הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-26 במרץ, 2009 102 תגובות

"דם על הידיים" היא הסיסמא היעילה ביותר שיצאה עד כה תחת ידיהם של תועמלני הממסד הישראלי. לדימוי אימפקט ויזואלי מידי: רוצח חסר צלם אנוש שיש להחזיקו בכלא לכל ימי חייו.


הדימוי דוחק הצידה כל שאלה אחרת כגון מה גרם למעשיו, האם הוא היחידי עם דם על הידיים ופוסל מיד כל אפשרות לנהל אתו או עם שולחיו מו"מ (הכוונה כאן לחמאס). הם הורגים בנו רק משום שאנחנו יהודים. הם הורגים בנו מאהבת הרצח כי הם חפים מכל ערכים אנושיים. גם מנהיגנו טהור הידיים, אהוד ברק, כבר אמר על הערבים ככלל שהם אינם יודעים להבחין בין טוב לרע כי הם לא מן המסורת היודיאו- נוצרית. ראש ממשלת ישראל לשעבר, מנחם בגין, הצהיר כבר מזמן שהערבים הם חיות דו רגליות.

בשל כך,  בכל דיון בכלי התקשורת בנושא החלפת השבויים עם החמאס (זה שמו המדויק של המו"מ שאנו מנהלים על החזרת החייל החטוף גלעד שליט), חוזר הביטוי "ידיים מגואלות בדם" בכל משפט. באווירה שנוצרה, נשבה הציבור ברגשות כה עזים שקשה עוד לדבר בשם ההיגיון. (אף על פי כן, יש לציין שרוב הציבור עדיין מחזיק בדעה שיש לשחרר את אותם 450 אסירים כדי להחזיר את גלעד שליט הביתה.)


הוקעתם של לוחמי עצמאות כפושעים היא נוהג של ארצות קולוניאליות מאז ומעולם. הפיכת השבויים במאבק זה לאסירים "עם דם על הידיים" מעידה יותר על האופי הקולוניאליסטי של ישראל ושליטיה מאשר על השבויים-אסירים.


העמים הקולוניאליים שנאבקו על חירותם הואשמו תמיד באכזריות ורצחנות וכונו כמובן "טרוריסטים". המושלים הקולוניאליים לא יכלו להכיר בהם כלוחמים, כי אם אלה לוחמי חירות, אז למה זה הופך אותם? אם רואים בהם טרוריסטים חסרי כל זכויות, אזי לחיילים האירופיים התרבותיים היתר מוסרי לצוד אותם.


ידיהם המגואלות בדם של המאו-מאו


אחת הדוגמאות לכך, שאולי זכורה עוד לקוראים מבוגרים יותר, היא מלחמת השחרור של קניה.


ב-1952 פרץ מרד בקניה שנודע כ"מרד המאו-מאו". הייתה זו התקוממות של הקיקויו (Kikuyu) בעקבות גזילת קרקעותיהם ע"י המתיישבים הלבנים במשך כחמישים שנה. האיכרים מהם נלקחו האדמות הפכו במקרה הטוב לצמיתים על הקרקעות שנושלו מהם או גורשו לשמורות לילידים.


ההתקוממות של הקיקויו לוותה במעשים ברבריים רבים. זכור לי עדיין כיצד העיתונות בעולם וגם בארץ תיארו מעשים אלה לפרטיהם ובצבעים החזקים ביותר. רק אזכור השם מאו-מאו הספיק כדי לעורר חרדה וחלחלה. מה שלא סופר לציבור הרחב הייתה סיבת ההתקוממות, כלומר הזעם שנצטבר במשך תקופה ארוכה של נישול וגירוש. גם לא סופר על מעשי הדיכוי האכזריים של השליטים האנגליים. מעשים אלה היו כה איומים שעד היום קשה להאמין בהם.


האסירים עונו והורעבו, שוסו בהם כלבים, העינויים היו גרוטסקיים , הם אולצו לבצע מעשים בעצמם ובחבריהם שקשה לעלות על הנייר.


מעשי הזוועה של הבריטים תוארו ע"י שר המושבות הבריטי דאז, לנוקס-בויד, כמקרים של "תפוחים רקובים". בלשוננו זה נקרא "מעשים חריגים". את ההתקוממות תיאר השר הבריטי כ"רוע אטביסטי".


לפי אחד הספרים שמתאר את המשפטים שנערכו בקניה נגד החשודים בהשתייכות למאו-מאו, היו ההליכים המשפטיים "תמונה של אי צדק שיטתי" במהלכם סחטו מהנאשמים הודאות בעינויים ואילו השופטים היו לרוב בעלי "דעה קדומה" אשר הסתמכו בפסק הדין על עדויות מפוקפקת שסופקו ע"י מלשינים לא פחות מפוקפקים. קציר המשפטים הללו היה לא פחות מ-1090 תליות אסירים.


מבחינת צבאית הקרב בין המתקוממים לבריטים לא היה שווה. המתקוממים לחמו בציוד עלוב נגד עוצמה צבאית אימפריאלית בריטית. המאו-מאו תיארו זאת באומרם "אנחנו צריכים להיות הטנקים של עצמנו". מצב זה משתקף היטב במספר הקורבנות בשני הצדדים, האופייני למלחמות הקולוניאליות. בכל שנות המלחמה נהרגו ע"י המאו-מאו ("מפלצות ברוטאליות") 32 מתיישבים לבנים ו-200 חיילים בריטים. הבריטים תלו 1000 אנשי מאו-מאו והרגו כ- 15,000. השלטון הקולניאלי עצר כ-150,000 מהקיקויו, מהם מתו במאסר (לפי מקורות שונים) עד 100,000 בני אדם.


מספרים אלה לא חכולים לתאר את מלוא הזוועה, משום שלפני עזיבתם את קניה, שרפו הבריטים מאות אלפי סמכים, ןאף רוקנו את הארכיונים בלונדון .


הבריטים הצליחו לדכא את ההתקוממות, אך לבסוף נאלצו לנטוש את קניה. ה"טרוריסט" יומו קניאטה שוחרר מן הכלא והפך לנשיא הראשון של קניה. סיום זה של המאבק לעצמאות אינו מיוחד לקניה, גם אנקרומה יצא מן הכלא והפך לנשיאה הראשון של גאנה. גם נלסון מנדלה, "הטרוריסט" הידוע, זכה לכבוד, המפוקפק בעיני, שבשנות התשעים הסיר הקונגרס האמריקאי ממנו רשמית את התואר "טרוריסט" וכינה אותו "לוחם חופש".


כישראלי, נשאר לי רק לשאול מתי ישוחרר מרוואן ברגותי, שהוא אמנם המנהיג הפופולארי ביותר של העם הפלסטיני, אך שפוט אצלנו למשהו כמו שלושה מאסרי עולם.


שלטון קולוניאלי לא יכול להתקיים מבלי להסתיר ולהצדיק את מעשיו. הממשלה הבריטית עשתה זאת בהצלחה מרובה משך תקופה ארוכה. הם הפכו את לוחמי החופש והעצמאות למפלצות ואת עצמם לבעלי הכוונות הנאצלות לגבי התושבים הילידים. אצלנו מדברים על "הצבא המוסרי בעולם".


עוד סיפור מלא "דם על הידיים" מארצות הברית


באוגוסט 1831 (בתקופת העבדות) הנהיג העבד נט טורנר מרידה של עבדים במדינת ווירג’יניה בארה"ב. מלווה ב-70 מתומכיו. ההתקוממות החלה במסע רצח נגד הלבנים בעיר סותהמפטון והמורדים לא חסו על אף אחד כולל ילדים ונשים.


המרד נכשל, אלפי חיילים גברו על צבא מורדים הקטן (שכלל גם אינדיאנים), נט טורנר נתפס ונתלה. לאחר מכן נערך טבח בכל עבד שרק נחשד בתמיכה במרד.


באותה שנה יצא גיליון ראשון של עיתון מתנגדי העבדות "המשחרר". וויליאם לויד גריסון, לוחם ידוע נגד העבדות כתב בו:


"בנושא זה (עבדות ש.א.) אני מסרב לחשוב לדבר או לכתוב באיפוק. לא! לא! ספר לאדם שביתו בוער לפתוח אזעקה מתונה; ספר לו להציל את אשתו באופן מאופק מידי אנס; ספר לאם להוציא את תינוקה באופן הדרגתי מן האש אליו נפל. אל תאלץ אותי לנהוג במתינות במאבק עקרוני זה. אני רציני – אני לא אדבר בכפל לשון – אני לא אסלח – לא איסוג באינץ’ אחד- וקולי יישמע…"


הגורם ל"דם על הידיים" היה תמיד הקולוניאליזם בעצמו. היו הרבה הבדלים בין המלחמות הקולוניאליות השונות, אולם משותף לכולם הייתה הדמוניזציה של הקורבן – כלומר העם הרוצה להשיל מעליו את כבלי השעבוד. המתקוממים מתוארים תמיד כרוצחים עם דם על הידיים כמו המאו-מאו בקניה או העבדים באמריקה. הם תמיד רצחניים, פראי אדם, מפלצות, חיות דו רגליות, יצורים שאלוהים מצטער שברא אותם (כדברי הרב עובדיה), וידוע גם שהם אינם רציונאליים.


הקולוניאליסטים הם תמיד (בעיני עצמם) רציונאליים, מתחשבים, פועלים לטובת האוכלוסייה הילידית. יש להם מטרות נאצלות והאימפריה שלהם הביאה רק קידמה וציביליזציה לעמים הנחשלים.


אצלנו, כפי שראינו במסע ההפצצות והירי הנפשע בעזה, הדם הוא לא על ידינו. לא ולא! הדם של כ-1330 בני אדם, גברים, נשים וטף הוא רק על כנפי מטוסינו, צריחי טנקינו, קני תותחינו.

