הגדה השמאלית

במה ביקורתית לחברה ותרבות


מאת: ב-11 באפריל, 2009 11 תגובות

שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד הסוציאל דמוקרטיות נאלצות אף הן להתמודד עם השלכותיו של המשבר הפיננסי העולמי. על רקע זה ראוי לבחון את הדרך בה התמודדה שבדיה עם משבר פיננסי דומה במחצית הראשונה של שנות ה-1990.


בשנים 1994-1991 שלטה בשבדיה ממשלת מרכז-ימין; זה גם המצב מאז סוף 2006. ממשלות אלו לא נקטו בתגובה ייחודית למשברים הפיננסיים שאירעו בתקופת כהונתן. עם זאת, מנגנוני מדינת הרווחה השבדית והפעולות של ארגוני העובדים מנעו ומונעים במידה רבה את הפגיעה בשוויוניות בחלוקת ההכנסות גם בתקופת משבר. בשבדיה הגיע מספר החברים בארגוני העובדים לשיא היסטורי דווקא בתקופת המיתון של 1994-1991. מדיניות שכר שוויוניות, שמירה על שכר מינימום גבוה ודמי האבטלה הגבוהים מנעו את התפתחות התופעה של עובדים עניים, שאינה קיימת בארצות סקנדינביה.

המשבר השבדי של 1994-1991 מיוחס למדיניות ההלוואות של הבנקים, שלא הקפידה על פיזור סיכונים והתמקדה באופן מוגזם בענף הנדל"ן. ועוד, פינלנד, שהינה שותפת סחר מרכזית של שבדיה, נקלעה באותן שנים גם היא למיתון עמוק, עקב קריסת כלכלת ברית המועצות ומאוחר יותר רוסיה – שותפת סחר מרכזית מאוד של פינלנד.


המשבר, שהיה מלווה בגידול באבטלה, הוביל לגידול דרמטי בגירעון הממשלתי ועימו בחוב הממשלתי, עקב גידול בתשלומי דמי האבטלה ובתקציב העבודות היזומות. במשך כל תקופת המשבר נותרה בעינה המחויבות לכך שכל מי שנמנה עם כוח העבודה ומעוניין לעבוד יזכה בדמי אבטלה, או בהכנסה שהיא לפחות בגובה דמי האבטלה להם היה זכאי במסגרת תוכנית להכשרה מקצועית, או בתעסוקה במסגרות ציבוריות בשכר שאינו נמוך משכר המינימום שנקבע בהסכם הקיבוצי הרלוונטי.


הממשלה הסוציאל-דמוקרטית שעלתה לשלטון ב-1994 נקטה פעולה משולבת. מחד קיצוץ זמני בחלק מתשלומי העברה, אבל באופן כזה שהותיר אותם עדיין גבוהים מסוגם בעולם; למעשה, ההוצאה הכוללת על תשלומי העברה גדלה, עקב הגידול בצרכים. במקביל הועלה משמעותית נטל המס על בעלי הכנסות גבוהות. בעוד שצעדי הקיצוץ הוגדרו כזמניים, העלאת המסים הוגדרה כקבועה. במהלך השנים שעד 2000 בוטלו למעשה כל הקיצוצים במדינת הרווחה, בעוד שנטל המס על בעלי ההכנסות הגבוהות נותר ברמה אליה הועלה ב-1995.


בתגובה למשבר בתחום הבנקאות הלאימה ממשלת שבדיה את רוב הבנקים. במקביל בוצע פירוק של בנקים בקשיים, כאשר החלקים הכושלים יותר מולאמים והחלקים המתפקדים מופרדים מהם. על מנת למנוע מצוקת אשראי נתנה המדינה השבדית ערבות מלאה לכל החסכונות בכל הבנקים. מהלך זה מנע נפילה בכמות אמצעי התשלום: הביקוש המצרפי המקומי לא קרס ואף תרם את חלקו ליציאתה של שבדיה מהמיתון. הבעלות הציבורית על מגזר הבנקאות השבדי נותרה בחלקה גם כיום. ההנחיות המחמירות שאומצו מאז לגבי ניהול תיק ההלוואות תרמו ליציבות המערכת גם במהלך המשבר הנוכחי.


השכר הריאלי עלה בתקופת המיתון. היה זה יישום של מדיניות מרחיבה באמצעות מערכת השכר, שבאה בד בבד עם אי-הקטנה של הצריכה הציבורית ושל תשלומי ההעברה (שניהם ביחד וכל אחד בנפרד). רק ב-1992, שהיתה שנת השיא של המשבר, ירד השכר הריאלי, ב-3%, כתוצאה מקיצוץ חד בשעות נוספות ובונוסים, אולם השכר הבסיסי לא ירד. לאחר מכן החל השכר הריאלי לעלות בחזרה, תחילה רק עקב העלאת השכר הבסיסי לשעה בהסכמים הקיבוציים ובהמשך גם כתוצאה מחזרה לעבודה בשעות נוספות (שעליהן יש בונוסים לפי ההסכמים הקיבוציים).


ב-1993 עלה השכר הריאלי הכולל של עובדי ייצור בתעשייה, תחבורה ובניין ב-1% ושכר העובדים המשרדיים ב-2%, ב-1994 ב-1.5% וב-2.5%, בהתאמה, וב-1995 הוא עלה ב-6% עבור עובדים משרדיים וב-7.5% עבור עובדי ייצור. שכר עובדי המגזר הציבורי עלה אף הוא אם כי בשיעורים מתונים יותר ובעיקר לאחר 1994.


בשנים 1993 ו-1994 מדובר היה בפעולה חד-צדדית של ארגוני העובדים השבדיים, שפעלו אז מול ממשלת מרכז-ימין שלא נקטה צעדים מרחיבים משל עצמה. כלומר ארגוני העובדים לבדם הם שהיו אחראים לעליית השכר הריאלי בשנות המיתון הכלכלי של 1993 ו-1994. ב-1995 הגידול בשכר הריאלי התרחש במקביל לעליית השמאל לשלטון והוא היה דרמטי במיוחד. בשנים הבאות, 2000-1996, נמשך הגידול בשכר הריאלי, אם כי בשיעור מתון יותר מזה של 1995.


למשבר הנוכחי נכנסות שבדיה, נורבגיה, דנמרק ופינלנד עם עודף תקציבי ועודף גדול של הון ציבורי על פני חוב ציבורי. כמו כן רוב ההון הפיננסי הסקנדינבי מושקע באפיקים סולידיים מאוד על ידי קרנות הפנסיה הציבוריות. כתוצאה מכל אלה, האתגר שיוצר כרגע המשבר הפיננסי העולמי לכלכלת ארצות אלו מוגבל יחסית.


כיום, רק בנורבגיה יש ממשלה סוציאליסטית מובהקת ולכן נתמקד להלן בה. עם זאת ההסכמים הקיבוציים בכל ארבע הארצות מבטיחים עליה בשכר הריאלי לשעה לכלל המועסקים במהלך 2009 ו-2010.


בפברואר 2009 הכריזה ממשלתה הסוציאליסטית של נורבגיה על שורה של צעדים מרחיבים במטרה למנוע את התפתחותו של מיתון עמוק. על מנת להבטיח שיהיה די אשראי לעסקים הקימה הממשלה קרן של 50 מיליארד כתר נורבגי (כ-7 מיליארד אירו). הקרן מיועדת כולה להגדלת הנזילות של הבנקים הנורבגיים והיא מאפשרת למעשה מתן הלוואות בשיעור של כ-500 מיליארד כתר. במקביל הוקמה קרן שנייה, גם היא בהיקף של 50 מיליארד כתר, המיועדת כולה לרכישת אג"ח של חברות נורבגיות המתכננות הנפקות בבורסה הנורבגית. מדובר באג"ח המוגדרות כבעלות סיכון בינוני או נמוך והמוצעות למכירה במחירים ריאליים הנחשבים כעסקה טובה. כמו כן הוחלט להגדיל משמעותית את ההון של רשת הבנקים האזורית הנורבגית שבבעלות המדינה ואת הונה של הקרן הממלכתית לביטוח ומתן אשראי לייצוא. צעדים נוספים כוללים הגדלת התקציב הממשלתי של פרויקטים של תחבורה ותקשורת ובשיפוץ והרחבה של בתי חולים, הקמת מרכזי תרבות וספורט ותוספת מתקנים באוניברסיטאות ובמכללות. כמו כן יוגדל תקציב ההשקעה במתקנים לייצור אנרגיה נקייה ומתחדשת. לבסוף, הממשלה תעביר לרשויות המקומיות תקציבים להוספת כיתות לימוד, בתי אבות ומרכזי סיעוד. בנוסף, כבר בחודש אוקטובר 2008 אישר הפרלמנט הנורבגי רכישה בסך של עד 350 מיליארד כתר של אגרות חוב של הבנקים בתמורה לאגרות חוב ממשלתיות, וזאת לצורך שמירה על יציבות המערכת הפיננסית. כל הצעדים הללו ננקטים במסגרת תקציב 2009 שאושר כבר בסתיו 2008. מדובר בתקציב מרחיב הכולל, בין השאר, הגדלת תקציבית של הכשרת מורים, בניית כיתות לימוד והשקעה במחקר אוניברסיטאי.


התקציב הנורבגי אינו כולל הקלות בנטל המס הישיר על בעלי הכנסות גבוהות ובמס רכוש, שהועלו באופן דרמטי עם עלייתה לשלטון של ממשלת השמאל בסוף 2005. עם זאת תהיה הקלה מסוימת במס הירושה, שתוכננה עוד קודם למשבר. כמו כן עודכנו כלפי מעלה סכומי המינימום הפטורים ממס עבור שכירים ופנסיונרים.


לסיכום ניתן לומר שהממשלות הסוציאל-דמוקרטיות בסקנדינביה לא נרתעו מהלאמת מערכת הבנקאות או מרכישה ישירה של אג"ח עסקיות. כמו כן רובן נקטו במדיניות תקציבית מרחיבה, על ידי השקעות בחינוך, בבריאות ובתשתיות, למעט במצבים שבהם נוצר כבר בתחילת המשבר גרעון תקציבי חריף. בשבדיה, שבה אכן נוצר בתחילת המשבר של 1995-1991 גרעון חריף, צמצום הגרעון הושג באמצעות העלאת מסים לבעלי הכנסות גבוהות – לא פחות ואף יותר מאשר באמצעות קיצוץ תשלומי ההעברה; ובכל מקרה לא היה קיצוץ בהוצאה הכוללת על צריכה ציבורית ותשלומי העברה.


ולבסוף, ארגוני העובדים פעלו בכל תקופת המיתון להעלאת השכר הריאלי; הם לא נרתעו מהעלאת התביעה בעת שמפלגות מרכז-ימין היו בשלטון והם עשו זאת בגיבוי הממשלה כאשר השמאל היה בשלטון. בכך הם סייעו לשמר ואף להרחיב את כוח הקנייה המקומי. במלים אחרות, מדובר במדיניות מרחיבה באמצעות העלאת שכר העובדים.


——


מאמרו של ד"ר עמי וטורי, מהחוג לתולדות עם ישראל באוניברסיטת חיפה, פורסם בלקט שראה אור ערב כינונה של הממשלה הימנית החדשה. הלקט פורסם על ידי מרכז אדוה ובו מאמרים קצרים המתמקדים בלקחים הכלכליים והחברתיים שניתן להפיק מן המשבר הקפיטליסטי העולמי. ברחבי העולם, המשבר מלווה בדיון ציבורי שמתמקד לא רק בשאלה כיצד ניתן להיחלץ מן המשבר אלא גם בשאלה, כיצד ראוי לשנות את המשטר הכלכלי-חברתי על מנת למנוע משברים שכאלה בעתיד, או לצמצם את נזקיהם. הכותבים בלקט הנוספים הם עו"ד נוגה דגן-בוזגלו, ד"ר יוסי דהאן; ד"ר אפרים דוידי, יעל חסון, פרופ’ יוברט לו-יון, ד"ר דניאל ממן, ברברה סבירסקי, ד"ר שלמה סבירסקי, ולריה סייגלשיפר, ד"ר יצחק ספורטא, ד"ר דני פילק, ד"ר זאב רוזנהק, פרופ’ אורי רם ופרופ’ מיכאל שלו. במקביל לפרסום הלקט פתח מרכז אדוה בסדרת דיונים פומביים תחת הכותרת "את, אני והמשבר הפיננסי".


לעיון במסמך המלא (61 עמודים):


http://www.adva.org/UserFiles/File/economic%20crisis%20israel%20heb.pdf


 


 

תגובות
נושאים: מאמרים

11 תגובות

  1. שמאלני: האינטלקטואל השמאלני-כלכלי היחיד בישראל הגיב:

    ד"ר עמי וטורי הוא האינטלקטואל השמאלני-כלכלי היחיד בישראל. הוא אחד הגורמים העיקרים שגרמו לי לחזור לשמאל הכלכלי. היכולת להסביר איך באופן פרקטי הכלכלה הסוציאל-דמוקרטית עובדת היא מעולה.
    הייתי רוצה גם לענות לאשר. בסקנדינביה מקורו של רוב ההון הוא לא במגזר הפרטי אלא בקרנות ציבוריות של אירגוני העובדים. דבר שני, מכיוון שההשקעה הציבורית מובילה לכוח אדם יעיל מפעלים הם ברמה גבוהה כך שבניגוד למפעלי הטכסטיל בישראל והמכוניות באמריקה שמבוססים על שכר נמוך ותפוקה נמוכה בהתאם אז לא ניתן להעביר אותם למדינות עולם שלישי. ודבר אחרון, בעלי ההון מרווחים מספיק כך שכדאי להם להשאיר את המפעל גם כשמס החברות גבוה.

  2. asher frohlich הגיב:

    לד"ר עמי וטורי שלום:

    המשבר של תחילת 1990 הנו ללא יחס למשבר הנוכחי,לא בהיקפו,לא בטבעו,ולא בתוצאות שעדיין נמצאות בהתהוות,כפי שנוכל לראות בחודשים בבאים. עברו מאז כ20 שנה,ומיים רבים זרמו מתחת לגשרים. העולם השתנה,ויחד אתו,ארצות סקנדינביה.
    מה לעשות,ארצות סקנדינביה עדיין נמצאות בכדור הארץ ולא נפרדו מאתנו.
    אזכיר לך בקצור,שתנאי הפנסיה,דמי ההאבטלה,השכר הריאלי,שרותי הרפואה וגם החינוך,סבלו וסובלים ב20 השנים האחרונות בכל ארצות סקנדינביה משחיקה מתמדת,מתמשכת.מדינות סקנדינביה לא יכולות להתנתק מהכלכלה הגלובלית והחלום של "מדינת הרווחה",הולך ומתפוגג,לעת,אבל בטוח.
    מדינות רווחה מתבססות על מדיניות פיסקלית ומסים גבוהים.בתקופות משבר עמוק,לא נתן להגדיל את המסים,כוון שמדיניות זו פוגעת עוד יותר ברצון בעלי ההון להשקיע באותה מדינה,ומעדיפים להזיז את עסקיהם למדינות אחרות.מכאן שלממשלות נותרו רק 2 אפשרויות נוספות:
    א)שינויים בתוך התקציב הממשלתי מאפיקים סוציאליים כגון בריאות,חינוך,דיור,רווחה,למטרות אחרות כמו תמיכה בבנקים ובבעלי המפעלים(בעלי ההון)
    ב)הדפסת כסף,דבר שגורר אינפלציה,הידועה כ"מס על העניים".
    אנו חיים בתקופה שונה,במשבר שעוד לא היה כמוהו בכלכלה העולמית,ומפליא שיש עדיין אנשים מכובדים שלא התעוררו אל מול המציאות החדשה.

  3. עמית הגיב:

    לד"ר וטורי- תודה על המאמר המאיר עיניים, ועל שאתה דואג להשאיר אותנו עם האצבע על הדופק לגבי חלופות נורמליות לשיטה הנוכחית. חבל שאתה כמעט היחיד מבין הכותבים פה שעוסק באופן ישיר באיך מנהלים כלכלה של מדינה, כאן ועכשיו. האחרים מעדיפים עדיין להתווכח אם עצירת הנא"פ היתה שגיאה, ולמה לטרוצקי לא היתה ברירה אלא לפזר את אסיפת הנבחרים, ומקווים ככה לשכנע את אזרחי ישראל שסוציאליזם הוא אלטרנטיבה.
    ולאשר פרוליך: הדפסת כסף איננה גורמת בהכרח לאינפלציה. התוצאה תלויה בהקשר הכלכלי הנוכחי: במשק צומח היא עלולה לגרור אינפלציה, במשק במיתון שסובל מחוסר ביקושים- היא עשויה להחזיר אותו לצמיחה ללא הדרדרדות לאינפלציה. כמו כן, לא ברור לי על בסיס מה אתה קובע ש"לא ניתן להעלות מיסים" כי בעלי ההון יברחו למדינות אחרות, כאשר ד"ר וטורי כתב כמה שורות מעליך שזו בדיוק המדיניות בה נקטה ממשלת נורווגיה ב-2005. מעבר לדוגמה הזו, כבר הוכח שאין קשר בין הדברים. הנה כמה ציטוטים:
    בסך הכל מעניין לראות ששיעור הצמיחה האמריקאי לא השתנה כמעט במאה השנים האחרונות", מוסיף לוקאס. "שיעור הצמיחה כיום דומה מאוד לזה של תחילת המאה הקודמת, וזאת אף שאז לא היו מסי הכנסה כלל, וכיום יש מסים של 35%. זה רק מראה שהדבר היחיד שמשפיע על הצמיחה הוא טיב המשק, ולא טיב מערכת המס". (פרופ’ רוברט לוקאס, זוכה נובל בכלכלה בראיון לדה מרקר יולי 2008).
    עלי ההון והמאון העליון משקיעים סכומים הולכים וגדלים בחוץ לארץ, במיוחד בנדל"ן, בטענה, כנראה מוצדקת, שאין מספיק פרויקטים מעניינים ורווחיים בארץ. בעוד שבעבר ההשקעות של ישראלים בחו"ל היו קטנות מן ההשקעות של תושבי חוץ בארץ, כיום המצב הפוך. ב-2006, עד ספטמבר, השקעות ישראלים בחו"ל הגיעו ל-23 מיליארד דולר, בעוד שהשקעות תושבי חוץ בישראל הגיעו ל-18 מיליארד דולר. המשקיעים הישראלים פונים גם לארצות שבהן רמת המיסוי גבוהה יותר מאשר בישראל. פירוש הדבר שהפחתות במיסוי לא יביאו אותם להשקיע יותר בארץ…בענפים המספקים מוצרים ושירותים לשוק המקומי (למשל בנקים, חברות טלפון סלולריות וכד’), ההפחתות ברמת המיסוי לא גרמו בעבר להרחבת היקף ההעסקה והמחזור שלהם, ואין לצפות כי העלאת רמת המיסוי בכמה אחוזים תשפיע (חיים רוט, לשעבר מנהל אגף היצוא במשרד התעשייה והמסחר, סגן מנהל רשות החברות הממשלתיות במשרד האוצר, מנהל אגף התעשיות בחברה לישראל, וכלכלן ויועץ פיננסי בבנק העולמי בוושינגטון, מתוך פרסום של מרכז אדווה).
    אילו מרקסיסטים היו משקיעים חצי מהאנרגיות שהם משקיעים בניסיונות לפסול את המערכת הכלכלית הסוציאל-דמוקרטית, בנסיון להתמודד עם המציאות ולהצביע על איך המערכת הכלכלית תתפקד טוב יותר, אולי העולם כבר היה במקום אחר.

  4. לשמאלני הגיב:

    עם כל הכבוד (וההערצה) לד"ר וטורי, הוא לא האדם היחידי בישראל שחוקר ומציע אלטרנטיבות אמיתיות לשלטון ההון. שמות של אנשים רבים כגון יוסי דהאן, אריאל רובינשטיין, תמר בן-יוסף ועוד, ראוים להיות מוזכרים גם הם.

  5. לעמית הגיב:

    הדפסת כסף כן גורמת לאינפלציה, מאחר ואינפלציה היא תמיד תופעה מוניטרית ולכן הרחבת הבסיס המוניטרי תגרום לעליית מחירים.
    הדגמה ניתן לראות בגרף הזה:
    — קישור —

    על עוד מידע בנושא אני מפנה אותך לספרו של מילטון פרידמן "החופש לבחור" (יצא בעברית בהוצאת דביר), או שפשוט תחפש אותו בגוגל.

  6. שירה הגיב:

    זה ההבדל בין ממשלה ומוסדות שיודעים שתפקידם הוא להיות משרתי הציבור, שזה כולל הגנה על כלל הציבור בתקופת משבר, גם אם זה בא על חשבון העשירים או על חשבון התחרות הגלובלית עם מדינות קפיטליסטיות אחרות, לבין מדינה פסאודו-דמוקרטית, שלוקה בתפיסה חולה ומושרשת, וכמובן מושחתת, שהעם, כלומר אנחנו, נמצאים פה כדי לשרת את הממשלות, על כל האינטרסים הקפיטליסטים, הקולוניאליים או האגו-איסטים שלהם.
    כמו כל מדינת עולם שלישי מתעלמת ישראל מרוב רובו של העם, שעה אחרי הבחירות וחוזרת ללקק לו, מפעם לפעם, כשיש צורך בבשר תותחים.
    שולמית הראבן כתבה עוד לפני 20 שנה שמדינה מערבית היא מערבית כי היא דואגת לפרט, לא בסיסמאות, אלא בעזרה מוחשית, בכסף, בהשקעה בחינוך, במוסדות רווחה, בתשתיות.
    אין לנו מה להשוות את עצמנו לנורבגיה. זה שיש לנו כבישים מהירים ורמזורים, עדיין לא הופך אותנו למדינה מערבית.

  7. סמולן הגיב:

    זה רק אני, או שבנורבגיה יש גם קצת נפט, שמאפשר להם לפעול קצת אחרת, מכח גחמה אקראית, שחילקה לנורבגים המון דלק מאובנים ?

  8. עמית לסמולן הגיב:

    זה אכן רק אתה.
    והסיבה לזה שרק אתה העלת את עובדת היותה של נורווגיה מדינה עשירה, היא שכל השאר הבינו שהתנאי להעלאה דרמטית של מיסים על העשירון העליון איננו שהמדינה תהיה עשירה מתכתחילה, אלא שהממשלה המקומית תדאג לאינטרסים של הרוב ולא של המיעוט.

  9. עמית למגיב לעמית הגיב:

    תודה על הגרף המצורף. לא דייקתי בניסוח שלי- יש כמובן קשר בין עליה בכמות הכסף לעלית המדד (בדר"כ. לקראת סופו הגרף מראה שבירה של הנטיה). אבל לא כל עליה במדד מוגדרת כמחלת האינפלציה. כשהמשק במיתון עמוק ואז עולה לאינפלציה שנתית של 3% כחלק מצמיחה, אתה לא בבעיה.

  10. הבורר הגיב:

    לעמית-

    יפה, רק חבל שאין קשר בין מה שאתה אומר לבין המציאות. הדפסת כסף גורמת, תמיד ובכל מצב, לאינפלציה. וכגודל ההדפסה כך גודל האינפלציה – הדפסה מטורפת של מיליארדים תגרום לאינפלציה גבוהה, ואף דו-ספרתית. אין כמעט קשר לרמת הביקושים במשק, מאחר וכפי שאמר המגיב אינפלציה היא תופעה מוניטרית ואין לה קשר להיצע וביקוש. בנוסף, הדפסת כסף לא תביא לצמיחה, מאחר והצרכנים יודעים שעליות המחירים ישפיעו על הריבית, ולכן ישימו את הכסף בבנק ולא יוציאו אותו. בנוסף, אינפלציה גורמת לפיחות בשער המטבע, מה שמשפיע לרעה על השקעות חוץ וידרדר עוד יותר את המשק.

    הדבר היחידי שהממשלה יכולה לעשות מול משבר כלכלי הוא לשמור על יציבות מוניטרית ולהמנע מבזבוזים אינפלציוניים ומגרעון. זה בדיוק מה שממשלות אירופה מתכוונות לעשות כרגע, בניגוד לממשלות ארה"ב ובריטניה שפתחו במסע חילוצים ובזבוזים מטורף. את התוצאות נוכל להשוות בעוד כמה חודשים, כשארה"ב תמשיך לדשדש.

    איפה ישראל צריכה להיות? משרד האוצר צריך להוריד את הגרזן. פשוטו כמשמעו. צריך לשמור על תקציב מאוזן, מה שאומר שבתנאים של ירידה מהכנסות ממסים עליו לקצץ בהכל. זה כמובן בניגוד למה שרוצים חלק מהפופוליסטים והמארקסיסטים, אבל זה מה שצריך לעשות וזה הדבר היחידי שיוציא אותנו מהמשבר.

  11. ASHER FROHLICH הגיב:

    ל"שמאלני" ואחרים:

    היום פורסם ב THE MARKER" שחברת VOLVO השוודית מפטרת כ1300 פועלים,וזו רק התחלה של פיטורים המונים נוספים.בעייה האבטלה היא לא רק שהמובטל לא עובד וב שוודיה מקבל דמי אבטלה,הבעייה היא חוסר השפיות של השיט ההקפיטליסטית,הביזבוז של כוחות ייצור וגם ההשפלה שנגרמת למובטל ולמשפחתו.
    מדינות סקנדינביה אינן מדינות סוציאליסטיות,אלא מדינות קפיטליסטיות "מתונות"(כל עוד המצב העולמי מאפשר להן זאת).
    מי שלא מבין מה ההבדל בין מדינה סוציאליסטית בה אמצעי הייצור בבעלות העובדים,לבין מדינה קפיטליסטית,אפילו "מתונה",בה אמצעי הייצור בבעלות בעלי הון,פשוט לא מבין דבר.

הגיבו לעמית למגיב לעמית

אורך תגובה מקסימלי: 1000 תווים

הרשמה לעדכונים בדוא"ל

Subscribe via Email

מומלצים