון הגיע לאתר המחאה והביע תמיכה בעובדים. הוא אמר, כי מצוקתם מהווה הוכחה לכך שתוכנית החירום הכלכלית בסך 700 מיליארד דולר, שאישר הקונגרס באוקטובר, מסייעת רק לכרישי וול סטריט ולא לאנשים הפשוטים. העובדים בשיקגו היו נחושים להיאבק על מקום עבודתם וניצחו. הם קיבלו את כל זכויותיהם ועוד סוכם על הקמת קרן, בסיוע הבנקים המלווים של המפעל, כדי להפעילו ואף להקים במקום קואופרטיב בניהול העובדים. כך היה בשיקגו בדיוק באותם הימים בהם עובדי "פרי גליל" כתבו למנכ"לית בנק לאומי. כאמור, ביום חמישי הקרוב יפרסם בית המשפט את החלטתו בשאלת מכירת המפעל. בחצור הגלילית מתחננים הפועלים בפני הבנקים והשופטים להצלת מקום עבודתם. קיים סיכוי סביר שהמפעל יימכר לעוד בעלי הון ש"יעשה סיבוב" על חשבון ניצול העובדים? לא עדיף, כמו במקרה של העובדים בשיקגו, שהעובדים ינהלו את המפעל בעצמם ועבורם?

תגובות
נושאים: מאמרים

7 תגובות

  1. שמאלני: ההבדל הוא אופן ההצבעה הגיב:

    רק בישראל מה שנקרא מעמד הפועלים מצביע באופן כל כך עקבי לימין. בחצור הגלילית זה הלך ככה: 85% לימין הרשמי, 95% עם קדימה, ו995 עם העבודה. בעוד אפילו באמריקה הקפטלסטית רובם מצביעים לדמוקרטים שהם המפלגה היותר שמאלנית מבחינה כלכלית.

  2. לשמאלני הגיב:

    למעשה, בארה"ב החלוקה היא בעיקר אתנית. שחורים מהמעמד הבינוני-בינוני נמוך מצביעים לדמוקרטים (שחורים עניים -באמת- לא מצביעים בכלל), בזמן שלבנים עניים מצביעים לרפובליקנים בהמוניהם. אז אם כבר, ערביי ישראל מצביעים ל"דמוקרטים", ואפילו טוב יותר – לחד"ש,בזמן שיהודים עניים מצביעים לליכוד ולליברמן.

  3. ציפור בודד הגיב:

    את כתבתו מסיים אפרים בשאלה רטורית שהיא למעשה חלומו הרטוב של כל סוציאליסט נאמן.אמרתי כתבתו משום שמה שכתב החבר דוידי אננו מאמר.אם הוא היה רוצה שזה יהיה מאמר הוא היה צריך להוסיף כיצד ניתן לבצע פעולה שכזו (העברת המפעל לידי הפועלים),או לפחות לציין מדוע דבר זה אינו אפשרי או קשה כל כך לבצוע במקומותינו ובעולם כולו.
    אפשר להכביר מילים אך אבחר לקצר: הבעיה טמונה בחוסר היכולת להתארגן.הפועלים אינם מאורגנים היטב.ההסתדרות אינה מאורגנת היטב ובטח המדינה על מפלגותיה אננה מאורגנת.
    הסיבה לכך היא פשוטה.הציבור,והכוונה לכל ציבור ובכל רמה,אינו יכול לברור את המנהיגות האמיתית והרצויה לו באמת.הוא גם אינו יכול לתת בידיה את הכילים להנהיג אותו במרחב אינטימי בו ישמר קשר הדוק בין הבוחר לנציגו.
    וזה מפני שאין דמוקרטיה אמיתית.נקודה.
    אפשר לברבר עד מחר על עוולות השלטון,להעביר את הסבל הנוכחי בעוד סבל חדש שיגיע ולקבל את העובדה שהעולם דפוק.סוף כל סוף,מלבד חמש מאות הפועלים בחצור,כל שאר הבוחשים בענין,ימשיכו להיות איתנו ולפטם אותנו ברעיונותיהם,הגיגיהם,עשיתם ועצם הוויתם.מי שכאמור יעלם ויפנה מקום לפאצינטים חדשים תהיה מסת פועלים הזניחה של חצור,שתירמס בתוך גלגלי ה"עשיה" הכלכלית המושחתת ושיני
    "הביקורת" הכהות.

  4. אורנה לביא – ל"ציפור בודד" הגיב:

    הנה לך תגובה אנרכו-סוציאליסטית, המביאה את הפתרון לבעיה שהעלית:

    בינתיים, באופן כמה שיותר מיידי, יש להעביר את ניהול כל מקומות העבודה באופן דמוקרטי לידי העובדים. הם יבחרו בעצמם את המוסדות המנהלים מתוכם.

    כדי למנוע חזרת המצב לקדמותו – כל זמן שעדיין קיימים הכסף והרכושנות בעולם, יש להנהיג לכל העובדים משכורת שווה, עם סייג אחד. הש לאפשר הטבות לבעלי צרכים מיוחדים, לפי צרכיהם (הורים, נכים, חולים… וכו’ – הכל לפי צרכיהם של העובדים). יש להנהיג גם מענקים חד פעמיים ותוספות זמניות, לפי הצורך.

  5. צפור בודד הגיב:

    אורנה יקרה
    טוב שהעלית את הנושא.ראשית אומר שלדעתי בתוך שורות מפלגת חד"ש נמצאים כוחות מעולים שיכולים לתת פתרון והסבר לדרכים בהם ניתן לישם קואופרטיבים או התארגנויות בסיס במפעלים.זהו בסיסה הרעיוני של המפלגה ותשתיתה היסודית.הבעיה היא שהכוחות האינטלקטואלים האלה,עסוקים היום בטחינת מים של בעיות השעה ומבזבזות עצמן לדעת על ויכוחי סרק בדבר התנהלות כזו או אחרת במישור הבטחוני או שיפור בעיות אקולוגיות נחלת מפלגת הירוקים.
    במקום לעסוק בהקמת קיבוצים מעורבים (קומונות יהודיות,ערביות),במקום ליצר תשתית ודרך ברורה הן במעש והן בחקיקה להחלת קואופרטיבים,במקום ללחוץ על הצבור בישראל להביא לפתרון בעית הפליטים ע"י מתן פצוי כספי הוגן ולהניחה על חזית השולחן בתור מנה ראשונה עיקרית ולפתן,מבלבלים אחד לשני את הראש והנשמה בברברת אין-סופית שאינה מולידה דבר.
    את נשמה,חוזה את האואזיס שנמצא בקצהה של דרך מדברית ומיגעת העומדת לפנינו.לכן אני מסכים עם כל מילה שלך,אך דורש מעצמי ממך ומהאחרים לא להתעצל ,להיות אמיצים ודון בכובד ראש כיצד מישמים זאת.
    שוב,לדעתי בתוך חד"ש קימים מספיק כוחות אינטלקטואלים מעולים לדון בבעיה ואף לפתור אותה.אנחנו הצבור חיבים להסב תשומת ליבם לכך שזה האבוס,זו העגלה וזו גם הדרך.

  6. אורנה לביא – לציפור בודד הגיב:

    יופי, ציפור. בוא ותצטרף לפעילות האנרכיסטית. אם אתה בת"א או בסביבה, זה בסלון מזל. אם לא, נהיה בקשר ונכריז בקול רם:
    ת ח י ה מ ה פ כ ה !!!

  7. לאורנה הגיב:

    מסכים.
    אבל לפני שנפגשים,צריך להכין שיעורי בית…אז הנה שתי שאלות (שמופנות לכולם):
    מהי המהפיכה?
    וכיצד מישמים אותה?

הגיבו לשמאלני: ההבדל הוא אופן ההצבעה

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים