הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות



החל בשנת 2007 נקלע הקפיטליזם הפיננסי למשבר חמור ביותר, אשר הלך והתעצם במהלך שנת 2008. לדעת רבים המשבר עלול להשתוות בחומרתו לשפל הגדול של שנות ה-30 של המאה הקודמת. שורה של גורמים תרמו להיווצרות המשבר. ברמה המיידית אחד החשובים שבהם הוא האשראי הזול שעמד לרשות השחקנים הכלכליים בארה"ב כתוצאה ממדיניות הריבית הנמוכה בה נקט הפדרל רזרב (הבנק המרכזי האמריקני) מאז שנת 2001. ברמה היסודית יותר, המשבר הוא תולדה של מגמה עמוקה של דה-רגולציה של המערכת הפיננסית הגלובלית, והפיכתה של הפעילות הפיננסית, המנותקת במידה ניכרת מפעילות הכלכלית ה"ריאלית", למקור עיקרי להצבר הון וריכוזו. במילים אחרות, הסיבות המבניות והמוסדיות למשבר נטועים בעקרונות היסוד של המשטר הניאו-ליברלי. עם פרוץ המשבר, הבנקים המרכזיים במדינות הקפיטליסטיות המתקדמות מתגלים כשחקנים חשובים ביותר הפועלים ברמה המקומית והגלובלית כדי להתמודד עם המשבר ולהציל את המערכת הפיננסית מקריסה.

עד סוף שנות השבעים של המאה הקודמת, בנקים מרכזיים היו שחקנים יחסית שוליים הן בכלכלה הפוליטית המקומית והן בגלובלית. בתקופת הדומיננטיות של פרדיגמת המדיניות הקיינסיאנית, בנקים מרכזיים היו ברוב מדינות העולם כפופים לממשלה ובעיקר למשרדי האוצר, ויישמו את המדיניות המוניטרית בהתאם למטרות המקרו-כלכליות שקבעו הממשלות. צמיחה ותעסוקה מלאה הוגדרו אז כמטרות עיקריות של הניהול המקרו-כלכלי, והמעורבות הישירה של המדינה בכלכלה נתפסה כדרך היעילה ביותר להשגתן. בישראל, כמו במדינות פריפריאליות למחצה אחרות, המדינה פעלה ליצירה של כלכלה מודרנית ולתיעוש מואץ, בעיקר באמצעות שליטה על תהליכי הגיוס וההקצאה של הון. בהקשר זה, בנק ישראל, כמו בנקים מרכזיים אחרים, שימש כלי בידי הממשלה לניהול ההקצאה של הון מסובסד לחברות בבעלות המדינה, ההסתדרות ובבעלות פרטית. תפקיד נוסף של בנק ישראל, בדומה למה שאירע במדינות רבות אחרות, היה המימון של חלק ניכר של הגירעונות התקציביים של הממשלה. שני תפקידים אלה היו קשורים לתהליך הרחב של בניית כלכלה קפיטליסטית מלמעלה על ידי המדינה.


בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 חלה תמורה מרחיקת לכת במעמדם של בנקים מרכזיים ברחבי העולם, אשר קשורה באופן הדוק להתחזקותה והתפשטותה של פרדיגמת המדיניות הניאו-ליברלית. עיקרי אותה פרדיגמה כוללים מתן עצמאות לבנקים המרכזיים, הסרת המחסומים בפני תנועה חופשית של סחורות, שירותים והון, הפרטה של נכסים ציבוריים, ליברליזציה של השווקים הפיננסיים, אימוץ מדיניות של משמעת פיסקלית ומוניטרית, הפחתת מסים לחברות ולבעלי ההכנסות הגבוהות, צמצום הוויסות של הפעילות הכלכלית והפיקוח הישיר עליה, הגמשת שוק העבודה, צמצום ניכר של מדינת הרווחה והחלשת האיגודים המקצועיים. לעומת הדעה המקובלת, במסגרת המשטר הניאו-ליברלי המדינה לא נסוגה מהזירה הכלכלית, אלא שדפוסי מעורבותה משתנים ופעילותה מכוונת ליצירה של שווקים "חופשיים" והבטחת התנאים שמאפשרים לשחקנים פרטיים לצבור הון. בהקשר זה, בנקים מרכזיים החלו למלא תפקיד מפתח בדפוס של ניהול מקרו-כלכלי שנועד לאפשר ולעודד הצבר הון באמצעות פעילות השווקים, בעיקר, אך לא רק, השווקים הפיננסיים.


בתהליך הדרגתי שהחל באמצע שנות השמונים של המאה שעברה, בנק ישראל הלך והתחזק והפך לשחקן עצמאי ובעל עוצמה מוסדית ופוליטית ניכרת. ביטוי לכך הוא יכולתו של הבנק המרכזי לקבוע באופן אוטונומי למדי את המדיניות המוניטרית, להשפיע רבות על קביעת המדיניות הפיסקלית ועל היבטים נוספים של המדיניות הכלכלית, וליזום ולקדם שינויים מוסדיים שמטרתם לבצר את העקרונות של פרדיגמת המדיניות הניאו-ליברלית. התעצמותו של בנק ישראל היא לא רק תוצאה של התחזקות הפרדיגמה הניאו-ליברלית אלא הוא תרם באופן פעיל לקידומה ולמיסודה של אותה פרדיגמה. מקור מרכזי לעוצמה שרכש בנק ישראל היא הצלחתו להציב את עצמו כסוכנות


א-פוליטית המשמיעה את הקול הסמכותי של המומחיות בענייני הניהול הכלכלי, מומחיות הנשענת על מודלים תיאורטיים ניאו-קלסיים שהפכו לדומיננטיים בדיסציפלינת הכלכלה. מקור נוסף לעצמתו נובע ממיקומו המוסדי בתפר שבין השדה המקומי לבין השדה הגלובלי. מצד אחד בנקים מרכזיים הם אחד המרכיבים המוסדיים העיקריים של המדינה המודרנית, אך בד בבד הם גם ארגונים בעלי אוריינטציה גלובלית שמשוזרים באופן עמוק ברשתות טרנס-לאומיות של בנקים מרכזיים, ארגונים פיננסיים בינלאומיים וקהילת הידע הכלכלני. מיקום זה העניק לבנק ישראל את היכולת להנכיח מודלים מוסדיים ודפוסי מדיניות המגלמים את פרדיגמת המדיניות הניאו-ליברלית בתוך מנגנון המדינה. הורדת האינפלציה והשגת יציבות מחירים, גם במחיר של האטת הפעילות הכלכלית ועלייה באבטלה, הפכו למטרות-העל של הניהול המקרו-כלכלי, והריסון המוניטרי והפיסקלי הוגדרו כדפוסי מדיניות לא רק ראויים אלא גם הכרחיים ומובנים מאליהם. כמו-כן, הליברליזציה של השווקים הפיננסיים, שילובם במערכת הפיננסית הגלובלית, והפיכתם לאפיק מרכזי להצבר הון הפכו לעקרונות יסוד של פעילות המדינה הישראלית.


האם המשבר של הקפיטליזם הפיננסי מוליך לשינוי יסודי בדפוסי הפעילות של הבנקים המרכזיים? ברמת ההגדרה של תפקיד המדיניות המוניטרית בניהול המקרו-כלכלי ניראה שכן. בעוד שהתפיסה הדומיננטית טרם המשבר גרסה שהמדיניות המוניטרית צריכה להיות מכוונת אך ורק להשגת יציבות מחירים ושמירה עליה, ושהיא לא יכולה לתרום לצמיחה כלכלית אמיתית, במהלך 2008 בנקים מרכזיים ברחבי העולם השתמשו בכלים של מדיניות מוניטרית מרחיבה כדי להמריץ את הפעילות הכלכלית בניסיון למנוע, או לפחות להפחית את חומרת המשבר. כך למשל, בחודש אוקטובר 2008 בנקים מרכזיים של מספר מדינות מפתח במערכת העולמית (הפדרל רזרב האמריקאי, הבנק המרכזי האירופי, הבנקים המרכזיים של בריטניה, קנדה, סין ושוויץ) הורידו בו ביום ובאופן מתואם את שיעורי הריבית באופן דרסטי. בנקים מרכזיים במדינות נוספות, כמו אוסטרליה וישראל, היו שותפים בסוד העניין ופעלו גם הם להורדת הריבית. המדיניות של הרחבה מוניטרית, שמובילים הבנקים המרכזיים האמריקאי והאירופאי, אומצה גם בישראל. שיעור הריבית של בנק ישראל ירד מ-4.25% בספטמבר 2008 ל-1.75% בינואר 2009. בנוסף להורדות ריבית, חלק ניכר מהבנקים מרכזיים בעולם אימצו כלי מדיניות נוספים שנועדו להגביר את הנזילות הכספית, כמו הגדלת ההלוואות המוניטריות לבנקים, רכישת אגרות חוב ממשלתיות ורכישת אגרות חוב של תאגידים. כמו-כן, בנקים מרכזיים, בעיקר זה האמריקאי, מאיצים בממשלותיהם להזרים היקפים אדירים של הון למוסדות פיננסיים, כמו בנקים, בתי השקעות וחברות ביטוח, כדי להציל אותם מקריסה.


על אף האקטיביזם הכביכול קיינסיאני של הבנקים המרכזיים בעת המשבר, השאלה האם מדובר בנטישה של עיקרי הפרדיגמה הניאו-ליברלית נשארת פתוחה. לעת עתה הפעילות של הבנקים המרכזיים מכוונת בראש ובראשונה להצלתה של המערכת הפיננסית הגלובלית באמצעות סיוע להון, ומוגדרת כצעד חרום הכרחי בשל "כשל שוק", עמוק אומנם אך זמני במהותו. ניראה שהעיקרון המנחה ממשיך להיות האמונה הניאו-ליברלית ביכולתם של השווקים לווסת את עצמם, גם אם לפעמים הם זקוקים ל"עזרה קטנה" מהמדינה. כמו-כן, הנחת היסוד ממשיכה להיות שהשווקים הפיננסיים אמורים להיות המקור העיקרי להצבר הון בקפיטליזם המתקדם. יחד עם זאת, יש לזכור כי שינויים מוסדיים יסודיים הם לעיתים תוצאה של תהליכים מצטברים והשלכותיהם הם בלתי-מכוונות. אם-כך, יתכן כי דפוסי הפעולה האקטיביסטיים שהבנקים המרכזיים נאלצים לנקוט כדי להציל את המערכת הפיננסית יביאו בסופו של דבר לתמורה בסיסית בהגדרת תפקידיהם, ושל המדינה בכלל, כמנגנונים חיוניים לוויסות פוליטי וחברתי של השווקים.


                                                              *


ד"ר דניאל ממן, המחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת בן גוריון בנגב, וד"ר זאב רוזנהק, המחלקה לסוציולוגיה, מדעי המדינה ותקשורת, האוניברסיטה הפתוחה. ערב כינונה של הממשלה החדשה מפרסם מרכז אדוה לקט מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הקפיטליסטי העולמי. ברחבי העולם, המשבר מלווה בדיון ציבורי שמתמקד לא רק בשאלה כיצד ניתן להיחלץ מן המשבר אלא גם בשאלה, כיצד ראוי לשנות את המשטר הכלכלי-חברתי על מנת למנוע משברים שכאלה בעתיד, או לצמצם את נזקיהם. מאמר זה מתפרסם במסגרת הקובץ. הכותבים האחרים בלקט הם עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, ד"ר עמי וטורי, יעל חסון, פרופ’ יוברט לו-יון, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, פרופ’ אורי רם ופרופ’ מיכאל שלו. במקביל לפרסום הלקט פתח מרכז אדוה בסדרת דיונים פומביים תחת הכותרת "את, אני והמשבר הפיננסי".


לעיון במסמך המלא (61 עמודים):


http://www.adva.org/UserFiles/File/economic%20crisis%20israel%20heb.pdf

תגובות
נושאים: מאמרים

21 תגובות

  1. למיכאל שרון 2 הגיב:

    מן המפורסמות היא שאתה נוהג לקלס ולשבח את עצמך ע"י שימוש בפסבדונים מגוחך כזה או אחד,
    למשל "ציפור בודד".
    לראיה: בתגובה האחרונה שלך (אופס סליחה, התכוונתי לתגובה של "ציפור בודד" כמובן) שיבחת שוב את מאמרך:
    "מאמר מבריק שאכן מומלץ לקוראו-ברכות מיכאל".
    מה "ברכות מיכאל"? איזה "ברכות"?
    האם זכית בפרס כלשהו עבור אותו מאמר מדהים וחדשני? אנא עדכן אותנו לאלתר!

    ואז התפלקה לך האמירה שמסגירה את זהותך:
    "תגידו: שוב פעם זה עם הקוספירציות שלו"!
    וואלה….
    "שוב פעם" ציפור בודד, או שמא שוב פעם מיכאל שרון עם הקונספירציות שלו…?

    ציפור בודד?

  2. חבצלת הגיב:

    לא ברור למה הורדת הריבית כשלעצמה היא צעד אנטי-ניאו-ליברלי. גרינספאן היה זה שהוריד את הריבית בצורה דראסטית ב-2000-2001 ועל ידי כך סיפק למערכת הפיננסית אשראי זול, שהלך להרכבת המכשירים הפיננסיים המתוחכמים שקרסו. בנק ישראל שמר אמנם על ריבית גבוהה יחסית, אבל צריך לזכור שבארץ גם יש נטיה חזקה לאינפלציה, ומיד מהרגע שנשמע על מיתון הריבית צנחה.

    בקיצור, הניאו-ליברליזם לא מתחיל בשיעור הריבית.

  3. רואים מהרהורי לבם הגיב:

    כמעט כל נגידי הבנקים המרכזים ןראשי הממשלות במערב הצהירו שהמשבר הוא תוצאה של רגולציה ממשלתית חלשה מדי שהביאה לכך שהמערכת הפיננסית התפראה והתפרעה. כולם הצהירו שאסור להרשות שהרגולטורים הממשלתיים ימשיכו לא לפקח בצורה הדוקה יותר על המערכת הפיננסית.היו אפילו ראשי בנקים פרטיים שטענו כך. ומה המסקנה של הד"רים הנכבדים? שזהו מהלך זמני ושהדיניות הניאו ליברלית תמשיך. הם לא חושבים שצריך הביא סימוכין לענין. זה הרי מיותר לחלוטין. העקר מה עולה בדמיונם ולא מה אומרים אלה שבאמת קובעים בענין.

  4. מ.ש. גבבה מתפלפלת ומחטיאה הגיב:

    אם המשבר הוא רק בגלל המגמה הנאו ליברלית החדשה, איך זה שהיו משברים כלכליים קודם לכן, באופן כמעט מחזורי, ועל זאת כבר היצביע מארקס בקאפיטאל לפני כ- 150 שנה?..

    מחברי המאמר מחמיצים את קויו היחודיים של המשבר הנוכחי, הנעוצים בשלב הנוכחי של הקאפיטליזם. לפי הכרותי עם הנעשה בתוככי מוחם של מחברים אקדמיים בינוניים מסוג זה, הם זורקים את כל האסוסיאציות המופעלות במוחם, עם השמעת צמד המילים "נאו ליברליזם". יש כאן במוחם לופ הרמטי, של קו מחשבה יחיד ושגור מאד – נאו ליברליזם מול התערבות המדינה בכלכלה, כשלאסוסיאצייה האחרונה מצטרף גם המושג "קיינסיאניזם".

    שימו לב שאין אצלם כל ניתוח של הדינמיקה של המשבר הכלכלי והתפתחותו, אלא הם מביאים כאן כתחליף להצגת מערכתית דינמית, משהו מסוג "רשימת קניות" של הצבת מושגים זה בצד זה, תוך מעין סקירה היסטורית רדודה וסלקטיבית.

    האם אחרי קריאת כל הערמת הגבבה הזאת, הבנתם משהו, למה בכל זאת קיים המשבר הכלכלי? אז הם מדקלמים כתוכי מה שכותבים כלכלנים מזה שנים, על התעצמות המגזר הפיננסי. או קיי, התעצם לו המנוול, אבל למה המשבר? למה היו משברים קודם לכן?

    זו צורת חשיבה חד מוקדית, המאופיינת בספרו של מיכאל שרון "חלוקת קשב" כ-JUXSTAPOSITION הצבת רכיבי מידע זה בצד זה, כביכול על קו ישר (באופן לינארי) שכמתקשים באירגון במבנה דמוי מערכת דינמית של הידע.

    רצונכם לנשום אויר חופשי באמת, ולצאת מהגבבה הזאת של בעלי ג’ובים באקדמייה הישראלית או בפריפריה האקדמית בישראל? רצונכם להבין באמת מה קורא כאן, בניתוח מבהיר, מהפכני, פורץ דרך, צלול, ולא בסירבול נדוש עד לזרה של אנשי אקדמייה בינוניים?

    קראו את מאמרו של
    מיכאל שרון "השאיפה לסובסטנס והמשבר הכלכלי" ותנשמו לרווחה, לאחר שהתבונה הצלולה, החדה כתער, האלגנטית, המארגנת, סילקה הצידה את הגבבה המיגעת ומשעבדת הרוח שהירעיפו עליכם.

    מ.ש.

  5. למיכאל שרון הגיב:

    תמהני האם באומרך "ערמת הגבבה הזאת" אתה מתכוון בעצם לרישא של תגובתך שלך?

    אדוני כנראה לא שמע על האימרה "אין הנחתום מעיד על עיסתו" ולכן הוא מתאר את מאמרו "השאיפה לסובסטנס והמשבר הכלכלי" כ"התבונה הצלולה, החדה כתער, האלגנטית, המארגנת"…

  6. ציפור בודד הגיב:

    לאחר שקראתי את המאמר ולאחר שקראתי גם את מאמרו של מיכאל על הסובסטנס (מאמר מבריק שאכן מומלץ לקוראו-ברכות מיכאל ותודה),עדין פליאתי קיימת:
    כיצד לא כאן ואף לא במאמרו של מיכאל,אין עוסקים כלל באפשרות הסבירה מאד שיש מישהו שכן גוזר קופון מהמשבר,שכן קים ויסות של המצב לכדי נפילה טוטאלית.כלומר,יש כאן יד מכוונת מלמעלה.שהרי מדוע המשבר התרחש דוקא עכשיו ולא לפני שנתיים או נאמר בעוד שנה?
    תגידו:"שוב פעם זה עם הקוספירציות שלו",אומר לכם:" תוכיחו שאני טועה".
    נכון,בעקרון חובת ההוכחה כביכול מוטלת עלי,אך כמו בכל בעיה בלשית אנני מתימר להצביע על הפתרון בשלב זה,אלא להסב תשומת לבכם לשאלה QOU BENE כלומר "מי הנהנה"?
    למי הדרדרות המצב הכלכלי הגלולבלי תועיל.למה דוקא עכשיו זה היה נוח לו לעשות כך והחשוב מכל: לאן ההתפתחויות הנוכחיות מובילות?
    רק מתובנות אלה ניתן יהיה לגזור דרכי פעולה מתחיבות.
    הלא כן?

  7. מיכאל שרון : שקר ניתעב הגיב:

    "מן המפורסמות היא שאתה נוהג לקלס ולשבח את עצמך ע"י שימוש בפסבדונים מגוחך כזה או אחד",

    – מעולם לא, ואילו הפעם עשיתי זאת, תחת שמי בהגזמה מכוונת, תוך קריצת עין, י. גאגארין היא הודעה שלי, תוך אירונייה מובלטת ביחס לסגנון הירוד של המשמיץ, המדיף בהודעותיו צחנת אויר מעופש של רוע.

    – איני "ציפור בודד".

    – סגנוני הוא החותם שלי, והוא קל לזיהוי.

    – מכיוון שאני מייצר חומר, איני זקוק לפוילעשטיקים של אנשים עקרים שי"צ הוא כל עולמם ומקור תגמוליהם, בהיעדר יכולת וכישרון.

    – מערכת, אנא, סלקו את הדרעק הזה מגבי. תודה.

    מיכאל שרון

  8. ASHER FROHLICH הגיב:

    צר לי לחזור שוב על כך שגם במאמר הנוכחי,כמו במאמרים אחרים בנדון,עורבבו סיבה עם מסובב,גורם עם תוצאה.
    המשבר הנוכחי לא נובע מ"דרגולציה"וגם לא מפריצת הכללים של האשראי ומערכות פיננסיות.
    המשבר נובע מקריסת המערכת הכלכלית המבוססת על עקרון הרווח ורדיפתו ללא כל גבול,קרי,השיטה הקפיטליסטית.שיטה זו,שבמאות ה18 וה19 ומחצית המאה ה20 הביאה להתקדמות עצומה של הייצור התעשייתי,הגיעה לקצה היכולת ועוברת לפסים בלתי יצרניים ופרסיטיים כמו השקעות פיננסיות,בורסה,בנקאות וכ"ד.ההסבר לכך
    הוא בשיעור הרווח היורד בענפי הייצור התעשייתי,הנובע משינוי במבנה ה"אורגאני" של ההון(שינוי ביחס בין ההון הקבוע להון המשתנה)המעביר את ההשקות מהשעות בענפים יצרניים לענפים ספקולטיביים.מצב זה הוסבר באופן מפורט על ידי מרקס בכרך 2 ו3 של "הקפיטל",ומומלץ לקרוא חומר מדהים זה להבנת המצב של היום באופן חד ושקוף.

  9. י. גאגארין. נקודה למחשבה: הנחתום הוא המכיר היטב את עיסתו הגיב:

    ולמה דווקא זה המכיר היטב, הוא הפסול לעדות? וכי מחברי ספרים לא נידרשים על ידי ההוצאה לכתוב אודותיהם ואודות ספרם בגוף שלישי, את הטקסט על הכריכה האחורית?

    וכי אין מחברים רבים לאין ספור, שביקשו מאיזה חבר בעל שם לכתוב המלצה, והלה שלח להם מכתב חוזר, "כתוב את ההמלצה ואני אחתום עליה"…

    לפחות מיכאל שרון אינו צבוע, ואגב, הוא גם אובייקטיבי לחלוטין, אך מה זה משנה, הדברים מדברים כאן בעד עצמם.

    בעניין זה כקוריוז חביב, הפילוסוף עמנואל קאנט העיר אודות ספרו "ביקורת התבונה הטהורה": בכל העולם, יש רק אחד חוץ ממני שמבין באמת את ספרי, וגם הוא אינו מבין…

    הקוסמונאוט יורי גאגארין

  10. לאשר הגיב:

    מעניין, מה למארקס היה לומר על נגזרות אשראי בשוק הדיור?

  11. למיכאל הגיב:

    אבל זה נכון. נתפסת מספר פעמים תחת שמות מזויפים. אתה פשוט שקוף מדי. לפחות היית עושה את זה בכשרון וחוכמה.

  12. למיכאל שרון 3 (המכנה את עצמו הפעם ע"ש הקוסמונאוט גאגארין) הגיב:

    נכון הדבר שסופרים ומחברים נידרשים על ידי ההוצאה לכתוב אודותיהם ואודות ספרם בגוף שלישי.
    לעומת זאת (וכאן טמון ההבדל) אותם סופרים מתארים את תוכן או עלילת הספר ואת עצמם
    אך לא את איכות הספר או רמת האינטיליגנציה שלהם. הם לא מחלקים ציונים ושבחים לעצמם וליצירתם כפי שאתה עושה.
    הפילוסוף עמנואל קאנט עשה זאת בצורה הרבה יותר מעודנת משלך, ו"עקץ" את ספרו שלו בכך שאמר שגם הוא לא ממש מבין אותו.

    נ.ב. אני חותם לך שאתה אכן "ציפור בודד", ופליטת הקולמוס שלך (או של ציפור בודד) לגבי "שוב פעם זה עם הקוספירציות שלו" מוכיחה זאת.

  13. ל-"למיכאל שרון 2″ מציפור בודד הגיב:

    ראשית תודות וברכות על שמשווה אתה אותי עם מיכאל,באמת קטונתי.
    אך ביודעי שזה לא ישכנע אותך,שהרי אנני יכול במקרה הזה להוכיח שאחותי אננה…(מאדאם קירי),רק אומר,שבאמת זה לא חשוב עם ציפור הנני או מיכאל,אלא שאולי,בכל אופן,תתיחס ישירות לדברים אותם כתבתי.ציפור בודד או לא.
    ולמיכאל: טרולים,מעליבים,קנאים וכד’ תמיד היו ותמיד יהיו.אני למקרא ה"מחמאות" שאתה מרעיף על מאמריך (המלומדים מאד בעיני),רק מחייך משום שאני רואה את ההומור הניבט מהן.אתה הראשון שיודע שכל אותם צייקנים,חסרי הומור מיד יגלו עצמם ברבים על תגובותיהם המתחסדות.הם הרי על "הפוך על הפוך" לא שמעו…פליאתני אם כך עליך,שאתה נאנק וכביכול סובל מהם.עבורי הם לא יותר מקוריוז משעשע ואוילי….פשוט חבל לבזבז עליהם זמן ואנרגיה.
    וסתם בתור בדיחה לסיום:
    איך תדע מיכאל,שלא אני הוא זה שכתב את התגובה "למיכאל שרון 2″?…..חהחהחהחה….
    לעולם לא תדע….
    שלך באמת בהוקרה
    ציפור בודד.

  14. מיכאל שרון לציפור בודד היקר. והערה אודות תוכן הגיב:

    אני אוהב את כתיבתך. אינדיוידואליסט אמיתי ויקר עם נשמה יפה ותבונה רעננה. יש לך את האופי ושירטוט הדברים היחודיים לך והמקום היחודי שלך – המביאים לכאן חומר משיב נפש.

    תודה

    מיכאל

    הערה אודות תוכן: ניתן להתייחס לטרולים האנונימיים המכפישים ללא שום דיון ענייני וללא זיקה לנושאים המועלים כאן – כאל רעש לבן, אך זה מוזר – התרכזותם בהכפשות אישיות נטו, ללא דיון כלשהו בתוכן כאן. להבנתי, אין לכך מקום באתר זה. תגובת שאינה עוסקת בתוכן, אלא בהכפשה בלבד – אינה ראוייה להופיע. יש בעלי עניין, יש כל מיני דברים, אך כאן להבנתי זה לא זירה לעריכת דלגטימיצייה שיטתית לכותב.

  15. מיכאל שרון. לכותבי המאמר – התנצלות הגיב:

    אני מתנצל בכל לב, עשיתם עבודה חשובה, הארתם היבט חשוב של הנושא, מרכז אדווה עושה עבודה שאין לה ערוך. לכל היותר ניתן לראות בדברי מעין השגות מתודולוגיות.

    לצערי, בהתייחסותי ה"אישית" היגבתי בזעם שאין לכם יד ורגל בו כאדם הרחוק מהאקדמייה כיום, וזאת במעין תגובה פוסט טראומטית. שכן מחד נחשבתי בזמנו לחוקר מבריק, עודדוני להמשיך עוד ועוד בפיתוח גישותי ובמחקרי, אך מאידך ניתקלתי במצב פרדוקסלי בו קידומי האקדמי סורבל, הדברים שפיתחתי הופיעו תחת שמות אחרים של אנשים שנהגו כלפי באופן לא אתי מוקצן, את שנותי הפוריות ביותר איבדתי לריק, הם עשו חייל על חשבון עבודתי (אחד אף קיבל "פרס ישראל"), ואני נושלתי מכל דבר שניתן לצפות לו. הייתי גם בארה"ב, התופעות הללו אולי קיימות במקומות אחרים, אף שלא ניתקלתי בהם, אך כנראה בישראל מגזימים בניכוס עבודות של אחרים, תוך ניצול לרעה של מעמד וכוח ופיזור הרבה הבטחות המתגלות כלקיחת דבר במרמה, למעשה.

    דבר זה קרה בישראל ללא מעט חוקרים צעירים שנחשבו מבריקים – זה איבד את עבודת הדוקטורט לטובת פילגשו האסיסטנטית של הפרופסור, ונאלץ להתחיל הכל מחדש אצל מנחה אחר, זה כמעט והתאבד אחרי שלקחו ממנו את צ’אנס חייו.

    בן דוד של אימי, סטפן ארליך, עבר את השואה בפולין כילד אצל משפחה נוצרית שהחביאה אותו, נשא לאישה אחר המלחמה את ביתם מארישה, למד עד השלמת תואר שלישי בביולוגיה באונ’ קראקוב, לישראל בא בתחילת שנות ה-50 עם רעיון מבריק – גידול נוטריות בישראל, בביצות, פרווה משובחת בעלות אפסית, אך הרעיון נילקח ממנו ויושם בכמה קיבוצים בלא שנהנה מפירות רעיונו. הוא שעבר את השואה לא הבין למה במדינת היהודים חמסו אותו, דווקא פה, ולבסוף ארז את הפקלאות לשיקגו, והיגיע לדרגת פרופ’ אמריטוס ועורך כמה כתבי עת מקצועיים. פרופ’ חיים גינות, אחד מגדולי הפסיכולוגים האמריקנים, חבר נעורים של הורי, זעק ממש, בפני, כשביקר כאן ב-1972 "בוא אלי ל-NYU, ישראל תעשה ממך אפס כשם שאני הייתי כל זמן שחייתי כאן, עד שעברתי לאונ’ קולומבייה אצל וירג’יניה אקסלין.

    אז שוב, התנצלותי, זו היתה מעין תגובה פוסט-טראומתית שלי על ABUSE קשה ולגלגני כלפי במשך הרבה שנים.

    דו"ח מבקר המדינה: פשיטת הרגל של האוניברסיטאות ועל נהנתנות חסרת אחריות של מעמד מורם מעם (מאמר בגלובס)
    — קישור —

  16. למיכאל שרון 4 הגיב:

    אז ככה:
    הסגנון שלך נודף למרחוק ולכן במיוחד אחרי התגובה "ל-למיכאל שרון 2 מציפור בודד"
    אין ספק שהשניים (מיכאל שרון וציפור בודד) חד הם.

    הסימנים רבים מנשוא:
    – שימוש במילים מליציות נבובות מו "צייקנים".
    – טענה ביזארית בסגנון "הפוך-על-הפוך" בה השתמשת כבר: "איך תדע מיכאל, שלא אני הוא זה שכתב את התגובה "למיכאל שרון 2″.
    – וכמובן הסימן המובהק ביותר:
    אף אחד בגדה השמאלית לא מפנה או מחמיא למאמריך בצורה כזו בוטה (או בכלל) מלבד אתה עצמך, ואף אחד לא כותב לך תגובה ואז חותם "שלך באמת בהוקרה".

  17. מיכאל שרון: למי יש כוח להתעסק? הגיב:

    האסטרטגיה של להטריד ולהבריח ממני "תומכים" נינקטה כלפי מזה שנים, למשל בכתבותי בעיתון NEWS1. יש כאן היטפלות שיטתית בהכפשות נטו מאז 2002. הדבר ראוי לטיפול משטרתי.

    כבר 7 שנים!!! ללא הפוגה. למשל במאמר הבא, ובמקרים רבים נוספים: כאשר המכפיש (גם אז זה היית אתה?) אומר שכרמית גרינפלד, לוחמת בשחיתות שנהגה להגיב למאמרי, אינה אלא אני.
    — קישור —
    אלו שיטות לבודד אדם, להמאיסו, להרחיק ממנו, שכן ניטפלים גם לנימצאים באינטרקצייה איתו. מקווים שבעקבות כך אלה יאמרו: למי יש כוח להתעסק עם דבר כזה, של פורעים ירודים. נעזוב.

    מיכאל שרון

  18. ASHER FROHLICH הגיב:

    לכל המגיבים האחרונים למאמר:

    אתם לא מתביישים ? מה הקשר של כל הקשקוש הזה עם המאמר? האם אין גבול להתעסקות עם עצמכם בבועת האינדיבידואליזם המנוכר והמתנשא
    של אינטלקטואלים עקרים,אדישים לכל מהמתרחש מסביב.החיים באולימפוס של האדמיה או של בתי הקפה האופנתיים ?
    העולם מתפרק,מליונים סובלים מרעב ומאיוש,מאבדים את פרנסתם הצנועה,רבים מתים מרעב וכל זה לא נוגע בכם ?
    תתעוררו!!,עוד זמן קצר,זה יגיע גם לכם !

  19. רכ הגיב:

    מומלץ לקרוא את הראיון עם רוברט ברינר בלינק המצורף. ברינר טוען שהמשבר הוא תוצאה של ירידה מתמדת בשער הרווח (ירידת ההון המשתנה) מחד ועודף יצור מאידך. האלמנט הפיננסי של המשבר הוא תוצאה של מימון גרעוני (אכן כן, מדיניות קנסיינית) שנוצר ע"י שער ריבית נמוך ע"מ להמריץ את הצריכה. להבדיל מקנסיניות קלאסית, המימון הגרעוני נוצר ע"י בועת מחירי הדיור והריבית.

    — קישור —

  20. פתרון הגיב:

    לפי התגובות ברור שהמגיבים מציעים את הפתרון הקומוניסטי כתרופה למכה הקפיטליסטית הקלוקלת. מה חבל שהפתרון המוצע נפח את נפשו בגלל חסר היתכנות כלכלית ומוסרית כבר לפני שלושים שנה.

  21. התגובות למאמר הזה הגיב:

    הן ספינת השוטים. רק שהיא לא שטה לשום מקום אלא התרסקה מזמן.

הגיבו לי. גאגארין. נקודה למחשבה: הנחתום הוא המכיר היטב את עיסתו

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים