נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, פרסם אתמול בצהריים את המלצות הבנק המרכזי למדיניות הממשלתית לטיפול במשבר הקפיטליסטי, אותן הוא הגיש מוקדם יותר לממשלה. עיקרי התוכנית, לדברי פישר "הן גידול בהשקעה בתשתיות, עידוד התעסוקה, זאת באמצעות גידול בגירעון, והקפאות שכר במגזר הציבורי".
בנוסף עדכן הנגיד את תחזית הצמיחה ב-2009 כלפי מטה למינוס 1.1%-1.5% ממינוס 0.2%, בהערכות קודמות – קרי: המשק נכנס למיתון עמוק וממושך. עוד מעריכים בבנק ישראל כי הצמיחה במגזר העסקי תהיה שלילית בשיעור חמור יותר, של כ-2.5%, וששיעור האבטלה יגיע לכמעט 8%, וכן היקף הייצוא יפחת ב-11%. יש להקדים ולציין שתכניתו של פרופ’ פישר אינה מהפכנית ואינה באה כדי לשנות באופן מהותי את מדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה היוצאת שניתן להגדירה כ"שב ואל תעשה", ושקרוב לוודאי תהיה גם המדיניות הכלכלית והחברתית של הממשלה הנכנסת. בעבר, בשנת 1985, הציע פישר יחד עם עמית אמריקאי נוסף, תכנית שאכן שינתה את החברה והכלכלה בישראל, ועל כך בהמשך.
במסיבת העיתונאים שהתכנסה בצהריי היום, אמר הנגיד כי בדרך כלל הוא אינו נותן עצות לממשלה באופן פומבי, "אבל כאן אנחנו בתקופה יוצאת מן הכלל". לדבריו, שתי סיבות לצעדו זה: "ראשית, יש הרבה אי ודאות ואפילו דאגה בציבור לגבי המצב הכלכלי והדרכים לטיפול בו; שנית, אנחנו לפני הקמת הממשלה החדשה שתיכנס לתפקידה בעיצומו של המשבר, כך שעכשיו כדאי לתת עצה – בהנחת ההמלצות של בנק ישראל על השולחן".
עיקר ההמלצות הנגיד הן בשוק העבודה ואין זה מפתיע. הרי המגמה היא שהעובדים ישלמו את מחיר המשבר הכלכלי. אין בתכניתו של פישר ולו ברמז הגבלות שכר לבעלי השכר הגבוה, הלאמת מפעלים ותאגידים שאינם עומדים ביעדי תעסוקה או הזרמת כספים ליצירת מקומות עבודה בבעלות העובדים. צעדים שננקטו כבר על ידי כמה ממשלות – בלחץ העובדים והאיגודים המקצועיים. פישר אינו צריך לחשוש מהאיגודים בישראל, הרי יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מיהר לשבח את תכניתו. כפי שהוא מיהר להיפגש עם ראש הממשלה המיועד, בנימין נתניהו וכפי שהוא ממהר, בכל עת, להיפגש עם ראשי המעסיקים.
פישר מציע כמה צעדים, שצריכים לעמוד במרכז הפולמוס הציבורי, כגון: לשלול מן העובדים במגזר הציבורי את תוספות השכר להן הם זכאים במסגרת ההסכמים הקיבוצים או להחיל את תוכנית מס הכנסה שלילי בפריסה ארצית כבר השנה. זאת, במקום המצב הקיים בו ההסדר חל רק על אזורי עדיפות לאומית והיישובים שנכללים בתוכנית ויסקונסין. במילים אחרות, פישר אינו מציע תוספת שכר לעובדים על חשבון המעסיק הפרטי או הציבורי. הוא מציע תוספת מזערית לבעלי השכר הנמוך על חשבון תקציב המדינה. וזאת, רק לאחר שאזרח הביא עימו "אישור מסכנות" כדי לקבל את ההטבה המפוקפקת. כמו כן, פישר ממליץ לקדם את הפריסה הארצית של תוכנית ויסקונסין הכושלת. בשפה מובנת לכל: פישר מציע הפרטה מלאה של שירות התעסוקה הממלכתי הפועל שלא על בסיס רווח. תכנית ויסקונסין להפרטת שירות התעסוקה הוא דבר האחרון לו המובטלים והעובדים זקוקים. אבל הוא הדבר הראשון לו זקוקים קבלני כח עבודה, מאכערים למיניהם וכמובן – זכייני התכנית. בנוסף ממליץ פישר להפעיל באופן נקודתי תוכנית חופשה ללא תשלום (חל"ת), במפעלים שנקלעו לקשיים זמניים באזורי הפריפריה במימון המדינה. הצעה זו כבר נמצאת בדיון בין האוצר, לביטוח הלאומי וארגוני המעסיקים וראשי ההסתדרות. הכוונה היא לפגוע ברמת השכר של העובדים. הרי ברור לכל שעם קבלת התכנית, מעסיקים רבים ידרשו להיכלל את עובדיהם בתכנית ולהשיבם לעבודה ברמות שכר "תואמות משבר כלכלי", קרי: נמוכות יותר ממה שהיו קודם. הרי "אנו מצויים בעיצומו של משבר", נכון?
ויש גם הצעות נכונות
מבחינת העובדים רק שתי נקודות חיוביות בהצעת הנגיד: להעלות את משך הזכאות לדמי אבטלה וקיצור תקופת העבודה המזכה למענק דמי אבטלה. לא יפה לחשוב תמיד בהקשרים קונספירטיביים, אבל נדמה שהצעה זו באה לתת מענה לסוגית העובדים הנאבקים עתה על מקום עבודתם (ע"ע "עוף העמק" ו"פרי גליל") כדי לא יגלו נחישות גדולה כל כך במערכה. העובדים נאבקים בנחישות על מקום עבודתם כאשר הם יודעים ששכר מינימום הוא המקסימום. אם יודעים שניתן "לסחוב" עוד כמה חודשים בדמי אבטלה ובמזל (וצריך הרבה מזל!) למצוא עבודה בשכר גבוה יותר מהקודמת – אז, ייתכן והמאבק יהיה פחות נחוש.
ישנן, כמובן, המלצות נוספות, קוסמטיות בעיקרן – כגון לשקם את מרכזי ערי התיירות. אבל עיקר התכנית היא הטיפול בעובדים. והתוצאה של התכנית תהיה, שכר עבודה נמוך יותר ויותר מפוטרים שיקבלו דמי אבטלה באמצעות "תכנית ויסקונסין" המופרטת שיעדה הלא-מוצהר: שלילת הזכאות לדמי אבטלה. כך, שכותרת המאמר אינה שגויה: הנגיד מציע להעמיק את המשבר ולאו דווקא לחסלו. כדי להתגבר על המשבר הנגיד אמור היה להציע תכנית שונה לחלוטין: תוספות שכר לעובדים ברמות השכר הנמוכות (כמחצית העובדים בישראל!), הגדלת דמי האבטלה והצבתם לרמה שהייתה המקובלת לפני עשור, ביטול תכנית ויסקונסין וחיזוק שירות התעסוקה הממלכתי, העברת אותם הכספים שיועדו ל"מס הכנסה שלילי" להקמת מקומות עבודה בפריפריה בבעלות העובדים. אבל את החשוב מכל הנגיד "שכח": בעת משבר יש לקדם מדיניות של שלום צודק, הכוללת הפסקת המלחמה והכיבוש, פירוק ההתנחלויות וחתימת הסכמי שלום עם סוריה ועם כל הפלגים הפלסטינים. שם קבורים רבבות מיליארדי שקלים שהחברה הישראלית כה זקוקה להם בעת משבר.
פישר כמעצב החברה הישראלית
לא ברור, האם כל המלצות פישר יתקבלו על ידי הממשלה הימנית החדשה. תוספת משמעותית בדמי אבטלה, למשל, סביר להניח שתהיה המלצה שתישאר על הנייר. אבל פישר הופך לאחת הדמויות המעצבות של החברה והכלכלה בישראל. כבר באמצע 1985 הובילו מי שהיו אז ראש הממשלה והיום נשיא מדינת ישראל, שמעון פרס ושר האוצר המנוח, יצחק מודעי, מהלך כלכלי וחברתי חסר תקדים, שזכה לכינוי "תוכנית הייצוב". במרץ 1985 הגיעו לארץ שני יועצים כלכליים של מי שהיה אז שר החוץ האמריקני, ג’ורג’ שולץ. השניים היו פרופ’ הרברט סטיין ומיודענו פישר, בעבר הרחוק ממתמחה צעיר בבנק ישראל, שהיה לפרופסור ידוע לכלכלה.
פישר וסטיין האמריקאים שהו בארץ מספר ימים ובסיום הביקור הם פרסמו דף עמדה קצר, שנודע בשם "מסמך עשר הנקודות של הרב (סטיין)" ואשר קרא לישראל לבצע שורה של צעדים כלכליים מרחיקי לכת. בסופו של דבר שימש המסמך בסיס לתוכנית הכלכלית הגדולה, שהופעלה, כאמור, שלושה חודשים מאוחר יותר. לאחר הפעלת תוכנית הייצוב, הועלתה טענה כי המסמך האמריקאי חובר בלשכתו של מנכ"ל האוצר לשעבר, ד"ר עמנואל שרון, ובהשראה ישראלית מלאה. אבל בינואר 2001 נערך בניו-אורלינס (לואיזיאנה) ערב לזכרו של הרברט סטיין, שנפטר בשנת 1999. בנאום שנשא באותו ערב, הקדיש פישר קטע ארוך למעורבות של סטיין ושלו בכלכלה הישראלית. אגב כך גילה אז פישר מה באמת שכנע את ממשלת ישראל לאשר את התוכנית הכלכלית של 1985, שהייתה כרוכה בוויתורים כלכליים וחברתיים כבדים במיוחד – כולל אימוץ מדיניות הפרטה נרחבת ופגיעה עמוקה במדיניות הרווחה. בתמורה לביצוע התוכנית, הבטיחה ממשלת ארה"ב לישראל סיוע כלכלי מיוחד, בהיקף של 1.5 מיליארד דולר. המקל של ההפרטה והפגיעה ברווחת אזרחי ישראל תמורת הגזר של הסיוע הכלכלי. ההבדל בין אז לבין היום הוא שכעת ארה"ב זקוקה לכל גרוש כדי לממן את המשבר מבית, שהיה למשבר עולמי. כך, שבתום עשרות השנים נותר רק המקל והלך הגזר.
במיוחד החלק האחרון.
אפשר לקבל קישור לטקסט או הקלטה של נאומו של פישר? זה מדהים.
אני מזדהה לחלוטין עם האמירה
"במקום לפתור את המשבר פישר יוצר אותו"
הוא יוצר את המשבר וגם מסתלק מפה לטובת משרה
משתלמת מאוד בארצו
ועוד דבר תמוה
מי שבחר בנתניהו הם דוקא השכבות החלשות
שאותן נתניהו הולך לרושש
בכל פעם שאני קורא את הפוסטים האלה אני מתמלא בקנאה.
איך זה שאני לא מסוגל לחיות בעולם הזה שבו כסף גדל על שיחים, מדינות חיות בהרמוניה ומישהו חוץ מבורגנים בעלי השכלה (הפרולטריון או בעלי ההון, אני לא בררן) מסתכל על העולם מנקודת מבט מעמדית (ושוכח זוטות כמו כל שאר מעגלי הזהות שלו).
אז אני נזכר למרבה הצער בפרטים הטורדנים שההשכלה הכלכלית וההיסטורית לא נותנת לי לשכוח, יש גבול לכמות הכסף, אנשים מעדיפים למות עבוד ה"מדומיין האינטלקטואלי" שנקרא "לאום" יותר מאשר עבור ה"מעמד" ולקינוח שגם ניסויים קומוניסטים "מצליחים" בסופו של דבר מסתמכים על זה ששאר המערכת היא קפיטליסטית.
בהערת אגב, הייתי ממליץ לא לתלות את כל החולות הרעות בכלכלה הישראלית בתוכנית היצוב. זאת מכיוון שאת מדיניות ההפרטה כדוגמא כל ממשלה ב-25 השנים האחרונות (והיו הרבה כאלה) היתה יכולה להפסיק או להפוך. אחריות כלפי הילדים והנכדים שלנו כוללת דחיית סיפוקים או בתרגום לרוסית קיצוץ בתקציב כאשר הגירעון מנופח מעבר לכל פרופורציה.
היות שהנקודה החזקה של כותב המאמר היא ניתוח חברתי, אילולא אותה תוכנית יצוב, איפה לפי דעתו היו היום אותם בני בורגנים מצביעי ה"שמאל העקבי" (שבמקרה זה היו פרולטרים אותנטים)? כנסים של ליברמן או רק של הליכוד?
יש בי כמיהה לראות ולו רק פעם אחת בחיי מרקסיסט אמיתי עם דוקטורת בכלכלה במקום במדעי המדינה או היסטוריה. כי דווקא דוקטורים ופרופסורים ליברלים לכלכלה לא חסרים.
יש למה לשאוף!
מצטרף לברכות-מאמר ממצה,בהיר שחובה על כל אזרח במדינתנו לקרוא.
מספר הערות:
ראשית:יש לשאול את השאלה מדוע הנגיד ממהר ומפרסם את ניר עמדתו ,הרי המשבר הכלכלי כמו שנחת עלינו בלי שאיש ציפה לו,יכול להעלם מחיינו באותה מהירות.היו דברים מעולם.כלומר מהיכן שואב הנגיד את תחזיתו הקודרת האם הוא נביא? האם הוא ואחרים יודעים משהו שאנחנו לא?
ואם כן,לפחות שיסביר.
ושנית: ההמלצות שמפרסם הנגיד,הן פרי מטבחו. כלומר מיצגות את הקו הכלכלי לו הוא נאמן.משמע אם היה הנגיד מישהו אחר נניח קומוניסט,היו ההמלצות נראות ונשמעות אחרת.
מכאן עולה השאלה,את מי משרת הנגיד.מי יהיו הנהנים העיקריים מהמלצותיו.
אפשר לסכם את שתי השאלות ולשאול פשוט: מה קרה? מדוע התרחש על ראשנו האסון הכלכלי הזה ומי הנהנים העיקריים ממנו.
התשובה לשתי השאלות למעשה לכל השאלות היא אחת.
מי שיצר את המשבר,הוא מי שנהנה ממנו ואותו ידידינו הנגיד משרת.
היות והמשבר נוצר והתחיל בארה"ב,חיבים להביט לשם,מה קורה שם?
התשובה כמובן פשוטה בתכלית: הבנק הפדרלי.
למי שעוד לא יודע הבנק הפדרלי מדפיס את הכסף עבור ממשלת ארה"ב.לא ממשלת ארה"ב מדפיסה אותו,כי אם ארגון פרטי לחלוטין המורכב מכמה בעלי הון (ביניהם גם רוטשילד שלנו,רוקפלר מורגן ואחרים).ארגון זה קבל לידיו כבר ב1913 את מה שנחשבת כהונאה הגדולה בהיסטוריה-הזכות להדפיס את המטבע האמריקני.יתרה מכך שהרי אם היה מדובר רק בהוצאות ההדפסה (כלומר החלפת שטרות ישנים בחדשים),אף אחד לא היה יורק לכוון.אך כאשר הממשל האמריקני נזקק לשטרות נוספים וחייב להדפיס אותם (אינפלציה למשל),או אז-מלווה בנק הפדרלי את הכסף החדש שהודפס,לממשלה.כלומר כל דולר חדש שמודפס,נושא בחובו ריבית,אותה הממשל חייב לשלם לאדונים מהבנק הפדרלי.נשאלת כמובן השאלה,מהיכן יגיעו שטרות הכסף למימון אותה ריבית,שהרי מדובר בכסף נוסף שלא קים?….התשובה מדפיסים עוד כסף.כך צנח לו הדולר בעשרות אחוזים (הוא לא יכול לצנוח יותר ממאה),אבד מערכו.והחמור מכל,הדולר הפסיק להיות מגובה יותר בזהב.חובות הממשל האמריקני האמירו,וכל הזהב מפורט נוקס,עבר למעשה לכיסיהם של בעלי הפדרל ריזרבס,אך החובות המשיכו להאמיר.שוב,אל דאגה,באותה שנה 1913,דאגה אותה כנופיה,לפרוץ חור נוסף בחוקת האבות המיסדים האמריקנים: חוק המיסוי על שכרם של הפועלים.בחוקה האמריקנית,הקפידו האבות המיסדים על שני כללים חשובים,ואף טרחו חזור וציין שהאומה העתידית,אם היא רוצה לשרוד,חיבת לדבוק בהם: האחד,בשום פנים ואופן לא לתת לבנקים פרטיים להדפיס את הכסף,ושהמיסוי שהמדינה תיקח יהיה רק מבעלי המפעלים ומאלה שעושים את הרווחים ממכירת המוצרים.כלומר הפועלים אינם חייבים בתשלום מס.משום שמשכורתם היא חלק ממאמץ היצור,עליו כבר משלם בעל המפעל את המס.מאותו רגע הפכה הכלכלה האמרקאית לעבד נרצע של הבנק הפדרלי.נכון הכלכלה האמרקנית שגשגה אך במחזורים.הסיבה לכך הייתה פשוטה.בנוסף לכל החוקים הפושענים שחוקקו,ניתן היה בהסכם שנחקק בשנת 1913 לבעלי החוב (קרי כנופית הבנקאים שמרכיבה את הבנק הפדרלי),לדרוש את חובם במלואו ולא רק את הרבית עליו,או כל סכום אחר שנמצא בין הריבית לערכו הכולל של החוב,בכל רגע נתון.
כלומר נוצר מצב בו קבוצה קטנה ביותר שלטה בכלכלה האמרקנית כמו שמפעיל בובות שולט בבובתו.ע"מ למנוע מצב של התמרדות.היה צורך מצד אחד להפיל את הכלכלה האמרקינית לקרשים אחת לעשור,למקד את תשומת הלב בנסיונות ההצלה.ליצר חגורה קטנה של נהנים ובעלי זכויות מפליגות,להגביר את המיסוי ולשעבד את הפועל והאזרח האמריקני למצב בו יהיה תלוי לחלוטין וללא יכולת להחלץ מטבעת החנק הזו.תרמו לכך כמובן המלחמות הממושכות,שהזרימו כספים משני צידי המתרסים לכיסיהם של יצרני כלי המלחמה,תאגידי הנפט וכד’.בשלב מסוים התאגדו ראשי התאגיד הפדרלי עם דומים להם באירופה-ותהליך הגובליזציה יצא לדרך.
משמע ידידינו הנגיד פישר כמו מילטון פרידמן ואחרים (אל תשימו לב ל"הבדלים" הדקים ביניהם-זו רק אחיזת עיניים),משרתים כולם את האח הגדול.
טוב,כנראה שלא "גיליתי לכם את אמריקה",אך צריך להיות דבר אחד ברור.ע"מ להחלץ מאחיזת התמנון של אותה קבוצה קטנה שמחזיקה את כולנו בביצים,צריך ביצים (סליחה על הביטוי).כלומר המסר חיב לעבור:
הלאמת הדפסת הכסף,מסוי רק על מוצרים לא על עבודת הפועלים והתנתקות הדרגתית מהתלות באח הגדול.
אלו כמובן מטרות לעתיד.אך יש להתחיל בהן עכשיו.כלומר כל צעד לשיפור המצב הכלכלי חיב להבחן לאורם.האם המיסוי על עבודת הפועלים יורד? האם הכסף הנוסף המודפס נושא ריבית? למי? וכמה?
כיצד קשור בנק ישראל לבנק הפדרלי,כיצד ניתן להתנתק מאחיזה זו?
אלו הם הצעדים הנכונים להבראת המשק. ולא ברברת עלק מקצועית,מדעית,כלכלית ברומו של עולם: מונחים ומושגים שהאזרח הקטן טובע בהם.
כלומר החתול בא ואומר לנו כיצד לשמור על השמנת….זו אפילו לא בדיחה.
המצב הזה נמשך מאז קום המדינה.יש לזה הסבר פסיכולוגי. זהו מצב של דיכוי, שבו המדוכאים אינם יודעים כלל על קיומה של אפשרות אחרת. הם הולכים ימינה, ביאושם. הם לא מאמינים בסיכוי לשינוי.
תלמד בע"פ את "אימאג’ן" (דמיין) של ג’ון לנון. כבר כתבתי פה בציטוטים רבים את הנוסח, בתרגום חופשי לעברית. השיר הזה כבר כתוב, כך שהוא לא ישתנה.
לאורנה:
אימג’ין הוא לא מדריך כלכלי, הוא לא כתב פילוסופי, והוא אפילו לא מניפסט פוליטי.
סך הכל שיר. זה יופי לדמיין שהכל טוב, אבל אם אין צעדיים ממשיים בדרך לזה, זה לא עושה שום דבר.
זוהי שיטה נפוצה מאוד של קפיטליסטים ולאומנים למיניהם לבטל את הטיעונים והנמוקים של שמאלנים ע"י הצגתם כחיים "בעולם שבו כסף גדל על שיחים, מדינות חיות בהרמוניה ומישהו חוץ מבורגנים בעלי השכלה…מסתכל על העולם מנקודת מבט מעמדית…"
ואחריות כלפי הדורות הבאים דורשת בדיוק ההיפך מדחיית סיפוקים!!! היא דורשת הגדלת תקציבים חברתיים ולא קיצוצים!!!
לכתוב ששמאלנים חיים בעולם "שבו כסף גדל על שיחים, מדינות חיות בהרמוניה ומישהו חוץ מבורגנים בעלי השכלה…מסתכל על העולם מנקודת מבט מעמדית…" זאת שיטה אופיינית לאנשי ימין, לאומנים וקפיטליסטים כאחד, לבטל את טיעוני ודברי היריבים/ות מהצד השני של המפה הפוליטית. בעיני זאת שיטה פסולה ומכוערת, אבל היות שהיא נפוצה מאוד, אי אפשר לומר שהיא לא לגיטימית למרבה הצער.
ואחריותינו כלפי הדורות הצעירים כוללת בדיוק ההיפך מ"דחיית סיפוקים" וקיצוצים בתקציב!!! היא דורשת הגדלת תקציבים ולא קיצוצים, ביחוד הגדלת תקציבים בתחומי חברה וחינוך. מדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל ב-25 השנים האחרונות הרסה את החברה הישראלית ודרדרה אותה אל המצב בו היא נמצאת היום. הקיצוצים והריסון התקציבי מועילים לאנשי העסקים הבכירים והעשירים, מנהלי התאגידים הגדולים. הם לא מועילים כלל לילדינו ולנכדינו בפרט, ולא לחברה הישראלית בכלל!
דוקטורים מרקסיסטים בכלכלה יש דווקא לא מעט. על ליאו פאניץ’ אני מניח ששמעת, אבל האם גם על אנוואר שייח, דומיניק לוי ושאר שמות? אני מניח שלא חיפשת, כי הרי ידוע שכלכלה זה תחום ל"רצינים", בזמן שכל ה"מתלהבים" עסוקים בלחרטט בכל מיני דיסציפלינות אזוטריות כמו מדע המדינה, סוציולוגיה, לימודי רווחה ושאר דברים שרק קובעים את הקיום הפיזי והחברתי שלנו הרבה יותר מרצועת האלכסון.
כמובן, לא שצריך להיות מרקסיסט בשביל להציג דעות דומות למיצגות במאמר של דוידי. מספיק להיות "סתם" כלכלן זוכה פרס נובל שמתנגד להפרטות ותומך באיגודי עובדים (שטיגליץ, קרוגמן), להיות חתן פרס ישראל וגאון בתחומו (רובינשטיין) או סתם להיות כלכלן מוצלח ומפורסם במיוחד שמתנגד לסדר העולמי הנוכחי (סימון ג’ונסון למשל).
אבל אתה צודק, כלכלה זה לגדולים. שכל הקטנים יחזרו לשחק בארגז החול של המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה.
ולעניינינו: מאז תכנית היצוב, הגרעון שאליו יכולות להכנס ממשלות ישראל מוגבל מאוד. בנוסף, בנק ישראל זכה בעצמאות מהממשלה הרעה, ומאז מקבל פקודות ישירות מוושינגטון, בלי תיווך של פוליטיקאים חסרי אחריות. מה שרק עוזר לישום מדיניות של "יציבות כלכלית" (=מוניטריזם פראי). על הרקע הזה, אין לקובעי המדיניות, גם אם הם מלאכים טהורים, הרבה אופציות מלבד להפטר מנכסי מדינה, על מנת לסתום את החור ההולך ונפער בתקציב, כי הרי מה, אסור לאג"ח חוב או חלילה להדפיס כסף, אנחנו לא רוצים כאן מוזמביק.
ממליץ מאוד על ספרה החדש של תמר בן יוסף "ברוכים הבאים לשוק החופשי", שמתאר תהליכים אלה ואחרים, בדיוק מקצועי רב. שמעתי שהיא אפילו כלכלנית!
לכתוב שהיריב/ה הפוליטי חי בעולם אחר ("איך זה שאני לא מסוגל לחיות בעולם הזה שבו כסף גדל על שיחים, מדינות חיות בהרמוניה…"), זאת שיטה פסולה בעיני לבטל את דעות היריב/ה!
האחריות כלפי הדורות הצעירים והדורות העתידיים דורשת בדיוק את ההיפך מ"דחיית סיפוקים" ומקיצוצי תקציבים!!! היא דורשת הגדלה כללית של הגירעון (אומנם לא מעבר לכל פרופורציה, אם כי מאוד יתכן שלגבי השאלה כמה זה בדיוק "גירעון מנופח מעבר לכל פרופוציה" לא תהיה הסכמה בין הימין והשמאל הכלכלי), והגדלה של תקציבים, ביחוד תקציבים בתחומים חברתיים.
מדיניות ההפרטה של ממשלות ישראל ב-25 השנים האחרונות הרסה את החברה הישראלית ודרדרה אותה למצב בו היא נמצאת היום! טובת החברה הישראלית בגדול עומדת בניגוד לאינטרסים של בעלי ההון, אנשי העסקים הגדולים וראשי המשק! טובת החברה מנוגדת לטובת "הכלכלה". המשמעות של המונח כלכלה בימינו הוא קפיטליזם! וטובת הקפיטליזם מנוגדת לטובת האנושות, וגם לטובת מינים ביולוגיים אחרים, ולטובת כדור הארץ כולו!
לנון היה מוזיקאי ואדם בורגני ביותר. השירים שלו הם כל דבר חוץ ממהפכניים. הביטלס לא הרימו אצבע נגד מלחמת ויאטנם, נגד ההפצצות בקמבודיה או אפילו נגד עלילות בריטניה באיראן ובמזרח התיכון. אבל העיקר שהם ידעו לכתוב שירים על שלום.
הביטלס הוכיחו רק דבר אחד: שאלוהים הוא ילדה מחוצ’קנת כפול שבע מאות מליון.שזה כוח הקניה,שטוף המוח,הגדול בעולם.
כל מי שמזלזל בהשפעת האמנים על העולם, מזלזל בין השאר (למשל) בהופעת הרוק הענקית שארגנו כמה רוקיסטים (ששכחתי כרגע את שמותיהם, וחבל. אולי מישהו יזכיר לי?) ושבעקבותיה החלה המהפכה בדרום אפריקה.
לגבי המסר בשיר המסויים הזה, מדובר בפציפיזם. הוא התעסק גם בפמיניזם, בדאגה לזולת (שהעשיר ידאג לעני) (זה נקרא סוציאליזם), בדאגה לזכויות האזם ולזכויותיהן של חיות אחרות, באקולוגיה ועוד…
אני לא חושבת שזה המקום לעשות ניתוח של כל שיריו, או איזכור כל פעילותו, כל הארגונים שפעל בהם וההפגנות שצעד בהן ופעילויות נוספות, אך אתה יכול לחפש באינטרנט ולמצוא מידע רב. לי אין. סליחה.
בדקתי בויקיפדיה. אין טעם שאעביר לכאן את החומר הרב שיש שם על ג’ון לנון, כולל פעילותו הפוליטית למיניה. תיכנס לויקיפדיה, תחפש חומר על ג’ון לנון ולא תשתעמם.
ה"מהפכה" בדרום אפריקה התחילה בגלל הופעות רוק. בטח.
וגם חומת ברלין נפלה בגלל הפינק פלויד. למה לא. זה היה בעזרת מאגיה שחורה או משהו?
קשה לי להאמין שאשה בת 40 ומשהו (לפי עדותה באתר הזה) תאמין בשטויות כאלה.
אגב, לנון היה מליונר, ולא סוציאליסט בכלל, וגם לא נרתם ליותר מדי מטרות פוליטיות. מצטער.
איך הפינק פלויד היו יכולים לתעד את הפלתה, הסרט הוא לא משנות ה-70?
לא, חומת ברלין לא נפלה בזכות הפינק-פלויד. הם רק תיעדו את הפלתה, בסרטם הנהדר "החומה".
לעומתם – מופע הרוק הענק, שגרם לתחילת המהפכה בדרום אפריקה, התאפיין בקריאה והצטרפותם של תומכים רבים, מכל העולם, לעם המדוכא שהיה עד אז מנותק מכל מה שנמצא מחוץ לארצו, למרות המידע הרב שזרם החוצה באמצעי התקשורת.
קבלת הסיוע והתמיכה משאר העולם נתנה את העידוד והתקווה, שהביאו למורדים הדרום אפריקאים את האומץ להתאחד סביב השאיפה לחופש, וזריקת המרץ – מה שאיפשר את פתיחת המהפכה באופן ממשי.
המהפכה בדרום אפריקה היתה אמיתית, והמרכאות שלך אינן מתאימות כאן.
הקונצרט שהזכרתי כאן היה הפגנת התמיכה הבין לאומית הגדולה, אשר נתנה את העידוד וקריאת האקשן לשבטים הדרום אפריקאים, ומנדלה בראשם.
בדומה לכך אני רואה בסרטיה של קבוצת המונטי פייטון, כמו בתחילת המאה ביצירות הדאדאיסטים, את הגרוי שנתן עידוד לפעילים אנרכיסטים בתחילת ובסוף המאה הקודמת, מה שקידם את התקדמות ההתפתחות החופשית (שהיא עדיין בחיתוליה, אבל נראה לי שמה שבא לאט גם ילך עוד יותר לאט, כלומר לא יסתלק. החופש, כשנצליח להגיע אליו, ישאר איתנו.
בארץ יש מספר פעילים מרכזיים, אשר האמנות היא אחד המוטיבים של חלק נכבד מהם. שיתוף הפעולה ביניהם, כולל שיתוף הפעולה עם פעילים מחו"ל, בתחומים רבים, מביא לכך שאני חשה כי אכן יש תקווה גם כאן.
הפעילות בתחומים רבים היא מגוונת. אין סיבה שלא להאמין כי הקשר שלנו עם מהמהפכנים בשאר העולם, וזה כולל את פעילי החופש בדרום אפריקה, לא יניב פירות לקידום המהפכה גם כאן, בנוסף להשתתפות שלנו בקידום המהפכה שלהם.
הקונצרט ההוא היה רק ציון דרך.
לא, הוא מאותה תקופה. תיעוד באותו זמן. או שטעיתי, אז תתיחס לזה כאל נבואה.