תגובות
נושאים: מאמרים

102 תגובות

  1. קליפת הבננה הגיב:

    מי שלא רוצה שימעדו עליו אנשים שהחליקו על קליפות בננה, צריך להפסיק לפזר קליפות כאלה בכל רחבי הרצועה (מטעני צד, מגנים אנושיים, העברת נשק באמבולנסים), ובטח שצריך להפסיק לזרוק קליפות כאלה אל עיירות שלוות בצד השני של הגבול. לא מרחמים על רשעים.

  2. יובל הלפרין הגיב:

    אוי, באמת, איזה דוגמאות לא רלוונטיות.

    צבא סדיר פולש עם מיטב השריון והארטילריה לאזור צפוף, יורה לכל עבר ותוך שבועיים יש מאות הרוגים.
    זה "לא בכוונה"? זה "ירי מאש כוחותינו?" זו "טעות באתחול"? זו "רשלנות רפואית"?
    לא, זה "טבח לצורך הרתעה". אם הם ידעו שזה ה"מחיר" שאנחנו "גובים" על הקסאמים הם יפסיקו לירות קסאמים. לא יפסיקו, ניכנס שוב ונהרוג 5,000.
    (ולפחות המוראל של תושבי שדרות ישתפר לשעתיים).
    זה לא רק "בכוונה" זה גם "בדם קר".

  3. חברה חולה הגיב:

    הנתין הישראלי המצוי, שאי אפשר לכנות אותו אזרח במובנו היסודי של אדם עצמאי במחשבתו ובשיפוטו, מאמין לתקשורת הישראלית על כל זרועותיה – טלוויזיה, עיתונות, ספרים, וכמובן למערכת החינוך: הורים, גני ילידם, בית ספר ומוסדות החינוך הגבוהים. הוא גם מאמין ואפילו משוכנע כי אלה אובייקטיביים.

    לבוא לנתין זה ולהציב לפניו את המראה של חברתו, את ישראל מבצעת פשעי מלחמה, הורגת אנשים בלי כל נקיפת מצפון ובמסות – וביניהם הרבה מאוד ילדים ונשים וסתם אזרחים, להציג בפניו את ישראל הקולוניאליסטית והמיליטריסטית – זו כמעט משימה בלתי אפשרית. לכן אל נהיה מופתעים מתגובות של יוליוס ודומיו, הם רוצים לשמור על הדימוי העצמי שלהם, של צבא הכי מוסרי בעולם", של "צדקת דרכינו", על "כיבוש נאור" על "הם כולם אנטישמיים". על הזרמה זו של פסיכולוגיה להמונים ותודעה עצמית אמונה תקשורת הישראלית בהצלחה רבה. אבל מה לעשות אי אפשר למחוק את מציאות לחלוטין – וגם אי אפשר לחלוטין לצפצף על כל ערכי המוסר והאנושיות ולצדיק ללא היסוס את האגואיזם הלאומי חסר המעצורים.
    אבל בינתיים זה אפשרי כנראה. התוצאה: חברה ישראלית חולה מאוד. ש.א.

  4. ליובל הגיב:

    "להרוג לא בכוונה" פירושו להתכוון להרוג אדם מסויים, ולפגוע בטעות – בנוסף או במקום -במישהו אחר שנמצא בסמוך למטרה.

    כמו כן, "להרוג לא בכוונה" יכול להיות כתוצאה מתאונה. המונח "תאונה" מתאר בדיוק מצב שקרה ללא כוונה מראש.

    "התאמן היטב" זו לא תעודת ביטוח לאפס טעות.

    תקלה יכולה לקרות כתוצאה מחוסר מיומנות (למרות שמישהו "התאמן היטב" בהחלט יכול להיות שהוא לא התאמן *מספיק* טוב למצב הנתון), כשל טכני בציוד, חוסר רכוז רגעי כתוצאה מעייפות או מחלה. היא יכולה לקרות עקב רשלנות, או עקב עומס יתר בקלט הנתונים ש"תוקע" את המערכת. היא יכולה לקרות עקב ליקוי בהעברת מידע.

    במלחמת עזה הראשונה חלק גדול מהנפגעים מקרב כוחותינו היו מאש כוחותינו.

    האם אתה טוען שחיילי צה"ל רצחו את החברים שלהם בכוונה תחילה? הם הרי "התאמנו היטב" בציוד וידעו איך להפעילו, לא? אז איך זה שבמקום להרוג מחבלים הם הרגו אחים לנשק?

    רופאים מיומנים הורגים מטופלים, נהגים הורגים בכביש, זה בכוונה? בנאדם שותה חומר הדברה כי היה נדמה לו שזה קינלי תפוזים. הוא רצה להתאבד?

    פקיד משלוחים ממלא בכתב לא ברור שטר מטען לחבילה שהולכת כתוצאה מכך לטימבקטו במקום לוושינגטון DC. לא יכול להיות?

    פעם בכמה זמן נתקע לך המחשב ואתה צריך לעשות אתחול. זה קורה משום שגם מחשבים הם לא מושלמים, ובני אדם על אחת כמה וכמה.

    פעם בכמה זמן אתה לוחץ על מקש "שליחת תגובה" בטוקבק של הגדה השמאלית, והטקסט שעמלת עליו נעלם למרות שהתוכנה אומרת לך ש"תגובתך לא נמחקה והיא מחכה לאישור הקוד". האם מדובר בקונספירציה?

    להתייחסות שלך ל"בית מגורים" –

    בית מגורים שמשמש *גם* כמחסן תחמושת – מקבל חסינות לשיטתך?

    בית מגורים שדייריו הוזהרו זמן מספיק מראש לעזוב אותו, ולא עשו כן מסיבותיהם שלהם – חסין?

    בית מגורים שיורים ממנו – נהנה מחסינות?

    לחימה בשטח אורבאני צפוף שאוכלוסיה אזרחית עויינת ומשתפת פעולה עם לוחמי האוייב עדיין שוכנת בו, מרחיבה את שולי הטעות.

    עם כל התחכום, המיומנות, והציוד המתקדם, עוד לא המציאו שיטה "לפלות" את החמושים באפס נזק לאוכלוסיה האזרחית שמקיפה אותם. אם אתה מכיר שיטה כזו, אתה מוזמן לפרט.

    אפילו במצב של חוטפים ובני ערובה באזור מוגבל ומבוקר באופן מלא ע"י כוחות לו"ט בהקף מספיק, אין עירבון לכך שכל בני הערובה יצאו ללא פגע.

    על אחת כמה וכמה בסיטואציה כאוטית כמו שהיתה בעזה.

    התביעה לאפס נזק ל"בלתי חמושים" בתנאים כאלו לוקה בחוסר סבירות קיצוני.

    אם מנתחים את העמדה שלך, ואת ההגדרה שלך ל"פשע-מלחמה" יוצא שאין אפשרות כלל להלחם נגד כוחות גרילה שמסתווים באוכלוסיה אזרחית בלי לבצע פשעי-מלחמה.

    האלטרנטיבה היחידה למי שאינו רוצה לבצע פשעים, לשיטתך, היא ספיגה עד אין קץ של כל התקיפות שהכוחות האלו מבצעים נגד האוכלוסיה האזרחית שלך, או כניעה מוחלטת לכל דרישותיהם של כוחות הגרילה, יהיו מה שיהיו.

    זן עמדה לא ריאלית, כשהיענות לדרישות של אותם כוחות גרילה מערערת בעצם את יכולת הקיום והשרידה שלך, ואת היכולת שלך לנהל שגרת חיים בטוחה.

    מעבר לאספקט הפרגמטי, ניתן גם לטעון שהעדפת חיי ורווחת האוייב מעל חייך ורווחתך היא עמדה אנטי-מוסרית, וכלל לא סופר-מוסרית, אבל בשביל לנהל דיון משמעותי על מוסר צריך להסכים לפחות על כמה הנחות יסוד. משימה הרבה פחות אפשרית מניהול דיון פרגמטי שמחייב רק הסכמה על "עובדות".

  5. יוליוס לשמואל אמיר הגיב:

    גם אם נניח לצורך העניין שלמנהיגי ישראל, כטענתך, אין דחף גדול יותר מלבצע פשעי מלחמה בסיטונות ולהרוג מאות אלפי פלסטינים חפים מפשע, גם אם נניח שילדים פלסטינים מתים מעלים ריר על שפתותיהם וביקוע נשים הרות מהוה את פסגת חלומם, גם אז הם צריכים להיות מטומטמים מוחלטים כדי לרצות לבצע את החלומות הרטובים הללו, משום שהדבר גורם לישראל נזק הסברתי בל ישוער ומחליש את יכולת העמידה שלה. המונח "פיגוע הסברתי", שיכול היה להיולד רק בישראל, אומר הכל על האינטרס הישראלי להימנע ככל האפשר ממספר גדול של הרוגים חפים מפשע. אז יכול להיות שהמנהיגים כאן גם מטומטמים, אבל לא עד כדי כך. דיברתי רק על האספקט הפרקטי של העניין. אני מתאר לעצמי שלנסות לשכנע אותך שגם מבחינה מוסרית אנחנו לא עם של מפלצות זו משימה חסרת סיכוי, אבל ההיבט הפרקטי כשלעצמו כבר ממחיש את ממדי המופרכות של הטענות על פשעי מלחמה סדרתיים של ישראל.

    לעומת זאת יש מדינות שיכולות להרשות לעצמן עבירות קשות על החוק הבינלאומי בלי שום חשבון, והציבור שם מקבל זאת בשקט ובשלווה. כל מה שאתה אומר על החברה הישראלית, כולל ובמיוחד פשעי המלחמה, תוכל לומר על החברה האנגלית, האמריקאית, הצרפתית, הרוסית, הסינית, הסעודית, הסורית, האיראנית, המצרית, הבלגית, המאלזית, הגרמנית, היפנית, הצ’צ’נית, הסודאנית, התורכית, הספרדית, העיראקית, הרואנדית, הקונגולזית, הסלובקית, האלבנית – וכמובן, כמובן, על חבריך המופלאים, הפלסטינים. כל החברות הללו גרועות מהחברה הישראלית כמעט בכל הקריטריונים שאתה מעלה, ומן הסתם יש עוד שנשמטו מתשומת לבי.

    לעומת זאת בעניין הקבלה הבלתי ביקורתית של הציבור את דבריהם של דוברי הממשלה, אתה פשוט טועה, או מדבר מתוך הרגל הכפשה כלשהו. הציבור בישראל הרבה יותר ביקורתי מהציבור ברוב המדינות הדמוקרטיות.

    אפרופו "יוליוס ודומיו", נכון שאנחנו חלק מהרוב בארץ, אבל זה שאנחנו רוב עדיין לא אומר שאנחנו לא צודקים.

  6. מתווכח עם הנחותיו "ומנצח" הגיב:

    יוליוס דנן מניח הנחות בשם יריביו ואחר מתווכח (עם עצמו) וגם מנצח.
    מישהו כאן אמר:
    "שלמנהיגי ישראל, כטענתך, אין דחף גדול יותר מלבצע פשעי מלחמה בסיטונות ולהרוג מאות אלפי פלסטינים חפים מפשע, גם אם נניח שילדים פלסטינים מתים מעלים ריר על שפתותיהם וביקוע נשים הרות מהוה את פסגת חלומם"

    זה אידיוט או רמאי?

    המטרה של הציונות היא להתנחל בפלסטין ולסלק מכאן את תושביה הערבים, זאת תכלית פעולתה עד היום כולל טרנספר של מיליון ערבים לפחות, רציחתם של אלו שניסו לחזור השלטת משטר כיבוש על הנותרים המלווים רציחות אינספור. כל אלו עפ"י יוליוס לא פשעי מלחמה כמובן, אלא כמה מעשים שישראלים כפרטים נתנו עליהם את הדין.
    כמובן שלנ"ל יש רשימה מן המוכן של פושעים גרועים יותר זה מפלטו של כל נבל כשמעמידים אותו לדין.
    אז לא בביקוע בטנן של נשים הרות עסקינן אלא בקולוניאליזם שמבצע פשע של טיהור אתני בכל האמצעים שהוא יכול עד לגבול שהוא עלול לאבד תמיכן של מעצמות שבכוחם הוא תלוי.

  7. ליובל הגיב:

    צבא סדיר פולש לאזור צפוף – נכון

    יורה לכל עבר – לא נכון. הירי היה ממוקד יחסית, והקרבות התרחשו באזורים מסויימים. הפעולה הגיעה עד פאתי העיר עזה, ולא המשיכה לתוכה, למשל.
    היה ירי "מתגלגל לפני הכוחות", היה ירי באזור הקרבות עצמם, והיה ירי למקומות שסומנו מודיעינית כמחסני אמל"ח ו/או מסתור לחמושים, ו/או אזורי שיגור.

    זו אכן התוצאה של פלישה צבאית לאזור צפוף.

    העניין הוא שהיתה סיבה לפלישה הצבאית הזו.

    אם היו רוצים "לטבוח לצורך הרתעה" היה מספיק לעשות הפצצות שטיח, לא? מדוע לסכן כוחות רגליים בפלישה קרקעית?

    לא התייחסת לעובדה שגם חיילים שלנו נהרגו מאש כוחותינו, שמפריכה באופן ישיר את טענת ה"כוונה".

    לא התייחסת למרחב האפשרויות של ישראל לטיפול בבעיה.

    אתה ממשיך לטעון שביצוע פעולה צבאית באזור צפוף אוכלוסין הוא בעצמו פשע מלחמה, ולכן פסול מראש, לא משנה מה הפרובוקציה.

    תבין,כל עוד אינך מציג אלטרנטיבה רציונלית לפעולה צבאית, ההתנגדות שלך למה שכן נעשה היא לא מעניינת.

    כניעה לאג’נדה של חמאס / הג’יהאד האיסלאמי / וועדות ההתנגדות העממית, אל-קאעידה בעזה, ושלל הכנופיות האחרות, לא נתפסת על ידי אזרחי ישראל ברובם כאלטרנטיבה רציונלית.

    לקטר ולהתלונן בלי להציג אלטרנטיבה זה לא מועיל ולא רציני.

    לבחור השני "המטרה של הציונות היא להתנחל בפלסטין ולסלק מכאן את תושביה הערבים" –

    המטרה של הציונות המודרנית היתה לייסד בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל.

    באופן טבעי זה יצר קונפליקט עם השאיפות הלאומיות של הערבים המקומיים.

    כששני צדדים בעלי תביעות חופפות מתנגשים, יש מלחמה שגובה קורבנות משניהם, המלחמה יכולה להגמר בפשרה או בתבוסה ניצחת של אחד הצדדים.
    עד שהיא נגמרת באחת משתי האפשרויות, היא נמשכת, כשכל צד מנסה להשיג יתרון ולשמור עליו.

    הפלסטינים לא מוסריים ולא צודקים יותר מאיתנו. הם פשוט הצד הפחות מצליח במאבק.

    תמיכה של מעצמה בצד זה או אחר נובעת יותר משיקולי תועלת מאשר משיקולים של מוסר. זה נכון כפליים כאשר אותן מעצמות עצמן סוחבות גיבנת הרבה יותר מרשימה מזו של בת החסות שלהן.

    בכל מקרה, טענות מתחום המוסר שמועלות נגד ישראל מאבדות את ההמשמעות שלהן כאשר הטוענים לא מייחסים רלוונטיות להתנהגויות דומות ואף קשות יותר מצד הפלסטינים.

    ממש לא מובן למה נדמה לכם שטענות מתחום המוסר יכולות לשכנע משקיף אובייקטיבי לתמוך דווקא בפלסטינים.

    אצלנו לפחות יש יומרה להתנהגות מוסרית, גם אם הביצוע כושל.
    אצל הפלסטינים לא רק שאין יומרה, אין גם שאיפה להתנהגות מוסרית.

    אצלנו יש לפחות דיבורים על פשרה, גם אם מדובר בהעמדת פנים אצל חלק מהאנשים. אצל הפלסטינים אפילו זה אין. כולה שלי. נקודה.

    אז מה הקטע?

  8. יובל הלפרין הגיב:

    הפעולה הצבאית נעשתה תוך סירוב לדבר ישירות עם החמאס על הפסקת אש ("לא נדבר עם החמאס!" (אולמרט) "התשובה לטרור היא כוח ועוד כוח" (ליבני)), תוך סירוב להניח על שולחן המשא ומתן, אפילו העקיף, את פתיחת המעברים תמורת הפסקת ירי הקסאמים, תוך הפרת הרגיעה מצד ישראל בפלישה אחת בוטה לרצועה והקטנת ערכה ומשקלה של הרגיעה בפני הציבור הישראלי.

    חוץ מזה, כל עוד אין נכונות מצד ישראל לסיום כל הכיבוש, כל עוד אפילו עזה עדיין כבושה שכן כוח זר הוא המחליט מה ייכנס ממנה ומה יוצא ממנה –
    הרי שטיב היחסים בין ישראל לבין כל גורם פלסטיני הוא של אנס-נאנס, או של חוטף-חטוף, או של סוהר-אסיר, וסוהר אינו יכול לצפות לשקט מאסיר שאינו מכיר בזכותו לאוסרו.
    ובכך לא יעזרו אלף "פעולות צבאיות", אלימות יותר או אלימות פחות.

  9. יוליוס דנן למגיב האלמוני הגיב:

    לפחות דבר אחד הצלחתי, וזה להגיע להודאה משתמעת כי "פשעי המלחמה" של ישראל במלחמת עזה לא היו ולא נבראו, משום שנעדרת כאן הכוונה הפלילית. נכון שהיה דרוש ניסוח מאד קיצוני (ביקוע נשים הרות כיו"ב) כדי להגיע להודאה זו, אבל הגענו. ברוך השם. כעת מדובר, תוך עקיפה לוגית מוזרה, בקביעה שעצם קיומה של מדינת ישראל הוא פשע מלחמה. כלומר, הסתבר שהגנב לא גנב כלל, ואז נטען שאין זה משנה כלל שלא גנב משום שעצם היוולדו היה שוד לאור היום, או שאחותו זונה, או שאחד מאבותיו היה אנס סדרתי. גם זו דרך להתחמק מן האמת העובדתית ולצאת איכשהו בשלום.

    למעשה בכך סיימנו את הויכוח. אני לא טענתי שום דבר על מטרת הציונות, סילוק הפלסטינים, טרנספר של מיליון ערבים וכו’, פשוט משום שזה איננו נושא הדיון. כאן אתה עושה בדיוק את המעשה שבו אתה מאשים אותי, ומייחס לי טענות שלא טענתי, לפחות לא באשכול התגובות הזה.

  10. אז מה הקטע הגיב:

    הקטע הוא שאין כאן "שני צדדים בעלי תביעות חופפות" כמו שאין חפיפה בין שודד לנשדד והבעייה היא לא בעייה של מוסר (יותר נכון מוסר מזוייף) אלא הלגיטימיות של הנשדד להוריד מצוארו את השודד.

  11. שמענו את זה הגיב:

    וגם אם נניח שזה נכון, המחיר של לתת לחמאס את מה שהוא דורש גדול עשרות מונים מלהשתמש בכוח צבאי כדי להכניע אותו. שלטון החמאס באיזור הזה הוא הסוף. נקודה.

  12. למשיב הגיב:

    הנחת היסוד שלך (אין כאן שני צדדים, וגו’) היא למעשה תפיסה סובייקטיבית של המציאות, ולא "עובדה".

    מותר כמובן לבנאדם לשקר לעצמו, אם זה גורם לו להרגיש טוב יותר, אבל כשהשקר מוביל להתנהגות שמחרבנת לו את החיים באופן טוטלי וכמעט בלתי הפיך, היה כדאי שינסה לשקול מחדש את אמונותיו. או שלא. בעיה שלו, בכל מקרה.

    ליובל – אין שום תועלת לישראל בהקלות לחמאס, כל עוד הוא מחזיק במדיניות של מלחמה בישראל עד לחיסולה הטוטלי.

    טיב היחסים בין ישראל לכל גורם פלסטיני הוא בין מישהו שמנסה לחיות ומי שמציק לו כל הזמן בנסיונות רצח ובתביעה שיתאבד כבר, כי כל סנטינטר מרובע שהוא תופס בחלל, הוא סנטימטר מרובע אחד יותר מדי…

    עזה איננה כבושה, והכוחות שמחליטים מה יכנס ויצא כוללים גם את חמאס, איראן ומצרים. אחד מהכוחות האלו איננו זר כלל. עובדה שנכנסת לרצועה כמות גדולה של אמל"ח למרות התנגדות ישראל. העובדה הזו לבדה מפריכה את הטענה שלך. נכנסים ויוצאים גם מדריכי לוחמה אירניים. נכנסים ויוצאים מנהיגי כנופיות. נכנסות סחורות שלחמאס יש בהן עניין. כולם מכירים את כלכלת המנהרות המפותחת.

    המצב אינו שונה ממצבה של כל מדינה שמה שנכנס ויוצא ממנה תלוי בה, בשכנותיה, ובשותפי הסחר שלה.

    סגירת גבול והגבלת סחר אינם סימפטומים של "כיבוש".
    אפשר לומר שאפילו ההפך – אחרי כיבוש הגדההמערבית ורצועת עזה ב 1967 נפתחו הגבולות בין ישראל לשטחים הכבושים למעבר חופשי של אנשים, עובדים וסחורות.

    עזה נמצאת במצור חלקי עקב מצב מלחמה.
    אם סגירת הגבול עם ישראל מעידה על "כיבוש" אזי היא כבושה על ידי מצרים באותה מידה שהיא כבושה על ידי ישראל. בקיצור, קישקוש.

    העזתים בחרו ממשלה שהסתכסכה עם כל השכנים. לגיטימי, אבל יש לזה מחיר.

    והדיון, אם תרשו לי, גלש שוב משאלת "מוסר מלחמה" לשאלת שורשי הסכסוך הישראלי ערבי.

    תנסו רגע לנטרל את "חיבת ציון" שלכם, ולבדוק מצב היפותטי שבו מדינה (לא ישראל) מותקפת משטח של ישות שכנה, כשהלוחמים העוינים פועלים מתוך שטח אורבני ומסתווים באוכלוסיה אזרחית.

    אם "מוסר המלחמה" פוסל כל אפשרות לפעול נגד הלוחמים האלו עקב האבדות האזרחיות הצפויות אצל האוייב, למדינה המותקפת אין שום דרך אמיתית להגן על עצמה. הברירה היחידה שלה היא בין למות ובין להיות "פושעת מלחמה".

    התמימים יאמרו שזו הדרך למנוע מלחמות, אבל זה לא נכון. זו הדרך להניח למי שאינו מכיר מראש בשום חוק לנצח במלחמה, ולחולל מלחמות נוספות ננגד גורמים נוספים.

    מי שכתב את האמנות המגדירות פשעי מלחמה, לא התכוון שרק צד אחד במלחמה יהיה מחוייב,והצד השני פטור.
    הוא התכוון להסדיר את הכללים בין צדדים שכולם מחוייבים לאמנה באותה מידה.

    צד שמשתמש באוכלוסיה האזרחית של עצמו כמגן חי ללוחמים ואמל"ח, הוא בעצמו פושע מלחמה.

    תחשבו רגע על משחק כדורגל – אין זה נראה אם קבוצה אחת תטען שבגלל שהשחקנים שלה צולעים ועוורים, מותר לה להבקיע שערים בידיים, ולשים רשת מטר לפני השער של עצמה לבלום את הכדורים של היריב?

  13. מחבלת הגיב:

    מהעיתונות: מחבלת הגיעה למחנה צבאי במטרה להרוג חיילים – אבל החיילים הרגו אותה. בהמשך מתברר "שהמחבלת" היא בדואית בת חמש עשרה וחצי, תלמידת תיכון מצטיינת ונמסר שהיא מכיתת מחוננים. היא לקחה אקדח וירתה לעבר החיילים (באחד העיתונים נכתב "לוחמים") החייל הזיז הצידה את קנה האקדח וחייל אחר הרג אותה.
    התלמידה הלוחמת נגד הכיבוש הופכת "מחבלת" והחיילים מחיל הכיבוש הם "לוחמים".

  14. ג’וקר ליובל הלפרין הגיב:

    הטיעון שעזה היא שטח כבוש הוא תירוץ מאד מאד דחוק להמשך התוקפנות הפלסטינית, שהיא כמובן תמיד מוצדקת משום שהם תמיד הטובים ואנחנו הרעים. ממשלת החמאס יכולה להביא לסיום המצור תוך שעתיים, ברגע שתסכים להחזיר את גלעד שליט במחיר סביר. אם אינה מעוניינת בכך, היא יכולה להביא לסיום המצור ע"י שכנוע השלטונות המצריים להחליף את ישראל כספקי המזון והמוצרים לעזה ולנתק את הרצועה מכל קשר עם ישראל. ישראל תשמח מאד לכך. החמאס לא מעוניין משום שנוח לו להיות במצב שבו תמיד אפשר להאשים את היהודים בכל צרות הפלסטינים, והמצרים לא מוכנים לכך משום שהם יודעים בדיוק עם מי יש להם עסק. אבל את ישראל זה לא צריך לעניין. זכותה של מדינה ללחוץ על אויביה גם באמצעות מצור כדי לגרום להם להתגמש, בייחוד כשמדובר בשחרור שבויים. המצור על עזה הוא בחירה חופשית לגמרי של החמאס.

    אגב, ישראל היתה בדיוק אותה מרשעת איומה ופושעת מלחמה גם כאשר הסחורות זרמו חופשי לעזה ופועלים פלסטינים עבדו בישראל והרוויחו כסף, ומי שניסה בכל כוחו להביא לסגירת המעברים ולהרעבת תושבי עזה היה לא אחר מאשר החמאס, שכעת בוכה בדמעות תנין למה סוגרים את המעברים.

  15. לוחם הגיב:

    למחבלת: כי הנגב הוא כמובן שטח כבוש. איך שכחנו.

  16. תלמידה תמימה הגיב:

    ומה שהיה הרבה יותר מפחיד: ב"הארץ" ניכתב שהוריה טוענים שכלל לא היה אקדח, שהיא תלמידה מחוננת שכל עניינה בלימודים. ושהעלילו עליה את עניין האקדח והיריות. כשחושבים על זה, לא סביר שהחייל הזיז הצידה את קנה האקדח, הרי אם היא התקרבה אליו לקרבה של מגע עם אקדח ביד – היו מנטרלים אותה. ואם שלפה את האקדח במרחק של כמה ס"מ מהחייל – גם זה לא סביר, אדם נוטה לירות ממרחק שאינו מרחק מגע. מה גם שבדואית המתקרבת לש.ג. מעוררת שימת לב וקוראים לה לעצור. ואם היא הימשיכה להתקרב חרף הקריאות לעצור, האם סביר שהיגיעה למרחק כמה סנטימטרים מהש.ג. ואז שלפה אקדח?

    חושבים אותנו לאידיוטים? אולי הם צודקים.

    האם מדובר בתלמידה ערבית שעברה סמוך למחנה, וסתם הרגו אותה החבר’ה שם, כקינוח למעללי עזה, זה מפחיד.

    האם מנסים לזרוק פרובוקציות ולחמם את הציבור הערבי? כמו כל הפרובוקציות האחרות – אום אל פאחם, עכו – כל זאת, יתכן, על מנת לעורר תגובות נגד ואז להציגם כגייס חמישי, פורעים צמאי נקם. ולמה? אפשרות סבירה היא, יצירת אווירה מתאימה לקראת הערכות ענקית של הפקעת מסיביות נוספות של אדמות בדואים בנגב, והפקעה מסיבית של אדמות ערבים בגליל, במסגרת פרוייקט "ייהוד הגליל" מתקופת אולמרט. ליברמן רק תפס טרמפ על העניין, בחושיו הזריזים. לא שהוא לא גזען, כמו רבים מאיתנו, נניח, פיני גרשון, אך הוא הופך את הגזענות לקרדום לחפור בו.

    מיכאל שרון

  17. פרובוקציה הגיב:

    אין ממנהגי להגיב על הפרובוקציות של מ.ש., שביום ראשון הוא אציל פולני, ביום שני הוא ילדה תמימה, בשלישי הןא קומוניסט, ברביעי קפיטליסט, בחמישי אנרכיסט, בשישי זוכה פרס נובל בפוטנציה, וגם בשבת הוא לא לוקח יום חופש.

    אבל ממש קשה להתאפק הפעם –

    — קישור —

    "יורד גשם של טילי האויב, הצרחות של עזה נשמעות באוזניי. יש לי רצון עז למות למען פלסטין, אני רואה את המוות המקובל, יש לי רצון עז למות למען עזה" – אלה רק חלק מהדברים שמצאו השוטרים במחברתה של בסמה עוואד אל-נבארי….
    לטענת עלי אל-נבארי, בן דודה של המחבלת, "הקטעים שמפרסמת המשטרה מהמחברות שלה, הם שירה שהיא הורידה מהמחשב או לקחה מחברים". לדבריו גם בבית הספר שהוא מלמד, "יש ציורים ושירים באותו סגנון …

    נבארי הגיעה למרחק שני מטרים מהש"ג בבבסיס מג"ב בצומת שוקת, וכשניסתה לירות באקדח לעבר השומר, הוא הסיט בידו את קנה האקדח שלה. היא הצליחה לירות ארבעה כדורים אך לא פגעה באיש. לאחר מכן נמלטה ותפסה מחסה כמה מטרים מהש"ג. השומר ניסה לנהל איתה משא ומתן באומרו: "אנחנו לא רוצים שזה ייגמר ברע, אנחנו רוצים שזה ייגמר בטוב, תורידי את הנשק ותיכנעי". במקביל הוזעק למקום הקצין התורן, פקד אופיר יברקן.
    גם יברקן ניסה להביא לסיום התקרית ללא שימוש בכוח, אך ללא הצלחה. הוא ירה באוויר כדי להרתיעה ולאחר מכן, כשזיהה שהיא מכוונת את נשקה לשוטרים נוספים, פתח עליה באש והרג אותה
    "

  18. ל"פרובוקציה" הגיב:

    אחרי קריאת הארץ בקישור שנתת מתגבר עוד יותר החשד שיש כאן יד קלה על ההדק ופיברוק "ראיות" בצורה שקופה.
    נ.ב
    הגיוני שבהרבה מאוד מחברות של ילדות פלסטיניות תמצא חומר כזה כמו במחברת של הילדה האומללה

  19. תלמידה תמימה הגיב:

    להלן החומר שפורסם 18.5 שעות בטרם עבר "עיבוד" והטיית עדויות נוספת – בשעה 0137 ב-5.4. ואילו האיש המחלל בהבל פיו את תומתי ונישמתי, מביא חומר מ-2000 אותו יום.

    — קישור —

    אמש אמר עלי אל-נבארי, בן דודה של הנערה, כי "לא יכול להיות. המשטרה משקרת ומגזימה. אולי היא באה להתלונן במשטרה והתבלבלה".

    הוא הוסיף כי "הבחור שעומד בש"ג חושב שכל מי שלובשת כאפייה היא מחבלת. החברים שלו ירו בה סתם.
    היא לומדת בפרויקט מצוינות ופעילה בפרויקט חברתי. לא יכול להיות שמישהו ישפיע עליה. היא בבית ספר מהבוקר עד הצהריים ומשם היא מגיעה ישר הביתה, אין אינטרנט ואין כלום. אולי במשטרה מפברקים את האקדח".

    גם קרובי משפחתה אחרים התקשו להאמין לדיווחים. "זו טענה שקרית של המשטרה. הם מחפשים כיסוי לעצמם. זה לא יכול להיות פיגוע חבלני", אמר קרוב משפחה אחר, שביקש לא להזדהות. "זו ילדה מיוחדת וטובה. למה הם לא הראו את האקדח בטלוויזיה וצילמו רק את התיק שלה?", שאל קרוב נוסף. "הם הרגו אותה בטעות,

  20. חיים ו. הגיב:

    כותב אמיר,
    "הוקעתם של לוחמי עצמאות כפושעים היא נוהג של ארצות קולוניאליות מאז ומעולם. הפיכת השבויים במאבק זה לאסירים "עם דם על הידיים" מעידה יותר על האופי הקולוניאליסטי של ישראל ושליטיה מאשר על השבויים-אסירים."

    מרענן לגלות שאמיר רואה באדם שתכנן את הרצח ההמוני במלון פארק לוחם חופש ולא רוצח.
    מעניין אם יש מעשה זוועה כלשהוא באיזשהוא סדר גודל שהופך מתישהו פלסטיני לרוצח.

    ועד שאלה קטנה מהעיתון של אתמול, על אדם שלוקח קרדום ומפצפץ בו את ראשו של ילד. לא בטעות, לא במסגרת קרב שנוי במחלוקת, לא בפקודה אפילו. אלא ביוזמתו האישית, קם בבוקר, לוקח קרדום, צועד לעבר ישוב, רואה ילד צעיר וחובט בראשו קרדום עד שהורגו ואז מנסה לעשות את אותו הדבר לילד נוסף צעיר אף יותר. זה לוחם חופש? רחמי על החופש שאלו לוחמיו, רחמי על העם שאלו גיבוריו, רחמי על השמאל שאלו טיעוניו ואלו דובריו.

  21. לחיים ו. הגיב:

    הוא לוחם חופש בגלל המניעים שלו והמטרה שלמענה הוא מבצע פשעים אפילו הם פוגעים במטרות שלו עצמו.

    לעומתו הטייס המצוחצח שיושב בין לבין במועדון הקצינים ומקבל תשבחות מכל הכיוונים הוא קלגס שרוצח אזרחים וחיילים כדי לדכא ולשלול זכויותיהם של בני אדם

    נ.ב
    אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו זאת הבין כבר אפילו ברק.

    לרחמיך אף אחד לא זקוק כאן ואם לא מוצא חן בעיניך אתה יכול לעבור לאתרים אחרים, יש הרבה כאלו שמעריכים את הצביעות שנשפכת ממך כאן

  22. יובל הלפרין הגיב:

    כל מכחישי פשעי המלחמה כאן עושים מעשה פרקליט.
    הם גמרו אומר להגן על הנאשם ומוצאים לו נסיבות מקלות.
    כשאין אווירת האשמה הכול אחרת.
    כל סנגורי צה"ל שמעו, בדיוק כמוני, את המשפט "אני הייתי מוחק את כולם" מכל אדם שני שדיבר ברחוב על המלחמה בזמן המלחמה.
    גם כאן, בין השורות, אפשר לראות הודאה המסתתרת מאחורי הכחשה (בנוסח: "לא הרבצתי לו וחוץ מזה זה הגיע לו").

    – זה לא פשעי מלחמה כי בין האזרחים היו גם לוחמים (גם באוטובוסים שהתפוצצו היו אנשים שלבשו מדים, אפילו עם נשק, בדרכם לבצע את מלאכת הכיבוש).
    – זה לא פשעי מלחמה כי אם חמאס היה יותר חזק הוא היה הורג יותר מאתנו (כך גם אמרו על היהודים, שאצלם כתוב מחה את זרע עמלק ושפוך חמתך על הגויים).
    – זה לא פשעי מלחמה כי גם הם הורגים אזרחים, אבל אנחנו "מצליחים" בכך יותר, וזה לא עושה אותנו פחות מוסריים. (פשע הוא בראש ובראשונה מעשה ולא מחשבה, וגם ממדי הפשע נאמדים במעשה ולא במחשבה שהניע אותו. גבר מכה הוא כזה גם בגלל היותו חזק יותר. אולי אם האישה הייתה חזקה היא הייתה המכה, אבל זה לא צריך לעניין אף אחד).
    – זה לא פשעי מלחמה כי אם אתה הייתה נקלע למצב כזה לא היית מציץ קודם לבית לפני שהיית יורה (היו כאלה שכן עשו זאת, וחוץ מזה, הפשע התחיל בעצם יציאתך למלחמת היש בררה הזאת).
    – זה לא פשע מלחמה כי חמאס רוצה להשמיד אותנו ורוב תושבי עזה הצביעו חמאס (זה כבר היתר לכל פיגועי החמאס באזרחים, וגם היתר לצה"ל להשמיד 80 מיליון איראנים, למשל).
    – זה לא פשע מלחמה כי הממשלה החליטה שרגיעה עם החמאס,גם אם אפשרית, מנוגדת לכמה אינטרסים אחרים שלנו (קרי: הממשלה החליטה שעדיף לבצע פשעי מלחמה מאשר לשאת ולתת עם החמאס).

    בקיצור, אין סיבה להתווכח. את בעלי הטיעונים הנ"ל לא נשכנע.
    את החומר הזה צריך להפנות לצד שלישי, בכל שפה אפשרית, ושהעולם ההגון, מי שפעל והפגין נגד פשעי האימפריאליזם והקולוניאליזם, בעיקר בארצו שלו, יחליט איך לקרוא למה שנעשה כאן.

  23. מה במחברת הגיב:

    זו ילדה בדואית מחורה, לא "פלסטינית".

    אם "יש לי רצון עז למות למען פלסטין, אני רואה את המוות המקובל, יש לי רצון עז למות למען עזה" נחשב "נורמטיבי" למה שיש במחברות של ילדים ערבים בישראל, באמת חבל"ז.

    ואם זה נראה למישהו "הגיוני" שזה מה שיהיה במחברת של ילדה בדואית מחורה, עוד יותר חבל"ז.

  24. הבורר הגיב:

    אז מה שאתה אומר יובל, זה שאלה היו פשעי מלחמה, כי מי שאומר שאלה לא היו פשעי מלחמה הוא טמבל. יפה מאוד. זו ללא ספק טקטיקת דיון מאוד מתוחכמת.
    טוב, מה אפשר לצפות ממישהו מהמסורת המארקסיסטית הענפה, שמתמחה בעיקר ברצח אופי של המבקרים אותה ("זעיר בורגני", "ריאקציונר", ושאר משפטי מחץ).

    בקיצור, אין לך כלום חוץ מאד-הומינם. ביום שפשעי מלחמה יהיה לחסל מי שמשגר רקאטות על גני ילדים, וביום שפשעי מלחמה יהיה להכניס חיילים לשטח האויב הממולכד בדיוק בשביל *להמנע* מפגיעות באזרחים, וביום שפשעי מלחמה יהיה להעביר מזון וסיוע -מכספך שלך- למי שקורא להשמיד אותך ולזרוק אותך לים, אז תקרא למבצע האחרון בעזה פשעי מלחמה.
    אבל בינתיים אתה מוזמן להמשיך ולעשות "מעשה פרקליט", ולמצוא התפלפלויות משפטיות ומוסריות למדוע יש להכיר בלגיטימיות של שלטון חמאס, תנועה שדוגלת באידיאולוגיה היטלראית ואין כל קשר בינה לבין "שחרור לאומי". מה הפנינה האחרונה? שהם בחרו חמאס כי הם היו מבולבלים? יפה מאוד, תמשיך למצוא נימוקים ממתחת לשטיח. אין פלא שהזרם הפוליטי שלך מונה שלושה וחצי אנשים ביום טוב.

  25. תלמידה תמימה הגיב:

    בגלל זה לא צריך לקפד את חיי, בעיצומם של נעורי, עוד בטרם טעמתי חיים ממשיים בעולם הגדול.

    כתבתי ""יורד גשם של טילי האויב, הזעקות והבכי של עזה נשמעות באוזניי" (מתרגם המשטרה אמנם החליף כאן את ה"זעקות" ב"צרחות" שהרי ערבושים רק "צורחים").

    זה שרבים מאיתנו, בני הנעורים, כואבים בזעם אין אונים את כאב עזה וכאב עמנו הנירמס באין עוצר (וכך חשים גם אנשים רבים בעלי מצפון ברחבי העולם), לא עושה מכולנו כאן "רוצחים שפלים שצריך לירות בהם עוד כשהם קטנים"

    מ.ש.

  26. יוליוס ליובל הלפרין הגיב:

    ווי, ווי, יקצר המצע מלהגיב לכל הסעיפים.

    קודם כל עניין של היגיון בסיסי. אם אתה מאשים את הצבא הישראלי ברצח בכוונה תחילה, חייב להיות מניע לרצח זה. המניע יכול להיות אחד מהשניים: או שראשי הצבא חשים דחף שאין לעמוד בפניו לרצוח כמה שיותר פלסטינים, או שהם סבורים שרצח המוני של פלסטינים חפים מפשע משרת את האינטרס של מדינת ישראל. אם אתה יכול לחשוב על מניע אחר, אשמח לשמוע. אם אף אחד מהמניעים אינו קיים, לא מדובר על רצח או פשע מלחמה, נקודה.

    "…כי החמאס היה הורג יותר מאתנו" – מה לעשות שזה נכון. אנחנו לא הורגים שלושה מיליון פלסטינים לא בגלל שאנחנו לא יכולים, אלא כי אנחנו לא רוצים, החמאס לא הורג חמישה מיליון יהודים לא בגלל שהוא לא רוצה אלא בגלל שהוא לא יכול.

    "הם רוצחים אזרחים אבל אנחנו מצליחים יותר" – המדינה שסבלה ממספר ההרוגים הגבוה ביותר במלחה"ע השניה (גם אנשי צבא וגם אזרחים) היתה גרמניה הנאצית. זה לא הופך אותה לצד הצודק במלחמה. בכלל, הטיעון "ממדי הפשע נאמדים במעשה ולא בכוונה" לוקה בחוסר סבירות וחוסר מוסריות קיצוניים. לפי זה נהג שגרם לתאונה שבה נהרגו 4 בני אדם צריך להישפט כפושע גדול יותר מקצין נאצי שרצח אם וילדיה בדם קר, משום שהנאצי הרג רק 3 בני אדם. בוא נגיד שזה טיעון מוזר, מה גם שנדמה לי משום מה שאילו מצב העניינים היה הפוך (אנחנו היינו רוצחים בכוונה תחילה והפלסטינים לא בכוונה) ממש ממש לא היית מעלה את הטיעון הזה.

    "מלחמת יש ברירה" – ישראל בכל זאת הבליגה במשך 8 שנים על הפגזות יומיומיות מצד החמאס. ובלי קשר לזה, המונח "מלחמת ברירה", כמו תאומו הסיאמי "תגובה מידתית", שניהם מונחים שהומצאו רק עבור מדינה אחת בעולם (רמז: לא רוסיה, לא ארצות הברית).

    "תושבי עזה בחרו בחמאס" – בחרו, מה לעשות. האם באותה קלות תפטור את תושבי ישראל מכל אחריות למעשיה של ממשלת נתניהו?

    "הממשלה החליטה שמלחמה עדיפה על רגיעה עם החמאס" – מי שהחליט על אי חידוש הרגיעה זה החמאס. בינתיים גם טרם שמעתי שהחמאס מחכה בכליון עיניים לדבר עם ממשלת ישראל.

    בקיצור, באמת אין מה להתווכח, והשמאל הישראלי חייב, ממש חייב, לפנות לצד שלישי, משום שכאן יש יותר מדי אנשים שמכירים את האמת ואי אפשר לעבוד עליהם. באותה הזדמנות אפשר גם להמליץ לאותו צד שלישי על חומר קריאה מתאים, אמנת החמאס, למשל.

  27. בחייך מיכאל הגיב:

    העניין הזה עם המשחק תפקידים נהיה ביזארי. אתה מתבקש לחדול בזאת.

  28. עופר לוין הגיב:

    מאמר מאוד מקומם. (ואני עוד מצביע מרצ)
    לגבי הוקעתם של לוחמי עצמאות כפושעים. איך בדיוק אתה רוצה לקרוא להם?? מחבלים שמוגדרים עם דם על הידיים הם כאלו שעסקו בטרור וברציחתם של אנשים תמימים. הם לא לוחמי עצמאות הם רוצחים

    הם גם לא שבויים, הם רוצחים שיושבים בכלא על פשעים. השאלה אם להסכים לעיסקת חילופין היא שאלה נפרדת.

    למה בעצם לכנות אותם שבויים ןלוחמי חופש? כי הם רצחו יהודים? זו גישה שמזכירה לי את הדרישה המתועבת של אלי ישי לשחרר רוצחים יהודים שרצחו ערביםץ

  29. יובל הלפרין – תמצית הגיב:

    בקיצור, היהודי-ישראלי-ציוני הממוצע חושב שלהרוג אזרחים כלשהם מתוך מטרה לשפר את ביטחונם של אזרחים ישראלים, גם אם זה לא מביא בפועל לשיפור ביטחונם אלא אולי למצב הרוח שלהם, הוא לא פשע.
    יש מיעוט בארץ שחושב שזה גם פשע מלחמה וגם מערער את ביטחונם של הישראלים.

    בעולם היחס מאוזן יותר, מכחישי הפשעים יודעים זאת ("כולם נגדנו" וכו’), אבל בקרב מקבלי ההחלטות בעולם יש כל מיני חישובי אינטרסים מכל מיני סיבות שגורמים להם לגונן על ישראל באופן שתוכל להמשיך זאת.

    המסקנה היא לחץ של דעת הקהל, המודעת ברובה למציאות על מקבלי ההחלטות, שמה שמעניין אותם זה יחסי כוחות וחישובי כדאיות.

  30. הבורר הגיב:

    אבל יובל, היהודי-ישראלי הממוצע לא מעניין אותנו. אין לו שום חשיבות בדיון פוליטי. דיון פוליטי מהותו ליסוב סביב העובדות ופרשנותן ולהשאר אובייקטיבי עד כמה שניתן. אם "האדם ברחוב" טמבל או לא, זה לא רלוונטי. האם אתה יכול לדמיין דיון משפטי אשר הטיעונים בו עוסקים במוניטין הציבורי של הנאשם או הקורבן?
    לדבר על הטמבל ברחוב אולי מספק את רגשי העליונות שלך שמבוססים על להיות בעל עמדה "חריגה" ו"שונה" (ומכאן, לפי המנטאליות הזו, גם נכונה), אבל זה לא קשור בשום צורה למעשי צה"ל, למעשי הפלסטינים או למשמעות המשפטית שלהם. נסה שנית. או שלא.

  31. הבורר הגיב:

    "אבל כבודו, לנאשם יש מוניטין ציבורי נוראי ואיום, והציבור הרי מטומטם ושטוף מוח, לכן מרשי בוודאי זכאי!"

  32. יוליוס ליובל הלפרין הגיב:

    מה שמדהים הוא שבלי יוצא מן הכלל, כל גורם מדיני בעולם הסבור שיש צדק במעשיה של ישראל או שחושב שצריך להילחם נגד הטרור, עושה זאת משיקולים ציניים, כלכליים, אגואיסטיים, פוליטיים וכו’. לעומת זאת כל מי שתומך ברצחנות הפלסטינית ובהחרבת ישראל עושה זאת מטעמים של הומניזם נעלה ואצילי.

    מה יש לדבר, ממש עולם אידיאלי.

  33. ליובל הלפרין הגיב:

    אפשר לגנות פגיעה של צהל באזרחים בטח אם זו פגיעה מכוונת, ובו זמנית לגנות את הפלסטינים והחמאס על טרור בלתי פוסק.

    לא כל פעולה צבאית היא פשע מלחמה, אני מסכים שיש פשעי מלחמה ושצהל מקל ראש בפגיעות באזרחים פלסטינים, אבל הזכות הבסיסית לנקוט בפעולה צבאית נגד ארגון טרור רצחני קיימת. הקישור האוטמטי שאתה עושה בין פעולה צבאית ולבין פשעי מלחמה הוא לא מוסרי. אני חלילה לא מצדיק פגיעה באזרחים ומקרים מתועבים של התעללות וונדליזם אבל זה שנפגעים אזרחים בפעולות צבאיות נגד ארגוני טרור זה בלתי נמנע. לשיטתך לא ניתן להפעיל כח צבאי כלל כנגד החמאס.
    ונניח שנפסיק להפעיל כח, והחמאס ימשיך לירות רקטות (איזה תסריט דמיוני…) מה אז??
    גם אז אסור להגיב?
    אני מצביע שמאל, אבל לא יכול להיות קיום לשמאל בלי ראיה בטחונית כלשהיא. להתבסס רק על רצון טוב ומחוות כנראה לא יספיק

  34. פשקוויל למיכאל שרון הגיב:

    אתה עושה הכל כדי שלא יתייחסו אליך ברצינות.
    אתה (שוב) כותב תחת כינוי מוזר כזה או אחר, ואח"כ תתבכיין שמעולם לא פירסמת תחת פסבדונים, ותוסיף ותאמר שאם כבר עשית זאת הרי זה הומור חריף ועוקצני שהשכל האנושי צר מלהכיל.

    לגבי העניין עצמו: ההכחשות של משפחת הנערה לא עושות רושם על אף אחד (חוץ מאשר על אדם "אובייקטיבי" כמוך).
    רוב משפחות המפגעים טוענות שהאיש היה "שקט, נעים הליכות ואהוד על הבריות".

    כדאי גם לזכור את מקרה אחייניו של השחקן מוחמד בכרי שעסקו בטרור נגד יהודים
    אך מוחמד בכרי עצמו הכחיש נמרצות את ההאשמות וטען שהכל עלילה וכו’.
    לבסוף הודו אחייניו במעשים המיוחסים להם ואמרו שרצו להרוג "כמה שיותר יהודים"…

  35. ליובל הלפרין הגיב:

    לא מזיק להיות קצת פילוסוף במקום להיות "חייל" הנשק החזק ביותר של מי שרוצה לשנות את העולם הוא קודם כל להבין את העולם. "חיילים" שייך לאופרה שונה לגמרי.

    לתופעה הבודדת יש משמעות רק מהבנת המציאות הסובבת שמתוכה היא נוצרה והשפעת הגומלין שהיא מייצרת על המציאות.

    מה שעושים כאן המגנים את פשעי המלחמה שעושים הפלסטינים (ומודים באלו של ישראל רק בחצי פה במקרה הטוב, כהכרח בל יגונה) הוא שכאילו המלחמה שישראל מנהלת נגד הפלסטינים היא מלחמה נגד פושעים וסיבותיה הם הפשעים שהפלסטינים מבצעים נגד אזרחים חפים מפשע.

    מי שמבודד את התופעות ומנתק אותם מהקונטקס בהם הם מתרחשים רוצה רק להעמיד על מישור חוקי-משפטי צר מנצלים ומנוצלים מדכאים ונדכאים (לאלה גם לאלה אסור לישון מתחת לגשר).

    אותנו מעניין מאיזו מציאות צמחו פשעי המלחמה, מי בכלל הגדיר מה הם פשעי מלחמה ואת חוקי המלחמה, מה האינטרסים שלהם ומי השופטים.
    (אחרי כל אלו בסופו של דבר מובאים למשפט רק פושעי המלחמה של הצד המפסיד).

    מכל זאת אין להבין שאין לגנות פשעי מלחמה מכל צד. אמנת ז’נבה והחוקים נגד פשעי מלחמה הם התקדמות לעומת המלחמות שבהם הכל היה מותר. השינויים האלו כבר השפיעו על המציאות ומתקבלים כאמת מוחלטת. מי שמפר אותם מחזיר אותנו אחורנית ועכשיו פוגע גם במטרתו תהיה מוצדקת ככל שתהיה.

    אבל, העיקר הוא לזכור שהשאלה העיקרית של הסכסוך היא לא מי מבצע יותר פשעי מלחמה אלא סיבותיה. פשעי המלחמה של ישראל ושל הפלסטינים נעשים במסגרת פשעים של טיהור אתני נגד הפלסטינים (שגם הם הוכרו כפשעים נגד האנושות).

  36. יובל ליוליוס הגיב:

    זה לא מדהים בכלל.
    יש הרבה הבחנות בין "ימין" ל"שמאל", אחת הבולטות שבהן הוא המשקל שאתה מייחס לשיקולי מוסר.
    נכון שברגע שאדם מגובש פועל בדרך זו או אחרת, היא תואמת את המצפן המוסרי שלו.
    אין לי ספק שג’ורג’ בוש היה מוסרי על פי השקפת העולם שלו, וכך גם כל בעל אידיאולוגיה אחרת.
    אבל בתהליך הגיבוש יש השקפות שמחייבות לשכנע את עצמך לרסן את המצפון, ויש השקפות שאתה משכנע את עצמך לרסן את התוקפנות והנקמנות.
    אישית אף פעם לא התיימרתי להיות מוסרי יותר ממישהו אחר בשל דעותיי, הרי דעותיי גובשו מתוך הווית חיים מסוימת, ולו הייתי נולד לבית חרדי בבני ברק, למשל, סביר שהיו לי השקפות אחרות (אף שאת השקפותיי הנוכחיות לא קיבלתי מהבית).
    רק מה? אחרים הם אלה שנזפו ונוזפים בי על המוסריות שלי.
    מה אתה דואג לערבים
    לך, לך המדינה עשתה משהו???
    מה אכפת לך עם המלך חוסיין טבח בפלסיטינים, העיקר שהוא היה בסדר אתנו.

    זו האמת. התגובה הבסיסית לעמדות שמאל היא גינויה של עצם התפיסה המוסרית, ולא העמדת מוסר מול מוסר.

    כך זה גם בקנה המידה העולמי. "שמאל" היו אלה שביקשו ליישם את עקרונות המוסר הבסיסיים ברמת הפרט (לא תרצח, לא תגנוב וכו’) למערכות נרחבות, ולא משנה איזה "שמאל" (ליברלי, סוציאליסטי, פצפיסטי, אנרכיסטי וכו’), ואילו ימין הוא מי שאצלו המוסר קטוע, "מגודר", נכה, ולא משנה איזה ימין (ליברלי, פטריוטי, פשיסטי, נאו-שמרני, דתי וכו’).

    כיום מי שמגנה את ישראל ואינו מעורב ישירות בסכסוך הוא בגדר שמאל ומי שמגבה אותה הוא בגדר "ימין".

  37. יובל לבורר הגיב:

    היהודי-ישראלי הממוצע הוא חייל צה"ל הממוצע,
    ואף על פי שהצבא הוא מסגרת הייררכית, לחייל בשטח, גם בדרגות נמוכות, יש בהרבה מצבים המון שיקול דעת ומרחב תמרון. הם לא בובות על חוטים, ולכן התבטאויותיו ונטיותיו של אותו ממוצע סביר שישקפו במידה רבה את התנהגותו כחייל.

  38. הבורר הגיב:

    שוב, שטויות דמגוגיות.

    החייל בשטח לא עושה מה שהוא רוצה, לפי ספרי הלימוד שהוא קרא בכיתה ט’ ולפי "התקשורת". החייל בשטח מקבל פקודות. המפקדים, הייתי רוצה להאמין (וזה אכן כך), מקבלים פקודות משיקולים צבאיים בלבד, כלומר מקומות מסתור של מבוקשים, מצבורי אמל"ח, מקורות מודיעין וכדומה. גם השיקול של חיי אזרחים נכנס לתמונה הזאת, אחרת לא היה טעם בכלל להכניס חיילים והיה אפשר פשוט לכתוש את עזה מלמעלה.
    שים לב שגם חיילים "מצפוניים" מסוגים שונים לא מסרבים פקודה כמעט לעולם, אלא רק מדברים על זה אחר כך בתקשורת. כך בדיוק גם חיילים "בהמתיים" (כלומר, לא שמאלנים נאורים) – קודם כל ממלאים פקודות, ואחר כך מהרהרים בתפקידנו הגיאו-פוליטי, בשנאת ערבים וכדומה.

    נשמע כאילו אתה מושפע יותר מדי מהפאמפלטים של "נשים בשחור" בקשר לדמותו של החייל והפעולה הצבאית. אבל מה לעשות, לא כך הדבר.

  39. הבורר הגיב:

    ליובל על תגובתו ליוליוס. רק בקשר לנקודה אחת.

    מעניין איזה "שיקולי מוסר" הנחו את הפקידים הסובייטים השמאלנים ששלחו מליונים למותם בגולאגים (אם אתה חושב שזה אכן קרה בכלל, אין לדעת). מעניין גם איזה שיקולי מוסר הנחו את הסינים, כשהם הרעיבו ורצחו אחוז ניכר מכוח העבודה שלהם. מעניין, שוב, איזה שיקולי מוסר הנחו את היעקובינים כשהם שטפו את פאריז בדם.
    דברים חסרי שחר אתה מדבר. השמאל היה אחראי להרבה יותר דיקטטורות רצחניות מאשר הימין. אבל כמובן שדמותנו היא נאורה, המארקסיזם הוא תורת אמת וכל חיילנו הם פושעי מלחמה.

  40. לזה שהגיב "ליובל הלפרין" הגיב:

    אתה צודק, גם אני כתבתי על כך לא מעט, אבל זה יגרור אותנו שוב לוויכוח על צדקת הציונות ומהות הציונות.
    צריך לדעת לדון בתופעה ספציפית, כמו הצבא הישראלי במלחמה האחרונה בעזה, גם בלא קשר לשורשיו העמוקים.

  41. נתן ליוליוס. הגיב:

    ג’יון פונדה מעולם לא הצטלמה ו/או תמכה במלל או במעש באנשי ה"חמר רוז"

    אתה מתבלבל עם העובדה שהיא הביעה תמיכה בצפון ויאטנם בזמן מלחמת ויאטנם.

  42. יוליוס ליובל הגיב:

    הבעיה היא כפולה. מצד אחד אתה מייחס לשמאל את הידיעה המוחלטת על הטוב המוסרי, ומצד שני אתה (כמו השמאל בעיקרו) מצמיד את המוסר לגופו של אדם ולא לגופו של עניין ("שמאל", "ימין" וכו’).

    הליקוי שבגישה זו הומחש בפשעיו של סטאלין, שזכו לגיבוי גורף מצד השמאל באירופה ובעולם רק משום שסטלין לא נחשב "ימני". דוגמא נוספת היא ג’יין פונדה, שלא היססה להצטלם עם ידידיה "לוחמי החופש" מהקמר רוז’ במאבקה נגד התערבות האמריקאים בקמבודיה, אבל כאשר הידידים האלה ערכו טבח עם שבו נרצח כמעט רבע מהעם הקמבודי, היא לא העסיקה את עצמה בכך, משום שלטעמה בזה כבר יטפל מישהו אחר. הגב’ פונדה לא הבינה אפילו מהו הפסול המוסרי שבהתנהגותה. יש כמובן עוד דוגמאות רבות, ביניהן החיבור האבסורדי בין חסידי מארקס ("אופיום להמונים") לפנאטים מוסלמים חשוכים, רק משום שאלה האחרונים שונאים את האמריקאים.

    פשעי מלחמה הם נחלתם של משטרים שמאליים וימניים באותה מידה. משטרי שמאל אינם נופלים בכמות פשעי המלחמה ורצח העם משלהם מאלה של הימין, ולפעמים עולים עליהם. ההתייחסות לפשעיו של צד אחד בלבד היא הלבנה של פשעי מלחמה, משום שהיא יוצרת את הרושם כאילו רק אותו צד מבצע אותם, או בכל אופן רק הוא ראוי לעונש. אחת התוצאות לגישה זו היא נטילת היסוד האבסולוטי מפשעי מלחמה והפיכתם לעניין יחסי, כאשר הצד שנחשב צודק רואים אותו אוטומטית גם ככזה שרשאי לבצע פשעי מלחמה – בדיוק מה שנטען במאמר של שמואל אמיר. העיוות חמור עוד יותר כאשר הדברים מלווים בהכללות ובהגדרות פשטניות וסטריאוטיפיות (קולוניאליסטים, פאשיסטים, מדכאים וכו’).

    בקיצור, גישה בלתי מאוזנת לא הועילה מעולם לאיש. היא לא משרתת לא את האדם ולא את העניין, משום שחוסר האובייקטיביות שלה בולט לעין ומשווה מימד של אי אמינות גם לדברים נכונים שנאמרים בה, והיא מביאה לדחייה כללית מצד הציבור.

  43. לפשקוויל הגיב:

    כדאי שתזכור שעל כל שקר של המשפחה ישנם עשרה שקרים של "בובות הבטחון" השבכ והמשטרה

  44. לא שמאלני הגיב:

    אני אמנם לא מגדיר את עצמי כאיש שמאל ובטח שלא מזדהה עם עמדותיו של כותב המאמר. עם זאת צריך להיות נאיבי לחלוטין בשבלי לקבל את הגרסה של המשטרה ומג"ב, שהם אינם גופים שידועים באמירת האמת שלהם. אני משוכנע שהמקרה הזה יטואטא מתחת לשטיח, בלי ועדת חקירה ובלי כלום. ככה מסתיימות טרגדיות אומללות מהסוג הזה בישראל.

  45. הבורר הגיב:

    אגב יובל, כל מה שיפה אצל הימין האמיתי (הליברלי, לא הפאשיסטי), הוא שהוא לא מחפש לכפות את עקרונות המוסר שלו על אחרים. הימין הליברלי אומר – בואו נארגן את החברה בצורה כזו שבה הנזק שפרט יכול לגרום לאחר הוא הקטן ביותר. בצורה כזו הפרטים לא תלויים ברצון הטוב ובמוסר האישי האחד של זולתו, ופנויים לפתח את עצמם ואת סביבתם הקרובה. מי שמרגיש מוסרי – אדרבא, שילך להתנדב בבית תמחוי או להאכיל חתולים. אבל אם לא בא לי להיות מוסרי, אם אין לי זמן להרהורים מצפוניים ואם דרשות כנסייתיות עושות לי כאב בטן, אף אחד לא מצפה ממני לנהוג אחרת. מעשי לא יפגעו באיש ואיש לא יפגע בי.

    זו הסיבה שהליברליזם הקפיטליסטי היא השיטה היחידה לארגן חברה בריאה ונורמלית, עם מינימום כפיה, מינימום אלימות ומקסימום שוויון חוקי, משפטי, תרבותי וגם כלכלי-חברתי (כן כן, תבדוק את זה). זו גם הסיבה שהסוציאליזם, אפילו בגרסאות ה"מתונות" שלו, לא יכול להתקיים בלי כפיה ישירה וכוחנית מצד המדינה.

  46. דן לנתן הגיב:

    אז תוריד את ג’יין פונדה מהרשימה, אבל תוסיף את תומכי הפלישה הסינית לטיבט.

  47. "לא שפוים" הגיב:

    היום כותב שטרסלר ב"הארץ" כיצד שופטת משחררת רוצח ערבים בלי הרבה בעיות. היא טוענת שלא היה שפוי. הוא כנראה לא היחיד בארץ. אבל הוא הבין דבר אחד: לרצוח ערבים מותר בארץ זו והא ימצא הרבה בעלי הבנה הרי יש טיבט , גולגים , סודאן, קוסובו ועוד הרבה נסיבות מקלות

  48. ברק הגיב:

    אם היית אדם מוסרי באמת היית גם מראה התנגדות למעשי הרצח של אותם "לוחמי חירות".

    אל תהיה צבוע.

    אתה מבקר את המפלצת, אבל באותו זמן אתה נהיה כמוהה.

    אינך יכול להצדיק את הרצח של הנשים והילדים בשם "הצורך בעצמאות". כך, למעשה, אתה גם מצדיק את הפעילויות המיליטנטיות של האצ"ל, שאני בטוח שאתה לא ממש אוהד שלהם (או של ממשיכיהם הרוחניים כיום)…

    ההיסטוריה הוכיחה לנו שניתן להשיג עצמאות ושניתן לחולל שינויים גם במסגרתו של אקטיביזם המוני מוסרי.
    ראה מהפכת הקטיפה, מהפכת הציפורנים, תנועת השחרור ההודית בהנהגת גאנדי, תנועת השחרור של מרתין לותג קינג…

    בשם החופש אתה מצדיק רצח. באיזו מסגרת שבה הרצח מותר יכול החופש להתקיים?

    חיים תחת שלטון זר אינם מסירים ממך אחראיות למעשיך. רוצח ילדים חפים מפשע בשם חירות עמו הוא רוצח ולא לוחם חופש.

    הכיבוש צריך להסתיים. אבל להרים אוטובוסים עם נשים, ילדים וגברים חפים מפשע באוויר – זה גם מן הראוי שיסתיים.

  49. לירן ברוך הגיב:

    אני מסתכל על הדוברים הנכבדים ולא מאמין חוץ מיוליוס ועוד מישהו שמחזיקים בדיעה סבירה ולא תמהונית השאר לקחו חומר ממש טוב
    חיים ברעם שהבן שלו בצה"ל מנסה להכפיש את החיילים שעושים עבודת קודש
    אנוכי היה גם בחומת מגן גם בעופרת יצוקה וגם בלבנון ה2 ואני סמוך ובטוח שצה"ל הוא הצבא המוסרי ביותר בעולם אין צבא שמפזר כרוזים למקום שהוא הולך לתקוף ,אין צבא שמכניס חיילים לתוך תופת בשביל להציל כמה אזרחי אוייב ,ואין צבא שיישן בבתים של ערבים במזרוני של צה"ל ואוכל את האוכל שלו ולא בוזז בתים של ערבים
    עוד טענה די מצחיקה הקטע של קולוניאליזם זה הבית של היהודים וזה יישאר
    כל כך הרבה ראיות דתיות ,ארכיאולוגיות ,קינייניות ועוד יש לנו על הארץ
    לקרוא לעם עתיק ומפואר כל כך קולוניאליסט זה חטא לאמת במקרה הטוב ורשעות שלא מובנת לי ממי שמגדיר את עצמו כיהודי
    אל תתנו לעובדות לבלבל אותכם
    ההבדל בין צה"ל למרצחים הערבים שהם באים בידיעה לרצוח יהודי לא משנה מה אם זה סוחר בן 89 בחור שבא לתקן את הרכב או תינוקת בת שנה הי"ד בשם שלהבת פס בחברון שצלף פלסטיני נתן לה כדור בראש ואחר כך פירסמו כרוזים או מחבלת שמפתה צעיר ואחר כך רוצחים אותו חבריה
    זה יותר מצמרר מכל סרט אימה
    שאני הייתי חייל היה דגש חזק ובל מעורער לא לפגוע בחפים מפשע אלה רק במחבלים ואני גאה שהיה לי זכות להגן על הארץ הזו מפני מחריבים פוטנצייאלים
    חוץ מזה שחמאס רוצה להשמיד את מדינת ישראל
    אני רק רוצה לראות את יפי הנפש פה מה יקרה אם תהיה פה חליפ’ה איסלאמית איך הם יהגרו לאירופה זה מעניין אותי כי הדעות שלהם מקרבות יום מצמרר ומבחיל זה

  50. למגחב למעלה הגיב:

    קלטת כל כך יפה את כל התעמולה הממשלתית ואתה משפריץ אותה כאן החוצה.קראת בחיים שלך פעם ספר ביקורתי על ישראל?

הגיבו לדן לנתן

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים